כולם מליונרים

- - - לא מוגה! - - - 

הייטק, סטארט-אפ,

כולם מיליונרים, מלאות, וואי וואי וואי וואי, ופתאום נהפך הכל, צמצומים, קיצוצים, מובטלים, 300 אלף ויותר, עניים, יותר מחצי מיליון ילדים עניים לפת לחם. לפת לחם.

מה זה?

אנחנו לא עושים את רצון אבינו בשמיים.

קלטת מספר 349. ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמו והרוויח.

יהודים איכרים, בימים אלה, עולה על הקרנים בעולם הסרט שמדובר,

שובר קופות על יושקה,

שאמור לזרוע הרבה שנאה בכל העולם, בנוסף לאנטישמיות הקיימת.

אנחנו נלמד קצת מתורתנו הקדושה וננסה להבין מה זה המושג של צער ועד כמה בשמיים מסתכלים על זה,

ואחר כך נגיע לסוגיה הזאת, גם נברר אותה קצת.

קרובים אנחנו לפורים, ובפורים אנחנו קוראים את המגילה,

ושם כתוב, ויקרא מרדכי את בגדיו,

וילבש שק ואפר,

ויצא בתוך העיר,

ויזעק זעקה גדולה ומרה.

בנימין, מן השבטים, גרם לאחים שלו לקרוע את סמלותיהם,

כיוון שנמצא הגביע באמתחתו.

לפיכך נפרע לבניו לקרוע את בגדיו.

מי זה מצאצאיו שקרע את בגדיו בגין גרימת הקריעה של בנימין לאחיו?

מי זה?

מרדכי יהודי,

שנאמר, ויקרא מרדכי את בגדיו.

זמן ארוך ורב,

והקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה ונפרע מבנימין.

אבל פלא, בנימין בכלל לא אשם.

בנימין הוא שם הגביע באמתחתו על ידי מנשה,

שהיה בנו של יוסף,

והגביע רק נמצא באמתחתו.

אבל כיוון שנגרם על ידו, באמצעותו,

שהאחים ראו שהם נתפסו עם הגביע,

קרעו את בגדיהם,

ובגין הצער הזה שנגרם להם נגרם לבניו לאחר אלפי שנים.

גם כן קריעת בגדים.

רואים שאפילו צער

שלא נגרם באופן ישיר ומכוון,

אפילו על ידי האחרים, דרכך גם יש עליו פירעון.

כתוב, ויזעק זעקה גדולה ומרה,

זעקה אחת שהזעיק יעקב לעשו,

שנאמר, ויזעק זעקה גדולה ומרה.

עוד פעם אנחנו רואים.

יעקב אבינו גרם לאחיו עשו

לזעוק זעקה גדולה ומרה.

על מה?

כשבא עשו להתברך אצל יצחק אביו,

ומתברר לו שיעקב קדימו וקיבל את הברכה,

אז הוא זעק זעקה גדולה ומרה.

ויעקבני זה פעמיים.

והוא בוכה,

והוא אומר לאביו, הברכה אחת לך, אבי.

גודל הזעקה של עשו הייתה בשיעור גודל של מרדכי היהודי.

על מה זעק מרדכי היהודי?

הוא שמע את הגזרה הנוראה,

שאין דומה לה בהיסטוריה היהודית,

להשמיד,

להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן,

תפוונשים. ביום אחד הוא שללם לבוז במאה ועשרים ושבע מדינה,

שלא יישאר חלילה יהודי אחד בעולם.

עוד לא הייתה גזרה כזאת.

גם היטלר, יימח שמו וזכרו,

שליש מהעם היהודי לקח לו שנים.

פה ביום אחד.

וכשזה אפשרי לא צריך להילחם,

כי אחשווירוש מולך בכל המדינות האלה.

והמן מחתים אותו בטבעתו.

את הגזרה אין להשיב.

שומע את זה מרדכי וזועק זעקה על אובדן עם ואומה שלמה.

וזה מידה כנגד מידה על הזעקה שזעק עשו כשהבין שהפסיד את הברכות.

למה הוא זעק?

כי הוא ידע שהוא הפסיד לו ולזרעו עד עולם את הברכות.

זאת אומרת, מכאן ולעולם

כל זרעו לא זוכה לברכה שקיבל יעקב אבינו.

אז מזרעו של יעקב, מרדכי,

זועק

שיעור זעקה כמו שזעק עשו.

מה השם יעקב שנתברך?

אמו רבקה שולחת אותו אל אביו.

הוא לא רוצה ללכת.

הוא אומר, אולי ימושני אבי,

והייתי בעיניו כמתעתע.

אבל אמו אומרת, ברוח הנבואה נאמר לי שאתה צריך להיכנס בפנים,

ואתה צריך לקבל את הברכה.

אז הוא טוען,

אולי במקום ברכה אני אקבל קללה.

אז היא אומרת לו, עליי קללתך, בני.

אל תפחד.

אם אתה פוחד מקללה,

אני מקבלת אותה.

אתה תיכנס.

מה יעשה הבן כשיש לו מצוות כיבוד אב ואם?

אמו שולחת אותו.

ובשם הנבואה הוא נכנס לבפנים.

אבל עד שהוא נכנס, כתוב במדרש שהוא רועד, רועד מפחד.

ובאים שני מלאכים לתומכו כדי שיגיע.

והוא לא משקר.

הוא לא משנה את קולו.

ואביו שומע, הקול קול יעקב.

בידיים ידי עשו.

כיוון שהוא לבש את בגדי החמודות של אחיו,

הוא מקבל את הברכה ויוצא.

והוא לא אשם.

הוא לא אשם.

אבל למרות כל זאת,

נענש זרעו לאחר מכן לזעוק אותה זעקה בגין מה שנגרם,

שלא על ידו,

שלא ברצונו ולשם מצווה, מצוות כיבוד אביהם.

אבל נגרם צער.

צער משלמים.

צער משלמים.

עוד דוגמה.

ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף,

ולחצי שבט מנשה בן יוסף,

ולחצי שבט מנשה בן יוסף,

את ממלכת סיחון מלך האמורי.

בני גד ובני ראובן ביקשו לדור מעבר לירדן.

מקום מרעה לצאן הרב שהיה להם.

מנשה, שבט מנשה לא ביקש.

למה חצי שבט מנשה צריך היה לשבת בעבר הירדן, מזרחה,

והחצי השני של השבט בצד השני?

למה נחלק השבט הזה לשני חצאים?

אתם יודעים למה?

משום שמנשה גרם לאחים, לשבטים הקדושים,

לחלוק סמלותיהם כשהם קרעו, כששמעו שהגביע באמתחת בנימין.

אתה גרמת להם לחצות את בגדיהם,

נחלתך תחצה.

מה השם מנשה?

מה עשה מנשה?

אביו יוסף מצווה אותו להניח את הגביע באמתחת בנימין.

אביו זה גם ריבו,

הרב שלו.

גם אביו וגם ריבו.

והוא לא יכול לסרב.

באף על פי כן,

תראו, לאחר אלפי שנים, נפרעים.

צער זה צער.

רואים כמה תקיפה יד ה' על האדם שאם הוא גורם צער לזולתו,

אפילו אם הוא גורם את זה בתוקף של מצווה רבה וגדולה,

ואפילו אם לא הייתה לו כוונה לצער במזיד,

אז הקדוש ברוך הוא, ידו תקיפה עליו.

ומכל שכן, אם האדם מצער את חברו וזולתו אפילו על ידי עשיית מצווה,

ואפילו אם הוא מצער, לא, ואפילו, בוודאי,

ובוודאי אם הוא מצער שלא במקום מצווה.

וקל וחומר אם הוא לא גורם אלא הוא הראשון שמביא לצער.

כמה יגיע עונשו מהקדוש ברוך הוא,

שאם יגרום להוציא אנחה ממישהו מיצוריו.

ואם אדם גורם גם צער לעבדי ה' יתברך וליראיו ולחושבי שמו שהקדוש ברוך הוא אוהבם,

על אחת כמה וכמה.

בואו נראה דוגמה.

היו שתי נשים נשואות לבעל אחד.

הבעל שמו אלקנה.

הנשים חנה ופנינה.

לפנינה יש בנים,

ולחנה אין בנים.

12 שנים חנה עקרה.

היא עולה כל פעם לבית אל אצל עלי הכהן, שהיה נביא ומלך,

ובוכה בבית ה'

ומתחננת שתזכה לזרע.

וכי עשתה צרתה.

האישה השנייה נקראת צרה,

שהיא צרה לחברתה.

מצערת אותה, מכעיסה אותה.

הולכת בשוק ואומרת,

אם צדקנית הייתה,

היו לה בנים.

סימן שאין סתרה כגילויה.

מי יודע מה היא עושה במסתרים.

וזה היה מצער את חנה מאוד מאוד, כי היא הייתה צדקת.

את כל עלקות התפילה שלנו אנחנו לומדים מחנה,

ותתפלל חנה.

היא הייתה בוכה, בוכה, כורעת רקעים ומתחננת עד שויחשביה עלי לשיכורה.

פנינה, אומרים חכמים, זיכרונם לברכה, התכוונה לצער אותה לשם שמיים.

למה לשם שמיים?

משום ששערי דמעה לא ננעלו.

כל גזרה שיש,

אם דופקים שערי שמיים בדמעות אמיתיות,

הצער הזה לא סגור ומצליחים לבטל גזרות.

היא רצתה על ידי הצער לגרום לה שהיא תבכה יותר,

כי כשאדם שומע חרפה שהוא לא עשה מאומה והוא יודע את תוכו,

זה מצער אותו יותר והוא בוכה, הוא רוצה שהשם יעזור לו להוכיח לעולם שמה שחושדים אותו, אין בו.

וזה עזר.

אחרי 12 שנה היא זכתה לבן.

מי נולד לה?

שמואל הנביא.

שמואל הנביא.

אבל כתוב,

כל לידה שיולדת חנה,

פנינה קוברת שניים.

חנה מולידה פעם שנייה,

פנינה קוברת עוד שניים,

וכן הלאה.

עשרה בנים היו לה לפנינה, כולם מתו.

אבל היא התכוונה לשם שמיים?

אין דבר כזה לצער אדם בלי להתחשבן איתו.

משל, למה הדבר דומה?

כידוע, אדם שמכניס את ידו לתוך האש הוא נשרף.

מה יקרה אם אדם יכריז?

הריני מכוון להכניס את ידי לתוך האש לשם שמיים,

והוא יכניס.

היא תישרף או לא תישרף?

היא תישרף לשם שמיים.

אש שורפת, אש שורפת.

אדם שמצער, מגיע לו עונש.

אדם שמצער לשם שמיים,

מגיע לו עונש לשם שמיים.

אי אפשר להיפטר מצער.

צריך לא לצער.

לא לצער, לחשוב כל פעם איך למנוע צער מאחרים.

נראה הפוך,

נראה איך גדולי ישראל ידעו למנוע ולמנע צער ומלצער אחרים.

מרדכי הצדיק

ידע את כל אשר נעשה.

מה זה ידע את כל אשר נעשה? בא אליהו הנביא ואמר לו,

דע לך שהמן ואחשוורוש החליטו להשמיד את העם היהודי.

למי צריך להודיע מרדכי מיד כשנודע לו דבר ממקור נאמן כזה?

לאסתר המלכה,

אשר בידה להציל את כל העם היהודי

באשר היא אהובה למלך אחשוורוש.

מרדכי לא מגלה את אוזנה

עד שנודע לה מנערותיה וסריסיה,

בעיר שושנה בוכה.

יהודי הולך לשוק לקנות ליטרה בשר

באגודת ירק,

תופסו הפרסי בגרונו ואומר לו, למחר אני חונקך ולוקח את כל ממונך.

הפרסים כבר שמעו על הגזרה,

הולכים להרוג את כל היהודים והם כבר התחילו להתעלל ביהודים.

מזה נודע לאסתר.

ומרדכי, שידע הראשון,

לא אמר לה, למה?

לא לצער אותה.

הוא ידע שהיא אוהבת את עם ישראל והיא רגשנית.

וחס ושלום יכול להיות שיקרה לה אסון על שמועה מסוג זה,

על אובדן חיי אדם אחד.

יש אנשים שנפגעים מאוד מאוד.

חלילה אוטובוס דמים, השם ירחם.

המראות הנוראות עוד יותר גרוע.

לשמוע שעם שלם,

עומד להיות מוכחד ביום אחד,

מי יכול להזיק מעמד?

ולמרות שהוא מנע ממנה את הצער, כי דיה לצרה בשעתה,

כמה שאפשר לדחות,

לא להקדים את הפורענות, לפשר, לומר,

אף על פי כן, כשנודע לאסתר, הפילה את עוברה.

אבל הוא לא רצה להגיד, כי כל גדולי ישראל היו נזהרים מאוד מאוד מאוד שלא לצער.

האם זה רק באנשים?

לא.

אפילו במלאכים.

גם מלאכים נענשים אם הם צערים.

המלאכים שבאו להפוך את סדום נענשו על שגילו מסתורין של הקדוש ברוך הוא ואמרו שהם נשתלחו להשחית את העיר.

וכך הם אמרו, כי משחיתים אנחנו את המקום.

והקדוש ברוך הוא לא גילה לאברהם,

והם אמרו לו לפני הזמן.

וזה גרם צער לאברהם אבינו,

והם נענשו על כך.

זאת אומרת, אפילו להקדים את מה שהוא עתיד לשמוע בלאו הכי מהקדוש ברוך הוא, להקדים קצת אפילו, גם כן בעיה.

גם לא מבשרים בשורה רעה.

חלילה, אם מישהו נפטר,

מוציא דיבה וכסיל.

לא אומרים, פלוני נפטר, שמעת? נופל ליבו של האדם. אין דבר כזה, לא מדברים כך.

מדברים רק ברמזים, או פלוני חש שלא בטוב, לאט-לאט, עד שיעקל את הדבר.

ככה, רק ברמזים. אבל יש כאלה, פשש, יש להם איזה בשורה ככה. זה, שמעת? טראח, שם לו את זה בפנים.

אסור דבר כזה.

ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן, למה זה אנוכי?

ותלך לדרוש את השם.

רבקה, יש לה תאומים בבטן, היא לא יודעת.

היא חושבת אחת.

ויתרוצצו.

לא ויתרוצצו.

ויתרוצצו.

אחד מרוצץ את גולגולתו של השני.

מי יש בפנים?

יעקב ועשיו.

כשהיא עוברת ליד בית מדרש, זה רוצה לצאת.

כשהיא עוברת ליד בית עבודה זרה, זה רוצה לצאת.

והיא לא מבינה מה הולך פה.

איזה מין עובר זה?

גם פה, גם פה?

אז למה זה אנוכי?

אם זה רשע, רשע. אם זה צדיק, צדיק. אבל 50-50, דתילוני?

לא.

בתה לך לדרוש את השם.

לאן הנחה?

לדרוש בבית מדרשו של שם.

הלכה לבית מדרש של שם. שם היה נביא.

שואלים חכמים,

למה לא שאלה רבקה את בעלה, את יצחק,

שהיה גם נביא?

זה נוגע אליו לפני כולם? לא.

הבעל.

צריך לדעת.

היא לא רצתה לצער את בעלה.

אז היא הלכה לשאול את שם.

אתם מעקנים כזה דבר? אישה סובלת בהיריון,

מילה לא אומרת לבעלה.

שחלילה לא יצטער.

אז למה לא שאלה את אברהם,

שגם היה נביא?

הקדוש ברוך הוא לא רצה לצערו.

למה?

כתוב שהשם הבטיח לו שהוא ייפטר בשיבה טובה.

וככה הוא נפטר.

אפילו הקדוש ברוך הוא הקדים חמש שנים את מיתתו בגיל 175,

במקום 180 כמו בנו,

כדי לא לצערו שישמע שעשיו יצא לתרבות רעה.

לקח אותו חמש שנים קודם, לפני שיצא לתרבות רעה עשיו,

כדי שייפטר בשיבה טובה.

אז לשמוע על זה שהיא מצטערת כלתו?

לא.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה לצערו,

אז היא לא באה אפילו לאברהם.

וכך כל מעשי האבות הקדושים,

ובתוך הצרות שלהם,

שמרו על טהרת המחשבה שלא יצטער מישהו על ידם,

על ידי עשיית מצוותם.

ויצחק אבינו, כשהוא עולה לעקד על המזבח, תשמעו דבר מדהים,

מתחנן ומבקש מאביו אברהם,

אבא, בחור אני,

וחוששני שמא יזדעזע גופי מפחדה של הסכין והצעי רקע.

יצחק, בן 37,

הולך לעקדה.

אביו,

לוקח את אביו,

אביו בן 137,

הולך איתו בן 37. ובכן,

הולכים שניים בדרך,

האב

לזבוח והבן להיזבח יחדיו בדעה אחת.

אין לו בעיה, יצחק, שהוא מבין שאין סלע עולה.

ואביו אומר לו,

הסלע עולה, בני.

אתה הסלע עולה.

הם הולכים יחדיו.

אתם מתארים לכם דבר כזה?

גבר, בן 37,

יודע שמובטח לו כי ביצחק יקרא לך זרע. זאת אומרת,

כל ההמשך של אברהם אבינו זה ממנו הבטחה אלוקית.

הוא ואביו לא מהרהרים אחרי הקדוש ברוך הוא, איך הבטחת לי?

ואתה לא מקיים.

אין שאלות כאלה בכלל.

הולכים למטרה שהקדוש ברוך הוא ביקש, ועלהו לי לעולה.

רגע, אברהם,

אתה שכנעת את כל העולם

שלא עוקדים בני אדם,

שהאלוקים לא חפץ בעולות אדם.

אתה לגלגת על כל עובדי עבודה זרה.

איך אתה הולך בעצמך והולך לעשות את מה שאתה הטפת לא לעשות?

אין לאברהם שאלות.

הקדוש ברוך הוא יכול להגיד לא,

ואחר כך הוא יכול להגיד כן, הפה שאסר או הפה שיתיר, הוא יכול לעלות מה שהוא רוצה.

אם הוא אומר לי שאני אלך להעלות את בני לעולה,

מה השאלה?

הוא אדון, הוא בעל הבית, הוא אבי,

הוא מלכי,

אני לא יכול לעשות רצונו.

הם הולכים, הם מגיעים.

מה החשש של יצחק?

הוא לא פוחד מעסקים, הוא אומר, אני בחור.

אביו עוקד אותו, מה זה עוקד? לוקח את הידיים אחורה,

קושר אותם.

לוקח את הרגליים, קושר אותם, וקושר ידיים ורגליים ביחד.

ושם אותו על המזבח,

והצוואר פשוט,

והוא צריך רק להעביר את המאכלת וזה הכול.

אבל הוא אומר לו, אני פוחד שאני אהיה רתע,

שאני אזדעזע מפחדה של הסכין.

לא המוות מפריע לי, אבא,

אבל אני פוחד שאני אצחר אותך.

למה?

אם הוא יזוז בסכין,

הוא עלול להיפסל,

והוא לא יהיה עולה תמימה.

הוא ייפסל.

חלילה שלא יהיה פיגול.

אז כל מה שעשה אביו, הלך לחינם.

הוא מפחד שאביו יצטער.

מישהו מאיתנו יכול בשעות כאלה לחשוב על מחשבות כאלה,

להצטער, להצטער, שאבא שלו יצטער?

מקסימום בעיניים דומעות הוא היה מסתכל על אבא שלו, איך הוא יכול להרים את ידו לשחתו.

אפילו הוא לא יגיד לו הערה.

אבל איך אתה עושה לי את זה, אבא?

זה המבט שהיינו יכולים להביט לאבא.

אבל בכלל לא לחשוב כלום, ורק לא לצייר את אבא.

לפני שמגיע השלב הקריטי,

אז הוא אומר, אבא, עוד בקשה אחת.

אל תודיע לי, אימא, כשהיא עומדת על הבור או על הגג,

שמא תפול ותמות.

איזה דאגות,

איזה בן,

איזה חינוך.

פלא פלאות.

אבל מי זה אברהם?

אברהם אבינו כמוהו.

אברהם אומר לו,

נמרוד, אני משליך אותך לכבשן האש,

תשליך.

הוא מאמין שיש בורא לעולם?

תשליך.

הוא לא ידע שיהיה לו נס.

תשליך, אז מה?

אז נשרפים על קידוש השם.

בסדר.

מה הבעיה? השם נתן, השם לקח.

הוא הביא כך, הוא לוקח כך, מישהו יגיד לו מה תעשה?

מישהו אומר לו מה תפעל?

הכל מעשה ידיו.

משליכים אותו לכבשן,

לא עוזר.

הוא בתוך האש, ולא נשרף, יוצא מאור כשדים.

זה האבות הקדושים שלנו.

זה האבות הקדושים שלנו.

היי, היי,

אבל מה עושים לנו הגויים? מה עושים לנו הגויים?

נגיע לקטע שפתחתי בהתחלה ונראה.

למי שלא יודע, יצא עיתון חדש שנקרא שופר ניוז.

זה כמו ידיעות מערים, 32 עמוד מאלף עותקים.

כרגע הוא מחולק, ובשלב יותר מאוחר הוא יימכר.

אבל צריך לדעת דבר אחד, העיתון הזה, בשונה מאחרים,

הוא מביא גם מבט יהודי בכתבות.

לא רק ישראלי,

יהודי גם.

יהודי.

אחת הכתבות שם, בעיתון שיוצא בימים הקרובים,

מסקרת את הסרט של מל גיבסון על הפסיון של יושקה.

זה שם הסרט,

שובר קופות היום, זו ההקרנה הראשונה בכל העולם.

באלפי בתי-קולנוע בעת הזאת מיליונים של בני-אדם

צופים בסרט.

הגרסה של הסרט מרשיעה את היהודים בהמתתו של יושקה.

לפני 15 שנה לערך,

הפאפה האפיפיור אמר שהיהודים מנוקים מהאשמה בהריגתו של יושקה.

עברו כמה שנים,

וכנראה גיל עושה את שלו והוא צפה בסרט ונתן אור ירוק לשחרר.

מה רואים בסרט?

שהיהודים צמאי הדם הם שהרגו אותו.

זה הסרט.

ושופר ניוז כותב כך,

האלטרנטיבה האמיתית

למל גיבסון.

משרד החוץ הישראלי מנסה למצוא מהלכים יצירתיים שיסייעו במלחמת ההסברה מול העולם העוין,

המלצתי לבקש עזרה דחופה מהוליווד.

עובדה,

מה שלא הצליחו לעשות עשרות אוטובוסים מתפוצצים ואלפי נרצחים ופצועים,

הצליח לעשות השחקן מל גיבסון בסרט המתאר בפרוטרוט

פרשת התעללות ורצח של יהודי אחד בלבד,

ומיליוני אנשים עומדים בתור

כדי לקנות כרטיסים.

מי אמר שכל העולם נגדנו?

אם אפשר לעשות סרט אחד

איך נרצח יהודי אחד,

ולא על ידי יהודים, על ידי הרומאים,

אבל אם אפשר עם סרט כזה לזעזע את כל העולם ולהביא להצפה של אנטישמיות לאחר הקרנת הסרט,

אז אנחנו יכולים לעשות סרטים יותר טובים, נכון?

מי אמר שכל העולם נגדנו? תכף נראה.

הסיפור עצמו אומנם קצת ישן, וגם הנסיבות די מעורפלות, אבל למה להתעסק בזוטות?

אפילו ג'ורג' בוש בכבודו ובעצמו ישכח למשך שלוש שעות

מעיראק

מהכלכלה,

מהאוורד דין,

ישכח בעולם וירטואלי של שחקנים דוברי הארמית

בגלימות ובסנדלים תנכיות,

בסרט העוקב אחר שעותיו האחרונות

של מייסד הנצרות.

אבל לו היה גיבסון מתייעץ איתי,

הייתי ממליץ לו להתמקד בכמה מקרים אחרים בהיסטוריה,

והפעם אני ממש לא ציני.

דפי ההיסטוריה של העם היהודי ממלאים בהקזת דמם נהרות ואגמים גדולים.

רצח מאות מיליונים מהם יספיק כדי לעמוד בדרישות המחמירות ביותר

של עולם הקולנוע הקתולי כדי להפיק סרטים רבים,

אותנטיים ומזעזעים עשרות מונים מסיפורי הברית החדשה.

בתקציב צנוע של 25 מיליון דולר הייתי בוחר לטפל, למשל, בסיפור אחד מני רבים,

רציחתם של עשרת הרוגי מלכות.

יש בו כל המרכיבים הנחוצים לשובר קופות מבטיח,

קיסר רומאי מטורף וצמדם,

אימפריה עולמית

המבקשת לכפות בכוח את דתה,

ועם קטן ועקשן המשלם מחיר כבד

בעד דבקותו בתורה.

תמצית העלילה,

בראש העם ניצבת קבוצה מצומצמת של מנהיגים שהשקיעו שנים רבות בלימוד התורה ובתיקון המידות

והפכו לסמל לאומי של חיים טהורים ונשגבים.

העם מעריץ אותם, הרומאים שונאים אותם,

ובהתנגשות הבלתי-נמנעת ביניהם

יישפך הרבה הרבה דם.

עכשיו נשמעת מוזיקה קודרת,

ועל המסך עולה הקיסר מטורף וצמא דם.

זה עתה סיים לעיין בתורת היהודים,

וברגע של השראה סדיסטית הוא מוצא נימוק פסיכו-ביזארי כדי לקטול עשרה מחכמי ישראל.

האשמה, חטא מכירת יוסף.

מתי?

לפני אלפי שנים.

מי מכר אותו?

עשרת אחיו.

למה יומתו הללו תמורתו ככה?

תהליך ההוצאה להורג מבעית ומלווה בעינויים מצמררים.

ראשוני הנרצחים רבי ישמעאל כהן גדול ורבי שמעון בן גמליאל.

כל אחד מהם מבקש למות ראשון כדי שלא ייאלץ לחזות במות חברו.

לבסוף מטילים גורל ורבי שמעון זוכה ונרצח ראשון.

מזעזע במיוחד גורלו של רבי ישמעאל.

ברגע האחרון לפני הוצאתו להורג מבחינה בת המושל בפי תוארו ומבקשת להחיותו,

אך אביה האכזר מסרב לבטל את גזר דין מוות שהטיל עליו,

ובלית ברירה מתחנן את ביתו שעורו של רבי ישמעאל יופשט מעל פניו בעודו חי,

כדי לפחלץ את ראשו,

שיהיה לנגד עיניה תמיד.

המעשה הנורא נעשה לעיניהם של המוני רומאים נבערים וברבריים הזועקים בשאגות מוות,

מוות ליהודים.

כאשר הגיעו הרשעים למקום תפילין,

הצדיק נופח את נשמתו ומחזירה לבוראו.

הנרצח הבא,

רבי חנינה בן תורדיון, הוא נתלש מבית המדרש.

את גופו עוטים ועוטפים בזמורות עץ

ושורפים אותו חי יחד עם ספר התורה בו למד

כשהוא כרוך סביבו.

כדי להעריך את ייסוריו מניחים הרומאים על ליבו גזעי צמר ספוגים במים.

לתלמידיו אומר רבי חנינה מתוך הלהבות

שהוא רואה את הספר נשרף

ואותיות פורחות.

התליין,

המום מגדלות נפשו של רבי חנינה בשעה שמקבל עליו את הדין,

מסיר מעליו את גזעי הצמר כדי לגאול אותו מייסוריו,

ומייד מזנק אל תוך להבות האש

ונשרף יחד עמו.

רבי יהודה בן בבא,

הנרצח הבא,

ממשיך בקיום מצוות השמיכה חרף האיסור שהטילו הרומאים.

הוא יוצא עם קבוצת תלמידים כדי לסומכם,

ובוחר במקום שנמצא בין שתי ערים,

כיוון שהרומאים איימו להחריב את העיר הסמוכה למקום השמיכה.

למרות אמצעי הזהירות שננקטו,

מתגלים חברי הקבוצה,

התלמידים מספיקים להימלט על נפשם,

אך רבי יהודה עצמו נתפס,

והרומאים מכלים בו את חמתם ונועצים בגופו החלוש 300 כידונים בשנאה תהומית.

את דרך רציחתו של רבי עקיבא,

רבן של כל ישראל,

אשר גופו נסרק במסרקות של ברזל,

כל ברבריו יודע,

אך המחזה אינו מחריד בכל קנה המידה של הרצחנים מעולם.

ההמון הנסער מצטופף בכיכר העיר תחת עיניהם הבוחנות של קלגסי רומא חבושי קסדות בוהקות.

המתח מחשמל את האוויר,

החיילים לופתים בעצבנות חניתות ומגינים,

בעוד רוח חמסיני גאה מנסה להפיע חיים בדגלים שמוטים.

לפתע דועחים המלמולים החרישיים,

שקט עמוק משתרר,

מרחוק נשמעים צניפות סוסים,

צעקות וקשקוש מתכת.

עוד רגע,

והנה לתוך הכיכר מובל ישיש בגיל 120 שנה,

לבן שיער שדמותו השכוחה נבלעת,

כליל בין הרומאים גבוהי הקומה.

בעתה ובפחד מעורבים ביראת קודש

נופלים על קהל הנאספים.

הזקן זוקף את גבו וניצב במרכז הכיכר.

שלשלאות ברזל וזקות את ידיו הצנומות.

בגיל 120 כוחו הפיזי אינו רב.

הוא אינו מפקד על דיוויזיות,

וגדודי צבא אינם שרים למשמעתו.

הוא אינו נאשם על ערעור היציבות הכלכלית

של פרובינציית יהודה.

ולמרות זאת,

פקודת ההוצאה להורג הגיעה ישירות

מהדרגים הבכירים ביותר ברומא.

הקיסר עצמו דרש את ביצוע העונש.

מה החטא הנורא

אשר בגינו נענש האיש שעד גיל 40 היה רועה צאן אנלפבית,

אשר אשתו בת עשירים שלחה אותו ללמוד תורה,

תוך ויתור על חיי רווחה, עושר וכבוד,

עד שזכה ונעשה לרועה המוסרי של עם עולם.

הוא-הוא רבי עקיבא, גדול הדור.

הנשק היחידי האסור שהיה ברשותו

ובגינו נענש

הם דברי התורה שלימד לרבים,

ועל חטאו זה מות יומת.

הרומאים עוטפים בגסות את התלמידים המנסים לגונן על רבם.

המוציאים להורג מסרקות של ברזל בידיהם,

ניגשים לביצוע גזר הדין האכזרי.

עוד רגע,

ומסרקות העינויים יחלו לקרוע ולחרוש בבשרו.

רבי עקיבא עוצם את עיניו ומקבל עליו עול מלכות שמיים באמירת שמע ישראל.

לכל בחייו של המוני בית ישראל,

תלמידיו ותלמידי תלמידיו,

הוא מוסר את נשמתו ליוצרו בדבקות עילאית

ומסיים את מסכת חייו באחד.

כך זה נמשך

בהריגות שונות ומשונות.

כשלרבי חוצפיתא מתורגמן נקצצה הלשון

לפני שנרצח

ונזרקה לרחובה של העיר.

אחריו הוצאו להורג החכמים רבי אלעזר בר-שמוע ורבי אלעזר בן חכינאי,

ורבי ישבב הסופר ורבי יהודה בן דמה.

סיפור אותנטי אפל, מחריד, מזוויע ומזעזע.

אני ממתין עד שמהוליווד יתקשרו אליי, הקווים פנויים כרגע, שמעתם את הטלפון מצלצל.

אין ספק שהמצב המדאיג מדאיג, אך יש סיבה להתעודד.

לאחרונה דיווחו הארכיאולוגים על גילויה של כרכרת ברזל רומאית ראשונה מסוגה בבריטניה.

הכרכרה נשתמרה במצב טוב יחסית

לשמחת החוקרים.

חלקי הברזל של הכרכרה אומנם החלידו מאוד,

אולם ניתן עדיין להבחין בפיתוחים מרשימים שקישטו אותה.

זהו זה, אחי היהודים.

זה כל מה שנשאר מהאימפריה הרומית האדירה,

גרוטאה מחלידה,

קוריוז לתיירים,

ופיתוח סרטים מרשימים בתקציבים שמנים להשניא שוב ושוב את היהודים.

ובינתיים, בין תסריט לסרט בין עלילת דם לפיגועים,

מאות אלפי יהודים

שחיים וקיימים אלפים בשנים יהפכו עוד דף גמרא וימשיכו לעסוק בתורתם של רבי עקיבא,

רבי שמעון בן גמליאל ויתר חבריהם,

מתוך אמונה בצור ישראל שהבטיח שישלח גואל ויכירו כולם את האמת במהרה בימינו אמן.

עברנו את קליגולה,

נעבור גם את מל גיבסון.

כן יהודים,

דיברנו על צער ולצער.

ולא רק זה, כמו בהאג,

הקורבן עומד למשפט כנאשם.

אנחנו נאשמים שדמנו ניגר ברחובות.

אנחנו לא נאשמים רק בהאג, גם בארצות הברית.

מעל הקרנים מאשימים אותנו במה שהרומאים עשו.

והפאפה ניקה את היהודים רק לפני 15 שנים,

אבל הסרט מצא חן בעיניו.

יש אור ירוק.

להמשיך לשנוא את היהודים.

למי שיש שאלות, בבקשה.

ערב טוב, רב.

אני רציתי לשאול שאלה, האם בעצם

אתה אמרת שלצייר בן אדם זה כמו להכניס יד באש

והיד נשרפת.

אבל אנחנו רואים סתירה,

כי בתורה כתוב שכן התורה מתחשבת, האם אדם

צייר בן אדם בכוונה או לא בכוונה. כי אנחנו רואים שבתורה כתוב

שמי שרצח בן אדם,

בכוונה,

רוצחים אותו,

ומי שרצח שלא בכוונה צריך לברוח לעיר מקלט. זאת אומרת, התורה כן מתחשבת בזה ש...

נכון. אז מה הדין של מי שהרג בשגגה?

הוא בורח לעיר מקלט, נכון?

נכון. אבל הוא במסגר, הוא לא יכול לצאת משם עד מות הכהן הגדול, נכון? אבל מתחשבים איתו, כי לא הורגים אותו. אמרנו שהקב' ברוך הוא משלם לכל אחד מידה כנגד מידה.

מי שרצח במזיד ובכוונה,

זה לא דומה למי שעשה בשגגה. גם אנחנו אמרנו את החילוק הזה,

שאפילו מי שעשה לשם מצווה גדולה, אם עושים איתו חשבון,

כל שכן מי שעשה לשם מצווה.

בוודאי שמי שעשה במכוון.

ויותר וקל וחומר אמרנו שאם הוא היה הראשון שעשה, והוא לא היה רק הגורם.

ועוד יותר אם הוא עושה לחכמים ויראה השם,

כמו עשרת הרוגי מלכות,

וכן הלאה.

בטח שיש הבדל.

אבל משלמים לכולם מידה כנגד מידה.

למזיד,

כפי שהזיד,

הוא רצח במזיד, מוציאים אותו להורג.

מי שהרג בשגגה ולא התכוון,

אז הוא הולך לעיר מקלט.

זה ההבדל, זו המידה כנגד מידה.

אפשר עוד שאלה? כן. זה לא בנושא שדיברת היום,

אלא ממה שאני שמעתי מהקלטת שלך,

שיש לי קרוב ל-30 קלטות שלך,

ואחת מהן, אני שמעתי כזה דבר, שאתה אמרת

שכשנשמה של בן-אדם כאילו עוזבת אותו,

זו הסיבה לזה שהוא מת,

ומה שחסר לגוף זה כאילו חסר נשמה.

שם היה דיון כזה.

אבל אני רציתי לשאול, מה אפשר לענות על הטענה הזאת,

שמאיזושהי סיבה כימית או פיזית נמנעה מהמוח של בן-אדם

הגעת חמצן או איזה חומרים שהמוח מורכב מהם,

ולכן זו יכולה להיות סיבה שהמוח פשוט מפסיק לפעול. הטעים של המוח מתים,

בגלל שפשוט נפסקת פעילות כימית, אלקטרוכימית, במוח.

למה אי-אפשר להגיד ככה?

למה צריך להגיד שחסרה נשמה ואי-אפשר להגיד

שחסר חמצן או חסר איזה חומר שמשפיע על פעילות המוח?

קודם כל אפשר להגיד וגם אומרים.

אתה אומר ששמעת 30, יש לי 350. באלה שלא שמעת, אני אומר את מה שאני אגיד לך עכשיו.

יש איברים שבהם תלויה הנשמה, והם מוח-לב כבד.

יש איברים שבהם לא תלויה הנשמה. דוגמה, יד,

אוזן, אף, רגל.

אם יורידו לאדם רגל,

עוד רגל, עוד יד, עוד יד, שתי אוזניים, עיניים, אף,

פה, לחי, כליה, ריאה, הוא עוד חי,

חי, חי, לא כל כך אסתטי, אבל חי.

אבל אם יוציאו לו או יפגמו לו במוח, בלב או בכבד,

אז הנשמה תצא.

כל זמן שיש לה את האיברים המרכזיים האלה,

כן? יכולה להחזיק.

הבנת?

אם נרוקן לו את הדם, נרוקן את הדם,

נשאיר את הכל, רק נרוקן את הדם.

לא יחיה. למה? כי הדם הוא הנפש. הנפש שורה על הדם. אין דם, הנפש אומרת, ביי ביי.

אבל זה נכון, יש קשר בין הרוחני לבין הפיזי. בוודאי שיש קשר.

אף אחד לא אומר.

אבל אם המוח יהיה אקסלנט ועלה משהו,

בכבד, נפוח,

אין נשמה, לא יעזור.

לא יעזור.

תחבר לו חשמל,

תן לו מכות,

דבר איתו, שכנע אותו. לא יעזור.

לא יעזור.

אין עם מי לדבר.

הנשמה לך, שלום.

בן אדם שלם, ינתחו אותו אצל פרופסור איס.

אם יחזירו את כל האיברים,

יכול להיות שהוא עוד יחזור, אבל מוכרים אותם שם.

אבל בכל אופן, אם האיברים שלמים,

זה עדיין לא עושה חיים.

אם יש נשמה, זה עושה חיים, בתנאי שיש את האיברים שבהם היא תלויה.

טוב, תודה. תהיה בריא. תן לו בבקשה.

כבוד הרב, אני מוצא את עצמי מזדהה כמעט עם כל מילה ששמעת בניתוח של מצבו של העם היהודי היום בעולם,

עם עליית האנטישמיות

ועם השנאה הרבה כלפינו, מכל כיוון.

אז השאלה שלי, האם לאור המצב הזה,

שכולנו רואים וחשים בו,

האם לא כדאי להקפיד על לעשות מאמץ גדול לקיים את המדינה הזאת

כמקום מקלט או כמקום שבו היהודים באופן ריבוני יכולים

להתגונן ולהגן על עצמם ולקיים את המדינה הזאת,

ולקיים למשל את אותה מצווה או אותו עיקרון של הציונות,

של הציונות, שאומר שהעם היהודי צריך להתקבץ כאן,

ואחר כך כל אחד יהיה דתי לפי מידת הבנתו.

אבל קודם כול,

כדאי אולי לעשות מאמץ עליון לקיים את אותו עיקרון ציוני שאומר שהעם היהודי יקים כאן את מדינתו,

שחשתי בסרט שהקדים את הרצאתך לא מעט הסתייגות והתנגדות.

אז שמה דווקא לאור הניתוח הזה, שאני מסכים לכל מילה שנאמרה על ידך,

דווקא לאור המצב הזה אולי כדאי לעטות שכם,

כולנו,

חילונים כדתיים,

ולקיים את המדינה ולעשות מאמץ להעלות את הגלויות לכאן,

לאור המצב שניתחת.

טוב,

קודם כול בוא אני אגיד לך דבר אחד לפי היכרותי את המצב,

שהמדינה לא רוצה את כולם פה.

הכיצד?

אתה רואה חידוש, תשמע, תשמע,

ישבתי עם בכירים מהסוכנות ואמרתי שאני יכול להקים עיר ואם בישראל גדולה ולהביא לעלייתם של עשרות אלפים למדינה.

רק באמירת פה, אם אני אגיד לעלות,

יעלו עשרות אלפי משפחות.

האם תהיו מוכנים לתת את התנאים שאני אבקש בעבור העולים?

וזה אחרי בדיקה בחקירה שלי עם

פעילי העלייה?

מה התקציבים הגדולים שמוציאים כדי להביא עולים?

ואני לא אנקוב בשמות של האנשים,

מי ישב אתי ובאילו ארצות דובר. רגע, שנייה.

והתברר שמוציאים עשרות מיליונים במדינות בשביל להביא את האנשים.

אמרתי, במקום כל פעילי העלייה,

בתקציבים האלה נוזיל את מחירי הדירות.

אני אדאג שאם אתם תיתנו באופן טבעי לכל קבוצת אוכלוסייה שתגיע לחיות לפי רוחה עשרות אלפים,

אבל אני אומר לכם, אתם היושבים איתי ודוחפים אותי לזה שאתם לא תחזרו אליי,

כי לא ייתנו לכם לעשות את זה. אמרו, מה פתאום? זה חוק,

זה חוק מדינה.

אמרתי, זה משנה אם יבואו דתיים או לא? אמרו, מה פתאום?

זה חוק,

וכולם זכאים לבוא, וזה אותו סל ואותו... אמרתי, אוקיי,

I'm waiting.

ביידיש אני ממתין. רגע, עד היום צלצלתי לאותם משרדים,

אפילו הבכיר שישב איתי לא עונה לטלפון.

אתה שומע? לא עונה, כי הוא לא רוצה להגיד לי שאני צודק.

אני מדבר על כבר פער של ארבעה חודשים מאז שדיברתי איתו. רגע, תקשיב.

הם באו אליי,

לא אני באתי אליהם,

אחד הגיע אליי,

ודיברנו, אז שאלתי אותו על התפקיד שלו, ואיך זה הולך, וכמה זה,

והוא נדהם, כי הוא חשב, כמו שאתה ראית את הסרט,

שאני לא בעד.

אמרתי לו, מה פתאום?

הסרט אומר מה התכוונו הציונים הראשונים כשאמרו לבוא לפה.

אני אומר שיש מצווה ליישב את ארץ ישראל.

כל יחיד ויחיד יש מצווה ליישב את ישראל, נכון?

אם זה בדיוק הזמן והעיתוי במצב הזה שאנחנו פה במקלט, כמו שאתה אומר,

אתה יודע מתי יושבים במקלט, כשיש הפגזות, כשיש זה, אנחנו במקלט.

אפשר להגיד גם בגטו.

פעם זה היה כמה גטאות, היום זה קטו גדול.

אנחנו מוקפים ב-250 מיליון אויבים,

ויש לנו עוד גדר אחת פתוחה לשחייה לכיוון מי השפכים שיורדים כשם מחוז דן.

אבל מדינת ישראל רוצה את כספם של אלה שנמצאים בחו״ל, והיא צריכה להראות שהיא עושה פעילות כאילו,

ואז מגייסת כסף,

אבל זה לא בדיוק בשביל זה. כי אם היו רוצים, תקשיב,

אני בעיני חינם עושה עלייה. הנה, אני אומר בקלטת שתצא, שיפנו אליי בבקשה.

אני מוכן לגרום לעלייה יהודית לארץ ישראל,

על פי התורה הקדושה, כמה שרוצים,

רק שיכינו את התשתית כמו שהחבר'ה רוצים.

אני יכול להוציא קהילות שלמות כמו שהן,

לא בודדים אפילו,

קהילה שלמה.

אתה שומע?

ראשי ישיבות, תלמידיהם, משפחותיהם,

גם ישראלים יש לי השפעה קצת.

גם ישראלים.

ולהביא אותם.

אני חייב לומר שאני לא הבנתי מדוע הם מתנגדים. זאת אומרת, אני באמת לא מבין למה הם מתנגדים.

תראה, מדינת יש... זה לא מובן בדבריך. אני אסביר עכשיו, נכון? זה עוד לא הסברתי.

אתה צודק, חייב לך.

המדינה הזאת שיחקה אותה מדינת רווחה.

פה יהודי לא יושלח לרחובות.

פה יהודי המערכת לגביהו.

והנה זה, בשנים האחרונות,

אלה שמקבלים את המכות בכיס ובראש,

זה העניים והתפרנים.

ואנשי ההון השולטים בממשל ובממסד,

הם מנהלים את המדינה לכיוונים כלכליים, יצרניים.

כל זה מילים, אבל העם מתפורר.

העם לא מאוחד, העם גונב. הנה, הגעתי לפה הערב,

איש משטרה הביא אותי לכאן,

והוא מספר לי, שאלתי אותו מה רמת הפשיעה פה באזור.

אמר שרמת הפשיעה גדלה בכרמיאל בתקופה האחרונה הרבה.

מה למשל, איזה סוג פשיעה? הוא אומר לי, הרבה גנבים.

שאלתי אותו, גנבים?

למה הם גונבים? זה מקום שנחשב כאילו, טוב, מבוסס.

הוא אומר לי, גונבים מרעב.

כל מי שאנחנו מביאים אותו לחקירה,

מה הסיבה שגנבת? הוא אומר, מה אני אגיד לך? אין לי מה לאכול.

אין לי מה לאכול.

עכשיו, גונבים זה לא גונבים שפורצים דווקא לדירה, הוא אומר,

כגון אנשים שגונבים במקום שהם עובדים.

במקום שהם עובדים הם גונבים, או אוכל או זה או זה.

זאת אומרת,

המדינה גורמת לעצמה צרות,

אבל זו לא מדינת רווחה.

עכשיו, אם היא תביא, נגיד שיש עכשיו בחוץ,

כן?

עוד,

ביחד אומרים שאנחנו היום 13 מיליונים,

פה אומרים שיש 6, נגיד שיש עוד 7 מיליון.

קצת יותר, אבל לא חשוב. בוא נגיד שיש 7 מיליון שצריכים להביא, ומסכימים.

כולם מחר באים. מה יהיה?

מה יהיה? מישהו יוכל לטפל בכולם? מה, כולם עשירים? לא כולם עשירים.

אז יצטרכו פה לטפל. איך יטפלו? לא מצליחים לטפל בקיימים. לא, צריך להביא אותם או לא?

אז מה, להביא עשירים רק?

לא, את כולם. כולם, יש הרבה עניים יותר מעשירים.

50 שנה עברו לפה גלויות עניות.

מה יש יותר בחוץ עכשיו, עשירים או עניים? אני מניח, עניים? מניח, תמיד העשירים הם מעשו. כמו תמיד, כמו תמיד.

עם העניים שלנו פה אנחנו מסתדרים ואנחנו מוסיפים עניים על עניים. גם מי שהיה בינוני,

גם החבר'ה של טומי לפיד הבורגנים, שהוא דאג להם, והמעמד הבינוני,

הוא לא מצליח לדאוג להם, הם יורדים,

והם כועסים עליו.

הוא הבטיח להם את המין רווחה, הוא לא מצליח.

הוא נותן יד בדיוק הפוך,

עם הממשלה לדכא את החלשים.

אבל אני שואל שאלה אחת,

אם נביא עוד כאלה,

איך המדינה תתמודד אם היום עירקים הורידה עוד ארבע וחצי מיליארד,

ועוד ועוד ועוד ועוד?

היא לא יכולה, זה סיפור, אבל סיפור.

זה כן, כי עליהם מרוויחים אלפי דולרים.

על כל סיניון קטן,

אלפי דולרים,

רק מהתנועה שלו מהמזרח הרחוק למזרח התיכון.

כבוד הרב,

אם הגישה הזו הייתה קיימת ב-48',

כשהיינו 600,000 איש בלבד ב-48',

אז היינו נשארים עדיין 600,000 איש,

ואז המדינה, אין ספק שהייתה גם חלשה יותר ונעה יותר.

אתה יודע. אז אם זו הייתה הגישה ב-48', היינו נגמרים. בוא תקשיב מתוק, אני אסביר לך דבר אחד פשוט. עשינו סקר, יש לנו אתר חדש שקוראים לו שופרnews.com.

או נקודה.net,

או נקודה.co או נקודה.il.

אתה יכול להיכנס לשם.

אני אכנס. אוקיי, אנחנו עושים משאל עם.

כל יום אנחנו יוצאים לרחוב, הנה הצלמים, אתה רואה?

יוצאים לרחוב, שואלים אנשים שאלה.

כל פעם שאלה אחרת, פעם על טננבוים,

פעם על האג, פעם על פה, פעם על שם. אחת השאלות שנשאלו בימים האחרונים זה האוטובוס שיצא להאג,

באיזה מקומות עוד אתם חושבים, היה כדאי להציגו?

כל אחד אמר תשובה.

ברומא, הוא אומר. הוא כבר שמע על הסרט ברומא, נהיה עכשיו ברומא.

אחד מהאנשים אמר, את האוטובוס צריך לשים מול הכנסת.

הוא אומר, אנחנו לא מתפעלים מהאוטובוס.

אנחנו רוצים שיתפעלו ממנו שם.

אנחנו לא מסיקים את המסקנות כשרואים אוטובוס

עם כל ריטוש הגופות של אחים שלנו ואחיות שלנו.

אנחנו בעצמנו הבעיה,

עוד פעם אני אומר.

אומרים שצריך להביא עולים, לא צריך להגיד לעולים תבואו.

צריך להגיד לממשלה תביאו.

צריך לשים להם את זה על הפתח, ואני אסמן את זה היום בזכותך על הפתח. תבואו אליי ואני אביא לכם. מה חסר, אני אביא.

אני אומר, אם כבוד הרב יכול להביא, שיביא.

אני בעד. למי אני אביא?

אני אגיד להוא שם מארגנטינה או להוא מפינלנד.

אני אגיד לו, בוא, בוא, בוא. הוא אומר לי, לאן?

לאן?

לעניות?

לאן? לפיגועים?

רגע, באיפה אני אגור? בסוכנות?

ברחובות? איפה שהתימנים שם, תקעו אותם?

איך קוראים לזה?

באושיות? באושיות שמה? אה, אתה רוצה אני אהיה כזה? עולה כזה?

לא. תגיד לי לאיזה תנאים אני בא. אני עוזב את פינלנד. אתה יודע מה יש פה?

תראה איזה נוף, תראה איזה אוויר, תראה איזה נשים, איזה שלום, דנקה, דנקה, וכולם מבסוטים. מה? לאן אני אעבור?

ראינו אלפיים שנה בגלות, אפשר להישאר עוד.

אם הוא מדבר ככה, לא צריך אותך. נכון, גם הוא אומר עליך, לא צריך אותך, אני שם.

כל אחד אומר על השני, לא צריך אותו. זה לא אמונה. אם הוא מדבר ככה, היינו אמונה בכלל. אמונה במה? צריך להשיק את האדמה שהוא בא. הוא היה פה, נשק והלך.

זה לא מיימד אל החוץ, זה מיימד אל החוץ. אני מסכים. אבל בכל מקרה אנחנו צריכים לדעת דבר אחד.

מה שהמדינה רוצה, היא יכולה.

תלמדו, מה שהיא רוצה, היא יכולה.

אין דבר כזה.

הכול היא יכולה.

השאלה אם היא רוצה.

למה כל הזמן להגיד מדינה-מדינה?

למה כל אחד ייקח את הכול ויעשה... אני לקחתי את עצמי, הלכתי.

הלכתי לבני ברק, מה?

אבל אנחנו מדברים על אלה שבחוץ. אתה רוצה להביא אותם?

הוא לא רוצה לבוא.

אתה רוצה להביא אותו? אם הוא לא רוצה לבוא... שיישאר שם, אתה אומר. שיישאר שם. זהו, הוא נשאר.

הוא נשאר, הוא שמע לך. שמע לך, הוא לא זז. לא, נשאר. גמנו.

אבל הוא רצה להביא אותו, ואני מוכן לעזור.

אבל הממשלה צריכה לאפשר.

זה לא אני.

אני לא ממשלה, אני לא יכול לחלק דירות.

אני לא יכול לעזור, אין לי סל קניות, אפילו אני בעצמי.

לפעמים צריך להלוות כסף לקנות משהו.

אבל אם הם יסדרו,

אפשר, אפשר. אם רוצים, כמו בצבא אמרו לנו, אין לא יכול, יש לא רוצה.

לא רוצים זה הכול.

אתה תתרגל אליי, אין דבר לאט לאט.

כן. אפשר לדבר בבקשה? ברור, בשביל זה יש לך מיגרום.

רבותי הרב, לגבי העלייה, אתה צודק, כמו שאמרת, כי עשיתי עלייה מצרפת לפני שמונה שנים בערך,

ובשירות היהודי בפריס ממש הצטרפו אליי ממש לא כל כך יפה.

כמו צרפתי עולה. נכון.

זה אתה אומר. אבל זה יותר טוב מישראלי אזרח. לא יודע. אני יודע.

טוב. פשוט מה שציפיתי כעולה חדש, כשעליתי, פניתי לסוכנות היהודית בפריס,

שמשום מה, כאילו,

זה לא פשוט לעזוב מדינה ולהקים,

בוא נגיד, משפחה חדשה, ואפילו לא הייתי מדבר עברית בכלל.

אבל טוב, ככה. אבל פניתי, בן אדם, כשהיה מולי, הרגשתי שלא רק לא, איך אומרים, מסוכתי, אפילו לא ציוני. הרגשתי ככה, אולי התכוונתי שהוא לא גרם לי לבוא לארץ מכל הלב. הוא היה הכול שלילי. למה תבוא?

יש לך עזרה, איזה מקצוע יש לך? מה אתה מתכוון לעשות בארץ? אבל הכול היה שלילי. לא שלילי, הוא בדק אם אתה משתלם למדינה או לא. אבל רציתי לעלות. אתה יכול לחזור. סיפקי ממנו שהוא שקר אותי. אבל הוא לא רוצה, רוצה אדם עשיר, יש לו כסף. נכון, נכון. נכון, נכון. נו, מה אתה חושב? התאכזבתי מאוד מזה, אמרתי, זה מה ש... אבל ענשת אותו, באת בכל אופן. נכון. זהו, מגיע לו, מגיע לו. ברוך השם.

ורציתי לגלם לך משהו שלפני,

פשוט,

בזכות הקדוש ברוך הוא, עשיתי עלייה והייתי חילוני,

ולפני שנה וחצי בערך

התגרשתי ובאתי להרצאה שלך ובירכת אותי לחתונה, כאילו להתחתן עם אישה טובה וזה.

אחר כך עשיתי תשובה,

חזרתי בתשובה והתחתנתי לפני פחות משנה עם אישה ששומרת שבת, ואנחנו עכשיו שומרים שבת. ברוך השם. אני מאוד מודה לך. יהיה ברור. תודה.

עוד אחת מהסיבות שלא רוצים שאנשים יבואו,

אם הם גם יחזרו בתשובה פה.

זה עוד בעיה, אתה מבין?

כן, הנה פה יש להם חולצה תכלת.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב, מבורך. אתה דיברת על צער כל הזמן,

ואם אתה שם לב בתקופה האחרונה, אנחנו כל הזמן בצער.

אם אנחנו עם הפיגועים והממשלה,

ואתה שומע שאנשים אין להם מה לאכול,

ויש המון עמותות לגמילות חסדים,

אתה שם לב שכל העם הזה בצער.

והצער הוא מתמשך, הוא לא צער שכאילו איזו תקופה ואנחנו מפסיקים עם זה, וחיים חיים שלווים, כמו שאתה אומר, בפינלנד, נוח, נינוח, שלווה, שקט.

אנחנו כל הזמן במרתון,

ולמרות כל התפילות שלנו, ולמרות כל הבקשות והתחינות,

ולא יודע, גם השתתכות על קברי צדיקים, ומבקשים, ומבקשים, מבקשים, ברחנו, ברך עלינו. כמו שאתה אומר, אנחנו כל הזמן בצער, צער פנימי כזה. אתה קם בחזק בבוקר בחדשות, אתה שומע, פיגוע פה, פיגוע שם. למה זה?

למה זה? אנחנו מצערים את אבא שבשמיים.

אם הבן מצער את אבא,

והאבא לא מתייחס לזה, נותן לו טובה, ועוד טובה, ועוד טובה, ועוד טובה, והילד, במקום להחזיר טובה, מצער את האבא עוד יותר,

מתרגל לטובה, וממשיך לצער, ועוד מצער.

איך הוא יחנך את הבן?

מתי יבין הבן שהוא לא בדרך?

אז הוא חייב להפוך את התקליט, כמו שאומרים, ולתת לו עכשיו להתחיל להרגיש מה זה צער.

וכשהוא מרגיש מה זה צער,

הוא מתחיל להבין מה זה צער של השני.

אדם בריא לא מבין מה מרגיש החולה עד שיחלה,

עד שיהיה במיטה סמוכה לו,

ושניהם יתאנחו בצער.

אז הוא יבין.

אנחנו שהולכים שלווים, וימים טובים, וורודים, והיו שנים יפות פה, לא מזמן, לא מזמן, לפני חמש שנים. היי-טק, סטארט-אפ,

כולם מיליונרים, מניות, וואי וואי.

ופתאום נהפך הכול, נכון? הכול יורד, הכול נופל, הכול מתמוטט.

צמצומים, קיצוצים, מובטלים, כבר מדברים ב-300 אלף ויותר,

עניים, יותר מחצי מיליון ילדים עניים לפת לחם.

מה זה?

מדינת העולם השלישי זה מדינת רווחה?

אנחנו לא עושים את רצון אבינוש בשמיים.

אבל בכל זאת יש איזה קבוצה או חלק מהאוכלוסייה שכן עושה את רצון הבורא,

שמתפללת, שקרמה עם הנץ ומתפללת. נכון. אתה יודע כמה היא מצליחה להציל מצער יותר גדול. אבל אם תסתכל גם אחורה, ואתה דיברת על זה בהרצאה שלך,

גם עשרת הרוגי מלכות,

הם מתו בצער בסופו של דבר. נכון, ואני אגיד לך למה.

משום שעשרת הרוגי מלכות היו גלגול של עשרת השבטים,

ולכן הם באו בגלגול כדי לתקן.

ואותו קיסר מטורף שאמר את מה שאמר,

הוא לא ידע למה הוא אומר.

הוא קיבל את הקריזה ממה שהוא למד,

והוא קיבל את הנימוק לעשות את מה שהוא רצה.

הוא לא ידע את חשבון שמיים.

אבל הרע גם משמש לסיבת הטוב. גם הרע כשעושה רע זה לסיבת הטוב.

לדוגמה, המן היה רשע.

המן הרשע אמר לאחשוורוש להרוג את ושתי המלכה,

אשתו שסירבה לבוא לפניו.

הוא גרם שתיבחר אסתר למלכה תחתיה,

שהיא גרמה שיתלו אותו.

על איזה עץ? שהוא הכין למרדכי,

ועליו תלוהו.

וביום שהוא בחר להשמיד את כל היהודים זה הפך לחג פורים, לחג הגאולה שלנו.

זאת אומרת,

גם הרע, בתכנון הרע שלו,

הוא מביא את הטובה לפי התכנון של הקדוש ברוך הוא.

הוא מתכוון לרע,

בפועל הוא מצליח לעשות חלק מן הרע, שזה חלק מהתוכנית האלוקית

לסיבות הידועות לפניו,

והרע הזה בעצמו משרת את הטוב.

לדוגמה,

אנשים שנהרגים בפיגועים זה מזוויע, זה איום, זה נורא.

אנחנו לא רוצים לראות דברים כאלה ולשמוע, נכון?

אבל אותם אנשים שנרצחו באופן הזה,

הם גם נקראים הרוגי מלכות ויש להם חלק לעולם הבא,

אפילו שהם היו אנשים שלא שמרו תורה ומצוות.

זאת אומרת, מבחינת

הדרגה שלהם בעולם העליון, דרגותם הגבוהות ביותר.

אז נכון שזה נעשה רע והכי גרוע,

אבל יצא מזה בסופו של דבר טוב. מה הטוב?

שסופם להיות בחיי העולם הבא.

מה שאם לא כן,

היו חיים בפינלנד,

יכול להיות שהם ייכנסו לגיהינום, לנצח נצחים.

אוקיי, אבל את כלל האוכלוסייה אתה משאיר בצער.

עוד פעם, לא אני ולא הוא, אלא אנחנו.

אנחנו פשוט מאוד לא עושים די ומספיק.

רוב העם הזה, לצערנו הרב, לא עושה.

גם אלה שעושים, לא עושים הכול, וביודעים. זאת אומרת, הוא אומר, זה אני עושה,

זה אני יכול, זה קשה לי, זה עוד מעט.

אנחנו עושים כל מיני חשבונות שהם נגד מה שאנחנו חייבים.

אתה לא יכול להסביר למס הכנסה ולמע״מ ולשוטר,

להגיד להם, תשמעו, אני עד היום הייתי עבריין,

אבל מה, אני הבנתי שלהיות אזרח הגון זה טוב.

אבל זה תהליך.

לא יכול לא לנסוע עדיין באדום מדי פעם,

אני לא יכול לשלם ב-15 מע״מ, אני לא רגיתי לשלם בכלל.

חכו ב-28, עוד חודשיים, מתי שיתאפשר לי, רק רגע.

אז זאת אומרת, זה לא מקובל.

רק אצל הקדוש ברוך הוא נותן אורכות כאלה.

חמש שנים, עשר שנים, עשרים שנה, שלושים, בן אדם בן ארבעים, חמישים,

שישים, שבעים. יכול להיות שרק אז הוא מתחיל להעניש אותו, עד אז הוא היה בפנן.

כן, אבל אתה פעם דיברת על זה שאנחנו כמו עץ זית,

שאנחנו השמן שיוצא מהזית, ולכן אנחנו, כמה שאנחנו טהורים ואנחנו צריכים להיות זכים,

וככה הקדוש ברוך הוא... ולא רק זה, אנחנו נמשלנו לזית מעוד סיבה.

כיוון שהזית, עד שיוצא ממנו שמץ, צריך לכתוש אותו הרבה.

כן, אבל אצל הגויים זה לא ככה, הם חיים. נכון, הגויים יש להם רק עכשיו.

אנחנו, יש לנו אחר כך, זה ההבדל בין עשיו ליעקב.

אנחנו, העולם הזה מעבר, והעולם הבא, זה הייעוד שלנו.

והם חיים את העולם הזה.

עשיו קיבל את העולם הזה, אתה לא רואה את אמריקה?

אתה לא רואה את אירופה?

אתה לא רואה את השלגים,

את הנוף, את הזה? אתה לא רואה איזה יופי.

זהו, נגמר.

זהו, עולם הזה.

מה הלאה? שם אין פינלנד, שם יש המזרח התיכון.

כשהם הגיעו לשם יתחילו הפיגועים.

אנחנו היינו פה בפיגועים, אחר כך הולכים לפינלנד.

תודה, כבוד הרב. נעברים אותי. כן. כבוד הרב, אתה דיברת על צער הערב,

ואני כבר שבוע ימים בצער מאוד גדול,

ובאתי למקום הזה,

כרמיאל, ואני לא תושבת כרמיאל.

אני מבקשת, מתחננת, שתברך את הבת שלי. אני באתי מטיפול נמרץ,

במצב קשה מאוד,

ומתחננת שתברך אותה על יד הקהל, ושהקהל יענה אמן.

אולי נראה ישועה אצל הילדה.

היה לה גידול בראש, וברוך השם זה שפיר. הוא יצא מחדר ניתוח, התעוררה פעם אחת, ומאז היא עוד לא התעוררה.

ביום שני, לפני שבוע, היה ניתוח,

ואחרי זה אני באתי לבקר אותה למחרת, התעוררה,

ואחרי זה אני לא רואה אותה, התנפחה כאילו, 400, כאילו היא נראית.

נראית נורא ואיום.

אני לא יודעת מה היא הייתה.

אני לא יודעת מה היא. תברך אותה, בבקשה. שנייה, שנייה.

את שומרת תורה ומצוות? בטח שאני שומרת. רגע, את נשואה? אלמנה. אלמנה. אני חמישה ילדים. נשואה, אלמנה וגרושה, חייבות בכיסוי ראש.

את מוכנה לשים כיסוי ראש לרפואתה?

אני רוצה, אבל זה צריך להיות מהלב, כאילו שני מהלב. לא, זה צריך להיות מהראש.

מוכנה? בלי נדר. מה זה בלי נדר? אני מסכימה. מה זה את רוצה? את הבת שלך בריאה, לא?

תקשיבי טוב, בעזרת השם יתברך.

לפני פחות משנה היינו בניו ג'רזי. הייתה שם אישה קצת דומה לך.

והיה לה סיפור דומה, אבל לא עם בת, עם בעלה. בעלה נפל לקומה חודשיים, לא מתעורר.

הוא קיבל כריש דם במוח באמצע ניו יורק, נפל ולא התעורר חודשיים.

ביקשתי ממנה שתשים כיסוי ראש.

היה לה קושי כמו שלך, אפילו קצת יותר.

אמרתי לה, אין מה לעשות. את רוצה?

קבלי. קיבלה על עצמה.

בעלה יתעורר למחרת.

תקשיבי טוב,

את שמה לא בשביל להוריד,

את שמה בשביל לשים,

ואני נותן ברכה, וכל הציבור עונה אמן, אוקיי?

מה השם של הילדה ושמך? השם של הילדה סתווית. סתווית בת מי? מלכה. סתווית בת מלכה,

השם ישלח לה רפואה שלמה וישועה מהרה, בזכות כיסוי ראש של אמה. מהרה. אמן. אמן. שיהיה בשורות טובות.

כבוד הרב,

אני רוצה לחזק את האישה.

לפני שנה, בחודש מאי, הרצאת במעלות.

אם זכור לך, האחות הגדולה שלי ביקשה,

כי אני קצת מורגשת,

מה היא סיפרה שיש לאחות חולה במחלה קשה,

והיא ביקשה מהאולם, מהאנשים שישבו,

מה הם לוקחים על עצמם לרפואתה.

זה מדובר עליי.

אני רוצה לחזק אותה.

שנחליתי באמת במחלה קשה מאוד, שאפילו לא נתנו לי לחיות.

היום אני פה,

וזה מאחוריי.

ברוך השם.

קיבלתי את ברכתו של הרב,

לקחתי על עצמי להכניס את שתי הקטנות שלי לבית ספר חרדי,

וברוך השם.

ברוך השם. אשרייך ואשרייך אלכיף.

אשרייך ואשרייך אלכיף.

תמשיכי בבריאות שלמה ואיתנה.

כן. הרב, ערב טוב.

אני רוצה לשאול שאלה פשוטה על הלכות,

בלי קשר לדברים רגשיים יותר.

בברכת המזון מברכים על ברית שחתמת בבשרנו.

יש רבנים ששאלתי אותם לגבי זה, והם אמרו לי שזה מדובר על כלל עם ישראל,

ונשים גם אומרות את זה. ויש סידורים שראיתי שנשים לא אומרות את זה. מה לך לגבי זה? את יכולה לומר את זה.

זה מדובר על כלל עם ישראל? כן.

ועוד שאלה,

לגבי כוונות של שם השם. מותר לאישה להגיד?

כוונות של שם השם? כן. אני מתכוון שאומרים אדנות,

אדון הכל היה רבייה? כן. כן. תודה. תודה לך.

כן. ערב טוב. הערב הזה הוקדש לרפואת

ביתי חייכן בת הדסה,

שלפני למעלה מחודש ימים מצאו אצלה גידול בגזע המוח.

מה שהגברת מקודם דיברה על ניתוח,

לצערנו, אצל הבת שלי בכל העולם כולו.

אף רופא לא רוצה לגעת בזה.

מחכים.

מחכים רק לסוף.

אנחנו יהודים מאמינים,

אנחנו יהודים מאמינים, בני מאמינים,

ואנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא,

אין לו שום מעצור,

הוא מסוגל להכול,

גם לגידול קשה כזה שהוא הכניס. זה לא יד הגורל, זה לא יד המזל,

כל המשפטים ששמענו מהרופאים,

זה הקדוש ברוך הוא הכניס, והוא זה שיכול להוציא.

אבל אנחנו שבורים ורצוצים,

ולדבריהם, מחכים לסוף.

אנחנו רוצים את העזרה של כבוד הרב, את העזרה של הציבור.

לא עזרה כספית, לא מנות דם.

אבא שבשמיים כועס עלינו. קצת לפייס אותו.

לנסות לפייס אותו, את העזרה של הציבור ואת הברכה של כבוד הרב, כי צדיק עוזר והקדוש ברוך הוא מקיים. תאמר לי, איטל אברך, אני מבין. כן. עד כמה שעות אתה לומד ביום? אני משתדל מהשעה שאני קם עד שאני הולך לישון.

זאת אומרת, חוץ מההפסקות...

אני אתן לך משהו שהוא קצת קשה.

בזמן שאתה לומד,

ארבע שעות מתוכם יהיו בתוכנית דיבור. נקבל על עצמי בלי נדר.

מה השם של הילדה? חיה חנה בת הדסה. חיה חנה בת הדסה.

השם ישלח לה רפואה שלמה וישועה קרובה בזכות ארבע שעות לימוד תורה קדושה בתוכנית דיבור בלי שום דיבור חול.

זכות זו תעמוד לה לחיים טובים ולשלום ובריאות איתנה.

אמן. בעזרת השם יתברך.

יש מישהו שמוכן לרפואת הבת,

שהערב הזה נעשה לרפואתה, לקבל עליו עול מצוות כדי שיהיה כוח גדול בשמיים לפדות אותה?

מי מוכן לקבל על עצמו?

בבקשה, מה אתה?

שלוש שעות אני דיבור אשריך, וציצית בוא לכאן, ואתה?

שבע שעות תענית דיבור אשריך, ואתה?

אשרייך, שיעור שלם של שמירת הרשון, תרומה כל מוצא שבת לרפואתה של הילדה, כן.

חמש שעות תענית אכילה, אשריך,

להניח תפילין, תבורך מפי עליון.

כן.

שיעור תורה, אשריך, לימוד משניות לרפואתה של הילדה,

כן. קבוצה ממושב חזון קיבלו על עצמם, הם חילונים עדיין,

ליטול ידיים, אשריהם.

הציצית, איפה הציצית? בכבוד, בוא.

- טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה-טה.

- יהודים יקרים,

אני רוצה להראות לכם סרט עם הרבה תקווה.

סרט עם הרבה תקווה לכל אחד שייקח את זה היום וידע הקדוש ברוך הוא ישועתו כהרף עין.

רק תתקרבו אליו,

תקבעו עיתים לתורה, בכוח התורה הכל אפשר להפוך.

מאזינים יקרים,

לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם,

הסיפור של אליה יואב.

להרצאת הרב אמנון יצחק, שנערכה באולם בברופין קולג' ניו יורק,

בתאריך 9 ביוני 2002,

הגיע אינון אבורוס, אשר בנו בן השלוש, אליה יואב, חלה במחלה הנוראית,

ובעקבות הטיפולים השונים חלה גם הידרדרות בעבריו הפנימיים.

והרופאים קבעו שהכבד שלו קרס,

וחייבים לשתול כבד חדש.

וגם אז עדיין לא ידוע אם יחלים אליה.

ינון, אביו של אליה, אשר היה נרגש מאוד, ועל סף בכי,

ביקש מהרב אם אפשר לקיים איתו עסקה,

כמו שעשה דיויד הנכה מלונדון.

הרב שאל את האב אם הוא מוכן ללמוד תורה,

כל יום שעתיים,

לרפואת בנו,

והאב כמובן הסכים.

הרב ברך את הילד אליה לרפואה שלמה,

והקהל הרב שנכח באולם ענה מאליה.

לאור ההתרגשות הרבה וההתעוררות העצומה,

קיבלו על עצמם כמאה אנשים מהנוכחים במקום עול מצוות בזכות רפואתו של אליה.

וכעבור כחודש ימים אכן אירע בלתי ייאמן.

הילד אליה החלים לחלוטין,

והכבד שלו חזר לתפקד כרגיל,

ואליה שוחרר לביתו בריא ושלם.

הסרט הופק באולפני שופר.

את הסרט המלא ובסרטים נוספים ניתן להשיג במשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני בר או בטלפון

677779. לווידאו רואים טוב יותר.

לאחרונה דיווחו הארכיאולוגים על גילויה של כרכרת ברזל רומאית ראשונה מסוגה.

הכרכרה נשתמרה במצב טוב יחסית. חלקי הברזל של הכרכרה אומנם החליטו מאוד, אולם ניתן עדיין להבחין בפיתוחים מרשימים שקישטו אותה. זהו זה, אחי היהודים.

זה כל מה שנשאר מהאימפריה הרומית האדירה.

גרוטאה מחלידה, קוריוז לתיירים ופיתוח סרטים מרשימים בתקציבים שמנים להשניא שוב ושוב את היהודים.

ובינתיים, בין תסריט לסרט בין עלילת דם לפיגועים,

מאות אלפי יהודים שחיים וקיימים אלפים בשנים יהפכו עוד דף גמרא,

ימשיכו לעסוק בתורתם של רבי עקיבא,

רבי שמעון בן גמליאל ויתר חבריהם,

בתוך אמונה בצור ישראל שהבטיח שישלח גואל,

יכירו כולם את האמת במהרה בימינו אמן.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-0373.

או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net