זמן שאול

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יום לפני המוות, זה הכי משתלם. או!

ומי יודע מתי יהיה יום מותו?

קלטת מספר 347, בזמן שאול.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ננסה לבאר

מדוע נגזרה הגזרה בימי החשמונאים,

על עם ישראל שהתבטל התמיד מבית המקדש

ומנורת התמיד,

ומה הייתה הזכות

שבגינה הגזרה בטלה.

חכמים אומרים, הגזרה אמת והחריצות שקר.

גזירת השם אמת.

מה שגוזר הקדוש ברוך הוא יתקיים,

והחריצות שקר.

חריצותו של אדם שקר.

השם הפר עצת גויים,

הני מחשבות עמים.

עוצו עצה ותופר,

דברו דבר ולא יקום.

רבות מחשבות בלב איש,

ועצת השם היא תקום.

עצת השם לעולם תעמוד,

מחשבות ליבו לדור ודור.

מה ההבדל בין הפר

לבין הני?

השם הפר עצת גויים, הני מחשבות עמים.

מה ההבדל בין עצה

לבין מחשבה?

זאת אומרת,

יש הבדל, וההבדל הוא כך.

הפרה זה של דבר שכבר קיים, יצא לפועל.

אדם בחר בדרך מסוימת

והגיע אל התכלית,

ואחרי כן בא מישהו ומפר זאת.

הני זה היטהו מהדבר שרצה לבחור ולהגיע לתכליתו.

עצה זה כבר התכלית שרצינו.

יש לי עצה.

זאת התכלית, זה מה שאני רוצה.

מחשבה זה טרם העצה, לפני העצה.

אני חושב, לפני שאני אגיע להחלטה.

השם הפר עצת גויים.

העצה כבר קיימת, הבחירה כבר הגיעה לתכליתה,

אז הקדוש ברוך הוא מפר את זה,

כמו הפרת חוזה.

יש כבר חוזה, חתמו.

בא אחד והפר אותו.

הני מחשבות.

מחשבות זה התוכנית לקראת.

שם לא צריך להפר,

כי עדיין לא התקיים כלום.

שם זה להני.

מה למדנו?

שגם אם כבר החליטו הגויים לעשות משהו,

השם מפר עצתם.

וגם אם הם חושבים רק,

הוא מניע אותם.

מתי?

כשאנחנו ראויים. כשאנחנו ראויים,

הקדוש ברוך הוא עושה איתנו חסד, ולא יעזור,

עוצו עצה ותופר, דברו דבר ולא יקום,

כי עמנו אל.

הקדוש ברוך הוא איתנו, אם מאיתנו, בזכות מעשינו,

שום דבר לא יחול.

עצת השם לעולם תעמוד.

מה שהקדוש ברוך הוא החליט בתור עצה,

עצת השם לעולם תעמוד. אין מי שיכול להפר את עצתו.

מחשבות ליבו לדור ודור. אי אפשר להניא אותו.

הוא חי לנצח.

עצת השם היא תקום.

רק עצת השם

היא תקום.

אם מישהו מכם רוצה

שמה שהוא רוצה יתקיים,

הנה זה הסוד.

אם הוא יבחר בעצת השם, היא תקום.

אם הוא ישאל את התורה,

מה את אומרת שצריך לעשות כעת,

והוא יעשה על פי עצת השם,

זה יקום.

אבל אם בן אדם מבקש עצות מאנשים,

גם עצתם יכולה להיות מופרת.

אחי יוסף

התנכלו לאחיהם ורצו לבטל ולהפר את החלומות שלו.

אמרו לו, המלוך תמלוך עלינו, אם משול תמשול בנו.

מה הייתה העצה שלהם? למכור אותו לעבד למצרים,

והחוק המצרי אומר שעבד לא יכול למלוך.

ממילא, כל מה שהוא חלם לא התקיים.

אבל הגזירה אמת,

והחריצות שקר,

חריצותם של האחים למכור את אחיהם כדי לבטל את החלום,

הייתה שקר, לא התקיימה.

גזירת השם שהוא כן ימלוך, היא התקיימה. ומה הם עשו בעצם?

הם גרמו שהוא יגיע למצרים כדי למלוך.

כמו שהמן גזר על היהודים להשמיד,

להרוג ולאבד ביום אחד,

ובסוף הוא נאבד ובניו.

כמו שהיוונים באו להחשיך עיניהם של ישראל,

הם לא רצו שיהיה אור התורה, הם לא רצו שיהיה אור ההלכה,

הם לא רצו תורה שבעל פה תתקיים בעם ישראל.

הם ביטלו שבת, מילה,

חגים.

בלי תורת ישראל הם רצו.

אבל מהחושך הזה נהיה אור,

והגזירה הפכה להיות חג, ימי החנוכה

בכל העולם.

מיליונים של יהודים כמונה ימים מדליקים לראות בפתח הבית, לפרסם את הנס.

אז מה שהם גזרו, השם הפר.

מתי?

מתי שהחשמונאים הבינו מה הייתה הסיבה של הגזירה.

52 שנה גזרו היוונים על עם ישראל את הגזירה הזאת.

52 שנה. למה?

אומר הבח,

כיוון שהם התרשלו בעבודה.

כיוון שהכוהנים בבית המקדש

התרשלו בעבודת

הכהונה בבית המקדש.

הקדוש ברוך הוא אמר, רגע,

אתם מתרשלים?

קשה לכם?

אין בעיה,

אני אקח את זה מכם.

אין קורבן התמיד שיכפר עליכם

ואין מנורת התמיד.

אין. אני מסיר את השכינה מכם 52 שנה.

כשהבין מתתיהו

שהסיבה היא התרשלות,

הבין שהתיקון לזה יהיה מסירות נפש כדי להחזיר את העבודה לבית המקדש.

וכשהוא ובניו עמדו במסירות נפש כדי להחזיר את העבודה לבית המקדש,

הקדוש ברוך הוא ביטל את הגזרה והחזיר את המצב לקדמותו.

ו-206 שנה מלכו ישראל עד סוף

הבית השני, הגיע החורבן.

זאת אומרת,

הם הבינו, יש גזרה.

כשיש גזרה צריך לחפש את סיבתה.

אין דבר

שהוא סתם.

אין דבר כזה.

יש גזרה על עם ישראל, צריך לחפש את השורשים.

מה גורם?

בפורים הייתה גזרה להשמיד, להרוג ולאבד. את מי? את הגופים,

את עם בני ישראל.

מה תיקנו חכמים?

סעודת פורים.

הם רצו לפגוע באנשים, בנשים ובטף, בגוף.

תיקנו חכמים לעשות סעודה בגוף.

הם נענשו גם בגלל שנהנו מסעודתו של אחשוורוש,

אבל הם הבינו שזו הייתה אחת מן הסיבות.

לכן הם תיקנו בצום ותענית שלושה ימים ושלושה לילות,

ועל-ידי זה שבו בתשובה וניצלו מן הגזרה,

ונהיה לנו נס פורים.

אבל בחנוכה, כיוון שזו הייתה עבודה שבלב,

כיוון שהם מסרו את נפשם להחזיר את העבודה לבית המקדש,

אז לכן תיקנו חכמים להודות ולהלל.

אין את הסעודה,

אין את חיוב הסעודה כמו בפורים.

אבל שימו לב, יהודים יקרים,

כשעם ישראל מבין שיש גזרה,

צריך לחפש את סיבתה כדי להשתחרר ממנה.

ותכף נגיע גם למצבנו אנו היום.

בנוסח של על הניסים אנחנו רואים שתיקנו החכמים לשבח את הקדוש ברוך הוא על הניצחון והגבורה,

ואילו לשבח את החשמונאים

על המסירות נפש ברוחניות.

אם יחידה מובחרת של צה״ל הייתה מגיעה לאיזשהו מקום ולוכדת אדם מבוקש,

חשוב מאוד,

במבצע מאוד מיוחד.

זה היה תופס כותרות יום, יומיים, שלושה.

בכל העולם זה היה מתפרסם.

כל מבצע

שלא תעשה ישראל היום

הוא אפס אפסים מול המבצע שעשה מתיתיהו הזקן עם חמשת בניו.

הוא הודיע שהוא יוצא למלחמה נגד האימפריה היוונית

ששלטה בכיפת העולם.

תארו לכם משפחה מתל מונד שמחליטה לצאת להילחם באמריקה.

זהו, והם נחושים

עד שנכריע את הקרב.

רק תגידו לי באיזה נשק הם מצטיידים לקראת המלחמה,

שאני אבין.

איך מתחילים מלחמה, זקן וחמשת בנה נגד יוון?

איך זה מתחיל? אני רוצה להבין.

ומנצחים.

אלא בהיסטוריה שלנו אנחנו יודעים שלא כוח ולא עוצמה ולא חריצות ולא השתדלות.

תמיד היינו מעטים מול רבים.

ואנחנו כאן,

והם אינם.

איך זה?

כי השם נלחם את מלחמותינו.

נכון, אנחנו עושים משהו קטן.

דוגמה,

אברהם אבינו יצא למלחמה נגד ארבעה מלכים כדי לשחרר את לוט.

אז עם מי הוא יוצא למלחמה?

עם דמשק אליעזר.

שניים יוצאים למלחמה נגד ארבעה מלכים.

נו, ועם איזה כלי נשק הוא הולך?

הוא בכלל לא לקח כלי נשק.

הוא הגיע קרוב לחיילים,

הרים חול וזרק חול.

וזה הפך להיות בליסטראות וכידונים וחרבות.

עד שנחום איש גמזו,

הרבה אחריו,

כמעט 1,500 שנה,

כשהיה צריך להביא את כל המס של היהודים לקיסר,

גנבו לו בדרך את כל הכסף,

הזהב, התכשיטים,

ומילאו לו, בלי שהוא ידע, חול בתוך הארגז.

כשהוא הגיע למלך ופתחו בפניו,

ואמרו, זה המס שהביאו היהודים,

הוא רואה חול.

מה עושים לאחד שהביא חול למלך?

טומנים אותו בחול.

אבל הוא לא מתבלבל, נחום איש גמזו.

למה קראו לו גמזו?

כי כל דבר הוא היה אומר, גם זו לטובה.

גם החול לטובה.

איך יכול להיות חול במצב כזה לטובה?

שואל אותו המלך,

מה זה?

אז הוא אומר לו, זה לא חול רגיל.

זה חול

כמו של אברהם אבינו.

זה חול

שהורג את האויבים.

הוא חשב שצריך לשלוח אותו לאשפוז.

אבל היה שם אחד מהחכמים שאמר לו שבמסורת ובהיסטוריה ידועה להם אכן

יש מעשה כזה שאביהם של היהודים השתמש בחול שהרג ארבעה מלכים.

אמר, צאו, בידקו.

לקחו מהחול, הלכו לקו,

והתחילו להשליך על האויבים.

והם נופלים שדודים.

חזרו ומילאו לו את הארגז באבנים טובות ומרגליות שייקח לישראל.

כשהוא חזר לאותה אכסניה שעשו לו את התרגיל,

התפלא בעל האכסניה איך הוא חי.

אז הוא שאל אותו, מה היה?

הוא אומר לו, מישהו גנב לי את כל התכשיטים

ומילא חול

וסיפר לו את הסיפור.

ההוא שמח שמחה גדולה,

הלוא זה החול מחצרו.

הלך ומילא ארגז

והלך למלך.

אמר לו, תשמע,

הבאתי עוד חול.

אמר, צאו, בדקו,

בדקו, חול רגיל.

אמר, תקברו אותו בחול.

בשביל דבר כזה צריך להיות נחום איש גם זו שיודע שרק הקדוש ברוך הוא מנהל את עולמו.

לקדוש ברוך הוא אין בעיה להושיע ברב או במעט.

היד השם תקצר.

כל העולם הזה מתהלך במאמרו.

יש לו איזה בעיה?

אין לו בעיה.

צריך להיות רק קרוב אליו.

אם קרובים אליו, מה שמבקשים ממנו,

בלי שום בעיה.

רבי חנינא בן דוסא,

אחד

מגדולי התנאים,

קדוש עליון, היו באים אצלו חכמי ישראל להתברך, לבקש את ברכתו.

הוא היה צדיק גדול, צדיק יסוד עולם.

פעם אחת

ביתו הייתה מצטערת מאוד,

והיא אמרה לו שהיא עצובה.

שאל אותה למה.

אמרה לו,

נתחלף לי כלי של חומץ בכלי של שמן,

והדלקתי ממנו אור לשבת.

אמר לה, ביתי, מה אכפת לך?

מי שאמר לה שמן וידלוק,

הוא יאמר לה חומץ וידלוק.

וראו זה פלא,

זה דלק עד מוצאי-שבת, להבדלה.

חומץ נדלק,

אבל מלכסס ביידיש.

ואחרי כמה זמן

נכבה

שמן למאור,

והנה התחלף לה כלי של חומץ בכלי של שמן.

אז היא הייתה בצער.

אז הוא אמר לה, מי שאמר

לשמן שידלוק, היא אמרה לה חומץ וידלוק. מה הבעיה? הוא אומר,

אם הוא אומר לחומץ לדלוק, אין בעיה, הוא דולק.

מה שהוא רוצה, הוא עושה.

לא להיכנס ללחץ.

הוא חי מעל לטבע.

הוא מבין שהטבע זה נס.

באמת הטבע זה נס, רק התרגלנו אליו, הוא מופיע תמיד אותו דבר.

אבל זה נס.

נס.

פעם אחת שאל אותי מישהו, תגיד לי,

למה הקדוש ברוך הוא היום לא עושה נסים כמו פעם?

אמרתי לו, מי אמר לך שהוא לא עושה?

הוא עושה כל רגע נסים.

על נסיך ונפלאותיך שבכל עת,

ערב, הבוקר וצהריים,

למה אתה אומר שהוא לא עושה?

איך אני לא רואה?

אמרתי לו, אתה לא מבין מה אתה רואה.

וחוץ מזה, על אחת כמוך, נסים, כמו שאתה רוצה, הוא לא יבזבז.

כי אם את הרגילים אתה לא מבין,

חבל.

שאל אותי, אתה יכול להראות לי נס אחד מאלה שאתה רואה כל יום?

אמרתי לו, כן.

אמרתי לו, תגיד לי, אתה רואה את האצבעות שלי?

את האצבע פה?

זה שאני מרים אותה עכשיו,

זה נס או לא נס?

אמר לי, זה טבע.

אמרתי לו, זה טבע?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, אם אני אגיד לכוס הזאת עכשיו,

קפצי,

והיא תקפוץ לכאן,

זה נס או טבע? אמר, זה נס.

אמרתי לו, אתה רואה שאתה לא מבין כלום.

אם אני אומר לכוס,

קפצי,

והיא תקפוץ.

אתה אומר, זה נס.

וזה, בלי להגיד לה, קפצי, קופצת.

זה לא נס,

זה יותר גדול.

רק אתה רגיל שזה כבר זז.

לך, תראה, יש אנשים, לא זז להם כלום.

רוצים להזיז, לא זז.

רק מה, הנס הזה הפך להיות טבע.

אבל גם הטבע נס.

רק משהו שונה ממה שאנחנו רגילים, מהנס המצוי,

אנחנו קוראים לו נס, אבל הכל נס.

רבי חנינא בן דוסא חי מעל הטבע.

אבל הוא ידע עוד דבר אחד.

יש אנשים שאם קורה להם נס,

הם משייכים אותו אליהם.

מה, ראית? בזכותי.

אני,

אני עשיתי.

פששש.

איך הקדוש ברוך הוא אוהב אותי, וואי וואי וואי.

אני, אני.

אדם כזה מנקים לו מזכויותיו.

אדם כזה מנקים לו מזכויותיו.

אדם שלא מרגיש שהוא עשה נס, השם עושה נסים. מי זה? על נסיך ונפלאותיך.

כמו שאנחנו אומרים,

רבת את ריבם,

דנת את דינם, נקמת את נקמתם, מסרת גיבורים ואת חלשים.

אתה עושה הכול.

אתה ניצחת.

לא צהל ניצח, לא הפלוגה,

לא המחלקה, לא המאה ואחד, אף אחד.

מי כן? אתה.

רבת, דנת, נקמת, מסרת, אתה הכול עושה.

לא מתיתיהו וחמשת בניו ניצחו. לא, זה אתה.

מה הם עשו?

הם פינו, הם טיהרו, הם הדליקו,

הם עשו את הרוחניות.

זה הם עשו.

זה לא אתה עשית, זה הם עשו.

בבחירה שלהם הם עשו.

אבל כיוון שהם החליטו לעשות את זה,

אז אתה דאגת, דנת, רבת, אתה עשית הכול.

מי שחי כך ויודע את הדברים,

אז הוא חי

בלי נס.

הנס זה טבע, והטבע זה נס. הכול אותו דבר, יש רק בורא אחד לעולם.

למה כתוב בעל הניסים,

מתתיהו בן יוחנן?

למה אצל על הניסים של מרדכי כתוב מרדכי ואסתר ולא כתוב מרדכי בן שמעי?

למה לא כתוב?

אלא מה?

מרדכי לחוד,

מתתיהו לחוד.

מה ההבדל?

מתתיהו, מזכירים את אביו, שהוא היה בן של יוחנן.

מה יש פה?

השם מתתיהו מורה על מהותו

של האדם.

מתתיהו זה מתת י' ו-ה' ו-ו' שם השם.

מתת זה מתנה.

הוא היה הבן של יוחנן.

מה זה יוחנן?

חנן,

שם השם.

אבא של מתתיהו ידע שהכל חנינה מאת השם.

אין שום דבר שלנו, אין ביכולתנו, אין בכוחנו.

מתתיהו ידע שהכל מתנת אלוקים.

אין שום דבר שלנו, כלום.

המשפחה הזאת ידעה שהכל מן השמיים.

והגמרא אומרת

במסכת ברכות דף נ״ז,

הרואה חנינה חנניה יוחנן בחלום,

נישא נישים נעשו לו.

למה מי שרואה חנינה חנניה יוחנן,

נישא נישים נעשו לו?

אומר רש״י,

חנינא נונין הרבה,

נישים הרבה.

חנינא שני נונין,

יוחנן שני נונין,

חנינא חנניה יוחנן שני נונין.

נונים הרבה, נישים הרבה.

אמר שרואה מבאר,

למה חנינה חננניה יוחנן,

נעשים להם נישאים?

חן, חנינה ומתנת חינם,

זה מה שאומר המהות של השמות האלה.

אלא כשאדם יודע שהכל זה חן,

מציאת חן אצל הקדוש ברוך הוא, וחנינה מאיתו,

ומתנת חינם,

אדם שיודע שהכל מאיתו יתברך והוא,

אין לו שום שייכות,

ראוי שיעשו לו ניסים.

אדם שקושר את הדברים אליו כאילו הוא עושה,

הוא לא מאפשר שיעשו ניסים. ואם גם מסיבה כלשהי כן היה נס,

מנקים לו מזכויותיו.

זכויות לפעמים זה גם לשון זכות.

הזכות שלו יורדת, כי אם אתה

משייך את זה אליך,

אתה פחות זך.

רבי חנינא בן דוסא,

כתוב שהבת שלו הייתה עצובה.

למה היא הייתה עצובה? היא אמרה לו כך,

כלי של חומץ נתחלף לי בכלי של שמן, והדלקתי ממנו אור לשבת.

אז מה היא אומרת? שהיא הדליקה.

הנס כבר נעשה.

אז למה את עצובה?

היא פחדה שיינקו לה מהזכויות.

אז הוא אמר לה, אל תהיה עצובה.

מי שאמר לה, שמן שידלוק,

הוא יאמר לה חומץ וידלוק.

את צריכה פשוט להבין.

אל תשייכי את זה אלייך.

זה לא בגללך וזה לא בזכותך.

מי שאומר את זה, אומר את זה הוא עשה.

ברגע שאת יודעת שהוא עשה ולא את, ואת לא הגורם,

אז לא יינקו לך מזכויותייך.

ככה היו מתתיהו ויוחנן. איך אפשר, זקן מחמישה אנשים יוצאים למלחמה נגד אימפריה יוונית,

כשהם יודעים שזה לא תלוי בכוח בכלל,

כי הכול זה מאיתו יתברך?

ממילא, מה אכפת לי כמה יש מולי?

וזה גם מתבאר

על מה שתקנו חכמים.

חכמים,

כתוב

מסרת גיבורים

ביד חלשים,

אבל כתוב גם

רשעים ביד צדיקים,

טמאים ביד טהורים,

רשעים ביד עוסקי תורתך.

רגע, זה לא דומה.

פה אני מבין,

רשעים, טמאים,

כשהם נופלים ביד של צדיקים וטהורים,

זה אני מבין, זו הסיבה.

בגלל שאלה צדיקים ואלה טהורים

ואלה רשעים,

אז ודאי שהם יפלו בידם.

אבל כתוב בהמשך,

רבים ביד מעטים וגיבורים ביד חלשים.

האם הסיבה שהם חלשים,

והאם הסיבה שהם מעטים זה יהיה הגורם שהם ינצחו?

לא.

למה הביאו את זה חכמים גם?

אלא באמת זאת הסיבה, בגלל שהם מעטים

ובגלל שהם חלשים.

מה הפירוש?

הם יודעים שהם מעטים והם יודעים שהם חלשים.

כשאדם יודע שהוא חלש,

כשאדם יודע שהוא מעט ודל,

כשהוא יודע שהכל מאיתו יתברך, הוא לא מחזיק מעצמו.

הוא קטן וחלש ודל.

זו סיבה, בדיוק כמו צדיקים וטהורים, בדיוק אותו דבר.

זאת אומרת,

חכמים תיקנו לנו מה הייתה מדרגתם של החשמונאים.

המכבים, למה נקראו מכבים?

הם היו אומרים, מכבי, מי כמוך באלים השם.

הם ראו רק את הקדוש ברוך הוא.

זה לא כמו...

מכבי בצהוב,

שמביאים גם שחקני חוץ.

זה היה מכבים-מכבים.

או, כשיש דבר כזה,

אפשר לנצח הכול, זה כבר לא משנה מה הכמות, מה היכולת.

לא צריך פצצות אטום, ולא צריך פצצות מימן,

לא דימונה,

ולא F-16,

ולא כלום. לא צריך כלום. כלום, כלום, כלום. לעם ישראל במשך הדורות,

לא היה כלום.

מה היה?

רוח.

בכוח הרוח.

הקול קול יעקב

והידיים ידי עשיו.

הקול

של יעקב בבתי מדרשות ובתי כנסיות הכריע את ידיו של עשיו.

בכל הגזרות הגדולות והמפורסמות שהיו על כלל העם,

מי הכריע בסוף?

הקול קול יעקב.

למה נאמר, אל תראי תולעת יעקב? למה נמשלו ישראל לתולעת?

מה תולעת כוחה בפיה?

קח ישראל כוחם בפיהם.

מה יש לתולעת?

פרח רוחי.

והיא חודרת עץ עבה מצד לצד

עם הפרח רוחי.

ככה, כוחם של ישראל בפה,

עם הפה,

כשהם פונים לאביהם שבשמיים,

יכולים להכניע את כל האויבים.

אבל צריך גם לב, לא רק פה.

עבודה שבלב, כמו שהם עשו.

ואפשר לצאת מכל הצרות.

אנחנו כבר עוברים אינתיפאדה למעלה משלוש שנים.

היום, שר החוץ המצרי גם כן זכה להרגיש את האינתיפאדה.

ואחיו הפלסטינים,

ח'בטו ח'ביטו.

שומר שלו קיבל התקפת לב.

אם השם לא ישמור עיר, שב שקד שומר. השומר כמעט מת.

לא ממשהו.

התקפת לב מהפחד.

אין.

רק אבינו שבשמיים.

למה אנחנו סובלים את זה? לפני חמש עשרה שנה כבר אמרתי בקלטת.

בין שאר הדברים אמרתי כך, כתוב בפרשת האזינו.

הם קנאוני בלא אל,

כי עשוני בהבליהם,

ואני אקנאים בלא עם, בגוי נבל אכעיסם.

הם,

עם ישראל,

מקנאים לי,

מצערים אותי,

הם אומרים, אין אלוקים, בלא אל. עזב, זה הכול, כוחי ועוצם ידי. אם לא נדאג לעצמנו, אם לא נעשה, אנחנו, לא יהיה פה כלום.

אנחנו.

אני ואפסי עוד.

כי עשוני בהבליהם, אומר הקדוש ברוך הוא.

אבל אין בעיה, מידה כנגד מידה.

אני אקניעם בלא עם.

אני אביא להם, לא עם,

פלסטינים זה לא עם.

אני אקניעם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם.

עובדים אצלך ויתקעו בך את השקים.

אין הכרת הטוב.

והנה אנחנו עוברים את זה לעינינו,

ואנחנו רואים איך מתקיים. איכה ירדוף אחד אלף

ושניים יניסו רבבה,

אם לא חיצורם מחרם, בה' מסגירם.

פעם חייל ישראלי אחד, היו בורחים ממנו כולם, אלפים.

היה נכנס לעזה לבד עם עוזי.

עכשיו עוזי יצא כבר מהתקן.

אבל פעם היו הולכים עם עוזי.

נכנסים לבפנים, ובעזה עוזי רואים פחד.

יא חוואג'ה, יא חוואג'ה,

תפאדל, תפאדל. מתנות.

היום, עם טנקים,

פוחדים להישאר הרבה זמן.

מה קרה?

איך זה התחלף?

הם מוסרים את נפשם במקום שאנחנו נמסור את נפשנו.

הם מוסרים את נפשם, מתאבדים.

ואצלנו,

סרבנים.

כל כמה זמן עוד חבילה סרבנים.

עוד חבילה,

עוד חבילה.

יפה.

אבל לא זה מה שקובע.

מה שקובע,

האם אנחנו מוסרים עצמנו לתורה,

או שאנחנו נוטים ממנה ובורחים למערב,

ורוצים לחקות את חוקות הגויים,

ולומדים ממעשיהם.

אם כן, אנחנו אומרים, אנחנו לא עם הנבחר.

אני אמרתי, אומר הקדוש ברוך הוא,

אין עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

ואתם רוצים להיחשב כאומות העולם?

אז מה קורה?

שיש שלוש

מדינות בלבד שמצביעות בעבורנו באו״ם. כל האו״ם נגדנו,

חוץ מארצות הברית, ומיקרונזיה,

משהו כזה קטן כמו מקרוני על המפה,

ועוד איזה שם ארוך יותר מהגודל של המדינה.

אלה השלישייה שמצביעים בשבילנו.

מה זה?

רצינו לחשב כמו כולם.

לא רואים אותנו בכלל.

מה יקרה אם אמריקה תפנה את עורפה?

מגוג ומגוג.

לזה אנחנו קרובים.

לכן צריך להבין יהודים יקרים. אנחנו רוצים לשנות את הגזרה?

שום דבר לא יועיל חוץ מדבר אחד. שנשוב להבינו שבשמיים, כמו שהבינו בכל ההיסטוריה היהודית,

בודדים.

אבל שמשכו את העם אחריהם

והפיחו בהם את הרוח,

והעם זכה.

אחד מן הדברים שמצווה לפרסם את הנס,

ולשים את זה בפתח הבית זה להזכיר לנו את מה שהסברתי היום,

שהכול תלוי בדבר אחד.

אם נבין את השורש והסיבה לגזרות שניחתות עלינו,

נוכל להתפטר מהן.

אם לא נתבונן ולא נבין, זה ימשיך, ותמיד יותר.

כל יום צרתו מרובע מחברו.

למי שיש שאלות, בבקשה.

תן לו בבקשה פה.

מה אתה אומר על המצב הזה שנמצאים עם ישראל בגלות? איך הם ימצאו?

מה אני אומר על המצב של היהודים בגלות?

אתה שואל אם הם צריכים לחזור או צריכים להישאר?

כן.

אז זה תלוי.

על פי ההלכה,

יש מצווה לעלות לארץ ישראל.

זה לבודדים, ליחידים, לכל יחיד ויחיד, לכל משפחה ומשפחה.

אבל השאלה, לאן באים?

האם ניתן לקיים היום יהדות יותר בארץ ישראל או פחות?

או האם ניתן לקיים בגלות יותר או פחות?

המדיד צריך להיות, האם בגין מצווה אחת שאנחנו הולכים לקיים נפסיד הרבה מצוות?

או הפוך.

האם נפסיד מצווה אחת ונקיים הרבה מצוות?

אלה שמרגישים שהם חזקים שם, והתחזקו שם, ומקיימים תורה ומצוות, וחיי הקהילה שלהם הם מסודרים,

מסודרים.

אם יש ספק

שיהיה לחץ משפחתי, סביבתי, חברתי,

על ההתנהלות של החיים שלהם כשומרי תורה ומצוות,

ברור שהם לא צריכים לבוא לכאן

ולהפסיד חס ושלום את יהדותם.

אבל יש בעיה בעלייה, כשהם עולים לארץ ישראל, מפחדים

בגלל כל הפיגועים.

ובכן, זה לא תמיד כך. לדוגמה,

עכשיו הארגנטינאים שעלו בכמות,

חלק גדול מהם חזר בחזרה,

ולא מהסיבות האלה של הפחד, כי הם באו כשידעו שיש פחד. לפני שנה הם רק באו,

ובכל אופן הם עזבו.

משום שהם לא יכולים להתחבר ולהתערות

עם הציבור הישראלי. הציבור הישראלי לא מקבל כל כך באחווה

את העולים החדשים.

את העובדים הזרים, כן.

אבל את העולים החדשים, לא.

אני חושב שלפי דעתי צריך להוציא את העובדים הזרים מהארץ ולהתחיל לעבוד כמו שצריך.

אני חושב ששמעו לך, כבר עושים את זה טוב עכשיו.

טוב, תודה. אבל אתה יודע, גם בלי העובדים הזרים יש פה הרבה עבודה זרה.

זה מה שצריך התממין שלו יהיה. אם תהיה פה יותר יהדות

ופחות זרות,

יש לנו סיכוי טוב.

כן, שם שאלה.

אני באתי במיוחד מרחובות

כי יש לי קרוב משפחה והוא סנדק שלי כעיקרון.

הודיעו לו, כאילו, בבית חולים, זה כבר במשך חמישה חודשים יש לו את המחלה הזאת,

והודיעו שזה יתפשט בכל הגוף.

אז אני הייתי כמה פעמים בהרצאות שלך וראיתי גם את הקלטת שלך, נס מצולם.

והייתי רוצה לשאול את הרב, כאילו, מה הוא צריך לעשות כדי שהמחלה תעבור לו?

הוא שומר תורה ומצוות?

כן.

הוא, כאילו, מתפלל והכול.

הוא בהכרה?

כן.

הוא מבין. הוא יכול ללמוד?

לא כל כך.

הוא יכול לשמוע לימוד?

כן.

תדאג שיהיו לו קלטות לשמוע או לראות

דברי תורה.

זה אחד.

יש דברים שהוא צריך לקבל על עצמו שעדיין לא נהג בהם על פי התורה?

לא צריך לפרט.

תבדקו.

יש מי שמשפחתו יהיה מוכן לקבל עליו מצוות?

אף אחד. אף אחד. זאת אומרת, לא אכפת להם.

הבת שלו, היא, כאילו, מדברים איתה על זה, והיא לא מאמינה, כאילו... הבנתי. גם הבן אותו דבר. הבנתי.

אם הרופא היה אומר שצריך 100,000 דולר עכשיו בשביל ניתוח, שיש לו סיכוי בארצות הברית, הם היו משיגים את הכסף?

כן.

למה זה כן וזה לא?

זה בלי כסף.

כי הם חושבים שהדבר הזה לא נכון.

אפילו אם הוא לא נכון, הוא לא מזיק ולא מפסיד.

מה יש להפסיד?

הוא לא מזיק, אבל זה לוקח את הזמן.

איזה זמן?

זמן. זמן. בשאלה אם יש להם את הזמן, יש להם את העבודה שלהם ויש להם הכול. אבל הזמן שלהם שאול כמו שלו.

שאול, אבל הם עושים כאילו מה שהם יכולים, הם לא עושים יותר מזה.

הבנתי. אז למה שלא יעשו יותר מזה?

כי לא נראה להם שזה הדרך.

הבנתי. וגם אם לא נראה, אז מה?

אז הם רוצים לעמוד בשלהם ולעשות רפואה או משהו אחר.

אז למה אתה מפריע להם לעמוד בשלהם?

כי אני סך הכול הגעתי לשאול את הרב מה לעשות. זה הבנתי. ואתה מוכן לעשות משהו בשבילו? זה שהרב עשה נס מצולם, זה אחד להרבה.

אני הייתי כמה פעמים במקרה, בשיחות של הרב, והרבה פעמים דיברו עם הרב, ובכל זאת לא עזר להם מי יודע מה.

אז אם הרב יכול להבטיח עכשיו במה שהוא אומר, אין לי בעיה.

הרי עכשיו שכנעת אותי שזה לא עוזר, אז איך אתה רוצה שאני אבטיח?

כי אם הרב יבטיח לי, אז אני מוכן.

הבנתי. אני יכול להבטיח לך שמה שאתה עושה ייחשב בשמיים,

ואם זה יעזור,

אני לא יכול להבטיח,

כי אני לא יודע כמה חסר לו זכויות.

זה תלוי בזכויות, לא בי.

טוב, מה זה קשור אלי?

שאלה יפה. כל יהודי שיעשה בשביל חברו, זה מועיל. לדוגמה,

יש לך חבר שיש לו חוב גדול של 100,000 שקל,

ומבקשים לעזור לו.

שואלים אותך, תשמע, אתה מוכן גם לעזור לו?

אז אתה אומר, מה זה יעזור?

זה יעזור לו. אם אתה תפקיד בחשבונו 2,000 שקל,

אז זה יוסיף לו 2,000 שקל.

אם יהיו עוד שיוסיפו, אז יהיה 100,000 שקל. ואם כן, הוא ייפטר מן החוב,

והוא יוכל ללכת חופשי.

כל מי שיוסיף במצוות, זה יוסיף לו. כמה חסר לו, אני לא יודע.

אבל מה שברור, כמה שיחזרו יותר מסביבו או לטובתו, זה יועיל לו.

מה אתה אומר?

אין לי מה להגיד. אני אגיד לך מה אתה אומר.

אתה אומר את מה שאמרת בשבילהם, שלא אמרו, ואמרת בשמם.

נכון?

עכשיו אני שואל אותך שאלה.

הוא היה בריא קודם?

כאילו,

הוא היה בריא, אבל אשתו אומרת שהיא חושדת אולי שאי פעם היה לו את הדבר הזה והם לא ידעו. לפני אי פעם הוא היה בריא? כן.

איך הוא נהיה חולה?

פתאום.

פתאום.

אתה בריא?

כן.

כן.

יכול להיות שפתאום.

שיהיה פתאום.

זאת אומרת,

כולנו יכולים פתאום לא להיות פה.

פתאום.

מישהו הבטיח לנו שלא יהיה פתאום?

אף אחד לא הבטיח לנו מה יהיה.

אז עכשיו תקשיבו טוב.

מה אתם אומרים? כדאי להיות חוזר בתשובה לפני הפתאום?

או אחרי הפתאום?

יום לפני המוות. זה הכי משתלם.

ומי יודע מתי יהיה יום מותו?

תבטיח לי עד מתי תחיה.

אתה לא יכול.

תזכור החיים.

אל תת... זה לאלה שנשארים בחיים.

אל תתהלל ביום מחר,

כי לא תדע מה ילד יום.

אל תאמר לך שאזקין, שמא לא תזקין.

היום נרצחו שני ישראלים בירי.

אחד נפצע בינוני,

וכן, על זה הדרך.

ויש בתאונות דרכים, ויש במחלות. פתאום.

פתאום.

אנחנו מבקשים בשביל אחרים ואף פעם לא מתבוננים בעצמנו.

גם אנחנו בשר ודם,

ולצערנו הרב, המחלה הזאת מכה כמעט בכל משפחה.

הסך של האנשים שחולים במחלה, לפי מה שאומרים, זה אחד משלושה.

אתם מתארים לכם?

אתם מתארים לכם על מה אני מדבר?

זה המצב. למה? כי הקדוש ברוך הוא בא לעורר את הבן אדם,

וכשאדם מתעורר, אז הקדוש ברוך הוא מסיר את הגזרה, כמו שהסברתי.

הוא אומר שמקרה אחד לכמה זה מצליח,

ויש הרבה שזה לא מצליח. הוא צודק.

אבל זה לא תלוי תמיד

באחרים.

קודם כל, זה תלוי בחולה עצמו.

הרי הדבר הנדרש והמתבקש הראשון זה שאם אדם מגיע לרופא והחליט שהרופא

זה הרופא,

אני לא יודע למה קוראים לו רופא,

כי לא תמיד הוא מצליח לרפאות,

אבל קוראים לו רופא.

הולכים לרופא.

אומרים לו, תבטיח?

הוא לא יכול להבטיח.

מה הוא יכול להגיד?

שאם תיקח את הכדורים האלה ותעשה את הטיפול הזה,

לפי הידע שלנו כיום, הסיכוי שלך הוא גדול או קטן

או בכלל לא.

אבל הדבר הנצלח הראשון מהחולה זה שישמע לרופא,

שיקח את הכדורים בזמן ושיעשה את הטיפול כראוי,

ואז יש סיכוי. זה לא מספיק.

תלוי גם במבנה הנפשי של הבן אדם,

תלוי בסביבה אם היא תומכת או לא תומכת, זה תלוי בעוד הרבה מרכיבים חוץ מהתרופות.

האם יש לו תקווה או אין לו תקווה? האם הוא מיואש או לא?

הרבה דברים.

כשבאים לרב ומבקשים ממנו ברכה,

מה מבקשים בעצם? הוא לא מחלק תרופות,

הוא לא נותן טיפולים,

שום דבר. אז מה פתאום באים לרב ומבקשים ברכה?

כי הוא אוהב את השם.

כיוון שהוא קרוב לשם,

אז יודעים שהשם רק,

השם רק יכול לבטל את הגזירה. מי שהנחית אותה, יכול לקחת אותה. אני מחצתי ואני ארפא.

אני אמית

בה חיי.

ואין מיידי מציל, אומר הקדוש ברוך הוא. אף אחד לא יכול להציל, לא רופא ולא רופאים ולא בית חולים.

אני רק.

אבל איך אני מרפא, אומר הקדוש ברוך הוא, סתם?

בחינם?

לא.

ויאמר, אם שמוע תשמע לכל השם אלוקיך,

וישר בעיניו תעשה,

ואזנת על מצוותיו,

ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי,

מי שם את המחלות? אני אומר, הקדוש ברוך הוא.

כל המחלה אשר שמתי במצרים,

לא אשים עליך, כי אני השם רופאיך.

רק אני השם רופאיך. אתה רוצה להירפא?

תשמע לרצפט.

לא רוצה לשמוע?

לך לרופא מקופת חולים,

תעמוד בתור,

תשלם כסף,

ולהתראות.

מה אתה רוצה ממני?

אז באים לרב,

כיוון שאו שסוברים שהוא קרוב לשם ויכול לבקש, והשם ישמע,

ובאים לפעמים בשביל לבקש עצה.

אני יותר נותן עצה ממה שנותן ברכה. אז מה אתה מציע לעשות?

או, שאתה תהיה הראשון קודם כול,

תקבל על עצמך מצוות לרפואתו, אם הוא חשוב בעיניך.

אז אני מוכן לקבל על עצמי להיות הנהג של המשאית.

תודה רבה לך.

ואז אני אחזור בתשובה, אם השם ירצה. בטח, מי לא מוכן, ייתנו לו משאית, הוא יחזור בתשובה. כמו שאתה מזכה פה את הרבים, אני מזכה גם, אני לפעמים מתקלט,

זה גם רבים,

אתה אין בעיה, מה עם המצוות?

המצווה לאט לאט.

למה לאט לאט?

אם הקדוש ברוך הוא ייתן לך לנשום לאט לאט?

אם הוא היה במצב,

אם הוא כאילו היה לו את האופי שלי,

אני כאילו לא, אין מה לעשות, קיבלת את זה, תחיה עם זה, מה, כשאתה מקבל את המחלה פתאום אתה רץ לרבנים?

כאילו אם היה לו את הביטחון והכול, הוא יכול להישאר עם זה. אני לא, אם אני הייתי אישית ככה,

אני לא הייתי הולך לאף אחד.

אז אין מה לעשות.

אני לא מאמין לך, כי אתה באת אפילו בשביל מישהו אחר. אני באתי בשבילו, כי באמת לא נשאר לו זמן. כאילו, הוא היה אצל רבנים והכל. אבל אתה נתת לו עצה עכשיו. תחי עם זה.

תחי עם זה. תחזור בתשובה ותעשה הכל בעצמך, אבל לא... בטח, בעצמו. רק בעצמו. מה אני אומר? שצריך... לא, אתה אומר שהוא צריך לחזור בתשובה. הוא לא יכול כעיקרון. למה? כי אין מצב. הוא בכלל... הוא לא

בעניין הזה. אמרתי רק מה שהוא יכול.

מה שהוא לא יכול.

הוא לא יכול. אנוס, רחמנא פטרי.

אבל מה שהוא יכול, ודאי שהוא יכול.

ומה אתה יכול, שואלים פה?

אתה מוכן לשמור שבת, לדוגמה, להניע תפילין?

בסדר.

בסדר? כן.

אז קודם כל, בוא לפה.

עכשיו, אני לא מבטיח.

אני אתן ברכה אם תענו אמין.

אם זה יספיק, הנה, מה טוב.

אם הוא יצליח לשכנע עוד מהמשפחה שיקבלו על עצמם,

שמחה גדולה.

אבל אני אראה לכם

שני מקרים,

שהוא עוד לא ראה, וזה רק היום פעם ראשונה.

במקסיקו, כשהייתי,

פנו אלי שתי נשים עם בעיות מסוימות,

אמרתי להן מה לעשות,

ואנחנו נראה אם זה עזר או לא עזר.

יש תקווה תמיד, בתנאי

שמתחברים לחו״ל. הוא שואל, מעניין, למה המקרים האלה הם בחוץ-לארץ?

אז אני אגיד לך, קודם כול, יש מקרים גם בארץ.

אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד. בחוץ-לארץ אנשים יותר מאמינים מאשר פה.

פה אפילו אלה שמאמינים חוששים לפרסם את אמונתם ברבים מהלחץ החברתי.

אתה שומע?

פה, בתל מונד, רובם פה מאמינים, בני מאמינים.

אבל לא כולם שומרים מצוות בפועל

ועושים אותן כמו שראוי לעשות בגלל לחץ חברתי.

זאת אומרת, כאילו שלא תהיה יותר מדי פנאטי,

כזה, משהו כזה, כזה.

אז משתדלים להיות ככה, משהו יותר מודרני. מי שנראה יותר מודרני

הוא יותר יהודי,

יותר ישראלי.

משהו ככה זיסי.

אבל זה הבעיה.

בחוץ-לארץ אפילו החילונים הולכים לבית-כנסת.

יש שם חיי קהילה.

מה זה קהילה?

בית-כנסת.

אין משהו אחר.

כי יש להם הרבה בתי-כנסת.

אני מדבר על כל הדתים מכל,

יש רק הצקת הפוליטית, למשל. לא, עזוב, זה לא, סליחה, סליחה. למה לא מתחברים ביחד לעשות גם טלוויזיה,

ולשלוט גם בכנסת,

ולהכריח אותם ללכת לפי דת מותקים לישראל?

הבנתי. קודם כול, הם התחברו כמה פעמים ונפרדו.

זה לא הולך, לא מחזיק מעמד.

כי גם בטלמונד זה לא מחזיק מעמד.

בכל מקום, אתה יודע, שני יהודים זה בעיה.

זה בעיה. אתה מבין, יהודים זה גלות. יש עכשיו גזירה של גלות, שלא יהיו באחדות. אם הייתה אחדות,

אז אנחנו היינו נגאלים.

זה הגלות.

אחד מהעונשים של הגלות,

שלא יצליחו להתחבר יחדיו.

מה לעשות? כתוב, ויהי בישורון מלך,

ויתאסף ראש העם יחד שבטי ישראל.

מתי יבוא מלך המשיח לישראל? מתי?

מתי ויהי בישורון מלך, ויתאסף ראש העם יחד שבטי ישראל? אם כולם יהיו יחד, אז זה יהיה גאולה.

אבל מה לעשות? גלות.

אז לכן זה נקרא מפלגה,

מלשון פילוג.

מדברים אחדות,

אבל נהיים אחדים.

זה תלוי.

אבל הנה, איזה יהודי שמוכן לעשות משהו בשביל השני.

לא בשבילו, הוא בשביל עצמו לא היה בא לפה.

אבל בשביל השני.

והזכות הזאת שהוא מתכוון לשני תעמוד גם לו,

שיהיה גם הוא כמו שצריך להיות,

ויהיה בריא,

ולא יקרה לו פתאום.

ציצית, אני אתן לך, בעזרת השם יתברך.

לא, אתה לא שם מעל החולצה, מתחת.

לא רואים את זה במשאית.

משאית גבוהה.

אתה יכול להכניס את זה, הבנתי, אבל אתה יכול להכניס את זה מתחת.

אתה לובש לפעמים גופייה?

אף פעם.

גם בחורף לא?

אין לך גת כסף.

זה ישמור עליך.

זה ישמור עליך.

ארבע חוטים.

בשבת תלך איתה.

אחרי נהג משאית, הוא ייקח גם ציצית.

בעזרת השם, מה השם שלך?

חיים.

חיים בן?

בן חנה.

חנה, השם יחזיר אותך בתשובה שלמה מהרה.

מה שם החולה?

שולון סימיון. שולון סימיון? בן בסנדל.

בן בסנדל.

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל מהרה.

שיהיה בשורות טובות.

שאלות.

יש לך שאלה?

באחת מהקלטות שלך,

אם אני לא טועה,

136 או 137,

אתה אמרת שכאשר שרון

עלה להר הבית,

זו פרובוקציה.

ואני לא מבין.

תסביר לי מה זאת אומרת.

קודם כול, ליהודי אסור לעלות להר הבית בכלל,

כיוון שהעונש על זה כרת.

קדושת בית המקדש לא נפקעה.

כלל,

ואסור למי שהוא טמא מת להיכנס, וכולנו טמאים מתים,

עד שיהיה אפר פרה אדומה. זה אחד.

שתיים,

הוא רצה להוכיח שהר-הבית שלנו.

זאת הייתה המטרה שהוא עלה, לא שהוא התגעגע בדיוק פתאום,

אלא הוא החליט להוכיח לעולם שזהו, אנחנו פה ונקבע את העובדה.

אבל הוא לא לקח בחשבון את ההשלכות של זה,

ולכן התוצאות לא יחרו לבוא.

עכשיו, נכון ויכול להיות גם שלמעשה האינתיפאדה הייתה מוכנה קודם,

וחיפשו את הסיבה למסיבה,

אבל הוא נתן אותה,

ויכול להיות שהיא הייתה מתעכבת עוד קצת,

יכול להיות שהיה מתרחש משהו אחר במקום,

אני מדבר על פי טבע, לא על פי גזירה.

אבל אם מגלגלים חובה על ידי חייו,

אז צריך לתלות אותה גם באותו חייו.

הבנת? תודה. שאלה?

יש פה בחורה ששאלה אותי לעניין ריקוד.

היא שומעת מוזיקה והיא מרגישה שהיא רוצה מאוד מאוד לרקוד.

אז קודם כל אין בעיה לרקוד,

אבל לא לפני הנשים.

נשים אין בעיה, הנשים יש בעיה.

אז אני מקווה שתבחרי את המוזיקה המתאימה היהודית,

ותרקידי עד שתתעייפי.

טוב, כן, שאלה נוספת.

לך יש שאלה?

טוב, כבוד הרב,

אני מאמין שעם ישראל זה גוף אחד,

ואם פלוני עשה חטא בתל-אביב,

אז באילת מישהו יכול לקבל את המכה.

ואם אנשים וילדים הולכים מהעולם הזה,

והם לא עשו כלום,

כשהם הולכים כפרה,

הרב

חושב ככה, נכון?

לא בדיוק, אבל בערך.

ילדים קטנים שהולכים, זה בגלל גלגול קודם שלהם.

כן, ועכשיו יש לי שאלה קצת יותר, כן.

איפה הדין אמת?

מה יש בזה?

איזה נפקא מינם יש בזה בכלל?

חשבונות שמיים, באופן פרטי, אנחנו לא יודעים על כל אדם ואדם. זהו, ציפיתי לתשובה ככה. לא סיימתי.

אבל אני אתן לך דוגמה, וממנה תלמד.

במצרים כתוב שפרעה אמר,

כל הבן היילוד, היאורא תשליכו.

מה אשמים? ילדים קטנים, רק נולדו, לוקחים אותם, זורקים אותם ליאור, מטבעים אותם.

גזרה נוספת שהייתה,

מי שמבני העיוורים אינו מספיק את מכסת היום,

היו לוקחים את הילד שלו ומשקעים אותו בטיט להשלמת הבניין.

במקום לבנים ובלוקים,

ילדים.

מה אשמים ילדים לעונש כזה איום ונורא, לקחת ילדים ולעשות מהם בלוקים?

אז חכמים, זיכרונם לברכה, מגלים לנו שהילדים האלה הם גלגול של דור המבול ושל דור הפלגה.

כיוון שבדור המבול לקו במים,

על ענייני מים ולא נבהר,

אז לקו במים.

ובדור הפלגה,

כשבנו את המגדל,

מגדל בבל,

הבה נלבנה לבנים ונבנה לנו מגדל,

וראשו בשמיים.

רצו להילחם עם הקדוש ברוך הוא.

אז אלה שהיו שם התגלגלו בחזרה ופשוט מאוד שוקעו כלבנים בתוך הטיט,

מידה כנגד מידה.

עכשיו,

ילדים כאלה צריך לחפש מה שדומה יכול להיות שהיה בגלגול קודם שלהם.

כי הקדוש ברוך הוא, יש לנו כלל מודד מידה כנגד מידה.

אנחנו לא יודעים מה עשו.

תודה רבה, כבוד הרב. תהיה בריא, מידה כנגד מידה.

כן,

שאלה למי יש? יש לך שאלה? בבקשה.

כבוד הרב, אני ראיתי בחוץ במודעה, כתוב איש עתיד,

עכשיו, השאלה שלי היא כזאת,

אוי לי ליוצרי אוי לי לייצרי.

זו הכוונה, זו הקדמה.

אבל קודם כל, לפני שאני אשאל את השאלה,

אני חייב לגוע בנושא הזה שאמרת על הילדים שנזרוקו לאור וכל הדברים האלה.

למה בישמעאל כתוב, באשר הוא שם, עוד לא חטא,

והקדוש ברוך הוא הציל אותו עם האגר, כל הסיפור, לא נחזור על זה,

ובאלה, בילדים האחרים,

אתה משייך את זה לגלגולים.

אולי גם ישמעאל גלגולים, או באשר הוא שם.

עכשיו, השאלה שלי היא כזאת.

אם אנחנו אלה ששומרים מצוות ומתפללים יום-יום, והכול ברבים וערבים אחד לשני, וכל-כל,

אז זאת אומרת,

כאילו עכשיו אנחנו בזכות התפילות וכל הדברים האלה.

ועכשיו, אם אנחנו מצליחים,

ואין פיגועים, אין משהו כזה, אז אלה,

זאת אומרת, שרון וחבורתו,

כל אלה השמאלנים למיניהם אומרים, הנה, עכשיו מצאנו תרופה, בזכותנו, צה״ל, ועניינים, וכוכב ועוצי מדיה וזה זה.

אז עכשיו, איך אנחנו יכולים להבחין,

להתמודד? זאת אומרת, אם זה מהקדוש ברוך הוא, התפילות שלנו עזרו או משהו כזה, או שהם, עכשיו הם טענו שצה״ל, וצה״ל, וסיירת וזה, מצאנו תרופה,

ואם, למשל, דוגמה, הם לא מצליחים או משהו כזה, אז אנחנו גם לא מצליחים בתפילות שלנו. אז טוב, איך מסתדר העניין הזה בין זה לזה?

זה, קצת רציתי להבין, אם הבנת את השאלה.

את הסיפור הבנתי.

אני אגיד לך,

קודם כל,

יש הבדל בין ישמעאל לבין אלה שהסברתי,

כיוון שהם באו כגלגול כבר,

ואילו ישמעאל היה פעם ראשונה,

והקדוש ברוך הוא דן אותו באשר הוא שם. הוא לא היה גלגול של מישהו קודם,

הוא היה פעם ראשונה.

אחר כך הוא התגלגל באמת ישמעאל.

הוא התגלגל

בחמור של רבי פנחס בן יאיר.

אז זה אתה יכול לראות בספרים הקדושים, או ברמה מפנו, או בשער הגלגולים.

לגבי השאלה שלך מורכבת מאוד,

על שרון וחבורתו והשמאלנים בצה״ל והתפילות שלנו.

אתה צריך להבין.

הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, למה לא?

שיגידו. אנחנו לא מפריעים להגיד.

אנחנו אומרים מה קובע באמת.

גם ההצלחה

של כלל ישראל

לא נובעת

אלא ממצוותיהם של ישראל,

כיוון שהקדוש ברוך הוא תולה את הכול במצוות.

והקדוש ברוך הוא אומר,

אם בחוקותי תלכו ושכבתם ואין מחריד וחרב לא תעבור בארצכם,

ברכות, שפע, הכול. במה תלוי אומר הקדוש ברוך הוא?

אם בחוקותי תלכו.

אם לא,

הוא אומר את כל הקללות.

הוא לא תולה שום דבר בכוח.

אין שום מצווה להרבות בכוח.

הם תופסים טרימפ עלינו.

מה אכפת לך אם אתה לוקח טרמפיסטים?

אני אגיד לך למה.

ברגע שהם לוקחים טרמפיסטים, אז הם מתעצבים עוד יותר.

אומרים, הנה הצלחנו.

עכשיו, הם לא יודעים שאנחנו הצלחנו בשביל לתחום תפילות. הם חושבים שתצלחו בגלל צהר או בגלל זה או בגלל זה. בסדר, למה לא? אז מה קורה?

אז אחר כך הם מקבלים עוד מנדטים ועוד זה, ועוד משפיעים עלינו.

זאת אומרת, עוד תרבות מערב, עוד ועוד ועוד. בוא נגיד שאתה נותן למישהו לאכול בסתר

והוא חושב שבזכותו הוא אוכל,

אז בגלל שהוא לא מכיר שאתה נותן, תפסיק לתת לו לאכול?

אני לא אתן לו, אבל שלא, לא תיתן לו? לא, אני אתן לו לאכול,

אבל אני אתן לו לאכול, אבל שידע מאיפה הוא בא, אוכל.

למה?

יש מתן בסתר. לא, אבל

בסתר שלי, במקום שיודה לזה שנותן לו בסתר,

הוא עושה את עצמו כאילו המחשבות,

לא יודע מה, איזה הם הביאו את זה. אברהם אבינו נתן לאנשים לאכול.

כשהם סיימו, הוא אמר להם לברך.

הם בירכו אותו, אברהם, תהיה בריא.

אמר להם, לא אני, הוא.

הוא אזן את הכול.

אתה אומר, לא כמו אברהם.

אתה אומר, לא הוא, עזבו אותו. אני.

אני, אני מתפלל.

אתם זזים על הטנקים בזכותי.

כן. תהיה בסתר, מה אכפת לך? תהיה כמו אברהם.

אבל בשביל לחזק את עם ישראל,

אני צריך שהמודעות,

המודעות שידעו שבאמת... אם אתה רוצה שידעו, כן, בדיוק. תיקח אלף קלטות וידעו, חלק, וידעו.

אז בוא אני אגיד לך דבר אחד.

תשמע, לא משנה ש... אני רוצה להגיד מה

בקשר הערב הזה, אבל אני רוצה להגיד לך שאני יכול להגיד, דוד, שבזכותי הערב הזה, לא רוצה להגיד בזכותי,

אבל הקדוש ברוך הוא גלגל עליי. לא, לא. כבר אמרת, אבל לא חשוב. בסדר. אל תגידי. אל תגידי יותר. בסדר. לא משנה. אתה מכריח אותי, כי אני לא רק רציתי להגיד.

אבל דבר אחד... מה לא רצית להגיד? אתה רצית להגיד לצה״ל שהם זזים על הטנקים בזכותך.

זזים. זאת אומרת, אני מאמין שהכול, שום דבר, הקדוש ברוך הוא כתוב בתורה,

אפילו עלה שנופל, זה לא.

זאת חוץ, הכול בידי שמיים, חוץ מירת שמיים.

אבל אני לא מוכן שבזכות התפילות שלי ושלך ושל כל מי שיושב פה,

שהם ייקחו עליי טרמפ והם יגידו כוחי ועוצים ידים, אתה יודע מה? חכה, חכה, עוד מילה.

וגם יעבירו בכנסת נישואים אזרחיים ורפורמים וכל אלה, ובג״ץ יקבע מיהו יהודי ומיהו לא יהודי.

הדברים האלה, אני לא מוכן על הטרמפ שלי, אתה מבין? זה מה שכואב לי. אז תגיד בשומע התפילה שאתה לא מוכן בתפילה שלך

שיתפסו עליך טרמפ.

לא, לא, לא.

טרמפ לרעה.

טרמפ לרעה, מה אני מתכוון? כן, כן. מה עם טרמפ לרעה?

אני אומר לך, אבל זו פעם ראשונה שאני רואה כמה הנס הוא גדול. דיברנו על הנס קודם.

שאדם עם מכונית קטנה כמו שלך יכול לקחת טנקים בטרמפ.

זה משהו-משהו.

אשריך.

אני רק אומר לך, לא, לא, אני לא אביא זעם,

אבל בדרך הזאת אנחנו נהיה שני עמים ולא יעזור שום דבר. אם אנחנו נתחזק והם יתרחקו,

לא יודע, אתה אומר יש עתיד במודעה,

אולי כבודו יסביר לי מה מתכוון.

על מה, שיש עתיד? כן.

אם אתה תיקח אותם בטרמפ, יש עתיד.

אם אתה תשאיר אותם, אין עתיד.

חייבים להמשיך להתפלל בשביל כל ישראל.

אין מה לעשות.

גם שרון וחבורתו השמאלנים צריכים להתפלל בשביל כולם

שהשם יאיר את עינם וישובו בתשובה.

אני מוכן להמשיך לזה, לעשות הכול בשבילם,

אבל שהם, לפחות את הילדים שלי שאני שולח לצבא, שיחזירו אותם איך שאני שלחתי אותם.

טוב, זה לא תלוי בהם. ובמי תלוי? בשם יתברך. בשם יתברך.

אתה תיקח ילד בגיל 18 לצבא, ויש לו שם את,

כתוב בתהילים, כחצי גיבותים בין הנעורים.

נותנים לך עצות פה.

שלחתי לישיבות וקיבלתי אותו בבית סוהר.

זה לא שקר.

יפה מאוד.

מה, שלחו אותו להעביר שיעורים?

גם.

יפה.

אבל אני שואל אותך שאלה. כן.

הערב אתה מרוצה ממה שעשית? מה זה?

הלוואי. אני רציתי לעשות יותר, אבל

יש קיטרוג, כנראה שיש דבש יישר בזבובים, אז לא משנה.

טוב, אז בן אחד נמצא, בצבא, בבית סוהר, ושניהם

למדו בישיבות. ואבא עם הזבובים.

ואני עם הזבובים, ואני מקבל הכול ברוח טובה, ואני עושה את ההשתדלות,

כמו שכתוב, עד איפה ידעו מגעת.

יפה מאוד.

יישר כוח, ברוך תהיה.

שאלה.

ערב טוב לך, כבוד הרב. ערב טוב.

רציתי לשאול שאלה ממקורותינו.

ממקורותינו אנחנו, העם היהודי, זה העם הכי עתיק בעולם.

לפני כאלפיים שנה,

מתוך העם היהודי

קמה נצרות.

לפני כ-1,500-1,400 שנה

קמו האסלאם.

השאלה שלי, אנחנו, העם היהודי, היינו הראשונים.

למה אנחנו הכי קטנים בכל העולם?

כי לא מרובכם בחר בכם השם.

אנחנו לא נבחרנו בגלל הרוב או המיעוט,

אלא הקדוש ברוך הוא חשק באבותינו, אברהם, יצחק ויעקב.

למה אנחנו היום מעטים ולא רבים?

היינו צריכים להיות רבים מכולם,

אבל כיוון שאנחנו לא מקיימים תורה ומצוות, הגזרות הניתחות עלינו השכם וערב ממעטות אותנו.

כמו שכתוב,

בנשארתם מתי מספר בגויים תחת היותכם ככוכבי השמיים לרוב.

עוונותינו גורמים לנו.

בשבעים נפש ירדו אבותינו למצרים,

יעקב ומשפחתו בלבד.

בתוך 210 הם היו 15 מיליון.

תעשה חשבון לפי אותו יחס.

כשיצאו ממצרים 15 מיליון,

מה היה צריך להיות בעוד 210?

טריליונים. טריליונים היינו צריכים להיות. רגע. אבל מאחר ועם ישראל פשע,

חטא ועבה,

אז הקדוש ברוך הוא תמיד

נתן לנו את המכות, כמו שכתוב בדיוק בתורה, בפרשות

כי תבוא בחוקותיי ואהזינו.

כשהשכלנו וחזרנו בנו,

אז כתוב הרבה פעמים, בתשקוט הארץ 40 שנה,

והיה רווח ושפע וישתחת גפנו ותחת תאנתו.

הכול היה מצוין.

הפירות לא היו בגודל טבעי בכלל.

כתוב בגמרא שפעם אחת הלכו ואכלו שלושה

אמוראים שזיף אחד במשך שלושה ימים ועוד נשאר.

אתה שומע?

פעם אחת הוא נכנס לכרם של חברו ואמר לו, מה פרע עושה פה?

אמר לו, זה לא פרע, זה אשכול ענבים.

פעם חטה הייתה כמו כליה, כליות חטה,

מהברכה שהייתה בארץ, ארץ זבת חלב ודבש.

הקללות הן הגורמות.

התולעים שיש היום בכל מאכל זה קללה.

אבל התולעים נמצאים בכל העולם,

גם אצל ישמעאלים וגם אצל הנוצרים.

גם הפירות שלהם נגועים. אין להם הבטחה הפוכה. לנו יש.

הברכה מצויה אצלנו. הם לא אכלו מן,

אנחנו אכלנו.

40 שנה אכלנו מן.

לחם אבירים אכל איש.

אנחנו אכלנו מן רוחני.

40 שנה היו בני ישראל במדבר.

אין לחם למטה.

אמנם יכלו לעשות, אבל אין מאפיות.

יורד מן מן השמיים

ומתברך במייהם.

ב-40 שנה לא היו צריכים לצאת חוץ למחנה לעשות את צרכיהם.

40 שנה.

למה אנחנו לא טריליון?

מבחינה ביולוגית, אתה אומר? אמרתי, הגזירות?

הגזירות, מה קורה? אנחנו מתים יותר? לא.

אנחנו עוזבים את הדת. מלחמות. אנחנו עוזבים את הדת והולכים לדתות אחרות?

מלחמות,

צרות,

מחלות,

ייסורים, חוץ מפרישה של חלק,

כמו איסים, צדוקים, בייטוסים,

נוצרים, שאמרת,

התבוללות, כמו שאתה רואה היום,

שיטות מיוחדות כמו רפורמים, קונסרבטיבים,

מחריטים, כל מיני כאלה.

אז זה הולך ומצטמצם.

אבל הקב' ברוך הוא מעולם לא בחר בנו בשביל כמות

אלא בשביל איכות.

בזמן גדעון היה מספיק שבעת אלפים שלא קראו לבעל.

מהם, אמר הקב' ברוך הוא, מספיק לו.

אצל משה רבנו הקב' ברוך הוא אמר לו,

כשהעם חטא,

הרף ממני ואכלם,

והבטיח לו שממנו יקים זרע כמו מנוח.

אבל הוא לא רצה.

אמר משה רבנו,

ימותו אלף

כיוצא בי,

ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל.

ולמרות הכול הוא בירך את ישמעאל ונתתי לך לגוי גדול. ועובדה, הוא באמת גוי גדול בכל העולם. נכון,

אבל לא היה לו את ההבטחה ההפוכה,

שאנחנו תלויים דווקא בדבר הזה. והיה כאשר תריד ופרקת עולו.

כתוב שאם עם ישראל ילך בדרכי המצוות,

אז הוא ישלוט על כולם.

ברגע שלא,

אז הם יפרקו את עולנו והם יהיו עלינו.

תודה לך, כבוד הרב. תהיה בריא.

שאלה?

בבקשה, פה.

ערב טוב, כבוד הרב.

הרב, לדעתי,

הקב' ברוך הוא ברא סטנדרטים מאוד גבוהים בשביל

כאילו לעמוד בזה ולא לקבל חפטות.

צריך חלילה? לא יודע מה.

כל פיפס קטן,

עוד רוב.

עוד מכה, עוד אחדה, עוד זה.

אני יודע מה העבדות במצרים,

אם זה התחיל משם או לא,

והלאה והלאה במשך כל הדורות.

בקיצור, חביט חביט.

אז אני אסביר לך.

הכוונה שלי בעיקר זה שהסטנדרטים הם מאוד גבוהים. נכון, נכון. הם מאוד מאוד גבוהים. כל פיפס קטן,

מבלגן עולמות, אני יודע מה. בוא, אני אסביר לך, מוטי. קודם כול, תבין.

אתה יודע,

בגוף האדם יש טריליונים של טריליונים של תאים.

עם רק כמה סוטים הצידה.

אתה יודע איזה חביט חביט?

לדוגמה, יש לך אוזן תיכונה.

מחילה, כבוד הרב, ככה הקב' ברוך הוא ברא אותנו. זה לא שלא יודע מה. על כורחך אתה נוצר, על כורחך אתה חי, זה לא תלוי בנו.

אני אסביר. עד כמה שזה תלוי בנו, אפשר לחיות גם בחומרים,

לא בסטנדרטים כל כך גבוהים.

אני אסביר.

יש לך אוזן תיכונה.

יש אוזן חיצונית, פנימית ותיכונה.

בתיכונה יש נוזל קטן,

קצת.

הנוזל הזה הוא החוש השישי שלך.

יש חמישה חושים.

חוש הראייה,

השמע,

הריח,

הטעם והמישוש.

יש עוד חוש אחד, השישי,

לא של פטריקים.

החוש השישי זה חוש שיווי משקל.

זה שאתה הולך ישר,

זה חוש שיווי משקל שתלוי בנוזל.

אם יחסר לך קצת, אתה כמו שק פטטות.

עם זה לא נתראות.

נתראות.

אם ייצור האינסולין שלך לא קראוי,

מחלת הסוכר.

אם הלבלב שלך לא מפריש מה שצריך,

חלילה, אתה יוצא מונגלואיד.

טעויות קטנות.

אם במוח יש רק קריש דם קטנטן,

חצי גוף משותק.

וכל המערכות האלה, בלי להיכנס לפרטים,

שים לב

שזה מורכב מטריליונים של טריליונים של חלקיקים קטנים, מתואמים להפליא,

עומדים בלחץ שלך כשאתה מרים מסע וקופץ ועולה ויורד והכול, ועושה סלטות והכול.

ועם כל הנוזלים והבלאגן שיש לך אתה נשאר על עומדך.

זה נס.

זה נס.

מי עושה את הנס הזה? לא אתה.

ואם היית עושה עבירה אחת,

עבירה אחת,

אז למעשה היית ראוי לעונש המקסימלי.

למה? כי אתה מתעסק עם המקסימלי.

אם אתה חוטא למישהו ברמתך ובמדרגתך,

אז תלוי מה העונש.

אם אתה חוטא כלפי מי שגדול ממך,

במעמדו,

בגילו,

וכו',

העונש כבר נהיה יותר גרוע.

אם אתה פוגע במי שהוא מלך עליך,

אחת דעתך להמית.

אם אתה מבזה

את מי שברא אותך,

אין פחות ממוות.

נכון?

והוא לא עושה כן.

והוא גם לא עושה מייד.

וגם לא חבית חבית, כמו שאמרת.

הוא ממתין,

וממתין, וממתין.

רגע.

הוא אף פעם לא שוכח.

אחרי יום ה-20 הוא יטפל בך מה שלא טיפל בך כשהיית חי.

נכון.

אה, אז מה עשינו בזה? נכון. איך יוצאים מזה, בקיצור? אני אגיד לך,

קודם כל זה נכון וזה לא מהסיבות שאמרת.

הוא לא מטפל בך,

ולא שהוא לא שוכח,

אלא הוא מתקן אותך ומנקה אותך.

אימא שלך, כשאתה היית קטן,

הייתה מהפכת אותך ימינה ושמאלה, ומנקה אותך,

ושוטפת אותך,

ולוקחת טליפה ומשפשפת

וחופפת,

ומכניסה לך באוזן מקלות,

ובנוכרה,

ומצחצחת לך את השיניים.

היה, וכולה תינוק כזה קטן,

והופ, הופכת אותו, הופ, וקושרת,

עוד פעם, ומותחת.

איזה התעמלות.

מה זה?

היא רוצה שתהיה נקי.

ואם התלכלכת קצת,

מה הייתה עושה?

עוד פעם.

וכל רגע רודפת אחריך עם המטפחת.

ממחטה מה שהיה פעם, לא תישו. ועוד פעם.

תעשה חזק.

תעשה חזק.

תעשה חזק.

חלאס, יצא לו כבר המוח.

תעשה חזק.

מוציאה לך הכול.

לא בשביל שתהיה נקי,

בשביל שהיא לא תצטרך כל רגע.

אז היא דואגת שאני אסחרר.

אבל רגע.

זאת טבע עם סטנדרטים גבוהים. רגע. כמו שאמרתי, רגע.

כתוב על המיטה, כשהקדוש ברוך הוא ביום השישי

אמר והנה טוב מאוד,

אמרו טוב מאוד, טוב מוות.

טוב מיתה, מיתה טובה. למה?

כשאדם חטא,

זה היה התיקון שלו.

התיקון שלו זה המיתה.

תקשיב טוב.

מה, לא היה יותר טוב? הרי הקדוש ברוך הוא טוב ומטיב.

אז אם האדם הראשון חטא חטא אחד,

נו,

נו,

חטא אחד.

ומעכשיו,

שימשיך, יעשה מצוות בלי סוף, ויחיה לנצח.

אז יהיה כולו זכויות,

יהיה לו חטא אחד קטן,

הוא אכל, אז מה אם אכל?

לא.

אתה שומע?

לא.

למה לא יאכל מעץ החיים?

וחי לעולם.

מה רעש שיחיה לעולם?

שיחיה לעולם, זה לא חטא קטן.

הקדוש ברוך הוא, בגלל שהוא טוב ומתי,

יודע שלא טוב לאדם לחיות לנצח,

כשרוב רובו זכויות, ויש לו רק חטא קטן אחד אפילו,

אז הקדוש ברוך הוא מייצר בעבורו את המיטה שמטרתה תיקון וניקוי.

הגוף נפרד מן הנשמה,

הנשמה עולה,

הגוף מתפורר בעפר,

רושם החטא שהיה בגוף נמחה,

איננו,

הנשמה עוברת את הצירוף שלה למעלה,

היא נקייה וטהורה,

ממתינה עד תחיית המתים,

נכנסת שוב לתוך הגוף,

ואז נשמה וגוף יקומו בתחיית המתים כאדם הראשון לפני החטא.

זה מה שייעד הקדוש ברוך הוא.

עכשיו, מה הוא עושה?

הוא לא הורג, הוא לא בא פתאום,

לא פתאום,

רגע, רגע.

הוא ממתין וממתין

ושולח רמזים,

בהתחלה בממון,

לא עוזר קצת צער מהשכנים,

קצת צער מהילדים,

קצת צער פה, קצת צער שם,

לא עוזר, מביא ייסורים,

ייסורים כאלה ואחרים,

לא עוזר, מביא איזה חולי קטן,

שפעת כללית כזאת,

הרבה אפצ'ים,

וכן הלאה.

לא מבין

משהו יותר רציני,

לא מבין,

עוד יותר רציני לאדם שלא מבין, ולו מחלה

לא מבין,

לוקח אותו,

ושם הוא עושה לו את ה-overall,

לטובתו.

יש אחד שלא גומר את זה בפעם אחת, צריך לחזור בגלגול,

ובא לפה, צריך להשלים את מה שהחסיר.

אז יש מי שבא רק על מנת להשלים וללכת,

בלי בחירה אפילו ובלי ניסיון,

ויש כאלה שניתן להם האפשרות לפי

כל מעשיו שעשה מקדם.

אבל זה באורך, אורך רוח שאין כדוגמתו.

אני אתן לך דוגמה.

אתה הולך ברחוב,

ניגש אליך בן אדם,

בחור צעיר,

מסתכל עליך לתוך העיניים,

מרים את ידו, וטאק, נותן לך סטירה לתוך הפנים.

מה אתה עושה?

לא יודע, מה, תראו כמה קריזו נכנסתי.

הבנתי. אני בכריזה גדולה, אני אשתדל להחזיר לו כפלילה.

הבנתי.

עכשיו, אבל אתה בספק.

אדם נורמלי בספק, לא יכול להיות שבן אדם יבוא וייתן לך סטירה סתם.

או שהוא טועה בך,

חושב שאתה מישהו אחר, או שהוא חושב שעשית לו משהו.

פתאום הוא מרים את השנייה, חלע!

ישר לפנים.

מה עכשיו אתה עושה?

הסוף שלו הגיע, אה?

ואם היית עדיין מאופק,

הוא נותן לך שתיים,

פאח!

כמו מצלתיים,

אני חושב שהיית עושה ממנו תופין.

אחרי פעמיים-שלוש אתה מפרק את הבן אדם,

בורא עולם.

אחרי פעמיים-שלוש,

מה יכול לעשות לבן אדם? מה שהוא רוצה, נכון?

ובן אדם לא מקיים מצוות מהבוקר עד הערב.

לא מברך על מה שהוא אוכל ושותה,

לא אומר שום דבר,

לוקח הכל מהקדוש ברוך הוא, עושה מה שהוא רוצה.

אפילו מכחיש אותו, לא שומר שבת, לא שומר טהרה, לא שומר כשרות, לא שומר גלוב,

אפילו צוחק ומלגלג על מי ששומר.

נו,

מה היה צריך הקדוש ברוך הוא לעשות לו?

ולא עוד,

נותן לו להיות אפילו שר המשפטים.

אז הוא ערך אפיים או לא ערך אפיים?

הרב, לפי מה שאתה אומר, אז מישהו הוא דתי ובעל תשובה או משהו כזה, אז יש לו ביטוח של מאה אחוז. לא.

זה מה שאתה אומר.

זה אתה אמרת, אני לא אמרתי. לא, הרב, אתה ציטטת מהסידור שכתוב בחוקותיי תלכו. זה מה תנ״ך, נכון.

אבל אני אסביר, אני אסביר. אם בחוקותיי תלכו, אם

כל חוקותיי, מצוותיי,

תורותיי, הכל אתה שומר, אם חסר,

על זה אתה צריך לקבל, לא מייד,

איתותים.

מתי שמחליט הקדוש ברוך הוא. כל האומר שהקדוש ברוך הוא ותרן,

יוותרו בני מי אב.

הוא ממתין, אבל גובה בסוף. נכון?

כיוון שהוא רוצה לתקן אותך.

דתיים, יש להם עוד בעיה.

מה הבעיה?

כיוון שהם נראים דתיים,

אז הוא מצטרף גם לעבירה שהם עושים חילול השם,

שזו עבירה גדולה במיוחד.

חילוני עושה עבירה,

אז הוא חילוני, אומרים, הוא עשה עבירה, כן,

מגיע לו את מה שמגיע לו.

אבל לא מצטרף לזה חילול השם.

אדם שהוא נהיה נציג כביכול של הקדוש ברוך הוא,

אז הוא גם חלל את שמו יתברך,

כמו לדוגמה.

יש לך נציג בכנסת,

והוא עושה איזה משהו,

הוא מגיע לו כבר יותר מאזרח רגיל ופשוט,

כיוון שהשררה בידו, והוא דוגמה צריך להיות, ולא הפוך.

אז לכן, אתה צריך להבין, אין חסינות לאף אחד, התלבושת לא קובעת.

המעשים קובעים.

אם אדם שומר תורה ומצוות, כמו שכתוב בתורה, לא יאונה לו כל רע, לא יאונה אבן לצדיק,

אבל צדיק שלם.

פחות מזה מגיע לו.

מה מגיע לו? לפי המידע.

איך הקדוש ברוך הוא יסגור אותו את החשבון?

כמו שהוא מבין, מידה כנגד מידה.

אבל הוא ערך רוח.

הוא לא עצבני, כמו שאתה כבר אחרי פעמיים.

הוא ערך רוח ורב-חסד.

13 מידות של רחמים.

כשאנחנו כבר מקבלים, תבין כמה הכעסנו.

אם דור המבול נתן הקדוש ברוך הוא ארכה 120 שנה שנוח יבנה את התיבה

בשביל להחזיר אותם בתשובה,

ואחרי זה נתן להם עוד צ'אנס,

עוד שבוע ועוד, ולא עזר,

אז הוא ערך רוח.

אם הוא מוכן לשמוע בכלל את אברהם שמדבר איתו

על 50 צדיקים בסדום ועמורה, סדום ועמורה, אתה יודע, זה המושג הכי,

מה זה סן פרנסיסקו, שיקגו, חרית?

סדום ועמורה.

והקדוש ברוך הוא מוכן,

מוכן,

מוכן לשמוע.

כמה אתה רוצה?

30?

אין שם.

20?

גם אין.

עשר?

אין.

אבל מוכן, אדרבא, תביא.

אין.

רק אז הוא עושה את זה.

ננבה,

העיר הגדולה,

שולח את יונה הנביא.

נו, לכ אל ננבה, קום לכ אל ננבה.

או לכ אל ננבה, בסוף בעל כורחו.

מה?

12 ריבואי איש.

ראויים להכחדה.

עוד 40 יום ננבה נהפכת.

אבל הם היו חכמים, היו גויים וחכמים.

חזרו בתשובה.

הבינו.

אז הקדוש ברוך הוא ביטל את הגזרה.

אחר כך חזרה עליהם בומרנג עוד פעם, כי הם חזרו בחזרה לסולם.

אבל הקדוש ברוך הוא

עשה שננבה נהפכת.

והיא נהפכה מרעים לטובים. חזרו בתשובה.

לכן יונה לא רצה ללכת.

כי הוא ידע שיהיה קטרוג על ישראל.

אם הגויים ישוב בתשובה,

יהיה קטרוג על ישראל, למה הם לא חוזרים בתשובה?

אז הקדוש ברוך הוא מוכן.

אדם מגיע עד פי התהום, מוכן להרים אותו.

אחאב היה רשע גמור.

והקדוש ברוך הוא אומר, ראית כי נכנע אחאב?

מוכן להציל אותו.

מנשה, רשע גמור.

מוכן לקבל אותו.

רק תשוב בתשובה.

אפילו מצרים זכו לקבורה.

המצרים, פרעון נשאר בשביל לראות הכול,

אבל המצרים זכו לקבורה.

למה הם זכו לקבורה?

משום שהם אמרו, השם הצדיק.

כיוון שפרעה אמר, בנוכחות העבדה וכו', שהשם הצדיק,

כבר היו ראויים לקבורה.

ויש עוד סיבות. אבל בסך הכללי, הקדוש ברוך הוא לא מקפח שכר ברייה בעולם.

שכר ברייה

אינה הולכת.

עורפה,

הפנתה את עורפה

לנעמי.

רות ועורפה.

הפנתה את עורפה לנעמי. מי היה הבן שלה?

גוליית.

גוליית עמד

בחירף מערכות ישראל 40 יום.

עומד

ואומר דברים שאי אפשר לדבר.

40 יום, עד שבא דוד וכניעו.

ולמה הקדוש ברוך הוא המתין לו 40 יום?

בגלל שעורפה

הלכה אחר חמותה 40 צעדים.

על כל צעד

היא זכתה שהבן שלה

יחיה יום אחד,

למרות שהוא חרף.

זאת אומרת, אין דבר שלא בא בחשבון אצל הקדוש ברוך הוא.

אין דבר כזה.

לא, נראה לפעמים שזה קצת יותר מדי. נכון.

ואני אומר לך שהסטנדרטים שלו הם סטנדרטים גבוהים. אתה צודק, כי נבחרנו,

ואתה יודע, ביחידות המובחרות גם בצה״ל הסטנדרטים גבוהים.

אבל מה לעשות, יש אנשים שיכולים לעמוד בזה

ויש כאלה שלא מוכנים לעמוד בזה, אבל יכולים גם כן.

מי שמוגבל לא חייב,

אבל אף אחד לא מוגבל.

כי אם השם ציווה את כולנו בשווה, כולנו יכולים.

אבא לא יאמר לבנו להרים 200 קילו.

הוא לא יכול.

אבל אם הוא אומר לו, סימן שהוא יכול.

אם אומרים לך, תרים את כל המצוות שאתה צריך, אז אתה יכול.

לא ניסית.

אתה יכול לרוץ מרתון.

לא, ככה. אתה לא יכול.

אבל אם תתחיל כל יום לרוץ 50 מטר,

100 מטר,

עוד שבועיים 200 מטר,

בסוף תהיה רץ מרתון.

ככה גם במצוות.

היום אתה לא יודע, תתחיל קצת,

עוד קצת, עוד קצת, בסוף תתקיים את הכול.

אולי תברך אותי שנצליח לעשות את זה באגב השם? או, בהתחלה תהיה עם ציצית.

לא, ישר ציצית וכיפה, שבת, זה ישר ציצית. זה הכי קל.

מה הכי קל לשים ציצית?

30 גרם.

מה אתה רוצה, שידון אותי, יראו תהיה עם ציצית נוסע בשבת? אוי ואבוי לי. הפוך, היא תשמור עליך שלא תישא בשבת.

אתה מבטיח.

בטח,

בכבוד.

מי אשם הוא אלוהים.

שחייף.

זה צמר רחלים, לא?

מה שהבאת. הוא אמר לי קודם שהסטנדרטים של היהודי גבוהים.

מה הוא לוחש לי עכשיו?

לא.

איזה ציצית? איפה צמר רחלים?

ברוך אתה.

כן, שהחיינו.

כן.

ברוך אתה.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם. שהחיינו וקימנו. שהחיינו וקימנו. הגיענו. והגיענו לזמן הזה. אמן.

מה נעשה בשבת, בעזרת השם?

הוא שואל מה הוא יעשה בשבת.

לא, אני יודע מה הוא עושה.

אתם ראיתם פעם מישהו עם ציצית נוסע בשבת?

אם אתה לא מוריד אותה, בחיים שלך לא תיסע בשבת.

מה השם? אני גם יישן איתה. הוא גם יישן איתה.

אשריך. אתה יודע מה? אני אשתדל לעשות הכול בשביל להיכנס לזה. בסדר, נראה מה יהיה. בעזרת השם אתה תצליח.

מה השם? אליעזר בן מרגלית. אליעזר בן מרגלית

יזכה לשוב בתשובה שלמה בסטנדרטים הגבוהים של התורה.

הוא מקבל מתנה עשר קלטות וידאו, מיני סמינר.

שאלה?

תן לה. שלום הרב.

אני חוזרת בתשובה ובעלילה.

רציתי לשאול אם, נגיד, יהיה גוג ומגוג.

אז... עד שיהיה, הוא יחזור.

אבל אם, נגיד, הוא לא חוזר עדיין,

מה יהיה? כשתתחיל המלחמה אני חושב שהוא יבין שזה רציני.

אה, יהיה הזדמנות עוד לחזור?

כן, זה לא נגמר ביום אחד, זה שבע שנים.

ומשיח?

יבוא.

כן, אבל אם הוא לא חוזר בתשובה ומשיח בא?

אז אם למרות שהוא בא הוא לא יחזור,

אז הוא יחזור לאיפה שהוא בא.

אז מה, אז נגיד, אם עכשיו,

אז איזה, אז איך זה יכול להיות שכאילו אני נגיד חוזרת בתשובה, אז מה זה שווה, כאילו, אם הוא לא יזכה ואני כן?

הבנתי. זאת אומרת,

אם הוא לא מרגיש טוב ואת בריאה, זה לא שווה, נכון?

צריכים להיות שניים חולים.

לא, אתה לא מבין.

אני הבנתי. דוגמה, נגיד, אחרי, נגיד אחרי 120 שנה.

כן. אז

נגיד אני, נגיד שאני אזכה לגן עדן.

והוא יהיה במקום אחר, כן? כן, אז נו, אז זה לא...

כאילו, אני רוצה שהוא יהיה איתי, אז איך זה?

את רוצה, אבל הוא לא רוצה.

אז הוא לא זוכה?

לא, כנראה שהוא לא חושב שהוא מעוניין להיות איתך ביחד.

לא, אז זה לא, כאילו, זה לא,

אם האישה חוזרת ועברת זה, זה לא, אין,

תראי, אם הוא נמצא, תראי, אם את נמצאת פה, לדוגמה, והוא נמצא בחדר אחר, אז את פה, והוא שם, מה לעשות?

אבל אל תזלזלי באינטליגנציה שלו, הוא ודאי יחזור בתשובה בסוף.

אמן. אמן, בעזרת השם. מה את עושה בשביל שהוא יחזור?

מתפללת.

כן, ומה אצלו הסיבה שהוא לא חוזר עדיין? קשה לו מאוד.

ממה קשה לו? שבת.

בשאר הוא כן יכול?

לא, מה זה? הוא מניח תפילין, ברוך השם. יפה מאוד, ומה עוד?

זהו, קידוש, דברים כאלה. בקיצור, הכול חוץ משבת?

לא, לא הכול. הוא לא, בלי כיפה.

בלי כיפה?

אפשר ללכת עם כובע.

הוא לא הולך.

הוא הולך בחורף. תקני לו.

יש לו, אבל הוא לא הולך. הוא קשה, מאוד קשה. מתנה? תגידי לו, אני קניתי מתנה. אתה לא הולך עם מתנה?

אתה יודע מה? אני לא הולך עם המתנות שאתה קונה לי.

קשה. שבת.

שבת. הוא ניסה. מה יש לנסות? מה הקושי? הוא רואה איתם בטלוויזיה ונוסע?

כן. זהו? זה הבעיה?

לנסוע זה הדבר הכי קשה, כן. לאן הוא נוסע?

להורים שלו, ההורים. שייסע מיום שישי?

לא, לא ידעתי.

תסחי איתו מיום שישי.

אבל זה לא, זה לא הקטע שלו. הוא אוהב לבקר,

אבל לא הקטע שלו לישון. תסחי איתו מיום שישי בבוקר.

הוא הולך גם בכל השבוע,

אבל זה לא רק להורים שלו, זה קטע שזה קשה לו מאוד.

מה הקושי?

בלי לנסוע?

כן.

לטייל בשבת וכאלה.

קשה לו מאוד. הבנתי. את יכולה לגרום שהאוטו שלו לא ייסע?

ייסע ויסע. את יכולה לדאוג לו שתהיה לו שלילה?

לא.

לא? חד ושלום. כדאי שתהיה לו שלילת רכב

ממה שתהיה לו שלילה בכלל.

כן, אז הוא ימצא את הדרך. זה לא עוזר. הוא לא ימצא, ימצאו לו את הדרך.

מה עושים? הוא צריך לא לרצות לגמרי.

איפה הוא?

לא פה.

שיהיה לו הרי אבל הוא בבית. הוא בבית.

אפשר לדבר אתו בטלפון?

כן. הוא לא יריב אתך אם אני אדבר אתו.

אבל לא ברמקול, נכון? לא, לא.

כן, אפשר. תחייג, נו.

מה המספר?

אבל הוא קשה, הרב, הוא קשה.

גם אני.

מה שמו?

אליהו.

משפחה?

בן נעים.

כנראה הוא מנסה לצלצל לפה.

אליהו,

ערב טוב, מה שלומך?

מדבר אמנון יצחק מתל מונד.

אני פה בהרצאה,

ונתבקשתי,

אני מאמין גם בשם הקהל.

אני אשאל אתכם את השאלה ואתם תצעקו בשביל שהוא ישמע שזה נכון.

אתם רוצים שהוא ישמור שבת?

כן.

שמעת?

עיר שלמה. עיר שלמה צועקת לך, אליהו בן נעם.

אה, אתה שומר לבד?

איך אתה שומר? בנסיעה באוטו?

לא. לא, כי פה מישהו אמר לי שאתה נוסע בשבת.

אז איך אתה שומר?

שומר את השבת באוטו?

זה יפה מאוד, אבל בוא נעשה עסק אחד קטן,

ואני אתן לך ברכה עם כל הציבור,

שתשמור על האוטו בחניה ולא תיסע בשבת, שגם הוא ינוח. כי כתוב שלא רק היהודי צריך לנוח, גם שורך וחמורך.

אפילו אם הוא מודרני.

אתה מוכן, בעזרת השם? יהיה פה שמחה גדולה מאוד.

אני מסכים.

אתה מוכן להתחיל אבל, בעזרת השם יתברך?

ברור שלא. מישהי.

נכון.

נכון.

נכון. אנחנו רק מבקשים,

מבקשים

בשם כלל ישראל,

שבעזרת השם יתברך,

תעשה נחת רוח לקדוש ברוך הוא,

ותעריך את הקדוש ברוך הוא ותכבד אותו,

ותשמור את השבת.

זה אני יודע כבר.

אשריך. אבל דבר אחד,

או,

אתה צודק, כשהשם ירצה כשאתה לא תיסע,

אז אני אגיד לך שהוא שלח אותי לדבר איתך בטלפון.

מה שאני לא נוהג אף פעם לעשות, אני עושה איתך בשביל שאתה תעשה נחת רוח לאבא שבשמיים.

אני מבקש.

אתה מוכן לעשות בקשה של יהודי שמבקש?

מוכן, בעזרת השם?

הוא אומר, בעזרת השם.

אמן.

מה השם שלך ושם האמא?

בנעים אליהו בן רוזת.

השם יזכה אותך לקדש שם שמיים בשמירת שבת,

בהצלחה יתרה. אמן.

אמן.

שיהיה לך בשורות טובות, מוטי.

אמן.

אמן. כל טוב, לילה טוב.

תודה רבה.

את רואה, הוא קשה.

אבל גם אני.

אני לא גיליתי לו שזה את.

הוא יודע.

כן.

תודה רבה.

כן.

שאלה? יש שאלה?

שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב. ברוך הבא.

ערב טוב.

יושב לידי האחיין שלי.

הוא בן 26, והוא נולד עם שיתוק מוחי.

כן. והוא לא הולך על הרגליים עד היום,

והוא בא לבקש מהרב ברכה בשביל לעמוד על הרגליים וזיווג ובכלל,

בעזרת השם, גם בשביל לחזור בתשובה.

היום הוא לא שומר תורה ומצוות?

היום לא. הוא מבין אותי אבל? הוא גם קצת מתבייש לדבר. הוא מבין מצוין,

הוא מתבייש לדבר.

הבנתי.

במוכן? הוא אומר לו, ניר בן דינה.

במוכן לחזור בתשובה שלמה?

ניר. אני צריך לשבת על זה ולחשוב אם זה מתאים לי.

כן, הנה אתה יושב עכשיו. לא, לא, לא. אני לא מתכוון בפורום כזה.

אהה.

זאת אומרת, הפורום מפריע?

לא, לא על הפורום.

כאילו, אני חושב שאני צריך להיות עם עצמי לבד, כאילו, ולחשוב אם זה מתאים לי בכלל או לא. נכון, אבל כבודו כבר היה 26 שנה לבד.

ועברנו את גיל 13 ב-13 שנה.

ואני חושב שהגיע הזמן בפורום הזה כבר להחליט,

ושהברכה תתפוס.

צריך שהברכה תהיה לה במה להתפס.

אם יש מצוות שיהודי מקבל,

יש מקום להחיל את הברכה.

אבל אם בן אדם לא מוכן להשתנות,

מה תועיל הברכה?

אולי בקצת, אני לא... או, אם תתחיל אפילו בקצת,

זו כבר התחלה טובה, אבל להמשיך.

זה אני מקווה להשתדל, אני לא מבטיח. גם מקווה להשתדל. לא, לא, אני לא... הבנתי, הבנתי. יש אחד חייב כסף,

והוא רוצה לגמור את החוב,

אז הוא מבקש ברכה.

אומרים לו, אתה מוכן להחזיר?

הוא אומר, נחשוב על זה.

אז אומרים לו, אתה מוכן להתחיל לחזיר? זה תלוי אם המעקלים מגיעים, אז אתה צריך כבר לשלם. אתה צודק, אתה צודק, אבל למה לך לחכות עד שהם ידפקו בדלת?

לא, ברצינות, איך שאני מדבר, אני לא... אה, אני מדבר בצחוק. לא, אני...

אני...

לא, אם לא אמרתי שאתה מדבר בצחוק, חס וחלילה. בוא נתחיל עם זה שאתה תשמור שבת וניתן לך ציצית. זה הכל בינתיים, ותתחיל.

בסדר?

יש לך סוודר, נכון?

ציצית זה יותר קל.

אין לי סוודר גם, זה בסדר.

אין לך סוודר?

לא. אז אני לא רואה טוב, אתה מסנוור אותי.

רק חולצה בלי כלום מתחת. נו, אז אם יהיה לך עכשיו ציצית, זה ייחשב חולצה ועוד ציצית, שווה סוודר.

בסדר?

תברך אותי שאני ארך.

בטח אברך אותך, אבל עם ציצית, שיהיה בן מה להחזיק.

ואני אוכל ללכת?

אני אברך,

והם יענו אמן.

ואתה עם המצוות,

בעזרת השם יתברך תתקדם,

כמה שתתקדם עם המצוות יותר, יש סיכוי שתתקדם ברגליך מהר.

הוא קשה לו להחליט. רגע, אנחנו נראה לו סרט על בן אדם

שהיה בסיפור הדומה,

ולא היה יכול ללכת, היה על כיסא גלגלים,

ואני ביקשתי ממנו קצת יותר ממך,

אבל הוא שמע לי.

בוא נראה מה קרה.

בבקשה.

ברגעים אלה מוקרן לקהל באולם הסרט העסקה.

בהרצאת הרב אמנון יצחק שליטה,

באולם לונג היל בלונדון,

שנערכה בתאריך 1 באפריל 2001. דיוויד, נכה מלידה,

חולה ב-CP,

מרותק לכיסא גלגלים,

ביקש ברכה מהרב.

בנוסף,

דיוויד קיבל על עצמו לגדל זקן ולהתמיד בלימוד התורה.

הרב דירך, והקהל הרב באולם, אנא אמן.

לאחר כחצי שנה, השתפר מאוד מצבו של דיוויד,

למרות שהרופאים טענו שאין תקווה.

ודייוויד,

קם מכיסאו והחל ללכת בעזרת כבאי.

הסרט העסקה הופק באולפני שופר מולטימדיה.

ניתן לרכוש את הסרט ועוד סרטים אחרים במשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק, טלפון 03-677779. בווידאו רואים טוב יותר.

תודה.

כן, אנחנו חוזרים אליך.

לא להיות צדיק גמור אמרתי לך,

בהתחשב

להתחיל ציצית שבת.

נמתין. הרב יכול לדבר איתו לבד, הוא שואל, בסוף הערב.

כן, ודאי יכול.

השאלה אם אני אספיק,

כי אני בדרך כלל בורח.

אבל הדברים ברורים, זה לא בושה. הרי הוא יצטרך ללכת עם ציצית ולשמור שבת שומרים. אז מה צריך לדבר בסודי סודות?

זה לא מצוות שלי, זה לא אני מבקש.

בסך הכל מייעץ לו מה יתחיל.

תן לו לחשוב, אתה יודע מה? עזוב אותו בינתיים.

בואו נראה מה קורה פה עוד עם הציבור.

כולכם זוכים גדולים מאוד היום.

ברוך השם.

יהי רצון שתיוושע מהרה ותתבשר בשורות טובות ותבשרנו.

אמן.

אמן.

אני חושב שלפי דעתי צריך להוציא את העובדים הזרים מהארץ ולהתחיל לעבוד כמו שצריך.

אני חושב ששמעו לך, כבר עושים את זה טוב עכשיו.

אבל אתה יודע, גם בלי העובדים הזרים יש פה הרבה עבודה זרה.

פעם חייד ישראלי אחד, היו בורחים ממנו כולם, אלפים.

היה נכנס לעזה לבד עם עוזי.

ובעזה, עוזי רואים.

פחד.

יא חוואג'ה, יא חוואג'ה. תפאדל, תפאדל. אוהו, בתנות.

היום, עם טנקים.

פוחדים להישאר הרבה זמן.

מה קרה?

איך זה התחלף?

הם מוסרים את נפשם במקום שאנחנו נמסור את נפשנו.

הם מוסרים את נפשם, מתאבדים.

ואצלנו, סרבנים.

כל כמה זמן, עוד חבילה סרבנים. עוד חבילה, עוד חבילה.

הבת שלו היא, כאילו, מדברים איתה על זה, והיא לא מאמינה, כאילו. הבנתי. גם הבן אותו דבר. הבנתי. מה יש להפסיד? זה לוקח את הזמן. איזה זמן? זמן, משלהם, יש להם את הזמן, יש להם את העבודה שלהם, ויש להם את הכול. אבל הזמן שלהם שאול כמו שלו.

גזירת ה' אמת.

מה שגוזר הקדוש ברוך הוא יתקיים.

בחריצות, שקר.

לא כוח, ולא עוצמה, ולא חריצות, ולא השתדלות.

אדם שיודע שהכל מאיתו יתברך, והוא, אין לו שום שייכות,

ראוי שיעשו לו ניסים.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-036

777-7779-036-777 או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net