לא לא לא, לא לא לא...

- - - לא מוגה! - - - 

אבל הכי יעלה על הדעת שבהיסטוריה ישימו אחד שלא יודע היסטוריה או לא מאמין בכלל שכל הדברים נכונים. אפשר לשים בכימיה אחד שבכלל לא מבין כלום או שמכחיש בכלל את זה?

רק במקצוע אחד אפשר לעשות את זה בישראל,

לשים בשיעור של תורה אחת שלא מאמין בתורה.

שלום כבוד הרב, רציתי לשאול שאלה,

בן אדם שנולד בקיבוץ, הוא לא יודע שום דבר מתורה וזה,

והוא מת.

אז לאן הנשמה שזו הולכת, לגן עדן או לגהנום?

אדם שנולד בקיבוץ ולא ידע שום דבר?

לא ידע שום דבר לגבי היהדות, אין לו שום מושג.

אין דבר כזה שאדם יבוא לעולם ולא ידע שום דבר, כי היא הייתה ביאתו לבטלה.

אז לאן הוא הולך, לגהנום או לגן עדן?

מי הבא שצריך ללכוד ולגלח?

בן לאדן, אחמד יאסין, מצנע,

אמנון יצחק.

רק לא יהדות מקורית אותנטית, רק לא.

משהו אחר, מערבי, מערבי, אירופאי.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. למה לא? לא. רוצים שיהיה פה עם יהודי מקורי ששייך לתורה.

קלטת מספר 346. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

רעידת אדמה חמש בסולם ריכטר.

הרגשתם?

חלק כן וחלק לא, מי שמגיע לא הרגיש ומי שלא לא.

למה יש רעמים? אתם יודעים, רעמים יש בשביל ליישר עקמימות שבלב.

כשבא רע מן השמיים זה מביא לאישור העקמימות שבלב. אם אדם בעל גאווה מחזיק מעצמו קצת ככה,

הראש שלו התעקם,

הלב שלו התעקם,

שומעים ודום,

מתיישר ועושים לו איפוס.

אבל החמש בסולם ריכטר זה רק הכנה לבאות.

הקדוש ברוך הוא אומר,

אמרתי אך תראי תקחי מוסר. הגמרא אומרת שהקדוש ברוך הוא פעמים מכה את הגויים בשביל ללמד את ישראל מוסר, שעל ידי כך יבינו מה יכול לבוא עליהם.

לפני כחודשיים באיראן הייתה רעידת אדמה, מתו למעלה מ-50,000 איש.

המכה הזאת הייתה גם בשביל לאותת לנו.

אמרתי, אך תראי תקחי מוסר.

אבא לא מכה את הבן לפני שהוא מכה את השולחן.

זאת אומרת, הוא מעדיף קודם כל להשמיע את הרעש למכה ליד הבן,

שיבין שאם זה יפגע בגופו אז חס ושלום מצבו

יהיה קשה.

מכה כזאת באיראן, לא רחוק מפה,

צריכה הייתה ללמד אותנו מה יכול להיות פה.

ובחסד יצאנו הפעם, חמש.

זאת אומרת, מה כתוב שיהיה באחרית הימים?

בזכריה יד,

הנה יום בא לה' וחולק שללך בקרבך,

ואספתי את כל הגויים אל ירושלים למלחמה,

ונלכדה העיר,

בנשה סו הבתים,

בנשים תשכבנה,

ויצא חצי העיר בגולה,

ויתר העם לא יכרת מן העיר,

ויצא ה' ונלחם בגויים ההם, כיום הילחמו ביום קרב.

ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם,

ונבקע הר הזיתים מחציו, מזרחה וימה,

גיא גדולה מאוד,

ומש חצי ההר צפונה, וחציון נגבה.

ונשתם גיא הרי,

כי יגיע גיא הרים אל עצל,

ונשתם, כאשר נשתם מפני הרעש,

בימי עוזיה מלך יהודה,

ובא ה' אלוקיי כל קדושים עמך.

והיה ביום ההוא לא יהיה אור, יקרות וקיפאון,

והיה יום אחד הוא יוודע לה'

לא יום ולא לילה,

ויהיה לעת ערב יהיה אור.

ויהיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים,

חציאם אל הים הקדמוני וחציאם אל הים האחרון,

בקיץ ובחורף יהיה.

ויהיה ה' למלך על כל הארץ,

וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.

כתוב

שתהיה רעידת אדמה כזאת

שהר הזיתים יחלק לשניים,

ויתרחקו שני החצאים מרחק 40 קילומטר.

ומירושלים,

מהבקע שתהיה מרעידת אדמה יהיה גיא גדולה מאוד,

ויהיה נהר שיהיה בו מים זורמים בקיץ ובחורף,

שיגיע מנהר פרת עד הים התיכון,

מרעידת האדמה הזאת.

משהו בסביבות עשר בסולם ריכטר.

משהו מדהים.

לא היה דבר כזה אפילו בימי עוזייה,

שאז היה רעש גדול ביותר.

זה איתותים שאנחנו מתקרבים. השאלה היא אם אנחנו מבינים את כל האיתותים או שלא מבינים, או שזהו, זה עבר.

זזנו,

נפחדנו קצת, זהו, זה עבר.

אנחנו מקבלים יותר מדי איתותים, ואנחנו פשוט מתרגלים, וזו בעיה.

אתם יודעים,

אנחנו לא מבינים את פרעה.

איך פרעה קיבל עשר מכות ואחרי כל מכה חוזר בו.

מה אנחנו מסתכלים על פרעה?

משוגע.

כמה מכות יכול לקבל בן-אדם בשביל להבין שמכים אותו,

שהכוונה היא אליו.

מכת דם,

שבוע ימים.

כל המצרים שותים דם, אין מים.

רק בני ישראל שותים מים.

צפרדעים נכנסים בכל הבתים,

בכל חדריהם, במשכיותם,

בתנורים. בכל מקום נכנסים צפרדעים,

מקרקרים בהם, נכנסים לתוך גופם,

בנחיריהם.

אצל הישראלים, בני ישראל, כלום.

כל מכה שבוע,

אתם יודעים מה זה לשמוע גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, שבוע?

מה אני אעשה לכם דקה אחת גע, גע, גע, גע, גע, גע?

תבינו מה זה שקט אחר כך.

קינים.

אתם יודעים מה זה לגרד שבוע?

להתגרד כל הזמן? קינים בכל מקום, לא רק בראש.

כל הגוף.

אתה דורך על קינים, שומעים, צ'לק, צ'לק, צ'לק.

נמעכים.

איפה שאתה יושב,

מיצים, מיץ קינים.

עוד שבוע ועוד שבוע, ערוב ברדלסים,

אריות, פילים,

מה, הוא סתום?

כמה צריך מכות בשביל להבין?

אבל כשיש רווחה,

שוכחים.

מכביד את ליבו מחדש.

בשעת המכה נכנע, מרים ידיים ואומר, די, אני משלח.

מפסיקה המכה,

לוקח אביר,

עוד פעם, לא מסכים.

לא אשלח.

מתרים בו עוד פעם, דיר באלכ.

תבוא עוד מכה,

מכה אחרת.

לא מפחד. מתחילה מכה,

הוא לא ביום הראשון צועק שבוע עד שממצה מכה את כל יכולתה,

מרים ידיים עוד פעם, אומר, אני נכנע, ומתחיל מחדש.

אנחנו מקבלים פיגוע ועוד פיגוע,

פיגוע ועוד פיגוע.

בהתחלה זה היה יריות, אחר כך זה היה הרוג אחד, אחר כך שניים, אחר כך זה נהיה עשרות.

עשרות, עשרות, עשרות, עשרות.

עכשיו ננסים לעשות מגה פיגוע.

במי יודע לאן זה הגיע?

וכן, כמה אנחנו צריכים לקבל איתותים משמיים שאנחנו לא בסדר וצריכים לחזור בתשובה, להבין שבשמיים?

כמה פעמים צריך את זה?

אבל בואו תראו, אחת מהמכות כתוב,

הירא דבר ה' הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים.

אומר המדרש, הירא דבר ה' מעבדי פרעה זה איוב,

באשר לא שם ליבו זה פרעה ועמו.

מי זה הירא?

כמו שהעיד הקב' ברוך הוא על איוב, שהוא היה אחד

מן השרים היועצים של פרעה.

שהוא איש תם וישר וירא אלוקים.

ופה כשכתוב על הירא דבר ה' הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים,

אומר המדרש זה איוב, עליו מדבר הפסוק.

אשר לא שם את ליבו זה פרעה.

באיזה מכה מדובר? ברד.

אז הקב' ברוך הוא התכוון לתת מכה על היבול,

ולא התכוון לתת מכה לבהמות ולאנשים.

אבל מי שידע שתבוא מכה כזאת, וזה לא היה ברד קטן,

זה לא היה ברד קטן.

כל ברד היה אבטיח.

ברד, ברד.

תגידו ברד, לא ברד, ברד.

ובפנים אש מתלקחת.

ההפך, אש ומים לא הולכים ביחד,

וזה היה עם אש מתלקחת בתוך הברד.

יש לנו אנימציה על עשרת המכות.

עשינו את עשרת המכות באנימציה, אפשר לראות שם דוגמה של הברד.

למה צריך היה דווקא ירא השם כי איוב

לפחד מאזהרה של משה רבנו?

הרי כל בן אדם מבין שהולך להיות הפסד ממון.

מהברד הזה יהיה הפסד ממון.

אז זה מספיק בשביל להכניס

את הבקר ואת הצאן פנימה.

למה לא כולם מיהרו להכניס את הצאן והבקר פנימה?

אלא זה עניין שקשור בכוחות הנפש.

היה להם גם כן חשבון של הפסד.

אם הבקר והצאן נמצאים בחוץ, הם אוכלים מההפקר.

עשב שנמצא בשדות הפקר.

לא עולה כסף למצרים.

אבל אם הם יניסו שבעה ימים מפני הברד

את הצאן והבקר הביתה?

הם יצטרכו לאכול מהאבוס וזה יעלה להם כסף.

אז נכון שמצד אחד יש הפסד ממון אם הם לא יכניסו,

כי אז יכול הברד להכות בבקר או בצאן וימותו.

מצד שני יש להם הפסד אם הם יכניסו, כי הם יאכלו על חשבונם את האבוס.

ואם הם יהיו בחוץ, אז הם ירוויחו לכאורה.

בשיקול הזה, בין זה לזה,

הם צריכים להחליט.

אבל מה קורה?

הם מכריעים בסוף לא להכניס את הבקר והצאן.

למה?

משום שהציווי היה של משה רבנו,

הציווי היה בשם השם,

הציווי הוא דתי.

אה,

הדתי הזה אמר שצריך לעשות ככה וככה?

כן, אבל הדתי הזה צדק כבר בכמה מכות לפני כן. היה דם, צפרדח, כנים, ערוב דבר שחין,

וזו המכה של עידברת.

ראיתם שהוא צדק בכל?

כן, אבל זה לא כמו אם היו אומרים

שמזג האוויר והתחזית תהיה כזאת שירד ברד.

אם היו אומרים, תחזית,

התחנה המטרולוגית שירד ברד,

הם היו מכניסים.

ומה עם הפסד ממון? לא.

התחנה המטרולוגית אמרה, גמרנו.

אבל אם אמר משה רבנו שהוא נשלח בשם השם, לא.

איך זה יכול להיות?

זה רק שם היה אצל המצרים? לא, זה גם אצלנו.

כשאנחנו שומעים ידיעה

שהיא נאמרת לפי מומחים, יועצים, עניינים, אנחנו מאמינים במאה אחוז, שמה שאמרו זה נכון, בדוק. כשאומרים שומרי תורה ומצוות על פי השם, על פי השם, לא מדעתם. אם זה מדעתם, לא חייבים לשמוע. אבל אם זה על פי השם, לא, יש מקום לתלות שזה לא בדיוק, לא מספיק.

למה זה?

אמרו חכמים, גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה.

יש מצווה ועושה.

מצווים אותו עושה כך?

והוא עושה.

הוא יותר גדול מאחד שלא מצווים אותו, והוא עושה.

איך זה יכול להיות?

אנחנו כולנו מוקירים ומעריכים דווקא את אלה שלא מצווים ועושים. מישהו מתנדב

ועושה בהתנדבות והוא לא מצווה ולא מתוקף תפקידו והוא עושה,

אנחנו מעריכים אותו יותר.

אחד שמצווה זה תפקידו.

אחד שהוא שומר בפתח של האולם

והוא מגונן בגופו

על הציבור,

זה מצווה לשמור ועושה.

בטח, הוא קיבל על זה שכר.

בא אחת וקופץ על מחבל כשהוא לא מצווה ועושה, אנחנו רואים בו את ההקרבה יותר.

התורה אומרת לו,

גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה.

למה?

כי מי שיש עליו ציווי דתי אלוקי, דתי זה חוקי,

חוק, חוקים, מצוות, דתי זה חוק.

אנחנו דתיים, זה שומרי חוק.

מי שהוא מצווה ועושה, גדול ממי שלא. למה?

כי כשאתה מצווה על ידי הקדוש ברוך הוא,

יש נגד זה יצר הרע שדוחק בך לא לעשות.

יש כוח שפועל נגדך לא לעשות.

להתמהמה,

להמתין,

לפקפק,

להסתפק.

כשזה לא מצד השם, הפוך, יצר הרע עוזר לך לעשות.

כשאתה רואה שאין לך התנגדות למה שאתה רוצה לעשות,

תבדוק אם זה לא מהיצר הרע.

כשאתה עושה עניינים של מצווה,

עניינים שהקדוש ברוך הוא מצווה, תראה כמה מניעות,

כמה קשיים,

כמה התלבטות,

כי זה התפקיד של היצר.

לכן מי שמצליח,

למרות שהוא מצווה לעשות נגד יצרו הרע שכופה הוא לא לעשות,

הוא גדול ממי שלא מצווה ועושה, כי לא, אין את היצר הרע שפועל נגדו.

זאת אומרת,

גם אנחנו כך בחיי היום-יום.

מי שירא השם לא צריך תחנה מטרולוגית, לא צריך עובדות בשטח,

לא צריך הוכחות, לא צריך כלום. השם אמר, הוא עושה.

אין חוכמות, אין הסברים, אין התחכמות,

אין שאלות ואין תשובות. השם אמר, עושה.

זה נקרא ירא השם, הוא ירא רק דבר אחד, את השם.

השם אמר, אמר.

אמר לעשות כך, עושה כך. לא לעשות, לא לעשות, עושה.

מי שלא ירא השם, עושה חשבונות, עושה שיקולים.

הוא ירא מהפסד ממון,

הוא ירא מחשבונות צדדיים, הוא ירא מכל מיני דברים, מהשם הוא לא ירא.

לכן המצרים, כשהיה להם החשבון של הפסד ממון,

כיוון שהציווי של משה היה דתי מצד השם,

אף על פי שהיו כבר ראיות שהוא צודק,

העדיפו ללכת בדיוק הפוך,

להניח את זה ולא לקבל.

היה איוב

שהוא היה ירא השם,

והוא שמר על דבר השם והוא ניצל גם.

הדברים האלה מלמדים אותנו שגם אם מבוצעת

גזירה שנגזרת מן השמיים על היבול של הארץ,

הקדוש ברוך הוא חס וחומל

על הרשעים ואפילו על רכושם,

והוא אומר להם,

שלח העזת מקנך, תכניסו את המקנה והצאן הביתה,

כדי שלא ייפגעו בברד.

אז הקדוש ברוך הוא הולך לתת להם מכות ביבול,

והוא לא רוצה שייפגעו לא בני אדם ולא בהמות.

אז הירא שמע,

וניצל, הוא ורכושו,

ומי שאינו ירא לו.

אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא ראה שיש רבים רבים שאינם יראים ונשארו בחוץ,

אף על פי שהברד היה רק להכות ביבול,

כיוון שהם התקוממו נגד גזירת השם

ולא קיבלו אותה כמשמעה,

הוא כולה מוות גם האנשים וגם הבקר והצאן שנשארו בחוץ.

זאת אומרת, פעמים שאפילו הקדוש ברוך הוא מכה מישהו,

והוא מתכוון לפחות מזה,

אם האדם לא שומע ומציית למה שהשם אומר, זה יכול להתרחב, המכה מתרחבת,

ויכולה לחול על דברים נוספים.

כתוב, וישלח פרעה ויקרא למשה ולאהרן,

ויאמר אליהם,

חטאתי הפעם השם הצדיק

בעני ועמי הרשעים.

מה קרה פתאום?

פרעה חוזר בתשובה,

מודה,

השם הצדיק

בעני ועמי הרשעים.

מה קרה?

למה במכות הקודמות הוא לא אמר חן?

אלא הוא חשב כל הזמן שהמכות שהקדוש ברוך הוא נותן

על המצרים עם מכות של נקמה והענשה בלבד.

ככה הוא סבר.

אבל כשהוא ראה שהקדוש ברוך הוא שולח ומטרה ואומר, תכניסו את הבקר ואת הצאן,

ולא רוצה לפגוע ברכוש של המצרים ובגופם ובממונם,

אז הוא הבין שהקדוש ברוך הוא חס אפילו על ממונם של רשעים כמו המצרים,

שהרגו את ילדי ישראל, טיבעו אותם בייעור ושקעו אותם בטיט.

ואז הוא ראה שהם לא שמעו,

אמר השם הצדיק

בעני ועמי הרשעים.

יהודים יקרים,

אנחנו צריכים להבין,

ההיסטוריה שלנו מלמדת אותנו במשך 3,300 שנה מספיק

בשביל להבין שיש גבול כמה אפשר למתוח

את היחסים בינינו לבין הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא מוכן להיות מחלן וסלחן,

לא ותרן,

אבל למי ששב בתשובה.

הוא גם ערך אפיים,

הוא לא נותן מכה מהר, הוא לא ממהר.

יכול בן אדם לפעמים לחטוא 10, 20, 30, 40, 50 שנה עד שהקדוש ברוך הוא יאותת לו ויתחיל ככה לפגוע בו קצת יותר ויותר כדי שיבין.

אבל ניצול מתמיד ומתמשך על-ידי האדם כלפי הקדוש ברוך הוא גורם שחלילה נגזר מזה שאנשים למדים שאין דין ואין דיין.

הנה, רשעים מצליחים במעשיהם,

הולכים, בטח,

בונים את עצמם, את עתידם, את שמם, ולא קורה להם שום דבר.

ואז, מחמת חילול השם הזה,

מידת הדין תוקפת את אותם אנשים בזמן מן הזמנים,

והאדם מקבל לפעמים מכות קרש, לא מספיק להתאושש, או שהוא לא יודע אפילו שקיבל, והוא כבר נמצא בעולם אחר.

למה צריך למתוח יחסים כאלה טובים שאפשר לפתח עם הקדוש ברוך הוא ולהיות קרוב אליו ואצלו,

ואפשר ליהנות משני עולמות העולם הזה והעולם הבא,

ובמקום זה מחליפים את הקרבה לאלוקים

בתוצאות הטובות והחיוביות שאפשר להפיק מזה,

לתועלת קטנה מקומית זמנית,

ומסתפקים בה כמו ילד שאוכל שוקולדה שאינה תחליף למזון שהוא מלא בכל הוויטמינים ומה שצריך.

למה?

הסברנו?

בגלל שיש את המקום

של היצר הרע שדוחה,

נותן ספק,

פקפוק

וכן הלאה.

אבל אם אנחנו נסגל לעצמנו יראת שמיים,

צייתנות לקדוש ברוך הוא,

בלי שאלות, בלי חוכמות,

רוצים להבין? כן, שאלה בשביל להבין זה טוב.

שאלה בשביל לפקפק, בשביל לערער מצב, בשביל לברוח מהתחייבות,

זה לא.

זו עצת היצר.

קודם כול עושים מה שהקדוש ברוך הוא אומר.

אפילו בצבא, כשהיינו, אמרו לנו,

קודם כול מצייתים לפקודה, אחר כך שואלים את השאלה.

גם בבית הספר ככה לימדונו.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת, יש מי שגדול ממך,

יש לו את הזכות לומר לך, ואתה צריך לשמוע.

אם הקדוש ברוך הוא לא מספיק בשביל להגיד לנו מה לעשות, אז מה נשאר?

מי שברא שמיים וארץ,

ומי שמאיר לנו בשמש,

ומי שנותן לנו את מאור הירח ותלת הכוכבים,

ונותן לנו אוויר צח לנשום,

ונותן לנו ריח בפרחים,

ונותן לנו ציפורים וצייצות,

ועושה לנו כל טוב,

בריאות,

חיים, מזון,

כל זה הוא עשה, ולא מגיע שנתייחס ונקבל את דבריו.

יש אנשים שאפילו מתעצלים בבוקר לקום ולהגיד כמה ברכות של הודאה.

לקדוש ברוך הוא.

כמה ברכות של שבח לקדוש ברוך הוא.

מה היה קורה אם חלילה היו נזקקים לניתוח מסוים?

נגיד שאדם חלילה ראייתו מטשטשת לאט לאט עד שמגיע לסף עיוורון.

ואומרים לו שיש אפשרות לתקן את הדבר בניתוח מסובך,

קשה, ארוך,

עולה ביוקר,

עם סיכויים טובים.

נו,

בן אדם עובר נגיד ניתוח כזה, ובסוף הצילו לו את הראייה,

אבל הוא צריך מהיום ללכת עם משקפיים מספר 13. הוא רואה טוב,

רק עם זכוכיות בגודל של תחתית של בקבוק טמפו של פעם.

נו, זה טוב או לא טוב? זה עלה לו כמה עשרות אלפי דולרים,

כמובן שהוא צריך לשכב בבית אחר איזה תקופה.

זה לא אסתטי כל כך, אבל סוף סוף הוא רואה.

הוא יגיד תודה לרופא שריפה אותו?

שהציל את מאור העיניו?

יכול להיות שהוא ישלח לו אפילו תמונה למסדרון בבית החולים?

מה יותר קשה או מה יותר קל?

מה אתם אומרים על הבקשה הצנועה של הקדוש ברוך הוא?

שאדם יקום בבוקר ויאמר,

ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, פוקח עברים על 24 שעות של ראייה חינם.

זה יותר קשה?

מסובך?

מטריח ומטריד מאשר חלילה להגיע למצבים כאלה של ניתוחים מסובכים.

אדם יקום בבוקר ויגיד, ברוך אתה ה' זוקף כפופים.

במקום ללכת עם חטוטרת ולהתכופף לעת זקנתו,

ילך זקוף כל ימי חייו. לא כדאי להשקיע את האמירה הזאת,

שלוקחת שניות ספורות?

שעשה לי כל צרכי, אפשר להגיד בבוקר.

יש לך מנעל,

יש לך בגד,

יש לך שתייה חמה, יש לך צרכים, בית,

מיטה, כסות, כל דבר.

עשה לך צרכיך?

אם לא היה מזמן אותם הקדוש ברוך הוא בעולם, מה היה מצבך?

וכן, על זה הדרך. דברים קלים.

כמה ברכות

להודות ולשבח לשם יתברך.

לא כולם עושים זאת.

אתה קם בבוקר,

שולחן ארוך אומר, דבר ראשון אתה אומר, אפילו שעדיין אין לך כיפה על הראש,

מישהו לא ישן עם כיפה, אפילו בלי כיפה.

אומר, מודה אני לפניך, מלך חי וקיים,

שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.

זו דחיית המתים.

אדם היה מת

בלילה. נשמתו עזבה את הגוף,

רק הנפש התחתונה נמצאת בגופו, להחזיקו חי.

והנשמה פורחת לה.

בידך אפקיד רוחי,

פדית אותי כלמת.

בבוקר השם מחזיר אותה, מתי שהאדם מתעורר,

אז שיודה, מודה אני לפניך, יכולת לא לקחת.

יכול לא להחזיר אותה, ויש כאלה לא קמים.

אז מה הבעיה להגיד מודה אני לפניך?

לא.

אנשים רציונליים,

הם לא נסחפים, הם לא רוצים להיסחף.

לא חבל?

כמה דברים קטנים, תפילת השחר, לקרוא את התהילים,

את הזמירות,

לקרוא את הברכות, להגיד קריאת שמע לקבל עול מלאכות שמיים, תפילת שמונה עשרה, לבקש מהקדוש ברוך הוא כל מה שאתה רוצה,

את כל צרכיך חונן לאדם דעת, ברכנו, רפאנו, כל הדברים הטובים.

נו,

מה הבעיה?

ואז אדם קרוב לשם, יכול לבקש ממנו בן, פונה לאביו,

אביו הוא הכל יכול,

אומר לו אבא, אני רוצה כך, רוצה אחרת.

גם בלי סידור.

הלכת במשך היום,

אתה רוצה משהו? נזכרת במשהו? צריך משהו?

דבר עם אבא.

אבא,

אני מבקש כך וכך וכך וכך וכך.

יש חיים יותר טובים מזה?

שבכל רגע אתה יכול לדבר עם אבא, אבל איזה אבא?

שאין מחסור לפניו,

שהוא יכול לתת לך הכל בכל מכל כל.

רק כשתהיה בן, בן שאפשר להגיד, זה בן של אבא.

תהיה בן.

בן תורה, זה בן של הקדוש ברוך הוא.

מי שמבין שהתורה זה אמא שלו,

אל תיטוש תורת אמך,

הוא הבן של התורה,

התורה ניתנה מהקדוש ברוך הוא,

יש לו אבא, יש לו אמא, אשריו ואשריח לכל כך.

כל מה שתרצה,

כל ימי חייך,

בכל זמן בעידן, תקבל.

החיים הכי טובים והכי מאושרים.

אתה יודע שהוא לא בן תורה, שהוא לא דתי?

הוא לא אבא שלו?

הוא אבא שלו, רק הבעיה שהוא לא בן שלו.

מאיפה אתה יודע שהוא לא אבן שלא תורה, שהוא לא אבן שלו? אני אגיד לך מי.

כיוון שהקדוש ברוך הוא מצווה בתורה מצוות שצריך האדם לעשות,

וכיוון שהקדוש ברוך הוא קורא לנו, לעם ישראל, בנים אתם לשם אלוקיכם,

ובן מציית לאביו,

בן, יש בן בתורה שקוראים לו בן סורר ומורה,

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו.

רגע, נסביר תכף.

אבל קודם כול נבין מה זה בן.

בן,

סורר ומורה,

איננו שומע בקול אביו ובקול אמו.

אבל בן טוב,

בן, מלשון בניין,

בן,

הוא עושה את מה שהאביו מצווה, כמו שכתוב בהלקות כיבוד הורים,

שבן צריך לציית לאביו,

לא לסתור את דבריו, אפילו לא להכריע את דבריו,

עושה מה שהאביו אומר לו,

הולך בדרכה וכן הלאה.

אם אדם מקיים את התורה והמצוות שהקדוש ברוך הוא, שזה אביו, ציווה הוא,

אז הוא הבן שלו.

אבל כתוב, הלא הוא אביך קונך,

הוא עשך ויכוננך.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא עשה אותנו, הוא קונן אותנו.

אבל לצערנו הרב אנחנו נקראים במצב של התוכחת עם נבל ולא חכם.

אנחנו מקבלים את מה שהקדוש ברוך הוא נותן ולא מחזירים בתמורה את מה שהוא רוצה.

בנים לא אמון בם,

אומרת התוכחה, ועוד כל מיני דברים כאלה,

ממרים הייתם עם השם אלוקיכם, ועוד הרבה פסוקים שלצערנו הרב

מזכירים את עוונותינו.

אבל אם אנחנו הולכים בדרכי ה', אנחנו נקראים בנים של הקדוש ברוך הוא, וכל ההטבות וההפלגות שהבטיחה התורה לאלה שהולכים בדרכי ה',

יחולו על ראשו.

מי שנולד כשאין לו הורים, זאת אומרת

מתייתם בקטנותו ואין לו מדריכים,

החברה היא גם כן מדריכה.

ואם הוא היה בחברה שלא הדריכה אותו,

מרגע שהוא הגיע לבר מצווה,

אז הוא חייב להשיג את האמת בכוחות עצמו.

זאת אומרת, כיוון שהוא הופך להיות לבר דעה,

שחייב בכל המצוות כאדם מבוגר בן 70-80,

והתורה אומרת שבאותה שעה שהוא בר מצווה אז נכנסת בו נשמה חדשה,

כי דקה לפני הוא היה פטור מכל המצוות,

ודקה לאחר מכן,

כשהוא נהיה בן 13 ויום אחד,

אז הוא נהיה חייב בכל המצוות,

ויכול להיות שלא נתוסף בדעתו שום דבר.

אז איך הוא הפך להיות ממצב כזה למצב כזה, פתאום

חייב בכל,

אלא באותה שעה נכנסת בו נשמה,

שהיא הנותנת והיא המחייבת אותו למצבו החדש?

אני גם הייתי חילוני,

אומנם בבית קצת מסורתי,

אבל לא ראיתי אורח חיים דתי כמו שהיום אני מבין ומכיר,

ובשלב מסוים אני נתעוררתי,

נתעוררתי ממה? מקריאת ספר.

הרבה מאתנו קראו ספרים של דת דתיים, שמעו על דתיים, נפגשו, היום אין בעיה, נפגשים עם דתיים בכל מקום, זו מכת מדינה.

אבל ודאי שניתן היום לברר ולשאול יותר ממה שהיה בזמני או בזמן קדום יותר.

ואם אדם לא שואל ולא מברר ולא בודק ובוחן מה החילוק ומה ההבדל בין זה לזה,

למה זה כך וזה אחרת? כמו שאנחנו שואלים בכל דבר.

על מכשירים מכניים אנחנו שואלים את זה,

על התנהגות של בעלי חיים אנחנו רוצים להבין,

על כל דבר.

אבל פתאום בזה אנחנו לא שואלים ואנחנו מתקבעים בעמדה מסוימת

ומטילים את כל הרפש לכיוון אחד וזהו.

כל אחד בצד שלו? לא.

צריך לברר ולשאול ולדעת ולהכיר.

לכן חובה גם על אדם כזה להשיג מדעתו,

לברר, לבחון ולהגיע בזכות עצמו להכרה שיש בורא לעולם שברא לכל הברואים ומנהיג אותם בהשגחה יום-יום.

יתרה מזאת,

אפילו אם אתה לא יהודי,

כל גוי בעולם חייב בקיום שבע מצוות בני נוח.

ואם הוא לא למד והוא גדל באפריקה והוא קניבל,

גם חייב בשבע מצוות בני נוח.

מאיפה הוא יכול לדעת?

מה הוא יודע אם נוח קיבל או לא קיבל?

אם משה רבנו אמר או לא אמר?

כיוון שחלק הגדול מן המצוות הוא שכלי,

אפשר להגיד שכולם גם,

אז הוא יכול להשיג את הדברים האלה,

כי שפיכות דמים זה דבר שאפשר להבין בשכל,

ועריות אפשר להבין בשכל,

ועבודה זרה אפשר להבין בשכל, ולא לאכול עבר מן החי אפשר להבין בשכל.

אני ילד קטן, אני רואה את ההורים שלי עושים את זה, אז באיזשהו אני אמור לדעת שזה לא מה שמתאמן איתך אם אתה עובר חנימה על זה.

אז אני, בן-אדם שנולד בחנימה, איפה אתה יודע מה הדמוקרטיה,

איפה הוא מכבש ההורים שלו?

אם אתה אוכל בני-אדם, אין בעיה עם זה.

אבל אני אסביר לך.

קניבל באמת יכול לאכול בני-אדם, אין לו בעיה. אין לו איסור לאכול בני-אדם.

אין לו איסור לאכול בני-אדם.

ואני לא רוצה להגיד לך יותר מזה, שלא תתחיל לאכול בני-אדם.

אבל אני אומר לך, אין לו את הבעיה הזאת.

אבל יש לו בעיה לקיים שבע מצוות בני-נוער, זה יש לו. עכשיו, אמרתי לך עוד פעם, אפילו אם גדלת בקיבוץ ואתה לא מכיר כלום,

אומנם יש לך דין שנקרא תינוק שנשבע מה שלא מצא חן בעיני התקשורת,

כשנשיא המדינה אמר את המושג הזה,

אבל המושג הזה בעצם מגונן

על אלה שגדלו בצורה כזאת ולא הכירו בכלל מן היהדות ולא ראו אצל הוריהם ולא בסביבתם כלל וכלל.

ולצערנו הרב, יש כאלה שבקיבוצים מסוימים עד היום

לא יודעים מאומה מיהדות וצורת תפילין לא ראו.

אבל אדם כזה נקרא תינוק שנשבע.

מבחינתנו הוא תינוק שנשבע, ומצווה עלינו לקרבו לאיתן התורה, כמו שפוסק הרמב״ם, מלכות ממרים.

זאת אומרת, אנחנו מלמדים עליו זכות כיוון שהוא לא יודע,

אבל אנחנו, אנחנו היודעים,

יש עלינו מצווה לקרב אותו, להכיר לו את היהדות.

אותו אדם ייבחן ויימדד אצל הקדוש ברוך הוא.

עד כמה היה באפשרותו להשיג ולדעת את הדברים ועד כמה הוא התחמק מהם.

שם הוא לא ייפטר.

פה אצלנו אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, אנחנו יכולים רק לרחם על בן-אדם שלא זכה.

אני גם היום מרחם על עצמי ש-24 שנה בזבזתי מחיי על כלום.

מרחם על עצמי, מסכן.

24 שנה מהחיים שלי הלכו בחינם.

אבל אין לנו עובד שאחד יודע, הוא לא עובד כמו עובד כמו עובד.

אני לא אמרתי מי לומד או לא, אמרתי רק... אמרת, כל מי שלומד בתורה הוא בין תורה למי שלומד. נכון.

אי אפשר להיות בין תורה בלי תורה.

מה הבעיה? הוא יתחיל ללמוד תורה גם.

יכיר את הבורא.

הוא דיבר על כסף.

צחקת, אני רואה.

בוא, תקשיב, אני לא יודע מי חינך אותך עד שבאת לכאן

בשביל לטעון את הטענות

כמו שטענת אותן.

אני פשוט קבעתי עובדות.

אתה יכול להסכים אתן או לא להסכים, לשאול עליהן ולברר.

אבל אתה טענת טענה,

כאילו אני הפקעתי ממישהו משהו.

אני לא הפקעתי.

זה כמו שאני במשרד הפנים אומר מי זכאי לקבל תעודת זהות.

אז אני,

בעצם זה שאני אומר מי רשאי ומי זכאי לקבל תעודת זהות,

אני אמרתי למי שלא זכאי,

אתה לא תקבל בגלל שאני החלטתי?

יכולים לטעון עלי בתור פקיד במשרד הפנים,

תשמע, אתה לא רוצה לתת לי?

מי אתה בכלל שלא תיתן לי?

אני פקיד, אני כלום, מה תרצה ממני?

אני ב-8 בבוקר, בא ב-16 הולך, תראות.

מה אתה חושב,

שהפקיד השני שיבוא ויגיד לך משהו אחר?

הוא יגיד לך אותו דבר, אלה ההוראות של משרד הפנים.

אני, מה שאמרתי עד עכשיו, זה היה על-פי התורה. אתה יכול להסכים עם משרד הפנים, לא להסכים, זה העניין שלך.

אבל למה אתה צועק על הפקיד?

אני רק פקיד.

אני אמרתי לך, מה זה בן תורה? לא לך.

אני אמרתי לכולם, גם לי.

זה חל עלי. החוקים חלים עלי גם,

על ילדיי, על נכדיי ועל ניני, בעזרת השם.

זאת אומרת,

אין לי שום דבר נגד מישהו, ואני לא באתי להילחם עם אף אחד. מי אמר לך את הצופים האלה?

או, מי קבע לנו? בטח אתה מצווה.

אתה מסביר את ההכרשה שהם הציבו עליו, והוא עושה את זה כמה קוראים לעצמו.

נכון.

מה התפקיד שלי בבריאה?

לקיים את מצוות הבורא יתברך ככתבן וכלשונן.

הוא אומר, אף אחד לא ציווה עליך להחזיר בתשובה.

קודם כול, בעיקרון, אתה צודק.

אבל אני שומע שיש טענה שאני מחזיר בתשובה.

מה הטענה?

אף אחד לא ציווה על זה שעובד במגן-דוד-אדום להיות במגן-דוד-אדום.

למה הוא הלך למגן-דוד-אדום? כי הוא רוצה להציל אנשים. למה לא, אתה עושה בתשובה.

זה לא בשבילך, זה בשביל אלה שלא מבינים.

אבל אני אסביר לך עוד משהו.

מי שלמד תורה יודע שיש בתורה ארבע דרכים של לימוד.

יש פשט,

יש פרמז,

יש דרש ויש סוד.

דרש זה המדרש.

יש מדרשים.

הנה, אני הקראתי פסוק קודם.

הירא זה איוב, ואשר לא שם את לבו זה פרעה. זה המדרש שבא ודורש את הדברים.

פותח אותם.

תמיד תמצא במדרש שאומרים משהו, ואחר כך אומרים משל למה הדבר דומה.

בשביל מה צריך משל למה הדבר דומה?

אחרי שאמרת מה שאמרת, מספיק, תעצור.

למה משל למה הדבר דומה?

כיוון שהמשל נרשם בראשו של האדם יותר קל,

יותר מצטייר ממה שאומרים את הדברים מופשטים כמות שהם.

ציורים,

הדמיות,

משלים,

נותנים לאדם מרחב שיוכל להבין את הדברים, לקלוט, ושיתקבעו במוחו ליתר זמן.

אז לכן אנחנו תמיד משתדלים לצייר גם את הסיטואציה.

יש הרבה אנשים שאני אומר להם משהו והם לא מבינים. כשאני מביא את הדוגמה, אז הם מבינים.

מה לעשות, ככה זה עובד.

אבל זה לא מתייחס אליך,

זה מתייחס לכלל הציבור, כי המדרש מדבר גם לחכמים וגם לשאינם חכמים, המדרש הוא לכולם.

וזו השיטה, אם התורה משתמשת בזה,

מי אני שלא אשתמש.

עכשיו אתה אומר, אבל אתה לא מצווה להחזיר בתשובה.

נכון,

אין מצווה כזאת להחזיר בתשובה.

יש מצווה,

הוכח תוכיח את עמיתיך,

ולא תישא עליו חטא. זו מצווה שגם אתה חייב בה, כל יהודי חייב בה.

מה זה הוכח תוכיח את עמיתיך?

אם אני רואה את עמיתי, רעי,

שהוא עושה מעשה שלא יעשה על פי תורה,

מצווה אני להוכיחו על מעשיו.

בדרכי נועם,

בשפה ברורה,

להגיד לו לטובתו, כדי שיתקן את מעשיו. כמו שהחוק הישראלי מצווה אותי,

שאם אני רואה דבר עבירה,

להשתדל למונעה, ואם לא, להודיע למשטרה.

ואם לא, אני שותף.

מה, אני יכול לרדוף אחרי כל אחד ולהודיע עליו למשטרה?

אני נוסע בכביש, כולם נוסעים 120,

אז מה אני אעשה עכשיו? אם אני אלך למשטרה, הם כבר יגיעו למקום אחר.

ככה החוק. אבל אם יתפסו אותך שאתה ידעת, ראית ולא מנעת,

או שאתה העלמת, יכולים. כן, החוק הוא יבש,

את מי שירצו לטפל בו, יטפלו בו לפי החוק היבש.

הרבה לא משתדלים עם זה.

אבל כשרוצים להתלבש על מישהו, החוק היבש, אפילו המנדטורי משנת 1927,

חל עליו.

כי נגד אף אחד לא עשו זאת, עליו יעשו זאת.

אז צריך להבין, נכון,

אין לי מצווה.

יותר מזה אני אגיד לך. כתוב, הוכיח תוכיח את עמיתיך,

אומרת הגמרא, אם שאתך בתורה.

את מי אני מצווה להוכיח?

אני מצווה להוכיח דווקא את מי שהוא נמצא אתי בתורה,

שהוא מציית לתורה, שהוא מקיים תורה.

אז הוכיח תוכיח, אחד כזה, אחד שהוא בכלל כופר,

או בכלל ממרא את פי ה' בפרהסיה,

אין מצוות הוכיח תוכיח, חלה עליו.

למה?

כי ממעשיו ניכר שהוא לא רוצה לקיים תורה.

אבל אף על פי כן יש מצוות חסד.

חסד, יש מצווה לעשות חסד. מה לעשות? יש גם מצווה כזאת לעשות חסד.

חסד זה דברים שאתה לא מחויב ישירות.

אבל זה חסד.

אני רוצה לעשות חסד עם פלוני,

לתת לו עכשיו בגדים במתנה.

אני חייב?

כתוב באיזשהו מקום שאני חייב לתת בגדים למישהו? נו. אבל יש מצווה כזאת, כי תראה ערום וכסיתו.

יש כל מיני מצוות כאלה שהן רשותיות,

לא חיוביות, מחייבות,

אלא רשות. אבל אומרים לך שזו מצווה.

אדם שרוצה לעשות חסד,

הוא יכול לעשות חסד.

אנחנו צריכים להבין, יש צדיק ויש חסיד.

מה זה צדיק?

צדיק זה שעושה את כל המצוות שצריך לעשות,

הוא עושה את הצדק והישר והנכון.

זה צדיק.

חסיד זה שהוא צדיק ועושה עוד יותר מזה,

לפנים משורת הדין.

מוסיף עוד חסד.

אם יש מצווה בתורה, שאם אתה רואה שבהימת חברך נעבדה,

אז מצווה עליך להחזירה לבעלים.

ואם הבעלים לא נמצא, אתה צריך לקחת את הבהמה אליך, לשמור אותה עד שתוכל למסור אותה אליו.

זה מצווה.

אם יש מצווה כזאת, שאתה רואה אבדת אחיך או שורו או שייו,

שא שלו, טועים בשדה,

ואתה מחויב בזה,

כל שכן,

אם אתה רואה את חברך עצמו, לא השא ולא החמור שלו, אלא הוא בעצמו טועה בשדה,

הוא טועה,

אז מה, לא מצווה להחזיר אותו, לקרב אותו, להגיד לו את הדרך הנכונה, איך להגיע לאן שצריך?

ודאי.

זה לא חובה,

אבל זה מצווה, וזה חסד.

אני אוהב מצוות.

יש אנשים שאוהבים דברים אחרים, אני אוהב מצוות.

אז אני משתדל, עד כמה שאפשר,

לעשות יותר מצוות.

ולכן אני משתדל להגיד לאנשים מה שהסתירו ממני.

אתה מבין?

ממני הסתירו במשך 24 שנה בבית-ספר תל-נורדוי, שלמדתי, ובתיכון, שלמדתי.

הסתירו ממני את האמת. הפוך, לימדו אותי הפוך מה נכון.

בשיעור תורה לימד אותי

מורה לתנ״ך, שהוא היה אפיקורוס.

לא מאמין בכלל בשם.

אבל הכי יעלה על הדעת שבהיסטוריה ישימו אחד שלא יודע היסטוריה או לא מאמין בכלל שכל הדברים נכונים?

אפשר לשים בכימיה אחד שבכלל לא מבין כלום או שמכחיש בכלל את זה?

רק במקצוע אחד אפשר לעשות את זה בישראל,

לשים בשיעור של תורה אחת שלא מאמין בתורה.

וככה למדתי.

אז הסתירו ממני. כשהבנתי שהסתירו ממני, והבנתי מה הפסדתי מההסתרה הזאת, החלטתי שכמוני, אני יודע, יש מיליונים שהסתירו מהם,

ואני החלטתי להאיר להם מאותו אור שזכיתי.

אז אני פשוט, מאותו יום ועד היום, 26 שנה, מכתת את רגלי בארץ ובעולם להגיד לאנשים מה הסתירו מהם.

ולסיום הפרק הזה,

לאור שאלתך ולהמחיש לך עד כמה הדברים הם כך,

ועד כמה ישראלים תמימים ואינם יודעים כמה אנשים מעטים אבל חזקים

עושים בעצם קונספירציה

על כולם בשביל להובילם באפם לכל מקום שהם רוצים ויוצרים את דעת הקהל,

אני אראה לכם קטע כרגע שאנחנו כתבנו אותו היום, העורך-דין אצלנו במשרד כתב אותו לעיתון מעריב.

הוצאנו בשבוע האחרון, סוף השבוע שעבר,

הוצאנו עיתון חדש שנקרא שופר ניוז.

שופר ניוז זה עיתון שיוצא במתכון של מעריב ידיעות לציבור החילוני בלבד,

לא לציבור דתי ולא חרדי,

לציבור חילוני,

כמו עיתון של חילונים שיספק מידע, אינפורמציה חדשות, הכול.

אומנם תהיה בו זווית יהודית אמיתית בתוך הדברים,

כמובן שיאמרו שם דברים אמיתיים בלבד ולא נוטים ומתים כמו שרגילים בעיתונות הרגילה,

וזה לצנינים בעיני העיתונים האחרים,

כי בכל אופן נכנס מישהו פה והוא הולך לנגוס נתח מן הקוראים שהיו שבויים בקונספציות של העיתונים במשך שנים רבות,

ופתאום הראו דבר נוסף חדש,

אה,

מה זה, אז מה עושים?

מה שעשו לעם לא נצחק.

מה עשו לעם לא נצחק?

במשך שנים רבות, דה-לגיטימציה.

כל התארים היפהפיים זכיתי לקבל.

מסית, מדיח, מטיף, חומייני,

ואפילו באתר נענע לפני כחודש ימים,

אחרי לכידתו של סדאם חוסיין,

אז עשו שאלון.

מי הבא שצריך ללכוד ולגלח?

בן לאדן, אחמד יאסין, מצנע, אמנון יצחק.

מצנע זה הכיסוי לאמנון יצחק, כן?

או, כל עוד מעטים את השם נכון, לא נורא, כך אמרו האמריקאים,

יכתבו עליך רע או טוב, העיקר שלא יטעו בשם.

אבל פה קרתה צרה חדשה.

החליטו גם את השם שלי לזייף עכשיו.

מה הפירוש?

עיתון מעריב כותב על העיתון החדש את מה שהוא רוצה.

מעתה, בדוכנים,

העיתון של הרב אמנון יצחק.

ואחר כך הוא כותר את משנה,

כל מיני דברים.

אני אקריא לכם מה כתב העורך-דין,

תבינו מה הם כתבו

ומה אנחנו טוענים, ותראו מה זה לעשות סטיגמות

ולהחליט שמישהו הוא אאוטסיידר.

מה שהם רוצים הם עושים.

יש להם 80,000 קוראים ביום,

והם מפרסמים את זה,

וזה בתי אב,

וזהו, זה בסדר מבחינתם, שישברו את הראש.

אבל כמו שאתם מכירים אותי,

אני מחזיר מלחמה שערה,

אם אני מותקף,

ואנחנו מחזירים.

תשמעו.

הנדון, הוצאת לשון הרע בעניין שופר ניוז.

בשם מראשי כבוד הרב אמנון יצחק שליטא ובשם העיתון שופר ניוז,

הריני לפנות אליכם כדלקמן,

המכתב מופנה לאמנון דנקנר, עורך-ראשי מעריב,

ולכבוד מר יעקב נמרודי, יושב-ראש מועצת המנהלים של מעריב.

ביום 10 בפברואר 2004 התפרסמה בעמודי החדשות של העיתון מעריב כתבה הפרוסה על פני כחצי עמוד, ובה דיווח על צאתו לאור של העיתון שופר ניוז.

כתבה זו מאת הכתב אבישי בן-חיים כוללת סילופים ופרטים בלתי מדויקים,

שיש בהם כדי לפגוע בשממתו של מר שי כדלקמן

א.

שופר ניוז איננו,

כקביעת מעריב, בעל קו ימני קיצוני מובהק.

מעריב דיווח כי שופר ניוז מציג עצמו כחילוני,

מציג עצמו.

העיתון מציג עצמו, הצגות פה הכול הולך.

שאוחז בקו ימני קיצוני מובהק.

שופר ניוז איננו אוחז בכל קו פוליטי שהוא,

בוודאי שהוא לא ימני,

קל וחומר שלא ימני קיצוני,

קל וחומר בין בנו של קל וחומר שלא קו ימני קיצוני מובהק.

אתם מכירים אותי כאדם שיש לו דעות פוליטיות,

שמכוון את הציבור לאנשהו?

אני לא בחרתי אף פעם, לא בוחר,

ולא משתתף בבחירות מקומיות אפילו,

ולא אומר לאנשים מה להצביע,

א-פוליטי, ולא מעניין אותי פוליטיקה.

אבל בשביל לפסול את העיתון, ובשביל להגיד לאנשים, תשמעו, זה עיתון ימני קיצוני מובהק,

כדי שלא יקחו את העיתון ביד, אז עושה את השירות הזה מעריב כדי לעזור לעצמו בהפצת העיתון שלו בלי מתחרים. שופר ניוז לא מציג,

לא הציג ולא יציג עצמו לעולם כי הוא אוחז בכל קו פוליטי כלשהו.

כתבכם שאל מפורשות את סגן עורך שופר ניוז מה ההבדל בין שופר ניוז ובין העיתון מקור ראשון,

ונענה כי אין כל קשר בין השניים,

משום ששופר ניוז איננו בעל זיקה פוליטית כלשהי,

וראו פלא,

נאמר בכתבה הנ״ל,

על אף האמור לעיל,

כי את העמדות הימניות קיצוניות מסבירים בעיתון כניסיון לתת זווית יהודית יותר וערכית יותר לאירועים המתרחשים בארץ.

הם מחליטים להסביר אותנו.

דהיינו, לא רק שנקבעה בכתבה הנ״ל קביעה מופרכת וחסרת בסיס,

הרי שלא הובהק תגובת שופר ניוז או מי מטעמו לגבי הקביעה המופרכת הנ״ל,

על אף שהיא הייתה בידי הכתב, על אף שהיא כללה הכחשה מוחלטת, זה נמסר על ידו.

וכאן שואל העורך-דין שאלה,

האם עיסוק של עיתון ביהדות הנו בהכרח הצהרה על כך כי העיתון אינו בעל קו ימני ועוד קיצוני מובהק?

בוודאי שלא.

על פי היגיון זה, אם שופר ניוז העוסק בין היתר בטיפול קליל בנושאים הנוגעים ליהדות, הינו בעל קו ימני קיצוני מובהק,

הרי שמעריב...

לפרסם במוסף שבת טור של פרשת השבוע הינו לכאורה אולטרה ימני קיצוני מובהק אבל זה מובן שאין לו כל אחיזה עצם הטיפול בפרשות הנוגעות בנימי העצב העמוקים של החברה הישראלית כפרשת השבויים והנעדרים רצח רבין, פרשת ברוך גולדשטיין וכיוצא בזה אינו מעיד על קו פוליטי כלשהו באותו אופן שסיקור פעילות אנשי כהנא חי במעריב אינה הופכת את מעריב לבעל קו ימני קיצוני מובהק

והבעת ביקורת לגיטימית עליהם איננה נקיטה בקו שמאלני מובהק,

וכאן ממשיך לגולל את העניינים המשפטיים. אבל בואו אני אראה לכם מה הם עשו לגבי מה שהוא אמר,

שזה ממש פשע מכוון.

שופר ניוז איננו חדשות השופר,

הם לא קראו לשם שופר ניוז, אנחנו קראנו בכוונה לעיתון שופר ניוז וכתבנו באנגלית שופר ניוז.

זה הלוגו, זה השם, זה מה שאנחנו רוצים.

הם לא לקחו כך,

הם כתבו לזה חדשות השופר,

אבל זה לא השם של העיתון.

חדשות השופר, זה גם לא תרגום נכון.

שופר ניוז זה חדשות שופר,

אבל הם רוצים להצביע חדשות השופר, השופר הידוע, ארגון שופר.

ככה הם רוצים לעשות.

שימו לב, כותרת המשנה של הכתבה הפוגענית טוען כי שמו של העיתון החדש אינו חדשות השופר,

שמו של העיתון לגמרי איננו חדשות שופר, אלא שופר ניוז, וההבדל בין השניים רב.

כידוע לכם, היטל.

נשמו של כל עיתון,

הלוגו שלו,

כשם כל עסק ופירמה,

חשיבות מרובה,

ואין לכל איש חירות לשנותו או לצטטו ולהתייחס אליו במדויק,

אלא לצטטו ולהתייחס אליו במדויק.

כשם שכאשר אינכם מתייחסים ל-Gerusalem Post,

אינכם מכנים אותו דואר ירושלים,

וכשם שאינכם מצטטים מתוך זמני ניו-יורק אלא מתוך New York Times,

ומתוך YNET ולא מתוך רשת Y,

כך אין לכם את החירות לכנות אישות משפטית בעלת מותג ולוגו מעוצר כתבעי בשם אשר איננו שמה,

לבטח לא כאשר הוא נתון בתוך מירכאות

או בתוך אותיות לוגו המעידות כי זהו שמה מסחרי.

עיתונכם יודע לספר חברות בעלות מותגים כגון בורגר ראנץ',

אופיס דיפו,

טויזרס,

אין ספק כי בעלי המותגים האלה היו מתקוממים, ובצדק,

כאילו בחרתם להתייחס אליהם כאל רשת חוות קציצות בשר,

רשת מחסני המשרד ורשת צעצועים הם שלנו.

תמוה כי עקרונות בסיסיים אלה,

בכיבוד האוטונומיה של הפרטי, באופן הגדרת עצמו וכינויו, לא נהירים די הצורך לכתבכם.

מקובל הוא כי אין לשנות שמו של אדם או מותג ללא הסכמתו.

אילו לכל אדם הייתה החירות לכנות אנשים ומותגים שלא בשמם,

לתרגם את שמותיהם אל שפה אחרת כאוות נפשם מבלי ליטור רשות,

לא היה זה פסול, למשל, לכנות את מר יעקב נמרודי כמר יעקב לא מת,

כמשמעו של מקור שם זה בשפה הפרסית.

ובכל זאת,

לאיש לא נתונה חירות זו לכנות מעל דפי עיתונות מר נמרודי,

שהקדוש ברוך הוא יאריך ימיו בכינוי זה,

גם אם לדעתו משקף כינוי זה באופן נאמן יותר את סיפור תולדותיה של משפחת נמרודי,

אשר מוצאה באיראן,

מקור השם הפרסי נמרודי,

לא מת,

בעקבות אירוע משפחתי שעבר אחד מאבות המשפחה.

כעולה מכך, ראוי לו לאדם, ובעיקר לזה עוסק בדיווח,

כי ירפה מהניסיון להתערב בשמותיהם של מושאי סיקורו,

ויכבד את הדרך אשר בה בחרו לכנות את עצמם.

לסיכום,

גם אם היה כתבכם המלומד סבור כי שופר ניוז אינו שם יומרני,

גלובלי וקוסמופוליטי מדי עבורו וכי יש לעברתו, לנרמלו ולתרגמו למושג פרובינציאלי יותר עבור קוראיו,

היה עליו לדייק בתרגום ולתרגמו פעם אחת,

כאשר ביתר הפעמים היה לו הכנותו כשמו ולא על-פי התרגום החופשי והבלתי נכון לשונית,

וכן הלאה.

ועוד דבר אחד מעניין,

מתוך הזלזול שלהם מכל אחד אחר הם כתבו כך,

בשופר ניוז מופיע טור של הגברת גילה דורפמן-כהן,

הלוגו של הטור,

פמיניסטית.

עיתונכם יודע לספר כי בנוסף כולל הגיליון טור אישי של כותבת המכונה פמיניסטית,

בו היא מסבירה כי הפמיניזם האמיתי נמצא ביהדות.

הגברת דורפמן-כהן איננה מכונה פמיניסטית,

זהו השם של טורה,

כשם שכינויו של מר אדם ברוך

אינו שישי,

כינויו של מאיר עוזיאל איננו שיפודים,

וכינויו של אבישי בן-חיים איננו כניסת השבת,

כך אין רשאי עיתונכם לקבוע כי שם הטור של הגברת דורפמן-כהן הוא כינויה.

אבל זה ציבור הקוראים לא יודע.

הוא שומע את הניואנסים המבזים והמלגלגים והוא קולט את זה, וזה מה שנשאר לו.

אז לכן הם ישתדלו לעשות כבר את הסטיגמה הראשונית,

עיתון ימני קיצוני מובהק וכו',

כדי שהקוראים ידעו שזה בעל אופי פוליטי, ואל תיגעו בזה.

זו עבירה חמורה ביותר.

עבירה חמורה ביותר.

אבל ככה נוהגים העיתונים מקדמת דנא כל הזמן.

יש דברים שלא מדברים עליהם,

יש נושאים שאסור לדבר עליהם.

העיתון הזה, שופר ניוז, ידבר על כל הנושאים.

כל מה שראוי לומר, יאמרו.

ואתם יודעים מה יש בעיתון בהתחלה?

פרשה מזעזעת,

ששר ההגנה של אוסטריה אומר שהחיילים החטופים היו חיים חודש ימים לאחר החטיפה,

ראיון מוקלט ומתועד בווידאו.

ופיטר זגרובסקי,

מזכן מפלגת החירות באוסטריה לשעבר,

אומר איך הוא היה במשא-ומתן מול דוקטור סנה.

ואיך הם ויתרו, הם אומרים?

איך הם ויתרו על ההצלה של החיילים כדי שלא להסתבך עם הגרמנים, שגם היו שותפים במשא-ומתן?

והעדיפו את הגרמנים על האוסטרים ולא המשיכו את הקשרים שהיו להם עם ה'חיזבאללה' ישירות דרך הממשל הסורי כדי להביא את הפרטים על החיילים החטופים שהיו בחיים.

אף אחד מהעיתונות, שלוש שנים לא כתב על זה, אנחנו פרסמנו וטענו,

אף אחד מאז שיצא העיתון לא מתייחס לזה אפילו.

אתם מבינים מה זה? כמה זה חמור שאפשר לקחת נושא ולהחליט, על זה לא רוצים לדבר.

זהו.

אז כמו שזה בעיתונות,

ככה זה שמחליטים שלא ידעו מה זה דת ולא יכירו את הדת. לכן מהבוקר עד הערב משתדלים לזלזל באנשים שחוזרים בתשובה,

או בפרט במחזירים בתשובה,

ולכן גם נשמעות נימות כאלה,

למה צריך להחזיר בתשובה?

זו המצווה הכי גדולה,

הכי גדולה,

והזכות הכי גדולה שיש בתורה.

כי פדיון שבויים זו המצווה הכי גדולה במצוות שיש בתורה.

ופדיון הנשמות על אחת כמה וכמה.

אם פדיון שבויים של החטופים עלה כל כך ביוקר, בשחרור כל כך הרבה אנשים שהם פושעים עם דם על הידיים,

שעלולים לחזור עוד פעם ולהרוג בנו,

זה נחשב בעיני הממשל מצווה גדולה.

ואפילו להביא רק את גופותיהם,

ואפילו לשלם רק על מידע על רון ארד, רק מידע, מוכנים לשלם ולשחרר עוד אנשים.

אז להביא אותם בחיים על אחת כמה וכמה,

ועל פי התורה,

ואם אתה מביא גם את הנשמה של הבן אדם, שאתה מחזיר אותו לאביו שבשמיים, שיכיר אותו ויתקרב,

אין לזה שיעור. אז במקום לכבד ולהוקיר ולהעריך את אלה שעושים מצווה חשובה זו,

באים ומזלזלים בהם ומבזים אותם,

וכאילו הם האסון של המדינה.

אתם מבינים עד כמה זה היה הפוך על הפוך?

תארו לכם שהיינו אומרים שכל אלה, חלילה,

שהשתתפו באיתור החטופים, בניסיונות לחלצם, להביאם וכו',

הם אנשים שהם לא בסדר והם לא טובים והם גורמים נזק וכו' וכו'. מישהו היה מהין או מעלה על דעתו להגיד דבר כזה?

אז איך אנשים שמשתדלים לקרב יהודים,

זה אנשים שיכולים להיות רעים?

מה רע בלהכיר את היהדות שלך, את ההיסטוריה שלך,

בקיום מצוותיה? מה רע?

אני לא מכיר עמים שמתביישים במורשת שלהם.

אתם יודעים, הולכים בעולם,

הסתובבתי קצת בעולם,

אנשים הולכים עם תלבושות מוזרות,

הודים הולכים באמריקה עם כובע שלי, קטנצ'י,

ככה, כמו לאפה.

אתם יודעים איזה גודל?

מקסיקנים הולכים עם סומבררו,

אלה הולכים, כל אחד הולך עם איזו הופעה שלו,

ואף אחד לא מתבייש במסורת שלו, ולא במורשת שלו, ולא במנהגים שלו,

ולא בריקודים שלו, ולא במאכלים שלו,

בשום דבר הם לא מתביישים.

ופה?

רק לא יהדות מקורית אותנטית, רק לא.

משהו אחר, מערבי, מערבי, אירופאי.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא יהודי של פעם, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. למה לא?

למה לא?

לא רוצים שיהיה פה עם יהודי מקורי ששייך לתורה.

ישראלי כן, אבל ישראלי צברי,

כמו שהתכוונו מקימי המדינה.

לכן אני מהווה אנטיתזה זאת,

כיוון שאני רוצה להחזיר את היהודים למקור שלהם,

לצור מחצבתם, שיכירו את השורשים שלהם.

זה ההפך ממה שרוצים בעצם, להרחיק את האנשים מהנקודה הזאת.

לכן יש הבעת הדעה הזאת, השלילית,

כנגד אלה שעוסקים במצווה חשובה זו?

כן, מספיק לה עכשיו.

כן, תן לו בבקשה. ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב. אני קצת מתבייש, אבל אני רוצה לעשות איתך עסקה. כן.

הרב יגיד לי מה לקבל על עצמי, ובתנאי שהרב יברך את שתי החיות שלי שיתחתנו עוד השנה.

הבנתי. אתה לומד? כן. מה אתה לומד? בישיבה? כן. כמה שעות?

תשע שעות.

תשע רצוף?

יש הפסקה באמצע, כן. כל יום?

כן.

רק חוץ מימי שישי ושבת.

אתה לא מזייף מהזמנים?

מזייף קצת.

אתה תלמד שעתיים בבוקר בתענית דיבור,

אחרי הצהריים שעתיים בתענית דיבור. בלי נדר.

אחד זה לאחות האחת,

ושתיים זה לאחות השנייה. ומה איתי?

זה העסקה החדשה?

אז בוא נתחיל עם זה. אתה מוכן? בלי נדר.

בעזרת השם.

בלי נדר הם גם התחתנו.

בעזרת השם, בעזרת השם.

הכל בלי נדר.

מה השם שלהם?

ליאת יהלום בת מרים שמחה,

וכנרת בת מרים שמחה. זה כמה אנשים, אני צריך אחת להם.

לא, זה השם שלהם. אז תגיד לאט.

ליאת יהלום. ליאת יהלום. בת מרים שמחה. בת מרים שמחה. וכנרת בת מרים שמחה.

בכנרת בת מרים שמחה יזכו לזיווג הגון הראוי להם מהירה השנה,

בזכות תעניות הדיבור שאתה מקבל עליך כל יום, כולל שישי-שבת.

ומה הייתי?

עכשיו אתה רוצה, מה? בן כמה אתה? היום 19. ואתה רוצה כבר להתחתן?

אתה רוצה כבר להתחתן?

למה לא?

למדת מספיק כבר?

אף אחד לא למד מספיק, אבל לא משנה. לא, אבל זה בוער לך, כאילו? בוער להורים, הם רוצים שכולם כבר יתחתנו.

הבנתי. איפה ההורים פה? כן. האבא פה?

האבא?

אוה, את האבא אני מכיר. תגיד לי, כמה שעות כבודו לומד?

שעה ביום?

תוסיף עוד שעה לימוד?

בעזרת השם.

כל יום אבל,

כל יום להוסיף שעה לימוד בעזרת השם שהבן, מה השם שלך? איתמר אלעזר בן מרים. איתמר אלעזר בן מרים יזכה להתחתן מהרה,

מהרה, מהרה, אמן. אמן.

תן לבחורצ'יק שם, אה? כבוד הרב, קוראים לי קובי?

קוראים לי אמנון.

איך אתה יכול להוכיח לי שיש עולם הבא? ואם אני מוכיח לך שיש עולם הבא?

מה שתרצה אני עושה. או, יפה.

יש חמש דרכים להוכיח שיש עולם הבא.

אחת זה מתים קליניים שמתו וחזרו לחיים,

שתיים זה סיאנסים שמעלים נשמות של אנשים שנפטרו ומספרים מה קורה איתם למעלה,

גלגולים זה דבר שלישי שהתחילו להראות לכם פה כמו עם הילד הדרוזי,

יש היפנוזה שמחזירים אדם במצב היפנוטי לפני אותו עובר והוא זוכר דברים מגלגול קודם,

ודרך חמישית זה ילדים אוטיסטים שהם יודעים דברים למרות שלא הייתה להם ידיעה מעולם.

ואני לא מדבר על עתידות,

אלא על דברים שניתן לבדוק, כמו שיודעים גמרות.

אלה חמש דרכים שאיתן ניתן להוכיח שיש חיים לאחר המוות.

ההרצאה על זה אורכת בערך שלוש וחצי שעות.

אני אתן לך פה סט של קלטות, בעזרת השם יתברך, שאתה תראה את זה בניחותא,

ותהיה לך את התשובה.

פה תשיג את הכול. הייתי מראה לך גם כרגע סרט על חיים לאחר המוות, אבל זה ייקח קצת זמן מהציבור,

אז אני מניח לך את זה כך.

עכשיו,

אחרי שתשתכנע, אני מבקש ממך שתקיים את דבריך. בן כמה אתה?

שש עשרה. שש עשרה. אני אבקש ממך שאתה, בעזרת השם יתברך, תחזור בתשובה. אמן. ושברשות אוריך תלך לישיבה. אמן. בסדר? אבל רק אחרי שאין לי הוכחה. זה אם תשתכנע.

כן, שאלה הבאה. ערב טוב. אם ניתן לדבר על מידת השלום בינינו, לא בינינו לבין העמים הגויים,

בינינו, בין היהודים, ועוד נושא אחד,

לגבי לשון הרע,

לחדד פה את האנשים,

מה זה בדיוק ראשון הרע? לדבר על השלום בינינו היהודים,

אז דיברנו בקצרה קודם.

אם אנחנו כולנו מצייתים בעצם לתורה, והמכנה המשותף של כולנו, וכולנו כנועים לתורה,

אז יהיה שלום.

השם עוז לעמו ייתן, השם יברך את עמו בשלום. מה הברכה שעם ישראל מתברך בשלום?

זה עוז.

אין עוז אל התורה.

והקדוש ברוך הוא נתן את התורה.

אם אני מקיים את המצוות של בן אדם לחברו שכתובות בתורה, ואתה תקיים את המצוות הכתובות בתורה,

לא נתקוטט, לא נריב, לא נקנא,

לא נפגע אחת ברעהו, הכל יהיה בסדר.

אבל זה תלוי אם אנחנו נכנעים לתורה. המכנה המשותף הזה הוא שגורם.

איך גורמים שאנשים יקיימו תורה?

פשוט מאירים להם את הדרך, מראים להם בעצם מה זה התורה.

חזרה בתשובה,

זה הדרך לשוב למקורות לתורה.

כמה שיתרבו יותר אנשים שמתקרבים לתורה,

ירבה השלום בינינו.

זה אחד.

לגבי לשון הרע,

האיסור של לשון הרע זה שהאומר מתכוון לרעה בזה שהוא מדבר על חברו,

או שתיגרם רעה לחברו אפילו שהוא לא מתכוון,

כגון אדם שאומר,

בבית פלוני יש הרבה אש,

שם מכינים הרבה אוכל,

וככה הוא בעצם מדריך אנשים ללכת וליהנות באותו בית, הוא מזיק את חברו.

כי אז יבואו וימעטו מממונו.

הוא לא אמר דבר רע, הוא אמר באמת נכון, הוא אמר שיש שם הרבה אש,

אבל זה גורם רעה לחברו.

מותר להגיד לשון שמביא תועלת,

אבל לא לשון שגורם לרעה.

זה הכלל בפשטות,

וצריך להסתכל האם יש תועלת במה שהאדם אומר לאדם שהוא מדבר עליו, או אין תועלת.

אם זה מזיק אותו, צריך להימנע מהדיבור הזה.

עכשיו, האיסור הוא לא רק לדבר,

האיסור הוא לשמוע,

והשומע עונשו כפול,

כי הוא מאפשר גם לשני לדבר.

אז הוא חוטא ומחטיא גם את ההוא שמדבר, כי הוא מוכן לשמוע אותו.

בלשון הרע היא העבירה החמורה ביותר שיש בתורה.

כמו שהמצווה הגדולה שבתורה זה תלמוד תורה,

העבירה הגדולה שבתורה זה לשון הרע.

והיא הורגת שלושה, כמו שכתוב,

את המדבר,

את השומע ואת המדברים עליו.

כי גם בו יש שמץ שנתן את האפשרות שידברו עליו.

בכל מקרה,

לשון הרע יותר קשה משפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות,

ועוד הרבה דברים. בקיצור, הכול זה בחטא הלשון.

הלשון הזאת, כוחה רב

לעשות טוב או להרע,

ומוות בחיים ביד הלשון.

לכן צריך להימנע מזה,

וכדי שזה לא יחזור על האדם בחזרה,

ישמור את פיו, שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו.

בקצרה, יש ספר של החפץ חיים, שם יש את כל ההלכות,

ויש מצווה גדולה ללמוד שתי הלכות בכל יום מספרו של החפץ חיים. פה יש שאלה... שלום לכבוד הרב, אני פעם אחרונה איתי בעפולה,

ואני רוצה לשאול לגבי העניינים החשובים שדיברתי עליהם קודם, לא העיתון כמובן,

כי אני חפץ ללמוד.

כי כמו שהוא אמר,

שאף אחד לא לומד מספיק, כולנו לומדים מתים טיפשים בסוף, באופן יחסי כמובן.

הרב דיבר על מספר ברכות שצריך להגיד.

אני לא שואל שאלה כזאת מורכבת, איך הוא יכול להוכיח שיש עולם הבא,

כי אולי יש ואולי אין. אני לא נגד החזרה בתשובה,

אני בהחלט בעד אמונה, כי זה דבר שבכל מקרה יכול להועיל בחיים.

לגבי המצוות,

כנ״ל, אם הן לא יועילו, הן בטח לא יזיקו.

אבל פה אפשר לבדוק משהו.

הרב דיבר על שני מצוות,

אחד עם הזכוכית של הטמפו למשקפיים ואחד על גב, כפוף.

בטח יש מצוות שנוגעות לדבר. ונניח שאני אקח קבוצת מדגם של עשרת אלפים איש מבני ברק שבטוח אומרים את המצוות האלה.

וניקח קבוצת מדגם של עשרת אלפים איש מאיזה קיבוץ אפיקורס שלא אומרים אף מצווה.

ונניח,

אני לא יודע מה תהיו התוצאות,

אבל אם התוצאות יהיו שבאותם עשרת אלפים איש שאומרים את שני המצוות האלה,

באותם עשרת אלפים אישם שלא אומרים אותם בכלל,

יש אותו אחוז של אנשים שהולך לרופא ומקבל את הזכויות האלה של הטמפו.

אז אצל הפקיד במשרד הפנים שאומר לי את התנאים, הוא בסוף נותן לי את התעודה.

אם זה יקרה כך,

זה יקרה כך, ואם זה יקרה אחרת,

אני יכול להיות משוכנע שמה שהרב אמר זה נכון,

לפחות לגבי המצוות האלה, למרות שאני עדיין טוען שמי שיגיד אותן, אם זה לא יועיל לו, זה בטח לא יזיק לו, לא יקרה לו שום דבר.

שמעתי. ואפשר לבדוק את זה, כבוד הרב, נכון? נכון.

עכשיו אני אענה לך. קודם כל, סתם ככה, אם אנחנו כבר מדברים על בדיקות,

אז אמרו שמספר מקבלי התקפי לב בין החילונים גדול ב-100% מאשר אלה שלא מקבלים התקפי לב,

ותולים את זה במחקרים שעשו, באמונה שהיא מועילה.

או, יופי.

עכשיו,

בכל מקרה, אני לא אעשה את הבדיקה עם המשקפיים של הטמפו,

אבל אני אומר לך דבר אחד.

מסתבר, לפי הניסיון של כל אלה ששומרים תורה ומצוות, שמצבם יהיה יותר טוב,

אבל אני הולך על הכיוון השני, אפילו בוא נגיד שזה הפוך,

שאצל החרדים יהיו יותר מוגבלים מאשר אצל החילונים.

אז אני אסביר לך,

זה לא יביא ראייה לדרכך ולשיטתך,

אלא זה יביא ראייה בדיוק הפוכה.

למה?

משום שכתוב שמדקדקים עם הצדיקים כחוט השערה. זה, 1. 2. כתוב שרשעים מקבלים שכרם בעולם הזה ועונשם לעולם הבא,

ואילו צדיקים מקבלים עונשם בעולם הזה ושכרם לעולם הבא.

לכן, מספר הפגיעות של החרדים או שומרי תורה ומצוות צריך להיות

יותר גדול בעולם הזה מאשר החילונים הכופרים לגמרי מרצון ובידע מאשר החרדים. למה? כי הם מקבלים שכרם בעולם הזה, ועל מעט מצוות שהם עשו, אפילו לא המצוות כמו שבת ותפילין וכו', אבל בין אדם לחברו, נגיד, חסד,

עזרה לזולת, כל מיני דברים כאלה, אם כן עשו,

אז מגיע להם שכר, איפה הם יקבלו?

כיוון שהם לא מאמינים בעולם הבא,

ונגיד שזה קשה להוכיח, כמו שאמרת,

אז מה יקרה?

פשוט מאוד, הם יקבלו פה, כי לא יהיה איפה לתת להם עוד,

כי שם הם יצטרכו לשלם על מה שהם לא עשו.

אז איפה ישלמו להם? אז חייבים לקבל כאן,

חזרנו לעניין, שאדם מטבעו רוצה צ'ק מזומן ולא דחוי,

אבל זה, לא. אז עכשיו, גם לעניין הצ'ק המזומן ולא הדחוי,

אז אני אגיד לך גם כן, נכון שאדם עדיף לקבל צ'ק מזומן ולא דחוי,

אבל לפעמים צ'קים אין להם כיסוי,

לפעמים דחוי, אם זה בקרדיט קארד, אז זה מובטח.

דבר נוסף, אתה צריך להבין,

בוא, אני אסביר לך,

אני אסביר לך, אין בעולם הזה ביטחון לשום דבר שאתה מכיר. אין ביטחון.

היום ראש הממשלה חשב שלשכתו לא תסדק, ולשכתו נסדקה.

לפני כמה ימים הוא לא חשש אפילו מהאבנים במקום שהיו,

ולאחר מכן, באותו יום הוא היה צריך להגיע לבית-החולים בשביל לעשות את מה שצריך.

נכון, אל יתהלל ואל תפתח, ולא לעולם חוסן, והכול טוב ויפה.

אבל דע לך דבר אחד,

התורה ניתנת לבדיקה ולבחינה לוגית,

בלי עוד להגיע לאמונה, בלי אמונה. נכון שאמונה זה טוב, והכול טוב ויפה,

אבל כשאני מדבר בהרצאות,

בהרצאות שאני מתחיל מההתחלה, נגיד הוכחות,

הכל מבוסס לוגי.

לכן אתה צריך להבין,

הוכחות למציאות הבורא, לוגי.

כל מה שקרה עם עם ישראל. אדם לוגי, אגב. מה? אין לי בעיה עם לוגיקה, כי אני אדם לוגי.

אוה, ולכן אני מדבר אינך. אמונה זה דבר טוב, זה בגלל שזה טוב שאדם משהים מר גורלו או דבש גורלו. זה עוזר לו להשיב. הבנתי, כן.

אבל אדם שאין לו אמונה אמיתית,

ברגע שיתבהר לו שהוא חולה במצב סופני,

הוא לא יקבל את זה בהשלמה.

למה? אם הוא יאמין שאלוהים יעזור לו, מן הסתם... איך יעזור לו אם הוא לא מאמין? הרי לפני כן הוא לא האמין.

יש אנשים שרק בשלב הזה מתחילים להאמין, כי אז הם אומרים שאף רופא לא יכול לעזור לי,

אני אתחיל להאמין, וגם אז סולחים להם על הכול. אבל זה נכון, אבל זה... ויכול להיות שהגוף שלו מתחסן כתוצאה מהאמונה, ואמונה זה דבר טוב. אבל זה נקרא פרעה. פרעה ככה, ובשעה שהוא קיבל את המכה, באותה שעה שחלה עליו,

אז באמת הוא האמין?

יש לו ברירה? מה יש להאמין? הוא יקבל את המכה. אבל אמר מי שאמר,

ואני אתן את הדוגמה הכי קיצונית.

אמר מי שאמר, שגם אם הוא קופץ כרגע, בוא ניקח את האמפרה סטייט בילדינג, ששם שני המגדלים השניים אינם.

ושנייה לפני שהוא פוגע בקרקע, הוא חוזר בתשובה, מוחלים לו על הכול.

אני יודע שיש לך תשובה לזה,

אבל אמר מי שאמר, ואמר לי את זה רב.

כן, אבל מה, אתה סומך על זה שאתה תגיע עד לשנייה האחרונה?

אבל עדיין הם חילו לי על הכול,

אז למה לי לא לחכות לרגע האחרון? בדיוק. עכשיו אני מתלוצץ קצת, נכון? כן. אוקיי. ביפה שעה אחת קודם, אז אתה באיחור של שעה.

בכל מקרה,

אני מוכן, כיוון שהמפגש שלנו שני, בפעם הקודמת פגשת אותי אחרי ההרצאה באוטו, אז אני מוכן לתת לך גם כן מיני-סמינר הפעם, שתחיין בזה טוב, אם יהיו לך השגות על הקלטות,

אני אשמח לשמוע אותן, ואני מאמין שאתה תצטרף לכוחותינו.

לא, לא, אנחנו פעם נפגש, אני במקרה אתמול, שלשום,

הייתי איתו בבני-ברק, אבל לא היה לנו מהיר נעים, זה היה מאוחר.

איפה היה חוסד? כן. זה היה מאוחר, והוא אמר לי, אמנם שאתה לומד כל הלילה, אבל זה לא היה נעים.

אבל מיכאל יסדר את זה. אני אתן לך עכשיו, אתה לא מתבייש לקחת.

אני לא מבקש סליחה, כי אני לא פגעתי באף אחד. לא, לא, סליחה, אתה לא פגעת בי בכלל. אני לא פגעתי, לא באנשים שיושבים פה.

אני גם אף פעם לא אמרתי שאתה מטיף, גם לא בהרצאה הקודמת.

אני גם אמרתי שמה שאתה עושה זה דבר טוב, כי אמונה זה דבר טוב, כי אם זה לא מזיק זה לא מועיל,

אם זה לא מועיל זה בטח לא מזיק,

אבל אמונה זה דבר טוב בעיקרון.

יש לנו כמה ויכוחים, והיה מעניין אותי להיפגש.

מנה אלה, הנה אלה ראסי, תן לו, אפשר מישהו שייתן לו פה? יש פה יהודים?

תן לו סט, תן לו. הנה, יותר מזה, קיבלת 50 CDs. יאללה, יש לך אוניברסיטה עכשיו פתוחה.

כן. שלום, כבוד הרב.

ערב תום.

רציתי לשאול שאלה.

בן אדם שנולד בקיבוץ והוא לא יודע שום דבר מתורה וזה,

והוא מת, אז לאן הנשמה שלו הולכת? לגנדנו לגיהינום?

אדם שנולד בקיבוץ ולא ידע שום דבר?

לא ידע שום דבר לגבי היהדות, אין לו שום מושג.

אין דבר כזה שאדם י...

לעולם, ולא ידע שום דבר, כי הייתה ביאתו לבטלה.

אז לאן הוא הולך?

לגיהנום או לגן עדן?

אז תלוי בסוף אם הוא ישתמש במה שניתן להשתמש כדי להכיר את הבורא או לא.

אם הוא עשה מה שצריך, הוא ילך לגן עדן, ואם לא, אז באופן זמני הוא ילך למקום אחר.

אדם לא בא לפה לעולם לבטלה.

הקדוש ברוך הוא לא בורש שום דבר לריק.

אם בן אדם יגיע, בוא ניתן לך ציור, דוגמה. בן אדם יגיע לעולם,

נעשה את זה הכי קיצוני.

יש אי אחד,

אין בו תושבים,

אין בו אפילו ילידים, אין בו כלום.

ופתאום אחד נחת שם. נחת מאין? משום מקום.

נחת,

חי 300 שנה,

לא ידע כלום, אכל בננות ותפוזים.

בסוף הוא מת.

זה נקרא שהאדם הזה נולד לבטלה.

למה?

מה הייתה התכלית של חייו? לא, אני מסביר.

לא באשמתו זה נכון,

אבל הקדוש ברוך הוא לא ייתן לאדם שיבוא, לא באשמתו,

בלי אפשרות שידע.

אז אני מסביר,

אבל ב-24 השנים האלה שהייתי,

אפשר שאני בחרתי לא להתוודע לדברים אחרים. אתן לך דוגמה, לשבתות הייתי הולך לבית הכנסת עם אבא.

אני אף פעם לא שמתי לב בכלל שיש משמעות למילה אמן.

עניתי אמן הרבה פעמים בחיי.

לא הבנתי מעולם את המשמעות אמן.

לא התעמקתי להבין. טקסטים שחוזרים על עצמם. אבא, אמרת, בוא, באתי, אמרתי, שלום, הלכתי.

אבל יכול להיות שמגיל 13 יש עלי תביעה כבר.

למה לא התבוננת במה שקראת?

למה לא שאלת מה הפירוש? כשאתה קורא מכתב, בוא, אני אתן לך דוגמה.

אם כותבים לך מכתב, כותבים לך מכתב וחתום למטה, לדוגמה,

חתום למטה אדם חשוב,

אם זה בעינייך שר ואם זה מנכ״ל,

כתב לך מכתב.

יש שתי מילים שהוא כתב שאתה לא מבין והמכתב נוגע אליך אישית.

תשאל מה פירוש שתי המילים, תשאל.

ובן-אדם,

כותבים לו בלעז, והוא לא מבין. שואל? שואל.

אם הקדוש-ברוך-הוא, מלך מלכי המלאכים, הקדוש-ברוך-הוא כתב לי מכתב,

והמכתב, מכתב אלוקים, חרוט על הלוחות,

והמכתב הזה הוא לי ולכם בשווה.

כולנו קיבלנו את המכתב.

ויש בו דברים לא ברורים לי. אני לא מבין את זה ולא את המילה הזאת ולא את המשפט הזה ולא את הרעיון הזה.

איך יכול להיות שאף אחד מאתנו לא הולך לשאול מישהו,

תסביר לי מה אמר לא שר, לא מנכ״ל,

מלך מלכי המלאכים שלח לי מכתב,

מבטיח חיים בעולם הזה ובעולם הבא,

כל טוב שבעולם,

ויש כמה שורות לא מובנות לי,

ואף אחד לא הולך לשאול,

תסבירו לי, שאני גם אהיה מן הזוכים,

גם אני רוצה לזכות, הוא כתב לי מכתב,

יתבעו אותנו על זה.

אבל שבן אדם ייוולד באי,

יחיה 300 שנה עם בננות ותפוזים, זה לא אפשרי,

כי השם לא יברא אדם כזה לבטלה,

כי להיברא בלי תכלית כאחד מבהמות ארץ,

זה לא אפשרי,

כי אחרת הוא יבורא אותו כבהמה ולא כאדם.

אז לכן ודאי שמי שנולד בקיבוץ,

אפילו חילוני שמאלי קיצוני מובהק, כלשון מעריב,

גם אחד כזה במהלך חייו תהיה לו הזדמנות אחת לפחות להתוודע ליהדות.

אם הוא ייקח את ההזדמנות, יבדוק אותה, יבאר אותה, יבחן אותה,

זה עניינו.

נכון,

אבל המורה שלו, שלא הסביר לו על אלוקים,

הוא היה כופר.

נכון?

אני אסביר לך.

אני, כששמעתי שהמורה שלי אומר שהוא אפיקורוס,

אני הסתכלתי עליו טרלללה.

אפילו שהתאים לי שהוא אפיקורוס, כי מה אכפת לי? זה לא חייב אותי בכלל אז, כשהייתי ילד, אבל ידעתי שהוא טרלללה. למה?

כי אם יבוא אחד בגיאוגרפיה וילמד אותי על האקלים של בריטניה,

יגיד לי, האקלים שם הוא כך וכך, ומכרות ה... זה יש להם כך, וזה יש להם כך,

ואחרי שהוא גומר את השיעור, הוא אומר, לא, סתם צחקתי, הכול חרטא, זה לא נכון,

מה פתאום, זה שטויות. רק מה, אני חייב, על פי התקן של משרד החינוך,

להקריא לכם כאילו בבריטניה יש עננים.

אז זה ברור שזה טרלללהלה, לא?

עכשיו, אני יכול לעשות עם זה משהו או לא?

אני, לדוגמה, לשיעור כזה לא אתייחס ברצינות, ובמבחן אני עתיק,

אני בכלל לא אלמד.

מה יש לי ללמוד, שטויות? הוא אומר שזה שטויות.

אז אני קיבלתי מאה בשטויות.

מפרש כדרכו.

אתה יודע מה, גם אני,

אתה יודע שעד גיל 24 האמנת?

לא, לא האמנתי. למה אתה אומר שהאמנתי?

עד גיל 24?

ב-24 הכרתי את הבורא,

אבל עד 24 לא האמנתי למורה, לא כל מורה שם האמנתי, למורה לספורט האמנתי.

למה?

תרגילים באמת עשו את מה שהוא אמר.

האחרים, אני לא יודע כמה הם ידעו כמה זה, אבל

ספורט זה היה על הכיפאק.

כן, שם בבקשה.

שלום כבוד הרב, יש לי שתי שאלות אליך.

מה זה בורא ונברא? מה זה בורא ונברא? כן, שמעתי את זה מחבר וזה מעניין אותי.

מה זה בורא ונברא? בורא זה בורא, הבורא יתברך, ונברא זה אני ואתה וכל ברו שנברא.

ומי ברא אותו? את מי? את השם.

את הבורא?

אז בוא אני אסביר לך איך זה הולך.

אתה בורא או אתה נברא?

אתה בטוח שאתה כאן?

כן. תעמוד רגע שנראה.

אתה ברור או אתה נברא?

נבראתי, אבל אני גם נברא.

רק תענה לשאלות. אתה בורא או אתה נברא?

בורא, נברא.

אתה בראת את עצמך או נבראת על ידי מי שקדם לך?

נבראתי על ידי מי שקדם לי.

לכן אתה נברא?

מה שיגע אותי? מה שיגע אותי? עוד לא התחלנו.

תעמוד רגע שנראה שאתה נברא.

רגע, עוד פעם.

האם אתה נברא בגלל שמישהו קדם לך?

כן, ההורים שלי ברו אותי.

אבל זה ברור.

אתה יכולת לברוא את עצמך? לא. למה לא?

איך הייתי בורא את עצמי?

מה פירושך היית בורא את עצמך? היית מחליט שאתה בורא את עצמך.

אפשר דבר כזה?

לא.

אי אפשר, נכון?

אי אפשר, נכון?

אפשר או אי אפשר? אי אפשר. אי אפשר.

אני אסביר לך למה אי אפשר.

יש שתי אפשרויות.

או שאתה היית לפני שבראת את עצמך,

או שלא היית לפני שבראת את עצמך, נכון?

יש שתי אפשרויות, נכון? תגיד אותן.

לא יודע מה לענות.

עכשיו אמרתי את זה.

אני חוזר עוד פעם, תסתכל מותיק, תסתכל עליי.

או שהיית לפני שבראת את עצמך,

או שלא היית לפני שבראת את עצמך.

לא הייתי לפני שבראתי את עצמך. לא היית.

לא.

אני אומר שיש אפשרות גם או שהיית או שלא היית.

אם היית לפני לא צריך שתברא את עצמך, כי כבר היית.

אם לא היית לא יכולת לברוא את עצמך,

כי לא היית בשביל לברוא את עצמך,

נכון?

אתה יודע, גם לא הבנתי כלום.

תסתכל מותיק, תסתכל.

אתה רואה את שני הכוסות?

זה שני הכוסות.

זה אתה.

יש אפשרות, זה אתה עכשיו, עכשיו.

יש אפשרות,

או שהיית לפני עצמך או שלא היית לפני עצמך.

אם היית לפני עצמך,

לא צריך שתברא את עצמך, כי כבר היית,

נכון?

ואז כמה זמן היית?

כל הזמן היית,

נכון?

יש אפשרות שלא היית,

לא היית לפני עצמך.

אז לא יכולת לברוא את עצמך,

כי לא היית בשביל לברוא את עצמך.

זה הבנת?

הבנתי. רגע,

עכשיו זה אתה.

אז אתה נברא, נכון?

למה?

למה?

כיוון שלא יכולת לברוא את עצמך, נכון?

עכשיו, מוכרח שאתה נברא, זה ברור?

מוכרח.

מוכרח שאתה נברא, ומוכרח שמישהו קדם לך, לא משנה אם זה אבא, אמא, לא משנה מה.

מוכרח שמישהו קדם לך, שברא אותך, כי אתה לא יכולת לברוא את עצמך, נכון?

נכון?

אותו דבר כל נברא.

כל נברא מעיד, מעיד בעצם זה שהוא נברא,

הוא מעיד שהיה מישהו שקדם לו, נכון או לא נכון?

נכון.

כל הנבראים, נלך אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה, אחורה,

עד ראשון הנבראים.

הגענו לראשון-ראשון הנבראים,

ואנחנו יודעים שהוא נברא כי הוא לא ברא את עצמו.

מה אנחנו צריכים להגיד עכשיו?

אם הוא ראשון הנבראים, הנברא הראשון,

מה אנחנו צריכים להגיד? אם הוא לא ברא את עצמו, מי ברא אותו?

מי שקדם לו, נכון?

איך נקרא למי שקדם לו הבורא שלו?

אם הוא נברא, אז יש לו בורא,

נכון?

מוכרח. מי מעיד שיש בורא?

הנברא בעצמו.

הנברא בעצמו מעיד שיש בורא.

המציאות שלנו היא מעידה שיש בורא.

אז לכן הנברא מעיד שיש בורא.

עכשיו, יש בורא ויש נברא.

אתה שואל,

מי ברא את הבורא?

אם היה מישהו שבורא את הבורא, אז מה הוא היה?

נברא.

נברא. אז היינו אומרים, טוב,

אז לא זה שאמרנו קודם הוא הראשון,

זה הראשון של הנבראים.

אבל מוכרח שגם לראשון של הנבראים הזה היה בורא. למה אחרת הוא לא יכול להיות נברא?

ואי-אפשר שהבורא יהיה גם נברא.

כי אם יהיה גם הבורא נברא, וכל פעם נגיד שגם הבורא נברא,

אז יהיה לנו נבראים, נבראים, נבראים, נבראים, בלי בורא.

ואי-אפשר שיהיו נבראים בלי בורא.

מוכרח שיש בורא,

שהוא לא נברא,

שברא לכל הברואים. ומה עדות? הנבראים על הבורא.

הבנת עכשיו? כן, כבוד הרב. ויש לי עוד שאלה קטנה. עוד שאלה.

תעמוד שנראה שאתה נברא.

אומרים שיש אלוהים שהוא קיים.

אומרים שיש אלוקים קיים, כן.

אז למה הוא לוקח לנו תינוקות בפיגועים ו...

למה הוא לוקח תינוקות בפיגועים? כן.

הוא לוקח תינוקות בכל מיני מצבים.

אחת מהדרכים זה פיגועים, נכון.

אבל קודם כל אתה צריך להבין שהבורא ברא והוא לא חייב לאף אחד כלום, נכון?

אם הוא ברא אותך, הוא היה חייב לך משהו?

לא. למה הוא לא היה חייב לך?

הוא כבר עשה את שלו. לא. למה הוא לא היה חייב לך?

כי עוד לא היית בכלל בשביל שהוא יהיה חייב לך, נכון? נכון. הוא ברא אותך מרצונו ומדעתו, נכון? נכון. כחומר ביד היוצר, הוא יכול לעשות לך מה שהוא רוצה, נכון? היום הוא ברא אותך, מחר הוא לוקח אותך, נכון?

הוא התחייב לך משהו? חייב לך משהו?

עשית בשבילו משהו?

כלום. עוד לא היית בכלל, נכון?

אז קודם כל אין שאלה עליו למה.

אם אתה שואל למה הוא לקח, תשאל קודם למה הוא נתן.

ולמה צדיקים מתים? רגע, עוד לא גמרנו את השאלה.

הראשונה. זאת אומרת, צריך להבין,

לפני שמבינים למה הוא לוקח, צריך להבין למה הוא נותן.

אני נותן לך עכשיו, לדוגמה, מעיל.

אם אני נותן לך מעיל,

מה הכוונה?

שמה תעשה איתו?

תלבש אותו, לא תשים בארון, נכון?

תלבש אותו.

אם אני רואה שאתה לא משתמש במעיל,

אני יכול לקחת אותו?

יכול.

מישהו יכעס על לי שלקחתי?

אתה אומר, מה, אבל נתת לי.

אני אומר לך, כן, אבל בשביל מה נתתי לך?

בשביל שתעשה עם זה מה שאני רוצה, נכון?

עכשיו, שתבין, הקדוש ברוך הוא נותן לאדם את חייו עצמו,

נותן לו ילדים,

נותן לו פרנסה,

נותן לו כל מיני דברים.

יש תנאים, תנאים לנתינה.

עם הנתינה יש תנאים.

עכשיו,

הנקודה היא ככה,

ברגע שאתה מקבל את הדברים,

הם על תנאי. איזה תנאי? מה שכתוב בתורה.

אם אתה בסדר,

לא יאונה לך כל רע, לא יאונה עוול לצדיק, לצדיק המושלם.

אבל אם אתה לא בסדר כפי שאתה לא בסדר, ככה יגרעו ממך ממה שנתנו לך.

עכשיו, ילדים קטנים הם בעצם לא חייבים עדיין בכלום.

לא חייבים בכלל. למה?

התורה פוטרת את הילדים עד גיל 13 מן המצוות.

אז איך יכול להיות שאדם או ילד או עובר מסתלקים

מן העולם טרם עת, כשבעצם הם עוד לא נכנסו אפילו לעול מצוות?

על מה לקחו אותם? ועוד בצורה כזאת, כמו שאתה מתאר, פיגוע וכו'.

אלא כיוון שהחיים הם לא מוצאים. בכל שהיא דרך, זה לא משנה. בכל דרך, נכון.

איך זה יכול להיות שבן-אדם בא לעולם ועוד לא עשה שום דבר, ועוד לא התחייב כלום, הוא כבר מסתלק?

הרי אני הסברתי לו קודם שאדם לא בא לבטלה על העולם הזה ולא נולד לריק,

אלא כיוון שיש גלגול,

ואנשים שלא השלימו בתיקון הראשון,

דהיינו להשלים את סך המצוות שהם היו חייבים.

ניתנת להם הזדמנות שנייה ושלישית

לבוא לעולם כדי להשלים את המצוות החסרות,

אז לכן הם יכולים לבוא בגלגול נוסף.

וחלק מהם לא צריכים להשלים שום דבר,

כיוון שהם היו בסדר.

אבל מה קרה?

הם, לדוגמה, פשעו בדבר מסוים,

שהדין מחייב שהם יענשו באותו דבר מידה כנגד מידה.

לדוגמה, אם אדם גנב,

יצטרך שיגנבו ממנו,

אדם הרג, יצטרך שייהרגוהו,

אדם עשה כך, יצטרך שזה יהיה מידה כנגד מידה.

יש אדם שפורעים לו את זה בחייו עוד בפעם הראשונה ונותנים לו מידה כנגד מידה,

אבל אם בן-אדם, לדוגמה, עשה מספר פעמים דבר,

ואפשר לפרוע ממנו רק פעם אחת,

מה יהיה הדין?

לדוגמה,

אדם הרג אדם אחד,

אז אומר הלל הזקן,

בשעה שראה גולגולת צפה על הנהר,

אמר על דעתיו תטפוך וסוף מטיפייך יטפון.

אמר לה גולגולת, על שרצחת רצחו אותך,

וסוף רוצחייך שיירצחו.

מידה כנגד מידה, ומגלגלין חובה על-ידי חייו,

אז זה מתגלגל.

אבל אם אחד רצח, נגיד, שני אנשים, שלושה או עשרה,

אז אפילו אם תוציא אותו להורג,

ואפילו אם הוא יומת,

הוא מת על אחד.

מה עם השאר?

הדין לא מוצא אתו כלפי כל אחד ואחד שהוא הרג.

פה במדינה,

אחד רצח 17, אומרים לו 17 מאסרי עולם.

300 מאסרי עולם, כמוה, שנתיים וחצי.

300 מאסרי עולם.

בשמים זה לא הולך ככה.

בשמים,

על אחת-אחת משלמים לאדם מידה כנגד מידה.

אז יש כמה אפשרויות.

או בגיהינום, שהוא עובר את העונשים כלפי אותו עוון,

או שהוא חוזר בגלגול ונפרעים ממנו באותה צורה בדיוק פעם אחר פעם, עד שישלים את מה שהוא חייב.

לדוגמה,

הורים שגרמו להורדת העובר, מה שקרוי רציחה,

הפלה,

ולקחו ילד חי עם נשמה וריסקו את גולגולתו והוציאו אותו כמו מיץ,

אותם הורים יצטרכו לבוא בגלגול כעוברים ויעשו להם אותו דבר,

אם הם לא חזרו בתשובה.

אם הם חזרו בתשובה והתחרטו על המעשה שעשו והבינו את חומרתו וקבעו,

כמו שאומר הרב קניבסקי,

שיאריך ימים ושנים,

שאומר שצריך גם באותו יום שהם עשו את המקרה הזה, את המעשה הזה,

יצומו כל ימי חייהם באותו יום בשנה לתיקון.

ואם הם לא זוכרים את אותו יום שזה נעשה,

יבחרו יום אחד בשנה שיהיה תיקון לנפשותם על המעשה הזה.

אבל אם הם לא יעשו תשובה,

הם יצטרכו להתגלגל ולעבור את אותו מצב שהם עשו.

הם לקחו נשמה והפקיעו את חייה.

גם הם יובאו לכאן ויפקעו חייהם באותה צורה.

אז לכן, כיוון שאנחנו לא יודעים מה עשה כל ילד וכל עובר,

וכיוון שאנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא דן דין אמת,

וכיוון שהוא רחמן יותר מאתנו,

כשאתה רואה כמה הוא מאריך אפו אפילו לרשעים הגדולים שמורדים וקמים כנגדו,

אז אנחנו צריכים להבין שהכול הולך בחשבון. נכון, קשה לנו לראות את הדבר הזה,

אבל אם היינו רואים באמת מה האדם מקבל בעולם העליון על עבירה, ולו הקטנה ביותר,

היינו משתוממים מערך אפו של הקדוש ברוך הוא בעולם הזה.

רק לסבר את אוזניכם ולהבין, אני אומר עוד דבר.

בזמן מצרים פרעה גזר, כל הבני לוד,

היאורא תשליכו.

לקחו ילדים קטנים, איך שנולדו,

וטבעו אותם בנהל.

אנחנו הזדעזענו מהמקרה של אב שלקח ילד ושם אותו באמבטיה וגרם למיטתו מתחת למים,

ופרעה עשה את זה יום-יום.

מאות ילדים נולדים ומכניסים אותם למים וגומרים על חייהם.

וגם הוא קבע שכל מי שלא גומר את המכסה שלו בלווינים, בני ישראל,

אז אם הוא לא גומר להרים את הקומה שהוא צריך להרים,

אז לוקחים, אם יש לו ילדים שכבר גדלו, בגרו,

לוקחים אותם והם משלימים את הלווינים,

משקעים אותם בתוך הלווינים, חיים,

זהו, במקום הלווינים, זו השלמה.

איך נעשה דבר כזה ועוול כזה, ויש שתיקה כאילו כלפי שמעיה?

לא.

זה מידה כנגד מידה, אומרים חכמים, זיכרונם לברכה,

אלה ששוקעו בתוך המים היו מדור המבול, גלגול הנשמות של דור המבול שחטאו ושהשחיתו את זרעם במים.

ואלה ששוקעו בתוך הלווינים היו גלגול של דור הפלגה,

שהקימו מגדל ועשו לבנים למרוד בקדוש-ברוך-הוא, בזמנו של המלך נמרוד.

וכיוון שהם היו צריכים לתקן את מעשיהם הם הובאו לעולם הזה שוב פעם,

והם באו כילדים שקיבלו את מידת מעשיהם בגלגול קודם.

והדין יוצא צודק,

כיוון שבמה שחטאו, זה הם לקו.

אז יש חשבון שמים על כל דבר ודבר.

יש מקרים שאנחנו לא יודעים,

יש מקרים פרטיים שאנחנו לא יודעים,

אבל אנחנו יודעים שהקדוש-ברוך-הוא לא דן דין ללא אמת.

לכן השאלות האלה הן טובות ויפות.

לא נוכל להסביר על כל ילד וילד,

אבל נדע דבר אחד,

שהכל נעשה על-פי אמת האמת והצדק,

כדי לנקות ולתקן את הנשמה שתגיע לייעוד שלה בגן-עדן בסופו של דבר.

כן.

כן, בבקשה, פה.

גאולה, יש גאולת הפרט ויש גאולת הכלל. גאולת הפרט זה מתי שהוא חוזר בתשובה הזו גאול כבר, וגאולת הכלל זה מתי שיהיה שלום בכל העולם,

יפסקו המלחמות וכתתו חרבותם לאתים, ומחניתותיהם למזמרות.

לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

משיח בן דוד יגל את עם ישראל ואת העולם כולו, כולם יכירו בקדוש-ברוך-הוא שהוא אל אמת,

וכולם יעשו את רצונו בשמחה, באהבה, בחירות,

ויהיה עולם מלא מעדנים מצויים כעפר,

ויהיה מה שנקרא אחלה.

כן.

הרב, הרב.

איפה אתה? מי זה? אני פה.

אני פה. זה אני. איפה אתה פה? אני פה. אני פה.

כן. יש לי פה חבר שאחותו קצת חולה,

ואני, הוא והוא, שלושתנו, מוכנים לשים ציצית.

בכבוד.

נראה לכם משהו מרגש.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבאולם הסרט קוקו מביא קוקו.

בסרט שצולם בברוקלין קולג' אמריקה רואים איך בחור אחד לוקח על עצמו להוריד את הקוקו בהרצאה לפני כל הקהל,

ובעקבות זאת בחורים נוספים גוזרים את הקוקו.

את הסרט ניתן לרכוש במשרדי שופר,

רחוב מתיתיהו 10 בני ברק,

טלפון 036-777-779. בווידאו רואים טוב יותר.

אני לא מכיר עמים שמתביישים במורשת שלהם.

אנשים הולכים עם תלבושות מוזרות,

הודים הולכים באמריקה עם כובע שלי, קטנג'י, ככה, כמו לאפה. אתם יודעים איזה גודל?

מקסיקנים הולכים עם סומבררו, כל אחד הולך עם איזו הופעה שלו, ואף אחד לא מתבייש במסורת שלו, ולא במורשת שלו, ולא במנהגים שלו, ולא בריקודים שלו, ולא במאכלים שלו, ובשום דבר הם לא מתביישים.

ופה?

רק לא יהדות מקורית אותנטית, רק לא.

משהו אחר, מערבי, מערבי, אירופאי.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא יהודי של פעם. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. למה לא?

למה לא?

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-036777,

או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון

שופר www.שופר.net