כולם מתעלפים מצחוק

- - - לא מוגה! - - - 

שומעים? בטח.

לכבוד הוועלי התחזק לפני שלוש שנים.

תמיד כשכל יום שישי אנחנו עושים את הקידוש,

הוא מתחיל לצחוק. איזה כיף.

אז אני אמרת לו, תפסיק לצחוק, אנחנו עושים קידוש, אתה מתפלל.

אז הוא מפסיק לרגע, ועוד פעם מתחיל לצחוק.

זה לא נורמלי. גם כשאנחנו באים במוצאי שבת מהבית כנסת להבדלה,

כל ההבדלה הוא רק צוחק.

אני חושב שאני יודע למה.

וברגע שהוא כל הזמן, סליחה, ברגע שהוא כל הזמן מתפלל, אז הוא צוחח לי, וזה מרגיש אותי. הוא כבר צוחק. אני אומרת לו, אסור באמצע תפילה אתה צוחק.

הוא אומר לי, זה לא ממני, זה בא לי לבד.

נכון.

אני מאמין לו. אז מה עושים?

תחליפי לו את היין למיץ ענבים, הוא לא יצחק.

גם זה לא עוזר.

עצרו אותו.

כולם מתעלפים לצחוק.

קלטת מספר 343. כולם מתעלפים לצחוק.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו מרחמם ירוויח.

ונוח מצא חן בעיני אדוני.

נוח לא היה נשאר גם הוא מדור המבול אם לא מצא חן בעיני השם.

מה השאיר את נוח חי?

מציאת חן שהייתה לו לפני הקדוש ברוך הוא.

כל הצדקות שלו לא הספיקה,

אלא היה צריך עדיין מציאת חן.

גם משה רבנו מבקש מהקדוש ברוך הוא,

ועתיים נא מצאתי חן בעיניך,

הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך.

תגלה לי את הסוד של השכר של מציאת חן.

זה מה שמבקש משה רבנו מהקדוש ברוך הוא.

ויחונק זה למצוא חן בעיני הקדוש ברוך הוא.

אדם שזוכה לנשיאת חן אצל הקדוש ברוך הוא מסודר.

איך זוכים למציאת חן?

שני דברים מקנים לאדם מציאת חן.

אחד זה ענווה,

כמו שאומר הפסוק, ולענבים ייתן חן,

ושתיים זה התורה,

איילת אהבים ביעלת חן.

אדם שזוכה להיות ענו,

הוא מוצא חן בעיני הקדוש ברוך הוא.

לעומת זאת,

תועבת השם קול גבה לב.

מי שהוא בעל גאווה,

אפילו רק בליבו,

חיצונית הוא נראה פשוט.

אבל בתוך-תוכיותו הקדוש ברוך הוא רואה שהוא גבה לב,

השם מתעב אותו.

כי השם גאות לבש,

רק הקדוש ברוך הוא גאו גאה,

והלובש מלכות,

הלובש בגד של מלכות, חייב מיתה.

מי שלובש בגדו של מלך, חייב מיתה.

והשם גאות לבש, זה מלבושו של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא יכול להתגאות.

אנחנו במה יכולים להתגאות? גם מה שאנחנו עושים

ומה שאנחנו משיגים זה הכל מאיתו יתברך ובחסדו.

אז השם מתעב בעלי גאווה, ואפילו אם הגאווה מוצדקת,

אבל ענווה זה הדבר שנותן נשיאת חן ומציאת חן אצל הקדוש ברוך הוא.

משה רבנו היה האדם הענו בעולם,

הכי ענו,

מכל האדם אשר על פני האדמה, אומר הפסוק.

מה זה מכל האדם?

ענו מאוד מכל האדם.

ענו מאוד מכל האדם, זה גם ברור. למה צריך להגיד מכל האדם?

אלא אדם זה ראשי תיבות.

אברהם,

דוד, משה.

אברהם אמר,

ואנוכי עפר ואפר.

דוד אמר, ואנוכי תולעת ולא איש.

אבל משה רבנו אמר, ואנחנו מה?

אברהם אמר שהוא עפר ואפר.

עפר ואפר זה עוד משהו שיש בו ממשות. אפשר לעשות עם זה טיט.

משהו עוד אפשר לעשות. זה שווה ערך, משהו.

דוד אמר, ואנוכי תולעת ולא איש.

בכל אופן, זו ברייה חיה.

אבל משה לא ידע להגדיר אפילו את עצמו. אמר, ואנחנו מה?

לכן הוא הענו מכל האדם.

מי שדוששו רגליו בערפל בשמיים,

מי שצם ארבעים יום וארבעים לילה, שלוש פעמים.

זאת אומרת, מאה עשרים יום ומאה עשרים לילה.

אדם שהיה בבחינת מלאך, איש האלוקים,

אדם ענו כזה לא מתגאה כהוא זה. ארבעים שנה רץ לפני העם,

מנהיג אותם,

והם טרחנים וסרבנים, וכשהעורף

והוא רץ לפניהם כסוס.

מתפלל עליהם

בכל פעם שהם חוטאים,

ומציל אותם מכיליון.

הם מחזירים לו בתמורה?

לא.

מלאי תרעומת וטרוניות מפעם לפעם.

עד שמאשימים אותו אפילו שהוא הוציא אותם למות במדבר.

מבקשים שיחזיר אותם למצרים.

זאת אומרת, קשה מאוד להנהיג ציבור כזה שלא מפרגן.

אחרי עשר מכות שהוא מביא על המצרים, ובוקע להם את הים, ונותן להם את המן,

וכל השגחה נפלאה שהם זוכים בזכות משה,

ועם כל התפילות שלו,

עדיין לא מפרגנים.

והוא נענש בגינם,

והוא לא נכנס לארץ,

כיוון שהם ביקשו מים,

והוא אמר להם בכעס, שמעו נא המורים,

המן הסלע הזה נוציא לכם מים?

בא לכלל חעס,

בא לכלל חטא.

ובמקום לדבר אל הסלע,

ודיברתם אל הסלע, הוא היכה בסלע,

ויצאו ממנו מים.

אבל הוא החטיא את המטרה.

הקדוש ברוך הוא רצה שהוא ידבר ולא יכה,

ועונשו היה רב לא להיכנס

לארץ ישראל.

ארץ המובטחת לאבות,

הארץ הקדושה היחידה בתבל.

ארץ שייבא הקדוש ברוך הוא למושב לו.

ארץ שעיני השם בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

והוא לא נכנס.

למה?

יען מאנתם להקדישני לעיני העם.

אם משה רבנו היה מדבר לסלע והוא היה נותן מימיו,

גם אפיקורסים, באתאיסטים, הייתה להם בעיה.

סלע, אין לו אוזניים לשמוע ואין לו פחד שיענש.

ואם הסלע שומע את דבריו של משה ומוציא מים,

אז רואים שיש פה איש האלוקים,

יש פה השגחה,

יש פה נס,

יש מי ששולט על הטבע.

אבל אם הוא מכה בסלע,

כבר יש פתחון פה לשקרנים,

לאתאיסטים ולכופרים לומר,

משה רבנו רועה צאן, הוא בקיא במדברות,

הוא יודע מה זה סלעי גיר וסלעים מיוחדים שמכילים בתוכם את המים,

והוא היכה בסלע מסוים שהוא ידע שיוציא מים.

אף על פי שזה לא עומד במבחן המציאות,

כי הסלע הזה מתגלגל ומוציא מים בכמויות אדירות,

שהסלע עצמו לא מכיל,

אבל לשקרנים מספיק, תחילת ראיה בשביל שאפשר יהיה לשקר.

בסוף ימיו

הקדוש ברוך הוא נותן לו אפשרות לעלות לראש הפסגה

״שא נא עיניך הורה״,

נותן לו אפשרות לראות את הארץ המובטחת,

אבל להיכנס לא.

מה אתם אומרים?

בשעה כזאת, רגעים אחרונים לפני שהוא מסתלק מן העולם,

והוא יודע את מעלת ארץ ישראל.

הוא יודע מה ההשגות הרוחניות שהוא יכול להשיג שם.

כמו שכתוב, אווירה דארץ ישראל מחכים.

עצם האוויר שבארץ ישראל מחכים.

סגולה מיוחדת שיש בארץ ישראל.

לא נתנבאו הנביאים אלא בארץ ישראל,

ואלה שנתנבאו בחו״ל ליד נהרות, כמו על נהר כבר,

שהם מחוברים גם כן לארץ ישראל.

בכל מקרה, הוא לא נכנס.

בשעה כזאת, מה צריך לצוף אצל אדם רגיל?

כל התרעומת שלו על מי שמנע ממנו להיכנס.

תארו לכם שבחוץ היו מחכים עוד אנשים ולא מכניסים אותם.

וזה שמנע מהם להיכנס בכניסה, כשייגמר הערב,

יחכו לו בחוץ, ואיך יביטו עליו?

אתה, בגללך אני עמדתי בחוץ שעתיים ולא נכנסתי.

ארבעים שנה הוא משרת את העם,

וברגע האחרון

מה הוא רואה? את מה שהוא רצה וייחל,

אבל מי מנע אותו? העם.

העם מנע אותו מלהיכנס.

הוא צריך לכעוס, לא?

באותה שעה הוא מברך אותם.

וזאת הברכה אשר בירך משה, איש האלוקים את בני ישראל.

למה הוא נקרא איש האלוקים?

משום שאיש לא יכול לברך במצב כזה.

רק מי שהוא איש האלוקים,

מדרגה של אלוקות,

אדם כזה יכול לברך.

באיזה ברכה?

יוסף השם עליכם ככם אלף פעמים,

ויברך אתכם כאשר דיבר לכם.

חוץ לברכה שהשם בירך אתכם,

אני מברך אתכם משלי שיוסף השם עליכם ככם אלף פעמים.

זה איש האלוקים.

איך מגיעים לדרגות כאלה? אתם יודעים איך?

ענווה.

אדם שיודע שהכל בהשגחה מאיתו יתברך,

והוא רואה רק תכלית אחת בחיים,

לעשות רצונו יתברך,

והוא יודע שכל החיים כאן זה ניסיונות,

מכשולות ומעקשים,

והוא רואה את זה בזווית חיובית,

לעולם יישאר ענו ולא יתרעם על אף אחד.

משה, שהתפלל על עם ישראל כמה פעמים והצילם מכיליון,

כשהוא מקיים בעצמו תפילה לפני בורא עולם, שימחל לו על העוון ויוכל להיכנס,

כמה פעמים הוא מתחנן?

תקטו תפילות, 515 תפילות,

כמניין ואתחנן אל השם בעת ההיא לאמור.

מכל 600,000 הגברים שבישראל אף אחד לא התפלל בעבורו.

משה מתפלל בעד כולם ואף אחד לא מתפלל בעבורו.

אבל זה ענווה.

רבי חנינא בן דוסא,

רבי חנינא בן דוסא,

צדיק יסוד עולם, שכל ישראל היו באים אצלו להתברך.

כתוב שבכל יום יוצאת בת קול ואומרת,

כל העולם ניזון בשביל חנינא בני,

וחנינא בני די לו בקו חרובים מערב שבת

לערב שבת.

כל העולם ניזון בשביל חנינא בני.

אומרים חכמים,

בזכותו של הצדיק יסוד עולם, חנינא,

כל העולם ניזון.

אבל יתרה מזאת, רמזו חכמים,

לכל אדם יש צינור השפע שלו מהעולם העליון, ממזלו.

מה זה מזלו?

שורש נשמתו של למעלה,

והוא מושפע משורש הנשמה.

כשאנחנו עושים מעשים כאן למטה,

מעשי מצוות או ההפך,

הם עולים מעלה

והם פותחים שפע למטה או הפוך פשע למטה, תלוי.

מה אתה שולח למעלה.

צינור השפע של כל אדם משפיע עליו ועל סביבתו.

צדיק

לא רק מגונן על עצמו, אלא על סביבתו.

חנינא בן דוסא,

כל העולם כולו ניזון בשביל של חנינא בני.

דרך השביל שלו כל העולם ניזון.

וחנינא בני,

די לו בקו חרובין

מערב שבת לערב שבת.

עני מרוד היה חנינא

ולא הזדקק לבריות.

וכל יום יוצאת בת קול ואומרת.

בשביל מה היא יוצאת כל יום ואומרת?

שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני.

למה?

מסיבה אחת פשוטה.

אולי תתעוררו סוף-סוף כל אלה מבקשי הברכות שבאים אצל חנינא?

חלק באים ומבקשים ברכה לפרנסה, חלק לכלכלה, חלק להתעשר.

חלק לבריאות, חלק לזיווג וחלק לזרע חי וקיים.

וכולם באים להתברך וחוזרים הביתה מלאי ברכות, וזה עובד.

אבל אף אחד אחרי שהתעשר ואף אחד אחרי שהצליח לא בא לחנינא ודאג שיהיה לו קצת יותר מחרובים.

וחנינא בני ממשיך להסתפק בקו חרובים מערב שבת לערב שבת.

תנסו פעם אחת לאכול חרובים בשבוע,

נראה אם תחזיקו מעמד.

אין עוד דיאטה שמעיזה להציע דבר כזה.

קיצורו של דבר,

איך יכול להיות אדם במדרגה כזאת?

עניו.

העניו לא חש ולא מרגיש אפילו אם מבזים אותו.

הוא עניו.

הכול עובר לידו.

הוא יודע שיש משפיע אחד, הקדוש ברוך הוא,

והוא לא תלוי באחרים.

הוא לא צריך צומי.

הוא לא צריך שיתייחסו אליו במיוחד. הוא לא מבקש תודה.

הוא עניו.

הוא עושה את מה שראוי ונכון ומספיק.

נח מצא חן, כי נח היה עניו.

נח היה עניו.

נח

נתבקש לבנות תיבה.

כמה זמן הוא בונה תיבה?

120 שנה.

אתם יודעים איזה עונש זה 120 שנה לבנות תיבה?

לא בגלל הבניין של התיבה,

אלא בגלל הביזיון שמתלווה לה.

הוא עומד באמצע הכיכר ובונה תיבה, וכולם שואלים את נח.

נח, מה אתה עושה?

בונה תיבה.

מה זה תיבה?

אונייה גדולה.

מדוע באמצע הכיכר?

כי הקדוש ברוך הוא יביא מבול.

מה זה מבול?

ישטוף את כל העולם.

ומה יהיה?

אתם תמותו, אם לא תשובו בתשובה.

כולם מתעלפים מצחוק.

באמצע הכיכר נח בונה תיבה ומאמין שיש שיטפון וכולם ימותו.

נו,

אנחנו מחכים לרעות.

מחכים שנה,

שום דבר.

שנתיים, כלום.

בקושי גשמים יורדים.

שלוש,

שום דבר.

עשר שנים,

אנשים מתעלפים מצחוק.

עושים טיולים מאורגנים לראות את נח הדתי.

עדתי, עדתי,

פנאטי באמצע הכיכר, בונה תיבה.

וכל מי שעובר, הוא חוזר על התקליט.

אם לא תשובו בתשובה, יהיה מבול.

עשרים שנה, נולדים כבר ילדים.

לפני שלוקחים אותם לגן, קופצים לכיכר

להצחיק את הילדים קצת,

לשעשע אותם.

כולם מסביב לנוח, אספות, ילדים.

בטח זרקו עליו דברים בחפצים.

ונוח ממשיך לבנות.

ארבעים שנה, כבר באים עם הנכדים.

שישים שנה, באים עם הנינים.

נוח, בונה תיבה, בונה, בונה, בונה, בונה.

מאה שנה. אנשים כבר מתו, כבר אין מי שיצחק אפילו.

עכשיו זה מחזור חדש.

ונוח ממשיך, אתם תראו, אתם תראו.

יבוא מבול.

מאה עשרים שנה.

אתם יודעים איזה ענווה צריך?

תארו לכם שהיינו נותנים לכם תפקיד כזה,

כן?

מבזה.

כמה מכם היו מסוגלים להיות שומרי המלכה באנגליה?

אלה שלא זזים.

ויבואו, יעשו להם ככה, ויעשו להם פוזות, וידגדגו אותם.

כמה אתה יכול להחזיק מעמד?

נוח יחזיק מעמד 120 שנה.

אחרי 120 שנה הוא צדק, אנחנו יודעים.

היה מבול,

ורק נוח ניצל.

ובזכות מה הוא ניצל?

מציאת חן.

הענווה שהייתה לו, והתורה שהייתה לו.

הוא גם למד תורה.

מהאדם הראשון הוא קיבל.

כי כתוב שצריך להביא מכל הבהמה הטהורה אל התיבה.

מאיפה הוא יודע מה טהורה ומה לא?

זה רק שתינתן התורה בשנת 2448 לבריאה.

ועוד לא ניתנה תורה,

אלא שלמד תורה.

והיה יודע מהי טהורה ומה לא.

אז בזכות התורה או בזכות הענווה?

נו, ואתם חושבים שהוא נכנס לתיבה הזו, היה לו חיים קלים?

התיבה מחולקת

שלוש קומות.

קומה למעלה,

נוח אשתו, שלושת בניו וקלותיו.

קומה שנייה, כל בעלי החיים

שהוחזקו שם בנס.

וקומה שלישית, זה היה המזבלה.

אז אבן,

מה אתם אומרים להיכנס?

לחיות קצת עם הקרנף.

שעה.

לא, לא לפחד, הוא לא יעשה כלום, יקשרו אותו.

אבל, להריח אותו.

להריח את הפיל מקרוב.

ועוד כמה בעלי חיים כאלה מדיפי ריח נעים.

והתיבה סגורה.

והעדים עולים, ובטח יורדים כמו טיפות.

ומתחת הזבל.

והוא חי שם 12 חודש.

והוא משמש אותם בטבע, דהיינו,

מאכיל ומשקה כל אחד בזמנו ובעיתו.

מי יכול לעמוד במצב כזה?

מי יכול לשמש בעלי חיים במשך 12 חודש ללא הפוגה?

נוח עניו.

הקב' ברוך הוא ביקש, בוא אל התיבה,

הוא בא אל התיבה.

עברו 12 חודש,

הוא יכול לצאת.

ותנא חטיבה על הרי עררת.

מה הדבר הראשון שעושים?

פותחים את החלון, פותחים את הדלת,

ועפים החוצה.

נוח לא זז,

עד שהשם אומר לו, צא מן הטבע.

למה הוא לא יצא לפני כן?

כי הוא היה עניו.

היה לו דרך ארץ של תורה.

אם אין תורה, אין דרך ארץ.

אם אין דרך ארץ, אין תורה.

מה זה אם אין תורה, אין דרך ארץ?

יש דרך ארץ,

שזה בהשגה שכלית שבני האדם כולם מסכימים,

ויש דרך ארץ של תורה.

דרך ארץ של תורה זה הרבה הרבה יותר גבוה מדרך ארץ רגילה.

מלכו של עולם אמר לי, בוא לתיבה.

אני יכול לצאת מהתיבה בלי רשות?

נכנסתי ברשות,

חייב לצאת ברשות.

אז הוא ממתין עד שהוא יגיד לו, צא מן הטבע.

זו ענווה

שנלמדת מתורה.

חנניה, מישאל ועזריה שהושלכו לכבשן האש על ידי נבוכדנצר הרשע,

ניצולים בדרך נס,

נמצאים בתוך האש,

הכבשן בוער והם נשארים בחיים.

נבוכדנצר אומר להם,

למה אתם לא יוצאים והולכים?

אמרו לו, כיוון שנכנסנו ברשות,

נצא רק ברשות.

אם תגיד לנו לצאת, נצא. אם לא, לא.

כמו שאתה, המלך,

אמרת לנו להיכנס,

רק אם תגיד לנו לצאת, נצא.

שואלים חכמים ומהיכן למדו?

ועונים מנוח למדו.

בוא אל הטבע, צא מן הטבע.

על פי שכל, דרך ארץ של שכל, או שכל של דרך ארץ, מה היינו מבינים?

מלך רשע רצה לשרוף אותנו באש,

השם עשה לנו נס, מצפצפים עליו, יוצאים, יורקים עליו וממשיכים.

אבל חנניה, מישאל ועזריה, לא, מלך.

בכל אופן, זה מלך.

מלך רשע, אבל מלך.

הוא אמר להיכנס, יוצאים רק אחריכן.

אחריכן.

זה ענווה.

זה דרך ארץ של תורה.

זה מציאת חן.

זה מציאת חן.

זה אפילו מסירות נפש על דרך ארץ.

כי לשהות עוד רגע יותר ממה שצריך, אפשר שלא ייעשה נס.

כי לא בכל עת מתרחש ניסא.

אבל הם מבינים שעל פי האמת,

כך השם רוצה,

כך התורה רוצה,

כך הם עושים.

זאת אומרת, אם אנחנו נצליח להשיג מציאת חן אצל הקדוש ברוך הוא, אנחנו נהיה מסודרים.

כשאומרים לכם בברכת כהנים ביחונקה,

ואתם עונים אמן, תדעו למה להתכוון.

שהשם ייתן לכם מציאת חן.

אם תסכו לזה, אשריכם, אתם מסודרים בחיים.

כל הצדקות של נוח,

כל עם ישראל שצריך לצאת ממנו,

כל מלך המשיח שצריך להיות, לא היה מספיק לנוח להתנצל ולהשתייר מאותו דור המבול לולא מציאת חן שהייתה לו.

ונוח מצא חן בעיני השם.

השם יזכנו למציאת חן.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו נמצאים בדור שקשה מאוד לעבוד על מידות כאלה,

כי בלקסיקון שלנו זה נקרא פראייר.

פשוט מאוד, אם אתה, הכול תהיה ענו, ידרכו עליך, ירמסו אותך,

ולא יהיה ניכר אפילו מקומך.

כן, אבל זה אלה שחושבים שהחיים מתנהלים לפי הכללים,

לפי הכללים שבאמת.

חברה.

אבל מי שיודע שיש בעל הבית והוא מנהל את הכל והוא קובע את הכללים,

והוא

המגביהי לשבת והוא המשפילי לראות,

הוא משפיל אף מרומם.

אם יודעים שהוא מעני והוא מעשיר,

הוא מבריא והוא מחליא,

אז החיים יותר כלים.

אבל בשביל זה צריך אמונה.

ואם חסר לאדם את האמונה בבורא עולם

ואין לו מספיק את הידיעה,

אז הוא מתרשם רק ממה שעיניו רואות ואיך שהחיים מתנהלים.

אני יודע דבר אחד,

ככל שנצמדתי ונדבקתי לקיום התורה והמצוות,

וככל שהלכתי בדרך שחכמים זיכרונם לברכה היטבו,

ובפרט על פי המשנה באבות, ששם יש

אבות למוסר,

שם יש את כל ההדרכה איך לחיות בעולם הזה ואיך להצליח ואיך להישרד

ואיך לדעת מה נכון ומה לא,

ככל שנצמדים לזה, ואף על פי שזה לא נורמלי,

זה מביא אותך להגיע לדברים שזה באמת לא נורמלי.

זה לא נורמלי.

אבל זו הנורמה על פי התורה,

וזו הנורמה של הקדוש ברוך הוא.

בכל אדם יכול להגיע למעלות גדולות ונכבדות לאין שיעור,

מה שהוא לא העלה אפילו בדעתו.

רק שייתן לקדוש ברוך הוא לנהל אותו ולנווט אותו,

כמו שכתוב, אשליך על השם יהבך והוא יכלכלך.

אם אתה בוטח בשם,

אם תשליך עליו את הכול,

ותבטח שהוא ידריך אותך,

ועוד תיעזר באמרת חכמים, ואל בינתך אל תישען.

אל תחשוב שאתה מבין גדול בתישען על הבינה שלך בשביל להצליח.

וכמו שאמר אחד העשירים,

ששאלו אותו איך הגעת לסכומים מפליגים כאלה,

אמר להם, תדעו לכם,

95% זה היה מזל,

מ-5% שכל.

אמרו לו, מה בקשתך כעשיר אדיר?

יש לך איזו בקשה?

אמר, כן,

שגם ה-5% יהיו מזל.

הוא הבין שכל מה שמתכננים וכל מה שעושים כמעט אף פעם לא יוצא כמו שמתכננים או כמו שרוצים.

אבל לא צריך אותו.

תסתכלו היום בבוקר, כולכם.

כשיצאתם לדרך, מה היו התוכניות?

באיזה שעות קבעתם דברים?

מה תכננתם?

מה חשבתם שתשיגו? תסתכלו עכשיו האם התקיים כל מה שביקשתם.

תסתכלו אתמול מה היה.

תסתכלו מחר.

כל יום תסתכלו.

ותראו שבעצם אדם מזומן למקרים.

מן השמיים מגלגלים עם מי תיפגש,

כן מתוכנן, לא מתוכנן, מי יבוא, מי יהיה אחר, מי יקפיץ לך את הצ'ק,

מי ישלם, מי לא.

הכל, הכל, הכל מן השמיים מתוכנן,

אבל לפי זכויות וחובות שלך.

ככל שתרבה בזכויותיך,

יהיה קל לך.

ככל שתתרחק ממצוות ה',

יקשה לך.

למעט,

אם אתה באמת רחוק מאוד,

אז מן השמיים מסירים את ההשגחה ממך בכלל,

וזה חמור ביותר,

ואז אתה מתנהל על פי טבע.

בטבע הדברים זורמים כך וכך, ככה זה יהיה.

אבל סיוע משמיים לא תקבל.

ומי לא זקוק לזה?

אם זה במצב של חולי,

אם זה בענייני עבודה כמו היום, כידוע,

אם זה בענייני ילדים וחינוכם,

אם זה בכל דרך, איפה שלא תפנה.

צריך עזר השם על כל דבר ודבר.

אבל, לצערנו הרב,

החיים זורמים לפי הרדיו,

לפי העיתונים,

אתם בפלוויזיה,

והשכנים והחברים הם שקובעים את דפוסי החשיבה,

מה ראוי ומה נכון,

ואיך אתה נחשב בעיניהם,

ולפי זה אתה מתביית.

אם היית הולך או היית הולכת

על פי התורה ומה שהקדוש ברוך הוא מצווה,

חייך היו חיים שתלויים במי שאמר והיה העולם.

עד כאן הפתיחה למי שיש שאלה, בבקשה.

ערב טוב.

אתה אמרת, בצדק,

שרק נוח ובניו וקלותיו ניצלו מהמבול.

מדוע יש פרשנים שמסלפים את התורה,

ואומרים שגם עוג, מלך הבשן, נשאר.

לא מסלפים, זה גם נכון.

הוא נשאר

בזכות היותו פליט לעתיד לבוא שיציל את לוט, ואכן הוא היה על התיבה,

ועשה לו חור נוח והאכילו, וזה מדרש, ואף אחד לא מסלף.

אבל, א', זה לא כתוב בתורה.

בתורה גם לא כתוב שהייתה לאברהם אבינו אימה,

והוא לא בא כמו ישו.

טוב, אבל הוא בכל זאת חי בתקופה אחרת, הוא חי בתקופה של משה, איך זה מסתדר?

הוא נשאר, לכן הוא נקרא פליט.

למה שלא משחר נמוך? למה שלא משחר נמוך?

תן לו לשתות פה.

כן.

עכשיו, האם המדרש טוען שגם הוא היה,

האם המדרש טוען שהוא היה באמת גבוה בממדים עצומים?

אכן הוא היה גבוה בממדים שהם לא נורמליים,

מכיוון שכתוב בתורה בפירוש

שארסו ארס ברזל,

ארכה 900 ורוחבה 400. אז הנה, אני מציג לך עוד סתירה.

מה דעתך על זה? זה לא סתירה, זאת הייתה עריסה שלו.

אוקיי, אז אם העריסה שלו היא כזאת, 900 זה באמת איש.

אמה היא מקסימום חצי מטר.

באמת איש שלו.

טוב, אבו סענא.

כן, הנה, פה יש שאלה. בבקשה,

תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני בחור בישיבה כבר שנה וחצי בערך,

חוזר בתשובה של שלוש שנים.

יש לי גם שאלה, אבל באתי במיוחד בשביל ברכה.

השאלה שלי, הייתי רוצה לדעת מה זה הישארות הנפש.

אדם שנפטר מן העולם הזה,

יש לו נשמה,

היא הולכת, ויש גם הישארות הנפש.

אז אני רוצה מה זה הישארות הנפש, מה הכוונה בדיוק?

אדם שנפטר מן העולם, הוא לא מת.

הנשמה היא נצחית והיא נשארת.

זה פירושו הישארות הנפש.

דהיינו, אדם מחולק לנפש, רוח, נשמה, חיה יחידה,

זה חלקי הנשמה הכוללת,

והוא נשאר חי.

הנשמה היא חלק כלא כממעל, היא נצחית,

ויש תהליך של חמישה עולמות.

העולם הזה,

עולם הנשמות זה השני, גן עדן וגיהינום,

עולם שלישי זה עולם ימות משיח,

עולם רביעי זה תחיית המתים,

ועולם חמישי זה עולם הבא.

למעשה הנפש נשארת בעולם הזה ונשמע עולה למעלה,

נכון? תלוי.

אם האדם צדיק לגמרי, אז הנפש גם מתחברת עם הרוח בגן עדן תחתון,

ולאחר מכן שתיהן מתחברות עם הנשמה בגן עדן עליון.

מי שלא זוכה למדרגת צדיק כזה,

הנפש נשארת בקבר.

אתה השאלה?

תן לו.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

בקשר למה שאלת, בקשר למה שאמרת מקודם,

בקשר לחמש העולמות,

יש לי שאלה,

מה ההבדל בין גן עדן לבין העולם הבא?

גן עדן במדרגה הגבוהה ביותר שלו

היא ההתחלה של העולם הבא.

לפי הרמח״ל, זכר צדיק וקדוש לברכה, גן עדן זה עולם ההכנה והסתגלות הנשמה לקראת העולם הבא. אדם לא יכול לזכות לעולם הבא אם הוא לא יעבור

את ההכנה.

ואני אסביר.

היום אתה מקיים תורה ומצוות.

בשעה שאתה מקיים תורה ומצוות,

אז למעשה הנשמה שלך מוארת באור רוחני,

מה שאנחנו אומרים, אשר קידשנו במצוותיו,

כל מצווה שאתה עושה היא מוסיפה קדושה בנשמתך.

והנשמה שלך סופקת קדושה עוד ועוד,

רק הגוף העכור אינו מניח לנו לראות

את הבהירות של הנשמה ואת המדרגה שלה.

אומנם צדיקים גדולים מאוד ששוקדים בתורה יומם ולילה,

כתוב עליהם, חוכמת אדם תאיר פנם,

ורואים אור מהפנים שלהם, שלפעמים קשה להסתכל עליהם.

ולעתיד לבוא זה גם מה שיהיה,

חוכמת אדם תאיר פנם,

כל אחד לפי מעלתו.

כשהנשמה יוצאת מן הגוף,

אז אין לה מחיצות ואין לה גבולות.

אתה רואה, יש פה פנס,

אם יסגרו את הדלתות שלו, יהיה חושך, לא יראו כלום.

אבל ברגע שפתחו את הדלתות,

פתאום אתה רואה פרוז'קטור אלפיים באט.

הנשמה יוצאת והיא מאירה כפי מה שהיא הכינה את עצמה.

עכשיו, להסתגל לאורות העליונים למעלה,

איפה שהיא צריכה להגיע, קשה לה.

זה עולם שהיא לא רגילה, עוד לא הייתה בו בצורה הזאת שהיא כרגע.

ולכן

היא צריכה שלב של תהליך

של הכנה,

ועם כל מה שלמדה הנשמה בעולם הזה,

ממשיכים ללמד אותה בעולם העליון

עוד ועוד כפי התורה שהוא ספג

בגן עדן ולפי המדרגה שלו.

וגם שם יש מדרגות

שבוחנים אותו בכל שלב שהוא עולה,

לראות שהוא מזוכח יותר.

לדוגמה,

באור עכשיו שאני רואה אותך, אתה נראה לי נקי.

אבל אם אני אקרב אותך עכשיו מול הפרוז'קטור הזה,

ייתכן שאני אראה כתמים בבגד שלא נראים מכאן.

ואם אני אעשה לך רנטגן,

אז אני אראה עוד יותר דברים שלא נראים בעין רגילה.

גם בעולמות העליונים, ככל שעולים,

יש דרגות של בדיקה בנשמה.

זאת אומרת, כבר מתחילים לבחון בדקדוקי-דקדוקים של כל מצווה ומצווה.

לא באופן גס מה עשית ולאן אתה שייך,

אלא בוחנים כל דבר ודבר ומעלים את האדם לפי זה עד שהוא זוכה למה שמגיע לו.

בינתיים

הגוף בקבר עובר גם תהליך של זיכוך,

ולכן על המיטה נאמר, והנה טוב מאוד.

וכל

העונש, לכאורה, שאנחנו מכירים,

שנענש האדם הראשון על האכילה מעץ הדעת,

שזה נקרא מיטה, כי ביום אכולך מנו מות תמות, זה בעצם התיקון שלו.

והגוף

שנעקר בכף,

או נעכר

על ידי החטאים, כמו שנשמה,

הוא צריך להתפורר כדי שרושם החטא לא יהיה בגוף.

כל זה לקראת

תחיית המתים,

שהנשמה המזוככת והטהורה תתחבר עם הגוף הנקי והזך

בחיבור אחד,

כפי שרצה לברור את האדם הראשון, הקדוש ברוך הוא,

ואז יקום בתחיית המתים ויעמוד הצדיק

בדרגה של האדם הראשון לפני החטא.

וכמו שהאדם הראשון הוא שם בתחילת דרכו בגן עדן ישירות,

גן עדן תחתון,

ומכאן היה צריך לעבוד את השם כפי רצונו של הקדוש ברוך הוא ולעלות מכאן והלאה למדרגת העולם הבא,

אך הוא נכשל.

אנחנו נגיע למצב שנהיה פה ויהיה ימות משיח אלף שנה,

ונהיה מוכנים לספוג עוד ועוד בעולם הזה,

ויהיה עולם שכולו צדיקים.

ואז, כשיגיע יום הדין הגדול והנורא האחרון,

וייקבע לכל אדם מהי מדרגתו לנצח נצחים,

אז מתחיל עולם הבא.

וזה...

לא, לא. זה עולם עליון רוחני,

שבו אנחנו נשאר כמלאכים

בדרגות רוחניות עילאיות שאין לשער.

לתאר לך את זה קשה מסיבה אחת פשוטה.

אומר הרמב״ם,

כשם שקשה להסביר או אי אפשר למישהו חרש מלידה

מה זה שמע הצלילים,

אי אפשר להגיד לו מה החילוק בין גיטרה לקונטרבס

או תופים במצלתיים.

הוא לא שמע משהו או צליל שהוא יכול להשוות ביניהם.

כשם שאי אפשר,

להסביר לאדם עיוור מלידה מה זה הגוון של אדום מול שחור,

צהוב וורוד, תחול וכחול, הוא לא יכול.

אין לו את הבחינה הזאת.

כך אי אפשר לאדם קרוץ מחומר עתה להסביר לו את ההנאה הרוחנית העליונה.

אבל אם אני אתאמץ לעזור לך קצת,

אני אגיד לך מה שהסביר

רבנו סעדיה גאון, אחד מהגאונים לפני כאלף שנה, בספרו בוסתן אל-עגול, גן השכלים.

בספר הזה הוא מסביר מה הן ההנאות

שהקדוש ברוך הוא מעניק לברואיו בעולם הזה.

הוא נותן להן הנאות מבריות שפלות

וממקומות שפלים בגופם.

לדוגמה,

דבש,

מאכל טעים מאוד, ויטמין D.

אנשים אוהבים דבש.

יש כאלה שמקפידים לאכול רק דבש מלקות.

ממה עשוי הדבש?

דבורה אוכלת צוף,

ולאחר מכן היא מקיאה את הדבש.

הדבש הוא למעשה כי של דבורים.

ומי שאוכל דבש, אוכל כי.

וזה טעים?

זה טעים.

בגד נעים,

משי.

אנשים אוהבים להעביר את היד על משי.

משי עשוי מתולעת משי.

תולעת משי מייצרת את החוט משי.

כיצד היא מייצרת אותו?

פשוט זו פליטת קיא של התולעת שיוצא מפיה,

והריר הזה, הקיא הזה, הוא בעצם החוט

שמלפפים עד שנהיה משי.

אז מאיפה זה בא? מבריה שפלה וממקום שפל שבא.

בשמים. בטח יש נשים וגברים פה שהתבשנו לפני שהגיעו לכאן,

ויש בוסם מפורסם, לדוגמה, ידוע,

מוסק.

מוסק.

מישהו השתמש פעם עם מוסק?

יש?

יש.

מוסק זה מזיעה של חיות.

מריצים חיות,

יוצא להם קצף,

מסירים את זה לתוך דליים, מערבבים עם צמחים מסוימים,

ומוכרים בפרפומריה.

למה? כי הזיעה מאוד חריפה,

ועם תמהיל של עשבים,

זה מגוון לריח הידוע, מוסק.

יש פה נשים, לדוגמה, שמשתמשות עם קרם עור,

קרם לפנים,

וידוע שמן החי זה יותר טוב, ותורם לחידוש הטעים בפניה של האישה,

ויש כאלה שמורחות עוברים על פניהן,

כי זה עשוי מעוברים ומשלייתן של נשים.

אבל אני לא אגעיל אתכם יותר.

כשאדם יוצא לבלות,

הוא הולך לאכול קי,

מתלבש בקי, מרסס זיעה של חיות,

רק שלא אשכח לברך בסוף.

זה הנאות בעולם הזה מבריות שפלות בעולמו של הקדוש ברוך הוא, ממקומות שפלים, והייתי אומר לכם עוד דוגמאות,

אבל הן לא מתאימות

מאיזה מקומות אדם נהנה בעצם.

בכל אופן,

אם זה הקדוש ברוך הוא נותן לבני האדם,

אז מה כשהוא ייתן הוא בכבודו, ולא על ידי בריאה,

בעולמות שהוא ייעד כדי לתת את הטוב המושלם לבריותיו,

אין לנו שיעור ואין לנו אפס קצה.

אבל רק לידיעתך, דוגמה,

מוזיקה זה שייך לנשמה,

והנשמה לא שבעה ממוזיקה.

ריח,

הנשמה נהנית,

וגם כן לא שבעים מריח. חוכמה,

אדם יכול להיות מרותק שעות על גבי שעות ללא הפסקה.

מכור לזה,

כי זה רוחני.

אוכל?

לא.

אם אתה אוכל דבש,

אפילו הרבה, אתה יכול להקיא אותו. אתה בעצמך הופך להיות דבורונת.

למה?

כי אתה לא יכול לסבול הנאה גופנית לאורך זמן.

אי אפשר.

הגוף מוגבל.

תאכל עוגה,

גבינה, סברינה,

מה שלא תאכל.

אתה לא יכול לאכול כל יום אותו דבר,

ואתה לא יכול כל יום

כי אתה תקי.

הנאה רוחנית, אין גבול.

יש גם הנאות אחרות, כגון רוחניות.

נקמה,

אדם יכול לרדוף אחרי בן אדם עשרות שנים,

רק למלא את השאיפה אחת לנקמה.

זה דבר גם רוחני.

וכן הלאה. דוגמאות יש למכביר, אבל זה להראות לך על אפס קצה,

מה זה נקרא הנאה רוחנית.

עולם הבא, גן עדן, המושגים שלנו דלים, מסכנים אנחנו.

אנחנו מבינים בגלידות, בוופלים,

במבה וביסלי.

כן. תודה.

כן.

רגע.

מהאנשים, יש מי שרוצה לשאול? לא להתברך כרגע, לשאול.

לשאול. יש לשאול.

יד גבוהה זה את.

בבקשה, תן לה.

כבוד הרב, דיברת על כל מי שמקיים מצוות ועולה לגן עדן לפי המדרגה שלו.

מה קורה עם אלה שלא זכו לקיים את המצוות ואפילו חטאו?

ונפטרו.

ונפטרו.

אפשר עדיין לעזור להם, כי בחסד השם יתברך הוא רוצה שלא ידחו נידחים ממנו.

ובני המשפחה יכולים וצריכים

לשוב בתשובה,

ועל ידי זה הם מעלים את הנשמה של הנפטר,

כגון הבנים והבנות.

במידה ואין,

לא משנה מי,

כל מי שיקבל על עצמו לעשות מצוות לטובת נשמת פלוני,

זה מועיל לאותה נשמה להעלותה למעלה,

ואפילו להצליח בבוא הזמן להוציאה מגיהינום.

לדוגמה,

יש לי חבר שהוא עני והוא נמצא בארצות הברית.

אין לנו קשר טלפוני.

אני יודע רק את מספר החשבון שלו בבנק.

אם אני אכנס לכל בנק כאן בישראל ואפקיד סכום של 5,000 דולר לטובת חשבונו,

תוך 24 שעות הוא יזוכה בחשבונו ויהיה לו 5,000 דולר.

אני יכול לזכות את נשמתו של פלוני אם אני יודע את מספר החשבון שלו.

מספר החשבון זה שמו ושם האימא,

ואם אני עושה דברים לעילוי נשמתו, אני פשוט מזכה אותו בחשבונו.

לכן, עושים דברים קדיש לעילוי נשמת הנפטר.

אנחנו גורמים להעלות את הנשמה במדרגות.

לומדים לעילוי נשמתו,

מדליקים נרות לעילוי נשמתו,

משניות לנשמתו וכן הלאה,

תורמים לזכותו ועוד ועוד ועוד.

אבל הגדול מכול זה אם מישהו חוזר בגללו,

בגינו ובשבילו.

כי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא,

והוא וזרעו אחריו נשקפים לזכותו של אותו נפטר.

יש אפשרות שהיא תחזור בגלגול הבא, כאילו, לכפר?

ודאי שיש אפשרות של נשמה שלא הגיעה לתיקונה,

שהיא תשוב עוד פעם לעולם הזה.

ייתכן שהיא לא תשוב,

והיא פשוט תצטרך לעבור צירוף אחר צירוף בגיהינום.

אבל אם ייגזר עליה שהיא תרד בגלגול מסיבות הידועות בבית דין של מעלה,

אז היא תבוא ויינתן לה צ'אנס נוסף.

כמובן שברוב המקרים הנשמות האלה אינן זוכרות את עצם הימצאותן משכבר הימים,

למעט מעט מאוד נשמות שכן זוכרות,

וזה על מנת לאשש ולהוכיח שאכן יש הישארות הנפש.

ובקלטות אנחנו מביאים גם סרטים שמוכיחים שיש חיים לאחר המוות, וביניהם גלגול נשמות.

יש לי שאלה שבכלל לא קשורה לנושא. אפשר, כבוד הרב? בבקשה. כי שאלתי הרבה אנשים ופשוט אין להם הרבה מה להשיב בנושא הזה. ייתכן שגם לי לא יהיה.

אז אני אנסה.

גם אני.

למה חל איסור על כהן וגרושה?

משום מדרגתו של הכהן, שהיא נבחרה מאוד בישראל,

אז לכן הקדוש ברוך הוא קידש אותו משאר ישראל,

ולא יכול לקחת אישה שנתחללה כבר,

ואיני יכול להרחיב מחמת הצניעות.

למרות שאין בין מקדש?

למרות.

ולדוגמה, בהשוואה, אני אגיד לך,

שאם מלך מפורסם ייקח לדוגמה,

דוגמה לא אולי בדיוק, אבל בדווקא אני מקצין,

אם הוא ירצה לקחת לדוגמה שפחה,

אז כולם יפתחו עיניים. מה קרה למלך שלוקח דבר כזה?

למה? כי מבינים שמלכות

זו דרגה מסוימת שלוקחים מאותה רמה.

וכיוון שיש רמה שהיא נקראת קדושה,

אז לכן

הוא שונה משאר העם.

לדוגמה, לא רק בזה הוא שונה.

כהן גדול, לדוגמה, לא מטמא לאביו ואימו.

אם אבא שלו ואימא שלו נפטרו,

הוא לא יכול להיות במחיצתיו.

ולא בקבורתם ולא שום דבר.

מה?

אבל זה אבא ואימא שלו שעשו אותו כהן גדול.

התורה אומרת, לא, קדושתו גדולה מאוד,

ולכן גם כשאין בית המקדש, הקדושה עדיין תקפה,

ולכן אי אפשר.

טוב, כבוד הרב, אתה יכול לברך לזיווג הגון?

כן, עם לוי וישראל.

כמובן, אין אפשרות אחרת. ברור.

גם אני בת כהן, דרך אגב. הבנתי, אז יש לך בעיה גם כן.

את צריכה דווקא אחת שיהיה תלמיד חכם, כי מי שנושא בת כהן, זה גם מעלה.

ולא תמיד הזיווג מצליח טוב עם כהנת,

עם כהנת,

ואם היא מתחתנת עם עם הארץ,

פעמים הזיווג אינו עולה יפה.

אז לכן כדאי לך לחפש או למצוא

מישהו שיהיה ככה בן תורה.

אז אם תברך אותי, אני אמצא יותר מהר. למה לא? על העיני, ואת תשובי בתשובה, שיתאים לו גם. אני שומרת שבת. אה, ברוך השם, זה אחת מהמצוות. נפלא. כן, כן. מה השם בשם האימא?

אורית בת מיסה ברדה.

אורית בת מיסה ברדה.

כן. השם יזכה אותך לזיווג הגון הראוי לך מהרה עם בן חייל. תודה, תראה.

כן.

שאלה אני רוצה.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

לא, לא, לא, לא, לא. רגע, רגע, רגע. שאלה, הנה, תן לה, תן לה, כן.

שלום, אדוני.

ואני רוצה להודות לך על ההערה בעיין ובאלף,

על ההרף הנפלא.

ורציתי לשאול אותך בנושא

נושא

של

נושא. אני אחזור אליך, אפשר יהיה?

כן.

אוקיי. אני פה.

תשאיר לה את המיקרופון, תשאיר לה.

יש עוד מיקרופון. אם רק רגע, אותך שמעתי רק שנייה,

שנייה.

מה זה שמה? זה משהו טוב? כן, תן לו שמה.

אתה אומר רק דברים טובים. חבל על הזמן.

סליחה, אתה לא יודע מה.

ערב טוב. ערב טוב.

אני, יש לי שאלה.

אני מניח תפילין ושומר שבת,

אבל העניין הוא שהתפילין והשבת,

אני עושה אותה מתוך, לא רוצה, פחד, בוא נאמר ככה, כי צריך וזה.

זה לא בא בשמחה.

ואמרו לי, אם אני לא עושה בשמחה ודווקא מפחד, זה לא שווה.

מי אמר?

אני לא זוכר באיזה הרצאה הייתי... אני אגיד לך מי אמר לך, זה שהפחיד אותך.

לא יודע.

לא, הוא גם היה דתי, הבנת?

הוא בא ואמר לי, אם אתה לא עושה את זה מתוך שמחה,

זה לא שווה.

אני גם אמרתי לאחד, אם תשלם מיסים לא מתוך שמחה, אל תשלם.

עצרו אותו.

אז אין מה לדאוג, בקיצור.

מה זה אין מה לדאוג? יש להוסיף עוד מצוות.

יש להוסיף, ואל תפחד, והקדוש ברוך הוא אוהב אותך,

אתה תעשה מצוות ותוסיף. העניין הוא, כל דבר שקורה, בוא נאמר, אני עכשיו הולך ברחוב, פתאום עובר לי איזו מחשבה בראש, אז פתאום אני נופל.

אז כל דבר שאני חושב, עשיתי ככה, אז הקדוש ברוך הוא עושה לנו ככה,

עשיתי ככה,

אז כל דבר הוא מעניש אותך על כל דבר שאתה עושה?

כאילו עכשיו אני נופל, אני... אם הקדוש ברוך הוא היה מעניש אותך על כל דבר שאתה עושה, לא היית מדבר עכשיו.

אבל הקדוש ברוך הוא לא מעניש על כל דבר, זה המזל שלך, רק הוא מאותת לך, אתה מבין?

פעם נופלים, פעם מקבלים מכה, פעם מפסידים, פעם זה, בשביל שתתעורר.

אבל הוא משגיח עליך.

זה כמו אחד אומר לבן שלו, תיזהר,

אל תעלה, אל תדרוך.

כל פעם, אימא מחירה, אבא מחיר, למה?

הם רואים שהילד עושה דברים שעלולים להיפגע.

גם אבא בשמיים מקפיד,

מסתכל על הילדים ומנסה להדריך אותם.

כמובן שהוא לא יצעק מלמעלה, כי כולם יבהלו.

אז הוא רומז לך באופן פרטי.

תודה רבה. תהיה מריא מותק.

כן, חזר?

חזר. חזר. אסימון נפל.

אני אנסה לומר את זה בדבר הכי פשוט.

ניסית לומר,

אם אני לא טועה ואם אני מבינה את זה נכון,

עניין של שתיקה.

למה בדיוק התכוונת? זאת אומרת,

כמעין מדיטציה, לזה התכוונת בתשובתך לבחור בן ציל,

שהוא ביקש קודם זוגיות?

תענית דיבור זה לא מדיטציה.

ומה כן? תענית דיבור זה פשוט שהוא יהיה מרוכז ב-100% נטו בלימוד בלבד,

ולא להסיט את המחשבה והדיבור בנושאים שאינם מעניין הלימוד שהוא לומד.

ואז יש לו 100% נטו של לימוד תורה,

שלימוד תורה בלי ערבוב הוא גדול מאוד בשמיים.

אבל אם אדם לומד ופתאום עונה לפלאפון, ופתאום אומרים לו, תראה את ההוא,

והוא מסית,

זה נקרא,

וקרעים תלביש נומה.

זה כמו אדם שלומד ומנמנם.

לומד ומנמנם,

אז התורה שלו נעשית קרעים-קרעים.

אין רצף המחשבה, ואי אפשר להגיע לתכלית העיון.

לכן, אדם שזוכה ללמוד

עם

תענית דיבור שמרכז את מחשבותיו,

זכות התורה שהוא לומד יכולה להועיל לו בהרבה הרבה עניינים.

אז לחצי שעה להתחלה זה בסדר, לדעתך?

למה לא? אז יווק, תודה. אני אגיד לך יותר מזה.

הגאון מווילנה אומר

שכל מי שהולך מביתו לבית הכנסת,

כשהוא מעוטף בטלית ותפילין,

וסותם את פיו

משעה שהוא הולך עד שהוא חוזר,

ולא דיבר מאומה כל משך הזמן בתפילה, חוץ מהתפילה,

זוכה לראות אור הגנוז שאפילו מלאכים לא זוכים לראות.

זאת אומרת, גודל הזכות הזאת הוא לאין שיעור.

כמובן שאין הדברים משתלמים בעולם הזה, כי אם אדם יזכה פעם אחת לראות דבר כזה,

הוא ימות מרוב הנאה,

אבל זה שכרו.

אז תארו לכם מה זה סתימת הפה למשך זמן קצר.

עוד דוגמה.

שבת.

בשבת

כתוב ודבר דבר, שלא יהיה דיבורך בשבת

כדיבורך בחול.

אפילו רבי שמעון בר יוחאי, שאימו הייתה מדבר קצת בשבת, היה אומר לה, אימא, שתוכי.

שבת היום.

זאת אומרת, לא להרבות בדיבור. וכמעט ולא התירו חכמים לומר אפילו שבת שלום.

שבת שלום, יש בזה עניין של זכירה. מקיימים בזה מצוות זכור את יום השבת. על ידי שאומרים שבת שלום, מקיימים מצוות זכירה של השבת.

אבל כל כך חשובה השתיקה בשבת מדברי חול,

דברי תורה, אדרבה, ידבר כמה שיותר.

מאיפה לומדים?

לומדים את זה מאצל הקדוש ברוך הוא בעצמו.

מה כתוב? שהקדוש ברוך הוא ברא את עולמו בשישה ימים.

בכמה מאמרות?

עשרה.

בעשרה מאמרות נברא העולם.

מה זה מאמרות?

ויאמר השם, יהי אור.

ויהי אור.

איך נהיה אור?

השם אמר, ויהי.

הוא ציווה ויעמוד.

ויאמר השם, ייקבו המים,

אז ניקבו המים אל מקום אחד,

ותיראה היבשה.

ויאמר השם, תוצא הארץ, דשא.

ויאמר, ויאמר, ויאמר,

בעשרה מאמרות נברא העולם.

ביום השביעי שבת.

ממה שבת?

מאמירה, מכל מלאכתו אשר עשה,

זה אמירה הוא שבת.

כל הבריאה הייתה באמירה, ומאמירה הוא שבת.

אתם שומעים?

זאת אומרת, מעלת השתיקה היא גדולה מאוד,

וכוח הדיבור הוא אדיר,

אבל בתנאי

שאומרים מה שהתורה מתירה לומר.

אם אדם זוכה לומר רק מה שהתורה מתירה לו לומר, הוא יכול לגזור

גזרות והתקיימו.

מי ששומר על פיו,

מלשון הרע, מרכילות, מדברים רעים,

שלא לדבר חלילה על קללות ושטויות והבלים ונבלות הפה,

הפה שלו קדוש, משהו מוציא מפיו,

הקדוש ברוך הוא מקיים.

לא יחל דברו,

כי כל היוצא מפיו יעשה.

אם הוא לא מחלל את הדיבור שלו,

הוא זוכה שכל מה שיוצא מפיו מתקיים.

אתם יודעים עד כמה כוח הדיבור של האדם?

זה לא יאומן כי יסופר.

אם משה רבנו,

עליו השלום, היה כותב ספר תורה,

אז אתם מתארים לכם איזו קדושה הייתה לספר תורה.

ואם משה רבנו היה כותב את זה בלי הפסקה,

ואם היה נכנס למקווה על כל מילה ומילה,

ספר תורה הזה היה לאין ערוך ולאין שיעור, נכון?

אומרים חכמים, לא.

אם משה רבנו יכתוב בכל התנאים האלה ספר תורה,

ולא יעשה דבר אחד,

ספר התורה הזה יהיה שווה בדיוק כמו התנ״ך הזה,

כחומש.

קדושה של חומש ולא יותר,

אבל לא ספר תורה.

מה חסר?

לפני כתיבת ספר תורה צריך לומר הסופר,

הריני כותב לשם קדושת ספר תורה.

אם הוא לא אמר כך, ספר התורה פסול.

ועל כל שם השם שהוא כותב,

הוא צריך להגיד, הריני כותב לשם קדושת השם.

אם הוא לא אומר כן,

ספר תורה פסול.

מה האמירה עושה?

בשעה שהוא אומר,

הוא מזמין קדושה עליונה מן השמיים שיורדת על היריעות,

ואז ספר תורה מתקדש.

בלי הפה שלו,

שום דבר, כלום.

חומש, כמו בדפוס.

אדם שאומר לאישה, הרי את מקודשת לי כדת משה וישראל,

הוא אמר משפט.

אבל במשפט הזה שהוא הוציא מפיו,

הוא אסר אותה על כל העולם,

והיא מותרת רק לו.

אדם שאומר על כבש, הרי זה קורבן,

חייבים על מעילתו.

מה הוא אמר? משפט.

הפה של היהודי,

וואו, וואו, איזה כוח יש לו.

אבל אם

הוא הולך על פי תורה,

זאת אומרת,

אדם כזה יכול לגזור גזרות לאין שיעור. ומי שסותם את פיו,

כתוב, תולה ארץ על בלימה.

כל העולם מתקיים בזכות בלימה.

כל הבולם את פיו בשעת כעסו מקיים את כל העולם כולו.

אדם

שחירפו אותו, גידפו אותו,

והוא מרגיש צורך להשיב,

והוא בולם את פיו בשעת מריבה, בשעת הכעס,

הכוח הגדול שהוא מצליח באותה שעה

לעמוד בניסיון

יכול לקיים את כל העולם אם אין לעולם זכויות.

זה פה של בן אדם, יש על זה דוגמאות למכביר,

ומספיק לקרוא את החפץ חיים, לשון הרע, להבין את גודל מעלת הפה.

ועוד דבר אני אגיד לכם,

שהגדולה במצוות התורה היא בפה.

איזוהי תלמוד תורה,

שתלמוד תורה שקול כנגד כל המצוות כולם, ואיך עושים את זה? בפה.

והגדולה שבעבירות שבתורה היא גם בפה.

ואיזוהי?

לשון הרע ורכילות.

שהיא שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמי.

והפה הזה,

הקדוש ברוך הוא נתן לנו לראות עד כמה,

עד כמה הוא חשוב.

יש הרבה איברים אצל האדם כפולים.

שתי ידיים, שתי עיניים, אוזניים, נחירים, רגליים.

שתיים-שתיים למלאכה אחת.

אם יהיה לך אוזן אחת גם תשמע, עין אחת גם תראה.

נחיר אחת גם תנשום.

למה שתיים-שתיים?

ואילו פה נתן אחד.

ולא רק אחד,

לשתי מטרות,

גם לאכילה

וגם לדיבור.

ועם מה מדברים?

עם הלשון.

כל איבריו של האדם זקופים,

חוץ מלשון שוכבת.

אוי ואבוי אם היא הייתה בעמידה.

ולא רק זה,

גם שם עליה חומות את השיניים,

שלא ימהר לדבר,

ומעליהם את השפתיים.

ויש חסידים גם את שפם.

וכל זה לראות כמה צריך למעט בדיבור.

ועם הפה הזה מחריבים עולמות.

עוּבוֹנים?

תלוי כל אחד

מה בוחר.

כן.

שאלה?

הנה שאלה.

תהיי בריאה.

שלום, כבוד הרב.

אני רציתי לשאול, אני הלכתי להחליף תעודת זהות מחילוני,

להחליף תמונה שחזרתי בתשובה.

ואני מקבל פה, על הלאום שלי, מקבל כוכבים.

הרידו לי את הלאום.

אני רואה,

אף אחד לא מתרעם,

אף אחד לא שומע,

לא מציג. תראה, קודם היית יהודי, עכשיו אתה נהיית כוכב.

כן, כוכב, תראה. שמו אותי כוכב.

כן?

אז זה, זה דבר ש... כמה כוכבים קיבלת?

זה היה שישה.

שישה, שבעה. יותר מבית מלון? כן.

אבל גם הבנתי שגם אסור לעשות מאגר לתורת יחסין. אני אגיד לך מה הבעיה. מי שהתכוונו להוריד את זה, זה היה בשביל שאלה שמתגיירים

ולא על פי ההלכה,

גם להם יכתבו יהודי.

ואז תהיה בעיה,

כולם יהיו יהודים,

גם אלה שלא יהודים.

אז העדיפו שלא לכתוב, וברישום ברבנות,

מי שיברר יוכל לדעת בדיוק.

מי יהודי ומי לא.

בתעודה כבר לא, כי זה לא משקף את האמת.

הבנת? כן. עכשיו יש לי איזה עוד דבר אחד,

סיפור אישי, אם אפשר להגיד אותו. אם הוא קצר, כולם ישמחו.

קצר מאוד.

אני פשוט מאוד, אני הייתי מנופאי.

אני הייתי מנופאי.

מה היית? מנופאי.

בעבר מנופאי אצל מנופאי. מנופאי.

כן.

מנופאי.

תלוי במנוף. כן.

עבדתי בכל הארץ.

ולא הייתי יכול להגיע הביתה רק אם הייתי עובד באזור הקרבה של הבית.

אז יום ולילה הייתי עובד.

אז הייתי רואה אנשים הולכים להתפלל וזה, והייתי מבקש מהקדוש ברוך הוא, שאני רוצה גם אני, שייתן לי

קצת עבודה קלה, ככה, של

עשרים שעות, שישאיר לי איזה ארבע שעות ללכת לתפילה.

סידר לי שאני אפצה, ונפצעתי ברגל,

וככה, ידעתי, אמרת תודה.

זהו, היום אני אומר את זה תודה.

וסידר לי עבודה, ובאמת קיבלתי

עבודה ממש טובה, שמונה שעות, לא עשרים שעות, שמונה שעות,

עם משכורת כפולה,

שלוש שנים, ויש לי הרבה זמן ללכת להתפלל. לא הלכתי להתפלל בכלל,

שכחתי ממה שביקשתי ממנו.

ירד האסימון, אמרתי, רגע, מה עם הבקשה שלי?

הלכתי להתפלל,

התחלתי להתפלל, ופיטרו אותי מהעבודה.

פיטרו אותי מהעבודה.

יושב אחרי חודש ימים,

מקבל פריצת דיסק, עומד בעמידה,

גם בקושי יודע לקרוא,

מקבל פריצת דיסק,

מבקש מבורא עולם שיעזור לי, איך אני אעמוד בעמידה 18. הולך,

עושה ניתוח,

ועוד פעם אני שוכח את עצמי בעמידה 18, חוזר, קופץ, מטפץ,

ושוכח את כל הדברים האלה.

בסוף החלטתי שזה לא ככה ההעסק.

הלכתי והחלטתי להיכנס לישיבה,

להיכנס לישיבה וללמוד.

זה היום כבר שלוש שנים,

וגם הייתי חי עם אישה 15 שנה בלי נישואין.

ורק לפני חודש התחתנו.

אזלת עוד.

תודה.

וזה גם לקח זמן.

ומה שרציתי להגיד,

שזה עוד פעם קרה לי שהיום השתחררתי מבית-החולים,

זו פריצה שנייה של הגב,

הייתי שם שבוע ימים.

מה שרציתי זה לבקש ברכה,

מה ששמעתי שם, הצרחות, שהולך במחלקה הזאת,

שבאמת,

לברך שדי,

להיגמר כל המחלות שיש שם,

זה ממש מזעזע.

אני ישבתי שם שבועיים,

בית ספר, בית ספר.

זה לראות את הדברים האלו, את המכוז, ולא מבינים למה, וגם אם לא מבינים

את הדברים האלו, מה שהצלחתי לעשות שם, להניח לאנשים לחלק תפילין ותפילות,

אני לא יודע, אני חושב שזה הכול מהבורא שהגעתי לשם, אני לא יודע למה הגעתי לשם,

כי הנה היום או עכשיו אני עומד,

אפילו שאומרים שאני צריך לעשות ניתוח מספר שתיים,

ואני לא מתכוון ללכת בכלל, אלא רק אני מחכה, רק שמה שהרב אומר לי זה מה שאני אעשה,

אני אפילו, יש לי עוד את התווית של היום,

שאני צריך להוריד אותו.

כמו תינוק שנולד. כן, כמו תינוק שנולד.

אז זהו, זה הסיפור האישי, ורק אם אפשר לברך על המחלקה הזאתי. טוב, אז היית בהתחלה על המנוף, אחר כך בעמידה הגעת לישיבה,

חזרת מהשכיבה, עכשיו אתה עומד עוד פעם, יפה מאוד.

אני מקווה, בעזרת השם יתברך.

למחלקה, אם אפשר. מה השם שלך?

שמי דוד מלכה.

דוד מלכה בן?

בן שמחה.

בן שמחה.

השם ישמח אותך בעבודת השם. אמן.

תזכה להיות בריא ושלם.

אמן. וכל השוהים במחלקה שהיית ובסביבותיהם,

בכלל חולי עמו ישראל, יכירו את האמת,

ישובו בתשובה, אמן. ויחלימו מהרה, אמן. אמן, אמן.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אנחנו, המשפחה, חזרנו בתשובה לפני בערך שנה וחצי.

עכשיו הכל בסדר, תודה לאל, אני מאושר וזה, ומקווה להתחזק ופועל גם בעניין.

עכשיו העניין הוא שיש לי עוד אח שקטן ממני בשנה וחצי בערך,

וכל מה שאנחנו מנסים לעשות במשפחה בשביל לקרב אותו,

זה לא הולך, ומרגישים אפילו שהוא התרחק קצת, אפילו יותר מדי.

יכול להיות בגלל שאנחנו התחזקנו.

ורציתי לשאול אותך, מה אנחנו צריכים לעשות? בן כמה הוא?

בן שמונה עשרה בערך. הוא לא פה?

לא, הוא לא מוכן לבוא.

פוחן?

כן.

הוא מאמין שיש בורא עולם, כי גם לפני זה היינו מסורתיים, וככה חינכנו אותו, אבל ברגע שזה הפך להיות מחייב, אז הוא כבר נסוג.

הבנתי. הוא ראה קלטות וידאו או טאפ או משהו?

הוא עובר לפעמים כשאנחנו רואים,

אבל מתי שאנחנו קולטים אותו, הוא בורח.

הבנתי.

הוא לא נתקע עם זה.

לא.

הבנתי.

צריך להשתדל שחברים שלו,

בדרך כלשהי, יביאו אותו למצב שיצפה.

עשיתי גם את זה. הבאתי לחבר שלו קלטות שלך וסרטים שלך,

והוא נעלם לגמרי עכשיו, החבר הזה.

החבר שלו לא מאמין בכלל.

אז ניסיתי לשכנע אותו עובדתית, כי עם אח שלי אין לי ממש דו-שיח.

אז אליו ממש הוכחות אחת לאחת, כפי שאתה מציג את זה, והוא נעלם בינתיים.

עדיין אין תשובה. אולי הוא בישיבה.

בכל מקרה, האח שלך,

אם תעשה איזה סיבוב בבני ברק,

תפתיע אותו, תרד אלינו, אני אקבל אתכם, ואני אדבר איתו באופן אישי, אם אתה רוצה.

אוקיי, ועוד שאלה קטנה.

אח שלי הקטן פה נמצא.

הוא רוצה לגדל סימונים כמו שלך.

עכשיו,

איך צריך לספר אותו, לאשר את זה? אנחנו לא יודעים. קודם כול, זו בעיה. אם הוא יגדל, אז שייק לא יאהב אותו.

מי זה שייק? כי הוא לא אוהב את החבר'ה האלה עם הסימונים.

אבל איך הוא יגדל אותם? פשוט מאוד, הוא משאיר פה,

בשאר הוא מוריד, וזה גודל.

יופי, תודה רבה. תהיה בריא ובהצלחה.

כן, הנה, מאחורה פה, פה.

תכף.

אני מגיש בקשה ייעוץ וברכה, כבוד הרב.

אמרנו ברכות בסוף, שכחת?

אתה רוצה שאני אלך כבר?

חס ושלום.

כבוד הרב, אני קרוב לשבעה עשרה נשוי.

כן.

וניסיתי כל הדרכים להחזיר אותי בתשובה ולא הצלחתי.

מה אני עושה, כבוד הרב?

ברוך השם, היא שומעת שבת ונדעה, ברוך השם.

אבל

היא באה איתה מכשיר

וכיסוי ראש,

ואני לא מצליח בשום אופן. ואין מישהו מהחברים שחזר בתשובה שיכול להשפיע עליה?

אין מי שהיא מקבלת ממנו איזו סמכות?

אחותה חזרה בתשובה, ברוך השם, והיא לא מצליחה עליה, אגב, ולא.

היא מושפעת מהחברה, אני מבין.

כן. מהסביבה.

זה בעיה.

בעיה.

אבל אין להביא בעירו, לך זה יהיה קשה. זה צריך לבוא רק בדרך חיצונית.

ובדרך אקראית, בלתי מכוונת, כדי שהיא לא תתרחק. יש אנשים שקשה מאוד, כשהם מתקבעים באיזושהי עמדה,

קשה מאוד להזיז אותם.

אבל אני מציע, תתפלל להשם יתברך, שיפתח את ליבה,

ואני אוסיף את ברכתי הדלה, ונקווה שזה יועיל.

מה שמה ושם האימא?

אור ליבת איראן.

אור ליבת איראן. השם יהפוך את לבבה לטובה מהרה לשוב בתשובה.

אמן.

כבוד הרב, מחילה, יש כמובן גם ילדה בת חמש, כבוד הרב, והיא תת משקל.

היא לא מסוגלת לאכול.

אתם לא נותנים לה רמדיה?

מה השם?

מיטל בת אורלי.

מיטל בת אורלי, תזכה להתפתח כראוי.

אמן.

כן.

רגע, שם אצל הנשים, הנה, היא, כן, כן, כן. עם האצבע כאן והמסטיק, כן.

שומעים?

בטח.

לכבוד הרב, בעלי התחזק לפני שלוש שנים.

תמיד כשכל יום שישי כשאנחנו עושים את הקידוש,

הוא מתחיל לצחוק.

איזה כיף.

אז אני אמרת לו, תפסיק לצחוק, אנחנו עושים קידוש, אתה מתפלל.

אז הוא מפסיק לרגע ועוד פעם מתחיל לצחוק.

ושהוא עושה,

גם כשאנחנו באים במוצאי-שבת מהבית-כנסת,

להבדלה,

כל ההבדלה, הוא רק צוחק.

אני חושב שאני יודע למה.

וברגע שהוא כל הזמן, סליחה, ברגע שהוא כל הזמן מתפלל, אז הוא צוחח לי, וזה מרגיז אותי.

אני אומרת לו, אסור באמצע תפילה, אתה צוחק.

הוא אומר לי, זה לא ממני,

זה בא לי לבד.

נכון.

אני מאמין לו. אז מה עושים?

אני אגיד לך.

תחליפי לו את היין ומיץ ענבים, הוא לא יצחק.

גם זה לא עוזר.

הוא פשוט מאוד חושב, מה יקרה אחרי שהוא ייקח את השלוק, אז הוא כבר צוחק.

לכבוד הרב, רציתי שתברך אותו, שיתחזק.

ואותי, עדי יכולה,

עם סתימת עורקים ברגליים.

מה השם שלו קודם כל? הוא שחר אברהם. קודם כל, אני רוצה שתראי דבר אחד, אם הוא צוחק תצחקי איתו. אבל זה בסדר.

מה זה בסדר? יותר טוב שהוא יבכה.

לא, אבל אני רוצה שיתחזק,

שלא יפסיקי, יפסיקי צחוק.

שיהיה רציני יותר.

הבנתי.

כן. מה השם שלו אמרת? שחר אברהם. שחר אברהם בן?

בן ציונה. ציונה, השם יזכה אותו להתאפס.

ויזכה

לברך כראוי, בכבוד וביראת שמיים.

אהרן משה בן מרסל, רפואה שלמה מהרה.

אמן.

סליחה, כבוד הרב,

ואני לפני שלוש שנים חליתי מאוד קשה.

חליתי מאוד קשה, הייתי על סף המוות,

וברוך השם,

השם עזר לי והתגברתי ואני עומדת על הרגליים.

אבל אני עומדת מאוד קשה עם הרבה הרבה כאבים.

אני רוצה שתברך אותי שיתבטלו לי כל הכאבים, שאני לא אצטרך לקחת שום כדור

או משהו נגד כאבים.

בואי, אני אשאל אותך שאלה ותגידי אם את מוכנה.

כן.

האם תהיי מוכנה ללכת מהיום, בעזרת השם יתברך, בצניעות?

אני שומרת שבת.

אני שומרת כשרות.

אני לא יודעת, כאילו, אם אני יכולה ללכת עם חצאית או עם כובע על הראש. אני לא יודעת, עוד לא התנשאתי.

מהיום נתחיל.

והכול יעבור?

אני אומר לך שאני אתן לך ברכה מכל הלב,

והציבור יצעק פה מכל הלב,

כי אנחנו רוצים שתהיי בריאה וצנועה.

תודה.

רגע, מה השם שלך?

מרים בת ג'וליה.

מרים בת ג'וליה,

רפואה שלמה בכל האיברים והגידים מהרה.

מהרה.

רגע, עכשיו תבואי, תקיימי את חלקך.

בואי.

בבקשה.

רגע, נכון.

למען דעס דולמי האורץ, כי ה' הוא ההילגים.

למען דעס דולמי האורץ, כי ה' הוא ההילגים.

אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, אין, א

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

בבקשה לברך ולענות אמן. בנימין מנחם בן עליזה, רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה.

משה בן איוון, רפואה שלמה, מהרה.

ועוד יהודי אחד, רק רגע.

לא כתב את השם.

יפה עמוס, בת יהודית,

תצליח בניתוח מחר, מהרה.

נסיה בת קולט רוזה ודניאל אלעזר בן,

פולט עליא, זרע חי וקיים, מהרה.

יהודה בן שרה, אורית,

עלייה בתורה ורפואה שלמה ובריאות וזיווג הגון, מהרה.

כן, רק רגע, מי רצה פה לשאול? רק שנייה, שנייה, שנייה. הנה הבחור פה, הצעיר.

אומצה לבנה.

שלום, כבוד הרב.

אני נועם שמש.

אני לא מחשיב את עצמי כבן אדם דתי.

אני חושב שאני בן אדם שלא חוטא מדי ולא עושה טוב מדי. בואו נגיד פרווה, באמצע.

אני, מי שאני ילד, אני שומע כל מיני סיפורים על גן עדן, על גיהנום.

והסיפורים שאני שומע על גיהנום

הם לא הסיפורים הכי מלבבים, הם סיפורים נוראים.

ואני רציתי לדעת,

בתור בן אדם שחושב על עצמו בכל אופן, שהוא לא חוטא כל כך הרבה.

ואם הוא חוטא,

לא נראה לי שהחטאים שלי מצדיקים

את מה שמספרים לי על גיהנום.

אני, זהו, זה מה שרציתי לדעת.

ובכן, בוא אני אגיד לך, אני לא יודע מה זה אצלך חוטא הרבה, חוטא מעט, אבל אני אסביר לך דבר אחד עקרוני.

אם אדם עובר על רצון הבורא יתברך,

ואפילו בדבר אחד,

במזיד ובשאט נפש,

העונש שלו למעשה היה צריך להיות לאין שיעור.

מדוע?

אם אני ואתה בני אדם שווים,

ואני אבזה אותך,

אתה תיפגע מאוד.

אם המבזה שיבזה אותך הוא נחות ממך,

אתה עוד יותר תיפגע, איך הוא מעז בכלל לבזות אותי?

אם אתה תהיה במעמד בכיר יותר,

הביזיון שלך כבר יקר, כבר יקר.

הרבה יותר.

זאת אומרת,

הביזיון

הוא גם לפי מעלת המבוזה והמבזה.

בורא עולם זה אין סוף ברוך הוא,

והוא המיטיב הכי גדול שהיטיב עמך,

שנבראת.

ואתה,

ממגדל שלום לא רואים אותך.

חוץ לכדור אתה לא נראה בכלל.

מהגלקסיות? מי אתה בכלל?

ועומד בן אדם

ולא עושה כמה דברים,

לא עושה כמה דברים שהקדוש ברוך הוא מצווה,

וחלק מהם ודאי אתה יודע.

נגיד שבת, שמירת טהרה, דברים כאלה,

אכילה דברים המותרים בלבד וכו'.

ואתה אומר בעצם, אני לא עושה דברים גדולים,

אני לא חטאים בומבסטיים,

אבל עצם זה שיכול בן אדם לבזות את מי שנותן לו חיים ולהשתמש בהם

כדי להמרות את פיו.

דוגמה,

יש חייל,

מציידים אותו בנשק,

בקסדה,

חליפת ביטחון,

טנק,

הכול נותנים לו,

אוכל, שתייה.

לא רק שביום פקודה הוא לא מוכן לצאת מהאוהל, גם סתם ביום רגיל הוא לא מוכן להתאמן, הוא לא מוכן לכלום.

הוא אומר, אני לא מרגיש שאני חוטא.

זה שאני לא עושה בפועל דברים שאתם רוצים,

אני לא רואה בזה חטא גדול.

אני לא ממריד נגד הצבא,

אני לא יוצא נגד.

כן, אבל אתה יודע מה משפטו של זה, שלא מציית אפילו על דבר אחד בצבא כלפי קצין שהקדים אותו בחודשים מספר.

למה? כי הצבא אומר שיש לך חובה מוסרית

לשרת את העם והמולדת.

ובורא עולם שברא אותך, אין לך חובה מוסרית לעשות מה שהוא אומר?

הרי מצוותיו

יותר מחייבות מכל אדם אחר.

ואם את זה אתה לא עושה, אז אתה לא מבין את היקף,

גודל

האיסורים שאתה עובר.

עכשיו לגבי העונש.

תשכח מכל התיאורים שאמרו לך,

ואני אתן לך תיאור אחד קטן, תגיד לי אם תסתדר איתו.

אני אפילו אציע לך לבחור עונש.

תאר לך שהעונש בגיהנום הוא לא יותר מאשר כאב של שן אחת,

אבל בלתי פוסק

ואין רופא שיניים.

זה הכול, הוא לא נוגע לך בכל הגוף, לא הנחת תפילין, לא פוגע לך ביד, לא הנחת בראש, לא מרביץ לך בקודקוד.

כאב של שן אחת.

ולא יכול להפסיק.

תאר לך שגיהנום

זה רק איזה נודניק אחד שמדביקים אליך,

והוא רק מלטף אותך בפנים ככה,

ולא מסיר את היד.

לא פה, פה.

וגם למעלה, למעלה ולמטה.

והוא לא מוריד את היד,

והוא מלטף אותך,

זה הכול.

תמיד אבל, תמיד, הוא לא מפסיק,

תמיד.

הוא אוהב אותך.

אבל קוראים לזה לבט.

הוא נדבק, וזהו.

אי אפשר להוריד לו את היד.

איך אתה מסתדר עם זה?

סביר להניח שאני לא אסתדר.

אז כדאי להתחיל לעשות משהו.

ענווה.

אדם שיודע שהכול בהשגחה מאיתו יתברך,

והוא רואה רק תכלית אחת בחיים,

לעשות רצונו יתברך.

והוא יודע שכל החיים כאן זה ניסיונות,

מכשולות ומעקשים,

והוא רואה את זה בזווית חיובית.

לעולם יישאר ענו ולא יתרעם על אף אחד.