אתה ארעי בעולם הזה!
- - - לא מוגה! - - -
בפרשת אמור, בסוף הפרשה,
עניין הסוכה.
בסוכות תישבו שבעת ימים,
כל האזרח בישראל ישבו בסוכות.
אמרה תורה,
כל שבעת הימים צא מדירת קבע ושב בדירת ערעי.
תנו רבנן,
תשבו
כעין תדורו.
מכאן אמרו,
כל שבעת הימים
עושה אדם סוכתו כבע וביתו ערעי,
גמרא בסוכה כח.
וכבר העריכו הראשונים שבמצוות סוכה
יש רמז והתעוררות לאדם שיזכור שאינו אלא ערעי,
ועליו לצאת מדירת קבע,
כלומר
עליו לצאת מהרגשה והשקפה שהוא קבוע בעולם הזה החולף.
הזוהר
חליף ואזיל ברנש בהיה עלמא
בסביר דדילהו
בדיישתער בגבה לדרי דרין.
אדם הולך בזה העולם וחושב
שהוא שייך לו ושיישאר בתוך העולם לדורי דורות.
זה לא סתם שהוא חושב כך, הוא מתנהג כך.
אולם, נראה שיש גם להדגיש את הצד השני של המטבע.
אחרי שהאדם הגיע לבחינת סוכה,
זכה בעצמו להבין
שהוא ערעי בעולם הזה וכל רגע הוא עלול לצאת.
הגיע למסקנה
שהוא עכשיו
במצב של בחינת סוכה ערעי,
שהיא צילה דמהימנותא,
שהיא שוחחת עליו בצל האמונה.
אז הוא חי בצל האמונה.
הוא מבין שאינו נמצא אלא לזמן מסוים בזה העולם כמו דירת ערעי.
צריך אז לעשות את הסוכה עכשיו כבר.
אז סוכה היא ערעי,
ואחרי שאתה מבין שהיא ערעי אתה צריך להישאר בה באופן קבוע.
אחרי שאתה מבין שאתה ערעי,
אז אתה צריך להישאר במצב זה קבוע,
ולא רק לפרק זמן להבין בזה ולחזור למצב של קביעות
בעולם הזה,
אלא להיות קבוע בזה שאתה ערעי.
כלומר,
במה שנוגע לעבודת השם אתה צריך להרגיש את עצמך קבוע,
ועבודת השם קבוע.
אבל זה ייתכן רק אחרי שתזרוק מעליך את עול העולם הזה,
ותרגיש שאתה כמו אורח נטה ללון.
אז תוכל לפנות את עצמך לעבודת הבורא באופן של קבע.
זאת תהיה הבחינה, תשבו כעין תדורו.
זאת אומרת, עיקר העסק ועמל הנפש תשים דווקא בדירת ערי זו.
ותדע שעל ידי זה אתה מקים את עיקר הדירה והקביעות שלך לעולם הבא.
ולכן אנו מוצאים בסוכה שתי בחינות.
מצד אחד היא דירת ערעי,
ומאידך היא עיקר דירתו,
וצריך לשים בה דרך קבע.
בבקשה, אדוני.