שאלת השאלות (קלטת טייפ מס' 342)

- - - לא מוגה! - - - 

בעיקרון יש לי שתי שאלות שמציקות לי, אחת איפה ואחת למה.

אין לנו שאלות עליו, כי אנחנו לא יודעים אפילו מה לשאול.

אנחנו שואלים רק מנקודת מבט של אדם נברא, אין לנו בזה שיג ושיח.

בורא, נברא, מגביל, מוגבל, כל יכול וכולי, כל זה רק מנקודת מבט שאנחנו מסתכלים על הדברים כלפיו.

אבל עדיין לא ברור לי, אם בורא עולם הוא מעל הזמן, מעל המרחב ומעל המקום, אז למה הדברים צריכים לקחת זמן?

אין דבר כזה שיש אם? אין דבר כזה שיש אם.

אין דבר כזה שיש אם. אין. אז איך אמרת שאין? אז למה?

למה מה? הוא כבר יודע. למה מה? הוא כבר יודע. למה מה? למה מה? למה הוא מתנגד? למה הוא מתנגד? למה? למה הוא מתנגד? למה? למה הוא מתנגד? למה? למה הוא מתנגד? למה? למה הוא מתנגד? למה שאתה עושה קודם? אחד נכנס לבית חולים והוא רוצה לנתח את הבן אדם.

אז אני עומד ואומר לו, שמע, הייתי בארצה פתח תקווה, עמד שם עד למחוצה אדומה, ואמר, אז למה? אז למה?

אז שאלתי, מה אתה שואל? אני אומר לו, למה אתה מנתח אותו?

הוא אמר, איזו שאלה, הוא עולה, צריך לנתח אותו.

הוא אומר, אבל הוא ימות בסוף, הלוא, לא, לא עכשיו, בעוד עשרים שנה הוא ימות, לא?

אז למה, לא חייב לחתוך אותו? תשאיר אותו גם עד שימות לבד.

אז למה? למה אתה עושה את זה?

הבנת, עיוני?

אז יש לנו למה? יש לנו איפה. יש לנו איפה. עכשיו יש לנו עוד שאלה. עוד שאלה. איך אתה חוזר בתשובה?

קלטת מספר 342, שאלת השאלות.

הוא רוצה ללמוד את כל התורה כולה על רגל אחת.

זה נשמע רציני?

יום אחד לגמור את כל התורה כולה?

הלל שהיה ענוותן לא זרק אותו מהדלת

כמו ששמאי הקדים וזרק אותו,

אבל בכל מקרה

אמר לו תשובה.

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זוהי כל התורה כולה.

האם זוהי כל התורה כולה?

לא צריך תפילין,

לא צריך שבת, לא כשרות, לא טהרה,

לא תפילות, כלום.

לא כיפור, לא ראש השנה,

רק מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

הרי זה מבינים גם

ילדים קטנים כשמלמדים אותם מתחילה.

אבל הלל הזקן,

אף על פי שהוא ענוותן ותהי שתשובה,

הוא נותן

תשובה אמיתית.

איך זה מסתדר?

פשוט מאוד, הלל הזקן לימד אותו את המפתח שבעזרתו

הוא יזכה לקיים את כל התורה כולה.

המפתח הוא מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

זוהי כל התורה כולה, והשאר

זה פירוש לך תלמד.

איך זה הופך להיות המפתח של כל התורה כולה?

אז בואו נראה את הדברים.

חכמים לימדונו שבכל אדם יש בתכונת יסוד של הנפש

שתי מידות.

אחת,

זו המידה והכוח

של האנוכיות,

סלפיש,

אגואיזם,

או איך שזה קרוי בלשון חכמים, כוח הנטילה.

מה זה כוח הנטילה?

שאדם,

כל מה שהוא מסתכל סביבו הוא בודק מנקודת מבט אנוכית,

אגואיסטית.

האם כדאי לו להתקשר עם אנשים מסוימים? האם כדאי לו להיות בחברתם?

האם כדאי ללמוד דבר מסוים?

האם כדאי להתעסק במשהו כזה או אחר?

מה יצא לו מכל דבר שהוא רוצה לפעול?

יש לו מזה משהו שיצא לו?

זה מבט אנוכי, וזה טבוע בנפשו של כל אדם מאיתנו.

כבר תינוק,

בהיותו קטן,

לומד קצת לומר מילים,

אומר הרבה פעמים את המילה זה שלי.

שלי, שלי.

כל דבר כמעט שהוא נוגע.

זה שלי.

מה שלי?

קנית?

שלך? מאיפה? איך הגעת למילה שלי?

אבל זו מידת האנוכיות, הכל ליטול לעצמו.

תינוק שנולד, ידיו קפוצות.

חכמים אומרים, למה נולד התינוק עם האצבעות קפוצות?

האימהות בדרך כלל פותחות את האצבעות, מותחות אותן לראות אם הכול בסדר, הכול עובד, ישר, שלם.

אבל הילד,

שבועות ראשונים הידיים קפוצות.

למה?

הוא בא בשביל לקחת את כל העולם כולו.

איך הוא נפטר מן העולם?

עם ידיים פשוטות.

למה? להראות שהוא לא לקח כלום.

אבל האנוכיות זה כוח שיש באדם.

יש כוח נגדי, קוראים לו כוח הנתינה.

לתת, לתת, לתת.

שבאדם יש מידה לתת.

יש כאלה שהמידה אצלהם בשלמות והם רוצים לתת ולהעניק לכל העולם כולו.

יש כאלה שזה מצטמצם רק לסביבה שלהם.

יש כאלה שזה מצטמצם מאוד רק למשפחה שלהם.

יש כאלה שזה מצטמצם מאוד מאוד רק לאישה ולילדים.

יש כאלה שזה מצטמצם רק לעצמם.

אבל יש את המידה הזאת לתת, לתת, לתת. רוב בני האדם

כוח הנטילה לקחת

הוא שמנחה את חייהם, וזה הקו שלהם.

כל דבר הם בודקים מנקודת מבט אנוכית.

מעטים בני האדם שכל חייהם זה נתינה לזולת.

יש כאלה שמתפארים שעושים פעם ביום איזה מעשה חסד,

שני מעשי חסד,

פעם בשבוע.

אבל התורה מחנכת אותנו בדיוק הפוך,

שמידת הנתינה שלנו תהיה השלטת בחיינו,

ומידת הנטילה

תהיה גם כן לצורך הנתינה.

גם מה שאנחנו נוטלים זה יהיה בשביל לתת,

ולא הפוך.

היום גם מה שנותנים זה בשביל לקחת.

זאת אומרת, אדם עושה חשבון, כדאי לתת לו או לא כדאי? מה יצא לי מזה?

אז גם כשהוא נותן בסוף, זה על מנת לקחת.

יום אחד אני אקבל בתמורה.

היה אחד טובע בים,

מציל עלה על חסקי.

הוא מגיע קרוב אליו,

והוא אומר לו, תן את היד, תן את היד,

תן את היד.

ההוא מרים את היד, אבל לא נותן לו אותה,

ובלו בלו בלו בלו בלו בלו טובע.

יוצא החוצה, שואלים אותו, מה קרה? למה לא הבאת אותו?

הוא אומר, לא יודע.

אמרתי לו, תן את היד, תן את היד.

לא נתן, טבע.

אמרו לו, איזה שכל. היית אומר לו, קח את היד, קח את היד.

היה נותן לך, היית מוציא אותה החוצה.

אבל תן? הוא לא מוכן לתת.

אנשים לא מוכנים לתת, מוכנים לקחת.

התורה מחנכת הפוך, לתת, לתת, לתת.

לתת,

כל המצוות שבתורה הן לתת.

אין מצווה אחת לקחת.

נתון תיתן, פתוח תפתח, הענק תעניק, מצוות צדקה, תרומות, מעשרות,

לקט, שכחה, פאה.

הכל זה לתת לזולת.

אז כל התורה במצוותיה מצווה אותנו לתת. זאת אומרת, זה עניין של חינוך שאדם צריך להתחנך. ולמה זה?

כי התורה אומרת מצווה כללית. והלכת בדרכיו.

מה הקדוש ברוך הוא רחום? אף אתה יהיה רחום. מה הוא חנון? אף אתה יהיה חנון.

מה הוא גומל חסדים?

אף אתה יהיה גומל חסדים.

למה כתוב פעמיים נתון תיתן?

יש הרבה אנשים שנותנים מצווה.

צדקה, נותנים.

יש כאלה שנותנים אוכל.

למה הם נותנים?

הם רואים אדם עני, הם לא יכולים. הלב שלהם לא מאפשר להם לעבור ולפסוח עליו, כי להם מפריע, להם כואב. קשה להם לראות אותו במצב כזה.

כדי להשקיט את המצפון שלהם, הם נותנים.

אומרת התורה, נתון ראשון, יפה מאוד, לא מספיק.

עכשיו אני רוצה שתיתן,

אבל שהפעם זה לא תיתן מתוך חמלה על עצמך,

אלא בגלל שצריך לתת לאדם במצב כזה.

נתון, תיתן, פתוח, תפתח, הענק, תעניק.

כל זה בשביל שאתה לא רק מצד הרגש והאמוציות,

אלא בגלל שאתה מבין שזה מה שהתורה מבקשת ממך.

הנה, זו דוגמה.

של יהודים טובים שרוצים מאוד להיכנס,

אבל גם על חשבון אלה שמקשיבים.

זאת אומרת, הם דואגים לחלק שלהם, לאנוכיות.

רוצים ליטול, ואפילו על חשבון אחרים.

זו דוגמה.

ויכוחים, יש אנשים שמתווכחים על כיסא. אני ישבתי פה, אני הייתי ראשון, אני ראיתי את המקום.

מה הוא דואג? לעצמו.

אם עכשיו ייפול משהו, יכול להיות ששניים-שלושה אנשים יקפצו להרים.

חלק,

ככה, עשו פוזה של באים להרים.

והרוב יישארו להסתכל.

למה?

אלה שיש להם את כוח הנתינה לא עושים חשבונות. טיק-טק, הופ, הם דרוכים לעשות משהו,

לעשות חסד.

יש כאלה ששוקלים. אם כבר מישהו ניגש, אז בשביל מה שאני אגש?

העני שלו חושב.

יש כאלה, בכלל לא נוגע אליהם כלום. שיקרה מה שיקרה, הם רק מסתכלים.

אותו דבר זה בפיגוע, להבדיל,

ואותו דבר זה במקרים אחרים.

יש הרבה אנשים שהם מסתכלים,

פסיביים,

ויש כאלה שאקטיביים, קמים ועושים, נוטלים על עצמם ועל שכמם.

מה נתן לו מפתח הילל לאותו נוכרי?

אמר לו, מה ששנואי עליך לא תעשה לחברך.

מה ששנואי עליך

לא תעשה לחברך.

איך אנחנו מסתכלים על אחרים?

אתם יודעים איך?

אומר הרמב״ן,

יש מצווה בתורה, ואהבת לרעך כמוך.

אומר הרמב״ן, קשה מאוד שאדם

יקיים מצוות, ואהבת כמוך.

אפשר שאני אוהב כל אדם בדיוק כמו שאני אוהב את עצמי?

בלתי אפשרי.

אלא מה?

איך הדברים של הילל הזקן פועלים על כל אדם ואדם, ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך? אמרנו שהרמב״ן מסביר מה זה, ואהבת לרעך כמוך.

אומר הרמב״ן, אי אפשר שאדם יאהב

את רעהו בדיוק כמוהו.

אלא מה?

הכוונה היא כך.

אם חברך חכם, תשמח שהוא חכם.

אם הוא בעל ממון, תשמח שהוא בעל ממון.

אם הוא מצליח,

תשמח שהוא מצליח. כמוך, כמו שאתה שמח, שלך יש,

אתה חכם, מצליח, יש לך ממון,

תשמח, גם לשני יש.

אבל בדרך כלל בני אדם משתדלים תמיד לבחון את עצמם ביחס לאחרים מנקודת מבט גבוהה יותר.

שלפחות בדבר אחד הוא יהיה יותר מהשני במשהו.

במשהו.

אם זה בחוכמה, אם זה ביופי, אם זה בגובה,

אם זה כך או אחרת.

בכל דבר משתדל אדם להיות טיפה

מעל חברו.

רוצה לראות עצמו יותר. התורה אומרת, ואהבת לרעך כמוך,

כמוך ממש.

אל תחפש בחברך איזה מום או משהו או פחיתות ממך.

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. תסתכל אליו בגובה העיניים, שווה מול שווה.

אל תבחן אותו מה הוא יכול להועיל לך מבחינה אגואיסטית.

אלא מה?

תתבונן שווה מול שווה.

אם אדם זוכה להגיע להכרה הזאת והוא יתבונן על כל בני האדם כשווים,

אז את כל המצוות שיש בתורה בין אדם לחברו הוא יקיים בקלות.

הוא לא ישנא את אחיו בלבבו, הוא לא ייקום,

הוא לא ייטור,

הוא לא יגזול,

הוא לא יגנוב,

הוא לא ינאף,

הוא לא יחמוד את רעו.

הוא לא יעבור את כל העבירות של בן אדם לחברו. למה?

כי הוא כמוך.

כי אתה לא תעשה לו מה ששנוא עליך.

אז כל המצוות של בן אדם לחברו, ודאי שאתה תקיים.

ואם אתה תקיים בין אדם לחברו, אפילו שאתה לא מכיר אותו,

ואתה לא חייב לו כלום, והוא לא חייב לך כלום,

הוא לא עשה לך שום טובה,

רק אתה מסתכל עליו כשווה מול שווה.

ודאי שאם יהיה מישהו שהיטיב לך,

ולא פעם אחת, מספר פעמים,

ודאי שאתה לא תסתכל עליו בעין לא טובה, אלא הפוך, בעין חיובית.

ואם זה יהיה מי שמעניק לך יותר מכל, והלא הוא אביך,

או אימך,

אז ודאי וודאי שאתה תסתכל עליהם בעין חיובית ביותר, כי הם גידלו אותך,

וישקעו,

ויחיו אותך ולימדו אותך.

וודאי וודאי שכך תסתכל על אביך שבשמיים,

שמחיה אותך, נותן לך בריאות, נותן לך ראייה, שמיעה וכל הטובות שנותן לך.

אז כל המצוות שמצווה אותך הקדוש ברוך הוא, ודאי שתתקיים.

אם בין אדם לחברו שהוא לא עשה לך כלום,

אתה מצווה להסתכל עליו שווה מול שווה,

ומה ששנא עליך לא תעשה, לא,

ותחפש בטובתו כמו בטובתך,

וגם אהבת לרעך כמוך,

אז מי שנותן לך את הכול,

והוא מבקש ממך משהו, והוא מבקש לטובתך,

ודאי על אחת כמה וכמה שאתה תקיים את כל המצוות שהוא מבקש ממך,

ובפרט שהוא רוצה להיטיב לך בהן.

נמצא שהעצה של הלל הזקן לאותו נוכרי

הייתה עצה נפלאה.

המפתח לכל קיום התורה כולה, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זה הפתיח.

יש מצווה אחת,

שלוש מילים בתורה,

שיכולה לשנות את כל החיים שלנו לטובה.

קוראים לה בצדק תשפוט עמיתך.

מה זה בצדק תשפוט עמיתך?

הביא דן את כל האדם לכף זכות.

כשאתה דן בני אדם, שמעת שמישהו עשה מעשה.

או שראית מעשה ולא ברור לך מה היה.

איך לדון? לדון שלילי או חיובי?

לזכות או לחובה?

אומרת התורה, הביא דן את כל האדם לכף זכות.

כמו שאתה לא רוצה שידונו אותך לכף חובה,

ויסתכלו עליך תמיד בכף זכות, וימליצו עליך ויאמרו עליך דברים טובים.

אל תדון את חברך לכף חובה, אלא לכף זכות.

במי מדובר?

לא באדם שפקע שמו שהוא אדם רע וקשה ושעושה עבירות כל הזמן.

באדם כזה לא צריך ללמד עליו זכות.

כיוון שהוא לא חושש למעמדו ולכבודו ועושה דברים בפרהסיה, וכולם יודעים ומודעים להם,

אז לא צריך ללמד עליו זכות, הפוך, חובה.

זה מה שהוא רוצה.

במי כן מדובר?

באדם בינוני.

אדם שהוא בינוני, חציו מצוות, חציו עבירות.

שמענו שהוא עשה משהו, או שראינו משהו, ולא נתבהר לנו.

אנחנו צריכים לדון אותו לכף זכות.

ואם זה בן אדם שהוא תמיד,

מעשיו טובים ויאים ונפלאים והוא מפורסם לכול,

ודאי וודאי שנדון אותו לכף זכות, אף על פי שנראה דברים תמוהים.

לדוגמה,

אם נראה אדם שהוא שומר תורה ומצוות, מפורסם ומוכר, נוסע בשבת,

לא נחשוד אותו שהוא מחלל שבת, אלא נאמר.

מה שהוא נוסע ברכב כרגע זה לבית החולים משום סכנה,

או שיש יולדת באוטו.

נלמד עליו זכות.

לא נאמר,

אה, זה התפקר השבת.

החליט בפרשה הזאת, פרשת דברים, להתפקר.

לא נאמר כך.

אלא מה נאמר?

כף זכות.

זאת המצווה, בצדק תשפוט עמיתך.

אבל אנחנו לא מתנהגים כך בכלל.

אנחנו מלמדים על כל אדם כמעט חובה.

אנחנו בוחנים את האנשים מנקודת מבט ביקורתית, שלילית,

ומחפשים למה הוא עושה כל דבר, ואנחנו לכאורה מבינים בדיוק למה הוא עשה

ומה עומד מאחורי הדברים,

ואל תספר לי סיפורים, אני יודע בדיוק מה היה שם.

ככה אנחנו בדרך כלל רואים את פני הדברים בכל עניין.

דוגמה,

דופקים אצל אחד בבית ואומרים לו, שמעת?

אחד מהילדים בשכונה כרגע פתח את הראש

לילד

בן שבע שנים עם גרזים.

מה אתה אומר? פה בשכונה?

מהילדים של השכונה?

כן.

חייבים להודיע למשטרה ולעצור את ההורים שלו.

איזה חינוך! בושה וחרפה!

לא יאה ולא ייכון בשכונתנו.

אותו אדם שעומד בפתח אומר לו, אדוני,

מדובר על הבן שלך.

הוא פתח לו את הראש.

הבן שלי?

לא יכול להיות. הבן שלי לא עושה דברים כאלה.

אף, הוא לא יודע מה זה גרזן בכלל.

ואם הוא שבר לו את הראש, מגיע לו.

רגע, מה השתנה בין הידיעה קודם לעכשיו?

קודם זה היה מדובר על מישהו אחר, שישברו לו את הראש, שיעצרו את ההורים שלו, שיקחו את סבתא שלו למעצר.

מה אכפת לו?

הבן שלו?

מה פתאום? הבן שלי? הבן שלי לא עושה דברים כאלה.

אצל הבן שלו, וסובבים אותו, הוא מלמד זכות.

אצל האחרים, במעגל הרחוק יותר, הוא מלמד חובה.

ישר הוא מבין הכול.

ככה בדרך כלל אנחנו מתנהגים.

אתם יודעים, בני ברק זו עיר צפופה מאוד.

הרבה אנשים ממתינים לאוטובוסים.

לא לכולם יש רכב פרטי שם, כמעט ל-20 אחוז אולי, אולי,

ומחכים לאוטובוסים.

ולפעמים אוטובוס מאחר 20 דקות,

ואנשים בחום,

עם סלים,

בצהריים, צריכים לרוץ הביתה,

הילדים יוצאים מתלמודי תורה,

יוצאים מהסמינרים,

צריכים להכין את הבית, ארוחת צהריים,

ותקועים.

אז אתם יודעים, כל אחד מתחיל לדבר.

הנהגים האלה, חוצפה שאין כדוגמתה, יושבים להם בתחנה מרכזית, אוכלים ושותים על חשבוננו,

לא אכפת להם בכלל, אין להם רחמנות, אין להם שום דבר.

מה זה הדבר הזה?

בטח בגלל שהם חילונים הם עושים לנו את זה, לא אכפת להם, אה?

מישהו אחר אומר, לא,

תשמע,

האנשים האלה חייבים להחליף, חייבים להחליף. צריך להביא פה איזו תחבורה אלטרנטיבית.

אנחנו חייבים לעשות משהו, אי אפשר, הפקרות. והם גם מדביקים מודעות כאלה,

לא יפות, לא צנועות,

ומתחילים לטחון את הנהגים. ואחד אומר, אני אראה לכם, הפעם יהיה סוף.

רק יבוא הנהג הראשון לקבל את כל השפכטל שיש לי כל השבוע.

אחד יורד

מהמדרכה הולך לכביש, מציץ. הגיע אוטובוס או לא הגיע? אחד כבר מחכה בפינה, מאותת לו, בדרך, לא בדרך.

כולם בלחץ.

אבל יש שם אחת, קוראים לו רב שמשון.

רב שמשון יושב ככה, מחייך, מסתכל על כולם וצוחק.

אומר, איי, איי, מה אני אגיד לכם? הנהגים של דן, אין כמותם צדיקים,

מזכי הרבים,

מסיעים את בני ישראל.

אה,

הלוא נאמר מפורש, הביא דן את כל האדם,

ובפרט את דן,

חברת דן,

הביא דן את כל האדם, קו זכות.

הנהגים האלה ממש מסכנים, ודאי תקועים בפקקים,

חם להם,

כולם מציקים להם.

יש כאלה שעולים למעלה ומביאים להם

כרטיסייה מנוקבת מלאה חורים ומבקשים עוד חור אחד, אם אפשר.

יש כאלה שלא נותנים כסף, מבקשים עודף.

יש כאלה שמדברים איתם בשפות שהם לא מבינים. יש כאלה שדופקים בדלת, תפתח באמצע הנסיעה.

יש כאלה שרוצים לרדת באמצע ההייווי.

יש אנשים שמדברים איתם, לא מצחצחים שיניים בכלל.

יש כאלה שעפים להם כל מיני מאכלים מהפלטה.

לא פשוט. והם עומדים בכל הלחץ הזה,

והם צריכים לשרת את הקהל. ומהבוקר עד הערב נוסעים הלוך ושוב, הלוך ושוב.

אחד שמע את זה, אמר, אתה יודע מה? אתה צודק.

לא כולם ככה.

התחיל ככה

לרדת.

רבי שמשון הזה יחיה לאריכות ימים, לא יהיה לו סוכר,

לא לחץ דם,

לא יהיה לו שבץ לב. הוא רגוע, לוקח את החיים בכיף, סבבה.

בצדק תשפוט עמיתך.

איזה כיף לחיות ככה.

אבל לא כולם ככה. הנה, יש אנשים עצבנים. לא פותחים להם, הם דופקים ודופקים ודופקים. לא דופקים פה, הולכים לשם, דופקים מכאן.

יש אנשים שהם עצבנים, וזה מה שמדריך אותם, מדריך את מנוחתם גם.

היה מעשה לא מזמן בשכונה ליד בני ברק,

יהודי, עצבני קצת.

יש לו משאית לבטון.

הוא גר בבית פרטי ויש לו חניה,

ותמיד כשהוא יוצא מהחניה לעבודה,

במדרכה הנגדית חונה רכב,

והרכב הזה שחונה ממול

מקטין את אפשרות התמרון שלו לצאת החוצה.

אז על הבוקר ב-05,

כל השכונה מתעוררת,

הנגבה,

פיפ, פיפ, פיפ, פיפ, פיפ, כולם מתעוררים.

למה?

מישהו חונה עד שהוא יבוא.

הוא יכול לצאת,

אבל בקושי,

אבל למה שהוא יצא בקושי?

שיצאו כולם מהחלונות בקושי.

פיפ,

כשהוא חוזר ב-05 אחרי הצהריים,

כל ילדי השכונה ממתינים לו.

החוויה היומית,

כבר בהתחלת הרחוב,

פיפ, פיפ, פיפ, פיפ, הוא מגיע.

יום אחד הוא מגיע,

עצבני מאוד, הוא גם לא הספיק

להוריד את כל הבטון.

מכונית

חונה במדרכה הנגדית, ולא עוד.

הפעם מכונית חדשה בתוך החנייה שלו.

בוא הנה, זה כבר מוגזם.

לוקח רוורס,

מרים,

שששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש .כל שארית הבטון על הרחב החדש.

יצק אותו יציקה,

מבסוט.

עולה למעלה, הפעם ילמדו יותר. אין חניות ברחוב בכלל. אחרי מקרה כזה,

בטוח, רחוב ריק.

איך שהוא נכנס הביתה,

הוא רואה את המשפחה,

כולם יושבים, מוחאים כפיים, מזל טוב, מזל טוב.

שואל, מה קרה? אין לי יום הולדת.

אמרו לו, מה, לא ראית את האוטו החדש?

קנו לו אוטו חדש.

אבל מה שכרו של הכעסן?

כעסו.

כתוב, כל הכועס, כל מיני גיהינום שולטים בו.

מה יצא לו מזה?

בכעס פותרים בעיות?

מביאים חדשות.

אבל מה לעשות ככה, רוב בני האדם כועסים, כועסים על כל דבר.

החיים, אומרת התורה, צריכים להיות מתונים, שלווים, סבלנות מדת החכמים.

בצדק תשפוט עמיתך.

כמה אנחנו טועים,

וכמה אנחנו גורמים נזקים סביבתיים,

וכמה חברים הפסדנו בחיים בגלל שלא לימדנו זכות.

אם היינו מלמדים זכות,

היינו מרובים ומשופעים באנשים אוהבים מסביבנו.

אבל כיוון שלא,

אז מצטמצמים, למה? אה, הוא אמר עליי ככה? בסדר, אוקיי.

סוגרים חשבון פעם אחרת.

כמה נזק יוצא לך מזה? זה הולך ומתפשט, והגלים האלה לא מפסיקים.

התורה מלמד אותנו, בצדק תשפוט עמיתך.

יש דוגמאות רבות, אך לא אאריך.

עוד דבר,

ואהבת לרעך כמוך.

לאהוב, אנחנו יודעים מה זה לאהוב.

אנחנו לא יודעים מה זה לאהוב.

אנחנו חושבים שאנחנו יודעים מה זה לאהוב.

ואהבת לרעך כמוך, יהודים יקרים,

לו הייתי דלת.

כן,

יש פה רק איזו בחורה שצריכה ברכה והיא קשה לה כבר להמתין, היא צריכה ללכת.

כן, מה השם?

אסתר הררי בת חביבה,

השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

מהרה, מהרה, מהרה.

אבל תקבלי עלייך מצוות, מה שאת יכולה, בסדר?

הכל טוב.

סליחה שהמתנו עד עכשיו.

כן, ובכן, יהודים יקרים,

מה זה ואהבת לרעך כמוך?

אהבה מהי?

בואו תשמעו.

הרבי מברדיצ'וב פעם אחת שמע שני שיכורים

שמדברים ביניהם,

והוא אומר שמהם הוא למד מהי אהבה.

מה זה אהבה?

אומר הרבי ככה,

שיכור אחד אומר לחברו, אתה אוהב אותי?

אומר לו, מת עליך.

אומר לו, מה, באמת אתה אוהב אותי ככה? אומר לו, כן.

איך אני אדע?

אומר לו, מה, אתה לא מאמין לי?

הוא אומר לו, אני לא מאמין לך.

איך אני אשכנע אותך?

הוא אומר לו, אתה יודע מה חסר לי?

השיכור נדם.

והרבי מברדיצ'וב הבין.

מה חסר לשני אם אתה יודע מה חסר לשני זו אהבה.

אדם שאוהב

מרגיש ויודע מה חסר לשני.

אם הוא לא מרגיש ולא יודע, הוא לא חש את השני בכלל.

אמא אוהבת את הילד.

איך יודעים? היא יודעת מה חסר לו.

מתי הוא צריך לשתות? כמה הוא צריך לשתות? מה טוב לו לשתות?

מתי הוא צריך לאכול?

כמה פעמים הוא צריך לאכול,

להלביש אותו, לנקות אותו.

כל מה שרק אפשר היא עושה. צריך לקום בלילה, צריך לקום כמה פעמים.

היא דואגת לבן שלה כי היא אוהבת את הבן שלה. היא משחקת איתו אפילו שהיא עייפה,

היא שרה לו, היא מנגנת לו, היא עושה הכל.

הכל היא עושה.

משמיעה קולות,

הכל היא עושה.

היא אוהבת את הבן שלה.

יש ספק שאמא אוהבת את הבן שלה? אין ספק, נכון?

אותה אימא,

היא אוהבת את הבעל שלה?

אותה אימא אוהבת את הבעל שלה?

בטח שאוהבת.

כמו הילד שלה?

לא. אה, לא. למה לא?

מה, היא לא יודעת מה חסר לו?

או שהיא יודעת רק מה חסר לה.

אני אתן לכם דוגמה.

בשתיים וחצי יוסי קם.

קם באמצע הלילה, שתיים וחצי.

שושי,

תעשי לי כוס תה.

תגיד לי, מה קרה לך?

השתגעת? בשתיים וחצי כוס תה?

לפני שאתה הולך לישון תשתה ג'רי כאן.

אז הוא אומר לה, שושי,

אבל לפני חצי שעה

התינוק שלנו בן חודש בכה,

ואת קמת ונתת לו חלב.

הוא רק חודש פה,

אני שלושים שנה מפרנס אותך, לא מגיע לי כוס תהי.

אז היא אומרת לו, שושי, תעשה לשתינו.

אה, בסדר.

זה אישה אוהבת?

כן, את עצמה.

היא רוצה לישון

שבעלה ישתה ג'רי כאן,

או שייקח ממיה למיטה.

שהיא תקום בשבילו, מה, הוא תינוק?

מה אתה תינוק?

אבל ככה זה.

לאהוב פירושו להרגיש מה חסר לשני.

למה יש מריבות וסכסוכים וגירושין הרבה? אתם יודעים למה?

כי כל צד רוצה לקבל.

לא רוצה לתת,

רוצה לקבל, מוכן לתת,

אחרי שהוא מקבל,

אבל האמת צריכה להיות הפוך.

לתת

וגם היא תיתן. לתת וגם היא תיתן. לאף אחד לא יחסר, כולם יקבלו הכול.

אבל לא, שהיא תתחיל. לא, שהוא יתחיל.

וככה זה מתחיל ולא נגמר.

זאת אומרת,

אם היינו מתחנכים, כמו שהתורה אומרת, לתת, לתת, לתת, ובפרט לקרובים, לאלה ששיתפנו אותם בחיינו,

החלטנו ללכת יחדיו,

אם אנחנו מחליטים,

אז כל אחד צריך להשתדל להשלים את חסרונו של השני.

אבל אף אחד לא הולך להתחתן בשביל לתת. רוב האנשים הולכים להתחתן בשביל לקבל.

כל אחד בוחן את השני, מה הוא יקבל ממנו בחיי הנישואין.

מעטים ובודדים האנשים שמסתכלים על התפקיד

של הנישואין

כדי לתת ולהעניק לצד השני.

אז לכן, באמת כולנו יש לנו את הכוח להעניק ולתת,

אבל אנחנו מוכנים לתת ולהעניק בדרך כלל למי שעושה את רצוננו.

מי שמקשיב לנו, מציית לנו ב-100%,

אז אנחנו מוכנים. ואם פעם אחת הוא לא שומע, כבר מצמצמים את הנתינה, כבר מענישים.

כבר, הופ,

וככה זה הולך ומצטמצם עד שלא נותנים כלום, רק מבקשים.

החיים לא צריכים להיות בנויים ככה, הם צריכים להיות על בחינה של לתת ולתת.

משה רבנו,

הוא היה אחד מהגדולים

בעם ישראל, שרק נתן ונתן. רץ לפני עם ישראל 40 שנה,

ורק נתן מעצמו, מחייו, מאישיותו, מכל-כולו, בשביל עם ישראל.

התפלל עבורם, הגן עליהם,

הביא להם, נתן להם, קרע להם את הים, עשה הכול.

מה לא עשה?

ותמיד רטנו, ותמיד סירבו, ותמיד הגשו עורפה, והוא המשיך.

ולא אמר, מה יוצא לי מזה? עזוב אותי, לא רוצה. לא.

אלא, משה רבנו ממשיך 40 שנה.

אתם יודעים, יום אחד לפני שהוא נפטר.

לפני שהוא נפטר, הוא מתחנן לקדוש ברוך הוא.

ואתחנן אל השם בעת, אהי לאמור, פרשת השבוע הקרוב.

מתחנן לקדוש ברוך הוא 515 תפילות לקדוש ברוך הוא, להיכנס לארץ ישראל.

הקדוש ברוך הוא אומר לו, רב לך, אל תוסף, דבר אליי עוד בדבר הזה.

משה רבנו מתפלל שיזכה להיכנס.

הוא הביא את כל עם ישראל למצב שהם עומדים להיכנס.

הוא לא נכנס.

אף אחד מ-600 אלף איש מישראל לא מתפלל בעבורו.

הוא מתפלל

כל הזמן, מבטל גזרות.

היה מצב שהקדוש ברוך הוא אמר לו, הרף ממני ואשמידם.

אני אכלה אותם.

אני אקים ממך זרע.

אתה תהיה כמו נוח.

ממך יתחיל עוד פעם העולם היהודי.

הוא אומר לו,

ימותו מאה אלף כיוצא במשה,

ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל.

איפה מצאנו כזה דבר? יש איזה עסקן ציבורי כזה?

זה לתת, לתת, לתת.

האבות הקדושים, אברהם יצחק יעקב,

לתת,

לתת, לתת.

כל גדולי ישראל, לתת, לתת, לתת.

אנחנו צריכים להתחנך לזה.

אם היינו מתחנכים לזה,

הציבור שלנו היה נפלא,

עם ישראל היה באמת תבוא, ובדיוק כמו שהתורה רצתה שעם ישראל ייראה, ככה היינו נראים.

אבל מה לעשות?

לימדו אותנו הפוך.

חינכו אותנו הפוך.

שאדם יהיה לו אמביציה, שהוא ישאף,

ואפילו על חשבון זולתו.

ואנשים במרפקים משתדלים להתקדם גם על חשבון אחרים.

התורה לא מחנכת כך,

אבל על זה צריך לעבוד.

עד כאן הפתיחה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן?

מה השם?

כבוד הרב, אני באתי במיוחד מאיתמר, עם הבת שלי, חוה רחל, בת נועה.

היא ילדה טובה,

יש לה אולי אינטליגנציה,

אבל היא לא מצליחה כל כך להראות את זה. לא, שומעים טוב את המיקרופון שלה.

אני הבאתי אותה לכבוד הרב, שייתן לה ברכה, שהיא תהיה ילדה טובה וצדיקה,

כי היא לא מבינה, והיא עושה בלאגן בבית,

והיא מפריעה לאחים שלה.

מה שמה?

חוה רחל, בת נועה.

ואת מוכנה ללמוד? היא לא מצליחה לדבר,

היא לא מצליחה לדבר,

ובגלל זה לא מבינים אותה גם, אז מאוד קשה לה בחיים,

כי חייבים... את מוכנה ללמוד שתי הלכות לשון הרע? אני מוכנה הרבה יותר מזה, זה כלום בשבילי. שתי הלכות, בסדר? יותר, הרבה יותר.

שתי הלכות. זה כבר קיבלתי, אני רוצה עוד משהו. עוד שתיים.

עוד.

אני רוצה הרבה דברים לקבל בשבילה. עוד שתיים. כמה?

עוד שתיים? אז אמרתי, עוד שתיים. ארבע, הלכות שש, שמונה. כמה את רגילה?

עוד שתיים.

ארבע, אבל אני מוכנה לעשות בשבילה הרבה יותר.

תעשי לבד, עוד שתיים. אני לא יודעת מה.

אני רציתי שכבוד הרב יגיד לי מה לקבל בשבילך. הנה אמרתי, עוד שתיים.

זה הכל. את יודעת מה זה אומר?

תודה רבה. תנא דבי אליהו, כל השונה הלכות בכל יום,

מובטח לו שהוא בן העולם הבא.

אם אדם לומד רק שתי הלכות כל יום,

שתי הלכות, והוא מקיים אותן,

שתי הלכות כל יום, מבטיח לו אליהו הנביא שהוא בן העולם הבא.

נו,

זה הכל. מה זה הכל?

עולם הבא.

אבל לקיים גם.

עוד פעם, משמע,

איך חווה רחל בת נועה,

השם ישלח לה רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, ותדבר ברור ותמלל בשפה ברורה.

כן, שאלות.

כן, שאלה?

כבוד הרב, אתה דיברת על,

יש סוגים של אנשים,

שיש אנשים שהם מבחינת נתינה.

עכשיו, זה, זה, הם נולדים כאלה, נכון?

נכון.

אומר הרמב״ם

שיש אנשים שבתחילת תולדתם

הם נולדים

עם מידות מסוימות.

יש כאלה שמסגלים אותם בהמשך מתוך לימוד,

יש כאלה שהחברה שהם נמצאים בה משפיעה עליהם,

כי הרבה חברים עושים ושכנים עושים.

אבל יש כאלה שגם נולדים עם נטייה למידות מסוימות שהם לא יודעים אפילו שיש בהם אותן,

וברגע מסוים בחיים זה בא לידי ביטוי.

זה נכון.

וכל אחד מאיתנו צריך להגיע מהנקודה שבה הוא נמצא עם המידות שלו,

להשוות את מידותיו לפי מה שהתורה אומרת. ובהלקות דעות של הרמב״ם, ביד החזקה, הוא מבאר בדיוק מי המידות הלא טובות ומי הטובות.

האמת שכל מידה ומידה יש לה מקום,

כך או אחרת.

לדוגמה,

קמצנות זו מידה לא טובה,

אבל פעמים המידה הזאת טובה.

שאדם יקמץ במותרות,

זה טוב.

לדוגמה, אדם אוכל הרבה הרבה הרבה הרבה. אם הוא יקמץ קצת בזה, הוא יהיה יותר בריא.

אדם מפזר את כספו,

זה גם לא טוב. למה?

בסוף הוא יצטרך לבריאות. הוא מחלק, מחלק, מזמין, מזמין,

ובסוף הוא מוזמן לבית הדין.

אדם שהוא אפיקורוס, זו מידה גרועה.

אבל אם הוא אפיקורוס לקבל דעות כוזבות, זה מצוין.

הוא לא מוכן להכניס שיבושים לראש, זה טוב מאוד.

אדם שהוא רחמן, זה טוב.

טוב מאוד, מידת רחמים. אנחנו מצפים מאנשים שיהיו רחמנים, נכון?

אבל אסור לרחם על אכזרים.

כל המרחם על האכזרים,

סופו שמתאכזר

על הרחמנים,

במקום שצריך לרחם.

זאת אומרת, המידות,

על פי התורה צריך לדעת מה טוב ומה לא טוב.

זאת אומרת

שכל אחד יש לו את הניסיון שלו,

אבל אף אחד מאיתנו לא יכול לומר, אני פטור משום שאני נולדתי בצורה כזאת.

לא, הוא צריך לעבוד על זה.

אז אחד צריך על מידת הקמצנות, אחד על הרחמנות, אחד על אכזריות,

וכן הלאה.

כבוד הרב, השאלה שלי, מה קורה לבן אדם

שנמצא בחברה שהיא אגואיסטית,

הוא מבחינת הנתינה, הוא מרגיש מתוסכל עם זה.

הוא מרגיש מתוסכל, כאילו הוא יוצא פראייר. אז בוא אני אסביר לך.

השאלה, איך הקדוש ברוך הוא מסתכל עליו.

הקדוש ברוך הוא לא נותן לעשיר עושר בשביל שיישאר לו. כתוב, עושר שמור לבעליו, לרעתו.

אם יש עושר והוא שמור לבעליו, זה לרעתו, כי הקדוש ברוך הוא לא נתן את כל העושר לאדם.

כמה הוא יאכל?

האם הוא יאכל פי שניים, פי שלושה, מאדם רגיל?

הוא ייסע בכמה מכוניות בעת ובעונה אחת?

יישן על חמישה מצעים?

אם הקדוש ברוך הוא נתן לו,

אז כתוב, את העני עמך.

גם מה שיש ומגיע לעני זה עמך, אצלך.

ואדם מתבקש

שייתן ממה שיש לו גם לאחרים לזולתו.

אתה נמצא בחברה שהיא אגואיסטית, סנובית, מסתכלת על כולם מלמעלה כמצליחנים נגיד.

אבל הם מסתכלים על אנשים שלא הצליחו בחיים כל כך,

או השנוררים האלה שבאים לבקש,

לך תעבוד, לך תעבוד.

אבל זה לא נכון לדון ככה כל אדם. למה?

יש אדם שבאמת הוא מצליח, הוא בא מרקע טוב, מבית טוב,

בסיס, למד,

העיסוק שלו, שהוא מתעסק, נדרש מאוד בשוק.

אבל יש כאלה לא כל כך מפותחים,

אומנה המשכל שלהם או האינטליגנציה או משהו אחר.

וזה מגביל אותם בחיים. לא שהם לא רוצים,

הם לא יכולים להגיע.

לפעמים שנקלחים למצבים קשים,

וצריך כמובן

להשתדר עד כמה שאפשר לעזור ולהשוות.

אז מי שיותר עשיר, צריך לעזור ליותר עני.

מי שיותר חזק, צריך לעזור ליותר חלש.

וכן, על זה הדרך.

זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה. עולם

חסד ייבנה.

גם עשיר

צריך את האינסטלטור.

גם עשיר

צריך את הנגר.

אם הם היו עושים לו שביתה,

אז הוא היה יכול לשבת רק לספור את הכסף כל היום.

כולנו נצרכים לכולנו.

אבל צריך לדעת איך על פי תורה מתנהגים.

עכשיו, אתה צריך לדעת דבר אחד, אף פעם לא תהיה מושפע מחברה.

החברה לא בדרך כלל צודקת.

ואיך בודקים? אתה צריך להסתכל בתורה, מה התורה מבקשת ממך.

אתה צריך לדעת.

מה שנכון, לקחת מהחברה, תיקח.

מה שלא נכון, תשליך.

רימון מצאת, קליפתו זרוק,

תוכו אכול.

מה שטוב, תיקח. מה שלא טוב, תשליך.

ככה תתנהג,

תבחן את הדברים. יקראו לך פראייר?

אצלנו בתורה, מי שקוראים לו פראייר, קוראים לו בעל חסד.

בעל חסד זה לא פראייר.

הפוך, זו מעלה, אחת מהמעלות הגדולות ביותר.

אברהם אבינו, נתברך במעלה הזאת, חסד.

את כל העולם הוא קיים בזכות החסד.

וכולנו חבים לו את מה שיש לנו בגלל החסד שהיה לו.

הבנת?

אני יכול להעיד על אבא שלי, זיכרונו לברכה, שהוא היה בעל חסדים מאוד גדולים.

בסוף הוא נפטר,

ושאנחנו היינו יתומים מאמא ומאבא,

וכשהוא נפטר האמא נפטרה לפני, והאבא יותר מאוחר.

עם כל החסדים שהוא עשה, לא היה לנו העניין הזה שמישהו יחזיר את החסד שלו.

זה לא מסתדר לי כל כך.

זאת אומרת, לא חינכתם את עצמכם לדבוק בדרכיו של האבא.

לא, הכוונה היא שאפילו משפחה, כאילו שהיינו ילדים קטנים,

אף אחד לא תמך בנו באותה מידה שהאבא תמך באנשים.

כן, זה בדרך כלל קורה. יש אמרה מפורסמת וידועה

שאבא אחד יכול לפרנס עשרה ילדים, עשרה ילדים לא מפרנסים אבא אחד.

זה שאדם עוזר לרבים זה לא אומר שיעזרו לו,

והבאתי דוגמה הכי מצוינת שיש לנו מההיסטוריה,

שמשה רבנו יכול להתפלל על שישים ריבו מספר פעמים ולהשליך את נפשו מנגד,

ומוכן למות ושלא תיפול ציפורן אחת מציפורנם, ואף אחד מכולם לא יתפלל בעבורו.

לא שייתן לו משהו,

שיתפלל רק, שיגיד כמה מילים לטובתו.

גם זה לא היה.

אז אל תתפלא.

זה הדבר שדיברנו.

רוב בני-האדם זה רק נטילה, אגואיזם.

מעט בני-האדם,

רק נתינה.

ומי שיזכה לזה, הוא יהיה מהמשובחים המעולים.

תודה.

כן, מי עוד רוצה לשאול?

בבקשה.

סליחה לכבוד הרב, אני בא מסוף העולם,

ובאתי לפה, לארץ-ישראל.

אני רוצה לשאול שאלה לרב.

אני באתי לארץ-ישראל, וראיתי מה שקורה פה.

שמעתי שיש 350 קלטות של הרב שעוסק 8,000 ימים ו-8,000 לילות לעם ישראל.

השאלה שלי היא, זה הכול לא אוקטיבי, לוגי.

השאלה שלי, העם שלנו, למה לא עושים ויכוח כמו שהיה פעם עם הרמב״ן,

ויכוח שיעשו שיקחו את יוסי שהיט ואת עמל לפיד,

ייקחו אותם, ישלמו אותם 50,000 דולר, 100,000 דולר, חצי מיליון דולר?

שיהיה פה ויכוח גדול, והעם יחליט.

לא הכנסת תחליט, העם יחליט האם ההוכחות של התורה אמיתית,

האם ההוכחות של הכוכבים,

האם ההוכחות של ה... זה הכול לוגי, זה לא כפייה, זה כלום.

כל ההוכחות שיש חיים לאחר מוות, כל הסרטים,

זה הכול אנשים, זה הכול ליברלי. למה לא עושים ויכוח פה,

ויכוח כמו פעם היה ויכוח נוצרים ליהודי,

שיעשו ויכוח יהודים ויהודים, לא בעבר, ויכוח שהעם פה אוהב, ליברלי, דמוקרטי, כל השטויות האלה.

למה לא עושים ויכוח כזה עם הרב ועם האנשים ויחליטו מה ההוכחות שצפונות בתורה? כל ההוכחות.

אני מכיר את הטלפון של 0.2, 6 וחמש פעמים 0. זה הטלפון של הרב שאפשר לשמור על

כל ההוכחות, לוגי.

אז למה לא עושים ויכוח כזה? טוב, קודם כול לא נותנים 50,000 דולר, 100,000 דולר וחצי מיליון דולר, לכן הם לא באים לוויכוח.

למה לא נותנים?

אין מי שייתן, אם תיתן, אולי הם יבואו. אם נותנים לכל הקלטות, אז למה שלא ייתנו לעשות ויכוח בכנסת אפילו? לא, לא ייתנו, כי לא רוצים להתווכח ולא רוצים להוכיח. למה? רוצים שזה יישאר ככה. אבל תראה, ההוכחה פשוטה, אתה מבין?

כן. זה כשבאים לדבר דברי תורה, תראה, האולם מלא ומפוצץ, ויש עוד אנשים בחוץ.

ואם היה בא לפה טומי, אולי יהיו 100 איש, אולי.

כן. אם כל הפעילים היו עובדים, אולי היו מגיעים. כן. זאת אומרת,

יש כאלה שיש להם מה למכור, יש כאלה שאין להם מה למכור.

כן. פה הייתה יצירת מצרים לפני. תראה, פה 25 שנה אנחנו מדברים. כן.

חילקנו 12 מיליון קלטות עד עכשיו. כן.

רק בחודש הקרוב אנחנו הולכים להוציא קרוב ל-200,000.

זאת אומרת, אנחנו עובדים, ואתה רואה שזה מביא פירות, ואנשים מתקרבים ומכירים את היהדות, ואפילו אתה, בסוף העולם, כשהגעת לפה,

מכיר ויודע אפילו כמה מספר הקלטות.

אני יודע, אבל אני שואל. אבל יש כאלה שלא מעוניינים שידעו את האמת.

אבל למה אנחנו לא משלמים חצי מיליון דולר? שאחד מהעם יקבל את זה, אם הוא מכחיש את זה, ויראה את זה לכל הציבור.

כן. אתה צריך רק להבין דבר אחד, לא מעוניינים שידעו את האמת. אבל אנחנו יכולים.

כמו שעשו לבן-לאדן 25 מיליון דולר, אז מי שמביא הוכחה לוגית נגד ההוכחות שלנו,

אז הוא מקבל מיליון דולר.

בבקשה, הנה תסרוג את ההצעה, תשים את מי שייתן את הכסף, ואנחנו מחכים.

תודה רבה.

אני יכול להוסיף על משהו שאמרת בקשר ל-"ואהבת לאחר כמוך"?

כן.

אני חושב שזה גם לקבל את האופי של השני, כמו שהוא.

אהבת לאחר כמוך, את האופי של השני.

איך קוראים לך? יאיר.

יאיר.

פירוש של יאיר, יפה מאוד. ועוד את האופי של השני,

כמו שאתה מקבל את האופי שלך.

ודבר שני, בקשר למשה, למה יהושע לא התפלל עליו?

זה פעם ראשונה, יכול להיות שאם יהושע היה מתפלל עליו, אז משה היה נכנס?

יהושע ידע שהוא צריך להחליף את משה רבנו והתפילה לאותו עיר, כי הוא ידע שרב לאכל תוסף, דבר אליי עוד בדבר הזה, כי הוא היה התלמיד המובהק שלו, והוא ידע את זה.

אחרים שלא ידעו בדיוק את זה,

היו צריכים להשתדל בעבורו ולהתפלל.

אתה יכול להביא לי מסכת בגמרא ומקורות שאני אקרא ואנשים פה ילמדו?

תיקח, כן, את כל הגמרא,

מברכות עד נידה, תלמד שישים מסכתות,

בעזרת השם.

כן, ברוך רבי יזמן, בעזרת השם. ועוד מקום, בישיבת השרון שהתחלתי לבוא אליה,

בישיבה נהדרת, ואתה גם באת אליה, נכון?

נפלא מאוד, אתה רואה? אפשר ללמוד תורה גם בישיבת השרון. לצערי היום לא באתי, גאורלתי קבצים בהם בפריל המחשב, נכון? זה לא חטא?

לא נדבר על זה עכשיו, בסדר?

אבל מחר, בעזרת השם, אני אהיה בישיבת השרון. יופי, שיהיה בהצלחה, יאיר.

כל טוב. כן, בבקשה.

כן.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

האחיין שלי, זיכרונו לברכה, נפטר לפני חודש.

הוא היה תינוק בן שנה וחמישה חודשים.

ואיזה רב אמר לנו שהיה בו גלגול של רבי חננאי בן תרדיון,

והוא נפטר בב' בתמוז.

אז רוצים לדעת אם יש אפשרות שזה גלגול נשמות.

קודם כול, צריך להבין, אף אחד לא יכול לדעת גלגול של מי זה היה, זה ברור.

מי שאמר לכם את זה לא יודע בין ימינו לשמאלו.

דבר נוסף, צריך להבין שמי שנפטר בהיותו צעיר,

פחות מגיל 13,

אז ודאי שהוא נפטר על גלגול קודם.

עכשיו, לא רק הוא גלגול, גם אנחנו.

רק מה, מה שברור, שמי שנפטר לפני כן,

אז הוא מזדכה ויוצא מכאן נקי.

כי מה שרצו ממנו בעצם, הוא השלים.

אם הוא לא היה משלים, היו משאירים אותו עוד.

מכיוון שהוא השלים, דהיינו, אם יגזר עליו לחיות שנה,

חמישה חודשים,

ואחרי זה להיפטר, אז התיקון שלו היה רק בשביל לבוא לפה, לשהות את הזמן הזה ולהיפטר.

זאת אומרת,

חשבון שמיים, מה היה עם כל נשמה ונשמה, אין בנו היום מי יודע ומי רואה.

אין דבר כזה.

בזמן הארי הקדוש, לפני כ-500 שנה,

היה הארי הקדוש שיודע את הגלגול של כל אחד ואחד,

מי הוא, מה הוא, מה שורשו, מה בא לתקן, הכול.

והיו אותות ומופתים שראו את זה כל גדולי הדור,

באותו זמן.

הדברים מפורסמים.

אבל מני אז ועד היום, אין דבר כזה.

היה לו סרטן,

וגילנו את זה רק שבוע לפני שהוא נפטר.

אז זה אומר שזה משמיים, כי גם אם היינו מגלים את זה כאילו יומיים לפני,

אז אם זה מה שנקבע בשמיים, זה מה שהיה, נכון?

הסברתי, גם בלי שהייתה את המחלה.

גם אם חלילה היה מת מיתת עריסה,

וגם אם חלילה היה קורה משהו אחר, או חלילה נחנק בשינה,

או חלילה נופל עליו משהו, זה לא משנה מאיזה סיבה. כל מי שהוא פחות מגיל 13 ולא התחייב עדיין במצוות,

זה לא על עכשיו, כי הוא לא חטא כלום.

הוא עוד לא עשה כלום, הוא עוד לא היה חייב במצוות.

ואם הוא נפטר לפני כן, אז זה על גלגול קודם.

ב-30 שעלינו אליו לקבר יום השבוע,

אז הוא בא אליי בחלום והוא חייך.

סימן טוב.

ככה כתבי.

הוא אצל הרב טאיה,

שכשבא, נפטר בחלום, או שהוא לבוש בגדי לבן, או שהוא מחייך,

או שהוא נראה טוב, או שיש שילת אור מסביבו,

זה מורה שיש מנוחה לנפשו בעולם העליון.

תודה רבה. תהיי בריאה.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

כי קודם יש לי שתי שאלות שמציקות לי.

אחת איפה ואחת למה.

עם מה אתה מעדיף שאני אתחיל?

עם למה.

סבבה.

נתחיל עם למה.

תראה, אני כעיקרון מניח תפילין כל יום,

ואני משתדל כאילו ללכת ללימודים כמה שאני יכול, ללימודי גמרא ולימודי הלכות כמה שצריך,

כמה שאני מסוגל.

אבל יש דבר שלא מסתדר לי.

אם קודם לבריאת העולם

היה את בורא העולם,

ובסוף בריאת העולם,

כשכל העולם החומרי ייעלם,

מה שיישאר זה בורא עולם,

נכון או לא?

אז למה כל זה?

שבורא עולם יברא ברואים ויטיב עימם,

בלי כל התאריך של המצוות,

בלי כל התאריך של חטא,

עונש, שכר.

למה?

קודם כל, אם אתה שואל למה עליו,

אין לנו תשובה על למה עליו.

אם אתה שואל למה עלינו,

אז אנחנו צריכים להיות מבסוטים שאנחנו יכולים לשאול למה.

כי אנחנו קיימים.

עכשיו, אנחנו לא ניפטר.

אנחנו אומנם נפטרים מן הגוף,

אבל לא מתים במושג של נפטר, שכולם חושבים נפטר, אז הוא איננו.

אנחנו ממשיכים והופכים להיות נשמות נצחיות,

כמו המלאכים.

עכשיו,

יש חמישה עולמות.

עולם הזה, עולם הנשמות, גן עדן, גיהינום, עולם ימות משיח, עולם תחיית המתים, ועולם הבא.

אנחנו צריכים לעבור את המסלול הזה.

בסוף, כשנהיה בעולם הבא, אלה שזוכים לעולם הבא,

אשרי מי שזוכה לחיי העולם הבא, הוא יחיה לנצח.

הנשמות יחיו לנצח.

אבל העולם הזה, מבחינת העולם הזה, לא יהיה קיים.

באופן הזה שהוא קיים היום, הוא כבר לא יהיה קיים.

כמו שאם אדם נפטר מכאן והוא עולה לגן עדן,

אז העולם שנקרא גן עדן הוא לא עולם כזה חומרי, גשמי.

זה עולם של נשמות.

אבל גם הוא לא הכי זך שיש,

הוא רק הכנה והתכוננות לעולם הבא.

זאת אומרת,

לא נוכל להגיע מפה ישר לעולם הבא, כי זו דרגה הרבה יותר גבוהה,

והשכר הכי גבוה שיש בגן עדן הוא רק התחלה של העולם הבא,

וצריך הזדככות של הנשמה והכנה ומסוגלות

לקלוט את האורות הגדולים שמחכים.

אז לכן מסביר הרמחל שכל זה רק מעבר, לכן זה עולם שני.

ברור לי. אחר כך יש עולמות נוספים.

עכשיו, מבחינת הקדוש ברוך הוא,

כשהוא רוצה להיטיב,

מה שאנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא רוצה להיטיב, זה אנחנו בודקים את הדברים מנקודת מבט שאנחנו קיימים פה.

מה הבחינה שלא אין לנו בזה שום צד של מחשבה?

כי אנחנו מכירים את הקדוש ברוך הוא רק כלפינו.

אנחנו לא מכירים את הקדוש ברוך הוא כלפי עצמו, כלפי מהותו.

אנחנו יודעים שאנחנו פה,

סימן שהוא קיים.

שאם לא הוא, איך אנחנו פה?

אז ברור לנו שאנחנו פה.

כשאנחנו מתבוננים בדברים,

אז מי ששמע את ההוכחות שאני מביא בורא, נברא, מגביל, מוגבל, כול יכול וכו', אז הוא מבין למה, ומה זה להטיב וכו' וכו' וכו'.

אבל כל זה רק מנקודת מבט שאנחנו מסתכלים על הדברים כלפיו.

אבל בלעדינו,

אין לנו שאלות עליו, כי אנחנו לא יודעים אפילו מה לשאול.

אנחנו שואלים רק מנקודת מבט של אדם נברא.

לכן מטמיע אותנו מה הישות שלו, המהות שלו,

הכוונות שלו.

אין לנו בזה שיג ושיח.

אבל איך אין לנו בזה כלום אם בכל דבר אחר יש לנו מושג?

כי אתה נברא, וכל מה שיש לך מושג זה רק ביש.

אחרי שראית את היש.

בדבר שלא השגת מעולם לא יכול להיות לכל מושג.

אבל זה הדבר היחיד שיש.

אין, כאילו, אין דבר כזה שיש אין.

אין דבר כזה שיש אין? אין דבר כזה שיש אין.

אין דבר כזה שיש אין. אין. אז איך אמרת שאין?

זה לא נכון.

סימן שאין זה יש.

גם האין הוא ביחס. אני לא מדבר מבחינה רוחה, אני מדבר מבחינה חומרית. כן, כן. גם האין הוא ביחס ליש.

יש יחס בין היש ל-אין.

אבל אתה צריך להבין, כל זה גם כן, האין הוא ביחס ליש שאנחנו מכירים.

אבל גם האין

הוא עניין של יש.

אבל אין ויש זה לא יחס, זה ערכים מוחלטים, או שיש או שאין. זה לא יש קצת ואין קצת. לא, יש, יש.

יש קצת ויש אין קצת.

מה זה אומר?

דוגמה.

יש פה 1,500 איש.

קודם היה 1,000. אז היום, זאת אומרת, כרגע יש יותר מה-n שהיה קודם.

לא נכון. היש היה תמיד יש. היה תמיד 1,500 איש. לא הבנת, פה אני מדבר ביחס למקום. אה, אז אתה אומר ביחס למקום. בוודאי. סבבה, אבל אני לא מדבר על כמות מספרית. לא הבנת.

לא הבנת.

היו זוג,

נהיו שלושה,

נהיו שמונה,

היש גדל,

היה פחות, נהיה יותר.

תמיד זה ביחס

יש ואין למקום גם,

כי אנחנו מוגדרים במקום,

וזה תמיד נמדד לפי זה.

פעם הייתה אוכלוסייה של 4 מיליארד אנשים, היום יש 6 מיליארד אנשים.

ולכאורה הקוסמוס נשאר אותו דבר,

אבל זה לא נכון.

יש מטאוריטים שנופלים, מתפוררים, נשרפים, אינם.

יש כאלה שעוד קיימים. אם יהיה תהליך כזה, אז עוד פעם, משתנה כל הזמן. האיזון הזה הולך ומשתנה כל הזמן.

וזה ביחס למקום וזמן.

אז אתה אומר כאילו שיש דבר כזה, יש מאין.

ודאי שיש מאין. איך הומצאנו?

מלבד הבריאה.

מה זה מלבד הבריאה? חוץ מה... יש רק את הקדוש ברוך הוא, שהוא האין-סוף ברוך הוא.

יש אין אחד שהוא אין-סוף ברוך הוא.

זה האין-סוף ברוך הוא, זו הגדרה שאנחנו יכולים להגדיר את הקדוש ברוך הוא, אין-סוף ברוך הוא.

אבל כיוון שהוא היה לבדו,

ולבדו זה לא אחד שעומד באוויר,

בחלל, כמו שאנחנו מבינים.

לבדו זה כאילו לבד, הוא עומד לבד, ואתה יודע, ככה איזה מין תיאור כזה שאנחנו מנסים לצייר.

לא היה זולתו,

הוא הנצחי היחיד, הוא המציאות היחידה,

והוא המציא את כל הנמצאים.

אנחנו יכולים להגיד רק מתי שעלה,

מתי שעלה, זה המושג שאנחנו יכולים להשתמש בו, מתי שעלה במחשבה,

שזה גם מושג לא נכון,

מתי שעלה במחשבה,

אז הוא החליט לעשות א', ב', ג', ד'. איך אנחנו יודעים?

היות שאנחנו פה.

אם אנחנו פה, זו העדות והראיה

שהוא ברא בזמן מן הזמנים אותנו.

אבל עדיין לא ברור לי, אם בורא עולם הוא מעל הזמן,

מעל המרחב ומעל המקום,

אז למה כאילו, למה הדברים צריכים לקחת זמן?

למה? אם הוא יודע מה התחלה, למה? אתה גם הבראה את הזמן, לא הבנת.

הזמן נברא בשבילנו, לצורכנו מרגע שלנו. בשבילנו, אבל הוא יודע מה יהיה בהתחלה ומה יהיה בסוף, לא משנה מה. נכון. אז למה?

למה מה? הוא כבר יודע. למה מה? הוא כבר יודע. למה מה? למה הוא מחכה? למה? למה הוא מחכה? למה? לסוף. למה שתעשה קודם.

אבל הוא יודע מה אני אעשה. אז למה הוא יודע מה תעשה? אז למה לחכות? בוא נגמור את זה עכשיו. אחד נכנס לבית-חולים

והוא רוצה לנתח את הבן-אדם.

אז אני עומד ואומר לו, שמע, הייתי בארצת פתח-תקווה, עמד שם אחד עם חולצה אדומה, ואמר, אז למה?

אז למה?

אז הוא שאל אותי, מה אתה שואל?

אני אומר לו, למה אתה מנתח אותו?

הוא אומר, איזו שאלה, הוא עולה, צריך לנתח אותו.

הוא אומר, אבל הוא ימות בסוף, לא עכשיו, בעוד 20 שנה הוא ימות, לא?

אז למה? לא חבל לחתוך אותו?

תשאיר אותו ככה עד שיעמוד לבד.

אז למה? למה אתה עושה את זה?

עכשיו נשאל לנו איפה.

אני שואל,

איפה אפשרות הבחירה?

איפה אפשרות הבחירה?

אם הכול ידוע מראש, ולא משנה מה, וכל הנבואות שנכתבו התגשמו, ונשארו רק שניים,

וגם הן התגשמו,

אז איפה אפשרות הבחירה?

אם ההתחלה ידוע, והסוף ידוע. אני אגיד לך.

איפה אפשרות הבחירה?

יש אחד החליט לצאת לפיגוע,

להתפוצץ.

יש אחד החליט לצאת לפיגוע, ובסוף התחרט.

רגע, שניהם יצאו מאותה סיבה.

שניהם התכוונו להיות שהידים.

אחד בסוף בחיפה החליט לא להתפוצץ,

וכל השאר החליטו כן להתפוצץ.

הייתה להם בחירה או לא הייתה להם בחירה?

יכול להיות.

בטח, מה זה, עובדה, שניהם יצאו, אותו דבר, אותן כוונות, אותם מסרים, חגורות עליהם,

הכול, הלכו להתפוצץ. אחד ברגע האחרון החליט לא.

מי עיכב אותו?

אף אחד. הוא החליט. פתאום, לא יודע מה הסיבה,

החליט שלא.

אז רגע, רגע, רגע. לא, לא, רגע, רגע.

אם אתה אומר דבר כזה, אז בעצם,

מאיפה אני יכול לדעת מתי כשאני עושה משהו

ויש תוצאה על המעשה הזה, מאיפה אני יכול לדעת אם אני הגורם או שזה מגיע לי?

אם, לדוגמה, אתה לא היית גורם, והגורם היה הקדוש ברוך הוא, לדוגמה, זה מה שאתה שואף להגיד,

אז הקדוש ברוך הוא לא היה אומר, לא תרצח.

כי אם אתה רוצח,

הרי אתה לא הגורם.

אז מי גרם? הוא. שהשופט ישפוט אותו.

אני לא בתמונה, אדוני. אני כלום. עשיתי מה שהוא אמר.

בום.

זהו.

הוא מת. למה? כי הוא בתסריט היה צריך למות.

אני הרוצח, אני הצדיק, כי עשיתי את רצון הבורא.

הוא סתם אמר, לא תרצח. סתם, בשביל להצחיק את הקהל. אז הוא אמר, לא תרצח.

אבל אני רצחתי, כיוון שהוא הגורם לגנוב.

אני גם גונב. למה אני גונב?

הוא החליט שאני הגנב.

מאז שאני נולדתי, הוא הכניס לי בראש לגנוב. אני אשם? אני לא אשם?

כבוד הרב, כבוד הרב, היה אחד שגנב והיה אחד שרוצח. זאת אומרת, היה אחד שנרצח והיה אחד שנגנב לו משהו. נכון. נכון? הם נענשו.

אחד נגנב ואחד נרצח. נכון. הם נענשו ונענשו על ידי בעל חובה. הם בחרו להירצח? הם לא בחרו להירצח. הם בחרו להירצח? הם בחרו להיגנב? לא. אז איפה הבחירה שלהם?

לא, לא, שנייה, שנייה. מה? לא, לא, לא. כן, כן, כן. לא, לא, רגע, רגע. כן. אם אחד נגנב לו משהו, הגיע לו שיגנב לו משהו. החלטת לפי מה?

מה זאת אומרת? אם נגרם לה איסורים? כן. אז זה היה בעוון משהו שהוא עשה. לפי מה אתה אומר? לפי התורה? לפי התורה, ברור. יפה. לפי התורה אתה אומר שאם נגנב למישהו, אז מגיע לו. לא. אם נגנב למישהו, סימן שהאיסורים שנוצרים כתוצאה מהגנבה מגיעים לו. למה איסורים? הוא צריך לשמוח. סוף סוף התקיים, לא תגנוב.

אבל התקיים כן תגנוב.

התקיים כן תגנוב? התקיים, גנבו לו. אה, אז למה התורה אמרה לא תגנוב?

התורה אמרה לא תגנוב, כי... סתם, בצחוק.

מה לא? לא, זאת לא הנקודה שלי. זאת לא הנקודה שלי. רגע, רגע, אבל התורה אמרה לא תגנוב? התורה אמרה לא תגנוב. סימן שלא צריך לגנוב. לא צריך לגנוב. אז מי שגנב עשה בסדר או לא? מי שגנב, גנב. הוא בסדר או לא? זה לא משנה אם הוא בסדר או לא. זו השאלה שלי, אבל. אבל זאת לא השאלה שלי. השאלה שלי.

הוא בסדר או לא בסדר? הוא לא בסדר. לא בסדר.

סימן שאם הוא גנב מרצון ומבחירה הוא לא בסדר.

ואם הוא לא גנב ברצון ובחירה, אלא זה היה מוכרח מהקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא לא בסדר.

לא רק שהוא לא בסדר,

הוא סתם כתב לא תרצח או לא תגנוב.

איך אתה אומר לא תרצח ולא תגנוב אם אתה שולח את כולם לרצוח ולגנוב? אז למה אני צריך להיות עצוב מזה שכונבים לי את הארנק או מה? לכן אמרתי שצריך לשמוח.

אבל אני אעצוב. זה לא משנה מה אני צריך, אבל אני אעצוב. סימן, סימן,

סימן, סימן שאתה מבין שההוא לא היה צריך לגנוב.

זה לא משנה מה, לא אכפת לי ממנו, אכפת לי ממה שאני מרגיש אחרי שגנבו לי משהו. הבנתי. יש לי איסורים? יש לי איסורים? ברור. איסורים זה בנפש? ברור, ברור.

אני אסביר לך למה זה.

באמת לא תגנוב,

באמת

לא תרצח,

ומי שרוצח יקבל עונש,

ומי שגונב יקבל עונש.

ונכון שמי שנרצח

מן השמיים, לא מנעו את זה שהוא יירצח מסיבות וחשבונות שלו הנוגעות לו, נכון?

אבל לא שלחו את הרוצח פלוני שירצח אותו.

לא מנעו, כי הוא היה ראוי לעונש.

נכון,

זה שנגנב לו לא היה צריך להיות הגנב פלוני אלמוני,

אבל נכון שלא שמרו על ממונו בגלל שהוא היה ראוי לעונש הזה שיגנבו לו.

למה?

כי הקב' ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה,

פעם הוא גנב,

לא גנב חלילה,

פילח,

לא פילח,

השאיל,

רק הוא לא מחזיר,

כל השמות היפים.

אז הקב' ברוך הוא מידה כנגד מידה.

גלגל חובה על ידי חייו,

לא אמר לה חייו הזה, לך תגנוב לו, לא.

לא מנע ממנו.

לא מנע, זה הוא בחר, בהשם לא מנע.

יכול הקב' ברוך הוא שזה ירצה לגנוב, והקב' ברוך הוא ימנע.

למה?

זה רצה לגנוב מזה, וזה לא ראוי להיגנב.

אז הקב' ברוך הוא מעביר את השוטר בדיוק ליד, ואז הוא מפחד והולך.

אז הקב' ברוך הוא משגיח על הברואים,

ולפי מה שהוא רואה, כל אחד מה שמגיע לו לפי מידה כנגד מידה,

הוא או שהוא מאפשר שיתקיים הרצון שלך בבחירה,

או שהוא לא מאפשר.

אבל הבחירה היא שלך לגמרי.

לדוגמה.

אני החלטתי לעשות, נכון?

לא הקב' ברוך הוא אמר לי למחות. הנה.

אתה רואה?

עכשיו כולם, מה זה? הקב' ברוך הוא עשה תזמורת עכשיו?

אני החלטתי לעשות,

נכון,

הקב' ברוך הוא יכול חלילה למנוע ממני, ואני ארצה לעשות ככה, ואני לא אוכל.

הוא יכול.

אבל הוא נתן לי את האפשרות והבחירה לעשות, אז אני עושה.

הוא נתן את האפשרות למישהו גם לרצוח.

הוא יכול למנוע אותו, יכול להיות קליע שלא יצא.

הבן של דוד לוי בבית שאן ניצל כשהמחבר עמד מולו עם האקדח, וטאק!

לא היה כדור.

אבל אם היה, לא היה בן.

זאת אומרת,

הייתה בחירה,

אבל השם דאג שכבר ייגמרו הכדורים קודם.

זאת אומרת, בחירה יש לכולנו.

אבל הקדוש ברוך הוא לא גוזר מה נבחר, כי אחרת לא היה טעם לתורה כולה.

לא רק זה,

הוא גם לא היה שולח את הנביאים

להתריע בעם ולומר להם, חזרו בתשובה. מה זה חזרו בתשובה? אני רשע, בגלל שהשם רצה שאני אהיה רשע.

הוא צדיק, בגלל שהוא רצה שהוא יהיה צדיק.

ואני והוא אותו דבר.

אני עושה את תפקידי והוא תפקידו.

לא, אחרת אין מקום לנביאים.

אז אם שולח הקדוש ברוך הוא נביאים

שיוכיחו את עם ישראל, סימן שהבחירה נמצאת בידם.

וזה שהוא יודע,

זה לא מפריע לך לבחור.

מה אכפת לך?

אתה יודע שיהיו לך ילדים, נכון?

ואתה יודע שהם גם ימותו.

אז זה מפריע לך מלהוליד?

אתה מוליד.

ואתה תשתדל עד שהם ימותו לעשות את המיטב בשבילם.

הבנת, עיוני?

אז יש לנו למה?

ויש לנו איפה. ויש לנו איפה. עכשיו יש לנו עוד שאלה.

עוד שאלה.

איך אתה חוזר בתשובה?

לאט לאט.

לאט לאט. יפה. הנה המדרגות. לאט לאט תעלה לפה.

לא, לא, לא.

יש לי עוד שאלה. מה, זה מהר? זה מהר? לא, לא, יש לי עוד שאלה. רגע, זה מהר?

יש לי עוד שאלה. אבל שאלה זה מהר?

יותר מדי מהר.

יותר מנס. אז תעלה מפה, יהיה לאט.

טוב, עוד שאלה.

כשתינוק נולד עם איזשהו פגם, מום, כן, מום, ראייה או לא יודע מה,

לא יכול, לא שולט בשרירים שלו כמו שצריך ודברים כאלה,

זה בגלל סיבה מסוימת, נכון?

מה? בגלל סיבה מסוימת. נכון, בגלל הגלגול הקודם שלו.

למה יש חיות שנולדות פצועות?

הרי ברור שלא כל החיות הפצועות שנולדות הן נשמות של... נכון.

יש גלגולים של נשמות של בני-אדם גם בבעלי-חיים,

גם בצומח

וגם בדומם.

אז מה החשבון

ומה החילוק בין האיסורים של חיה פצועה

לחיה שאינה פצועה?

זה יורגש באותה נשמה שנמצאת בהם.

אבל חיות מצד עצמן לא צריכות גלגול, כי ברגע שהן מתות,

אין להן המשך.

חיה נבראת לפעם אחת.

חוץ מהחתולים שכולם אומרים שיש להם שבע נשמות, אבל זה לא נכון.

שאלה קטנה. אבל הפעם אתה צריך להתחייב.

על מה? אם אני עונה...

ברור לי שאתה עונה, אבל... לא, אז ציצית תיקח, לפחות ציצית, שיהיה לי משהו.

אני עוזר לך, תעזור גם לי.

סגר, סגר, אוקיי.

בתור בן אדם חילוני, בסדר? בתור בן אדם חילוני, נניח שאני עכשיו עדיין בן אדם חילוני,

ואני נמצא בתקופה לא הכי שמחה בחיים שלי, נגיד, בסדר?

ובמקרה הכרתי מישהי,

במקרה הכרתי מישהי, ונוצר בינינו משהו ממש יפה ששינה את החיים שלי מקצה לקצה. מה שנקרא קליק.

קליק.

איך אני אמור להתייחס לזה בתור בן אדם מאמין?

איך אני אמור להתייחס לזה?

כמתנה משמיים, או כמה שאני גרמתי, או מה? הרי בסך הכול יצא לי מזה סיפוק ואושר.

תראה,

קודם כול,

בת פלוני לפלוני נאמר בהיות העובר בן 40 יום.

זאת אומרת,

40 יום ליצירת הבלעד,

יוצאת בת קול ואומרת בת פלוני לפלוני.

אם זה בת פלוני לפלוני,

אז אתה צריך לשמוח. פשוט מאוד מן השמיים, שלחו לך את הצלע האבודה.

אבל לא למשוך את הצלע עד שתתמתח, תהיה מסטיק.

צריך לבדוק.

יש קונטקט?

יש עניין?

רציניים?

חבל על הזמן. ואם היא לא מאמינה?

אם היא לא מאמינה, אני מוכן לעזור לתרום לכם מתנת נישואין כבר לפני... נפרדנו כבר.

קודם כל, אם נפרדתם, זה לא אומר שאתם חייבים לשוב.

אבל בואו נגיד שאתה חפץ.

אני אתן לך מתנה,

תיתן לה

עשר קלטות וידאו, מיני סמינר,

תשלוח לה בעילום שם,

תשאיר איזה טלפון אנונימי,

ואחר כך היא תחזור אליו ותשאיר שם מה היא אומרת על הקלטות.

אם נהיה קליק עם הקלטות,

יכול להיות שקליק-קלק.

אבל אתה צריך לקחת את הדברים. אם אתה רוצה לעזור לה בתור יהודייה,

שאתה רוצה לסייע לה, כאילו שהיא תכיר את האמת,

בלי קשר עכשיו

להמשכיות,

אז קודם כל זה חסד של אמת.

אם זה ייצור בהמשך

את האפשרות שאתם תוכלו שוב פעם להיות כאלה שתבואו לברית נישואין,

אשרנו בטוב חלקנו, אם לא, לא הפסדת, הרווחת שנפש יהודית,

תזכה להכיר את האמת.

זה לא הפסד.

עוד שאלה קטנה, קטנה, ממש קטנה. זה כבר קוקו!

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה קוקו!

זה קוקו!

לא, כבוד הרב, באמת, כבוד הרב, לא, זה לא הזמן.

למה לא הזמן? מאיפה אתה יודע שלא הזמן? יש לי הסכם עם בורא עולם, מתי אני מוריד את הקוקו?

אה, חשבתי קודם שאין לך בחירה,

ועשית איתו הסכם.

יעני, אז הוא מקבל את הבחירה שלך.

מקבל, אני מקווה שאני מקבל את הבחירה. מתי קבעתם?

מה? בינינו.

מה בינינו? מתי קבעתם בינינו?

לעוד כמה זמן, כאילו? כן, כן. עוד שלושה וחצי חודשים בערך. הבנתי.

אתה חושב שהוא יכעס עם התקדים?

בואו נסגור על ההרצאה הבאה.

הרצאה הבאה? נסגור על ההרצאה הבאה. אוקיי, אני מפסיק את ההרצאה.

עכשיו אני מתחיל הרצאה חדשה.

אתה יודע מה? אם אתה עונה לי.

אבל תשובה, תשובה. תשובה, תשובה.

תשובה, תשובה.

זו שאלה כאילו שאתה בטוח לא ציפית לה, אין סיכוי. בטוח לא שאלו אותך גם, ואני בטוח שאף אחד מהקהל לא מצפה לשאלה כזאת. תאמין לי שאף פעם לא ציפיתי לשאלות. אוקיי, אני רוצה לדעת למה לגברים יש פטמון.

אה,

בסדר, שאלה יפה, שאלה יפה,

שאלה יפה.

שאלה יפה.

יש גמרא,

יש גמרא שהיה אדם אחד שהיה לו ילד ולא הייתה לו אימא,

והקדוש ברוך הוא הפך את דדיו כשל אישה והעניק את בנו.

מה לעשות?

בכבוד.

שנו ריבותינו.

מעשה באחד שמתה אשתו והניחה בן לינק,

ולא היה לו שכר מניקה ליתן,

ונעשה לו נס,

ונפתחו לו דדים כשני דדי אישה,

והניק את בנו.

אמר רב יוסף,

בואו ראה כמה גדול אדם זה,

שנעשה לו נס כזה.

אמר לאביי,

אדרבה,

כמה גרוע אדם זה,

שנשתנו לו סדרי בראשית?

תלמוד בבלי, מסכת שבת,

דף נג,

עמוד ב'.

ידיעה שהתפרסמה באתר האינטרנט של וואלה ביום 4 לנובמבר 2002. אלמן, תושב סרי-לנקה,

משך את תשומת לב רופאיו ביכולתו להעניק את בתו הבכורה.

ביבי רטנה,

המתגורר סמוך לקולומבר בירת סרי-לנקה,

החל להעניק את בתו זמן קצר לאחר מותה של אשתו,

שנפטרה בעת לידת בתה השנייה.

יכולתו של האב בן ה-38 ליצור חלב לא הפתיעה את רופאיו בבית החולים הממשלתי בעיר קורונגאלה שבסרי-לנקה.

דובר בית החולים, דוקטור קארל ג'אווה סניגהא,

אמר לעיתון מקומי כי האב מייצר ככל הנראה כמויות גדולות של ההורמון פרולקטין,

המייצר חלב אם.

שיהיה בריא. רק רגע, רק רגע.

עכשיו אני יודע עוד תשובה.

עוד תשובה. אתם יודעים למה יש את מה שהוא שאל?

בשביל להחזיר יהודי בתשובה.

רגע.

לא מברכים שהחיינו בימים האלה, אבל הוא יגיד בלי ברכה,

שהחיינו וקיימנו.

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

חזק וברוך.

תזכה שוב בתשובה שלמה וזיווג הגון מהרה.

כן, אז כיוון שראינו את זה, אני אתן לכם משהו מעניין זה.

משהו מעניין זה.

ואני אראה לכם

כאלה ששאלו גם כן הרבה שאלות, הרבה שאלות בנושאים האלה,

ודווקא מן הקוטב הרחוק,

לא מהצד שהגיע היהודי מסוף העולם,

אלא מסוף הארץ.

יהודייה

ששלחה לי פקס בחמש לפנות בוקר,

וכתבה לי

הרב עמלון יצחק,

הרסת לי את החיים.

איזה בוקר טוב.

בחורה אשכנזייה מצפון תל אביב

בוחרת מרץ,

שונאת ספרדים,

משהו משהו משהו משהו,

והיא נקלעת

לצפייה בקלטת

הרצל והציונות.

הדבר הזה משמיט לה את הקרקע,

וראו זה פלא,

מתבשל תהליך

שנראה תכף ומייד

מה היה בסופו.

אבל לא להאמין,

אנשים שנמצאים לגמרי בצד השני ולא רואים אותנו ממילימטר,

התקרבו מאוד לראות אותנו ממטר.

בבקשה.

מאזינים יקרים, הקהל צופה כעת בסרט הרסת לי את החיים הסיפור של גילה דורפמן.

בסרט מוצגת גילה כאישה חילונית בחייה הקודמים ומתארת את השלבים השונים במעברים אל הדרך הנוכחית שבה היא צועדת לרגע כאישה מתחזקת ומאמינה.

כמו כן מתואר המעבר של חבריה הקרובים של גילה, בעלה חיימון, חבר להקת המעגל,

חברו איציק סמג'ה וידיד המשפחה אבי עידן.

את הסרט ניתן לרכוש במשרדי שופר ברחוב מתיקאו 10 בני ברק,

טלפון

03-677779

כן, אז אנחנו רואים שאין רחוקים אף פעם, כולם קרובים, רק צריך להגיע אליהם.

יש לי הצעה לפני שנמשיך.

הצעה

פשוטה, יהודים יקרים.

אנחנו בפרט עכשיו,

בימים האלה, חשוב מאוד

שאנחנו נמצאים בימי בין המצרים וצריכים הרבה זכויות לעם ישראל,

ואנחנו קרובים לחודש אלול עוד מעט, חודש הרחמים והסליחות, וכולנו מתכוננים נפשית

לקראת ההכרעה בדין.

אנחנו החלטנו לצאת למבצע של חלוקת מיליון CD בכל בית בישראל.

יש לנו CD אחד שנקרא מבראשית.

מבראשית זה שלוש שעות ורבע ב-CD אחד שמקפל בתוכו את כל ההוכחות של מציאות הבורא, בריאת העולם, נבואות שהתגשמו, חיים לאחר המוות. בקיצור, מי שמקבל כזה CD,

אם הוא לא אנטי ומוכן להקשיב,

הסיכויים גדולים מאוד שהוא מתקרב לקיום תורה ומצוות

ולהיות קרוב לבורא יתברך.

הצלחנו להשיג מחיר מיוחד לזה.

אם מזמינים מיליון בבת אחת,

מחיר ל-CD שקל.

שקל, מה שעולה בחוץ, 70, 60, 50 שקל אחד בלבד.

אפשר להציל יהודים ולקרב אותם לאביהם שבשמיים.

אני חושב שפתח תקווה זה פרויקט יפה, שהפתח תקוואים

יעשו בשביל המקומיים,

חניה ביתך קודמין.

אנחנו עושים את זה בכמה מקומות, ברוך השם הגענו ל...

כמות נכבדת מאוד של מאות אלפי CD שכבר יהודים החליטו שהם מוכנים להצטרף.

ההצעה שלנו הערב,

1,000 CD ב-1,000 שקל

בעשרה תשלומים או ב-20 תשלומים. מי שיכול פחות, אדרבה.

אבל מי שלא יכול,

לפחות

ב-20 תשלומים של 50 שקל לחודש, תהיה לו זכות של 1,000

תקליטורים שיחולקו חינם לכלל האוכלוסייה פה בפתח תקווה.

בית-בית יעברו

עם חברת חלוקה,

ובעזרת השם יתברך זה יכול לעשות פה מהפך גדול,

שהרבה יהודים שרצו פה לשמוע, לראות, יוכלו לראות את זה בבית

הלוך ושוב,

עד שתתברר להם האמת ובקלות.

אז מי שרוצה להרניף את ידו ולהיות מן הזוכים הראשונים שיזכה באלף תקליטורים,

שירים את היד, ייתנו לו הוראת קבע, ימלא, יחתום ויקבל גם ברכה.

מי הראשונים?

הנה שם, 1, 2,

איפה פה?

3, אשריכם, 4, הבלגשת אליהם, לא רק שהם ירימו את היד, כן?

מי שרוצה בעוד שלושה שבועות ללכת להתחזק בישיבה יכול למלא טופס כאן,

ויקחו אותו לישיבה לתקופה שהוא רוצה יום, יומיים, שבוע, שבועיים, עד ראש השנה,

איך שירצה,

ישיבה לצעירים.

יש לה שאלה שם, תנו לה מיקרופון.

אני הייתי לפניה, כבוד הרב. אתה? אוקיי, אתה.

כבוד הרב, אני בעבודתי עבדתי עם אסירים.

במה?

עבדתי עם אסירים בכל בתי-הסוהר בארץ.

כן.

חלק מבתי-הסוהר, יש שם קלטות של כבוד הרב שהגיעו,

ויש שם הרבה דריסה לקלטות של כבוד הרב.

אם רוצים קלטות בבית-הסוהר, אני אתן להם חינם בלי שום בעיה.

רב בית-הסוהר צריך לפנות לארגון,

לבקש, ואנחנו ניתן להם גמילות חסדים.

תודה.

טוב, למי יש שאלה?

אני, אני. כן, שם. מה השאלה?

כבוד הרב. כן, איפה אתה?

כאן, כאן, כאן. אתה כבר דיברנו. כן, אבל עשיתי את השאלה.

מה השאלה?

דבר.

אה, דבר.

מה השאלה? ידוע שדרכו של אדם מערימה עם מכסונים.

מה?

ידוע שיש מכסולים בדרך של בן-אדם. נכון.

איך בן-אדם יודע? שהדרך שלו היא אמיתית.

פשוט.

אם הוא רואה מה כתוב ב'שולחן ערוך' והוא עושה מה שצריך,

הוא בדרך האמיתית.

אפילו אם יש מכסולים,

זה לא אומר שהוא לא יגיע לדרך הנכונה ושהוא לא ישיג את התוצאות הטובות. צריך רק זמן.

אבל זו הדרך האמיתית, דרך שפוסלים. יש את כל הזמן,

אבל גם רואים שאתה סוטה מהדרך.

בעקבות מה שאתה רואה, אתה סוטה מהדרך ואתה מנסה לחזור אליה בחזרה. כתוב,

כתוב, אם לא תדעי לך חייפה בנשים,

צאי לך בעקבי הצאן.

אתה רואה את העקבות שהלכו בהן הראשונים? אתה הולך בהן, אתה תגיע לאן שאתה רוצה.

אבל אם תסטה לדרכים שלא הלכו בהן הראשונים, ודאי שאתה תגיע למקומות לא טובים.

תודה רבה. בהצלחה.

כן.

ואני בת מלך יהודייה.

רציתי שהרב יברך אותי,

שהשם יעשה לנו נס ונזכה להיפקד,

שנזכה להביא בנים צדיקים לעולם.

אתם שומרים תורה ומצוות?

כן.

בעלך לומד?

כן, לומד בכולל חצי יום.

הוא יהיה מוכן ללמוד בתענית דיבור שעתיים?

כל יום.

כן.

אני חושבת שבשביל זה כן.

במה את מוכנה? להפריש חלה כל יום שישי?

אני מפרישה כל יום שהיא חלה.

בשתי ההלכות את לומדת?

כל יום לא.

בשתי ההלכות לשון הרע כל יום,

ותקבלו את השבת חצי שעה לפני הזמן שאתם רגילים. אנחנו מקבלים שעה לפני הזמן.

זה בירושלים.

לא, שעה מלפני ירושלים.

יפה מאוד.

טוב,

מה השמות?

יובל בן חנה.

יובל בן חנה.

ומאיה ליהי בת מיכל. ומאיה לילי בת מיכל.

ליהי.

ומאיה ליבי בת מיכל. לא, סליחה.

מיה ליהי. ל. י. ה. י.

מחדש.

יובל בן חנה. יובל בן חנה.

ומאיה ליהי בת מיכל. ומאיה לילי בת מיכל.

ל. י. ה. י.

אה, זה שם שלא שמעת אף פעם?

אני לא אשם, נתחיל מחדש.

עוד פעם,

תכין את הסרט, איפה אתה, איפה הוא, איפה הוא?

מאיה היא... כוחה של מצווה.

כוחה של מצווה.

כן.

מאיה, לי היא בת מיכל.

מאיה, לא, קודם בעלך.

יובל בן חנה. יובל בן חנה, ומאיה, לי היא בת?

מיכל.

מיכל. מיכל.

השם יזכה אתכם לזרע החי וקיים מהרה, שנה!

אמן! שיהיו בשורות טובות.

עכשיו אני אראה לך משהו דומה.

כוחה

של מצווה.

כמו שאת טענת,

ככה טענה מישהי לפניי.

למה לערביות יש ילדים ולי אין?

תכף תראי. לא יאומן כי יסופר. אתה מוכן?

רגע.

הרופא אמר לי, אני מצטער.

אמרתי, מה אתה מצטער? תעלה אותו לאמבולנס, למה אתה מצטער?

לא, לא, אבא שלך נפטר.

חטפתי שוק, לא בכיתי, הייתי חולה דיאליזה.

ואז הוא הלך, ואני הלכתי הביתה וחיבקתי את אמא שלי ואמרתי לה שאבא נפטר.

אחר כך,

בלוויה שלו, היה בחור שכל כך הרבה אנשים אהבו אותו,

היה מעל אלף איש.

ואחר כך אני גם כן קיבלתי כליאה.

ומה שאני רציתי לבקש ממך, כבוד הרב, אם תוכל לברך את אמא שלי היקרה ואחותי הקטנה היקרה ואח שלי היקר,

אמא שלי עובדת מאוד מאוד קשה, לפעמים היא מגיעה הביתה בתשע וחצי בלילה,

וקשה לה מאוד.

ואם תוכל לברך אותה שיהיה לה קצת יותר קל. היא שומרת מצווה.

האמת שאנחנו לא כל כך.

אני מתחיל,

אבל לא מספיק, אני צריך יותר.

תשתדלו לשמור תורה ומצוות,

תיקחו קלטות וידאו שלנו. יש שנייה.

בעזרת השם,

ניתן לכם ברכה, ושהיא תתפוס.

מה השם שלה?

גילה.

גילה, בת?

בת מורן.

מורן, תזכה לרפואה שלמה ואריכות ימים והקלה בעבודה.

ואחותך?

אלינור.

אלינור, בת?

פרץ.

להשם האימא, בת גילה. אה, סליחה, מוראלי.

גילה, גילה, סליחה. אלינור, בת גילה. נמצא מפולפל, אני ניחש לך לה.

אח שלי זה אריק בן מוראלי. ואריק בן גילה. בן גילה.

השם יזכה אותם

לגדול בתורה ורד שמיים, בהצלחה מעשי ידיהם.

ואתה שמך?

רן.

רן בן גילה. בן גילה. רפואה שלמה, ותזכה לשוב בתשובה שלמה אמיתית מלאה.

תודה.

בבקשה, כן.

תודה רבה.

החבר שלי פשוט הלך

ורציתי לגרור אותו בכוח.

הוא אחד שלא האמין בכלל לא תורה, לא כלום. הוא אמנם תימני,

אומרים שכולם מאבינים, כולם.

ויום אחד אמרתי לו, אל תעשה את הקדוש ברוך הוא, כי אתה לא יודע מה קורה עם בן אדם.

הוא עומד במזגריה ביהוד,

ובבוקר יום ראשון

בא לעבודה רגיל. הייתה מלגזה שעמדה יום חמישי, שישי, שבת, ראשון, שעה עשר.

כאן הרבה מכירים אותה, אני לא רוצה להגיד את השם.

והוא אומר שהשאר מולו, ורצה ללכת ישר, הוא לא יודע למה הוא הסתובב מאחורי המלגזה, והמלגזה הייתה רחוקה של מטר. חבל שהוא לא פה, הוא היה מספר את זה יותר טוב.

והוא אומר, לא יודע משום מה עברתי מאחורי המלגזה.

והמלגזה נוסעת אחורה,

לא נהג לו כלום,

ומוחצת אותו.

חמישה שברים, בית-חולים, טיפול נמרץ בשרון.

בעל הבית במקרה נכנס לבפנים,

הוא בא להניעת המלגזה, אין מפתחות.

צועקים לאחד החבר'ה שיבוא, הבן-אדם

מתפטר מכאבים,

מביאים את המלגזה, מניע אותו, בא לנסוע,

לא נוסעת. נתברר שהיית גם בהמברקס.

הם לא מבינים מה קרה.

המשטרה באה לחקור. בעיתונות היה כתוב

שהמלגזה דרסה את הנהג,

היא דרדרה נהג. זה מה שהיה כתוב בעיתון.

כשהמשטרה באה לחקור, אז הם רואים את המדית של השמן,

בכלל לא הניעו אותה.

בדרך כלל כותבים את השעות של המלגזה.

מי שלא יודע מה זה מלגזה, זה טרקטור כבד

שמרים במסעות של ברזל.

והיום, אחרי

שהתרפא על ארצנה עם כפיים,

ובשמו הוא ביקש ברכה.

מה שמו? עזרא אל-כחם.

עזרא בן?

אני לא יודע איך קוראים לאבא שלו.

האמא שלו?

שמחה.

עזרא בן שמחה, השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל,

וגם רפואה למלגזה.

תהיו מוכנים.

טישו. למי שיש טישו אפשר להוציא.

לכבות האור, בבקשה.

כבוד הרב,

לפני שמונה חודשים הייתי בהרצאה שלך באולם מופת ביהוד,

והגעתי חילונית.

אמרתי לך שאימא שלי חלתה במחלה,

והראית לי את הסרט נס מצולם,

שהוא רק יצא.

הראית לי את הסרט ואמרת לי שאני אוכל לעזור לו בכך שאני אקבל על עצמי משהו.

יצאתי מההרצאה,

ויום אחרי זה התחלתי לקבל על עצמי צניעות,

והתחלתי ללכת רק עם חצאיות.

אחרי שלושה שבועות אמא שלי הפסיקה עם הטיפולים לראות איך הגידול יגיב עקב הטיפולים.

אחרי שלושה שבועות היא הולכת לעשות צילום,

והגידול פשוט כאילו נעלם לה.

ברוך השם.

ברוך השם.

עכשיו,

הרופאים אמרו שבעיקרון זה מהטיפולים,

אבל אני יודעת למה זה, וברוך השם, עכשיו אני במדרשה.

אשריי.

ורציתי רק להודות לך, ואם אתה יכול לברך את אימא שלי, מזל בת שושנה.

מזל בת שושנה, רפואה שלמה תמידית.

במה שמך?

יפעת בת מזל. יפעת בת מזל, זיווג הגון, לבנות בית נאמן בישראל, עם בן תורה אמיתי. אמן.

די, קדימה. כבוד הרב, כבוד הרב, זה חשוב מאוד.

האחיינית שלי, היא לא הולכת והיא לא מדברת והיא לא מתפתחת ולא יודעים מה זה. גם קראו לי את כל השיניים כי השיניים שלה גדלו לא בסדר.

אני רציתי לקבל על עצמי,

למרות שזה קשור לבית שלי,

לקבל על עצמי לדבר לבעלי בנחת, ואם תוכל לברך אותה, ואם הקהל יוכל גם כן לדבר על עצמו. זה חשוב מאוד לדבר לבעל בנחת.

כן. כן, אבל פשוט זו קבלה שביני לבינו, ולא קשור לה. נכון, מה השם? מה השם? רומי בת מנטי.

רומי בת מנטי, השם יזכה אותה לרפואה שלמה בכל איבריה וגידיה, בתוך שאר חולי עמו ישראל, מהרה. אמן. תודה רבה. בבקשה.

כאלה יוגיות שלנו, שנשואות שם לאבותים וחרות וקירות באר, ויש להם עשרה ושישה ילדים,

ואני, שבתי נשואה כדת משה וישראל ועושה הכול, אין לי ילדים.

איך אתה מסביר את זה שאלוהים נותן לה ולי לא?

תודה רבה. בואי נעשה את זה.

אני, בלי נדר,

מוכן לברך אותך פה, לפני כל הציבור,

והציבור יענה עמי.

אבל אני מבקש ממך בקשה קלה קשה.

קלה קשה.

אם תהיי מוכנה, בעזרת השם ידברך,

ללכת בכיסוי ראש, שאני אתן לה,

אני אקלה ולא להתנצל את כל דבר בברך בטענך.

תנו לו לחשוב, מה את מעדיפה?

את מעדיפה שתהיה בבית שלך השכינה או השכנה?

היא אמרה, שכינה.

אמרתי, אל תעשי חשבון לשכנה.

קשה לך לשים כיסוי ראש, כי את מתביישת מהחברה.

אבל תזכרי, את יכולה להחזיק

ילד ביד שיבכה.

ואחרי תשעה חודשים, ילדה-בת.

הם קראו לה הודיה.

ואחרי שנתנו,

נולד להם בן.

ברוך הוא, ברוך שמו, מה הפריד ביניו לבין הילד?

מטבחת מבת.

זה מה שהפריד.

בורא עולם אומר, אתה רוצה ממני?

אני רוצה ממך.

בוא, נותן לך ניסיון קטן,

קח דבר קטן,

ואני אתן לך דבר גדול.

אתה מוכן?

אם אתה מוכן, גם אני מוכן.

אם תפתחו לי פתח כחודו של מחט,

אני אפתח לכם כפתחו של כולם, אומר הקדוש ברוך הוא.

במקום זה הוקרנה לקהל קלטת וידאו כוחה של מצווה בנושא כיסוי ראש.

ניתן להשיג קלטת זו בארגון שופר, ברחוב מתתיהו 10 בני ברק. טלפון

677-7779. בוידאו רואים טוב יותר.

עוד שאלה קטנה, קטנה, ממש קטנה. זה כבר קוקו.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה קוקו.

לא, לא, לא, לא, לא, לא. זה קוקו, זה קוקו.

לא, כבוד הרב, באמת, כבוד הרב, לא, זה לא הזמן.

למה לא הזמן? נפטר יודע שלא הזמן. יש לי הסכם עם בורא עולם, מתי אני מוריד את הקוקו.

יש לי. ישבתי קודם שאין לך בחירה, ועשית איתו הסכם.

יעני, אז הוא מקבל את הבחירה שלך.

מקבל, הוא מקווה שאני פשוט מקבל. על פי קבעתם.

מה? בינינו.

מה בינינו? מתי קבעתם בינינו?

ועוד כמה זמן, כאילו? כן, כן. עוד שלושה וחצי חודשים.

הבנתי. אתה חושב שהוא יכעס עם את התקניט?

בוא, בוא, בוא נסגור על ההרצאה הבאה.

הרצאה הבאה? נסגור על ההרצאה הבאה. אוקיי, אני מפסיק את ההרצאה.

עכשיו אני מתחיל הרצאה חדשה.

עכשיו אני יודע, ואתם יודעים למה יש את מה שהוא שאל?

בשביל להחזיר יהודי בתשובה.

הבנת, יוני?

אז יש לנו למה?

יש לנו איפה. יש לנו איפה. עכשיו יש לנו עוד שאלה.

עוד שאלה. איך אתה חוזר בתשובה?

איך אתה חוזר בתשובה?