לטומי יש זכות - חלק ב (קלטת טייפ מס' 341)

- - - לא מוגה! - - - 

קלטת מספר 341, לתום יש זכות חלק ב'.

כן, עוד שאלה.

הנה, שם יש שאלה.

ערב טוב.

גם לה.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

כשהייתי, אוקיי, לא שומרת תורה ומצוות, לא במיוחד,

תמיד ראיתי את קרובי המשפחה שלי,

כמו הסבא וסבתא, שהם מתו כבר,

כל הזמן רואה אותם בחלום, מתגלים אליי.

הייתה תקופה שחזרתי בתשובה,

גם התגלו פה ושם,

ואחרי זה עוד פעם חזרתי,

הפסקתי לשמור תורה ומצוות, לא כל כך,

ועוד פעם מתגלים. זאת אומרת, תמיד הם איתי במעקב, כאילו, של לשנוא אותם בחלומות, כל הזמן.

זאת אומרת, מה הסיבה?

בחלקים שלא שמרת כל כך תורה ומצוות הם הופיעו יותר,

ובחלקים שאת שמרת כבר תורה ומצוות הם הופיעו פחות.

אמת. בדיוק מה שאומר הרב טאיה בספריו,

הוא היה מקובל אלוקי.

כשבאים לשמות של צדיקים או משפחה מהעולם העליון בחלום,

המטרה היא לעורר את זה שהם באים אליו בתשובה.

מאחר שאת מתקרבת ועושה תשובה,

אין צורך להזכיר לך יותר שתעשי תשובה.

עכשיו, הם לא אומרים תעשי תשובה. עצם זה שהם מופיעים בצורה מסוימת או במצוקה או שנראים ככה מתמיהים,

או שלא נראים ברור,

שאת לא מבינה מה הסיבה.

זה נותן לך להתעורר ולחשוב מחשבות מה קרה, למה הם באו, מה המסר, מה רצו,

זה גורם אצל האדם תהיות.

ושוב פעם מזכירים לו שיש עולם מבט,

שיש עולם נשמות,

שהנשמות קיימות, והנה הן באות בחלום. זה נותן לאדם לעשות חשבון נפש,

ואם הוא מנצל את זה, אז הוא שב בתשובה, באמת הושגה המטרה.

אם חלילה הוא חוזר עוד פעם, אז באים להזכיר לו עוד פעם.

טוב, תודה רבה.

אולי לתת להם מנוחה.

רק רגע, אתה אומר שהם באים לעורר אותי לחזור בתשובה. נכון.

אבל רגע,

הייתה תקופה שכן חזרתי בתשובה.

והם באו פחות.

באו פחות.

או,

האם את זוכרת באיזה צורה הם באו, עם בגדי לבן, חגיגי, שמחים, חייכים? כשהייתי חילונית,

אז קודם כל,

האדם הראשון, זאת אומרת,

שנגלה ליל בחלום, זה היה פעם ראשונה, זה היה אליהו הנביא.

הוא עמד מול המיטה שלי ואמר לי, אני אליהו הנביא, ופשוט נעלם.

וואי, וואי, וואי, וואי, הסתבך.

אני עוד לא זכיתי לראות אותו, ואת כבר על הפעם הראשונה?

אתה יודע מה, בנושא חדש משהו, טוב, יש לך זאת גם בתשובה.

תמיד כשהתפללתי, זאת אומרת, בתפילות השמונה עשרה לפחות,

וביקשתי דבר מסוים או איקס, אז תמיד קיבלתי.

תמיד, תמיד ראיתי תוצאות, בואו נגיד ככה. לא, אז איך אפשר לעזוב דבר כזה? עכשיו רגע, כשאני חילונית, אני גם כן מקבלת תשובות.

זאת אומרת, בואו נגיד ככה, אני מאוד מאמינה בשם.

אני מאוד מאמינה בשם.

והקרובים שלי, שהם מתו, אני כל הזמן, כאילו אני מרגישה בתוכי שהם בעצם לא מתים, כאילו הם איתי. אפילו שהם לא איתי,

אני כל הזמן כאילו אומרת,

לא, הם לא, זאת אומרת, הם מתו, אבל הם איתי.

כאילו אני לא,

אני לא יודעת איך להסביר את זה. הם מסייעים לך, כאילו שהם איתי, הם שומעים אותי. אפילו שאני חילונית, אני מדליקה להם נרות, זאת אומרת,

ואני אומרת שזה מסוים. בואי תסבירי לי למה את חילונית.

למה אני חילונית?

אני גרה במקום של אנשים, רובם חילונים.

אני, האמת היא שאני גרושה.

כן. אז יש הרבה חברה שאני יוצאת ואני באה,

הם יוצאים בעיקר בערב שבת.

אז מה יש? אפשר לצאת ביום ראשון, שני, שלושה, רגע, חמישי, שישי? אוקיי, גם בימים האלה אני יוצאת, אבל ביום שישי האנשים פה הם,

זאת אומרת, יותר באים כי הם לא עובדים.

זאת אומרת, יום שישי, אתה יודע. אז מה, את צריכה להעניש את עצמך בגלליו?

אני לא שאני מענישה, אני פשוט גם כן נשארת לבד בבית.

תשארי יום אחד בבית, אז מה... כן, אבל זה לא תמיד נוח, זה לא תמיד נעים. לפעמים אני לא יושבת, ואני מאוד מאוד עצובה,

אז מעדיפה לצאת. למה את חשבתי להיות עצומה בין ארבע קירות ולהתפוצץ?

אני שואל, ולמה תשאירי את הקדוש ברוך הוא עצוב? אני אגיד לך את האמת, שאני יוצאת ביום שישי בערב ויש לי איסורי מצפון.

ואני אומרת לו מחילה, אני באמת מרגישה מפחדת. אז את גם יוצאת ויש לך איסורי מצפון.

גם אני נהנת שאני רוקדת, שאני יוצאת לבלון. תלכדי בבית לבד.

כן, אבל אי אפשר בין ארבע קירות לבד.

מה את מדברת?

אם היית יודעת שהרווחת איזה זכייה, עכשיו נגיד הודיעו לך בטלפון שאת הרווחת זכייה,

את תלכדי לבד או לא תלכדי? את תשאירי לבד.

במטבח את תשאירי. כבוד הרב, רציתי רק להגיד משהו, לא שאני אומרת לך שאני איזה נביא,

לא אמרתי את זה,

אבל עוד פעם, גם כשאני חילונית,

גם כשאני חילונית, זאת אומרת שאני לפעמים מדברת עם השם, אני אומרת לו, לא בא לי לקרוא תהילים, לא בא לי להתפלל,

לא בראש שלי,

ואני רואה את החלומות. למשל, פעם, לפני, יש דברים שאת אומרת בא לי?

אני אגיד לך, לפני אפשר חודשיים,

לפני שלושה-ארבעה חודשים בערך, עוד פעם חזרתי,

זאת אומרת, שמרתי שבת, התחלתי לקרוא, להתפלל, ותהילים והכול.

ביום שישי אחד התחלתי ממש לבכות, הרגשתי לא טוב עם עצמי.

רציתי מאוד מאוד לנסוע.

לא היה לי רכב, לא הולך להגיע, כאילו מלמעלה, לא יודעת, לא נסעתי.

אז אמרתי, אני לא קראת תהילים, דיברתי איתו. אמרתי לו, לא רוצה לקרוא תהילים, לא רוצה להתפלל, לא רוצה כלום.

הלכתי לישון בוכה במיטה.

בבוקר קמתי, זאת אומרת, חלמתי שכולם סי בי קוראים תהילים ואני לא.

האמת היא שקמתי מיובשת,

אני שאלתי אם אני בחיים עדיין או לא.

אבל כשראיתי את הבית, החדר, אמרתי, יופי, אני בחיים.

אז טוב, אוקיי, חזרתי עוד פעם בתשובה, עוד פעם שאמרתי,

אבל זה הולך ובא, כאילו אני שומרת, ועוד פעם חילונית,

אבל עם כל זה יש לי אמון שלם,

זאת אומרת,

עד שהוא קיים, עד שהוא נמצא,

כי גם כשאני חילונית אני מבקשת דברים, אני רואה שהם מתקיימים.

אני יודעת שהוא נמצא, אני מרגישה אותו. את עובדת?

אני כן, אני עובדת. אני נגד אוטובוס במקצוע.

כן, הרב יגן אמר לי בזמנו שלא מתאים לי להיות נגד אוטובוס כאילו ישר.

כן, אבל אני שואלת, את יכולה לפעמים, נגיד, באמצע הנסיעה, להגיד לנוסעים, לא בא לי להמשיך ולרדת?

לא, אני לא יכולה להגיד לדבר כזה. למה את לא עושה כזה דבר?

זה חוסר אחריות, לא? תגידי, אני לא יכולה להסתבך איתך או איתו.

אבל זה חוסר אחריות. תראה, אני מרגישה שאני מדברת איתו כמו שאני מדברת איתך.

כן. אני אתן לך דוגמה.

למשל, לפני כמה זמן רבתי עם אחותי. הבעיה שאני מחייך, הוא לא. תראה, רבתי עם אחותי. בואו אני אגיד לך, כן.

אני רואה דברים, אפילו שאני חילונית, עוד פעם, ואני מבקשת משהו,

אני מקבלת את זה.

זאת אומרת, אני לא, לא שאני מתגאה, אבל אני לא מנצלת את ה... בואי נצא לך עצה. אני לא מנצלת את המצב. שמעת? אם זה ככה, תבקשי מהקדוש ברוך הוא לשוב בתשובה ולא לרדת מזה.

לא, אני ביקשתי לחזור בתשובה ולא אמרתי לא לרדת. או, עכשיו תגידי. אמרתי שיעזור לי לחזור בתשובה. עכשיו תגידי ונגיד כולנו אמן, והיא החותמת.

אוקיי, נו תגידי, ולא ארד ממנה לעולם. ולא לרדת לעולמי עולמים. אמן. גם הבת שלי, גם אוריה בתמר, ואורי חיים בן תמר. ואורי חיים בן תמר. כן. ילכו בדרך התורה והמצוות תמיד לעולם. אמן, אמן, אמן. שיהיו לך בשורות טובות בעזרת השם. ולכולם, לכל אחד, כל יהודי ויהודה באשר הם, אמן לכם, חזקו ואמצו.

חזק וברוך. זה קשה וזה לא קל, אבל הוא ישנו, זה אני יודעת, אני מרגישה גם.

העיקר סכוי עם דן.

כן.

כן.

כי כמובן, בן אדם שחוזר בתשובה,

הוא מתמיד עם זה, הוא הולך לשיעורים והכול. אחר כך יורד, לא, הוא יורד בזה. אז איך מתמידים עם זה?

אני התחזקתי וירדתי, ועוד פעם התחזקתי, ועכשיו אני עוד פעם יורד. איך מתמידים עם זה?

אוקיי.

את למדת בבית ספר? תיכון? משהו?

בתים. לא, כן, בתים. כמה שנים?

12. רצוף? כן.

לא ירדת ועלית, ועלית וירדת.

כשאתה עבדי.

אז את תעבדי תכופות או שאתה עבדי קבוע?

קבוע. מה גורם לך להמשיך ללמוד קבוע ולעבוד קבוע?

הצורך והאילוץ, נכון?

הצורך, את מבינה שיש צורך ללמוד, הצריכה שיש צורך לעבוד,

והאילוץ, אם לא לומדים, לא מתקדמים בחיים, אם לא... אבל באמת אין לזה אין פיתויים,

אין משהו ש... למה אין?

אני לא יודעת ש... מה פירוש? אין לך פיתוי לא להכין שיעורים, לא ללכת לבית-ספר, לא ל... יטע שיש. יש, אבל יש את הצורך הזה, שזה דבר מובן מהר, שזה דבר שצריך לעשות. זה מה שאמרתי. הצורך והאילוץ, אותו דבר. אם תביני שיש צורך ללכת בדרך התורה והמצוות,

ויש אילוץ, למה?

כי אם לא הולכים דרכי המצוות גם לאנשים בסוף,

אז מה, מי מחפש עונש?

לא מחפשים, אבל מחפשים הוכחות תמיד. הנה, הייתי פה,

באתי, הבאתי הוכחות, שאלי אותי עוד, נותן לך עוד הוכחות,

תרצי עוד, נותן לך קלטות וידאו, תראי עוד.

הוכחות יש.

הבעיה, שאדם, יותר קל לו להיות עצל,

להוריד מעליו כמה שיותר מחויבות.

אבל זה טוב מתי שכופים עליו דבר שלא טוב בשבילו.

אבל אם... אבל ברגע שבן-אדם באמת שומע את הקלטות והכול, זה איפשהו נהפך לכפייה כזאת. למה?

כשאתה בא ואומר לי, תשמעי קלטות, תתחזקי ו... מה לא טוב?

אה? מה לא טוב? אני לא אומרת שזה לא טוב. אני אומרת פשוט שזה הופך לאיזושהי דרך של כפייה מצידך. הבנתי.

את רואה אתם בטלוויזיה?

זה לא כפייה?

אני לא מרגישה שכופים עליי.

למה? כי זה נחמד.

לא עניין שזה נחמד, זה דברים שאני אוהבת... אם יש דברים שאני לא אוהבת... אז אני מסננת, זה לא...

אבל אחרי שראית את מסננת.

גם אצלי בקלטות יכולה אחרי שאת שומעת לסנן.

אבל את צריכה להבין דבר אחד.

מה שאני אומר זה לא אני,

זה ההבדל.

התורה אומרת, אני רק עוזר לך

להבין את זה.

מה שאתם בטלוויזיה אומרת זה היא אומרת.

זה לא התורה אומרת, זה לא דבר אבסולוטי.

זה דבר שיש אינטרסים מאחורי זה, ומקדמים את האינטרסים. בסדר, זה דברים שכל בן אדם יבין אותם. זה לא... לא, לא מבינים. זו הבעיה. הם היו מבינים.

אני בטוחה שכולם מבינים. מבינים מה? מבינים מה אתה רוצה להגיד. אני אתן לך דוגמה. אתה יודע מה? אפילו כולם יודעים שאתה צודק. בסופו של דבר כולם נמצאים מנקודת הנחה שאתה צודק. כן. אבל לא כולם מוכנים לקבל על עצמם את הדבר הזה. למה? כי זה קשה. כי מה?

כי מה?

אני משערת שזה כן, זה קשה. מה קשה? מה קשה?

לקבל על עצמך דברים, שפתאום הכול חדש לך. מה? מה לדוגמה?

אני, לדוגמה, גיל 17-18 הייתי חילוני,

מסתובב, עושה מה שאני רוצה. פתאום אמרו לי, עצור.

18-18, כנס לצבא.

מה זה?

פתאום?

חייל, אני לא רוצה.

עזוב אותי, תן לי להמשיך להסתובב.

חייל.

שמו לי כובע טמבל.

כובע עבודה, אמרו לי.

כובע עבודה. אמרתי, אני לא דתי.

לא דתי.

אני אפילו כיפה סרוגה לא מוכן לשים.

כובע טמבל אוסטרלי, שמו לי.

זהו.

אמרו לי, שכב? צריך לשכב.

מה פתאום לשכב? אני לא הולך לישון. לא, ברצפה תשכב.

פזצת.

פול, זחן.

דורכים עליי.

דורכים עליי. קופצים עליי.

מה, אני מזרון?

אומרים לי, אתה חייל?

חייל.

תבדוק בבוקר את הנשק.

יש לך פיל בקנה.

פיל?

איך פיל נכנס?

גרגיר חול קוראים לו פיל.

מושגים חדשים.

צריך לשלוח אותם לבדיקה פסיכיאטרית.

מגרגיר עושים פיל?

תוך שבע דקות אני צריך לגמור, לנקות את הנשק,

לנעון עליהם, לצחצח אותם

ולהתגלח גם בשבע דקות. אם לא, אתה מקיף את כל המחנה.

מה זה?

נטורי קרתא לא עושים כזה דבר.

שבע דקות.

מה קרה?

אבל הנה, בסופו של דבר אתה הגעת למס...

מן הסתם, אתה לקחת, אתה קיבלת את זה על עצמך. אתה עשית את מה שאמרו לך. הייתה לי ברירה? שמו לי קורה של עמוד חשמל ואמרו, תרוץ. אבל בסדר, אבל אל תשווה את זה. אני לא צריכה לצטט מנקודת הנחה שאין לי ברירה, אז אני צריכה לקבל את כל הדברים האלה עלי.

בגלל שבסופו של דבר לא תהיה לי ברירה.

זה לא אותו דבר בכלל.

אני שואל אותך שאלה.

אם זה אמת, למה לא לעשות?

בסדר, בנשים. אני לא...

שאלת אותך שאלה.

חלילה, נגיד, את לא מרגישה טוב, הרופא אומר שמהיום את צריכה להתנהג

לפי דפוסי הבריאות האלה, לקחת כדורים,

דיאטה מיוחדת,

דיאטה מחמירה,

לא לאכול יותר לחם לבן, לחם חי,

צריכה לאכול יוגורט ועוד כמה דברים, וזהו.

תעשי או לא תעשי?

מה שיראה לי על זה? מה זה, מה ש... את לא מרגישה טוב.

אוקיי, מה זה, אני לא מרגישה טוב, אז מה שהרפורמה כנראה?

מה פתאום, מי הוא?

מה אתה קובע לי מה לאכול?

אז בגלל זה אני אומרה, הנה, עוד פעם נפסים. אבל את תשמעי לו או לא? זה לא נשמע לי הגיוני, נכון, אבל... את תשמעי לו? כן. מדוע?

הוא רופא.

ואת חולה. כן. יש רופא כל בשר ואת חולה.

הוא אומר לך, בואי תהיי בריאה. אני לא אמרתי שלא, אני לא אמרתי...

אז הוא אומר לך, בואי תהיי בריאה. עכשיו, אני לא אומר לך, אל תאכלי לחם.

תאכלי לחם, ועדיף בבוקר,

ואין שום בעיה,

ותעשי מה שאת רוצה, ותטעי לי, ותשירי, הכול הכול. אני אומר לך רק איך עושים את זה. סדר-יום מסודר,

הכול מותר,

אבל לפי סדר-יום שאני אומר לך, ככה צריך להתנהג, ככה צריך לעשות. כמו שהחברה אומרת לך, לא כל מה שבא לך ואת רוצה את יכולה לעשות בחברה.

יש דוגמה, מקום שאומרים, אסור לעשן.

אבל אני מעשן.

לא, אתה לא תעשן פה.

אתה הולך למקום ציבורי, אתה צריך להתנהג כך.

למה? למה מגבילים אותי? אני אדם חופשי.

למה? אומרים, לא, אתה לא חי לבד.

יש עוד אנשים, אז יש כללים.

אומר הקדוש ברוך הוא,

אתה לא חי לבד.

את יהודייה, אבל את חלק ממערכת

של יהודים.

את, במאזן האישי שלך, קובעת גם את המאזן האישי שלי. את יודעת שאת משפיעה על חיי?

אם אנחנו באונייה,

ולכל אחת אתה בנפרד,

ואחד מאיתנו ירצה לעשות חור, נקב, אצלו, בחדר,

כולנו נטבע.

הוא רשאי לעשות זאת?

הוא לא רשאי.

את רשאית לעשות חור אצלך בחדר?

לעשות נקב אצלך בחשבון?

אני גם כן בחשבון. עם ישראל,

הם שקולים ביחד.

והמאזן של כולנו קובע את התוצאות לגבי האומה הישראלית, האומה היהודית.

אז את מטה אותנו לכף חובה במקום כף זכות.

אז מעבר לחשבון האישי שלך,

האגואיסטי, האנוכי,

יש גם את החשבון הכללי, החברתי, המדיני.

צריכה לקחת גם את זה בחשבון.

בסדר, אני לוקחת בחשבון את הכול. אני גם מקבלת את מה שאתה אומר. אני לא... אז מה הקושי נשאר?

אז לא, אז אני אומרת, איך מתמידים עם זה? בכל זאת שזה... איך מתמידים? פשוט מאוד, כשמחליטים שזוהי האמת,

הולכים לאור הרגע. אבל בוא נגיד, הלכתי לשיעורים, הלכתי ואמרתי, עכשיו זאת האמת שלי,

ועכשיו אני רוצה באמת להתמיד עם זה. ועוד פעם, בסופו של דבר, אחרי חודש, אחרי חודשיים, אתה עוד פעם מתחיל לרדת. אם את תהיי עם חברה תומכת

מהסוג שאת רוצה לבנות, אבל החברה לא ממש משנה מה אתה רוצה. את בוחרת.

אם אני רוצה להיות עם חזקים

שהולכים בדרך התורה,

אני בטוח אעזר בהם.

אם אני אלך עם חלשים, אני אגרר אחריהם.

אני שם את עצמי איפה שאני רוצה.

אם אני אבחר את הטובים,

אני אהיה טוב.

הולכת חכמים יחכם, רועה כסילים ירוע.

מי שהולך עם החכמים,

הוא יהיה חכם כמותם אפילו כשהוא טיפש.

למה?

הוא שומע כל הזמן דברי חוכמה,

אז הוא יחכם.

מי שמתרועע עם הכסילים, הוא יהיה רע בסוף, לא יעזור, אפילו אם הוא היה חכם בהתחלה.

למה? כי החברה עושה ומשפיעה.

אז את יכולה לבחור לך את המסגרת שתעזור לך, שתתמוך בה.

זו הנקודה. תבחרי את החברה הנכונה, את החברה המתאימה.

את הקבוצה המתאימה.

תתמידי עם כאלה שאוהבים ללכת לשעורים, כאלה שרוצים ללמוד באמת,

ואז בעזרת השם תתקדמי.

לא ירחק היום, תתחתני.

יהיה לך בן זוג מתאים לפי שאיפותייך,

ובעזרת השם תביני בית נאמן בישראל.

בהצלחה, כן.

הנה פה מאחור.

שלום, כבוד הרב.

למדתי בבית ספר,

כאילו, הייתי אמורה להיות בבית ספר חילוני,

והעביאו אותי לבית ספר חרדי.

המנהלת ידעה שאני חילוניה גמורה,

והכניסה אותי.

לאט-לאט התחזקתי ועליתי,

והייתה לי נפילה קטנה.

לא קטנה, אני לא יודעת אם זה קטן, אבל הייתה לי נפילה.

הוציאה אותי מהבית ספר.

היה לי בלגן של שלושה חודשים.

והיום, כשאני מסתכלת על זה, כאילו, הייתי כל כך, כאילו, ממש התחזקתי כשיצאתי מדברים שאני מאוד אוהבת בתור חילוניה.

יצאתי מזה.

וברגע שהוציאו אותי מהבית ספר,

הפסקתי, כאילו, לא רציתי להיות דתייה. אמרתי, אם זה דתיים,

למה לי להיות ככה?

והיום אחים שלי חרדים ואחותי חרדיה, ואני גם רוצה.

אבל אני מסתכלת עליהם, אני רוצה,

אבל מה שעשו לי זה לא נותן לי, כאילו,

אני לא רוצה. אני רוצה ואני לא רוצה.

היה אחד שהפסיק לאכול לחם.

את יודעת למה?

הוא בא לבעל המכולת, רוצה לשלם על לחם, אז הוא אמר לו, תעמוד בתור.

אז הוא אמר לו, אני רוצה לשלם על הלחם, ואתה אומר לי, תעמוד בתור, אתה יודע מה? בגללך אני לא אוכל יותר לחם.

אבל ההתנהגות שלהם, כאילו, היא אומרת, מה, נכנע כמוהם? ההתנהגות שלה חנווני, ההתנהגות שלה חנווני,

בגלל שאין לו דרך ארץ, נגיד, בגללו אני אפסיק לאכול לחם?

אני לא אשלם לו ואני אוכל לחם.

אבל מה פתאום שאני אפסיק לאכול לחם?

בגלל שהמנהלת או המורה הוציאו אותך מהבית הספר, בגלל שאלת שמה, אבל בגלל שאלת שמה.

אבל הם ידעו שאני אחר ענייה, כאילו, הם ידעו שאני בהתחזקות,

זה הגיוני שיהיה לי נפילות.

כן, אבל את שוכחת שכשאת נמצאת בתוך מסגרת כזאת, ואם את יורדת, את גם מחליקה איתך עוד כמה, נכון?

לא נכון, דווקא יש לי חברה שבגלדי התחזקה.

אל תגידי על ההיא, תגידי על ההם.

על ההם.

על ההם, כן, על ההם.

במסגרת פוחדים להשאיר מישהו שהוא בירידה, כי הוא יכול לגרור אחריו עוד כמה.

ודאי שנתנו לך התראה,

וזה לא עזר, כי היה לך קשה.

ונתנו לך עוד התראה, וזה לא עזר, ואז לא הייתה ברירה,

כמו שבדרך כלל עושים, נכון?

לא, אז לא נתנו לי התראות.

לא נתנו לך התראה?

ממש לא.

ממש לא.

מה עשית שאמרו לך, קומי ותלכי?

אה, את לא רוצה להגיד. לא רוצה להגיד. את רואה, זה היה חמור מדי, כנראה.

לא, בתור חילוניה,

כאילו, אני לא חושבת. בטח, בתור חוליוני, כלום, מה זה? לא שאת יוצאת דיסקוטקים ודברים כאלה? בוודאי שלא, חלילה, חלילה.

אז מה כן?

תראי, אם את מתביישת

ואת היום חילונית,

אז את מבינה שהיה בזה מעשה לא טוב.

זה לא, יצאתי עם שבבניק,

כל הגיטאר. וואו, וואו, וואו.

וואו, וואו.

נו.

כאילו, לא ידעתי מה הטעות בזה. זה לא היה נראה לי טעות באותו רגע.

הבנתי. את פשוט רצית להחזיר אותו בתשובה, לא? זה הייתה כוונה. לא, זה לא היה נראה לי טעות. זה לא היה נראה לי למה לא.

אז למי שלא יודע מה זה שבבניק, זה בחורצ'יק מקולקלצ'יק,

שפשוט מאוד עזב את התורה, עדיין הוא נראה כאילו דתילוני כזה, שם כיפה קצת ככה, אבל למעשה עושה את כל העבירות כמעט.

אז בתור חילוניה, לא, כאילו, בתור, החלטתי מחזקת, את לא רואית את זה בטעות. אבל את לא היית כבר חילונית,

את כבר היית בעלת תשובה. בעלת תשובה זה מעלה יותר מדתי.

בתור ההתחלה, אבל.

בהתחלה עוד יותר צדיקה. למה?

כי הכוונות טהורות ואמיתיות ומאה אחוז.

אז זהו, שלא ראיתי מה הטעות בזה. כאילו, למה לא?

מאה אחוז.

את ניסית לחזור שוב פעם למקום שלך ולבקש מהמנהלת עוד אורכה ועוד אפשרות?

ניסיתי ולא נתנו לי.

מה, מה היה נימוקי? מה אמרת?

כאילו, אני יודעת שטעיתי.

כן. וזה נגמר.

כאילו,

כאילו, ראיתי שטעיתי, כן. ואני רוצה לעלות, כאילו, אני רוצה להיות חרדיה.

כן. והתשובה הייתה לא. שלושה חודשים עברו מאז?

יותר. כבר עכשיו אני גם כן לומדת בבית ספר חרדי.

לומדת או לא?

לומדת.

נו, אז בסדר, אז את חזרת שוב, אני רואה, ברוך השם. אבל אני לומדת שם כי בית הספר החילונים לא מתאימים לי. אני לא מסתדרת שם.

הופה!

אז החרדים על הכיפאק בכל מקרה, אה? יפה, יפה. מה, זה נראה לי שכאילו...

רגע, אבל את מבינה שזה אמת בכלל?

מה זאת אומרת?

מה, הדרך שאנחנו חיים על פי היהודים זה נכון? לא נכון? מה זה? זה נכון, זה מאוד נכון, אבל... אבל, אבל, מה אבל?

שאני רואה את זה עכשיו, כאילו, מה שהם עשו לי גם... עזבי אותה, היא בסך הכול חנוונית.

תעזבי אותה.

התורה ניתנה לפניה.

זה לא אי קובעת התורה. התורה טובה?

כן. המצוות טובות? זה הכול. מה אכפת לך ממנו?

כי היא הראתה, כאילו, היא בא והראתה לי את הדרך. היא דוגמה, היא דוגמה, נגיד, נגיד. אני הכול אומר רק בשביל הנגיד. נגיד שהיא דוגמה לא טובה.

לא טובה, אז מה יש?

אם אני דתי לא טוב, ואני בעצמי דתי לא טוב, מה זה נוגע אלייך?

אם אני אחליט מחר, חלילה, לעשות איזו עבירה, מה זה?

זה מתיר לך לעשות עבירה?

אם אני לא אשלם מס מחר, מישהו פטור פה ממיסים?

מה קשור מה שאני עושה, מה שהיא עושה?

זה נכון או לא נכון?

אבל בתור מורת דרך, היא הייתה מורת דרך שם. עוד פעם, את יודעת כמה מורי דרך

לא יודעים את הדרך?

לא קרה שמורי דרך טעו?

יש הורים, יש יותר טוב מהורים?

הורים מתכוונים להדריך את הילדים נכון?

ההורים עצמם לא יכול להיות שהם טועים?

יכול להיות שההורים טועים או לא?

יכול להיות. נו, אז מה קרה? אז הם הפסיקו להיות הורים בגלל זה?

לא, אבל... זהו.

גם היא לא הפסיקה.

אז איתך נגיד היא טעתה לשיטתך,

אבל זה לא סתירה שתמשיכי ללכת בדרך.

אל תזכירי אותה בקטע הזה ותמשיכי בדרך, מה קשור?

ואיך אני יכולה לזכור אנשים שבכלל לא מכירים אותי ושופטים אותי?

מאה אחוז.

אל תאמיני לה, בסדר? די. חלאס.

אם תגיעי פעם למשפט,

תדעי לך שאת עלולה לצאת גם חייבת,

לא רק זכאית.

את יודעת, יש משפט, בתי משפט,

אחד יוצא זכאי ואחד יוצא חייב. אז מה, מי שיצא חייב צריך להגיד, אני לא רוצה לראות שופטים יותר בחיים שלי?

מה, בגלל שהוא יצא חייב?

אם תעבורי בחינה ותקבלי בסוף 60 או 50,

אז מה תגידי?

הכשילו אותי בכוונה?

אני יותר לא עוברת מבחנים?

אם פעם תעברי בכביש ומישהו יצפצף פיפים,

לא תעברי יותר את הכביש,

רק בגשר אלי.

מה קשור?

בן אדם עשה לך עוול, נגיד, לשיטתך, אז זה לא אומר שאת צריכה להפסיד את הדרך.

בעוד שהורייך, משפחתך,

זאת אומרת, חרדים חזרו בתשובה,

אשרייך, תשלימי את הפאזל.

ואיך אני יכולה, כאילו,

אנשים היום, אני משתדלת נורא,

כי היא משתדלת,

ואנשים שבכלל לא מכירים...

באים ושופטים אותי, מדברים עלייך. אה, זה כבר לא רק המחנכת, זה כבר כמה.

לא,

זה עכשיו, זה כאילו, אני באה, משתדלת, אני מתלבשת ככה ומשתדלת. כי הוא קורא לי לפעמים שאני כן שמה מכנסיים,

וקורא לי מקרים שאני שמה חצאית.

כאילו, משתדלת.

כן.

ובכל זאת, כי הוא מדברים.

אם צריך ככה, פעמי ככה, פעמי ככה, פעמי ככה. הבנתי.

שחקן כדורגל שיבוא פעם עם מנעלי התעמלות ופעם עם מנעליים רגילות.

ופעם הם מנעלי בית.

מה את אומרת? צריכים להעיר לו על זה שהוא עולה למגרש פעם ככה, פעם ככה?

אבל אני לא יכולה לקבל עליי דבר ישר,

אז אני עושה פעם ככה ופעם ככה. גם הוא אומר, מה אתה חושב, כל הזמן יכולים לעלות עמלות?

לפעמים יש לי, אתה יודע, פצע, לפעמים ככה, לפעמים ככה, אז אני בא ונעלה בית.

אבל אני לא יכולה לקבל עליי הכול כאילו בבת אחת, אז היא מחלקת לי את זה. גם הוא אומר כזה דבר.

אבל מי שלקח על עצמו להיות שחקן כדורגל,

הוא צריך לבוא תמיד עם מנהלי התעמלות.

מי שלקח על עצמו להיות שומר תורה ומצוות,

הוא צריך להיראות כמו שומר תורה ומצוות.

לא פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה, פעם ככה.

החלטת להיות תלמידה,

אי אפשר לבוא יום אחד כן, יום אחד לא.

מה לעשות?

הבנת?

אבל בינתיים,

גם אם קורה לך את הדברים האלה, אז אל תתחשבי באלה שמדברים, זה הכול.

בהצלחה, כן, פה יש לה שאלה, ואחר כך למעלה, כן, בידך שמה.

כן, אל תשאלי.

קודם כול, שלום לכולם.

יש לי שתי שאלות.

אחת,

איך אני מגיעה לאמונה שלמה?

איך מגיעים לאמונה שלמה זה על ידי לימוד ובירור.

אם תראי קלטות וידאו שלי בנושאים שאת עדיין מסופקת או לא השלמת את ההכרה שבהם, אז תגעי לאמונה שלמה.

ככל שמתרבים העובדות וההוכחות,

האמונה משתלמת, נהיית שלמה.

אוקיי.

כן, בבקשה, שם למעלה.

טוב, יש לי שתי שאלות. כולם זוגות באו לטבע, כן.

הראשונה היא על חברה מאוד מאוד טובה שלי,

שהתקשרה אליי לפני שעה וביקשה ממני לשאול אותך את זה.

האמת היא, יש לי שתי חברות. אחת חלונית לחלוטין, שלא שומרת כלום, לא שבת, לא כלום, כלום. היא לא מאמינה בכלום, בקיצור.

ויש לי את השנייה שבאה איתי להרצאה כשהיית בלוד לפני שנה.

היית במתנ״ס דנבר.

היא לקחה על עצמה כיסוי ראש, בעלה לקח ציצית,

התחיל ללמוד כתיבת מזוזות, התחזקו, חבל לך על הזמן. כאילו, אין, אין.

אין.

מה, באמת? כאילו, שאומרים, שאומרים כל מה שניתן לשמור, שאומרים.

עשו מנוי לקלטות שלך, כל שבוע, כל חודש, אתה שולח קלטות.

כל שבוע הם מקבלים קלטת. כל חודש מקבלים קלטת, אני יודעת.

גם אני עשיתי את המנוי שם, הייתה?

קיצור מסובכים על כל הראש.

לא, עכשיו בסדר, נכון? הראת את הקלטת שם, שאיזה אישה בלונדינית שמה, כיסוי ראש, נקלטה להיריון וזה.

היא כבר עברה שנה ומשהו, וכלום.

והיא מעל 30. האישה הייתה מקבלת.

אז רגע, אז רגע, אז חכה. זה הרי עשר שנים.

לא, לא, חכה, אל תבלבל.

חכה, תבין, תבין.

יש, אז דקה, אז החילונית אומרת לי, את רואה?

אני לא שומרת כלום, שום דבר.

יש לי ילדים,

יש לי ברוך השם הכול. יש את החברה של החיים,

שלקחה על עצמה כיסוי ראש, שבת, מה שאתה רוצה, ואין לה ילדים.

אתה מבין?

שנה, אבל.

היא מעל שנה, מעל.

מה זה שנה?

לא משנה, אתה אמרת, קחי על עצמך כיסוי ראש, נו, אז איפה? הם ילדים, מה?

היא לא נמצאת.

היא נמצאת פה או לא נמצאת? לא, זה הקטע שהיא לא כאן. למה היא לא כאן?

אז היא לא כאן, היא לא יכלה להגיע, היא בהרצאה אחרת ובמשהו אחר.

בקיצור, בתל אביב.

טוב, אולי הוא יברך אותה וזה יצביע. יאללה, היא באמת אצל איזה רב אחד בתל אביב, לא יודעת מה היא עושה שם.

בקיצור,

היא רוצה שתברך אותה פה, שזה לפני יום כיפור.

אוקיי.

ושבעזרת השם, השנה הזאת היא כבר תהיה בהיריון, כמעט גיל 30, אני רוצה שהשנה היא תהיה בהיריון. הבנתי, טוב, יאללה, אם את מאיימת ככה, אז היא תהיה. קוראים לה

איריס בת בתיה.

איריס בת בתיה תזכה לזרח חי וקיים מהירה שנה. אמן.

טוב, ומה עם החילונית עכשיו?

היא לא תחזור בתשובה, אין מצב.

לא, אבל רצית לשאול עליהם משהו? לא, לא, השאלה השנייה זה עליי.

אה, בבקשה.

ואת איך מוגדרת?

אז זהו, אז אני חזרתי בתשובה גם בהרצאה היא שבאלוז. אה, ברוך השם, ברוך השם. כן.

אז מה השאלה?

רגע.

אם בעלי היה פה אבי עלם עכשיו ממני. אל תדאגי, הוא יראה את הקלטת.

אה.

שמע, עכשיו אני...

שניים, שניים. חייב לשתות, אני מתרגשת.

שמע, עכשיו אני...

חזרתי בתשובה.

כן, אני ממש נהייתי כבר חברה לספקה.

חזרתי בתשובה,

הסכמתי לקחת על עצמי, אני הייתי עושה טיפולים,

כאילו הוא לא היה הולך לי להיכנס להיריון.

עשיתי טיפולים,

ואתה בירכת את בעלי, הוא לקח ציצית אז בלוד,

ולקחנו שבת, כל הדברים שצריך, ועני צניעות וזה, אני החלפתי את כל המלתחה שלי.

בקיצור,

נפקדתי וילדתי בת לפני חמישה חודשים. וואי, וואי.

רגע, וזה אחרי כמה שנים? שלוש.

את רואה היא רק שנה?

לא, לא קשור. היא נשואה ארבע שנים. מה זה קשור? שנה שהיא... מה אכפת לי? אבל היא באה רק לפני שנה.

לא, לא, זה לא קשור, מה שאתה אומר. טוב, יש לי הצלחה בינתיים חמישים אחוז.

טוב.

בקיצור, מה שאני רוצה להגיד לך,

לי קרה משהו לא נעים,

אבל אל תגידי לקחת על עצמי כיסו ראש, כי אני לא אקח על עצמי.

לא, באמת. מאיפה את יודעת שלא תקחי? אני אגיד לך, כי אני יודעת מה אתה תגיד לי, מה. אבל מאיפה את יודעת שלא תקחי?

לא, אני לא אקח.

תשמע, מאיפה את יודעת שלא תקחי? רגע, תן לי להגיד לך, אבל מה יש לך. בבקשה, בבקשה.

יא, איזה פאדי.

בקיצור, אני, היה לי בלאגן בלידה, חבל על הזמן. רביעי, חמישי, שישי,

שבת רק ילדתי, ואיך ילדתי? אני אסביר לך.

כאילו כבר,

לא, כאילו כבר זהו, התייאשו ממני, פינו לי כבר חדר ואקום,

או אמרו לי קיסרי, כי כבר די, הסתבכתי יותר מדי ימים שם.

כאילו בחדר לידה הייתי יום, כאילו יום וחצי,

ובכלל מאושפזת שם עוד איזה כמה ימים, ורק עם צעירים, ולא יולדת, ולא יולדת, וכבר די, התייאשו,

ירצו להכניס אותי, בעלי ניגש אליי, אומר לי,

שתבין, גם היולדת, שהיא לא דתייה בכלל,

חילקה שם, זה היה שבת בלילה,

חילקה ספרי תהילים לאחים שלי וזה, שהתחילו לקרוא, אולי יזדרז,

כלום לא מזדרז,

חבל על הזמן.

בקיצור,

בעלי אמר לי, קחי משהו על עצמך, אמרתי, למה? לקחתי כבר הכול, לקחתי צניעות, לקחתי שבת,

לקחתי באמת, כאילו מה שאפשר לקח, אז לקחתי.

אומר לי,

וגם כיסוי ראש לקחתי בשבת,

אז בלוד, שבירכת, וזה,

חילקת כיסויים, אמרת, תתחילו בשבת, התחלתי בשבת, מלפני שנה ומשהו.

בקיצור,

הוא אומר לי, תנסי,

תגידי שתנסי, תנסי ללכת עם כיסוי ראש.

אמרתי, בלי נדר.

בלי נדר זה לא נחשב נדר, נכון? בטח, לא.

לא, נו, ברצינות, בלי נדר.

בואי אני אסביר לך. אמרתי, נו, טוב, תסביר.

במעמד הר סיני,

כולנו התחייבנו לקיים את כל התורה והמצוות,

ככה שלא מועיל להגיד בלי נדר על מצוות שחייבים.

כן, אבל כשאתה אומר בלי נדר,

אתה לא מחויב לעשות את הדבר הזה. זה כאילו אני אומר לך, עד שאני חייב לו כסף, בלי נדר אני אחזיר לך.

זה לא אומר שאני לא חייב?

שמע, קיצור, קרה משהו מדהים שהדהמתי שם רופאים שלא מאמינים בכלום, כן?

נזכרתי בקלטות שלך,

כשאתה אמרת משהו על מחט,

רגע, פיתחו לי פתח.

כחודו של מחט.

בסדר.

נזכרתי במשפט הזה.

יאי, איזה קטע. עשיתי פה צחוקים בקלטת שלך.

טוב, בקיצור, עשיתי שם דבר שהדהמתי אנשים,

והתקשרתי אחרי הלידה לרבנית רחל מארגון שופר לספר לה את הדבר הזה,

והיא הייתה גם, חבל על הזמן,

היא הייתה בהלם.

אמרתי, איך שאני, שתבין, פינו לי חדר לוואקום, אני כבר מוכנה, כבר התייאשו ממני, אני לא יולדת לו כלום, כבר זהו.

אמרתי, ואני אמרתי, קחי,

תגידי בלי נדר, שתכסי את הראש, אפילו רק בשלושה חודשים שאת בבית, שתנסי, תראי איך מתרגלים אלייך וזה.

אמרתי את המילה הזאתי,

ילדתי תוך שניות.

תוך שניות היא החליקה לי, הילדה, שכבר רופאים

זזו ממני.

קיצור, בלי קיסרי, בלי כלום.

שום דבר.

ככה, טאק.

את רואה מה זה?

את רואה מה זה מטפחת ראש?

רגע.

לא, אז תראו, בגלל זה לא רציתי לדבר,

אלא שלא תגיד לי לשים.

אני אגיד לך, את אמרת שתשימי. לא, לא, שמע, אז זהו, חזרתי הביתה, בקיצור, שמתי,

קטלו אותי, חבל לך על הזמן. מי?

כולם!

כולם, כולם.

אין, אין, קטלו אותי.

מה זה? בי 500?

אה?

בי 500?

חרקים קוטלים, אנשים. לא, לא, לא. אנשים אומרים לי, מה, את נורמלית, את צעירה, זה, פה.

כאילו, בסדר, חזרת בתשובה, ולמה להתחרפן?

כאילו, אין, אין.

בקיצור, אני לא מסביבת דעתיה.

צריך להבין איך חלונים מסתכלים על דבר כזה.

אני שואל. אתה מבין?

את ראית איך הסתכלו עלייך הרופאים,

אמרו ניתוח קיסרי וואקום, נכון?

ומי הציל אותך, החברים,

החילונים או המטפחת?

אה...

בסדר, אבל אמרתי בלי נדר. בסדר.

אבל את חייבת, בלי נדר. בלי נדר את חייבת, אמרתי. בסדר. בלי נדר.

טוב, קיצור, עכשיו לא באתי בגלל זה. מה שבאתי,

באמת,

לא, לא, מה שבאתי לשאול אותך זה משהו אחר.

אחרי שלושה חודשים בא לי, אמרתי,

תגידי שלושה חודשים, נכון? כן. יופי. עשיתי, בוא נגיד, איזה חודש ככה,

ולא שלושה חודשים, אורגינלי, אני אגיד לך. קיצר,

בול שלושה חודשים אחרי זה,

התחיל לי דבר לא מוסבר,

שאף רופא לא עולה על זה.

אני מתעלפת בלי שום סיבה.

וואוווווווווווווווווווווווווו רגע.

הלכתי לרופא משפחה, עשה לי את כל הבדיקות,

הכל תקין.

אמר לי, טוב, אולי זה שיווי משלם, נשלח אותך לרופא הפזנגאון.

הלכתי לשם, הכל תקין.

הוא סמנתי לרופא אורולוג.

כן כן משלם המוח, כן.

שלח אותי

שלח אותי ל-EG אני יודעת כמה בדיקות,

הכל תקין.

קיצור, משם,

שכבר זרקו את זה על איזה מילה שנקראת חרדה, שאומרים לי, טוב, מי זאת מתעלפת.

כן.

אבל זה חרטא, כאילו.

תראי, חרדה וחרטא זה אותן מילים כמעט.

אבל אני אסביר לך משהו.

מה את אומרת למה את מתעלפת, את חושבת?

אז בא לי ואומר לי, אולי זה קשור, אבל אני מנסה להאמין שלא.

הבנתי, אז תמשיכי ליפול קצת.

אני אומר לך, מה אני אעשה?

אני אומר לך, שתקשיבי טוב, בשעה שאישה יושבת על המשבר,

תדעי לך, בשעה שיושבת על המשבר, בשעה שהיא צריכה ללדת,

למעשה אישה לפעמים, בקיצור, אמרו לי, קחי תפוח, שבעלך ישים לך על הראש. בעלים העצבים אכלת תפוח, למעבר כבר ארבעה ימים.

אמרו לי, שימו תפוח על הראש. מה שאתה רואה שם? חבל. תתחילי עם אבטיחים ונלך יותר מהר.

אבל אני אומר לך.

אין מצב, אין מצב. אני לא אשים כיסוי ראש. למה באתי לפה? שתגיד לי, קחי על עצמך משהו אחר במקום זה.

אני אסביר לך משהו, תקשיבי.

את יודעת, אי אפשר להתחייב לקדוש ברוך הוא בדבר מסוים ולא לעמוד בו. למה?

כי את עשית הסכם איתו.

אבל אמרתי בלי נדר, אתה מבין? אבל אמרת בלי נדר גם על שלושה חודשים ולא עמדת.

אז אני אקח מעכשיו שלושה חודשים. בסדר, אם תיקחי מעכשיו שלושה חודשים זה טוב מאוד.

כן? ואני בטוח... לא, לא, לא מעכשיו.

אז ממתי?

אז ממתי? אני אחזור לבעלים כיסוי ראש? הוא מפטר אותי. בדיוק הפוך, הוא לחץ עלייך.

לא, לא, הוא לא לחץ עלייך. את סיפרת לי שהוא אמר לך. אני לא יודעת כי הוא יודע, בכלל שאני פה, אני אחזור עם המצוי. רגע, אבל הוא יודע.

הוא אמר לך שבגלל זה יש לך את החרדות,

את הנפילות האלה ואת ההתעלפויות.

הוא אמר לך, אמרת.

הוא רוצה שאת לא תפלי?

כן, אבל החרדות האלה גם במהלך ההיריון. אבל לא הייתי מתעלפת.

ההתעלפויות התחילו שלושה חודשים. תשמעי ממני, את רוצה לשמוע?

תשמעי מה שאני אומר, אחרי שלושה חודשים.

קודם תגמרי את החוב הראשון.

אני מבטיח לך, אם תעברי את שלושה החודשים,

אם תעברי את שלושה החודשים, תקשיבי טוב,

אחרי זה כבר יהיה לך קל, כל החילונים. אז אני לא אתעלף?

אני אתן לך ברכה, תקשיבי טוב.

יש פה מאות אנשים. אני אתן לך ברכה,

זיכוי הרבים,

אמן של כולם,

הנדר שלך שאת נדרת.

בלי נדר.

אבל נדרת.

אבל נדרת. אמרת שתיקחי, כל דבר שאדם אומר על מצווה זה נדר לגבוה. אפילו שהוא אומר בלי נדר, לא מועיל. בסדר, אז תגידי, זה לא לעשות צחוק? אני אעצים שלושה חודשים אחרי שלושה חודשים, מה אני אגיד לאנשים? לא, זה לעשות צחוק מהקדוש ברוך הוא,

שאת אומרת שלושה חודשים ולא שמה.

לאנשים לעשות צחוק זה קשקוש, הם לא קיימים בכלל.

מי שקיים זה הקדוש ברוך הוא, שעשה לך חסד גדול. את יודעת מה זה ניתוח קיסרי?

מה זה לסבול אחר כך כל החיים?

זה לא פשוט.

והקדוש ברוך הוא עזר לך, והיית בטיפולים ארבע שנים.

שלוש. אמרת ארבע. שלוש, חדרה שלי ארבע, התבלבה את כמובן. אה, סליחה.

ושלוש שנים,

ובסוף ברוך השם נפקד.

מה את רוצה יותר טוב מזה?

כן? עכשיו תקיימי את הנדר, וגמרנו.

לחזק אותך.

שיהיה לך קל.

אני אראה לך עכשיו משהו קטן. תשמעי טוב, טוב, טוב, טוב. לא, לא. אין מצב. אין מצב.

אני אראה לך עוד אחד שאמר, אין מצב,

ותראי איך הוא נראה. יום, וואי, וואי, וואי, וואי. איפה זה?

אתה מוכן לענות לנו?

תראי עכשיו אחד שאמר, אין מצב.

מה? כן.

בחור גם כן היה משהו דומה לך.

אותה מציאות פחות או יותר.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבאולם הסרט קוקו מביא קוקו.

בסרט שצולם בברוקלין קולג' אמריקה רואים איך

בחור אחד לוקח על עצמו להוריד את הקוקו בהרצאה לפני כל הקהל.

ובעקבות זאת, בחורים נוספים גוזרים את הקוקו.

את הסרט ניתן לרכוש במשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

טלפון 03-677779

בבידאו, הוא ימצא אותם

בבידאו, הוא טוב יותר.

כן.

הוא אמר לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

לא, איך הוא פחד?

מה הוא הפסיד?

לא הפסיד.

ברוך השוליים היום צדיק,

עיר השמיים.

אמרתי לו, מה עם עזבו?

תן לי ללמוד עכשיו.

תן לי ללמוד.

את,

קחי עלייך שלושה חודשים בעזרת השם,

תבואי הביתה,

בעליך יהיה מרוצה,

ובעזרת השם יתברך. אין נפילות יותר, נגמר הסיפור של הנפילות.

מה את אומרת?

לא בשבילי, לכבוד השם.

את תצטרכי אותו עוד בהמשך הדרך. את יודעת, הקדוש ברוך הוא זה דבר שצריכים כל הזמן.

תראי, ברור לי שבתוך-תוך איך את רוצה, לכן דיברת.

בסדר, ברור שבמחרות.

או, אז עכשיו אני אומר, בחוץ חוצותייך, תשימי. בסדר, בבית אין לי בעיה, אז מאיך אני אצא בחוץ, כאילו מה... מה פירוש? מי יודע איך את היית קודם? אני אומרת לך, תתלו אותי ששמתי חודש, הרגשתי רע אותו חודש, רע, רע. הבנתי. אם אחד ילגלג עלייך או משהו, יש לי עצה.

זה הכול. מה השכר שאישה מקבלת, שהיא שמה על עצמה את הכיסוי ראש הממשלה? וואו, וואו, וואו, וואו, וואו.

כאילו, יש מיליונים שלא שמות, אתה מבין? כאילו... אני מבין, בטח, אני מבין.

אמר רבי חזקיה,

אמר רבי חזקיה,

בזוהר הקדוש, פרשת נשוא,

אישה שהולכת עם כיסוי ראש, מביאה ברכה הביתה,

קדושה הביתה,

ושבניה יהיו גדולים בדור.

זה שכרה.

הגמרא מספרת על קמחית,

שהסתירה את שערות ראשה,

שכותלי ביתה מעולם לא ראו את שערות ראשה.

היא הייתה דואגת

לשים כיסוי ראש,

ואף פעם שלא ייחשפו שערותיה, אפילו שהיא לבד בבית.

מה היא זכתה?

שבעה בנים כהנים גדולים בבית המקדש.

זאת אומרת, השכר הוא עצום כיסוי ראש, בצניעות כיסוי ראש.

ברוך השם, נפקדות נשים גם בזרע חי וקיים.

וזה דברים, מעשים של בכל יום, כמו שאומרים.

והנה את,

בעליך מרחי עלייך משהו.

הוא לא אמר, הוא רמז, אני לקחתי.

עוד יותר טוב, אז הבנת לבד. הוא אמר לי, קחי דווקא את הדבר הזה, זה, זה, והקלטות שלך, אתה מבין? כן, אבל תראי, והקלטות שלך. אבל תראי איזה ישועה קיבלת.

עכשיו שאת

לא עמדת בדיבורך,

אז נגרם מה שנגרם, את אומרת, אחרי שלושה חודשים.

כן, תראו. מה יש רמז יותר טוב מזה?

מה עושים? אז היא להתעלף ברחוב, פשוט, בחנויות. את יודעת למה, את יודעת למה?

ליד אנשים,

פשוט ברחוב.

למה?

אלה שקטלו אותך,

עוזרים לי לקוש, אני מתעלם. ליפול, ליפול בחנויות, הבנת?

קטלו אותך,

עשו לך ריסוס.

תשמעי מה שאני אומר לך, בעזרת השם נתברך, תקבלי ברכה תומכת. מה, אני אשים כיסור ראש ועל זהו? אני לא אתעלף? אני כבר אילך בסדר? כאילו, מה?

אני אברך אותך. אם תתעלפי, צלצלי אליי.

אז אתה נותן לי דקה להביא את בעלי, אני גרת פה.

אני רוצה שאם כבר, אז הוא יהיה עד לדבר כזה. טלפון, תביאי קודם לקראת לו, תן אותי. לא, הוא יושב, אני אגיד אותו שנייה, מה? אתה תתקשר? וואללה, תתקשר, תתקשר.

הוא יתעלף, הוא ישמע אותך.

נמל על הזמן.

איזה מלחק. דבר אתה, אתה, לא משוחק.

קוראים לו שי.

שי?

מה שלומך?

מדבר אמנון יצחק.

שלום וברכה. מה שלומך?

אם הוא מסכים. אתה ישן כבר?

יש לי הפתעה בשבילך.

וואי.

אשתך מוכנה לשים כיסוי ראש את השלושה

החודשים שהבטיחה בשעה שהיא הייתה במצב של לידה. לפני הלידה.

אתה מסכים? שמח?

אז רגע, אני משמיע לה את זה. תגיד את זה עוד פעם. לא, אני אביא אותו, שהוא יהיה כאן. שנייה, אני אקביא אותו. אה, היא רוצה שתבוא לפה. אנחנו נמצאים פה באולם. אין לה אוטו, אני הולכת להביא אותו. אה, אין לך אוטו. היא תבוא לקחת אותך עכשיו.

אשתך תבוא עכשיו לקחת אותך.

שאני לא אברח. בסדר?

יאללה, מה?

מה? תצדיק לי את זה.

אתה מפחד שאני אברח? חלילה.

עזוב אותה, מה קרה לך?

אני, אני אעזוב. אני סומך עלייך מאה אחוז, סלחי.

רגע,

יש פה בן אדם שרוצה לשאול שאלה.

אדום, אדום.

ערב טוב לך, כבוד הרב.

ובכן,

ברצוני לשאול את השאלה.

אני בגילי גיל עשר יצאתי ממחלת סרטן רק בזכות דבר אחד.

כמה אשר רבי שליטא אשר תפילות

הקפדתי להתפלל שחרית מנחה וערבית.

לאחר מכן,

מה שבא אליי זה מחלת הנפילה, האפילפסיה.

כמו כן, עד עכשיו אני סובל מבעיה זו,

אבל לא כמו שהיה להתחלה, היה ממצב קשה.

מה שרציתי לשאול אותך, מה יכול לעזור לי

לצאת מבעיה זו כמו שיצאתי ממחלת סרטן?

כמה שעות תלמד ביום?

שעות.

אני, לצערי, לומד.

לא לומד?

אני לומד. מה אתה עושה?

אני, לצערי, כל היום בבית.

אין מה לעשות, אין כלום.

בגלל זה גם אני חשבתי, חלמתי על זה יום אחד.

אמרתי לעצמי,

מהחלום הזה אני חייב לקחת את עצמי

לישיבה,

ללמוד.

דרך ארץ, קדמה לתורה.

נו, ולמה אתה לא הולך לישיבה?

על פי כן, אבל לגבי הבעיה הבריאותית.

אין מה שמעניין אותי מה יכול להיות המצב.

אבל אם תהיה בישיבה... מי יכול לדאוג לזה?

אם תהיה בישיבה יש לך גם שמירה, לא?

כשאתה נמצא בתוך חברה, אז אם קורה שחלילה נפלת או משהו, יש מישהו לידך.

אם אתה בבית וחלילה נופל ואף אחד לא לידך, אז המצב יותר קשה.

כמו כן, אני הייתי מסכים איתך על זה.

נו, ובסוף אתה תהיה מוכן ללכת.

זה אני צריך לקחת את עצמי. יש ישיבה פה ברמלה.

הנה, פה.

יש פה כתובת?

מה הכתובת?

נתן אלבז 18. יש ישיבה פה, אתה יכול ללכת פה. אם תרצה לישון מהבית, תוכל לישון מהבית, תרצה שם, שם.

הכל, הנה, חנן מארגן הערב היום,

יטפל בך באופן אישי.

טוב לך?

כמה שעות שתוכל, תהיה.

אתה עייף?

תלך.

תחזור למחרת וכן הלאה, עד שתתרגל.

אבל זכות התורה הקדושה זה ההגנה הכי טובה שיש. אין הגנה יותר טובה מזו.

כל ההבטחות שניתנו בתורה זה בזכות התורה.

כמו שאגיד לך, כבוד הרב,

זה לצערי צריך לחשוב על זה.

אין בעיה, אתה יכול לחשוב.

אבל מה? כמה זמן אתה רוצה לחשוב?

הייתי אומר, לפחות שבוע יספיק לי.

אין מה שהייתי רוצה.

מאה אחוז, ומה יהיה אחר כך? אני בטוח אקח את עצמי לדרך זו.

אוקיי, מה שמך?

שמי הוא חיים אלון חאג'בי.

חיים אלון חאג'בי, בן?

בן בתיה.

בתיה, השם יזכה אותך בעזרת השם לרפואה שלמה וישועה קרובה בזכות התורה הקדושה.

אמן.

תהיה בה. עזרה כל ברור שתהיה.

גם אתה.

כן,

עוד מי? הנה שמה עם הצהוב.

תן לה.

כבוד הרב, ערב טוב.

לפי הספרים שאני קראתי בכל אופן,

מתואר מה יש בגן עדן, מה יש בגיהנום,

ולמיטב ידיעתי,

אף אחד עוד לא חזר משם וסיפר.

אז מאיפה כל הידע הזה?

טוב,

את צריכה לראות קלטת שלוש שעות ורבע שנקראת חיים לאחר המוות,

הוכחות

לחיים לאחר המוות על-ידי מתים קליניים שמתו וחזרו לחיים,

סיאנסים שעשו ודיברו עם נפטרים,

גלגול נשמות, אנשים שחזרו לחיים וזוכרים את עברם,

היפנוזה,

אנשים שבמצב היפנות יחזירו אותם לפני אותם עוברים וגם ילדים אוטיסטים.

מחמש הדרכים האלה,

בתוך קלטת,

תוכלי לראות את כל ההוכחות לאלה שחזרו משם.

ואם את רוצה,

נראה לך, תודה רבה. אני ראיתי את הקלטת החיים של אחר המוות.

כן. שם מדובר באנשים שמתו מוות קליני,

כן, וראו את האור וראו את השכינה, כמו שמספרים. זה רק צורה אחת.

מת קליני זה רק הוכחה אחת.

ודבר שני,

צריכה להבין שמי שהרפואה קובעת שהוא מת קליני,

פירושו של דבר שהאדם הזה מת,

מת.

ומת

לא רואה מה קורה בשעה שהוא מת.

איך הם ראו מה קורה לגופה למטה אם הם נמצאים במצב מיטה?

עוד דבר צריך להבין.

אם את תשכבי על הגב

ותסתכלי למעלה,

תוכלי לראות מה קורה מלמעלה למטה?

לא. אז איך הם ראו?

והם יודעים לתאר. אני לא שואלת לגבי אם יש נשמה או אין נשמה.

לא, אז פירושו של... אני שואלת איך אפשר לתאר דבר כזה בגן עדן. לא, אבל הם יצאו מהגוף.

יציאה מן הגוף זה מיטה.

אבל מישהו חזר מגן עדן, מגיהינום?

ודאי.

מה אני מסביר לך? בסיאנסים מדברים עם אנשים

שנמצאים שם ומתארים מה עובר עליהם.

לא רק שמתארים,

אלא שזה בדיוק תואם למה שכתוב בזוהר הקדוש ולעונשים שמקבלים שם.

עכשיו יש לי עוד שאלה

שבאמת מבלבלת אותי.

בגב התהילים, בכריכה,

רשום שלבורא עולם אין גוף ודמות הגוף.

ואם אנחנו מדברים, אז יש לנו מתרי קול ודרך מתרי הקול אנחנו מדברים.

איך בורא עולם דיבר

לבני ישראל, לעם,

אם אין לו גוף ודמות הגוף?

אז קודם כל, את צריכה להבין שיש גם השמעת קול בלי גוף.

גם אליהו שבא לעולם הזה ומדבר, עם חכמים, כמו שדיבר בזמן הגמרא, אין לו גוף.

הוא כבר רוחני, הוא מלאך.

ואף על פי כן הוא מדבר בלי מתרי קול.

מלאכים מדברים ומהללים לקדוש ברוך הוא בלי מתרי קול.

מתרי קול זה המוגבלות של הנשמה שלנו כרגע,

שדרך המתרי קול היא תוכל לדבר.

אבל גם לי זה אפשר לדבר, כי הנשמה מדברת,

כמו שהיא שומעת, מרון.

תודה רבה לך.

גיבריאל.

כן, הנה פה באמצע.

ערב טהורה.

השאלה שלי היא נושא של שבת,

שהייתה תקופה ארוכה מאוד של קרוב לשמונה שנים, כשאני הייתי תלמיד ישיבה והייתי כמובן שומר שבת.

הייתי פשוט חרדי,

והחלטתי שמן הדרך שלי,

הנוכחית אז,

שאני לא טוב לי עם ככה, עם כל הדרך הזאת של שמירת שבת והכול.

וכיום שאני חילוני ומחלל שבת ועושה כל מה שאפשר לעשות בשבת,

פשוט זו הדרך, וטוב לי ככה.

טוב עם הנשמה שלי ככה,

ואני מרגיש אמיתי עם עצמי ככה.

מתי שאתה לא שומר שבת.

כן. מה אמיתי בזה?

מרגיש טוב עם עצמי,

קודם כל. מה טוב?

שלם עם עצמי. שלם.

אתה יודע, אם אני לא אצטרך לעבוד בכלל, אני אהיה עוד יותר שלם ממה שאני עכשיו.

אם אני לא אצטרך הרבה דברים, אני אהיה עוד יותר שלם.

אם אני אשיל מעליי כל חיוב, אני אהיה יותר שלם.

אתה יודע מה אני אהיה שלם?

בבהמיות שלי.

למה?

כי מי שנמצא במסגרת בהמית, הוא לא חייב בכלום.

אדם שמנתק את המוסרות שלו,

את המוסר,

את המצפון,

את הכרת הטוב שלו למי שהוא חייב לו,

זה מהלך בהמי, לא אנושי.

אנושיות

מחייבת

שאתה חייב למי שנותן לך.

מי שנותן לך חיים ובריאות

ואושר והכול,

מחייב אותך לשמור את השבת.

אם לא, אתה כופר בו. אתה כופר במי שמיטיב לך.

אבל הבעיה שלי זה רק שבת. זה לא אומר שאני עזבתי הכול.

רק השבת.

הבנתי.

ואתה עוד בוכרי, נכון?

נכון? כן.

בבוכרה היפה, בעירי שטופת השמש,

שם היו יהודים חשובים ויקרים,

ואני בטוח שאתה ממשפחה מכובדת,

ויש צער גם למשפחה שלך,

אני בטוח,

במהלך הזה שאתה נמצא בו.

ואם נשאר לך רק שבת,

תנוח בשאר עימות החול.

שבת תשמור.

היא שומרת עליך יותר ממה שאתה שומר עליה.

לא השבת צריכה אותך, אתה צריך אותה.

אבל אם לא הייתי מרגיש עם זה קושי, לא סתם הייתי עוזב אותו. אפילו אם זה קשה, אז מה יש?

יש הרבה דברים בחיים קשה. לעבוד זה קשה, לקום בבוקר זה קשה, בגשם לקום זה קשה.

קשה מאוד, מה לעשות? יש הרבה דברים קשים בחיים.

לפרנס משפחה זה קשה,

לשלם לילדים בבתי ספר, במוסדות חינוך זה קשה,

לשלם מיסים זה קשה, הרבה דברים קשים.

מה לעשות? יש חובות.

אבל זה מסוג החובות הנעימים, שאתה נח ואוכל ושותה ושר,

ומה קשה בזה?

אלא יצא ראווה מבקש ממך, תפרוק עול, זה הכול.

תעשה מה שאתה רוצה.

זהו, זו הפקרות, פשוט הפקרות.

מה הטוב בזה?

24 שעות בסך הכול שאתה נשמע ומציית לקדוש ברוך הוא ומודה יש בורא לעולם.

מה קשה בזה?

מה קשה?

מתוך זה שמונה שעות אתה ישן.

אז כמה נשאר לך? 16 שעות?

מה קשה?

עוד שעתיים אתה אוכל?

14 שעות.

נו, מה קשה פה?

אבל יש אנשים שיותר גרוע אפילו ממני, שהם כל הזמן, עזוב אותם, אתה, אתה. אתה נמצא בראש הפסגן.

בן אדם שכל השבוע סגור, בן אדם שכל השבוע עובד. למה אתה סגור במשך השבוע? לא אני, אתה, אתה. אתה הם, עזוב אותם, אתה.

אתה שאלת על עצמך, לא על ההם. למה אני סגור? כי אני עובד כמו כולם, עובד, עובד. עובד, גם אני. אז מה, מה יש? הנה, גם הוא עובד. עד עכשיו הוא עומד כל הזמן, עובד.

מה יש?

אז דווקא בשבת הוא נח.

סוף סוף אפשר לנוח.

כמה אפשר לעבוד?

יש עבודה במסגרת שמקבלים כסף, ויש עבודה במסגרת שמבזבזים כסף.

נכון?

כל מה שעבדת במשך השבוע אתה הולך לבזבז ביום שבת.

זה גם העבודה.

אתה הולך לאכול,

לשתות בפאב, לרקוד, דיסקוטק, שטויות, נו מה?

זה שבת?

אפילו לגויים יש weekend.

יום כיפור עוד כמה ימים, אתה יודע, חתימה.

אתה רוצה שיחתמו עליך כמחלל שבת?

לא יותר טוב שתהיה כחוזר בתשובה, תסגור את הפינה הזאת ותהיה כמו שצריך.

כי שבת רק תרוויח, לא תפסיד.

לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה.

מה אתה אומר?

לפי הדעת, מן הסתם שאני יהודי והכול. ברור שאני מסכים עם הדברים שאתה אומר.

נו, ומה לא טוב במה שאני אומר? אבל אם התוך-תוכיות של הבן אדם לא מדבר לכיוון... מה קשור לתוך-תוכיות?

תוך-תוכיות אתה רוצה לשמור שבת.

חיצוניות שלך לא נותנת, יצר הרע שלך לא נותן לך.

אין שום פסול וגנאי בשבת, אז למה לא לעשות?

מילא, זה היה דבר לא מוסרי,

דבר לא טוב,

מסובך, קשה, הוצאות מרובות, שיגעון, לא יודע איזה דברים היית אומר לי.

הוצאות זה יכול לעשות בשביל לא יכול לעבוד בשבת.

אדרבה, משבת לא מרוויחים, מפסידים.

אתה אחר כך חושב שאם אתה לוקח, נגיד, אפילו 200% רווח, אתה חושב שזה נשאר?

זה הולך לתרופות.

זה לא נשאר.

לא משתכרים משבת.

השבת תובעת את עלבונה בסוף, תדע לך.

אתה יודע שחילול שבת הוא יותר חמור מיום כיפור?

אתה צם בכיפור?

מה אתה אומר על אחד שאוכל בכיפור?

מה הוא אומר? בתוך-תוכיות שלי אינו יכול לצום, אני רוצה לאכול.

מה אתה אומר על אחד שאוכל חזיר בכיפור?

הוא רשע.

מה?

הוא רשע. הוא רשע.

אתה יודע שהמצב שלך יותר גרוע?

אתה יודע שמי שמחלל שבת העונש הוא יותר חמור

ומי שאוכל חזיר ביום כיפור?

העונש על חילול שבת אחת זה סקלה, תאונת דרכים.

אדם שאוכל ביום כיפור זה כרת.

בין 50 ל-60 הוא ייפטר מן העולם,

אלא אם כן יש לו חשבונות נוספים.

אבל בסך הכללי,

שבת היא החמורה בעבירות שיש בתורה.

ושומר שבת, הזכות שלו, מי ששומר שבת קלקתה, שמוחלין לו על 70 שנה של חבונות.

אתה מבין מה עומד על המשקל בכלל?

אתה מדבר על תוך-תוכיות?

עצר רע ככה לוקח אותך בקלות?

עם ישראל מסרו את נפשם בשביל השבת.

מה אתה אומר?

מוכן? אני מבין ומקבל את כל מה שאתה אומר, אבל יחד עם זה,

זה לא נותן לי להרגיש שלם עם זה. אני לא מרגיש שלם עם זה. עדיף שתהיה חסר עם זה

ושלם באמת.

אשר תהיה שלם בשקר וחסרת השבת.

השלמות באה אחרי החלטה, תדע לך,

כשמחליטים על דבר נכון, באה השלמות.

אתה יודע, אדם, כשיש לו חוב למס הכנסה,

אז הוא כל הזמן הולך,

וכואב לו שהוא הולך לשלם את הכסף.

כואב לו. למה? היה מעדיף שיישאר בכיס.

אבל אחרי שהוא שילם, אתה יודע איך הוא מרגיש?

כאילו ירד מעליו טונה.

כי כל הזמן היה לו לא לשלם, אבל החייבים שלם.

לא לשלם, אבל חייבים לשלם, לא לשלם, אבל חייבים לשלם.

והוא החליט לשלם, שילם.

פרק מעליו טונה.

לשמור שבת, לא לשמור שבת.

לשמור שבת, לא לשמור שבת.

אחרי ששומרים את השבת,

טונות יורדות מעל הכתפיים.

זכויות אתה קונה ולא עוברות.

אתה יודע מה זה כיבוד אבהם?

ברור, מן הסתם. אריכות ימים.

אתה לא רוצה שההורים שלך יאריכו ימים?

ברור שרוצה. אני בטוח שזה עושה להם קיצור ימים,

שהם יודעים שהבן שלהם מחנה לשבת בפרהסיה.

אז איפה הכרת הטוב שלך למשפחה, לקדוש ברוך הוא?

סתם בא לך מתוך תוכיות?

לא חבל?

אפילו החברים שלך צוחקים.

תסתכל, שני החבר'ה פה לידך.

הם לא מבינים אותך אפילו.

איזה מין טענה זאת? תוך תוכיות?

אתה יודע, יכולים להכניס בן אדם בתוך תוכיותו של הגיהנום בגלל שבת.

בתוך תוך.

עושים לו תיכתח ותוך תוך.

חבל,

אתה בחור מתוק וחמוד,

ומגיע לך לשמור שבת. לפני כל הדברים האלה שעשיתי,

כשהגעתי למסקנה שאני מחלל שבת והכול,

אני עשיתי מה שנקרא שאלה עם הרב, ישבתי עם איזה רב.

הוא אמר לי, בן אדם שהוא באמת יהודי, שהוא אמיתי,

הוא חי איך שטוב לו בעולם.

זה הרב?

הרב אמר לי, צריך לחיות איך שמרגיש בן אדם יהודי שלם. זאת אומרת, הרב הזה, אם אדם מרגיש שהוא צריך לאכול ביום כיפור, אז הוא אוכל.

אני לא עושה חשבונות של הרב, אני לא יכול לענות לך. אבל אתה לקחת את התשובה שלו,

כי החלטת להיות אמיתי.

הרב ההוא שומר שבת?

או שזה הרב הבולגרי מיפו? אם הוא קרא לעצמו רב, אז מן הסתם הוא כנראה שומר שבת.

אה, קרא לו רב. יש רב אומן?

יש כל מיני רבים.

יש רב מעללים?

הוא צודק, יש גם רב בריח.

היה יותר טוב לשאול רבנית?

מה, באמת הלבטים שלך כל כך קשים?

אתה שונא את השבת?

שונא אותה?

אני לא שונא אותה, אבל אני עכשיו נהנה בה, זה מה שאני יודע.

מה פירוש? בסדר, נהנה, אז מה אם נהנה? עכשיו.

אז מה?

אז תמנע מעצמך קצת הנאה על דבר אמיתי. מה יש?

מה יש? אבל מה יש פה לעשות, חוץ ממה שאני עושה עכשיו? אתה יכול לקרוא, אתה יכול לנוח, אתה יכול לטייל,

אתה יכול לשבת במחיצת חברים טובים.

הרבה דברים אתה יכול לעשות.

חסר מה לעשות?

אתה יכול להתארח בשבתות, אתה רוצה שנדאג לך לאירוח, נארח אותך?

אין בעיה.

יש הרבה מסגרות, הרבה אפשרויות.

שבת אחת, שתיים, שלוש, תתארח,

יחזור אליך טעם מחדש, ובעזרת השם תוכל לשמור לבד.

והנה, יש פה חבר'ה שמוכנים להזמין אותך לשבת.

שירי שבת, ארוחת שבת,

תפילה בשבת עם ציבור,

שמחה גדולה.

האמת היא, אני השבת הזאת האחרונה שאמרתי,

בשביל לבדוק את עצמי אם אני יכול לחזור לזה בכלל.

נו, ומה קרה? התעלפת?

בכלל לא.

אז מה, היה בסדר? עברת את זה?

אולי תחליט היום, בעזרת השם, וניתן לך ברכה ככה?

אפילו ציצית ניתן לך גם.

אם אתה חוזר הביתה...

בשביל ברכה הייתי עושה הכול,

אבל את השבת אני מוכן לקבל באמת בשביל השם.

אוה, אוה, אוה.

אז תציצית תיקח בשביל ברכה.

אני מוכן לברך על זה ברכה. בוא, בחר בוא.

שמע זה.

קראי הקריאולית.

אז תגיד לכם אוהדים.

ומה אתה

סולומי קולנירו אז?

כאשר הוא אוהדים.

ומה אתה חוזם לומי קולנירו,

מבנה קולנירו,

יאשר הוא אוהדים.

אין אתם לאומיים גדול.

אוהדים.

הקדוש ברוך הוא עזר כשסגרתי מעגל היהודי הזה, אני לא אגיד את המשפחה שלו,

אבל זו משפחה שעזרה לי בארצות הברית, בהרצאות שלי.

וחלק מהם עלו לארץ, נמצאים גם באלעד,

וברוך השם, בניף שלו שמעתי את הצליל הזה,

ואכן ברוך השם נסגר מעגל, אשריך.

נראה שחיינו.

ברוך.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

כן, מי שרוצה עוד ציצית כרגע, זו ההזדמנות, לפני שהגברת מגיעה עם בעלה.

מי עוד רוצה ציצית?

רבותיי, זה הבעל של האישה החשובה, אשריך.

זה התינוק, תינוקת.

תינוקת.

אשריכם ישראל.

אשריכם ישראל.

אחרון.

איפה גד?

איפה גד?

זה שלקח אותי היום שם.

הוא לקח אותי להביא את בעלי,

והוא חזר בתשובה, הוא צדיק גדול, שבעזרת השם השנה הוא התחתן. אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.

איפה גד?

למה אתה כל עולם היא הוראות,

כי השם הוא הוליקים?

ומה אתה טוב לעולם היא הוראות, כי השם הוא הוראות?

מי שברך את רבותינו הקדושים הם אברהם, יצחק, יעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה,

ואימותינו הקדושות,

חזרה רבקה רחל ודאה, ויברך את השם הטוב.

סיגלית בת שושנה. סיגלית בת שושנה, השם יזכה אותה לרפואה שלמה בכל איבריה וגידיה. רפואת הנפש והגוף תהיה בריאה ושלמה תמיד,

ולא תיפול חלילה כלל,

לא ברוחניות ולא בגשמיות, ולא תזדקק לתרופות כלל. אמן! אמן!

עמדה.

מי שמירא לחוותינו הקדושים אמרה יצחק יעקב משה וערבי שלמה, וכל הקהילות בראשות והתורות, אורחת השם הטוב שי יהושע בן מרים.

רפואה שלמה, רפואת הנפש והגוף, מהרה, מהרה, מהרה, אמן!

מאוד רוצה ציצית. קודם כל, תודה רבה לחבר'ה שמאחורי הקלעים, שנותנים לנו אפשרות להישאר,

כי זה היה צריך להסתיים קודם. תודה.

הילדה הנחמדה, מה שמה? נירית בת סיגלית. נירית בת סיגלית, תזכר להיות צדיקה ויראת שמיים.

תזכר להיות צדיקה ויראי.

תזכר לזיבוב הגון מהרה.

כל ישראל, יש להם חלק לעולם הבא.

כל ישראל.

לא משנה, אתה אמרת, קחי על עצמך כיסוי ראש, נו, אז איפה הילדים?

אני, כשחזרתי בתשובה, אמרו לי שזכיתי לזה. נכון. זה לא דבר שלפני, נגיד, שנה לא ידעתי על זה. כן. לא הייתי זוכה לזה לפני שנה. לא זכיתי לזה. לא רצית לדעת מזה.

לא שלא רציתי.

רצית?

למה לא זכית? זה כאילו, אני באה משתדלת, אני מתלבשת ככה ואני משתדלת. כי קורה לי לפעמים שאני כן שמה מחצאיים וקורה לי מקרים שאני שמה מחצאית.

כאילו, משתדלת. כן. ובכל זאת, כי הוא מדברים.

אומרים, נמצא ככה, פעמי ככה, פעמי ככה, פעמי ככה. הבנתי. שחקן כדורגל שיבוא פעם עם נעלת עמלות ופעם עם נעליים רגילות. ופעם עם נעלי בית. מה את אומרת? צריכים להעיר לו על זה שהוא עולה למגרש פעם ככה, פעם ככה? לא, תשמע, אז זהו, חזרתי הביתה, בקיצור, שמתי, קטלו אותי, חבחנה על הזמנים. מי? כולם! כולם, כולם, כולם, אין, אין, קטלו אותי. חרקים קוטלים. לא, לא, לא, אנשים אומרים לי, מה, את נורמלית, את צעירה

ולמה להתחרפן ולעצור. כאילו, אין, אין. בקיצור, אני לא באה מבית, אני לא, אני לא מסביבת דת יד. צריך להבין איך חילונים מסתכלים על דבר כזה. אני שואל. אתה מבין? את ראית איך הסתכלו עלייך הרופאים, עברו ניתוח קיסרי וואקום, נכון? ומי הציל אותך, החברים, החילונים או המטבחת? כשהייתי, אוקיי, לא שומרת תורה ומצוות, לא במיוחד. אני לפעמים מדברת עם השם, אני אומרת לו, לא בא לי לקרותי לי, לא בא לי להתפלל, לא בראש שלי.

כשהוא קיים, רק כשהוא נמצא, כי גם כשאני חילונית, אני מבקשת דברים, אני רואה שהם מתקיימים.

אני יודעת שהוא נמצא, אני מבקשה אותו. את עובדת? מה? את עובדת?

אני כן, אני עובדת. אני נהגת אוטובוס במבצע.

כן, הרב יגן אמר לי בזמנו שלא מתאים לי להיות נהגת אוטובוס כאילו אפשר. כן, אבל אני שואל, את יכולה לפעמים באמצע הנסיעה להגיד לנוסעים, לא בא לי להמשיך ולרדת?

לא, אני לא חושבת לדבר אחוז. למה את לא עושה כזה דבר?

זה חוסר אחריות, לא? בלי קיסרי, בלי כלום.

שום דבר.

את רואה מה זה מטפחת ראש? רגע. לא, אז תראו, בגלל זה לא רציתי לדבר, אלא אם אפשר לא תגיד לי לשים.

רציתי גם להגיד לך שלאט-לאט כשאני חושבת בתשובה,

אני לא יודעת למה, או שאני מדמיינת,

ממש נהיה לי בהרבה והרבה יותר טוב. ברור לך. אני לא משהו של שום רע.

מצוין, תמשיכי לדמיין ככה, נפלא, העיקר שאוי עם דני.

כל ישראל.