לטומי יש זכות - חלק א (קלטת טייפ מס' 340)

- - - לא מוגה! - - - 

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, כל ישראל.

אני רוצה לקיים את כל המצוות,

ואני רוצה לדעת אם לא מאוחר מדי לחזור ולהיות בחזרה בתשובה, מלאה. יש לי שאלה בנושא של חזרה בתשובה,

שאמרת שבן אדם שחוזר בתשובה,

מבחינים לו כל העבירות.

תשובה אמיתית, כן.

כן, אבל כשבן אדם חוזר בתשובה, הוא עדיין לא עושה את כל מה שצריך.

אז יכול להיות הוא גם קוטט תוך כדי. חוסר הידיעה שלו להמבא הוא לא מכוון.

זאת אומרת,

כשאני החלטתי להתגייס לצבא, אני מהרגע הראשון כבר נקרא חייל.

על פי שאני לא יודע להחזיק נשק,

לא יודע להשתמש איתו, לא יודע מה המשימות שיוטלו עליי, לא יודע כלום.

אבל אני חייל בדיוק כמו חייל שעומד לסיים את השלוש שנים.

יש בעל תשובה שהוא מתחיל, ובהתחלה הוא לא יודע הרבה.

הוא לא יודע הרבה. יש כאלה לוקחים את הסידור וקוראים את הכול

של קיץ וחורף ושל תענית ושל ראש השנה ושל תשעה באב. כל מה שכתוב בסידור הם קוראים. גם את ההוראות הם קוראים.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

כל ישראל.

אבל בהמשך המשנה כתוב באלה שאין להם חלק לעולם הבא. אז איך זה יכול להיות? אתה אומר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ואחר כך אתה אומר, לא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אז תחליט, יש או אין.

טומי לפיד, יש לו אותה זכות כמו שיש, יש לו אותה ירושה כמו שיש. הוא לא רוצה את הירושה, אני כן רוצה.

חלקת מס' 340 341, לטומי יש זכות.

ערב טוב,

ועזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

אנחנו הערב ננסה לנצל את הזמן לפני החתימה ביום כיפור,

לברר כמה דברים,

ואם יהיו לכם שאלות, נשמח לענות במידה ונוכל.

מהי בעצם התכלית שלנו בעולמנו?

האם ייתכן שאדם נברא לתוהו?

האם אדם בא לעולם סתם,

בא, ויום אחד ייפטר מן העולם וזהו?

האם התכלית היא להביא ילדים שגם הם ימותו?

האם יש המשך?

ואם כן,

אז מה הסיבה שאנחנו כאן?

למה אנחנו לא שם?

אלה דברים שכל אחד צריך

לשאול את עצמו ולהגיע לתשובות שיהיו לו ברורות.

אבל ברור שכמו שהעולם נראה היום,

אם אין המשך,

אז בעצם חוקי הג'ונגלול יכולים לחול עלינו.

כל דאלים גבר,

והחזק שולט, והעשיר ידכא,

והעני יסבול, והחלש ימות.

אבל אם זה לא כך, ויש המשך,

ויש בורא ומתכנן לבריאה,

ויש חוקיות,

ויש מוסר, ויש מצפון,

אז צריך לדעת מהם הכללים ומי קובע אותם.

האם כל חברה

תחליט לעצמה?

ומה יהיה אם שתי חברות יתנגשו בחוקים שלהן אחת בשנייה?

מי יצדק?

לפני מי יבואו שיאמר מי צודק?

ואיך תיושב המחלוקת, ומי יצטרך לוותר?

אלה דברים של מעשה צריכה כל האנושות לשאול.

ובכן, אחרי הפתיחה הזאת

נתחיל ונאמר שהתורה אומרת

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה,

ויפח באפיו נשמת חיים.

הקב' ברוך הוא יצר את האדם עפר מן האדמה, זה הגוף.

ויפח באפיו נשמת חיים,

זו הנשמה שהיא רוחנית, אלוקית,

והיא הוכנסה בתוך הגוף.

שלושה שותפים באדם,

הקב' ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקב' ברוך הוא נותן נשמה,

האבא והאימא נותנים לשר עצמות וגידים, שותפים.

יום אחד מחליט הקב' ברוך הוא לפרק

את השותפות.

הוא לוקח את חלקו, זו הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם,

זו הגופה.

השם נתן, השם לקח, היא שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה,

ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכל מעשה ידיו.

זאת אומרת,

התפרדה החבילה,

השם נתן נשמה, לקח אותה,

ההורים נתנו את הגופה, היא מוטלת לפניהם,

וכך נפרדת החבילה.

נשאלת השאלה, מי זה האדם?

האם אדם זה הגופה,

או אדם זה הנשמה?

אם האדם זה הגופה,

אז העפר אל עפרו ישוב, ואין תכלית בכלל לאדם.

זאת אומרת, הוא בא מן החומר וחוזר אל החומר, מתפרק.

אבל אם הנשמה נמצאת בתוכו והיא נפטרת מן הגופה,

משמע שהיישות של האדם קיימת גם לאחר המיתה.

עכשיו, צריך להבין דבר חשוב,

שבעצם הגוף מת כל הזמן.

ובכן,

אם אדם זה נשמה שנמצאת בתוך גופה,

אז יש הישארות הנפש, והחיים לא מסתיימים כאן.

אדם מת,

יש לו אוזניים.

אבל אם יצעקו לו באוזניים, הוא לא ישמע.

כשהייתה נשמה בתוך הגוף,

הוא שמע.

יצאה נשמה,

הוא לא שומע.

משמע, אוזניים לא שומעות.

אדם חי, הוא רואה.

כשהוא מת, יש לו עיניים.

פוקחים לו אותם, הוא לא רואה.

מה חסר לו?

נשמה.

כשהייתה נשמה, הוא ראה.

יצאה נשמה, הוא לא רואה.

משמע, עיניים לא רואות.

אז מי כן?

אלא הנשמה רואה דרך העיניים,

והנשמה שומעת דרך האוזניים.

זה כרגע,

כיוון שהיא מוגבלת בתוך הגוף לראות דרך העיניים

ולשמוע דרך האוזניים.

אבל כשהיא יוצאת החוצה, היא רואה ושומעת בלעדיהם.

כוח הראייה למעשה נמצא

בנשמה עצמה.

לכן כשאדם נפטר, אומרים הספד,

מדברים בפניו ומבקשים ממנו מחילה.

לא מדברים עם הגופה כי בשר לא שומע.

ראיתם פעם עוף אחרי שחיטה?

עוף אחרי שחיטה

זה חתיכת בשר.

מכים עליו עם פטיש של שניצל,

הוא לא מרגיש.

אין בו רוחים.

אותו דבר גוף האדם.

אבל הנשמה, שהיא רוחנית, היא שומעת והיא רואה,

וכשיוצאת הנשמה נפטרת,

לא מתה,

פשוט עוזבת את הגוף,

כמו שאדם היה עובד בבנק לאומי ופיטרו אותו, הוא עבר לבנק דיסקונט, הוא לא מת.

הוא רק נפטר ממקום זה והלך למקום אחר.

הנשמה נפטרת מן הגופה והיא קיימת.

זאת אומרת, אדם שקוראים לו משה ממשיך לחיות.

אותן נשמה,

אותו משה,

אותן מידות,

אותן מחשבות,

אותן ידיעות,

אותן רגשות.

הכול נשאר בדיוק, משה לא מת.

לכן אומרים קדיש

לעילוי נשמת הנפטר.

הנפטר קיים,

והקדיש מועיל

כדי להעלות

את נשמת הנפטר למקומות גבוהים יותר בשכר הרוחני המיועד לו.

נמצא שאנחנו לא מתים.

הגוף גם כרגע מת.

זה שהוא זז כרגע זה מכוח הנשמה.

אם היא תצא,

הידיים יפלו ושום דבר לא יזוז.

גם אם תצווה על הגופה לזוז, לא יועיל.

רק שישרו החיים.

זאת אומרת,

העולם הזה

זה תחנת מעבר.

אנחנו באנו לתוך תחנת המעבר,

נכנסים לתוך הגופה,

ולאחר מכן יוצאים מכאן.

אנחנו, בשונה משאר בעלי החיים בעולם,

באים לכאן

כשאין לנו שום

שמץ מושג ממה שקורה כאן.

אנחנו לא מוכנים לעולם,

ואם לא יהיה מי שיחנך אותנו, ידריך אותנו ויוביל אותנו,

אנחנו נהיה בעלי חיים על שניים,

בניגוד לבעלי חיים.

בעלי חיים, ברגע שהם נבראים,

נולדים,

מומלטים, הם מוכנים ישר לחייהם.

שור בן יומו קרוי שור.

אין תהליך של תינוק,

עולל,

ילד,

נער, התבגרות, למידה, חינוך,

אינטליגנציה.

אין דבר כזה.

איך שהוא נולד, ככה הוא ימות, אין תוספת.

חתול, אותו דבר,

ציפור, אותו דבר.

כולם יוצאים, העגל ככה יוצא מבטן אימו,

קצת ככה מדדה,

אחרי כמה רגעים הוא כבר הולך לבד והוא כבר יודע ללכת, הוא יודע מה לאכול.

אימא שלו לא רודפת עליו ולהגיד לו, לא, זה אל תאכל,

זה תאכל.

היא לא צריכה להגיד לו.

הוא יתקרב לאש, הוא יודע איזה אש, הוא לא ייגע.

אנחנו לא, אנחנו ניגע באש.

תינוק ייגע באש,

ייגע בחשמל.

הוא לא,

הוא יודע מה זה מים,

הוא יודע שהוא זקוק למים.

תינוק,

תשים לו פפסי לידו, לא ישתה.

הוא לא יודע.

הוא לא יודע שהוא צריך לשתות,

הוא לא יודע כלום. נתנו לו רק את האפשרות לבכות כשהוא צריך.

אז מישהו צריך לפרש

שהוא מתכוון

או להחליף לו או לאכול או לשתות וכו'.

אבל אם לא יהיה מישהו לידו, הוא יתפגר, הוא ימות.

בעלי חיים, לא כן.

זאת אומרת, הם באו מוכנים לעולם,

כי אין להם שום תכלית

מעבר לזה שהם בעולם,

למטרות שנדבר.

אבל האדם נולד אפס.

כלום.

לא יודע כלום.

אם לא ילמדו אותו, לא יחנכו אותו, לא ילמדו אותו שפה, לא ילמדו אותו חשבון,

לא ילמדו אותו מוסר.

הוא יהיה בעל חיים.

למה בן אדם שונה מכל בעלי החיים?

מצד אחד

הוא האינטליגנט הכי גדול,

הוא נזר הבריאה,

הוא הכי מפותח בסופו של דבר,

אבל הוא הכי רגיש והכי פגיע והכי מוגבל.

ובשביל זה ניתן לו שכל לגונן על עצמו.

בעל חי לא צריך בגדים.

אין לו בגדי קיץ, בגדי חורף.

אין לו בעיה כזאת.

בעל חי לא צריך ללמוד.

אין אצלהם מעמדות.

כן? ראש ממשלה של עגלים.

אין דבר כזה.

אין פוליטיקה, אין דמוקרטיה, אין כלום, הכול שם. זה בסדר, כולם מסתדרים, כל אחד.

והם יכולים לחיות גם לבד, הם לא צריכים את העדר.

כל אחד יכול לחיות לבד,

אין לו שום בעיה, אף אחד לא חסר לאף אחד.

אנחנו לא.

אם לא נהיה מדיניים

מחוברים יחדיו, אדם יכול למות.

מהבדידות?

הוא יכול להשתגע.

תן לבן אדם את הירח מתנה,

ולחבר שלו את המאדים מתנה,

אבל שישבו לבד, כל אחד לבד,

ייתנו לו מה שהוא רוצה שם,

חד פעמי ישימו לו הכול,

ישאירו אותו שם.

שווה לו?

מה פתאום, הוא לא יכול לחיות ככה.

הוא ימות משעמור, משיגעון.

בן אדם זקוק לאחרים,

בעלי חיים לא.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים לייצר כלי מלחמה כדי לגונן על חיינו.

אבל הם,

בטבע יש להם קיפוד, יש לו את הדוקרנים, בואש, יש לו את ההשפרצה שלו.

כל אחד ואחד יש לו את ההגנה שלו.

אנחנו לא.

אנחנו, יש לנו בעיה של רגישות.

אז למה אנחנו כל כך רגישים ופגיעים

וחסרים ואחרים לא?

משום שלאדם יש תכלית אחת.

הוא בא במצב אפס

והוא-הוא בונה את האני שלו במשך כל ימי חייו.

כשהוא יצא מן העולם הזה, כשהוא ייפטר ביום מן הימים,

הוא זה הוא.

הוא בנה את עצמו, את האישיות שלו.

זאת אומרת, כל אחד מאיתנו יוצא למבחן החיים,

ומה שהוא ישיג בחייו, לא בחומר,

ברוח,

זה השווי שלו.

אדם יקנה נכסים,

ירבה בעסקים,

יהיו לו קניינים רבים.

כל זה טוב רק למשך חייו.

רגע לאחר מכן הוא נקי מכל,

לא שייך לו כלום.

כלום.

אפילו אם יכתבו על המצבה שהכול שייך לו,

לא מזה אין כלום.

אז מה יצא מכל מה שעבד כל ימי חייו?

לא, שום דבר.

אז רגע, בשביל מה הוא בא?

לאכול, לשתות, לעבוד, לישון,

לאסוף נכסים וקניינים, שישאירו אותם לאחרים, שייהנו ממה שהוא עמל כל ימי חייו.

והוא, מה יצא לו מזה?

כלום.

זה תכלית, זה פחות מבעל חי.

בעל חי לפחות לא צריך לטרוח עבור כלום. הכול מזומן לו בבריאה מהיום הראשון עד היום האחרון.

יש בעלי חיים שמאריכים לחיות יותר מאיתנו.

צב

חי מאות שנים, 200, 300. למה צב הולך לאט? לא בוער לו.

גם אין לו בעיות של דיור.

הוא גדל עם הבית.

אין תוכנית דיור כזאת אצלנו, נכון?

הוא אוכל גם דברים שקל למצוא, ירק, בכל מקום נמצא.

יש גשם, הוא מכניס את הראש.

שמש, הוא מוציא את הראש.

אבסורד.

יש כאלה שסוחים בים גם,

צב ים, פנן.

ואנחנו מטריה, סוגרים,

הגנה, מעיל, סוודר,

או-אה,

מגפיים, שלוליות, שפריץ,

נונית עברה, וואו,

מברכים את הנהל.

לא קל, לא קל.

לא קל.

אבל זה אנחנו.

השאלה,

אם אנחנו מבינים שהייעוד שלנו יותר ממה שנראה.

זאת אומרת,

אם אני נשמה,

והנשמה שלי נבראה על ידי הבורא יתברך,

והנשמה שלי נצחית,

ואני הוכנסתי לעולם הזה,

ואני עתיד לצאת מפה, שאלה ראשונה שאני שואל, למה אני פה?

למה אני פה?

תשאלו אפרוח בתוך ביצה.

אפרוח,

מי שם אותך בפנים?

לא יודע.

יש לך אבא ואימא?

לא ראיתי.

אתה תצא מפה יום אחד?

לא יודע. אני בתוך

עיגול לבן.

לא יודע מי שם אותי.

מאיפה יש לך אוכל?

גם לא יודע.

איך אתה מתפתח?

לא יודע.

אפרוח.

מה אתם אומרים, הוא חכם או טיפש?

חכם. חכם למה?

כי מי פה המלמדה?

אה, מי שלא יודע הוא חכם, ומי שיודע, טיפש.

הבנתי.

אז יש פה הרבה חכמים אחרים.

זאת אומרת,

אנחנו נמצאים כאן,

מי שם אותנו כאן?

לא יודעים.

האם יש לנו מי שקדם לנו? לא אבא ואימא, אלה אפרוחים קודמים.

האם יש מי שקדם לבריאה של כולנו?

מי עצר את הביצה, האליפסה הזאת, כדור הארץ, ושם אותנו בפנים?

והאם נצא מכאן? מה יהיה הלאה?

זה נראה בדיוק כמו המצב של האפרוח.

רק מה, האפרוח, אם לא היו דופקים לו בביצה,

והוא לא היה יודע גם ששואלים אותו.

אנחנו לפחות, יש לנו הוכחות וראיות

לדברים שאנחנו אומרים.

כי הקדוש ברוך הוא משברא אותנו,

לא השאיר אותנו עם חידה סתומה.

עכשיו,

ברור

שאם יש ביצה, אנחנו נגיד,

אנחנו מסתכלים מבחוץ, ברור שאם יש ביצה,

יש בפנים אפרוח,

והביצה סגורה לחלוטין,

והאפרוח נמצא בפנים,

והוא לא נכנס מבחוץ,

יש פה פלא עצום.

איך יכול להיווצר

דבר כזה, בעל חי עם תוכנית,

שהוא יהיה אפרוח,

יהיה לו כנפיים, בסוף יהיו לו רגליים,

יהיה לו מקור,

הוא יבקע את הביצה ויצא החוצה לחיים וידע מה לעשות?

פלא פלאות זה.

פלא פלאות.

תגידו לי, אני שואל אתכם,

אם אני הייתי ממציא איזו נוסחה שבעזרתה הייתי בונה מיקסר,

מיקסר מאוד משוכלל,

מיקסר חכם,

שאני זורק בפנים במיקסר

בטטות

ומוציא לי פטן.

מכניס מלפפונים,

מוציא לי פטן.

עגבניות, מוציא לי פטן.

פסוליה, מוציא פטן.

כל מה שאני מכניס,

לחם מכניס, יוצא פטן.

בשביל לייצר פטן מכל דבר,

מאורז, מחיטה, מכל דבר,

זה פטנט או לא פטנט?

אתם חושבים שיכול להיות מישהו שיוכל לקחת

כל מרכיב,

כל פרי,

כל ירק,

להכניס אותו לדבר מסוים ושייצא אותו מתכון?

בדיוק. פטן לא יכול להיות.

למה לא יכול להיות?

יש אנשים חכמים, המציאו חלליות, המציאו דברים.

לא יכול להיות.

מי המציא פרה?

אוכלת עגבניות, יוצא חלב.

אוכלת מלפפונים, יוצא חלב.

אוכלת אורז, יוצא חלב.

מה שאוכלת, יוצא חלב.

איך זה?

אחלה מיקסר.

מיקסר חכם.

וזה רק פורו.

פורו.

זה לא משהו אינטליגנטי.

סתם פרה.

מה שאתה נותן לה, היא יודעת להפוך את זה. איך זה?

מישהו ברא את זה, לא?

מי השתמש בכלים כל כך עדינים לתקוע על נמלת העין במקום?

ואיפה המוח שלה נמצא?

ואיך יש להם כולם אותה תרבות לא לגזול?

כל אחת

הולכת והן חרוצות כולם. לא תראה איזה נמלה אחת לפלטה עצלנית.

ניקח כיתה בכל בית ספר.

יש כמה עצלנים מעצלניות, נכון?

אצל הנמלים, כולם חרוצים וחרוצות.

אין נמלה עומדת, אין דבר כזה עומדת.

מרחחת ממשיכה.

ננסה לבלום אותה,

היא מקיפה או עולה.

אין דבר כזה.

והיא מריחה גרגיר שלא שלה, היא מניחה אותו.

וזה שזה שלה, תחזור בעוד כמה זמן ותיקח אותו.

מה זה, מי לימד אותם דרך ארץ?

הם למדו את המשנה באבות?

איך זה יכול להיות דבר כזה?

אז אתם יודעים מה אומרים החכמים הגדולים ביותר באנושות?

שזה הכול נעשה מפיצוץ.

היה פיצוץ,

the big bang.

והתפוצצו כמה דברים שלא ברור,

אבל נהיה סדר עולמי.

הנה, איך אתם יושבים פה? מפיצוץ.

פלא פלאות.

כל כך מפליגים החכמים עד שאנחנו לא תופסים מה הם אומרים.

האם ייתכן שאני אשליך פצצה,

אחת, שתיים, אלף, מיליון, טריליון פצצות?

יכול להיות שבאחד מן המקרים יצא מזה כוס פלסטיק חד-פעמי?

לא יכול להיות.

מה זה? זה רק חד-פעמי.

זה לא מורכב, זה כלום, פלסטיק.

לא יכול לצאת כזה דבר?

לא יכול.

אתם יודעים מה זה ה-DNA?

אתם רואים איזו מורכבות?

איזה מיקרוני זה?

וכמה גנים תורשתיים עוברים בתוך זה.

וזה כן יכול להיות.

מפיצוץ.

פיצוץ.

נפלא.

היום העולם,

פיצוצים מתאבדים כולם.

הם נזכרו בפיצוץ הקודם.

יש כאלה יותר מתוחכמים, אומרים שאנחנו באנו מהקופים.

איפה הזנב?

אומרים אין זנב, יש עצם בזנב.

העצם נשארה, הזנב הלך. לאן הלך?

לא התאים לו.

אז למה הוא ממשיך להתנדנד אצל כמה קופים בגן חיות?

אלה החליטו לא להתפתח.

אנחנו החלטנו להתקדם.

אתם מבינים?

זה ההסבר איך אנחנו פה.

נו, ואחרי שאנחנו פה,

מה הלאה?

זהו, מתפרקים, הופכים להיות כלום חול, וזהו.

זהו.

אז למה צריך מוסר?

למה יש טענות על בני אדם?

מי יאמר איך להתנהג ואיך לא?

מי אתה?

אתה גם גרקופיקו.

יש רק מקור אחד,

אחד. בנאמן, אחד.

ושמסכימים עליו כבסיס, כל הדתות כולן, זה התנ״ך.

זה המקור האלוקי שניתן

על ידי מי שברא את העולם ותכנן את העולם ואמר הכול מראשית עד אחרית, מה יהיה ולמה.

המקור היחידי.

באחת ההרצאות שאלתי אם יש מישהו שלא מאמין בתורה.

היה שם חוקר משטרה שהצביעה ואמר אני.

שאלתי אותו למה.

אז הוא אמר לי, אני למדתי בבית ספר חילוני ושם לימדוני שהתנ״ך זה רק ספר היסטוריה שנכתב על ידי כמה היסטוריונים בתקופות שונות.

והשוני בסגנונות מעיד על כך.

אמרתי לו, גם אני למדתי בבית ספר תל-נורדוי בתל אביב, בית ספר חילוני,

וגם אותי לימדו אותו דבר. רק ההבדל ביני לבינך,

שאני בדקתי את הדברים קצת ובחנתי אותם,

והגעתי למסקנה אחרת.

אמרתי לו, אבל בתור חוקר משטרה אני אשאל אותך שאלה.

אם אתה תופס אחד שנחשד בגניבה

ויש שני עדים שמעידים שהוא גנב,

הוא מכחיש,

למי אתה מאמין, לאחד או לשניים?

אמר לי, לשניים, בפרט אם העדות שלהם תואמת.

אמרתי לו, אם יהיו שישה עדים שמעידים, האם זו עדות טובה יותר?

אמר לי, כן.

האם 60 עדים זו עדות

טובה יותר?

אמר לי, טובה מאוד?

6,000 עדים?

אמר לי, מצוין.

60,000 עדים?

אמר לי, וונדרפול.

600,000 עדים? אמר לי, לא צריך יותר.

אמרתי לו, אם כן, במעמד הר סיני היו 600,000 עדים גברים,

חוץ מנשים,

חוץ מתף,

חוץ מזקנים,

בחוץ מערב רב שהיו כפול מכל יוצאי מצרים.

מיליונים מעידים

שראו ושמעו את הקדוש ברוך הוא אומר את עשרת הדיברות,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

אנוכי השם אלוקיך, זה שמעו כמה?

מיליונים.

זו עדות או לא?

אמר לי, זו עדות,

אבל זה היה פעם.

אמרתי לו, כל העדות זה היה פעם.

אחד העיד שראה תאונה עכשיו בדרך.

זה היה פעם?

שופט, לפי טענתך, לא יוכל אף פעם להכריע במשפט, כיוון שזה היה פעם.

הרי כל העדים באים עם עדים על פעם. אם לא היה צריך שהשופט יהיה באותו מקום.

ומה רע בפעם?

נפוליאון לא היה פעם,

אבל זה היה פעם.

אז היה נפוליאון או לא היה נפוליאון?

גם אם היה פעם, היה.

אמר לי, כן, אבל תראה, מה שכתוב בתורה שהיו מיליונים,

מי שכתב את הספר, הוא כתב שהיו מיליונים.

מאיפה אני יודע שהיו מיליונים?

אמרתי לו, שאלה יפה, רואים שאתה חוקר במשטרה.

אבל אני אשאל אותך שאלה בלי הספר.

נשים את הספר בצד,

ואני אשאל אותך שאלה.

תגיד לי,

אתה מכיר קצת את חגי ישראל?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, חג פסח לזכר מה?

אמר לי, לזכר יציאת מצרים.

זה לא יפה.

בחג סוכות לזכר מה?

אמר לי, אותו דבר שישבו בני ישראל בסוכות בלכתם במדבר.

אמרתי לו, יפה מאוד,

ותגיד לי, עוד חג אחד נראה אם אתה מכיר? חג שבועות לזכר מה?

אמר לי, זכר למתן תורה?

אמרתי לו, מצוין.

עכשיו יש לי שאלות קצת קשות, מכשילות.

שים לב.

לפני שנה, החגים האלה היו או לא היו?

אמר לי, היו.

אמרתי לו, טוב מאוד.

לפני שנתיים, היו או לא היו?

אמר לי, היו.

לפני שלוש שנים, שאלה יותר קשה, אך דומה,

היו או לא היו?

אמר לי, היו.

אמרתי לו, שאלה רביעית, תפיל אותך בפח.

לפני ארבע שנים,

היו או לא היו?

אמר לי, נו דני, כל שנה יש.

מתי התחילו? שאלתי.

אמר לי, מיציאת מצרים.

אמרתי לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.

מתי זה התחיל?

מיציאת מצרים.

ומה עושים זכר

ליציאת מצרים?

זכר למתן תורה

כל שנה מאז ועד היום,

בלי הספר.

אז יש לך הוכחה

של עדים שממשיכים שנה אחר שנה

עדות לאירועים ההיסטוריים האלה שהיו והתרחשו לעיני מיליונים.

יש לך עוד הוכחה יותר טובה מזאת?

אז מי שכתב את הספר כתב את הספר במעמד שהיו המיליונים שראו ושמעו.

ולכן כתוב בספר, עיניכם הרואות,

אוזניכם השומעות,

ולא זר.

אתם ראיתם,

לא מישהו בא וסיפר.

יותר מזה,

לפני שנכתב הספר,

ולפני שהוא חולק לכולם,

אז מי שפתח את הספר ראה דברים מתמיהים.

האם ייתכן או לא?

אתן לכם דוגמא. אם אני הייתי מחלק פה הערב ספרים בחינם,

ספר אדום,

והיה כתוב בו כך

אני ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מערד מצרים

לבית עבדים,

אלה החוקים שלי, ואני מצווה אותך לעשות א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י',

כל מיני דברים שונים ומשונים שמעולם לא עשיתם.

ובסוף אני חותם, אני ה' אלוקיך אמת.

אם תעשה את מצוותיי, גן עדן, אם לא, גיהנום.

מישהו פה שקיבל את הספר בחינם יקיים את כל הציוויים שאני כתבתי שם?

למה כן?

אם לא ילך לגיהנום, יפה.

אבל מי כתב את הספר?

בן אדם, לא סתם בן אדם, מחריט.

למה?

הוא כותב, אני ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אתם באתם ממצרים הערב?

אתם באתם ממצרים?

לא באתם ממצרים.

ואני כותב שאני הוצאתי אתכם מארץ מצרים. אתם הייתם במצרים?

אתם נולדתם פה, לא?

אז איך אתם יכולים לקיים אם אני כותב דבר כזה והוא שקר?

עם ישראל, שקיבלו את התורה, היה כתוב, אני ה' אלוקיך, אנוכי ה' אלוקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים. זה היה אמת או לא אמת?

אם זה לא היה אמת זה היה שקר. אם זה שקר זה לא מחייב אותי כלום.

לא כתוב רק את זה.

כתוב שכשהיינו במצרים,

היו עשר מכות לפרעה והמצרים,

ואצלנו לא היה כלום.

דם, צפרדע, כנים, ערוב,

הכול כתוב שהיה לעינינו, ראינו, שמענו, התרחש אצלנו.

ולא רק זה, יצאנו ממצרים ונבקע הים, ויצאנו החוצה,

ורדפו אחרינו המצרים, והם טבעו בים, ואנחנו המשכנו,

ולא עוד,

אלא היינו במדבר ארבעים שנה, וירד לנו מן מן השמיים.

כי מה לעשות, אין שם קניון, ולא סופרמרקט, ולא מכולת,

וגם אין מים, ואין חברת מקורות,

ושתינו מבעירה של מרים,

וגם אין הגנה מפני השמש, והעקרבים והנחשים,

והיו ענני כבוד שליוו אותנו,

וענן ה' הולך לפנינו,

באש מאחורה, והאויבים לא יכולים לגשת אלינו.

כל זה כתוב שהיה איתנו, איתנו, מקבלי הספר.

אם דבר אחד מכל הדברים האלה

לא היה אמת,

היינו מקיימים את זה?

ודאי שלא.

אבל ודאי שאלה שקיבלו את הספר, ועוד כתוב לכם,

כתוב להם,

אתם ראיתם, אתם ראיתם,

אתם.

האוזניים שלכם שמעו, אתם ראיתם, אתם.

לא אבות אבותיכם, אתם.

אתם

ובניכם

והנכדים שלכם

וההורים שלכם והורי הוריכם, כולכם נמצאים במעמד אחד.

גודל הילד,

מביא ילדים, מה נספר להם?

ספר להם, אתה יודע,

אני יצאתי ממצרים, עכשיו אנחנו בארץ ישראל.

אבל תדע לך, אנחנו באנו מהמדבר, היינו במצרים.

מה אתה אומר, הבקח היה? כן, הנה, תשאל את סבא.

ואבא של סבא,

הוא שומע עד מפי עד,

ולא אחד ולא שתיים, לא משפחה ולא שבט, כולם.

ולא רק היהודים.

כל אומות העולם יודעות את אותו דבר.

אז התורה הזאת ניתנה מן השמיים על ידי בורא עולם.

והיא גם אמרה מראש מה יהיה עם העם הזה עד סוף הדורות.

והתורה אומרת,

התורה אומרת,

אם תשמרו על המצוות,

יבואו עליכם כל הברכות,

ואם לא,

קללות.

ומתואר הכל, מאלף עתיו

ולפלאות.

התורה מתחייבת

שאם נלך בדרכי המצוות,

הטבע יתנהג

לפי מעשינו.

אם אנחנו נשמור תורה ומצוות, יהיה גשם בעיטו,

השמיים יתנו את הלם,

הארץ תיתן את יבולה,

לא תעבור חרב בארצנו,

לא יהיו מלחמות,

יהיה שלום, נשלוט בכיפת העולם.

אם,

נשמור על התורה ומצוות.

מה קשור הנחת תפילין?

מה קשור שמירת שבת?

מה קשור שמיטה לפירות,

יבול של האדמה, גשמים, אויבים?

מה זה קשור?

אלא התורה היא רוחנית.

היא אומרת, אתם תצייתו לקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא יכפיף את כל הבריאה,

כולל האנושות כולה,

עליכם.

אבל זה בתנאי שתשמרו את כל המצוות.

אם בחוקותיי תלכו,

אז יקוים ושכבתם בעין מחריד, וחרב לא תחור בארציכם, כל הברכות.

אבל אם בחוקותיי לא תלכו,

אז יבואו כל הקללות

וכל הצרות.

ואחד ירדוף מאה, ושניים יניסו רבבה מכם.

למה?

בגלל שאתם לא הולכים בדרכי המצוות.

אז התורה אומרת, מתחייבת ומקיימת.

ואנחנו רואים, דבר דבר

מתקיים לעינינו לאורך כל ההיסטוריה.

כשעם ישראל הלך בדרכי המצוות

ותשקוט הארץ ארבעים שנה,

חזרו מדרכם הטובה וסרו לדרך הרעה.

באו מלחמות, צרות, ייסורים, מגפות, דבר,

שידפון, ילק, חסיל,

הרבה, כל הצרות.

נו, אחרי שאנחנו רואים שבעצם יש בריאה,

יש נבראה,

יש בורא,

יש תורה שאומרת מה צריך לעשות,

יש תכלית.

מה התכלית?

אחרי שאתה אספת סך מצוות שאספת כל ימי חייך, אתה עתיד לקבל שכר

לנצח נצחים,

כי כל תכלית הבריאה היא להיטיב לאדם הנברא.

כל העולם הזה זה רק כלים והכנה כדי לצבור את ההון האמיתי שבעזרתו נקבל את השכר.

לכן הנשמה נכנסה בתוך גופה.

ולמה צריך את הגוף?

כדי שנוכל לקיים את המצוות.

כדי להניח תפילין צריך יד, כדי לתת צדקה צריך יד,

כדי לקיים הנחת תפילין על הראש צריך ראש,

כדי לראות ולקרוא בספר תורה צריך עיניים, צריך לשמוע דברי תורה,

צריך להריח בסמים, צריך לדבר דברי תורה,

צריך איברים, צריך רגליים להלך לבית הכנסת, לבית המדרש,

לעשיית חסד, ללוות את המת, להכניס את החתן והכלה.

כל האיברים ניתנו בשביל לקיים בהם מצוות.

לכן,

התורה שקדמה לבריאת האדם

ולבריאת העולם היה בה כך,

רמח מצוות עשה,

248 מצוות עשה,

שסה, 365 מצוות לא תעשה,

שזה כנגד

248 איברים בגוף האדם

ו-365 גידים בגוף האדם

ו-365 יום בשנה,

שכל יום בשנה צריך לקיים את הרמח, מה שעשה, שזה נקרא ביחד

תרייג מצוות

מול תרייג איברים וגידים.

האדם נברא לפי מתכונת של התורה,

גופו,

תואם בדיוק למה שהתורה ביקשה.

וכל אדם שמקיים מצווה

או נמנע מעבירה,

האור של המצווה אשר קידשנו במצוותיו מאיר

דרך נשמתו לגופו,

מה שיעניק לנשמתו חיי עולם הבא, ולגופו את האפשרות לקום בתחיית המתים.

כי בתחיית המתים מתחברת שוב פעם הנשמה,

מתוקנת השלמה,

עם הגוף

בשלמותו לאחר שהוא התפרק

וכל החטאים שהיו רשומים בגוף

נמחו אינם,

ואז הגוף טהור, נקי,

עם נשמה נקי המתחברים שוב,

וחוזר האדם בתחיית המתים למדרגה של האדם הראשון בגן עדן לפני החטא.

וזה עולם רביעי.

יש חמישה עולמות.

יש עולם הזה,

יש עולם הנשמות גן עדן וגיהנום, שמכאן יוצאים או לכאן או לכאן,

עולם שלישי זה עולם ימות משיח,

עולם רביעי זה תחיית המתים, ועולם חמישי ואחרון זה עולם הבא.

תראה, מי שזוכה, לעולם הבא.

זה העולם החמישי.

יש שלושה ימי דין.

מהם?

יש יום דין של ראש השנה ביום הכיפורים.

זה פה.

זה דין לגופות בראש השנה.

כולנו נדונים מי יחיה,

מי ימות,

מי יהיה עשיר,

מי יהיה עני,

מי חולה,

מי בריא.

באיזה יום דין? ראש השנה, כל שנה.

כל שנה דנים מחדש את סך

מצוות ועבירות של האדם,

ומחליטים מה יהיה איתו בשנה הבאה.

יש יום דין השני.

כשהנשמה יוצאת מפה,

יש יום דין, וזה יום דין של הנשמות.

הגוף נמצא בקבר,

והנשמה יוצאת מכאן ועומדת לדין.

כל סך המצוות והעבירות שעשתה כל ימי חייה עומד בדין.

ואז קובעים

גן עדן או גיהינום או כף הקלע או גלגול, או לא משנה מה שקובעים.

זה דין הנשמה.

הדין השלישי

זה יום הדין הגדול והנורא שיהיה לכל באי עולם באחרית הימים

שהקדוש ברוך הוא

מעמיד את ברואי העולם

בעמק יהושפט, דן את כולם,

ואז

חלק יהיו לעולם הבא לנצח וחלק לדיראון עולם.

ביום הדין הזה של ראש השנה יכול אדם לקבוע

מה יהיה בשנה הבאה לפי מעשיו.

אם הוא בא עם עבירות

ולא עשה מצוות, אין לו שום בעיה. אם הוא יחזור בתשובה אמיתית,

וכאדם חדש שנולד, אין לו שום חשבון מקודם.

דף חדש,

תיק חדש,

שם חדש,

לא עשה כן,

נגרר לו כל מה שהיה קודם.

העונש שלו בכפלי כפליים, כיוון שניתנה לו ההזדמנות לחנינה והוא לא רצה.

ואז, אם הוא יאריך עוד שנה ועוד שנה לפי חשבון הזכויות

שישלמו לו בעולם הזה על קצת זכויות שיש לו,

ולאחר מכן הוא ילך לדינו,

לעולם שיצטרך לשלם שם את העונש.

אם בן אדם

לא הספיק לשוב בתשובה, או שהספיק שנה כן, שנה לא, שנה כן, שנה לא, והוא יצא מכאן,

והוא מגיע לעולם העליון,

ועכשיו נגיד הוא יצא חייב בדינו,

אז יחליטו מה עושים איתו. או שהוא הולך לגיהנום לתקופת מה,

תקופת מה זה יכול להיות שנים, עשרות, מאות ואלפי שנים.

זה מעבר קשה מאוד,

ואני לא רוצה לתאר מה שם,

אבל בכל אופן, זה צד אחד.

יש צד שנותנים לו הזדמנות, ולא דווקא מייד,

זה יכול להיות אחרי זמן ארוך וקצר,

שהוא יגיע לפה בגלגול נוסף,

עוד פעמיים ניתנת לו הזדמנות לבוא בגלגול כאדם,

ואם גם את השתיים הבאות הוא לא מנצל

כדי לשוב בתשובה ולתקן מעשיו

ולהשלים את רצון בוראו,

הוא יצטרך לבוא בגלגול בתוך דומם או צומח או חי

כדי להשלים את התיקון,

וכבר בעל כורחו,

לא בבחירתו כמו קודם.

יש עונש יותר חמור שהוא נקרא כף הקלע,

שהנפש שלו נקלעת מסוף העולם ועד סופו, ואינה מוצאת מנוחה, וזה עונש איום ונורא יותר מגיהנום.

אבל מי שנמצא בעולם העליון, ואפילו נמצא בגיהנום, עדיין יש לו סיכוי, לא מצד עצמו.

אם הוא השאיר אחריו בנים שהולכים לדרך התורה ומצוות,

או בנים שהם חזרו בתשובה

לאחר מכן,

הזכות שלהם מועילה להורים

לעלותם למעלה,

ולהביא אותם אפילו שיצאו מגיהנום ויגיעו לגן עדן. לכן אומר שלמה המלך עליו השלום,

יסר בנך ויניחק וייתן מעדנים לנפשך.

אומר הגאון מוילנא,

אם תייסר את בנך,

כשהוא עוד הבן שלך והוא קטן, ואתה מדריך אותו, מייסר אותו, נותן לו מוסר,

שילך בדרכי התורה, יניחק,

תהיה לך מנוחה לעולם הבא.

ולא עוד,

אלא שייתן מעדנים לנפשך, עוד תהיה בגן עדן.

יכול להוציא אותך מגיהנום ולהכניס אותך לגן עדן,

כמו שמובאים מעשים רבים בגמרא.

עכשיו,

זו אפשרות שעל ידי הבנים,

אין לו בנים.

אם יהיה מישהו

שיעשה בעבורו, בעבור אדם פלוני, משהו,

הוא יכול להוסיף לזכויותיו לעולם העליון.

אם הוא בחייו

רכש זכויות ומצוות.

לדוגמה,

הוא בנה בית כנסת.

אז כל מי שהתפלל בבית הכנסת שהוא בנה,

הזכות הזאת שייכת לו.

כתב ספר תורה וקוראים בו,

זה ממונו, הוא השאיר אותו כאן,

זה לזכותו.

קנו ספרים וסידורים ולמדו בהם אנשים, לזכותו.

החזיר יהודי בתשובה,

כל צאצאיו שישובו בתשובה, לזכותו.

כמה אנשים?

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי. וכן, על זה הדרך.

אז עדיין יש לו אפשרות להמשיך ולעלות, אפילו שהוא כבר לא יכול לועיל לעצמו,

כי הוא כבר נמצא ונתון תחת מרות הבית הדין למעלה.

הוא לא יכול להוסיף כלום.

רק מלמטה עדיין יכולים לעזור לו, ולא תמיד עושים את זה.

בדרך כלל שוכחים.

אז לא כדאי לסמוך על זה.

ויש יום הדין הגדול והנורא,

שאחרי כל ימי הדין האלה שאמרנו,

קובעים את המדרגה הסופית לנצח-נצחים של כל אדם, וזהו.

עכשיו, שימו לב,

אנחנו נמצאים בשלב

הראשון עוד,

שהחיים עדיין מסורים בידינו.

יש אפשרות לבדוק ולברר,

לשאול, להבין, להשכיל ולהחליט.

ויכולים לתקן את כל חיינו, לא רק העולם הזה עכשיו,

השנה הזאת,

אלא אפילו את כל העבר שלנו.

ולא רק זה, אלא גם את הגלגולים הקודמים שלנו אנחנו יכולים לתקן.

איך?

על ידי תשובה

שאנחנו שווים בתשובה. מה זה לשוב בתשובה?

זה להתחרט על העבר,

לקבל על עצמנו לעתיד לא לחטוא ולקיים מצוות,

ולהתוודות ולומר, אנה ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי ועשיתי א' ב' ג' ד', ואני מתכוון לא לחזור על זה יותר.

זה כל הסיפור.

כי קרוב אליך דבר מאוד,

בפיך ובלבבך לעשותו.

בפיך זה וידוי דברים.

בלבבך זה לקבל עליך

את הדברים,

להתחרט

ולעשותו. זה לא לשוב יותר

אל המעשים הרעים.

עד כאן זו הפתיחה וההקדמה שלי למי שרוצה לשאול שאלות. בבקשה.

שורה אחרונה.

כל הערב הזה הוא לעילוי נשמת הבחור אייל בן רינה

וג'קי לוגסי מנוחתו עדן, מנוחתם עדן.

כן. שלום, כבוד הרב.

יש לי שאלה בנושא של החזרה בתשובה.

כשאמרת שבן אדם שחוזר בתשובה,

נמכנים לו כל העבירות.

תשובה אמיתית, כן. כן, אבל כשבן אדם חוזר בתשובה הוא עדיין לא עושה את כל מה שצריך,

אז יכול להיות הוא גם חוטא תוך כדי.

נכון, אבל אם הוא חוזר בתשובה והוא מכריז, אני חוזר בתשובה.

חוסר הידיעה שלו להמבא הוא לא מכוון.

זאת אומרת,

כשאני החלטתי להתגייס לצבא,

אני מהרגע הראשון כבר נקרא חייל.

אף על פי שאני לא יודע להחזיק נשק,

לא יודע להשתמש איתו, לא יודע מה המשימות שיוטלו עליי, אני לא יודע כלום.

אבל אני חייל בדיוק כמו חייל שעומד לסיים את השלוש שנים.

כן, אבל כשבן אדם חוזר בתשובה,

כל העבירות שלו נמחלות.

העבר שלו, כן. העבר.

ומעכשיו, אם נגיד הוא עושה עבירות

בגלל שאין לו כוח עוד לעשות את כהונות, צריך לעשות זאת. זה משהו אחר. אין לו כוח, זה משהו אחר, ולא יודע, זה משהו אחר. כתוב,

ודגלו על היהבה, אל תקרא ודגלו, אלא ודילוגו על היהבה.

יש בעל תשובה שהוא מתחיל, ובהתחלה הוא לא יודע הרבה.

הוא לא יודע הרבה. יש כאלה שלוקחים את הסידור וקוראים את הכול,

של קיץ וחורף, ושל תענית,

ושל ראש השנה, ושל תשעה באב. כל מה שכתוב בסידור הם קוראים.

גם את ההוראות הם קוראים.

הם לא יודעים.

על זה אומר הקדוש ברוך הוא, ודילוגו עליי אהבה.

למה הדבר דומה?

לתינוק, תינוק בהתחלה לא יודע לדבר ברור,

אז כשהוא מבקש מאבא שלו לשתות, אז הוא אומר, אבא, ליטוט, ליטוט.

אז האבא לא נותן לו מייד את הבקבוק, הוא אומר לו, תגיד עוד פעם.

אז הוא אומר, ליטוט, ליטוט,

והוא קורא לכולם, בואו תשמע איך הוא מדבר, איזה מותק.

ועוד פעם, ליטוט, ליטוט, בסוף הוא נותן לו.

אבל אם בגיל תשע הוא יגיד לו, אפל ליטוט, הוא ייתן לו סטירה.

מה זה בגיל תשע ליטוט?

מהתחלה, אני מבין, אבל לא אחר כך. לא להמשיך לקרוא את הסידור כל השנה ככה.

זאת אומרת,

לא מצפים ממך שתהיה מבוגר ביום הראשון.

הבנת?

אבל אם אין לך כוח,

זה בעיה אחרת כבר.

זאת אומרת, עוד לא חזרת בתשובה אמיתית.

לא שאין כוח, זאת אומרת, יש הרבה הלכות שבן אדם לא יודע. אמרתי,

מה שאתה לא יודע, לאט-לאט.

או,

מה שאתה לא יודע,

כשתדע תעשה זה מצוין. ככה אני חזרתי בתשובה.

לא ידעתי כלום. התחלתי לקרוא קיצור שולחן ארוך.

כל יום למדתי סימן, קיימתי מה כתוב.

אני נתתי דרשות,

והייתי עדיין מגלח בתער ולא יודע שאסור.

הבנת?

הבנתי. זהו.

כן, מי עוד רוצה לשאול? בבקשה, פה.

ערב טוב לכבוד הרב.

רציתי לשאול. אני בת 23,

ואחותי מחזירה אותי לאט-לאט בתשובה.

ואני רוצה לקיים את כל המצוות,

ואני רוצה לדעת אם לא מאוחר מדי לחזור ולהיות בחזרה בתשובה, מילאה.

אני בגיל 24 חזרתי,

שנה אחרייך.

ורבי עקיבא 16 שנה אחריי,

בגיל 40. אין בעיה.

את בסדר גמור, תתקדמי, וה' יחזור לך, תשלימי את התשובה ותזכי לחיי העולם הזה ולעולם הבא.

שמעתי את הקלטת של נושא ההפלות.

טוב.

לעניין הפלות, הפלה זה רצח.

בסדר.

ואפילו אם מולידים ממזר,

ואפילו אם מולידים ילד שהוא לא על פי דת משה וישראל, לא מפילים, הפלה זה רצח.

זה אחד.

והשאלה השנייה, מה זה שיבוט של בני אדם?

לעניין שיבוט,

זה פשוט מאוד לוקחים את המין מכאן, ומדביקים לכאן, ומחברים לשם, ויוצא משהו כזה.

אבל כל השיבוט הזה,

ההכפלות כביכול,

זה דברים שנעשו כבר על ידי יעקב אבינו גם בלי מבחינה וגם בלי המדע.

הוא פיצל פצלות במקלות,

ברהטים, והוא גרם שייוולדו בדומה לאלה שנשתקפו שם.

כך שיש דרכים יותר מתוחכמות גם ממה שהמדע עושה, והמדע משתמש ביש

ומעביר אותו ליש.

הוא יוצר יש אחר, אבל הוא לא יוצר יש מאין.

הבנת?

לא כל כך.

אבל לא חשוב, אתה תמשיך באופן טבעי, זה יותר בריא.

אמרתי לך, זה לצעירים, לא מבוגרים.

רגע, אני בן 80?

אתה לא בן 80, אבל... מה אתה באותו גיל? מה אתה רוצה? אנחנו... אנחנו סטטינים... אני אמרתי שאני צעיר?

אתה צעיר, כן, אתה צעיר.

למה אתה מחליט שאני צעיר?

אני אמרתי למה. אני יודע שאתה צעיר. מאיפה אתה יודע?

בגלל שאתה בגיל שלי?

לא, אני מתו אותך הרבה שנים.

זה סימן שאני צעיר?

הבנתי.

אם יכירו אותך, אז אם, טוב, כן,

עוד שאלה?

אפשר, כבודו?

כן.

יש לי שאלה שהרבה רבנים לא הצליחו לענות לי על השאלה הזאת. גם אני בטח לא. אני מקווה שכן.

זה בנושא של,

קודם כל זה נושא חשבונות שמיים, אני לא יודע אם אפשר לשאול שאלה כזאת, אני לא יודע אם אסור.

אי אפשר, כן.

אנחנו עושים הרבה שיעורים בלילה,

ביום שישי הרבה עונג שבת, ולפעמים יש ויכוחים בנושא של השאלה הזאת.

העניין הוא כזה,

כשהקדוש ברוך הוא נותן לנו זכות של חזרה בתשובה, ולפעמים יש כאלה שלא זוכים לזה,

אז הם נחשבים רשעים על פי היהדות.

אין דבר כזה שלא זוכים,

שלא נוטלים את הזכות. לכל אחד יש את הזכות, אבל הם לא נוטלים אותה.

אני, כשחזרתי בתשובה,

אמרו לי שזכיתי לזה.

נכון. זה לא דבר שלפני, נגיד, שנה לא ידעתי על זה.

כן.

אז לא הייתי זוכה לזה לפני שנה.

לא זכיתי לזה.

לא רצית לדעת מזה.

לא שלא רציתי.

רצית?

למה לא זכית?

סימן שלא זכיתי. הייתי צריך להיות איזו זכות מסוימת, זה מה שהבנתי. עוד פעם, אני אסביר לך. אתה משתמש בלשון שמשתמשים, ואתה צריך להבין.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

כל ישראל.

אבל בהמשך המשנה כתוב, ואלה שאין להם חלק לעולם הבא.

אז איך זה יכול להיות? אתה אומר שכל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ואחר כך אתה אומר, לא כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אז תחליט, יש או אין.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא. אבל יש כאלה שלא רוצים לזכות

במה שמגיע להם.

לדוגמה,

אבא הוריש לבנים שלו

כל אחת חלקה.

חלקה.

לכל אחת יש זכות בנחלה של האבא.

חלק באו ולקחו את הזכות שלהם, את הנחלה,

וחלק לא רוצים.

לא רוצים.

תורה ציווה לנו משה, מורשה, קהילת יעקב. תורה ציווה לנו משה,

מורשה זה ירושה.

ירושה לקהילת יעקב, לבנים של יעקב אבינו, שנקראים בני ישראל.

הוא נקרא ישראל, יעקב. אנחנו בני ישראל.

יש לנו את הירושה, את התורה.

זו ירושה.

אני קיבלתי את הירושה.

טומי לפיד לא רוצה את הירושה.

יש לו אותה זכות כמו שיש.

יש לו אותה ירושה כמו שיש.

הוא לא רוצה, אני כן רוצה.

הערב אני פה,

ואני מודיע לכולם,

והתחלתי להודיע,

שיש תורה, יש בורא, ונבנינו עם תכלית. הנה, נתתי לכם את האפשרות. הודעתי לכם

שיש לכם ירושה.

חלק

ינצלו זאת וחלק לא ינצלו.

אלה שלא ינצלו יכולים להגיד, לא הייתה לי זכות?

בטח הייתה לך זכות.

היית באותו ערב שהיה השני.

שמעת מה שהוא שמע.

הוא החליט כן לקחת ותחלטת לא לקחת.

אז מה הפירוש שלך זכות?

זה איך זה שטומי לפיד ויוסי שריד וכל אלה שנחשבים

נגד היהדות, הם גם יהודים ויש להם גם זכות לחזור בתשובה,

איך זה שהם לא חוזרים?

איך זה שהקדוש ברוך הוא יודע שיש כאלה שיהיו כופרים,

ויש כאלה שיהיו כמוך או כמו הרבנים האחרים שכן לא חוזרים בתשובה? איך הוא יודע, זה לא קשור.

למה הם לא חוזרים, תשאל אותם.

לא, לא על זה למה הם לא חוזרים.

הקדוש ברוך הוא יודע הכול, נכון? נכון, הזמן. זה פרוש לו כחת.

נכון. אין לו זמן, אין דבר כזה זמן. נכון.

אז אם הקב'-הוא יודע שאחד כמו טומי לא יחזור בתשובה, אז למה להעניש אותו?

שהוא יעלה למעלה.

כי הוא בחר.

מה פירוש? זה שהוא יודע,

זה שהוא יודע,

אז זה אומר שהוא קובע או לא קובע?

כן, אבל נשמה שמגיעה לפה... אם אני יודע שאתה תצא החוצה בגשם בלי מטריה ואתה תרטב,

אני יודע,

אני יודע. אתה אומר לי אני יוצא,

אני אומר לך, גשם.

אתה אומר, אני יוצא.

אני יודע שאתה תירתב. אתה יודע מה? יותר מזה, אני אומר לך, אתה תירתב,

ויצאת ונרטבת.

אז בגלל שידעתי שאתה תצא לגשם ותרטבת, אני הרתבתי אותך?

אני הרתבתי אותך?

לא, לא אתה הרתבת. גם הוא לא.

הוא אמר להם, אם בחוקותיי תלכו, ואם לא יהיה ככה,

ותבחרו,

אנכי נותן לפניכם היום את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע, ובחרת בחיים.

אני אומר לכם, תבחרו בחיים,

ולטובתכם תבחרו בחיים. הם לא רוצים לבחור בחיים.

אז הוא אומר, יהיה לכם ככה וככה, ויהיה לכם ככה וככה.

הם אומרים, אף על פי כן

לא מעניין אותנו,

הוא קבע שהם יהיו ככה, הם החליטו.

רגע, אני רוצה להגיד שהקדוש ברוך הוא לא יודע כל דבר, כל דבר? יודע, אמרתי במפורש, שלוש פעמים אמרתי שהוא יודע. אז אם הוא יודע... אז הוא לא קובע.

לא שהוא לא קובע. הוא לא יכול לעשות ככה שבן אדם יחשוב. הוא לא רוצה לעשות.

אני אומר לך שירד גשם מחוץ ואתה תירטב. מה, אני חייב לתפוס אותך בחולצה?

לא רוצה לתפוס אותך בחולצה.

אתה רוצה לירטב? תירטב.

נכון שאני יכול לתפוס אותך בחולצה,

אבל אני לא רוצה לתפוס אותך בחולצה.

כי אם אני אתפוס אותך בחולצה ואני אתפוס אותו ואותה ואותם,

ואני אתפוס את כולם, לא תהיה בחירה.

כי לכולם אני אכניע אותם לעשות מה שאני רוצה.

זה רובוטים, זה לא מה שאני רציתי.

הבנת?

בערך.

בערך עוד.

לא, אני אגיד לך אמת, זה לא ל... זה רק לפה, רק לפה. אם לא פה, לא תדע אף פעם.

אני אגיד לך אמת, כבודו, אני חושב שיש נשמות שנגזר עליהם להיות רשעים.

הבנתי.

ולמה להעניש אותם אחר כך? הבנתי. קודם כל מותר לך לחשוב.

אולי,

קודם כל בטוח אני לא צודק,

אבל אני לא יודע למה. אבל לא חשוב, תקשיב, קודם כל מותר לך לחשוב,

אבל אם אתה חושב,

אתה צריך גם להביא סימוכים למחשבה שלך,

כי מחשבה בלי סימוכים לא שווה כלום.

אני חושב שאתה יושב כרגע,

אתה מבין? אני חושב, אז מה?

אז מה? אז אתה יושב?

אתה יושב עכשיו?

אני חושב.

מותר לי לחשוב ככה?

מותר. אבל זה לא ישנה את המציאות, אתה עומד.

הבנת?

אתה חושב,

מותר לך לחשוב, אבל זה לא נכון. אמרתי, אמרתי בטוח אני לא צודק.

או, אז אם אתה לא צודק, תשכח מהמחשבה הזאת.

עכשיו הבנת, אבל כבר.

או, אז תשב.

כן,

עוד שאלה. בסוף רק שניהם פה.

כן,

עוד שאלה.

אני,

בשביל לחזור בתשובה,

חסר לי, אני חושבת שחסר לי משהו אחד.

אני מרגישה שחסר לי משהו.

וזו השאלה שמציקה לי וכואבת לכולם.

זה למה,

גם דתיים וחרדים,

אם אלוהים, סליחה, הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו כל כך,

ורוצה לעזור לנו והכול,

אז למה יש לנו פה פיגועים, ולמה הקדוש ברוך הוא לוקח ילדים ונערים וילדים שעדיין לא הספיקו לחיות ולא הספיקו לעשות שום דבר בחיים שלהם?

טוב. גם משפחות שלמות.

טוב.

קודם כל, את צריכה להבין דבר אחד,

שאם יש עולם הבא,

אם יש עולם הבא,

אז זה לא משנה קודם כל מתי יוצאים מן העולם הזה,

אלא איך יוצאים מן העולם הזה. מה הפירוש של איך יוצאים?

עם זכויות

או עם עבירות?

זו השאלה שהכי חשובה לקיומנו.

עכשיו, צריכה להבין עוד דבר אחד, שהקדוש ברוך הוא אבא של כולנו,

והוא יותר רחמן מכולנו.

כי מאיפה יש לנו בכלל מידת הרחמים?

ממנו.

לדוגמה,

בנו הוא נטע רחמים.

בבעלי חיים הוא לא נטע בכולם רחמים כמו שאצלנו, נכון?

עכשיו,

את צריכה להבין דבר אחד. אם אבא

ואימא מרחמים על הילדים שלהם,

וזה רק בגלל שהקדוש ברוך הוא נתן לנו רחמים,

אז ודאי שהוא יש לו רחמים יותר,

נכון?

לדוגמה, אבא ואימא מרחמים על הילד שלהם.

אבל אם הם יראו מישהו אחר, ילד אחר,

שהוא בוכה או משהו,

הם יטפלו בו

כמו שיטפלו בילד שלהם?

לא.

ואם הוא יהיה בכלל רחוק, לא מוכר ולא כלום,

בן עם אחר? עוד יותר לא, נכון?

הם יצטערו על קרוב משפחה שנפטר כמו על אדם רחוק?

לא.

הם יצטערו על עובד מעם זר שעובד פה בארץ כמו שהם יצטערו על יהודי?

לא.

את רואה שיש ריחוק ברחמים,

כפי הריחוק מן הקרבה, נכון?

ואבא ואימא אוהבים הכי הרבה את הילדים שלהם, נכון?

אז אבא שבשמיים שנטע בנו את הרחמים, ודאי שהוא יותר רחמן.

רק מה?

אנחנו מתפעלים ומתרגשים רק מענייני הגוף.

מה הפירוש?

אם מישהו קיבל מכה, אנחנו מתחילים לבכות.

אם מישהו נפצע, אנחנו מתחילים לבכות.

אבל אנחנו לא יודעים בעצם,

לא יודעים בעצם האם נעשה בזה חסד או לא.

אתן לך דוגמה.

אמא צריכה לקחת ילד או ילדה שלך לעקירת שן בגלל שכואב להם, יש להם חור וכבר מצב קשה, צריך לעקור את השן.

אמא שלוקחת את הילד לעקירת שן היא אמא רחמנייה או לא?

בוודאי. מה פתאום?

מה אומרת הילדה כל הדרך?

אמא לא.

אמא לא.

אמא לא.

אמא לא.

לא, לא, לא כואב לי, לא כואב לי.

ומה עושה האמא?

קושרת את הידיים,

והרופא אומר, תחזיקי אותה חזק,

ועובד עליה, אני אתן לכם פרון בסוף,

ולוקח צבת ועוקר לה את השן.

זה רחמים או לא? היא עדיין יושבת עם רחמנים. זה רחמים או לא?

כן.

גם הרופא רחמן?

לא.

לא?

בעצם כן, זה ברירה. תארי לך שהרופא יגיד, אני רחמן, לא מוציא שיניים לילדים.

נו, מה תעשה עכשיו? בלכלל, רופאים לא מחזירים, אבל באמת,

רק עוזרים. אני שואל.

רופא מנתח,

רופא מנתח שעושה ניתוח בבטן לבן אדם,

חותך לו את הבטן מהחזה עד הטבור.

אחר כך הוא תופל.

אבל

הוא רחמן או לא רחמן?

רחמן. איך, לחתוך בן אדם זה רחמים?

הוא רחמן. אני אגיד לך גם מה. למה?

בגלל שבסופו של דבר, התוצאה הסופית שלו...

התוצאה הסופית שלו היא לעזור את זה. בדיוק.

מה התוצאה הסופית? הכול נקבע לפי התוצאה הסופית. עכשיו שימי לב,

נחזור לפיגועים.

אם ילד קטן שהוא עוד לא חטא

והוא לא חייב במצוות

עד גיל 13 או 12 לבנות

והוא נפטר מן העולם, הוא טהור וזך ישר לגן עדן.

זו התוצאה.

אז למה להביא אותו לעולם? רגע, אני אגיד לך למה.

בגלל גלגול קודם.

הוא חייב מגלגול קודם,

ולכן הקדוש ברוך הוא סוגר את החשבון הקודם על ידי הדרך הזאת.

אתה יודע שזה בגלל זה? רגע, לא סיימתי.

סליחה.

ואדם מבוגר,

לפי חשבונו הוא חייב מיתה,

אז יש כל מיני סוגי מיתה, כן?

יש אחד שמת מסרטן,

יש אחד מנמק,

יש אחד מליוון שרירים,

יש אחד שמת בעריסה,

יש אחד שמת בשינה, אחד מחנק, אחד מטביעה,

אחד מתאונת דרכים,

כל מיני מיתות. כולם מתים אבל, כולם מתים,

נכון?

ויש אחד שמת מפיגוע.

מי שמת מפיגוע,

יש לו דין של הרוג מלכות,

זו המיתה הכי נעלה שמקנה לו את המדרגה הכי גבוהה בעולם העליון.

שומעת?

אז זה נבחן בתוצאה,

ואם התוצאה היא כזאת,

אז את לא צריכה כל כך להזדעזע.

מצד התוצאה.

אבל אני לא הודעתי עד שאמרת לי את זה.

את רואה? לכן שואלים.

רציתי גם להגיד לך שלאט לאט, כשאני חוזרת בתשובה,

אני לא יודעת למה, או שאני מדמיינת,

אני ממש נהיה לי בהרבה והרבה יותר טוב.

ברוך השם. אני לא מרגישה שום רע.

מצוין, תמשיכי לדמיין ככה.

נפלא.

ותודה לקדוש ברוך הוא שנתן לי את המתנה הזאת לחיות,

ולעשות את המצוות, וללכת ולעשות דברים.

אני מודה לו כל יום.

ברוך השם. או שאני לא יודעת לברך את הברכה.

ברוך השם.

בבוקר שאת קמה, מודה אני לפניך,

מלך חי וקיים, שאחזרת בי נשמתי.

נתן לי עוד הזדמנות, עוד יום אחד, לעשות את מצוותיך. נפלא.

תודה רבה, הרב. תהיי בריאה.

סוף חלק א',

המשך בקלטת, 341,

לטום יש זכות, חלק ב'.