"בגלל סוכריה חזרתי בתשובה..."
באחד הסמינרים היה אדם משכיל, שהיה לו שם, היה לו בית חרושת לממתקים, וכשהוא בא לסמינר אז הוא הביא איתו שקיות הרבה של ממתקים. והוא התחיל לחלק לילדים, ראה ילדים וזורק להם את הסוכריות, כולם קופצים אוכלים את הסוכריות, משתוללים, כשהיה סימפוזיון
אז אמרו לו תדבר,
אז הוא אמר תשמעו, ישבתי פה כל ההרצאות, לא שכנעתם אותי, אבל החלטתי לחזור בתשובה. ואתם יודעים מי החזיר אותי בתשובה? הוא הצביע על אחד הילדים של אחד מן האברכים שהשתתפו שמה בסמינר,
ואמר הילד הזה החזיר אותי בתשובה.
שאלו אותו איך הוא החזיר אותך בתשובה?
אמר כשחילקתי את הסוכריות כולם התנפלו, גם הילד הזה התנפל ולקח, אבל הוא לקח את הסוכריה ורץ לאמא,
ואמר לה אמא, זה כשר או לא?
אז אמא הסתכלה ואמרה לו לא, זה לא כשר, הוא בעצמו לקח את הסוכריה וזרק אותה לפח.
אם ילד יכול לשלוט על התאווה שלו לסוכריה בשעה שכולם הכניסו ישר, זה מראה שהתורה אמת.
עשיו הרשע, אלוף הציד, "הלעיטני נא מן האדום האדום הזה", לא יכול לעמוד ולשלוט ברעבונו ובכוחותיו, לא יכול, לא יכול, לא יכול, רואה סוכריה מתנפל עליה, לא מעניין אותו העיקר הצבע, והופ בפנים. וילד קטן כשר או לא כשר? לא כשר, זורק לפח. זה החזיר אותו בתשובה.
אדם השקוע במילוי רצונותיו אינו מסוגל להתמסר לקב"ה, כי ברגע שתתרחש התנגדות בין דרישת האלוקים לבין דרישת תאוותיו, אין לאל ידו לשבור תאוותו ולבטל רצונו מפני רצון האלקים. כמה אנשים נכשלים בענין של כשרות, או מזלזלים בזה, או מחליקים, אומרים מה זה משנה זה כשר, או לא יודע, אני סומך עליו, שמע אם הוא אוכל אז גם אני אוכל, וכל מיני תירוצים העיקר להכניס מהר את המאכל לפני שיהיה אפשרות להתחרט. כלוא האדם במאסר חושיו ואין לו את היכולת לסגל לו שום אידיאל זולתם, זהו אדם השפל המוכן למכור כהונה עבור נזיד עדשים.
הרבה אנשים מוכרים את הרוחניות שלהם בנזיד עדשים. לא עומדים בנסיונות קלים שילדים קטנים עומדים בהם, למה? כי הם לא יכולים להתמסר לאלקים בשעה שהם מסורים למילוי רצונם ותאוותם, כשמתנגשים שני הרצונות, הרצון האלקי והרצון הבהמי, הבהמי מתגבר ואז מוכרים כהונה עבור נזיד עדשים.