הב-הב (קלטת טייפ מס' 339)

- - - לא מוגה! - - - 

יש בעל חי

עם ארבע רגליים וזנב,

שכל הזמן בא ו...

אב אב אב אב אב אב אב אב

כל הזמן אב אב

זה אם אתה רוצה להיות כזה אב אב אב

אבל אם אתה רוצה להיות בצלם אלוקים לתת, לתת, לתת

אבל הבעיה שיש לרוב בני אדם צרות עין נתון, נתון, נתון, בטוח, נפתח,

קנו מכונית חדשגה, מה עשרות, תרומות, כל שנתיים מחזרו אחת לחייה, אין להם מה לעשות עם הכסף

לתת לתת, לתת, צרות עין מי שמלמד זכות על בני אדם מלמדים

עליו זכות בשמיים מדק נגד רומות מי לא רוצה שילמדו עליו זכות בשמיים? לתת, לתת, לתת, לתת, אז אין אחד מאיתנו שלא יכול להועיל לתת, לתת

רק צריך לחפש את הכוחות האלה שבאדם, ולהשתדל לתרגם אותם למה שאמרתי. צדקה, מעשרות, תרומות, לקט שלך, לאה, זרוע, לחיי, כיבה, לתת, לתת, לתת, לתת, לתת, לתת, איך לקבל.

קלטת מספר 339

ערב

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

נוכרי בא אצל הלל הזקן

ואומר לו, למדני את כל התורה כולה על רגל אחת.

הלל הזקן

אומר לו, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

זוהי כל התורה כולה.

והשאר זה פירוש, לך ותלמד.

אתם תארים לכם את גדול ישראל,

נוגשים לו בדלת,

ומבקשים ללמוד את כל התורה כולה,

אבל על רגל אחת.

צ'יק צ'אק,

עוד היום נגמור את הכול.

והוא לא משליך את הבן אדם החוצה,

אלא

נותן תשובה.

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זוהי כל התורה כולה.

האם זוהי כל התורה כולה?

מה עם שמירת שבת?

מה עם הקפדה על טהרה?

מה עם כשרות?

מה עם פסח, ראש השנה, יום כיפור, תקיעת שופר?

מאכלות אסורות?

מה הולך פה?

כל התורה כולה זה מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זוהי כל התורה כולה.

רבי עקיבא אמר,

ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.

זה לא כל התורה,

אבל זה כלל גדול בתורה.

תחתיו יש עוד פרטים.

אבל הלל מפליג ואומר,

זוהי כל התורה כולה.

ואף על פי שהלל היה ענוותן,

הגמרא לא מספרת לנו את הסיפור הזה בשביל שיהיה

מה לגננות לספר לילדים.

אלא יש פה לימוד לכל הדורות

ולכל הגילים.

מה אנחנו צריכים ללמוד מזה?

הלל הזקן בעצם אמר

את המפתח שבעזרתו אפשר להגיע לשמירת כל התורה כולה.

לכל אדם מאיתנו יש שתי מידות

תכונות

בנפש

אחת

היא נקראת אנוכיות,

אגואיזם,

או מה שנקרא בלשון חכמים כוח הנטילה.

הנטילה זה לקחת.

אנוכיות זה שהאדם חושב כל הזמן

על עצמו,

מה יוצא לו מכל דבר,

מה כדאי לו,

מה משתלם,

אבל הכל סביב נקודה אחת,

אני.

הכל סביב אני.

הוא מתחבר לאנשים אם זה משתלם, אם הקשרים יועילו,

אם הוא יוכל לנצל אותם או את מעמדם.

הוא בוחר מה ללמוד,

אם יפיק מזה תועלת,

אם זה יוסיף לו,

אם זה יכבד אותו.

כל דבר הוא בוחן מנקודת מבט אנוכית,

מה יצא לי מזה.

וכל הזמן

הוא סובר שמגיע לו.

וכל הסביבה צריכה להיות תומכת בו,

מפרגנת לו, אוהבת אותו.

זה אנוכי.

יש עוד כוח באדם שנקרא כוח הנתינה.

כוח הפוך.

לתת,

לתת,

לתת.

מה לתת?

הכל לתת.

זאת אומרת, אדם צריך להשתדל לתרום לכל העולם כולו,

לחברה,

לסביבתו,

קרוביו,

משפחתו

ולא עצמו.

אבל לתת.

יש לו כישרונות?

צריך לחלוק אותם עם כולם.

השם השפיע לו ממון?

צריך ליתן לאלה שנזקקים.

וכן על זה הדרך.

שני הכוחות האלה שנמצאים באדם,

בכל אדם,

מה צריך להיות האיזון שבהם?

רובנו,

כוח הנתילה חזק בהרבה מכוח הנתינה.

כבר כשנולד התינוק

וקצת מבין,

בקושי מדבר,

תשמעו את כל הילדים אומרים, זה שלי, זה שלי.

מתווכחים על כל דבר,

זה שלי.

אני ישבתי כאן,

אני קודם.

קודם אני.

הכל אני, אני ושלי ובשבילי.

ואנחנו ממשיכים כך גם כשאנחנו גדלים.

רק מה, יודעים איך להסביר את זה בצורה יותר מנומסת.

אבל הכוונה היא בשבילי.

אני ואפסי עוד.

מה התורה רוצה מאיתנו?

בדיוק הפוך.

לתת, לתת, לתת לזולתו.

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בצלמו וכדמותו.

מה זה כדמותו?

בצד דמיון שלו.

דוד המלך אמר, דמיתי לקעת מדבר.

שם של ציפור, קעת.

והיא נודדת במדבריות.

כשאומר דוד המלך, דמיתי לקעת מדבר, הוא לא מתכוון שהוא דומה לה

שיש לו מקור וציפורניים, כנפיים של ציפור.

הוא מתכוון שהוא דומה לה בצד מה?

איזה צד?

כשם שהיא

עפה ממקום למקום,

גם דוד רואה את עצמו בשלב מסוים בחייו,

זז ממקום למקום, נרדף על ידי שאול ואויביו,

וכל הזמן נודד ממקום למקום.

אז זה הצד דמיון לאותה ציפור.

כשאנחנו אומרים שאנחנו בדמותו של הקדוש ברוך הוא, אז זה בצד דמיון שלו.

מה?

הקדוש ברוך הוא, הוא ברא את הכל ויש לו את כל הכוחות כולם שהם אלוקים.

גם אנחנו הוא ברא אותנו, אני אמרתי אלוקים אתם.

ובני עליון כולכם.

זאת אומרת,

מבחינת הבריאה הקדוש ברוך הוא

שם אותנו שולטים על כל הבריאה כולה.

כל שטה תחת רגליו.

את הכל הקדוש ברוך הוא שם תחת רגלינו.

גם העליונים והמלאכים

מושפעים מאיתנו לפי מעשינו.

גם הטבע, הבריאה, הכל מושפע על ידי האדם

ובפרט על ידי שומרי התורה והמצוות

שהם

מקיימים את התורה,

שהתורה היא היסוד של כל הבריאה כולה.

אבל הקדוש ברוך הוא אומר גם במפורש

והלכת בדרכיו.

יש מצווה מן התורה שאנחנו נלך בדרכי השם יתברך.

מה זה והלכת בדרכיו?

מה הוא רחום? אף אתה יהיה רחום. מה הוא חנון? אף אתה יהיה חנון.

מה הוא גומל חסדים? אף אתה יהיה גומל חסדים.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להיות כמו הקדוש ברוך הוא.

הוא ברא את העולם בחסד.

עולם חסד ייבנה.

אף אחד לא הכריחו.

הוא לא היה חייב לאף אחד כלום, כי לא היה אף אחד.

והוא ברא את העולם בחסד גמור.

והקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו שגם אנו נתנהג כמותו בחסד.

להיות משפיעים על הזולת.

כל אחד לפי מה שהשם חנן אותו.

בחוכמה, בתבונה,

בהון, בהון.

מה שהשם חנן אותו, הוא צריך להיות משפיע לזולתו.

מה אמר הלל הזקן לנוכרי?

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

פירוש הדברים.

אתה צריך להסתכל על חברך

בגובה העיניים,

שווה מול שווה,

לא מעליו,

ולא מחפש מה תוכל להיות

נסעד ממנו,

מקבל,

נתמך וכו'.

אלא כמו שאתה לא רוצה שיעשו לך

חשבונות צדדיים ביחסים,

אלא כוונה ישירה,

כך אתה כלפי זולתך תסתכל עליו בדיוק

כמו שאתה רוצה שיסתכלו עליך.

מה ששנוא עליך,

אל תעשה לחברך.

אף אחד מאיתנו לא רוצה שיבחנו אותנו לפי היכולויות שלנו.

אם יש לנו ממון לתת, או שיש לנו

כוח או מעמד או כל דבר, וינצלו אותנו רק למטרות האלה.

אף אחד לא מעוניין להיות מנוצל.

אל תסתכל גם על השני במבט כזה.

מה ששנוא עליך,

לא תעשה לחברך.

אם זה המפתח,

אז כל המצוות שבין אדם לחברו,

אם נסתכל במבט זה, נוכל לשמור בקלות.

לא תגזול,

לא תגנוב,

לא תנאף,

לא תיקום,

לא תיטור,

לא תענה ברעך עד שקר,

וכן הלאה. כל המצוות של לאווים בין אדם לחברו,

אדם לא יעשה. לא תלך רכיל בעמך,

לא ידברו לשון הרע אחד על השני,

כי אתה לא רוצה שידברו עליך.

אל תדבר על השני.

מה ששנוא עליך,

לא תעשה לחברך.

ממילא אם המפתח הזה בידך,

כל מצוות בין אדם לחברו תקיים.

ואם מצוות שבין אדם לחברו אתה מקיים,

מצוות שבין אדם למקום, על אחת כמה וכמה.

אם חברך אפילו לא פעל בעבורך מאומה,

אתה כבר חייב בשוויוניות כלפיו,

בהתבוננות ניטרלית.

אז מי שהעניק לך ונותן לך,

על אחת כמה וכמה שלא תפגע בו,

ותציית

למה שהוא מבקש ממך, כי הוא המשפיע עליך.

כמו שאדם מציית לבעל הבית שלו, למעביד שלו,

הוא משפיע לו את הפרנסה,

אז הוא מצפה גם שאתה תשמע לו על מה הוא משלם,

ואם הוא עוד עושה לך את זה חינם אין כסף,

הוא תומך בך.

חינם.

ללא שום תמורה,

ודאי שאתה צריך לציית לו יותר.

ואם זה הבורא יתברך,

שנותן לך את חייך,

בריאות,

בחיים,

בילדים,

בממון,

לחוכמה,

בכל דבר,

ודאי וודאי

שאתה צריך להישמע או לציית לו.

נמצא

שאם תקיים את הכלל הזה,

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

הרי שזוהי כל התורה כולה.

ככה תוכל על רגל אחת

לקיים את כל התורה כולה.

בשאר זה פירוש, לך תלמד.

נפלא.

הלל הזקן מסביר לנוכרי,

הנוכרי לא מקשה יותר קושיות, הבין, הלך.

השאלה אם אנחנו מבינים ויכולים לתרגם את הדברים לאורח חיים קבוע.

אחת מהמצוות, לדוגמה,

שמגדירה את הדברים טוב,

מצווה בת שלוש מילים,

בצדק תשפוט עמיתך.

הביא דן את כל האדם לכף זכות.

זאת אומרת, חובה עלינו לדון

את בני האדם לכף זכות.

בצדק

תשפוט עמיתך.

איך אנחנו דנים בדרך כלל בני אדם לכף חובה?

תמיד מלמדים כף חובה.

מה הפירוש?

רואים את הדברים בצורה לא נאיבית,

מבינים בדיוק מה הוא התכוון,

מה הוא רצה,

למה הוא אמר את מה שהוא אמר?

למה עכשיו הוא אמר?

אני לא נאיבי, אני יודע בדיוק מה הוא התכוון.

ככה אנחנו רואים כל דבר.

אין בינינו תמימים בכלל, כולנו פיקחים ומבינים בדיוק הכל.

אין כמעט לימוד זכות.

אם תלמד זכות, יגידו, מה אתה פראייר? מה אתה לא מבין מה הוא עושה פה?

מה אתה לא מבין מה הוא התכוון?

אבל התורה אומרת לו, בצדק תשפוט עמיתך.

דופקים אצל אדם בדלת

ואומרים לו, שמעת?

מה קרה?

ילד בשכונה כעת

פתח את ראשו של חברו בגרזן.

הוא שותת דם והובהל עכשיו לבית החולים.

מה?

בגרזן?

מה אתה אומר?

ילד?

כך עשה?

מי להוריו? פה בשכונה?

חייבים להזעיק משטרה לאסור אותם.

איזה חינוך!

בושה וחרפה!

אומר לו זה שבדלת,

מדובר על בנך.

בני,

בני לא יעשה כזו.

מה פתאום?

ואם הוא עשה, מגיע לו.

מה קרה? מה השתנה?

לפני שאמרו שזה בנו,

צריך לאסור את האבא והאימא ישר בבית הסוהר.

אבל אם זה הבן שלו,

כבר מגיע לו, הוא עוד לא יודע אפילו על מה.

בואו הוא מלמד זכות.

קודם הוא לימד חובה.

מה שלא נוגע אליו,

ישר הוא רואה בראייה נכונה.

כולם לבית הסוהר.

כשמדברים עליו,

אוהו וואי, איזה צדיק.

הוא והבן שלו אף פעם הם לא חוטאים.

זה המבט שלנו בדרך כלל על עצמנו.

אין אדם רואה חובה על עצמו.

צדיק.

אבל התורה אומרת לו, בצדק תשפוט עמיתיך,

תדון אותו לכף זכות.

ויש על זה מעשים רבים,

וטעויות נוראות שנפלו בעולם בגלל שלא דנו לכף זכות.

אבל יהודים יקרים, אנחנו צריכים להבין דבר אחד.

אם רוצים גם חיים טובים פה, חוץ מהעולם הבא,

כדאי לאמץ את השיטה הזאת.

בבני ברק,

עיר דחוסה בהרבה אנשים, 160,000 תושבים,

על מקום קטן,

כשממתינים בצהריים לאוטובוס,

דן,

שיגיע,

ולפעמים הוא מתאחר ב-20 דקות,

זה מרתיח את העצבים.

בפרט שאתה עם סלים או את עם סלים,

מחכים בשמש, הילדים צריכים לצאת מתלמודי תורה,

לחץ.

מתי יגיעו הביתה?

אז כולם מתחילים להסביר מה קרה.

אלה הנהגים, לא מתחשבים, לא אכפת להם, בטח יושבים, שותים קפה,

עוגה בתחנה הסופית.

לא בוער להם כלום, העיקר לגמור את היום וללכת הביתה.

אחרים אומרים בושה וחרפה, חייבים לעשות תחבורה חילופית באופן מיידי.

זה לא ייתכן המצב הזה.

תמיד אמרתי שצריך לעשות פה תחבורה פרטית

ולהוציא את המונופול מידם.

וכהנה וכהנה וכהנה של טענות ומענות.

אבל יש שם האחד ששומע את כולם,

הוא מחייך, יושב רגוע, רב שמשון קוראים לו.

הוא יושב בתחנה, מחייך.

למה אתם כועסים?

אני אומר לכם שהנהגים של דן צדיקים,

מזכים את הרבים, מסיעים את ישראל ממקום למקום,

עומדים תקועים בפקקים, שעות לחץ, חום,

סכנת פיגועים.

אנשים עולים, נותנים להם כסף,

מבקשים עודף.

יש כאלה גם לא נותנים כסף, גם מבקשים עודף.

יש כאלה עם כרטיסייה נקובה.

עוד חור אחד אומרים.

יש כאלה מדברים איתם בשפות שהם לא מבינים. יש כאלה משפריצים עליהם מהפלטה.

יש כאלה שמדברים בלי לצחצח שיניים בבוקר.

והם סובלים את הכול ומסיעים.

יש כאלה דופקים באמצע הנסיעה, פתח, פתח, פתח.

יש אחד באמצע,

הוא רוצה לרדת עכשיו, עכשיו.

הוא נזכר שהוא פספס תחנה.

והוא צריך, תוריד את המוזיקה,

תדליק את המוזיקה, שים חדשות,

תוריד את החדשות.

הוא לא יודע כבר לאיפה להסתכל.

לפעמים נותן עודף סתם.

צדיקים.

מה, לא נאמר מפורש? הביא דן את כל האדם, ובפרט חברת דן.

רב שמשון הזה יחיה לאורך ימים ושנים.

לא סוכר, לא לחץ דן,

לא שבץ לב.

לוקח את החיים בכיף.

הוא רואה את כולם באווירה אופטימית,

הכול ורוד, נפלא.

הוא ממש משתומם מאלה שנלחצים ויורדים מהמדרכה להסתכל.

אם האוטובוס הגיע, יש כאלה שהולכים לפינה

ומאותתים לתחנה, הנה הוא בא.

עד שהם חוזרים לתחנה, כבר הועבר האוטובוס.

אבל, כולם בלחץ.

בצדק תשפוט עמיתיך, עושה את החיים טוב, גם לך,

גם לאחרים.

כדאי לעמת זאת. אבל יש כאלה לא יכולים.

הם אנשים אמיתיים.

הוא לא יכול. הוא דוגרי.

הכול בפנים.

אין לו זמן גם.

טיק-טק.

ישר פרס. אתם מכירים את החבר'ה האלה?

בדרך כלל הם גם עצבניים, כי לא מבינים אותם.

היה אחד,

גר בשכונה ליד בני ברג,

נהג משאית בטון

בבית פרטי.

יש לו חניה פרטית.

כשהוא חוזר הביתה, אז הוא מכניס את הרכב לשם בבוקר כשהוא יוצא.

לתמרן עם משאית זה קצת קשה, אפילו לנהג ותיק.

ובפרט,

אם ביציאה מן החנייה שלך,

במדרכה הנגדית,

חונה רכב.

זה מצמצם את אפשרות התמרון.

אז כבר בחמש בבוקר הנהג שלנו,

פיפיפיפיפיפ,

מעיר את כל השכונה.

מה אכפת לו, ישנים או לא, הוא צריך לנסוע לעבודה.

הוא צריך למלא את המשאית בטון. הוא צריך להגיע לאנשהו.

פיפיפיפיפיפיפ.

והתסריט הזה חוזר מדי פעם.

בחמש אחר הצהריים, כשהוא חוזר,

כל ילדי השכונה ממתינים לו מתחילת הרחוב.

פיפיפיפיפיפ. הוא בא, הוא הגיע.

יום אחד הוא הגיע.

אבל הפעם הגזימו.

לא רק מכונית עומדת במדרכה הנגדית,

גם בחניה שלו

חונה רכב חדש.

חוצפה

שעוברת כל גבול.

אותו יום

הוא לא רוקן לגמרי את הבטון,

עשה סיבוב,

הרים,

שפך את כל הבטון שנותר לו על המכונית החדשה בחניה.

עכשיו שילמדו לקח לדורות.

עולה הביתה מבסוט,

פותח את הדלת,

משפחה, קרובים, כולם, מזל טוב, מזל טוב.

הוא אומר, אין לי יום הולדת, מה קרה?

מה, לא ראית את האוטו החדש בחניה?

אשתו קנתה לו מכונית.

הוא יצק אותה בטון.

היא תישאר חדשה תמיד.

מה יצא לכעסן הזה?

לא חניה ולא מכונית.

זהו.

חכמים אמרו, כל הכועס,

כל מיני גיהינום שולטים בו.

אבל מה הוא דוגרי?

פי, פי.

לא מעניין אותו בכלל אף אחד. הוא לא רואה בעיניים, הוא רואה רק את עצמו.

טוב, אבל אם אנחנו רוצים לשנות את דפוסי החיים שלנו, כדאי לנו להתבונן על הדברים באווירה יותר אופטימית.

לא לקחת הכול בחשדות.

כאילו, מחפשים אותך,

רוצים לעשות לך רע,

מתכננים, זוממים. אה, הוא לא אמר לי שלום. בטח, זה בגלל ככה וככה.

וואו, איזה חיים קשים.

יש אנשים יורדים במדרגות, רואים את השכנים,

לא אומרים שלום.

שהוא יגיד קודם.

מה פתאום שהוא יגיד?

אם הוא יגיד לו שלום ראשון, סימן שהוא מכיר בקיומו.

בשביל זה צריך

קצת יחס קודם.

הלוא כולם רבי יוחנן,

שהיה מקדים את כולם לשלום, אפילו גוי בשוק.

אבל

בשביל לקבל שלום ממישהו זה דורש קצת התייחסות מוקדמת.

נאומה הרווח בזה.

למה לא לחייב?

ולבן שיניים מחלב.

גדול המלבין שיניו לחברו,

יותר מן המשקיע הוא חלב.

לפעמים חיוך אחד.

יכול לעשות לשני את כל היום.

ולפעמים עצבות אחת

או מבט לא יפה

יכול לגרום לבן אדם

רע כל היום.

אז מה אכפת לך לעשות טוב ליהודים בחיוך?

תחייך, מה יש?

חיוך לא עולה כסף.

לא עולה כסף.

בשביל מה שמת פלטה כל כך הרבה זמן?

תחייך.

רבי לוי מברדיצ'וב

אמר שהוא פעם למד מה זה אהבה משני שיכורים.

כולנו רוצים

שיאהבו אותנו.

מי לא רוצה שיאהבו אותו?

לרצות לאהוב זה יפה?

זה אנוכיות.

אנוכיות לשמה.

השאלה אם גם אתה אוהב אחרים, מוכן לאהוב אחרים.

מה זה אהבה?

הוא למד משני שיכורים. שיכור אחד אמר לחברו,

אתה אוהב אותי?

אמר לו, כן, מת עליך.

אמר לו, אני לא מאמין לך.

אתה לא מאמין לי?

הוא אומר לו, לא.

איך אני אוכיח לך שאני אוהב אותך?

אומר לו השיכור, אתה יודע מה חסר לי?

השיכור נתקע.

ורבי יצחק הבין.

אמר לאהוב,

פירושו לדעת מה חסר לשני.

מי שאוהב את זולתו, יודע בחסרונו של חברו.

לא רק יודע, משלים אותו.

אמא אוהבת את בנה הקטן.

איך אני יודע?

היא פשוט יודעת מה חסר לו.

כל הזמן היא סביבו מחרקרת.

דואגת לו למלבוש, לאוכל, לשתייה, לכיסוי, לחום,

למיזוג, כל מה שצריך.

לא משנה באיזה שעה של היממה.

היא אוהבת את בנה.

האם אישה אוהבת גם את בעלה?

אף

אחד לא קם.

אישה אוהבת את בעלה?

זאת אומרת,

לאהוב זה להשלים את השני.

אבל אם אדם רוצה שישלימו רק

את מה שחסר לו, הוא אוהב את עצמו.

זאת אומרת,

זה לא רק כלפי אישה לבעלה, זה גם בעל כלפי אשתו. בדיוק אותו דבר.

אדם שאוהב את זולתו,

דואג להשלמת חסרונו.

אדם

שמתעלם מחסרונו של חברו,

לא אוהב אותו,

וסביר להניח שהוא אוהב את עצמו.

זוג

נישא.

מה המטרה?

המטרה האמיתית הייתה צריכה להיות שכל אחד ישלים את זולתו.

אבל יש כאלה שמתחתנים, הם בודקים האם הצד השני מתאים לו או לא מתאים לו. מתאים לו למה?

להשלים את האסטרונות.

אבל הוא לא מתכוון הוא להיות זה שמשלים לשני.

לכן שקודם היא תתחיל.

היא אומרת שהוא יתחיל.

וככה הם נשארים הרבה שנים.

אבל אם היה אחד מן הצדדים מתחיל הוא,

ועוד פעם, ועוד פעם, ועוד פעם, גם השני אוטומטית.

כוח הנתינה שלו היה גם כן מתבטא יותר מהר.

הבעיה שאנשים קשה להם לתת.

נוח להם מאוד לקבל.

וגם אם הם נותנים, הם רוצים תמורה גם לקבל,

ואולי בכפליים גם.

היה אחד תובע בים.

המציל הבחין.

לקח את החסקה, מגיע קרוב אליו,

ואומר לו, תן!

תן את היד!

תן את היד!

תן את היד!

הבן אדם לא מרים את היד,

בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה.

תובע.

חוזר המציל.

שואלים אותו, למה לא הצלת אותו?

הוא אומר לו, לא יודע, אני באמת לא יודע.

אמרתי לו, תן את היד! תן את היד! תן את היד!

אז לא נתן.

אמרו לו שכל,

היית אומר לו, קח את היד,

קח את היד,

קח את היד,

היה לו, אתן, מה פתאום שהוא ייתן?

ככה אנחנו.

כשמתחילים לדבר, רגע, מה אתה רוצה?

מה אתה רוצה?

אני רוצה לתת לך, אה, אתה רוצה לתת לי?

לא הבנתי אותך.

אבל אם אני מתחיל, אני צריך, אני עסוק,

אני אשמוע אותך עוד מעט, אני עסוק, תכף, שיק נעלם.

יש, בטח שיש.

מי אמר שלא?

מי שמשלים את החסרון לשני, כן.

יש גם שכנים כאלה,

יש גם משפחה כזאת, יש הכל, אבל מעט מאוד, מעט מאוד.

אחוזי הגירושין גבוהים מאוד בישראל.

זה לא מראה שאוהבים כל כך.

אחר כך רואים לפי הגירושין,

ההסכם גירושין,

כמה הם אהבו.

כי כל אחד רוצה לקחת את של השני, הכל, הכל.

ורוב שאוהב אותו,

הוא לא רוצה להשאיר אותו עם מסע יתר.

הוא רוצה לקחת הכל.

ממש הוא דואג לשני.

אבל מי שרוצה לחיות חיים אמיתיים,

צריך לראות מה התורה אומרת.

התורה אומרת רק לתת.

אין מצווה אחת לקבל.

לתת, לתת, לתת, לתת, לתת, לתת, לתת, לתת. נתון, תיתן, פתוח, תפתע. הענק, תעניק.

צדקה, מעשרות, תרומות, לקט, שכחה, פאה.

זרוע לחיים, קיבה, ראשית הגל. לתת, לתת, לתת, לתת, לתת, לתת.

אין לקבל.

אז התורה צריכה כל כך הרבה מצוות להרגיל אותנו לתת.

סימן שקשה.

אז צריך חינוך.

כל הזמן לתת.

פירושו של דבר,

הקדוש ברוך הוא אומר, אתם רוצים להיות כאלוקים?

תהיו משפיעים.

כמו שאני משפיע ואתם מושפעים,

אני אמרתי אלוקים אתם?

תהיו משפיעים, נותנים,

ולא מקבלים. בעלי חיים מקבלים.

יש בעל חי

עם ארבע רגליים וזנב,

שכל הזמן בא ו...

אב אב אב אב אב אב אב.

כל הזמן אב אב.

זה, אם אתה רוצה להיות כזה, אב אב אב אב.

אבל אם אתה רוצה להיות בצלם אלוקים.

ובכן, יהודים יקרים,

זה הפתיח שלנו

לסכם את דברי הלל הזקן לנוכרי.

זאת אומרת,

אנחנו צריכים לדעת

שהקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו להיות

יותר מבעלי חיים,

להיות כאלה שנותנים,

לא עושים לשני מה ששנוא עלינו,

אפילו מקיימים, ואהבת לרעך כמוך,

שהרמב״ן אומר,

אי אפשר לקיים לגמרי, ואהבת לרעך כמוך ממש.

אבל הכוונה, הוא אומר,

שאם אתה רואה שחברך העשיר,

תשמח שהעשיר.

אם תראה שהוא חכם,

תשמח שהוא חכם.

הצליח, תשמח שהוא הצליח.

למה?

כי בטבעו של אדם,

אפילו שאם

הוא שמח בכמה דברים שיש לחברו,

תמיד הוא לעולם,

הוא ישתדל למצוא מעלה אחת יתרה בעצמו מבזולתו.

במשהו הוא רוצה להיות יותר מחברו.

זה לא משנה מה.

הוא תמיד יסתכל על חברו ויחפש מיד במה הוא יותר ממנו.

התורה אומרת, ואהבת לרעך כמוך.

מה זה כמוך?

כל מה שיש לו,

תשמח כאילו זה שלך, כמוך.

כמו שאתה היית שמח אם היה לך, תשמח שיש לו.

אבל הבעיה שיש לרוב בני האדם צרות עין, כואב להם. ראית?

קנו מכונית חדשה.

מה זה?

כל שנתיים מחליפים.

אין להם מה לעשות עם הכסף?

החליפו עוד פעם מטבח.

קודם אמריקאי, עכשיו כפרי.

מה זה?

אישה,

שבוע ימים מחפשת

שמלה מיוחדת לחתונה.

מיוחדת. מצאה.

עולה עם בעלה במדרגות.

פתאום, אה, הבטן, קח אותי, קח אותי הביתה, קח אותי.

מה קרה?

מה קרה? לא אכלנו כלום עוד.

כואב לי הבטן.

מה מתברר?

כשעולה במדרגות ראתה עוד אחת עם אותה שמלה.

לא שייך, לא שייך.

שתי שמלות אותו דבר באותה חתונה, תשכח מזה.

ישר היא מקבלת כיף בטן.

רק היא לבד.

לבד.

אף אחד אין פה, רק אני.

זאת אומרת,

קשה לאנשים לראות גם את השני מצליח.

יותר?

זה כבר גורם סבל.

בכל אופן, התורה אומרת, ואהבת לרעך כמוך.

ואת היסוד לקיום כל התורה כולה,

מהילן,

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

ובצדק תשפוט עמיתך.

אם תדון כל אדם לקו זכות,

לא תיכשל בהרבה עבירות.

תראה את האנשים באופן שהקדוש ברוך הוא רוצה שתראה.

וכתוב

שמי שמלמד חובה על בני אדם,

מלמדים עליו חובה בשמיים.

מי שמלמד זכות על בני אדם, מלמדים עליו זכות בשמיים מידה כנגד מידה.

מי לא רוצה שילמדו עליו זכות בשמיים?

ובפרט בחודש הרחמים והצליחות,

לפני גזר הדין,

בראש השנה ויום הכיפורים.

מי לא רוצה לצאת זכאי בדין?

אז מה צריך להרבות?

באהבת רעים,

באהבת הזולת,

בנתינה.

לא לעשות מה ששנוא עליך לחברך.

ואז

להיות משפיע.

משפיע, משפיע.

בכמה שתשפיע יותר ויהיו בך תלויים יותר בני אדם,

אתה תיחשב בשמיים לא כיחיד אלא כמי שהציבור צריכים לו.

ומי שהציבור צריכים לו,

יש לו מדרגה מיוחדת.

מלך נכנס

בראש לדין.

למה?

כי עדיין אין חרון אף.

כשמתחיל התור להתארך,

מתחיל חרון אף.

מי שהציבור צריכים לו,

הוא בגדר של מלך.

כמו שמלך משפיע לכל העם,

כל אחד שהציבור צריכים לו, יש לו מעמד שונה,

והוא יוצא יותר מוקדם בדין וזכאי.

אז צריך להשתדל להיות מאלה

שהם המשפיעים ונותנים

לאחרים לכל מה שרק אפשר.

ואין אחד מאיתנו שאין לו כישרונות מיוחדים לו.

והפסוק אומר, יאחז צדיק דרכו.

לכל צדיק וצדיק יש דרך מיוחדת בעבודת השם.

אז אין אחד מאיתנו שלא יכול להועיל.

רק צריך לחפש את הכוחות האלה שבאדם

ולהשתדל לתרגם אותם למה שאמרנו.

אשריו

של מי שזוכה לעשות כן.

אשריו של מי שזוכה לעשות כן.

והקדוש ברוך הוא משלם, משלם במטבע רחבה.

כל מי שאפילו מתאמץ כמעט,

הקדוש ברוך הוא נותן לו שכר לאין סוף.

כתוב שכל מי שהיה מקבל מטבע מאיוב

היה מתברך.

איוב היה עשיר גדול מאוד.

למה הוא התברך מאוד מאוד?

משום שהוא היה תמיד מעגל למעלה.

אם היה חשבון, צריך לקנות משהו,

או שנתן למישהו משהו או זה,

תמיד עיגל למעלה. לא הרבה, לא כמות,

אפילו בחצי פרוטה.

אפילו בחצי פרוטה.

אבל תמיד מעגל למעלה.

שאף פעם הוא לא ייקח מהשני, תמיד הוא יהיה הנותן לשני.

בשביל הטיפ-טיפונת הזאת, אבל הקבועה,

הוא התברך בממונו עד כדי כך

שהברכה בממונו הייתה כזאת שאם הוא היה נותן מטבע למישהו,

גם הוא היה מתברך.

תארו לכם מה זה.

אברהם אבינו היה משפיע, משפיע לכל הדור.

הולך, מכתת רגליו, מסביר, אומר,

יש אלוקים, יש בורא לעולם, יש שמיים, יש ארץ, הוא עשה הכל והכל והכל.

מה אמר לו הקב' ברוך הוא?

ויהיה ברכה.

אתה עצמך תהיה מקור הברכות.

אני מוריד את הברכות מלמעלה,

שם אותן בך,

ונברכו בך כל גויי הארץ.

אתם מבינים מה הקב' ברוך הוא מוכן לתת?

רק אם אנחנו נהיה מוכנים להתחיל.

אם נתחיל אנחנו גם לעשות ולפעול ולתת

ועוד ועוד ועוד, אחד בלימוד יש לו כישרונות שיעזור לשני,

לחברותה,

לעוד מישהו, יכול לסייע, להדריך,

לכוון, לומר, לקחת.

אחד יש לו ממון,

יכול לעזור, לחפש מי נזקק.

היום אין מי שלא נזקק כמעט,

אבל אפשר לעזור, כל אחד כפי כוחו.

אחד בעצה, יש אחד בעל תבונה,

יכול,

רואה מישהו שנתקע,

חסר לו, צריך את העצה,

תן לו.

תן בחינם, תקבל בחיני חינם.

ויחונקה,

הקב״ה ייתן לך מתנות חינם מאוצר מתנות חינם.

ויחונקה, ייתן לך מתנות חינם.

אבל אם אתה כזה,

מידה כנגד מידה,

הקב״ה ייתן לך.

אבל תזכור, תתחיל, תיתן,

לא רק כלפי שמעיה,

גם כלפי הסובבים אותך. אפילו דברים קטנים שבקטנים.

אין אצל הקב״ה דבר קטן.

כתוב אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן עמד בניסיון קטן אצל הקדוש ברוך הוא.

ניסיון קטן.

דוד המלך לא הגיע לגדולה אלא מהצאן.

משה רבנו מהצאן, הם חסו על כבש אחד.

אם אתה דואג

לצאן

גם כבש בעיניך חשוב לרדוף אחריו אם הוא מתרחק.

אתה תרעה צוני.

ומשה רבנו זוכה לכל הגדולה הזאת בגלל כזה דבר ודוד המלך אותו דבר וכן הלאה זה הדרך.

ושאול הולך לחפש את האתונות בציווי אביו

ומקבל מלוכה.

וכן הלאה.

דברים קטנים, קטנים.

שאול המלך זכה למלכות בגלל שסבא שלו זקנו אליאב

היה מדליק נרות במבואות החשוכות לבית המדרש.

כמה עולה נר? לא הרבה.

כמה נרות?

לא היה אור.

כדי שיוכלו ללכת לבית המדרש בלילה.

יש כאלה שהולכים לבתי מדרש

ומשלמים את החשמל.

למה?

שכל זכות התורה שלומדים בזכות החשמל, יש להם.

הנרות

של הסבא של שאול,

הוא זכה למלוכה, נמשך בשמן המשעה,

בזכות הנרות האלה.

אלקנה

היה מעלה את כל ישראל לרגל. איך הוא מעלה אותם? ישן ברחובה של העיר,

והוא אומר לכולם,

בואו נעלה. באותה שעה לא היו עולים לרגל.

הוא היה אומר, בואו נעלה.

בואו נעלה.

למה אני יושר ברחובה של עיר?

כמה שיותר להיפגש עם אנשים, להגיד להם, בואו נעלה.

פעם ראשונה היו חמש משפחות, אחר כך חמש עשרה משפחות, וכן הלאה,

עד שעלה את כל ישראל לרגל.

מה פרה לו הקדוש ברוך הוא?

נתן לו בן שהאיר את כל העולם, שמואל הנביא.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא, מדברים קטנים, קטנים, קטנים.

קבוע, קטנים.

דברים גדולים, גדולים, גדולים, גדולים, גדולים, יכולים לצאת.

ולפני שניתן אפשרות לשאלות, אני רוצה להראות לכם

דבר

מאוד מרגש.

חלק מכם כבר ראו אותו, אבל היום יש הפתעה.

יש בעזרת השם יתברך את הסיום הטוב.

אליה יואב.

יש קטע משרת הסרט נס מצולם.

עם הילד

שלקה במחלת הסרטן

בן שלוש שנים,

וברוך השם נתרפא בעקבות

לימוד התורה של אביו, שקיבל על עצמו שעתיים,

ומאה בעלי תשובה עלו,

קיבלו על עצמם עול מצוות לרפואתו.

משהו מדהים.

משהו מדהים.

היינו בהכנסת ספר תורה עכשיו,

בברוקלין,

בבורו פארק,

בבית מדרש של בובו,

היו שם למעלה מעשרת אלפים איש.

משהו מדהים.

שנה.

שנה זה לקח.

שנה.

בין האנשים שהיו שם,

היה שם אחד,

חוץ מהמאה האלה,

כשעלו לשים ציציות ולקבל עליהם עול מלכות שמים לרפואתו,

היה שם אחד עם קוקו,

בלונדיני גבוה,

שהתעקש כל הערב,

לא, לא, לא, לא, לא, לא.

לא, לא, לא.

לא, לא מוריד, לא מוריד.

לא מוריד את הקוקו. לא, לא, לא.

לא, לא.

כן, כן.

בסוף הוא הוריד.

בואו תראו מה מקרה של ילד אחד,

ילד אחד

יכול לעשות

באיזו התעוררות,

שהיום בכל העולם כולו הסרט הזה מסתובב

ומחזיר אלפים ורבבות מעם ישראל בתשובה.

לא יאומן כי יסופר מה אפילו מחלה של בן אדם יכולה לעשות.

אחת מהזכירות, עשר זכירות שחייב כל אדם לזכור בכל יום,

לזכור את מעשה מרים,

מרים הנביאה.

כשמרים הנביאה נצטרעה,

מרים הנביאה נצטרעה, על איזה בושה שהם כדוגמתה.

מרים הייתה צדקת,

מרים הייתה נביאה.

מרים הצילה את חייו של משה רבנו.

בזכות מרים

היה באר של מים במדבר ארבעים שנה.

מרים הצדקת דיברה באחיה לטובתו,

כאחותו הגדולה,

כמה מינים

בשביל מצוות פרייה ורבייה, למה הוא פרש מאשתו.

על דבר זה היא נצטרעה שבוע ימים,

וכל עם ישראל, מיליונים ממתינים לה.

אבל זה בושה, לא?

שכולם יודעים שמישהו חולה,

וחולה בצרעת,

ומרוחק מן המחנה.

שבוע ימים, מיליונים מחכים לה.

מחכים, היו יכולים להתקדם. למה מחכים?

בזכות ותתצב אחותו מרחוק.

אחותו המתינה כחצי שעה

לראות מה קורה עם משה כשהוא נמצא בתוך התיבה, בסוף.

על אותה המתנה של כחצי שעה,

הקדוש ברוך הוא פרע לה שהמתינו לה מיליונים שבוע ימים.

אבל זכור,

צריך לזכור את מעשה מרים הנביאה.

אבל זה בושה בשבילה, לא?

לזכור כל הזמן את העבירה של פלוני, זה בושה.

לא.

לצדיקים?

אם אנשים אחרים ילמדו מזה,

שמחה גדולה יש לה למרים בשמיים,

שעוד כמה יהודים ייזהרו בגלל המעשה שבו היא חטאה.

אתם שומעים?

אפשר ממחלה, מצרעת,

להוציא דבר שהרבה מבני ישראל במשך הדורות ייזהרו מאוד מלשון הרע,

שלא לדבר אפילו לטובה ואפילו לא באח ולא באחות.

אז זאת אומרת,

אם אפשר כך,

אפשר גם ממחלה של ילד קטן בן שלוש.

הקדוש ברוך הוא יכול להפוך אפילו דבר כזה

לרפואה

לאלפים ורבבות מבני ישראל שישובו לאביהם שבשמיים.

בואו נראה את זה בבקשה.

מאזינים יקרים,

לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם,

הסיפור של אליה יואב.

בווידאו, אבל טוב יותר.

תודה.

איך זה טוב?

יש יותר טוב.

רוצים לראות יותר טוב?

יותר טוב.

קוקו מביא קוקו.

תראו עכשיו, זה רפואת הגוף.

יש גם רפואת הנפש.

ולרפא נפשות גדול מרפואת הגוף.

בואו נראה עכשיו, בעזרת השם יתברך,

חודש אלול. תראו מה חבר'ה צעירים

יכולים לזכות ולהגיע.

גם זה היה באותו ערב בברוקלין קולג'

בארצות הברית.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבאולם הסרט קוקו מביא קוקו.

דה ווידאו, אוי, הוא טוב יותר.

כן, רבותיי,

זה נס יותר גדול מהנס הקודם.

שאלו את האדמו״ר מקוץ,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

למה לא רואים ניסים גדולים

כמו שהיה בזמן אבותינו.

אמר, לראות בעל תשובה זה נס גדול יותר.

בעל תשובה שמהפך את מידותיו ומחליט ללכת בדרך השם, זה נס שאין כדוגמתו.

כי בטבעו של אדם לא להשתנות

ולהתהפך מן הקצה אל הקצה

בבחור צעיר כזה שיושב באוהלה של תורה תדיר,

מישהו

הוא שואל אותו, מה עם זיווג?

הוא אומר, עזוב, תן ללמוד עכשיו תורה.

יש לו אישה ראשונה קודם.

האישה הראשונה זה התורה.

תורה ציווה לנו משה מורשה, קהילת יעקב.

אל תקרא מורשה, אלא מאורסה.

בגיל 13 אדם כבר מאורס לתורה.

אז זו האישה הראשונה שצריך לדאוג לקיים את התנאים איתה.

ואחר כך תבוא האישה השנייה.

בכל אופן,

הנה קיבלנו קצת חיזוק.

אפשר לזכות לרפואת הנפש והגוף.

צריך רק להתקרב לקדוש ברוך הוא ולהחליט שלוקחים את החיים ברצינות

על פי התורה הקדושה.

כוחה של התורה להפך את הטבע.

מי שמחובר לקדוש ברוך הוא,

מחובר לחיים.

וזה צריכים לדאוג לעשות בעזרת השם כמה שיותר.

חילקו פה דפים.

מי שרוצה להצטרף לשיעורי תורה,

מי שרוצה שילמדו איתו בחברותא ואפילו בטלפון,

ייעוץ, רישום של ילדים למוסדות תורה,

הכשרת מטבח, כל מה שרק רוצים,

ימלאו את הטפסים האלה וימסרו לפעילים.

זה יועיל מאוד. מי שרוצה להשיג קלטות

אלה ואחרות,

הגרסה הזאת עוד לא יצא,

אבל יש גרסה קודמת,

יוכל להשיג אותם פה בירושלים,

ברחוב בר-אילן 26, אצל רזקול.

בר-אילן 26.

ויש פה מישהו שנתבקשתי לברכו,

ואחרי זה נלך לשאלות ותשובות.

שמו יהונתן אשר בן חנה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בכל איבריו וגידיו מהרה.

שאלה.

למי יש, בבקשה?

כן.

כבוד הרב, שלום.

ערב טוב.

האמת שיש לי שתי שאלות.

אני בא ממשפחה של חרדים, כולם.

וכל שבת יש לנו ויכוח, אני עם הנגד האחים שלי.

כולם לומדים בישיבות, אחד אחריו בישיבה.

אני מסתכל על השאלה שלי, כאילו,

הקדוש ברוך הוא תכנן את העולם,

כל דבר הוא גרם, כאילו,

הוא רצה שזה יקרה.

אתה דיברת על איוב, הילל, כאילו, הילל,

הוא הביא אותו, כאילו, שאם אדם יהיה עני, אז הוא סגר לו את הפינה.

אם איוב יהיה מישהו שיהיה לו רע, אז איוב סגר לו את הפינה. אין יותר עמי מהילל ואין יותר רע מאיוב.

וכאילו, כל הסיפורים האלה הביאו אותם לסגור לנו,

שלא יהיה לשום אדם, איך היא תמצא,

שהוא יגיד, פה אני אכול אולי לאיזה.

וזה סיפורים שקרו בכל דבר בנפרד, אבל אם אתה אוסף אותם,

זה סגרו, כאילו הביאו את העולם לעולם, את האדם לעולם, שסגרו הכול בפניו.

אין לאן לברוח.

אין תירוצים, אתה מבין. אין תירוצים.

למרות שיש על זה חידושים, אני יודע אותם, אבל...

אני אומר שכאילו, הקדוש ברוך הוא תכנן את זה.

כמו דוגמה, נגיד, אומרים שהקדוש ברוך הוא יסתכל בתורה וברא את העולם,

אז הוא גזר על האדם הראשון מיתה.

אחרי זה כתוב בתורה, ואדם כי אמות באוהל.

עוד לפני שהוא בכלל גזר עליו מיתה, לפני שהוא חטא.

אז כאילו הוא כבר רצה שיהיה מיתה, או מצות. הוא אמר, דוגמה,

תאכלו מצות, ואחר כך כתוב שבגלל שהשתהו קצת, וזה.

זו השאלה הראשונה.

השאלה השנייה היא... מה השאלה? בינתיים סיפרת סיפור. השאלה היא כאילו,

אנחנו באנו לעולם שהקדוש ברוך הוא כאילו... סגור, סגור. סגור, סגר אותנו כזה.

נפתח לך.

כאילו, אני אסביר לרב, כאילו מה... הבנתי, הבנתי. לא, עכשיו אני אגיד עוד משהו, מה הבעיה שלי גם? אני עומד בין הפטיש לסדן כבר שנים,

כי אני למדתי בישיבות.

אני לא כמו זה דוגמה שהיה חילוני גמור, פתאום ראה דבר אחר שסתר לו את כל הסתירות.

ואני, באמצע כזה, תלוי. אני מצד אחד שומר מה שאני יכול, מצד שני, מה שלא נוח לי, כמו שראיתי בהרבה, יש לי את כל הערכה הזאת בבית,

מה שלא נוח לי, קשה לי.

לא, קשה, לא מעוניין בינתיים.

לא מעוניין. מעוניין, אבל קשה.

קשה, אבל מעוניין.

וכל פעם אני לוקח על עצמי קצת.

באמת, הייתה תקופה שהייתי כאן בנץ,

היום אני מתפלל, לקחתי על עצמי שני דברים, מתפלל לבית ציבור

וטלית קטן.

פששש, לעין הרע.

והיה תקופה שגם למדתי דף היוני, למדתי בישיבות והכול.

עכשיו, השאלה השנייה

זה שאנחנו, דוגמה, בתשעה באב עלתה לי השאלה הזאת.

מתפלל לי אם יבוא המשיח, שהגש ברוך הוא יבננו את המשיח.

ואני,

קצת ממה שהרב אמר, אני אדם מאוד ישר,

אני דוגרי, מה שנקרא.

אני אומר, כמו ההוא, כמו ההוא.

אני אומר, איך המשיח יבוא? אדם,

אנחנו בדור ששום אדם, לא ראיתי אדם שחי את המשיח.

אדם אומר, בסדר, יבוא המשיח, הולך לעבודה, הכול בסדר, עובד.

לא חי אותו 24 שעות.

זה הסיבה שהוא יבוא.

כתוב שהמשיח בא בעיסח הדעת, עם כל המחשבו עליו, הוא לא יבוא.

אז איך יש כאלה שמצפים לו? אמרת שאין אף אחד, שכחת?

אה?

אה?

לא.

אני לא יכול ככה וככה. או ככה וככה. בסדר, התכוונתי. אתה צודק אבל קשה, קשה. במקרה פרשת השבוע, הסתכלתי באלון, הביאו איזה סיפור על איזה אחד שהבן שלו התחתן, וחיכו כאילו שהוא יבוא לשבת חתן.

וכל העיר חיכתה לו, וזה, ואבא שלו הלך למקווה, ופתאום צעקו לו, הוא בא, הוא בא.

אז הוא יצא, הוא רואה את הבן שלו, אמר לו, מה, חשבתי עוד, לפי הצעקות זה המשיח.

הוא לא ידע שזהו, אה?

לא, הוא כאילו, הודיעו לו שהבן שלו הגיע. זהו.

והוא היה, והוא חשב שלפי הצעקות, חשב המשיח, והוא יצא כבר מה... זהו?

מה זהו? הוא בא.

מחאו לו כפיים כמו למשיח.

כן, אבל זה היה הבן שלו.

אה, רק הבן שלו. אתה יודע, המשיח הוא הבן של מישהו גם כן.

וכשהוא יבוא, ימחאו לו כפיים ככה.

לך תדע, אולי זה הבן שלו.

לא, זה לא הבן שלו. מה? לא יכול להיות?

לא יכול להיות.

למה?

בגלל זה הבן שלו?

אף אחד לא יודע מי המשיח. בדיוק, אבל אם מוחאים לו כפיים כמו למשיח,

יכול להיות שזה הוא?

זה לא יכול להיות. ככה אבא שלו חשב? אתה סיפרת לי.

המשיח לא יבוא אחרי שבת חתם. בפרט אם האבא במקווה.

כן.

טוב, לשאלה הראשונה,

כשהעולם סגור,

אתה צודק, הקדוש ברוך הוא תכנן את העולם מסודר.

תכנן אותו מסודר, יש ילד, יש איוב, יש את כולם.

יש גם רבי עקיבא ארבעים שנה. יש גם אותך.

יש גם אותי פה.

עכשיו אתה צריך להבין דבר אחד.

הקדוש ברוך הוא אכן תכנן.

הכל מתוכנן, הכל מסודר, הכל יפה ונפלא, לא חסר שום דבר.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

זה שהקדוש ברוך הוא צופה הדורות מראש,

אז הוא יכול לכתוב מראש מה יהיה.

אין לו בעיה לכתוב מה יהיה.

כמו שהוא מנבא את הנביאים מה יהיה בעתיד,

ומה יהיה באחרית הימים,

הוא בוודאי שיכול להגיד לעצמו מה יהיה, ולכתוב גם.

נכון?

אבל הוא לא קובע מה יהיה.

זה שהוא יודע שיהיה כך וכך,

זה לא שהוא קובע.

אתה יודע, ראיתי את זה בקלות שלו. אבל אני אומר, הוא הביא את הסיפורים האלה בגמרא, בתורה. בכל. שזה לסגור לך את הפינות, מה שהיא אומרת. הוא לא כדי, כדי שתבין שיש מורה לעולם

שתכנן את הכול ודואג לך גם שתגיע לגן עדן,

פירושו של דבר.

הקדוש ברוך הוא סגר את הכול בצורה כזאת,

שגם אם תחטא ולא תשוב בתשובה,

הוא ייתן לך הזדמנות נוספת,

בגלגול נוסף.

ועוד אחד,

כדי שלא יידח ממנו נידח, כי הוא חפץ בטובתך.

אז הוא סגר את הכול.

ויש לו דוגמאות לכול, והוכחות לכול,

וניסים על הכול, והכל בשביל שאתה,

כשאתה תהיה בין הפטיש לסדן,

תוכל להבין

שאי אפשר להימלט ממנו אלא רק אליו.

ועדיף שזה יהיה בטוב ולא ברע.

ועדיף שלא תצטרך לקבל ברכה ותוכל לברך.

למה?

כי הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתן של ישראל.

אם הם מתרחקים ממנו, אז לפעמים הוא צריך לתת צביטה קלה,

הערת אזהרה,

ולומר לאדם שוב בתשובה.

לא כדאי לחכות לרמזים של הקדוש ברוך הוא.

אני,

כדאי להסביר. כדאי להסביר. הרב, אבל אני אסביר לרב מה הבעיה שלי. כן, מה פירוש טוב?

זה הבעיה שלי,

שאני תמיד חושב שאני טוב. אני תמיד אומר לאחי, אני מספיק לי בכניסה לגן העדן, לא רוצה להיות בפנים. אתה יודע.

אתה מבין מה הכוונה שלי? אני מספיק לי מה שאני... עליך כתב הרמח״ל בדיוק.

יש כאלה שאומרים,

מספיק לי בכניסה, בדיוק ככה לשון, מספיק לי בכניסה לגן העדן.

תאר לך שאתה היית בא היום

והיו שמים אותך בכניסה שם בסוף, מוסתר הכול,

ואתה בסוף עומד על קצה האצבעות ורוצה לראות את הסרט ולא רואה רק חצי.

כמה היית מחזיק מעמד ככה?

האמת שאני באתי בין הראשונים להיות פה.

הבנת? אתה שומע? עכשיו אני שואל אותך שאלה, ואם היית צריך לעמוד על קצה האצבעות שם, כמה זמן היית מחזיק מעמד?

הייתי מחזיק מעמד. כמה?

אני, העבודה שלי גם בעמידה. הייתי עומד... כמה? על קצות האצבעות.

על קצות האצבעות? מסתירים לך, מסתירים.

כמה?

על קצות האצבעות כמה אתה יכול לעשות? לא, לא הייתי, אולי עשרים דקות. עשרים דקות.

אתה יודע מה זה לעמוד לנצח על קצה אצבעות?

להציץ מה קורה שם בפנים?

קרוב... שם האולם גדול.

עוד יותר, גם רחוק. גם לא תראה.

גם על הקצה אצבעות וגם רחוק.

איך עשרים דקות תתמוטט?

זה יהיה גיהינום בכניסה לגן העדן.

אתה יודע מה זה לעמוד על קצה אצבעות?

זה עונש.

רגע, לא יסדרו את זה, נמוכים, קדימה וזה. לא, הם יגידו שאתה הסתפקת בכניסה?

אם היית בא לגן עדן כמו הערב ראשון,

היית שואל את הקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם, יש לי שאלה,

למה סגרת את העולם ככה?

הוא היה עונה לך, אבל אם היית עומד בסוף,

אפילו היית מצביע, לא רואה.

הבנת, יוני?

לא כדאי להסתפק ממעט.

אני גם מאמין שאם יש לך רכב,

אתה לא מחפש הכי פחות,

איזה קונטסה,

שישים ושתיים. לא, אני ידעתי שהרב יגיד את זה. אני במקרה שלי, אני באמת מסתפק אפילו במשכורת טובה.

משכורת טובה? מה זה טובה? נגיד חמש אלף שקל. כלום, כלום. נטו, נכון? רק נטו, לא צריך ברוטו, רק נטו.

נכון? ואם אפשר במזומן גם.

חוץ מההטבות כמובן, כן?

תנאים סוציאליים.

עכשיו, לפי מה שהרב אומר, גם משכורת.

המשקפיים שלך איזה מספר?

שלוש, אני חושב. שלוש? לא מסתפק באחד?

תראה, אין טושטש, לא?

כן.

עכשיו, אני אומר עוד דבר כזה. כן.

אם הרב מביא, דוגמה, רכב, משכורת, זה המוחשי,

זה המוחשי, נכון? אבל רוחני, זה קשה להגיע לדברים, זה צריך דרגות שאנחנו לא שמה. נכון. יש לך נשמה?

יש. זה מוחשי?

לא, כן. כן, לא? לא, לא, לא מוחשי. לא, לא, כן.

יש לך או אין לך?

יש לי. איפה היא?

בתוך הגוף. איפה אתה יודע?

אה? ראית אותה?

לא ראיתי אותה. זה לא מוחשי?

לא מוחשי.

זה כן מוחשי.

מי מדבר איתי?

הנשמה.

זה מוחשי או לא מוחשי?

הנשמה היא לא מוחשית. אני מדבר בגוף שלי שהוא מוחשי.

אה, התחלפת עכשיו. הגוף מדבר.

אם הנשמה תצא, הגוף ידבר?

הגוף לא ידבר. אז הוא לא מוחשי.

רגע, רגע.

רגע, רגע.

יש לך מזל שאתה שורה ראשונה?

לא, האמת, אני אגיד לרב, אני רואה את כל הדישפים של הרב, אני אמרתי, אני חייב לבוא. כל הזמן אומרים לי, תלך לרב, תלך לרב. אז אני מציע לך, תשמע ממני.

אין יותר מוחשי מהנשמה שלך.

בנשמה שלך הזאת תצא יום אחד,

והיא תניח את הנרתיק הזה הגוף פה.

אתה נפטר מן העולם, עוזב אותו.

הגופה תטמן בחול.

ואני יודע את הדברים האלה.

אבל אתה תעלה למעלה, ואין יותר מוחשי מזה.

אין.

חוץ מזה,

אין שום דבר.

זו האמת לאמיתה,

ואז תצטרך לעמוד. תירוצים לא יועילו,

אין מה להסביר, אין דוגמאות, אין משלים.

האמת, כמו שאתה אמרת כמה פעמים, האמת, האמת,

שם זה האמת.

ושם כבר אי אפשר להתחרט אפילו. אי אפשר לחזור,

אי אפשר להגיד, סליחה, רגע, רגע, רגע, טעיתי.

אין.

טעיתי, משלמים.

לא כדאי.

עכשיו אני אגיד לרב עוד משהו. עוד משהו. וזה אחרון. אחרון, ברור.

אני, למה אני אומר לרב, אני בן הפטיש לסדנה. כן.

אני למדתי גמרא ותורם, והייתי בישיבות,

ההורים שלי באמת חינכו אותי, כל הכבוד.

ומה שנקרא גם גמרא דיאנוקה, לא שוכחים. גרסה, גרסה. גרסה. שכחת, אבל לא נורא. לא שכחתי, אני עד היום טוב בזה. אני חולה על גמרא. הבנתי.

אני רק, יש לי בעיה,

חוסר אמונה בפרנסה.

חוסר אמונה.

חוסר ביטחון בפרנסה. ביטחון, אמונה. לא, אמונה. ביטחון. אמונה יש לך בפרנסה. ביטחון. אין לך ביטחון, שהיא תגיע.

אני כאילו, איך אני תמיד הייתי אומר? יבוא בן אדם, יגיד לי, תשב עכשיו בישיבה, תלמד כל היום, אני אתן לך ארבע אלף שקל, לא יודע מה, ישב ולא ילך לעבוד. מרוב שאני אוהב גמרא, אני באמת אוהב גמרא. הבנתי.

אבל אני, זה הבעיה שלי. הבנתי. אתה יודע, היה אחד שאל את אחד החכמים מישראל, אמר לו, תגיד לי,

אם אני אסגור את עצמי בחדר,

האם יגיע עלי המזון?

ואני מכיר את זה.

מה הוא ענה לו?

תלמידים הביאו לו, והוא אמר להם, הקדוש ברוך הוא שלח אתכם להביא לי. לא, זה מהעלון של שבת.

אבל אמר לו, אם אני אסגור את עצמי בחדר, האם יגיע עלי המזון? אמר לו, כן.

אמר לו, מה הראייה?

יש לך ראייה?

אמר לו כן,

כשם

שישיגך מלאך המוות בחדר סגור,

כך ישיגך מלאך של הקדוש ברוך הוא לתן לך מזון.

אין דבר כזה שהקדוש ברוך הוא לא מגיע לאן שצריך לתת מזון.

אומרים כל יום את זה וחייבים לכוון על זה בפסוק.

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון,

את רצונו לתת לו.

כל חי בעולם, מיליארדי מיליארדים,

נמלים במעבי האדמה,

מקבלים את המזון דבר יום ביומו.

ציפורים באוויר,

דגים בים,

רמסים, חיידקים.

אין ברייה אחת בעולם

שלא מגיעה למזון.

הפראייר היחידי שעובד זה האדם.

למה?

כי הוא סובל מבעיה שלך.

אין לו אמונה בפרנסה,

ביטחון.

זאת אומרת,

אם תפתח בשם, כמו שכתוב בפסוק,

השלך על השם יהבך,

והוא יכלכל לך.

הקדוש ברוך הוא יכלכל אותך במאה אחוז, אבל בתנאי שאת כל המסע שלך,

את כל הביטחון שלך, אתה שם עליו.

ואם הביטחון ירד לשמי עליך הכול?

לא לגמרי,

אבל אם אתה תתלה את הביטחון שלך במישהו אחר,

הקדוש ברוך הוא יגיד, אני רואה שאתה מסתדר.

אז הוא ישאיר אותך בידו.

אבל אם תפתח בשם,

יגיעך תרפך לפיך.

אבל בתנאי שזה ביטחון מלא,

אם אין לך עדיין ביטחון מלא,

אז תתחיל בהדרגה.

נגיד אתה עובד היום שמונה שעות,

תקבע עתים לתורה,

שעתיים ביום,

אחר כך תוסיף מעט,

אחר כך תוסיף מעט,

תתחזק בתורה, בביטחון, תלמד מוסר,

מידות, תשפר את עצמך,

לאט לאט תוכל להפחית מהעבודה עד שתגיע לחצי יום לומד,

חצי יום עובד.

ובהמשך תוכל להגיע למצב שלא תצטרך בכלל לעבוד,

ויותר מזה תקנה מדרגה רוחנית,

ותהיה אחר כך תלמיד חכם,

ויבואו אצלך ותלמד לאחרים ותיתן שיעורים וכן הלאה,

עד לאין סוף וגבול,

כי לקדוש ברוך הוא אין מגבלה.

הוא יכול לתת נחלה בלי מצרים, בלי גדרות

ובלי הפסק.

רק תתקרב.

כפי שתתקרב אליו, ככה הוא ישפיע עליך.

אבל אני רוצה להגיד לרב עכשיו משהו. אני הלכתי, נרשמתי לפה איזו ישיבה פה.

שנה שלמה למדתי יום שלם.

הלך לי איזה עשרים אלף שקל.

רק אוכל פה, שם, שטות, אני גם בחור שאני אוהב להתלבש וזה.

עכשיו אני באתי מעבודה.

אבל אני אומר לרב, רק אני...

טוב, חמשת אלפים נטו אפשרי, כן.

הלך לי, אז אני אומר, איפה למדתי וזה? ואני גם מהמר הרבה.

אוי ואבוי. אתה מבין, אני הולך ים כסף בהימורים.

אני אומר, אולי אבוא, אני אשב וללמד כל היום, אולי זה. לא, יש לי הצעה בשבילך, אולי תהמר על התורה,

ואז בעזרת השם יבוא לך. איזה הימור?

תחליט שאתה מהמר, הולך רק בדרך התורה,

מאה אחוז, בלי להרהר.

כמו שאתה שם בהימורים,

בליינד.

והוא אומר, זה מה שאני מאמין הרגע,

ואתה יודע שאתה עלול להפסיד את הכל,

אבל אתה מוכן.

אותו דבר תגיד. אני שם את הכל, את כל יהבי,

על זה, על התורה.

אבל יש רק דבר אחד.

בהימורים כולם מפסידים בסוף.

אף אחד לא מרוויחים. זה נכון.

אבל בתורה כולם מרוויחים, לא רק בסוף, גם בהתחלה.

שלושת אלפים, שלוש מאות שנה ניסיון של העם היהודי,

מוכיח שהעם הזה, בכל אופן,

החזיק מעמד יותר מכל העמים.

אבל צריך לדעת,

עד הסוף עם הקדוש ברוך הוא.

ואז תזכה, שורה ראשונה,

גן עדן, לא על קצה האצבעות, בסוף.

אז איך אני מגיע, רק לשאלה,

איך אני מגיע לחיות את הקדוש ברוך הוא, אהבת השם, זה... תתחיל בשעתיים לימוד תורתך. למדתי, למדתי דף היומי, למדתי מה שאתה רוצה. לא, עזוב, עזוב, שמע עכשיו מה שאני אומר.

שעתיים תורה קבוע, אבל לא תפרוש מזה כלל.

שעתיים האלה לא יוחלפו בשום דבר אחר.

ברגע שתהיה נעול על דבר כזה, והחלטה שלך תהיה אמיצה,

לא חתונה, לא בר מצווה, לא פגישה, לא עסקים, לא כלום, שום דבר.

שעתיים האלה קודש לשם,

זה ייתן לך כוח שם כדוגמתו, אתה תהיה שליט על עצמך.

ברגע שתתרגל לשלוט בעצמך,

והחלטה שלך תהיה שווה,

תוכל להוסיף ולהרבות,

וכפי זה הקדוש ברוך הוא ישלם לך.

העקביות וההתמדה הם ההצלחה.

איפה נמצא אדם שילמד אותי שם? אני אדאג לך אישית,

שיהיה לך חברותה שילמד איתך.

אין בעיה.

מסכים? אתה תברך לי על פרנסה טובה.

אני אברך אותך על פרנסה טובה, בעזרת השם יתברך.

שם ושם האימא?

ישי בן רוזה לוי.

ישי בן רוזה לוי יזכה לפרנסה טובה וישקוד בתורה תדיר. אמן. אמן.

בסדר? הרב דוליגלי לשעתיים. הנה, כבר אמרת.

הנה, אצל הרב אלבז כבר.

חברותה יש לך, הנה הוא מסדר לך.

סגור? סגור. קח טלפון.

בהצלחה.

כן.

הרב,

שנייה אחת, שנייה, שנייה, שנייה. זה הפתעה עכשיו, מאיפה באת?

לא, לא אהבת.

כן.

הרב, בזכותך.

אני נמצא בישיבת מחנה ישראל.

עבדתי בטבון.

הייתי בהצבא שלוש שנים בלבנון.

מה לא עברתי בחיים שלי?

והנה, קיים אני פה, בירושלים, במחנה ישראל,

בעיר הקודש.

אמרתי לעצמי, אני?

אמרתי לעצמי, אני בין החומות האלה? אני בירושלים?

בחיים שלי לא הכנתי שאני בחומות האלה.

היום אני נמצא בין חומות של קדושה.

בזכות הקלטות שלך, הרב.

ישבתי בתנות, במאפייה,

עבדתי כמוכר בלילות,

כל לילה אתה שומע לפחות איזה עשרה קלטות.

בבוקר היית חוזר הביתה, הייתי רואה קלטות של אמנון יצחק.

הרב אמנון יצחק, מחילה.

הרב, תודה רבה.

תהיה מרימה.

שלום, כבוד הרב.

רציתי דבר ראשון לשאול... תקרב את המיקרופון.

קלטות שלך, האם זה נחשב ללימוד תורה?

למי שנוסע בדרכים,

או מי שנמצא בבית ואין לו שיעור קבוע,

כן.

אבל צריך לקבוע שיעורים קבועים לתורה.

לא לסמוך על זה במקום.

אבל אם לא לומדים כרגע משהו, או שאין פנאי או דבר כזה,

פנאי שזה נחשב ללימוד תורה.

אבל לא במקום לימוד קבוע. עוד שאלה?

מה שהוא דיבר מקודם, הימורים.

האם, כאילו, מהתורה זה אסור? אסור, כן.

ומה העונש של בן אדם שאוהב להמר?

צריך להפסיק, לשוב בתשובה.

ואם הוא לא יכול, הוא מכור לזה?

יש מכורים לסמים, יש מכורים להימורים, יש מכורים להרבה דברים. חייבים להפסיק.

אין מה לעשות.

צריך להתנתק.

צריך לשים את הכסף במקום מסוים. צריך לדאוג שהכסף לא יהיה ביד. צריך לדאוג לכל מיני תחבולות, אבל לא להמר.

טוב, ועוד דבר אחרון, הרב.

אחותי שנמצאת כאן היום, כאילו, לפני שלוש שנים בערך נולד לה ילד.

כשהיא הייתה בהיריון אתה בירכת אותי, כאילו אמרת לי שבשבילה.

אני הלכתי לישיבה בשבילה.

הילד אמרו בקיצור שהילד אמרו שיש לו מום, שהיא תעשה הפלה.

ואתה בירכת, ואז אני נכנסתי לישיבה, וברוך השם, הילד נולד, שנולד עם פאות,

עם קרחת ופאות.

עם קרחת ופאות? קרחת ופאות.

מי נתן לו כיפה?

יפה, אז זה הכל ברור. ברור שזכו את הברכה שלך.

תהיה בריא.

שאלה פה, כן, היא כבר כמה פעמים ביקשה.

אני נמצאת חודש במדרשייה.

אני חוזרת בתשובה החודש, למרות שהייתי בארצות הברית,

ושם התחזקתי,

וחשבתי שאני חוזרת בתשובה.

ורק היום אני מבינה שאני באמת, רק כאילו עכשיו שאני במדרשייה,

אני מבינה שאני באמת חוזרת בתשובה.

אבל יש לי בעיה אחת.

עם כל מה שעשיתי בחיים שלי, שהייתי בצד של החילוניות,

בלי לפרט.

לא, אני לא רוצה לפרט. כן, בלי. לא מסוגלת לסלוח לעצמי.

ואני אומרת, אם אני הייתי הקדוש ברוך הוא,

אני לא הייתי סולחת לעצמי.

וכל יום שעובר, וכל פעם שאני מתחזקת יותר, ואני מבינה יותר,

ומלמדים אותי, ואני לומדת, ואני מבינה כמה גדול הקדוש ברוך הוא,

ואיזה אבא טוב הוא,

אני פשוט לא מסוגלת לסלוח לעצמי,

ואני לא יודעת מה לעשות, אני לוקחת על עצמי כל כך הרבה דברים,

אבל אני מרגישה כל כך כפויה טובה כלפיו.

שהוא נתן לי כל כך הרבה בחיים,

והיום אני עומדת פה,

וזה גם זכות, זה משהו שאני כל כך התפללתי אליו וביקשתי ממנו, והנה הוא נתן לי, ואני עומדת ושואלת את השאלה הזאת, ועכשיו אני פשוט לא יודעת איך לסלוח לעצמי.

אז בואי אני אסביר לך, זאת התשובה הכי מעולה שיש,

שבן אדם מכיר בחטאו ובגודל חטאו.

רבנו יונה אומר שזה לא מספיק לבקש סליחה וחרטה, צריך לדעת מה עומק החרטה

במצב שאת נמצאת, זה המצב הטוב ביותר של התשובה, שאת מבינה את גודל החרטה,

ואת גם מבינה את גדלות הבורא.

את יודעת כנפי מי את חטאת.

זאת אומרת, זה דבר גדול ביותר,

ואם תתמידי בזה, אבל לא תתייאשי,

כי אסור להתייאש,

כי תשובה יש על הכל,

אפילו מרציחה.

יש תשובה על הכל,

והסוד של התשובה הוא עקירת הרצון כעקירת המעשה.

אם תגיעי לדרגה,

שלא יהיה לך אפילו רצון לחטוא,

תעקרי את הרצון לגמרי,

זה כאילו נעקרו כל המעשים שעשית, הם לא קיימים בכלל.

לא היו ולא נבראו.

זה חסד הבורא בתשובה.

יש אדם חוזר בתשובה,

אבל אין לו עדיין עקירת רצון.

יש לו רצון, הוא מצליח להתגבר.

יש לו רצון לעבור עבירה, הוא מצליח להתגבר.

זה עדיין לא הדרגה הסופית.

צריך להגיע למצב של עקירת רצון. אין רצון בכלל בין משיכה לחטא.

ובדרך שאת נמצאת כרגע, או בהבנה שאת נמצאת, את בכיוון הנכון,

ואשריך, והקדוש ברוך הוא, אדרבה,

לכאלה סולח יותר.

אני ממשפחה חילונית,

שרק אח שלי חזר בתשובה, לא מזמן,

ואני מנסה הרבה זמן להתחזק, אבל אני רואה את כל הדברים בצורה קשה.

כאילו, מה שאני מנסה לעשות,

אני רואה את זה בצורה שלילית.

ורציתי לדעת למה. מה למשל?

למשל, תפילה אחת ביום.

לקבל על עצמי זה קשה לי.

מה קשה? חמש דקות?

זה לא אחר.

את יושבת פה כבר שעתיים וחצי.

חמש דקות.

חמש דקות.

תראה, אני בבית ספר חילוני,

וכל מה שאני רואה, אני אומרת, אני עושה משהו טוב, אבל אחרי זה אני עושה משהו רע. לא, זה לחוד.

זה שמעתי, זה לחוד.

אבל להגיד שאין זמן חמש דקות להתפלל, זה לא קשה. יש זמן, אבל אין לי את ה...

משהו ש... לא, יש לך את הקונפליקט.

יש לי אמונה, אני מאמינה,

אבל קשה לי ברגע האמת לקום וללכת לתפילה.

אז בסדר.

לא באותו רגע, אחרי עוד רגע.

או לפני רגע.

את יכולה כל היום להתפלל,

24 שעות.

תבחרי איזה תפילה, או שחרית, או מנחה, או ערבית, אם את לא יכולה את שלושתם.

אחת מהן, תבחרי.

יש זמן עד הצהריים,

תפילת שחרית מהצהריים עד הערב מנחה.

מהערב עד הבוקר יש לך ערבית.

חמש דקות. אני שומרת שבת.

אני שומרת שבת הרבה זמן. מצוין.

אבל אני עושה דברים ואני לא רואה שאני מקבלת בחזרה.

איך תקבלי בחזרה? אם עוד לא עשית בשלימות, אפילו תפילה אחת קשה. לא, לפעמים יוצא לי לעשות, לא קבוע.

אבל שבת אני שומרת, ואני לא רואה שאני... את לומדת היום בית ספר חילוני,

כן?

כן. השאלה אם את רוצה באמת להיות מושלמת,

או שאת רוצה ככה חפיף דליל.

אני לא יכולה בבית חילוני.

אני שואל. אם תלכי, לדוגמה,

לאחד מהמקומות שהבנות

הטובות נמצאות כאן, כן? בירושלים. יש מקומות מיוחדים,

אלה שחוזרות בתשובה.

אבל אני לא מספיק בשביל ללכת. אני אין להם ידע בשביל ללכת. נכון.

לקום ולעזוב את הבית עכשיו, אני לא רואה את עצמי.

לא עוזבים את הבית. הולכת ללמוד. גם פה את הולכת ללמוד.

לא עוזבים את הבית. הבית נשאר תמיד הבית, וההורים זה ההורים.

לא מחליפים.

אבל הולכים ללמוד במקום כזה.

עכשיו, שמה לומדים

את הכול מההתחלה.

את לא יודעת כלום, ואת באה כאחת שלא יודעת כלום,

והכול מלמדים אותה.

אבל אני לא יכולה לעזוב את הלימודים.

זה לימודים.

לימודים לא מסוג שאני לומדת. הפוך, יותר טוב.

טוב למי?

טוב לך.

אם הקדוש ברוך הוא אומר שהוא עשה את כל זה בשבילך,

אז זה טוב.

יש לך פרסינג פה, אם אני אראה טוב.

נו, ומה זה טוב?

את לא צריכה את זה.

לא חבל לעשות חור בפנים?

זה הלימודים שם.

אצלנו לא עושים דברים כאלה.

עכשיו, שמה תוכלי ללמוד טוב.

בעזרת השם ברח,

תשלימי את עצמך,

אחר כך תתחתני,

תמצאי בחור ירא שמיים, יהודי יקר,

תבני בית יהודי,

ילדים יהודים, שומרי תולמות. אני אלמד, אבל אני אחזור לבית חילוני.

אז מה עשיתי כאן?

שאימא שלי חושבת שנגיד אני השתגעתי,

והיא לא קיבלה את זה שאח שלי הלך.

היא כאילו חושבת שלקחו לה את הבן, אח שלי בן שבעה.

אני חזרתי בתשובה.

הבית לא היה חרדי,

גם אני אמרו לי אותו דבר.

השתגעתי בכל הברכות.

ואני נראה אחת כזה היום?

לא נראה אחת כזה.

למה? כי אני התמדתי.

אם תתמידי, תגיעי.

אבל את צריכה לדעת,

זה שאנשים אומרים עלייך מה שאומרים, זה לא ישנה את האמת. האמת היא שזה נכון,

ואיפה שאת נמצאת זה לא נכון.

מה לעשות?

ואת יודעת... זה קשה, קשה. אני רואה הכול קשה.

מסכים איתך. אני גם בשכונה שכולם חילונים. נכון. דתיים שאומרים לי, תחזרי בתשובה, הם לא רואים את זה מהצד שלי. נכון. הם אומרים את זה, תחזרי. נכון. בואו תעמדו במקומי, נראה אתכם. נכון, אז אני אגיד לך מה עושים. לא עומדים בצד שלהם ואומרים קשה, הולכים למקום שאומרים שזה קל.

נמצאים שם.

ואצלנו דברים כאלה זה יפה, רגילים, חולצות. זה יפה. אין מי שיסביר לנו, אין מי שיגיד לנו שזה לא טוב, אין לנו ידע.

הבנתי.

אז הולכים לשם, איפה שאני מציע לך.

יש תפארת בנות.

קוראים למקום

תפארת בנות.

ובנות לתפארת יש שם.

ושם, בעזרת השם, את תראי.

תהי תקופת מה, את יודעת מה? אל תלכי ישר.

תלכי שישי-שבת.

שישי-שבת מותר ללכת.

לחברה פעם הלך?

תלכי לשם, שישי-שבת.

תנסי את האווירה, תראי את הבנות, תכירי אותן.

אחרי שטעם, תבנת?

תשאלי את כל השאלות שיש לך בינתיים.

תרצי עוד שבת, עוד שבת.

תחליטי לנסות שבוע, תבואי שבוע.

וכן הלאה, וגם לומדים מקצוע שם.

גם מדריכים,

וגם מלמדים מקצוע, וגם דואגים שתתחתני.

זה יותר מאוחר, אני לא רואה את זה. לא אמרתי עכשיו, אבל עוזרים.

איפה שאת לומדת לא עוזרים.

גם הר תלכי. עוזרים בלימודים, בגרות מלאה. בלימודים זה לא...

להציע לי בגרות מלאה, וזה מה שחשוב לי. בגרות מלאה

זה בתורה. בגרות זה גימטריית תורה.

זה הבגרות.

כל השאר זה פצעי בגרות.

את צריכה בגרות אמיתית, להתבגר.

תעודה זה עוד לא עושה בגרות.

אדם צריך להתבגר.

להתבגר, פרשו של דבר,

ללמוד מה נכון ומה לא, לבחור בין הטוב לרע ולעשות.

את רוצה שישי-שבת רק לנסות?

מגיע לך לנסות.

שישי-שבת.

מוכנה.

השם יברך אותך שתצליחי,

שתאהבי את זה ויאהבו אותך ותעלי מעלה-מעלה.

תודה רבה. ושההורים שלך,

בעזרת השם, השם יהפוך לבבם

שיעזרו לך ויתמכו בך.

עלי השם.

אוי אלו אלוהינו ביבו.

הנה, כבר יש תחרות לאיזה מדרשה תבואי. תסתכלי שם, יש בחורה, את רואה?

הנה, את רואה?

תרימי את היד שמה.

הנה, תשימי לב.

הנה, היא מזמינה אותך. יש להם מדרשה פה.

לא, לא עכשיו, עכשיו אני עוד מדבר, אבל אחר כך.

כן.

בבקשה.

כן.

כבוד הרב, אני הגעתי לכאן כי הרגשתי גם חובה להגיד לרב תודה רבה על כל מה שהרב עושה בשביל עם ישראל.

תהיה בבקשה.

ואני פה בשם כמה בחורים צעירים שהם קצת ככה מתביישים לשאול שאלה,

אז אני אשאל במקומם.

הם שואלים שהם רואים בחורים חרדים

שהם עובדים בקייטרין בשבת

והם שומעים שזה סותר, כביכול את ה...

אסור לעבוד בשבת.

אז הם רואים, חרדים עצמם עובדים בקייטרינג בשבת,

לא שהם חלק מהאירוע.

פשוט הם עובדים שם.

אז הם רוצים לדעת איך זה.

מותר לעבוד בשבת, אסור לעשות מלאכות אסורות בשבת. גם בבית עובדים, מכינים סלט, מכינים אוכל,

מנקים, מדיחים את הכלים, מותר לעבוד בשבת. זה בדיוק כמו הקייטרינג, רק בבית.

אלא מה?

הנקודה היא של השכר של שבת.

אז כשעושים את זה בהבלעה,

אם לפני ואחריהם, מותר.

אין שום בעיה, ומצווה גם.

כבוד הרב, הבחורים האלה, לפני כמה זמן אני פגשתי אותם,

והם בכלל לא היו, רק אחד מהם היה ככה מסתובב סביבם

ומשמיע להם את הקלטות של הרב.

והיום אני פגשתי אותם פה, גבוד הרב, ונמדמתי.

והיום, ברוך השם, הלב שלהם יותר נפתח.

ברוך השם, מאיפה הם? ואם הרב יוכל להשפיע עליהם, שיבואו לישיבה אצלנו. מאיפה?

ללמוד קצת טובות.

לרמות. לרמות פה בירושלים? בוודלת.

אשריכם ואשרי חלקכם.

אני רוצה להגיד לכם דבר אחד,

שהשבת הקדושה זה המתנה הגדולה ביותר שנתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

מתנה טובה גנוזה בבית גנזי בשבת שמע, רצוני ניתנה לישראל, לך והודיע עם.

אמר הקדוש ברוך הוא למשה רבנו.

כל אישה שמה פה את התכשיטים שלה באיזה מקום גנוז,

ואם זה כל כך יקר, היא שמה בה עוד מקום גנוז.

גם את הקופסה היא גונזת באיזשהו מקום.

הקדוש ברוך הוא, שיש לו את כל חלל העולמות כולם,

אומר, יש לי בית גנזך,

שבתוך הגנזך שלי

גנוזה מתנה.

עוד בתוך הגנזך שלי יש מקום גנוז,

ששם יש מתנה גדולה,

מתנה טובה,

שאני רוצה ליתן לישראל.

מהי שבת שמה?

והוא אומר למשה רבנו, לך והודיע עם.

לך והודיע עם

מה ערכה של השבת.

דהמה, כשהנותן מתנה לחברו צריך להודיעו.

היה אחד צדיק שהיה בבית ודפק עני,

ביקש ממנו כסף.

הוא לא היה צריך לברר מה הוא מחפש לפי הבגדים וההופעה, איך הוא נראה.

נראה כמי שלא אכל מספר ימים.

אז הוא חיפש מעות בכיסו ולא מצא.

אבל לא רצה להשיב דך נחלם.

הלך לגנזים של אשתו,

פתח שם בין התכשיטים,

מצא טבעת,

לקח את הטבעת והלך

ונתן לה עני ואמר לו, הנה, קח לך את הטבעת הזאת.

העני שמח שמחה גדולה,

רץ בשמחה.

אשת הצדיק הגיעה,

באה להוריד את התכשיטים שלה שם,

פתאום היא מבחינה שהטבעת חסרה.

אז היא שואלת אותו,

איפה הטבעת?

איפה הטבעת? גנבו את הטבעת.

אז הוא אומר לה, לא גנבו.

היה פה עני, לא היה לי כסף לתת לו.

ראיתי את מצבו,

והחלטתי שאני חייב לתת לו משהו, פתחתי ונתתי לו את הטבעת.

אז היא אמרה לו, מה?

אתה יודע מה הערכה של הטבעת?

24 זהובים.

הוא שמע את זה, לבש מיד את המעיל,

והתחיל לרוץ אחרי העני.

העני רואה שהוא רודף אחריו,

רץ עוד יותר מהר.

בסוף הוא משיגו,

מתנשף עוצר אותו, אומר לו, תשמע, הטבעת,

הוא אומר לו, לא, אתה נתת לי מתנה שלא על מנת להחזיר,

זה שלי, אל תיקח לי.

הוא אומר לו, שמע רגע,

הטבעת שנתתי לך, לא ידעתי מה ערכה.

הוא אומר לו, אבל זה שלי, נתת לי.

הוא אומר לו, אבל לא ידעתי מה ערכה.

תדע לך,

הטבעת הזאת שנתתי לך שובייה 24 זהובים.

אל תמכור אותה בזול.

אתה שומע מה הוא אמר לו?

הוא ידע, עני, רעב.

ילך למכור אותה בשביל פלאפל, העיקר לאכול.

והוא לא יודע שבערך של הטבעת הזאת הוא יכול לכלכל את כל ימי חייו כמעט.

אמר לו אותו צדיק, אל תמכור אותה בזול.

כשהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו,

מתנה טובה יש לי בבית גנזי בשבת, שמע,

רצוני ניתנה לישראל, לך והודיעם,

לך תודיע להם את ערכה של השבת, שלא ימכרו אותה בזול.

לא ישחקו שש בשבירות עם פלוויזיה וכל מיני שטויות.

למה בכוחה של השבת,

כל השומר שבת כהלקתה,

מוחלים לו על 70 שנה של עוונות.

אתה שומע כמה יכולה לפרנס שבת אחת?

70 שנה של עוונות, אבל אם הוא שומר שבת,

כהלקתה.

זה שבת אחת.

חיים נחמן ביאליק, שרי אמר,

שיותר ממה שישראל שמרו על השבת, השבת שמרה עליהם.

וזה היה אפיקורוס שאמר.

אתה מתאר לעצמך?

שבת בלי שבת, אני לא רואה את החיים שלנו חיים. זה עבדות.

עבדות.

כל שבוע לקבל חופש,

שישי-שבת, עם קדושה וטהרה,

אין מתנה יותר גדולה.

הגויים העתיקו מאיתנו. בהתחלה הם עבדו שבעה ימים בשבוע.

עכשיו הם לקחו יום לפני ויום אחרי?

האמריקאים עשו מזה weekend.

אנחנו לא יכולים לשמור שבת ולקבל שכר כל כך גדול?

מאמץ קטן.

אז אנשים חושבים שהם עושים ויתור כשהם הולכים לקראת התורה והמצוות.

עושים ויתור, לא ויתור, זה רווח.

הפוך, לא לעשות זה הפסד.

להיות רק אדם שעובד ועמל כל היום,

ואוכל ומתאווה כל היום,

אין על זה כלום. בסוף מתים, מה יצא לך מכל העולם הזה?

מה ההבדל בינך לבין חתול?

אין הבדל.

הוא נהנה ואתה נהנה, הוא מת ואתה מת, שלום.

אבל לנו יש נשמה,

והנשמה הזאת צריכה לתת דין וחשבון.

ומה היא הכינה צידה לדרך?

זאת המתנה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו,

והשלב של מי שזוכה לגדול בחיק התורה אצל יהודים יראי שמיים שמדריכים אותו ועוזרים לו,

חינם אין כסף

ונותנים לו את כל האמצעים.

ואם אתם חבר'ה שברמות,

אני ממליץ לכם

בשישי-שבת גם כן ללכת לישיבה,

לעשות אווירה של שבת פעם אחת עם חבר'ה צעירים כמוכם,

כמו באור החיים אצל הרב אלבז

או הרב פיינלר במחנה ישראל או ישיבות אחרות.

תראו טעם אחת של שבת, תגידו לי אם מצאתם עוד טעם יותר מזה.

אין דבר כזה.

שמחה אמיתית,

חבר'ה טובים, כולם ביחד,

עונג אמיתי, מנוחה אמיתית.

דבר מדהים, ושיעורי תורה ומוסר ושירה ביחד.

זה דבר מדהים, צריך לזכות לזה.

אתם רוצים לנסות

שישי-שבת כקבוצה?

בבקשה. חוץ מזה, אם הם רוצים, גם יש סמינר שבוע הבא, כבודיו של ערכים. יפה, והשם יזכה אותם בעזרת השם, שיתעלו מעלה-מעלה ויצליחו, אמן.

אמן. בוא נראה. רק רגע, יש לי פה חבר'ה שרוצים ציציות.

תודה רבה. רק שנייה.

יש פה מי שרוצה ציצית, נכון? רק רגע.

אנחנו מאמין ומאמין. ואם אנו מאמין ואיש שואל.

איפה אלוהו הלבידו.

הופיץ מלא שבע שמיים.

אסף מאמין ומאמין.

ואיפה האחזונאי,

אלוהים המלך העולם,

שהכריען והגיונו לזמן הזה.

אמן.

אנוכיות זה שהאדם חושב כל הזמן על עצמו,

מה יוצא לו מכל דבר, מה כדאי לו, מה משתלם.

הכל סביב נקודה עד אני.

מה התורה רוצה מאיתנו?

בדיוק הפוך, לתת, לתת, לתת לזולתו.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ב-036-77779-036-77777 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.supar.net