אנא עבדק

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אנא עבדק,

אנא עבדק, עיסר,

בא עם ארבע מאות איש, אנא עבדק, מה זה ראשי גייסות?

להרוג את אחיו,

להרוג, הוא לא יכול לניצח אותו,

שלח לשליח, אנא עבדק, וכל פעם היו אומרים,

מעבדך יעקב, לאדוני עיסר, אנא עבדק, מעבדך יעקב, לאדוני עיסר,

מה הוא שומע?

אדוני, עבדך, אדוני,

אדוני, אדוני, פירק אותו, אנא עבדק, איך שהם נפגשו,

ויחגגו, עיסר, עיסר, גורילה,

חבק אותו, אחי אבוי, אנא עבדק, למה?

אדוני, עבדך, אחי אבוי, גורילה, פירק אותו, אנא עבדק, אדוני, גורילה, פירק אותו,

אדוני, אדוני, אחי, יהיה בית, תנא עבדה.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

שבוע וחצי לפני ראש השנה.

יום הדין,

נפתחים ספרים של צדיקים,

של רשעים, של בינונים.

נו, מי יודע השנה מה יהיה?

אף אחד לא חשב שבשנה שעברה, בראש השנה, השנה תיראה כמו עכשיו,

ובטח

ששנה הבאה לא תיראה כמו השנה הזאת.

ולפי מה שראינו במשך השנה, המצב הולך ומחריף.

מה עושים?

אז כמובן שהפתרון לכול, כמו תמיד, זה התשובה.

אם ישראל עושים תשובה,

מייד הם נגלים.

לא עושים תשובה

עד שיעשו תשובה.

תשובה מרצון,

או תשובה באונס,

אבל זה מה שעדיף ברצון.

ואם לא, גם באונס זה טוב. העיקר שנעשה תשובה.

הנקודה זה שאדם מתמהמה הרבה זמן.

הרבה זמן. חושב שיש לו הרבה זמן.

אבל לצערנו הרב, הרבה אנשים מתעוררים בבוקר יום אחד ומתברר להם שהם לא כמו שהיו אתמול.

פתאום מקבלים הודעה חדשה,

או מרגישים כאב מסוים.

או פתאום נדרשים לבדיקות.

ומתבררים דברים קשים, קשים מאוד.

ולצערי הרב, אני שומע הרבה מן הדברים האלה.

דבר נוסף,

כתוב שישראל גלו בגלל שנאת חינם.

ועד היום לא תקנו את השנאת חינם.

זאת אומרת, בניין בית שלישי

בגאולה תלויים בזה שעם ישראל יפסיקו משנאת חינם.

צריך אהבת חינם.

צריך לאהוב אחד את השני.

מה זה לאהוב אחד את השני?

זה לא חיבוקים.

לאהוב אחד את השני,

פירושו של דבר,

שכל אחד מאיתנו יהיה אכפת לו מהשני,

וידאג לחסרונו של השני.

כי מהי אהבה?

אהבה, פירושו של דבר,

ידיעת החסרון של השני.

אדם שאוהב, הוא יודע מה חסר לשני, ומשלים את חסרונו.

זוהי אהבה.

אימא אוהבת את

הבן שלה.

איך אנחנו יודעים שאימא אוהבת את הבן?

משום שהאימא יודעת מה חסר לבן.

היא תמיד נותנת לו בזמן.

אוכל, שתייה, מלבוש,

כיסוי,

חימום,

מה שצריך.

וזה לא משנה באיזה שעה.

השאלה, אימא אוהבת

את בעלה?

אימא אוהבת את בנה,

אבל את בעלה היא אוהבת?

יש לפעמים ביטויים כאלה, אני אוהבת אותך,

אני אוהב אותך.

מילים.

אבל זה קיים?

זה כמו שאוהבים את הילד?

נראה דוגמה.

ב-0230 יוסי מתעורר

ופונה לאשתו,

שושי,

את מוכנה לעשות לי תה?

אז היא אומרת לו, יוסי, מה קרה לך? התחרפנת?

ב-0230 בלילה?

כוס תה?

למה לא שתית ג'רי כאן לפני שעלית למיטה?

אז יוסי אומר לי, שושי, אני צמא.

זה לא עוזר.

אוי, תפסיק כבר, תן לי שם.

אז אומר לה, אבל שושי,

לפני חצי שעה תינוק שלנו בן חודש בכה,

בעד כאן, ונתת לו חלב.

הוא רק חודש פה.

אני 30 שנה מפרנס אותך, לא מגיע לי כוס תה?

אז מה אומרת לו שושי?

תעשה לשנינו.

שושי אוהבת את עצמה.

ומה עם יוסי?

מה,

הוא לא כמו הילד?

מה פתאום?

מה פתאום?

אהבה זה ידיעת החסר לשני והדאגה לו,

השלמת חסרונו.

וזה כבר כשהחליטו שניים לחיות חיים משותפים,

שהם מוכנים להתחלק בכול.

אז למה לא כל אחד דואג לשני?

למה כל אחד דורש מהשני?

במקום לתת,

הוא מבקש.

אם היינו מסתכלים על החברים שלנו, על הסביבה,

במבט שמסתכלים על ילד,

אומנם הוא לא שלנו,

אבל הוא ילד של הקדוש ברוך הוא.

כולנו ילדים של הקדוש ברוך הוא. בנים אתם לשם אלוקיכם.

יש לך הזדמנות

לעזור לבן של הקדוש ברוך הוא.

והקדוש ברוך הוא כול יכול,

הוא ודאי יחזיר לך, ובגדול,

אם אתה תעזור לבן שלו,

ודאי שהוא יעזור לך.

נו, אם היינו דואגים לחסרונם של ישראל,

אשרינו מתום חלקנו.

מה זה דאגה?

הדאגה האמיתית

שאומר רבי יונתן אייבשיץ, זכר צדיק וקדוש לברכה,

האהבת חינם האמיתית

זה לדאוג לרוחניות של השני.

לגשמיות

דואג הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא דואג לגשמיות.

מזונותיו של האדם קצובים לו מראש השנה ועד אחרית שנה.

רוחניות, הוא צריך לעמול בעצמו.

פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון.

לא רק לבני אדם,

לא רק לבניו,

אפילו לנמלים,

מקקים,

דגים,

חופות,

ציפורים,

צומח.

הכול ניזונים מהקדוש ברוך הוא בכל רגע

מה שצריכים.

מיליונים, מיליונים של סוגים ומינים מכל דבר,

וכולם מקבלים

את המזון בעיתו.

אז גם אנחנו נקבל.

קצת פחות, קצת יותר, אבל נקבל.

מה שכתבו לנו.

זה מזומן לאדם,

אבל רוחניות,

הוא צריך לדאוג לעצמו.

אם אין אני לי,

מי לי?

וכשאני לעצמי,

מה אני?

ואם לא עכשיו,

אימתי?

זאת אומרת, אדם לא רק צריך לדאוג לעצמו,

צריך גם לדאוג לזולתו.

וכל אחד צריך לדאוג לשני, שיהיה לו גם כן רוחניות,

שיהיה לו חלק לעולם הבא, שגם הוא יזכה לגן עדן.

זו הציפייה שהקדוש ברוך הוא מצפה מבניו.

עגלה עם סוזה.

אבא עשיר,

היו לו שני בנים,

אחד עשיר ואחד עני.

שניהם גרו בארצות הברית.

האב גר בארץ ישראל.

והיה לו עוד בן צעיר שעמד להתחתן.

שלח מכתב לבן העשיר בארצות הברית ואמר לו,

בני,

אחיך עומד בברית נישואין,

עומד להתחתן,

ואני רוצה מאוד שתבוא עם כל המשפחה,

כל מה שתקנו לכבודי אני משלם, כל מה שתקנו.

ובסוף הוא כותב,

בצלצל לאחיך העני ותדאג שיבוא גם כן לחתונה.

בן צמח העשיר,

לא מספיק לו עושרו,

מייד חשב עם כל ההוצאות על חשבון אבא.

ישר הלכו כל המשפחה, קנו חליפות,

שמאלות, כובעים, טבעות, תכשיטים,

מה לא.

כל הנסיעה הייתה בלימוזינות,

במטוס פרסט קלאס,

ירידה לימוזינות, משרתים, מלווים אותם.

פששש.

הוצאות.

על חשבון אבא.

אבא אמר, כל ההוצאות שלכבודי עליי.

ביום לפני שהוא עולה למטוס הוא אומר לאחיו העני,

אתה יודע, אחינו הקטן מתחתן, אבא ביקש תבוא.

לא אמר לו כלום,

נו, מסכן,

דלפון,

שחיף,

בגדים בלויים,

הוא ומשפחתו כמו ברווזים בלי נוטות.

מגיעים למטוס,

מבקשים שישימו אותם בתא המטען.

אין להם כסף בשביל שלם אפילו במחלקה רגילה.

מטלטלים בצ'רטר,

מגיעים לארץ,

עגלה עם סוסים רזים כמוהם,

לוקחת אותם.

אבא גר בחבילה גדולה, מדשאות, פרדסים.

שורה של מכובדים עומדים לקבל את האורחים.

פתאום מגיעה לי מוזינה שחורה,

כולם מי מי?

ויוצא הבן העשיר.

כל המשפחה כולם לובשים, נוצצים, זוהרים.

מי זה? מי זה? כולם שואלים? זה הבן, הבן.

המוצלח שלו.

אחרי חצי שעה,

עגלה עם סוסה.

מגיעים כאלה שחיפים, מתנדנדים ככה, חצי בהכרה, חצי בלי, לא אכלו בכלל.

מי אלה?

אומרים, זה הבן השני של בעל השמחה.

הבן השני, ככה הוא נראה?

זה הלימוזינה כזאת וזה ככה?

פששש, כולם מדברים, מדברים.

מה זה?

חתונה מפוארת, אנשים מכובדים, תזמורת מהוללת.

נגמרת החתונה.

בסוף החתונה בא הבן העשיר לאבא ואומר לו, אבא,

הנה החשבון, 250 אלף דולר ההוצאות לכבודך.

תן כסף.

אבא אומר לו, לא תקבל דולר.

מה?

אבא, אתה שקרן?

אבא, אני הוצאתי 250 אלף דולר רק לכבודך?

אם לא היית כותב לי במפורש כל ההוצאות עליך,

אני לא הייתי קונה?

אמר לו, מה אני כתבתי?

כל ההוצאות שהן לכבודי, אני משלם.

כל ההוצאות שאתה הוצאת היו לכבודך, לא לכבודי.

אם היית דואג לכבודי,

לא היית מבזה אותי שאחיך יגיע על עגלה עני,

בלי בגדים.

אם היית דואג לכבודי, היית קונה גם לו,

היית מלביש אותו, את משפחתו,

דואג שגם הוא יבוא עם רכב כזה.

זה כבודי, שהילדים שלי מסודרים.

אתה יודע איזה בושות?

על מה דיברו כולנו?

על העגלה הם מספיקים.

אחרי 120 שנה אנחנו נגיע לעולם האמת.

יש כאלה שיבואו עם לימוזינה שחורה,

או GMC שחור, לא חשוב, יגיעו.

והם יבואו לבית דין מבסוטים עם משאיות של מצוות.

הופ, כמו טווסים.

תראו כמה מצוות עשינו בחיים.

יסתכלו עליהם ויגידו.

זה עשיתם למה?

מה זה, לכבוד השם, לשם שמיים.

זה עשינו לשם שמיים. כל מצווה פה, לשם שמיים.

לשם שמיים? זאת אומרת, לכבודו של הקדוש ברוך הוא, כן? לא.

זה עשיתם בשבילכם.

שיהיה לכם גן עדן, שתקבלו שכר.

זה לא לכבוד השם יתברך.

למה?

חכה תראה עכשיו מי מגיע.

השכן,

תפרן, מסכן,

פצוע, מדוכא,

כלום, רועד מפחד.

מה הוא יגיד?

הוא לא יודע כלום, לא עשה כלום.

אומרים לו, זה אתה מכיר אותו?

כן. זה שכן שלך, לא? כן.

אתה ניסית פעם לקרב אותו?

דאגת לו?

השפעת עליו?

נתת לו קלטות?

הזמנת אותו להרצאה?

מה,

אתה היית במתנ״ס שטיינברג?

למה היה חצי אולם ריק?

למה לא הבאת עוד מישהו איתך?

למה לא דאגת לעוד אנשים שיבואו?

מה קרה?

דאגת לעצמך?

היית מבסוד?

באת, אה?

ערב על הכיפה, גרמה, מה יש לעשות?

נלך לשמוע מה יהיה.

הקב' ברוך הוא יגיד, חביבי, לא.

אם אתה אוהב את זולתך,

אתה דואג לו כמו שאתה דואג לך, ואהבת לרעך כמוך, כמוך ממש.

כמו שאתה רוצה שלך יהיה טוב, יהיה לך גן עדן, ותהיה לך הצלחה,

ושגשוג, ופריחה,

הכול,

תדאג גם שלחברך יהיה.

כולם בנים של הקב' ברוך הוא. זה לא השכן שלך,

זה אחיך.

אחיך רוסי, אחיך אתיופי, אחיך תימני, אחיך פולני, אחיך אחיך.

עם בני ישראל זה אחים,

זה לא קובץ של אנשים שנתקבצו על יבשת או במדינה.

בני ישראל, יש לנו אבא אחד,

ישראל אבינו, יעקב.

היו לו 12 שבטים,

אנחנו הצאצאים של 12 השבטים,

אנחנו בני ישראל,

אנחנו אחים.

בדם אותם כרומוזומים עוברים.

אז איך אתה לא דואג לאחיך?

למה אתה דואג רק לעצמך?

צריך לדאוג גם לאחרים?

למה אני צריך ללכת 25 שנה ממקום למקום, מעיר לכפר, להגיד ליהודים, יש בורא לעולם, תתקרבו,

תכירו את הבורא,

תיקחו חומר, תשמעו, כדאי שתדעו, תשאלו, תבררו?

רק אני?

ואתם פטורים?

אתם לא פטורים.

כל אחד יכול לעשות משהו.

אין דבר כזה שיש מישהו שלא יכול לעשות.

לא חייבים לשכנע,

לא חייבים להצליח אפילו,

אבל מחויבים לנסות.

אם אחד רואה כתם לשני, לא אומר לו, יש לך פה לכלוך, תוריד.

יש כאלה אפילו ניגשים ועושים לו לבד.

אם יש לו לכלוך בנשמה,

מה יש לו מצווה להגיד לו להוריד?

אפשר להתנקות, לא?

אבל מה אכפת לנו?

אנחנו חיים את החיים שלנו,

אבסוטים, זה הולך לשיעור,

זה לתפילה, זה לפה, זה לשם, זה לסרט, קונצרטור, מועדון.

כל אחד חי את החיים שלו.

והקדוש ברוך הוא מחכה נונו, מתי בניי כבר ישובו? מתי?

מתי?

פיגוע, רודף פיגוע, ועוד פיגוע, ועוד פיגוע, ועוד מער חס ושלום, מגה פיגוע, וכן הלאה.

ואנחנו מדברים על זה שנים.

שנים, אתם מכירים אותי, לא? מדבר שנים, שנים.

ולא יהיה שלום עם ערפאת,

ולא יהיה זה.

ולא עוזר, לא עוזר, לא עוזר.

אומנם יש אנשים שמתעוררים וחוזרים לתשובה,

אבל במקום שזה יהפוך להיות גל גדול, שכל אחד ייקח באחריותו עוד כמה יהודים וקרב,

בדרך כלל מנסים אולי קצת בהתחלה, ככה כשחם,

אחר כך מתקררים,

כל אחד חי את החיים שלו למד, אז זהו, דיברתי לאוזן,

לא אצליח להשפיע על אנשים. ואני לא מתאים לזה, מה אני אגיד לך את האמת? לא מתאים לזה.

וזהו, מתייאש,

וגמרנו.

כשאדם הולך למסחר,

הוא מתייאש?

לא הולך יום אחד מחירות,

לא יום שני, יזמה, הוא ירעב וימות?

אין דבר כזה.

אין דבר כזה. עוד יום ועוד יום ינסה וידפוק וירש, לא הולך?

יתחיל לשכנע בכל מיני שכנועים, ימצא פטנטים?

אין דבר כזה שלא ילך, אחרת לא יהיה לו מה לאכול.

אז למה אנחנו מסתפקים במועט?

א', אנחנו לא מרגישים שאנחנו מחויבים,

ב', אנחנו לא חושבים שאנחנו לא מוכשרים,

ג', וזו האמת, אנחנו אנוכיים ואגואיסטים שחושבים על עצמנו יותר מאחרים.

קודם כל, אני אדאג לעצמי, אני לא יכול לדאוג לאחרים.

ודבר רביעי,

אנחנו לא רואים בכלל שהקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו לדבר כזה.

אם כבר אנחנו בעלי מדרגה,

אז אנחנו חושבים שהוא מצפה מאיתנו להיות בסדר.

ואדם לא יודע שבעצם זה שהוא מנסה לעזור לשני,

הוא נעזר יותר מהשני,

כי זה גם השמירה עליו,

שהוא ימשיך בדרך.

כשאדם אומר לאנשים, אסור לדבר בתפילה,

אז קודם כל הוא שם שלט על עצמו, אני לא מדבר בתפילה.

מחר תהיה לו בעיה לדבר בתפילה, למה יגידו, אתה אמרת אסור לדבר בתפילה, איך אתה מדבר?

זה שמירה על עצמו.

אסור לומר לשון הרע,

שמירה על עצמו.

מצווה לשמור שבת,

אז ישאל שאלו אותו, אתה שומר שבת?

וכן הלאה.

גדולי ישראל אמרו,

שמצוות התוכחה שהם קיימו באחרים,

הייתה השמירה הגדולה עליהם עצמם.

זה גם טוב.

לא רק מצווה של הוכיח תוכיח,

לא רק מצווה ואהבת כמוך,

לא רק מצווה.

אלא מה?

יש בזה גם הנאה עצמית.

אתה בעצמך מרוויח.

אבל מה לעשות?

ככה הם פני הדברים.

באנשים רגילים למצבים כאלה.

פעם בא נוכרי אחד אצל הלל הזקן ואמר לו, למדני את כל התורה כולה על רגל אחת.

תגידו לי, זה רציני?

לבוא אצל גדול ישראל,

כן?

זה כמו אחד ניגש

למדען הבכיר בנאס״א ואומר לו,

תלמד אותי על רגל אחת אנרגיה גרעינית.

הוא יכול להגיד לו, גרעינים, אתה יכול לגנון 100 גרם בחוץ, אבל אנרגיה גרעינית,

אתה רוצה על רגל אחת?

מה זה?

בא הנוכרי ואומר, אני רוצה את כל התורה כולה,

לא בראשי פרקים,

כולה, על רגל אחת.

יעני צ'יק צ'אק, אנחנו נגמור היום את הקורס, אני הולך,

אני יודע את הכול על רגל אחת.

מה הלל צריך לעשות לו?

לקחת את המטאטא וקישתא.

אבל הלל היה ענו

ולא עשה כן,

וענה לו תשובה

על רגל אחת.

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זוהי כל התורה כולה.

בשאר פירוש, לך ותלמד.

מה הוא ענה לו?

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, זה כל התורה כולה?

מה עם שבת, ראש השנה, כיפור,

תקיעת שופר, ארבעת המינים,

טהרה, כשרות,

ברכות, תפילות,

איפה זה?

זוהי כל התורה כולה, אומר לו הלל.

מה, הוא עובד עליו?

הלל לא משקר.

אז מה הוא אמר לו?

הוא אמר לו, את המפתח לקיום כל התורה כולה. זה המפתח.

תשמעו טוב.

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

זוהי כל התורה כולה.

זה המפתח שאיתו תגיע לקיום כל התורה כולה.

איך? איך זה מפתח?

אלא יש בכל אדם מאיתנו שתי תכונות יסוד בנפש.

אחת,

זו מידת האנוכיות,

שאנחנו למעשה כל דבר

רוצים לקחת לעצמנו, אגואיזם,

מה שנקרא אצל לשון חכמים, כוח הנטילה,

לקחת, לקחת, לקחת.

הכול, אנחנו מסתכלים מנקודת מבט שלנו, אנוכית, מה יצא לי מזה?

כדאי או לא כדאי?

כדאי לי להתחבר עם זה או לא?

יש לו מספיק בשביל ש...

או לא, לא כדאי.

או שהוא יבקש ממני.

מה המעמד שלו, מכובד או לא?

מה יחשבו עלי אם אני הולך אתו?

כל דבר, מסתכלים מנקודת מבט, אנוכית.

זה כוח הנטילה.

תראו ילד קטן,

איך שנולד,

יודע לדבר,

מה אומר כל דבר? זה שלי.

זה שלי. חוטף ואומר, זה שלי. לא שלו.

לא קנו לו, לא שלו.

בכלל, של השכנים. זה שלי.

יושב על האופניים של השני, שלי.

הכול שלו.

זה לא ילד קטן, גם אנחנו.

אפילו שאנחנו גדולים.

שלי.

הבית שלי.

ראית את המכונית שלי?

הכול שלי.

שלי, שלי, שלי.

לא מתפטרים מזה.

שלי.

אבל יש עוד כוח אחד באדם,

קוראים לו כוח הנתינה.

הפוך.

לתת, לתת, לתת. לפעמים אנחנו מרגישים הצפה,

שאנחנו רוצים לתת.

זה לוקח

קצת זמן, צ'ק נמחק.

זה לא נמשך הרבה זמן.

בלקבל,

בלקחת, אנחנו נודניקים.

עד שייתנו לנו.

אבל בלתת,

אם עבר הרגע,

עברה ההתלהבות,

טק, נמחק.

מה זה כוח הלתת?

הכוח האמיתי הוא לתת כמה?

לכל העולם כולו.

מה לתת? הכול, כל מה שיש לך.

יש לך חוכמה?

לתת לכל העולם.

יש לך בינה?

אותו דבר.

יש לך כוח?

לעזור לאחרים.

יש לך הון?

לחלק לאחרים.

מה שיש לך, לתת, לתת, לתת. כמה אתם מכירים אנשים שכל מעיינם לתת?

וכמה אנשים אתם מכירים שכל מעיינם לקבל.

אפילו אם אתם לא מכירים כל כך הרבה אנשים, תסתכלו בעצמכם.

מה אתם מעדיפים תמיד, לתת או לקבל?

אם יגידו לכם שהם מחכים בחוץ אנשים לקבל,

מי יצא?

אבל אם יגידו שמחזקים בחוץ,

אני אשאר לבד.

פעם אמרתי את התקליטור הזה,

אני נותן בחינם. מי רוצה בחינם? כולם הצביעו.

כולם שלם.

אחר כך אמרתי, מי שתורם 100 שקל, מקבל אותו חינם.

בודדים.

אני ממשיך לתת אותו בחינם,

אני נותן אותו בחינם,

אבל למי שתורם,

אם אתה תורם 100 שקל, נותן לך בחינם, זה שווה יותר.

מותר למי שתורם לתת פרס?

מותר, נכון? נותן לך בחינם.

אבל כשזה היה בחינם גם בלי לתרום,

כולם הרימו את היד.

היו כאלה אפילו שקמו, כי ידעו שזה יכול להיגמר.

אנחנו אוהבים יותר לקבל מאשר לתת.

אתם יודעים עד איפה זה?

היה אחד

ראה תובע,

לקח את האסקה,

מגיע אליו,

אומר לו,

תן את היד,

תן את היד.

ההוא, אהההההה,

יורד, יורד.

תן את היד, תן את היד.

לא נותן את היד, טבע.

יצא החוץ, שאלו אותו, תגיד, למה לא הצלחת להציל אותו? הוא אומר, לא יודע.

אמרתי לו, תן את היד, תן את היד.

לא, לא מושיט את היד בכלל.

הוא אומר לו שכל.

היית אומר לו, קח את היד,

קח את היד, קח את היד.

אז היה לו ככה, לתת? הוא לא מוכן.

ברור שקשה לאדם לתת, יותר קל לו לקבל.

איך זה ברור?

לא תמצאו מצווה אחת מתרייג מצוות לקבל.

כל המצוות, לתת.

למה? כי התורה מחנכת אותנו לתת.

נתון תיתן, פתוח תפתח, הענק תעניק, צדקה,

תרומות,

מעשרות, לקט, שכחה,

פאה, וחזקת בו, ועוד ועוד ועוד.

לתת, לתת, לתת, לתת, לתת, לתת, לתת, לתת. לא סתם לתת.

נתון תיתן,

פתוח תפתח את ידך לאחרונה.

הענק תעניק,

הכל כפול, למה כפול?

יש אנשים שגם נותנים, נותנים,

אבל יש נותנים על מנת לקבל,

גם מה שנותנים זה בשביל לקבל.

דוגמה,

יש אחד נותן

לעני פרוטה,

למה הוא נתן לו?

הוא דואג לעני? לא.

הוא דואג לעצמו, הוא לא יכול לאכול כשהוא רואה את העני, מסתכל עליו.

אני נותן לו כמה שקלים, לך תקנה פיתה, עזוב אותי, יאללה, רוח.

בלי להגיד לא.

הוא מתכוון להשתחרר, הוא לא יכול לאכול כשמסתכלים עליו.

כואב לו, יעני, כואב לו. על מי כואב? על עצמו כואב לו.

אז התורה אומרת, לא,

אחרי הנתון הראשון, תיתן.

עכשיו תיתן, את ה'תיתן' השני אני רוצה,

שזה כבר לא לצורכך,

אלא שזה לצורכו,

זה אני רוצה לראות.

זה נתינה.

הראשונה זה בשבילך.

אז התורה מחנכת אותנו לתת, לתת, לתת. למה?

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו בדמותו.

מה זה בדמותו?

אומר דוד המלך עליו שלום, דמיתי לקעת מדבר.

יש ציפור מדברית שנודדת, שקוראים לה קעת.

והוא אומר, דמיתי, אני דומה לקעת מדבר, לציפור שנקראת קעת.

מה הוא מתכוון, דוד המלך?

שהוא דומה לה עם הכנפיים ועם המקור?

הוא לא מתכוון לזה.

הוא אומר, כשם שהיא נודדת,

גם אני נודד ממקום למקום, כשהוא ברח מפני שאול המלך.

אז אני דומה לציפור שקוראים לה קעת,

לא דומה בדמיון חזותי,

אלא בצד דמיון שהוא.

מה היא נודדת?

אף אני.

הקדוש ברוך הוא ברא אותנו כדמותו מהפירוש בצד דמיון שלו.

מה הוא שולט על כל העולמות?

הקדוש ברוך הוא נתן לנו גם כן לשלוט בכל העולמות.

האדם שולט

בכל העולמות.

אפילו המלאכים כפופים לאדם.

אבל איזה אדם?

האדם השלם.

האדם שעושה את רצון קונו, הטבע כנוע לו.

ואומר הפסוק, כל שוטת תחת רגליו.

את הכול שמת תחת רגליו של האדם.

אני אמרתי, אלוקים אתם ובני עליון כולכם.

הקב״ה אומר עלינו. אני אמרתי, אלוקים אתם.

אתם בעלי כוחות גדולים.

אבל הקב״ה רוצה שנדמה לו בעוד דבר.

כמו שהקב״ה רק נותן, נותן, נותן ואינו מקבל,

ככה הוא רוצה שגם אנחנו נהיה.

לכן התורה אומרת כל הזמן לתת.

עכשיו,

עולם חסד ייבנה,

פירושו שהעולם הזה נבנה בחסד.

מה זה חסד?

הקב'ה לא היה חייב לאף אחד כלום כשהוא ברא את עולמו, כי לא היה אף אחד.

אז כשהוא ברא את עולמו,

זה חסד גמור עם הבריות שהוא ברא לאחר מכן.

הוא הכין להם עולם.

אתה הולך להביא תינוק לעולם,

אז אתה מכין לו חדר ומיטה, מכין לו מה שצריך, שלא יחסר לו כלום.

זה חסד.

אפשר להביא ילד ולא להכין כלום,

ולהשאיר אותו,

וזהו, אנחנו יודעים מה התוצאות יהיו אחרי יומיים, וגמרנו.

אבל לא,

הקב'ה הכין את עולמו חסד.

גם אנחנו,

בצד דמיון של הקב'ה,

צריכים גם כן לעשות חסד עם בריותיו של הקב'ה,

להיות דומים לו עד כמה שאפשר.

לכן התורה מצווה, והלכת בדרכיו.

מהו רחום, אף אתה יהיה רחום.

מהו חנון, אף אתה יהיה חנון.

מהו גומל חסדים, אף אתה יהיה גומל חסדים.

הקב'ה מצפה מאיתנו שנהיה דומים לו הכי קרוב. זה נקרא צדיק.

אדם שמתדמה במידותיו לקב'ה.

מי מאיתנו לא רוצה שבניו יהיו סמוכים לשולחנו, ילדים טובים, מחונכים,

שומעים בקול ההורים?

מי לא רוצה?

מי רוצה ילד אחד שמסתובב אי-שם והוא לא שומע ממנו, או שחלילה שמועות רעות עליו,

או שמצלצלים במשטרה לחפש אותו? מי רוצה?

וכמה היה מודה אבא שמחזירים את הבן שלו לדרך הישר?

ומה היה מוכן לעשות?

רק בשביל שבנו ילך בתלם.

אז אם אנחנו, בשר ודם, מבינים זאת,

לא נבין זאת שהקב'ה מצפה שבניו,

בחיריו,

אלה שהוא מתפאר בהם, ישראל אשר בך התפאר,

כנגד כל העולם, שש מיליארד בני אדם.

יש לקב'ה קומץ של ילדים נבחרים שהוא בחר

אחד-אחד

אשר בחר בנו מכל העמים.

בחר בנו, כל אחד שיושב כאן בחר.

אתה בן שלי,

את בתי,

אתם בני מלאכים,

אתם קיבלתם ירושה, היחידים בעולם את התורה.

אז אנחנו לא מגיע שנעשה כבוד לאבא שלנו?

כזה אבא,

שכל העולם מכיר,

ואנחנו זכינו להיות,

ולא עושים כמעט כלום, ונותנים לאח שלנו לבוא עם עגלה, עם סוסה,

ולא עוזרים, ולא תומכים, ולא משתדלים?

זה אנוכיות.

זה אגואיזם.

זה כוח הנטילה.

אחת מהמצוות שהתורה אומרת, בצדק תשפוט עמיתך.

גם זה קשה לנו מאוד.

מה זה בצדק תשפוט עמיתך?

הביא דן את כל האדם לכף זכות.

מי מאיתנו דן את כל האנשים לכף זכות?

אתם יודעים מה זה לדון לכף זכות?

שמעת על מישהו שמועה,

או ראית מעשה, ולא ברור לך בדיוק מה טיבו של המראה או המעשה.

התורה מחייבת אותנו לדון

לכף זכות.

מה הכוונה?

לא מדובר באדם חוטא ורשע,

שמתמיד ברשעתו ומפורסם במעשיו הקלוקלים.

אחד כזה לא צריך ללמד עליו זכות, בדיוק הפוך חובה,

כי הוא בעצמו מפרסם במעשיו שהוא לא עושה חשיבון לכלום.

מדובר באדם בינוני, שהוא חציו זכויות,

חציו עוונות. ככה, בינוני.

ואז שמענו או ראינו משהו.

התורה מחייבת אותנו ללמד זכות על המעשה,

לתלות שהכוונה או המעשה היה כוונה טובה.

דוגמה,

אם נראה אדם דתי נוסע בשבת באוטו,

לא נאמר, אה,

אה, אתה רואה? הם נוסעים בשבת הדתיים, אתה רואה?

לא.

אנחנו נגיד,

או שהוא נוסע לפיקוח נפש,

סכנה,

או לוקח יולדת.

אנחנו, אסור לנו להגיד משהו אחר.

אבל אם נראה אחד נוסע בשבת,

וגם סיגריה,

וגם סי-די,

פו-פום-פום-פום-פום-פום-פום-פום-פום-פום-פום-פום-פום-פום-פום-פום, אי אפשר ללמד עליו זכות.

אולי על האוטו שלו, אבל עליו אי אפשר ללמד.

בקיצור,

התורה מבקשת, בצדק

תשפוט עמיתיך.

תהיה דן את כל האדם לכף זכות.

תגידו לי עכשיו, אתם מחכים

בתחנת אוטובוס, 20 דקות, אוטובוס מאחר.

אתם מזיעים.

מאחרים לפגישה,

מחכים לכם,

אתם הולכים להפסיד עסקה.

בלאגן,

פלאפונים, איפה אתה? מתי אתה מגיע? מה קורה איתך?

מה מתחיל ככה

להתחולל בקרבכם?

חלק מתחילים ישר מסכת ברכות לנהגי דן,

קודם כול.

אחרים אומרים, נמאס לי מהקו הזה,

אני אגיד לך,

אלה יושבים על חשבוננו, אוכלים בתחנה סופית,

שותים ואוכלים, ולא אכפת להם, ואנחנו פה מזיעים וזה.

די, נמאס, חייבים לעשות תחבורה חילופית, צריך לעשות חברה פרטית. אני אומר לך, אני אראה להם, וואלכ, זה רק יבוא, תראה מה אני אעשה לו, איזה שפחתר הוא יקבל ממני.

אין הרבה אנשים שיכולים לשבת ולחייך.

רגועים, אפילו שממהרים, כן?

אפילו שממהרים.

רגועים.

הרבה מכירים את המשפט, כל עכבה לטובה.

אבל במקרה הזה הם לא אומרים את זה.

אם לשני יש בעיה, הם אומרים לו, כל עכבה לטובה.

אבל כשזה אצלח.

ויש שם אבל אחד יהודי, קוראים לו רב שמשון.

רב שמשון,

הוא יושב מחייך,

הוא אומר, אה,

אשריהם נהגי דן.

איזה זכות נפלה בחלקם להסיע את בני ישראל,

בניו של הקדוש ברוך הוא. זיכוי הרבים ממש.

מסכנים, בטח תקועים בפקקים,

בטח קשה מאוד להגיע,

תחת סכנה של פיגועים.

הוא לא יודע אם הוא יגיע היום הביתה

או יגיע לגן-עדן.

לך תדע,

נגלות מהבוקר עד הערב,

אנשים קשים, קשי יום, כולם עם הצרות.

כל אחד מברך אותו כשהוא עולה לאוטובוס.

יש אנשים מוזרים מאוד,

לא נותנים כסף בכלל, מבקשים עודף.

יש כאלה, הכרטיסייה שלהם מלאה חורים, עוד חור אחד.

הנה, יש פה עוד מקום, עוד פה. טוב, זה נקבו לך כבר.

לא, לא, אתה לא רואה.

אנשים באמצע הנסיעה, הו, שכחתי לרדת, פתח, פתח, פתח, פתח.

באמצע אוטוסטרד, הפתח.

אנשים, הוא כבר התחיל לנסוע, דופקים לו, עצור, עצור, עצור, רוצים לעלות.

אנשים מדברים איתו בבוקר בלי לצחצח שיניים.

יש כאלה, מעיפים אוכל מהפלטות.

והוא, כל מיני שפות, עולים לו כאלה שמדברים כך וכאלה שמדברים כך,

ולא מסבירים, וצועקים עליו, למה לא אמרת לי לרדת? למה לא הזכרת לי?

מה, הוא גרינג לנג? מה, הוא ככה? תעצור. וסגור את הרדיו, ופתח את הרדיו, ויש חדשות.

מסכנים.

רב שמשון אומר, על נהגי דן נאמר,

הביא דן את חברת דן לקו זכות.

מי מאיתנו יכול להיות כזה?

זה רק אחד מוסכן, מחוסר מעש,

מובטל,

שסתם נוסע לשעשוע.

או אחד שאוהב לראות אנשים עצבנים,

לא תמצאו כזה, אני לא חושב שיש רב שמשון כזה, אולי בבני ברק אחת כזה תמצאו,

אבל זה רב שמשון?

זה יחיה לאורך ימים.

זה לא סכרת, לא לחץ דם, לא שבץ.

פששש, הוא שר.

הכל לוקח בקלות.

בצדק תשפוט עמיתך.

צדק, זה חי טוב.

אבל יש אחרים, הם לא יכולים, הם אמיתיים, דוגרי.

והם אין דבר כזה, ישר בפנים.

הוא כועס, הוא לא יכול,

הוא לא יכול לסבול שקר, על המקום, מתעצבן

במה שצריך, בראש, בזה, לא חשוב, מה שצריך, על המקום.

פותר בעיות מייד.

כמה מאיתנו זוכרים ששבוע ימים עבר עליהם בלי להתעצבן?

יש כאלה שעובר עליהם שבוע בלי להתעצבן?

מה זה, מצווה יומית.

חייבים להתעצבן, כמה פעמים ביום?

אחרת לא מרגישים שהצדק פועל.

היה אחר

בשכונה קרוב לבני ברק,

נהג משאית מאוד עצבני.

בעבודה אתם יודעים לעבוד במשאית בטון, לא פשוט.

לא פשוט. כל הזמן זה מסתובב, איזה אוטו סמי גדול.

הוא גר בשכונה שיש לו בית פרטי

ויש לו חניה פרטית,

ולהיכנס עם משאית זה לא כל כך קל,

ובפרט

אם במדרכה הנגדית

חונה רכב.

אז הוא מצמצם לו את אפשרויות התמרון.

כשהוא קם בבוקר ב-1700 לצאת,

והוא רואה רכב שם, מה קורה?

פיפ,

פיפ, פיפ, פיפ, פיפ,

כל השכונה מתעוררת.

של מי זה?

ומתחיל

לברך.

וואי, וואי, וואי, וואי. לא אכפת לו מה, והוא הולך לעבודה.

הולך לעבודה, מחכים לו, צריך לשפוך את הבטון, מה זה? יציקה, בגג.

כל בוקר אותו סיפור.

חוזר ב-1700, כל ילדי השכונה מחכים לו.

מהתחלת הכביש,

פיפ, פיפ, פיפ, פיפ.

הוא מגיע,

הוא מגיע.

יום אחד הוא מגיע,

לא תאמינו.

לא רק רכב חונה ממול,

רכב חדש בתוך החנייה שלו,

בפנים.

אז אין לו איפה להיכנס.

מיליארד בחשבון.

הוא מסתובב,

מרים,

כל הבטון שנשאר לו על המכונית העדשה.

יציקה עשה איזה יציקה.

מבסוט, רגוע.

זהו.

די, עכשיו כולם ידעו. גם ראש העיר ידע.

איתי לא מתעסקים בשכונה הזאת.

אין חניות ברחוב יותר.

אין.

הוא עולה הביתה,

פותח את הדלת,

כל המשפחה, שכנים, בפנים,

מוחאים כפיים, מזל טוב, מזל טוב.

אז הוא אומר, מה קרה? אין לי יום הולדת.

אמרו לו, לא ראית את המכונית החדשה בחנייה?

קנו לו מכונית,

עשה ממנה יציקה,

צריך רק להחזיק מפתחות

ולסבב אותן.

התשאר חדשה תמיד.

זה מזכרת עוון.

כל הכועס,

כל מיני גיהינום שולטים בו, אמרו חכמים.

לא, אבל הוא דוגרי, הוא לא, צריכים ללמוד לקח פעם.

רק שהפעם הוא למד.

יהודים יקרים,

בצדק תשפוט עמיתיך, אומרת התורה,

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

איך מקיימים עם זה את כל התורה?

פשוט.

אם אני רואה את החבר שלי שווה לי באותו גובה,

אותו מעמד,

אני לא רואה את עצמי יותר ממנו, מה שבדרך כלל אנחנו כן רואים את עצמנו.

כל אחד שרואה מישהו,

מחפש במישהו,

במה הוא פחות ממנו, לפחות במשהו אחד.

אם זה בגובה,

אם זה בשריר,

אם זה בשעון,

בנעליים, בגובה של העקב,

במכונית, במחזיק מפתחות אפילו.

משהו הוא חייב לראות שהוא יותר טוב ממנו, יותר חכם.

שואל אותו איזו שאלה, אתה לא יודע?

אתה מכיר את זה?

אה, אתה לא יודע? זהו, כבר יש לו יתרון עליו.

זאת אומרת, קשה לנו לראות מישהו

שהוא לא פחות מאתנו במשהו.

ככה אנחנו מודדים אנשים.

אבל הלל הזקן אומר, לא,

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, לא.

שווה מול שווה.

אם אנחנו נבין את זה,

זה מפתח גדול. למה?

כל המצוות של בן אדם לחברו לא נחטא.

לא תיקום,

לא תיטור,

לא תשנא את אחיך בלבביך,

לא תגנוב,

לא תחמוד,

לא תנאף.

ודאי שלא תרצח,

לא תלך רכיל בעמך.

ועוד ועוד ועוד ועוד. כל הלא, לא, לא, לא, בין אדם לחברו,

לא תעשה.

מתי אתה עושה את זה?

מתי אתה נוקם?

מתי אתה נוטר?

מתי אתה סונק? כשאתה לא מחשיב אותו.

מתי אתה יכול לגנוב מהשני? כשאתה לא מחשיב אותו.

מתי אתה יכול להרוג אותו?

כלום.

נמלה.

מתי אתה יכול לנאוף?

הכל רק שהשני לא נחשב בעיניך.

אבל אם מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

אתם שווים,

אז לא תגיע לזה.

וביום

ראש השנה ויום כיפור, מה כתוב?

שעל כל עבירות שבין אדם למקום,

אם אדם חזר בתשובה, מתכפר לו.

אבל עבירות שבין אדם לחברו,

אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו,

עד שיפייס את חברו,

וחברו יסכים ויתרצה לו.

אם לא, אין לו כפרה.

אתה יכול לחזור בינך לבין הקדוש ברוך הוא להיות צדיק מהיום ולהתחייב ותעמוד בזה,

אבל אם לא פייסת את חברך במה שעשית לו,

ואפילו בצער קטן שציערת אותו,

לא מתכפר.

אתם יודעים עד איפה זה?

הגמרא מספרת על רב רחומי,

שהיה צדיק גמור, שהיה לומד כל השנה בהסכמת אשתו

בבית מדרש,

ובא רק בערב יום כיפור לבית,

אוכל את הסעודה מפסקת,

הולך לבית הכנסת כל יום כיפור,

חוזר במוצאי יום כיפור, אוכל את הסעודה,

ואחרי זה הולך לעוד שנה.

ככה שנים.

שנים. ואשתו צדקת,

לא מעניין אותה כלום, חוץ מזה שבעלה יהיה צדיק יסוד עולם.

שנה אחת, מספרת הגמרא,

רב רחומי לא שם לב לשעון,

ולא הגיע.

ואשתו ממתינה, והוא לא בא.

והתחילה לבכות.

והיא זילה דמעות.

בשעה שהיא זילה דמעות,

הגמרא מספרת, הוא ישב בעלייה,

נפל ומת.

למה? הוא ציער את אשתו.

הוא התכוון?

לא.

היא התכוונה להרוג אותו?

לא.

אבל צער שגרמת ליהודי,

אין דבר כזה שלא תיענש.

אין דבר כזה.

צער אפילו לשם שמיים. אתם שומעים? צער לשם שמיים.

לאלקנה היו שתי נשים, חנה ופנינה.

שתי נשים.

לחנה אין ילדים,

ולפנינה

יש ילדים.

יש ילדים.

וכי עשתה צרתה.

הייתה אומרת בשוק, אם היא הייתה צדקת,

היו לה ילדים.

אלא היא לא צדקת.

והייתה חנה בוכה בוכה לפני הקדוש ברוך הוא, 12 שנה.

והולכת אצל עלי הכהן,

ובוכה ובוכה.

והיא נראית לו כשיכורה,

והיא בוכה בוכה בוכה בוכה.

ופנינה מצערת אותה ואומרת עליה כך.

הגמרא אומרת שמה שעשתה פנינה לחנה,

זה היה לשם שמיים.

היא ציערה אותה לשם שמיים. למה?

שהיא תבכה מעומק הלב,

ושערי דמעה לא ננעלו,

ובזכות הבכי האמיתי היא תפתח שערי שמיים ותזכה לפרי בטן.

שמעתם איזו מחשבה טהורה,

ומעידה הגמרא על זה.

ואכן,

נפקדה חנה,

ובא לה שמואל, שמואל הנביא, זכתה לה בן שמואל הנביא.

אבל כשחנה יולדת בן,

פנינה קוברת שניים.

חנה יולדת בן,

פנינה קוברת עוד שניים.

למה?

כתוב שהיא עשתה לשם שמיים,

כן, אבל היא ציערה אותה.

גם מי שמצער לשם שמיים,

לא ייפטר מעונש.

צער רק, תקשיבו טוב למה שאני אומר, רק צער.

למה הדבר דומה?

אחד שמכניס את היד לאש, הוא נכווה, נשרף.

נשרף.

אחד אומר,

הרי אני מכוון להכניס את היד לשם שמיים לאש.

מכניס לאש.

אז היא נשרפת לשם שמיים.

אבל היא נשרפת.

אם אתה עושה לשם שמיים, זה לא אומר שזה לא נשרף.

היא ציערה אותה לשם שמיים, נכון? זה היה לשם שמיים,

אבל נשרפים,

והיא נענשה.

זאת אומרת, תבינו כמה הקדוש ברוך הוא מדקדק עם זה שבין אדם לחברו יהיה כמו שצריך.

מה ששנוא עליך,

לא תעשה לך דרך, וצריך לפייס אותו.

אבל יש לנו בעיה, גאווה שרוחה שלנו לא מאפשרת.

לא מאפשרת.

מסופר בגמרא שפעם אחת אליהו הנביא הלך עם אחד התנאים בדרך.

הם עברו ליד נבלה,

נבלה שרוחה,

מבוטרת כבר, מלאה תולעים, ריח, צחנה.

אז התנא תפס את האב ככה ועבר.

ואליהו לא עשה כלום.

אחרי כמה מטרים עבר אדם ככה מגונדר עם בושם.

אחרי שהיא.

אז אליהו תפס את האב ככה ועבר.

והתנא לא הבין.

אמר לו, מה זה?

כשעברנו ליד הנבלה השרוחה,

אתה הלכת, לוקח שחטות.

עברנו ליד זה המבוסם, ואתה זה אומר לו,

נבלה שרוחה זה פחות מגאווה שרוחה.

גאווה שרוחה.

תועבת השם כל גבה לב.

השם מתעב.

אדם שיש לו גבהות בלב.

לא שוויצר, לא טווס, שזה אהבל.

לא.

אדם שיש לו רק גאווה בלב. מה זה בלב? הוא יכול ללכת ככה.

לא מסתכל על אף אחד.

יעני ביישן,

עניו.

הוא נכיר,

במהירות, כאילו שלא יראו אותו,

לא לגעת בו.

אבל השם רואה שבלב שלו הוא בעל גאווה,

מתעב אותו הקדוש ברוך הוא.

הגמרא מספרת מעשה,

היה אדם צדיק גדול,

גדול, בן 90 פלוס,

זקן.

אחרי התפילה

הוא היה מתעטף בטליל.

בטלית,

בפתח בית הכנסת, בית המדרש, הייתה אבן גדולה,

היה יושב בכניסה,

וכולם היו עוברים,

והוא היה מברך אותם.

משבר, איזה מסירות נפש, כולם מתפעלים, בגיל שלו,

מטריח את עצמו במקום ללכת לאכול אחרי התפילה, לשתות משהו, אדם בגיל שלו

יושב ומברך את כולם, איזה צדיק, וכולם מדברים עליו, צדיק, צדיק, צדיק.

אחד החכמים אמר,

אתם רוצים לראות כמה הוא צדיק?

מחר תיקחו את האבן מהכניסה.

לקחו את האבן, למחרת הוא יוצא, אין אבן, מת.

מת.

שאלו אותו, מה פשר הדבר?

אמר, האבן החזיקה אותו בחיים.

הכבוד שהיה לו,

שהוא יושב על האבן,

וכולם עוברים והוא מברך אותם, זה החזיק אותו בחיים. אם אין אבן,

בשביל מה לחיות?

מת.

אנחנו בכלל לא מבינים את כוח המידות של האדם,

אבל אדם

זה מערבולת

של מידות

שכמו שהוא רואה אותן,

הן פלס.

יש מישהו מאיתנו שלא חושב שהוא פלס וכולם צריכים להתאפס לפיו?

זהו, זה הנכון?

ככה הדרך? אתה לא מבין כלום אתה.

מה אתה מבין? אל תתערב אתה בכלל.

הוא פלס, הוא יודע מה נכון, מה צריך,

איך עושים, וכולם

לא קיימים.

רק מי שלומד ספרי מוסר תדיר

יכול לראות עד כמה הוא עקום.

אין עקום יותר ממנו.

אתם יודעים מה זה עקום? זה פחד, פחד-פחדים, פחד-פחדים.

אני אשאל אתכם שאלה, מי יותר רחמן, אבא או אמא?

אבא, אמא, אמא, אבא.

אמא, אמא.

כתוב כרחם אב על בנים.

לא כתוב כרחם אם על בנים. הפוך, כתוב,

ידי נשים רחמניות בישלו ילדיהן.

אבל איך אנחנו...

אנחנו רואים, כאילו,

לפי מה שאנחנו רואים,

אימא מרחמת, לא, די, עזוב אותו, די,

די, בוא מותק, אני אטפל בו, עזוב, עזוב, אל תרביץ לו, די, די, בוא מותק, בוא, בוא, בוא, בוא, ואבא נותן חלעות,

והתורה קוראה לאור רחמן,

והאימא מכסה עליו בגופה, והיא אומרת, זאת יכולה לבשל אותו, לאכול אותו.

איך זה?

פשוט.

האימא באמת אוהבת,

אבל את עצמה.

היא לא יכולה לראות את הילד שלה מקבל מכות.

הרחמים הם על עצמה, לא עליו.

האבא לפעמים נותן לו סטירה לחינוכו,

אבל היא לא יכולה,

היא לא יכולה לסבול שהילד שלו מקבל מכות, היא לא יכולה.

אבל זה היא לא יכולה.

השאלה אם זה נכון או לא,

התורה אומרת, זה לא נכון, זה לא רחמים,

זה רחמים על עצמך.

את מרחמת על עצמך, לא עליו.

מבחינת החינוך,

ילד לפעמים צריך לקבל הצלפה,

כשאין ברירה, כשלא עוזר מילים ולא הסברים, אין מה לעשות.

כתוב בתורה פרשה מזעזעת, בן סורר ומורה.

כתוב, איננו שומע בקול אביו ובקול אמו.

מה כתוב? לוקחים אותו ההורים,

מביאים אותו לבית דין ומוצאים אותו להורג.

ההורים לוקחים אותו,

למה?

מוטב שימות זכאי ולא ימות חייו, וכל זה מדובר לפני גיל 13. כשהוא עוד לא חייב, אפילו במצוות.

מה זה בן סורר ומורה?

אחד שאוכל תרטימר בשר

ולוג יין.

כמות ככה של בשר

ויין זולל וסובב.

ככה, גרגרן,

טמאע כזה.

רק אבלע אבלע.

מה יקרה?

נגמר לו,

גונב מהאבים.

אבא הולך לישון, פותח את הארנגל, לוקח כסף, הולך לזה.

מחר לא ימצא כדי סיפוקו, גונב את הבריות.

מחר לא ימצא,

יהרוג אנשים.

אמרה התורה, מוטב ימות,

זכאי.

לפני שהוא יגיע לגיל 13, הוא זכאי,

ואל ימות אחר כך הים.

אתם שומעים?

איפה זה מתחיל?

איננו שומע בכל אביו ובקול אימו.

אתם יודעים מה זה איננו שומע בכל אביו ובקול אימו?

היה צריך להגיד, איננו שומע בכל אביו ואימו.

למה בכל אביו ובקול אימו?

כי פה מתחילה הבעיה.

יש שני קולות בבית.

הקול של אביו אומר משהו אחר והקול של אמו אומר משהו אחר.

ולאן הילד הולך? לחוליה החלשה.

אבל אם ההורים עובדים בשיתוף

ומחליטים מה הקו,

ואחד תומך את השני,

הילד יתחנך.

אבל אם לא,

נהיה בן סורר ומורה.

זאת אומרת, יהודים יקרים, התורה מחנכת אותנו איך להתנהג.

אז כשאומר לנו הילל הזקן, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

הבנו שאם נשמור על מה שהוא אמר, אז בין אדם לחברו נהיה בסדר, כי כולנו שווים.

וודאי וודאי שנשמור גם את כל המצוות של בין אדם למקום,

משום שאם חברי שלא עשה בעבורי מאומה, אני צריך להסתכל עליו כשווה.

וודאי שאם הוא פעל בעדי משהו,

אני חייב לו הכרת הטוב.

וודאי אם חיי תלויים בו מסיבה כלשהי, או ממונית

או בריאותית,

ודאי וודאי שאני אציית למה שיבקש ממני,

שהרי אני תלוי בו.

ואם אני תלוי בקדוש ברוך הוא, שהוא מקור חיי והמיטיב היחידי שלי,

איך אני לא אציית למצוותיו אם הוא מבקש ממני משהו,

ולטובתי?

אפילו אם זה קצת קשה ולא נוח לי כרגע,

אבל זה לטובתי,

והוא חפץ בטובתי.

אז אם נקיים את הכלל שאמר הלל הזקן, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

זוהי כל התורה כולה שאמר לנוכרי,

והשאר זה רק פירוש לך ותלמד.

הנה, למדנו קצת כמה דברים.

שאם נחליט ליישם חלק מהם

בחודש אלול,

אשרינו מטוב חלקנו להגיע לראש השנה במצב שאנחנו חושבים על הזולת,

מנסים לעזור לזולת בכל מה שאפשר,

אם זה במה שהשם נתן לנו, כלים ואפשרויות, אם זה בחוכמה,

בעצה, בממון,

באון,

במה שאפשר.

אם זה בלהסתכל על אחרים בעין שווה,

אם זה בלא לכעוס,

אם לדון לכף זכות,

וכל מי שדן לכף זכות, דנים אותו בשמיים לכף זכות.

וכל מי שדן את האחרים לכף חובה,

דנים אותו לכף חובה, כי מידה כנגד מידה הקב' הוא משלם.

וגם אם לא צדקת שדנת לכף זכות,

מצווה קיימת,

של בצדק תשפוט עמיתך, חוץ מהחייבים הרשעים,

שהם לא רוצים שידונו אותם גם לכף זכות.

אחד, דופקים אצלו בדלת.

שמעת?

לא.

נער פה בשכונה לקח גרזן

וחבט בראשו של חברו,

שותת דם.

מה?

מהשכונה שלנו?

נער מהשכונה שלנו?

מי זה ההורים שלו?

חייבים להודיע למשטרה שיעצרו אותם.

אסור להשאיר אותם במצב כזה.

זה חינוך?

הוא אומר לו, זה הבן שלך.

שלי?

לא יכול להיות. הבן שלי לא לוקח גרזנים ולא עושים. וגם אם הוא עשה, לא מגיע לו.

רגע, מה קרה?

לפני רגע אמרת,

ההורים שלו למאסר, סבתא שלו לכלא, כולם.

רק אמרו שזה הבן שלך?

ישר מלמד זכות.

ישר, מה פתאום? לא יכול להיות.

ככה אנחנו.

כל מה שנוגע אלינו, מלמדים זכות.

כל מה שעל השני, חובה.

למה אנחנו דוגרי? אנחנו, אין אצלנו משחקים.

רואים הכול ישר.

חייבים ללמוד ספרי מוסר, יודעים יקרים. אנחנו הולכים עקום, עקום, עקום, עקום,

ולא יודעים.

ואחרי 120 שנה אדם יגיע עם כל הישרות שלו במרכאות,

והשם ירחם היה באחריתו.

היה ראש השנה הקודם, נכון? כמה מכם הלכו לפייס את החברים שלהם?

והוא הסכים?

הוא הסכים?

היה דברים שלא.

הבנתי. היה דבר אחד שלא. מה עשית?

השארת את זה ככה.

ההלכה אומרת שאם חברך לא רצה להתפייס על דבר מסוים שעשית לו,

אתה צריך להביא שלושה רעים,

ללכת אליו,

ואתם ביחד לנסות לפייסו.

אם זה לא עזר,

מביא עוד פעם שלושה רעים ומנסה לפייסו.

אם זה לא עזר והוא לא נתרצה,

אתה מביא עוד פעם נגלה של שלושה רעים

ומנסה לפייסו.

ואם גם זה לא עזר,

אז הוא אכזרי ואתה פטור.

אבל,

שמת לב כמה פעמים אתה צריך לפייסו?

יופי.

וזה בחברו,

בריבו,

ברב שלו אפילו אלף פעם,

צריך ללכת ולפייסו.

כי אם אין מחילה והוא מקפיד,

שמרחם.

כמה מאתנו עושים את זה? הגאווה לא נותנת.

וואלכ, דיברתי אתו, אמרתי לו, לא רוצה,

לא רוצה, לא צריך, מה, לא צריך, יאללה, לא.

התורה אומרת, אין דבר כזה. בטח, אדם עשה פגיעה לחברו, זה לא צחוק.

היה אחד עצבני.

מה זה עצבני?

עשרות פעמים היו הוא מתעצבן,

אבל קול עצבים זה צעקות ומשהו שמרחם.

אבא שלו אמר לו, תשמע, יש לי תרופה בשבילך.

אתה רואה בחצר, יש לנו דלת שמה, של המחסן?

כל פעם, קבל על עצמך שאם אתה כועס,

אתה מייד רץ לדלת,

לוקח פטיש ומסמר,

דופק מסמר.

עוד פעם כועס,

עוד פעם הפטיש ומסמר, דופק עוד מסמר.

מסכים או לא מסכים, אני מוציא אותך מהכעס, תזכור. אני אומר לך,

הבן הסכים.

ביום הראשון דפק 43 מסמרים.

אבל אתם יודעים מה זה לרוץ כל פעם לחצה?

לדפוק מסמר.

ישר אחרי שהוא דופק, הוא עוד אחד דופק כי הוא עצבני על זה שהוא רץ לדפוק מסמר.

ביום השני,

עוד כמה עשרות.

אחרי כמה חודשים,

מתמעט בודדים,

עד שאחרי כחצי שנה, מסמר אחד.

שבועיים, בלי לדפוק מסמרים.

זהו.

נרפא.

אמר לו, אביב, עכשיו אתה רוצה

שאתה תישאר כך?

כל יום שיעבור,

תלך, תוציא מסמר אחד.

כל יום תוציא מסמר אחד.

עברו כמה שנים,

הוציא את כל המסמרים.

ביום האחרון שהוא הוציא, והוא לא כועס,

די, הוא כבר לא כועס,

אמר לו האביב, בוא,

בוא נלך לחצר.

עמדו מול הדלת,

אמר לו, מה אתה רואה?

אמר לו, דלת מלאה חורים.

אמר לו, תבין, בני,

כשכעסת,

תקעת מסמרים באנשים,

ואפילו אם יום אחד תוציא אותם מחורים,

לא תוכל לסתום.

אדם הולך לפייס את חברו.

כן, תקעת לו מסמר יום אחד.

אמרת לו את מה שרצית לפני כולם.

יום אחד אתה בא ואומר לו, סליחה, אני מבקש סליחה, וזה, וזה, וזה.

נגיד שהוצאת את המסמר,

אבל חור נשאר.

קשה מאוד לסתום את החורים אצל אנשים. הם זוכרים, זוכרים.

ואם לא פייסת אותו עד כדי כך שהוא יתרצה באמת,

לא עשית מאומה.

אם הוא אמר לך רק סתם,

מחול לך,

מחול לך, והוא לא התכוון בליבו,

אין לך מחילה.

אתם שומעים עד כמה זה חמור.

והקב' ברוך הוא לא מכפר.

לא מכפר.

אתה יכול לבכות לקדוש ברוך הוא, זה לא יעזור לך.

חייבים.

אז קודם כל, מי שחכם,

מכרמל אבא ישתדל לא לעשות דבר כזה.

למה? כי סיפור גם לקבל סליחה אחר כך. שמישהו יקבל את הסליחה זה גם כן קשה. סיפור בפני עצמו. קשה לבוא ולבקש סליחה,

וקשה גם לשכנע את השני שבאמת הסליחה כנה.

אז בשביל מה להסתבך?

ואחר כך לא מבינים למה יש צרות,

ייסורים, מחלות, ביזיונות.

מידה כנגד מידה, הקדוש ברוך הוא

תופר לכל אחד,

שום דבר לא נופל סתם.

אבל תדעו לכם,

מי שזוכה להיות בן אדם לחברו בסדר,

זו ההגנה הכי גדולה, אפילו אם הוא רשע גדול.

רשע גדול.

חבור עצבים אפרים הנח לו.

אפילו שאפרים היו מחוברים לעבודה זרה, ועבדו עבודה זרה,

אבל כיוון שהם היו מחוברים יחדיו,

הנח לו.

המקטרג לא יכול לפגוע בהם.

בדורו של אחאב

היו יורדים למלחמה ונוצחים,

והם עובדי עבודה זרה כולם.

אבל כיוון שלא היו ביניהם דלתורים,

מספרי לשון הרע,

אפילו שהם עבדו עבודה זרה, ניצחו בכל המלחמות.

בדורו של שאול, שהיו צדיקים,

יורדים למלחמה, מפסידים.

למה?

כי יהיו ביניהם מספרי לשון הרע, בין אדם לחברו.

אתם מתארים לכם עד איפה?

בכל העם שפה אחת ודברים אחדים.

בונים מגדל

ורוצים שראשו יהיה בשמיים, נגד הקדוש ברוך הוא,

ועתה לא ייבצר מהם אשר יזמו לעשות.

צריך, הקדוש ברוך הוא, לרדת

ולבולל את שפתם,

כי אי אפשר לגעת בהם. כולם ביחד,

אפילו לעבירה, אבל ביחד

זה שומר עליהם.

אתם שומעים?

אז אם ביחד לטוב,

אין שמירה יותר גדולה מזה.

אבל אם זה בודדים,

גם חלש עובר.

כשאנחנו בודדים וכל אחד דואג רק לעצמו ולאינטרס האישי שלו,

הוא חלש.

בקלות המקטרק שובר אותו לחתיכות.

אבל אם הוא מחובר לאחרים,

אחד מגן על השני מעצם היותם מחוברים יחדיו.

ובפרט אם זה לטוב.

יהודים פה שהחליטו לתרום בשביל להציל אלף משפחות,

הם יתחברו למשפחה גדולה עכשיו,

משפחת שופע.

למיליון בתי אב שיזכו להיות מחוברים בחודש אלול לפני ראש השנה.

זה חיבור טוב.

אשריהם שזכו.

אדם צריך להיות מחובר לדברים גדולים.

להיות מחובר לעוד יהודים.

להיות מחובר למצווה.

כוח החבורה גדול מכוח היחיד.

אני מרים

25 קילו,

וחברי 25 קילו, כל אחד בנפרד.

אבל שנינו ביחד מרימים 70. כוח החבורה גדול.

טובים השניים מן האחד.

בעכות המשולש לא במהרה יינתק. ואם זה עוד שלושה, וואי, וואי, וואי. לנתק דבר כזה זה סיפור.

זאת אומרת, אנחנו צריכים לחפש בעיקר

לעבוד כרגע

על בן אדם לחברו. אם בזה נצליח, בן אדם למקום זה בקלי קלות.

וזו העבודה של חודש אלול. לראות איך אנחנו מתקנים את עצמנו בכל מה שאפשר

בבן אדם לחברו.

זאת העבודה.

כן, בבקשה, שם שאלה.

ערב טוב.

רציתי לשאול את הרב, אם יש מצב שאתה נמצא במקום מצוים עם בן אדם,

ואתה יודע שהקשר שלך איתו הוא לא מועיל לך.

השאלה, האם אתה צריך להתפייס איתו, או להשאיר את המצב ככה רגוע ולא לראות אותו?

לא מועיל

זה לא מזיק.

אם זה מזיק, ודאי שלא צריך.

לא מועיל זה לא שלא צריך להתפייס.

אפשר לשמור על שלום-שלום, כמו שאומרים, ולא יותר מזה. אין חובה להיות מחוברים באהבה דמיונית שלא קיימת,

או בדברים שבעצם לא מועילים לאף אחד,

או שגורמים להיזק בזמן או באיכות החיים,

לשמירת מצוות וכו'. זה לא.

אבל מה,

שלא יהיה תרעומת,

שלא יהיה צער,

שלא יהיה סכסוך,

שלא יהיו דברים שאסורים.

זה צריך לדאוג, שלא יהיה.

ואם היה,

לפייס.

ואחרי זה לא חייבים.

קשר חם,

אבל צריכים שלא יקפידה,

שאף אחד לא יקפיד על השני בדברים מסוימים.

ואם אני יודעת שבכל זאת, הצד השני, אם אני אגיד אפילו שלום-שלום,

זה עוד פעם יהיה

כמו שהיה בעבר וכו'.

אם את מתכוונת על דברים שבינו לבינה,

אז אם זה בינו לבינה וזה דברים שהם אסורים, ודאי שאסור.

ואם זה בינה לבינה,

וזה דברים שאחר כך נגיד יהיה רכילות ויהיה כל זה,

צריך למנע, להתחמק עד כמה שאפשר, בלי שיורגש.

בחוכמה.

אבל אם נתקלים,

לא להעלים עין בכוונה,

כי אז מרגישים עוד יותר, וזו פגיעה בפני עצמם.

טוב. תודה.

כן.

בבקשה.

זה במסגרת בקשת הסליחה מהרב.

אם פגעתי ברב

בזמנים שהייתי איתו, אני מבקש סליחה מכבוד הרב.

מחול לך, מחול לך, מחול לך, אמיתי.

אז ככה, יש לי שני שאלות לכבוד הרב.

השאלה הראשונה היא במסגרת אחדות עם ישראל.

כמו שאמר רבנו, בדורו של אחאב היו יוצאים להכרה ואינם נוצחים. אחדות עם ישראל הייתה מעל הכול, לא היה ביניהם מספר לשון הרע.

אנחנו נמצאים בתקופה שבה יש לנו מספר רב של רבנים, מספר רב של דעות,

ואם נלך גם אחורה, לתקופת התורה שבעל פה, לתקופת הגמרא,

היו הרבה רבנים ולכולם הרבה דעות,

ורוב הקושיות,

לא רוב הקושיות,

חלק מהעניינים שלובנו בגמרא, הסתיימו בתיקו או קשיא,

והרבה עניינים פשוט לא הגיעו לפתרון.

זאת אומרת, השאירו אותם כמות שהם, תשביעי, יתרץ קושיות ושאלות, או קשיא,

אין פתרון לזה.

עכשיו, כל הדברים האלו,

למעשה מובילים. זה, ועשית כל אשר הראו לך,

זה תורה שבעל פה, זה כמו תורה שבכתב.

תורה שבכתב לא הייתה בה מחלוקות. היא אמת צרופה,

אף אחד לא אומר שיש דעה אחרת ממה שרשום בה.

אבל לעומת זאת, תורה שבעל פה,

ריבוי המחלוקות וחוסר פתרונם,

יחד עם זה שהיה גם את רבי עקיבא,

שעליו אמר משה רבנו, בידו תינתן תורה ולא בידיו,

אפילו רבי עקיבא

טעה בבר כוכבא, בר כוזיבה,

ואמר, הוא המשיח.

רבי עקיבא,

הגדול מכולם, פשוט מאוד העיד על משיח שהתברר כמשיח שקר.

איך זה מתיישב עם השאלה ועם הציווי,

ועשית כל אשר הראו לך, ועם

המצב שבו יחד עם כל הכשרויות,

זה עטרה וכל הכשרויות בנוסף לזה,

הכשרות הזו, הם דוחים אותה, הכשרות הרב רובין, אלה דוחים אותה, כל אחד דוחה כשרות אחרת.

איך זה מתיישב עם אחדות עם ישראל,

עם אחדות...

שאלה טובה, מקיפה, והתשובה פשוטה.

כתוב, אחרי רבים להטות.

ואחרי רבים להטות, פירושו, גם במקום שיש מחלוקת יש כללים,

וגם כשיש תיקו יש כללים.

וגם כתוב לנו שבמקום שזה מצוות מן התורה לחומרה,

במקום שזה מצוות רבנן לכולה.

מתי זה נאמר? מתי שיש ספקות או שיש מחלוקות.

ואנחנו הולכים על פי זה,

ויש לנו שולחן ערוך שאומר לנו בכל, מכל כל, לאחר כל הדברים שאמרת, איך מתנהגים מהבוקר עד הערב כל החיים, כל השנה.

אם אנחנו מקיימים את השולחן הערוך, אנחנו סגורים 100%. ומה שרבי עקיבא טעה,

ודאי שאדם יכול לטעות.

לכן הרמב״ם אומר,

שמה שהיה אצל רבי עקיבא,

זה היה משיח שהיה ראוי להיות משיח.

אבל יש דרגה יותר מזה, זה נקרא משיח ודאי,

ומשיח ודאי זה מי שיבנה את הבית השלישי,

ומי שיקבץ את כל נפוצות ישראל, בנוסף לזה שילך בדרכי דוד אביו,

ויחזיר את כולם לאיתן התורה,

וכן הלאה, כל מה שכתוב שם בסוף

ילקוט מלאכים.

מה שהיה בבר קוזיבא זהו סימנים אכן של משיח,

אבל הוא לא היה משיח ודאי, בסופו של דבר. והיו כאלה שאמרו לרבי עקיבא בזמנו.

עוד יצמחו עשבים מלחייך עד שיבוא.

זאת אומרת, אתה תיפטר, תהיה בקבר, יצמחו צמחים

עד שיבוא.

בסדר.

זה היה,

רבי עקיבא זה לא מוריד, כי הוא זה מגודלו בתורה ומצדקת דרכו.

ולגבי אחדות ישראל,

צריך לדעת שזו הבעיה הכי חמורה שלנו, כמו שפתחנו בהתחלה,

ששנאת חינם עדיין מפרידה בינינו ומשאירה אותנו בגלות,

ואנחנו לא מצליחים.

זו העבודה של היצר הרע.

הוא יודע הפרד ומשול.

כמה שהוא יכול להפריד יותר, זה מה שהוא עושה.

ואכן, אפילו אם אדם מוצא דופי אצל השני,

הבעיה שלנו היא שגם אם מוצאים דופי קטן,

דוחים מכל וכול לכול.

ולא כך צריך להיות.

אם יש דופי קטן,

אז צריך לראות את הדופי כדופי,

והשאר בסדר.

בנוגע לכשרויות,

אז נכון שיש שומר כך ויש שומר אחרת,

אבל כל אחד שידו משגת ויכול לבדוק, יבדוק,

ואם לא, יסמוך על ריבו.

ואם ריבו אומר לו שהוא יכול לאכול מזה,

הרי הוא סומך על ריבו,

ובזה הוא פתור.

אז יש כללים.

תודה רבה. נקודה שרציתי רק לשאול על הנקודה הזאת,

מכיוון שיש ריבוי כשרויות,

והמחלוקות שנוצרות בגלל זה, זה לא תורם לאחדות שלנו.

ואני מאמין שאנשים,

ככל שאנחנו אנשים מייצגים את התורה,

הם צריכים להורות את הדרך הכי חשובה בעם ישראל, שזו אחדות. זה מה שלמעשה הרב עושה. כן, אבל זה לא קשור לכשרות.

כי אפשר להגיד אותו דבר גם על כתיבת ספר תורה ועל כתיבת מזוזות

ועל משרד השיכון, אלה שבונים דירות באשדוד לחרדים, אלה שבקריאת ספר, ועל המחירים שביניהם.

ואפשר להגיד על כל דבר מחלוקות וחילוקי חילוקים בלי סוף. מה זה קשור לתורה?

תקיים תורה ומצוות,

התורה אומרת לך איך להתנהג.

על פי התורה אשר הראוך אמרת בעצמך,

עשה לך רב, והסתלק מן הספק.

אבל רב,

שהוא באמת רב,

לא כל אחד לוקח את מי שמתאים לו,

רב, תלמיד חכם, שיושב באוהלה של תורה תדיר,

מפורסם במעשיו הטובים,

אין עליו שם רע, חלילה,

או מעשים לא טובים,

אדם כזה שהוא נקי, סטרילי,

אתה שומע לו,

לא תצא תקלה.

תודה רבה. עכשיו אני אשאל את השאלה השנייה.

אז כך, רבנו גרשום אסר לפני יותר מ-1,000 שנה איסור לשאת יותר מאישה אחת.

אנחנו נמצאים בתקופה שבה שטיפת המוח והתעמולה החומרית היא עצומה מאוד,

והכלים להתמודד עם היצר הם מאוד מועטים לפי מה שניתן לנו היום,

ואילו היינו משתמשים בהיתרים שהתורה נותנת לנו להתמודד עם היצר,

היינו יכולים לנצל אותם בצורה יותר אפקטיבית.

על מה אני מדבר?

התורה מתירה לנו לשאת יותר מאישה אחת.

התורה מתירה לנו שברכית אצל המלחמה על אויביך, וראית אישה יפה תואר,

ולקחת שיוויון.

יש.

היום,

שלושים שנה,

יותר מ-30 שנה לאחר שחרם דה רבנו גרשון פקע,

אף רב לא מנסה להתיר את זה,

אף רב לא קם ואומר שהפתרון למלחמה ביצר

תהיה דרך הצורה הזאת, ולמעשה עם ישראל נגרר

למציאות שאנשים חוטאים,

לצערי הרב,

ולא בגלל שהם רוצים באמת לחטוא, אלא מכיוון שהמציאות הקלוקלת ששוטפת אותם

מביאה אותם למצב שבו הם לא מסתפקים,

לצערי,

בישות, באישה היחידה שאיתם.

וזה דבר ידוע. עכשיו,

למה אף רב לא קם ואומר,

חרם רבנו גרשון פקע,

העניין הזה הותר, כבר עברו יותר מ-30 שנה,

לטפל ביצר בצורה שבה התורה מתירה לנו, והתורה מתירה לנו,

למה אף אחד לא עושה את זה?

משום שאז יהיו לך שני צרים.

ואתה צריך להבין דבר נוסף,

משביעו רעב,

מרעיבו שבע.

בדיוק הפוך.

כמה שתמעט, יש סיכוי שתשבע.

כמה שתשביע, תהיה עוד יותר רעיל.

וזה אמרה התורה במפורש.

וחוץ מזה, אישה שנייה נקראת צרה,

צרתה של חברתה.

ואנשים לא מסתדרים עם אחת,

אתה רוצה שיסתדרו עם שתיים?

בקיצור,

הרבנים יודעים קצת יותר.

ודילה חכימא ברמיזה.

מקבל את דברי הרב, אבל באמת, זה עניין באמת מהותי. אם היית תימני, היית יכול לקחת שתיים.

כי התימנים לא קיבלו את חרם רבנו גרשון.

ידוע, אבל עכשיו חרם רבנו גרשון עבר, יותר מ-30 שנה. הוא אמר אלף שנה, ואחרי זה... תעשה הסבה לתימני.

תודה רבה, כבוד הרב. כל טוב, כן.

שם, שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני בכלל לא רוצה לשאול שאלה כל הערב הזה.

אני הגעתי לכאן אחרי שנמצאת באיזה בית דתי,

נמצאת שם הרבה זמן, ואני לא הייתי קשורה לדת בכלל.

אם אפשר להגיד שהייתי גויה, הייתי גויה.

ואני רואה הרבה קלטות שלך,

ועושה לי משהו שמשיכה לדת.

התחלתי להתעניין המון,

שואלת המון.

אף פעם לא ידעתי מה זה סעודה שלישית, סעודה זה,

וסעודה זה, וכל הדברים האלה, ונדבקתי בזה.

ביום שבת, כאילו, איפה שאני נמצאת זה צדיקים, והבת שלה,

שאני נמצאת אצלה, נמצאת פה. ואמרתי להם, אני הולך לראות את הרב אמנון יצחק.

אז אמרו לי, המלאכים רוקדים למעלה שעתי שם.

בפני מאיפה שאני באתי,

כאילו, המלאכים נרקדו.

אני רוצה לקבל ממך ברכה,

שתיתן לי לחזור בתשובה ולראות את הדת.

רק את זה אני מבקשת.

בשמחה רבה.

מה שמך ושם עמך?

הייתי רוצה את אבא שלי ולא את אמא שלי.

אין בעיה.

חנה בת עמרם.

חנה בת עמרם,

השם יזכה אותך לחזור בתשובה שלמה באהבה מהרה. אמן.

כן,

שם שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

אני בא לתשובה,

וכמה שאני מתחזק,

יש יותר בעיות בבית.

ברוך השם.

ברוך השם.

ויש לי עכשיו נכה בכיסא גלגלים כבר כמה שנים,

וכל הזמן היא חושבת שבגללי זה,

אין שלום בבית.

ואני רוצה שתברך אותה, שיחזור לתשובה שלמה,

וקמה מכיסא גלגלים והלכה כמו שהיה לפני כמה שנים.

הבנתי. ולמה היא חושבת שזה בגללך?

אולי היא יכולה לענות.

מוכנה לשים כיסוי ראש?

כן.

בעזרת השם.

צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צמחה צ

יגידים, וכן אדום עמית אני שואל.

ואלו אלוהינו אפילו, אפילו שבשום האגידים.

ונזכור ונזכור ונזכור ונתעת באשר, ואיום. אם את יכולה לברך, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

ברוך אתה.

ברוך אתה, אדוני. אלוהים.

ולכן המלך הלאה. שהחיינו.

שהגיענו. והגיענו. הגיענו בזמן הזה. אמן.

מה השם בשם האמא?

קוראים לה,

היא נולדה ונתנו לה שם צביה. צביה.

אבל קוראים ברוסית סוויטה, סוויטה, כל הזמן.

סוויטה, סוויטה?

סוויטה קוראים ברוסית. צביה, סוויטה,

בת אסיה אסתר.

השם ישלח לה רפואה שלמה וישועה קרובה מהרה!

אמן!

אהיה לו אלוה הלבינו,

הובילו שם השמיים.

כן, שאלה.

בוא.

ערב טוב, כבוד הארץ.

ערב טוב.

דיברת על צדק ועל החבילה של קש.

לדעתי אלה שני יסודות שהם חשובים בעם ישראל,

והאחדות בעם ישראל

צריכה להיות אם יש צדק בעם ישראל.

בצדק

אני מדבר, לדוגמה,

על פרשת ילדי תימן.

אם יהיה צדק בפרשת ילדי תימן,

אז אנשים יוכלו להסתכל אחד על השני בעין בצורה שווה,

כי אחרת הכול יהיה מזויף.

האם כבוד הרב

עושה משהו בנושא?

קודם כול, אם זה תלוי רק בילדי תימן, אז יש גם ילדי טהרן,

המרוקאים שהגיעו והגיעו לטהרן, אתה צודק.

ויש עירקים, ויש עוד הרבה שסבלו. כבוד הרב, אתה צודק.

76% זה פרשת ילדי תימן, לכן זה נקרא. אבל יש גם פרסים, ויש עירקים, ויש מרוקאים, ויש גם אשכנזים.

אוקיי. אבל הפרשה היא פרשת ילדי תימן, כי זה נכלל בתוך זה.

אני שואל, אם כבוד הרב עושה משהו בנושא, להוציא צדק.

בוא, אני אסביר לך.

צדק

משמיים נשקף,

אבל אי-אפשר למצות את הצדק בעולם הזה, לצערנו הרב, עד ביד גואל צדק.

עד ביד גואל צדק.

גואל צדק.

כשיבוא גואל צדק, יהיה צדק. עד אז השקר חוגג.

אלמא דשקרא זה.

עכשיו אתה מבקש שיצא הצדק.

איך יצא הצדק אם אלה שעושים את העוולות עדיין נמצאים בתוכנו ולא רוצים שיצא הצדק,

ובכוחם להסתיר את הרשע?

אז אתה לא יכול להוציא את הצדק. אז תציף אותו,

תדבר עליו.

אז לדבר לא צריך. אין אף קלטת שלך על זה. לא, אתה טועה. יש קלטת מספר עשר שדיברתי עליה. סליחה, אני חוזר בי.

כבר מספר עשר,

לפני הרבה הרבה שנים שדיברתי על פרשת ילדי תימן. אני ביקשתי, לא היה.

מה ביקשת?

אתה קלטת על פרשת ילדי תימן, אמרו לך. נגמרה, חטפו אותה גם.

אז תעשה.

זה קלטת תימנית.

היא גם מהחטופים. כבוד הרב,

זה רק מראה כמה חשוב שזה יהיה.

אבל אתה צריך לדעת דבר אחד,

טחנו את הנושא מכל כיוון,

גמרו על בן אדם אחד גם כן,

ועשו כל מה שרק אפשר בשביל שהפרשה הזאת לא תגיע תמיד לפשרה.

בשביל זה אתה השליח, כבוד הרב. אבל רוב העם,

רוב העם, יודע מה היה.

עכשיו, רוב ההורים גם לא רוצים

לפתוח את הפרשה בצורה כזאת שרוצים להיפגש עם העבר כמו שהוא, ונוח להם גם להשאיר את זה כמו שהוא. בלי כל קשר, מדינת ישראל צריכה לקחת אחריות.

השאלה הזאת זה משנית.

מה זה תיקח אחריות? תיקח אחריות לפשע הזה. שמחר מה? שתודה שגנבו ילדים, שתודה שגזלו את הנכוש. אתה לא צריך אותם שיידעו, יודעים.

לא, לא מספיק. היא צריכה לקחת אחריות. מי זה היא? המדינה.

מי זה? המדינה. מי זה? המנהיגים.

מי אלה?

תגיד שמעון.

שמעון פרס.

או, בוא נגיד לו, שמעון, אתה שומע?

הוא מבקש שאתה תגיד שלוקח אחריות. אני מבקש ממך להגיד את זה. לא יכול להיות אצלנו. הנה, אמרתי, שמעון,

הוא מבקש שאתה תיקח אחריות.

טוב, נשלח לו את הקלטן, נראה אם הוא ייקח.

תודה רבה.

כן, פה.

כבוד הרב,

דיברת בהתחלה על זיכוי הרבים,

ושהרב מכתת כבר 25 שנה את רגליו מעיר לעיר ומארץ לארץ.

ואני יכול להגיד אישית שאת רוב חוכמתי אני קיבלתי מהרב, שיחיה.

ורציתי לשאול אותו, להגיד לו, ראיתי משהו שממש בקונטרסים מזעזעים של דעת אמת,

ששם הם תוקפים מכל זווית ומכל נקודה את תורת עמנו ואת המסורת שלנו.

מכיר.

הרב בטח מכיר את זה. גם היום ראיתי תשובה של הרב סגל באתר של הרב, שם, על הקינה.

במקרה ראיתי על הקינה.

ניפוץ או שיקוץ?

כן.

ורק רציתי להגיד שהתשובות שהרב, דוגמה כמו דוב שטיין וכמו הרב סגל, שהם נותנים שם,

זה לא מניח את הדעת במאה אחוז התשובות.

ורציתי לשאול, מה הרב אומר על החובות האלה? ממש חובות מתועבות,

שיש מן הן, אני רואה אותן עכשיו לכאורה בתור השגות.

אני מאמין ואני מקווה, אני רוצה לקוות שיש להן תשובות, למה זה דברים שממש כואבים לי על בכי, הדברים האלה. ולא לי, ולהרבה אנשים כואבים על בכי.

זה ממש כואב. קיצורו של דבר,

חרטא ברטא.

אבל שם זה טענות קשות, טענות נראות אמיתיות. למי שלא יודע תורה,

וזה קושייה.

הנה, הוא גם הקשה קושייה על רבי עקיבא,

ולכאורה, תאמין, איך יכול להיות שרבי עקיבא יטעה?

גם משה רבנו טעה.

משה רבנו טעה,

אמר לו הקב' ברוך הוא, דיברתם אל הסלע, והוא טעה.

אברהם אבינו טעה.

הוא אמר בה, מה אדע כי יירשנה?

והוא נענש בזה שזרעו ארבע מאות שנה.

והארון טעה בעגל, הוא התכוון לטובה, והוא טעה. אז מה, אנחנו לא מלאכים.

פירושו של דבר,

התורה נמסרה,

אנחנו לוקחים את מה שנמסרה,

ולא כל דבר אנחנו יכולים להבין גם,

כי אנחנו בסך הכול אנשים קטנים,

ומנת המשכל של כולנו לא דומה.

יש כאלה מבינים יותר, יש כאלה מבינים פחות,

ומי שבין פחות לא צריך לכעוס שהוא לא מבין 100%.

אבל אם זה עבר 3,300 שנה,

עם הכנים האלה, ועם הכול,

וכולם הסתדרו עם זה, רבי שמעון בר יוחאי,

ורבי עקיבא, והנביאים, והאמוראים, והסבוראים, והגאונים,

ורשי, והרמב״ם,

כולם הסתדרו,

עד שבקונטרסט של האפיקורס הזה,

הזנה. וזה מה, מערפייך ומחריבייך ומחצייה, הוא יצא מישיבה.

הוא יצא מישיבה. הוא לא יצא מישיבה. הוא היה בישיבת רכסים. זה מה שהוא מספר.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, אנחנו לא מתמוטטים.

עמדו גדולים ממנו וחכמים ממנו ומחכמי יוון,

ובסדר, מסתדרים. אבל זה יוצר בעיות הלכתיות, כמו בנידה, וכמו, לך,

לנו לא נוצר שום בעיה, אנחנו פשוט לוקחים את הקונטרסים,

שורפים אותם ומעיפים אותם עם המאוורר, וזה נגמר.

זה הכול, לא צריך.

יש עוד קונטרסים של אחרים גם,

לא בעיה.

כן, או מאחורה.

בבקשה. תודה רבה רב.

ערב טוב, כבוד הרב. גם לך.

אני בחור שכבר כמה שנים בתהליכי תשובה,

וכבוד הרב אמר בהתחלת הערב שצריך לקרב את מי שסובב אותו.

אני מנסה לקרב את החברים, את המשפחה בעיקר, וזה קשה להתמודד עם המשפחה, בעיקר כשהאימא היא ממש לא נגד לגמרי, אבל היא לא בעד, למשל, שתיפתח,

אני רוצה לתת לה קלטות של הרב, והיא לא מוכנה לשמוע אפילו.

אני בטוח שזה יפתח לה קצת את המחשבה,

האחים, דודים, אבא, סבתא,

סבתות,

שיחיו.

והשאלה שלי, אם הרב יכול לתת איזה עצה, איזה דרך לעשות את זה,

כדי שנוכל לעשות את זה בדרך טובה. אני אגיד לך, קודם כול,

כשמפצירים מדי, יש התנגדות.

רואים שאנשים לא מעוניינים, לרדת מהעניין

ולדאוג שזה יבוא מסביב, לא באופן ישיר,

או בהנחת הדברים,

ולשכוח אותם באוטו, בבית, בזה, בלי לגעת, בלי להגיד את זה. הדברים של הקדושה כאילו?

כן. אתה שם קלטת וידאו, מניח אותה,

שם טייפ בטעות, כאילו באוטו, שוכח פה.

מהסקרנות, לפעמים בן אדם מתגרה ככה לבדוק, לשמוע.

סיפר לי פעם שלומי שבת,

איך הוא התוודה על הקלטות שלי.

אתה יודע איך פעם נתנו לו את זה לאוטו?

הוא שם את זה בצד וזהו, זה שבועות ישר שם. יום אחד, ככה, בנסיעה, הוא אמר, בוא נשמע.

איך שהוא שם את זה, שמע צעקות,

בוא, בוא, בוא, אמר, עזוב אותך, סגיא, שם את זה בצד.

עוד כמה שבועות, עוד פעם, בוא נשים. עוד פעם, נפל לו קטע, עוד פעם צעקות,

הוציא את זה.

פעם שלישית אמר, אני חייב לשמוע עד הסוף על מה הוא צועק.

שמע ונתפס.

נתפס,

ומאז הוא שומר שבת.

זאת אומרת,

אתה לא יודע איך זה יבוא,

אבל

הייתה אישה אחת שסיפרה לנו שהיא קיבלה פעם קלטת,

והיא שמה אותה במטבח,

מעל אהרון מטבח, למעלה.

אם היא שמה או זרקה, אני לא יודע, אבל היה למעלה.

אחרי שבע שנים בניקיון של פסח,

היא הורידה את זה,

שמה בטל, כל המשפחה חזרה בתשובה.

שבע שנים זה היה למעלה.

אחד סיפר לנו,

הוא מודד כבישים,

אתה יודע,

הכבישים שמים את

הציצים שם מאחור,

הוא מצא קלטת זרוקה בצד, כנראה איזה שמאלני נסע,

העיף אותה בדיוק בשבילו.

הוא מצא אותה, חזר בתשובה.

ערבייה מירדן

מצאה קלטת שלי בפח זבל,

קרועה,

הדביקה אותה והתגיירה.

היא מדברת באחת הקלטות שלי, שומעים אותה בירושלים.

גיירת צדק היום.

אתה לא יודע מאיפה זה יבוא, אתה תזרע.

גם העיקר שהוא זורע,

הוא לא יודע כמה יצמחו מתוך הזרעים,

אבל צריך לזרוע,

והקב' מצמיח אישועות.

אז לא לעשות משהו... לא משהו ספציפי וישיר, בפרט שיש התנגדות כרגע.

דבר נוסף אני אלמד אותך,

שלפעמים מחזירים בתשובה בהתנהגות ראויה.

אתה לא עושה כלום, אתה דוגמה טובה,

זה עושה את הכול.

זהו.

הדיבור שלך, ההתנהגות,

היחס הסלחני,

איך שאתה מתנהג, איך שאתה מדבר, איך שאתה מפייס,

זה עושה יותר מהכול.

זה ממוסס אפילו את האויב.

לשון רכה תשבור גרם.

עצם, גרם זה עצמות.

בלשון רכה אפשר לשבור אפילו עצמות.

שומע?

איך ניצח יעקב אבינו את עשיו?

עשיו

בא עם 400 איש.

מה זה, ראשי גייסות?

להרוג את אחיו.

להרוג.

נו, איך הוא ניצח אותו?

שלח לו שליחים,

וכל פעם היו אומרים,

מעבדך יעקב

לאדוני עשיו.

מעבדך יעקב

לאדוני עשיו.

מה הוא שומע?

אדוני, עבדך.

אנא עבדך.

עבדך.

אדוני, אדוני, אדוני.

פירק אותו.

איך שהם נפגשו?

ויחבקהו.

עשיו, עשיו.

גורילה.

חבק אותו. אחי, איפה היית?

למה?

אדוני עבדך.

אדוני עבדך.

מה, ייתן לו מכות?

הוא אומר, זו בושה, יצחקו עליו. הוא אומר שהוא העבד שלך.

מה דבר בצדו?

מילים בקטנה.

ההוא יכול לתת ברכה למשפחה שיאכזרו את שולחן. בטח, בטח.

כל המשפחה אתה רוצה? כן, בטח. מה המשפחה?

משפחת לאטי. לאטי.

יש לאטי אחד או יש כמה?

כל הלאטי שיש זה אנחנו.

הבנתי.

מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה וכל הקהילות הקדושות והטהרות, הוא יברך את כל משפחת לאטי באשר הן,

שישובו בתשובה מהרה, אמן.

אמן.

תן לו פה.

ערב טוב לכבוד הרב. חרב טוב.

אני, מה זה אני מתרגש, שאני מדבר לכבוד הרב.

אני רציתי שכבודו, קודם כל, תבור לחצונו בז' שאני אחזור בתשובה שלהם.

וגם תברך אותי שבזל השם, שהשנה הזו

לזכור לחופה ומעשים כזה, שבזל השם בזכות התפעלה שלך כבוד הרב.

אתה רוצה זיווג?

זה זיווג מן השמיים בזכות כבוד הרב.

ואתה רוצה תשובה שלמה?

גם.

לכל המשפחה.

הבנתי. ואין לך ציצית.

בבקשה?

אין לך ציצית.

בוא, בוא.

שנייה,

מה מסובבה רב?

ואומר,

ברוך לך אדוני אלוהינו את העולם,

שהכיונו וגאונו וגאונו לזמן הזה.

אמן.

מנשה בן איראן ישוב בתשובה שלמה, הוא וכל משפחתו מהרה,

ויזכה לזיווג הגון הראוי לו לבנות בית נאמן בישראל. אמן.

אנחנו אוהבים אותך,

הכל זו איסטור נוחות.

אנחנו אוהבים אותך,

אף לא אוהבים אותך, אנחנו אוהבים אותך.

ברכה, בת חממה יונה.

השם

יזכה אותה לזרע חי וקיים מהרה.

יהודים יקרים, יש לי הפתעה.

בחוץ מחכה אוטובוס

לאחר ההרצאה

לאלה שמעוניינים לעבור חוויה שעוד לא חוו אף פעם,

האוטובוס ייקח אתכם ויחזיר אתכם

לישיבת פונוביץ' בבני ברק,

ושם תהיה לכם דרשה קצרה מאחד מהרבנים החשובים בבני ברק,

וסליחות למי שמעוניין שם,

בעזרת השם,

בהיכל התורה של פונוביץ', הישיבה הגדולה בעולם.

חודש אלול,

חינם.

נסיעה, אוטובוס,

וחזור.

אז מי שירצה בסוף הערב, בלי הרבה שאלות, לטוס לתוך האוטובוס

בנוסעים לשם.

כן, שם אנשים, בבקשה.

מי שירצה למלא טפסים לשיעורי תורה או דברים כאלה, אנחנו יכולים לעזור בזה מאוד מאוד.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני קצת מתביישת לבקש את הבקשה שלי, אבל יש לי גם שאלה וגם בקשה.

שאלה ראשונה, אני ארבע שנים כמעט נשואה,

ואחד הדברים החשובים לי היום זה הזוגיות.

ואני חושבת שאני משתדלת מאוד לכבד את הבעל בכלל, כל מה שקשור לבית.

וכנראה שאני עדיין מרגישה שזה לא ממש התבטלות,

ובוא נגיד להיות ממש אשת חיל, איך עושים את זה,

והכי טוב.

והדבר השני זה הבקשה שהרב יברך אותי להיות אשת חיל,

כי אני רוצה לבוא גם מזכויות בכלל לשנה הקרובה,

לבנות בית כמו שצריך, יהודי.

איזו אישה כשרה העושה רצון בעלה?

אם האישה עושה את רצון בעלה,

כמובן, על פי תורה, אם הוא אומר לה דברים שאסור על פי תורה, זה לא מדובר,

אבל אם היא עושה את רצון בעלה, זו אישה כשרה,

ומן השמיים יזכאו אותה להרבה דברים.

אז בכל זאת הרב יברך,

כי הוא גם בירך אותי לבן זכר,

וברוך השם ראינו את הברכה.

אז אני בכל זאת מתעקשת על הברכה.

מה השם?

דליה בת גאולה.

דליה בת גאולה ובעלה?

אורי בן ז'קלין.

אורי בן ז'קלין, תזכו שיהיה זיווגכם יפה,

משובח והגון.

תודה, כבוד הרב.

כן, הנה הוא מצביע, בבקשה, כאן.

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב.

תראה, אמרת בהתחלה שעל כל מיני עבירות שעושים בן אדם לחברו,

שאתה פוגע בבן אדם אחר,

ויש דברים שאתה גם לא יודע שאתה פוגע.

ומה אני אגיד לך, אם זה ככה,

מחכה לי שם תנורים שלמים.

תנור אחד מספיק.

לא, אז מה עושים? אתה לא יכול לרצות את כל מי שעשית.

אז אני אסביר לך מה טוב.

אם אתה מחפש בעצמך באמת,

אתה תמצא.

ומה שנשכח ממך, השם ימציא.

ומה שלא מצאת, גם לאחר מכן,

הקדוש ברוך הוא ייתן בלבם שימחלו.

אבל אחרי שאתה ממצה את כל היכולת שלך,

ואתה עושה באמת בשביל זה,

הקדוש ברוך הוא עוזר, לא מניח לאדם לצאת מפה חייו.

אם אדם רוצה לא לצאת מהעולם, זה חייב.

הקדוש ברוך הוא לא ייתן לו לצאת חייו,

כי לא יידח ממנו נידח.

זה רצון הבורא.

אבל אתה,

כל מה שידך משגת ומגעת, אתה צריך לעשות.

אבל אם תסמוך, תגיד, הקדוש ברוך הוא אוהב אותי, בטח הוא ידאג, לא, זה לא ילך ככה.

זה כמו אדם

שגזל גזלה והוא צריך להשיב את הגזלה.

אז הוא יכול להגיד, אני לא זוכר מי אני חייב. אז יש עצות, בסדר. אם אתה לא זוכר ואתה לא מוצא וכו',

אז כתוב שיעריך כמה היה החוב שלו לכל אלה שהוא גזל, אם הם לא בנמצא או לא אפשר שישיגיהם,

וייתן את זה לזיכוי הרבים.

ואז

הקדוש ברוך הוא יסובב סיבות שהם ייהנו מהכסף הזה בדרך שהוא דואג, כמו שכתוב בהרבה מקומות.

אבל אתה, חובתך לעשות כל מה שיש לעיל ידך.

בינתיים תתחיל בקרובים שאתה מכיר.

זו עבודה קשה, נכון?

לפגוע זה היה קל מאוד, זה לא בעיה. בשנייה פוגעים בבן אדם. לא, לפעמים בלי כוונה, זה לא... אבל נגיד, אני קורא את הספר לפעמים של החפץ חיים, לנצור ללשונך.

כן. אי אפשר לעשות את מה שרשום שם, אין מה ש... אפשר, אפשר. הוא החפץ חיים,

אם הוא היה יכול, גם אתה יכול.

רק מה, הוא החליט להיות החפץ חיים. אבל הוא גדל על זה, מה אני גדלתי? הוא לא גדל על זה, לא, לא, לא. אתה יודע, שלחו כמה אברכים לבדוק אותו.

דיברו איתו שעות, על הא ועל דא, ועל הא ועל דא, ועל הא ועל דא.

לראות.

לא הצליחו.

למה?

אדם שיודע מה אסור,

לא עושה.

פשוט.

אם אתה בנפש שלך, בנפש שלך, יודע שגניבה זה דבר פסול ומגונה ואסור,

אפילו אם ישאירו לך מכולת פתוחה,

כסף, קופה פתוחה,

הכול פתוח,

אתה יכול להספיק לקחת וללכת לאוטו ואף אחד לא רואה.

אם זה לא בנפשך,

אתה נקי מזה?

יכולים להשאיר אותך, תלמיד, גם באוטו של הברינקס,

ואתה לא תיגע.

אבל אם יש לך את זה,

זו הסיבה שאתה צריך להתמודד.

אם אתה מתנשא על אנשים,

אז אתה תפגע בהם. נכון, אתה תפגע.

אבל אם תעבוד על זה, כמו שאמרנו,

שהם שווים כמוך, וכמו שאתה לא רוצה שיפגעו בך,

ככה לא תפגע בהם.

אתה תצליח, אבל צריך לעבוד על הנקודה השורשית הזאת.

אם תעבוד עליהם, אם אלה יעקר הכול.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי לשאול אותך שאלה,

איך אפשר להתגבר על הניסיונות ועל היצר הרע במיוחד שבא כרגע לגבי החזרה בתשובה?

אם אתה מחליט החלטה אמיצה,

שאתה רוצה ללכת דרך של תשובה, בלי להתחשב בחברים,

אלא רק לעשות נחת רוח לבורא יתברך שנותן לך לראות, לשמוע, לנשום,

קריא, שלם.

אם רק זה אתה תחפוץ,

לא תהיה לך שום בעיה.

אבל אם אתה תלוי

ולא מנהיג

אלא מונהג,

אתה אף פעם לא יהיה לך קל.

כי יש אנשים שבאופי שלהם הם נדבקים לאחרים, הם נטפלים אליהם. הם לא אנשים שנושאים את עצמם בזכות עצמם.

תמיד מחפשים לדעת מה אחרים אומרים. מה אתה חושב?

מה אתה זה?

אין לו דעה עצמית, אין לו אישיות עצמית,

ואתה צריך לבנות את זה.

אם אין לך, תבנה את זה. איך בונים את זה?

אני פשוט לוקח את התורה נר לרגליי.

מה שאומרת זה השם אומר.

אין יותר חכם ממנו, אין יותר מבין, אין מי שדואג לי יותר,

אין מי שאוהב אותי יותר.

לא אני שומע, משהו מדריך אותי אני עושה.

חבר שלך יותר חכם ממנו?

יעזור לך יותר ממנו? יש לו מה לתת לך?

תהיה חולה, הוא ירפא אותך? לא, אתה תלוי בו.

אז אם אני תלוי בו, אני שומע לו.

ממנו, כל השאר זה כאן.

אבל הבעיה שחוזרים בתשובה, הכל בא לך פתאום כאילו...

הכל פתאום בום, בא לך המשפחה והחברים והידידות והכל בא ביחד.

אז אני אסביר.

ואתה לא יודע איך להתמודד עם זה. אני אסביר.

אתה מחליט את מה שאתה מחליט,

אני חוזר בתשובה.

באים ההורים ולוחצים,

מתחייב,

מה קרה?

אם אני מתפלל, עשיתי עוול למישהו?

בזבזתי את הזמן של מישהו?

מה עשיתי?

אם אני אוכל את זה ולא את זה,

מה הבעיה?

אם הרופא אומר לי לאכול רק את זה,

לא הייתי שומע בקולו.

ואם רופא כל בשר אומר לי, למה שאני לא אעשה?

ואם הידידות באות ומבלבלות את המוח,

תגיד להן תודה רבה.

אני רוצה

להיות בחור רציני,

לא רוצה לשחק בחיים,

אני רוצה להתחתן.

יש מישהי רצינית ביניכם?

בבקשה.

אבל משחקים לא על חשבוני.

יצא רע רוצה את מה שאמר לנו ידידנו.

אז אני לא רוצה.

אני לא מוכן

לסבול לאחר מכן.

אני לא מוכן לעשות. אתה יודע, הן פתאום באות.

בדיוק, כשחוזרים בתשובה, פתאום. פתאום הן נזכרות. פתאום הן נזכרות, פתאום הן לא היו איתן. לא היו, כן.

למה?

למה?

כי יצר רע, אתה מבין?

לא רוצה לוותר עליך.

זה קשה, אבל צריך להתמודד, כמו שהרבה. נכון. ואם אתה רוצה להינצל ממש,

אתה הולך לישיבה

של בעלי תשובה,

שם, חביבי, זה חומה בצורה.

אני משתדל לעשות את זה, אבל עדיין קשה, משתדלים.

ולידך יש עוד כאלה,

בינתיים אתה נבנה,

בעזרת השם, תוך שנה,

אתה בחור,

יכול לצאת לנישואים, לוקחת אשת חין,

בעזרת השם. ולהתחתן, ואחר כך, חביבי,

יצא רע, רע, שיחפש את החברים שלו.

עכשיו אני אראה לכם דבר,

שלא ראיתם אף פעם,

בחורצ'יק,

גם כן, שאל שאלה כעין זאת שלך,

בברוקלין קולג' בארצות הברית,

יהודי תמיר, נאה,

קוקו בלונדיני,

איך הוא נשמר גם כן, מהעניינים האלה, מה עושים.

ואני אמרתי לו כמה דברים, ואחר כך אמרתי לו, עם הקוקו

יש קצת בעיה.

התפתח בינינו דיאלוג,

ולא יאומן כי יסופר.

הבחור שמע לי,

שמע לי,

ואתה יודע מה היה בסוף?

תכף תראה.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבאולם הסרט קוקו מביא קוקו.

בווידאו רואים טוב יותר.

ברוך השם.

אז אנחנו מבחינתנו,

בעזרת השם, מיצינו את הערב בשביל שהחבר'ה יספיקו לסליחות.

האוטובוס כבר הגיע, חנן?

תעמוד בקשר.

כן?

מי עוד רצה פה שאלה? הנה, פה עם השחור כאן, כן?

יש לי שאלה אליך.

כשראיתי מישהו שואל מישהו ואולי לא יודע מה לענות לו,

ורציתי לשאול את השאלה הזאת.

לגבי תחיית המתים, אומרים שיש גלגול נשמות.

אז הוא שאל את הבן אדם, הרי יש גלגול נשמות כשבן אדם נפטר וזה עובר עוד נשמה לעוד גוף ועוד גוף.

שיבוא המשיח.

באיזה גוף יקום? בדיוק.

ובכן, בגוף שנעשה בו עיקר התיקון.

ואם התיקון נעשה בשווה בדיוק משני גופות.

אתה בהלם, אה? זאת אומרת, הגוף שחזר בתשובה ועשה את התיקון.

איתו הוא יקום.

הבנתי. תודה.

תודה.

לפניך, תן לו.

תודה רב. יש לי שאלה שעדיין לא קיבלתי על התשובה.

כתוב

שהכל בידי שמים חוץ מירד שמים, נכון? נכון.

השאלה שלי היא ככה,

האם הקדוש ברוך הוא,

אומרים כאילו שהכל בידי שמים חוץ מירד שמים, זאת אומרת גבוה או נמוך או יפה או מכוער, דברים כאלה הקדוש ברוך הוא קובע,

צדיק וברשע זה האדם עצמו קובע.

השאלה שהיא היא ככה,

אם הקדוש ברוך הוא,

לכבודו ובעצמו, הוא יודע מה שהאדם יבחר.

זו השאלה שלי. כן, הוא יודע.

אני יודע. אז איפה הבחירה פה בעצם?

הוא יודע. מה תבחר?

הוא יודע מה אני אבחר למרות שהבחירה בידי.

בגלל שהבחירה בידך.

תודה רבה.

תודה.

תן לו.

כבוד הרב,

בן אדם שנפטר לחיי העולם הבא,

אז כשהוא עולה, עושים לו משפט.

וכאילו, אם הוא יורד בגלגול,

אז מתי מספיקים לעשות לו את המשפט?

הרי אומרים,

אסור לעכב את הגבירה של האדם,

כי יכול להיות שהוא צריך באותו יום לרדת לגלגול.

ומתי באמת יעשו את המשפט?

אז קודם כול קוברים את האדם במהירות, לא בגלל המשפט,

אלא בגלל ביזיון המת.

וכשיש משפט,

אז לא מתגלגלים דווקא באותו יום.

יש כאלה שמתגלגלים אפילו אחרי מאות בשנים.

יש כאלה אפילו אלפים, כמו השבטים.

ויש כאלה אחרי כמה זמן.

אבל זה לא קשור למהירות של הקבורה.

הבנת?

תודה רבה. Thank you.

כן.

כבוד הרב, אתה אמרת על חנה ופנינה שהיא ציירה אותה והבנים שלה מתו. מה האשמים הבנים שלה שהם מתו?

כי למה השם לא הענישו אותה? כאילו, ואם הבנים שלה דתיים, מה הם אשמים? שאלה יפה, אבל יש חשבון של הבנים מגלגולים קודמים שלהם. אני לא מכיר אותם,

אבל החשבון שלהם היה חשבון שלהם, והצער היה גם להם.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה. כן, תן לו פה קדימה.

כבוד הרב,

אני חילוני גמור. היית.

הייתי, יכול להיות.

חילוני גמור זה גמור.

עכשיו רואים.

יכול להיות.

אני קידוש בחיים, בחיים שלי לא עשיתי עד לפני שהכרתי את אשתי.

אשתי זו משפחה דתייה שזה הרב מוגרבי.

לפני שבאתי לפה הם לא יודעים אף אחד שאני פה.

אמרתי לי אשתי וכאילו הפתעה שיכול להיות שאני

חוזר עם ציצים. נבדוק את זה. נבדוק. כן.

יכול להיות שאתה חוזר עם פציצית.

וניסיתי לסחוב איתי כמה חברים.

ואף אחד, מה, אתה משוגע?

מה, אתה דפוק?

סליחה שאני אומר את זה.

מה, אתה לא תישן בלילה?

ואני בחיים שלי, טוב לי.

אני, ברוך השם, תודה לאלה, יש לי הכול. יש לי ילד,

ברוך השם, לא חסר לי שום דבר.

אני, יש לי כמה.

אה, לא.

בטור חולוני, באמת,

ברוך השם, הכול בסדר.

ואף אחד לא רצה לבוא.

הם הפסידו או לא?

הם באמת הפסידו.

מה, לא מפחיד, נכון? לא, חשבתי אבוללה, אבל לא.

לא אבוללה, אפילו...

קוני למן.

עשיתי טלפון לשני חברים,

הנה חבר שיושב פה, שמונה בערב, סיים לעבוד, ישר בא.

עוד חבר פה, שהוא חולה והוא בא.

ברוך השם. בוא נפתיע את האישה.

כן, בעזרת השם.

יאללה, בוא, מותיק, תעלה. יש עוד שאלה. אה, עוד שאלה, רגע.

מה אתם, מהר יותר?

כן.

אני, אין לי קוקו.

אני יודע, אבל לי יש כיפה.

אה, בסדר.

בסדר.

יש לי שאלה שהיא כזאת.

אומרים שכל דבר שהוא טוב,

יש בו עוקץ.

כאילו, בסוף מגיע לו העוקץ.

זה נכון.

אם אתה אומר, מה אני יכול להגיד?

אני חילוני גמור.

כן. זה טוב או לא טוב?

כן.

ברוך השם, הכול בסדר.

מהר בזה העוקץ?

אני מפחד שיבוא העוקץ.

הוא בא.

הוא בא, איך הוא בא?

כיפה וציצית, זה העוקץ.

אני מדבר על דבר רע, לא עלינו חלילה. חלילה, חלילה. חלילה. חלילה.

חלילה. אני אומר את זה עוד פעם. אתה לוקח קסדה, משכפץ, והכל בסדר.

כן. אני בא. יאללה.

יאללה. ברוך.

אתה ה' אלוהינו מלך העולם.

שוחיינו,

וקומנו, וכזמן הזה. אמן.

זה יהודי חכם.

באמת. קודם כל, הוא משמח את הקדוש ברוך הוא. שמחה גדולה.

והקדוש ברוך הוא יחזיר לו טובה הרבה.

דבר שני, הוא משמח את אשתו.

משהו, משהו. היום זה חופה מחדש.

דבר שלישי, הרב מוגרבי.

עוד אחד מצטרף למשפחה.

זה משהו.

וכל הקהל הזה שזוכה, גם כן אשריהם ואשריה חלקם.

ובטח אתה קורא גם לחברים שלך, לא?

קורא להם.

שיבואו גם כן.

בכבוד, הזמין אתכם.

מה השם שלך? מאיר. מאיר בן.

בן אברהם. אברהם, השם יאיר מזלך.

ויהיה לך רק טוב, בלי עוקץ.

דברים.

קח, בבקשה.

וכל נותן אבוי ביילו ופח.

ולא ידע לשמוע.

אוי יו יו יו.

שנטיאל.

תדריך אותו.

וכל נותן אבוי ביילו ופח. ברוך אתה ה' אלוהינו יחד עולם אשר כדי שחיינו.

שחיינו. וקימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

נעבור בעיר וכבח, בטוי נדשנו, יואי, יואי, יואי.

בכל נות נעבור בעיר וכבח, בטוי נדבר, בטוי נדבר, בשמוי, יואי, יואי.

חן בן יולנדה יזכה לבריאות והצלחה מרובה.

בהצלחה.

עוד אחד?

אתה רוצה שאני אבוא אליך?

אתה יודע מה? אני אתן לך אם לא ניפגש.

שיהיה לך.

מתי שתרצה תשים.

בסדר?

אני אתן לך ואתה תשים מתי שתשים.

בסדר?

רוצה?

לא הבנתי.

הנה זה בא.

תן לו, דוד.

תן לו, תן לו.

תן גם לחברים.

זה עשיתם למה?

מה זה, לכבוד השם, שם שמיים.

זה עשינו שם שמיים. כל מצווה פה זה שם שמיים.

שם שמיים, זאת אומרת, לכבודו של הקדוש ברוך הוא, כן?

לא.

זה עשיתם בשבילכם.

שיהיה לכם גן עדן.

שתקבלו שכר.

זה לא לכבוד השם אתברך.

למה?

חכה, תראה עכשיו מי מגיע.

השכן.

תברן, מסכן,

פצוע, מדוכא, כלום, רועד מפחד.

מה הוא יגיד?

הוא לא יודע כלום, לא עשה כלום.

אומרים לו, זה אתה מכיר אותו?

כן. זה שכן שלך, לא? כן.

אתה ניסית פעם לקרב אותו?

דאגת לו?

השפעת עליו?

נתת לו קלטות?

הזמנת אותו להרצאה?

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-03677777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

ודאבלי דאבלי דאבלי דאבלי נקודה שופר,