מה שאני רוצה שוקולדים (קלטת טייפ מס' 336)

- - - לא מוגה! - - - 

מה אנחנו עושים?

נותן לנו כזו מתנה, חיי, זורקים אותה.

מה נותן לנו? עוד מתנות. משתמשים בהן לא נכון. משתמשים בהן לא נכון. כל מה שהוא נותן לנו, אנחנו בעצם מחזירים לו בחזה, מי צריך את זה? לא רוצה, עזוב אותי, לא רוצה. מה אתה רוצה? מה שאני רוצה, שוקולדים.

אין לי שוקולדים, הספיק לי.

אני צנוע, אני אין לי שאיבות.

מסתפק במועד, אני מגיע בכניסה בגן עדן, הספיק לי.

מה שאני רוצה. מספיק לי, לא דוחק, לא כלום, חכה בסבלנות, בטוח, בכניסה.

מה שאני רוצה. מה אתה רוצה? מה שאני רוצה.

מה שאני רוצה.

מה שאני רוצה.

תצא קלטה טובה, נחלק אותה בעשרות אלפים, מאות אלפים, במיליונים, נפיץ אותה בכל העולם. אנשים יתחשפו, זה ימשיך עד ההרצאה הזאת, לא נגמר.

זה לא היה ערב, נגמר, עובדים שלוש. הערב הזה לנצח, לנצח, לנצח. עוד מאה, מאתיים, שלושת אלפים, חמישים מיליון, כמה שיהיה.

בואו למשנה, וכל המדעות, ולמירות.

קלטת מספר 336. מה שאני רוצה, שוקולדים.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

רחמנא ליבא בעי.

הקדוש ברוך הוא רוצה את ליבו של היהודי.

מה יש בתוך הלב?

הרמב״ם כותב,

כל אחד ואחד מבני אדם

יש לו זכויות ועוונות.

מי שזכויותיו יתרות

על עוונותיו,

צדיק.

אדם שיש לו יותר זכויות מעוונות, צדיק.

מי שעוונותיו יתרות

על זכויותיו, רשע.

הרבה עוונות יותר מזכויות, רשע.

מחצה על מחצה,

בינוני.

אם זה בדיוק,

בינוני.

בינוני,

ממתינים לו עשרת ימי תשובה עכשיו, עד יום כיפור.

אם מכריע לכף טובה,

יש לו זכויות, צדיק, אם לא, רשע.

השאלה,

מה?

צדיק ורשע נמדדים רק במספרים?

מי עושה יותר מצוות?

מי עושה יותר עבירות?

צדיק, אנחנו מבינים, זה מהות.

זאת אומרת,

אני מבין,

הרוב מבינים שצדיק זה מהות.

זה צדיק, צדיק זה מהות.

רשע זה אדם מושחת המידות, רשע.

זה שיש לו עוונות יותר, פחות,

זה לא מה שיקבע, ככה אנחנו מבינים.

אבל מה אומר הרמב״ם?

הוא אומר, זה תלוי, אם רובו זכויות צדיק,

אם רובו עוונות, רשע.

הרמב״ם אבל ממשיך ואומר כך.

השיקול הזה

אינו לפי מניין הזכויות והעוונות,

כמו שרצינו להבין כרגע.

זה לא הולך לפי מספרים,

כמה אתה עושה זכויות, כמה עושה עוונות,

מפחיתים,

טוטל, ואתה יודע מה מצבך.

לא, אומר הרמב״ם.

אלא לפי גודלם.

לא לפי מניין הזכויות והעוונות, אלא לפי גודלם.

יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות,

שנאמר יען נמצא בו דבר טוב,

ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות,

שנאמר וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות.

אנחנו לא יכולים לשקול

את המשקל הזה,

מי צדיק, מי רשע, לפי גודל הזכויות.

אנחנו לא יכולים לאמוד גודל כל זכות וזכות.

זה שוקל רק אל דעות הקדוש ברוך הוא,

שהוא יודע בדיוק

לשקול כל זכות וזכות.

זה לא הולך לפי מספרים,

כי כל המצבים,

הסביבה,

כל השיקולים נמדדים לא רק לפי המצווה עצמה,

אלא באיזה תנאים ובאיזה מצב,

מצבו של האדם,

הכרתו,

סביבתו.

זה גורם למשקל וזכות כמה תהיה.

והוא היודע היאך עורכין הזכויות כנגד עוונות.

עד כאן דברי הרמב״ם.

אז הוא מסביר מה שאמרתי,

רובו זכויות צדיק,

מיעוטו רשע,

רשע, זה לא הולך לפי מניין,

אלא לפי גודל של זכות.

ויש זכות שהיא כנגד כמה עוונות, ויש

כנגד כמה מצוות.

ואז

הקדוש ברוך הוא היחידי שיכול לשקול את המשקל.

אבל אנחנו רוצים לדעת מה נכתבנו ונחתמנו לאלתר בראש השנה. כבר נכתבנו.

ואנחנו רוצים לדעת האם אנחנו מאלה שנחשבים צדיקים,

או אנחנו מאלה שנחשבים רשעים.

בינונים יש להם עוד כמה ימים.

אבל,

איך נדע?

רבנו תם

עוזר לנו להבין.

נכדו של רשי,

אחד מגדולי הראשונים,

והוא אומר,

אם יראה האדם כי נפשו נוטלת תאוות רעות,

אחרי עושר ותענוגים,

יותר מאשר הוא נוטל לעבודת השם ולמעשים הטובים,

ידע כי הוא רשע.

רבנו תם נותן לנו את האפשרות להבין

מה זה רשע.

רשע

זה אדם שמתאווה ונפשו נוטה עושר ותענוגים,

ולא

תורה ומצוות ומצוות ומעשים טובים,

או שנוטה יותר לעושר ולתענוגים מאשר נוטה למצוות ומעשים טובים.

והוא אומר,

ואם נוטה למעשים טובים יותר מאשר נוטה לדברים הרעים,

ידע כי עלה זיכרונו לטובה.

אצל הקדוש ברוך הוא זיכרונו לטובה.

אז רבנו תם פתח לנו פתח

כדי לדעת ולהבין מה זה צדיק

ומה זה רשע.

ואנחנו יכולים להתעורר מזה ולבדוק את עצמנו.

עכשיו שימו לב איך זה הולך.

אדם יכול מעתה לעשות את החשבון לבד.

יסתכל מה קורה בביתו,

ומה קורה בלבבו,

ויראה

לאן הלב שלו נמשך יותר,

ממה הוא מתענג יותר,

מאכילת היום

או מתפילות היום?

למה אתה מחכה יותר, לארוחת צהריים

או לתפילת מנחה?

וואי וואי וואי וואי וואי.

מה אנחנו מותחים יותר, את הארוחה

או את התפילה?

מה אנחנו רוצים לגמור יותר,

את הארוחה

או את התפילה?

מה היינו מעדיפים יותר, לא לאכול

או לא להתפלל?

זו דוגמה אחת.

דוגמה שנייה,

מה עליך למסע יותר?

סדר התפילה

או סדר הסעודה?

כמה מפה מתחילים את התפילה מההתחלה,

לשם יחוד קדוש ברוך הוא, מההתחלה,

את התיקון כולו עד הסוף?

כמה אוכלים את הארוחה מההתחלה עד הסוף?

כמה מקצרים בתפילה, כמה מקצרים בסעודה?

מה עליך למסע יותר?

מה אתה מרגיש כבד עליך עכשיו?

עוד דוגמה אומרת.

מה אתה מכוון יותר?

בעניין האכילה,

שהחומוס יהיה מסודר יפה ככה עם ריחה,

עם כפית וקצת פפריקה וקצת פטרוזיליה,

שמן זית,

ככה מסודר, ליד זה איזה פיתה חמה לנגב,

ואיזה שתייה ככה עם כוס מיוחד, שזה ייתן חשק לשתות,

וכל הסידורים מסביב, הכול.

מה אתה מסדר יותר את זה? או את התפילה,

או את ברכת המזון.

אה?

לוקח ברכת המזון,

לא, לא, לא, לא, לא, לא.

נסתכל ככה, ככה, כן, זה אה...

או שאתה כמו תפילת שמונה עשרה, אומר ברכת המזון.

ברכת המזון זה כמו תפילת שמונה עשרה, אסור להפסיד.

אסור כלום, שום תנועות, כלום.

יושבת,

ידיים שלוגות,

ראש רחום קצת,

מתוך הכתב רצוי ביותר,

קורא לאט-לאט כאילו תפילת שמונה עשרה.

זה מצוות עשה דאורייתא,

מצוות עשה מן התורה.

כמו שאתה אומר קריאת שמע,

צריך לדקדק בתיבותיה ולומר אותה כראוי, גם זה.

אבל אם הוא אומר ככה בעל פה,

באוכל אתה לא מכניס

בולע, לא תחנק.

אז זו הבדיקה שאומר לנו רבנו תם.

תבדוק איפה אתה מונח.

מה נוטה הלב שלך יותר,

לענייני החומר העולם הזה או לענייני המצוות? במה אתה מדקדק יותר? מה עליך עומס?

מה עליך עול?

זה קובע אם אתה צדיק או רשע.

מדהים.

רבנו יונה,

ריבו של הרמב״ן,

מסביר.

גם הוא באותו אופן.

מה הוא אומר?

משערי תשובה.

הפסוק אומר,

וְהִיְתָּה נְפֵש אָדֹנִי צרֻּרָה בצרֹר הָחָיִם,

אמרה אביגיִי לְדּוִד הַמֶלֶךְ.

אתה,

הנשמה שלך תהיה צרֻּרָה בצרֹר הָחִם תחת כיסא הַכָּבֹד.

אתה וְהָצַדִּיִם.

וְאת־נְפֵש אֹיִבְךָ יִקָּלְעֶנָה בְתֹּךְ כָּפָה קָּלָעָה.

אבל האויבים שלך, השונאים, אֶנֶה שהם רְשָעִים,

הם יִקָּלְעו בְכָּפְה קֶּלָע.

מסביר מה אומר הפסוק.

רבנו יונה אומר כך,

כי נפש הרָשָע אשר כל תאוותו לחפצי הגוף בחייו,

אדם,

כל התאווה שלו בעולם הזה זה ענייני וחפצי גופו.

ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא,

אבל הנפש שלו לא מתאווה,

אין לו משיכה לדברי תורה למצוות,

ונבדלת משורשיה.

תרד במותן למטה לארץ. נפש כזאת זה נפש רשע,

כשהוא ימות היא יורדת למטה לארץ.

במקום לעלות למעלה לגן עדן, היא יורדת למטה

אל מקום תאוותה.

והתולדה

שלה תהיה כטבע העפר, לרדת ולא לעלות.

למה? היא נמשכת בטבעה

אל מה שהיא מתאווה.

כל ימי הנפש הזאת התאוותה לענייני הגוף והחומר.

ממילא כשהוא נפטר,

אז הנפש הזאת יורדת ונמשכת אל התאווה שלה למעלה כמו העפר,

וזה נקרא כף הקלע הנזכר.

כי טבע האבן לרדת לארץ

וטבע האש לעלות,

וכל אחד מושך לשורשו.

אם הנפש שלו הייתה נמשכת לרוחניות,

אוטומטית היא מתמגנטת ונמשכת לעולם העליון הרוחני.

רק משחררים, כמו בלון, מימן.

המימן שואף לעלות למעלה.

אתה מחזיק את הבלון, כל זמן שאתה מחזיק, אז הוא ביד שלך.

משחרר.

לאן הוא הולך?

למעלה.

למה?

כי הוא שואף אל המקור שלו.

אתה מחזיק סתם בלון, בלי מימן.

הוא חוזר בחזרה למטה.

כלום.

אותו דבר נפש האדם. מתי שמשחררים אותה,

איפה שהיא התאוותה למה שהיא נמשכה בחייה, לשם היא הולכת.

זה רבנו יונה.

אז רואים שרבנו תם,

ורבנו יונה אומרים

שבעצם מה זה צדיק, מה זה רשע,

רשע נמשך

לתאוות, לחומר,

ולא לעבודת השם, וכן רבנו תם.

ונתן לנו רבנו תם דוגמאות לבדיקה גם.

נחזור לרמב״ם.

הרמב״ם מה אמר?

רובו זכויות, צדיק.

רובו עוונות,

רשע.

שאלנו רגע מה זה הולך לפי מניין? אמרנו לא, לפי גודל.

גודל המצוות.

יש זכות אחת כנגד

עוונות הרבה.

והוא מביא פסוק, יען נמצא בו דבר טוב.

על מי נאמר הפסוק יען נמצא בו דבר טוב?

על אביה,

הבן של ירבעם בן נבט.

היה מלך בישראל שקראו לו ירבעם בן נבט.

המלך הזה זכה לכתר מלכות בזכות שהוא הוכיח את שלמה המלך.

הוא היה צדיק גדול,

חכם גדול,

שכל חכמי דורו היו לידו כאזובי קיר.

כלום.

מה הגודל שלו.

יום אחד הוא נכנס אצל שלמה המלך. להיכנס אצל שלמה המלך זה פחד פחדים. האדם

חכם מכל האדם.

הכיסא שלו רק היה 32 אמה 16 מטר.

אתם יודעים מה זה?

רדיוס ענק, הוא יושב על הכיסא, אריות נשארים.

מי שעולה על הכיסא

בשביל לעמוד לפניו,

כמו מדרגות הנעות.

רק, רק, רק, רק, רק, רק,

אם מישהו היה משקר במשפט לפניו,

האריה היה מקיש אותו.

חלח! מקבל מכה מהאריה.

אי אפשר לשקר את שלמה המלך.

מישהו עומד לפניו, פחד חדים.

נכנס ארבעם בן נבד ואומר לו,

אביך פרץ פרצות בחומה

כדי להרבות עולי רגלים,

ואתה מסתם אותם

בשביל

בת פרעה.

מה הוא אמר לו?

דוד המלך, אביך,

פרץ פרצות בחומה.

הרבה שערים יש לחומת ירושלים כדי שיוכלו להיכנס עולי רגלים מכל כיוון בנקל,

ולא יתעצלו לעלות לירושלים בגלל שצריך להקיף את כל העיר.

אז הוא דאג להרבות תקועות שמיים,

שיבואו הרבה עולי רגלים.

ואתה

מסתם אותם,

שם מכסים שיקחו מכס,

כניסה לירושלים,

לעולי רגלים,

בשביל לתת את הכסף לבת פרעה שהתחתנת איתה.

הוא יצא מאצל שלמה המלך, בא אליו הנביא,

ואמר לו, אתה תמלוך על ישראל.

נחלק את מלכות יהודה למלכות יהודה וישראל.

ירבעם בן נבד,

מולך לאחר מכן על עשרה שבטים

ורחבעם בנו של שלמה על שניים,

יהודה ובנימין.

עוברים כמה חודשים עד שהוא נמלך,

מה קורה?

צריך עכשיו להיות שני מלכים בעזרה בבית המקדש, שניים.

אחד מלך יהודה, אחד מלך ישראל.

אבל ההלכה היא שמלך יהודה יושב

על כיסא המלכות בלבד.

ואילו מלך ישראל עומד לידו.

ירבעם בן נבד חושב ואומר,

אם מלך יהודה רחבעם יישב על כיסאו ואני עומד לידו, יאמרו,

זה מלך,

זה עבד.

העבד עומד ליד המלך.

עשה חשבון מהיר,

ולא יאומן כי יסופר.

האדם הענק הזה,

החכם הגדול הזה,

שהוכיח את שלמה המלך וזכה למלכות,

עושה דבר לא ייאמן.

מעמיד שני עגלים

בדן ובאר שבע,

כמו העגל שהיה במדבר,

חוסם את הדרכים

ואומר לכל מי שעולה לרגל,

אלה אלוהיך ישראל,

אין צורך לעלות יותר לירושלים.

מונע מכולם לעלות לרגל.

לפני חודשים אתה בעצמך עמדת אצל שלמה ואמרת לשם שמיים,

איך אתה מסתם?

ואתה בעצמך עושה?

הגאווה שלו העבירה אותו על דעתו.

היה לו בן,

קראו לו אביה.

אביה

היה אמור לירש את הכיסא מאביו המלך.

הוא הפקיד אותו על משמרתו למנוע עולי רגלים לעלות לירושלים.

אביה לא שומע על האביו

ועולה בעצמו לירושלים

נגד אביו,

נגד המלך,

שזה אביו,

ונגד כל ההמון

שהולך אחרי אביו.

לא מתחשב בדעת הכלל, לא באביו ולא במלך.

עליו נאמר הפסוק, יען נמצא בו דבר טוב.

זה הכריע את הכף.

זאת אומרת, הרמב״ם אומר שיש זכות אחת

שהיא כנגד עוונות הרבה.

מאיזה פסוק הוא לומד? יען נמצא בו דבר טוב.

מה היה באביה?

שהוא נמשך בפנימיות שלו אחרי הרוחניות

ועזב את הגשמיות.

למה?

כיוון שהוא עלה לירושלים.

על זה לא מקבלים עכשיו שכר.

הפוך, הוא מפסיד את כיסא המלכות.

הוא הולך נגד אביו,

נגד המלך.

הוא מוותר על זה,

ועולה לירושלים.

או, אז הרמב״ם אומר,

בדיוק מה שרבנו תם אומר ורבנו יונה,

זה תלוי אם האדם יש לו משיכה לרוחניות או יש לו משיכה לגשמיות.

ועוד פסוק הוא אומר,

וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

יש עבירה

שהיא כנגד הרבה זכויות,

אבל הוא לא אומר פסוק שמביא שחטא אחד הוא כנגד טובה הרבה,

אלא וחוטא.

חוטא זה על האיש,

שהמהות שלו היא כבר חוטא.

הוא עשה חטא.

אפילו אחד,

אפילו מספר,

אבל הם כל כך מושרשים בנפשו,

שזה כבר לא חטא בשגגה, כאילו עבר והלך ולא ישוב שוב,

אלא זה הפך אותו למהות אחרת.

כבר הוא נקרא בשם חוטא.

במהות שלו הוא כבר חוטא.

אחד כזה שכבר הנטייה שלו שהוא נהיה חוטא.

אדם כזה מאבד זכויות הרבה, כנגד זכויות הרבה.

וזה קובע את גורלו ביום הדין.

לאור מה שלמדנו עכשיו,

כולם אומרים אותו דבר, הרמב״ם, רבנו תם

ורבנו יונה,

שבעצם הקביעה מי זה צדיק ומי זה רשע,

זה לא הולך רק לפי מספר, מניין,

אלא איפה האדם נמצא.

אתה נמצא יותר בעולם הרוחני וזה מה שמדריך את חייך,

או שאתה נמצא בעולם הגשמי.

אז יש אנשים שנמצאים בעולם הרוחני,

עוסקים בתורה ומצוות, אפילו אם לא לומדים כל היום, אבל

זה מבינים אורח חייהם, זאת המטרה בחיים.

בין השאר, צריך גם להתעסק בענייני החומר, צריך לעבוד, צריך לאכול, צריך לנוח, צריך לטייל, צריך זה,

צריך.

אבל זה רק בשביל להתקיים.

זה לא העיקר, זה הטפל, זה בלית ברירה.

מה העיקר?

להרבות בעשיית תורה ומצוות,

כבוד שמיים וכל מעשה חיו לשם שמיים.

יש כאלה שהם עוסקים,

רוב חייהם זה איך להיות יותר עשיר, מעמד יותר טוב, מכון מפוארת, וילה,

כסף, תאוות, תענוגים, חוץ לארץ.

כל השאיפות שלהם זה שם, אבל הם גם,

גם הולכים לבית הכנסת קצת, פה, שם, לפעמים שומעים גם איזה שיעור.

הם אוהבים תורה, מכבדים תורה, כל הכבוד.

אבל איפה החיים שלהם?

מה הם רואים מטרה בחיים שלהם?

את החומר והגשמיות.

זה קובע

מי הבן אדם, צדיק או רשע?

מדהים.

מדהים.

זאת אומרת, עכשיו כל אחד מאיתנו, צ'יק צ'אק, יכול לעשות חשבון מהיר איפה הוא מונח.

ואפשר לתקן את זה.

אפשר פשוט מאוד להבין

שהעולם הזה לא הפקר,

העולם הזה ניתן במטרה מסוימת.

כל הבריאה הנפלאה הזאת נועדה לדבר אחד,

שאדם ייכנס לפה וייצא יום אחד מכאן, זכאי

עם הרבה זכויות,

כדי שייטול שכר לנצח נצחי.

זו המטרה שהשם הביא אותנו לעולם.

הקדוש ברוך הוא לא הביא אותנו לעולם בשביל לאכול, לשתות ולנוח,

לפרוט ולרבות כבהמות.

זה יש לו מספיק פרות,

יש לו מספיק חתולים, מספיק כלבים, יש לו אפילו ג'וקים ונמלים,

יש לו זבובים ויתושים,

יש לו מלא.

אבל הוא הביא את המין האנושי עם דעה, בינה והשכל,

לא בשביל להיות כמותם,

אלא להיות יותר מהמלאכים.

שהרי המלאכים בעצמם נבראו לכבודם של בני האדם ולשמש אותם.

וכל הבריאה, וכל הגלקסיות, וכל הקוסמוס כולו,

נועד רק למטרה אחת, לאפשר לנו להשיג את המטרה הזאת.

ואני אסביר דבר אחד פשוט, שנבין.

אם

אחד פותח עסק, לדוגמה, הנה, זה מקום מפואר.

השקיעו פה הרבה כסף.

בואו נגיד שהשקיעו פה מיליון דולר.

קנו את השטח, בנו מיליון דולר.

מי שהשקיע פה מיליון דולר לא מתכוון להרוויח 5,000 שקל בחודש,

גם לא 50,000 שקל בחודש,

בשביל זה לא משקיעים מיליון דולר.

מי שמשקיע מיליון דולר מתכוון להרוויח לפחות כמה מיליונים,

אם לא בשנה הראשונה,

אבל בהמשך, שהמקום הזה יביא לו בהרבה יותר מהשקעה.

תמיד משקיעים

בשביל להרוויח יותר.

מי שמשקיע 100 מיליון דולר,

הוא לא הולך להרוויח אלפי שקלים, כן?

מי שבנה בניינים וגורדי שחקים,

רוצה להרוויח בהתאם,

וכן, על זה הדרך.

אז אני שואל אתכם שאלה.

מי שברא את כל העולם כולו,

ושם בו בן אדם אחד, את האדם הראשון,

זו ההשקעה שהוא עשה,

אבא בונה לבן שלו לא אולם כזה,

לא בונה לו עיר.

לא מדינה.

בונה לו האבא שלו עולם שלם.

מה הוא רוצה שיהיו הרווחים שלו?

בהרבה יותר מהעולם הזה.

בהרבה יותר מהעולם הזה. זה רק ההשקעה. איפה הרווחים?

עכשיו הבן אדם שברור לו את כל העולם הזה.

אם יחיה פה אלף שנה, אלפיים שנה, הוא יוכל ליהנות מכל העולם הזה.

הוא לא יכול ליהנות מכל העולם הזה.

הוא לא יכול.

אחד קנה לבן שלו, בואו ניכנס לממדים שלנו,

קנה לבן שלו קניון.

קניון!

ויושב הבן הזה,

ובמקום להפעיל את הקניון,

שהקניון הכוונה שימכור הרבה מוצרים וייכנסו הרבה לקוחות,

והוא יתעשר ויוכל לפנות אחר כך רשת קניונים ואחר כך לקנות נכסים,

יושב ההוא במקום ליד הקופה במחלקת שוקולדים ואוכל כל היום שוקולד.

ומבסוט, עוד שוקולד ועוד שוקולד ואיזה עוד שוקולד,

ולוקח יוגורט ולוקח דני ולוקח... ומבסוט!

מחכה עוד פעם שיהיה רעב, מתנפל עוד פעם על המחלקה, אוכל עוד ואוכל עוד ואוכל עוד.

זה טמבה,

טמבה,

טמבלולו.

אבא שלך

הביא לך מדינה,

הביא לך קניון.

זה למכירה.

השוקולדים זה רק להשתמש בהם בשביל להביא מזה כסף יותר.

אתה בתשואה יומית,

מה שאתה מוכר ביום יכול לקנות, בית חרושת לשוקולדים.

מה אתה יושב במחלקה פה ועכשיו אוכל שוקולד?

אתה מפסיד!

הוא לא מבין את זה.

אתה מפסיד! הוא לא מבין את זה.

למה?

הוא מצומצם בשכלו.

לא הסבירו לו

שהמטרה היא להרוויח הרבה יותר ממה שהשקיעו.

עכשיו תחשבו, כל העולם נברא בשביל שאנחנו, האדם, המין האנושי,

ירוויח הרבה יותר. מה אפשר להרוויח יותר?

מה אפשר להרוויח יותר?

רוחניות זה נצח,

גשמיות זה 70 שנה, 80 שנה, 100 שנה, 120 שנה.

כל מה שתאסוף פה לא יישאר לך כלום.

כלום, כלום, כלום, כלום, כלום, כלום.

אז מה השקעת?

כלום.

בזבזת את חייך, התאמצת, נסעת, עבדת, טרחת, יגעת,

מה בסוף? כלום.

אתה יוצא מפה ריק.

וכל העולם שנברא בשבילך, מה עשית איתו? כלום.

בצבע שכתוב, כאן נטמן פלוני אלמוני.

טוב, שלום, ביי ביי.

אולי מישהו יגיד עליך קדיש, אולי לא, לא ידוע.

זהו.

זהו. זה כל החיים.

עכשיו תחשבו.

בורא עולם נותן לנו אפשרות לחיות לנצח.

אז ודאי שתענוג ברוחניות ולאין ערוך ולאין שיעור מאשר ההנאות והתאוות שיש לנו פה.

מה זה שוקולד?

כמה אתה יכול לאכול חפיסות?

כמה?

עשר?

עשרים? כמה קרמבו אתה יכול לאכול? כמה?

ארגז?

נו, אתה תקי הרי.

אתה תקי.

אתה תאכל ארגז, אתה תקי.

אתה לא יכול.

אתה לא יכול להכניס.

דבש מצאתה, אכול דייקה, פן תשבענו ואכה אותו.

יותר מדי דבש, מקיאים.

הגוף שלנו לא סובל הנאות

הרבה ולאורך זמן. הוא לא יכול. הגוף מוגבל.

הרוחניות?

כמה שתווה.

חוכמה? אדם יכול בלי סוף.

שירה? מוזיקה?

בלי סוף.

ריח?

בלי סוף.

כי זה רוחני.

אדם נהנה מזה.

אין לזה גבולות.

אין.

רואה נוף?

כל הזמן יכול להיות.

אבל בן אדם בגשמיות מוגבל.

ענה כמה דקות, זהו.

בוא עוד פעם.

אכלת עוקת גבינה? גמרת? בוא נתחיל מחדש. לא, לא, לא, לא, תודה.

אכלת סטייק? איך באת אליו?

צ'יפס, זה, פאקו.

גמרת?

בוא, מתנה נותנים לך עוד מנה.

לא יכול, מותק. לא, הוא מפוצץ.

לא יכול.

זהו, זה כל מה שאתה שווה.

אז כשמעמדת כל הזמן, בכסף, ורצת, זה בכל סטייק אחד,

ואז בוא, לא יכול לזוז.

זהו, זה ההנאות שלך.

והלכת לאיזה טיול, וראית משהו, וחזרת,

וסיפרת לאנשים. אם לא היה לך למי לספר, אז אתה גם לא נהנה.

כי אין למי לספר שהייתי.

אחד ייסע לחוץ, ואז יחזור,

ואף אחד לא מוכן לשמוע איפה הוא היה.

אתה יודע איפה הייתי? לא מעניין אותי.

רגע, תשמע, רגע. ענה לי כרטיס טיסה,

אני אסביר לך רגע, אתה לא יודע מה ראיתי אפילו. לא מעוניין לשמוע אותך.

איזה עונש זה.

בן אדם הולך ליהנות בשביל שיהיה לו מה לספר.

אם אדם לא יספר שום דבר ממה שהוא עושה והוא מצליח,

חייו

אינם חיים.

הוא חי לבד.

זה עונש.

אבל יהודים עיקריים,

אדם שמבין שכל העולם הזה זה רק מעבר,

וכל העולם הזה שהוא הוכן,

זה רק השקעה בשביל הרווחים.

אז הוא מחפש לדעת מה אני יכול לעשות

בשביל לנצל את העולם, כי העולם הזה זה קניון.

פה נותנים לנו את כל האמצעים והאפשרויות איך להשיג

את הנצח, ובגדול.

אז מה כדאי לעשות?

לאכול שוקולדים,

ארוחות טובות, לצאת למסעדות,

לטייל כל היום.

בזבזנו את החיים.

אבל אם אספתי מצווה, ועוד מצווה, ועוד מצווה, ועוד מצווה, וזיכיתי את הרבים, וגרמתי שעוד יהודי יתקרב, ועוד אחד ילמד, ועוד אחד ידע,

וגם אני, ואני לומד, ואני מתחזק, ואני מחזק אחרים, וכל הזמן,

ועוד, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד, אין לזה שיעור.

למה?

זה כמו מניה.

השקעת בבן אדם, החזרת אותו בתשובה, זה מניה.

מניה שרק מביאה תנובה כל הזמן.

הוא עושה מצוות, לומד, נניח תפילין, שומר שבת, כיפור,

ראש השנה, שופט,

כל מה שהוא עושה שלך,

אליך, מניות.

מניות, הן לא תלויות בגורסה בכלל,

בכלל, זה כל הזמן עולה.

להתחתן, גם מאשתו אתה מקבל, ילדים, גם מהם אתה מקבל. למה? הוא חזר בתשובה, התחתן עם אישה,

עשה, עושים ביחד, הלאה, קדימה, קדימה, קדימה.

הוא החזיר מישהו בתשובה ההוא, ההוא החזיר אחד בתשובה גם שלך, עוד, אליך, אליך.

יש לך עוד אחד?

אה, עכשיו אני מבין, עכשיו אני משתמש בקניון בכל מה שיש בעולם, בכל האמצעים, בכל האמצעים שיש בעולם, לאיזה מטרה?

להרבות כבוד שמיים.

מה אנחנו עושים?

קונים את המצלמות הכי יקרות, את הסאונד הכי יקר, כל מה שרק אפשר. למה? אולי תצא קלטת.

תצא קלטת טובה,

נחלק אותה בעשרות אלפים, מאות אלפים, במיליונים, נפיץ אותה בכל העולם. אנשים יתחזקו, זה ימשיך על ההרצאה הזאת?

לא נגמרת.

לא נגמרת.

זה לא היה ערב, נגמר, הולכים שם, לא!

הערב הזה לנצח נשאר.

לנצח.

עוד מאה, מאתיים, שלושת אלפים, חמישים מיליון, כמה שיהיה,

כולם ישמעו, כולם ידעו, כולם יראו.

זה השקעה.

השקעה.

אתה שם דולר בעציץ, והוא מצמיח עץ של דולרים.

אם מישהו היה יודע פטנט כזה?

מה זה?

זה הפטנט.

הקדוש ברוך הוא נותן עולם,

אתה יכול לעשות מצווה,

זורע צדקות,

מצמיח ישועות, אדון הנפלאות. אומר, אתה תזרע את הצדקות, את המעשים הטובים,

את המצוות שלך.

אני מזה אוציא לך ענפים, ענפים ועצים, ג'ונגל שלם של מצוות.

אתה רק עשית אחת.

השקעת במקום הנכון,

וזה יניב לך פירות.

נו, אם אחד יודע שיש דבר כזה, למה לא להשתמש בזה?

במקום זה, מה הוא עושה?

עוד ארוחה.

עוד ארוחה.

כל הכבוד. עוד גרפס.

כל הכבוד.

כל הכבוד לך. סימן שאתה שבע.

וואו, שבע.

מה יש לך בסוף? כלום.

כלום. אחר כך אתה רץ לאיזשהו מקום, מוציא את הכול.

זהו.

מתחיל מחדש.

עוד ארוחה.

וכן הלאה.

בסוף יהיה זקן, כפוף,

מתקמץ, טאם, טאם, לבפנים.

שלום.

נו, אז מה יצא לך מכל החיים? כלום.

אומרים ריבותינו הקדושים,

אדם שנוטה כל ימי חייו אחרי התאוות, העושר והתענוגים,

רשע,

נוטה אחרי מצוות, תורה, מעשים טובים, צדיק.

למה?

הוא מבין מה התכלית בחיים, הוא מבין למה הוא נברא,

הוא יודע מה השם רוצה ממנו, הוא עושה,

והוא מצדק את עצמו.

אם לא,

בן אדם נותנים לו דבר טוב,

והוא זורק אותו, משליך.

תארו לכם, בא אליכם אחד לחתונה,

כן?

נותן לכם מתנה,

סט של כוסות.

ואתם לוקחים את הסט של הכוסות וזורקים לו ככה על הרצפה.

מה הוא יגיד עליכם, צדיק או רשע?

נתתי לך מתנה, למה אתה זורק אותה?

בא עוד אחד, נותן לו עוד מתנה, עוד פעם זורק אותה.

בא אחד, נותן לו משהו, שורף אותו.

מה הולך עם הבחור הזה?

זה חתן זה?

מה אנחנו עושים? נותן לנו כזה שהוא מתנה, חיים, זורקים אותם.

מה נותן לנו? עוד מתנות, משתמשים בהן, לא נכון.

כל מה שהוא נותן לנו, אנחנו בעצם

מחזירים לו בחזה, מי צריך את זה? לא רוצה, עזוב אותי, לא רוצה.

מה אתה רוצה? מה שאני רוצה, שוקולדים, שוקולדים.

תן לי שוקולד, מספיק לי.

אני צנוע, אין לי שאיפות,

אני מסתפק במועד, גם אם אני אהיה בכניסה לגן עדן, מספיק לי.

מספיק לי, לא דוחף, לא כלום.

חכה בסבלנות בתור, בכניסה.

אמרתי לאחד,

הוא אמר לי את הטענה הזאת.

אמרתי לו, אתה רואה, יש פה אולם מלא,

מלא.

אלה שיושבים בסוף, בקושי רואים, מרימים כל הזמן את הצוואר וככה מסתכלים.

באותו אולם שהיינו, היה מפוצץ, לא היה אנשים מקום,

והוא עמד בסוף על קצות האצבעות. אני אומר לו,

אתה יכול שלוש שעות לעמוד על קצות האצבעות וכל הזמן להסתכל ככה, ויהיה סרט,

אתה לא רואה את התרגום,

ותזוז, תזוזו, תזז.

זה שלוש שעות, אתה, זהו, מותש.

זה כבר מרוב שאתה סקרן לדעת מה יהיה פה, כן?

יומיים אתה יכול לעמוד על קצות האצבעות.

ואתה אומר לי שבגן עדן אתה מוכן לעמוד בכניסה על קצה האצבעות.

למה יש משם עד לכיסא הכבוד? וואו, איזה מרחק.

מה תראה, מה תשמע, על קצות האצבעות. מה, מה, מה, מה היה? מה, מה קרה שם?

מה אמרו? מה עשו?

כל החיים שלך תעמוד שם על הנצח, ומה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה, מה? אנשים לא מנצלים את העולם, לא מבינים למה העולם הזה ניתן להם. ניתנה לנו מתנה שאין כדוגמתה.

ניתן לנו עולם גדול ושלם

רק בשבילנו.

למה נברא אדם ראשון לבד, יחידי?

למה? השם היה יכול להתחיל ישר עם מיליון, שיהיה יפה, נחמד.

מיליון, למה הוא צריך אחד?

מיליון, מיליארד.

לא, הוא עשה אחד.

למה אחד?

שכל נברא יאמר,

בשבילי נברא העולם.

העולם נברא בשביל אדם אחד.

כל העולם כולו נברא בשביל אדם אחד.

אתה, אחד בעולם, לבד,

רק בשבילך נברא כל העולם.

לא תחשוב שאתה עם כולם, זה הם מתחלקים, זה בשביל... לא.

כל העולם רק בשבילך.

השמש יוצאת רק בשבילך.

אם יש עוד אחד זה עוד עניין, זה לא נוגע אליך.

היא רק מאירה לך.

הירח, הכוכבים,

תראו,

תסתכלו פה, יפה פה התאורה, יפה, למה? תסתכלו, תרימו את הראש, תצלם אותם, תרימו את הראש.

יפה?

יפה.

זה יפה?

זה מעפן זה.

על קרשים, על זה ככה, אי-סימטריה, לא כל כך.

תצאו החוצה,

תסתכלו על השמיים.

איזה תקרה,

איזה אורות,

ירח,

כוכבים מהירים בכל העולם.

ביום שמש,

איזה פנס,

אה? כספית,

איזה גודל.

מאיר לכל העולם.

תראו איזה תקרה עשה הקדוש ברוך הוא, איזה מרחק,

איך זה נראה תחול.

לפעמים יש גלים כאלה, איזה עננים כאלה,

ענני כבשים,

ענני זהים.

וואי, איזה יופי.

כל זה, למי הוא עשה?

שיהיה לנו כיף בעיניים.

היה יכול לעשות את השמיים שחור.

היית מסתכל,

קבל.

אבל הקדוש ברוך הוא עשה את זה.

איך עשה את הים?

תכלת, ירוק, ככה, גלים.

עשבים,

עצים, ירוק.

ירוק, זה בריא לעיניים, בריא.

אם היה צבעים אחרים,

אם היה תפוז,

היית תפוזינה.

סידרת הכול.

איזה פרחים, איזה צבעים.

איך עשית פירות?

הפירות,

בננה,

אגס,

תפוז,

אננס,

כל דבר שונה.

אם היה הכול מרובע,

אותו צבע.

שמים לך סלסלה עם פירות. מה? הכול מרובע, ירוק.

או עגול, אפור.

היה לך חשק לאכול?

תאר לך.

תאר לך שהטעינה אותו צבע, הלחם אותו צבע, השתייה אותו צבע,

הגבינה אותו צבע, הכול אותו צבע. אשחה שיג לאכול.

אבל שמים לך איזה סלט, צבעוני,

חסם, הלמדת לדג,

הדג ככה, אתה רואה מה?

סלסה,

חומוס, פטרוזיליה, פפריקה, וואי, זיתים, זית שחור.

יש כיף לאכול.

מי עשה את זה?

הקדוש ברוך הוא. למה? הוא ברא את עולמו בחן, בחן.

נתן חן הקדוש ברוך הוא.

דאג לנו, דאג לנו, שיהיה לנו כיף שנהיה פה בעולם בכיף.

סידל לנו הכול. מזוג אוויר, רוח.

יש מזגן יותר טוב מרוח?

מים.

מים קרים על נפש עייפה. אין דבר יותר טעים מזה.

לחם.

לחם.

אם תאכל כל יום תפוזים,

אחרי כמה ימים אתה תקיא את הנשמה שלך.

אבל לחם, אתה אוכל כל החיים, שלוש ארוחות,

אף פעם הטעם של הלחם

לא מסתיק.

לחם רק. למה? זה המזון העיקרי.

קח בננות כל היום.

קח עוגת גבינה כל היום. כל מה שתיקח כל היום אותו דבר, שזה יהיה המזון העיקרי.

כל יום תאכל מרק, אותו מרק,

אתה לא יכול.

לחם.

מים,

שזה אבות המזון שלך,

תמיד טעים.

תמיד, תמיד, תמיד.

אין כיסא אוויר, נכון? אצלכם פה בנתיבות?

אין.

לא היה אצלכם מישהו שהלך ברחוב פתאום, אין אוויר.

למעלה באוויר, למעלה יש כיסא אוויר. לפעמים מטוס טס, יש לו כיס אוויר, טאח! הוא נופל, הוא ממשיך.

אנשים, נופל להם הלב.

למעלה יש כזה דבר. למה? שמה לא מסתובבים הרבה.

אז לא צריך.

פה,

אין כיסא אוויר. אם היה, אוי ואבוי.

היה מצחיק לעבור ברחוב.

אנשים היו נקלעים לכיס אוויר, מחפשים אוויר,

אהההההההההההה, לנופלים.

אבל הקב'ה לא רצה להצחיק,

אז כולם הולכים, משבים יפה.

לחם,

מזון, לא צריך בכל מקום כמו אוויר. אז לכן, יכולים לגדול עצים במרחקים. מים?

לא חייבים. אפשר גם יום שלם בלי מים. נכון? צמתם לא מזמן.

אז המים נמצאים במרחקים גם כן בהתאם, אבל אוויר

כל מקום נמצא. למה? אי אפשר לחיות בלי אוויר.

אז הקדוש ברוך הוא דאג שהאוויר יהיה בכל מקום.

העולם מתוכנן לנוחיותנו, לטובתנו.

כל זה בשביל מה?

שוקולדים.

כל היום הוא אוכל שוקולד. שוקולד, שוקולד, שוקולדה, שוקולדה, שוקולית,

שוקו,

שיקשק.

שקשוקה.

זהו.

זו המטרה של החיים.

עומדים לפני יום כיפור,

עוד מעט חותמים, חתימה סופית.

מה יהיה השנה?

זהו.

אפשר עוד להשתנות, אפשר להחליט להיות צדיק.

אני עכשיו עם כל הכוחות פונה, פונה לכיוון החיובי.

הבנתי,

הבנתי.

חלילה לא,

נוטה עדיין,

המצב שלי יותר קשה, יותר מסובך. למה? נתנו לך אפשרות לחנינה,

ואתה אמרת, עזב, עזב.

לא, תודה.

לא, תודה.

אתה יודע אם אחד, כשהוא רצח מישהו,

והוא עומד לפני שופט ואומר לו, תשמע, אתה מתחרט?

הוא אומר לו, לא, לא.

אתה רוצה חנינה? לא.

מה שהוא יכול להכניס? לא, הוא מכניס.

למה?

אין פה מקום לחרטה, אין פה מקום לחנינה.

הבן אדם הזה רשע גמור, רוצה להישאר רשע. מבסוט שהוא רשע,

אז יש לו מקום אחד איפה ששמים אותם.

הקדוש ברוך הוא בא כל שנה, אתם שומעים? בית משפט לא קורא לך אחרי שנה.

הוא אומר, נו,

אתה מתחרט?

רוצה חנינה?

מה פתאום? אין דבר כזה.

הקדוש ברוך הוא כל שנה מחדש.

לא רק זה,

הקדוש ברוך הוא כביכול יורד מהעולמות העליונים בעשרת ימי תשובה,

הוא ממציא את עצמו, אומר, התשובה עכשיו קלה,

האווירה קלה, הכול, אני מצוי לך.

רק תרמוז, תגיד שאתה,

ואני מעביר אותך.

לא,

לא תשכנע אותי.

אני זה אני, דבק

במטרות שהצפתי לפניי, אני נשאר ככה.

אני לא צריך לספר לכם, כן, מה המצב היום בעולם,

מה המקרים הקשים שמתרחשים בכל יום בכל הזירות,

אם זה ביטחונית ואם זה כלכלית ואם זה רפואית

ואם אחרות.

כולנו מודעים, כל יום שומעים יותר משמחות צרות.

נכון? מה שומעים כל יום יותר?

צרות או שמחות?

מאכלים בשמחות.

אבל מה שומעים עד השמחה הבאה? רק צרות.

פעם

הייתם מקבלים, מי שזוכר, לפני 20-30 שנה,

הייתם מקבלים בראש השנה בתיבת דואר מלא מלא מלא שנה טובה.

אתם זוכרים? היה פעם שולחים יהודים, היו שולחים שנה טובה

עם כל מיני כסף כזה וזהב, ככה שהיו מדביקים. אתם זוכרים?

היו כותבים, כל אחד כותב בכתיבת ידו.

היום אם שולחים זה רק מודפס.

אף אחד לא מתעייף לכתוב אפילו.

משהו סטנדרטי.

אין היום.

היום יש רק גמחים בתיבת דואר. גז, מים, חשמל, ארנונה, מיסים, רפורטים.

רק צרות. תיבת דואר זה תיבת פנדורה.

רק צרות.

וגם הזמנה לחתונה זה צרות.

למה? צריך לשלם צ'ק.

והיום במצב הכלכלי

קשה מאוד.

בורא עולם ברא את עולמו לטובתנו.

צריכים להיות חכמים לנצל את העולם הזה ולצאת מפה

על הצד הטוב ביותר.

אבל הם לא מפסידים את החיים.

אני אראה לכם

דבר מדהים.

אבל לפני כן אני אקדים.

אני רואה איך אתם מסתכלים עליי. אני רואה מה משפיעים הדברים שלי עליכם. אני רואה.

חלק פורדומים,

חלק מתמיהים. מסתכלים, מה הוא רוצה זה? מה הוא מדבר? מה זה?

שקשוקו? השוקו? שיקשק? מה הולך פה?

מה זה טבח?

שף? מה הולך פה?

אני אגיד לכם.

עד שבן אדם לא רואה,

לא רואה מול העיניים ומרגיש,

לא, לא זז הרבה. רק חכמים, סכלתנים באמת,

או מי שהניצוץ שלהם נדלק,

אז אלה תופסים את הרגע, כמו שאומרים. הגיע האור, רואים את האור בקצה המנהרה, אומרים, אוה, יש יציאה.

זורמים.

השאר

קופאים על שמריהם.

ואני אראה לכם עד כמה הדברים הם כאלה, זה מפחיד.

מפחיד את השכל.

רבן גמליאל

היה צדיק גמור, אחד מהתנאים הקדושים.

ומסופר בגמרא שהייתה לו שכנה שמת הבן שלה צעיר.

היא הייתה בוכה יומם בלילה.

בבכי שלה, מסעזע.

הוא היה שכן.

שומע אותה

ובוכה איתה.

בוכה.

אבל לא על הבן שלה,

אלא הוא נזכר על חורבן ירושלים,

חורבן בית המקדש,

על גלות השכינה,

והוא בוכה, היא בוכה על הבן שלה, והוא בוכה על אבא שלו,

על אבינו שבשמיים,

למה בניו גלו מעל שולחנו והוא הצטרך להחריב את בית המקדש.

הוא בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, בוכה, עד שנשרו ריסי עיניו מרוב בכי.

חכמים לא יכלו להרגיע אותו,

עד שהעבירו אותה דירה.

נתנו לה דירה חלופית.

כשהוא לא שמע אותה, יותר בוכה, הפסיק לבכות.

מה?

רבן גמליאל,

מה השתנה?

מה השתנה?

קודם בכית ועכשיו אתה לא בוכה. מה השתנה?

הקדוש ברוך הוא כבר לא גלה מעל בניו?

הקדוש ברוך הוא נבנה בית מקדשו?

לא.

מה שהיה לפני שעה נשאר גם עכשיו.

למה הפסקת לבכות?

כשהוא שמע אותה,

גם מה שהוא הבין בשכל,

בלי לשמוע אותה, לא פעל עליו

כמו שהוא שומע את הבכי ומתעורר לבכייה.

האדם, אפילו שהיה הכי גדול, הכי צדיק, הכי חכם,

דברים שנוגעים אליו באמת ושמזיזים אותו, זה רק דברים שחודרים אליו דרך החושים, שפועלים עליו ממש.

בשעה שזה עובר אצלו חושי,

זה משפיע.

מתי שזה עובר שכלי, אפילו שהוא חכם גדול ומבין ויודע את החשבון,

זה עובר, כמו שזה עבר, זה שלום, לא נשאר כבר.

עוד מעשה אחד?

הגמרא מספרת על רבי עקיבא.

כשרחל, בתו של כלבה סבוע, ויתרה על אבא שלה ועל כל הממון והעושר שלו שהיא יכלה לקבל בשביל להתחתן עם הרועד צאן שלו, עקיבא,

שהיה עם הארץ עד גיל 40,

היא עשתה מהלך לא נכון,

לא הגיוני, טעות פטאלית

מבחינת אביה,

שהיה יכול להביא לה עושר וכבוד ותלמיד חכם בשיעור שאין כדוגמתו,

והיא העדיפה לוותר על הכל, על כל ההון ועל כל הכבוד,

ולקחת רועה צאן עם הארץ.

למה היא עשתה? כי היא הייתה חכמה אמיתית.

היא ראתה את המידות

הטרומיות

שהיו לעקיבא,

והיא הבינה שעם בן אדם כזה, עם פוטנציאל כזה,

אפשר להוציא ממנו דבר גדול.

והיא התחתנה איתו,

והיא חיה איתו בעוני

ובביזיון,

וכולם דיברו על הבת של כלבה סבוע.

אבל היא עשתה את זה מדעת וברצון.

הגמרא מתארת מה היה מצבם הפיננסי.

הם היו גרים בצריף,

המזרנים שלהם היו קש,

והשמיכות קש.

זה היה הרכוש שלהם, קש.

וכשהם היו שניים,

מספרת הגמרא שפעם אחת

עקיבא היה מסתכל על אשתו

והיו נכנסות בין שערותיה חתיכות קש.

זה הכרית שלה.

אז הוא הבטיח לה,

יום אחד אני אתן לך

מטבע ירושלים של זהב.

הבטחה.

פעם נהיה עשירים.

אני אתן לך.

היא אומרת לי.

אבל בשביל לעודד את רוחה,

זה מה שהוא אמר.

בשמיים

ראו בצערם של הזוג הזה,

ולמרות שהיא הייתה חכמה גדולה והקריבה קורבן גדול,

ברצון ובידיעה,

אבל לפעמים יש לאדם חולשה,

חולשה,

חולשה זמנית.

יש אדם יושב בכולל, הוא יודע למה הוא יושב בכולל.

הוא יודע שזה העיקר וזה התורה וזה מה שה' רוצה,

וזה מה שהוא חופץ.

ואין לקדוש ברוך הוא אלא ארבע עמות של הלכה,

וזה הבנים הכי קרים, המסולאים בפז שיש לקדוש ברוך הוא.

אבל לפעמים גם דוח הקשואה,

שאין לו מה לאכול להביא הביתה,

לפעמים גורם לזכות הדעת,

שהאדם

זך על דעתו עליו,

מתערער קצת בביטחונו,

נכנס לו אולי טיפה ספק לרגע.

מה קרה?

נשלח אליהו מן השמיים,

הוא בא בדמות עני,

דופק בצריף בלילה,

ואומר, שלום,

אשתי ילדה בשעה טובה,

ואין לי כרית

שתניח את ראשה עליה.

אם אפשר להשאיל מכם קצת קש,

בשביל מה הוא נשלח?

בשביל שידעו שיש אנשים במצב יותר קשה מהם.

אז בן אדם מבין, אה,

אני לא במצב, יש יותר גרוע.

זה כבר מרומם אותו.

רגע,

אבל המחשבה

שאת הקרבת קורבן בשביל שיצא בסוף פה יהודי יקר, תלמיד חכם אולי,

היא לא חשבה שהוא יהיה רביעי עקיבא,

אבל שיהיה

האברך עקיבא אולי, לפחות אברך,

כי היא הייתה מוכנה.

מה קרה?

פתאום אמרו לך שיש מישהו פחות ממך,

זה מה שרומם אותך?

ולא עוד, קשה.

אליהו זכור לטוב, יורד מהשמיים.

אם היה דופק בדלת והיה אומר שלום,

אני אליהו הנביא,

זה לא היה צריך להשפיע יותר?

הם זכו לראות את אליהו הנביא.

נשאל את עצמנו.

אדם עני,

בוכה, אין לו מה לאכול.

אין לו מה לאכול.

דופק בדלת,

פותח, כן, מה אתה רוצה?

אומר לו, אני אליהו הנביא.

באתי לברך אותך ולהודיע לך, בעזרת השם,

יום אחד אתה תהיה עשיר.

כמו שרבי עקיבא היה שש פעמים עשיר.

התעשר שש פעמים.

הוא לא אמר לו את זה. אליהו לא אמר לו את זה.

בא אחד, דופק אצלך בדלת בנתיבות ואומר לך,

אני אליהו הנביא, ונותן את ההוכחה שהוא אליהו, ואתה משתכנע שהוא אליהו הנביא.

מה עדיף לך? שהוא יבוא אליהו הנביא ויגיד לך איזה דבר תורה,

או שיגיד לך איזה ברכה או משהו,

או שהוא יגיד לך למה אתה בוכה,

השכן שלך, המצב שלו יותר גרוע.

לנו ברור שהיה עדיף שאליהו יבואו, נכון?

אבל אליהו יודע שברור שזה לא נכון.

למה?

כי הוא לא השתמש בזה.

והוא בא בטור עני,

והוא ביקש קש בטור כרית.

וזה מה שעודד את רוחם.

אתם יודעים למה?

כי בן אדם מתפעל מדברים חשובים.

פושיים מדברים שזורמים אליו מהמציאות.

כשמדברים איתו שכל, כשמדברים איתו,

יהיה טוב, תתעודד, יהיה בסדר, אה,

שום דבר.

אתה אומר לו, מה אתה מדבר?

אתה בוכה שיש לך מחלה כזאת?

אתה יודע, יש אחד, כרתו לו היום את שתי הרגליים ושתי הידיים, מה אתה מעדיף?

לא, לא, חס ושלום, חס ושלום. אני לא אמרתי כלום.

מה אני אמרתי? אני לא אמרתי שום דבר.

וזה עובד עליו. זה עובד עליו.

אבל אם אתה אומר לו, תהיה בריא,

תהיה בריא, לא בריא אתה, אתה רופא, מה אתה, אנטיביוטיקה? מה זה תהיה בריא?

מה עשית לי? כלום לא עשית לי.

ואני אומר לו השני, הורידו לו את הרגליים,

הורידו לו את הראש.

הוא אומר, ברוך השם, רק המחלה הזאת, ברוך השם, מבסוט, מבסוט.

מה עשו לו?

כלום. ריפאו אותו? לא. בירכו אותו? גם לא.

אז איך נהייתה עכשיו, יעני מעודד?

יש אחד מצב יותר גרוע.

ככה זה עובד אצלנו, מה נעשה? אנחנו קרוצים לחומר,

מבינים לחוש,

אם זה עובד עלינו, זה טוב.

אתה נוסע באוטו,

140. אומר, סע בזהירות, עזוב אותך, סע בזהירות.

תרבית, טרררר.

פתאום, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו, וואו.

מפסיק לחייך, זה, אתה רוצה זה,

רוצה, רוצה, רוצה זה.

חייך, חייך, עזוב אותך, סע, סע.

לא, וואו, וואו, נגמר.

כל הביטחון, אבל נגמר, נגמר.

למה נגמר החוש, הסכנה קרובה, הוא מרגיש כבר, זהו, זה לידו,

זה לידו.

ככה זה עובד.

עכשיו, בשביל לעזור לכם להחליט להיות צדיקים

ולא רשועים,

אני אראה לכם סרט קצר.

תראו בן אדם

שהיה עם כיוון טוב, כיוון טוב,

כיוון טוב,

אבל, אבל

הייתה לו משיכה לכיוון לא טוב,

הייתה לו משיכה לכיוון לא טוב,

והוא ידע שיש לו משיכה לכיוון הלא טוב, והוא ביקש ממני בהרצאה,

איך אתה עוזר לי שאני אלך לכיוון הטוב ואתגבר על הכיוון הלא טוב?

איך אתה עוזר לי?

תשמעו מה היה,

תראו מה קרה,

ונראה אם תחכימו ותשכילו, וזה יפעל עליכם חושית.

נראה, אולי היה כדאי לבוא לנתיבות.

בבקשה.

אחרי זה אני אתן לכם אפשרות לשאלות ותשובות.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבאולם הסרט קוקו מביא קוקו.

בדיוק, אוי, הוא טוב יותר.

תודה.

כן,

אז אנחנו רואים

בחור שמתלבט.

מצד אחד הוא מבין מה אמת, מצד שני הוא נמשך אחרי תאוות ליבו.

הוא בא לאירוע כזה,

שואל,

ואפילו מה שנראה רחוק בעיניו, ועדיין הוא קשור לחומר, הוא רוצה עדיין את הצורה

שהוא בחר בה,

בסוף הוא מכריע לטובה,

והניצוץ הרוחני שלו מתגבר,

והוא מחליט לשנות כיוון.

תראו, בן אדם רק מטה את עצמו קצת לכיוון האמת,

סופו להגיע אליה, ובגדול.

אדם מטה את עצמו קצת לשקר, קצת,

סופו להידרדר ולרדת לטמיון.

הכול זה קצת, או קצת ימינה או קצת שמאלה.

דרכי השם ישרים,

אבל צדיקים ילכו בם,

ופושעים ייכשלו בם, באותם דברי תורה.

אלה שהולכים לטוב, מפרשים את התורה, כפי רוח התורה.

אלה שהולכים בדרך הרע רוצים לפרש את התורה להנאתם ותאוותם, ולתת חיזוק לדרכם.

אותה תורה.

אבל צדיקים ילכו בם, ופושעים ייכשלו בם.

זה הכול תלוי בנטיית הלב של כל אדם,

וכל אחד צריך לחפש בנבכי נפשו, לאן הוא נוטה.

לכן נאמר, נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד השם.

צריך לחפש,

לבדוק, לחקור,

לפשפש, למשמש,

עד שיהיה ברור לך מה אתה בעצם רוצה.

ואם אדם בחר ברע מרצון,

איך אומרים? יבושם לו.

בסופו של דבר הוא יקצור את ההצלחות שהוא השיג.

ואם אדם בחר בדרך הטובה, אשריו ינעם לו

בגן עדנו.

כולנו נצא מפה.

השאלה היא אם איזה סל,

מצוות או עוונות?

כן.

שאלה ראשונה,

פה.

כבוד הרב, אם אפשר לקום.

לפני שאני שואל,

יש לי בבית מעל 40 קלטות שלך.

פעם ראשונה שאני שומע אותך מדבר דברי תורה באמת.

לכולם אתה צריך להוכיח יש אלוהים, אין אלוהים,

הכוס הזה לפני, אחרי, לא מעניין.

אני באתי לשאול שאלות

של התורה.

אבל לפני השאלות,

תרשה לי לשבח את מה שאתה עושה.

אני רואה קצת, אבל

אז שב, אם זה יעזור לו.

יותר טוב.

אמנון יצחק הוא גדול, ברכו האלוהים בכול.

מפנים אליו קושיות, לכולם נותן תשובות.

הברכה עליו שרתה, אמנון יצחק שליטה.

אליו באה עקרה לבן זכר שזכתה.

ניסים מוכיח בו תיראה, על רגליו הקים נכה.

בדרכו אנו נזכה, נתפלל רק שיחיה.

חיים ארוכים וטובים, שיחזיר עוד יהודים.

שלשלומם מתפללים.

אלה דברי אלוהים חיים.

מה נאמר ומה נדבר, גם תקוקו הוא מספר.

בואו ראה איזה פלא אצטוויון תדימי להם.

בואו מוכיח נערים שמורידים הם עגילים.

בקטע תורה זוכים.

זה לפני השאלה.

חזק וברוך.

בפעם הבאה תחבר רק מנגינה.

בספר, אני חושב שיש סתירה בתורה.

בספר שמות כתוב,

ויאמר משה אל השם,

הריני נא את פניך.

ויאמר השם אל משה, לא יראני אדם וחיים.

אחרי שני שורות כתוב,

וידבר אדוני אל משה פנים אל פנים, כאשר ידבר אשר רעהו.

למה משה רבנו לא מת?

גם מנוח ראה את המלאך ואמר, ראינו אלוקים,

ובכל אופן נשארו בחיים, היו צריכים למות.

כשמשה רבנו אומר, הריני נא,

מתכוון משה רבנו שהקדוש ברוך הוא לא הראה לו את פניו, כי אין לו פנים בכלל.

הוא רוחני גמור.

אלא מה?

לראות את דרכי השם,

איך השם פועל על פי המידות שמתנהגות כלפי בני האדם.

אבל בפסוק השני, שמדבר פנים אל פנים, הכוונה כדבר איש אל רעהו.

זאת אומרת, הקרבה הכי קרובה שיכולה להיות

בין אדם לאדם,

זה כשם עומדים פנים מול פנים.

איך אתה אומר לחבר שלך? דבר איתי פנים אל פנים.

זו הקרבה שאני מבחין בדיוק מה אתה מתכוון.

כשאומרים שהוא דיבר איתו פנים אל פנים, פירושו של דבר שהקרבה הכי גדולה שהייתה בעולם, של יילוד אישה לבורא עולם,

לא קרבה פיזית,

אלא קרבה ממשית,

זאת הייתה הקרבה של משה רבנו לאלוקים.

אנחנו אומרים שמשה רבנו נענש והוא לא נכנס לארץ.

על חטא שהוא היכה בסלע ולא דיבר לסלע.

אני לא יודע אם הבנתי נכון את הזוהר,

אבל בזוהר כתוב שמשה רבנו היה בגלגול קודם בארץ.

הוא היה כאילו יעקב אבינו.

רציתי לדעת אם זה נכון או לא.

אז קודם כל אצל משה רבנו נאמר, ויתעבר השם בי למענכם,

שהוא היה חיבור שבא לעולם לצורך ישראל.

עכשיו לעניין אם הוא היה בארץ או לא היה בארץ על פי הזוהר, צריך לבדוק בזוהר.

אבל זה אפשרי שניצוץ נשמת יעקב אבינו היה במשה רבנו.

ניצוץ.

זאת אומרת, אז ממילא בבחינה האמיתית, השורשית שלו, הוא היה בארץ.

יש לך בקלטת שהיית בשערי ציון,

בארצות הברית,

שואלים אותך שמה על ימין ושמאל.

ואתה אומר שאין הבדל בין ימין לבין שמאל,

יש רק... חול וחול.

חול וחול.

אבל על פי הזוהר זה לא נכון.

אתה לא נותן תשובה על מה שצריך.

למה? כי אתה לא שמעת מה אמרתי.

ימין ושמאל, רק חול וחול.

מפלגת הימין

במפלגת השמאל זה רק חול וחול. זה חולין וזה חולין, זה חילונים וזה חילונים,

והם בדיוק אותו דבר.

על פי הזוהר הקדוש,

ימין זה כהנים ושמאל זה לביאים,

ובשביל זה...

כן, אבל לא דיברו אותי ולא שאלו אותי על הזוהר הקדוש, שאלו אותי על הימין ועל השמאל בישראל.

אז עניתי. רק על זה. כן?

בסדר.

מה לעשות?

לאברהם אבינו היו שתי בנים,

אבל אם אתה מסתכל,

כתוב, ויבוא אברהם להספיד ולבכות את שרה.

בלבכות

הכף היא קטנה.

זה שמעתי לא מזמן.

הכף היא קטנה, זה מרמז על שני דברים.

א', כי הוא בכה קצת,

שתיים, ולוויתה. אם אתה מוריד את הכף, זה ולוויתה.

למה הבת שלו לא מוזכרת?

בת-קול? אתה מתכוון בכול, שהשם ברך את אברהם בכול? לא, לא.

כששרה אימנו נפטרה,

כתוב,

ויבוא אברהם לבכות ולהספיד את שרה. שמעתי, אבל מה, איפה אתה לומד שהייתה לו בת?

בלבכות.

מה כתוב?

הלבכות עם כף קטנה.

נכון, ומה זה אומר?

שהייתה לו גם בת.

איפה הוא כתוב?

זה בתורה שבעל פה.

הונביתה.

הלבטה, כן. הלבטה.

אז אומרים חכמים שהשם ברך את אברהם בכול שהייתה לו בת.

שקראו לה בכול.

אבל למה היא לא מופיעה אף פעם, לא כתוב עליה כלום? תשאל פה כל אחד, יגיד לך, רק עיסב... אבל שתהיה בריא.

מי הייתה אימא של אברהם אבינו?

מאיפה אני יודע?

לא יודע.

הייתה לו אימא?

הייתה לו, בטח. למה היא לא מוזכרת בתורה?

זה נכון,

מנוח ועד שריימנו כתובים כולה שתי בנות, דיצה וגילה. איפה שהרבנות, כולם וילך ותער. אלה לא ראיתי את דיצה ואת גילה. כתוב רק עליהן.

אבל אני אסביר לך.

הנקודה היא שמי שלא הייתה חשובה לפרסם אותה במעשיה, או שיש מה ללמוד ממנה,

לא נתפרסמה.

לא נתפרסמו.

הייתה אימא לאברהם אבינו,

אבל מה? לא היה צריך לפרסם אותה.

הבנת, עיוני?

עד פה הבנתי. עכשיו,

קודם אתה אמרת על הרמב״ם.

כן.

למה לפני שהוא מת

כולם פסלו אותו וכולם נידו אותו ועשו ממנו כמו הרב הזה שאמרת לשרוף את הזוהר שלו? אני לא היה לי עומס לשרוף.

אז נתתי אותו, לא שרפתי.

ועכשיו עושים ממנו משה רבנו.

אז תדע לך שמשה רבנו גם כן יצאו נגדו,

וחשדו אותו באשת איש,

ודיברו על הדברים הגרועים ביותר. גם משה רבנו בחייו.

וכל גדול בישראל... זה בתורה כתוב?

היו.

ויביטו אחרי משה.

אז כתוב, יש לגנאי ויש לשבח. יש כאלה שאמרו, אשריו אשריו הצדיק, ויש כאלה עוד שאמרו,

תראה איזה שוקיים יש לו, תראה איזה זה, על חשבוננו,

חי על חשבוננו,

אחר על חשבוננו.

תמיד.

ויש עוד דברים שטענו כנגד משה,

אבל בסך הכללי צריך להבין דבר אחד.

כל גדול וכל מי שעושה משהו,

ובגדול, יש עליו ביקורת.

אצל הרמב״ם זה היה משהו אחר.

כיוון שהרמב״ם כתב

שמי שיסתכל בספרו היד החזקה וילמד אותו לא יצטרך לשום ספר,

אז כאילו התורה מסתיימת אצל הרמב״ם.

וזה דבר שאין אפשרות כזאת, אתה מבין, שהתורה תסתיים, היא שייכת לכל הדורות,

ולכל אחד יש את החלק שלו,

ותן חלקנו מתורתך לחדש ולבער בתורה,

כי כל שורש נשמה קיבל את מה שמגיע לו.

הוא לא התכוון שלא יקראו יותר שום ספר ולא יחדשו שום דבר אחריו, זה הוא לא התכוון.

אבל כיוון שאנשים קוראים ומבינים מה שמבינים,

יכולים לפרש את דבריו לא טוב, לכן הראב״ד עמד כנגדו,

ואפילו השתמש בביטויים בוטים בשביל להחליש את כוחו.

לא שחלילה הוא זלזל בו משהו,

אלא כדי שאם מדברים כנגד מישהו ומורידים קצת מהפרופיל שלו,

אז יתפסו אותו כבן תמותה רגיל, כמו כולם, גדול, חכם הכול,

וזו המטרה שהייתה של הראב״ד.

היו כאלה שדיברו שהוא דיבר במורה נבוכים על פילוסופיה ודברים אחרים, והגרא אמר שהפילוסופיה התעתו,

זאת אומרת, היו כמה דברים שהוא נטה מדרך התורה בפילוסופיה כדי

להסביר לאלה שלא יודעים ומבינים.

ויש כל מיני טענות,

ואכן היו חלקים של ציבורים מסוימים שיצאו נגד.

רוב הקהילות בעולם כבר בחייו הכירו בו.

אצל התימנים, לדוגמה, יהדות תימן,

היו מזכירים אותו בקדיש, בחיי מרניו ורבניה, הרמב״ם.

בקדיש היו מזכירים אותו.

והיום הוא מקובל, ברוך השם, בכל תפוצות העולם,

כי עמדו על גדולתו. לפעמים כשאתה נמצא קרוב לאדם וחי בחייו, אתה לא יודע להעריך מיהו.

וזה בדרך כלל בכל דור ודור.

רק אחרי כמה דורות שאין לך את החשבונות האישיים,

את כל הדברים,

אתה מסתכל רק על האדם ופועלו וכו',

אתה יכול להכיר את גדולתו ומעלתו.

זה מה שהיה עם הרמב״ם לשאלתך.

ויש דוגמאות הרבה מהעבר היהודי

כעין זה.

ולא תיבהל, גם בדורנו יש דברים כאלה.

עכשיו, בקשר לבתי כנסת.

אני לפני שלוש שנים, ארבע שנים,

חזרתי בתשובה וזרקתי את הדת

רק בגלל הבתי כנסת.

עכשיו אתה הקראת בקטע של הרמב״ם או רבנו תם,

שהוא אומר, תסתכל על האוכל ואיך אתה מתפלל, איך אתה מברך ואיך אתה אוכל.

זה בדיוק בבתי כנסת, אצל כולם.

אתה מה אתה שומע מהרב?

ברכו את אדוני המבורך, אחר כך, מה, מה, מה, אהבת ישראל, שומע ישראל. זהו.

ועלינו לשבח

שכולם יודעים שזו עדות.

כלום. אתה שומע עלינו לשבח, אני לא מספיק להגיד,

עלינו לשבח, הרב קבח התחיל קדיש.

איזה מין תפילה זאת? לא כדאי ללכת לבית כנסת.

הבנתי. זאת אומרת, אם אתה רואה אנשים שאוכלים מהר, אתה מחליט לא לאכול.

כשאני אוכל, אוכל לפי הטעם שלי, ואני אראה לך שאני אוכל. או, תתפלל לפי הטעם שלך.

בדיוק.

ככה אתה עושה, שהם יגמרו בחמש דקות, אתה תשער שלוש, תרבעי שעה.

מה זה עניין לך?

אחר כך בא השמש, הוא אומר, צא החוצה, סגרם את הדלת. תצא החוצה ותמשיך בבית.

אז לא צריך ללכת לבית כנסת, תתפלל בבית. השמש עוד לא עשה לך את זה, אתה רק אומר שהוא יעשה לך. לא אתה אומר, יצר הראש שלך אומר לך שהוא יעשה לך. הוא לא יעשה לך.

ואם תגיד לו, ככה חמש שקל, תן לי להישאר, הוא ייתן לך.

עכשיו, עוד דבר אמרת, לא, אז תתחיל עכשיו, כן?

לא מבטיח כלום.

טוב, לא מבטיח, הלאה, נמשיך.

עוד דבר אמרת, שבן אדם משקיע מיליון דולר, 50,000 שקל לא מספיק לו. נכון.

גם אתה משקיע מיליון שקל ומרוויח.

מה זאת אומרת?

אתה עכשיו קלטת אומר בשקל.

נכון.

אני הזמנתי שלשום,

עשר קלטות ממך,

אמרו לי 220 שקל, למה?

אגיד לך,

משום שאם מזמינים מיליון בסין,

אז בגלל שמדפיסים בכמויות,

זה פוחת.

כל דבר זה ככה.

אם אתה מזמין

בודדים,

אז זה עולה אחרת.

אם מדפיסים את זה בטייפים מעתיקים אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד,

צריך להשקיע זמן אמת.

אבל אם עושים את זה במכונות שמייצרים כל שתי שניות,

כל שתי שניות CD,

אז זה לא עולה שלוש שעות אורך של קלטת וידאו.

כן, אבל 200 שקל זה הרבה כסף.

נכון, אבל אתה יודע שבסין מרוויחים דולר ליום עבודה.

ואצלנו, שכר מינימום הוא 3,500 שקל.

600. 600? 600. אתה קרוב למינימום.

זאת אומרת,

יש חומר שאתה צריך לייצר אותו, ואתה לא מייצר אותו בכמויות, ואתה מחזיק אותו בסטאק,

והכסף שלך שוכב, כמו שאומרים,

ויש חשבון מה אתה יכול לעשות עם זה בשביל שאתה לא תיכנס לחובות.

אנחנו לא רוצים להיכנס לחובות,

להיות חייבים לך ולא ולא,

ולא לשלם אחר כך בזמן.

יש לנו 60 עובדים בערך

שצריך לשלם על המשכורת ב-1 בחודש,

ולמס הכנסה צריך לשלם 100,000 שקל

כל חודש.

אז איך נעשה את זה אם אנחנו ניתן לכל אחד בשקל?

זה עולה שקל, רק שתבין.

לא בשקל, זה בעשר שקל. לא, לא רק שנייה.

זה עולה באמת עשר שקל.

אם אתה... אז תרוויח שלוש שקל.

אני לא מרוויח.

יש החזקה.

אתה יודע שהאולם הזה,

הוא לא פותח אותו.

לפני שהוא מתחיל את היום,

הוא עולה לו 1,000 שקל לפחות.

יש לו ארנונה?

יש לו שכירות אולי?

יש לו מיסים?

יש לו כל מיני דברים? יש לו עובדים?

הוא לא התחיל את היום, יש לו הוצאות.

עכשיו, אם הוא לא יכניס,

או אם הוא יכניס בדיוק אותו דבר, הוא לא עשה כלום.

נכון?

אז לכן,

מה שאתה משלם זה לא שאתה משלם רק את הגוף של הדבר.

עשו עבודה, הנה הוא מסריט.

הוא צריך כסף על הסרטה?

יש עוד מסריט אחד שם, מאחורה.

יש פה עוד אחד שעושה את זה? צריכים. רק רגע, רגע. הם קיבלו משכורת עד עכשיו?

הם נסעו לפה, זה על הדלק?

הם חוזרים בחזרה?

הרכבים שלהם?

הביטוח שלהם?

כל הדברים שלהם?

זה רק בשביל שנביא את הקסטה.

הבאנו קסטה.

עכשיו יש עורך שיושב שם?

העורך הזה עכשיו צריך לערוך אותה?

לוקח חודשיים עד שיוצאת קלטת אחת.

יש אי סאונד שם, שצריך לערוך את הסאונד?

מחברים את זה.

צריך לקנות כריכות?

כריכות, לא מזמינים אחד.

צריך אלפים בשביל שתקבל כריכות, כי אחרת לא מדפיסים לך.

צריך גרפיקאי שיעשה את הכריכה?

צריך, נכון?

צריך את הקופסה של הזה? צריך את הסליל?

צריך את המכונות והמפעל שיעשה?

אתה יודע כמה משקיעים כסף?

בשביל לעשות קלטת אחת השקענו מיליון שקל לבנות את המערך הזה.

מי ישלם?

כן, אבל כל זה אתה מקבל מתרומות.

בטח מתרומות.

גם אתה תורם שאתה משלם.

ענית.

עכשיו רגע, ציציות בחינם אני מחלק.

כיפות אני מחלק.

בסדר, מחלק. אז יאללה, עכשיו ב-220 קח ציצית חינם.

בכבוד.

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם, שיחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה. אמן.

רוצים לקבל עליהם גם עול מצוות?

הם נמצאים ליד מיקרופון?

מי זה אתם?

כן, בבקשה.

תן לו מיקרופון.

ערב טוב לכולם.

שלום לך, כבוד הרב.

אני הגעתי לערב הזה עם אחים שלי,

בגלל שאבא שלי, במצב קשה מאוד. עכשיו התקשרו והודיעו שהוא מתנפח והיו עם מכונות.

ואני לא יכול לעמוד בזה, אני אגיד לך, כבוד הרב.

זה אבא, שאחד בדור יש בן אדם כזה.

הרב פיינדלר מירושלים אמר עליו שהוא יכול להיות אדמו״ר.

בן אדם צדיק, ואני לא יכול לקבל את זה, שהוא ילך.

הנה, יש לי פה אחים,

ומוכנים לקבל על עצמם, על עצמם להתחזק.

אני, לפני חודשיים וחצי, אני הגעתי לישיבה בנווה יעקב,

ועזבתי הרבה שטויות, עזבתי את הכול, ולא שלא היה לי, יכלתי לעשות הרבה דברים בחוץ, אבל אני יודע שהכול לבל אבלים, הכול שקר וכזב. מכיר את כל החיים מהשורש, בוא נגיד.

ויש לי פה הדרכים שלי, הם רוצחים, איפה הם? איפה הם? תעמוד, תעמוד.

הנה הם אמרו בעזרת השם אם יהיה ישועה עם אבא שלי כמה... לא אם יהיה ישועה,

בשביל שתהיה ישועה,

לא אם.

בשביל שתהיה ישועה בעזרת השם שאבא שלי יקום

ושינינו, הייתי אתמול עם הרב, שמנו לו את השם רחמים עם... הייתי עם הרב בכותל.

טוב, רק שמע, אתם מוכנים לשוב בתשובה?

תשובה זה כמו אחיכם.

תשובה אמיתית, לא משחקים, לא רק משהו, רק תפילין, רק שבת,

תשובה אמיתית.

מוכנים?

אני מבין שיש עוד ארבעה אחים, כן?

כן, יש. להם גם מוכנים?

איפה הם?

הם לא פה, אני באתי איתם.

להם גם מוכנים?

אתה לא יודע?

ברוך השם, אני לא יכול לדבר בשמם, אני יודע ש...

יש שתיים. אוקיי, אתם תדברו איתם. יש עוד שתיים כבר דתיים, ברוך השם. עם השניים הנוספים אתם תדברו בעזרת השם.

בעזרת השם. שלא יהיה לייצר הרע איזה אחד שיתעלה בו ויגיד, הנה הוא לא מוכן, אבא שלו לא חשוב לו. אז מותר בעזרת השם לתת לך את השם שלו, שייתן. אני עכשיו אעשה. לא, את השם של האח.

אני אתן, בסדר, גם, בסדר.

טוב, טוב.

מה השם

של האבא?

השם שלו יעקב, שמנו לו עם הרב, הוספתי לו את השם רחמים.

הוא היה יעקב יהודה, והוא עשה איזה שאלה... יעקב יהודה רחמים, בן.

בן רוזה.

רוזה.

השם יזכה אותו לישועה קרובה ורפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל, בזכות התשובה של בניו.

מהרה, אמן.

אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

רגע, אני רוצה להגיד לכם בשורה טובה ששלחו לי פה.

תשבו,

כמו כותבת לי אחת מהנשים שנמצאת כאן בקהל ולא רוצה להזדהות.

רציתי לבשר לרב אודות קרוב משפחה שחלה במחלה ידועה ובירכת אותו באחת ההרצאות.

כזכור, האימא מזל קמה וביקשה עבורו, בחור בן חמש עשרה, ברוך השם, המשפחה התבשרה

לפני פחות משבוע שהוא נקי מהמחלה, ברוך השם.

ברצוני שתספר זאת בקהל, כדי שרבים יתחזקו ביראת שמיים מהדבר, ובכל זאת נבקש מכל לב שהרב יוסיף לברכו היום בקהל, וכולם יענו אמן שיוסיף,

יתחזק, ובעזרת השם שיהיה בריא כל ימיו ושנותיו.

ובכן, אוריאל ליאור בן מזל,

השם יתמיד בריאותו ורפואה שלמה תמיד, אמן.

אמן.

בבקשה, תן לו מיקרופון.

יתקשרו עוד פעם,

והמצב של אבא שלי מחמיר.

עכשיו אני יודע, זה עת רצון.

אם אומרים עשר,

אפשר לעשות מניין.

אם יהיו תשע ויהיו אלפיים מיליארד צינים, יפנים,

צ'רקסים ולא יודע מה, לא ישלימו מניין.

אתם עשרה עושים מניין ויכולים להגיד קדוש, ולא יודע, אתם לא יודעים מה זה מושג,

מה זה יהודי.

אם היינו יודעים מה זה יהודי, היינו צועקים עד השמיים. אם היינו יודעים כמה הקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, היינו צועקים אליו כמו אריה.

עכשיו זה עת רצון.

אם מישהו מקבל על עצמו בעת רצון הזאת לבוא, ציצית, לקחת על עצמו, הוא לא חייב גם כיפה.

שיעור תורה.

ציצית.

שיעור תורה.

שיעור תורה.

משהו קטן, לקבוע עיתים לתורה, כל מה שבן אדם יקבל על עצמו. לזרוק את הטלוויזיה.

לזרוק את הטלוויזיה. הכל לבל הבלים. אני לא נולדתי במאה שערים. מכירים את החיים, שקר, אין להם מה למכור.

הכל חרטא, אנחנו יודעים את זה.

גם מי שבתוך התורה ורוצה לצאת פתאום,

ושידע שהכל סתם, אין לו לאן ללכת, כי בסוף הוא יבוא כמו תטלה.

מי מוכן מהציבור, בעזרת השם יתברך,

לקבל עליו

תורה ומצוות בשביל

שיהיה גם לרפואה ולישועה

של אבא?

כן, בבקשה, מה אתה מקבל עליך?

ברוך השם, בעזרת השם יתברך.

כן, יש לך ציצית?

יש לך, כן. מי מאחורי הציבור?

אתה מבקש? בוא, אני אתן לך.

להלא להלא להליך, להלא להלך תורה וללא להלך שחיינו,

שחיינו וטימנו והגיענו לזמן הזה.

חזק וברוך.

כן, מי עוד מוכן? הנה, שמה אישה, כן, מה את מוכנה?

פרק תהילים במשך חודש כל יום.

אז דק וברוך, תזכי למצוות.

מי עוד?

כן, מה אתה מוכן?

ציצית?

בבקשה, אשריך.

ברוך אתה ה' אלינו שהחיינו וקיימנו וגיענו לזמן הזה!

יש פה יהודי שמוכן

לקבל עליו שעה נוספת של תורה,

הוא לומד חצי שעה ביום,

עוד שעה, שילמד שעה וחצי ביום,

לרפואת האב

וגם לרפואת ביתו,

סיון אביבה בת מלכה,

בריאות הנפש והגוף מהרה.

רגע, אני גם רוצה להגיד, הוא תורם גם, אשריך.

עוד דבר,

יש פה טפסים

שמי שרוצה ללמוד שיעורי תורה יכול למלא אותם,

ויהיו מוכנים ללמוד איתו באיזה יום שהוא רוצה, באיזה שעה שהוא רוצה, באיזה נושא שהוא רוצה.

חינם אין כסף.

ואפילו בטלפון,

ואפילו בטלפון

יבואו אולי לבית, כן, או בקרבת מקום,

יכול להיות שגם בבית חברו אותה, יכול להיות.

תמלאו את הטפסים,

תגיד, מעוניין ללמוד בבית?

תכתוב.

אם היא לייתה, בסדר. כל מי שרוצה יוכל למלא את הטפסים

ויצלצלו אליו תוך מספר ימים לתאם את זה.

הינה, יש פה חבר'ה פה שעברו בין הקהל.

כן, מי עוד רוצה לקבל עליו משהו? הינה כאן האישה, כן.

פרקי תהילים כל יום לרפואת האב, כן, ואת?

פרקי תהילים גם, אשרייך ואת, גם פרקי תהילים.

מי רוצה להגיד פרקי תהילים לרפואת האב שתרים את היד?

להרים, להרים, זה לא בושה. לעזור ליהודי, להנצל, להציל משפחה.

הינה, ברוך השם,

חצי מהאנשים כבר קיבלו על עצמם. אשריכם ישראל.

הינה עוד ציצית, בעזרת השם.

בוא, קח ציצית. שיהיה לך ברכה ובריאות.

מרוך.

אתה אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

אז מה כדאי לעשות?

לאכול שוקולדים, ארוחות טובות, לצאת למסעדות, לטייל כל היום. בזבזנו את החיים.

אבל אם אספתי מצווה ועוד מצווה ועוד מצווה ועוד מצווה, וזיכיתי את הרבים, וגרמתי שעוד יהודי יתקרב, ועוד אחד ילמד, ועוד אחד ידע, וגם אני, ואני לומד, ואני מחזק,

ואני מחזק אחרים, וכל הזמן. ועוד, ועוד, ועוד, ועוד, ועוד, אין לזה שיעור. למה?

זה כמו מניה.

השקעת בבן אדם, החזרת אותו בתשובה, זה מניה. מניה שרק מביאה תנובה כל הזמן.

הוא עושה מצוות, לא מת, נניח חילין, שומר שם בעד כיפור,

כל השנה, תקופה, כל מה שהוא עושה שלך. אלה מניות.

מניות, הן לא תנועות בפורס בכלל. בכלל. זה כל הזמן עולה. התחתן, גם מאשתו אתה מקבל. ילדים,

גם מהם אתה מקבל. למה הוא חזר בתשובה? אתה נמשך. עשה, עושים יחד. הלאה. קדימה, קדימה, קדימה. הוא החזיר מישהו בתשובה ההוא? ההוא החזיר אחת בתשובה גם שלך. עוד. אליך, אליך. יש לך עוד אחד? עוד אחד. ככה, וכן הלאה. בלי סוף. בלי סוף. בלי סוף.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו.

ל-03-6777779

03-6777779 או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.שופר.net