קלטת מס' 335 - הכל לעזאזל

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ימים ספורים לפני ראש השנה חשוב לדעת מי צדיק ומי רשע.

מדוע מי שצדיק נחתם לאלתר לחיים,

מי שרשע נחתם לאלתר למיתה,

בנונים, עומדים ותלויים מראש השנה עד יום כיפור.

אם חוזרים בתשובה, לחיים,

אם לא, למיתה.

לא כולם מתים במובן של מתים,

אבל המשנה אמרה, מתים.

ולאלתר, מייד.

כיצד?

יש מיתה שהיא מיעוט שנים,

בראשו נגזר בדינו של האדם

שהוא חייב והוא צריך למות.

אז אם נכסת ימיו הייתה נגיד 80 שנה מההתחלה,

מורידים לו חמש שנים.

שנה לאחר מכן, עוד שבע שנים.

עוד 12 שנה.

פתאום נפטר בן 21. מה קרה, צעיר?

מת בגיל 21. לא, הוא לא מת בגיל 21. מגיל 14 הוא התחיל למות.

הורידו לו חמש,

בגיל 15 הורידו לו שבע,

בגיל 16 הורידו לו 12. ככה הורידו לו, הורידו, זה מה שנשאר, זהו, זה מה שנשאר. 21, גמר.

הוא כל שנה מת.

פסקו לו מיתה, מת.

לכן כתוב רשעים, לא יחצו ימיהם. אפילו למחצית הימים שקצבו להם לא מגיעים.

אצל הצדיקים כתוב את מספר ימיך המלא,

שהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של הצדיקים מיום אל יום.

משה רבנו 120 שנה מלאים,

דוד המלך 70 שנה מלאים, וכן הלאה.

כל אחד שמצער הוא רשע?

לא.

אבל זה גם לא ברור שהוא צדיק.

תשפה את ההצבעה. תכף אנחנו נסביר.

אבל בכל מקרה,

מה שברור זה סוג אחד של מיתה.

יש עוד מיתה.

אדם שנגזר עליו להיות עני, עני חשוב כמת.

ובדור הזה ובשנה הזאת, עם ביבי,

הרבה מתים יש.

זאת אומרת, עניות

כמת.

צומא, אדם שלא רואה בעיניו, חשוב כמת.

אם אדם מסתמא בעיניו,

גזרו עליו מיתה בשמיים.

מצורע, חשוב כמת.

בעל ייסורים, חשוב כמת.

אלה גזרות שנגזר על האדם בראש השנה.

ואם נגזר עליו מיתה,

אז אלה האפשרויות ויש עוד.

בכל אופן, אם אנחנו רוצים להיות מן הצדיקים שנרשמים בספרם של צדיקים,

ולא מן הרשעים שנחתמים לאלתר למיתה,

איך נדע היום אם אנחנו צדיקים או רשעים?

זה תלוי בגיל או לא תלוי בגיל?

במה זה תלוי?

בגיל.

ובכן,

הרמב״ם כותב

כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות.

מי שזכויותיו יתרות על עוונותיו,

צדיק.

מי שיש לו זכויות יותר מעוונות, צדיק.

מי שעוונותיו יתרות על זכויותיו, רשע.

מחצה על מחצה בינוני,

דברי הרמב״ם.

כן,

יש להבין מה שייך ללכת

אחרי רוב.

מה זה, אם רובו זכויות צדיק, אם רובו עוונות רשע.

הרי יש הבדל מהותי בין צדיק לרשע.

זה לא הולך עם מספרים.

אחד עשה 700 מצוות,

700 עבירות,

אז הוא מחצה.

עכשיו, אם הוא יעשה אחת לעבירות אז הוא רשע בגיהנה גיהנום.

ואם הוא עשה מצווה אחת,

הוא יהיה בגן עדן למעלה למעלה.

מה, זה הולך לפי רוב ככה? סופרים?

אלא מה?

הרמב״ם ממשיך ואומר,

ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות. זה לא הולך לפי המניין, המספר.

לא.

אלא לפי גודלם.

לפי גודל המצווה,

גודל העבירה.

גודל המעשים הטובים, גודל המעשים הרעים.

זה מה שקובע.

יש זכות

שהיא כנגד כמה עוונות,

שנאמר, יען נמצא בו דבר טוב.

ויש עוון שהוא כנגד כמה זכויות,

שנאמר, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

ואין שוקלין אלא בדעתו של אל דעות.

איך יודעים מה המשקל?

מה הזכות ששוקלת כנגד הרבה עוונות, ומה העוון ששוקל כנגד

הרבה מצוות?

איך שוקלים?

אלא המשקל הזה,

בדעתו של אל דעות. הקדוש ברוך הוא יודע את המשקל.

והוא היודע איך עורכים הזכויות

כנגד העוונות.

עד כאן דברי רבנו הרמב״ם.

אבל עדיין,

לפי זה,

אין אנחנו יודעים לקבוע מי צדיק ומי רשע.

רבנו תם פותח לנו פתח שבעזרתו נוכל להבין.

בספר הישר הוא כותב,

אם יראה האדם

כי נפשו נוטה לתאוות רעות,

אחרי העושר והתענוגים,

יותר מאשר הוא נוטה אחרי עבודת השם והמעשים הטובים,

ידע כי הוא רשע.

שמעתם מה זה רשע?

אדם שהוא נוטה,

יש לו נטייה טבעית, הוא נמשך לתאוות עושר,

תענוגים יותר ממה שהוא נמשך

לעבודת הבורא,

לתפילות, למצוות, למעשים טובים.

הוא יותר נמשך לכיוון השני.

אחד כזה, אומר רבנו תם, הוא רשע.

ואם הוא נוטה למעשים טובים יותר מאשר נוטה לדברים רעים,

ידע כי זיכרונו עלה לטובה.

אצל הקדוש ברוך הוא הוא זכור לטובה.

רבנו תם פותח לנו פתח להבין מה ההבדל בין צדיק לרשע.

אומנם זה כחודו של מחט,

אבל סוף סוף אנחנו יכולים להבין משקל שמיים כיצד הולך,

מי הרשע ומי הצדיק.

ויש לאדם להתעורר מזה הרבה.

אם היינו יכולים לדעת היום להציץ,

כמו שאומרים,

בספרים שעומדים להיפתח בראש השנה,

ולראות מה מאזן הזכויות שלנו מול העוונות,

היינו שמחים מאוד להציץ, לראות מה מצבנו.

אבל אוי ואבוי, אם מישהו היה רואה שהכף מכריעה לכף חובה.

אבל לפי רבנו תם, לא צריך להציץ אפילו בספרים שלמעלה.

אפשר לעשות את החשבון לבד,

כל אחד לפי תהלוכותיו בביתו

והרגשות של לבבו.

כיצד?

תבדקו את עצמכם, ואני איתכם,

אל מה אנחנו נמשכים יותר וממה אנחנו מתענגים יותר?

האם מאכילת היום או מתפילות היום?

ממה אתה נהנה יותר? מהסעודה שאתה עורך לפניך או מהתפילה?

למה אתה משתוקק ורץ יותר,

לארוחה או לתפילה?

מה עלינו למסע יותר?

סדר התפילה או סדר הסעודה?

מה כבד עלינו? מה אנחנו מרגישים טורח יותר?

להתחיל את התפילה מההתחלה לשם ייחוד ועד הסוף?

או בארוחה?

מה יותר קשה לנו?

המסע של הארוחה שצריך לאכול,

שמה אנחנו מקצרים, מחפשים לקצר או מרחיבים כמה שאפשר לאכול

עם טעם טוב, מסודר וכו'.

במה מכוונים יותר?

האם אנחנו מכוונים בעיון האכילה

או בברכת המזון?

דואגים שהחומוס יהיה על הפפריקה?

קצת פטרוזיליה? כוסברה?

לימון? צנון? עגבניות?

מסודה?

שניצל? סטייקים?

צ'יפסים ליד?

הכל מסודר?

פטר?

קווינס? פפסי? קולה?

קפה לאחר מכן? סיגריה בטח? סיגריה?

כל האוכל בשביל הסיגריה.

או שאנחנו מעיינים בברכת המזון.

או שברכת המזון אצלנו זה חפלפ?

אם בכלל.

ותוך כדי ברכת המזון אנחנו גם עושים סימנים ואיתותים וזזים וכו'.

וברכת המזון זה כמו תפילת שמונה עשרה, צריך להגיד אותה בדיוק אותו דבר.

זה המבחן שאיתו בודקים, אתם שומעים? רבנו טעם קובע,

בזה תבדוק אם אתה צדיק או רשע.

וככה תדע מה יהיה דינך בראש השנה.

האם אנחנו מוצאים בעבודת היום עונג ותאווה והנאה,

כמו כל ההנאות מכל שאר חפצי גופנו?

ביום הכיפורים מביאים שני שעירים,

שעיר אחד לשם

ושעיר אחד לעזאזל.

כתוב הדין שצריך שיהיו שניהם שווים בקומה,

במראה ובדמים.

שני השעירים שבוחרים אותם

מטילים גורלות,

אחד יהיה לשם

ואחד לעזאזל.

זה שלעזאזל לוקחים אותו לצוק

ומשליכים אותו והוא מכפר על עם ישראל.

שניהם שווים בקומה, במראה ובדמים. אומרים חכמי המוסר.

גם בעבודת השם יש שתי דרכים.

יש החלק שאתה עושה לשם,

ויש החלק שהולך לעזאזל.

החלק לשם

זה התפילות, הברכות, המצוות,

המעשים טובים,

הלימוד תורה שלך.

זה החלק שהולך לשם.

יש החלק לעזאזל.

זה ענייני הגוף.

אכילה,

שתייה,

שינה,

בגדים,

ריהוט,

בתים.

כל זה הולך לעזאזל.

לא נשאר כלום.

אכלת לעזאזל, שתית לעזאזל, ישנת לעזאזל,

בית ילך לעזאזל,

הריהוט, לעזאזל,

הבגדים, לעזאזל, הכל לעזאזל.

לא נשאר לך כלום מזה.

יש עבודת השם, יש לעזאזל.

כתוב

שיהיו שווים, לפחות שווים,

בקומה,

במראה ובדמים.

כשאדם

הולך

לקנות אוטו,

אוטו חדש,

וולבו,

איך הוא הולך?

בקומה, הופה, זקוף.

במראה, חיוך, וואי וואי, מצד לצד.

עוד מעט הוא יעשה ככה עם המפתחות,

ביפ ביפ ביפ.

כל דימונה הוא יחרוש.

ובדמים, משחרר, בולבו.

זה לעזאזל.

כשהוא הולך לשם,

הוא גם הולך ככה עם קומה זקופה, מתגאה בעבודת השם,

הוא הולך בהיחווה,

מתבייש להוציא את הציציות או את הכיפה,

ובמראה מבעוס,

לקום בבוקר מוקדם, עושה פנים עצובות,

קשה לו.

ובדמים,

בדמים,

אתה קונה תפילין מהודר-מהודר,

ציצית מהודר, עבודת יד צמר,

מזוזות מהודרות 20 סנטים,

או שש, שש וחצי כאלה, אני ככה...

זה אותו דבר, אותו דבר, מה אתה...

אה?

בדמים, אתה משחרר, משחרר,

או בשביל להסיך עם המנגל,

איפה אתה משחרר? בלעזאזל או בלשם?

אז לפחות,

לפחות,

שבן אדם,

כמו שהוא שמח בענייני הגוף,

יהיה שמח בעבודת השם.

כמו שהוא הולך בזקיפות לעשות את הדברים הגשמיים,

שילך גם לעשות לשם.

כמו שהוא משקיע בדמים לדברים שהולכים לעזאזל, שישקיע גם כן בדברים שהוא עושה לשם שמיים.

לפחות, לפחות.

אבל אם יהיה לו יותר,

אומר רבינו תם, אם יהיה לו יותר משיכה, למה?

לשמיים?

למצוות? למעשים טובים? צדיק.

אם יהיה לו משיכה יותר לגשמיות, רשע.

זה אומר רבינו תם.

מה אומר רבינו יונה?

רבינו יונה, ריבו של הרמב״ן.

מה אומר?

כותב רבינו יונה בשערי תשובה

על הפסוק,

והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים.

אביגיל אמרה לדוד המלך,

והייתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. בגן עדן העליון, מקום שצרורות ושמורות כל הנשמות העליונות.

ואת נפש אויבך יקלענה בתוך כפה קאלה.

אבל הנפש של האויבים הרשעים יהיו כלואות

בכפה קאלה.

מה זה?

אומר רבינו יונה,

נפש הרשע אשר כל תאוותו לחפצי הגוף בחייו,

כיוון שהרשעים כל תאוות ליבם זה לענייני הגוף והחומר בעולם,

ונפרדת תאוותה מעבודת הבורא.

אין לו שום תאווה לעבוד את הבורא. שום דבר. בכלל אין לו משיכה לזה,

לא לדת,

לא למצוות, כלום, כלום, כלום.

נפרדת.

ונבדלת משורשיה.

במקום שתתחבר לשורשים הרוחניים,

כי הנשמה היא רוחנית,

היא נבדלת משם.

מה יקרה כשהיא תמות, הנפש הזאת?

תרד במותן למטה לארץ,

אל מקום תאוותה,

ויהיה תולדתה כטבע העפר לרדת ולא לעלות.

היא פשוט נמשכת למטה.

למה?

אל מקום תאוותה.

הצדיקים נמשכים למעלה, כי כל חייהם שאפו לרוחניות,

ואילו נפש הרשע למטה.

וזהו כף הקלע הנזכר, אומר רבנו יונה,

כי טבע האבן לרדת לארץ וטבע האש לעלות,

וכל אחד מושך לשורשו.

וזה מתאים עם דברי רבנו תם,

שהמשיכה היא

לפי הנטייה וטבעו של האדם לאן הוא נוטה.

זה מה שקובע אם הוא רשע או צדיק.

אתם יודעים, יש מושג שכולם שמעו ולא לכולם ברור.

יש עניין חיבוט הקבר.

ואנחנו אומרים, השם יצילנו מחיבוט הקבר.

ויש לומר פסוק

שמתחיל באותיות שמו של האדם ובסוף שמו.

להגיד אותו לפני יהיו לרצון האחרון שבתפילה,

תראו בסידורים,

כדי להינצל מחיבוט הקבר.

בסעודה שלישית שעושים בשבת, להינצל מחיבוט הקבר.

מה זה חיבוט הקבר, שכל כך מתייראים ומפחדים ממנו?

כיוון שהנשמה שלנו מחוברת לגוף היום,

הנשמה שייכת למעלה לעליונים,

והגוף שייך למטה לחומר, לאדמה, לתחתונים,

כרגע הם מחוברים.

חיבוט הקבר,

פשוט באים מלאכים שחובטים את הנפטר,

כדי להפריד את הנשמה מן הגוף.

כיוון שהם מחוברים, צריך להפרידם.

חכמים מסבירים מה החילוק בחיבוט הקבר בין רשע לצדיק.

אצל צדיק כתוב שחיבוט הקבר זה כמו להוציא שערה מתוך כוס חלב,

ואצל הרשעים להוציא את הנשמה מן הגוף זה כמו להוציא

צמר גפן מקוצים.

מה צד הדמיון הזה?

שערה להוציא מחלב, אין חיכוך ואין קושי ואין כאב, טראק,

בשנייה יוצא.

ככה נשמתו של הצדיק יוצאת בשנייה.

נגיעה קלה, טאק, משתחרר.

למה?

כל ימיו הוא איבה להתקרב לשמיים.

קרבת אלוקים לטוב, אמר דוד המלך.

איך ילד בבית ספר?

רק שומע את הצלצול של ההפסקה,

טו-ז, בחוץ.

עוד המורה לא אמרה כלום, המורה לא אמרה, בחוץ.

למה?

כל השיעור הוא מתאווה, מתי יוצאים להפסקה? מתי יוצאים להפסקה?

איך מגיע הצלצול?

טו-ז, הוא בחוץ.

צדיק, כל ימיו מחכה. מתי יראה פני אלוקים?

רק נגעו בו, טו-ז, הוא כבר למעלה.

אבל הרשע,

הוא כל כך מרותק לגוף, כל כך אוהב את הגוף, את ענייני הגוף,

את האכילה והשתייה והמנוחה והעצלות וכל התאוות,

הוא מחובר לגוף.

הוא לא רוצה להיפרד ממנו.

לא רוצה.

צריך לחוות אותו, לחוות, לחוות, לחוות, לחוות בשביל לנתק אותו.

וזה כל כך קשה לו,

כמו שמושכים צמר גפן מבין קוצים וזה נתלש ונקרע ונקרע וכן,

ככה זה.

יש כאלה שזה לוקח שעות רבות ויש כאלה אפילו ימים.

ולמה נקטו חכמים בדוגמה הזאת של

שערה מתוך

חלב

וצמר גפן מתוך קוצים, אתם יודעים למה?

כשמרימים שערה מתוך חלב,

תמיד ישארו כמה טיפות של חלב על השערה, נכון?

ואחר כך יטפטפו.

זאת אומרת, השערה, כשהיא יוצאת, לוקחת איתה גם מהחלב.

נשמתו של הצדיק, כשהיא יוצאת,

היא לוקחת גם חלק מהחומר שהיא זיככה אותו והפכה אותו לרוחני למעלה.

הוא מצליח אפילו להעלות חלק מהגשמיות שבו למדרגת רוחני.

בעוד שהרשע,

הפוך,

שצריך לצאת

מן העולם הזה,

לא רק שהוא לא יוצא בשלמות,

אלא חלק הוא משאיר כאן.

זה מה שאומר רבנו יונה.

שהנפש שלו נמשכת אל מקור תאוותה למטה, לעפר, לחומר.

כי הכל תלוי אחרי נטיית הלב.

והנה פלא פלאות. קודם לא הבנו את הרמב״ם, ועכשיו נבין.

הרמב״ם, הרמב״ם הקדוש, לא יאומן כי יסופר.

הרמב״ם אמר כך,

אני חוזר על הקטע הקודם שאמר הרמב״ם,

ושיקול זה אינו לפי מניין הזכויות והעוונות, אלא לפי גודלם.

יש זכות שהיא כנגד כמה עוונות,

שנאמר יען נמצא בו דבר טוב.

מה זה זכות?

חשבנו בקריאה ראשונה שזכות,

אם הוא עשה מצווה אחת,

יש מצווה אחת שהיא שקולה כנגד כמה עוונות.

בכל אופן, האור יהל,

הרב ליב חסמן מסביר,

שימו לב,

על מי נאמר הפסוק? יען נמצא בו דבר טוב על אביה בן ירבעם בן נבט.

היה מלך מפורסם מאוד בישראל, ירבעם בן נבט,

שחטא והחטיא את ישראל.

היה לו בן, קראו לו אביה.

קצת רקע אני אתן לכם

על ירבעם בן נבט.

הוא היה גדול שבישראל,

עצום בחוכמה ובמצוות.

שכל גדולי הדור בזמנו היו כאזובי קיר לידו,

ענק שבענקים.

ירבעם בן נבט

יום אחד נכנס אצל שלמה המלך.

אתם יודעים מה זה לראות את שלמה המלך החכם מכל אדם?

היה לו כיסא מיוחד

עם אריות ונשרים,

עם מדרגות נעות,

עם נשרים, משהו מדהים,

32 אמה, כיסא הגודל שלו.

להיכנס אצלו לראות אותו במלכותו, כשכתוב על שלמה יושב על כיסא השם,

לא יאומן כי יסופר.

נכנס ירבעם ומוכיח את שלמה המלך.

אומר לו,

אביך,

דוד המלך,

אביך פרץ פרצות בחומה

לעולי רגלים,

ואתה מסתם אותם לבד פרעה?

אביך דוד הרבה שערים בחומת ירושלים כדי שעולי הרגל יהיה להם קל להיכנס מכל מקום ולא יתעצלו ולא יתעייפו להגיע לירושלים.

למה? כי הוא חשב על כבוד שמיים, כמה שירבו עולי רגלים.

עדיף.

ואתה מסתם,

מניח שומרים בשערים לגבות מס מכל נכנס כדי לתת לבת פרעה שהתחתנת איתה?

איזה תוכחת.

יוצא ירבעם אצל שלמה המלך,

פוגש אותו הנביא ואומר לו, אתה תמלוך על ישראל.

ושלמה המלך,

אומנם לא בימיו, אבל אצל רחבעם בנו,

נשאר עם שני שבטים,

יהודה ובנימין,

ואילו ירבעם מולך על עשרת השבטים, שבטי ישראל,

ונחלקת המלכות, מלכות יהודה ומלכות ישראל.

בזכות מה התוכחת הזאת?

זיהי רבעם בן נבט.

והנה, אחרי כמה חודשים שהוא הומלך,

יש הלכה.

אין ישיבה בעזרה בבית המקדש, אלא למלכי יהודה.

מלך יהודה רחבעם יושב על כיסא המלך,

אבל מלך ישראל לא יושב, עומד.

אז רחבעם יושב כמלך,

וירבעם יצטרך לעמוד לידו.

אמר ירבעם, מה יאמרו כל הרועים?

היה מלכה והיה עבדה.

זה מלך וזה עבדו, כי העבד עומד ליד המלך.

מה יעשה?

הכבוד שלו והגאווה שלו מעבירים אותו על דעתו.

והוא מעמיד שני עגלים בדן ובאר שבע,

עגלים כמו העגל שהיה במדבר,

וכל מי שעולה לרגל,

שם משמרות בדרכים,

מגיעים אל העגלים, אומר להם, אלה אלוהיך ישראל, תשתחוו כאן ותחזרו הביתה,

שלא יעלו לירושלים,

כדי שלא יראו אותו עומד והמלך יושב.

חטא והחטיא את כל ישראל, מנע מהם לעלות לרגל.

מה שהוא אמר תוכחת לפני מספר חודשים לשלמה המלך,

הוא בעצמו עשה גרוע יותר.

החוטב המחטיא הכי מפורסם בישראל,

ירבעם בן נבט.

היה לו בן, קראו לו אביה.

אביה

הניח את משמרתו, מה שציווהו אביו לשמור שלא יעלו עולי רגלים לירושלים,

ועלה לירושלים.

אף על פי שרוב בני האדם נמשכים אחרי ההמון והרוב,

ובפרט אחרי המלכות,

ובפרט אחרי אביו,

לא שמע לאביו.

לא נמשך אחר ההמון,

ולא אחר המלך,

ולא אחר אביו,

והוא צריך להיות יורש כיסאו, הוא צריך לבוא אחריו.

והוא עולה לירושלים,

וליבו לשמיים,

ולא כאביו.

הכתוב אומר עליו, יען נמצא בו דבר טוב.

מה זה נמצא בו דבר טוב? הכוח הזה ללכת נגד כולם,

והכוח הזה ללכת לשמיים, ולעזוב את ענייני הארץ,

ואת החשבונות שהוא יהיה מלך,

והוא ילך עם ההמון ויהיה עם הדעת של כולם.

הכוח הזה, יען נמצא בו, במהותו,

דבר טוב.

זה הטע אותו לכף זכות שלומדים ממנו, והרמב״ם אומר, יש זכות שהיא כנגד הרבה עוונות.

כמו שנאמר, יען נמצא בו דבר טוב.

או, זה מתאים לרבנו תם,

ולרבנו יונה,

אם יש נטייה בלב במשיכה לענייני שמיים, לרוחניות,

זה הדבר הטוב, שזכות כזאת היא שקולה כנגד הרבה עוונות.

אבל יש גם, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

לא אמר הרמב״ם, וחטא אחד, הפסוק אומר, וחוטא אחד.

מי שהחטא מגיע עד פנימיותו,

שהוא שואף לחטא, אוהב את החטא,

דבוק בחטאים,

הוא כבר בבחינת חוטא.

מהותו חוטא.

אדם כזה,

זה שקול כנגד הרבה זכויות.

כי גם מה שעושה זכויות זה מלמעלה.

מפרהסיה, לעיני אנשים, אבל זה לא במהות שלו.

הוא נמשך יותר לענייני גשמיות ולא לענייני רוחניות.

מדהים, אביה הולך נגד אביו,

ההפך מירבעם בן נבט. וירבעם היה ענק, ענק של מענקים.

אתם יודעים עד כמה?

כתוב שהקדוש ברוך הוא טפסו בבגדו ואמר לו, ירבעם, חזור בך,

ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן.

שואל אותו, מי בראש?

אומר לו, הקדוש ברוך הוא, בן ישי.

אמר לו, אם ככה, לא רוצה.

אתם שומעים?

אתם מאמינים?

הרבה מאיתנו עושים כן, שיקולים כאלה.

אם לא, לא.

ירבעם בן נבט, תשמעו, אומר לו, הקדוש ברוך הוא,

אני ואתה

ובן ישי נטייל בגן עדן. מה אני שומע?

אני, זה הקדוש ברוך הוא,

ואתה, מי זה? ירבעם, ובן ישי.

אז הקדוש ברוך הוא מנה אותו שני,

ואת דוד שלישי.

מה הוא שואל? מי בראש?

מה, אתה רוצה להיות גם לפני הקדוש ברוך הוא?

אומר לו, בן ישי. אומר לו, בן ישי, לא רוצה.

ויורד לשאול תחתית

במעבד העולם הבא בגלל הגאווה והכבוד.

אתם מאמינים דבר כזה? עד כמה יכול להגיע בן אדם?

אז ירבעם ובנו שני הפכים.

ירבעם משך אותו ליבו למטה,

ואביהם משך אותו ליבו למעלה, לשמיים.

עכשיו, אחרי שלמדנו את זה, אנחנו רואים שרבנו תם ורבנו יונה והרמב״ם אומרים אותו דבר.

איך נדע בראש השנה אם אנחנו צדיקים או רשעים?

איפה נטיית הלב שלנו?

האם אנחנו רודפים אחרי ענייני רוחניות, מצוות ומעשים טובים?

או שאנחנו רודפים ומעדיפים ענייני גשמיות,

תאוות,

וענייני בשרים.

על פי זה נוכל לשקול את המשקל ונראה לאן הלב שלנו מושך,

ואז נדע אם רובנו זכויות או רובנו עבירות.

האם אנחנו רודפים אחרי בצע כסף וחמדה?

אם כן, אנחנו שייכים לקת הרשעים.

ועל זה נאמר, וחוטא אחד יאבד טובה הרבה.

ואם אנחנו נימשך לדברים הרוחניים,

יען נמצא בו דבר טוב,

אנחנו נהיה זכורים לפני השם לטובה.

ומה אנחנו אומרים בצליחות? נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה עד השם.

אז אנחנו צריכים

לחפש ולחקור באמת בפנימיות שלנו איפה אנחנו נוטים,

ולשוב אל השם.

הכיוון זה השם.

לחפש איך לעשות רצון שמיים.

ועד שאנחנו מבקשים מהקדוש ברוך הוא הרבה דברים, זוכרנו לחיים אל מלך חפץ בחיים,

ואנחנו מבטיחים לו שהכול למענך אלוקים חיים,

אנחנו לא רוצים חיים סתם, חס ושלום, לבזבז סתם חיים, מה פתאום?

למענך אלוקים חיים. כל מה שאנחנו רוצים חיים זה למענך.

רק אחר כך רצים למקום אחר.

אז עד שאנחנו מבקשים ממנו בקשות,

אולי נבקש מעצמנו גם מה אנחנו מוכנים לעשות למען כבוד שמיים,

כדי שבעזרת השם נזכה בדין,

וגולת הכותרת של כל מה שלמדנו עכשיו,

רחמנה ליבא בעי.

הקדוש ברוך הוא רוצה את הלב של היהודי. רחמנה, הקדוש ברוך הוא, ליבא בעי, רוצה את הלב.

מה הלב של היהודי?

הלב שלו לשמיים או הלב שלו לארץ?

לרוחניות או לגשמיות?

זה המבחן.

הנה, ימים ספורים,

לפני ראש השנה,

כרטיס כניסה לגן עדן.

לא צריך להציץ בספרים בשמיים.

תבדקו את עצמכם בארוחות,

בתפילות,

בברכת המזון,

בסדר האכילה,

בריצה לבית הכנסת

או לדיסקוטק,

במכונית

או בתפילים,

בקומה, במראה ובדמים.

איפה אתם משקיעים יותר,

בלשם או בלעזאזל?

זו השאלה.

ימים ספורים לפני ראש השנה,

כל אחד יעשה את חשבונו.

כל אחד יעשה את חשבונו.

אבל אני רוצה לומר לכם דבר אחד, יהודים יקרים.

אנחנו יהודים ובני אדם, ויש לנו טבע.

הטבע שלנו פעמים טוב, פעמים לא טוב.

איך משנים טבע?

על ידי הרגל.

הרגל שחוזר על עצמו ונשנה, הופך להיות טבע.

הרגל הופך להיות טבע.

וכשאתה כבר מוטבע בדבר,

זה הופך להיות שלטון, זה כבר שולט עליך.

אתה נשלט על ידי הטבע הזה,

ואתה כבר הולך איתו רגיל.

אם אנחנו רוצים להפוך את טבענו לטוב,

צריך להרגיל את עצמנו בעשיית מצוות כמה שיותר ובתדירות,

וממילא זה יהפוך לנו לטבע שני.

אדם לא רגיל לקום בבוקר,

אבל אם הוא יאנוס את עצמו מספר ימים עם כל מיני התחייבויות וקנסות,

שאם הוא לא יקום ולא כך, אז הוא יפסיד כך ויעשה כך,

אם הוא יעשה כן, אחרי מספר ימים,

כבר בטבע הוא יקום בזמן.

אם הוא יחליט שברכת המזון לא תפחת משתי דקות,

אז אין לו מה למהר.

חייבים שתי דקות להגיד ברכת המזון,

אז הוא יגיד אותה לאט לאט מתוך הכתוב,

ואז הוא יהיה בסדר גמור.

אם הוא יחליט שתפילה,

לא תמעט מחמש דקות,

ולא מי עושה שלום במרומיו יותר מוקדם,

ואחר כך יושב בוהה ומסתכל,

הוא בלאו הכי מחכה לחזן עד שיתחיל,

אז הוא יוכל להתפלל כראוי, כי מה בוער?

אתה כבר פה, בבית הכנסת.

קח את הסידור,

תחליט, פחות מחמש דקות זה לא תפילה,

ותתחיל לאט לאט.

ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך. תחשוב מה אתה אומר,

תשים לב מה אתה אומר, כשאתה מבקש תבין מה שאתה אומר.

אתה אומר רפאנו,

אז לא צריך לרוץ קופת חולים,

כי אתה מדבר עם רופא כל בשר ומפליל לעשות, אז לא צריך למהר לתור לקופת חולים.

אפשר בחמש דקות פה לגמור את הכול.

כשאתה מבקש מהקדוש ברוך הוא ברכנו, מה אתה מהר?

חכה.

אתה מבקש ברכנו ואתה רץ.

ברכנו, אז לאט לאט תפרוט מה שיש לך להגיד.

כל מה שאתה רוצה, תגיד לאט. אתה מדבר עם אדון הכול, עם בורא עולם, בידו הכול.

תבקש לאט לאט, אבל אם אתה מבקש מהר, אתה לא רציני.

אני רוצה,

גם זה, גם זה, גם זה, גם זה, יאללה, עושה שלום, תראות, יאללה.

מה, הלו, חכה, עוד לא, לא הספקתי להבין מה אתה רוצה.

מה אתה, מה? לאן אתה עולה?

לאט, שוויה, שוויה.

איך אתה אוכל את הסיחי? בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה.

מוציא אותו לאט עם הפיתה, שם בחומוס, לאט לאט ככה.

סלסה קצת ככה.

מכניס, איה, יא, עם חייך, אוכל סיחי.

יפה.

איך אנשים סופרים כסף? לאט לאט.

עוד פעם.

עוד פעם.

גם זה, בתפילה, תספור את המילים לאט לאט. תשחרר אותן לאט.

אתה חונן לאדם דעת ומלמד לאנוש בינה.

לא, לא, לא, לא. שמעת מה אמרת בכלל?

אתה מדבר בלי דעת בכלל. מה אתה אומר אתה חונן לאדם דעת?

כמו מונה מעות, ככה צריך להתפלל. לאט לאט, לאט לאט.

כמה זה כבר?

חמש דקות?

וואו, וואו, וואו, וואו.

לפעמים אתה מפסיד כל כך הרבה זמן בהמתנה, אוטובוסים, פקקים, רמזור.

אחד מעכב אותך, אחד מבלבל לך תמוה בטלפון, פלאפון.

וואלה, אתה טרוד בלי הפסקה.

מתקיפים אותך מכל כיוון.

יש לך זמן לכולם.

לעצמך אין לך זמן. חמש דקות זה לא בשביל השם,

זה בשבילך. נותנים לך זכות ואפשרות לדבר איתו, לבקש וגם לקבל.

אבל אתה לא רציני.

אתה לא רציני.

אז איך אתה רוצה שיתקיימו כל הבקשות שלך?

הוא אמר, וואלה, אני מתפלל, מתפלל שנים,

אף פעם לא נעניתי בתפילה.

התכוונת בכלל?

אחד שובר לאדם משהו יקר מאוד, יקר מאוד.

נו,

אז מה הוא יכול להגיד לו?

אוי, סליחה, נפל.

הלו,

עשרת אלפים שקל זה עלה לי.

אותו, מה אתה רוצה שאני אעשה? סליחה, אמרתי לך סליחה, מה אתה רוצה עוד?

זה סליחה?

אחד נופל לו כוס או משהו, הוא יכול להגיד,

אוי, אני מצטער,

סליחה, אני נקה, תביא סמרטוט, צ'ק, צ'ק, אני אקנה, אני כבר רץ, אני הולך להביא את זה. זה, רואים אדם, על כוס,

כואב לו, מצטער, הזיג את השני, מנקה.

אחד מפיל לשני עשרת אלפים שקל. אתה מדבר, והוא אמר,

תמבינים איפה אנחנו מונחים.

בעיה.

אחר כך, כותבנו,

בספר צדיקים, מחסידים ותמימים ישרים.

היי, איזה רשימה.

רוצים להיות רשעים כל השנה,

אבל בראש השנה, כותבנו, חותמנו,

חותמנו,

חזק.

ובנעילה, וואי, וואי, וואי,

כולם צועקים.

על מה, מה עשית? מה השתנית? עשית משהו?

כלום.

אותו דבר. הוא מתכוון להיות אותו דבר.

אותו דבר בדיוק.

אותו דבר בדיוק, בדיוק, בדיוק.

אבל יהודים יקרים,

יש טבע.

אפשר לנצל את הטבע.

אתם יודעים?

זה מדהים מה הכוח

של הטבע.

אתן לכם דוגמא. רבן גמליאל, הייתה לו שכנה שמת לה בן צעיר,

והייתה בוכה כל הלילה. בוכה על הבן הזה שהיא קברה אותו היום.

בוכה, בוכה, בוכה.

ורבן גמליאל,

שהיה בשכנותה, שמע את קול בחייו,

והיה בוכה על חורבן בית המקדש

כל לילה.

כשהוא היה שומע אותה בוכה,

היא בוכה על הבן שלה,

והוא נזכר בחורבן של בית המקדש,

ובוכה, בוכה, בוכה, בוכה, עד שנפלו ריסי עיניו מרוב בכי.

חכמים ראו שזה כך, העבירו את השכנה דירה.

וברגע שהעבירו אותה דירה, הוא הפסיק לבכות.

מה?

רבן גמליאל

לא שוכח את החורבן,

לא יכול להפסיק לבכות.

ריסי עיניו נופלים מרוב בחייה,

אבל כל זה בגלל ההתעוררות שהוא התעורר מכל בחייה של השכנה שבוכה על בנה.

וכשהיא הפסיקה על ידי זה שהעבירוה, גם הוא הפסיק.

תארו לכם איך הטבע של בן אדם יכול להיות מושפע ממעשה,

משמיעה, מראייה,

אפילו שהשכל שלו גדול,

שכל של רבן גמליאל, ידע של רבן גמליאל,

אבל דבר טבעי קטן יכול לעורר את הבן אדם.

אתם שומעים דבר כזה?

עוד מעשה.

רבי עקיבא ורחל ביתו של כלבה סבוע.

רחל ביתו של כלבה סבוע הייתה צדקת צדקת.

היא בחרה ברבי עקיבא שהיה רועה צאן,

רועה צאן.

אביה אמר לה, אם את לוקחת את הרועה צאן הזה,

אני מדיר אותך מנכסיי. הוא היה עשיר גדול גדול גדול.

למה נקרא שמו כלבה סבוע?

היו באים אצלו עניים, רעבים כמו כלב, לא אכלו שלושה ימים.

היה משביע אותם על חשבונו.

לא שמעה בקול אביה,

ונישאה לרבי עקיבא, שהיה עם הארץ, שונא תלמידי חכמים, ואמר, מי שייתן לי תלמיד חכם ואנשכנו נשיכת חמור.

ככה היה שונא תלמידי חכמים, רבי עקיבא בתחילת דרכו.

אבל היא ראתה מידות טובות שהיו בו והחליטה להינשא לו.

הם חיו בעוני ובדחקות.

היא ויתרה על בית של עשירים,

על משפחה מכובדת, על חתן שיכול להיות בן של גדולים,

והלכה לגור בעניות ובדוחק עם עם הארץ,

בגלל שהיא ראתה בו יען, נמצא בו דבר טוב.

מידות טובות.

ועם כל הגדלות שלה, שבסוף היא העמידה את רבי עקיבא, היא שלחה אותו ללמוד תורה והיא עשתה את רבי עקיבא,

למרות כל הגדלות שלה,

והגדלות שלו למה שהוא הגיע להיות רבן של כל ישראל,

למרות כל זאת,

היה רגע מסוים שהגמרא מספרת בחייהם,

רגע של חולשה.

רגע שהטבע עשה את העבודה שלו.

הגמרא מספרת שהם שכבו על קש,

היה להם צריף,

לא היה להם מזרון פרדייז,

קש,

ומתכסים בקש,

מרוב עניות.

וכתוב שהוא היה שולף לה מתוך שערותיה חולשה,

פתיחות קש,

והיה מבטיח לה, יגיע יום שאקנה לך ירושלים של זהב, מטבע איתה.

טוב,

כל כך היו במצב של שפל, של עניות,

שהיה צריך לנחם אותה שהוא יבוא יום, יבוא יום, יהיה טוב.

מן השמיים ריחמו עליהם במצבם, ושלחו את אליהו הנביא עליהם.

שנתדמה להם כעני דופק בדלת,

פותחים לו את הדלת,

רואים אדם עני מרוד,

והוא מבקש,

אולי תוכלו להשאיל לי קש, אשתי ילדה,

ואין לי אפילו קש לתת לה ככרית תחת ראשה.

נתנו לו קש,

והרגישו טוב,

רווח להם,

נחמה פורתא,

צרת רבים,

נחמה פורתא.

נהיה להם קצת נחמה.

יש עוד יותר עניים מהם,

שזקוקים אפילו לקש.

תקשיבו מה קרה פה.

מדהים.

אליהו הנביא יורד מהשמיים.

למי? לשני ענקים, רבי עקיבא ורחב

עם שכל כזה שיש לה, לקחת אדם כזה ולחסות ממנו רבי עקיבא?

מה צריך יותר מזה שאליהו יגיד שלום,

ערב טוב,

אני אליהו הנביא ואני רוצה לבשר אתכם שיהיה טוב,

יהיה בסדר, מצבכם ישפר ותהיו יום אחד עשירים גדולים.

כתוב ששש פעמים נתעשר רבי עקיבא בחייו.

הגמרא מונה כמה פעמים, ואיך?

הוא לא אומר את זה.

כמובן שהוא יודע לדבר ברהיטות ולומר את הדברים.

הוא לא מסביר.

כי עם הטבע לא מדברים עם שכל,

רק בטבע.

ואליהו הנביא,

מכל מה שהיה יכול להשתמש בכל יכולתו,

שהוא מלאך אלוקים,

הוא בא אליהם בדמות אני מבקש קש,

אני במצב גרוע מכם.

זה עשה את העבודה.

זאת אומרת, בן אדם יכול להגיע למצב שהטבע,

אבל כשהוא רואה אותו במציאות, בחוש,

ישפיע עליו יותר משכלו הגדול ביותר.

אז אני רוצה גם כן הערב לעשות איתכם משהו כזה,

ולנסות להשפיע על חלק מכם

על ידי חוש,

שתראו בחוש שיכול להיות אדם רחוק ומנותק,

חילוני גמור שנידון בספר מסוים בתחילת דרכו יכול להגיע לספר השני בסוף דרכו.

איך?

פלא פלאות.

זה כוחו של טבע,

של פעולה טבעית,

שיש אנשים שמזלזלים וחושבים שאין בה שום ערך.

אבל תדעו לכם,

כל מעשה קטן שנעשה בחוש ובמציאות ובטבע יכול לשנות אדם מן הקצה אל הקצה מבור עמוק

להר גבוה.

וחלילה גם יכול להיות הפוך, שאדם מגיע להר גבוה כמו ירבעם בן לבד והגיע לבור עמוק.

בואו ונראה כרגע

סרטון קצר שנקרא

קוקו מביא קוקו.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבאולם הסרט קוקו מביא קוקו.

ודיד לו. אוי, טוב יותר.

כן, יהודים יקרים, אתם רואים?

מעשה של גזירת קוקו יכול להביא בן אדם למדרגה העליונה ביותר, לשבת בו עליו של תורה,

מה שדוד המלך היווה למושב לו.

ודוד המלך אמר, אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש,

שבתי בבית ה' כל ימי חיי,

למרות שהיה מלך ושלט בכיפת העולם,

מה שעניין אותו זה אם הוא יוכל לשבת באוהלה של תורה.

גם פה בדימונה אנחנו מוכנים לעזור, בעזרת ה' למי שמעוניין ללמוד שיעורי תורה,

או ללמוד עם חברותא,

או ללמוד כל נושא שהוא,

או אפילו בטלפון.

אם מישהו רוצה,

הנה יש פה טפסים שיחלקו בין הקהל,

ימלאו את הטפסים שהם פרטיים וכו',

כמה פעמים בשבוע מעוניין, איזה יום רצוי, באיזה שעה,

וילמדו אתכם חינם אין כסף,

מי שמעוניין לדעת וללמוד ולהתקרב,

שיעורי תורה.

לא מסובך,

להשכלה כללית זה גם טוב,

אבל קונים עם זה את הגן עדן באמת.

זה מה שהקדוש ברוך הוא בעצם רוצה מאיתנו,

וזו מה שהזכות שלנו בעצם,

לפני ראש השנה, לבוא לפני הקדוש ברוך הוא לאמנו, ריבונו של עולם,

אנחנו לוקחים את העסק ברצינות,

מתכוונים לשנות את מעשינו לטובה על ידי הכרת תורתך ומצוותיך כדי להתקרב לעבודת הבורא.

אז מי שרוצה, ימלא פה את הטפסים ויעביר אותם בחזרה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, יש פה יהודים מקדימה, האם אפשר לתת לו?

ערב טוב, כבוד הרב, יהי שם השם המבורך, קודם כול.

אני, שנה שעברה, כשהגעת לכאן, לדימונה, לתת הרצאה,

אני הייתי חילוני עדיין לגמרי.

ואחרי ההרצאה לקחתי טלית,

קניתי תפילין,

התחלתי להתקרב לרב, ללמוד תורה ולהתפלל, הכול.

אבל ככל שהתקרבתי יותר, ככה איסורים יותר גדלו.

עד שכבר קשה להחזיק מעמד.

זהו.

זהו, אני מוכן לקבל עליי עוד דברים, אבל.

בוא אני אזמין לך.

זה שאדם חוזר בתשובה זה לא ערובה שמאותו רגע שהוא חוזר בתשובה אז חייו יהפכו לגן עדן עלי אדמות. מובטח לא שיהיו לו גן עדן לעולם הבא, זה כן.

אבל בעולם הזה כל אחד צריך גם להתנקות

על מעשים שעשה בעבר.

אבל אמרת, כשאדם מתחיל לעשות תשובה נמחלים לו כל החטאים. נכון.

נמחלים החטאים, אבל צריך להוציא את המחלות.

מחלות השתרשו בך כבר.

זאת אומרת, אם אדם, דוגמה, רוצים לרפא אותו, נותנים לו כדורים.

אבל הכדורים האלה אמורים להוציא את המוגלות, את המורסה, את כל הלכלוך שיש בגוף עדיין. הגוף עדיין לא נקי.

התאוות שלך והמידות שלך לא השתנו בין רגע, נכון?

קיבלת על עצמך שכלית, אני מבין,

משתנה. מהיום אני עושה מצוות.

אבל בפועל, במהות שלך, עדיין לא נגרם השינוי לגמרי.

רק אחרי הרגל שיתמיד, וכן הלאה.

עכשיו, הקדוש ברוך הוא,

חלק מהאנשים מנסה מיד,

חלק מתקן מיד,

וחלק מייסר מיד, וחלק הפוך.

עכשיו, כל אחד נמדד לפי מה שהקדוש ברוך הוא יודע בחשבונו.

יש אחד שנותנים לו ללכת בהתחלה,

את הצעדים הראשונים,

תופסים לו את היד,

ויש אחד שנותנים לו מההתחלה ללכת לבד.

תינוק, מלמדים אותו ללכת,

נותנים לו יד.

אחרי מספר ימים אומרים לו, תעמוד לבד, תלך לבד.

הוא הולך ונופל, הולך ונופל, אבל סופו של מאי ידע ללכת לבד.

גם הקדוש ברוך הוא נותן לאדם יד,

כמה ימים, מלווה אותו כמה שבועות, כמה חודשים, יש כמה שנים,

אחר כך עוזב לו את היד. עכשיו, אני רוצה שאתה בכוח עצמך,

תחזיק את עצמך.

אבל אם אתה חושב שכל הזמן יד תלווה אותך, וכל הזמן יהיה לך עיתוף בחיבוק ואהבה מהקדוש ברוך הוא, זה לא מובטח לאף אחד.

אבל מה?

מן השמיים נותנים לאדם את הסייעתא דשמיא. הסייעתא דשמיא הכי גדולה זה שאתה זוכה להבין שזוהי האמת.

אז זכיתי להבין שזו האמת, אבל ככל שאתה מתקרב יותר לתורה,

וככל ש... איך שאתה אומר, ככל שאתה מנגן לה יותר ככה, היא פותחת ריס.

נכון. אבל ככה אתה מקבל מכות יותר.

כמה שעות אתה לומד?

בתקופה הטובה. עכשיו הייתה לי ירידה קצת של איזה חודש, אבל חזרתי קצת, ברוך השם.

וכמה היה בתקופה הטובה?

הייתי לומד חצי שעה בלילה, הלכות לשון הרע של...

כן.

חפץ חיים. של הלכות חיים, וביום הייתי לומד בערך עוד חצי שעה.

הבנתי.

זה היית לוקח חצי כדור אנטיביוטיקה.

פעמיים ביום. בדרך כלל הולכים 400-500 מיליגרם בהתחלה.

כן, אבל אל תשכח, כבוד הרב, שיש עבודה, יש פרנסה. ברור. אני אמרתי לך שלא.

אבל, אדם שרוצה את הרפואה מהר,

לוקח את הכדורים במינון הנכון.

לקחתי במינון הנכון. הייתי אפילו אצל כבוד הרב יהודה שפירא, שיזכה לרפואה שלמה. אמן. והוא אמר לי להתפלל בציבור, לא להפסיד תפילות בציבור. נפלא. לא הפסדתי. נפלא.

אחר כך אמרו לי לקחת עוד, איך שאומרים, לימוד. לקחתי עוד לימוד. עוד תהילים, לקחתי. אחר כך עוד אברכים. אין, הכול. ניסיתי לעשות צדקות, הכול, למנוע את רוע הגזירה.

אבל אתה מקבל יותר מכות. חצי שעה וחצי שעה זה מעט קצת.

אבל תגידי משהו אחר.

איזה מכות קיבלת?

בעיקר?

כן.

והכול?

סימן שלא קיבלת בכלל מכות.

לא, קיבלתי הרבה, כבוד אביב. תגידי. אם זה חודש אחרי שעשיתי תשובה. כן.

אתה רוצה שאני אגיד לך ככה? הפסדתי כמעט חצי מיליון שקל.

זה הכול?

אתה רוצה, אני אגיד לך עוד. רק שנייה. שום דבר לא עלה. שנייה. מאז שעשיתי תשובה. חצי מיליון שקל הפסידו הרבה אנשים, גם דתיים עכשיו, זה לא בעיה. אני אסביר לך משהו.

אתה חיללת שבת קודם?

הייתי נוסע בשבת.

במה עבדת קודם?

אהההה. עבדתי שכיר.

אבל במה?

כל מיני, אני יודע. כל מיני. במה?

קומבינטור. קומבינטור.

עכשיו בוא אני אספר לך מה קרה.

היו פעם חלבנים,

אם אתם זוכרים, המבוגרים פה אולי זוכרים, בדימונה היו באים עם כלי כזה מלא חלב,

והיו שופכים ממנו לכל מי שרצה חלב. אחר כך היו בקבוקים מזכוכית עם פקק כזה מכסף שהיה שמנת למעלה.

והיו תקופות.

אבל בזמנים שהיה חלב בתוך כלים כאלה,

היה חלבן אחד שהחליט למה למכור חלב-חלב?

קצת מים, קצת מים, לא רואים. זה חלב.

מה שהיום קוראים שלושה אחוז, אחוז אחד.

תאמין.

והוא היה ממלא מים וגם חלב ומוכר.

אנשים לא הרגישו,

אבל הוא עשה את הכסף מחלב וממים.

יום אחד הוא עשה כל כך הרבה כסף,

והוא הבין שגם לא בסדר מה שהוא עשה לאנשים.

החליט, הוא ישנה מקום,

ישנה מזל,

מכר את כל רכושו,

הוא לקח שני שקים מלאים זהב על האונייה למדינת הים.

הייתה סערה,

נפל לה מים,

שק אחד טבע,

שק אחד נשאר.

הוא מחזיק, חזק, חזק, חזק,

עד שהגיע לחוף.

הגיע לחוף, עולה,

מגיע לבקתה,

מכניסים אותו,

לוחצים אותו, מחממים אותו, הכול,

מאכינים, משקים,

והוא בוכה.

אומר לו, בעל הבקתה, תגיד לי, למה אתה בוכה? אתה צריך לשמוח, אתה ניצלת ממוות בטוח.

הוא אומר לו, תשמע, אני אגיד לך, אני בוכה,

היה לי שני שקים של זהב,

אחד נבע למים, אחד נשאר לי.

תגיד לי, לא, לא, לא, מה, מה, מה?

אמר לו, מה היו מעשיך?

אמר לו בגילוי לב, אני אגיד לך את האמת,

אני הייתי חלבן, היה לי חלב, הייתי מערבב בזה,

חצי זה, חצי זה.

אמר לו, מה אתה רוצה?

מה שבא מן החלב נשאר בידך, מה שבא מן המים הלך למים.

הבנת? מה שבא מהקומבינה הלך בקומבינה, מה שבא אורגינל נשאר.

כן, אבל יש לי שאלה אחרת.

רגע, יש לי שאלה אחרת. שאלה אחרת? אומרים שצדקה מעבירה את רוע הגזרה. צדקה, תפילה ותשובה. נכון.

אז אני,

את כל מה שהרווחתי השנה,

כן?

וזה מעבודה, כן? תרמתי לצדקות. רגע. עשיתי תשובה, רגע, כבוד הרב. נתחיל, נתחיל לבדוק. כן. כמה הרווחת?

המון. כמה? המון.

אני לא מבין את המושג המון, כמה זה?

בוא נגיד, הרבה הרווחתי.

ברור.

פחות מהמון כבר.

כן, כמה?

אין פה מס הכנסה, דבר תמשיך.

אני עצמאי, אני לא... הרווחתי, ברוך השם. כמה?

הרבה. הרבה. לא יודע להגיד סכות. לא יודע. אני אשאל אותך שאלה. נגיד הרווחת עשרת אלפים בחודש,

כמה נתת מעשרת אלפים בחודש?

עשרת אלפים.

מה אכלת? מים?

יש לי מסעדה, אכלתי במסעדה.

הבנתי. ולנסוע ולקנות בגדים ולשלם חשמליים.

לא קניתי בגדים. לחשמל וטלפון ופלאפון. קצת הוצאות קטנות לקחתי לי. קצת הוצאות קטנות, אבל תרמתי את רוב הכסף.

רוב הכסף. בוא נגיד 95% תרמתי. 95%. אוקיי, תרמת. נו, עכשיו, מה שאלתך?

שאלתי,

אחרי שאדם עושה תשובה. כן. ואתה אמרת את זה פה בשנה שעברה. כן, כן. אם אתה עושה תשובה, חטאים נמחלים. נכון. אז איך זה שאחרי שאתה עושה תשובה, אתה מתחיל לקבל מכות? איזה מכה?

אחת.

מה שבא מהמים הלך למים, וזכית לתרום 95% מכספך. מה יותר טוב מזה? האיסורים לא נפסקו. זה איסורים? אתה בחרת לחלק 95%. לא, אתה לא הבנת אותי. אה, לא הבנתי עוד. טוב.

איפה המכה? עוד לא שמעתי מכה.

מכות אמרתם. נבהלתי. המכה אחרי שחילקתי את כל הפרנסה והכול, באה לי המכה הגדולה. מה היא?

ההפסד שאמרתי לך. איזה הפסד? של חצי מיליון היה קודם.

לא, זה חצי מיליון.

זה חצי מיליון שאני מדבר איתך על אחרי.

אחרי עוד? כן. יעני, אחרי שחילקת 95% ונשאר לך חצי מיליון להפסיד.

לא הבנתי. אז כמה הרווחת לחודש?

היה לי רכב, היה לי עוד דברים שלי, שהפסדתי אותם בזמן שקרה קולה. למה הפסדת את הרכב?

לא משנה, עשיתי טעויות, עשיתי תשובה. אני אשם שעשית את שוט? לא. רגע, רגע. אני אסביר. עשיתי תשובה. סליחה.

עשיתי תשובה. אני רוצה להבין, אתה חושב שמי שעושה תשובה,

אם הוא טועה בחשבון,

זה לא טעות?

טעות. נגיד אני עושה 4 כפול 4, יצא לי 12 במקום 16. אז מה אני יכול להגיד? שמע, אני בעל תשובה, אני לא יכול לעשות טעויות.

מה פתאום עשית טעות?

אם עשית טעות, אתה עשית טעות.

לא הבנת אותי, אבל אם אתה הולך בדרך של עשית תשובה, והקשיבה שלך היא אמיתית, תקשב רגע, כבוד הרב, אבל טעויות, טעויות, ואתה יודע שיש עליך כסף. נשמה.

אני מרצה, אני מרצה.

הזמינו אותי לדימונה, נסעתי לדימונה.

אני גם בעל תשובה.

לא שמתי לב, טעיתי, הגעתי לקריית גת. הוא אומר, איפה האנשים?

אומרים, מה, מה?

אומרים, מה, איפה אתה צריך להגיע? אומר, דימונה, אומרים, פה קריית גת. הוא אומר, אה, אבל אני בעל תשובה, איך טעיתי?

מה זה טעי? סע לפי השלט, אם אתה לא מסע לפי השלט, מה?

אתה לא הבנת אותי. בטח שלא. אני לא בוחר עליך לאף שמשפח.

כסף בא, כסף הולך. אז אל תדבר, זה לא מכה, יעני, השתעררת.

אבל אני מדבר איתך על דברים אחרים. מכה, תן לי מכה שאני רוצה לשמוע מכה.

אני אתחיל לכנס איתך למכות.

יעני, פרעה קטן עליך,

עשר מכות שהוא קיבל חריף.

מתוק, אתה סוכר אתה.

חצי מיליון ענך, ואתה עוד יושב ככה מחייך?

ברוך השם. אני רוצה לדעת, למה לא הולך לי בדברים אחרים?

גם משם אתה רוצה שילך לך?

לא, כבוד הרב, אני מדבר איתך עכשיו על דברים אחרים. כלומר, בן אדם מתחיל תשובה, הוא מחפש את הזיווג שהוא רוצה. אתה נשוי? לא.

לא נשוי. כמה זמן? בן כמה אתה? בן 26 עוד מעט. 26. מתי התחלת לחפש?

מאז שהתחלתי תשובה. מתי זה היה? לפני שנה. לפני שנה בדיוק. בסדר. לפני שנה בדיוק.

אני אתן לך ברכה, בעזרת השם,

שתמצא זיווג. בסדר?

כן, ואני רוצה עוד משהו, כבוד הרב. אה, עוד משהו? בטח, כבוד הרב.

הרב שלי אמר, מה שאני אצליח להוציא ממך היום, ומה שאתה תוציא ממני זה טוב.

יאללה, בוא נראה.

אני רוצה ממך ברכה לפרנסה. זה הכול.

רגע, לזיווג. אבל אל תעשה טעויות שתפסיד עוד פעם. אני לא אעשה שום טעות. לפרנסה טובה, לזיווג. כן. ואני מוכן לקחת

כל מה שהרב יגיד. שעתיים תורה. לגאולה של עם ישראל ולגאולה שלנו. אמן.

קיבלת, כבוד הרב. קיבלתי? קיבלת. וציצית הורדת כבר, נכון? לא, ציצית החזרתי, כבוד הרב. אשריך. ויש לי ציצית של צמבר לשבת. מי שבירך אבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, הוא יברך את השם הטוב?

חיים, מר יוסף בן שחיה. חיים בן חיה.

השם יזכה אותך לזיווג הגון מהרה השנה.

אמן. ופרנסה טובה בלי טעויות.

אמן.

בסדר? שעתיים תורה, אבל.

כבוד הרב. ברוך השם.

יופי.

כן, מי עוד עשה טעויות השנה?

מסעדה בד״צ.

אני לא פותח מסעדות.

לא, יש כבר, אה, יש לך מסעדה?

הנה, אומרים, אתה רוצה פרנסה טובה, תעשה אותה בד״צ, הנה, כבר אחד אוכל ארוחה אצלך.

אתה יכול לעשות בד״צ, זה זיכוי רבים גדול מאוד.

בלי נדר הוא מוכן, בלי, תלחצו עליו.

תבואו,

תכין מנה, אחרי שהוא יכין את זה בד״צ, הוא אומר, לא, תלכו.

בד״צ.

מה הבעיה להביא בד״צ? זה לא בעיה.

זה בשר וזה בשר. מה, על ההכשר לא משלמים יותר, אולי כמה גרושים,

אבל זה שווה.

במקום שתתרום 95%,

תוסיף בערך של מה שאתה קונה בשביל המוצרים,

וזה יהיה החלק שלך, תרומה,

בשביל שכל הציבור ייהנה ולא ייכשל.

זה יפה או לא יפה?

לא תפסיד. הרי מי שחילוני או מי שלא מקפיד,

לא אכפת לו לאכול כשר מהדרין, נכון?

אבל השני לא יכול אם זה לא מהדרין, הוא לא יכול לאכול אם זה לא בשר חלק.

אז אתה מפסיד לקוחות מסוימים.

ככה אתה מרוויח את שניהם? כדאי.

זה העסק.

הבנת?

כן.

שאלה?

כן.

מה עושים כשהמשפחה רחוקה מתורה ומצוות?

יש שיטה פשוטה, מקרבים אותם.

איך?

נותנים להם קלטות וידאו או סידי או אודיו בשביל שישמעו ויראו, ולא באופן ישיר, כדי שלא יגידו שזה כפייה ולחץ וכו',

או על-ידי גורמים חיצוניים או בדרך עקיפה כלשהי. צריך למצוא את העניין.

או להזמין אותם למקום שיראו,

או לשלוח אותם לסמינר. יש סמינרים.

אלה הדרכים הפשוטות, הקלות וכו'.

או שיש אנשים שנחשבים בעיניהם כאנשים שמעריכים,

ושהם ידברו על ליבם.

או בפרט כאלה שחזרו בתשובה שהיו בחברתם תמיד ועשו את השינוי,

שיזמינו אותם לביתם, שם יראו להם אולי וידאו או משהו כזה.

ובעיקר גם להתפלל עליהם.

וביחד הכול יכול לעזור מהרה.

כן.

קודם כול, ערב טוב.

אני רוצה לשאול שאלה כזאת. שנה שעברה הייתי פה ודיברתי איתך על כעס.

על כעס? על כעס. כן. ואתה שלחת אותי לסמינר והכול היה נורא נחמד, וזה רק שתשובות בתכלס לא קיבלתי.

מה שקיבלתי לא יכלתי להסתדר איתו,

כי דיברו איתי במושגים שאני לא יכולה להבין.

אני התחתנתי לפני שבוע.

חזרתי.

תודה.

והעניין הוא כזה, אני גם רוצה לדעת איך לשמור על בעלי ועל הבית שלי,

ואני גם רוצה לדעת, בעזרת השם,

אני רוצה להתחיל דף חדש בחיים שלי ולזרוק את כל הזה בפח,

ואני צריכה עזרה בקטע הזה, אני יודעת.

ואני כן רוצה להתקרב. העניין הוא שכל פעם שאני מתקרבת דברים מסוימים מרחיקים אותי, ואני לא רוצה שזה יהיה ככה. אני, כאילו, מה עושים מכאן?

מספר דברים אני אמליץ לך. אחד, לעניין הכעס, יש ספר שנקרא הסר כעס מליבך.

תשיגי אותו, הוא מדבר רק על הכעס, כדי להסיר את המידע הזאת.

שתיים, יש ספר נפלא שקוראים לו איש עובדו.

הספר הזה מדבר על חיי הנישואין ואיך בונים את הבית היהודי, כמו שאת מבקשת כרגע. איש וביתו.

ומומלץ שתראי מיני-סמינר קלטות וידאו שלנו שמקיפות את כל הנושאים והשאלות ותשובות שלא קיבלת עליהן עדיין תשובות.

בעשר קלטות וידאו תוכלי להשיג את כל התשובות האלה.

אפשר לדבר איתך, שלא עם כל הקהל הזה?

אפשר בטלפון.

תצלצלי לי למספר טלפון שייתנו לך פה ואני אענה לך.

תודה רבה.

כן.

כן, בבקשה שם. שלום, רבנו. יש לי שאלה.

אני חזרתי בתשובה בערך לפני שלוש שנים,

ובמשפחה שלי עדיין יש ערעורים איזה שהם, זאת אומרת, לפעמים הם מראים נכונות של בעד הדת, בעד המסורת,

אבל לפעמים יש ממש אנטי,

ממש נגד, ובעיקר, המשפחה שלי היא מעט מסורתית.

מה הדברים שגורמים להם לאנטי?

כל מיני, מדי פעם, לצורך הדוגמה, בשולחן ערב יום שישי אנחנו מדברים דברי תורה, ואז פתאום נגד החרדים, נגד, סתם ככה זה קופץ משיחות כאלה שעל השולחן.

הבנתי. אז קודם כול לא להיגרר לוויכוחים בנושאים האלה, ומי שמדבר, שידבר.

לא צריך להגיב ולהוכיח לו את ההפך,

אם זה גורם להתלקחות יתרה,

כי מי שמוסיף קסם למדורה, אז היא תבער יותר.

אבל מה אפשר לעשות כדי להניע אותם?

אז שוב פעם, העצה שנתתי למי ששאלה ראשונה,

להשתדל לעשות אותו דבר,

ובעיקר להראות את היפה שבתורה ובמצוות,

מבלי להיכנס לקטטות.

זה יוסיף יותר סיכויים.

כן.

עוד מי?

כן.

אתם רוצים לראות סרט ככה, פיצוץ, לפני ראש השנה?

משהו מרגש, מרגש.

נס מצולם.

יאללה, נס מצולם. עכשיו תראו נס מצולם.

מאזינים יקרים,

לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם,

הסיפור של אליה יואב.

בווידאו רואים טוב יותר.

חה חה חה חה חה חה חה חה חה. יעני פרעה קטנה לך.

עשר מכות שהוא קיבל חרית.

מתוק, אתה סוכר אתה. חצי מיליון הלך, ואתה עוד יושב ככה מחייב?

אז לפחות,

לפחות,

שבן אדם כמו שהוא שמח לענייני הגוף, יהיה שמח לעמודת השם.

ובמראה מבעול,

לקום בבוקר מוקדם, עושה פנים עצובות,

קשה לו,

פפסי, חולה,

קפה לאחר מכן, סיגריה, בטח, סיגריה.

כל האוכל הוא של הסיגריה.

מה שבא מן החלב נשאר בידך, מה שבא מן המים הלך למים.