הכל חלק, חלק, חלק...
- - - לא מוגה! - - -
הגאון,
רבי יצחק בלאזר, זכר צדיק לברכה, בכוכבי אור,
מביא את דברי הגמרא בסנהדרין קא.
כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו.
אמר להם,
חמה עזה יש בעולם,
או חמה עזה יש בעולם.
התחילו הן בוכים, בוכים,
ורבי עקיבא צוחק.
רבי עקיבא מצחק.
אמרו לו, מפני מה אתה צוחק?
אמר להם, מפני מה אתם בוכים?
אמרו לו, אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה?
אמר להם, לקח, אני משחק.
כל זמן שאני רואה רבי שאין ינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה
ואין שמנו מבאיש,
אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו בחייו.
אתם שומעים?
שיא פסגת ההצלחה.
שום דבר של תקלה לא קורה.
ורבי אליעזר.
לא היין מחמיץ ולא הפשתן לוקה והשמן לא מביא שום תקלה, שום נזק, שום שבירת כלי.
כלום, הכל הולך חלק, חלק, חלק,
כמו הבית יוסף.
חלק, הכל חלק.
אוי, אוי, אוי, אוי, אז עכשיו שאני רואה שרבי שרוי בצער,
אני שמח. למה אתה שמח?
אמר לו עקיבא, כלום. חיסרתי מן התורה? כלום.
אתה אומר שחלילה אני חיסרתי משהו מן התורה,
שמגיע לי איזה עונש
על עבירה? חס ושלום, מי מדבר? עבירה?
אולי חיסרתי, אבל אתה טוען שאני חיסרתי משהו מן התורה?
אמר לו, למדנו רבנו, אני למדתי ממך, אני, אין לי תורה משלי,
אני רק ממך למדתי.
למדנו רבנו כי אין אדם,
כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
במילים אחרות זה גם עליך.
במילים אחרות הוא לא אמר לא.
אבל זה פירוש שאין אדם.
אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.
זה אתה לימדת אותי.
וזה נוראות הדברים.
מאחר שאין צדיק שלא יחטא.
אם כן, בהכריע השעה אפילו, ריבי אליעזר נכשל בחטא.
לא בחיסור בתורה,
בחטא.
ולכן ייתכן
שיקבל ריבי עולמו בחייו ולא ינחל כלום בעולם הבא.
אז רבי עקיבא חשש, איך יכול להיות שריבי אליעזר ריבו,
שום תקלה אין לו.
זה עולם הבא כבר.
זה עולם הבא.
אין שום תקלה, שום נזק, שום מחלה, שום כאב, שום איסורים, שום דבר.
איך זה יכול להיות?
זה עולם הבא. אז אני חשבתי שאתה כבר קיבלת עולם הבא בחייך.
כי על כל מצוותיו ומעשיו הטובים כבר קיבל שכרו בעולם הזה.
ועבור החטא שחטא, אחד, יירש גיהינום.
ככה סובר רבי עקיבא.
עד שהוא ראה אותו חולה.
כשראה אותו חולה, שחק, היה מבסוט.
הרבי שלי לא אכל את העולם הבא.
אז בכוכבי אור צריך לראות שם איך הוא מפרש את הדברים.
רבי יצחק בלאזם,
זכר צדיק לברכה.
כי הכלל הוא שהאדם יראה לעיניים,
בה אדוני יראה ללבב.
כל מעשי אדם מהשקפותיו הם רק לפי ראות העיניים.
כל מעשי אדם מהשקפותיו הם רק לפי ראות עיניו.
וזו אינה העיקר, כי העיקר הנדרש מהאדם זה הלבב.
דהיינו המחשבות וצפוני הלב.
לכן אפשר שאפילו רבי אליעזר הגדול ייטול עולמו בחייו.
כי אפילו שאנחנו מעידים ורואים שהוא לא חסר מן התורה כולה,
מכל מקום זה רק ראיית עיניים.
אבל מה במצפוני הלב שלו שמה?
מה במצפוני הלב שלו שמה?
אנחנו לא רואים.
לא רואים אפילו האדם הגדול השלם הזה, לא רואים.
לא רואים. מה לעשות?
שמואל הנביא היה נביא.
קראו לו הרועה.
והרועה הזה, כשבא למשוח
את בן ישי,
אז הוא חשב שאליאב הוא הראוי.
מה אמר לו הקדוש ברוך הוא?
אל תבט אל מראהו ואל גבוה קומתו, כי מאסתיהו.
כי אדם יראה אל העיניים, והשם יראה ללביו.
זאת אומרת, גם הנביא במדרגתו עדיין ראייתו היא נקראת ראיית עיניים.
והשם יראה ללביו,
כי מאסתיהו.
למה הוא מאסתו?
בגלל שהייתה לאליאב גאווה.
גאווה.
על מי נטשת צאן? הוא צעק על דוד שירד לרוד במלחמת גוליית, מה הולך שם, הולך להיות שם.
בגלל
גאווה הוא איבד הכל.
אתם שומעים?
אז זאת אומרת,
אנחנו רואים רק ראיית עיניים, השם רואה ללבב, וגם האנשים הגדולים והעצומים, לא של דורנו,
של התנאים הקדושים.
השם מסתכל בלבב, אנחנו לא יכולים לראות שום דבר שם.
שום דבר אנחנו לא יודעים.
איך רבי יוחנן יכול להפוך צדוקי,
אחרי 80 שנה שהוא שימש מכונה גדולה, ועוד 30 שנה שהוא חי לפני שהוא קיבל את התפקיד.
אז הוא היה בן 110. מי יכול להיות צדוקי?
מה הוא הרוויח מזה שנהיה צדוקי?
מה?
תורת שקר פתאום? הוא עוזב את תורת האמת?
הרי הוא יודע בדיוק מה הוא פעל ומה עשה בכניסתו לקודש הקודשים.
איך אתה יכול להחליף את זה בשקר, בתורה של צדוקי אתה?
ספרים חיצוניים?
מה? מה מצאת שם? מה התפעלת? מה קרה?
מה קרה?
טיפה גאווה.
טיפה גאווה יכולה להנחית את הבן אדם, להפסיד הכול.
ורבנו בחייא אומר, שאדם יכול להגיע לדרגה השלמה ביותר בעבודת האלוקים,
והאסון שממתין לו בצד, בלשוני אני אומר, זה הגאווה.
והיא תוריד לו את הקול לשאול תחתית.
הקול.
איי, איי, איי, איי, איי, איי.