כיצד רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל היה מתגבר על זקנותו?
- - - לא מוגה! - - -
ואין שום התנצלות, מה שלא רואים עתה ניסים
כמו שאדם מדמה שצריכים לראות.
מה יענה אם ישאלו אותו ביום הדין?
הרי הוגד לך מפורש בתורה זכור ימות עולם,
בינו שנות דור ודור.
כתוב מפורש בתורה ולמען ספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים.
ואת אותותי אשר שמתי בם
וידעתם כי אני אדוניי.
זאת אומרת, אתה צריך לספר את זה לבן שלך כאילו אתה חווית את זה, היית.
כשאדם מספר את ההגדה של פסח, הוא צריך להרגיש כאילו הוא יוצא כרגע ממצרים.
אז זאת אומרת, התורה מצווה אותנו לזכור את כל הניסים והמופתים ואת כל מה שהיה.
ואבותינו סיפרו לנו את כל מפעלות השם מימי קדם.
והרבה מצוות
נקבעו זכר ליציאת מצרים.
ועל זה נאמר למען תזכור כל ימי חייך.
את יציאת מצרים צריך לזכור כל ימי חייך,
ביום, בלילה, להביא לימות המשיח.
צריך לזכור יציאת מצרים כל הזמן. מה זה לזכור?
זה לא לזכור שהיה.
זה לזכור איך היה.
זכירת יציאת מצרים זה אחת מעשר זכירות שחייב אדם כל יום לזכור.
צריך לחוות את זה. סיפרתי
שבחזקאל לוינשטיין, המשגיח דה פונוביץ', זיכרונו לחיי העולם הבא,
מאיפה הוא היה שואב כוחות כשהוא היה חלוש בגופו?
מיציאת מצרים.
הוא היה מגיע לפעמים להיכל הישיבה בפונוביץ', יש שם הרבה מדרגות לעלות בכניסה,
כלומר היה זקן, מופלג,
קשה לעלות.
היו רואים שהוא עוצר, חושב,
ופתאום עולה כמו בחור צעיר.
שאלו אותו מה הפטנט, מה הוא עושה?
אז הוא אומר,
הוא היה נזכר, מצייר
את הניסים והנפלאות של הקדוש ברוך הוא עושה במצרים.
מול ניסים אין שום כוחות.
הטבע,
זה כוח נשלט על ידי הבורא, ברצונו טבע, ברצונו הוא מפר את הטבע.
אז בטבע אדם זקן לא יכול לעלות,
קשה לו.
אבל אם הוא מסתכל בכל הניסים ורואה איך אפשר ממצב בלתי יאומן לצאת מעבדות לחירות, עם שלם,
ובלי אוכל ובלי כלום, ואחר כך לזון במדבר, ארבעים שנה, ויורד לך מן מן השמיים,
אז אתה מקבל כוחות ותעצומות, אין שום דבר שהקדוש ברוך הוא יכול לעזור. מה זה זקן? איזה זקן? טרר, בחור ישיבה.
צודק.