קלטת מס' 331 - זה קצת קשה לי...

- - - לא מוגה! - - - 

היי, רבי אלימי.

כבוד הרב, גם אנחנו זקוקים לנס, אחותי, בת 36, אימא לעשרה ילדים,

והיא כבר חולה שנה במחלה.

וכל הסביבה שלה,

כולם קיבלו על עצמם כל כך הרבה דברים, כולל אני עצמי.

וזה לא נהיה יותר טוב, להפך.

את נשואה? אני נשואה. יש לך כיסוי ראש? אין לי כיסוי ראש. אני אמרתי, אני...

זה קטע שקצת קשה לי,

ואני אעשה את זה בעזרת השם כשהיא תהיה בריאה.

אני רוצה לראות איזשהו שיפור.

לא, אל תעשה ממני צחוק. אני לא עושה ממך צחוק. אני קיבלתי על עצמי נטילת ידיים, אני הולכת עם חציות, אני הולכת בצניעות, מה שלא עשיתי. אני שואלת אותך שאלה. אני לא מכסה את הראש עכשיו. סליחה, אני שואלת אותך שאלה.

למה תשימי אחרי ולא לפני? כי אני רוצה לראות משהו.

אני רוצה לראות איזשהו אור בקצה המנהרה.

אם את מסרבת לעשות את רצונו ואת מעמידה לו תנאים,

את כבר על מה שיש לך שילמת? את עוד עושה לו תנאים? כבוד הרב, היא עושה את זה בשלבים, כל המשפחה. תודה. אז בשלבים יכול להיות שתהיה רפואה.

מה, אתם לא מבינים שכשיש צרה אז לא עושים בשלבים? זה כמו שאני היום אומרת, זה קולו של עולם. א', ב', ג', אני מקבלת על עצמי, אבל בעזרת השם שאני אבריא,

יהיה לי יותר כוח בעזרת השם לקום... איזה מטגונים, תגידי, מה את מדברת? לקום ולצאת לזיכוי הרבים. היום אני שבר קליץ. אני ביקשתי ממך לצאת?

אני ביקשתי ממך לצאת, אני ביקשתי ממך משהו. אני רוצה, אני מבטיחה לקרוא לרדת, אבל. עוד פעם, את לא שומעת, תבטיחי לו, מה את רוצה ממני?

נו, אז מה הבסול הזה? אבל אני אמרתי שזה בסול מצוין!

נו, אז מה הבעיה? פשוט דבר, אז מה את צריכה עוד כאן? הרבה מאוד אנשים קיבלו עליהם כיסוי ראש, והרבה מצוות אחרות,

ואני אומרת לך שהמצב לא הולך ונהיה יותר טוב. תגידי, את לא, שמעתי את הטון שלך מההתחלה.

בקיצור, אני אגיד לך, את רוצה שתהיה בריאה?

תפסיקו כולם, כולל לי, לעשות מצוות, והיא תהיה בריאה 100%. למה? כי בגלל המצוות היא נהייתה יותר גרוע. תפסיקו, תחללו שבת, תוקנו חזיר, זה יהיה טוב, היא תהיה ממש בריאה.

איזה מין דיבורים אלה?

מאז שהתחילה זה, נהיה יותר?

בגלל המצוות היא נהייתה ככה יותר חולה? עוד לא היה לי דבר כזה בחיים שלי.

היי רבי לימי, קלטת מספר 331. זה

קצת קשה לי.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמיו ירוויח.

נוכרי אחד בא אצל הלל הזקן ואמר לו,

למדני את כל התורה כולה על רגל אחת.

הלל הזקן היה ענו, אבל למרות

שהבקשה הייתה ליצנית,

ללמד את כל התורה כולה על רגל אחת.

תארו לכם אחד בא ואומר, אני רוצה ללמוד להיות עורך דין,

אבל תלמד אותי תוך חצי שעה.

וזה לא מתחיל אפילו ולא דומה ללמוד את כל התורה. אדם יכול ללמוד כל החיים שלו ועוד לא הקיף את הכול.

והוא רוצה על רגל אחת.

לא שתי רגליים ומהר, על רגל אחת הוא רוצה.

חסידה.

אז הלל אומר לו,

ישר תשובה, לא אומר לו זה לא ייתכן,

זה שטויות, עונה לו ישר.

מה אומר לו?

מה דסני עלך

לחברך לא תעבד?

זוהי כל התורה כולה,

ואידך פירושה זיל גמור.

זהו.

מה הוא אמר לו?

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זוהי כל התורה כולה.

בשאר זה פירוש, לך תלמד.

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

זה גם מלמדים ילדים של גויים בגיל שלוש.

בשביל זה צריך להגיע עד הלל הזקן.

ואיך הוא אומר לו? זוהי כל התורה כולה.

אם זוהי כל התורה כולה,

מה צריך את כל המצוות כולם? מה צריך את כל התורה?

מה צריך מתן הרתור?

דבר פשוט שאפילו ילד גוי יודע. מה צריך את זה?

אז מה אמר לו הלל?

מה אמר לו בעצם?

הוא גם לא לימד אותו את כל התורה על רגל אחת, וסיים איתו ונתן לו תעודת בגרות.

הוא גם אמר לו שאת השאר זה פירוש שאתה צריך ללמוד לבד.

אז מה קרה פה?

הוא לא עבד עליו.

הוא ענה לו תשובה.

הגוי לא שער יותר שאלות. הוא הבין את התשובה והלך.

מה הולך פה?

מה זה, הגמרא מספרת מעשה בשביל שיהיה לגננת או למורה לספר סיפורים לילדים?

זה ללמד אותנו

האנשים הכי מפוכחים בעם ישראל והכי גדולים בעם ישראל. זה בא ללמד אותנו משהו. זה נחקק ונכתב בגמרא

כבר אלפי שנים,

שנלמד. מה יש ללמוד פה?

ובכן, יהודים יקרים,

רבי עקיבא אמר,

ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.

אבל גם רבי עקיבא, שלקח את מצוות העשה של התורה,

שאומרת ואהבת לרעך כמוך,

הוא לא אמר שזו כל התורה כולה, הוא אמר זה כלל גדול.

מה זה כלל גדול?

שתחתיו יש פרטים.

למשל,

בכלל, ואהבת לרעך כמוך,

יש גם לא תעמוד על דם רעך,

לא תקום,

לא תיטור,

וחזקת בו, יש מצווה להחזיק אדם שלא ייפול ויהיה עני.

זה ואהבת לרעך כמוך, יש תחת זה הרבה הרבה מצוות.

אבל הוא לא אמר שזה כל התורה.

ואילו הלל אמר,

זוהי כל התורה כולה.

מה הוא אמר?

הוא אמר לה, גוי, תשמע, אתה רוצה על רגל אחת?

אז אני אגיד לך תשובה.

אני אתן לך מפתח.

זה מפתח מאסטר.

פותח את כל הדלתות.

במפתח אחד, כמה מפתחות.

תשתמש איתו,

ואם תלך לפי מה שאני אומר לך,

אתה תצליח לקיים את כל התורה כולה.

מה הקוד של המפתח?

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זהו.

אם אתה תשתמש במפתח הזה,

זוהי כל התורה כולה.

מה הוא אמר לו?

בכל אדם יש שתי תכונות יסוד בנפש.

אחת,

זו האנוכיות,

אגואיזם,

הדאגה לעצמו,

מה שקוראים באנגלית סלפיש.

אדם

דואג לעצמו.

בלשון חכמים זה נקרא

כוח הנטילה.

אדם

יש לו כוח נטילה.

כל דבר רוצה להכניס לתוך תחומו.

כל דבר הוא משייך לעצמו.

ראו ילד קטן.

מקטנות, כשהוא לומד רק ללמוד, הוא נלחם על כל צעצוע,

על כל כיסא,

על כל דבר,

על כל אופניים,

בין שלו ובין לא שלו.

הוא אומר, זה שלי.

זה שלי. זה שלי.

הכול הוא משייך לעצמו.

זה שלי.

אני תפסתי ראשון.

אני ראיתי ראשון.

אני הייתי.

אני, אני, אני ושלי כל הזמן.

אני אמרתי ראשון.

אני אמרתי לך.

כל הזמן אני.

אנוכי.

אדם כזה,

יש לו כוח הנטילה.

מה עושה כוח הנטילה?

שאדם, כל דבר בעולם מסתכל מה יצא לו מזה,

מה יצא לו, הוא דואג לעצמו, מה יצא לו.

נגיד יש לו חברים,

עם איזה חברים הוא רוצה להתחבר?

אלה שיוצא לו מהם משהו,

שהוא ירוויח משהו,

שיכולים לתת משהו,

שהוא יכול לנצל מהם משהו,

את הקשרים שלהם,

את החברה שלהם, את הידע שלהם.

אחרים שהם לא כאלה, הוא מתרחק מהם, מזלזל בהם, הם לא קיימים לגביו.

כל דבר הוא בודק,

לא אם יש בו תועלת או יש בו נזק,

אלא אם זה נוגע אליו או לא נוגע אליו,

יצא לו מזה משהו או לא יצא לו מזה משהו.

כל דבר שהוא לומד,

הוא שואל את עצמו, מה יצא לו מהלימוד הזה?

זה אדם שיש לו את כוח הנטילה.

אבל יש באדם עוד כוח,

קוראים לו הנתינה.

הנתינה, פירושו של דבר,

כוח הנתינה זה הכוח לתת.

אדם רואה את העולם

והוא מרגיש שהוא בא לעולם בשביל לתת, להעניק.

הוא מסתכל על העולם, מה הוא יכול להועיל, מה הוא יכול להוסיף,

מה הוא יכול לעזור.

אני אתן לכם סתם דוגמה.

נגיד שהיה נופל איזה משהו פה, נגיד, כן?

לא כולם היו קמים להרים את זה או לעזור.

בודדים היו רצים מהר,

אחרים היו מהססים קצת,

ואחרים מחכים לראות מה יקרה.

הרוב היו לראות מה יקרה.

בודדים רצים.

אלה שיש להם את הכוח לרוץ, לעזור, לתמוך, לסייע,

יש להם כוח נתינה.

אלה שלא רצים כל כך, יש להם כוח נטילה.

מה, הוא יפסיד את הכיסא?

מה, הוא יפסיד את המנוחה?

לא, הוא עושה שיקולים אנוכיים מייד. כדאי לקום? לא כדאי.

יש מישהו אחר שעושה.

בבית, אתם רואים את הילדים.

יש ילדים שמתחמקים מעבודה,

יותר מאחורים צריך עבודה, נכנסים למקלחת.

פתאום הוא צריך ככה, פתאום הוא מכין שיעורים, פתאום ככה.

מתכננים

את הזמנים, איך להתחמק.

ויש כאלה לא פוחדים. אומרים להם לעשות, עושים. יש כאלה אפילו יותר.

מה אפשר לעשות?

כמה כאלה אתם מכירים?

מעט.

זאת אומרת, יש שני כוחות, אבל

אדם שיש לו כוח על נתינה,

הוא כל דבר בוחן, לא בנקודת מבט שלו, מה יצא לו,

אלא אם יש במקרה או בדבר נזק או תועלת.

אם הוא יראה שיש תועלת, הוא יקום ויעשה תועלת.

אם הוא יראה שיש נזק, הוא יקום ויסיר את הנזק.

והוא לא מסתכל מה יצא לו מזה.

זה שתי המידות.

יש אנשים שהם מספיק אינטליגנטים,

שהם מוכנים גם לתת.

מוכנים לתת, עושים פעולות של לתת,

אבל בשביל בסוף לקחת.

הכל מתוכנן.

לתת,

בשביל לקחת.

והיום זה מפורסם, שמור לי ואשמור לך.

יד לוחצת יד.

כל מיני דברים.

אתה נותן,

אני גם, אתה לא, אני לא,

וככה זה.

בחיי היום-יום בבית,

אותו דבר.

יש בעל ויש אישה.

כמה זוגות מאושרים יש?

מעט.

כמה לא הכי מאושרים?

הרבה.

כמה בכלל לא מאושרים?

הרבה מאוד.

כמה מתגרשים?

מלנת אלפים.

למה זה?

בגלל שתי המידות האלה.

לתת או לקחת,

ליטול או לתת.

עכשיו שימו לב, זוג התחתן.

הוא חושב שהוא הבעל.

הוא אומר, היא צריכה לתת לי.

היא חושבת שהיא עדיינה כלה.

והוא צריך לתת לה, כמו שהוא בא לבקש את ידה.

צריך להמשיך ככה כל החיים.

אבל הוא התכוון להיות החתן והבעל.

והיא רוצה להישאר הכלה.

אז הוא נשאר החתן.

והיא נשארת הכלה.

אבל אין חתונה.

זה לא מתחבר.

כמה אתה יכול להיות חתן בכלה?

כמה?

כמה חתן בכלה? מישהו צריך להוריד את הזבל בסוף.

מישהו צריך לעשות כלים.

מישהו צריך לעשות כביסה.

מי שצריך לקנות, סדר את המצעים, לעשות. מישהו צריך פה משהו לעשות. אז מי עושה מה?

אז כל אחד כבר מההתחלה דואג לשפר עמדות.

להחליט החלטות.

לקבוע את הדפוסים לאבא.

יש דברים שמתקבעים כמו מההתחלה,

ויש דברים שלאחר זמן הופכים להיות נטל

על אחד מן הצדדים.

ואז הוא מתחיל עוד פעם לשפר עמדות.

ואז כבר משתנה המצב. אז זה לא הוגן, זה לא פייר. מה קרה? מה אתה לא זה? ולמה אתה לא זה?

וככה וככה מתחיל להיות קצר וויכוח, ופה ומשם הוא חולה ופה.

הוא בהתחלה נגיד רצה,

עשה קפה, עשה תה, עשה איזה חתן, מבסוט, יש לו כאלה.

והשאירה אותו במטבח כל הזמן.

יום אחד הוא אמר, מה זה? אני גם חתן, גם כלה.

ואיפה הכלה?

או הפוך.

היא עשתה ככה וככה וככה וככה,

והוא התרגל.

אבל היא אמרה, טוב, אני חשבתי שאתה חתן,

אבל מה, אני גם חתן, גם כלה.

מה, מה הסוד? איך מצליחים בחיים? אתם יודעים איך הסוד? פשוט.

בכל גיל אפשר להתחיל את הפטנט שאני אומר עכשיו.

אפילו מהערב, אפשר להתחתן מהעדש.

מה הסוד? פשוט.

אתה תחשוב רק

כמה לתת,

איך לתת,

וגם היא תחשוב

כמה לתת, איך לתת.

והוויכוח יהיה,

אני רוצה לתת.

לא, את לא תעשה, אני אעשה לך קפה.

לא, אני אעשה לך תה.

אני אעשה את המלוח.

לא, אני אעשה לך סלט.

שזה יהיה ויכוח.

מי נותן?

כן. לא את כן תעשי לי,

לא, אתה תעשה.

אם כל אחד יחשוב לתת,

כל אחד יהיה גם מקבל.

כל אחד יהיה גם מקבל. כי אם אני רוצה לתת, אז יתקבל.

ואם הוא רוצה לתת לי, אז גם אני אקבל.

שנינו נקבל.

זה ברור.

במלחמה הזאת אין מפסידים.

שנינו נקבל.

אבל,

אם אני אגיד,

את תכיני.

היא תגיד, אתה תכיני.

שנינו לא נשתה.

או מקסימום, כל אחד ישתה לבד.

אז מה יותר טוב?

פשוט,

אם תחליט להיות נותן, תהיה מקבל.

אם תרצה להיות מקבל,

לא תקבל כלום בסוף.

רק ויכוחים,

וסכסוכים ובעיות.

זהו, פשוט. תראו, פטנט פשוט.

פשוט, פשוט, אמיתי, וזהו.

רק תחשוב.

היה צדיק גדול, קראו לו הרבי מברדיצ'ו.

מלב יצחק מברדיצ'ו.

הוא היה נקרא סנגורן של ישראל.

סנגורן של ישראל. תמיד מלמד זכות על כל היהודים.

כל היהודים, הכילו הכי פושעים שיש בישראל,

רק מלמד זכות.

פעם אחת הוא אמר שהוא למד מה מושג אהבה, מה זה אהבה,

משני שיכורים.

שני שיכורים, הוא ראה אותם

בגיל לופין,

והבין מה זה אהבה.

הוא שמע אחד אומר לחבר שלו שיכור,

אתה אוהב אותי?

הוא אומר לו, מת עליך.

אמר לו,

אתה באמת אוהב אותי?

אמר לו, אתה לא מאמין?

חולה עליך.

אמר לו, איך אני אדע שאתה אוהב אותי? הוא אומר לו,

אמר לו, לא, לא מספיק.

איך אני אדע שאתה אוהב אותי? אמר לו, מה, אתה לא מאמין לי? אני אוהב אותך.

אמר לו, אתה אוהב אותי?

מה חסר לי?

השיכור נדהם

ורבי יצחק נדהם.

הוא תפס מה זה אהבה.

אם אתה יודע מה חסר לשני,

אתה אוהב אותו.

כולם חושבים,

אשתי אוהבת אותי, לא אוהבת אותי, בעלי אוהב אותי, לא אוהב אותי.

איך יודעים אם הוא אוהב או לא אוהב,

היא אוהבת או לא אוהבת? איך יודעים?

האם אתה יודע מה חסר לה?

אתה דואג למלא את חסרונה?

היא יודעת מה חסר לך?

היא דואגת להשלים את חסרונך? זה אהבה.

מה הפירוש?

אימא אוהבת את הילד שלה, ללא ספק.

איך אני יודע שהיא אוהבת את הילד שלה?

היא קמה בשתיים בלילה, בשלוש, בארבע, גם אם הוא לא בוכה. היא בודקת, היא מסמיכה, לא על הפנים,

אם הוא מכוסה.

היא דואגת תמיד שיצא לבוש, טוב, שלא יתקרר.

אכלת?

שתית?

אתה רוצה עוד משהו לשתות?

אתה רוצה מה מלאכול?

בובי לשלי.

אתה רוצה?

כל הזמן היא מסביבו מחרקרת בשביל לתת לו כל מה שהיא רוצה. אוהבת אותו או לא אוהבת אותו?

אה? איזה בעל לא היה רוצה ככה, יעשה לו בבלי שלי.

אתה רוצה לאכול?

לשתות? אתה רוצה את זה? אכלת?

שתית?

שב?

צא? תנוח? תירגע?

איפה זה?

איפה זה?

איפה זה?

תארו לכם בעל, קם בשעה שלוש בלילה,

הוא אומר לאשתו, דפנה,

דפנה,

עשי טובה, כוס תה.

שלוש בלילה,

אתה התחרפנת?

שלוש בלילה, תה?

והוא אומר לה, יש לו טענה.

מה ביקשתי?

תה.

לפני חצי שעה התינוק בן חודש,

נתת לו חלל.

כמה זמן הוא אצלנו?

חודש.

ועד כמה? אני 30 שנה עומד בשבילך,

לא תקומי,

לתת לי תה?

למה הוא כן ואני לא?

אה, אתה כבר עגל גדול.

אתה תקום למטה.

אז היא אוהבת את הצוהר, לא אוהבת את בעלה.

היא אוהבת את עצמה, אוהבת לישון, איזה בעלה? עזוב אותי, שלוש בלילה, מה אתה מבלבל את המון?

כשאתה בא בערב, מביא את הכסף, זה,

מחייכת לך, כן?

צריכה קניות, צריכה חלוק,

סליחה, זה, איזה חיוכי.

מה זה?

איפה אהבה?

זה אהבה תלויה בדבר.

הלך הדבר, הלכה אהבה.

הלך, הלך.

יהודים יקרים,

לתת

ולהשלים חסרון זה אהבה.

זה הסוד של אהבה.

אתה אוהב?

רואים את זה. איך?

ככה אפשר לחיות הכי מאושרים.

יש אנשים שעושים את כל מה שאמרתי, אבל בכפייה.

בגלל שבחשבון כללי לא משתלם לו לא לעשות.

לכן הוא עושה.

אבל אם הוא היה מקדים לעשות בלי שישתלם, בלי חשבון,

בגלל נתינת אמת,

חייו היו לעילא ולעילא.

תארו לכם דוגמה.

אחד בא הביתה,

במעבודה.

ציפי, האוכל מוכן?

עוד חצי שעה. תנוח בינתיים, תקרא משהו, אני תכף אכין לך.

למה? מה קרה?

כמה זמן נשואים?

עשר שנים?

למה כל פעם, ציפי, האוכל מוכן?

עוד חצי שעה.

מה, את לא יודעת שאני באה עכשיו?

למה תמיד אני צריך לחכות עוד חצי שעה?

למה לא אהיה מוכן?

אם היא הייתה חושבת עליו,

על הצרכים שלו ועל החסרון שלו,

בעלי עוזר מהעבודה, עייף, רעב, הכול.

מה הבעיה חצי שעה לפני? מה הבעיה?

ציפי, את מוכנה לגשת רגע?

כרגע אני עושה כלים. כשאני אסיים, אני אבוא.

טוב, הכלים, לא אכפת להם אם הם יחכו.

אבל אני, אכפת לי לחכות.

אני צריך אותך עכשיו.

לא, קודם הכלים.

זה לא קודם הכלים, זה קודם את

דואגת לתוכנית שלך.

את רוצה קודם כל את מה שאת רוצה בסדר שלך, לגמור דבר-דבר? אחרי כן תתפנן אליך, אתה בעדיפות שנייה.

לא צריך להסביר את הדברים, זה מורגש.

אבל תארו לכם שהבעל היה קופץ לקריאת האישה,

והאישה הפוך לקריאת הבעל,

וכל אחד ממלא משאלות ליבו של השני, איזה חיים מאושרים.

כל אחד, היא לא צריכה להתחנן כמה פעמים שייתן לה כסף.

הוא לבד שואל, חסר לך משהו?

צריכה משהו לקנות?

צריכה זה? אביא לך משהו?

לפני שהוא בא ומצלצל, חסר משהו? אני יכול להבין?

באמצע היום הוא מצלצל, מה שלומך? הכל בסדר? הילדים בסדר?

משהו זה?

טלפון אחד, טלפון אחד עושה את החיים אחרת.

תחשוב על השני.

אבל לא, יש לו את הסיבות למה לא, הוא עסוק, הוא טרוד, הוא עובד, איזה לחץ, איזה זה.

כן, כן.

אבל אם היה לך אחד מהלקוחות,

חשוב, כי אתה היית עושה עסקים,

אז אם צריך כל פעם להרים לו טלפון, לשאול, מה נשמע? נכנס משהו חדש? יש משהו זה? אין בעיה.

כותב ביומן.

צריך לצלצל לדודו.

עוד פעם כותב, עוד פעם מכין הכל מה של העסקים.

רגע, אבל אתה עשית עוד עסק.

התחתנת עם אישה,

לא לשנה שנתיים, 50 שנה, 60, 70, לך תדע כמה.

ומה, זה לא עסק?

אתה לא צריך לעשות תוכנית גם כן?

מתי לצלצל? מה זה לדאוג שהיחסים יישמרו טוב?

לא חושבים.

זה כאילו דבר טבעי.

אני זה אני, היא זה היא, היא צריכה להישמע לי, היא חושבת שהוא לה,

וכן הלאה.

ואחר כך, שלום בית.

כבוד הרב ייתן ברכה לשלום בית.

אתה מבקש שלום בית? לך תעשה אותו לבד.

מי אמר לך לעשות חורבן בבית?

תבדוק מה הבעיה, למה אין שלום בית.

מה אתה עשית? מה היא עושה?

תראה איך אתה משפר את המצב, וזהו.

אבל לא עושים ככה אנשים. למה כל אחד אגואיסט?

אנוכי

דואג לעצמו.

נפגע פעם אחת, וואי וואי,

שומר את זה ומזכיר, ויש לו ערימות כאלה.

נכון, מי שנפגע זה קשה,

אבל אדם צריך לדעת גם למחול.

אם אדם לא מוחן,

מה הוא מרוויח?

שהוא נשאר פצוע לאורך זמן.

ונכון שגם השני צריך לא לפצוע.

צריך לחשוב. לפעמים מילה שזורקים נתקעת, לא חוזרת.

חושבים שזה עבר. לא עבר.

עוד מילה, עוד מקרה, עוד זה שמרחם.

היה פעם אחת

אחד כעסן,

מחלת העצבים.

הבן אדם הזה,

אבא שלו ריחם עליו,

אמר לו, יאי בני, יש לי העצה בשבילך.

אתה רוצה להתפטר מהכעס? אמר לו,

אני לא יכול. קראתי ספרים, מוסר, הכל לא עוזר לי.

אמר לו, תשמע מניע עצה.

כל פעם שתכעס,

תרוץ לחצר,

אתה רואה את הדלת שם?

אני מרשה לך.

קח מסמר,

תתקע בפטיש.

ההוא כעס,

רץ מהר, דפק מסמר.

עוד פעם כעס, עוד פעם רץ.

ביום הראשון בסוף היום הלך, ספר כמה מסמרים הוא תקע? 43. 43.

פעם הוא כעס באותו יום, אבל הוא התחיל להתעייף.

כל כעס, ללכת עם הפטיש לתקוע מסמר.

כל פעם תוקע.

אה, שאדם.

הוא כבר התחיל להתעצבן על המסמרים.

למחרת הוא החליט שזה לא עסק. אם היום זה יהיה כמו אתמול, אוי ואבוי.

אז הוא החליט לבלום את עצמו.

היו לו נקודות שהוא הרגיש שהוא הולך להתפרץ,

הוא החליט שהוא מוותר, מעביר.

הוא לא יכול לסבול, שחרר.

רץ, תקע מסמר.

ביום השני הוא כבר תקע פחות.

ביום השלישי, פחות.

אחרי מספר חודשים,

גמרנו.

לא כועס פעם אחת.

אין מסמרים יותר.

אין.

יום, יומיים, שלושה, שבוע, שבועיים, חודש.

לא עבר יום שהוא כעס.

התרפא מהמחלה.

אמר לאבא שלו, אבא, מה עכשיו?

אמר לו, עכשיו, יא אבני,

אתה מתבקש ככה.

כל יום

תלך

תוציא מסמר.

מסמר ועוד מסמר ועוד מסמר ועוד מסמר, כל פעם.

כשגמר להוציא את כל המסמרים,

אמר לאבא שלו, עכשיו מה הבא?

אמר לו, עכשיו בוא איתי.

הוציא אותו לחצר,

אמר לו, מה אתה רואה? אמר לו, דלת.

ומה עוד אתה רואה? הוא אומר, מלאה החורים.

אמר לו, אתה רואה?

אתה הפסקת כבר לכעוס.

אבל את החורים אתה לא יכול למלא.

החורים יישארו כל הזמן חורים.

כשאתה שולח את החיצים של הכעס שלך, את המסמרים שלך,

כלפי אנשים ואחרים,

אתה תוקע בהם מסמרים.

אפילו אם יום אחד כבר תפסיק לכעוס.

יישארו שם החורים.

את החורים האלה קשה למלא.

מי יכול לסתום את כל הצלקות והכתמים מכל מה שעלפת את האנשים ופגעת בהם?

אז צריך חוכמת חיים.

אדם צריך לדעת איך הוא משתחרר מהמידות הרעות.

אבל מה אמר לו אליל הזקן?

אמר לו לאותו נוכרי,

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

זה יביא אותך לקיים את כל התורה כולה.

מה הוא אמר לו?

אדם הוא אנוכי,

הוא רוצה ליטול.

על כל אחד הוא מסתכל, מה יצא לו ממנו?

איך הוא יכול להרוויח?

כמו שהסברנו, קשרים, חברה, ידע.

זאת אומרת, הוא מסתכל על השני כאובייקט

שאפשר לקחת ממנו משהו.

לימד אותו אליל הזקן, לא ככה תסתכל,

אלא מה ששנוא עליך,

אל תעשה לחברך. כמו שאתה לא רוצה שיסתכלו עליך כאובייקט,

מה אפשר לקחת ממך ולנצל אותך?

גם אתה אל תסתכל על השני כאובייקט.

אל תסתכל עליו כשהוא בא לקראתך עם הכיס שלו תפוח ויש לו כסף.

אל תסתכל אם יש לו איזו מכונית יפה בשביל שתוכל לנסוע איתו לקחת את הטרמפ.

אל תסתכל כל דבר, מה אתה מוציא ממנו.

תסתכל עליו כשווה כמוך.

זה עוד לא ואהבת לרעך כמוך,

שתקום ותיתן לו ותעשה בעבורו,

אלא זה רק תסתכל עליו שווה לך, שווה.

אתה לא רוצה שיעשו לך משהו לא טוב?

תדאג שאתה גם באותו מבט תסתכל על אחרים, ואל תעשה להם דבר לא טוב.

אותו דבר.

כולם שווים.

כולם בצלם אלוקים.

כולם רוצים את אותו יחס שאתה רוצה.

אם תתחיל להתרגל לזה, ואז אתה מבטל את האני שלך,

את הנטילה,

אם תתרגל לזה,

לאט-לאט תוכל להתרגל יותר מזה.

שאחר כך תוכל להאמין שגם יש אנשים עם חסרונות

שצריך לתת להם גם משהו.

צריך לעזור להם.

צריך לסעוד אותם.

צריך לברך אותם.

להדריך אותם. יש הרבה מה לעשות.

ואז לאט-לאט יהיה פחות קוטר.

לא לקטר על כל דבר. אוף, וזה, ולטעון, מגיע לי, לא נתנו לי. למה לא הוא נתן? למה לי הוא לא נתן?

לא, לאט-לאט.

אתה כל דבר תבדוק במבט שווה

עד שתגיע למדרגה גבוהה של ואהבת רעך כמוך,

אבל בינתיים תוכל ללמוד תורה,

לא בגלל מה יצא לי מזה,

אלא בגלל שצריך לעשות את זה, בגלל שזו האמת,

ויש בורא לעולם.

ואם אתה מסתכל שווה מול שווה כלפי אדם,

שאתה לא מכיר אפילו,

ודאי שאתה צריך להסתכל כלפי הבורא שלך, שנתן לך חיים,

בבריאות, באושר והכול,

יותר מזה.

אז אם השם אומר לך, עשה כך, או אל תעשה כך,

ודאי בפשוט.

אם לאדם שאני לא מכיר, אני עושה דברים טובים.

לקדוש ברוך הוא, שמטיב לי כל הזמן, לא אעשה?

ודאי שאעשה.

ואני אתן דוגמה של מצווה אחת.

שלוש מילים בתורה יכולות לשנות את כל החיים של הבן אדם.

המצווה הזאת,

בצדק תשפוט עמיתך.

בצדק

תשפוט עמיתך.

הווה דן את כל האדם לכף זכות.

וזה דין,

שאדם צריך לדון כל אדם לכף זכות.

איזה אדם?

לא רשע גמור,

שהוא מוחזק כבר, יש חזקה עליו,

שהוא אדם רשע,

כשהוא עובר עבירות בפרהסיה ולהכעיס ובמזיד ובהכרה מלאה, לא זה.

אבל אם יש לנו אדם שהוא בינוני,

בינוני, חציו זכויות וחציו עבירות, בינוני כזה.

ושמענו שהוא עשה מעשה,

או ראינו שהוא עשה מעשה,

אבל לא ברור לנו בדיוק למה הוא עושה. לא נתפרש לנו.

ועכשיו אנחנו צריכים להחליט

האם המעשה הוא חיובי או שלילי.

אנחנו מצווים על פי התורה לדון את הבינוני לכף זכות.

לתלות

שהמעשה שהוא עשה, או שמועה ששמענו,

היא על הצד החיובי ולא השלילי.

אפילו שהמעשה נשמע שהוא עשה שלילי או נראה,

היו לו סיבות חיוביות למה הוא עשה. כגון,

אם אנחנו רואים אדם

דתי

נוסע בשבת,

אדם דתי נוסע בשבת,

אז מה נגיד,

שהדתיים נוסעים בשבת?

אני ראיתי דתי נוסע בשבת?

אלא מה? או שיש לו יולדת באוטו,

או שהוא מובהל לבית החולים, חייב להגיע לבית החולים.

אז אנחנו נדון לכף זכות

שהאיש הזה זה.

אבל אם אנחנו רואים אדם

שהוא נוסע בשבת,

הוא לא דתי, הוא חילוני,

אבל הוא גם מחזיק סיגריה ביד,

והסידי, הדיסקמן שלו פתוח על פול ווליום, ושומעים טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה טקה. זה לא הולך לבית החולים. זה חולה אמנם, אבל לא הולך לבית החולים.

זה הולך לרקוד, הולך זה לפתיהם.

אבל המעשה שהוא נעשה על ידי אדם, שהוא נראה חיובי,

אז נדון לכף זכות.

אבל כמה מאיתנו כאלה שדנים כל אדם לכף זכות?

נגיד,

הרב בא באיחור של שעה וחצי,

מה אומרים?

ראית?

מזלזל באנשים.

ראית מתי הוא בא?

אנחנו יושבים פה, מתייבשים, מחכים לו, ותראה מה אתה אומר.

כמה היו אנשים שילמדו זכות ויגידו,

אולי יתעכב, אולי היה עומס,

אולי שאלו אותו שאלה שהוא חייב לעצור,

אולי הוא חיכה למטה ואמרו לו לא לעלות,

אולי ככה, אולי ככה. כמה היו כאלה?

בודדים.

אני לא מדבר על רב שמכירים, אחד שלא מכירים.

אחד שמכירים, אז מי שאוהב אותו אומר דברים טובים, מי שלא אוהב אותו אומר דברים שלילים. אני מדבר על אחד פרווה, לא מכירים אותו.

מה יהיה הדין שלו?

חלה על חלה.

נהג אוטובוס מאחר, מחכים בתחנה.

מחכים בתחנה,

20 דקות האוטובוס מאחר.

מה רותנים כל הממתינים?

נמאס כבר מחברת דן.

כל הזמן מאחרים, הנהגים האלה

מגיעים לתחנה המרכזית, ישר יורדים לקיוסט,

כוס קפה, סיגריה, ואנחנו מתייבשים בשמש.

כל פעם זה קורה עם אחרים.

חייבים להחליף את החברה.

חייבים לפתוח חברה מתחרה. צריך ללמד אותם. צריך לעשות הפגנה.

כל אחד נותן חצה איך מכסחים את הנעל.

אבל יש שם אחד, רבי שמשון,

יושב רגוע,

הוא אומר, אה,

אשריהם הנהגים של דן,

שנאמר, הביא דן את כל האדם בכף זכות.

אשריהם,

איזה עומס, איזה לחץ, איזה פקקים, איזה שמש.

כמה נודניקים עולים, כמה שוכחים בכלל את הכסף, כמה מבקשים עודף יותר,

כמה מביאים כרטיסי נקובה מלא ומבקשים עוד נקב אחד.

כמה ג'ננות, כל אחד, אחד רוסי, ואחד אתיופי, ואחד תימני, ואחד פולני, ואחד זה.

וזה מזיע, והוא עם בושם, והוא ככה, והוא...

מה זה? וכל אחד, בתורי, תעצור לי כאן, מה הוא דופק לו בדלת, והוא ככה?

זקנים, איזה עבודה, ומהבוקר, ואין זה, ואין פרנסה,

והם לא רוצים לא להיות חבר בדל.

והוא כל אחד,

וואי וואי וואי, איזה מסירות נפש בשביל הקהל, אשריהם, אשרי חלקם.

ואחד כזה

מצליח להוריד את הטמפו,

את הטמפרמנט של כולם,

וכל הכעסנים מתחילים לדעגע, ואומרים, וואלה, יכול להיות שהוא צודק.

יש עוד מתעקשים להחזיק, אבל זה לא כולם, נכון, זה לא כולם, אבל יש כאלה, יש כאלה, לאט לאט זה יורד ככה.

רבי שמשון הזה, אתם יודעים איזה חיים טובים יש לו?

אף פעם הוא לא כועס,

תמיד הוא מלמד זכות, תמיד הוא מסביר הכול.

משהו, זה חי,

סבבה.

לא כועס, לא עצבני, לא כלום. יש אנשים עומדים בתחנת אוטובוס,

הוא עומד פה,

הכביש כאן,

האוטובוס צריך להגיע מהקצה,

כל דקה הוא יורד מהמדרכה,

עוד לא הגיע.

עוד פעם יורד?

מה, אם אתה יורד ואתה מסתכל על זה, זה יעבור יותר מהר.

בלחץ,

מחליף רגל,

מוריד רגל,

עוד פעם רגל, מסתובב,

עושה ככה,

ככה, מציא סיגריה, פשש, עוד פעם, זה,

כל הזמן, מסכן, מסכן, ורוטן, ורוטן, ומקטר, ומקטר, כל הזמן.

איזה מין חיים האלה?

בן אדם יכול להעביר את החיים בכיף.

אם ילמד את הנוסחה, בצדק תשפוט עמיתיך.

רב לוי, אם יצחק ניבר, דיצ'וב, שהיה סנגורן של ישראל,

תשמעו איזה חיים טובים ואיך לימד זכות על עם ישראל.

פעם אחת

הוא ראה עגלון,

והעגלון הזה היה עם טלית ותפינים.

טלית ותפינים.

יש לו עגלה,

ובעגלה שלה,

עם הסוס,

הוא מתכופף

לשים גריז,

שהגלגל יהיה ככה יותר קל.

אז אחד עמד בצד ואמר, תראה, לא מתבייש היהודי הזה.

תראה מה זה, לא מתבייש.

לא מתבייש.

בשעה שמניח טלית ותפינים,

הולך לגרז ליד הסוס,

עם כל הג'יפה של הסוס,

ולשמן את זה. זה הזמן עכשיו לגרז?

שומע אותו רב לוי,

הוא אומר, אשריהם ישראל.

תראה מה זה יהודי.

אפילו בשעה

שהוא מגרז את העגלה,

לא מוריד את טלית ותפינים.

איזה יהודי.

לא מוריד.

לא מוריד את טלית ותפינים.

משהו.

אתם מבינים?

לא מוריד את הקדושה מעליו.

שומר עליהם כל הזמן.

זה יסתכל כך, זה יסתכל כך, זה אותו מעשה.

זה לימד זכות וזה לימד חובה.

פעם אחת

הוא עובר בדרך תשעה באב.

תשעה באב

הוא רואה יהודי חילוני יושב במרפסת

ואוכל, אוכל

בתשעה באב.

אז הוא אומר לו,

סליחה כבודו,

אתה יודע שהיום תשעה באב וזה?

אז הוא אומר לו, כן, כבוד הרב, אני יודע שהיום תשעה באב, אני יודע.

אז הוא אומר לו, בטח כבודו לא יודע שבתשעה באב חרב הבית וצריך לצום.

אומר לו, אני יודע, חרבו שני בתי מקדש וצריך לצום, נכון?

אז הוא אומר לו, בטח אתה לא מרגיש טוב.

ופסק לך רופא שאתה חייב לאכול, נכון? הוא אומר, לא, אני בריא כמו סוס ואני אוכל כי אני אוכל בתשעה באב.

פונה רבי לוי יצחק מברדיצ'וב לקדוש ברוך הוא אומר, ריבונו של עולם, אשריהם ישראל, אשריהם של ישראל, אשריהם.

אדם יהודי

מוכן לשים עצמו פושע ולא להוציא שקר מפיו.

אשריהם ישראל. אתה רואה מה זה מדרגה?

מוכן לשים עצמו רשע ולא להוציא שקר מפיו.

אנחנו יכולים להגיד כזה דבר? יגידו, אתה אהבל.

מה, אתה לא מבין? זה כופר זה.

הוא לא.

פעם אחת,

ערב ראש השנה,

בבוקר,

בסליחות של היום האחרון, לפני יום הדין,

הוא עובר עם השמש שלו.

היה גשם,

נכנסו מתחת

למרפסת

והשמש שומע חבורה שמה של כל מיני כאלה,

אוכלים ושותים ומנגל ומצחקקים.

והוא אומר, כבוד הרב,

תראה, לא מתביישים.

ערב ראש השנה, יום הדין, עוד מעט גוזרים על כל אחד, מי יחיה, מי ימות.

אלה לא מצאו רק לפנות בוקר במקום להגיד סליחות,

לצחוק, ודוחקות, ומנגל, ו...

מה זה?

מה זה?

אמר לו, חס ושלום, מה אתה מדבר עליהם? מה קרה לך?

יהודים טובים, אוכלים, ושותים, ומברכים, ברכות הנהנים, לפני ואחרי, וברכת המזון, מה אתה מדבר?

הקשיב השמש, הוא שומע שהם מדברים על דבר הגניבה שהם עשו הלילה.

איך הם גנבו,

ואיך זה, ואיך הצליחו, ואיך הם מחלקים את השלל, והכול.

אז הוא אומר לו, כבוד הרב, איזה מברכים, גנבים!

עכשיו הם מדברים על הגניבה, ואיך הם עשו ומה עשו.

הוא אומר לו, איך אתה מדבר עליהם? מה קרה לך?

מה, אתה לא יודע שערב ראש השנה?

הם עכשיו מתוודים על חטא שחטאנו לפניך בגניבה,

והם פורטים את החטא ואומרים איך הם גנבו ומה עשו.

זו חרטה!

מה עושים בערב ראש השנה? ודאי.

אתה היית יכול להגיד איזה דבר?

לעלות דבר כזה על השכל?

מלמד זכות על ישראל.

היי, רבי אלימי,

פעם אחת בערב פסח,

בערב פסח,

הוא הלך בברדיצ'וב, בעיירה של הגויים, נכנס שם לרחוב שלהם,

ושאל איזה גוי מבריח,

אחד שמבריח את המכס,

שאל אותו, אפשר להשיג אצלך דבר כזה וכזה? אמר לו, כן.

אמר לו, יש לך גם דבר כזה וכזה? אמר לו, כן.

אמר לו, אם אני רוצה ממך... אמר, גם זה יש לי.

בקיצור, מה שאתה רוצה יש לי.

הלך לרחוב של היהודים,

ערב פסח,

אחרי ביעור חמץ.

שואל יהודי, רבי מוישה,

אפשר לקבל אצלך אולי עוד חמץ?

אה, כבוד הרב, חס ושלום, אתה חושד אותי שאני עד שעה כזאת השארתי חמץ?

כבר ביארנו לפני כמה שעות, מה פתאום? חס ושלום.

עובר עוד אחד,

רבי יהודי, תגיד לי,

חמץ עוד אפשר להשיג אצלך?

חלילה וחס, הרב,

הרב, איך אתה יכול לחשוב עליי שאני מחזיק עוד זה ופה ושם?

פונה לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

תראה, תראה בניך, בני רחומך, תראה, תראה.

הייתי אצל הגויים פה ברחוב השני,

שמעת מה אמרתי לו?

יש לך זה וזה? אמר, הכול מוברח, הכול יש לי.

יש להם קיסר, הקיסר הרוסי, עריץ,

יש לו צבא,

יש לו משמר,

יש לו שוטרים,

יש לו שוטרי חרש, יש לו בתי סוהר,

יש לו הכול,

צבא שלם.

כולם שומרים, שומרים את הגבולות, שלא יבריחו, ואם יתפסו,

ייכנסו לו עשרות שנים לבפנים.

ולא עושים לו חשבון וגרוש,

ואני עובר ברחוב, אני אומר, יש לך, עובר לי בפה מלא, לא בסדר, מה שאתה רוצה.

ואני הולך אצל הבנים שלך, ואני שואל,

יש לך אולי חמץ?

חס ושלום, חס ושלום, חמץ?

חס ושלום.

אחרי אלפיים שנה, ריבונו של עולם,

שאמרת רק,

לא יהיה לך חמץ.

לא יהיה לך חמץ?

אלפיים שנה הבנים שלך שומרים, לא יהיה לך חמץ?

ואין לא צבא,

ולא משטרה,

ולא שומרי חרש,

ולא שב״כ,

ולא בטיח,

ושומרים.

מי קמך ישראל עוד?

אתה מלמד זכות כל הזמן על עם ישראל.

אנחנו יכולים לחשוב על דברים כאלה? איך אנחנו רואים בני אדם בדרך כלל?

בעין בוחנת, אה?

אנחנו לא תמימים, אה? עלינו אי אפשר לעבוד.

קולטים כל אחד מה החרטא שלו, איך הוא עושה?

מה הוא עושה?

למה הוא עושה?

אני מכיר אותו, אני יודע מה הוא עושה.

אה, אנחנו הבנים הגדולים.

כמה ילמדו מאיתנו זכות.

סליחה,

כבוד הרבנים,

אני שומע הכול,

נכנס לי מפה

ולא יוצא משם.

כן.

מעשה שהיה.

תשמעו מה זה בצדק תשפוט עמיתך.

מעשה שהיה.

הכתב סופר, הבן של החתן סופר,

אחד מצדיקי הדורות,

הצליח לגרום שכל היהדות החרדית בהונגריה תקבל שלטון אוטונומי

ולא יהיו תחת הרפורמות שהיו באותם זמנים והן יהיו כמו מדינת תוך מדינה.

נפלא.

כשהשלטונות הסכימו,

כינסו את כל גדולי התורה בהונגריה,

כל החכמים וראשי הישיבות, לכנס להודות להשם יתברך על גודל הדבר.

הכתב סופר עומד לפני כל הציבור הקדוש, הוא עומד להם, רבותיי,

לערב זה הבאתי דבר שהוא ירושה לימי אבי החתם סופר,

שקיפל מאביו ואביו מאביו עד בית המקדש.

זוהי מטבע שקל הקודש.

המטבע הזאת, אנחנו נעביר אותה בין הקהל כדי שילמדו את צורתה,

משקלה, כמו הדינים וההלכות שבה,

כי היא נדירה ואני חושב שזו המטבע היחידה שנשארה בעולם.

התרגשות גדולה,

המטבע עוברת,

כולם מסתכלים, בוחנים,

משווים בין המטבעות שלהם לזאת.

אחרי שעה ארוכה נשמעת קריאה,

היכן המטבע?

המטבע נעלם.

עומד הרב הכתב סופר על הבמה ואומר, רבותיי, ודאי נפלה פה טעות ושגגה.

מישהו החליף כנראה את המטבע במטבע אחרת,

ואני מבקש, במחילת כבודכם, שכל אחד יחפש בכיסיו שוב,

יבדוק היטב אם המטבע נמצא בטעות בכיסו.

בדקו ולא מצאו.

בלית ברירה, הרב קם ומבקש,

בהסכמת כולם,

שכל אחד מהנוכחים

יבדוק בכיסו של השני.

כולם מסכימים,

חוץ מזקן אחד,

תלמיד חכם מופלג,

מהרי אסד,

אחד מתלמידיו של החתם סופר אביו,

והוא מבקש להמתין רבע שעה.

טוב,

משום כבודו הסכימו הנוכחים להמתין רבע שעה.

עברה,

לא קרה כלום.

הוא מבקש שוב במחילה מכל הקהל עוד רבע שעה.

הקהל כבר מרגיש לא נוח,

הם לא מקבלים הסבר למה צריך להמתין,

והרב מטיל את משקלו ואומר עוד רבע שעה.

מחכים עוד שעה, לא נמצא דבר.

ואז פורץ בבכי התלמיד חכם ומתחנן לקהל רבע שעה אחרונה.

הקהל מתבונן עליו,

כל הגדולים מסתכלים עליו כבר בעין שהוא חשוד.

אבל שוב פעם, מפאת כבודו,

הכתב סופר מפציר בקהל לקבל את הבקשה האחרונה הזאת.

הקהל מסכים.

דקות ספורות לאחר מכן נכנס השמש של הכתב סופר ומודיע,

מצאתי את המטבע.

התברר שבשעה שהוא לקח את אבות שהיו עליהן כל מיני דברי מאכל וכו',

נפלה מטבע תוך כדי בחינתה על ידי האחד הנוכחי,

והוא שליק בחוץ את כל הדברים, החזיר את המפות,

יצא ועשה כן,

בינתיים השליך את המטבע.

אבל באחד המקרים שהוא יצא וחזר,

הוא הבחין בנצנוץ של המטבע,

הגביה אותה, ואכן זאת הייתה המטבע, והכריז, מצאתי.

שמחה גדולה פרצה שאין מי שנתפס חלילה כחשוד,

אבל כולם הסתכלו על הזקן

ורצו להבין

למה הוא ביקש רבע שעה ועוד רבע שעה.

הוא עולה על הבמה

עם דמעות

ואומר לקהל,

יהודים גדולי ישראל,

כשהוזמנתי לערב זה חשבתי מה אוכל להועיל לכל המשתתפים.

וכיוון שקיבלתי ירושה מאבי ואבי מאביו

ואביו מאביו עד בית המקדש

מטבע שקל הקודש,

אמרתי שאני אביא אנה לערב זה כדי שאוכל להועיל לכל הציבור שיתרשמו מן המטבע.

ומאחר ששמעתי

שהרב הכתב סופר

הודיע שבידו המטבע היחידה בעולם לדעתו

של שקל הקודש מבית המקדש,

לא חשפתי

את זה שיש לי מטבע גם כן כאן הערב זהה לשלו.

ובשעה שנעלמה המטבע

ואמרו שכל אחד יחפש בכיסו של השני,

הבנתי שימצאו את המטבע אצלי ויגידו שגנבתי אותה.

אף אחד לא יאמין לי

שגם לי היה מטבע מאבא של אבא של אבא שני עד בית המקדש.

ובפרט שהרב אמר זו מטבע יחידה.

אז למה לא אמרת, סליחה,

למה לא אמרת שגם לך יש מטבע?

אז הייתי אומר שלא רוצה לפגוע בכבוד הרב.

אז היה אומר, נו, בעיה דינה, לא רוצה לפגוע.

אני לא רוצה לפגוע.

לא היו מאמינים לי.

למה ביקשתי עוד רבע שעה ועוד רבע שעה?

כי התפללתי באותו זמן לקדוש ברוך הוא

שאני לא אתבייש לעת זקנתי,

ושלא אחלל את כבודו של החתם סופר,

שיגידו שתלמיד שלו גנב את המטבע שהוריש לבן שלו.

והקדוש ברוך הוא שמע את תפילתי,

והמטבע נמצא.

מישהו מאיתנו היה חולם להגיד תירוץ כזה אם הייתה נמצאת המטבע בכיסו.

מישהו מאיתנו היה חולם להצדיק אותו ולהאמין לסיפור שלו שגם הוא קיבל כזאת מטבע?

הכתב סופר אומר שאף אחד מהנוכחים לא היה מצדיק אותו עם כל גדולתו,

ואומר

שזו מטבע אחרת.

והם הודו לשם יתברך,

הלכו

באותו מעמד

שנתגלתה מטבע,

וראו מה זה פירוש הפסוק,

בצדק תשפוט עמיתך. התורה ציוותה אותנו באדם

שהוא בינוני לדון אותו לכף זכות. כל שכן אדם צדיק וזקן ויראה אלוקים,

שצריך לדון אותו לכף זכות.

אה, אבל זה תירוץ רחוק, זה לא ייאמן,

שיכול להיות שמישהו גם כן יש לו אותו דבר.

התורה אומרת כן,

בצדק תשפוט עמיתך.

אתם יודעים למה אנחנו לא דנים את החברים שלנו בצדק?

למה אנחנו לא מצדקים אותם? למה לא דנים אותו לכף זכות?

אנחנו נגיד,

כי אנחנו דנים את הדברים מבחינה הגיונית,

רציונלית.

תשמע, הסיפור הזה נשמע מסריח, אז

אין מה לעשות.

צריך להיות תמים ופתי להאמין שזה אחרת.

אבל ברוב המקרים, אתם יודעים למה אנחנו דנים לכף חובה?

כי הנפש שלנו רעה.

יש לנו נפש רעה.

מחפשים לקויים באחרים, חסרונות באחרים.

לא מחפשים זכויות בהם.

נפש רעה.

איך זה יכול להיות?

אנחנו נפש רעה?

אני נפש רעה?

אנחנו נפש רעה? מה פתאום נפש רעה?

אתה יודע איך אני אוהב את הבריות?

אז בואו נבדוק רגע, בואו נבדוק רגע.

אם אדם היה מאבד אבדה, אבדה שחשובה לו מאוד,

מטבע או עגיל עם יהלום או ארנק, משהו חשוב לו,

והוא לא מוצא,

לא מוצא. עכשיו הוא החליט לחפש.

איפה הוא מחפש קודם?

איפה שסביר,

ששם הוא איבד, נכון?

הוא מחפש, מחפש, מחפש, הופך כל אבן, לא מוצא.

מה עושה עכשיו?

מוותר? לא.

מרחיב את גבולי החיפוש.

מתחיל להתרחק מהמקום. אולי מישהו עבר ובעט בזה, הרים את זה והשליך את זה, הרים ולקח את זה, לא יודע מה.

מתחיל לחפש.

עוד.

אז מה אתה מחפש שם?

אם אתה חושב שזה נפל פה, אז למה אתה הולך לשם?

למה אתה יורד למטה?

זה כל כך יקר לו, שהוא לא מוותר על החיפוש והוא ירחיב את הגבולות.

לא מצא גם.

הוא מוותר?

לא. הוא מתחיל מחדש לחפש.

אולי עוד פעם לא ראיתי אותו פה, אולי לא מצאתי פה, לא התבוננתי אותו.

קשה מאוד להיפרד מהחיפוש.

ותמיד עדיין יש לו תקווה שמישהו ימצא, אם לא הוא, ויודיע לו.

תקשיבו טוב עכשיו.

אם החבר שלך היה חשוב בעיניך כאבדה

ושמעת שמשהו קרה,

היית מחפש לו זכות.

ואם לא היית מוצא בקרבה להסביר את זה ככה,

הכי קרוב למקרה, שזה יסתדר,

אם אתה אוהב אותו, אתה גם תרחיק ותגיד תירוצים דחוקים,

שזה לא כל כך מסתבר.

אבל כיוון שאתה אוהב אותו, וזו אבדה,

אז היית דואג לו.

אבל זה אתה לא עושה, כי החבר שלך זה לא אבדה.

הוא לא יקר לך כל כך.

הוא לא יקר.

אנחנו ישר שופטים, ישר מחליטים,

דנים בלי עדים, מחליטים ישר.

נכון?

אבל אם היו אומרים לך את אותו סיפור,

היו מספרים לך סיפור,

אומרים לך סיפור,

אומרים לך, תשמע, קרה מקרה כזה, מה אתה אומר, מה יכול להיות?

שלק, אתה מוחק, ישר.

בסוף אומרים לך, אתה יודע מי זה? אחיך.

למה?

אחי, אחי עושה כזה דבר?

אני מכיר את זה, לא יכל להיות בחיים.

אח שלי, נשמה צדיק. הפוך, אתה יודע מה הוא עשה פעם?

עשה ככה, עשה ככה, מתחיל ללמד עליו זכות.

מה קרה?

לפני רגע סיפרתי לך את הסיפור,

כשזה היה אחי,

שחטת אותו.

כשזה נהיה אחיך, מה זה? אין כמוהו.

מה ההבדל?

זה אותו סיפור.

זה אותו מעשה.

ההסתברות היא

אותה הסתברות.

לא, אבל זה קרוב אליי.

קרוב אליי, מלמד עליו זכות.

באים ודופקים לך בדלת.

הבן שלך שבר את הראש לשכן.

הבן שלי? לא יכול להיות.

ואם כן, הוא התחיל איתו.

הוא התחיל איתו.

למה? למה אתה מתרוצץ כבר מהר לספר כבר את הסיפור? עוד לא שמעת את הפרטים?

אתה כבר את כל הצדדים כבר סידרת.

למה?

זה יקר לך.

אבל החבר שלך לא כל כך. למה? כי אתה אנוכי, תמיד רצית חברים לטובתך, למה שאתה יכול.

אבל להגן עליהם בכל מהיר? מה, בתמורה שאתה תיראה לא הגיוני?

לא, אז אתה לא מוכן להשקיע בחבר. מה פתאום?

אבל התורה אומרת, בצדק, תשפוט עמיתך. ככה התורה רוצה.

מעשה.

הרב אריאל לוין, זכר צדיק וברכה, הרב של האסירים המפורסם, שהיה מבקר תמיד את האסירים בבתי הסוהר.

סיפר למה הוא התחיל לדון כל אדם לכף זכות. הוא אומר, פעם היה בירושלים אחד מנקי הדעת.

קראו לו הרב אלעזר ריבלין, זכר צדיק וברכה. הוא היה גבאי צדקה,

והוא היה מזכיר של בית אבות.

היה לו חבר בשם שמואל קוק, זכר צדיק וברכה.

שהם היו חברים שלושים שנה בחברותא,

עשו למען הכלל דברים גדולים.

בלוויה, כשנפטר רבי אלעזר,

היה שמואל קוק חברו.

והנה רואה הרב אריה לוין, זכר צדיק וברכה.

התחילה הלוויה,

התחילה הלוויה,

הרב שמואל קוק עוזב את הלוויה,

הולך לחנות פרחים, קונה עציץ.

והוא נדהם.

חבר כזה, שלושים שנה,

החסד האחרון שאפשר לעשות עם חבר, עם הנפטר,

החסד האחרון, חסד של אמת.

אתה עוזב את הלוויה והולך לחנות פרחים לקנות עציץ?

זז בן.

הוא לא מוותר,

הוא ניגש אליו לקיים מצוות תוכיח תוכיח.

הוא אומר לו, ילמדני רבי,

איך שאתה היית חבר שלו כזה וכזה יכול לעזוב לקנות עציץ עכשיו בחנות פרחים?

אמר לו, דע לך,

אני מטפל במצורע שנים רבות.

הוא נפטר אתמול.

והרופאים הגויים הודיעו לנו

שהולכים לשרוף את כל הכלים שלו והמלבושים שלו והחפצים שלו,

כי מצורע צרעת זה מדבק.

חייבים לשרוף הכול.

ובין הדברים שהם מתכוונים לשרוף זה התפילין.

וכשאני, נודע לי הדבר שהולכים לשרוף את התפילין. באתי בדברים עם הרופאים הגויים.

הפצרתי בהם, אנא,

תנו לי אפשרות

שאני אקבור את התפילין בתוך חרס

כדי שתהיה קבורה לפי ההלכה של חפצים של קדושה, כמו שקוברים, ולא צריך לשרוף, וממילא זה לא יידבק.

הסכימו הרופאים בתנאי

שאני אבוא עד 12. וכיוון שהלוויה נתאחרה

ואני עומד להפסיד את הזמן,

אני הייתי חייב לרוץ לחנות פרחים לקנות עציץ בשביל להציל את התפילין של היהודי המצורח.

אומר הרב אריה לוין מאותו יום, אמרתי,

רק מלמד זכות על הבריות.

מישהו מאיתנו יכול לחשוב על סיפור כזה?

היינו רואים אותו קונה עציץ,

אה?

מה היינו אומרים?

זה,

ברוך שפטרנו.

קונה פרחים, עציצי, הלך סוף סוף.

ביי ביי.

כשהיינו חושבים שיש סיפור מאחורי זה, בחיים לא.

מה התורה אמרה?

בצדק תשפוט עמיתך.

אנחנו לא מורגלים בזה.

אבל אם נתרגל לזה, החיים שלנו יהיו עשר,

מוצלחים בכול.

תמיד יש לנו טענות.

אם נוותר עליהם ונסתכל על השני בצדק,

נלמד עליו זכות,

נרוויח את החיים.

נרוויח את המחלות סוכר,

את הלחץ דם,

את ההתקפות לב,

את הצנתור.

הכול נרוויח.

הכול.

בצדק תשפוט עמיתך.

אשתך לא ענתה לך יפה.

תחשוב,

לחץ מסכנה, הילדים, טיטולים, אוכל, זה,

מטלות, ספונג'ה, בלאגן, זה, רעש, מה, פעם, כולם, תני לי, קני לי, תסדרי לי, הכנת לי, לא, כמה יכולה?

כמה יכולה?

אם תלמד עליה זכות,

אחר כך אתה רוצה לדבר איתה?

דבר איתה בשעה שיש רגיעות,

תגיד לה, בואי נעשה ככה, תשתף, תשתתף.

וגם הפוך, יהיה אותו דבר.

בעלה בעייף, טרוד, לחץ, קונים, בלאגן,

לקוחות, כולם עצבנים, פה, שם, מורידות המשכורת, עומדים לפטר אותו, ככה, ככה. עוד תובעת ממנו, עוד מבקשת ממנו, עוד מלחיצה אותו.

תראה את הילדים שלך איכם, תראה את זה, זה לא בא, זה לא חזר,

זה לא מצלצל,

זה לא איכים שיעורים, זה לא... מה?

גם מה שהיה לו, עוד זה את מעמיסה עליו?

צריך למצוא את הזמן.

צריך קצת, קצת, קצת להתרגל.

מה ששנא עליך, לא תעשה לחברך. לפחות כמו הגוי ההוא שלמד והבין.

אם נבין אנחנו, השיעור הזה, את הדברים האלה,

החיים שלו נתחלפו.

אנחנו נצא מפה, יכול להיות שמישהו יעשה לו משהו, ידרוך עלינו, אנחנו ישר נגיד באופן אוטומטי, כמו שהיינו רגילים.

אבל אם נזכור מה שלמדנו פה,

אולי אחרי זה שהוא ידרוך, נחייך לו, נגיד לו, וואלכ,

בצדק תשפוט עמיתך.

יכול להיות?

יכול להיות.

פעם נתתי שיעור בבני ברק.

היה לי אחד מהתלמידים, שיהיה בריא,

אריה.

אני חושב, אם אריה רואה אותו, בורח.

חזק. אתם יודעים מה זה חזק?

ספר טלפונים של תל אביב העבה,

היינו נותנים לו, מחזיק אותו בצד, לא הפתוח, בצד של הכריכה,

מחזיק אותו ככה, ידיים צמודות,

קורע אותו.

אתם יודעים איזה יד יש לו פה? וואי וואי וואי. ברזלים.

אריה, אתם יודעים מה זה?

איי, איי, איי.

קיצור, יום אחד לימדתי אותם

מה זה לשמור על מידת הכעס, ולמדנו.

פיתחתי את הנקודה, נתתי דוגמאות, סיפרנו פה ושם.

לא לכעוס.

לא לכעוס.

הכל מהשמיים, הכל עם השגחה, אין דבר שקורה סתם, הכל, הכל.

אריה, יצא מהשעור.

שלחו לו ניסיון.

זה ניסיון.

הוא נוסע באוטו.

באוטו.

נתקע לו אוטו בכביש צר,

שאי אפשר לעקוף אותו כלום. כולם שמאחורה צריכים לחכות עד שיטפל באוטו.

חם.

צהריים.

כולם בלחץ. פי, פי, פי, פי. הוא מסכן. מנסה לתניע. טר, טר.

לא עומד.

טר, טר. אלה מאחורה. פי, פי.

פתאום יוצא לו אחד, בחור צעיר, שניים מרמת עמידר, אין להם, אתה יודע, מהקפיצים האלה.

בא אליו אחד כזה,

ואומר לו, וואלה, מה אתה בא? פותח עליו את זה. אז הוא מדבר איתו לאט, ככה, בדרך ארץ, ואומר לו, תשמע,

נתקע לי וזה.

נתקע! הוא התקע! הכניס לו את היד, פלאח, סול נועד לפנים.

הוא אומר, וואי, וואי, וואי,

אני רק זוכר מה אמרת לי בשיעור.

והוא עוד צועק עליי.

הוא אדום כבר, הלחי שלו ככה.

הוא, מה יעשה?

הוא אומר לי, אם לא השיעור שלך,

אני יוצא, אני רק פותח את הדלת,

תופס לו את הראש מן מעלה,

וככה עושה לו.

הוא אומר, אמרתי להם, סליחה, סליחה.

יצאתי, הוא לא מגיע לו לכתף, אה, הזוהר הזה.

הוא אומר, דחפתי, קח אותו הצידה,

אבל עמדתי בזה,

עמדתי בזה.

אתם יודעים איזו גבורה זאת?

כל השרירים שלו חרטא,

אה, אם הוא מחזיר לו.

איזה גיבור?

הכובש את יצרו.

זה גיבור.

זה מנצח את המלחמה הקשה.

פעם חזרו לוחמים מהקרב, ניצחו. עשו וי, וי, וי, ניצחו.

חמד שמה פיקח עד זקן, אמר להם, זו המלחמה הקטנה.

נראה אם תנצחו במלחמה הגדולה.

שאלו אותו, איזה עוד מלחמה גדולה יש?

אמר להם, מלחמת היצר.

נראה אם תנצחו את היצר שלכם.

אה, חכמה להרוג אנשים, עיראקים, זה טילים, פה, שם, זה B, 52,

טרררררררררררררררררררר.

זה חכמה.

נראה, תנצח את היצר.

זה החכמה.

זה המבחן שלנו.

אז התורה נותנת הדרכה, היא אומרת, תרצה לנצח אותך, על מה? תתחיל להתרגל, תתאמן.

איך?

בצדק תשפוט עמיתיך.

מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. תתחיל להתאמן.

תתאמן, כמו שריר.

אתה עושה ככה הרבה פעמים עם משקולת קטנה אפילו, אתה מחזק את השריר.

השריר יטפח.

יהיה חזק,

לא תעשה כלום, הוא יתדלדל.

אתה לא תתאמן כל הזמן לקיים את המצוות,

אתה תהיה חלש אצלך להדליק אותך על חרטא.

עוד לא זזת ימינה שמאלה, זה יעצבן אותך, זה ירגיז אותך, זה נמאס לי טאח, סוגר את זה, פותח את זה, הכל בטריקות.

מה קרה?

מה קרה? אם היית מקיים כמה דברים קטנים,

היית מאושר כל החיים.

מה אתם אומרים?

אם אתם יכולים לקיים מה שאני אמרתי או לא?

יכולים או לא יכולים?

כן. מה, בטח, בטח.

אז עכשיו זה יהיה יבנה וחכמיה.

כולם חכמים יהיו פה עכשיו.

רבותיי, שלא תחשבו, זה קשה מה שאמרתי.

זה קשה מאוד,

כי הטבע שלנו זה כמו טייס אוטומטי עובד.

טאח, טאח, טאח, טאח, הטגובות, צ'יק צ'אק, הכל מהיר.

אין זמן לחשוב.

מהירות התגובה כאילו מראה על חוכמה. בדיוק הפוך.

סבלנות, מידת החכמים. מתינות, מידת החכמים.

אבל עונים טאב, טאח, טאח, החלטות, טאק, טאק, טאק, שוברים את הכלים וזהו.

ניצחתי, אני חושב.

הפסדת.

הפסדת.

יצר העבד עליך, ניצח אותך, השתמש בך, סכסך, הצליח.

הצליח ובגדול.

ובסוף אתה מחפש עצות איך להתפייס.

מחפש אנשים שיברכו אותך, יעזרו לך.

טיפש. למה מההתחלה לא שמרת על הקור רוח שלך?

למה לא התאמנת?

היית מתאמן קצת.

היית מתאמן.

אדם שמתאמן, לומד איך להתכופף, איך לעלות, איך להרים מסע,

לא תהיה לו אחר כך פריסת דיסק.

אבל אם הוא יזניח את הגוף, פתאום הוא מרים סל.

זהו. עכשיו כל החיים שלו, מסאג'ים וכדורים.

בלשון עקום, בלשון זה, ועל קרש. מי אמר לך?

תתאמן, תתאמן, מוטי.

בחיים צריך להתאמן.

אבל אם אתה מניח את הכול עד אחרית הימים,

לא, הפסדת את החיים, מוטי.

הפסדת, אחרת את הרכבת.

זו הייתה הפתיחה.

בצדק תשפוט עמיתך.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן?

ערב טוב, כבוד הרב.

תראה, אתה עשית באמת הרצאה יפה,

אבל יש לי שאלה שלא קשורה כל כך.

תראה, אני גם מתקרב וזה.

אני קראתי שבאיזה ספר שנקרא מעשה אבות,

כל מיני דברים חכמים כאלה.

כתוב שם שהדגים זה החיות היחידות שמשהו לא מקבלות עין נרע, או משהו כזה.

אז מה, רציתי לדעת כאילו אם יש לזה מקור יהודי בגמרא או משהו, או שזה סתם עממי כזה.

כי יש הרבה כאלה, אם רואים נעל הפוכה, אז הופכים אותה,

או קצוות של שולחן, אני לא יודע אם זה קשור לזה.

לא, זה לא כתוב מעשה אבות.

אבל הדגים, כיוון שהם מוצנעים מעיני בני אדם,

לא שולטת בהם עין הרע. מה פירוש? עין הרע שולטת בדברים שהם בולטים.

אם אדם מתבלט יותר מדי, לובש בגדים יותר מדי מפוארים,

או נוסע מכונית יותר מדי מפוארת,

בית יותר מדי יפה,

מנקר את העיניים לאנשים,

ויש אנשים שיש להם עין רעה, מה פירוש? תכונה

שבמבט של העין שלהם הם יכולים לפגום באדם שהם מסתכלים עליו.

הדגים,

נלמד מהם.

כמו שהם מכוסים מן העין,

גם אנחנו נכסה את מעשינו מן העין,

שאין הברכה שרויה אלא בדבר המכוסה מן העין.

לכן תראה שיש ילדים קטנים, תינוקות,

שההורים שמים להם פרח פה או כל מיני דברים כאן,

משהו בולט. למה? שהעין תלך ותימשך לדבר ההוא ולא לילד.

וזה בשביל להסיט את העין.

הבנת?

תודה.

אני גר בבית ג'אן. מתי אתה בבית ג'אן נבצר?

אני גר בבני ברק. מתי אתה בא לבני ברק?

כבוד הרב,

אני גם רוצה ברכה

לזיווג הגון.

בן כמה אתה? 28?

41. אה, אז צריך עוד מישהי שיתבקש זיווג בגינסים.

כן.

מה השם שלך?

נתנאל יוחאי בן חנה. נתנאל יוחאי בן חנה,

תזכה לזיווג הגון הראוי לך מהירה השנה.

אמן.

כמה אני צריך ברכה לרפואה?

וגם רפואה שלמה מהירה.

אמן.

אפשר לשאול כל שאלה?

אני מקווה שאני אוכל לענות כל תשובה.

יש איזה סוד

שנוהגים לקרוא את זה בערבי פסחים,

סוד שבעצם כל המכות

שהיו למצרים במצרים,

זה היה על-ידי רפ מלאכי חבלה,

סליחה, זה היה על-ידי גימל אלפים ורפ מלאכי חבלה, משהו כזה,

ושם הוא מונה את כל המכות,

כולל מכת בכורות. עכשיו,

אנחנו יודעים שמכת בכורות, הקדוש ברוך הוא עשה את זה לבד,

כמו שכתוב,

לא על-ידי שליח, לא על-ידי מלאך, אלא השם בכבודו ובעצמו.

אז אם לפי הסוד הזה זה נעשה על-ידי גימל מלאכי...

בסדר, הבנתי.

עכשיו... דדיי, הבנתי.

כתוב באגדות כמה תירוצים,

השתתפו גם מלאכי חבלה וגם מלאכי משחית, ועשו את המלאכה,

מה שצריך היה לעשות.

למעשה, השמירה הייתה על-ידי הקדוש ברוך הוא, שלא ייפגעו בכורי ישראל. אבל את המכה,

מי ימותו, זה עשה המלאכים, מלאכי החבלה.

הקדוש ברוך הוא שמר,

ושלא ימותו גם האנשים היהודים שהיו צריכים למות באותו יום, באותה לילה.

למה? כי יש אנשים שהיו צריכים למות סתם ככה, לא בגלל המכה. אבל אז מה היו אומרים?

היו אומרים שגם היהודים מתו.

הקדוש ברוך הוא דאג שלא יהיה את הדבר הזה.

תודה רבה. תהיה בריא. רציתי לשאול עוד שאלה. נפלא.

הניסיונות של אברהם אבינו,

יש הרבה ניסיונות שאברהם עשה את זה לבד,

זאת אומרת,

על ידי הקדוש ברוך הוא בעצמו,

כמו בניסיון ההורים,

שהקדוש ברוך הוא ממש דיבר איתו במפורש. למה ניסיון העקידה, שהוא כזה ניסיון גדול,

דווקא כתוב פעמיים מלאך בא מן השמיים?

אמר לו שבזכות

ה... עתה ידעתי כי יראה לו כמעט... כן, למה דווקא על ידי מלאך? למה השם בעצמו לא אמר לו? שמעתי.

המלאך הזה יכול להעיד בעצם שאברהם אבינו היה ירא שמיים.

למה?

כי זה היה מלאך שנברא מהמצווה הזאת של העקידה.

כל מצווה שאדם עושה,

נברא מלאך טוב.

מהעקידה נברא מלאך,

והמלאך הזה דיבר איתו ואמר לו,

עתה ידעתי כי יראה אלוקים אתה, כי לא חסכת את בנך ממני.

מאיפה ידע המלאך שהוא ירא אלוקים?

כי הוא אמר, אני מסתכל ממני,

ואני רואה שאני מלאך שלם ולא חסר.

סימן שהמצווה נעשתה במלואה כראוי.

כי אם אדם עושה מצווה ולא כראוי, נברא מלאך, חיגר, סומק,

כמו שכתוב בספרים,

המלאך הזה העיד בעצמו שהוא נברא בשלמות,

לכן הוא אמר, עתה ידעתי

מהמעשה הזה עצמו.

תודה רבה. תהיה בריא.

כן.

כבוד הרב ערב טוב,

יש לי שאלה שאולי זה חוסר הבנה.

רשום בתורה שמשה עלה לשמים לקבל את התורה.

אז כביכול משה ידע שהוא לא ייכנס לארץ.

אז למה פרשת ויתחנם בכלל?

הקדוש ברוך הוא נתן למשה רבנו את התורה מגילות מגילות.

כל הדברים שצריך ללמד את עם ישראל, הוא נתן לו.

את הסיפור, מה שכתוב בסוף, מה היה והכול, זה ניתן לו רק ביום האחרון.

ממילא מה שהוא כתב, את כל הגזרות האלה, מלפני כן,

לא היו ידועות לו, למעט המקרה שהוא לא ייכנס לארץ, שהוא ידע אותו מגזרת השם יתברך גם בלי לעלות להר.

שהוא אמר לו, לא תבואו אל הארץ.

אבל כל שאר הדברים והאירועים שאירעו עד הסוף,

נאמרו לו בסוף, והוא לא ידע מההתחנה.

רק פיקודי השם והמצוות שהוא היה צריך ללמד את ישראל, הוא קיבל אותם מגילות מגילות.

שלום, כבוד הרב.

קצת קשה לי לדבר, למה...

אני, יש לי הרבה שאלות קשות.

אני לפני חודש

קיבלתי בשורה שזה כמו פצצת אטום.

הבן שלי קיבל גידול ממאיר בראש,

ואני כל היום שואל את הקדוש-ברוך-הוא,

את אבא בשמים,

למה זה קרה לי. אני לפני שנה וחצי

חזרתי בתשובה.

אני מניח תפילין מהבר-מצווה, והייתי נוסע בשבת.

הפסקתי.

הבן שלי בבית-ספר חילוני עם כיפה על הראש,

שנה וחצי בחוג תהילים,

ואתה דיברת על לתת, ויש פה אנשים שיודעים שמאז שהם מכירים אותי ואת אשתי,

זה רק לתת

ולתת ולתת, ואני כל היום שואל למה. אני היום מסתכל על זה, אולי זה תיקון והכול בעזרת השם יעבור, אבל

כל היום אני מבקש מאבא שבשמיים שיחזיר לי

את העונג שבת שנעלם לי.

שמעתי.

להסביר לך למה אי אפשר להסביר ואין מי שיענה לך על השאלה למה.

אבל האם אתה שאלת פעם את עצמך, לפני שקרה המקרה,

למה אתה קיבלת את היכולת לתת ולתת?

למה אתה בריא ושלם ויש אנשים חולים?

למה אתה התחתנת ויש כאלה שלא התחתנו?

למה אתה זכית לראות בעיניים בלי משקפיים אחרים, לא?

למה ולמה ולמה ולמה? על כל הטוב שאנחנו מקבלים, אנחנו שואלים למה? לא, מגיע לנו.

כשבא איזה מקרה, לא משנה איזה,

או מחלה, או הפסד ממון,

או קטטה, או כל מה שרק רע על הבן אדם, הוא מתחיל לשאול למה.

ועל הטוב, למה?

למה מגיע לנו בכלל משהו?

למה?

למה?

מה עשינו שיגיע לנו משהו טוב?

הרי גם אם נעשה את המקסימום,

עדיין אנחנו לא יכולים לשאול למה.

ובפרט אם אנחנו לא עושים הכול,

אז מה פתאום שנשאל למה?

יש חשבון שמיים שהוא לא נהיר לנו.

אנחנו לא יודעים מה החשבון.

בן כמה הבן שלך?

בגיל שמונה.

שמונה.

הוא פחות מגיל 13, הוא עדיין לא חייב במצוות.

אז ודאי שהוא לא לוקה על זה שהוא לא בסדר,

כי ילד עד גיל 13 הוא בסדר.

בכל אופן הוא לוקה.

אז בספרים הקדושים כתוב שכל מי שעד גיל 13 או בא בעל מום או נפגע או נפטר או משהו, זה לא על עכשיו.

זה על גלגול קודם שלו.

טוב, הוא הוא מובן.

גלגול קודם זה ברור.

אבל למה ההורים האלה קיבלו ילד כזה שיקרה לו מקרה כזה?

כי הקדוש ברוך הוא, משפטי השם אמת, צדקו יחדיו.

הוא מחבר כל אחד למה שראוי לו לפי מעשיו.

בין בגלגול זה ובין בגלגול קודם.

וכיוון שאנחנו לא יודעים. בוא נצא מנקודת הנחה שאתה צדיק גמור מתחילת בריאתך עד עכשיו.

צדיק גמור.

לא חוזר בתשובה שלפני כן היה רשע.

צדיק גמור.

אז מה נגיד, שהקדוש ברוך הוא עשה דין בלא דין?

לא.

אלא על גלגול קודם שלך גם כן חיברו אותך.

אבל לא נצטרך אפילו להגיע לחשבון זה.

כי אם אתה חוזר בתשובה ואשריך,

ותתמיד ותתעלה,

אבל עד שחזרת בתשובה,

מי יודע חוץ מהעבירות כמה נזקים נגרמו בגללך לאחרים ולכלל?

ואת החשבון הזה מי ימנה ומי ייחשב?

אתה לא איוב שהיה צדיק והעיד עליו הקדוש ברוך הוא שהוא ירא אלוקים וסר מרע?

ואמרו שגדול הנאמר באיוב יותר מהנאמר באברהם.

אצל אברהם נאמר, עתה ידעתי כי ירא אלוקים מתה, עתה.

אצל איוב נאמר, ירא אלוקים, תמיד,

לא עתה.

איך הוא סבל ייסורים הכי נוראיים בעולם שקוראים להם ייסורי איוב?

שעשרה ילדים מתו לו

והוא קיבל שחין בכל גופו

והוא הפסיד את כל ממונו והוא היה עשיר אדיר?

איך זה?

אתה יודע מה קרה? לא.

הוא פשוט היה גלגול של טרח אבי אברהם שהחטיא את הרבים.

והוא שאל ובכה וקילל את היום שהוא נולד בו והכול.

אומנם הוא לא הוציא בפיו דבר על השם אבל היו לו שאלות קשות.

נו, מה עזר לו?

שאל, תרצו לו חבריו ולא קלעו

עד שבא אליהו וגילה לו את הסוד.

שהוא פשוט גלגול.

והוא גלגול של טרח.

וזהו, ומה שהוא קיבל.

וזה למרות שטרח חזר בתשובה בסוף ימיו.

אבל הוא לא הספיק לתקן את כל הקלקול שעשה בעולם, שמכר עבודה זרה לרבים.

אז יש חשבון שמאי.

והקדוש ברוך הוא פרע לאיוב בחייו עוד, חוץ מהעולם הבא.

שהחזיר לו עשרה ילדים,

שהכפיל את כל ממונו ורכושו והוסיף לו עוד 140 שנה לחייו.

אז זאת אומרת, אנחנו לא יודעים חשבון שמיים.

אתה לא צדיק כמו רבי עקיבא.

ורבי עקיבא, שהיה צדיק יסוד עולם,

שכל התורש בעל פה שיש בידינו זה ממנו,

הוא בעצמו מת בייסורים נוראים שאין כדוגמתם, שסרקו את בשרו במסרקות של ברזל,

והוא נפח את נשמתו בשמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.

אתה לא צדיק כמו רבי יוחנן,

שמתו לו עשרה בנים אחד אחרי השני,

ומהאחרון הוא שמר רק את העצם, השן הקטנה,

והיה הולך לנחם את האבלים ולומר לאבלים,

אני מעשרה בנים שהיו לי, נשארה לי רק שן אחת.

אתם, שיקלתם אחד,

קבלו ניחומים.

אם אני קיבלתי ניחומים, קבלו. וזה רבי יוחנן.

אתה לא רבי מאיר בעל הנס, שמתו לו בשבת אחת שני ילדים.

עוד רשימה ארוכה של גדולי עולם.

חשבון שמיים אנחנו לא יודעים.

אתה ודאי גם לא כמו אהרן הכהן,

שבניו נכנסו לעבוד את השם ומתו ונשרפו

ביום הקדוש ביותר.

כן?

מה אנחנו יודעים? חשבון שמיים? לא. אנחנו יודעים רק דבר אחד.

עצור תמים פעולו, כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עוול צדיק בישרו.

מה שאנחנו צריכים להגיד לעצמנו תמיד זה כך.

הקדוש ברוך הוא רוצה ממני משהו.

המקרה הזה בא להגיד לי משהו.

אני צריך להבין מה הוא רוצה ממני ואני צריך לעשות.

אם אבא מנחית סטירה לבן שלו,

זה לא מכיף.

הוא רוצה לעורר אותו.

ואם הבן השתומם, מה פתאום הוא קיבל סטירה?

או-אה.

אם האבא יתחיל לפרוט לו,

אמרת שתבוא, קח, לא עשית.

אמרת שתיקח את זה, לא זה. הזנחת את זה, אתה יודע מה קרה?

תקלה כזאת.

זה לא, אז

הוא יכול לתת לו רשימה מפה עד להודעה חדשה.

כמה חודשים הוא מבליג ומבליג עד שנתן לו את הסטירה, שהתעורר סוף-סוף.

כשאדם מקבל מכה במשפחה, זה בא לעורר אותו.

ומה הוא צריך לעשות?

להתחזק,

בדיוק הפוך,

להתחזק בתורה וביראת שמיים במקסימום, עד כמה שאפשר,

בשביל לבטל את הגזירה.

זה לא תמיד יצליח,

כי אם זו גזירה שהיא גזירה שנחתמה בשמיים בצורה כזאת שלא ניתן לבטלה,

אנחנו לא יודעים אם יש דבר כזה או לא,

אבל אם זה כזאת זה לא יוען שום דבר,

אבל כמובן שצריך לעשות את כל ההשתדלות,

כמו שאם הרופאים אומרים שפלוני-אלמוני הוא חולה במצב מסוכן,

אז ההורים לא מתייאשים. הם אומרים, אתה יודע מה? טוב, תנתק אותו, יאללה, לא צריך.

אין דבר כזה.

נוסעים לחו״ל ומוציאים כסף, עוד ניתוח ועוד בן אדם ועוד שואלים עוד ברכות ועוד הולכים.

עד הרגע האחרון מנסים.

ואחר כך הם יגידו, חבל על כל מה שהתאמצנו?

לא.

ודאי שהם לא רוצים על המצפון שלהם את זה שהם לא עשו את כל מה שיש לאל יכולתם,

לעשות.

אז מה צריך לעשות מי שקרא לו מקרה?

לבדוק בעצמו מה הוא עוד יכול להוסיף בעבודת השם.

כמה שעות לימוד הוא עוד יכול להוסיף?

כמה דקדוק במצוות?

כמה חסד?

כמה צניעות?

כמה שמירת הפה והלשון?

כמה שמירת העיניים?

כמה שאפשר.

הוא, אשתו, ילדיו, חברים, משפחה,

כל מי שמתעורר בעקבות סיפור כזה,

זה זכויות שהולכים

לילד לרפואתו.

אם עושים כן,

יש סיכוי לישועה.

אתה ראית את הסרט נס מצולם?

היום ניסיתי לראות אותו בבית חולים במחשב, אבל לא... לא עבד.

אז אני אראה לך עכשיו,

ותראה, ותבין, ותחליט.

ואם תחליט והשם יעזור,

ניתן ברכה, תקבל עליך כמה קבלות,

הציבור יענה אמינו, ובעזרת השם נתברך.

נשמח לשמוע על הישועה.

בסדר? אתה יכול לברך, כבוד הרב, את הילד? כן. בואו נראה קודם את הסרט.

מכובדים.

מאזינים יקרים לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם הסיפור של אליה יואב.

להרצאת הרב אומנון יצחק, שנערכה באולם בברוקלין קולג' ניו יורק,

בתאריך ה-9.6.2002,

הגיע ינון אבורוס, אשר בנו בן השלוש, אליה יואב, חלה במחלה הנוראית,

ובעקבות הטיפולים השונים חלה גם הידרדרות בעבריו הפנימיים.

והרופאים קבעו שהכבד שלו קרס,

וחייבים לשתול כבד חדש.

וגם אז עדיין לא ידוע אם יחלים אליה.

ינון, אביו של אליה, אשר היה נרגש מאוד, בעל סף בכי,

ביקש מהרב אם אפשר לקיים איתו עסקה,

כמו שעשה דיויד, הנכה מלונדון.

הרב שאל את האב אם הוא מוכן ללמוד תורה כל יום שעתיים, לרפואת בנו.

והאב, כמובן, הסכים.

הרב ברך את הילד אליה לרפואה שלמה,

והקהל הרב שנכף באולם, הנאמן.

לאור ההתרגשות הרבה וההתעוררות העצומה,

קיבלו על עצמם כמאה אנשים מהנוכחים במקום,

עול מצוות בזכות רפואתו של אליה.

וכעבור כחודש ימים, אכן, אירע בלתי ייאמן.

הילד אליה החלים לחלוטין,

והכבד שלו חזר לתפקד כרגיל,

ואליה שוחרר לביתו בריא ושלם.

הסרט הופק באולפני שופט,

את הסרט המלא ובסרטים נוספים,

אותם נעסיק במשרדי שופט,

רחוב מתתיהו 10 בנייבא,

או בטלפון

6777779. בווידאו, רואים טוב יותר.

בואו מועטק אשריך, בואו.

אנחנו לא משמיעים מוזיקה בגלל ספירת העומר,

אבל היה מגיע לו בהזדמנות אחרת.

ברוך אתה, אדוני,

אלוהינו מלך העולם, שהחיינו והגיענו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

תזכה למצוות, וזכות המצווה שלך תגן בעד הילד. מה שמו?

רפאל חיים בן?

בן אורלי.

והשם יזכה אותו לרפואה שלמה בזכות

מי שלא אביו ולא אמו.

ברוך תהיה.

כבוד הרב,

גם אנחנו זקוקים לנס.

אחותי בת 36, אימא לעשרה ילדים,

והיא כבר חולה שנה במחלה.

וכל הסביבה שלה,

כולם קיבלו על עצמם כל כך הרבה דברים, כולל אני עצמי.

וזה לא נהיה יותר טוב, להפך.

את נשואה? אני נשואה.

יש לך כיסוי ראש? אין לי כיסוי ראש.

אני אמרתי, אני, זה קטע שקצת קשה לי, ואני אעשה את זה בעזרת השם כשהיא תהיה בריאה.

אני רוצה לראות איזשהו שיפור.

לא, אל תעשה ממני צחוק. אני לא עושה ממך צחוק. אני קיבלתי על עצמי נטילת ידיים, אני הולכת עם חציות, אני הולכת בצניעות, מה שלא עשיתי קודם. אני שואלת אותך שאלה. אני לא מקצתת הראש עכשיו. סליחה, אני שואלת אותך שאלה.

למה תשימי אחרי ולא לפני? כי אני רוצה לראות משהו.

אני רוצה לראות איזשהו אור בקצה המנהרה.

בשביל זה לא... של איסורים וטיפולים, כמו שהוא מדבר. בשביל זה לא... של כמותרפיה והקרנות וטיפולים וצילומים ואיסורים לה ולמשפחה שלה ולכולם,

ואנחנו רוצים לראות משהו. אני רוצה לראות משהו שזז.

אני רוצה לראות שהוא שם למעלה ושהוא יעזור לנו. אני רוצה לראות.

תן לי הוכחה ממשהו. הוא לא יראה לך בגלל שאת רוצה לראות. הוא לא יראה לך. לא, לא בשביל שאני רוצה לראות. לא, כי את עוד לא ראויה אפילו לבקש ממנו בכלל.

אם את מסרבת לעשות את רצונו ואת מעמידה לו תנאים,

על הבריאות שלך שילמת כבר?

על מה שיש לך שילמת, את עושה לו תנאים?

אני לא עושה תנאים. אחד מלווה לשני כסף,

נותן לו זה, קונה לו דירה, מביא לו מכונית,

מביא לו את הכול,

אומר לו, תעשה טובה, אתה מוכן לתת לי סיבוב באוטו? הוא אומר קודם, תראה לי שאתה מוכן גם לתת לי ארמון.

איזה מין דבר זה?

כבוד הרב, היא עושה את זה בשלבים.

כל המשפחה.

תודה. אז בשלבים יכול להיות שתהיה רפואה.

מה, אתם לא מבינים שכשיש צרה אז לא עושים בשלבים?

הייתה סכנה מעיראק.

אמרו פה לפתוח את המסכות

לפני שחלמו שיהיה משהו.

לא פתחו בשלבים את המסכות,

פתחו לפני בחודש.

למה?

אם יקרה בן רגע, מה נעשה?

ואם חלילה יידרדר עד שכבר לא יהיה ניתן לתקן, מה נעשה?

אז נעשה מהר, נכון?

למה לא נעשה מהר עכשיו? תבין, יש לנו במשפחה אנשים שממש הם אכלו, ועכשיו נבלות וטרפות. אז מה את רוצה שאתה אעשה? והיום הם מניחים תפילות. מה את רוצה שאני אעשה?

לא, כלום, רק לברך. אדם חולה, תקשיבי. הערב הזה כביכול נועד לרפואתי. תקשיבי, אני שואל אותך רק שאלה. לא, לא שמעתי שבכלל הרג ב... שנייה, שנייה.

אדם,

אדם, אני רוצה שתביני,

אדם שהגיע לרופא והוא היה בריא,

וגילה לו הרופא שהוא חולה,

ופתאום הוא אומר לו, אתה צריך לעבור טיפולים כימותרפיים.

אז הוא אומר לו,

אדוני, אני בריא,

אני ספורטאי, אני כל החיים שלי, מה אתה עובר לי להיכנס לעשות?

המצב השתנה.

המצב השתנה, ולא אשם הרופא.

לא הרופא אשם, שיבואו אליו בטענות.

הרופא אומר מה צריך לעשות.

השאלה היא אם החולה מוכן או לא.

יש דברים שתלויים רק בחולה,

ויש דברים שתלויים גם בסביבה.

אני יודעת, אני שיניתי את כל החיים שלי, הכול השתנה. עוד פעם, תקשיבי, אני לא מאשים.

אני רוצה רק שתבינו,

אבל טענה כזאת, להגיד, תראו לי קודם אור במנהרה,

אין דבר כזה, זו חוצפה.

אדם לא יכול לבוא ולהגיד לרופא, תשמע, קודם אני אצליח בניתוח,

אחר כך אני אשלם לכם מס בריאות.

אין דבר כזה.

הרב לא הבין אותה בצורה הנכונה. זה כמו שאני היום, הבנתי גם מהטון, לא רק ממה שהיא אמרה.

זה כמו שאני היום אומרת, ריבונו של עולם,

א', ב', ג', אני מקבלת על עצמי, אבל בעזרת השם שאני עבריא,

יהיה לי יותר כוח, בעזרת השם, איזה מטבולים, תגידי, מה את מדברת?

לקום ולתת לזיכוי רבים. היום אני שבר כלי. אני ביקשתי ממך לצאת, אני ביקשתי ממך לצאת,

אני ביקשתי ממך משהו. אני רוצה, אני מבטיחה, עוד פעם, את לא שומעת.

מה את רוצה ממני?

נו, אז מה הפסול?

אבל אני אמרתי שזה פסול? מצוין!

נו, אז מה הבעיה? אז שום דבר, אז מה את צריכה אותי?

אתם שואלים אותי,

אני אומר מה שאני יודע,

מה שאני מסוגל,

מה שיכול לפעול.

אז מעמידים תנאים לקבוצ ברוך הוא אומר לו, תשמע, תשמע, רגע, רגע, בוא הנה, אל תמהר, לאט לאט.

תראה קודם שאתה קיים,

שאתה יכול, שאתה מרפא, אחרי זה אנחנו נעשה.

מה זה? מה זה הדבר הזה?

לא, לא, זה לא הדרך, בוודאי שזה לא הדרך.

בקיצור, תביני דבר אחד,

לברך אין לי בעיה, זה לוקח בדיוק

חמש שניות.

השאלה, מה זה שווה?

אני אתן לך עכשיו כדורים,

ואת לא תבלעי אותם.

זה שווה?

את צריכה לדעת, יש דברים שנוגעים רק לך,

יש דברים שלא נוגעים רק לך גם לחברה.

הם, כואב להם, אני מאמין שכואב להם.

אני מאמין שהם רוצים ברשועתך וברפואתך.

המשפחה השתנתה לגבי. אבל הם לא מוכנים מספיק.

אז אני אגיד, אבל קודם כול אני נדהם.

יושב פה אבא, מבקש בשביל הבן בא משדרות, צריך לקום מישהו בסוף בשביל להגים ציצית, הוא קשה לו שעתיים.

פה מבקשים ברכה למשהו, אומרים, תראה קודם, מה הולך פה?

אני לא אמרתי, אבל כבוד הרב, אני התחלתי ואמרתי שקיבלתי על עצמי נטילת ידיים, וקיבלתי, שאלתי שאלה למה אחר כך ולא לפני, כשאפשר לעזור, אבל אני עוד פעם ולאט,

אני לא אקבל על עצמי את הכול. מה את לא שומעת? אבל מה עם אחותך עובר הזמן והיא חולה ומתייסרת?

אבל אני עושה יום-יום, ולאט-לאט בהדרגה אני לא אקבל על עצמי ואחרי יום פתאום אוציא את זה. אני רוצה לעשות את זה בתוך אמונה. אני שואל, למה תוציאי? למה? כי קשה לי. כי קשה לי. קשה לי. מה יותר קשה, להיות חולה או עם מופעת? לא לזה התכוונתי. קשה לי, כמו שהאבא אמר, למה? גם לי זה כואב הלב. זה לא מעניין. אל תביאי דוגמה ממישהו דומה לך. אני לא אמרתי מישהו דומה לי. אני אמרתי שזה מאותו מקום כואב. שואל. מה יותר כואב, המחלה או לשים כיסוי ראש?

ודרך זה לרפות את האחות שהיא תהיה בריאה כמותך.

הרבה מאוד אנשים קיבלו עליהם כיסוי ראש והרבה מצוות אחרות.

ואני אומרת לך שהמצב לא הולך ונהיה יותר טוב. תגידי, את לא שמעת את הטון שלך מההתחלה.

בקיצור, אני אגיד לך, את רוצה שהיא תהיה בריאה?

תפסיקו כולם, כולל לי, לעשות מצוות והיא תהיה בריאה 100%. למה?

כי בגלל המצוות היא נהייתה יותר גרועה. תפסיקו, תחללו שבת, תאכנו חזיר, זה יהיה טוב, היא תהיה ממש בריאה.

איזה דיבורים אלה?

מאז שהתחיל זה, נהיה יותר?

בגלל המצוות היא נהייתה ככה יותר גרועה? לא היה לי דבר כזה בחיים שלי. תן לו לשאול פה עם האדום.

רציתי לשאול בקשר לקמעים,

ושמעתי על איזה כוס כזאת

שהרפואה נותנת

והצמיד של הבבא סאלי.

זה כמו להאמין באיזה משהו כזה.

כמו להאמין ב...

עזוב, כמו. לא צריך שום דבר.

לקח כוס, שים יין, תברך ונתראות.

אבל זה בסדר להאמין במשהו, בקמע? בטח, להאמין בקדוש ברוך הוא.

לא, אתה מאמין בקמע.

אין קמע, אל תאמין בקמעות בשום דבר. יש תורה ומצוות,

אין אחת מתרייג מצוות מצווה להאמין בקמע.

אין מצווה כזאת. אתה פטור. מה שלא מחייבים אותך? פטור.

זה צמיד של הבבא סאלי.

עוד פעם, כתוב שיש צמיד, צמידים, חנקים צמידים?

לא, אבל ראיתי הרבה דתיים. לא דתיים, ראיתי... דתיים? יש מלא. מה, בעיה, דתיים?

אז מה, כל מה שהדתיים עושים זה נכון?

כשהם כועסים זה נכון?

לא. לא, כשהם מדברים לשון הרע זה נכון?

כשהם שונאים בלב זה נכון?

כשהם נוקמים ונותרים זה נכון?

גם לפעמים הקמעים לא נכון.

אז זה לא בסדר?

מה?

אני אמרתי לך דבר ברור.

בתרייג מצוות, אין דבר כזה.

כן, אתה רוצה ציצית אולי? זה נכון.

בוא,

בכבוד.

הנה, הנה, צבעוני גם יש לך, נראה, חגיגי.

לרפואת מי?

הילד. הנה עוד יהודי

שדואג לרפואת הילד.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו, אלינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן.

שתזכה לעלות במעלות התורה והיראה ותבנה בית נאמן עם אשת חי ליריעת אלוקים.

אמן.

תהיה בריא.

כן.

כבוד הרב, אני ילד בן עשר,

לומד כל ערב אצל אמורי שעתיים ומוכן לרפואת הילד ולרפואת מרדכי להתחזק וללמוד יותר טוב.

אשריך ואשרי חלקך, תודה. ותהיה גיבור חיל בתורה. תודה.

יפה.

כן.

יש שם מישהו מהחבורה.

של שדרו, תן לו, כן.

כבוד הרב,

אבי גם כן חולה באותה מחלה ויש לו גם כן את המחלה בראש.

אני רוצה שתברך אותו.

אתה לומד?

אני כן לומד. כמה זמן?

שעה וחצי. ביום?

בכולל ערב.

בכל יום?

כן. בשישי-שבת?

גם, בשישי-שבת הרבה.

הבנתי.

תלמד כל יום שעתיים,

בתענית דיבור.

בתענית דיבור?

כן.

מקבל עליי.

אתה בלבכי הרי לומד, לא?

מקבל עליי. אתה מדבר על פוליטיקה בשעת הלימוד זה לא ללמוד, נכון? נכון. אז ללמוד, אתה שעתיים מלא.

בלי לדבר כלום. לא טלפונים, לא פלאפונים, לא כלום. רק תורה נטו. אתה סגור.

עליי לבד, לא בכולל, כי קשה לכולל. איך שאתה רוצה, שעתיים,

תענית דיבור.

מקבל.

מה השם שלו?

משה מכלוף בן רחל.

משה מכלוף בן רחל. רפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל, בזכות

לימוד תורה בתחנית דיבור שעתיים כל יום. אמן.

אמן.

בשורות טובות.

כן, שם יש אישה שמרימה את היד.

אני מקווהת על עצמי ללמוד שתי הלכות ללשון הרע בכל יום לרפואה שלמה של גילה בת רחל וסנתה.

חזק וברוך ורפואה שלמה.

אני מקבלת על עצמי בשביל גילה בת רחל אסנת לרפואה שלמה.

אני קצת נוטה למידת הכעס,

אז אני מקבלת לא, בעזרת השם, שהרב יברך אותי לא לכעוס.

ולא לדפוק מסמרים.

כן, שם השאלה.

הרב,

יש לי ככה, יש לי בעיה. אני עכשיו ירדתי מהתשובה שלי.

אבל אני מוכן לחזור

וללמוד שעה כמעט

שלוש פעמים בשבוע אני מוכן לקחת עליי, בעזרת השם, בלי נדר.

כן.

שאם הוא הבחור הזה שדיברת איתו

ילמד שעתיים והבחורה הזאת תשים כיסוי ראש, אני מוכן לעשות עכשיו את זה.

אבל אני שומר שבת בכל זאת.

טוב. אבל שאם הם יעשו את זה, אני חוזר בתשובה.

עוד פעם. נו, הנה יש לכם הזדמנות להחזיר יהודי בתשובה גם.

כן.

האבא מקבל על עצמו שעתיים?

כן. הנה, אשרה ואשרה חלקו.

כן.

נשאר לנו עוד אחות.

אחות,

יש אפשרות גם לעזור לחולה וגם להציל יהודי בתשובה.

היא אומרת שהיא מוכנה להתחיל שישי-שבת.

מה אתה אומר?

מה אתה אומר? איפה הוא?

הוא הלך ללמוד כבר.

קח, הנה, תן לה את הכיסוי ראש לשישי-שבת עם מיקרופון.

הוא לקח שעתיים, והיא לקחה ציצית לשישי-שבת.

תבוא לפה, שים ציצית וכיפה, בבקשה.

יש לך ציצית? כיפה. בוא.

בכבוד.

ראיתם?

יהודי ירד מהתשובה, אבל נשאר עם ציצית.

זה לא יכול לעזוב את הקדוש ברוך הוא, קשה לו.

ברוך אתה, אדוני אלוהים, ולכל העולם שחיינו וקימנו וגיענו לזמן הזה. אמן.

עכשיו אני רוצה לברך מחדש, למה זו כבר ברכה אחרת עכשיו.

מה השם של הבן עוד פעם?

רפאל חיים סער בן

סער בן אורלי,

רפואה שלמה וישועה קרובה בתוך שאר חולי עמו ישראל, בזכות

כל אלה שקיבלו על עצמם, ובזכות האב בפרט,

שילמד שעתיים ביום תורה.

אמן.

אמן. ואת?

מה השם שלה?

של החולה, עוד פעם.

גילה, בת רחל אסנת,

רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

בזכות כל מי שקיבלו על עצמם

ובזכות האחות שקיבלה על עצמה כיסוי ראש שישי-שבת,

מ-ה-ר-ה.

אמן.

בשורות טובות.

כן.

כן, בבקשה, פה יש שאלה.

ואחרי זה אני אבקש מכל היהודים הטובים שישנם פה, שרוצים באמת לזכות גם לתת, לתת, לתת,

למלא כמה הוראות קבע שיאכלו ממה שהציע פה

היהודי היקר

בתוכנית חי כפליים או בשאר התוכניות שהוא הציע.

ויש פה את ההזדמנות גם 50 דיסקים ב-100 שקלים, 2 שקלים לדיסק.

קצת מצחיק, אבל זה לזיכוי הרבים.

זה היה בתוכנית ערכת חירום לחדר האטום.

עכשיו זו ערכת חירום למוח האטום,

זה פותח את המוח לגמרי.

אז מי שירצה ב-100 שקלים לזכות יוכל לקחת כאן.

כן.

אחרי זה אני אראה לכם סרטון קצר,

משהו-משהו.

בבקשה.

איפה זאת שלקחה את המיקרופון? בבקשה. אני פשוט רציתי לחזק אותה, זאת ששמה כיסוי ראש עכשיו,

שאני לפני חודשיים החלטתי לשים כיסוי ראש,

וזה היה גם חצאית וגם כיסוי ראש ביחד.

לפני כן הייתי מסורתית, מאמינה בכל ליבי ובכל דבר שקורה לי לטובה. בירכתי את הקדוש ברוך הוא.

וכל מה שביקשתי, כמו הצלחה בלימודים ואת הלימודים עצמם, נתן לי, וכל פעם אני מברכת, מבקשת, אבל הרגשתי שאני לא נותנת לו כלום, אני רק

תודה, תודה וזהו. אז החלטתי לשים כיסוי ראש, למרות שזה קשה לי במכתלה חילונית לגמרי.

ועשיתי את זה בעקבות השכינה, שאם יצא לי לעשות כל שבת,

התחלתי משבתות, כשלא היה לי קשר לכיסוי ראש.

לעשות כיסוי ראש, וברוך השם,

אז אני רוצה לחזק אותה, שתתחיל,

ויהיה בסדר, שלא תלחק אלי.

ברוך השם, תזכי ויזכו כולם ללך בדרכי אימותינו הקדושות.

תודה.

כבוד הרב, יש לי כמה חברים שלא שומרים שבת,

אבל הם עוניינים כבע עצמם ציצית.

בכבוד! בטח.

אינם.

איפה הם? הם לא פה כרגע.

בוא תיקח בשביליהם. בוא. בלי נדל. אבל זה... מה הם עושים בשבת? הם שמים את זה עליהם?

כן.

אבל הם לא שומרים שבת, שלא יהיה חילול השם.

לא, הם יכולים לשים גם מתחת לבגדים, והם מקיימים מצווה כמו שהם הולכים עם ברית מילה.

בוא, מותיק, בוא.

בוא.

בכבוד.

כן, אני רוצה להראות את הסרט,

הקצר,

צר, צר, צר,

חרצל החזיר אותי בתשובה.

משהו מתוק, מדבש.

אישה ששלחה לי פקס ב-5.20 בבוקר וכתבה לי,

הרב אמנון יצחק,

הרסת לי את החיים.

זה משהו, אתם תראו, לא תאמינו.

ממרץ, תל אביבית,

משהו.

אוהבת חרדים לארוחת הבוקר.

מאזינים יקרים, הקהל צופה כעת בסרט,

הרסת לי את החיים.

הסיפור של גילה דופמן.

בסרט מוצגת גילה כאישה חילונית בחיי הקודמים,

ומתארת את השלבים השונים במעברים אל הדרך הנוכחית שבה היא צועדת כרגע. כאישה מתחזקת, מאמינה.

כמו כן מתואר המעבר של חבריה הקרובים של גילה, בעלה חיימון, חבר להקת המעגל,

חברו איציק סמג'ה וידיד המשפחה אבי עידן.

את הסרט ניתן לרכוש במזוודי שופר ברחוב מתתיהו 10 בני ברק,

טלפון

03-677779

אני גר בבית שען, מתי אתה בבית שען אני חושב?

אני גר בבני ברק, מתי אתה בא לבני ברק?

כבוד הרב, אני ילד בן 10,

לומד כל ערב אצל המורי שעתיים,

ומוכן לרפואת הילד ולרפואת מרדכי להתחזק וללמוד יותר טוב.

אשריך ואשריך חלקך, ותהיה גיבור חיל בתורה.

כמה שעות לימוד הוא עוד יכול להוסיף?

כמה דקדוק במצוות?

כמה חסד?

כמה צניעות?

כמה שמירת הפה והלשון?

כמה שמירת העיניים?

כמה,

כמה, כמה שאפשר.

הוא, אשתו, ילדיו,

חברים, משפחה, אם עושים כן,

יש סיכוי לשמוע.

איי, רבי לימי.