מדרגת בן תורה אמיתי היא לומר: "די לעולם הזה וטרדותיו!"
- - - לא מוגה! - - -
על כן, בן תורה שרוצה לשבת בשלווה
על התורה והעבודה, עבודת השם,
ולגדול במעלות הרוחניות,
עליו לומר די לבקשת העולם הזה.
די.
די.
די.
זוהי מדרגה של בן תורה אמיתי,
שהוא אומר די לכל מה שמטריד אותו מהלימוד.
די לשאיפות הגשמיות.
די לחלומות.
ולא עוד.
אלא רק
בדרך זו
יוכל להתרחק מקנאה ועין הרע. מי מקנא במישהו שיושב בבית המדרש
ולא יוצא עם כל המותגים החוצה ואין לו זה להראות, מי מקנא בו?
מישהו רוצה להיות כמוהו?
כמה באו לשבת לידו?
מי מעניין אותו?
אף אחד לא מקנא בו.
הוא יוכל להגיע לדרגת טוב עין.
אדם כזה שהוא ספון בבית המדרש, הוא יוכל להגיע לדרגה של טוב עין
שיפאר מידות האדם, פאר מידות האדם.
כי במידה שהוא מתרחק
מבקשת העולם הזה,
בא במידה הוא מתרחק מקנאה בבעלי העולם הזה.
אם הוא בעצמו סילק את עצמו והרחיק מן העולם הזה, אז מה הוא ייכנס לשני?
יש.
הרי הוא בעצמו יכול היה להיות גם כן כמוהו, והוא החליט לא להיות כמוהו.
הוא החליט לפרוש מזה.
לפרוש מכל תאוות העולם הזה,
מכל הדמיונות של הנשים.
הוא מבין דבר אחד,
איך קונים את העולם הבא.
הניסיון אומר,
ובתורה תעמל
אשריך בעולם הזה.
קח דרכה של התורה, פת במלח תאכל,
ומים במסורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה,
ובתורה תעמל, אם אתה עושה כן,
אשריך בעולם הזה,
ואשריך לעולם הבא.
איך יכול להיות שכזה תנאים זה כיף?
אין קנאה, אין תחרות, לא חסר לי כלום, לא מעוניין בכלום, לא רודף עליי כלום, ממילא ההסתפקות היא האושר הכי גדול, אף פעם לא חסר, אין תלונות,
מה לא טוב?
השמח בחלקו זה העשיר האמיתי.
במי שיודע להסתפק במה שיש לו.
ואפילו אם הוא רואה במראה עיניים שבעלי השאיפות של העולם הזה מצליחים,
הוא יודע שאין להם בזה כדי שביעה,
כי אין שובע אלא לזה שפונה עורף לשאיפות הגשמיות והנטילה.
פת במלח ומים במסורה תשתה.
כו באנה וחלבה.
זהו.
מה עוד צריך?
ג'חנון.
פעם באו מרוקאים.
עשינו ג'חנון, חיפשו את הבשר בפנים, לא מצאו.
התימנים ידעו להסתדר רק עם קמח ומים.
קמח ומים.
קמח ומים.
רוב המאחלים שלהם זה קמח ומים.
זהו.
פת במלח תוכן.