סיפור אישי מאת הרב אורי יצחק שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
היות ואנחנו נמצאים בראש חודש אדר,
אז החלטתי שאני קודם כל אספר לכם כמה סיפורים מצחיקים
מעברי,
איך אומרים? להתחיל את השיעור עם חיוך.
כשאני הייתי
בן 12,
הרב אמנון,
שיהיה בריא, היה בן 19. אז הוא היה באמצע השירות הצבאי שלו.
ואז,
אני זוכר את זה, הוא בא אליי,
ככה בהפתעה, בלי הכנה מוקדמת,
והוא אומר לי, אני יודע שבגיל שלך,
אז החבר'ה מתחילים לשגע את האנשים אחד את השני,
בנושא העישון.
זה מתאים עכשיו לפורים, בפורים מחלקים סיגריות עכשיו בישיבות, כאילו זה ממתקים,
השם הרחם.
אז הוא אומר לי,
אני אלמד אותך כלל.
עכשיו תבינו, באותו זמן הוא היה מעשן, אני חושב, שתיים, שלוש קופסאות.
אז הוא אומר לי,
אל תלמד ממני.
אני כבר עשיתי טעות.
אבל אני אלמד אותך כלל.
סיגריות מתחיל בדאווין,
הופך להיות הרגל,
ונגמר בדאווין.
אמרתי לו, נו,
אז מה תרצה ממני? אני לא מאשן.
הוא אומר לי, נכון,
אבל עוד מעט החברים,
אני מתחיל להגיד לך, תשמע, אתה לא גבר,
קח סיגריה, תהיה גבר, כל מיני חרטוט כאלה של החבר'ה.
אז אני נותן לך אנטיביוטיקה, אני מכין אותך שלא תתפתה.
כי זה, אמרתי לך, מתחיל מדאווין, אחר כך נהיה הרגל,
ואחר כך אתה רוצה להתפטר מזה, אתה לא יכול.
לא פשוט.
אמרתי לו,
מה זאת אומרת, אז מתי, ואם אני ארצה לעשן, אז מתי לעשן?
הוא אומר לי, אם אתה רוצה לשמוע לי ולהיות חכם,
תתחיל לעשן,
מתי שאתה מחליט לעשן, לא מתי שהחבר'ה החליטו.
אל תהיה נגרר, אל תהיה שפוט של אף אחד.
תעביר את השלט נגרר, שים אותו קדימה,
שים שלט מקדימה, גורר.
לא נגרר, גורר.
אמרתי לו,
טוב, אבל מתי אני אדע שאני גורר? מתי אני אדע שאני רוצה לעשן מעצמי, ולא,
זה לא תלוי באחרים.
הוא אומר לי, אם תהיה חכם,
תחזיק מעמד
עד גיל 18. גיל 18 זה גיל הבחירה,
אתה יכול לבחור לעצמך,
אז אתה יכול להיות בטוח שאתה החלטת.
לא בגיל הטיפש עשרה דחפו אותך.
באותו זמן
קיבלתי על עצמי.
בלי להגיד לאף אחד, הראתי בראש שלי,
מתאים לי.
עברו השנים,
החברים כולם, כמעט רובם ככולם, מעשנים.
חלקם כבר עברו לדברים אחרים,
משופרים,
נחמנו לסלן.
ואני עם כולם.
נמצא עם כולם, הכל טוב ויפה, אבל לא מעשן.
אז לפעמים היינו הולכים עם כל מיני חברים רעים,
והיו שואלים מה הוא עושה פה אם הוא לא מעשן.
אז החברים שלי היו מגינים עליי, אומרים לא, הוא בסדר, הוא בראש שלנו, הוא בראש טוב, אבל הוא לא נוגע.
בסדר,
ככה זה היה.
והנה הגיע גיל 18 וחצי,
לקחתי ספייר חצי שנה.
והחלטתי שאני רוצה לעשן.
רוצה לבדוק מה זה, רוצה לראות מה...
הרבה אנשים עשנים, רוצה לראות מה זה.
אני חושב ששום במאי
לא תכנן סרט כזה,
מה שאני חוויתי באותו כיתה.
אמרתי לעצמי, אני רוצה לראות מה זה הסיגרות האלה. מה, מה הם נהנים מזה? מה יש להם מזה?
אז שירתתי בצבא,
הלכתי לקיוסק,
אני אומר לו תביא לי קופסה טיים ומצאתי.
קניתי את זה,
פותח את הקופסה טיים, הוציא את הסיגריה,
מדליק,
לוקח שאיבה, מה קוראים ביידיש, שחטה,
לוקח שחטה,
לא מבין.
מר,
מסריח,
מגעיל, דוחה.
אני אוהב סוכריות, שוקולדים, ממתקים, מה זה הקשקוש הזה?
אמרתי, לא, לוקח עוד אחד.
עוד שבעה.
חצי סיגריה גמרתי.
מגעיל.
אני חוזר לבעל הקיוסק,
אני אומר לו, נותן לו את הקופסה בחזרה,
אני אומר לו, תחליף לי.
הוא מסתכל עליי ככה עמום,
הוא אומר לי, למה, מה קרה?
אז אמרתי לו, מקולקל.
חחח, חחח, חחח, חחח.
ככה, אני בתמימות שלי.
פשוט היה לי שזה מקולקל. זה לא ייתכן שאנשים יעשנו וכזה גועל נפש. מה, מה יש להם בזה? אנשים לא נורמלים? לא יכול להיות.
אתה חייב להיות מקולקל.
עכשיו, כשאמרתי מקולקל,
שני חיילים עמדו מצד ימין שלי,
ומסתכלים עליי ככה כמו איזה עבם, איפה זה נופל?
והוא מסתכל עליי גם וצוחק מחייך ואומר לי, מה זה מקולקל?
אמרתי, מקולקל.
זה לא זה.
אז הוא אומר לי,
נשמה, אין בסיגריות מקולקל. מה אתה מבלבל את המוח? מה זה מקולקל?
אז אמרתי לו, מה זה אין מקולקל?
אם אין מקולקל, אז זה הקופסה הראשונה שהיא מקולקלת.
אז הוא אומר לי, מה אתה מבלבל את המוח?
תטעם, קשה, אתה תראה.
הוא לוקח שחדה מהסיגריה,
ואומר לי,
מה אתה רוצה? זה הטעם של הטיים.
מה, אתה עישנת לפני כן קנט או מלברו?
אז כבר הבנתי שאני אהבל.
אבל עכשיו, איך יוצאים מזה?
אז אמרתי לו,
אה, יכול להיות באמת שאני עישנתי, כן, תאמר מלברו לפני כן,
וזה שינה לי את ה... על זה לא חשבתי, נכון? תודה, תודה.
לקחתי וברחתי משם.
והם צוחקים, כולם צוחקים.
ברחתי משם.
טוב, תפסתי פינה,
ואמרתי, רגע, אז מה הולך פה?
אם זה הטעם של הסיגריה,
אז איך יכול להיות? מה, ממה אנשים נהנים?
לקחתי עוד סיגריה.
איכס, מגעיל.
אבל אני רוצה לעשן.
אבל זה דוחה.
טוב,
אני נכנס למשרד,
יושב שם החייל שאני מכיר אותו שהוא מעשן.
אמרתי לו, תגיד,
אני עכשיו רוצה להתחיל לעשן.
מה יש לכם מהסיגריה הזאת? זה מגעיל?
יש לזה ריח? אתה מגעיל? מה יש לכם מזה?
אז הוא אומר לי, לא, שתהיה בריא.
בהתחלה אתה לא תרגיש את זה.
אבל עם הזמן,
עוד שתיים-שלוש אתה תרגיש פה, פה.
פה אתה תרגיש, וואו.
אמרתי, אז זה צריך לקחת זמן, יעני, עד שזה יבוא לפה?
הוא אומר, כן,
הייתי עושה את זה.
אמרתי, אני מוכן, יעני,
למשוך עד שאני ארגיש את הפה, פה, פה.
עברו איזה יומיים שלושה, אני ממשיך לעשן
וגועל נפש.
יום אחד אני יושב באיזשהו מקום, אני רואה מישהו מסתכל עליי וצוחק.
צוחק, צוחק.
קמתי,
ניגשתי אליו,
אמרתי לו, למה אתה צוחק?
אז הוא אומר לי,
תגיד,
למה אתה לא מכניס לריאות?
אמרתי לו, מה זאת אומרת? מה צריך לעשות?
אז הוא מדגמן לי, הוא מראה לי איך.
אמרתי, אה, אמרתי לעצמי, אה, עכשיו אני מבין למה אני לא מרגיש את זה פה, פה.
בגלל שאני לא מכניס לריאות.
אז הוא אומר לי, תראה לי עוד פעם, עוד פעם תראה לי.
והוא ככה מסביר לי איך עושים את זה.
בקיצור,
לקחתי שאיבה, או אחת שאיבה,
לתוך ריאות
שמרחם.
חשבתי שאני מת.
יצא לי עשן מכל החורים בגוף.
איפה שיש חורים יצא עשן.
איזה נחנקתי על המפוגעים, אתה רוצה להרוג אותי בגיל צעיר.
וואי וואי וואי וואי.
הוא אומר לי, לא, אתה תתרגל כמה פעמים כאלה וזה, זה עד שאתה תתרגל.
אמרתי, טוב, מחד מסירות נפש
בשביל להרגיש את הפו, פה.
וככה המשכתי לעשן.
שבועיים.
החזקתי מעמד שבועיים, סתם באשמונה.
אחרי שבועיים
בני המשפחה הקרובה שלי התחילו לצחוק עליי.
אמרו לי, אתה לא יודע אפילו איך להחזיק את הסיגריה.
והרב אמנון גם כן, אתה יודע,
עוקץ אותי.
הוריד לי את האוויר.
אחרי שבועיים
והשתבח שמו לעד של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, ניצלתי מהעישון של הסיגריות.
כל זה בגלל שדחיתי את יסר אורע.
זכות העצה הטובה של
מורי ורבי הרב אמנון.
גיל 12, מי יחשוב לבוא לבן אדם בגיל 12, ילד קטן,
לתת לו כזאת הדרכה, לתת לו הכוונה.
כשהבן אדם בעצמו היה מעשן.
דרך אגב,
הרב אמנון בעצמו, איך הפסיק לעשן? זה
אפלא ופלא.
איך הוא הפסיק לעשן?
אני זוכר את זה בתור נער.
יום אחד
הוא שם את הקופסת סיגריות בסלון על השולחן
ואמר לאמי הורתי, זיכרונו לברכה,
אמר לה אמא,
יש לי בקשה אלייך.
היות שהיא הייתה מאוד מאוד פדנטית,
מאוד נקייה, מסודרת,
לא יכולה לראות משהו על השולחן.
אז אמר לה אמא, יש לי בקשה אלייך.
אני רוצה להפסיק לעשן.
אמר לה יופי.
אמר לה, יש לי בקשה.
אני שם פה את הקופסה על השולחן.
אל תיגעי בה, אל תזיזי אותה.
היא לא הבינה מה הוא מתכוון, אבל אם זה רצונו וזה בשביל להפסיק לעשן.
אמר לה, אין בעיה.
שימו לב.
הוא שם את הסיגריה על השולחן, את הקופסה,
וככה הקופסה נשארה במשך זמן ארוך
על השולחן.
אני לא זוכר אם זה היה חודש או שלושה חודשים.
תקופה ארוכה.
זה היה ככה, קופסה על הזה,
והוא כאילו הולך ראש בראש עם הקופסה.
עד פה ואני לא אגע בך.
בדרך כלל אנשים מה עושים? קורעים את הסיגריות, אני מפסיק וזה, ולא מחזיקים מעמד.
הוא הלך הפוך.
שם את הקופסה על השולחן,
מול העיניים, יש ארורה,
ראש בראש, לא נוגע.
וככה הוא הפסיק לעשן, זה לא פשוט.
אז הוא הציל אותי ככה מהעישון,
ניצלתי שאתה בעשן.