קלטת 326 - תבדוק את ההורים שלך - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

היית ילד? כן. פעם הצליף לך אבא סטירה? לא. אף פעם? בגלל זה אתה לא מבין.

אז השם אוהב לתת מכות ל... כאפות, כאפות. כאפות לעם ישראל, כי... לא, הוא לא אוהב. כל ההיסטוריה היהודים סבלו. בדיוק.

בגלל שהם אוהבים לקבל כאפות, עם כשעורף.

לא הוא.

הוא 100% מחכה ומוותר וממתין.

אתה היום מדבר עברית?

כן.

אולי צריך לדבר אנגלית?

אולי באמת. אז תפסיק לדבר בינתיים.

עד שתברר מה צריך לדבר. מה פתאום? בגלל שההורים שלך מאמינים שמדברים עברית, אתה צריך לדבר עברית?

זה השפה פה.

זה היהדות פה, מוטב. זה היהדות פה.

אתה יהודי, מבית יהודי, בסביבה יהודית.

זה השפה פה.

בינתיים תקיים יהדות, ותבדוק.

אבל ההורים שלך אומרים שהדת הזאת נכונה. לא אני אומר, הם אומרים. אולי הם טועים.

אולי הם טועים גם לגביך?

מה הם יכולים ללמוד?

מה? אולי החליפו אותך בכלל בית חולים כשהיית שם באינקובטור?

יכול להיות.

יכול להיות. אז זה לא ההורים שלך. מה אתה מתעקש?

זהו. אני לא מתעקש.

מי שגידל אותי, בסדר? מישהו גידל אותך. כן. בסדר.

ומה הוא אומר?

שהייתה תורה ושזה אמת?

כן. לא נראה לי טוב. שמעתי. הוא לא היה מתוק. שמעתי. היה מתוק.

תבדוק אם ההורים שלך זה שלך.

תבדוק. זה לא פשוט כל כך לפי מה שאתה טועה. קלטות מספר 326-327.

תבדוק את ההורים שלך.

בואי ניצור לתורה עוד רגל אחת.

מה דסני עלך לחברך לא תעבד.

זוהי כל התורה כולה.

דאידך פירושה זיל גמור.

אתם תארים לכם דבר כזה? נכנס גוי אצל גדול הדור, הלל הזקן,

וברוב חוצפתו אומר לו, אני רוצה ללמוד תורה, אבל על רגל אחת.

צ'יק צ'אק, אני רוצה לגמור את הקורס וללכת.

למדני את כל התורה על רגל אחת.

הלל היה ענוותן

בעוד ענו.

הוא לא זורק אותו

כמו ששמאי זרק אותו בעמת הבניין,

אלא אומר לו, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

זוהי כל התורה כולה.

בשאר זה פירוש, לך תלמד.

מה הוא אמר לו?

האם באמת זוהי כל התורה כולה?

אלא זהו המפתח לכל התורה כולה.

בואו נבין זאת.

לכל אדם מאיתנו יש שתי תכונות יסוד בנפש.

אחת מהן זה כוח האנוכיות,

סלפיש.

אדם אגואיסט

חושב על עצמו,

דואג לעצמו.

יש לו את כוח הנטילה לקחת.

כל דבר לקחת אליו, לשייך אליו.

הכול מגיע לו.

הוא אינטרסנט שדואג מה יצא לו מכל דבר.

כוח הנטילה הזאת נמצא בכל אדם, וכבר בהיותו תינוק או תינוקת

אתם שומעים את הילדים הקטנים אומרים, זה שלי,

זה שלי,

זה שלי, זה שלי.

מה שלך?

קנית?

לא.

אפילו חפץ של חברו, של אחיו, שלי.

אנוכיות.

אתם מכירים את זה, כן? מרגישים מדי פעם שזה צף.

אדם לא דואג לבדוק דברים מצד התועלת או הנזק,

אלא רק מנקודת מבט אישית אגואיסטית.

הוא בוחר את החברים לפי מה שמשתלם לו, אם זה מכבד אותו, שהחברים האלה, אם הם מועילים לו,

אם יש להם את מה שחסר לו.

הוא לומד מה שמתאים לו, מה שיועיל לו, מה שיצא לו מזה משהו,

וכן הלאה.

זה כוח אחד.

יש כוח שני, קוראים לו כוח הנתינה, לתת.

כשאדם מרגיש שהוא צריך לתת ולהעניק ולעשות חסד עם כל העולם,

ובוודאי לתרום את חלקו במה שהוא מוכשר,

ועל אחת כמה וכמה מה שהוא אחראי עליו.

זה כוח הנתינה,

לתת.

בנקודה זו אדם לא בודק מה יצא לו ממה שהוא עושה או מה שהוא צריך לעשות,

אלא מה הנזק והתועלת.

האם

הוא יכול להרחיק את הנזק

ממנו ומאחרים,

או האם הוא יכול לגרום תועלת לו ולאחרים?

לדוגמה, אם יקרה מקרה כלשהו,

ויפול איזה חפץ,

מספר קטן של אנשים ימהרו להתכופף להרים,

אחרים יהססו,

והרוב יתבוננו לראות איך ייגמר העניין.

אלה שמיהרו,

אין להם את כוח הנטילה כל כך חזק כמו אלה שהתבוננו.

אלה שהתבוננו, מה יצא לי מזה שאני אתכופף?

כאילו, מה זה לא מתכופף?

אלה שהתכופפו במהירות,

זה כאלה שמוכנים לתת מעצמם את המאמץ שלהם,

את ההשתדלות שלהם, בלי לקבל כלום.

אוטומט זה פועל אצלם.

אלה שהססו עוד נלחמים בין המידות האלה.

בחר על זה הדרך בכל דבר.

אם

כל בן אדם

יכיר את הכוחות האלה ויבין מה בעצם הקדוש ברוך הוא רוצה ממנו,

יוכל לקיים את כל התורה כולה.

מה ענה הלל לאותו נוכרי?

אמר לו, מה ששנוא עליך לא תעשה לה חברך.

אנחנו בדרך כלל מסתכלים על השני

לא בשוויון.

רוב בני האדם מסתכלים על האחרים

כשהם מלמעלה.

מה הפירוש מלמעלה? אפילו אם בדבר אחד הוא יותר מהשני,

או בשאר דברים לא,

הוא רואה את הנקודה שהוא למעלה מחברו.

ממילא, בן אדם לא רוצה להיות כנוע ונשמע לחברו.

ואז כשהוא רואה איזה מישהו מסתכל, מה יצא לו מזה,

מאותו אדם וכו'.

אם הוא רואה אדם שהכיס שלו טפוח, הוא אומר, או,

זה אדם שלא חסר לו, יש לו כסף.

אדם כזה, כדאי להתקרב, להתחבר אליו.

אם תיתקע פעם,

יהיה מישהו יכול לעזור לך. רואים אחד עם רכב יפה,

מדברים אליו בצורה אחרת מאשר אחד עם איזה גרוטה מרעישה.

זאת אומרת, יש פה משהו שיצא לו.

אומר הלל, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

תסתכל על כל אחד ואחד כשווה לך.

כמו שאתה לא רוצה שיסתכלו עליך מנקודת מבט אנוכית,

גם אתה אל תסתכל על אחרים כך, אלא כעל שווים.

אם תגיע לנקודת שוויון כזאת,

תוכל לקיים את כל התורה כולה.

התורה עצמה מצווה אותנו בכל הציוויים לתת.

אין מצווה לקבל,

לקחת.

מצווה תענק, תעניק,

נתון תיתן,

פתוח תפתח,

לתת צדקה,

לתת מעשרות,

לתת תרומות,

לתת, לתת, לתת, לתת, כל התורה לתת.

לתת לזולת, לתת,

לתת לגר, ליתום, לאלמנה, לתת, לתת, לתת.

למה?

יש לאדם את שני הכוחות, ליטול ולתת.

והתורה רוצה שאדם יפתח את הנתינה,

להיות דומים לקדוש ברוך הוא כמה שאפשר.

והלכת בדרכיו.

מהו רחום?

אף אתה יהיה רחום.

מהו חנון?

אף אתה יהיה חנון.

מהו גומל חסדים?

אף אתה יהיה גומל חסדים.

שהרי העולם, חסד ייבנה.

כשהקב' ברוך הוא ברא את עולמו, זה היה חסד.

הוא לא היה חייב למישהו משהו

כדי שהוא יברא את העולם.

חסד הוא עשה.

גם אנחנו צריכים להתבונן על כל הבריאה ועל כל הברואים

כמי שאנחנו צריכים להעניק

להם ממה שהקדוש ברוך הוא חנן אותנו,

בירך אותנו,

נתן לנו כישרונות,

כל זה אנחנו צריכים להשתמש בשביל לתת.

אבל יש גם כוח שקוראים לו נטילה.

זה צריך להיות גם כן, אבל מועט.

ליטול בשביל שגם אתה תתקיים,

גם אתה תתפתח,

גם אתה,

לא יחסר לך,

כדי שתוכל למלא את הייעוד

שתיתן ותיתן ותיתן.

אבל לצערנו הרב, רוב בני האדם זה רק ליטול, ליטול, ליטול.

וגם מה שנותנים,

מספיק אינטליגנטים להאמין שכדאי לתת בשביל לקבל.

שמור לי ואשמור לך,

אתה תיתן, אני אתן לך,

אבל זה הולך עם חשבון.

סתם לתת, בלי תמורה,

בודדים אנשים שמוכנים לתת לא פעם,

פעמיים,

שלוש,

ארבע, עשר,

שזו המהות שלהם רק לתת,

כמעט קשה למצוא בני אדם כאלה.

אבל אדם שרוצה לקיים את התורה, ואפילו על רגל אחת כאותו נוכרי,

אם יתחיל במה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

הוא יוכל להגיע לזה.

יוכל להגיע לזה שמצוות התורה יהיו קלות לו,

הוא יוכל לקיים את הכול ולהגיע לדרגה הגדולה,

הבכירה ביותר,

שהוא יהיה מהנותנים ולא מהנוטלים.

אתם יודעים, יש בעלי חיים על ארבע עם זנב,

שמקשקשים ו...

הב הב,

הב הב,

הם רוצים רק לקבל,

מחכים מתי תזרוק להם משהו.

זה על ארבע,

עם זנב.

אבל אם אתה הולך על שתיים עם ראש מורב,

אתה צריך להיות מהנותנים,

לא מהנוטלים.

אבל יש כאלה שלא רואים שום דבר בעיניים,

רואים רק את עצמם ותו לא.

לא מזמן אחד מהבכירים בהייטק

פוטר, מה לעשות?

פעם ההייטק זה היה ענף נכבד,

רחב,

סטארט-אפים התעופפו,

הרבה כסף התגלגל,

אבל היום ההייטק נשאר

טק.

פעם היה היי, עכשיו,

take me to work.

מחפשים שיקחו אותם לעבודה.

אחד כזה הגיע ללשכת העבודה,

הוא לא יכול לשבת בטלן,

הוא רגיל לעבוד,

הוא רגיל לגלגל.

וכשהוא מגיע, הוא רואה שהתור הוא ארוך ונכבד,

משתרך לאיתו במספר 1372. הוא לא מתכוון לבזבז פה יום-יומיים,

בתור,

אז כמובן הוא עקף את כולם,

לבוש חליפה, עניבה, תיק ריק,

ניגש לפקיד,

אומר, תראה, אני לא כמו כל אלה שעומדים פה, אלה באים לקבל פתק וללכת הביתה.

אני רוצה לעבוד,

וגם אין לי דרישות גדולות.

תראה, אני מסתפק במשרה ארבע שעות,

מוכן עד 500 מטר מהבית

ב-5,000 שקל נקי,

אפשר גם בלי רכב צמוד.

הפקיד שומע אותו,

אומר לו, המתן,

בודק ברשימות,

ואומר לו, תשמע, מצאתי משהו קרוב לזה, לא בדיוק,

יש פה עבודה שלוש שעות, לא ארבע שעות,

לא 500 מטר מהבית, 400 מטר,

אבל בעניין המשכורת, צר לי לאכזב אותך, זה לא בדיוק 5,000 שקל,

זה 40,000 שקל.

הוא שמע את זה, התחיל לרעוד,

ישב על הכיסא,

אומר לו, אתה צוחק.

אמר לו, אה, אתה התחלת?

אתה התחלת?

זה אחד שחושב על עצמו.

אבל התורה מלמד אותנו דברים אחרים,

להתחשב בזולת. מה ששנוא עליך, לא תעשה לחברך.

אף אחד לא היה מוכן שיעקפו אותו להתחלת התור, כשהוא מספר 1300. בכל אופן, התורה אומרת לנו דוגמה, אנחנו ניקח היום דוגמה,

מצווה בת שלוש מילים.

שיכולה להפוך את כל החיים שלנו לטובה.

לא צריך ברכות, לא צריך כלום.

תקיים את זה,

לך לפי הנוסחה הזאת, תמאושר עלי אדמות.

בצדק תשפוט עמיתך.

יש מצווה, מתארג מצוות, בצדק תשפוט עמיתך.

מה זה אומר?

הביא דן את כל האדם לקו זכות.

כשאתה רואה אנשים, מקרים, מעשים, תדון לקו זכות.

במי מדובר?

אם זה אדם חייב,

שהוא עושה עבירות תדיר ובפרהסיה, בלי שום חשש ובושה,

לא מלמדים עליו זכות.

הוא גם לא מחפש את זה.

הוא זה הוא.

זה מלמדים עליו חובה.

על מי מלמדים זכות?

אדם בינוני.

חציו מצוות, חציו עבירות.

ושמעת שהוא עשה משהו, או ראית משהו ולא ברור לך מה היה פה,

אתה מצווה לדון אותו לכף זכות.

ואם זה אדם שמוחזק

לאדם ירא שמיים, וצדיק, וישר, ותם,

אתה מחויב

ודאי וודאי לדון לכף זכות.

לדוגמה, אתה רואה בן אדם נוסע עם זקן,

פאות,

בגדים שחורים,

נראה שהוא חרט כזה,

נוסע בשבת באוטו,

אז אתה צריך להבין וללמד זכות שוודאי יש פה עניין של פיקוח נפש,

או שיש יולדת באוטו.

אבל אתה לא תגיד שהוא נוסע להנאתו.

לעומת זאת, אם אתה רואה אדם שנוסע בשבת,

והחלונות פתוחים, והרדיו מנגן, והוא מחזיק סיגריה,

זה לא, אי אפשר ללמד זכות.

הוא מראה לכולם בלי שום חשבון, הוא מחלל שבת בפרהסיה,

והוא לא לוקח לא פיקוח נפש,

ולא יולדת ולא כלום.

אז אדם צריך ללמד זכות.

כמה מאיתנו מלמדים זכות על מעשים של אחרים?

הרי אנחנו אנשים מאוד רציונליים.

הכול אנחנו רואים בעין ישרה.

ואנחנו עוברים להגיד את הדברים דוגרי.

אנחנו לא מספנים אותנו. מה שאנחנו רואים, מבינים בדיוק מה הוא עשה, מה הוא מתכוון,

מה מאחורי זה.

במקרה הכי עדין אנחנו מחייכים, כאילו זה ברור,

ושפטנו אותו לחובה, ואין לו שום צ'אנס להסביר אפילו משהו.

כן, כן, כן, כן, שמענו.

אוקיי,

גמרנו עליו, זהו.

הוא לא צריך להסביר, לא כלום. כמה שהוא יסביר יותר,

החיוך שלנו יגדל.

כי אנחנו לא תמימים, אי אפשר לעבוד עלינו, נכון?

אבל התורה אומרת, לא, לא, לא, לא.

בצדק תשפוט עמיתך.

אתה מחויב לשפוט בצדק,

לצדק אותו, ללמד זכות עליו.

איי, איי, איי, איי.

אתם יודעים,

לפעמים קורה שאוטובוס מתעכב.

לפעמים חמש, עשרה, לפעמים עשרים דקות לא מגיע אוטובוס, וזה קריטי בשביל אלה שממתינים.

הילדים צריכים לצאת מהגן, האוכל, הגז,

דלוק,

בלאגן, כל מיני סיבות.

כולם ממהרים, אחד צריך מייד לקופת חולים או לבית חולים,

והאוטובוס מתעכב.

וכשזה חם גם, יום חם,

וואי, וואי, וואי.

אז כל אלה שנמצאים בתחנה רואים שם עצבנים, כן? מחליפים רגל על רגל,

יורדים מהמדרכה לכביש, מציצים, הגיע, לא הגיע,

הולכים לפינה, מסתכלים, שואלים, ראית? שמעת? מה? אה, הינה, לא, זה לא הוא.

וככה זה הולך.

ומתחילים לרטון ולקטר.

בטח הם יושבים אלה הנהגים האלה עכשיו בסוף, בתחנה סופית,

אוכלים, שותים על חשבוננו,

ואנחנו מתייבשים פה.

אחד אומר, חייבים ללמד אותם לקח, לפתוח חברה מתחרה. נמאס כבר מהם.

השלישי אומר, אני רק עולה, הנהג הזה יקבל ממני כזה שפכטל שהוא עוד לא קיבל אף פעם.

בכל אחד ככה,

והאווירה מתחממת.

מכירים את זה, לא?

אבל באותה תחנה בדיוק יש שם אחד, קוראים לו רב שמשון.

רב שמשון

הוא אדם רגוע,

אדם שרואה את החיים ורוד,

מלמד זכות.

הוא אומר, אה,

אשריהם הנהגים האלה.

איזה צדיקים,

איזה מסירות נפש,

איזה זיכוי הרבים מסיעים את בני ישראל ממקום למקום,

בחום, בשמש, בפקקים.

רק מגיעים לתחנה סופית, כבר צריכים להתחיל נגלה חדשה,

אין להם מנוחה. רגע,

איי איי איי,

הבאת דן את חברת דן מכף זכות.

איזה,

איזה נהגים.

ממש צריכים לדבר בכמה שפות.

כל מי שעולה מדבר איתם איך שהוא רוצה.

אנשים מבקשים עודף אפילו כשלא נתנו כסף.

יש כאלה שאומרים לנקב את החורים שכבר נהיה בור.

הנה, יש פה עוד מקום לנקב.

מתעכבים לידו, לא נותנים לו לסגור את הדלת. חלק דופקים לו באמצע הנסיעה, פתח, פתח.

חלק אומרים, אוי, שכחתי, רוצה לרדת.

חלק מדברים, משפריצים מהפלטה את האוכל.

על הבוקר חלק לא מצחצחים שיניים. ואת כולם הוא צריך לקבל בסבר פנים יפות ולהיות רגוע.

ועוד,

יש פיגועים, ובדרך כלל זה ליד הנהג.

מסירות נפש אין כדוגמתה.

הוא כל כך מלמד זכות על הנהגים,

עד שאחד מהמקטרים קודם אומר, אתה יודע מה?

אתה צודק,

חלק מהם באמת לא כאלה.

כבר התחילו להוריד פרופיל.

רב שמשון הזה,

לא יהיה לו לחץ דם, לא סוכר ולא שבץ לב.

זה בחור שיאריך ימים, לוקח את החיים בקלות.

כיף לו,

אין לו שום בעיה.

הכול הוא רואה מנקודת מבט חיובית.

מי מאיתנו יכול לעשות פעמיים ביום את זה?

לא.

לא כל היום. פעמיים. פעמיים.

בשני מקרים רק.

להתרגל.

ללמד זכות.

היה יהודי אחד מפורסם גדול, קראו לו האדמו״ר.

רב לוי יצחק מברדיצ'ו.

הוא היה צדיק גדול, נקרא סטנגורם של ישראל.

הוא תמיד לימד זכות על כל בני ישראל.

הרשעים הכי גמורים בישראל לימד זכות.

פעם אחת יהודי עם טלית ותפילין טיפל בעגלה והסוס

בגלגלים.

אז עמד שם, מישהו ואמר לי, בושה וחרפה.

עם טלית ותפילין?

מתעסק עם סוס ועם עגלה?

הוא שמע את זה, אמר, אשריו, אשריהם ישריהם.

תראה מה זה, אפילו בשעה שהוא צריך לטפל בעגלה ובסוס,

לא מוריד את הטלית והתפילין.

פעם אחת בתשעה באב הוא עובר ברחוב,

הוא רואה על אחת המרפסות יושב אדם ואוכל בפרהסיה אבטיח.

אז הוא אומר לו,

אולי כבודו לא יודע מה היום?

אז הוא אומר לו, אני יודע, כבוד הרב, היום תשעה באב?

אז הוא אומר לו, אולי כבודו לא יודע מה קרה היום.

הוא אומר לו, אני יודע, חרבו שני בתי מקדש.

אז כבודו לא יודע שצמים היום?

אומר לו, יודע גם יודע, ואני אוכל.

אמר לו, אולי כבודו לא מרגיש טוב, הרופא פטר אותו מהתענית?

אומר לו, לא, אני בריא כמו סוס ואוכל.

מסתכל רבי לוי יצחק מברדיצ'וב לשמיים ואומר, ריבונו של עולם, מי קמך ישראל?

יהודי מוכן לשים עצמו רשע ולא להוציא שקר מפיו.

אתם הייתם עושים כזה דבר?

את הקליפות של האבטיח הייתם זורקים עליו.

ערב ראש השנה,

סליחות, אשמורות,

לפני יום הדין,

היום הרת עולם,

היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים.

כולם בפחד, בחרדת קודש. חודש אלול עובר, מגיע הרגע הקריטי, גוזרי מי יחיה, מי ימות.

גשם בדרך לבית הכנסת, נכנסים מתחת למרפסת, השמש שלו שומע חבורה של פוחזים יושבת במרפסת עם מנגל, שתייה,

דברי הוללות.

אומר לרב, כבוד הרב,

ערב ראש השנה,

במקום לפחד מיום הדין, יושבים אנשים ומתהוללים בשעות הבוקר המוקדמות.

הוא אומר לו, חלילה לומר כך.

ודאי,

הם מברכים ברכות לפני האכילה,

ברכות אחרי,

בטח יגידו גם דברי תורה.

מתקרב השמש והוא שומע שהם מחלקים שלל.

הם עשו גניבה לילה, פרצו לחנות,

ומחלקים את הכול ומדברים, אתה תיקח כך ואתה כך.

אז הוא אומר, איזה דברי תורה, כבוד הרב,

גנבים מושחתים שאין כדוגמתם.

אומר לו, חלילה וחס, איך אתה אומר דבר כזה?

הלוא ערב ראש השנה עכשיו,

מה עושה יהודי לפני יום הדין?

מהרהר בכל החטאים שעשה,

ואומר, אנא ה' חטאתי עוויתי בגניבה,

וגנבנו ופרצנו חנות, וחילקנו שלל,

ואנחנו מתחרטים.

מה פתאום, ערב ראש השנה, מישהו יכול לעשות דברים כאלה?

ערב פסח,

מה עושה רבי?

אחרי ביעור חמץ,

אחרי חצות יום,

בהתקדש החג,

הוא הולך לרחוב של הגויים בברדיצ'ו,

ניגש למבריח של המכס,

חד מפורסם,

אומר לו, תגיד, אפשר להשיג אצלך מכשיר כזה וכזה? אומר לו, כן, וכזה? אומר לו, גם כן.

מה שאתה רוצה אתה יכול לקבל,

ובכל כמות?

הוא הולך לרחוב של היהודים, ניגש ליהודי, אומר לו, רבי יהודי,

אפשר להשיג אצלך אולי עוד קצת חמץ?

אומר לו, חמץ?

חס ושלום, כבוד הרב חושד אותי שאני עוד מחזיק בשעה כזאת חמץ?

חלילה וחס, כבר ביערנו אותו.

ניגש לו, עוד יהודי,

אולי לכבודו יש טיפה חמץ?

עוד פעם מתנצל, חלילה, הרב, אני נעלב?

איך הרב חושד אותי בכך?

מרים את עיניו ל...

השמיים אומרים, ריבונו של עולם,

מי יקמך ישראל?

תראה פה ברחוב השני, איפה שהגויים,

אני ניגש למבריח של המכס,

שואל אותו, תגיד, אפשר להשיג כל מה שאתה רוצה בכל כמות?

ויש להם קיסר,

עריץ,

נוקשה,

תקיף ונקמן.

יש לו צבא ושוטרים ושוטרי חרס ומוכסים ובית סוהר,

וסוהרים,

ומשפט, ועונש, ו-20 שנה על עבירה כזאת,

ולא עושים לו חשבון בגרוש.

אני עובר לרחוב השני,

שואל יהודי, יש לך טיפה חמץ?

טיפה חמץ,

חלילה וחס,

ואין קיסר,

ואין שוטרים,

ואין צבא,

ואין חרש,

ואין סוהרים,

ואין כלום.

ורק לפני 3,300 שנה אמרת,

לא יהיה לך חמץ,

ואי אפשר למצוא אצלם חמץ.

כל מה שהיה עושה כל ימי חייו זה רק ללמד זכות על עם ישראל.

לכן, אם יש עת צרה, חס ושלום, או סכנה,

מי שמזכיר את שמו רבי לוי ויצחק מברדיצ'ו,

סנגורם של ישראל, סגולה לישועה ולהצלה.

כי לימד כל ימיו זכות על עם ישראל.

אם מישהו היה מעליב יהודי,

היה אומר לו, אתה פוגע בתפילין של הקדוש ברוך הוא.

שמה כתוב בתפילין של הקדוש ברוך הוא?

ומי כעמך ישראל?

נו, אם עם ישראל הם כאלה חשובים אצל הקדוש ברוך הוא,

אז ראוי ללמד

עליהם זכות, בצדק תשפוט עמיתך.

מה שאנחנו צריכים לעשות, יהודים יקרים, זה ללמד זכות.

אבל מה הבעיה?

יש לנו מידות קצת קשות,

קצת קשות מפריעות לנו.

אנחנו קצת עצבנים, קצת עצבנים.

עצבים ממה נובעים?

מגאווה.

אדם עצבני הוא בעל גאווה.

למה? הוא לא יכול לסבול שלא התחשבו, לא ראו, לא הרגישו

שהוא בסביבה.

לא נתנו לו את הכבוד המתאים, הוא מתעצבן.

הוא לא יכול להבין שום דבר.

אם האנשים בסביבה לא הרגישו בו ובכבודו,

הוא נכנס ללחץ.

לא מזמן היה מקרה בשכונה ליד בני ברק,

יהודי כזה,

עצבני,

נהג משאית בטון, גר בבית פרטי,

ויש לו חניה פרטית.

אז תמיד כשהוא מגיע הביתה, לתמרן ולהכניס משאית לחניה זה לא כל כך קל.

אבל דא עקא,

שברוב המקרים כשהוא מגיע הביתה יש תמיד רכב

במדרכה הנגדית לכניסה, שמצמצם את אפשרויות התמרון.

ואז מה קורה? ידידנו העצבני מתחיל את ההצגה.

פי-פי-פי-פי.

כל השכנים מתעוררים.

והוא מברך את אלה שהכנו את המכונית,

כל מסכת ברכות.

ומדבר ומקטר ומתווכח, ואל תשאלו מה שקורה.

כשהוא מגיע אחרי הצהריים,

כל הילדים של השכונה מחכים שהוא יגיע.

למה ההצגה מתחילה? הוא כבר מהדרך.

פי-פי-פי-פי.

יום אחד הוא הגיע עצבני מאוד,

ולא רק שהייתה מכונית במדרכה נגדית,

מישהו העז להחנות את הרכב שלו בתוך החניה שלו.

לא פחות ולא יותר,

רכב חדש בתוך החניה שלו.

הוא צריך להיכנס סחוט אחרי יום עבודה.

אחד מפה ואחד בפנים, הוא אמר, זהו, עד כאן. עכשיו כולם ילמדו

מי אני.

לקח רוורס, הסתובב,

הרים, לחץ,

כל הבטון על המכונית החדשה.

יצק אותה, יציקה.

גמר, נרגע,

סגר, עכשיו כולם ידעו מי הוא.

הוא עולה הביתה,

איך שהוא עולה הביתה הוא רואה

הרבה אורחים.

מוחאים לו כפיים, מזל טוב, מזל טוב.

הוא אומר, מה מזל טוב? אני, אין לי יום הולדת.

אמרו, מה, לא ראית את המכונית החדשה?

קנו לו מכונית.

קנו לו מכונית, הוא יצק אותה.

עכשיו היא תישאר חדשה כל הזמן.

מה יצא לו מהכעס?

כעסו, זה שכרו.

כמה אנשים משברים דברים בחמתם, הורסים יחסים, קשרים, הכול

בשביל כעס?

ממה זה?

גבה.

גבה.

היי, יהודים יקרים, אם היינו לומדים מה שהתורה אומרת, לתת, לתת, לתת, החיים שלנו היו מאושרים לתת.

אהבה.

מה זה אהבה?

מעטים האנשים שיודעים מה זה אהבה.

פעם סיפר רבי לוי יצחק עם ברדיצ'ו, שהוא למד משני שיכורים, מה זה אהבה.

הוא שמע שיכור אחד שואל את חברו,

אתה אוהב אותי?

אמר לו, מת עליך.

אמר לו, איך אני אדע שאתה אוהב אותי?

אמר לו, מה, אתה לא מאמין לי?

אמר לו, לא.

אמר לו, תרצה הוכחה?

אמר לו, כן.

אמר לו,

אמר לו, זה עושים לילדים.

אתה אוהב אותי?

לא ידע מה לענות לו.

אמר לו, אתה יודע מה חסר לי?

רבי יצחק נפעם אמר,

עכשיו אני מבין מה זה אהבה.

מה חסר לשני אם אתה יודע,

אתה אוהב אותו.

אדם שמרגיש בחסרונו של חברו,

אוהב אותו.

אמא אוהבת את הילד הקטן, אוהבת.

היא יודעת מה חסר לו.

היא יודעת שהוא צריך עכשיו לאכול,

צריך עכשיו לשתות, צריך להלביש אותו, צריך לחסות אותו.

צריך עכשיו לקלח אותו, צריך, צריך, צריך.

היא קמה באמצע הלילה לראות שהשמיכה לא על הפנים,

שהוא מכוסה היטב.

היא עושה הכול, היא אוהבת את הילד,

היא יודעת מה חסר לו.

לפעמים יש לה הרגש אפילו משהו קרה עם הילד.

היא רצה, מה קרה?

היא מחוברת אליו, אין הפסקה.

מחוברת, היא אוהבת אותו. מה זה אוהבת?

היא יודעת את חסרונו, זו הראיה.

אישה אוהבת את בעלה כמו את הילד הקטן?

אני לא שומע.

אתם הגברים צריכים לדעת, לא?

בשעה

שתיים וחצי

קם הבעל,

אומר לאשתו שושי,

תעשי לי כוסטן.

אז מה היא אומרת לו? מה, התחרפנת?

שתיים וחצי בלילה, תמעיר אותי כוס תה,

תקום ומתעשה לשנינו.

אז הוא מתפלא.

הוא אומר לו, לפני חצי שעה את קמת לעשות לתינוק.

חלב נתת לו.

בן כמה הוא?

בן חודש הוא רק פה,

בשתיים קמת לתת לו חלב.

אני שלושים שנה מפרנס אותך.

חצי שעה אחריו אני קמת, לא יכולה לעשות לי תה.

למה?

את הבן היא אוהבת,

ואת עצמה היא גם אוהבת.

היא רוצה לישון.

מה פתאום שהיא תקום בשבילו?

זאת אומרת, אהבה זה השלמת החסר.

אני בטוח שיש פה כמה אנשים שרוצים ברכה לשלום בית.

מצחיק, יש אנשים מבקשים ברכות לשלום בית.

מה זה שלום בית?

מה, אם ייתנו ברכה אז אתה משנה את הראש של האישה ושל הבעל על המקום?

מה זה שלום בית?

שלום בית זה תלוי בך ובא.

אם תחליטו לוותר כל אחד לשני,

אז יהיה שלום בית. אם כל אחד יתעקש,

לא יעזור הברכה. איזה ברכה? אם אתה מתעקש,

מברכים אותך ואתה מתעקש, מה יעזור? לא יעזור.

עכשיו בואו אני אלמד אתכם דבר שלא לימדו אתכם לפני החתונה.

אם היו מלמדים אתכם לפני החתונה,

החיים שלכם, כמה שהם טובים, היו יותר טובים.

אצל החרדים מלמדים את זה.

מלמדים.

מלמדים את בני הזוג לפני שנישאים,

איך כל אחד צריך להתייחס לשני.

כל אחד מבני הזוג יש לו סיבה למה הוא יתחתן, נכון?

כל אחד רואה איך הוא יחיה טוב עם השני.

ומה הציפיות שלו מהשני, נכון?

אחרי שמתחתנים, כל אחד מחכה, מתי יושלמו ציפיותיו?

הוא יכול להמשיך לחכות,

כי הצד השני גם מחכה.

מתי יושלמו ציפיותיו?

שניהם מחכים.

אבל אם אחד מן הצדדים ינקוט יוזמה ויחליט לתת,

אז הצד השני גם ייתן.

הרי כל אחד מכם רוצה לקבל, נכון?

אבל גם כל אחד צריך גם לתת, לא רק לקבל.

הבעיה היא שמחכים קודם לקבל ואחר כך לתת.

אם היו עושים הפוך, קודם לתת,

תמיד היו מקבלים.

זה הסוד.

לתת, לתת, לתת.

אתם יודעים, מניסיון אני אומר לכם, נשים אין להן דרישות רבות.

אתם מסכימים או לא?

כי אתם לא מכירים את הנשים.

גם אישה שמבקשת הרבה דברים,

זה בגלל שבעצם היא מבקשת דבר קטן ופעוט שהיא לא מקבלת, והיא מפצה את עצמה בדברים הגדולים.

מה אישה צריכה, אתם יודעים?

תשומי.

אם ייתנו לאישה תשומת לב,

היא נהיית רבה.

זהו.

תשומת לב.

זה הסוד.

תשומת לב.

להעריך מה שהיא עושה,

לפרגן, להגיד תודה,

להתקשר,

לדעת, לשאול, זהו.

די,

שבעה.

אתה לא עושה את זה?

תקנה לי, קח אותי, בוא ניסע.

וכל מיני דברים מתחילים לבוא,

בשביל שיהיה קונטקט.

צריך לדבר, צריך לעשות משהו.

אם היית נותן תשומת לב, לא היית צריך לעשות סיבוב בכל העיר.

אבל איך היא תקשור אותך?

מתי יהיה לה זמן?

תשומת לב.

אין דרישות גדולות.

זה יפחית בהרבה בכל מקרה.

אבל יש בעיה, גם הנשים לא יודעות שהגברים רוצים קצת תשומי.

לא הרבה, אבל קצת.

קצת פרגון, קצת התחשבות.

קצת לדעת שהבעל עובד קשה,

ואחרי שהוא עבד קשה,

הוא לא צריך לשמוע את כל השפכטל של הילדים בראש, איך שהוא נכנס בדלת.

אפשר לחכות קצת.

יש כאלה שכבר מצלצלות מהדרך.

אל תשאל מה קרה.

חכה אתה תבוא, תראה מה יש פה.

הבן אדם כבר

חצי מסובב בכביש, לא יודע איך להגיע, אם כדאי להגיע בכלל.

צריך קצת טקטיקה, קצת.

תחשוב, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

תחשוב איך היית רוצה לקבל ידיעה לא טובה בדרך

או ידיעה משמחת.

ואם צריכים כבר להגיד לך משהו, איך היית רוצה שיגידו לך?

אותו דבר בדיוק, מה שאתה אוהב לעצמך, תדאג שיהיה לשני.

אם בן אדם יתחיל לחיות באופן כזה,

חייו ישתנו מן הקצה אל הקצה, ותראו, לא צריך שום השקעה.

בסך הכול לשנות פה את התפיסה,

חיים נפלאים. לא יאומן כי יסופר, חיים חדשים.

חיים חדשים.

ולפעמים צריך להיות וטרן. אתם יודעים, יש אנשים שעושים חסד,

חסד, חסד, חסד, חסד.

אבל יש אנשים שחושבים שאם הם נותנים הרבה צדקה ומעשי חסד וכל מיני דברים, אז הם באמת אנשי חסד.

זה לא ראייה.

יש הרבה שעושים את זה בגלל שהורגלו וחונכו כך.

יש הרבה אנשים שעושים את זה בגלל שזה נותן להם כבוד ומעמד,

כי אומרים זה, זה, זה, אתה יודע, זה נותן כל הזמן.

וחשוב להם להיות חשובים כאלה.

אבל מעטים שיש להם חסד אמיתי.

אתם יודעים מתי זה חסד אמיתי?

כשמאחורי איש החסד יש ותרנות בכל דבר.

אם אתה גם ותרן,

אתה בעל חסד אמיתי.

זה החסד.

אתה מוכן לוותר גם?

לתת?

בלהיות מוכן לוותר. בא מישהו אחר ורוצה לתת,

אל תהיה להוט אתה לתת,

תהיה ותר, תוותר.

הוא ייתן.

העיקר שהוא יקבל, מה זה משנה מי נתן?

אם אתה אוהב חסד, אז מה זה משנה אם אתה עושה או הוא עושה?

העיקר שהוא יקבל.

אם אתה דואג שאתה תעשה רק, והוא לא יעשה,

פירושו של דבר שאתה לא איש חסד.

יש לך מטרות אחרות.

ותרן,

אדם שמוותר,

איוב,

כל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך.

הייתה סגולה במטבע של איוב.

כל בן אדם שהיה נותן לו היום מטבע היה מתעשר.

למה?

איוב ותרן בממונו היה.

אז לא אמרו חכמים

שאיוב נתן צדקות, חצי מיליון דולר, שתי מיליון דולר. לא.

אתם יודעים מה הוא היה עושה?

מגיע לו עודף, כמה אגורות,

חצי שקל, חצי פרוטה.

מעגל.

מעגל לא עומד על המקע.

תמיד מעגל. מעגל תמיד

לטובת השני.

זהו.

ותרן בממונו.

עד כדי כך

שהכסף שלו, שהוא החזיק בכיס,

היה מבורך שאם נתן אותו למישהו, היה מתעשר.

והוא היה עשיר אדיר.

הנה, למדנו עוד משהו.

חסד עם ויתור,

מעלה גדולה.

אם בן אדם ילמד תורה,

הוא יקיים את המצוות כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה,

חוץ מהעולם הבא שהוא יקבל,

עולם הזה הוא יקבל בשפע,

באושר, ולא יחסר לו מאומה.

בריאות ושלום בין הבריות,

ומקובל ואהוב,

הכל יהיה נפלא.

מה שאל הנוכרי?

למדני את כל התורה עוד רגל אחת.

מה אמר לו? מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך. זה המפתח להיכנס לתורה. כולם שווים,

תשתדל כמה שיותר לתת, ללמד זכות, להיות ותרן,

ואתה תקבל מכל העולם כולו.

זה מה שאדם צריך.

אם אדם מתנהג בדרך זאת, אשריו ואשרי חלקו.

זאת הפתיחה.

למי שיש שאלה, בבקשה.

שאלה,

מה ההבדל בין,

ואהבת להערכה כמוך,

ומה ששנוא עליך לא תעשה לחברך.

ואהבת לרעך כמוך,

זו מצווה כבר בדרגה יותר גבוהה מאשר הגוי יכול להבין.

לכן אמר רבי עקיבא, ואהבת לרעך כמוך, זה כלל גדול בתורה.

אבל המפתח זה מה ששנוא עליך לא תעשה לה חברך.

ואהבת לרעך כמוך,

אומר הרמב״ן,

אי אפשר שבן אדם יאהב את חברו בדיוק כמותו.

אבל מה כן הכוונה, ואהבת לרעך כמוך, כמוך ממש?

בדרך כלל בני אדם,

נגיד,

הם רואים שיש לך הצלחה במשהו,

הם שמחים.

אבל אם יש לך עוד משהו,

לא כל כך שמחים.

בשני דברים אתה מוכשר ובאחד לא,

הם מעדיפים.

בכל מקרה, הם תמיד מעדיפים להיות במשהו יותר ממך.

אומר הרמב״ן, התורה מצווה, ואהבת לרעך כמוך.

קנית מרצדס,

תשמח שלחברך יש גם מרצדס.

הוא קנה מודל יותר,

תשמח כאילו זה שלך.

כל דבר שיש לחברך,

כאילו זה כמוך, כמו שלך.

ולא תהיה כמו בני אדם,

שתמיד רוצים במשהו להתרומם מעל חברם.

זה הכמוך שהתורה אומרת.

הבעיה היא שרוב בני האדם, יש להם צרות עין.

הם לא יכולים לסבול שגם לשני יש. אני לא מדבר שיש לשני,

גם לשני יש.

קח דוגמה,

אשה רוצה להגיע לחתונה.

היא הולכת ובוחרת לה איזו שמלה מיוחדת

שבטוח לא יהיה לה אף אחד.

אז היא עושה הרבה חיפושים והיא מצאה משהו בטוח.

היא מגיעה לאולם איך שהיא עולה לפניה, עולה אחת בדיוק עם אותה שמלה.

אתה יודע מה קורה?

היא אומרת לבעל, כואבת לי הבטן, בוא נחזור.

בוא, בוא, בוא, לא, לא, לא, לא. היא אומרת, מה קרה? היית בריאה, הכול בסדר.

לא, לא, לא, לא, לא, לא. חייבת הביתה.

מה קרה?

יש לה אותה שמלה.

הלך הערב.

היא לא מוכנה להתחלק

בערב הזה.

אותו דבר.

נשים לא הולכות לחתונה עם שמלה לבנה.

למה?

הם יגנבו את ההצגה לקלה.

קשה לאנשים

שלשני גם יש.

קשה.

קשה. תשמע מה רוב האנשים מדברים. ראית?

קנה אוטו.

וואלכ, אני אומר לך,

זה יודע להסתדר, זה...

ראית?

ראית מה היא עשתה?

ראית מה? נסעו? חזרו?

עוד לא חזרו?

כבר נסעו?

מה הולך פה?

מה אכפת לך, על עשבונך?

מה אכפת לך?

את רוצה? תסעי בה, אל תחזרי.

מה אכפת לך, מה היא עושה?

לא, כואב להם.

רוב השיחות זה על אחרים, מה הם עושים?

למה? עין צרה.

התורה אומרת, לא.

ואהבת לרעך כמוך.

פירושו של דבר,

אתה צריך לשמוח בשמחת חברך כאילו זה אתה.

הבנת עכשיו, יוני?

כן. שאלה נוספת.

אם ראה רב גדול,

ופשוט זה לא תורות עין, זה דבר חיובי.

הוא גם רוצה להיות רב גדול.

זה טוב. זה נקרא צרות עין? לא. זה קנאת סופרים תרבה חוכמה.

תראה, כל המידות שיש באדם

הן לא רעות ולא טובות.

תלוי לאן לוקחים אותן.

דוגמה, קנאה, כולנו יודעים שזה שלילי.

אבל חכמים משבחים קנאה שנקראת קנאת סופרים תרבה חוכמה.

זה נקרא קנאה חיובית.

קנאה חיובית פירושו של דבר שהאדם רוצה ברוחניות להתעלות,

זו שאיפה, זה דבר טוב.

אז הוא אומר, אם פלוני יכול להגיע לרמה זו,

גם אני, מתאמץ, אוכל להגיע לרמה זו.

אבל אם בן אדם מקנא למה יש לשני,

והוא מתכוון בקנאה שלא יהיה לשני,

שלא יהיה לשני,

זה בעיה.

אתן לך דוגמה.

אחד עומד על המדרכה,

כן?

בא השני ועולה, עומד לידו.

הוא קינא בו למה הוא עומד על המדרכה,

הלך ועמד לידו.

אתה מבין?

יש אחד, לא,

שניהם עומדים על המדרכה, הוא אומר לשני, רד.

רד.

למה רד? שהוא יישאר גבוה מעליו.

יש הבדל.

אתה שואף, זה טוב.

שנאה, זה גרוע. כולנו יודעים ששנאה זה דבר גרוע.

אבל שנאת הרע,

זה דבר חיובי.

אם לא נשנא את הרע, העולם יהיה מופקר.

גאווה זה דבר שלילי מאוד.

הכי שלילי. רוב המחלות והצרות של בני אדם

זה גאווה.

תראה עכשיו, בוש רצה לצאת ממלחמה בעיראק,

פוטין עשה פרצוף,

הצרפתי עשה פרצוף, נהיו ברוגז.

אתה מבין? וזה המנהיגים של העולם.

טיפה גאווה.

לא הלך בדיוק לפי זה.

ככה זה, העולם עומד על זה, על מידות של בני אדם.

אבל גאווה זה גם דבר חיובי.

איך גאווה זה דבר חיובי?

ויגבה ליבו בדרכי ה'.

אדם

צריך טיפה גאווה כשהוא הולך בדרכי ה'.

אתה יודע, יש חיילים,

כשהם נמצאים ביחידות מובחרות, יש להם גאוות יחידה.

כשאתה שומר תורה ומצוות ואתה עושה את רצון הבורא,

מותר לך שיהיה לך קצת גאווה שאתה מחילו של הקדוש ברוך הוא,

ויגבה ליבו בדרכי ה'.

אבל סתם גאווה היא שלילית.

במה אתה מתגאה?

יש לך חוכמה?

זה לא אתה פיתחת, זה קיבלת מוכן.

אתה אדם נאה?

זה לא אתה עשית, זה נתנו לך ככה מן השמיים.

אתה גבוה?

זה לא אתה עשית, מן השמיים קבעו,

שזה מה שיהיה לך ב-DNA.

כל מה שיש לך בעצם לא שלך.

אל יתהלל חכם בחוכמתו,

אל יתהלל גיבור בגבורתו,

אל יתהלל עשיר בעושרו,

כי אם בזאת יתהלל המתהלל, השכל וידוע אותי.

או,

אם אתה מכיר את הבורא ועושה את רצונו, יש לך במה להתהלל.

אבל סתם ככה לא.

אפיקורסות זה דבר שלילי,

שלא להאמין שיש בורא לעולם זה אפיקורסות, זה שלילי.

אבל להיות אפיקורוס

כנגד הדעות הכוזבות זה מעולה,

שלא להאמין בפסלים ואלילים זה מעולה.

אז הנה,

יש לך את זה לכאן ולכאן.

ככה כל המידות כולן.

אם אתה מתקנא קנאת סופרים ברב חשוב,

או בתלמיד חכם,

או באדם שקדן שיושב ולומד תורה,

אשריך ואשריך אל ככה,

ותתפלל שזיינים פירות.

זהו, עוד שאלה, או תהיה בריא. תודה רבה. עוד שאלה, בבקשה, למי יש?

עכשיו, איך אני יכול לדעת שכל מה שמתחבבים זה לא עוד איזה שואו שסתם ככה באת לעשות בו, או שבאת לחזק אותה?

שמעתם את השאלה?

בסדר, הוא אמר שהוא בא הערב להתחזק,

אבל אחרי מה שהוא שמע על מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך, הוא פוחד לשאול שאלות, שאני לא אגיד לו, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך,

ואל תתגאה, ולא כלום.

ומאיפה הוא יודע שאולי כל זה זה לא איזה שואו,

והוא לא יודע אם בסוף להתחזק או לא להתחזק,

כן? פחות או יותר?

ובכן זה שואו, אין מה לעשות, אתה רואה, יש מנורות, יש מסכים, יש זה, זה שואו, מה לעשות. יש קליפים?

יש קליפים, יש ג'ינגלים, הכל יש. ליקופטרים, בלאגנים.

ליקופטרים מהבוקר עד הערב, חביבי טסים ימינה ושמאלה, ועכשיו לארצות הברית,

ולימוזינות, ואל תשאל מה עושים.

אבל לא מהכסף של משלם המיסים.

גם הגעתי לפה עם מרצדס, לא שלי.

אנחנו באנו פה בקטע של רצינות, ולא לשמוע סטנדאפ. טוב, בסדר, אבל אתה יודע, קצת להעביר חומר כבד,

צריך להשחיל אותו עם משאית, עם בטון ומשהו ככה.

אתה מבין?

בכל אופן, אני אסביר לך, יהודי יקר,

אני חושש שיש לך קצת שרות עין על מה שראית בקליפים עם המסוקים.

אתה רואה?

בגלל זה אמרתי לוירושי, תתקין אותו.

הבנת, כי קשה מאוד, אתה מבין. נגזמתי תרופה למכה.

הבנתי.

אבל לא משנה, מכת בו.

עכשיו,

אתה צריך להבין דבר אחד,

לכל, לא, שנייה, אתה רוצה לזכות למחיאות כפיים. זכית למחיאות כפיים בגלל בדיחות יפות שאתה אומר.

בסדר? אבל תגיד דברים יותר רציניים, עזוב אותך מבדיחות. אני אגיד לך משהו רציני, אני אקיים עכשיו מצוות ואהבת לרעך כמוך.

אבקש מהקהל למחוא לו כפיים גם.

גם מחיאות הכפיים האלה היו בשבילי, אם אתה לא יודע.

עכשיו,

בכל מקרה,

אני רוצה להגיד לך דבר אחד. מה שאני אמרתי,

בין אם זה נעשה בדרך כזו או אחרת,

זה מה שהתורה אומרת.

רק אני משתדל להעביר את זה, אתה מבין,

בשפה כזאת, כל אחת שתתקלט אצל האנשים,

ואתה אם תרצה תיקח, ואם תרצה לא תיקח.

אני למדתי פעם אנגלית,

אז בשביל שאני אקלוט,

אני חושב שגם אתם למדתם אותו דבר. אמרו לנו, A, B, C, D, E, F, G, H, I, J, K, L, M, N, O, P. למה צריך לעשות ככה A, B, C, D? אפשר היה להגיד A,

B,

C,

D, A, F. כן, אבל אחרי, ב, ב, ב, ב, כולם היו בורחים.

אז מנגנים, עושים, מעבירים את זה ככה, בכיף.

תראה, אחרי נסיעה שאני מגיע לפה, אתה מבין, זה לא פשוט.

צריך להישאר ערני ומרוכז, אם אני לא אצחק את עצמי,

איך אני אחזיק מעמד?

אבל תכלס,

בצדק תשפוט עמיתך,

אם היית מבין את השיעור, אז היית מבין שיש שיקולים לכל דבר וכל מעשה.

ואם אנחנו מבינים מה הגנאי שיש בגאווה, היית צריך להבין שמאחורי כל דבר יש חשבון,

והוא נעשה למטרה של תועלת ולא לנזק, כי אף אחד לא מנסה להזעיק את עצמו במו ידיו.

אבל לא שאלת על זה, אז לא תקבל תשובה על זה. בכל מקרה, אם באת להתחזק,

אני אשמח לשמוע איזו שאלה שעדיין מטרידה אותך ביהדות או משהו,

כדי שאוכל להשיב לך, ולך אני מבטיח בלי בדיחות.

זה לא,

דברים מהדברים שאתה אמרת הם ברורים והם הגיוניים, ואחרי הכול, כל התורה שלנו עומדת אחרי היגיון.

אם היא לא היית עומדת אחרי היגיון, אז את אומרת, לא היה לנו שום דבר להתבסס עליו.

כל הדברים נכונים.

ברור שאדם שהוא כועס,

אז הוא ישלם על שכרו בכעסו. ברור שאדם, אם הוא שונא,

משהו, אז הוא לא רוצה שיעשו לו את זה אותו דבר.

הדברים הגיוניים, אני מבין את הדברים האלה, אבל זה... אתה יכול לקיים אבל? בוודאי.

בוודאי שאפשר לקיים. אני אקיים אותם יום-יום.

כל יום אתם קיים. בוודאי, יום-יום. אני לא חייב לשים כיפה על הראש. אני אמרתי שאתה חייב, ודאי שלא.

אז לפי מה שאתה... אני חיפשתי דברים קצת יותר רוחניים, ולא דברים הגיוניים. יש הבדל בין היגיון... מה זה רוחני? שאני אבין, אולי אני אצליח להגיע לזה.

לא יודע, לקיים מצוות, דברים שהם לדוגמה לא נראים לי. לקיים מצוות... מה, מה למשל? מה? כמו לשמור שבת, למשל? לא נראה לך. לא נראה לי. לא הגיוני, אה? לנוח פעם בשבוע לא הגיוני. מאוד לא. לא הגיוני.

לעזור לזקן לחצות מדרכה זה נראה לי הגיוני. זה הבנתי כבר. לא לכעוס על השכן זה נראה לי הגיוני. הבנתי.

לכבד אותך כאדם זה נראה לי הגיוני. גם טוב.

לחייל שבת, אני מצטער, זה לא נראה לי הגיוני. יש בורא לעולם? זה רוחני, ואני רוצה שפה... יש בורא לעולם?

בוודאי שיש בורא לעולם. רגע, ואם הבורא לעולם נתן תורה ואמר לשמור שבת, זה לא הגיוני?

אני לא יכול לענות לך על השאלה הזאת.

ברור שלא. אם היית יודע את התשובה, היית שומר שבת. בוודאי. אבל אני שואל אותך שאלה. בורא לעולם יש? אמרת כן.

אני רוצה להאמין שיש. רגע, עכשיו אתה רק רוצה להאמין שיש.

בסופו של דבר, לאן שאני אגיע,

אתה גם תגיע וגם כל הנוכחים פה יגיעו מבחינה מסוימת. נכון, אבל השאלה בהמשך. ושום בורר עולם לא יציל אותנו מזה. ועוד 100 שנה או עוד 80 שנה שום בורר עולם לא יציל פה אף אחד מאיזשהו חיי נצח או דברים כאלה. בוא בתוק, אני אגיד לך, בסוף הערב כולם ילכו מפה,

כולם יצאו רק בפתחים שקיימים פה באולם,

אבל כל אחד ילך למקום אחר. יש אחד ילך לבניין ארבע קומות, קומה רביעית בלי מעלית,

ויש אחד ייכנס לווילה, אתה מבין, עם האוטו היפה והמפואר,

שלו.

כל אחד הולך, תלוי לאן מגיעים בסוף.

לא השאלה איך יוצאים,

כולם יוצאים, לאן מגיעים.

השאלה לאן תגיע.

אז שאלה לאן נגיע? כן. אלוהים גדולים.

פתאום אתה סומך עליו, אה?

יפה.

חיזקת אותי.

אוקיי.

קצר וקולע זה נקרא, קטע מומחה.

כן.

מי עוד? הנה פה, בחורצ'יק.

אמרת את כל הדברים האלה על התורה וזה.

איך תוכיח לנו שהתורה נכונה בכלל?

שאלוהים כתב אותה.

זה מה שחסר לך?

כן. הבנתי.

אתה יודע שהיה מעמד הר סיני?

זה מה שכתוב.

אני רוצה להאמין בזה, אני לא יודעה איך.

הבנתי. אתה למדת היסטוריה? כן. זה כתוב?

כתוב בתורה. לא, היסטוריה סתם בבית ספר למדת?

כן. זה כתוב? כן.

אתה מאמין לזה? כן. למה לזה כן ולשלנו לא?

למה? כי גלילאו גלילאי לא מחייב אותך כלום, והתורה שלנו מחייבת אותך קצת?

כי התורה שלנו נשמעת דמיונית כזאת. דמיונית?

כן, כאלה דברים. אז אני נראה לך עב״ם.

היהודי מקומה עליונה אמר שהתורה מציאותית והגיונית.

אתה אומר דמיונית.

ושניכם גרים באותה עיר.

ממש עיר למעלות.

תגיד לי,

מה דמיוני בתורה? כל החוקים האלה. שבת. למה צריך לשמור? גם אתה עם שבת תקוע.

כל העולם. מה יש לשבת?

תראה, היחידים בעולם ששמרו שבת זה היה העם היהודי.

העולם צחק עליהם ואמר שמאבדים 17% מפריון העבודה,

כי אם מפסיקים שביעית זה מה שמפסידים.

אבל לקח הרבה אלפי שנים לעולם להבין שהיהודים צודקים וחייבים מנוחה.

ומה עשו?

הם לקחו את יום ראשון ואלה לקחו את יום שישי,

והאמריקאים עכשיו הוסיפו weekend.

לא מספיק להם רק יום ראשון.

ויש כאלה חמשוש.

חמישי, שישי, שבת ראשון.

אתה מבין?

אז מה, זה הגיוני מה שהם לקחו על עצמם? לעשות הפסקה?

זה הגיוני או לא?

זה הגיוני.

למה שלהם הגיוני, שלנו לא?

לא, שלנו זה. שלנו כבר הגיוני.

ברוך השם, אני רואה, קולטים פה מהר.

מה הבעיה בלנוח?

מה הבעיה? אומרים לך, תשבות מכל מלאכה.

יום אחד נקה את הראש,

לא עושים מלאכות,

שום דבר, מתרכזים ברוחניות,

בלימוד התורה, בשירים, באכילה.

כל השבוע אתה לא חייב לאכול. אתה רוצה לצום כל השבוע, התורה לא מחייבת אותך לאכול.

גם לא לשתות.

שבת,

התורה אומרת, אתה צריך להתענג,

אתה צריך לאכול, לאכול טוב, אתה צריך לנוח.

לא טוב?

באה התורה ואומרת לך,

תאר לך שבן אדם,

אומרים לו, תשמע, אתה רוצה לעבוד פה במפעל?

במפעל?

פה עובדים חמישה ימים.

יום ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי. אבל אתה לא יכול להתקבל לעבודה רק בתנאי שאתה תקבל עליך אחד מן הימים לנוח ולא לבוא לעבודה.

תסכים לעבוד במפעל כזה או לא?

כן. למה כן?

יהיה ליום לנוח.

יהיה לך יום לנוח.

אתה שומע?

אם יודיעו פה במעלות שיש אנשים נותנים עבודה חמישה ימים,

ויש כאלה נותנים ארבעה ימים ומשלמים אותו דבר, לאן ילכו אנשים?

ארבעה ימים.

אומר הקדוש ברוך הוא, אצלי תנוח יום אחד ואברך לך את כל הימים מהיום האחד.

לקראת שבת לכו ונלכה, כי היא מקור הברכה.

ויברך השם את יום השביעי ויקדש אותו,

כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלוקים לעשות.

אתה שומע?

הוא אומר, בשכר המנוחה שלך אני אברך לך את כל ששת ימי המעשה.

איפה ראית מעביד כזה?

עכשיו זה הגיוני או דמיוני?

הגיוני. הגיוני? יפה.

מה עוד דמיוני בתורה?

למה אני צריך להאמין בו? אה, למה אתה צריך להאמין בה?

שאלה יפה.

אני אשאל את השוטר שיעצור אותי פעם הבאה,

כן,

אני מבין שאתה מלא את תפקידך ואתה מקבל משכורת ואתה צריך לפרנס את אשתך ואת הילדים, אבל תסביר לי, למה אני צריך להאמין בחוק שלך?

השאלה לגיטימית או לא?

לא.

ולמה שלי כן?

למה על התורה אתה שואל?

למה אני צריך להאמין?

מי כתב את החוקים פה היום במדינה? מי כתב?

אתה יודע מי?

לא.

ואתה מקיים.

ואתה מבין שיש להם זכות לעצור אותך במידה ולא תקיים, נכון?

ואתה לא יודע אפילו מי.

ואתה אפילו

לא יודע אם אתה מאמין או לא מאמין.

אתה גם לא יודע אם עובדים עליך כשאומרים לך שעברת עבירה.

ואתה מבין שחייבים לקיים, נכון?

נכון או לא?

שמעת על העות'מאנים?

שמעת?

לא שמעת אפילו.

רוב החוקים שלנו פה בישראל זה של אין,

ואתה מקיים.

בחוקי התורה, 3,300 שנה,

לא רק שאנחנו שומרים עליהם מאז שקיבלנו אותם

במעמד הר סיני בגילוי אלוקי לעיני מיליונים,

אלא שהעתיקו אותם גם הנוצרים והמוסלמים,

ואימצו אותם

כיסוד והבסיס

של התורות שלהם.

אז מה פירוש למה אתה צריך להאמין?

אין משהו אחר אלוקי.

כל השאר זה המצאה של בני אדם, שכל פעם מחליפים,

מוחקים, משנים, מתקנים וכו'.

אז דבר שהוא ללא שינוי,

דבר שהוא יציב וקיים,

לשריר,

הוא יותר חזק מדבר שהוא בר שינוי כל הזמן, נכון?

ומה צריך להאמין? בדבר שלא משתנה, שהוא כל הזמן קיים.

לעומת כל שאר החוקים שהם אצל בני אדם,

יש רוב או אין רוב, מורידים ומעלים.

נו, זה הגיוני עכשיו או דמיוני?

הגיוני. מה נשאר לך עוד דמיוני?

כלום.

אפשר להציע לך משהו הגיוני?

כן?

יש פה מצווה אחת לתורה, קוראים לה ציצית.

אחת מהמצוות ההגיוניות שיש בתורה.

אתה רוצה לזכות לקיים אותה?

כן. בוא מותיק, בוא.

תודה רבה.

ברוך אתה, תודה רבה. שחיינו וקיימנו.

ברוך. ברוך אתה, נראה אלינו מוכר העם שחיינו וקיימנו, וקיימנו וגם הגיינו את הזמן הזה. אמן.

יש דבר אחד ברור שהוא דמיוני.

אם לפני חמש דקות היו שואלים אם הבחורצ'יק הזה יעלה לפה לשים ציצית,

דמיוני לחלוטין.

אבל כנראה שאין יותר הגיוני מהתורה שלנו.

כן, בבקשה.

שלום.

השאלה שרציתי לשאול

זה שאלה,

אם התורה שלנו היא התורה הנכונה,

למה אנחנו המיעוט?

למה העם יהודי הוא המיעוט?

לעומת הנצרות ולעומת האסלאם והבודהיסטים וכל ה...

שאלה טובה.

אשאל אותך שאלה.

מה יש יותר, זהב או חול?

חול.

מה יותר יקר?

זהב.

מה יש יותר, המון או חכמים?

המון. מי יותר חכם?

המיעוט או הרוב? אין ספק שהמיעוט, אבל...

מה יותר סגולה? מה שיותר או משפחות?

משפחות.

בהיתם לסגולה מכל העמים.

אנחנו המיעוט, הסגולה.

בצבא יש הרבה חיילים, נכון?

מי השפיץ?

היחידות הנבחרות. כמה הם?

מיעוט.

יש הרבה אזרחים, נכון? מי הראש?

ראש הממשלה. כמה הוא רוב או מיעוט?

מיעוט.

ככה זה הולך מתוק.

רוב

והמון

זה בדרך כלל הדברים המצויים בשפע שאין בהם ערך רב.

סוף קלטת מספר 326. ההמשך בקלטת מספר 327. תבדוק את ההורים שלך חלק ב'.