מדוע מלמדין לעובר את כל התורה כולה ומשכחין ממנו?
- - - לא מוגה! - - -
באמת אין האדם נתייאש כלל, ובאמת מצד מצב האדם כשלעצמו צריך להיות הכל ברור לו
שהרי נשמתו חלק אלוה ממעל
וכן היה בעודו עובר במעי אמו
וכמו שאמרו חכמינו זכרונם לברכה במסכת נידה ל'
אין לך ימים שהאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים שהוא במעי אמו
אוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה
ומלמדים אותו כל התורה כולה צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו
כל צרחיו מוכנים לפניו ולא טורח כלשהו
ואף אינו צריך לטרחה של אכילה ושתייה אלא ניזון על ידי אמו
וכן יודע כל התורה כולה ואף זה בלא עמל אלא מלמדין אותו
צופה ומביט מסוף העולם
שכל משתרי הבריאה גלויים לפניו
ולכאורה קשה מה טעם זכה העובר לכל זה
והרי עדיין לא עשה שום מעשה טוב, ומבואר מזה שזהו מצבו הטבעי של האדם,
שכיוון שנשמתו חלק אלוה ממעל,
מן הדין הוא שיהיה הכל לפניו,
ידע את כל התורה, ולא יהיה עליו שום טורח כלשהו.
ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה שבשעת לידתו במלאך וסותרו על פיו,
הוא משכר את כל התורה כולה.
וטעם הדבר הוא כאמור שצריך האדם להגיע לכל מעצמו,
ואף מצד בריאתו יש לו לידע
כל התורה, משכחין ממנו במיוחד כדי שיגיע לידיעת התורה על ידי יגיעתו ועמלו.
ומפה אנו למדים שלפני שאדם יוצא לאוויר העולם, בא מלאך וסותר על פיו ומשכח ממנו התורה שלמד,
וזאת למה?
כדי שהאדם יטרח בעצמו לדעת את כל התורה,
וכל זה על ידי עמל וטרחה,
ואפילו הדרך תהיה עליו קשה,
ואפילו כשהוא ינסה ללמוד משניות והם ישתכחו ממנו.
אין לו להתייעש אלא לחזור וללמוד, לחזור וללמוד.