לתת לתת ובמתינותא (קלטת טייפ מס' 320)

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אני, יש לי בעיה עם סיגריות.

התחזקתי לפני, חודשיים אחרי איזה נס שקרה לי.

ויש לי בעיה, אני נכשלתי בשבת ראשונה שניסיתי בגלל הסיגריות.

הייתי אצל חכם אסלן,

סיפרתי לו את המקרה.

הוא נתן לי קלטת בברכה.

ואני מעשן יותר עכשיו.

אז קודם כל תחזיר לו את הקלטת.

זה לא כל כך מצחיק.

אבל אתה צחקת ראשון.

שמה, מה הן סיגריות? שמה זה גחנים?

זה לא סיגריות. יותר טוב.

לא, אי אפשר להדליק כלום, אתה נדלג.

אני לא יודע מה לעשות לגבי החינוך, כי פעם היינו אומרים אני חוזר בתשע, היום אני אומר אני חוזר בתאריך.

פעם היינו חוזרים.

זה עוד טוב, אומרים אני חוזר.

יש כאלה גם לא חוזרים. אמרת ללמד זכות על ישראל, אז אני מעריך.

בתקופה האחרונה אתה מתחזק? כן, בתקופה האחרונה אני מתחזק, רק שבדוקתי, כאילו, נשארת באותה דרגה, אז אני צריך לשלום בית, מה שנקרא.

במתינותה.

במתינותה. כן, לצערי הרב. זו הגדרה שלי, כן, אתה יודע.

במתינותה. במתינותה.

עכשיו תגיד לי משהו,

ואיפה אתם עומדים כרגע?

מבעיית לותר.

אז במתותה מנייכו כדאי שתחזרו בתשובייכו.

קלטת מספר 320. לתת, לתת ובמתינותה.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הגמרא מספרת,

נוכרי מגיע אצל הלל ואומר לו,

למדני את כל התורה על רגל אחת.

בקשה פשוטה, לא?

מאוד רצינית,

בכבדת משקל.

למדני את כל התורה,

על רגל אחת.

אחד רוצה להיות עורך דין,

בא לשופט,

אומר לו, למדני דיני המשפט

על רגל אחת.

עוד חמש דקות, אני רוצה תעודה.

צ'יק צ'יק.

הלל לא דוחף אותו כמו שדחפו שמאי.

הלל היה ענו.

אמר לו,

מה דשנאי עלך לחברך לא תעבד.

מה ששנאי עליך

אל תעשה לחברך.

זוהי כל התורה כולה,

ואידך

פירושה זיל גמור.

אמר לו, מה ששנאי עליך לא תעשה לחבר שלך.

זוהי כל התורה כולה.

בשאר פירוש לך תלמד.

אז הוא לא ענה לו תשובה שלמה בפירוש.

הוא לא סגר לו את המעגל,

אבל הוא השאיר לו עוד משהו ללמוד. אמר לו, אבל יש עוד משהו, תלך תלמד.

אבל מה שאני אומר לך כרגע, זוהי כל התורה כולה.

הלל הזקן היה ענו מאוד,

אבל גם מי שענו, אסור לו לשקר.

אסור לו להונות,

להשלות.

אז אם הוא נתן לו תשובה,

זאת התשובה לשאלה.

נשאלת השאלה, מה הוא אמר לו?

מה ששנאי עליך לחברך,

לא תעשה?

כל ההורים הנורמלי מלמדים את הילדים הקטנים

שלא לעשות דברים שאתה לא היית רוצה שיעשו לך.

ולא עוד,

לא צריך ללכת בשביל זה להלל הזקן.

וגם הוא אומר לו, זוהי כל התורה כולה.

אז בשביל מה צריך תורה? תגיד משפט ונגמור את הסיפור.

אבל הוא לא אמר שפה זה נגמר.

הוא אמר, והשאר, פירוש, לך ותלמד.

אז מה הוא אמר לו בעצם?

מה הוא אמר לו?

בגמרא לא כתוב

שהגוי הזה התעקש ואמר, לא ענית לי לשאלה.

ככה זה נגמר? זהו שלום.

אפשר להסביר שבעצם הילל הזקן

נתן לאותו גוי מפתח שאיתו אפשר לקיים את כל התורה כולה.

מפתח.

הוא רצה ללמוד את כל התורה כולה

על רגל אחת.

והוא נתן לו מפתח.

אתם יודעים, בכל אדם יש נטיות

שהן ביסוד הנפש שלו,

טבעיות,

נולד איתן.

אחת מהן

היא האנוכיות,

מה שנקרא באנגלית סלפיש,

או בלשון חכמים,

כוח הנטילה לקחת,

אגואיזין, דואג לעצמו תמיד, חושב על עצמו,

הכול סביב עצמו.

כל דבר הוא מביט עליו, מה יוצא לי מזה.

אם לא יוצא לו, אז זה גם לא מעניין אותו.

הוא לא מסתכל על דברים בצורה אובייקטיבית,

מה התועלת

או מה הנזק שבדבר.

הוא תמיד מסתכל מנקודת מבטו.

יש לי מזה נפקותא, יוצא לי מזה משהו או לא.

אדם כזה רוצה שכל הסובב יהיה מחובר אליו,

מכיר בערכו, נותן לו,

מעריך אותו,

הוא דואג לצומי כל הזמן,

הוא רוצה להיות במרכז העניינים.

יש לו את כוח הנטילה.

גם תינוק,

כבר כשהוא נולד, מבחינים בכוח הזה.

קודם כול, בעצם לידתו,

התינוקות נולדים עם ידיים קפוצות.

החכמים אומרים מדוע.

הוא בא לקחת את כל העולם כולו.

כשהוא נפטר,

הידיים פשוטות.

לא לקח שום דבר.

אבל מרגע שהוא גודל,

כל דבר, הוא אומר, זה שלי.

דתה לי, דתה לי, דתה לי, דתה לי.

כל הזמן.

כל צעצוע, כל כיסא, כל דבר. אני יושב פה, אני זה. אני תפסתי, אני ראשון.

אני, אני, אני, אני, ואין עוד מבלעדיי.

זו נטייה טבעית

ביסוד נפשו של כל אדם מאיתנו.

יש כוח שני, קוראים לו כוח הנתינה.

לתת.

שיסוד הדברים זה חסד.

אדם

שמסתכל על הדברים לא מנקודת מבט אנוכית,

אלא אובייקטיבית.

הוא מסתכל בכל דבר אם יש בו תועלת

או נזק.

הוא מסתכל.

הוא רוצה תמיד לעזור לסביבה,

לחברה,

ולא רק לחוג מצומצם כמו בעל הנטילה.

כי בעל כוח הנטילה

גם הוא יש לו קצת נתינה.

אבל למי הוא נותן?

לחוג מצומצם שלו, משפחתו,

קצת

ידידים ורעים.

אבל כמובן שהחשבון הוא שיוצא לו משהו מזה.

אם לא יוצא לו משהו מזה, אז הוא לא משקיע.

אבל בעל כוח הנתינה,

אין את החשבון האנוכי.

הוא דואג כל הזמן לסביבה, הוא רוצה למלא את חסרונה,

הוא רוצה עד כמה שיותר לתת ולתת ולתת.

ממש כמו הבחינה של הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא רק נותן,

לא מקבל.

אינו זקוק לנו, הוא היה לפנינו, הוא יהיה אחרינו.

אנחנו לא מוסיפים ולא גורעים מאומה.

עולם, חסד ייבנה.

כשבנה הקדוש ברוך הוא את עולמו, חסד גמור.

לא היה אף אחד שהוא היה חייב לו משהו שהוא נתן לו בשביל זה את העולם.

חסד גמור, חסד הכי נקי.

אדם שיש לו כוח הנתינה,

כמה שיותר, בדרגה יותר גבוהה,

הוא מתדמה לקונו,

הקדוש ברוך הוא.

והקדוש ברוך הוא מצווינו בתורה, והלכת בדרכיו.

מהו רחום?

אף אתה יהיה רחום.

מהו חנון?

אף אתה יהיה חנון.

מהו גומל חסדים?

אף אתה יהיה גומל חסדים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו

נפעל כל הזמן ונשתדל

להיות עם כוח נתינה רב על הנטילה.

פירושו של דבר,

צריך שבאדם תהיה קצת אנוכיות,

אם לא אדם יפקיר את חייו לחלוטין,

ואת זה הקדוש ברוך הוא לא רוצה.

אלא מה?

גם מה שהוא נוטל,

זה יהיה בשביל להיטיב לכולם.

הוא צריך בריאות, הוא צריך פרנסה, הוא צריך

כבוד עצמי, הוא צריך דברים כדי שיוכל איתם לתרום לחברה,

לסביבה, לעולם.

אבל זה בא מכוח הנתינה.

אבל לצערנו הרב, רוב העולם,

מה ששולט אצלם

זה כוח הנטילה,

וכוח הנתינה זה גטו קטן בתוך זה,

שהוא גם כן מושפע ממה יוצא לי,

וזה רוב בני אדם.

מה אמר לו הלל לאותו גוי?

מה דשניא עלך לחברך לא תעבד.

תתחיל עם זה.

אם תתחיל

עם הדבר הזה,

שמה ששנוא עליך

לא תעשה לחברך,

פרסום של דבר שאתה לא רואה בו כבר אובייקט

בשביל לקחת ממנו.

אם אתה בעל כוח הנטילה,

אתה מסתכל עליו כשווה מול שווה.

אז אתה כבר במצב טוב.

לא חושב עליו רק איך

חולבים אותו.

וגם לא מזיקים לשני.

דואגים

שאנחנו נהיה שווים.

אי אפשר כבר היה להגיד לאותו נוכרי את מה שהתורה ציוותה אותנו.

אותנו התורה ציוותה יותר מזה.

התורה אמרה, ואהבת לרעך כמוך,

כמוך בדיוק.

התורה מצווה אותנו במצוות עשה,

בקום עשה,

לאהוב את השני כמוך.

מה זה אהבה?

אנשים לא יודעים מה זה אהבה.

רבי יצחק הלוי מברדיצ'וב,

זכר צדיק לברכה,

סנגורן של ישראל,

שתמיד לימד סנגוריה על ישראל,

הוא אמר שהוא למד מה זה פירוש המילה אהבה,

משמעות המילה אהבה משני שיכורים.

פעם הוא שמע שיכור אחד אומר לחברו,

אתה אוהב אותי?

אמר לו, מת עליך.

אמר לו, איך אני אדע שאתה אוהב אותי?

אמר לו,

איך אני אדע שאתה אוהב אותי?

אמר לו, אני אוהב אותך, מה אתה לא מאמין לי?

אמר לו,

אתה יודע מה חסר לי?

לא רק השיכור השני נדהם,

גם רבי יצחק הלוי מברדיצ'וב נדהם. הוא הבין

מה זה אהבה.

אם אתה יודע מה חסר לשני,

זה הפירוש של אהבה.

לדעת מה חסר לשני.

אמא

אוהבת את הילד שלה.

איך אנחנו יודעים? היא יודעת מה חסר לו.

היא דואגת לו לאוכל, לשתייה, לכסותו, להלבישו,

הכול. הוא לא מדבר, הוא רק נולד.

היא קמה באמצע הלילה, אולי ירדה ממנו השמיכה,

אולי פה, אולי שם, אולי הוא הולך לחנק.

היא כל הזמן, שלא יחסר, שיהיה שלם בגופו, שיהיה.

לכל היא דואגת,

זו האהבה.

היא גם אוהבת את בעלה,

אבל לא כמו את הבן שלה.

כי בעלה, אם יגיד לה בשלוש בלילה,

תעשי לי כוס תה,

אז היא תגיד לו, מה קרה לך, התחרפנת?

בשעה שלוש אתה קם לי?

למה? אבל

התינוק שלנו עשה, וואי,

ישר קם, נתת לו חלב.

מה, הוא רק הגיע עכשיו?

אנחנו נשואים עשרים שנה, לא מגיע לי תה?

כמה שילמתי עלייך כסף?

כמה אני עובד?

בגשם, ברוח, בכל.

כוס תה.

היא אוהבת אותו,

אבל כשהוא מביא כסף.

יש עוד סיבות לאהבה,

אבל הן אינטרסנטיות,

הן אנוכיות, הן נובעות מכוח הנטילה,

לא מכוח הנתינה.

נתינה זה אהבה, מילוי החסר של השני.

רבי לוי יצחק מברדיצ'ו היה צדיק גמור,

מלמד סנגוריה על ישראל תמיד.

פעם אחת הוא ראה

עגלון

תפילין בראשו ובזרועו, מעוטף בטלית,

ומשמן את הגלגלים שבעגלה.

אחד עמד, אמר,

תראה איך הוא לא מתבייש.

תראה איך הוא לא מתבייש.

אם טלית ותפילין

הולך לגרז את העגלה,

אם טלית ותפילין

מטפלים במנוע של האוטו?

מה אמר רבי לוי יצחק?

אמר, אשריהם ישראל.

אפילו בשעה שהוא מגרז את העגלה,

לא מפסיק מטלית ותפילין.

אותו מעשה.

רק תלוי איך מסתכלים.

פעם אחת

בערב ראש השנה,

הוא והשמש שלו עברו ככה בדרך,

ועמדו, היה גשם תחת איזו מרפסת.

ושמעו אנשים

מדברים במרפסת. אז השמש הקשיב,

אז הוא ראה שלא אוכלים ושותים ערב ראש השנה, כולם רועדים.

חודש אלול, כבר עומדים לפני יום הדין.

אלה עושים שיחים, מנגל, באמצע הלילה.

אז הוא אומר לרב, תראה מה זה.

איך, אנשים אין להם פחד, אין להם אימה מיום הדין, לא כלום. ככה, שעות ספורות לפני שחורצים את גורלם, הם יכולים לשבת ככה?

אמר לו הרבי מברדיצ'ו, אשריהם ישראל.

ודאי הם מברכים.

לפני ואחרי.

ודברי תורה, בטח על הארוחה.

נטלו את ידיהם.

מה?

הקשיב עוד השמש.

שמש, הם מדברים על הגניבה שהם גנבו,

ומחלקים ואומרים כסף, כמה כל אחד ואיזה מכה עשו, יופי, הרוויחו.

אז הוא אומר לו, ראית? אתה מדבר לי ברכה, הם מברכים.

אלה גנבים, אלה גנבים עשו קופה,

יושבים על השיחים.

אמר לו, מה אתה מדבר?

מה אתה מדבר?

ערב ראש השנה,

הם פורטים את החטאים.

הם אומרים מה הם עשו כל השנה.

הם מקבלים עליהם תשובה עכשיו. ערב ראש השנה, מה קרה לך?

אי אפשר, אי אפשר היה עליו.

מלמד זכות על כל ישראל.

פעם אחת

הוא עבר ברחוב

וראה בן אדם

בערב תשעה באב

אוכל במרפסת

לפני כולם.

אוכל.

אז הוא עבר שם, אמר לו,

כבודו בטח

לא זוכר מה יש היום.

אז הוא אומר לו, אני זוכר,

היום זה צום תשעה באב.

הוא אומר לו, אתה יודע שזה צום תשעה באב?

הוא אומר לו, כן.

הוא מתחיל לשאול אותו כמה שאלות, והוא עונה לו בחוצפה,

בעזות.

הוא אומר לו,

אתה יודע שאחריו בית המקדש ביום הזה? הוא אומר לו, בטח, שניים, לא אחד, שניים.

בטח אתה לא מרגיש טוב וחולה ופטור מהתענית, לא?

אמר לו, לא, אני אוכל דווקא בתשעה באב.

הרים עיניו לשמיים, אמר ריבונו של העולם,

ומי כעמך ישראל?

אדם כזה,

אדם כזה,

אפילו עושה

עבירה או אוכל בתשעה באב.

להוציא שקר מפיו?

הוא לא יכול.

הוא לא יכול לשקר.

תראה מה זה עם ישראל, דוברי אמת.

בערב פסח,

כדי ללמד זכות על עם ישראל,

היו גרים היהודים

בשכנות עם הגויים.

אז בערב פסח,

בחצות יום לפני שנכנס פסח,

אחרי ביעור חמץ,

הוא הולך לשכונה של הגויים,

יש שם אחד מבריח נכס.

אז הוא ניגש אליו, אומר לו, תגיד, אפשר לקנות

טבק ומכשירים כאלה ואחרים?

אפשר?

מה שאתה רוצה,

קונטיינרים מלאים,

מה שתבקש אני מביא לך.

אמר לו, טוב, תודה.

הלך אצל היהודים,

ראה יהודי רץ למקווה.

הוא אומר לו,

רב יהודי,

אפשר להשיג אצלך עוד חמץ?

כבוד הרב,

אתה חושד אותי שעוד נשאר אצלי חמץ בשעה כזאת?

חס ושלום,

חס ושלום.

רואה עוד יהודי אחד הולך ברחוב,

אומר לו, רב יהודי,

אפשר אולי להשיג אצלך עוד חמץ?

הוא אומר לו, חלילה, הרב חושד אותי בזה שאני מחזיק חמץ בשעה כזאת?

חס ושלום, חס ושלום.

מרים את עיניו לשמיים, הוא אומר, איזה בונוס של עולם.

תראה, הגויים האלה,

יש להם קיסר שאימתו מוטלת על כולם,

ומבריחים לו מכס קונטיינרים.

חופשי, לא עושים לו חשבון בגרוש.

והוא יכול להטיל אותם לכלא לעשרות שנים.

ואף על פי כן לא עושים לו חשבון בגרוש.

ותראה את עמך ישראל.

תראה מה זה.

לא תמצא אצלם חמץ, חס ושלום, חמץ.

אתה ציווית לפני 3,300 שנה

שלא יהיה חמץ.

אחרי 3,300 שנה

שאומרים

שלא יהיה חמץ.

כל הזמן היה מלמד זכות. למה?

בצדק תשפוט עמיתך.

התורה מצווה,

בצדק תשפוט עמיתך.

יש אנשים מחכים בתחנת האוטובוס.

האוטובוס מתמהמה כבר 20 דקות.

בשביתה הנוכחית זה ייקח יותר.

וכולם רותמים,

ממהרים לעבודה,

והאוטובוס מתעכב.

אז כל אחד מתחיל להגיד מה קרה.

וואלה, כאלה שותים עכשיו קפה על חשבוננו בתחנה הסופית,

ובסוף ישלחו לנו שלושה אוטובוסים בבת אחת, אה?

ואחד אומר כך, והשני אומר אחרת, והשלישי כבר מציע, צריך לפתוח

תחבורה מתחרה, צריך להראות להם, צריך לעשות שביתה, צריך להלך נגד ולעשות ככה, וכולם מתחילים לרטון, ואוי ואבוי, הנהג הראשון שמגיע,

איזה שפקטל הוא הולך לקבל.

מי יש שם? רב שמשון אחד,

שעומד, ובנחת עומד מן הצד, שלו, רגוע,

ואומר,

אה,

הנהגים האלה זו עבודה קשה.

כל הזמן לחץ,

נוסעים רוטנים,

הם רק מגיעים לתחנה סופית, כבר צריכים לצאת עוד פעם לנגלה, פקקים בדרך, וזה, מסכנים, כמה, כמה לחץ, לחץ בתנועה, לחץ מהנוסעים,

כמה מסירות נפש צריך בשביל להיות נהג אוטובוס,

ועוד עכשיו פיגועים, וסכנה, וכל הדברים,

וככה הוא מדבר, ככה,

ופתאום כל הטונים של כולם יורדים, לאט-לאט, לאט-לאט, לאט-לאט,

וכבר לא שומעים את הריטונים ולא כלום.

ביהודי אחד עם כמה משפטים קצרים הוריד את כל הנפיחות שהייתה,

והכיתורים, והכול יורד, יורד, יורד.

למה?

הוא יודע, יש מצווה בתורה, בצדק תשפוט עמיתך.

בעל ספר יסוד ושורש העבודה אומר שאתה צריך לשפוט בצדק,

ואפילו אם טעית,

ובאמת זה שמדברים עליו הוא לא היה מאה אחוז, לא היה כל כך בסדר,

ואפילו אם טעית,

אבל מצוות בצדק תשפוט עמיתך, זכית,

קיימת מצווה.

והקדוש ברוך הוא מבקש מאיתנו לדון, כל יהודי, לכף זכות.

לכף זכות.

ויביא דן את חברך לכף זכות.

אתם יודעים מי זה הדבר הזה?

הגמרא אומרת

שמי שדן את חברו לכף זכות

זוכה כבר בעולם הזה לפירות,

והקרן קיימת לעולם הבא.

מי שלא מקיים זאת,

בדיוק הפוך,

אוכל את הפירות ההפוכים

בעולם הזה,

כעס, בסוכר,

בלחץ דם,

בדברים יותר קשים,

ולא רק זה,

גם לעולם הבא הוא מפסיד.

ואיך שאתה דן את חברך, ככה דנים אותך בשמיים.

במידה שהאדם מודד,

מודדים לו.

אז הקדוש ברוך הוא ביקש מאיתנו דבר קטן,

נותן לנו עצה.

שלוש מילים.

בצדק תשפוט עמיתיך.

הנוסחה הזאת יכולה להפוך את החיים שלנו לגן עדן עלי אדמות.

אם נסתכל אנחנו על כל אחד

מנקודת מבט כזאת של בצדק תשפוט עמיתיך,

החיים שלנו יהיו מאושרים.

עדיף להיות טיפש,

במירכאות,

מאשר להיות פיקח ולא תמים, במירכאות.

תמיד אתה מבין יותר טוב בדיוק למה הוא עשה את זה.

לא אל תבין, לא צריך שתבין, בשביל מילה אחת יגיע להבין.

אתה, בצדק, תשפוט עמיתיך.

מצווה זו קטנה, מצומצמת, מעטים פרטיה,

מעטות הלקותיה.

אין לה מסכת ולא פרק בשס.

בקושי מוצאים דברים על אודותיה.

בכל זאת,

היא אמצעי רב-כוח

ורב-השפעה על היחיד ועל החברה.

שום מתקן חברתי ושום מוח של אדם,

שום מוח של אדם לא היה מסוגל להמציא הוראה כה פשוטה,

כה קלה להבנה,

ועם זאת בעלת טווח השפעה כה אדיר.

רק בורא האדם מכיר את כל נבחיו.

יכול היה להמציא הוראה כזו שהיא כה תמימה ורבת עוצמה,

קטנה אבל גדולה,

וזאת עוד הוכחה לאמיתותה של תורה.

בצדק תשפוט עמיתיך הופך את כל החיים שלנו למסכת חיים שכיף לחיות.

אבל אם נסתכל על כל אדם בחשדנות,

נסתכל על כל אדם בעיניים שאנחנו רגילים להסתכל, כי הורגלנו בחברה שלנו להסתכל כך,

חיינו קשים מנשוא.

רוב בני האדם רוטנים כל היום.

אבל צריך להבין, אתם יודעים עד כמה המידה הזאת יכולה להיות,

ועד כמה חייבו חכמים, ועד כמה הבינו,

כמה עוול יכול להיות אם אתה דן את חברך פעם אחת לקו חובה והוא לא ראוי לזה.

הדין אומר שצריך לדון אדם לקו זכות.

במי מדובר?

לא ברשע גמור,

שמעשיו ידועים תמיד.

רבי יצחק הלוי ברדיצ'וב, גם אותו היה דן

לקו זכות.

אבל

זו מידת חסידות.

רשע גמור,

דנים אותו לקו חובה.

אבל אפילו בן אדם שמעשיו חצי-חצי צריך לדון לקו זכות.

בוודאי שמי שהוא ירא שמיים ויודעים,

אפילו אם רואים

שיש קצת חובה,

חובה לדון לקו זכות.

ואני אתן שלוש דוגמאות.

אחת,

היה יהודי גדול מאוד. לפני מאה שנה קראו לו הרב שמואל שטרשון,

זכר צדיק וברכה.

הוא כותב את הגאות הרשש על הגמרא ועל המשניות.

תלמיד חכם עצום ובקיא בכל נחמני התורה.

והוא היה גם בין השאר עסקן שעזר לציבור,

ובאחד מן הדברים הייתה לו קופת גמ״ח, גמילות חסדים.

היו באים אנשים לוקחים הלוואות

ומחזירים כמובן ללא ריבית.

בא אליו יהודי פשוט,

ביקש הלוואה לארבעה חודשים,

קיבל סכום של מאה רובל,

לקח אותם והלך.

כשהגיע זמן הפירעון,

הלך לביתו של הרב.

לא נמצא הרב.

הלך לבית המדרש, מצא את הרב יושב

ועוסק בתורה, גמרא לפניו,

והוא שקוע בתוכה.

התקרב וניגש אליו,

הניח את המאה רובל על הגמרא,

אמר כבוד הרב,

הרי לפניך פירעון.

הרב הנהן בראשו.

היהודי הבין

שהרב שמע,

הלך.

הרב,

מרוב שעה שקוע בתורה, ואתם צריכים להבין, זה לא אנשים כמונו, שכל מי שזז מסתובבים עשר פעמים.

תלמידי חכמים אמיתיים לא רואים אנשים לידם שעוברים,

בכלל לא מרגישים,

שקועים

בתוך הלימוד.

לא הרגיש.

גמר את הסוגיה, סגר את הספר,

100 רובל בפנים,

לא הבחין ולא ידע.

כדרכו,

הגיע הביתה, פתח את הספר של החובות של האנשים, כל יום הוא בודק כדי שהקרן

לא תכלה.

והוא ראה שפלוני אלמוני לא החזיר את הכסף.

סימן

שעדיין לא הושב הכסף,

וציין

לפנות אליו.

לא פנה מייד, נתן לו אורכה, אולי הוא לחוץ.

אחר כמה שבועות שלח לו שליח.

היהודי

בא לביתו של הרב ואומר לו, כבוד הרב,

אני פרעתי לכבודו כשישב בבית המדרש

ולמד והנחתי את הכסף,

וכבודו גם הנהן לי.

הרב לא יודע מן הדבר הזה מאומה,

והוא מבין שהיהודי הזה משקר אותו.

וכיוון שהקופה קופת צדקה,

הזמין אותו לדין תורה.

השמועה פשטה בעיר,

שפלוני אלמוני סירב לשלם לרב הגאון את החוב.

זו עזות פנים וגם כפיות טובה.

אתה לוקח מקרן, שהיא בשביל ציבור,

ואתה לא מחזיר,

ועוד אתה משקר את הרב ואומר שלא החזרת.

השמועה עשתה גלים, וכמובן, במי חושדים?

היהודי.

עשתה לו בושה וחרפה שאין כדוגמתה.

הוא לא יכול לצאת לרחוב, כולם מסתכלים עליו כמו שודד בנקים.

הבן שלו, מרוב הבושה, עזב את העיר.

עד שמגיע הדין תורה שנקבע,

הרב נצרך

לאותה גמרא.

פתח את הגמרא, ומה הוא רואה? מערובן.

הבין את הטעות האיומה שנעשתה, והעוול הבלתי-צודק לאותו יהודי,

פנה אליו ואמר,

אני מבקש ממך מחילה,

ואני מוכן

לעמוד מול עם ועדה

לפני כל הציבור,

ולהודות על הטעות החמורה,

ולבקש סליחה ממך לפני כל הקהל.

האם זה מספק אותך?

אמר לו, לא.

אמר, אם כבודו יעמוד מול הקהל,

יגיד שנפלה שגגה

ואכן החזרתי, כולם יבינו שהרב צדיק,

ועושה זאת בשבילי,

שאוכל להתהלך פה בעיר.

אתה רק מכסה עליי.

אף אחד לא יאמין שהיה דבר כזה.

ודבר שני,

מה אעשה עם הבן שלי שעזב את העיר?

הרב חשב

ואמר לו, אתה יודע מה?

תקרא לבן שלך שיחזור לעיר,

ואני מסיא אותו, את ביתי.

ואז כולם ידעו שאין פה חסד,

אלא זו האמת לאמיתה.

ואכן, כך נעשה לאחר מספר ימים.

הגיע הבן,

נכתבו התנאים,

והייתה חתונה.

הוא הבין

שעל עוול כזה, תקשיבו טוב,

את הכי יקר לו,

מן הסתם,

מן הסתם, את הבת שלו הוא ייעד

לאיזה אברך חשוב,

איזה יהודי חשוב,

איזה אחד שלמד כל חייו.

והבן של היהודי הפשוט, מן הסתם, גם הוא יהודי פשוט, שלא למד הכי הרבה בעולם.

והוא הבין שרק בזה תהיה מחילה גמורה,

ונתן את בתו.

אנחנו, אין לנו מספיק בנות לחלק.

אז כדאי לשים לב

שלא נגיע לעוולות מן הסוג הזה, שזה קטנות אצלנו. אצלנו כל יום יש דברים הרבה יותר גרועים מזה. מוחקים אנשים אנחנו, בפה,

גמור.

מי הוא בכלל?

אפס.

עזב, בחייאת דינאי.

אגב, כפרת עוונות.

מנפנפים את כולם.

כתוב

כי באפם הרגו איש.

אתם יודעים מה זה באפם הרגו איש?

אפשר להרוג אנשים באף.

איך הורגים אנשים באף?

בלי אפצ'י.

בלי אפצ'י. היום אפצ'י הורג.

יש חיידקים, קוראים להם סארס.

אתה עושה אפצ'י?

אלפים לבידוד.

לא, יש עוד אמצעי הריגה. בלי, בלי, בלי אפצ'י.

שואלים אותך, מה אתה אומר על פלוני? אתה עושה?

הרגת אותו.

תגיד, הוא ישר? הוא בסדר?

ככה, קם הפוזות. גמור. לא קונים אצלו.

נגמר.

עוד מעשה.

מסופר מעשה עם הרב אברהם שמואל בנימין סופר,

בעל המחבר של כתב סופר,

בנו של הרב משה סופר, החתם סופר.

מהגאונים הגדולים שעמדו לנו בדורות האחרונים.

הוא היה רבה של הונגריה,

והוא הצליח

להשיג מממשלת הונגריה אוטונומיה לקהילות החרדיות,

שיוכלו לחיות על פי שולחן ערוך,

ולא לפי הרפורמות שהכניסו כל מיני אנשים.

כשהחוק עבר ונתקבל,

הזמינו לכנס גדול את כל גדולי התורה של הונגריה,

כל מי ומי הגדולים ביותר בתורה, ענקי הרוח,

באותו מעמד. כמובן, דיברו במשא ומתן של תורה והלכה.

והגיע הרגע שהרב, הכתב סופר, עולה על הבמה ואומר,

רבותיי,

בהזדמנות נדירה זו חשבתי מה אוכל להביא לערב זה.

רצוני לומר לכם שיש בידי ירושה

ממור אבי,

החתם סופר,

שקיבל ירושה מאביו ואביו מאביו עד בית המקדש.

ואני רוצה לחלוק

ולהראות אותה פה לפני כולם,

באשר יש בה דינים

והלכות מיוחדים

שראוי שתראו בעיניכם.

בידי נמצא שקל הקודש מבית המקדש,

שלפי דעתי הוא היחיד שנותר בעולם.

כולם התפעלו,

כולם מדברים,

וזה מתחיל להסתובב בין האנשים שעה ארוכה.

פתאום נשמע קול זועק,

היכן השקל?

מתברר שהשקל נעלם.

השקל נעלם,

הרב

עולה לבימה ומבקש,

כבוד המסובים והנוכחים,

כל אחד מתבקש לבדוק בכיסיו, שמא נתחלף לו מטבע במטבע,

כי מן הסתם הוציאו להשוות בין המטבעות הנוכחים,

ואולי בטעות מישהו הכניס ולא שם לב.

לאחר בדיקה לא נמצא כלום.

בלית ברירה,

הרב נראה קצת חיוור,

עולה לבימה עוד פעם,

ואומר בהסכמת כולם,

אני מבקש שכל אחד יבדוק

בכיסו של השני.

כולם מסכימים?

יהודי זקן אחד,

תלמידו של אביו, החתם סופר,

זקן מופלג ותלמיד חכם עצום,

מבקש להמתין.

מה להמתין? הוא מבקש עוד רבע שעה להמתין לפני החיפושים.

טוב,

מפאת כבודו ממתינים רבע שעה.

לא קרה כלום.

אומרים, טוב, עכשיו נחפש.

עוד פעם הוא זועק,

כבוד הציבור היקר, גדולי התורה, אני מבקש עוד פעם,

עוד רבע שעה.

אנשים מתחילים לרטון,

אבל הרב מהסה אותם ואומר,

עוד רבע שעה.

ממתינים? כלום.

ועכשיו הולכים לבדיקה,

ואז הוא בוכה,

בוכה, ומתחנן על נפשו.

פעם אחרונה,

עוד רבע שעה אחת.

נסתכלים עליו כבר בחשד,

והרב, הכתב סופר, מסכים, ואומר עוד פעם אחת.

דקות סבורות,

פתאום נשמע קול,

מצאתי את השקל, מצאתי את השקל.

נכנס השמש

של הכתב סופר,

ואומר,

כשהוא לקח מפות

כדי להשליך את מה שהיה עליהם מחוצה,

ביניהם

המטבע נפלה והוא השליך החוצה.

כשהוא יצא אחרי כמה פעמים להשליך עוד מפות,

הוא ראה משהו נוצץ,

והוא ניגש והרים,

וזה היה מטבע שקל הקודש.

כולם שמחו שמחה גדולה,

אבל כולם מביטים בזקן

ורוצים להבין מה פשר רבע שעה ועוד רבע ועוד רבע.

עולה הזקן על הבימה ואומר להם, קהל קדוש,

כשהוזמנתי לערב הזה,

אני כבר מבוגר מאוד,

חשבתי,

אם יש סיבה שאני אגיע לכאן,

מה אני אוכל להנות את הציבור כאן?

ואבי השאיר לי ירושה

שקיבל מאביו

ואביו מאביו

עד בית המקדש.

מה הוא השאיר לי ירושה?

שקל הקודש.

כשאני שמעתי את הכתב סופר אומר בתחילת הערב

שיש בידו את השקל היחיד,

שתקתי

בשביל לא לפגוע בכבודו,

והשארתי אותו בכיסי.

אבל כשנעלם השקל

והוחלט שכל אחד יחפש בכיסו של השני,

ידעתי שימצאו את השקל שלי אצלי,

וכולם יגידו,

איך אדם כזה מסוגל לקחת שקל כזה.

לכן ביקשתי

רבע שעה,

ועוד רבע שעה,

כי באותו זמן

התפללתי לקדוש ברוך הוא שימצאו את השקל,

שלא אתבייש לעת זקנותי,

שלא תהיה לי חרפה על כל חיי,

ויהיה חילול השם שאני, תלמידו

האחרון של החתם סופר, אביו של הכתב סופר,

גנב את השקל של הרב שלו מהבן שלו.

ואם היו מוצאים אצלי, בחיים לא היו מאמינים לי

שזה השקל שלי, וגם אני קיבלתי ירושה.

שאם כן, למה לא אמרת בהתחלה שאמרו שקל יחיד?

והקדוש ברוך הוא שמע את תפילתי, והשקל נמצא.

מישהו מאיתנו יכול לחשוב על אפשרות כזאת?

עלה הכתב סופר על הבימה

והודה לשם יתברך

על המציאה של השקל הזה טרם החיפוש,

ואמר שכל הכנס הגדול והענק הזה

היה שווה בשביל לראות מה זה התורה אומרת,

בצדק תשפוט עמיתך והביא דן את כל האדם לכף זכות.

רואים עד איפה הדברים מגיעים.

בעוד מעשה אחד.

הרב אריה לוין,

זכר צדיק לברכה, מי שנקרא רב האסירים, שהיה הולך לבקר בבתי הסוהר את האסירים ולעודד את רוחם,

סיפר למה הוא התחיל ומתי הוא התחיל לדון את כל האדם לכף זכות באופן מעשי ממש.

הוא אומר, פעם אחת הייתה לוויה

של אחד מנקי הדעת בירושלים,

הרב

אלעזר ריבלין, זכר צדיק לברכה,

שהיה לו חבר שקראו לו הרב שמואל קוק,

זכרונו לברכה,

והם היו שלושים שנה ביחד עוסקים בענייני צדקות ומצוות וגמילות חסדים.

והיו מאות קרובים כל השנים האלה.

והוא ראה את הרב שמואל קוק בתוך הלוויה,

ואיך שהתחיל מסע הלוויה לצאת,

הוא ראה שהרב קוק

עוזב את הלוויה,

ניגש לחנות פרחים וקונה עציץ.

הוא נדהם.

בזמן לוויה עוזבים את הלוויה,

עוזבים את החבר היקר ביותר, מי שהיית איתו ביחד.

זה הזמן להיכנס לחנות פרחים ולקנות עציץ?

הוא ניגש אליו לקיים מצוות הוכיח, תוכיח את עמיתך.

ואמר לו,

ילמדני,

ידידי,

מדוע בתחילת הלוויה עזבת והלכת לקנות עציץ.

אמר לו,

כידוע אני מטפל ביהודי מצורע.

אתמול הוא נפטר.

בבית החולים

הרופאים הגויים אמרו, כיוון שהוא מצורע

בצרעת מדביקה,

חייבים לשרוף את כל כליו ומלבושיו,

וביניהם היה התפילין שלו.

ואני לא יכולתי לשאת את הדבר שישרפו לו את התפילין,

לכן הפצרתי בגויים

שייתנו לי אפשרות

לקבור את התפילין

כמו דין תורתנו הקדושה.

ואז הם הסכימו בתנאי שעד שתיים עשרה בצהריים אני אבוא עם העציץ,

כלי חרס,

אקח את התפילין ואקבור.

וכיוון שהשעה הגיעה ואני לא רוצה חס ושלום שישרפו את התפילין,

אז הייתי מוכרח לעזוב עכשיו, להיכנס לחנות, לקנות את העציץ, לרוץ לבית החולים, לעשות את החסד הזה.

אמר

הרב אריאל לוין,

זכר צדיק וברכה, מאותה עת

החלטתי לדון כל אדם לקו זכות.

הרי זה סיפור כל כך רחוק מההיגיון. אם היינו שואלים בני אדם סתם, אחד הלך בתחילת הלוויה של חבר שלו לקנות עציץ,

מה, מה היה פה, אתה מבין?

הוא אומר, סוף סוף התפטר ממנו, הלך לקנות עציץ.

אבל אין גבול כמה אפשר ללמד זכות.

אתם יודעים למה לא מלמדים זכות אחד על השני?

בגלל רוע לב.

יש רוע לב.

אז תמיד מחפשים דופי בשני.

אדם עם לב טוב מחפש תמיד

ללמד זכות על אחרים.

אם אתה אוהב את הבריות,

תמיד תלמד עליהן זכות.

אם אתה לא מלמד זכות על הבריות, יש לך רוע לב.

צרות עין.

הרב דב יופש, ליטא אומר,

אם אדם מאבד דבר שיקר לו,

עבד.

מה הוא עושה?

מייד מתחיל בחיפושים. איפה הוא מחפש?

קודם כול, איפה שהוא חושב שהוא איבד.

לא מצא.

אז הוא מרחיב את מעגל החיפושים גם למקומות שלא נראה כל כך ששם זה נפל.

אבל הוא מנסה לחפש כי זה יקר לו.

וגם אם הוא לא מוצא,

אז הוא מתחיל ללכת ולשוב. אולי מישהו בעט בזה כבר והזיז את זה הצידה, ואולי מישהו הגביה וזרק בחצר,

והוא כבר ממציא כל מיני אפשרויות, איפה הוא יכול למצוא?

וכשלא מצא בסוף,

הוא מתחיל מחדש,

כי זה יקר לו.

ואם זה ארנק שהיה בו עשרת אלפים דולר,

ועוד בשביתה עכשיו,

שאין אפשרות אפילו למשוך כסף,

אז מה?

הוא יעשה שם דורי דורי החממה

עד שיגיע יום העצמאות,

עד שהשביתה תפסיק.

מה זה? אין לו כסף.

אם החבר שלך, הוא אומר,

היה חשוב ויקר בעיניך,

היית מלמד עליו זכות

כמה שאפשר.

וגם אם לא נראה שאפשר, היית מתרחק קצת, אפילו מחפש זכות רחוקה, אפילו רחוקה,

מרחיב את גבולי הזכות.

ואם הוא כל כך יקר, אפילו אם לא מצאת,

היית מתחיל לעיין בנפשך עוד פעם ועוד פעם, אולי יש עוד אפשרות ללמד זכות.

לדוגמה,

אם אומרים לכם על מישהו מהמשפחה שלכם שהוא עשה ככה וככה, אתה אומר, לא יכול להיות. אני לא מאמין. מכיר אותו, לא יכול להיות.

קודם כול, לא יכול להיות.

למה?

כי הוא קרוב לך. אם זה אבא שלך, אמא שלך, אשתך, ילד שלך,

אומרים, הילד שלך שבר את הראש לשכן. מה פתאום? הילד שלי לא נוגע בזבוב.

בטח, כי הוא לא תופס אותו.

אבל מה?

בטח.

אבל אם זה הילד של השני,

וואי, וואי, וואי. תמיד עזרתי את הילדים שלי ממנו. אתה רואה איזה מזל שלא הערכת?

היה שומר לך את הראש.

אולי זה לא נכון בכלל?

אולי זה אחת באפריל?

לא.

קאסה על האחרים.

על הקרובים?

תמיד מלמד זכות.

אם אדם,

יהיה לו כוח הנתינה,

הוא תמיד יוציא את עצמו מהתמונה,

הוא לא יהיה בעל אינטרסים, מוגע בדבר, יהיה לו קל מאוד

גם ללמד זכות, גם לתת, גם לעזור.

ואתם יודעים מה?

זה בדיוק הפתרון הטוב ביותר, שאדם ירוויח את החיים. תראו, זוג נשואים,

זוג נשואים,

חיים, התכוונו לחיות ביחד,

הם לא התכוונו לכמה חודשים או כמה שנים, עד סוף החיים.

ובחרו אחד את השני והחליטו ונכנסו תחת חופה והתחתנו.

מזל טוב, כולם צעקו.

אם אין הדרכה לפני,

חביבי,

צלחות מעופפות.

לא עב'מים ולא חוצנים, פנימיים.

נעליים.

אחד מאבות הבית דין סיפר לנו באחד הסמינרים

דבר מדהים, הוא אומר, באים אצלו הרבה, לצערנו הרב, הרבה אנשים נתגרש. הוא אומר, הוא היה זוג טרי.

חודש, אחרי חודש. הוא רק רשמו אותם, כבר חזרו בחזרה.

אחרי חודש, אחרי חודש.

אז הוא ראה שבשעת הדיון הבעל ככה כל פעם רועד קצת,

מסתכל על אשתו, רועד ומסתכל על אשתו.

אז הוא קרא לו רגע, אמר לו, בוא רגע,

תגיד את האמת, אתה לא מתגרש בגלל שהיא קצת ככה שתלטנית?

הוא אומר, איך אתה יודע?

איך אתה יודע?

הוא אומר, מה, אתה לא מרגיש בכלל כלום, שום דבר?

הוא אומר, מה זה? אתה לא יודע מה היא עושה עליך.

מרביצה לי מכות.

לא יכול עליה, לא יכול.

אמר לו, ואף פעם לא יכולת עליה? הוא אומר, פעם אחת.

אמר לו, מה היה?

הוא אומר, פעם אחת

היא רדפה אחרי מנע,

התחבאתי מתחת למיטה.

אמרה לה, צא החוצה.

אמרתי לה, לא רוצה.

זה היה הפעם היחידה.

המילה האחרונה בבית.

זאת אומרת,

רוצים לחיות טוב,

מה צריך? פשוט. תשמעו נוסחה פשוטה.

אתה כל הזמן תחשוב מה אשתך רוצה ותיתן לה,

והיא תמיד תחשוב מה אתה רוצה ותיתן לך,

ועדיף שתמיד תקדים את הבקשה שלה,

ועדיף שתמיד תקדימי את הבקשה שלו,

כי אם את באמת חושבת מה הוא צריך,

אז איזה נעים זה שאתה פתאום מקבל את הכוס תה לידך ואת העוגה שאתה אוהב ואת האוכל בזמן

בלי שתבקש.

נעמי,

נעמי.

קודם כול, נותנת לך שלוש פעמים לקרוא,

יעני, היא לא שומעת.

אחר כך, כשעונמה ארוך,

מאחרי זה מתחיל הדו-שיח הרגיל,

שהשכנים כבר היו מעדיפים לדפוק בדלת, נתתי לך את התה, רק אל תקרע לה, ערת אותנו.

אבל,

מה לעשות,

תמיד הוא רוצה, קודם שהיא תיתן לי.

היא אומרת, מה פתאום שהוא ייתן לי?

וכשזה מתחיל ב-הוא ו-היא, אף אחד לא מקבל כלום.

והולכים ברוגז לישון,

וחבל על החיים,

ככה הם אומרים.

תקדים.

תקדימי.

תקדים.

איזה חיים מאושרים.

איזה חיים מאושרים.

תראו, זו אותה פעולה,

בדיוק אותו דבר, רק תעשה את זה לפני.

איך אדם מבסוט?

איך חשבת עליי? אשריך.

איך ידעת שבדיוק אני זקוק לזה?

יש מצווה בתורה, קוראים לה, וחזקת בו.

יש מצוות צדקה.

לתת לעני צדקה.

בא עני,

ביקש ממך צדקה, יש מצווה.

לתת לו צדקה, יש מצווה.

אבל יש מצווה יותר גדולה,

ואחזקת בו, אחד

שהולך להתמוטט מנכסיו.

ויודעים שהמצב שלו הולך ונהיה גרוע.

יש מצווה לבוא ולתמוך בו לפני שהתמוטט.

ואחזקת בו. אתה רואה אחד הולך ליפול מהסולם?

אל תיתן לו ליפול, ואחר כך תגיד, בוא, בוא, אני אחזור לך, תקום.

לפני שהוא ייפול, תחזיק בו, תחזיק.

שלא ייפול.

מצווה זו גדולה ממצוות הצדקה.

ואחזקת בו.

אז אם אתה מקדים לפני שהוא יתמוטט, לפני שיבקש, לפני שזה, זה עדיף?

יש שאלה לפעמים, אתם יודעים,

יש כאלה שהם מבקשים צדקה,

והם אומרים, הכנסה קלה, הכנסה קלה. לא הכנסת קלה, הכנסה קלה.

הולכים ככה, הכנסה קלה, הכנסה קלה.

ואתה כבר לא יודע מי כן, מי לא.

אצלנו בבני ברק יש אחד,

שיהיה בריא משהו.

הוא בא, אחרי שגומרים את התפילה, דופק,

דופק על השולחן.

רבותיי, אני יכול, אני יצאתי מניתוח אתמול,

ניתוח לב,

שלוש הסתומים,

ונתנו לי עכשיו רצפט, אני צריך קנות תרופה,

372 שקל, והחיים שלי תלויים בזה.

לא 1,000, הוא אומר, לא 2,000, לא כלום, 372. הנה הרצפט, מי שרוצה לראות, הנה.

מישהו יבוא ויגיד לו, תראה לי,

גשים כולם רחמנות, ב-372 שקל, תמחיה, אחד אחרי ניתוח לב.

כולם שופכים, שופכים. ראיתי את זה אני,

פעם אחת תלתי לו סכום, רחמנות לא עלינו.

קח.

למחרת אני אתפלל בבית כנסת אחר.

רבותיי, אתמול יצאתי.

אתמול? אתמול קיבלת ממני. איזה יצאתי.

עלינו?

ככה הוא אומר, אפילו אין לו טקטיקה.

פעם תהיה באשדוד, פעם באשקלון, אה, בסדר.

אנחנו, אם היינו רואים דבר כזה, מה עושים?

אבל מה,

מסופר בגמרא רבי יוסי הגלילי,

שהיה רגיל כל ערב שבת לתת ארבע זוז לעני שהיה בשכונה. ארבע זוז כל ערב שבת.

פעם אחת לא יכול היה לגשת אליו, שלח את אשתו.

אשתו חוזרת אחרי כמה דקות ואומרת לו,

קח את הכסף.

הוא אומר, למה אני נותנת לו? לא מצאת אותו?

הוא אומר, מה זה מצאתי אותו?

זה לא עני, זה עשיר כמו קורח.

אמר לה, מאיפה את יודעת?

אמרה לו, שמעתי את אשתו, שואלת אותו,

עם מה אתה רוצה לטול היום ידיים,

עם נטלה של כסף או של זהב?

איזה עני זה?

מה אמר לה רבי יוסי הגלילי?

אמר לה,

בזכות אנשים כאלה אנחנו ניצולים.

בזכות הרמאים אנחנו ניצולים.

כי התורה מקפידה מאוד מאוד לתת צדקה לעני.

אם אדם מתעלם מן הצדקה,

אומרים חכמים, זיכרונם לברכה, אדם שמעלים עצמו מן הצדקה,

סופו שיגיע למידה זו,

שגם הוא יזדקק לבריות.

אבל המזל שלנו שיש רמאים,

ואנחנו כשלא נותנים יכולים לתלות בזה שלא נתנו,

בגלל שיכול להיות שהוא רמאי, כי הוא נראה כזה.

זה מציל אותנו מחומרת הדין. אבל אם לא היו רמאים,

ובן אדם לא היה נותן למי שראוי לתת,

חוי ואבוי. כמו הסיפור של נחום איש גמזו.

נחום איש גמזו, פעם אחת בא אליו עני וביקש ממנו לאכול,

והיו לו שלושה חמורים טעונים בכל טוב.

אמר לו, אמתין עד שאפרוק,

עד שהוא פרקה, הוא מת מרע.

נחום איש גמזו לא מחל לעצמו על הדבר עד שנקטעו ידיו ורגליו וכל גופו ניישחין.

לא מחל לעצמו על הדבר הזה.

ונחום איש גמזו זה היה אדם ענק שבענקים.

הוא היה ריבו של רבי עקיבא.

רבי עקיבא למד אצלו 22 שנה תורה.

כתוב שנחום איש גמזו

היה ישן בצריף.

אז איך הוא היה ישן?

בגלל שלא היו לו ידיים ורגליים וכולו שעין,

שמו לו,

התלמידים מתחת למיטה שלו,

שמו לו כוסות,

קערות מלאות מים,

שאם יעלו רמסים,

לא יוכלו לעלות עליו,

ימצצו אותו או יציקו לו, כי אין לו ידיים לגרד.

אז עשו

כוסות וכלים כאלה,

שהם ייכנסו בפנים ויטבעו.

אתם שומעים עד כמה הדבר היה?

פעם אחת באו להוציא אותו, אמרו, די, המקום הזה עומד להתמוטט.

אז מה קרה?

רצו להוציא אותו,

ואחר כך לפנות את הכלים שלו, את הארון, את כל הדברים, להוציא החוצה.

אמר להם, לא, לא,

קודם כול תפנו את כל הדברים או אותי תוציאו אחרון.

עשו כמו שהוא אומר, אחרי שהוציאו אותו, התמוטט הכול.

למה?

הוא החזיק בזכות שלו את כל המבנה הזה.

אם היו מוציאים אותו קודם, הוא היה מתמוטט על כל הכלים,

הוא היה מאבד גם את הכלים.

זה היה נחום משגמזו.

זאת אומרת, צדקה

וחסד

צריך לראות איך לעשות.

אז אנחנו היום ניצולים בזכות הרמאים.

צדקה, אבל זה דבר גדול. צדקה תציל ממוות.

אבל תגידו לי, אנחנו לא גם כן קצת כמו אותו, זה היה עם ה-372 שקל?

אפשר להגיד שהוא רמאי, הוא לא פה, אנחנו לא יודעים על מי מדברים.

אבל גם אנחנו ככה, לא?

אנחנו לא פונים לפעמים לקבוצים, מבטיחים להרבה הבטחות?

כל פעם אומרים לו אותו דבר?

כל ראש השנה חוזרים על אותו טקסט?

כל תפילה אומרים אותו דבר?

כמה פעמים יש אנשים פה שמתפללים כל יום ואומרים, ותן חלקנו בתורתך,

ותן חלקנו בתורתך,

ותן חלקנו בתורתך,

ותן חלקנו בתורתך.

היה אחד עני, ראה עשיר הולך בדרך,

ניגש אליו ואמר לו,

כבודו אני עני, אין לי מלא לאכול,

לא אכלתי שלושה ימים, תן לי משהו לאכול.

אמר לו, בדיוק אין לי כסף עליי, אני לא לוקח עליי כסף,

תבוא אליי בחמש אחרי הצהריים, אני נותן לך כסף, יפה, תבוא, תיקח.

העשיר מחכה חמש, לא בא, שש, לא בא, שלום.

מחרת הולך העשיר עוד פעם, אותו עני, נדבק אליו עוד פעם.

כבודו אני עני, לא אכלתי שלושה ימים, תביני, משהו לאכול, זה פוסטור, אין לי ככה, אני לא נושא עליי כסף,

תבוא אליי בחמש וניתן לך.

לא בא.

למחרת פוגש אותו עוד פעם אותו סיפור, עוד פעם, 372 שקל איזה נטועה וזה וזה ככה וככה.

חוזר אליו עוד פעם.

אמרתי לו, שלושה ימים לא אכלתי את זה פה. חלאס, אבל אמרתי לך, תבוא אליי בחמש וניתן לך כסף.

לא בא.

בשביל מה הוא מבקש?

מה אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא?

ותן חלקנו בתורתך.

אומר הקדוש הוא כך.

כך. הנה ספר.

כך. תקרא.

לא.

ותן חלקנו בתורתך. קח ספר. יש לך ספרייה.

תפתח את הספר.

ותן חלקנו בתורתך.

ותן חלקנו בתורתך. כל יום חרט מחדש.

372 שקל זה רק, זה אתמול ניתוח לב, ככה זה.

זה מעקפים, זה פה, שם. תן חלקנו בתורתך.

יא מחריד, מה אתה לא שומע על מה אתה מדבר?

שיגעת אותי כל יום,

ריבונו של עולם, ותן חלקנו. ותן חלקנו.

מה אתה מחרד כל היום?

ואנחנו חיים ככה בדמיונות.

אנחנו אבל צדיקים, שופטים את כולם בצדק.

בואנה, זה לא ככה.

אבל אנחנו, מותר לנו לשקר את כל העולם.

את הקדוש ברוך הוא, את האנשים, את כולם. אנחנו?

פלס.

מי שרוצה לבדוק את האמת, תסתכל עלינו.

ככה תהיה, כמוני.

עד אמני, הלוואי שכולם יהיו כמוני.

תאמין לי, עם כל המקומוני היה במשיח מזמן.

רק הוא הגיע לבני ברק ושרף כמה בתי כנסת.

איי, איי, איי. זה צדיקים, פלס.

יש כאלה, פלס.

כן, יהודים יקרים,

אנחנו נמצאים בספירת העומר.

אתם יודעים, ספירת העומר,

מה קרה?

24,000 תלמידים של רבי עקיבא מתו בין פסח לעצרת,

כל יום, אתם יודעים כמה מתו?

720 תנאים קדושים.

אתם יודעים מה זה, מודיעים שאחד מגדולי הדור נפטר.

חמש דקות אחרי זה מודיעים, עוד אחד נפטר.

אחרי עוד אחד נפטר. איזה בהלה יש?

תראו, חמישה אנשים כל יום, שבעה אנשים בסין מתים, העולם בבהלה.

העולם בבהלה.

נפטרו כל יום, 720 גדולי התורה מתו.

למחרת קמים בבוקר, אין בוקר טוב. עוד אחד נפטר, עוד אחד, עוד אחד, עוד אחד. 720 עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם, עוד פעם.

32 יום עד שנעצרה המגפה בלג בעומר,

בזכותו של רבי שמעון בר יוחאי,

זכותו תגן עלינו, אמן.

24,000 תלמידים מתו.

אומרת הגמרא, למה?

שלא נהגו כבוד זה בזה.

שמעתם?

לא נהגו כבוד זה בזה.

המדרש אומר,

כיוון שעיניהם הייתה צרה אלו באלו.

רגע, אז לא נהגו כבוד?

או שעיניהם צרה אלו באלו?

מסבירים חכמים,

זה שהם לא נהגו כבוד זה בזה,

זה בגלל שעיניהם הייתה צרה אלו באלו.

פירושו של דבר.

לפעמים בן אדם קיים תורה ומצוות, עושה הכל 100%. 100%. אבל שהשני יהיה בדיוק כמוהו, ויהיה לו גם כן מה הכל, זה לא.

העין שלו צרה בשביל השני.

צרה בתורתו גם.

אומר בעל השערי תשובה, רבנו יונה.

אומר, יש מכת שונאי השם אנשים שהם שומרים תורה ומצוות,

ושומרים

קיום מצוות במעשה, וגם בלשון, הם בלשון שומרים כמו החפץ חיים, זכר צעירים לברכה.

לא מדברים לשון הרע על יהודים,

כלום.

אבל הלב שלהם רע,

וקשה להם לראות

עובדי השם

שעוסקים בתורה ובמצוות.

קשה להם.

הם עצמם כאלה,

אבל כשיש עוד כאלה,

ואפילו שיותר מהם, קשה להם.

זה נקראים שונאי השם.

הוא מביא, למשל,

אחד שרואה שאחד עושה את רצון המלך,

וכואב לו על זה.

סימן שהוא שונא את המלך.

מה אכפת לך שהשני גם עושה את מלאכת המלך?

למה כואב לך שהוא עושה את מלאכת המלך?

אחד פתח חנות, הצליח.

חברו גם פתח חנות.

כואב לו למה הוא פתח חנות.

קנה רכב,

חברו קנה גם רכב.

לא טוב לו שהשני קנה רכב.

ואם הרכב של השני עוד יותר טוב, מה אכפת לך? לך יש רכב? אתה נוסע? חדש? יופי.

מה אכפת לך? לא, צר לו.

עינו צרה בזה.

לא מדובר פה במושגים שאני מדבר עליהם כרגע. אצל התנאים הקדושים זה היה בדקות של הדקות.

שימו לב מה נאמר במדרש.

אחרי שמתו 24,000 התלמידים של רבי עקיבא, נותרו לו חמישה,

לפי גרסה אחרת שבעה.

קרא להם ואמר להם,

ראו מעשיהם של הראשונים ואל תעשו כמעשיהם.

זה רק מה שהוא אמר.

ראו מעשיהם של הראשונים, אלה שנפטרו, ואל תעשו כמעשיהם.

מה כתוב מיד?

יצאו התלמידים ומילאו את כל ארץ ישראל תורה.

זאת אומרת, מה הם הבינו?

שהם למדו לעצמם

ולא דאגו שכולם ילמדו תורה.

הם ישבו ולמדו לעצמם תורה.

מה עשו התלמידים?

הלכו ומילאו את כל ארץ ישראל תורה.

אם חמישה או שבעה תלמידים מילאו את ארץ ישראל תורה,

24,000 תלמידים, אם היו עושים כן, כמה תורה הייתה בעולם,

לא בישראל.

אלא מה, שהאדם, כל מה שקיבל מהקדוש ברוך הוא, מתנה,

שיחלוק אותה עם כל העולם כולו,

עם כל העולם, כל מה שהוא יכול.

למה?

כי הוא רוצה להרבות כבוד שמיים בעולם.

הוא רוצה שהקדוש ברוך הוא, מלך העולם,

יתהדר בו, ושכל הבריות יעבדו אותו.

אנחנו אומרים כל יום בעלינו שבע.

כי לך תכרע כל ברך, תשבע כל לשון,

שכולם יכירו עול מלכותך.

אנחנו אומרים בראש השנה,

וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו,

ויאמר כל אשר הנשמה באפו,

השם אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל מה שעלה.

איך אתה עושה את זה?

כשאתה אנוכי,

דואג רק לעצמך,

ורק נוטל.

איפה אתה עם הכלים שקיבלת מהקדוש ברוך הוא נותן?

איפה הנותן?

אז אדם צריך להשתדל תמיד לתת,

לתת ולת, וזה מה שאנחנו לומדים.

צריך להיות אוהב את הבריות,

אוהב את הבריות.

זה אחת מהמידות ואחד מהקניינים,

אחת מהמעלות שבהן נקנית התורה, להיות אוהב את הבריות.

כל המכבד את הבריות, גופו מכובד על הבריות.

אתה מכבד אנשים, כולם יכבדו אותך.

אתה מעביר ביקורת על כולם, ישנאו אותך.

אדם צריך להיות אוהב את הבריות.

למה? כולם נבראו בצלם אלוקים.

כולם בצלם אלוקים.

והקדוש ברוך הוא רוצה

שכולם יהיו שווים בעיניך.

אז יהודים יקרים,

למדנו היום פרק,

בצדק תשפוט עמיתיך.

למדנו על כוח הנטינה והנטילה.

למדנו תורה על רגל אחת.

צריך רק ליישם.

צריך להשתדל.

לגרום.

להתאמן

שנגיע לזה.

כמו שריר,

אם מפעילים אותו

כמה פעמים,

השריר תופח.

השריר מתחזק.

לא עושים פעילות, השרירים רפואיים.

כמה שתתעמן יותר,

ככה השרירים שלך יטפחו.

כמה שתתאמן בנתינה,

נתינה זה לאו דווקא כסף,

זה גם נתינה בעיצה טובה.

אתם יודעים מה זה נתינה?

חיוך.

לתת חיוך ליהודי.

לתת חיוך.

ולבן שיניים מחלב.

אדם

שמלבין

את שיניו לחברו יותר טוב ממי שמשקהו חלב.

אתה הולך בבוקר לעבודה או לבית כנסת, כולם כוכו.

בקושי אומר שלום.

תחייך, תחייך.

ברוך השם, יש שביתה, יש חופש. תחייך.

מה אתה עצוב?

תחייך כבר אצלנו להגיד את האחד.

הנה, הוא כבר מלמד זכות.

תחייך כל הזמן, יגידו את האהבן.

זה יצר הרע עומד עליו.

יש אחד שלא אומר לך שלום אף פעם.

תפתיע אותו,

אתה תגיד לו,

שלא יענה.

אם הוא התכוון להרגיז אותך שהוא לא אומר לך שלום, עכשיו הוא מתפוצץ מזה שהייכת לו.

מה אכפת לך?

תחייב.

הוא סובל.

אתה מחייך.

למה שתהיה עצוב?

למה שיחביא לך את הדיכאון?

חייך.

ניסית לדכא אותי, אה?

חייך.

אני הייתי באוניברסיטה.

איך הם צעקו עלי?

מה עשו לי שם?

אתם יודעים מה היה שם?

ואני יושב, חייך.

לא סתם חייך. גם עשיתי עליהם סרט.

חייך.

זאת אומרת, אדם צריך לדעת.

קח את החיים כמו שהקדוש ברוך הוא רוצה, יש לו כמה עצות.

בצדק, תשפוט עמיתך, אתה פותר הרבה בעיות, לחץ דם, סוכר,

כל מיני פגיעות ומרעין בישין, דיכאון.

ואחר כך זה נקמה ונטירה, וזה לא נגמר, כן? חשבונאות יש לך כבר עם ההוא ועם ההוא ועם ההוא.

כמעט אין אחת שאין חשבון.

כשאתה שומע כבר מישהו שאומר, הוא אומר, או,

זה בן אדם, כזה אני אוהב, מה הפירוש? אין יותר.

זה.

זהו.

מכל עוד הוא מצא רק זה.

קשה.

קשה לחיות ככה.

אבל אם בן אדם חושב רק לתת,

הקדוש ברוך הוא נותן לך חוכמה,

נתן לך דעת,

נתן לך יכולת,

משאבים,

תחלוק אותם.

כשהקדוש ברוך הוא רואה שאתה משתמש בכלים שהוא נתן לך בשביל כולם,

הוא ייתן לך עוד.

תן עוד פעם, תן לך עוד.

עוד? תן לך עוד.

אתה גזבר נאמן.

הוא נותן ותמחלק. הוא נותן ותמחלק.

למה שהוא לא ייתן לך עוד?

הרי בשביל מה הוא נתן?

בשביל שתיתן.

אפילו העשיר כתוב

שהכסף שנמצא אצלו, את העני עמך. הכסף של העני גם אצל העשיר.

אז הוא לא נתן לעשיר

100 מיליארד בשביל שהוא יאכל פי שתיים, הוא לא יכול.

הוא לא יכול לאכול אוכל עם איכות יותר,

אבל הוא לא יכול לאכול עם איכות יותר.

הוא לא יכול לישון על שתי מיטות בעת ובעונה אחת.

הוא יכול לישון על מזרון מים.

בסדר, תישן במים.

אבל הוא יכול לתת.

למה שלא ייתן?

למה שלא ייתן?

אז הכסף הוא רואה אחד שנותן,

נותן לו עוד לתת,

ועוד לתת, ועוד לתת, וזה כמו מעיין המתגבר, זה לא נגמר.

זה עוד ועוד ועוד ועוד, ואני מכיר את זה.

אני מכיר את זה על עצמי.

כשרציתי לחלק אלף ראשונים של קלטות,

הקדוש ברוך הוא נתן, אחרי זה עשר אלף, ואחרי זה נתן מאה אלף, ואחר כך מיליון, ועד היום

שתים עשרה מיליון.

נצא.

כן, למי שיש שאלות, בבקשה.

הרב,

אם הרב זוכר אותי, קודם כל,

מהקלטת אסלמה שלום, שם הייתי הראשון, החב'דניק הזה

שביקש מהרב ברכה,

שהוא הצליח בלימודיו,

הילך לישיבה וכל העניינים.

אז ברוך השם,

אחרי שהחלפתי כמה מקומות הייתי מחפש את עצמי, גם בשאז, גם אצל הליטאים, אצל ברסלב, וכמובן לחב'ד, איפה שהתחלתי להתקרב,

ואיפה שאני נמצא עכשיו, ברוך השם.

אז למדתי, ברוך השם, שבעה חודשים אצל הרב אליאס בישיבת תורת חיים בנשר.

אחרי זה חזרתי לחב״ד, ועד עכשיו אני שם בישיבת חסידי חב״ד בחיפה,

והרב, ברוך השם,

הרב של הישיבה, ביקש ממני שאני

אלך לשליחות בישיבת חב״ד בקריית-מלאכי, ישיבה לבעלי תשובה, עולים חודשים מרוסיה, שגם אני כזה,

ששם אני גם כן אחזק את האחרים וגם בעצמי אתחזק,

וגם חסידי ראשי מים ולמדן.

כשיתקיים את מה שהרב אומר, שאני אוכל שם לתת כמה שאני יכול לבחורים שעוד לא התחילו אפילו ללמוד גמרא,

שולחן ערוך,

אז אני מבקש מהרב,

שתמך בי הרבה,

שאם לא ההקלטות של הרב,

אז לא הייתי עכשיו פה,

ובכלל לא הייתי עכשיו בישיבת חב״ד,

ובכלל לא הייתי בתור עם מצוות.

אז אני מבקש מהרב ברכה,

שהשליחות בקריאת מלאכי תצליח כמו שצריך.

השם יזכה אותך לתת, לתת ולתת.

תודה רבה לכבוד הרב. חבר'ה, יש לכם, השתבח שמו, רב צדיק,

חבל לכם על הזמן.

תודה.

כן, טוב.

כבוד הרב, אני לפני חודשיים ימים התחתנתי.

שבוע אחרי החתונה,

אשתי לא הרגישה טוב,

חשבו שיש לה צהבת, הייתה צהובה מאוד.

לקחו אותה לעשות לה בדיקות,

חשבו שיש לה אסימה בכיס המרה,

ועשו לה עוד כמה בדיקות.

אחרי כמה בדיקות וביופסיה שעשו לה, גילו שיש לה סרטן ממיר בכבד.

מאז אשפזו אותה בבתי החולים,

רצו לעשות לה ניתוח, ובגלל שהיא הייתה חלשה וצהובה, לא יכלו.

שמו לה בצינור מיוחד נקז בתוך הבטן,

לנקז את הצהבת.

תקופה אחרי רצו שוב למתח אותה,

והבטן שלה התחילה להתנפח מנוזלים.

התחילה להתנפח,

והתחילו לשאוב לה כל הזמן, כל שבוע התחילו לשאוב לה נוזלים מהבטן,

ושוב פעם לא יכלו לנתח אותה בגלל הנוזלים, והיא הייתה סכנה.

העבירו אותה למכון שרת בבית החולים,

והתחילו לעשות לה טיפולים מאוד מאוד קשים.

התחילו עם טיפולים כימותרפיים,

והיא מאוד מאוד מאוד סובלת כיום.

לא יכולים לנתח אותה בגלל שהנוזלים הגיעו למצב שכבר

הם לא יכולים לשאוב את הנוזלים יותר, פשוט המים נתקשו, ואין להם מה לשאוב יותר.

היא עוברת ממש סבל רבי ייסורים.

היא מקבלת תרופות מאוד קשות לסבל,

מקבלת הרבה תרופות מורפיום ולהרגיע את כל הכאבים שלה.

פנינו למומחה גדול

מירושלים,

והוא אמר שהיא חולה מאוד,

והוא לא יודע אם מתוכה גם יכול לעזור.

הוא אמר, פשוט להתפלל הרבה, כי היא במצב מאוד מאוד קשה.

אני ראיתי את הקלטת של הרב,

ובאתי מירושלים לקבל פרחה מהרב.

אשתי קיבלה על עצמה כיסוי ראש וצניעות.

אם הרב יוכל לברך, פשוט באתי מירושלים,

והיא מאוד מאוד סובלת.

תודה רבה.

סליחה. קודם כול צריך להאמין,

זה לא מצב שאפשר רק

כיסוי ראש וצניעות.

אתם שניכם צריכים לקבל על עצמכם לחזור בתשובה שלמה,

גמורה, לחלוטין.

מאה אחוז.

צדיקים גמורים.

עם כל הקבלות שהתורה מבקשת מכם.

לא פחות.

זה הסיכוי היחידי

שיכול להשתנות המצב.

תשובה גמורה. אתה צריך לשאוף להיות צדיק גמור. למה זה גמור?

צדיק

בלי קשקושים.

לא עבירות, לא כלום. שום דבר. מה שהתורה לא רוצה, אתה לא עושה. מה שהתורה רוצה, אתה עושה פלוס.

אותו דברים.

זה סיכוי

הכי טוב והיחידי בעצם לשינוי גזרה מהסוג הזה במצב כזה.

אנחנו שומרים שבת ושומרים טהרת המשפחה והכול.

הכול צדיק.

כמו שכתוב בשולחן ערוך, הכול.

עכשיו תקשיב טוב.

עוד מעט הולך לצאת.

בסרט.

בן אדם

שפגשתי אותו שבוע לפני שהוא נפטר.

הייתי בברית בירושלים,

סנדק.

הוא הגיע לשם עם אשתו.

בן אדם

כמעט

כמו בחזון העצמות היבשות של יחזקאל בפרק ל״ז,

עור על עצם.

אדם שאתה רואה אותו אתה מפחד כאילו אתה רואה כבר אדם מת.

רזה.

העיניים שקועות, מצומק.

והוא אומר שיש לו את המחלה,

הוא כבר לא אוכל תקופה ארוכה, כלום, הוא חי על נוזלים,

והרופאים אומרים שיש לו עוד שבוע.

והוא מבקש שאני אברך אותו שאני אעשה משהו.

אמרתי לו, יהודי, במצב שלך

לא יעזור שום דבר אלא אם כן אתה תקבל על עצמך להיות צדיק גמור,

פלוס.

מה זה פלוס?

גם מה שאפשר להחמיר

ולא חייבת תורה תחמיר.

כל מה שאפשר להוסיף, תוסיף. זו הקבלה שאתה צריך לקבל, ומה שביכולתך מרגע זה עכשיו לעשות, תעשה.

הוא אומר, תשמע, אבל איך אני יכול בן רגע, בן לילה, ככה להתהפך? אני לא מכיר, לא יודע, לא יודע כלום. זה מה שאתה צריך לעשות. לא רק אתה, גם אשתך, כי זה נוגע גם לאשתך.

טוב, לא הייתי עולה הרבה ברירות. הוא אומר, רגע, אבל תגיד לי מה. אמרתי לו, תראה, מחכים לי בפנים, אני חייב להיכנס, תחליט. אתה רוצה?

הדרכה, אני אגיד לך מי ידריך אותך, מה אתה צריך לעשות, אבל אתה צריך להחליט שאתה הולך על זה. אם אתה עושה ככה,

אני אתן לך ברכה.

יש סיכוי שבעזרת השם ברך זה יועיל.

לא.

אתה מבקש דבר שהוא בלתי אפשרי.

הוא הסכים.

הבן אדם קיבל על עצמו.

הבן אדם הזה התחיל להבריא.

הוא התחיל לאכול.

פגשתי אותו אחרי כמה חודשים, הוא עלה בעשר קילו.

הבן אדם הזה, כשפגשתי אותו בפעם השנייה, כשהוא כבר בריא כזה,

והוא עדיין מטופל בכימו היה,

הוא הוציא לי תמונה, הוא אומר, אתה יודע מי אני הייתי? כשאתה ראית אותי, ראית אותי ככה,

תראה תמונה מי הייתי קודם.

מר ישראל.

אתה יודע, גוף,

משולש,

פחד.

לא יאומן עד איפה הקדוש ברוך הוא צימק אותו,

שיבין,

שיבין שחייו תלויים בו.

והוא הגיע, כמו שאומרים, ברגעים האחרונים.

קיבל על עצמו

לפני שלושה שבועות, לפני החג,

הודיעו לנו שברוך השם, אחרי סריקה של המערכות,

הבן אדם עברי,

נשארו לו עוד שני טיפולים כימותרפיים בשביל משהו קטנצ'יק בכבד,

וזהו, בריא לחלוטין.

בריא. הבן אדם חי.

גידל זקן, פאות, לומד תורה,

עושה את כל המצוות, אתה רואה אותו, אתה לא מאמין.

אם תראה תמונה איך הוא היה במצב ההוא, במצב הזה,

אי אפשר להאמין.

אבל מה, מה, יש פה פטנט?

פשוט.

כשאדם חולה

וכשאדם קיבל מכה,

זה איתות מן השמיים.

כי את אשר יאהב השם יוכיח,

וכאב את בן ירצה. כשהקדוש ברוך הוא מוכיח מישהו,

זה כמו שהאבא רוצה את הבן,

וכשהוא מעיר לו הערה, או גוער בו,

או בלית ברירה כבר מכה אותו,

זה לטובת הילד, לא לרעתו. לא שאבא מחפש להרביץ לילד.

אין ברירה.

לסיבות הידועות לפני השם, עם מסכת החיים של כל אחד ואחד, ועם חשבון הגלגולים של כל אחד ואחד,

הקדוש ברוך הוא עושה את הדברים לטובת האדם. אם הוא מבין,

הוא יכול להיפטר מזה. איך יכול להיפטר?

פשוט מאוד, יש קטרוג מן השמיים.

שמיים, מידת הדין מתוחה.

היא תובעת,

כמו בפרקליטות, תובעים גזר דין.

הסנגוריה אין לה מספיק חומר להוציא את הנאשם.

אין לה חומר, אין לה.

מביאים איזה כמה פירורים של כמה מצוות, לא מספיק מול הקטגוריה.

פשוט צריך לשנות את הבן אדם.

זה לא הבן אדם שדיברו עליו. קודם דיברו על בן אדם שלו, שאמר תורה ומצוות כראוי.

היום מדברים על בן אדם שומר תורה ומצוות, שומר לתורה ומצוות. צדיקים,

זה לא אותו בן אדם.

אי אפשר לדון אותו על מה. אין, אין, נגמר.

בן אדם שחזר בתשובה גמורה כזאת,

זה בן אדם פשוט מאוד שהוא מישהו אחר, כתינוק שנולד.

זה הסיכוי היחידי.

אין פשרות בזה.

להגיד לך פחות מזה, זה כאילו אני קובע, אני לא קובע כלום.

אני כמובן יכול לתת ברכה כתוספת.

הציבור יכול לענות אמן,

שזו זכות גדולה של ציבור גדול כזה שמתפלל בעבור מישהו.

אם מניין של יהודים

רואים להגיד קדיש, הם מביאים שכינה,

אז מאות אנשים ודאי.

אבל זה לא מספיק, צריך שינוי המעשים.

אי אפשר לבקש רחמים על אדם שגזל ממון מחברו,

והוא אומר, תרחמו עליי, תרחמו עליי,

והוא עדיין מחזיק את הכסף בכיס.

קודם כול, תחזיר את הכסף,

ואחר כך תבקש רחמים.

אבל אם אתה נשאר עם אותם מעשים ואתה מבקש רחמים,

זה לא מועיל.

חייבים להיפטר

מכל הדברים הלא-טובים ולקבל לעשות את הדברים הטובים.

חייבים.

אם הוא חייב יותר מדי.

מה פירוש?

אתה מדבר בכסף עכשיו.

תכף, תכף. קודם נגמור את זה.

אתה מבין מה אני אומר?

אני מוכן לקבל עליי הכול. מה הרב אומר שאני אמרתי?

מי תסכים?

כן.

אתה צריך להגיד לה צדיקים.

ברור.

כן, כן. מה השם שלה?

אביטל בת מיכל.

אביטל בת מיכל.

בת מיכל.

השם יעזור ותרפה ברפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

מהרה, מהרה.

כן.

אתה הצעד הראשון, בא לפה, שם ציצית.

בכבוד.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו וגאהנו לזמן הזה.

אמן!

עזק וברוך.

ערב טוב, כבוד הרב.

אני, יש לי בעיה עם סיגריות.

אני התחזקתי לפני, חודשיים אחרי איזה נס שקרה לי.

ויש לי בעיה, אני נכשלתי בשבת הראשונה כשניסיתי

בגלל הסיגריות.

והייתי אצל חכם אסלן.

סיפרתי לו את המקרה.

הוא נתן לי קלטת וברכה.

ואני מעשן יותר עכשיו.

אז קודם כל תחזיר לו את הקלטת.

זה לא כל כך מצחיק.

אבל אתה צחקת ראשון.

תראה, אתה צריך להבין דבר אחד.

מה שאנחנו מדברים כרגע,

פירושו של דבר שאדם מתחייב בנפשו.

פירושו של דבר, חילול שבת, כשאדם עובר חילול שבת,

החיוב על זה זה סקלע.

הקדוש ברוך הוא אוהב אותך,

אבל אל תחזיר לו הפוך על הפוך.

אני משתדל, אבל קצת קשה לי. אני מניח תפילין כל בוקר.

מה יקרה אם לא תעשן?

תתחיל לרעוד.

לא יודע, אין לי הסבר לזה.

אין לי שליטה על זה. מה קורה עם אדם שהוא מסומם?

בחייו שמים.

כשרוצים לגמול אותו, שבוע ימים הוא רועד, רועד, רועד, הגוף שלו מגיב לא טוב, נכון? אבל הוא רוצה לצאת מזה.

שבוע, לא יום.

סובל, סובל, ואחר כך יכול להתחיל תהליך של התנקות.

אצלך זה הרבה יותר קל, זה בסך הכול 24 שעות.

אז אתה יכול לישון חלק מהזמן, נכון?

אתה יכול לצאת מהבית,

אתה יכול להיות במקום, במשפחה של יהודים שומרי תורה ומצוות, שלא יאפשרו לך לעשן בביתם.

אם תרצה, יש תחבולות, איך אתה לא תגיע לידי עישון?

חוץ מהרצון.

יש עצות, אם רוצים, יש, אבל הדבר העיקרי שצריך לעמוד לנגד עיניך זה פשוט מאוד.

החייל פה?

ערב טוב, כבוד הרב.

ערב טוב, מוערך. יש לי כמה שאלות.

הופה.

זו שאלה גוררת שאלה.

אבא שלי לפני כמעט פחות מחודש נפטר.

איך אני יכול לדעת איפה הוא נמצא, במקום טוב או רע?

שאלה שנייה.

אבל תענה לי את זה בתשובה

מורחבת.

כששמים אבנים על קבר,

מה זה, מאיפה זה,

מה המקור של זה.

טוב. ועוד משהו אחד.

ואמר לי פעם איזה אחד דתי, שלשרוק זה לא טוב, או בשבת,

או בכל מיני מקומות. מה הדבר הזה?

זו התשובה. אז זה שנייה.

ובכן, לדעת איפה אבא נמצא, אי אפשר לדעת.

אין אינטרנט בינתיים לשם.

אבל אפשר לשער ואין טעם.

מה שבטוח, כל מצווה שאתה עושה,

זה מוסיף לו ומעלה אותו למעלה למעלה. זה נקרא לעילוי נשמת הנפטר. אפשר להעלות את הנשמה תמיד.

ובפרט הבנים והבנות,

כשהם עושים מצוות ומעשים טובים,

הם גורמים להורים לעלות למעלה למעלה למעלה.

אז תדאג שכל הזמן הוא יעלה על ידי מצוות.

אם הוא בגן עדן, יעלה יותר. ואם הוא במקום לא טוב, יעלה לגן עדן.

מה זה משנה איפה הוא כרגע?

לעניין סימת האבן,

כתוב בספרים הקדושים שאם אדם רוצה

שנשמה תרד

לעולם הזה כדי שהוא יבקש ממנו דברים,

אז הוא אומר, הרי אני תורם פרוטה לנשמה שתבוא ותקרא לפלוני בן אלמונית,

ואז בזכות הפרוטה הזאת שהם חפצים שיהיה להם לעילוי נשמתם,

הם רצים להגיד לאותה נשמה שתרד, ואז כדי שתרד שמים אבן על הקבר כדי שהיא תנחת על אותו מקום.

ואז,

כמובן, אחרי וידוי

וקבלת עול מלכות שמיים,

פונים לאותה נשמה ומבקשים מה שמבקשים,

ואז כשמשחררים אותה צריך להסיר את האבן.

זה מה שכתוב בספרים כשהולכים לקברות צדיקים או דברים כאלה,

ויש מעשים ידועים מזה.

סתם כששמים אבן על הקבר, אם זה לדוגמה על אבא שלי, אם אני שם,

אני אומר לו, אם נגיד אני לוקח אבן, אני אומר,

אבא, תרד אליי, וקורא פרק תהילים,

ואולי מבקש איזה משאלה או משהו,

ואז מסיר אותה,

או שזה צריך יד או ימין או שמאל להסיר אותה?

זה לא משנה, אבל בדרך כלל פעולות עושים בימין.

אבל בסך הכללי,

לא רצוי לעשות את זה משהו לא שלם,

וגם לא ברור שכל אחד יכול לרדת במצב כזה.

מה שכתוב, זה בדרך כלל כתוב על צדיקים, נשמות צדיקים.

אבל יש גם זמנים ידועים שצדיקים מגיעים,

ואז זה ראוי ללכת לקברות צדיקים.

לא תמיד.

גם סתם להסתובב בבתי קברות, לא מומלץ,

בגלל רוחות שנמצאות וכל מיני דברים כאלה.

לגבי שריקה,

כן, זה לא צנוע כל כך לשרוק.

אז יותר טוב לא לשרוק.

מה הכוונה לא צנוע? נגיד אני קורא לחבר שלי.

כן.

אני שורק? לא. אבל כמה מסתובבים?

מה הכוונה?

אם אתה שורק, כמה מסתובבים?

אולי כמה, לארף.

נו. שתיים, שלוש, כמה. שתיים, שלוש? נו. תנסה פה לשרוק, תראה מה יקרה.

זה לא דרך ארץ.

או שלדוגמה, סתם, יש איזה שירים,

כשאתה שומע ברקע, שריקות.

נו. והשיר נותן לשמחה, אז אתה מנסה לחקות את השיר.

על ידי השריקות?

לא. גם, גם, משהו כזה.

לפעמים אם אתה יושב בחדר... אולי יש שריטות בדיסק.

או לפעמים אתה יושב לבד בבית, שומע מוזיקה, להיות מבסוט.

הבנתי. סתם, שר ביחד כזה. תמיד עם שריקות?

לא.

אולי זה בהתחלה או קצת בסוף.

דלג על הקטע הזה. כמו שזכיתי באיזה פרס, או ואני,

לא יודע, בקיצר, הולך מבסוט.

תמיד עם שריקות.

יש גם איזה קלדת שאתה שרקת, אם אני לא טועה.

שכחתי את השם שלה.

כן, היה מישהו שלא שמע אותי.

זהו.

רגע, ועוד משהו אחד.

אני מרגיש... שריקה לסיום?

כן.

אני מרגיש שהצבא ממש קשה לי בו מאוד.

תגיד להם.

ממש, אני מרגיש הרבה, כמו שאומרים, קליפות, אטימות.

הבנתי.

נו, אז מה אתה רוצה שאני אעשה?

לא, תברך אותי שאני אצליח.

הבנתי.

שאני אזכה לתרום הרבה, נגיד, כמו במטבח,

להוציא לחברים כל מיני דברים מכל טוב.

השם יזכה. אבל אני לא במטבח, או כל מיני, סתם דוגמא נתתי.

שאני אזכה לעזור לאחרים, גם הייתי במטבח פעם.

שאני אסתה לעזור לאחרים, ושהשם ירחם על כל עם ישראל.

בעיה, הצבא גורם בעיות.

השם יעזור לך, שתצליח לעזור לכולם, ותיעזר

בלי שריקות. אמן.

כן, בבקשה.

כבוד הרב, אני רוצה לשאול, שאלה קודמת, זה יותר מפריע לי בבעיית חינוך ילדים. כשהייתי נער קטן, אבא שלי היה אומר לי, מרוקו זה היה ארץ ישראל, פה זה לא.

ותמיד הייתי מתמרמר. היום זה מפחיד אותי,

מסיבה פשוטה אחת, עם גבר אבא לשני ילדים,

שתי בנות.

אני לא יודע מה לעשות לגבי החינוך,

כי פעם היינו אומרים אני חוזר בתשע, היום אני אומר אני חוזר בתאריך.

פעם היינו חוזרים.

זה עוד טוב, אומרים אני חוזר.

יש כאלה גם לא חוזרים. אמרת ללמד זכות על ישראל, אז אני אומר... הבנתי.

כי, תראה, מה בכוחי לעשות? לספר לילדה, כשאני מספר לה בחנוכה,

כשרצו לאכול חזיר והקרבנו את נפשנו,

אז למה החנות הזאת פתוחה?

מה אני יכול בכוחי לעשות מבחינת חינוך?

ושנית, מה קורה שחוקי מדינה נוגנים את ההלכה? האם דינא דמלכותא דינא,

או שאני הולך על קטע של יהדות פרופר וזה הכול?

כי פעם היה רק בית דין רבני,

היום יש לענייני משפחה.

משהו מדהים. זה שמעתי.

זה משהו...

למד זכות, למד זכות.

אתה מבין? אם היית בית דין רבני והצלחת להישאר שם, הנה מה טוב ומה נעים, לא הצלחת.

היום בית הדין החילוני כופה את בית הדין הרבני.

זו מדינה שלא אמורה להיות יהודית פרופר.

זאת מדינה שאמורה להיות ישראלית פרופר.

ויש הבדל בין יהודי לישראלי.

ואני אראה לך,

הבעיה שלך, יש לך שני ילדים,

ואתה פוחד, ואתה לא יודע,

ועכשיו אתה חושש,

אני אראה לך משהו.

לפני כמה זמן, בשעה חמש בבוקר, חמש וחצי, חמש עשרים,

אני מקבל פקס.

בפקס כתוב,

הרב אמנון יצחק, הרסת לי את החיים.

בוקר טוב.

ושמה יהודייה,

אשכנזייה,

בוחרת מרץ,

תל אביבית,

סנובית,

כותבת לי,

כותבת לי, לא, זה היא אמרה.

כותבת לי,

זו זכות, תכף תראה למה.

היא כותבת לי,

איך הרסתי לה את החיים בזה שהיא צפתה בסרט הרצל והציונות.

בקיצור, היא קיבלה את ההלם של החיים שלה,

ואחת מהשאלות שלה, יש לי שני ילדים,

מה אני עושה היום?

אחרי שאני מבינה את האמת,

ואני מבינה מי היו אלה,

לעומת מה שלמדתי, מה אני עושה היום?

והיא עברה תהליך של התבגרות, כמו שאומרים,

הבינה את המצב, למדה אותו, והסיקה מסקנות.

בוא תראה

דבר שלא היית חולם בחיים שלך.

אמי הצליחה לעבור את זה, קטן עליך.

אבל אין מה לעשות.

אם אדם שואף חיים אמיתי,

מבין מהות העולם ויודע שזה עולם חולף ואנחנו בדרך החוצה,

חייבים להספיק להחליט

לפני שיהיה מאוחר.

לא להגיע למצבים

שנדרשים כבר להחליט.

כדאי להחליט מי רצון לפני, כמו שלמדנו היום,

תקדים לתת

לפני שתוכרח לקבל.

כדאי.

תראה מה היה התהליך.

זה לא רק היא, זה גם בעלה,

זה גם ידיד המשפחה,

זה גם עוד חבר,

וזו כבר קבוצה שהולכת ותופחת,

שהבינו פתאום

מה האמת.

בבקשה.

מאזינים יקרים,

הקהל צופג כעת בסרט,

הרסת לי את החיים,

הסיפור של גילה דורפמן.

בסרט מוצגת גילה כאישה חילונית בחייה הקודמים,

ומתארת את השלבים השונים במעברים אל הדרך הנוכחית שבה היא צועדת לרגע, כאישה מתחזקת ומאמינה.

כמו כן מתואר המעבר של חבריה הקרובים של גילה,

בעלה חיימון חבר להקת המעגל,

חברו איציק סמג'ה וידיד המשפחה אבי עידן.

את הסרט ניתן לרכוש במשרדי שופר, ברחוב מתתיהו 10 בני ברק,

טלפון 03-677779

תודה.

תנו חיוך.

ובכן, יהודים יקרים, אתה שומע?

ראית?

חותם לבטים,

פתאום מתבררת האמת מול הפנים, וצריך להגיע למסקנות.

בנושא של חברה, אני אשקיע בילדים שלי את המקסימום,

אבל לפתח, החטאת רובץ.

החברה, דבר מאוד מסוכן.

היום אתה רוצה להיות איני,

זו הגדרה חדשה ששמעתי, איני,

תהיה קול, משהו כזה, לא?

כן.

אל תהיה נח-נח.

תשמע מתוק.

יש אזורים שהסכנה פחותה.

יש אזורים ששם יושבים ציבור שכולם דומים,

וזה יותר קל.

אם אתה מבין שהחשש הוא כל כך גדול, ואתה באמת

תעב חיים לילדים, ורוצה באמת שלא יהיה שום חשש,

פשוט מתרחקים מהסכנה.

אם אתה היית יודע שפתאום באזור פה, בנהריה, הגיע סארס,

יכול להיות שאתה תעבור למקום אחר, כי אתה חושש שהחיידקים יפגעו.

יש גם חיידקים רוחניים שפוגעים.

מזה אתה חושש.

אם אתה לא יודע להגן פה,

תצטרך לעבור מקום, להגן שם.

מסקנות ברורות.

השאלה, עד כמה החיים של ילדים חשובים?

הבינות העיוני.

עכשיו תגיד לי משהו. אתה התחלת לחזור בתשובה בזמן האחרון, או שמה?

תראה, זה גרסה שאתה ינקו אותה, מאבי. ברור, אבל בתקופה האחרונה אתה מתחזק? כן, בתקופה האחרונה אני מתחזק, רק שבת-זוגתי נשארת באותה דרגה, אז אני צריך לשלום בית, מה שנקרא,

במתינותא.

במתינותא? כן, לצערי הרב. זו הגדרה שלי, כן, אתה יודע.

במתינותא. במתינותא.

עכשיו תגיד לי משהו.

ואיפה אתם עומדים כרגע?

בבעייתותא.

אז במתותא מנייכו כדאי שתחזרו בתשוביכו.

אתה מבין? חבל על הזמן, יש לכם שני ילדים, הם גודלים, ואם הם יראו את ההורים שלהם באמצע הסולם,

לא עולים ולא יורדים,

מה הם יעשו?

יחכו לכם למטה.

היא פה?

לצערי לא.

הבנתי. התחלקתם חצי-חצי.

הייתה השתדלות, אבל באמת,

כמו יש לציין שאשתי היא רעיית שמים.

כן, אבל היא חוששת להתקדם מאוד.

אתה מכיר את הנושא של אני לא רוצה לדעת כי האמת מחייבת?

כלומר, לכל תשובה, לשאלה יש תשובה. לתירוץ אין תשובה.

זו הבעיה. זה נקרא כוח הנטילה.

אדם שיש לו כוח הנטילה לא מעוניין לחפש דברים שיחייבו אותו במה שנוגד את האינטרס שלו.

אתה למדת שיעור היום בנתינה.

תצטרך לתת לה היום את מה שלמדנו כאן

כדי שיתמעט בכוח הנטילה,

והנטילה תפעל.

כן, אבל הווי מקדים כל תרופה על המכה, מה שנקרא.

נכון.

אני מוכן לעשות... אז אל תגיד לי מה ששמעת.

הבנתי.

אז תגיד לה, אני לא אגיד לך,

הוא יגיד לך.

תיתן לה את זה

ותגיד לה,

הוא יגיד לך.

יש פה 50 דיסקים.

זה הוצאנו ערכת חירום לחדר האטום.

זה למוח האטום.

אתה מבין?

כמו שהוא אומר, עכשיו זה ערכת חירום למוח האטום.

אז בעזרת השם יתברך,

אני מעניק לכם שיט

כדי שאשתך, בעזרת השם, במטותא,

תחזור בתשובה.

בבקשה.

למי שירצה להשיג את זה, בגלל החששות מסדאם חוסיין,

עשינו מבצע במקום 1,500 שקל, 50 דיסקים במאה שקלים.

שתי שקל דיסק.

50 שקלים במאה.

שקלים למי שירצה יוכל להשיג פה בסוף הערב.

יש פה סרטים מכאן להודעה חדשה.

מה שראיתם פה כמה דקות

זה קמצוץ קטן מתוך מה שיש כאן.

זה CD למחשב. CD למחשב. רואים את זה גם ב-DVD.

כן, בבקשה, פה.

כבוד הרב, ראית סרט שלך, של ניס שופר,

איפה שיש את הסרט, את הקטע נס מצולם,

ראית את הקטע עם הכתר,

וכל הטבעות שהיה לי, החלטתי גם לציון לספר תורה. אשריך, אשריך, אשריך.

ממי זה? מכל החבר'ה?

ממני.

כל זה היה לך?

הביאו לי מהודו.

הביאו לך מהודו?

כן.

אתה אספן?

לא אספן, לא בויום.

אבל יש לך עוד אחת באף.

תבין לי, אני אביא לך ציצית.

אשריך.

ברוך אתה,

אדוני,

אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגענו

לזמן הזה. אמן. יש עוד מישהו שרוצה ציצית גם כן?

יש מישהו שרוצה ציצית? מהחבר'ה, לא, מהחבר'ה הצעירים.

למי שאין, מי שרוצה.

לא לדתיים.

לא, לא, לא, לא, לא, לא, סליחה, לא.

לא בכוח, אם הוא רוצה.

אוה,

בכבוד.

ברוך אתה, אדוני,

אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו

והגיענו לזמן הזה. אמן.

אני רוצה שתיתן ברכה שאשתי גם כן תחזור בתשובה.

מה שמה?

גלית בת דבורה.

בת דבורה, השם יהפוך לבבה, לטובה, בשמחה, לחזור בתשובה שלמה, מהרה.

ברוך אתה, אדוניי, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן!

נחלנו בקשה עכשיו מאסיר בבית הכלא,

אברהם בן תקווה לב,

השם יגזור לטובה, שייצא בהחלטה טובה,

מבית המשפט לחופש.

אה, פתאום נזכרתם, אה, איפה הייתם? מצווה זו שקולה כנגד כל מצוות התורה.

זוכים לראות בני שכינה בזכותה, שכנראו, מצווה ציצית.

כן.

לדעת מה חסר לשני.

עולם חסד ייבנה. כשבנה הקדוש ברוך הוא את עולמו, חסד גמור.

לא היה אף אחד שהוא היה חייב לו משהו שהוא נתן לו בשביל זה את העולם.

חסד גמור, חסד הכי נקי.

אדם שיש לו כוח הנתינה כמה שיותר, בדרגה יותר גבוהה,

הוא מתדמה לקונו, הקדוש ברוך הוא.

והקדוש ברוך הוא מצווינו בתורה, והלכת בדרכיו.

מה הוא רחום?

אף אתה יהיה רחום.

מה הוא חנון?

אף אתה יהיה חנון.

מה הוא, גומל חסדים?

אף אתה יהיה גומל חסדים.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נפעל כל הזמן ונשתדל להיות עם כוח נתינה רב על הנטילה.

פירושו של דבר,

צריך שבאדם תהיה קצת אנוכיות,

אם לא אדם יפקיר את חייו לחלוטין,

וזה הקדוש ברוך הוא לא רוצה.

אלא מה?

גם מה שהוא נוטל,

זה יהיה בשביל להיטיב לכולם.

רבי לוי יצחק מברדיצ'ו,

זכר צדיק לברכה,

סנגורן של ישראל,

שתמיד לימד סנגוריה על ישראל.

הוא אמר שהוא למד מה זה פירוש המילה אהבה, משמעות המילה אהבה, משני שיכורים.

פעם הוא שמע שיכור אחד אומר לחברו,

אתה אוהב אותי?

הוא אומר לו, מת עליך.

אמר לו, איך אני אדע שאתה אוהב אותי?

אמר לו,

אמר לו, זה לא...

איך אני אדע שאתה אוהב אותי?

אמר לו, אני אוהב אותך, מה אתה לא מאמין לי?

אמר לו, אתה יודע מה חסר לי?

לא רק השיכור השני נדע, גם רבי יצחק מברדיצ'ו נדע, הוא הבין מה זה אהבה.

אם אתה יודע מה חסר לשני,

זה הפירוש של אהבה.

בהפצת 100 קלטות כאלה, ניתן לפעול הרבה למען כלל ישראל.

היה מנוי בשופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

היה מנוי בשופר במחיר 80 שקל לחודש.

תקבל טייפ,

וידאו וסידי הביתה חינם,

כולל משלוח תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור במחיר 80 שקל לחודש.

תהיה מנוי בשופר.

היה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר בפרטים נוספים טלפון 03-677-779.

היה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות, צלצלו אלינו ל-036-7777-79-036-777-779 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net