זה לא תאטרון זה אמיתי (קלטת טייפ מס' 316)

- - - לא מוגה! - - - 

דרך אגב, אני רוצה רק לראות, לבדות משהו עם אחד, נשארו עוד חילונים בקהל הזה? מי שחילוני, שירים רגע את היד, אני רוצה לראות מי נשארו חילונים שנייה, אני רוצה רק לראות אותם בעיניים, כי יש לי מה להגיד לכם, חבר'ה.

כל הכבוד, אשריכם שהגעתם זה הצעד הראשון. אשריכם, אתם צדיקים, אתם עוד לא יודעים את זה, אבל אתם צדיקים.

יש לי שאלה לגבי מישהו ששתינו שונאים אותו, נראה לי. לא, לא, אל תגיד את השם שלו, הוא דווקא חביב הקהל.

הוא חביב הקהל, אתה יודע, תכף אני אגיד את השם שלו, הוא בכלל לא חביב הקהל. אל תגיד בכלל.

שאלה? כן. שמולמן כזה מטלוויזיה,

שקיבל איזה, לא יודע, 15-16 מנדטים. מילי, מילי. לא זה שיש לו בן בטלוויזיה.

איך אתה מסביר שהבחור הזה,

15, שס,

קיבל רק עשרה מנדטים, שציפה לי, ששש, אתה שואל אותי, איך זה? לא, אני שואל. כן, איך זה שדבר כזה, רשע כזה, הוא לא רשע,

מספיק שאתה יודע, הוא נהיה קצת דתילוני.

למה הוא כבר התחבר למפדל?

אני לא רוצה להתעסק בהשמצת החילוניות כרגע. אני חושבת שהחילוניות עושה את זה יופי לעצמה.

אני רוצה לדבר על משהו שלי מאוד מפריע ומאוד חשוב, ואני חושבת שהוא גם מאוד אקטואלי, וזה הנושא של אחדות ישראל.

גם מפלגות חילוניות וגם אנשים חילוניים, כולם קוראים לאחדות ישראל, ושאנחנו עכשיו בתקופה קשה,

וחייבים להתאחד סביב דגל כזה או אחר.

ואני זכיתי להבין שללא תורת ישראל אין דבר כזה עם ישראל. מי שלא טעם טעם של תורה אמיתי,

מתוך בירור, בדיקה ועשייה אמיתית לשם עשייה,

או לא לשם התנסות בלבד, אלא לשם עשייה ממש לא יכול לטעום את הטעם הזה לעולם.

לכן כתוב, טעמו וראו כי טוב השם, לא שם, פה.

וזה שמקבלים שם זה עוד עניין,

אבל קודם כל פה אתה יכול כבר להרגיש.

קלטת מספר 316. זה לא תיאטרון, זה אמיתי.

ערב טוב לכולם.

מארגני האירוע מקדישים ערב זה לזכרם ועילוי נשמתם של הנרצחים מקיבוץ מצר,

רויטל בת קולט,

ובניה הפעוטים מתן ונועם, השם ינקום דמם.

אבי המשפחה,

אבי אוחיון,

מכבד אותנו בנוחותו בערב זה.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ונחמיו ירוויח.

בראשית הערב אני רוצה להודות למארגנים,

הרב אנשלזון וברק שרעבי,

להודות לנלחמים לקיום הערב,

סגן ראש העיר

תל אביב הרב נתן אל נתן,

וחבר מועצה וחבר דירקטוריון

שלמה מסלאוי,

ובעיקר למייצגים,

עורך דין חיים כפיר ועורך דין דוד לביא, שאפשרו את קיום הערב הזה.

פטור בלא כלום אי-אפשר,

וכדי שייכנס להיסטוריה הנושא של מלחמת תרבות, ודווקא בתיאטרון הקאמרי

נעשה אזכור קצר למה שאירע עד שזכיתם לשבת כאן.

נחתם חוזה בין המארגנים לבין התיאטרון לקיים ערב שבו אני אופיע ואשתתף.

וכך נכתב בהמשך להסכם בעניין שכירות האולם לצורך קיום כנס בהשתתפות

הרב עמלון יצחק שליטא ביום 26 בפברואר 2003 ברחוב דיזינגוף 101 בתל אביב,

ולאחר שקיבלתי שלושה צ'קים שהסך הכללי שצוין על גביהם הינו 18,200 בנוסף על סך של 1,000 שקלים שנתקבל בשבוע שעבר,

הריני לציין כי הינני מאשרת את עניין קיום הכנס.

חתומה דפנה הררי,

נאמנות התיאטרון הקאמרי של תל אביב.

אך דא עקא,

לאחר

חודש וחצי מאז שנכרת החוזה,

שבוע לפני האירוע הזה מתקבל מכתב

למר שלמה אינשלזון

בהמשך למכתבך הנדון, הריני להודיעך על ביטול ההרשאה שניתנה לכם לעשות שימוש באולם כמפורט במכתב.

ההרשאה ניתנה כדי לקיים באולם כנס תומכי

הרב עמלון יצחק ולמטרה זו בלבד.

מה שקראתי כרגע היה כתוב בהשתתפות.

לתדהמתנו נודע לנו כי הפרסומים שונים הנעשים

על ידכם הינכם מציגים את האירוע אשר אמור להתקיים באולם כהצגה המועלית על ידי התיאטרון הקאמרי של תל אביב,

תוך עשיית שימוש בוטה בשם, בלוגו ובמוניטין

של תיאטרון הקאמרי.

זאת אומרת, אני השחקן הערב

מטעם התיאטרון.

כך כתוב.

מעבר לעובדה שיש בכך משום הפרת תנאי ההרשאה,

הרי שיש בכך אף משום מצג שווא,

גזל,

גניבת עין והפרת סימן מסחר בנסיבות אלה.

אנו נאלצים להודיעכם בזאת על ביטול ההרשאה,

וזאת בלי לפגוע בזכותנו לתבוע מכם כל נזק בעתיד.

2. בנוסף, ומבלי לגרוע מהאמור לעיל, נאמנות תיאטרון הקאמרי לא קיבלה את ההרשאה מחברת בניין הקאמרי בעם.

הדרישה כדי להעמיד את האולם לרשותכם, ולפיכך,

בהתאם לסעיף 11 למכתבך,

אין הודיעכם כי לא ניתן יהיה לעמית האולם לרשותכם

לצורך עריכת כנס בהשתתפות הרב אמנון יצחק.

חתומה,

שוב פעם, נאמנות התיאטרון של תל אביב.

טוב,

עורכי הדין

המייצגים

את מר אנשלזון וברק שרעבי נזעקו לבקש צו עשה כדי לקיים את האירוע.

במשפט

עומדת לחקירה יושב-ראש הדירקטוריון

חביבה אביגאי.

ממש חביבה.

עורך הדין חיים כפיר

חוקר ושואל,

אני מבין שאת יושב ראש דירקטוריון חברת בניין הקאמרי.

כן.

כמה זמן?

19 שנה,

משנת 1984,

מטעמי המינוי? מטעם מועצת עיריית תל אביב.

את היית פעם בהופעה של הרב אמנון יצחק?

לא.

את יכולה לאשר או לשלול שמופע של הרב אמנון יצחק זה מופע תיאטרלי או לא?

תשובתה.

אני לא הייתי יכולה לאשר או להכחיש,

אבל הסכם מזכירות דיבר על כנס תומכי הרב אמנון יצחק,

ורק זה היה בפניי כנס תומכי הרב אמנון יצחק.

שאלה. אז הבנת שזה לא מופע,

אלא שזה רק כנס.

כן.

ואם אראה לך מסמך שאומר שזה כנס בהשתתפותו של הרב אמנון יצחק,

או עם הרב עמלה יצחק, דעתך תשתנה?

תשובתה,

הדגש זה על כנס.

בפניי היה כנס תומכה.

זה מה שהיה כתוב בהסכם השכירות שקיבלתי עם התיאטרון.

את יכולה להקריא לי את סעיף 2 להסכם?

המילה כנס, הדגש כנס.

שאלה, ורק זה מה שראית? כנס בהשתתפות הרב עמלה יצחק, זה הספיק לך?

את לא מוכנה לכנסים בתיאטרון?

כן.

אני רוצה להבין את ההתנהלות ביניכם לבין הנאמנות. איך זה עובד?

הבניין שלכם, אתם מזכירים אותו לנאמנות. הנאמנות משלמת לכם באיזושהי דרך, נכון?

לא בדיוק עם ישיבה. הנאמנות היא הסוחר, וישנו חוזה בין חברת הבניין לבין הסוחר, שמסדיר את כל היחסים ביניהם,

לרבות הסחירות והתנאים.

אם עכשיו היו 30 הצגות בנאמנות, איך את יודעת על כך?

תשובתה הסכרה זה לצורך הצגות של תיאטרון הקאמרי.

אם עכשיו היו 30 הצגות בחודש ינואר, איך את יודעת על כך?

תשובתה, יכולים לעשות גם 50 הצגות בחודש אחד, אבל זה נופל בגדר ההסכם,

מאחר שהתיאטרון אמור לידי חברת הבניין, אם יש לו משהו שלא בגדר הצגות תיאטרון שלו.

איך משתלמת כל העסקה הזאת ביניכם לבין הנאמנות? איך זה עובד?

תשובתה, 5% מתמורת מכירת הכרטיסים של הצגות התיאטרון

מגיעים לחברת הבניין.

זאת אומרת,

אתם שותפים במרכאות כפולות לרווחים שנכנסים לקופת הנאמנות.

היא משיבה, כן,

והרווחים הללו מושקעים חזרה במלואם בתיאטרון.

שאלה,

ככל שתהיינה יותר הכנסות לתיאטרון, ממילה תגדל הכנסתו? כי אחרי זה זה חוזר בחזרה.

תשובה,

מדובר על הצגות שהתיאטרון מפיק, ולא מדובר על הסכרות.

אין שום הסכרות במה שאמרתי, אלא רק הפקות, הצגות של התיאטרון.

שאלה,

האם יש מסמך כתוב בכתב שאתם מדווחים על נאמנות עליכם?

האם יש איזשהו דיווח עדכני שאומר לכם כמה הצגות יש בחודש

וכמה יצא בכל הצגה?

תשובתה, יש הנהלת חשבונות שוטפת בהחלט.

והנהלת החשבונות מסתם שוזפת את עינייך, נכון?

נכון.

האם מעולם לא נערך שום כנס בתיאטרון?

מעולם, לפי מיטב זיכרוני,

לא התבקשנו,

כי יושבת-ראש חברת הבניין, לאשר כנס כלשהו זה תנאי ראשון לאזכרות שמחוץ למופעי תיאטרון,

אחרת זו הפרה של תנאי עיקרי מתנאי ההסכם.

להזכירכם, יהודים עיקריים במקצועה היא עורכת דין,

והיא אמרה, אני חתומה על התצהיר שצורף מטעמי בכל האמור בו אמת.

והיא משיבה, מעולם, לפי מיטב זיכרוני,

לא היה כנס בתיאטרון.

שאלה, אני מבין שאת כיושב-ראש, מרגע שהבנת שנעשה פה שימוש לא לפי תנאי ההסכם שלכם, של התיאטרון,

בוודאי עשית איזושהי בדיקה אחורה.

יותר מזה, אולי הם מכניסים כסף לכיס ואתם לא יודעים? מה יש לך להגיד על זה?

תשובתה,

היחסים בין חברת הבניין לבין התיאטרון עצמו הם יחסי אמון.

חברת הבניין נועדה לשרת את התיאטרון,

זו חברת החזקה שנועדה לשרת את התיאטרון,

וכל המשאבים שמגיעים מהתיאטרון.

לנו יש אינטרס שהתיאטרון יצליח,

מכיוון שאז יש יותר משאבים לשפץ ולשמור על הבניין.

אנו גם עוזרים להשיג משאבים, כך שאין פה שום אינטרס של להעלים הכנסות.

דרך אגב,

בבניין החדש שנתרם על ידי מפעל הפיס הושקעו 23 מיליון שקלים בשביל שהתיאטרון יתפקד מכספי ציבור.

עוד 13 מיליון מקבלים מעיריית תל אביב,

ועוד הקצוות שנתיות.

בוכים כל הזמן שאין משכורות לשחקנים.

באים יהודים ונותנים 20,000 שקל לערך לקיים אירוע תרבותי.

לא.

הם לא שואפים למקסם את רווחיהם,

ובגלל שזה אירוע שלדעתם אינו תרבותי,

אינם רוצים לקיימו.

כשאת אומרת אמון,

את מתכוונת שלמעשה ביניכם ובין הנאמנות מכוח יעשה אמון?

אין גם שום חשש מצידך, וגם לא היה לך כזה שתיאטרון הנאמנות יעשו משהו כזה?

ישכירו את הערב מבלי שתדעו?

תשובתה, זה לא הולך על בסיס אותו אמון.

יש רואה חשבון, יש לנו חשבונות והכל מופיע בכתובים.

זה לא עניין אמון כדבר אחד. אבל דבר שני, אמון אומרים שעושים חוזה בין אנשים הגונים.

תזכרו מה שהיא אמרה,

עושים חוזה בין אנשים הגונים.

הרגשנו כמי שפועל למען התיאטרון, והרגשה זו הייתה מוצדקת.

ועכשיו שואל

עו״ד חיים כביר שאלה,

אם אגיד לך שבשנת 2001,

בתאריכים ה-2 במאי ו-20 ביוני,

נערך כנס בתיאטרון הקאמרי מטעם חברת מיקרוסופט ישראל,

שעשתה שם סדרת ימי עיון בנושא אופיס,

זה יישמע לך חלום בלהות,

או משהו שבהחלט אפשרי.

תשובתה.

אמש, אני דיברתי עם מנכ״ל תיאטרון הקאמרי, ואני ביקשתי לדעת אם הוא נתן איזשהו ערב שלא ידוע לי.

אם זכור לו שהיה איזשהו ערב שנעשה שלא לצורכי תיאטרון, הוא אמר לי.

לא היה דבר כזה.

אבל היה איזשהו אירוע לאנשי הייטק בוקר.

בבוקר מותר להזכיר.

אם זה משהו קטן, משהו הייטקי קטן,

אתה יכול לקחת את הכסף, אין שום דבר.

הוא נתן את זה בוקר ולא ערב, הוא ציין זאת כאירוע יחיד שהוא ידע לציין,

וזה היה אמש.

חבר'ה, זה תיאטרון אמיתי.

טוב,

השופט מבין מה קורה פה, בתצהיר היא כותבת שלא היה.

פה היא נשאלת, היא אומרת לא.

אחר כך אומרים לה, אנחנו יודעים תאריכים מסוימים,

פתאום כן, רק ככה התברר לי על משהו קטנצ'י.

אז השופט שואל,

אמש זו פעם ראשונה שדיברת עם מנכ״ל הקאמרי בעניין זה?

תשמעו איזו תשובה, לא לעניין.

מה הוא שאל?

אמש זו פעם ראשונה שדיברת עם מנכ״ל הקאמרי בעניין זה?

תשובתה.

יום אחד לפני שבוע נודע לי שאמור להתקיים כנס שלא ידעתי עליו, ודבר ראשון שעשיתי, פניתי, טלפנתי למנכ״ל הקאמרי וביקשתי שיגיד לי אם זה נכון,

ושאם זה נכון אני מבקש לראות מסמכים,

ואז הוא העביר אליי בפקס את חוזה ההשכרה.

זו הייתה הפעם הראשונה שאני שמעתי על כך.

המילים שלו היו,

התיאטרון על הפנים, המצב כל כך קשה, אז עשיתי זאת.

מה שאל השופט?

אם איזו פעם ראשונה שדיברת עם מנכ״ל הקאמרי בעניין זה,

היא לא עונה.

מספרת סיפור על לפני שבוע וככה, שקודם היא אמרה, רק עכשיו, ממש,

לפני הדיון אני שמעתי את זה.

לשאלה,

זה נכון?

קצת עורכת דין? היא אומרת, כן,

אני עורכת דין בהשכלתי.

מרגע שנודע לך מידע זה שנערך כנס יחיד,

האם דאגת לידע את עורכי הדין היושבים פה שמייצגים אותך?

הם שמעו והיו נוכחים בעת השיחה שלי עם מנכ״ל הקאמרי.

יותר מזה,

את הבנת שמדובר באירוע יחיד, נכון?

כן.

ושוב,

עורך דין חיים פיר אומר,

היא מגיד לך שב-11 בפברואר

חברת מחשוב ישיר ערכה כנס בתיאטרון הקאמרי, שם הם השיקו את הלוגו החדש כנבחרת התוכנה החדשה של ישראל.

מה תגידי עכשיו?

זה עורכת דין שהגישה תצהיר שכולו אמת.

אתם יודעים מה הייתה תשובתה?

שהיה אחד ועוד אחד.

הבנתם?

היא לא רק עורכת דין, מתמטיקאית.

זה אחד ועוד אחד.

כן, אז העורך דין אומר לה,

על דרך זו, שיהיה עוד אחד,

גם של המקרה שלנו.

מה תשובתה?

אני עברתי על הדוחות הכספיים אתמול של חברת הבניין, ואני מצאתי,

שימו לב, קודם היא לא אמרה את זה, עכשיו היא אומרת,

ואני מצאתי שהיו שני סכומים נזערים ביחס להכנסות.

ואז אני טמאתי, ועל זה אני צלצלתי לנועם סמל,

שהוא המנכ״ל, כן?

זה היה כמובן אחרי שחתמתי על התצהיר, שאם לא כן, זה תצהיר גוזר.

ושאלתי אותו, מה זה?

והוא ידע לומר על נושא ההייטק,

אבל לפי הדוחות הכספיים זה אולי בארבע שנים,

שני בקרים של הייטק.

אני יודעת על אחד, ואני אפילו יודעת את הסכומים שהופיעו בדוחות הכספיים.

היא נשאלת שאלה, מה הצעדים, אם בכלל יש כאלה, שאתם עומדים לנקוט כנגד הנאמנות בגין ההסכם שנחתם עם המבקשים האלה?

בגין ההסכם שנחתם אז עם חברת מיקרוסופט,

שאת יודעת עליו,

ובגין ההסכם הזה שנחתם עם חברת המחשוב ישיר?

אני לא חושבת שעל זה אני צריכה לענות כאן. אני לא רוצה לענות כאן. ישנו חוזה וישנם עורכי דין. נתייעץ ונחליט מה לעשות.

מעניין.

אתם יודעים, לפני שהיא ביטלה את האירוע,

ומסיבות אחרות לגמרי, כמו שנכתב בתצהירים של הרב נתן אל נתן, סגן ראש העיר,

זה היה בגלל שהאירוע לא תרבותי לטעמה.

היא קיבלה חוות דעת מקצועית מעורכי דין, יועץ משפטי,

שאמר לה שחייבים לקיים את הכנס.

חייבים. זה חוזה חתום שצריך לקיימו,

אחרת הם יפסידו במשפט.

והיא נטלה על עצמה את האחריות לבטלו,

למרות הייעוץ.

ובכן, יהודים יקרים, לסיכום,

משהו מדהים.

שאלה.

אציע מספר אפשרויות. תגידי לי אם זה נופל בגדר הופעה תיאטרלית.

אם יש במופע דרמה ואינטראקציה

עם הקהל,

זה נקרא הופעה תיאטרלית?

תשובתה.

אני רוצה לפתור את עצמי מלהיכנס לתוכן.

אני חברת אחזקות,

שאת כל נושא התיאטרון, נטפל בו התיאטרון.

ואם היה מגיע דבר כזה, היה צריך להביא את זה לשולחן הדירקטוריון.

וזו לא דעה אישית.

שאלה.

מופע שיש בו דרמה,

זה מופע תיאטרלי?

תשובתה.

תיאטרלי יכול להיות מופע מכל סוג שהוא.

גם אדם שהוא מתמטיקאי יכול לעשות הצגה.

אך אנו מדברים על תיאטרון במובן המקובל.

תיאטרון,

הצגה שמופקת על ידי תיאטרון.

שואל העורך דין, הצגה שמופקת על ידי תיאטרון רק היא מופע תיאטרלי?

תשובתה, אני לא חזקה בהגדרות האלה, וזה לא התפקיד שלי. דרמה, תיאטרון, טרגדיה,

אני יודעת להפריד בין תיאטרון לבין כנס.

וזה מה שהיא ניסתה לעשות.

להפריד

בין התיאטרון לבין הכנס הזה הערב.

יהודים יקרים,

ובכן הייתה כאן דרמה,

החומר הוא היה תיאטרון,

והטרגדיה היא של כל עם ישראל,

שאנשים כאלה מעצבים את דעת הקהל בישראל,

ושכך נראים פני הדברים.

זה היה תיאטרון בבית המשפט,

אבל זה רק תמצית.

מה פסק השופט?

זה הדבר היותר מעניין.

מובא

מכתבה שכתב יואב יצחק

באתר האינטרנט שלו. בית המשפט קבע

כי התנהגות הנהלת התיאטרון הינה תמוהה,

וכי הניסיון לתרפד הופעת הרב נעשה שלא כדין.

במהלך הדיון נמצא כי התיאטרון הציג מצג שווא

לחלק מהטענות שחלה, ואף ניהל הליך סטרק,

הכול במטרה לתרפד הופעת הרב,

שאינה עומדת בקנה אחד עם אותה תרבות

שעימה מזדהים חלק ניכר ממנהלי התיאטרון.

בית המשפט מתח ביקורת במיוחד על יושב ראש מועצת המנהלים של התיאטרון,

אביגאי, שלא פעלה לכיבוד ההסכם שנחתם.

מדובר בהתנהגות תמוהה של המשיבות,

תוך ניסיון להעלות טענות מן הגורן ומן היקב וניסיון להיחלץ מההסכמה החוזית.

תמוה כיצד למרות שנות פעילות רבות ומשותפות, ולמרות שמנכ״ל המשיבה מס' 1, מר נועם סמל היום עורב אישית בקבלת ההחלטה לגבי אישור הכנס,

התייצבות המשיבה מס' 1 מחזקת טענות המבקשים ומחלישת טענות המשיבה מס' 2 מבחינה עובדתית וראייתית.

עוד הוא מביא

במכתב טענה זו. על המכתב נאמר שהסיבה הראשונה לביטול ההסכם הינה שהם מבקשים פרסמו את האירוע כהצגה המועלית על ידי תיאטרון הקאמרי,

תוך עשיית שימוש בוטה בשם, בלוגו ובמוניטין של תיאטרון הקאמרי,

דבר המהווה מצג שווא,

גנבת עין והפרת סימני מסחר.

על זה עונה השופט.

טענה זו מופרכת על פניה,

שכן ברור שלא מדובר במצג כזה,

וניתן לראות מהכרוזים שמדובר בערב שבו הרב אמון יצחק

בתיאטרון הקאמרי המצוין בכרזה כמקום שבו נערך הכנס,

ולא תוך שימוש בלוגו ובמוניטין של תיאטרון הקאמרי.

חולשת הטיעון הנ״ל מצביעה על חולשת טענות המשיבות לגבי ביטול ההסכם, וניסיונן למצוא תירוצים ועילות לביטול ההסכם.

למרות שבפני המשיבה מס' 2 עמדה חוות דעת משפטית מנומקת היטב שיש לכבד את ההסכם,

בחרה המשיבה לנהל את הדיון במקום לכבד את ההסכמות

והתחייבות המשיבה האחד ורק למשיבה מס' 2 פתרונים מדוע עשתה כן.

מסקנת בית המשפט חוזים יש לכבד,

ואין למנוע זכות קנויה לחופש הדיבור והביטוי המעוגנת בחוזה,

במיוחד לאור העובדה שמלכתחילה היה ידוע מראש תוכן האירוע ומאפייניו,

כשעל אחת כמה וכמה יש לדרוש מגופים כמו המשיבות לכבד את חופש הביטוי.

התוצאה הינה שאני מקבל את התובענה ומצהיר כי ההסכם תקף

ונותן צו עשה המחייב את המשיבים לקיים את ההסכם ולקיים את הכנס של תומכי הרב אמנון יצחק בתיאטרון הקאמרי

ברחוב דיזנגוף 101, תל אביב,

בתוספת הוצאות 10,000 שקל פלוס מע״מ.

כן, את זה אני חייב לחביבה.

עכשיו לענייננו, יהודים יקרים.

הנקודה היא באמת כואבת,

ואני אסביר לכם למה.

יש פה בציבור מי שרוצים

להנחל ערכים שלהם ולדחות ערכים

שמיוסדים על 3,300 שנה של העם היהודי.

להגיד לנו לא להיכנס למקום כזה,

פירושו של דבר שאין מקום לתרבות היהודית

במקומות ציבוריים כאלה

שנתמכים מכספי ציבור ומשלמי מיסים.

ואני משלם מיסים, לידיעתכם,

יותר מהגברת חביבה.

למה?

בארגון

שאני נמצא יש 50 עובדים

מקבלי משכורות

שעליהם משלמים למעלה מ-100,000 שקל מס הכנסה בחודש.

הכסף

לא בא מהמדינה וחוזר אליה כמו בתיאטרון,

אלא הכסף נתרם על ידי אנשים פרטיים.

הארגון לא מקבל כספי מדינה ולא תקציבים.

לא שהוא לא זכאי, הוא לא מעוניין.

ואת ה-100,000 שקל פלוס זה נטו מהציבור היהודי שומר תורה ומצוות,

והאחר המצטרף אליו גם.

אז זאת אומרת,

שכל מה שמדברים, שיונקים מעטיני המדינה ולא משתתפים, ופרזיטים,

וכל התיאורים הססגוניים,

זה טוב לתעמולה עד הבחירות.

אבל הבעיה היא שזה גם ממשיך לאחר מכן.

ומחליטים

שאלה מחוץ למחנה ואלה שייכים למחנה.

אז אני רוצה רק להגיד לכם

איזה

קטע קטן

מתוך דבריו

של יצחק ארד,

זיכרונו לברכה,

מזכיר קיבוץ שער הגולן שחזר בתשובה.

אנו דור יתום,

ואם לא נמצא אנשים בפלנטה אחרת,

מצבנו טראגי למדי.

הדתיים רק מסיחים את הדעת.

כך סח לי בימים אלה אחד מהמנהיגים המרכזיים

של תנועה חילונית רצינית מאוד.

אלפי שנים,

עמנו בארצו ובגולה, שנות שיא ושפל,

שנות אושר וסבל,

אך תמיד הייתה לו כתובת.

אלוקיו,

תורתו,

מוסרו,

ספר הספרים, באלפי שנות גלותו,

הפיחו בו אמונה ותקווה.

בכל האסונות שקרעו,

העם לא היה יתום.

תמיד השתייך למישהו ולמשהו.

שם יכול היה להפנות עיניו ולבו בעת צרה ומצוקה,

כבעת אושר ושמחה.

בדורנו,

דור ההתנכרות למורשת דורות,

ניסו רבים וטובים בלהט ואמונה לאמץ להם אבות חורגים,

תורות חדשות,

וגם את השנאה השופעת כלפי עמם, מורשתם וארצם.

למתנכרים ולמנוכרים הגיעו ימים קשים,

כאשר התורות החדשות התפוצצו כבועות סבון,

במקום לחזור לצור מחצבתם,

מקוננים הם אנו דור יתום.

מה זה יתמות?

חוסר אחריות ואפסות.

ליחיד

השלמה זאת היא טראגית.

לעם ולתנועה זה אסון.

לא ייתכן בניין עם וחינוך דור על אבסורד.

לא מחנכים על מבוכה.

חינוכו של דור ייתכן על בסיס מוצק של ידיעה,

את אשר לפניך.

בזה נבחנת מנהיגות,

בזה נבחן דור.

כאשר תורות מתנפצות,

אמונות מתערערות,

יש ונאחזים בתורות משניות,

באשר כתוצאה מן האפס

צועד הלא בראש חוצות.

באין אמונה חיובית,

באין תורה מדריכה,

שולט האנטי.

המנהיגות מעלה על נס את הנגד,

אנטי-כפייה דתית,

אנטי-שמירת שבת,

באתאיזם צועד בראש חוצות.

לא מרגישים

שבלא יודעין

הם נותנים יד לנוחיות הזולה,

לחיים בלי כבלים.

שמי מכאן חזון,

שמי מכאן בניין עם,

מבוי סתום מביא לאין אונים.

יתמות ואפסות,

לא נוחלין ולא מנחילין,

לא ערכי יסוד, לא ערכי מוסר,

כי אם כנעניות במסווה של אחוות עמים ושנאת מורשת מזוכיסטית במקום אהבת ישראל.

באין אחיזה מצפים לעזרה מן הבלתי אפשרי.

תרופת השווא לא תנחיל ערכים,

ישנה דרך קרובה מאוד,

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבות.

איך נוכל לעשותו?

זאת מצוות התשובה שכתובה בתורה.

יהודים יקרים, לפני חודשים קיבלתי ב-5 בבוקר פקס.

כותרת הפקס

אמנון יצחק,

הרסת לי את החיים.

זאת הייתה הכותרת.

מאחוריה

היו כמה שורות ספוגות רגש ודרמה.

אני אראה לכם קטע בווידאו

מה התרחש מהמכתב הזה,

ונפתיע אתכם הערב

הפתעה תרבותית.

בבקשה,

הרסת לי את החיים.

הקהל צופה כעת בסרט אודות גילה דורפמן,

בעלה חיימון,

וחברם אבי עידן.

הכותרת

הרב אמנון יצחק,

הרסת לי את החיים.

כותרת זאת פתחה את מכתבה של גילה

אל הרב אמנון יצחק.

המכתב הגיע בפקס

בשעה 05.20 בבוקר,

מייד לאחר החלטתה.

גילה,

חילונית,

מצביעת מרץ,

תל אביבית גאה ובוגרת האוניברסיטה,

היסטוריה ומדעי המדינה,

ניצבה מול האמת

המנפצת את המיתוס הציוני בשעה שצפתה בסרט הרצל והציונות.

מכאן ואילך מתמודדת עם דרכה החדשה.

הרצל החזיר אותה בתשובה.

ותוכן הדברים

הרב אמנון יצחק, הרסת לי את החיים.

כל מה שהאמנתי בו, כל מה שידעתי בוודאות, עורער.

היסודות שעליהם חונכתי,

האמיתות האקסיומטיות שעליהן נלחמתי התפוררו.

בשעת שחר מוקדמת זאת,

מאחר שצפיתי בקלטת על תולדות הציונות,

אני יושבת, כולי נסערת, ושואלת את עצמי

מה אעשה מחר עם כל מה שהבנתי היום.

אני חילונית גאה, תל אביבית בנשמה,

סטודנטית להיסטוריה לשעבר,

בסוגריים, איזו היסטוריה,

ולמדעי המדינה, איזו מדינה.

ועכשיו, מהריסות אלה

אני מקווה שיהיה לי הכוח להתרומם ולהקים,

יחד עם בעלי וביתי, בית יהודי אמיתי,

שיסודותיו חפורים כשלושת אלפים שנה לעומק.

בית כזה נראה לי שגם הווריאציה החילונית שלך, שריד למשל, לא יוכל להרוס.

אינני יודעת עדיין מהו הצעד הראשון,

אך הדרך כבר ברורה לי.

אנא התפלל למעננו שנצליח,

כי ברור לי שבחוגים בהם אני נמצאת,

תהיה זו דרך קשה, קשה מאוד.

יישר כוח, גילה דורפמן.

עשינו קלטת שלנו, יצחק, אני זוכר. וזיכרונותיו של חיימון,

חבר להקת המעגל. היינו ארבעה אנשים באוטו, חילוניים לגמרי.

מאוד רוחניים,

אבל חילוניים.

שמו קסטה, הוא הקריא בהתחלה את האמנה הפלסטינאית,

ואז בסוף הוא אמר מה הוא חושב שצריך לעשות. הוא מכיר את האבא.

ואני זוכר שהגענו להופעה באמצע הקסטה.

נורא רציתי להמשיך, אבל עשינו את ההופעה,

כשחזרנו המשכנו והגענו הביתה

והקסטה הייתה כמעט בסוף, נשארה עוד חצי שעה, וישבנו באוטו, ארבעה אנשים, אחרי הופעה, בלילה המאוחר,

ושמענו עד הסוף.

כי הדברים ידקו אותנו.

ופעם ראשונה אני הבנתי שמה שקורה בתורה,

אם עשו את הרע בעיני ה'

היה בלאגן, עשו את התור בעיני ה' היה טוב.

פתאום אני קישרתי את זה.

פעם ראשונה התחבר לי שעכשיו עושים את הרע בעיני ה'.

אני רואה את זה, אני יודע את זה.

ויש בלאגן. גילה דורפמן, בוגרת אוניברסיטת תל אביב,

מסבירה מה גרם לה לבכות.

חיימון התחיל להביא הביתה קסטות של הרב אמנון נדחק,

והתחלתי להסתכל בהן. עכשיו, אתה צריך להבין שאני באה

ממה שיכול להיות על ידי חלק מהאוכלוסייה המכונה האליטה. אני באה מבית אשכנזי,

צפון תל אביבית,

חילונית גאה, מצביעת מרץ,

אכפת לי על הזכויות של כל החי והצומח בכל העולם,

יש לי הרבה מה להגיד על כל דבר.

ופתאום אני יושבת

ורואה קלטת,

שאמרתי כבר קודם,

בראייה הראשונה שלי נראתה לי מין פברוק, מין איזו תעמולה כזאת של חרדים להפחיד אותנו מהציונות.

אבל פתאום, כשהסתכלתי בה ברצינות, לא תוך כדי שאני עוברת למטבח,

מעיפה מבט,

כשהסתכלתי בה ברצינות, ראיתי שזה אמיתות שאני לא יכולה להתווכח איתן. עיתון הארץ משנת זה וזה, תאריך זה וזה. לכי תבדקי את עיתון הארץ.

נשאר לי להאמין שהיו מבססים פנסטה שלמה על הדפסים שקריים של עיתון הארץ פה, של עיתון השומר שם, וכו' וכו' וכו'.

ופתאום אני נוכחת לדעת, לאט-לאט, שכל האנשים שכל כך הערכתי אותם, אתה צריך להבין, בשבילי,

בן גוריון,

אני לא העליתי אותו לדרגת משיח,

אבל בשבילי בן גוריון הוא היה אחד האנשים הגדולים ביותר שקמו לעם היהודי. דוד בן גוריון,

אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה,

ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

אני רואה את עצמי כיהודי מודרני ממוצע,

ואין אני נרתע ממעבר פורמלי לנצרות.

אני מברך על כל יהודי שיש לו ילדים המחליט להתנצר.

ישבתי וראיתי את הקסטה,

והתחלתי לבכות, כי בגיל 33 פתאום גיליתי שאני גילי דורפמן,

המשכילה, שיודעת הכול,

בעצם יודעת רק שקרים. זיכרונותיו של אבי עידן,

מנהל שיווק בכיר.

אני באותו רגע כאילו הייתי בשוק. עכשיו לי גילה הזדעזעה והתחילה לראות מזה. אני באתי בקטע של,

ראיתי משהו שאו, זה כאילו לא יכול להיות,

זה לא נכנס ב...

זה לא הצליח לעבור איזושהי רשת מסוימת, כאילו, בתודעה. זה פשוט לא יכול להיות, זה לא יכול להיות, זה לא יכול להיות. אבל מצד שני זה עובדות.

חיימון מתחיל להבין מי שיקר לו.

העולם שלי הזדעזע מהקסטה, כי הבנתי למה אני חושב מה שאני חושב היום.

הבנתי למה אני חושב מה שאני חושב היום.

ומי רצה שאני אחשוב ככה?

ולמה רצו שאני אחשוב ככה?

וזה זעזע אותי, רציתי לרות ברחובות לכל החיי החבר'ה, תראו, תראו, תראו, ואמרו לי, אה, מחזירים בתשובה, מחזירים בתשובה. איציק סמדג'ה, מושבניק מבקעת הירדן.

לקחתי את הכלטת הזאת

ושמענו אותה עם כמה חבר'ה,

שהם, אתה יודע מה, לקחתי חבר'ה שהם ממש שמאלנים-שמאלנים,

וזה העיזה אותם, זה פשוט, הם פשוט לא,

קודם כל לא האמינו.

דבר שני,

הם חשבו שפה עושים להם איזשהו קטע ולוקחים כל מיני קטעים,

אבל אין פה, זאת אומרת, זה לא היה כאן קטע שאפשר היה להכחיש אותו או משהו כזה. זה היה ממש, אם אתה רוצה, תלך לארכיון ותבדוק.

זאת אומרת, נתנו לך כאן את האפשרות לבדוק את כל הדברים האלה.

גילה דורפמן. יש לי עכשיו תינוקת, לאיזה מורשת אני אחנך אותה? אני חונכתי על המורשת הציונית.

לאיזה מורשת אני אחנך אותה?

כל מה שידעתי עד היום הוא שקר. אז מה אני אעשה מחר בבוקר? אני אגיד לך, תאמת, ראיתי את הקסטה,

שאלתי את חבר'ה, אמרתי, אני קמה בבוקר ומתחשק לי לפוצץ את המדינה. פיזית מתחשק לי להבעיר את המדינה. איך יכול להיות

שכל המידע שיש בקסטה הזאת מושתק? צריך כאילו להבעיר את המדינה. התחשש לי להתקשר ב-05 בבוקר לחברים שלי, תשמעו, יש לי משהו, אתם חייבים לראות את זה, אתם לא מאמינים למה שאתם רואים.

הייתה לי מין תחושה כזאת שהגעתי לנקודת אל-חזור. אוקיי, אם הבנת את הדברים האלה,

אז עכשיו באמת אין לך לאן לברוח. זאת אומרת, את יכולה להגיד הכל, אבל הכל יסתכם בסופו של דבר עם עצלות.

לא בא לך לקיים אי אלו מצוות, כי זה לא נוח.

אבל אין לך יותר לאן לברוח.

פשוט אין לך יותר.

וזה הכניס גם אותי, גם את אשתי, למצב שאנחנו ממצב שרואים טלוויזיה כל הזמן, רואים רק קלטות וידאו, לא... מה שנכנס זה קלטות וידאו של הרב. אבי עידן

מתמכר לקלטות.

אז עכשיו התחלתי להקשיב לקלטות.

זה התחיל להיכנס לאוטו חופשי כזה, בריצה, נונסטופ. עכשיו איציק בקלות היה מביא כל פעם קלטות חדשות,

והוא היה מעדכן אותי, וזה התחיל להיות כל הזמן באוטו, זה כבר הפסקתי לשמוע, בדרך כלל הייתי מכור לאקטואליה,

חדשות, כל הצהרות וכל זה.

ואתה יודע מה?

התחלתי לשמוע קלטות מעבר לזה שזה מעניין והכול, התחלתי להיות יותר רגוע.

כי זה נהיה...

אתה שומע דברים אחרים, אתה כבר לא שומע את כל הצרות וכל הבלגן וזה הכניס לזה ועשה לזה, וזה התפוצץ, וזה מת, וזה עצוב, וזה ככה.

זה דברים אחרים לגמרי, אז נורא נהניתי, למרות שיש דברים שאי אפשר לנות מהם, כל הנבואות שלא עלינו.

עכשיו, אחרי ששומע את הדברים האלו, קשה לך להגיד, אני אוהב את אלוהים, אני מאמין באלוהים,

אבל לא... זהו, הרב אמנון פשוט

לא יחזיר לי שום ברירה, כאילו.

או שאני מאמין באלוהים ועושה גם את מה שאלוהים מבקש,

או שכאילו אני כמו כל אחד מהליצנים האלו. עכשיו, להתכחש למה שאני שומע וזה, ולהגיד זה לא נכון או לא כלום,

זה יהיה מה זה מגוחך.

גילה מבינה מה עשתה הציונות ליהדות.

היום אני מבינה שמדינת ישראל עשתה ליהדות מה שצוררים רבים לא הצליחו לעשות ליהדות, כי מדינת ישראל אפשרה לי להרגיש יהודייה.

אני יהודייה.

מדינת ישראל הפכה את יהדות ללאום. זה האסון המרכזי לדעתי של מדינת ישראל. כי ברגע שהיהדות היא לאום, אני את הלאום שלי יכולה להחליף.

אני יכולה לרדת לארצות הברית,

לקבל שם אזרחות, וניסיתי שלא תחשוב. רציתי לרדת לארץ, כי מה יש לי לעשות פה?

מלחמה יש פה, אנשים מאוד קשים יש פה, חוסר פריגון, המצב הכלכלי על הפנים, כל הזמן אתה הולך, אתה מפחד שתתפוצץ איפשהו.

למה לי להיות פה?

עכשיו, אם אני הולכת בדרך שחינכו אותי, שהיא הדרך הקפיטליסטית, החומרית, אפילו הציונית.

אפילו הציונית.

אז למה לי להיות פה? כי חומר וקפיטליזם בארצות הברית עושים יותר טוב.

ונוף יותר טוב יש בתאילנד.

והציונות בעצם הכשילה את עצמה.

כי מכיוון שהיא לא נתנה את השורש,

למה אנחנו צריכים בעצם להיות פה? ומה אמורים? מכיוון שהיא לא נתנה את השורש,

אז היום, למרות שנתפלאים לחרדים,

בחברה שאני באה ממנה, זה לא בושה ללכת לקב״ן ולהגיד ש... העיקר לא לעשות צבא.

זה לא בושה.

אנשים לא מקדשים להגיד, אני לא אעשה צבא. חיימון. יש לי הרבה

מהחברים שלי,

ונוטה באמת, כאילו ננצל את הבמה הזאת,

אנשים מאוד רוחניים.

כולם מאמינים בבורא עולם,

אבל לא מאמינים בתורה, לא מקשרים, לא עושים את החיבור הזה. גילה. ברגע שהבנתי שאני באמת מאמינה שהיה מעמד הר סיני, אז אוקיי, אז תעשי מה שכתוב שם.

אבל אף פעם לא הציגו לי את זה ככה.

אתה מבין?

את יכולה להיות יהודייה,

הנה את יהודייה, במדינת היהודים.

מי אמר שאת צריכה להיות, לשמור את המצוות? אבי עידן, לא פראייר. אנחנו הרי לא פראיירים.

אנחנו לא כאלה שמחפשים תשובות כי אנחנו מסכנים,

כי אין לנו כסף,

או שאנחנו טובים בכסף, אבל תמיד הסתדרנו.

ולא בגלל שאנחנו איזושהי צרה, מחלה, מתו לנו, לא,

שום דבר מתו לנו. אנחנו אנשים רגילים לחלוטין, חילונים לחלוטין, אוהבים את החיים,

מטיילים בשבת, עושים על העש, הכל עושים,

ופתאום לבוא, לגרום לנו לחשוב מה שאנחנו חושבים היום זה היה כאילו... איציק מגלה את הצד השני.

ואם נגיד שיש בן אדם חוזר בתשובה מאיזשהו מצב נתון, אז אני היום נקרא סופר חוזר בתשובה לעומת מה שאני הייתי. זאת אומרת, אם היית מכיר אותי לפני כן, היית מבין עד כמה אני חוזר היום בתשובה.

היום אני אקרא צדיק.

אז זה עשה המון. זאת אומרת, לראות את הצד השני,

שאתה לא שומע, לא במדיה, לא בעיתונות, לא בכלום, לא בבתי ספר.

גילה מסבירה מדוע שנאה את הרב אמנון יצחק. קודם כל הוא מזרחי.

אם הוא מזרחי והוא דתי, הוא שס.

אין אפשרות אחרת. אז קודם כל הוא שסניק. שסניק, אני שונאת,

לא יכולה לסבול אותם כי הם לוקחים לי את הכסף,

הם אוכלים לי את הדם, הם שותים אותי,

לא רוצה אותם במדינה, שיזרקו אותם לים. אתה מבין? אז הוא שסניק,

הוא מסית.

עכשיו, אני למשל, אגיד לך משהו,

לא היה אכפת לי למשל שהוא ידבר בהבימה,

כי לא פחדתי ממנו,

הוא יחזיר אותם בתשובה. זה לא היה לי את הפחד הזה, אבל היה לי זלזול עמוק.

ואני קולטת את השחצנות שלי שזלזלתי בבן אדם שמעולם לא שמעתי אותו מדבר עד אז,

מעולם, אפילו לא פעם אחת. לא ידעתי איך הוא נראה, לא ראיתי את השמלות שלו, את האנטנה שלו,

שום דבר.

לא ידעתי מי הוא. כל מה שידעתי, זה קראתי פה ושם בעיתונים מהבית,

מאימא שלי, ואמנון יצחק, בשבילי, היה איזה שסניק מטורף,

שיהיה סבבה, שיעשה מה שהוא רוצה, אני אין לי מה להקשיב לו, אני נאורה מדי בשביל להקשיב.

חיימון, שומר שבת. בזכות הרב אמנון יצחק התחלתי לשמור שבת,

ואחרי ששמרתי שתי שבתות,

התחזקתי מאוד, התחלתי לשים כיפה, שהיה לי מאוד קשה,

מאוד קשה ללכת עם כיפה, היה לי מאוד קשה. ולא רק בגלל שזה מציק,

הקטע החברתי. גילה, מה היעד? וזה לא הולך להיות לי קל בכלל, כי אני טיפוס עצלן,

תן לי לעשות כמה שפחות.

אני טיפוס שמאוד אוהב את החיצוניות,

אני מעצבת אופנה במקצוע שלי.

רק תן לי לקרוא מגזינים כל היום, ולהתעסק בשטויות כל היום, ולרחל, ובלשון הרע, חבל לך על הזמן, אני אלופת העולם.

יהיה לי נורא קשה,

אבל אני יודעת שהשאיפה שלי היא להגיע לזה.

זה מה שאני רוצה. ככה אני רוצה לחנך את הילדים שלי.

יכול להיות שהדרך שלי של החזרה בתשובה שלי תהיה אולי פחות,

יותר צבעונית, נקרא לזה ככה, ממה שמקובל אולי ברחוב החרדי,

או לא יודעת מה, אבל אני לא מתכוונת לפרש בעצמי את התורה מחדש.

אני מתכוונת להקים בית

יהודי כאחתו.

אורתודוקסי. אורתודוקסי.

בשאיפה שאני אגיע לשם.

אני אגיע, דברים שאני שואפת, אני בדרך כלל מגיעה.

אבי עידן. הכיף שלי זהה לראות את הילדים שהולכים

כאילו לבית כנסת דנים בתוך דת,

ואני התעניינתי אפילו בבתי ספר תורניים,

כי ראיתי מה זה ילדים של אנשים דתיים.

הם הרבה יותר נינוחים, הם הרבה יותר רגועים,

עולם אחר לגמרי, מה אני אסביר לך?

והעניינים שלי עוד בגיל כזה שעוד ניתן להציל אותם.

זה מגוחך, כי פעם הם אמרו שאולי אפשר לתקן את הדתיים שבאו מחוץ לארץ, אז אני אומר, אולי אני אתקן את הילדים האלו.

ובעזרת השם, שיהיה הבית היהודי לקשר לחלוטין.

במאה אחוז.

חיימון, חבר להגת המעגל.

בשלב זה מופתע הקהל למראה דמותו המשתנה של אבי,

תחילה כחילוני,

בהמשך כמתחזק,

והיום כבחור ישיבה. היום אני מבלה יותר ויותר בישיבה, כי זה היום באמת בילוי.

פעם בשבילי זה היה נראה איזשהו,

לא יודע מה, היום זה באמת בילוי, היום אני חי מפעם לפעם שאני בא עם הוראה ולומד תורה, כי זה כל כך מעניין,

זה כל כך עמוק,

זה כל כך ממצה.

זה פשוט לא יאמן. אתה יושב ולומד תורה,

אתה לא חושב על שום שטויות אחרות.

חיימון,

בעלה של גילה,

משלב עבודה עם לימודים בישיבה. אני היום,

העונג שלי מהחיים הוא הרבה הרבה יותר מאשר הפעם. גילה דופמן,

בעבר מלאת מרץ.

אני מתכוונת להקים בית

יהודי כאחתו.

האורתודוקסי.

אורתודוקסי.

בשאיפה שאני אגיע לשם.

אני אגיע, אני, דברים שאני שואפת, אני בדרך כלל מגיעה.

והיום, מלאת ביטחון.

התרבות החילונית היא תרבות של בריחה.

תראה קולנוע, תקרא ספר, כל הזמן תשמע מוזיקה, כל הזמן תברח למקומות.

רק אל תעצור לחשוב באמת מה התכלית של הקיום שלך.

תבזבז כסף, תקנה בתשלומים, תראה עוד סרט, תקרא עוד פרסומת.

רק אל תעצור רגע אחד לחשוב, רגע, מה, אני נולדתי פה בשביל לקנות בתשלומים ולמות?

כשאתה חוזר בתשובה, ובכלל כאדם דתי, אתה לומד להשתלט על החיה שבעצמך, לומד להשתלט על היצרים שלך,

לומד לסגל לעצמך משמעת עצמית.

הכבוד העצמי שלך מגיע ממקומות אחרים,

הרבה יותר אמיתיים.

ואלה, אם אתה רוצה לקרוא לזה ככה, אלה הרגעי העושר שלי, אלה הרגעי החסד שלי.

ובשבילי שבת היום זה...

אי אפשר להסביר את זה במילים.

מה שהתחיל כסיוט היסטרי, שבת התחילה כסיוט...

אוי, זה היה נורא בהתחלה.

פשוט איום ונורא.

רק חיכיתי לשלושה כוכבים, כבר הייתי עומדת. הנה, שם מבריק איזה משהו, נראה לי זה כוכב.

השבת בשבילי היום זה עונג עילאי.

פשוט עונג עילאי.

זה העונג שלי.

כן, יהודים יקרים,

זה לא תיאטרון, זה אמיתי.

אני מתכבד להזמין לבמה

את

גילה דורפמן.

חבר הכנסת בבני ברק מאוחר אחרי ההרצאה.

פתאום אני פוגש את אבי.

פעם ראשונה שאני רואה אותו במצב כזה.

והוא מתפלל בלי סידור.

אמרתי לו,

איך הספקת כבר ללמוד בעל פה?

הוא אומר, מה זה? עברו הרבה חודשים.

אבי, בבקשה.

עכשיו גם הם ישמעו.

ערב טוב.

לא יודע, אני מסתכל עליכם פה. קודם כל, אני רוצה לשתף אתכם באיזו חוויה. אני נורא מתרגש.

כי זה...

יצא לי לדבר מול קהל, אבל אף פעם לא כזה קהל.

אז תסלחו לי אם אני מתרגש קצת.

אני חיפשתי את הלב שלי קודם כשהייתי לפה.

דרך אגב, אני רוצה רק לראות, לוודא משהו אחד. נשארו עוד חילונים בקהל הזה? מי שחילוני, שירים רגע את היד. אני רוצה לראות מי נשארו חילונים שנייה. אני רוצה רק לראות אותם בעיניים,

כי יש לי מה להגיד לכם, חבר'ה.

כל הכבוד. אשריכם שהגעתם, זה הצעד הראשון.

אשריכם, אתם צדיקים. אתם עוד לא יודעים את זה, אבל אתם צדיקים.

לראות את מה שראיתי שם זה פשוט התרגשות עילאית, כי אני רואה את זה ואני עוד לא מאמין בעצמי, אתם מבינים? אני בתוך הסרט ואני לא מאמין.

אבל אני יכול להגיד לכם כזה דבר.

היום אני יודע מה זה להיות יהודי. אני עדיין לומד, אבל לפחות אני יודע מה זה להיות יהודי, ואני שואף להגיע לשם.

ואין לכם מושג כמה זה עוזר לי בחיים כל יום, כל דקה, כל רגע,

ואני בן-אדם שלא היה חסר לו שום דבר בחיים.

אני עובד עדיין, כאילו, אתם קולטים? אנחנו לא פרזיטים?

ואני מתנצל בשם חיימון שלא הצליח להגיע לפה. אני יודע שאני מאוד מאוד הייתי רוצה שהוא יהיה פה, ואני נורא מתגעגע אליו כבר עכשיו,

אבל כי הוא עובד.

אתם מבינים שהם לא פרזיטים?

והוא נראה יותר גרוע ממני, דרך אגב.

יש לו כבר כאלה יפים, כמו של הרב.

ואני כל כך מתרגש לראות אתכם פה,

כי אני רוצה להגיד לכם,

חברים חילונים, זה פשוט לא ייאמן מה קורה ברגע שאתם הופכים,

מסתכלים על הקלטות או שומעים את הקלטות ומשתתפים בתוך מה שקורה בתוך הקלטות,

בתוך החוויה של לחזור להיות יהודי,

להכיר את זה מעומק, כי זה מחזק.

אני רוצה להגיד לכם שכשהרב,

כששמעתי מ...

במשרד של הרב, שהערב הזה לא הולך להתקיים.

אני כאילו הזדעזעתי בתוכי, כי כששמעתי את זה לפני רגע בחדשות,

וזה היה,

הם עוד יזכרו את זה אחר כך,

שהמופע הוא לא תרבותי, אז הם לא רוצים שהוא יקיים בתיאטרון הקאמרי. אתם קולטים מה הם אומרים פה?

הם אומרים שזה בסדר לעלות פה הצגות שאולי כתב איזה נוצרי,

זה בסדר לעלות פה איזה חומר שאולי כתב איזה מוסלמי,

זה בסדר לעלות פה דברים שקשורים, לא יודע, בדתות אחרות,

ואני מכיר מספיק דתות, הייתי בכולן,

בודה והינדואיזם, וכולם אני מכיר,

אבל זה לא תרבותי, הדת שלנו בתור יהודים. זה לא תרבותי.

אם זה לא תרבות, אז מה תרבות, תגידו לי. אני לא מבין איזה טמטום,

תסלחו לי על המלה, שאני אומר עליהם כזה דבר.

נכנס למי שכתב את זה בראש, התרבות היהודית זה לא תרבות, מה לתרבות היהודית? אין מה להציע שלא נשים אותה על במה ולא נישא אותה על נס, אני לא מאמין.

ועד היום אני יושב ומסתכל על 31 וחצי שנים מהחיים שלי, אני בן 32 היום,

שלא ידעתי מה זה תרבות בעצם.

אני חשבתי שאני בן-אדם תרבותי ונוער ומשכיל, אבל אחרי זה, כשהסתכלתי בקלטות של הרב אמנון,

אמנון יצחק,

שליטה,

לראות את הקלטות שיושבים חבר'ה חילונים של מצביעי מרצ ועושים איזו הפגנה מגוחכת מול אחד התרבות,

או יושבים חבר'ה

שיא התרבות,

החבר'ה הסטודנטים של האוניברסיטה העברית,

ומתנהגים

כמו הדת,

טוב, אני לא רוצה, אני אחטא עוד פעם בלשון הרע, חס וחלילה.

לא הצביעת על איושר יהדות, אתה לא נראה לנו, אתה לא תשתמש בדמוקרטיה.

אל תשאל אותי שאלות, זה לא תשובה.

אני אמרתי שאתה לא תצליח לדבר כאן, אתה לא תצליח לדבר על החולים שלך.

אז בול, ולך הכית, לך הכית, לא רוצים לשחקת.

אני,

תאמיני לי, מוכן לקבל אותך לסרודת פורים אצלי משהו.

אני לוקח אותך אצלי, אני אראה לילדים שלי מה זה ליצן אמיתי.

הייש כזה חוטא ירצה אחת אותיות, החברה שרית זו שלך.

אני לא רוצה לארח אותי.

אני לא מתפודד אם את כל הטלפון.

כל מודפס שאתם שלושה אנשים,

שקולקים בתגרת שלכם על המון, זה ממש פשיסטי,

רוסולים וחברות.

מה קרה לך? תנו לנו לספור.

רבל האבלים! רבל האבלים!

שששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

איך הספר תנ״ך? בדיוק הפוך. אני מוכן אם תגיד שיש בורא לעולם. לא. אז מה פתאום? לא. אז מי כתב את זה? לא מה זה אין בורא לעולם. מי כתב את זה? זה אדם. אם כתבו בני-אדם, זה לא שווה בשבילי כלום. אז קדימה, אז תשליך אותו. לא רוצה להשליך.

אני גם לא משליך עיתון, אז למה שאני אשליך? הספר הזה כתוב הוא אין תנ״ך. סליחה, מותק, אתה רוצה לחייב אותי בדבר שאני לא מאמין? אבל אתה אומר שאתה מאמין? לא מאמין. כל ההלכות משנה, תלמוד. טעות. טעות.

כל המשנה והגמרא זה רק מספר הספרים שכתב הבורא, לא מספר הספרים שכתב אדם.

אם כתב אדם, מי בכלל מתייחס אליו?

מה שראיתם פה הערב זה פרי ההסתה שנמשך במשך שנים,

והחשש לתת לנו לדבר,

זה משום שהאמת יכולה להתברר תוך דקות ספורות.

ומאחר שהם חוששים שאנשים עלולים להשתכנע,

לכן הם מנסים לסתום פיות.

אם אני מדבר לא לעניין, כולם ירגישו.

אם אני משתמש בדמגוגיה, כולם יבינו.

תנו לי ליפול בפח.

תרשו לי לדבר, ונראה, אולי הם צודקים,

אבל תנו לי לדבר.

אני הבנתי, מרגע שראיתי את הקלטות האלו, ואז עוד הייתי חילוני,

הבנתי שאני, כזה חילוני, לא רוצה להיות.

אז הדבר הראשון שעשיתי,

וזה מה שאני מעט לכל מי שהוא חילוני עדיין פה,

לעשות את הצעד האמיץ האחד,

להתחיל לשאול באמת.

עכשיו, מדהים מה זה לשאול באמת?

זה לשאול בשביל לקבל תשובה,

לא לשאול בשביל להגיד מה דעתך. זה, יש מספיק, רואים את זה מספיק בפוליטיקה.

ערוץ-3, תראו כל הזמן,

אנשים שואלים ולא מחכים לתשובה.

אנחנו מדברים על לשאול בשביל לדעת באמת מה זה אומר.

מה זה להיות יהודי?

מה זה הקדוש-ברוך-הוא?

מה זה שבת?

מה זה אהבה למשפחה?

מה זה אהבה לראייה?

מה זה אהבת

כיבוד הורים?

להבין, לשאול באמת בשביל לדעת.

ואז תתחיל לחפש מי באמת תרבותי ומי לא באמת תרבותי.

אני לא יודע אם אתם תסתכלו על עצמכם פעם במראה בתור חילונים,

אתם תראו פנים אחרות אחרי שאתם תחזרו בתשובה.

כי איך שאני רואה היום את החילונים מתנהגים ברחוב, אני מזדעזע.

אני רואה להודות בנות 12,

שאוי ואבוי על כל צעד שהן עושות במדרכה, מה קורה לגברים שמסתכלים מסביב.

לא מצחיק, אני פעם עשיתי תאונת דרכים בגלל אחת כזאת.

ואני אומר, הבת שלי, יש לי בת מלאך,

גם קוראים לה הראל,

הבת שלי תגדל להיות כזה דבר?

אז הדרך היחידה להציל אותה, אני יודע, היום זה להכניס אותה

לדרך תרבות יהודית אמיתית. היא לא תגיע לשם, חבר'ה. היא לא תגיע לשם.

יש לי שאלה.

מה סדר-היום שלך היום?

אני קם בבוקר מוקדם כי אני צריך להספיק לעשות שחרית, וזה דבר שלא הצליחו להקים אותי שום תיאוריות בודהיסטיות למיניהן, או דברים שקראתי,

כי תמיד זה היה טוב,

אבל לא מספיק טוב בשביל שאני אקום בבוקר. אז אני קם לעשות שחרית,

לוקח את הילדים לבתי-הספר ומשם לעבודה.

יש לנו מניין ב-1 ו-20 שרצים, ככה כל החבר'ה, למניין,

של תפילת מנחה.

יותר מאוחר, מסיים את העבודה,

חוזר הביתה,

ואם זה יום ראשון או רביעי, אני בשמחה וששון רץ לישיבה ללמוד עם הרב הצדיק

שמלמד אותי

הרב מנשה עוזרי,

גמרא, ואני לומד עכשיו מסכת בבא בתרא,

וזה פשוט לא ייאמן מה קורה עם כל דף שנפתח.

זה פשוט לא ייאמן מה קורה עם כל דף שנפתח.

יישר כוח, אבי. אם אפשר להעביר את המיקרופון

לרשותך.

אני לא רוצה להתעסק בהשמצת החילוניות כרגע. אני חושבת שהחילוניות עושה את זה יופי לעצמה.

אני רוצה לדבר על משהו שלי מאוד מפריע ומאוד חשוב, ואני חושבת שהוא גם מאוד אקטואלי, וזה הנושא של אחדות ישראל.

גם מפלגות חילוניות וגם אנשים חילוניים, כולם קוראים לאחדות ישראל, ושאנחנו עכשיו בתקופה קשה,

וחייבים להתאחד סביב דגל כזה או אחר.

אני זכיתי להבין שללא תורת ישראל אין דבר כזה עם ישראל.

העובדה שנולדנו לאימא יהודייה היא לא גורם מאחד מספיק,

בדיוק כמו שבארצות-הברית אין שום חשיבות למישהו שהסבתא של סבתא שלו הייתה אינדיאנית.

הוא היום עוד אחד ממיליוני אמריקנים.

הדבר היחידי שמאחד אותי

עם תימנים, עם מרוקאים, עם בוכרים, עם יקים, עם גרוזינים, הדבר היחידי

שמאחד אותי איתם זה התורה שלנו.

ואם ייקחו מעם ישראל לתורת ישראל,

אז אחדות בטח שלא תהיה פה, ואנחנו נלך ונתפורר ונלך ונתמוגג.

ואני כבר לא מדברת על מדינה שלא תהיה, אלא גם עם לא יהיה.

ואני קוראת לכולם באמת לעשות מאמץ

ולפעול למען אחדות ישראל, שבאמת, בעיניי, הדרך היחידה זה לחזור לשורשים שלנו ולהיות גאים בשורשים שלנו.

אני חושבת שחבל לבזבז ערב בלהשמיץ את החילוניות כשאפשר לפאר את היהדות.

אני אישית אומרת, זה לא משפט שלי, אני לא יודעת מאיפה למדתי אותו, שהיהדות זה לא דת, היהדות היא אורח חיים.

ומי שניסה כל מיני תורות רוחניות כאלה או אחרות יודע שכולן בעצם עוסקות בעבודה על המידות.

רק ששאר התורות אומרות לך, אתה צריך להיות צנוע, אתה צריך להיות ענב,

כן, זה טוב שלא תדבר לשון הרע.

אבל אני מצאתי ביהדות את ספר המתכון היחידי שבעצם מדריך אותך יום-יום ושעה-שעה,

איך להיות בן-אדם יותר טוב ואיך להיות יותר צנוע, איך כל הזמן להרכין את הראש שלך כשיש מישהו מלמעלה,

וממליצה לכולם, ותודה רבה לכם על הפרגון.

זהו.

תודה רבה לרב אמנון יצחק.

יישר כוח. תודה.

כן, יהודים יקרים, עכשיו הערב שלכם.

מי שרוצה לשאול שאלה, בבקשה.

תן לו שאלה.

כבוד הרב, יש לי שאלה מאוד חשובה.

יש מלחמה בפתח מאוד מאוד קרובה.

אתה יכול להגיד לי, כבוד הרב, מה יהיה?

מה יקרה?

שישה מיליון איש במדינת ישראל רוצים לדעת

מה יקרה?

אתה יכול להגיד לי?

הבנתי.

שישה מיליון, אתה מדבר בשמם? כמה יש במדינת ישראל? שיש, שבע מיליון איש, לא?

הבנתי.

ודווקא ממני הם רוצים לדעת?

לא יודע.

ובכן, ממה שאנחנו למדנו,

וממה שאנחנו מבינים,

אז אם שמעת קצת לפני,

התרענו קצת

שאנחנו הולכים לקראת מלחמה,

ואמרנו בתחילת האינתיפאדה, קול דודי דופק,

פתחי לי, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי.

אמרנו שבהתחלה הקדוש ברוך הוא דופק לאט,

לא שומעים, לא פותחים את הדלת,

דופק יותר חזק,

עוד דופק יותר חזק, עוד

אחד שפורץ את הדלת.

בהתחלה היו דפיקות חלשות בגילו.

טר, טר, טר, ככה זה התחיל.

לא הבינו,

נהיה יותר קשה.

מרגמות, פצמרים.

לא הבינו,

דפיקות יותר חזקות, השם מרחם,

דולפינריום, סברו.

לא הבינו, נהיה טרגדיות יותר קשות, כמויות של אנשים יותר, עברנו את ה-700 נרצחים.

אמרנו, אם לא נבין,

אם לא שומעים את הדפיקות ולא מבינים שזה מסר מן השמיים, כמו שהיה במשך כל הדורות,

אז פשוט פורצים את הדלת, מדברים עם חרשים,

אז צריך לגעת בהם.

ואנחנו עומדים בפתח של מלחמה שתיגע בנו.

היא כבר נוגעת

בשוליה.

הפחדים וההכנות

והחששות עושים את שלהם.

ופחד מוות זה כמו מוות.

ואם תהיה הזעקה פתאום,

ופתאום כולם יבינו שהנה, יכול להיות עכשיו

שיישלחו לפה טילים או מטוסים או טיסנים עם חומר כימי-ביולוגי, מה יהיה?

בכל מקרה, בין אם זה קרוב או קצת יותר מאוחר, זה יקרה,

והמלחמה הזאת תשליך עלינו קשות,

וזו רק ההתחלה.

למה זו התחלה?

משום שאמרנו מתחילה כבר שג'ורג' בוש מוביל אותנו

לגוג ומגוג.

בעצם, כשהוא הכריז שהוא יילחם בטרור

עד הסוף,

והטרור ברובו הוא איסלאמי,

אז זאת אומרת, זו מלחמה של אדום בישמעאל,

כמו שכתוב בזוהר הקדוש.

וכתוב שישמעאל יעוררו מלחמות בעולם כולו,

באדום יצאו נגדם במלחמה, וכל התיאור שאנחנו מביאים מהזוהר, פרשת בעיירה.

מלחמת גוג ומגוג היא מלחמה עולמית כוללת.

כל אומות העולם נלחמים אלו באלו,

וכולם יפנו את נשקם אלינו,

70 אומות העולם, גם האמריקאים.

זאת אומרת,

אנחנו נצטרך לעבור מצב שכתוב באחרית הימים, מה שקרוי לפי הציניקנים אפוקליפסה.

זה מה שהולך להיות,

ובגדול, גם בוש יודע את זה.

זה בקרוב?

אנחנו מתגלגלים לזה, כמה זמן זה יימשך.

המלחמה עצמה של גוג ומגוג הוא מאוד קשה. אני אומר את זה ב-12 מיליון קלטות שחילקנו עד עכשיו.

כבר שני, קניתי את השם שלי מפחיד בזכות זה.

דבר נוסף, אתה צריך להבין, אין אינטרס לשום ערוץ להעביר את הדברים כהווייתם,

אלא מנקודת מבטם.

וכמובן,

הם לא רוצים להראות את זה עד כדי כך. הרי אומרים לנו שהעורף מוכן, נכון?

שמעת.

העורף מוכן למה?

לא אמרו למה.

לקבל טילים? לקבל הפגזות? למה הוא מוכן?

בפעם הקודמת, במלחמת המפרץ, אתה זוכר, היינו מוכנים, נכון?

ברוך השם, לא היה בית שהיה חסר סלוטפ.

לא היה בית

שלא הייתה אקונומיקה בדלת.

לכולם היו זריקות אטרופין משנת רפופו.

כולם חיכו למוצא פיו של שמיר. אתה זוכר את ראש הממשלה שמיר, שאיים על סדאם, תיזהר?

אתה זוכר?

ואחר כך שבועיים הוא נעדר, לא ראינו אותו על האקרנים,

רק דוד לוי, שר החוץ, היה אומר לנו כל הזמן מה קורה בחוץ?

איך טילים מגיעים?

מה הוא היה אומר?

שמענו, אנחנו נפעל בעת ובזמן המתאים.

אחרי כמה ימים, עוד פעם, מה איתך, דוד לוי?

אז הוא אומר, אנחנו אחראים,

מכירים את המצב, אנחנו נפעל בזמן ובעיתוי הראויים.

עוברים עוד כמה ימים, מה קורה, דוד לוי?

שוב פעם, הוא חוזר על אותו תקליט, רק בשינוי קל,

אנחנו מתואמים עם האמריקאים.

אחרי מספר ימים, שוב, טילים נוספים,

לא מעודד.

מה קורה, דוד לוי? הוא חוזר על התשובה השגרתית.

שואלים אותו, איפה שמיר?

אחד צועק, הוא עוד לא יצא מהממ״ט.

אתה מבין?

ובסוף, כששמיר יצא, אתה זוכר מה היה?

הוא אמר, החלטנו לנקוט בשיטת ההבלגה.

מפציצים אותנו והוא מבליג.

הבנת?

הוא איים על סדאם, דיר באלג.

ובסוף הוא מבליג.

אחד אמר, עזוב אותך, זה דרדס פסיבי.

אבל,

אבל נשיא המדינה דאז, שהבין שהמורל על הפנים,

כי בין טיל,

בין הזעקה לטיל,

היה משך זמן של חמש דקות.

מה עושים? מה אומרים לעם?

אף אחד לא אמר לנו מה לעשות.

אפילו להגיד אם נכנסים למקלט

או לחדר האטום, לא ידעו.

אז מה עושים?

שומעים את מתי כספי.

יש לי ציפורים בראש.

אתה מבין? אנחנו מקבלים טילים בראש והוא שם.

אז הנשיא אמר

שבשביל להעלות את המורל צריך לחלק דגלים.

אז קו-אופ תרמו 250,000 דגלים,

רק לא אמרו מה עושים איתם.

אז אחד הגיע להרצאה, שאל אותי,

קיבלתי דגל, מה עושים?

אמרתי לו, מה לא הבנת?

אם אתה שומע

שטיל מתקרב, אתה פותח את החלון, נפנף לו בדגל,

הוא רואה את הדגל בסלוטף,

עושה סיבוב, חוזר בחזרה לסדאם.

אז יש מרגיעים לאומיים.

יש אחד שקיבל אפילו תפקיד רשמי עכשיו,

אבל בסך הכללי, כן, יש לי שאלה גם לגבי... אנחנו לא מוכנים,

ולא מוכנים נפשית מספיק למה שאנחנו צפויים לעבור.

זאת בעיה,

אבל יש גם הצלה.

זאת אומרת, מה שאתה אומר בכלל... ההצלה היא

החשובה

שבאמת תועיל ותעזור, ויהיה יחידה לפחות

שניתנה ממקור נאמן מהקדוש ברוך הוא,

זה הרוצה להינצל ממלחמת גוג ומגוג,

יעסוק בתורה ובגמילות חסמים. זאת אומרת, בעל תשובה ישרד,

ובעל לא תשובה לא ישרד.

בעל תשובה אמיתי ישרד,

ובעל תשובה לא אמיתי או לא בכלל עלול להישרט.

יש לי שאלה לגבי מישהו ששתינו שונאים אותו,

נראה לי. לא, לא, אל תגיד את השם שלו, הוא דווקא חביב הקהל.

הוא חביב הקהל, אתה יודע, תכף אני אגיד את השם שלו, הוא בכלל לא חביב הקהל. אל תגיד בכלל.

בכלל? כן. שמנמן כזה מהטלוויזיה,

שקיבל איזה, לא יודע, 15-16 מנדטים, נדמה לי,

נדמה לי. לא זה שיש לו בן בתים בטלוויזיה.

איך אתה מסביר שהבחור הזה,

15? באתי לשם, קיבל רק עשרה מנדטים שציפיתי ששש.

אתה שואל אותי, איך זה? לא, אני שואל, כן, איך זה שדבר כזה, רשע כזה? הוא לא רשע, חס ושאתה יודע,

הוא נהיה קצת דתילוני.

למה?

הוא כבר התחבר למפדל.

דבר שני, הוא אמר לשריד, read my lips.

אמר לשריד, לא עמדת בדיבור לא לשבת עם שם.

והוא אמר, אצלי זה לא יקרה, ואצלו זה קרה, ובגדול.

לא רק זה, הוא ויתר על הרבה דברים שהם היו, ייהרג ולא יעבור, שעל זה הוא קיבל את ה-15.

והוא כבר מוכן להוריד, אתה מבין,

תחבורה בשבת וכל מיני דברים. מוכן.

מוכן כמה דברים.

מוכן להקים ועדות? מוכן.

זה לא סימנים של חזרה בתשובה,

זה סימנים של ישיבה בממשלה.

מי שיושב בממשלה, יש כוח לכיסא.

הכיסא עושה משהו.

אתה מבין? כמה שהוא יישב יותר,

הוא יהיה יותר טוב, לאט-לאט.

לאט-לאט, אל תדאג.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

מה שאנחנו רואים כרגע, ולא אכפת לנו מאיזה סיבה,

זה שהמדינה מקצינה והיא מחליטה לשאת על נס

את הדגל

של אנטי-יהדות

והתרחקות ממנה.

אם שרון אומר

שיש הרבה גויים שבגלל תהליכים ביורוקרטיים

הם לא מצליחים להיות יהודים, הוא יעזור שכולם יהיו יהודים,

אתה מבין מה הכוונות שלו?

אם הוא מוכן לקחת למעשה את כל החבר'ה האלה

ולעשות מדינה חילונית בעצם, בלי מפלגת העבודה,

ואת המפדל כעלה תאנה,

הכיוון שלו ברור.

אם כל אחד קיבל את המיקום שלו בשררה,

לפי התפקידים המחולקים כרגע,

אז אנחנו יודעים לאן פנינו מועדות.

אבל הם לא יאריכו ימים על ממלכתם.

כן, שם למעלה.

יש לי שאלה כזאת שקשורה לנושא של בחירת האדם, זאת אומרת,

הבחירה של האדם בכלל, באופן כללי, היא בחיים האלה.

זאת אומרת, יש לי הרגשה שמה שקורה זה שיש או גיהנום או גן-עדן. זאת אומרת, אין בחירה בעצם, זה יותר אילוץ מאשר בחירה.

כי כמו שאתה אומר, דודי דופק, פיתחי לו. זאת אומרת, אלוקים עושה כל מיני דברים קשים לבני-אדם כדי שיתקרבו לבורא עולם.

אבל אם הבחירה של האדם היא בעצם לבחור בבורא עולם ובדרכו,

מדוע, זאת אומרת,

אין פה,

זה מין פרדוקס כזה, זה כאילו אתה נמצא באיזשהו מצב שאין לך ברירה. זה או שאתה יודע שאתה בוחר בדת ואתה יודע שבסופו של דבר אולי תגיע לגן-עדן,

או שאתה פשוט לא בוחר בדת ומה שנשאר לך זה גיהנום. אז איפה הבחירה כאן של האדם?

זאת אומרת, איפה הבחירה כאן? אני מרגישה שזה אילוץ.

תודה על השאלה.

קודם כול, להבין, בחירה זה בין שני דברים, וזה מספיק,

ואם זה בין שלושה, זה גם בחירה.

ואם נכנסים למסעדה ומבקשים תפריט ונותנים מאה מאכלים, זה גם בחירה

וזה גם מוחלט, כי אומרים לך, רק 100 יש לך אפשרויות, ולא יותר.

כל מספר זה הגבלה,

ובחירה זה גם בין שניים.

לדוגמה, לחיות או למות

זה גם בחירה וזה גם מצב נתון.

להיות גבוה או נמוך, יפה ומכוער,

כל מצב,

או שהוא בחירתי או שלא. יש מצבים שהם לא תלויים בך, אם תהיי גבוהה או לא.

יש מצבים אם תחיי או לא.

יש מצבים שונים שאת לא נשאלת עליהם, הם נקבעים לך.

אבל יש מצבים שהם ברשותך.

את רוצה להיות שומרת חוק או לא?

יש שתי אפשרויות, או כן או לא.

החלטת לשמור, את אזרחית הגונה,

החלטת לעבור,

את עבריינית מצוין.

זאת אומרת, הייתה לך בחירה,

זאת אומרת, תשמע, אין ברירה פה.

או שנוסעים באדום ומקבלים רפורט,

או שלא.

איזה מין דבר זה?

מה פירוש?

מכריחים אותי לבחור ב-או-או?

כן, זה חוק.

חוק זה או מקיימים כך,

או לא.

עכשיו, הקדוש ברוך הוא עשה את זה בצורה כל כך טובה,

שהוא למעשה עוזר לך לבחור בטוב.

גן עדן זה כל כך טוב, שאין תיאורים יותר,

מרהיבים ונפלאים, שהשכל שלנו יכול לעלות מאשר גן עדן,

ואין תיאורים יותר קשים מאשר גיהינום.

אז כשאומרים לבן-אדם,

יש שני פתחים לאולם.

אתה יכול לצאת באחד, אתה נכנס לגן-עדן,

אתה יכול לצאת בשני, ואתה נכנס לגיהינום. אין יותר אפשרויות, אין עוד פתח.

אז זה טוב. למה זה טוב?

כי מי ירצה להיכנס דרך הגיהינום?

אף אחד. אז לאן ילכו כולם? לגן-עדן.

מה לא טוב בזה?

כשהקדוש ברוך הוא נותן לך אפשרות,

אם הוא היה עושה גן עדן יותר טוב ופחות טוב,

היית מתקשה לבחור אולי?

היית מסתפקת במועט?

אם היית,

לדוגמה, עושה פחות, אז היית מקבלת פחות, ככה את במינה. זהו בדיוק האילוץ, זה בדיוק העניין, זו התבותה.

זה האילוץ. אז אני אגיד לך, גן עדן באמת יש בדרגות שונות.

בגיהינום יש אחד גם בדרגות שונות.

אבל,

גן עדן בא לדחות אותך מהכיוון הזה לכיוון גן עדן,

אז קודם כול עבירות

אסור לעשות.

ודבר שני, מצוות צריך לעשות.

כמה שתעשי יותר מצוות, תזכי בגן עדן גדול יותר, כי אדם זוכה לפי

רוב חוכמתו וגודל מעשיו, כמו שפוסק הרמב״ם.

אז ממילא, כמה שתוסיפי בזה, תקבלי יותר גן עדן. יותר...

שכר יותר הנאה ויותר לנצח נצחים.

אבל אם לא תעשי את מה שצריך וגם תעשי עבירות,

אז יש לך את האפשרות האחרת שאת מוכרת בה. אבל למה אנשים באמת מתפתים לדבר הזה?

כיוון שהם לא רואים בחוש את הגיהינום.

למילא זה רחוק מהם.

כמו שאדם נוסע באוטוסטרדה. אבל הם גם לא רואים בחוש את גן עדן, גם לא פה.

האולם הזה פה למטה.

אני ראיתי, לדוגמה, שניים שכבר הכירו את גן-עדן קצת בעולם הזה, אלה שישבו פה על הבמה קודם.

לפני כן הם חיו בחיים מסוימים, והיום הם עשו שינוי,

והם רואים בעצם את ההבדלים פה עכשיו.

אני עד גיל 24 הייתי חילוני,

ואני גם עשיתי את השינוי,

ואני היום חי לפחות אותו סך שנים כמו שהייתי קודם.

אני מכיר את שני הצדדים,

ואני יודע מה ההבדל בין שם לכאן.

אני לא מנוכר למה שקורה בחוץ, אני יודע ומבקי בהליכות עולם ויודע בדיוק

מה ההתפתחויות, מה ההישגים ומה הדברים שבאמת נהנים מהם, כביכול,

אלה שנמצאים בצד האחר.

אבל אני רוצה להגיד לך, מי שלא טעם טעם של תורה אמיתי,

מתוך בירור,

בדיקה

ועשייה אמיתית לשם עשייה,

לא לשם התנשאות בלבד,

אלא לשם עשייה ממש,

לא יכול לטעום את הטעם הזה לעולם.

לכן כתוב, טעמו וראו כי טוב השם.

לא שם,

פה.

וזה שמקבלים שם זה עוד עניין,

אבל קודם כול פה אתה יכול כבר להרגיש.

כשהתורה מבטיחה

שאם נלך בחוקות השם ונעשה את רצונו,

נקבל פה בעולם הזה שכר,

כגון

אם בחוקותי תלכו,

ושכבתם ואין מה חריד,

וחרב לא תעבור בארציכם,

והגפן תיתן את פרייה, והארץ תיתן את יבולה,

יהיה שלום ולא יהיו מלחמות,

ויהיה כל טוב הארץ לפנינו, אם זה מובטח ואנחנו עושים ורואים,

זה שכר פה.

ואם לא עושים,

אז אנחנו רואים את המלחמות שרודפות ורודפות אחרינו בכל זמן

במשך שנות עולם כמעט, 3,300 שנה.

אנחנו פה, בחיים הקצרים שלנו בינתיים, כבר עברנו שבע מלחמות.

אנחנו עוברים כל יום מלחמת טרור, כל יום.

לא יודעים אם לעלות על מטוס או לא לעלות. לא כל המטוסים מגיעים.

לא יודעים אם מי שיושב לידך זה אדם שעלול לנעוץ בך סכין.

לא יודעים אם הוא עלול להתפוצץ.

לא יודעים כלום.

זה כן חיים.

מה החילוניות מציעה?

מה הפתרונות של העולם החופשי והנאור?

להילחם למיגור החושך כל הזמן?

נו,

ומתי התחילו החיים?

כמה אדם כבר חי?

אבל אדם שחי ועושה את הדבר האמיתי שבשבילו הוא נברא,

אז את הרגע ודאי שהוא הרוויח.

את הישארות הנפש ודאי שיהיה לו.

מה הוא הפסיד?

מה יש להפסיד?

הנאות, העולם הזה, אנחנו גם נהנים לרקוד ולשמוח ולטייל ולאכול ולשתות,

בדיוק כמו כולם.

בלא הפרזה.

גם אצלנו מותרים הרבה דברים, בזמנים מסוימים

ומסויגים בדברים מסוימים, אבל בסך הכללי אנחנו לא עושים כמעט כל דבר,

רק מהקריטריונים שונים.

פה אנחנו מקיימים צו אלוקי, ועליו אנחנו מקבלים שכר.

יש בחירה,

וכדאי לבחור בטוב.

ראה אנוכי נותן לפניכם את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים, כך אמר הבורא.

השאלה הנוספת היא, זאת אומרת, אם אדם לא בוחר,

אדם מגיע לפה בכמה גלגולים, והוא לא בוחר בסופו של דבר, והוא מחליט לבחור ברא, אז מה, הוא נכחד אחר כך מהעולם?

שבורא עולם ברא יהודי כיהודי, והוא ברא אותו על אפו וחמתו,

זה מה יש?

ובכן. במילים אחרות, סורי.

כל מי שהוא ברא, הוא ברא בהכרח.

בעל כורחך הנוצר, בעל כורחך הנולד, בעל כורחך החי,

בעל כורחך אתה מת, ובעל כורחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון

לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אז זה מלכתחילה פוסל את העובדה שבעל כורחך אתה חי, ובעל כורחך בכלל אתה נוצר כיהודי,

ועצם העובדה שאתה נוצר כיהודי נותנת לך את הבחירה של גן עדן וגהינום,

ואז, אם מה שאתה עושה עם זה במהלך החיים,

זה כבר באמת השיקול של כל זה.

בואי אני אסביר לך עוד פעם.

אי אפשר אחרת שאדם יבחר אם להיות או לא להיות,

כיוון שהוא עוד לא היה בשביל שישאלו אותו אם הוא רוצה להיות.

קודם מהווים אותו ואחר כך פוסקים בעבורו.

הוא לא היה, הוא נברא יש מאין.

זה, אחד. שתיים.

אם הוא צריך להתגלגל שוב פעם לעולם בגלל שהוא לא השלים את התיקון שלו, הוא לא עשה את מה שהוא היה צריך,

זו אפשרות נוספת

להיטיב לו. זאת אומרת, אם בפעם ראשונה הוא לא עמד בניסיון, נותנים לו עוד אפשרות.

לא עזר, עוד אפשרות.

ואם גם באלה לא עזר,

אז מביאים אותו מגולגל בתוך דומם או חי או צומח כדי להשלים את התיקון.

והקב' ברוך הוא דואג

שלא יידח ממנו נידח.

אז אפשר לסיים את זה במהירות וטוב ולהגיע למנוחה והנחלה, מה שנקרא,

ואפשר לעבור את כל הגלגולים והסלטות האלה, וחבל.

הבנת?

פחות או יותר, כן, פחות או יותר. אני מקווה שאני אקבל דרכך איזושהי ברכה, ככה גם להתקרב בצורה רצינית וחדה, וגם אולי באמת לאיזה זיווג שיכול ל... מה שמך?

מדלן אזולאי.

מדלן אזולאי בת?

פיבי.

ושמשפחתי תתקרב, פיבי. שמשפחתי בעיקר תתקרב לזה, כי אני מסתובב. תזכי הוגגון מהרה, וכל משפחתך יכירו את האמת,

אמן.

רק שנייה,

יש פה מישהו שרוצה, בעזרת השם יתברך, לשים ציצית, הבנתי, כן? איפה הוא?

איפה? בבקשה.

היהודי רוצה לשים ציצית, בבקשה.

בוא, בוא.

בוא. יש לנו קוקו, קוקו. איפה המספריים? תתפנה לי כבר. תתפנה לי מספריים.

בוא, מתוק, בוא.

אבי אוחיון, איפה האבא השכול?

אנחנו מודים לסגן ראש העיר חיפה אבי ויצמן ועוזרו הנאמן נריאר אבונה,

שעזרו והשתתפו ולקחו חסות על הערב הזה.

רז חובאשי, מכובד להוריד את הקוקו. בכבוד.

הנה, הוא זוכה עכשיו.

יאללה, קדימה. תן לו, תן לו.

וואט לאט.

אשריך, אשריך. תגדל בתור אווירת שמיים, אשריך.

רגע,

זה ערב לעילו נשמת הנפטרים.

הנפטרים.

עכשיו אנחנו נשמע קדיש, בעזרת השם.

יתגדע הן ויתגדע השמי רבם.

בעלמיה דבירך ירוטיה וימליך מלכותיה ויצמח פורקנה ויקרב משיחי.

בחייכון ובמכון ובכיהן לכל בית ישראל בעגלה ובזמן קריב אמרו המאה.

ואין מרבם.

אמן יש מרבם ורח. להלם, לעלמי אלמיה יתברך וישתבח ויתפאר ויתרום עם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל.

שמעיד הקדשה בורחו.

לעילם עם כל ברכתה, שירתה, תשבחתה ונחמתה. דאמירן בעלמיה ואימרו המאה.

על ישראל ועל רבנן ועל תלמידיון ועל כל תלמידי תלמידיון. דאזכין בו ראיתא קדישתא די בעתרא הדין ודאכל אתר ואתר.

יעילה נא הולרון ולכו הנחינה וחסדיו ורחמים, יקדם מערבי שמעיה והרעיו ואמרו אמן.

יש למרבם מין שמעיה חיים ושבה וישועה ונחמה אשר זבה, רפואה, גולה, סליחה וכפרה ורווח והצלה.

לנו כל עמו ישראל ואמרו אמן.

עושה שלום מברמיו וברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ואמרו אמן.

אמרחם על כל בריאותיו וירחם על נפש רוח ונשמה של

רויטל בת קולט מתן בן רויטל מתן בן רויטל ונועם בן רויטל השם ינקום דמם

ויזכו להיות במחיצת הצדיקים בגן עדן לחיי העולם הבא. אמן. אמן.

עכשיו שימו לב לפרשה הבאה בתיאטרון הקאמרי בתל אביב כבר חתמו על חוזה עם אנשיו של הרב אמנון יצחק לקיום ערב והחזרה בתשובה במיכל התיאטרון הקאמרי בתל אביב,

אבל אתמול החליטה חברת בנייני הקאמרי, מי שמזכירה את המבנה, שהמופע שלה מחזיר בתשובה יבוטל, והסיבה, בקאמרי יכולים להיות אך ורק אירועי תרבות.

13 מיליון מקבלים מעיריית תל אביב ועוד הקצוות שנתיות. בוכים כל הזמן שאין משכורות לשחקנים.

באים יהודים ונותנים 20 אלף שקל ערך לקיים אירוע תרבותי.

לא.

הם לא שואפים למקסם את רווחיהם,

ובגלל שזה אירוע שלדעתם אינו תרבותי,

אינם רוצים לקיימו. זה לא תיאטרון, זה אמיתי.

אתמול כונסה ישיבת חירום של חברי הנהלת בנייני הקאמרי,

שחיליטו באופן חד-משמעי שיש לבטל את האירוע.

השאלה הנשאלת כעת היא מדוע אחד מחברי הדירקטוריון, שנכח אתמול בישיבה,

אומר שחברי ההנהלה פשוט קבעו שאירוע עם הרב יצחק לא מספיק תרבותי לטעמם.

יושבת-ראש חברת בנייני הקאמרי, חביבה אביגיל,

נשאר בתגובה שאולם הקאמרי מיועד אך ורק להצגות תיאטרון,

וכי האירוע עם הרב יצחק פשוט לא תואם עימם כפי שהיה צריך להיעשות.

אם אגיד לך שבשנת 2001,

בתאריכים השני למאי, ב-20 ביוני,

נערך כנס בתיאטרון הקאמרי מטעם חברת מיקרוסופט ישראל,

שעשתה שם סדרת ימי עיון בנושא אופיס,

זה יישמע לך חלום בלהות או משהו שבהחלט אפשרי?

נציין שבעבר כבר קודמו אירועים שונים בהיכל הקאמרי,

זה הזה, בחיכובו של הרב אמנון יצחק,

כבר לא יזכיר לאור עוזר קורין.

תשובתה.

אמש, אני דיברתי עם מנכ״ל תיאטרון הקאמרי,

ואני ביקשתי לדעת אם הוא נתן איזשהו ערב שלא ידוע לי.

אם זכור לו שהיה איזשהו ערב שנעשה שלא לצורכי תיאטרון, והוא אמר לי?

לא היה דבר כזה.

אבל היה איזשהו אירוע לאנשי הייטק בוקר.

בבוקר מותר להזכיר.

ואם זה משהו קטן, משהו הייטקי קטן,

אתה יכול לקחת את הכסף, אין שום דבר.

מרגע שנודע לך מידע זה שנערך כנס יחיד,

האם דאגת לידע את עורכי הדין היושבים פה שמייצגים אותך?

הם שמעו והיו נוכחים בעת השיחה שלי עם מנכ״ל הקאמרי.

יותר מזה,

את הבנת שמדובר באירוע יחיד, נכון?

כן.

אם אגיד לך שב-11 בפברואר חברת מחשוב ישיר ערכה כנס בתיאטרון הקאמרי, מה תגידי עכשיו?

זה עורכת דין שהגישה תצהיר שכולו אמת.

אתם יודעים מה הייתה תשובתה?

שהיה אחד ועוד אחד.

הבנתם?

היא לא רק עורכת דין, מתמטיקאית.

זה אחד ועוד אחד.

זה לא תיאטרון.

כן, זה אני חייב לחביבה.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען קלאב ישראל.

אהיה מנוי משופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

אהיה מנוי בשופר במחיר 80 שח לחודש.

תקבל טייפ,

וידאו וסידי הביתה חינם כולל משלוח תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור.

במחיר 80 שח לחודש.

תהיה מנוי בשופר.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

בפרטים נוספים, טלפון.

036-77-77-79.

תהיה מעודכן.

תהיה מנוי משופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6-77-77-79, 03-6-77-77-79, או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.שופר.net