תחשבו על זה שבע פעמים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

יש לי שאלה אליך, אני רוצה לשמוע איזו תשובה, ממתי, אם אתה יכול לעלות לי בבקשה, בעזרת השם, אם לא, אני אעלה, בעזרת השם.

אז שאלה שלי,

מה פירושו דבר נחש קיבל שבע שנים עונש?

ושאלה שנייה, מה פירושו דבר אשר יצא?

ואחר כך, הלאה, אני אגיד לך תשובה, בעזרת השם. אני שומע.

אני אשמח מאוד לשמוע את התשובה, למה נחש שבע שנים ומה הפירוש אשר יצא? תן לו בבקשה לענות.

בסייעתא דשמיא, אני לומד מכל אחד.

וגם מההצלחה. אמת.

פירושו דבר שהנחש קיבל עונש,

לנו מביא מוסר בסדרה,

אני לא קראתי,

זה בא לגליל.

אני לא מתבייש להגיד, זה אמת. הגליל בא, אני לא יודע לא לקרוא ולא לכתוב.

התשובה שלו אומר, בן אדם מוסר,

כשאתה נותן עצה לאיזו משפחה לפני שאתה רוצה לתת להם שאלה, תחשוב שבע פעמים. אם זו תשובה נכונה... צריך לשאול את הנחש. אני אומר לך, ברור, אבל זו לא הוכחה.

אם זו לא הוכחה,

אני אומר לך, כן, זו הוכחה.

בסדר גמור, אני מקבל. אם אתה אומר שזו הוכחה, אין לי ברירה.

מי רואה שמה שאני מגלה לא מקליטים באמת.

זה לא

שאני רוצה לפרסם את חסוכים עצמך,

זה אני רוצה לענות מה אומר את הדבר הזה.

למשל, אני מביא לכם, לא, זה ארוך כבר. מחילה, הכול זה חשוב. אם אני לא אדקדק, אתה לא תבין שום את זה.

הבשלה צריכה להיות כל התבלינים.

אם לא יהיה תבלין, לא תבין את הטעם.

נחילת מדבר. אתה צריך שבסוף יישאר מישהו שיאכל את זה.

צריך גם לדעת כמה להאכיל.

תחשבו על זה שבע פעמים.

קלטת מספר 304. תחשבו על זה שבע פעמים.

ערב טוב בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

ובכן, יהודים יקרים,

אנחנו לא נדרוש שום דרשה בפתיחה,

וניתן אפשרות לשאלות ותשובות מתחילה,

כי יש הרבה שנזכרים בסוף ולא מספיקים, ופה ביקרנו כמה פעמים, אז אם יש ציבור שמעוניין לשאול,

אשתדל ואשמח לענות.

רק שאלות ותשובות

בנושאים שאתם רוצים לדעת. בבקשה.

ערב טוב כבודו ראו.

יש לי שאלה אליך.

בעזרת השם, בסייעתא דשמיא, אני רוצה לשמוע איזו תשובה ממך, אם אתה יכול לענות.

אני בבקשה, בעזרת השם.

אם לא, אני אענה, בעזרת השם.

אני אנסה ללמוד וללמד.

אז השאלה שלי היא,

מה פירושו הדבר נחש קיבל שבע שנים עונש?

השאלה הראשונה.

השאלה השנייה,

מה פירושו הדבר אשר יצר?

ואחר כך, הלאה, אני אגיד לך תשובה, בעזרת השם. אני שומע.

אני אשמח מאוד לשמוע את התשובה למה נחש שבע שנים ומה הפירוש אשר יצר. תן לו בקשה לענות.

בסייעתא דשמיא.

אני לומד מכל אחד

וגם מנסה ללמד. וגם מהעצמך. אמת.

פירושו הדבר שהנחש קיבל עונש.

לנו מביא מוסר בסדרה.

אני לא קראתי.

זה קבע לגלים.

אני לא מתבייש להגיד, זו אמת.

הגלים בא, אני לא יודע לא לקרוא ולא לקטוב.

אני עולה חדש כמו שכולם, אנחנו פה.

התשובה שלו,

עונש שבע שנים, תיקח

ילד שלך מתחת לב שלך ושאר הדברים, תסחוף אותו.

אומר בן-אדם

מוסר

שאתה נותן עצה לאיזושהי משפחה

ולזוג לצד אחד.

אומר איזשהו עצה.

לפני שאתה רוצה לתת להם שאלה,

תחשוב שבע פעמים.

תחשוב טוב-טוב,

כי במשקל שלך, באוצר שלך, אתה יכול לעמוד,

אבל אלה משפחה יכולים לא לעמוד, יכולים ליפול ולהיות פשוט רגל.

עכשיו, הוא צריך היה לתת לו איזושהי עצה, לא משנה איזה נושא,

בדרך נכונה,

כדי לא לשכנות אותו באיזשהו כוונות שהיה לו,

כמו שיש לנו סמל עניבה.

הוא היה צריך להגיד לו, תחליט עם אשתך או איש, תחליט עם בעלך,

כדי שלא ייפלו.

אבל הוא אמר,

בקיצור, היא שכנה את הבן-אדם הזה, את האישה,

והיא נפלה.

היא נפלה ברמה שלה,

ואז התחילו להיות כל הבעיות כשאנחנו הגענו למצב הזה היום.

אם זו תשובה נכונה,

צריך לשאול את הנחש.

אני אומר לך, ברור.

אבל זו לא הוכחה.

אם זו לא הוכחה,

אני אומר לך, כן, זו הוכחה.

בסדר גמור. אני מקבל. אם אתה אומר שזו הוכחה, אין לי ברירה.

אני שאלתי מכמה רבנים,

מהרב גרנימן,

מכמה מהרבנים שאני לומד שם בבני-ברק,

ממך שוביל כל מיני דברים,

ואני רואה שמה שאני מגלה לא מקליטים באמת.

זה לא שאני רוצה לפרסם, חס וחלילה, על עצמי,

סליחה,

ועל זה אני רוצה לענות

מה אומר את הדבר הזה.

זה ברור.

תחשוב שבע פעמים,

תפרן, שאתה רוצה לגזור איזושהי בת לצפור איזושהי חולצה או שאר הדברים.

שבע פעמים תמדוד, יש מוסר פה.

זו ההוכחה.

ההנחה שקיבל קללה זה רק מוסר.

אנחנו בסתרא אומרים, רואים שם ככה, אבל זה הפוך, צריך להסתכל.

כי בזוהר הקדוש אני מסתכל, לא יודע לקרוא, אבל הוא מגלה לי את הדברים.

הבנתי. שאלה שנייה.

אמרתי, מה פירושו הדבר של אשר יצר?

אנחנו צריכים לפני השם לעמוד,

צריכים להיות, מכל הצרכים שלנו, שיש לנו פסולת, בוודאי.

לא כמו שלא היה פסול בכלל לנו במדבר, באבותינו שלנו.

הם היו עומדים לפני השם נקיים נקיים. כי לא היה להם פסולת, היה מן להם, הכול 100% נטו,

כמו שאני שמעתי ממך, כבוד הרב,

וכל הרבנים.

פירושו דבר הפוך, אני מסתכל על דבר אחר.

בן-אדם שיש לו בפנים בעיות,

למשל, אני מביא לכם,

לא, זה ארוך כבר. מחילה.

הכול זה חשוב.

אם אני לא אדקדק אתה לא תבין שום את זה.

הבשלה צריכה להיות כל התבלינים.

אם לא יהיה תבלין, לא תבין את הטעם.

מחילה כבוד הלאה. אתה צריך שבסוף יישאר מישהו שיאכל את זה. יש לנו הרבה זמן. היום יש גאולה.

התשובה היא שיש לנו

כל מיני בעיות בפנים, פנימיות,

תירוצים, ויש לנו כל מיני גשמיות.

אל תוציא דרך פסולת, דרך פה,

כי זה פסולת.

אתה צריך לחשוב שאתה עומד לפני ה' לבקש דברים חשובים,

שלום לאח,

שלום לעולם,

שלום לעם ישראל.

אם אתה עומד דרך זה ואתה מחשוב, אומר, תן לי משכורת,

תן לי זה, תן לי זה,

אל תוציא פסולת דרך פה,

תוציא דרך אחורה.

תחתוך את השק שלך,

תשלח אותו בתשליך,

תשלח אותו בתשליך,

אז אתה תבין שזה

ירפא, כי הוא לבד יודע מה צריך לך.

לא צריך לבקש גשמיות.

יפה מאוד.

תודה.

פעם אחת הוזמן רב למושב,

ואמרו לו שצריך לתת דרשה.

אז אמרו לו שיהיו 30 איש.

הוא הגיע למושב, לא היו 30 איש,

היה בן-אדם אחד.

אז הוא חיכה חצי שעה אתו,

המתינו,

ולא הגיעו נוספים.

אז הרב אמר לו, תראה, אני מצטער מאוד, סוכם איתי שיהיו 30. יש אחד,

קשה להגיד את כל הדרשה כשיש פה רק אחד,

אז אני אפרד ממך, תהיה בריא, תודה לך על הנוכחות.

ופעם אחרת,

לפני שהוא הולך,

אומר לאותו אדם,

תשמע, אני לא רב ואני לא חכם.

אני רפתן,

יש לי רפת,

יש לי 30 פרות.

אני מאכיל אותן בצהריים.

יום אחד בצהריים המתנתי לפרות, לא הגיעו, רק פרה אחת.

אבל אני לא אמרתי לפרה, תשמעי,

כל הפרות לא הגיעו, אז אני אפרד ממך, אני מצטער,

אני לא נותן לך לאכול.

נתתי לפרה לאכול,

לפחות שהיא תוכל.

לא באו פרות, שלא יאכלו.

הרב הבין

ואמר לו, אתה צודק, עלה לבמה

ונתן דרשה.

שעה, שעתיים, שלוש,

גמר את הדרשה.

אותו אדם הקשיב,

שאל אותו, נו, היה בסדר?

אמר לו, כבוד הרב,

אני לא רב,

אני לא חכם,

אני רפתן.

יש לי רפת.

שלושים פרות.

הן באות בצהריים לאכול.

פעם אחת באה רק פרה אחת.

לא שלחתי אותה.

נתתי לה לאכול.

אבל לא נתתי לה לאכול בשביל שלושים פרות.

צריך גם לדעת כמה לאחים.

תחשבו על זה שבע פעמים.

כן, למי שיש עוד שאלה, בבקשה. שאלה ולא דרשה.

כבוד הרב, ערב טוב לכולם.

יש לי שתי שאלות.

שאלה ראשונה,

אומרים שצדיקים שמגיעים לגן עדן אז הם זוכים בזיו השכינה.

שאלה שלי, למה לא זוכים ממנו?

למה מזיו השכינה ולא ממנו?

האם זה מהווה איום בשבילו?

והשאלה הבאה,

האם כל מה שאתה אומר,

בסופו של דבר אתה משתעבד למישהו,

אתה עבד, אפילו אם תרצה או לא תרצה,

אתה יכול להכות את כל העניין,

אבל בסופו של דבר אתה עבד של מישהו.

האם זה שווה שנייה של חופש מוחלט?

אם זה אמת, בואו נגיד שזה אמת.

האם השאיפה לגאולה

היא לא הגאולה לחופש מוחלט,

חופש שלא תלוי באף אחד אחר?

ולמרות כל הניסיונות וההתמודדויות שאתה צריך לעבור בחיים

כדי להגיע לחופש המוחלט,

האם זה לא שווה את זה?

זו השאלה. שמעתי.

לשאלה הראשונה,

צדיקים זוכים ליהנות מזיו השכינה.

זה מושג רוחני של צמצום אורו של הקדוש-ברוך-הוא במה שמכונה שכינה.

במהותו יתברך

לא שייך סוג דבקות כי הוא לא חומר.

קרבת אלוקים לטוב זה בהשגות שאני יכול להשיג ולהתקרב הכי קרוב

לקדוש-ברוך-הוא במושג הרוחני של הדבר, לא הגשמי הפיזי.

וזה לא מהווה איום עליו.

לקדוש-ברוך-הוא אין איומים שאפשר לאיים עליו.

זה אחד.

הקרבה שאתה מדבר עליה,

כמו שמתואר, זה זיו השכינה.

כל הבחינה של הבריאה. אתה לא נהנה מעצם הבריאה עצמה. מי שנמצא הוא בהסתר מסוים, שאתה לא יכול להגיע אליו.

לא משנה לאן תגיע ולאיזה צינורות אין-סופיים תגיע.

אותו אתה לא תגלה.

אני חושב, זה כמו שאדם עשיר שיש לו הרבה כסף,

אין-סוף כסף,

והוא אומר לך, מצדי, אם יש לך את היכולות,

תפתח אפילו את כל הכספות, כי זה לא מעניין.

יש לי כל כך הרבה כסף,

שאני רוצה שתדע גם מאיפה הכסף הזה בא. זה לא משנה.

ומה שאתה אומר פה, אפילו שזה עניין רוחני, שיש חוקים רוחניים,

והעניין הרוחני עצמו שאתה מדבר עליו,

זיו השכינה זה עד פה.

אפילו ברמות מסוימות, אבל

הוא עצמו אין גישה.

לא נראה לך תמוה? לא נראה לך קצת מקום למחשבה?

יש לך בעיה בתפיסה של אלוקים.

אתה יכול להגדיר אותו?

אני יכול להגיד לך שאף אחד לא יכול להגדיר אותו. רק שנייה.

אפשר להגדיר מה הוא לא,

לא מה הוא כן.

אתה צריך להאמין דבר אחד.

אתה אומר יותר מזיו השכינה.

בוא, אני אלך איתך לאן שאתה רוצה, נגיד.

מה זה יותר?

מה?

כן, מה זה?

תראה,

אני לא פרופסור,

אני גם לא מומחה ואני חילוני.

השאלה שלי... תקשיב, אתה לא קיבלת את תשובתי כי לא הקשבת לה.

לא. לא הקשבת לה.

אני הולך, למרות שלא הקשבת, ושואל אותך, בוא, אני אעזור לך. אני אלך איתך. לאן אתה רוצה שנגיע מעבר לזיו השכינה?

תאר, תגדיר,

תסביר, מה שאתה רוצה. השאיפה שלי היא

להגיע לחופש מוחלט,

כמו שיש קורא עולם, עזוב, זו השאלה השנייה, סליחה. אני שואל אותך, כבוד אמר, למה אתה לא יכול להיות עכשיו? למה אתה לא יכול להגיע לעכשיו? זו השאלה השנייה. אל תבלבל אותי בשאלות.

שאלה ראשונה, אמרת,

למה אי-אפשר להתדבק בו?

עניתי,

לא הבנת או לא הקשבת? שתיים.

אני שואל בו אתה, תגיד,

מה לא מוצא חן בעיניך ומה אתה סובר שהיה יותר ראוי

שיהיה מעל לזה? תגיד אתה.

מאז דיר השכינה? בלי, כן. בלי להגדיר את הקדוש ברוך הוא כגשמי.

לא גשמי. בלי להגדיר.

כן.

להיכנס, תראה.

לאן להיכנס? להיכנס, להיכנס. לאן? מבחינה רוחנית,

להגיע למיצוי הרוחני האין-סופי שנמצא בו. זה המיצוי הרוחני שהוא אומר. אתה רוצה יותר, תגיד לי מהו.

מה המיצוי יותר?

אבל הנה,

אתה אומר שיש משהו מסוים שאי-אפשר להגיע אליו. לא הבנתי. אתה אומר.

למה לא? אני אומר שאפשר להגיע, זה כתוב. להנאה מזיו השכינה, נקודה.

מה זה זיו השכינה? זיו השכינה זה הוא?

זה הוא? לא, לא, לא. אז למה אתה לא יכול ליהנות ממנו?

מה אתה לא שומע? אתה נהנה ממנו על-ידי זיו השכינה.

אני יכול ליהנות בני אדם בלי קשר אישי.

דוגמה,

אני יושב פה ושולח קלטות לחוץ-לארץ.

אני,

אם אהיה שם,

יכול להיות שלא אשכנע את הבן-אדם,

ויכול להיות שאם יש לך לא קלטת הוא כן ישתכנע. למה? כשהוא יראה אותי,

יכול להיות שהפוזה שאני אשאיר בו, שאני אדבר, לא תמצא חן בעיניו,

ובגלל שאני אענה לו בצורה מסוימת הוא עלול להגיד, לא מתאים לי.

אבל אם אני לא מולו,

אז אין לו את ההבדלה הזאת ביני לבינו והדיסטנס,

ואז הוא יכול להגיד, או, הוא לא מדבר אלי, הוא מדבר לאחרים,

מה שהוא אומר מתאים לי.

השפעתי עליו יותר טוב ממה שהייתי קרוב אליו. זו דוגמה שלי, לדוגמה,

שאני יכול להשפיע גם בלי נוכחותי,

אחד.

דבר שני, אין לקדוש ברוך הוא מהות

במושג

שאתה מנסה לחבר אותנו אליו.

אין דבר כזה.

הוא ממלא כל חללים דעלמא. אתה מבין מה אני אומר? הוא נמצא גם פה.

הוא ממלא את כל חלל העולמות כולם.

אני למעשה דבוק בו ברגע הזה על ידי שאני תפוס במחשבתי שהיא רוחנית.

אם אני תפוס בתורתו, ברצונו,

ואני עושה את מה שהוא רוצה,

אני דבוק בו.

האבות הקדושים,

כשעשו את מה שהשם רצה מהם,

הם הגיעו לדרגה הגדולה ביותר שנקראת מרכבה לשכינה.

ולמה משלו חכמים את זה מרכבה לשכינה?

כמו שרוכב

נמצא על גבי המרכבה והוא נוגע בה ממש,

רוכב על המרכבה,

האבות הקדושים בהשגתם

היו מרכבה לשכינה.

זאת אומרת,

זה היה החיבור הכי גדול שאפשר להגיע אליו. הם נקראים רגלי המרכבה, שתבין.

זאת אומרת,

איך מתחברים ונדבקים לקדוש ברוך הוא,

מקסימום של המקסימום,

זה על ידי שהדעת שלנו אינה נפסקת אפילו כהרף עין במחשבה מעשיית רצונו יתברך.

זו הדבקות האמיתית. על זה אמר דוד המלך, קרבת אלוקים לי טוב.

על ידי מה?

אחת שאלתי ימי את השם,

אותה אבקש, שבתי בבית השם כל ימי חיי,

לחזות בנועם השם,

ולבקר בהיכלו.

ליבי חלל בקרבי,

לא היה לו יצר הרע,

התבטל אצלו,

הוציא אותו ממנו,

וממילא היה יכול להיות מחובר לקדוש ברוך הוא.

גם האבות הקדושים היו כך, והם ארבעה רגלי המרכבה.

זה נקרא דבקות.

אבל אין ייחוס לקדוש ברוך הוא במושגים

של דבק של חומר לחומר, או קרבה של חומר לחומר,

או דברים מן הסוג הזה.

לכן אני יכול להישאר בעולם הזה ולהיות דבוק בקדוש ברוך הוא אפילו יותר ממי שנמצא בגן עדן.

כי הדבקות היא רוחנית על ידי המחשבה.

הנשמה עולה למעלה זה בגלל שהיא צריכה להתנתק מן החומר ולהיות מוכנה לעבור תהליך הכנה לקראת העולם הבא, כמו שמסביר הרמח״ל,

או שאני מעריך, מקלט את חמשת העולמות.

אז זו התשובה לשאלתך.

ואם אתה לא מקבל אותה,

אשמח לשמוע את הצעותיך לחיבור ודיבוק

שהוא לא חומרי יותר מזה.

טוב, זה כבר מתחבר לשאלה הבאה.

גברנו שאלה ראשונה, ועוברים לשנייה.

כן, פשוט... אני עונה לך לשנייה עכשיו.

האם כל העבדות שהאדם הוא כמו עבד אצל קונו לא שווה דקה אחת של שחרור חופש אמיתי?

ובכן, אתה צריך להבין, החופש האמיתי היחידי שיש לאדם

זה כשהוא לומד תורה ומקיים אותה.

ממה הוא חופשי?

כתוב,

והמכתב מכתב אלוקים חרות על הלוחות.

אל תקרא חרות, אלא חרות,

שאין לך בין חורין אלא מי שעוסק בתורה.

מדוע?

כי לפתח חטאת רובץ,

מרגע שאתה יוצא מרחם עמך לאוויר העולם,

דבוק איתך יצר הרע.

יצר הרע הוא המושל עליך,

ואתה עבד שלו,

ואתה צריך להתנתק ממנו.

איך מתנתקים ממנו?

על ידי שמקיימים תורה ומצוות, שהתורה על ידי המצוות מפרידה אותנו מהדבקות בו,

שהוא מושך לחומר,

לחופש שאתה קורא לו חופש,

שזה בעצם היתרים כנגד התורה,

היפך מהרצון האלוקי,

זה החופש שהוא רוצה,

ואז על ידי שאתה מקיים תורה ומצוות,

אתה הופך להיות חופשי ממנו.

זה החופש.

אבל אם אתה חושב שאדם רץ במדבר ופורס ידיים וכנפיים ושומע מוזיקה,

זה נקרא חופש,

זה נקרא אהבל.

עכשיו,

עוד דבר אתה צריך להבין,

שאדם

לא חופשי לעולם גם אם הוא שמה באותו מדבר ומנפנף בידיים,

כיוון שיש עליו לחצים חברתיים,

הוא צריך מקורות לפרנסה והוא תלוי באנשים,

יש לו חיי משפחה

או שאין לו,

אבל יש לו שכנים וחברים,

הוא לא חי לבד,

הוא לא חופשי בדעתו ולא ברעיונו ולא במעשיו והוא מוגבל כל הזמן להתבונן מותר, אסור ביחס למה שהוא קורא.

גם אלה שמגדירים עצמם חופשיים שבחופשיים,

יש להם מוסכמות חברתיות שעל פיהן הם נוהגים, ואם הם ישנו הצידה או ישנו ממה שהחברה החופשית הזאת נוהגת,

הסתכלו עליהם גם כן בעין של מוגבלים או מגבילים.

אין דבר כזה חופש במושגים שאתה מייחל.

לדוגמה,

בעלי חיים הם הרבה יותר חופשיים מאיתנו.

אין להם שום מעצורים ואין להם שום כללים ואין להם שום חוקים,

יש להם רק אינסטינקטים טבעיים בלי מחשבה.

הם עושים מה שרוצים, איפה שרוצים, איך שרוצים.

אין מי יגיד להם מה תעשה ואין מי יאמר להם מה תפעל.

ומה שהם פועלים זה על פי האינסטינקטים הדחפים הטבעיים שהשם נטע בהם כדי שיוכלו להתקיים בלבד.

אם אתה רוצה להיות מהסוג של החופשיים האלה,

זה לא כל כך מסובך,

פשוט מורידים את הידיים הקדמיות למטה ומתחילים להיות חופשיים.

כל העניין פה,

שאני לא מדבר על אינסטינקטים, אני מדבר על האני חופשי של כבוד הרב, על האני החופשי שלי.

תגיד לי, מה זה חופשי שלך, או אני רוצה ללמוד גם את זה? החופשי שלי, כשאני הולך ועושה איזה משהו,

ממנו אני למד,

כמו שאני עכשיו אלך לגז, ואם אני אשים את האצבע,

אני יודע שככה אני אכבה,

שמזה אני אסרף, כמו שאתה למד. רגע, רגע, זה לא חופשי, סליחה, זה לא חופשי.

קודם כול, סליחה, סליחה, זה לא חופשי קודם כול.

קודם כול, זה לא חופשי.

היה לך דחף

שאמר לך לעשות את המעשה הלא-הגיוני הזה,

לגשת ולגעת בגז ולגרום להריגתך או להריגתם של אחרים.

זאת אומרת, היה פה דחף שפעל עליך,

כי כל אחד מהחברה יגיד שמה שעשית הוא מעשה לא הגיוני,

ואתה לא היית חופשי במעשיך,

ויכולים לדון אם זו הייתה התאבדות מדעת או התאבדות שלא מדעת.

זאת אומרת,

לא כל מה שאדם עושה ברצונו זה רצונו.

אוקיי, בסדר.

אני נתתי מקרה מסוים, אוקיי. תן לי אחר. יפה. עכשיו אתה נמצא בחברה מסוימת, ובמהלך השנים אתה לומד שאתה אגרסיבי מדי,

אתה וולגרי מדי,

זה מצדיק רק לעצמך, בוא נגיד,

ואז אתה מעדן את האישיות שלך,

אתה מעצב אותה.

לפיכך אתה יודע אם זה טוב או לא טוב,

וככה אתה מתבגר עם השנים,

ואתה מעצב את עצמך בחברה. שנייה.

לפי מה שאתה אומר,

זה לא קשור כלל לחופשיות.

זה קשור.

זה הפוך. אתה אומר, על-ידי מה?

הייתי קודם אסור במאסר של יצרי שהיה גובר עלי והייתי רכזן וכעסן.

עידנתי ומיתנתי את מידותיי,

השתפרתי לאורך הניסיון.

עדיין זה לא אומר שמיציתי את כל היכולויות שלי,

ואני בדרך להיות חופשי מייצרי.

אתה בדיוק אומר מה שהתורה אומרת.

אוקיי.

אז למה זה לא יכול להסתיים בזה?

במה? בזה.

למה שאתה צריך להתפלל למישהו בשביל זה?

למה? כי אתה יכול לעצב, וכל אחד יכול לעשות את זה. בוא אני אסביר לך. זה גם השתרדותי. מי שבסופו של דבר מתפטר, בוא אני אסביר לך.

בוא אני אסביר לך.

בוא אני אסביר לך.

אני בא, אומר לסדרן לפני הכניסה לבית הקולנוע,

תראה,

למה זה לא יכול להסתדר בזה שאני לא אצטרך להתעכב ליד הקופה שלך, להמתין בתור וגם לשלם כסף בשעה שהפתח פתוח ואני יכול לגשת ישר להיכנס ולהתיישב בכיסא?

למה אני צריך לעבור תהליך של המתנה ותשלום,

ויכול להיות שפספסתי כבר את השורה שמתאימה?

להגיד לי למה, מה זה למה?

אם אתה לא תעשה כך,

אז השני יסבול,

ואם השני, אז השלישי,

וכן הלאה, כל אחד חי על חשבון השני,

יש פה חברה.

כולם רוצים לשבת על כיסא אחד עכשיו, הנה, פה למעלה. אבל זה לא יוצא. נו, אז מה יקרה? זה לא יוצא. יש מריבה עכשיו? לא הבנת, אבל מה יקרה?

מה יקרה? מה יקרה עכשיו?

שלושה אנשים רוצים אותו כיסא. אני הייתי, אני ראיתי, אני הראשון.

מה יקרה עכשיו?

כולם יבואו ויהיה בלאגן.

אוקיי. למה יהיה בלאגן?

אבל יש עניין. למה יהיה בלאגן? כי השאיפה של כולנו היא להגיע לשם.

לא הבנת. עוד פעם, אז איך נוהגים במצב כזה?

מי יגיד איך נוהגים? זה מה שאני רוצה להזכיר לבד. מי יגיד איך נוהגים?

אם כבוד הרב יש לו בינה, ולהוא יש בינה,

כל אחד מבין בהלכי הרוח, בהלכי החיים,

שיש סדר מסוים שהאנשים בונים אותו. אף אחד אחר לא צריך לבנות אותו. אם לך יש אינטליגנציה, שואל אותך שאלה, ביבי ושרון יש להם בינה?

לא מוותרים, כי יש מטרה מסוימת, אבל, מה המטרה? אותה מטרה. להיות ראש ממשלה. מה המטרה? להיות ראש ממשלה. נו, בסדר. אבל יכול להיות רק אחת. אבל מה רגע? אז למה שיפסיד? שיוותר.

מה?

שאחד יוותר, מה השני לא יפסיד. תראה, אז הוא עשה טוב.

אחד ניצח, מה השני לא יפסיד. זה עניין של שאיפה.

אז כמו שלכל אחד יש שאיפה,

לא צריך לכופף אחד את השני. אבל אמרת שיש בינה. כיסא אחד, אמרת, אם יבואו שלושה עליו,

אז איך נכריע? אתה אומר, יש בינה.

אני אומר, שלושה נלחמים עכשיו, מצנח,

שרון וביבי.

נו, אז מה, אין להם בינה על כיסא כן ועל כיסא בראש ממשלה? הם לא מבינים?

מה הם לא מבינים?

יש לך התמודדות.

התמודדות, דבר לגיטימי.

אני שואל אותך שאלה.

נו.

טומי לפיד, לדעתך, הוא מעודן או לא?

הוא לא מעניין אותי.

אבל הוא מעודן או לא?

אני לא יודע, לא שפעתי אותו.

אבל הוא חושב שהוא מעודן.

לא, אבל הוא חושב שהוא מעודן. השאלה היא אליך. הוא פגע במישהו?

ודאי. הוא פגע במישהו? ודאי. עניין רוחני, אתה יכול להגיד לי עניין רוחני. הוא פגע, בין אישית, הוא פגע במישהו? ודאי.

אתה יודע מה שיבוא על עונשו. אם הוא עשה כך, לא עכשיו לפי תורה, אני מדבר לפי אלף רוח מסוים,

חיי יום-יום. תקשיב. הוא בא ואמר את הדעות שלו. תקשיב. אבל בין זה, לפגוע אישית? תקשיב. להעליב מישהו? תקשיב.

פגיעה לא צריכה להיות פיזית,

פעמים פגיעה שאינה פיזית גרועה יותר.

רגשית. לדוגמה, לא, בלי רגשית אפילו.

אם מטילים דופי במישהו וזה יתפרסם ברבים,

דבר כזה זה פגיעה לדורות.

זאת אומרת, את זה אי-אפשר למחוק.

אז למה לא לקחת את המוסר?

אתה אומר שיש מוסר לאנשים. התורה הבאה נותנה מוסר לגבי איך צריך להתנהג אחד לרעהו.

התורה זה הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא. כן. בסדר. הוא ברא את הברואים. בסדר. הוא יודע מה טוב להם?

לפי דעתך, אני עכשיו מנסה לחלוק עליך בכדי שנגיע לאיזה משהו. בבקשה.

בסדר. לאור שאני לא מאמין, אבל אני רוצה להגיע לאיזה משהו.

ועכשיו היא נותנת לך את המוסר, והיא אומרת לך, תשמעו, תתנהגו ככה וככה וככה וככה,

ויהיה בסדר ולא יהיה בלאגן.

נכון? למה לא להסתפק בזה?

למה כל הזמן צריך להכניס לראש, יש מישהו שהוא מלך מלכי המלכים? אתה צריך להתפלל בוקר, שחרורים, תפילים?

קודם כול, תקשיב. בדיוק ככה מספיק. קודם כול, אתה צודק,

זה מספיק.

אתה יכול לעשות את כל מה שכתוב בתורה, וזה מספיק.

יותר לא צריך.

נכון? זה קודם כול. לא נראה לך הגיוני?

הגיוני? אני מסכים. אנחנו שואלים על החילונים של חינוך שנשבע. אני מסכים. עוד פעם,

כשאנחנו מסכימים, לא צריך להתווכח, אנחנו מסכימים.

לא, שזה נראה לי בעליצות ועתיות, זה לא... רגע. אבל כתוב גם בתורה,

ולעובדו בכל לבבכם.

איזוהי עבודה שבלב

זו תפילה.

אדם,

יש לו גם צריכותא אישית

לשוא עיניים למי שגדול ממנו,

חזק ממנו ושהוא תלוי בו כדי לבקש ממנו את השפע,

את האושר,

את ההצלחה,

את הכול.

עכשיו, זו זכות...

זה לא יעצור?

שנייה. מה שאתה אומר עכשיו? שנייה. שזה לא יעצור? לא.

לא. למה?

כי האדם נברא להיות נצרך.

מעצם הולדתך, שים לב מה ההבדל בינינו לבעלי החיים,

מעצם שאתה נולד,

אתה נולד מוגבל ותלוי בחסדי אחרים.

כל ימי חייך תהיה תלוי בחסדי אחרים.

אין אדם בעולם שלא נצרך לבריות.

אין דבר כזה.

עכשיו,

בעל חי לא נצרך,

לא לקהילה, לא לשבט ולא לעדר.

למה?

כשהוא יוצא מרחם אמו, הוא ישר מוכן,

שור בן יומו, קרוי שור.

הוא יכול ללכת,

הוא ימצא את המרעה,

הוא יאכל לבד,

הוא לא צריך להתייעץ,

לא לשאול, לא לבקש,

כלום.

עד יומו האחרון הוא יהיה לבד לבד והוא יחיה את כל משך חייו,

והוא לא ידע שהיה חסר לו עדר והיה יותר טוב עם עדר.

זה לא מעניין אותו והוא לא בנוי לזה.

הוא לא מדיני ולא חברתי.

האדם?

תן לבן אדם עכשיו את כל האמצעים והיכולת,

אבל שיהיה לבד בירח,

הוא לא יהיה מוכן.

להישאר בירח לבד עד היום האחרון?

לא, לא מותק.

אני מוותר לכולם.

שים לו שם אוכל וציוד ובנקים, מה שאתה רוצה,

אבל לבד, אין אנשים.

אין, לבד. הוא לא יכול.

אדם נברא להיות מדיני, חברתי.

הוא תמיד תלוי באחרים,

ותמיד מי שתלוי באחרים מבקש מבעלי היכולת ולא מבקש מאלה שאין להם יכולת.

אז מי בעל כל היכולויות כולן?

הקדוש ברוך הוא.

אז למה צריך ללכת לקטן שיבקש מהיותר גדול, והיותר גדול מהיותר גדול,

אם אני הולך לגדול שבגדולים ואני אומר לו,

אבינו מלכנו,

אני זקוק לחוכמה בינה ודעת, חוננים אתך.

אני זקוק לבריאות, אני מבקש רפאני.

הרפואה בידו.

אני צריך ברכה? ברכני.

אני מבקש ממנו. אני מבקש לא רק בשבילי, גם בשביל כולם.

זה טוב, זה נפלא, למה לא?

אם לא תבקש ממנו, תבקש מקטנים ממנו.

אבל תתבקש.

אי אפשר בלי לבקש.

וזה,

ככה נברא האדם שהוא תלוי. אם לא היה כך,

העולם לא היה מתקיים.

אם כל אחד היה אגואיסט ולא נזקק לשני,

היינו כמו בעלי חיים,

לא היה פיתוח של העולם.

אף אחד לא היה טורח בשביל השני.

אף אחד לא היה חושב מה חסר לאחרים.

אף אחד לא היה מוכן להיות חייט, שהוא יהיה חייט.

אף אחד לא היה עומד בעירייה, שהוא ירים את הזבל.

אף אחד לא היה מוכן להיות סנדלר, מה פתאום? תלך יחף מצדי.

אף אחד לא היה דואג לאף אחד.

אבל הקב' ברוך הוא ברא את עולמו, עולם חסד ייבנה.

כולם תלויים בחסדי האחרים. כל מה שיש לנו היום,

טרחו על זה אלפי אנשים,

מאות אלפי אנשים.

אני יושב פה, קורא מתוך נייר.

היה צריך מישהו שימציא את זה ויעבד את זה ויביא את זה למצב כזה, ויהיה מישהו שימכור את זה,

שאני אוכל לקנות את זה.

אני צריך אחר כך אחת שימציא את מכונת הדפוס ושהוא יביא את הדיו ושאני אוכל להדפיס ושילמדו אותי איך עושים את זה עם מקלדת,

ואחר כך חיפשתי,

ואחר כך אני יכול לקרוא,

וצריך בשביל זה תיק,

ולפעמים צריך ניילון,

וצריך, אוי ווי ווי, בשעה אחת בנייה, תראה כמה צריך.

כמו עוד לא התחלנו להגיד כלום.

וכמה צריך בשביל לעשות דיו,

ממה עושים את הדיו,

וממה עושים את המקלדת,

וממה עושים את המדפסת.

וואי וואי וואי, מדבר קטן אחד,

אתה יודע כמה צריך?

פעם אדם היה עושה 11 מלאכות בשביל לאכול לחם, הוא היה עושה הכול לבד.

היה צריך לחרוש,

והיה צריך לזרוע,

והיה צריך לקצור,

והיה צריך לנפות,

והיה צריך לטחון, מלאכות, 11 מלאכות.

עד שהיה אוכל פיתה,

היה רזה.

היום אתה יורד למכולת, שניים לחם לבן, אחד לחם חי, שלוש מת, ואתה אוכל.

ואתה אוכל בשנייה, והיום אתה לא צריך אפילו.

באינטרנט המזמין מביאים לך את זה.

אז זאת אומרת שהעולם חסד ייבנה,

ואתה צריך, אין מה לעשות, צריך, צריך.

הבנת, בבי?

תודה רבה.

תהיה בריא.

כן,

מי עוד רוצה לשאול שאלה?

שלום לך, כבוד הרב.

שאלה לי אליך.

למה לאורך כל התקופה בני ישראל תמיד הם שעורף?

יש להם טבע, חבל הזמן.

שעורף כל הזמן.

אף פעם לא היו.

יילכו מדרכי השם ותמיד הוא שעורף.

כבר הערבים והנוצרים מאמינים יותר,

ומברכים ומתפללים. רק היהודים לא. למה?

בוא אני אגיד לך.

קודם כל, זה נכון שעם ישראל קשה עורף.

כי עם קשה עורף הוא, כך כתוב, והקדוש ברוך הוא קורא לנו קשה עורף.

אבל עם קשה עורף זה מעלה.

אם משתמשים איתה לא נכונה, זה חיסרון.

אבל היא מעלה, לדוגמה,

כשבאו לחוף אותם הגויים,

שיעברו על התורה,

שיעבדו עבודה זרה,

אם לא היה עם קשה עורף, לא היה יום העם.

חנוכה, עוד יומיים.

בזכות מה?

קשיות עורפם של מתיתיהו ובניו שיצאו למלחמה. אתה שומע?

זקן וחמישה בנים

יוצאים למלחמה. אם לא קושי עורפם נגד היוונים בתרבות שלהם,

אני ואתה לא יושבים פה, לא היה עם היהודי.

זאת אומרת,

כשהעורף זה מעלה,

אבל אם משתמשים בזה בשביל להתנגד לתורה,

בשביל לא לקבל את דבריה,

דהיינו, מחוברים ליצר הרע ונכנעים לתאוות,

אז ממילא זה מידה חסרה.

אותו דבר בכל מידה.

להיות עצב,

עצב זה לא טוב.

להיות שמח זה טוב, כולם יודעים,

כן?

אבל להיות עצב בשעה שנאבד גדול בישראל,

זה עניין גדול.

הפוך, מי שלא מתעצב אל ליבו ולא מוריד דמעות, עוד עלול להיענש.

להיות עצבני זה לא טוב,

זה גרוע מאוד, אז סר כעס מליבך.

אבל כשאדם

רותח מכעס על דבר עבירה, זה טוב מאוד, זה הגנה שלו על מצבו הוא.

הית צורבא מרבנן דרתח

או ריית כמר תחלה.

אותו תלמיד חכם, שאתה רואה שהוא רותח,

התורה מרתיחה אותו. למה?

כתוב הלא, כה דברי כאש.

התורה זה כמו אש.

ברגע שאדם רואה שעושים עבירה נגד התורה,

אם הוא לא מרגיש את הבעירה,

פירושו של דבר שהוא קר לתורה.

התורה אצלו מצוות אנשים מלומדה.

לא שצריך חלילה להיות אלים,

אבל שהוא ירגיש כך לפחות.

ואם זה יביא אותו לידי תוכחת,

שיגיד לשני מה לא בסדר בדרכי נועם,

ויגביל את כעסו,

זה טוב מאוד אם הוא ישתמש במידה הזאת.

להיות קמצן זה גרוע מאוד.

מידה לא טובה ולא יפה ולא אנושית.

אבל להתקמץ בהוצאות על מותרות, על בזבוזים, על ראוותנות,

על שטויות בהבלים או על איסורים,

זה ודאי שטוב מאוד.

מידת הקמצנות במקרה זה טובה מאוד.

וכן הלאה, אני יכול להגיד לך, רבות מהמידות שבעינינו גרועות ומצוינות,

תלוי איך משתמשים. מי אומר מתי משתמשים במה?

התורה הקדושה אומרת,

צריך ללמוד, צריך לקחת ספרי מוסר,

לראות את המקורות של כל מצווה ומצווה,

של כל מידה ומידה, ולעשות.

ואז החיים טובים ונפלאים.

אז כשעורף

זה מעלה,

ואם לא משתמשים בה נכון, אז זה חיסרון.

ונכון שברוב הזמן עם ישראל היה יותר קשה עורף

למצב הלא-טוב, ולכן אנחנו סובלים עד עכשיו.

והנה, לדוגמה, המצב שבו אנחנו נמצאים.

אנחנו נמצאים במצב של יותר משנתיים אינתיפאדה.

פה לפחות כבר הופעתי מתחילת האינתיפאדה ארבע פעמים לפני הפעם הזאת,

ואמרתי שזו גזרה, וזה מוקלט ומצולם ויצא החוצה,

וזה לא השתנה, וזה לא ישתנה,

אלא הקדוש ברוך הוא מעורר אותנו. ואם נקשה את עורפנו ולא נרצה להבין את המסר,

שבלי לחזור לתורה ולמקורות נמשיך לסבול, ותמיד יותר גרוע,

אז מה לעשות, זה התוצאות שאנחנו מביאים על עצמנו.

אי אפשר לשנות את הגזרה הזאת?

אפשר, על ידי תשובה.

אבל תמיד יש חלק שחוזרים בתשובה,

ותמיד יש את החלק שלו, ותמיד החלק שלו מפריע.

נכון, ולא תמיד. זה הבעיה. לדוגמה,

לא היה מצב כמעט

שכל עם ישראל חזרו בתשובה, למעט מקרים מיוחדים כמו בפורים, שהייתה גזרה כבר להשמיד, להרוג את כל היהודים ביום אחד,

שכל אחד הרגיש שהמוות כבר מרחף עליו אישית,

אז קיימו וקיבלו היהודים עליהם, על זרעם,

או אז קיבלו את התורה מאהבה,

אז הסכימו, הבינו מה כוח התורה,

ראו שעל ידי תשובה התהפך הגלגל, והאויבים,

הם בעצמם מוצאים להורג,

ובהם היהודים ניצלים מאבל גדול ליהודים נהיה יום שמחה ומשתה

אשריים ישראל.

או, כשעם ישראל רואה דברים כאלה,

אז הוא מתרגם אותם.

אבל אין הרבה מקרים כאלה שכולם, כולם, כולם

חזרו בתשובה.

אבל לא צריך את כולם, כולם, כולם.

אם אנחנו נראה

על ידי המעשים שלנו,

שאנחנו מעוניינים

להחזיר את עם ישראל בתשובה,

זה כבר יכול להספיק.

תקשיב טוב.

אצל אברהם אבינו,

כשהוא התפלל על סדום ועמורה,

מה הוא ביקש?

הוא ביקש אם יש חמישים.

לא היו חמישים,

אז הוא ביקש ארבעים וחמש. מה הכוונה? היו חמש ערים שם שהיו צריכים להיהפך,

והוא ביקש עשרה לכל עיר.

אז הוא אמר חמישים.

הקדוש ברוך הוא אמר לו, אין חמישים. אז הוא אמר, ארבעים וחמש. מה הפירוש? שיהיה לפחות תשעה כאלה שהם כשרים, צדיקים,

בכל עיר, ואתה תהיה נוסף עליהם. אז אתה תהיה עשירים.

הקדוש ברוך הוא אמר, מסכים.

אבל זה לא הלך.

אז הוא אמר, טוב, אז ארבעים איש. מה זה ארבעים? טוב, עיר אחת אין מה לעשות.

אז לפחות עשרה בכל עיר.

בארבע ערים.

שלושים. עשרים.

שתי ערים לפחות נציל.

עשר.

עשר גם לא היה.

אם אין עשרה אנשים צדיקים בתוך העיר, כמו שכתוב בפסוק,

אומר אבן עזרא, שיראים את הקדוש ברוך הוא בפרהסיה,

זאת אומרת, הם לא צדיקים נסתרים בבתים,

הם בפרהסיה לעיני כולם.

ואומר הספורנו,

שיוכיחו את אנשי העיר.

אם לא יהיו עשרה כאלה מוכיחים שיראים את השם בפרהסיה,

אין סיכוי לעיר.

אבל אם יש עשרה,

זה מה שביקש אברהם,

עשרה כאלה יכולים להציל עיר שלמה.

אם יש עשרה צדיקים

והם מוכיחים בשער,

והם עושים פעולות ביראת שמיים בפרהסיה על מנת לקרב אנשים לתורה,

זה אומר שיש סיכוי לעיר, וכבר ראוי להשאיר אותה. זה מה שביקש בעצם

אברהם אבינו.

אפילו ברשעים כמו סדום ועמורה.

אז אם אנחנו נשתדל שבכל עיר, ואין בישראל, יהיו יהודים שיפיצו תורה, יפיצו תורה, ידברו עליהם האנשים,

יקרבו אותם, יחלקו קלטות, ייתנו להם וידאו,

ייתנו להם רק מה שאפשר יותר ויותר תורה,

זה הסיכוי, אתה מבין, שחס ושלום לא תהיה גזרה כללית

על עיר שלמה או על ערים נוספות או על כל הכלל בכלל.

אז לכן צריך להבין, וחובתנו המבינים

לעשות ככל אשר לאל ידינו.

והקדוש ברוך הוא ימשיך.

יש לי עוד משהו קטן, כבוד היושב-ראש. תודה רבה על התשובה.

בבקשה. כל בן אדם שמנסה לחזור בתשובה, הוא שומע קצת דבר יהדות,

הוא מתחיל להתקרב ולהתחזק,

אבל כל פעם יש כל פעם איזה דבר קטן שקשה לו.

עוד ניסיון, עוד פה ושם,

ואין מי שיחזק אותו, כל אחד פה לבד כזה.

יש כאלה שמתחזקים, ברוך השם,

אבל תמיד יש דברים שמפריעים, וקשה להמשיך הלאה. מה עושים? אני אסביר לך. קודם כל, החוכמה הגדולה ביותר לבעל תשובה,

להיות מחובר לרב גדול.

קודם כל, רב גדול, גדול מאוד, מעבר לאברכים או בחורי ישיבה,

מעבר לאלה שעוזרים לך להתקדם ולהדריך אותך במצוות, ואיך עושים. מעבר לזה,

צריך דמות רוחנית של אדם שהוא משכמו ומעלה להיות מחובר אליו. ובשאלות יסודיות,

או דברים חשובים שצריך הכרעה, צריך לשאול אותו תמיד.

ואם צריך לנסוע לעיר אחרת, לנסוע לעיר אחרת. זה אחד.

שתיים,

צריכים ללמוד שיעורים קבועים.

אם זה בפרט בחבורה, אז כל אחד נותן כוח לשני.

ואם יש לך רב

שהוא בעל שיעור קומה, לא כמו שאמרנו קודם, אבל כזה,

שהוא בא מהחוג החרדי,

הוא יהודי שגדל כל ימי חייו, והוא מכיר את התורה טוב,

והוא בן אדם ירא שמיים,

אדם כזה יכול לעודד ולעזור ולהדריך.

ואם לא משיגים גם את זה,

אז להיות מחוברים הרבה מאוד לספרי מוסר.

ללמוד מוסר קבוע כל יום, חצי שעה, שעה,

שעתיים אפילו, מוסר, ובפרט בהתחלה,

כי זה הופך את האדם, זה מגלה לאדם איפה הנטיות שלו.

פתאום הוא מגלה את עצמו בספרים שיודעים עליו הכול. הנה,

זה בדיוק המצב שלי, זה קרה לי.

ומה הפתרון לזה? כתוב, יעשה כך,

יעשה כך, יעשה כך.

ואז הוא מקבל כוח ליום,

יומיים, שלושה.

עוד פעם קורה, מקבל עוד חיזוק, עד שהוא מתרגל. זה עניין של תרגול.

להתגבר על היצר זה עניין של תרגול.

כמו שאדם חלש,

הוא רוצה שהוא יהיה בעל כוח. אין ברירה, צריך להתאמן.

צריך לקחת משקולות ולהתחיל לעבוד, ואשרי להתחזק לאט-לאט,

בעוד כמה חודשים, בעוד שנה-שנתיים, אתה תוכל להרים מסעות.

אבל אדם בלי תרגול,

בלי תמידות, לא יוכל להגיע.

אם אדם מתלהב פעם אחת,

אז זה כמו להבה, מתלהב מלשון להבה.

הלהב עולה בהתחלה, ולאט-לאט דועך.

צריך לתת כל הזמן

דלק לעניין, כל הזמן לתדלק.

אז צריך לשבת ללמוד תורה בדרכים האלה.

תודה רבה.

כן, עוד שאלה.

שלום לך, כבוד ה...

אני רוצה שתוכח לי, שתתן לי סיבות למעשה, שהתורה זאת אמת,

שהתורה זה אמת, ותוכח לי שמשה רבנו כתב אותה.

וזהו.

כן.

ואם אני הוכחתי לך, אז מה יקרה?

אני אתחזק יותר.

רק?

רק, כן. מה הפירוש? אני מבזבז עכשיו חצי שעה, ואתה בסוף רק תתחזק?

לא, אני רוצה,

אני רוצה לדעת, להתחזק יותר, אני לא כל כך מאמין בזה.

הבנתי. כמה זמן אתה בזה?

אני כבר הפסקתי ועוד פעם התחלתי וחזרתי לזה, ועוד פעם הפסקתי.

נדנד.

נדנד, כן.

הבנתי.

טוב, שב, אני אסביר לך בקצרה, לא באריכות.

כן, בקצרה, בקצרה.

ובכן, אתה צריך להבין, התורה הזאת ניתנה במעמד של מיליונים,

לא רק יהודים,

נמסרה על ידי הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

והעם ישראל ראה שכל מה שכתוב בתורה בשעת נתינתה אכן היה קיים והתקיים.

לדוגמה, כשהם פתחו את התורה,

הם ראו שכתוב שהם היו במצרים,

והיה כתוב שהיו עשר מכות.

הם כבר היו במדבר.

שאל אחד נדע, סגרנו. שמה?

כתב, משהו.

כתב? הנה, כתב.

זה קוראים לו תנ״ך, זה כתב.

וכשמוציאים ספר תורה מההיכל,

כשמוציאים ספר תורה מההיכל ביום שני וחמישי בשבת, ביום טוב,

מגביהים את הספר, לא זה, ספר התורה האמיתי הגדול,

ומה אומרים כולם, אתה יודע?

זאת התורה אשר, זאת התורה אשר שם משה

לפני בני ישראל.

זאת אומרת, זאת אותה תורה בדיוק מלפני 3,300 שנה,

שכל הזמן מגביהים ואומרים, זאת התורה.

חג השבועות

זה חג לזכר מתן תורה, נכון?

כן, כן. כן.

עכשיו, שנה לאחר מתן תורה עשו זכר למתן תורה, נכון?

כן. נכון.

שנה אחרי גם עשו.

אבל איך אני יודע, כל מה שכתוב זה אמת, נכון?

אני עונה, כל שנה עשו?

כן, כל שנה עשו.

סימן שהיה או לא היה?

למה הם עושים בעצם?

למה הוא עושה? בגלל שהיה.

איך אתה יודע שהיה?

אז למה עושים?

תגיד לי, כמה אנחנו לעצמאות מדינת ישראל?

54. בן כמה אתה?

29. איך אתה יודע שהיה עצמאות?

כל שנה עושים את זה, כן. אה!

אה!

אה!

כל שנה עושים זה סימן, אה!

יפה!

אז כל שנה עושים למה שהיה. הבנת?

אז היה או לא היה?

היה, היה. אבו סעינאק, יופי.

עכשיו תן לו מתנה עשר קלטות וידאו, שיעשה שיעורי בית, אני אבחן אותך בהרצאה הבאה.

הנה שם, בבקשה.

כבוד הרב, ערב טוב.

ערב טוב.

יש לי שאלה, עכשיו אתה יודע,

יש בכנסת שינוי,

מרץ.

עכשיו אני אומר דבר כזה, אתה עשית אלפי הרצאות.

החזרת קרוב ללמעלה ממיליון איש והחזרת אותם בתשובה. הלוואי.

פחות, לא משנה.

מיליון, בוא נגיד בארץ ובעולם, יש מיליון. מספיק שניים, גם טוב.

שלקבל גן עדן?

שניים מספיק.

עכשיו, השאלה שלי היא כזאתי.

אני אומר, אתה עושה הרצאות,

המון הרצאות בכל הארץ בעולם.

למה אתה לא מגיע לעיקר, איפה שכל ה... איך אומרים?

איפה שזה הטופ של הקצפת,

שזה הכנסת.

לא, לא, זה באמת.

אתה רואה, קמים לך שינוי,

קמים לך כל מיני מפלגות כאלה.

וכבוד הרב,

טומי לפיד יכול להתבטאות, לדבר נגד התורה,

לדבר נגד הכול.

ש״ס,

עוקצים אותו, אבל צריך מישהו שיעמוד

מעל במת הכנסת. אתה אומר, צריך סברס.

סברס, שיעקוץ אותם,

שיעמוד.

ומה שאתה אומר פה בהרצאות, שכל העם הזה ישמע.

אבל צריך רקורד כמו של טומי, אתה מבין? טומי זה לא צחוק.

טומי, אתה יודע איך קראו לו לפני כן?

היום קוראים לו טומי לפיד.

קודם קראו לו טומי סלאב למפל.

אבל הוא עברד את השם.

אבא שלו היה דוקטור,

דוקטור,

והיה גם עורך דין ועיתונאי.

היה מזכיר של ההסתדרות הציונית

באזור שאני לא יכול אפילו להגיד את השם.

ומה אני אגיד לך? תראה, היה לו רקורד מאוד עשיר. הוא היה חשמלאי בצה״ל שנתיים, חשמלאי רכב.

הוא חתם קבע שם,

גמר בדרגת רבט.

זה צריך רקורד, אתה לא יכול להגיד.

בכנסת.

אבל אתה, יש לך רקורד. אתה, כולם מכירים אותך בעיתונים, בתקשורת,

כל הזמן רק מלכלכים ואומרים שאתה ככה ואתה, אנשים השתגעו בדבריך וזה.

למה לא תעמוד בכנסת ותיתן להם על הראש כמו שצריך?

בכנסת, ערוץ 33, רואים את זה בטלוויזיה.

תן להם על הראש.

כל העם מכיר אותך, כל העם יודע את הכוח שלך.

למה לא תבוא לכנסת ותיתן להם את זה בראש?

למה לא? למה לא? אני אגיד לך. תבוא למדיה חדשה.

כבר קסטות יודעים,

הדיסקים יודעים,

הכול, למעלה מ-6, 10 מיליון חילקת בארץ?

12. 12 מיליון.

כל המדיות כבר הגעת, בארץ, בעולם. עוד לא. נשארה עוד מדיה אחת, שזו הכנסת. לא, לא. שם כל המדינה יודעת מה זה חברי הכנסת. למה לא תהיה חבר כנסת? לא, לא, לא. ולא תעשה מזה מקצוע כמו שהם עושים, אלא תעשה איזה צינור להעברת תורה לעם.

אני אגיד לך למה לא. עוד יותר טומי לפיד השתגע, שאתה תעמוד. מי שראה פעם ערוץ 33 ראה שבעצם חברי הכנסת מדברים לכיסאות ריקים.

אף אחד לא נמצא שם בכלל, מדבר לבד.

אני לפחות מדבר עם ציבור כמעט כל ערב,

ציבור בא, שומע, מקשיב.

אבל אני אגיד לך,

אני מדבר במקום יותר חשוב, בבית-כנסת.

אני מדבר עם הקדוש-ברוך-הוא,

מה שהיהודי שאל אותי בהתחלה,

ואני מבקש ממנו שייתן נסיעתא דשמיא לעורר יהודים.

והנה,

דרך בית-הכנסת

אני מצליח יותר.

היו שרי חינוך דתיים

שינו משהו בשביל היהדות?

שום דבר.

זה מה שאני אומר, יש את כל המחוות האלה. לא, אפילו אם אתה דתי,

ואפילו אם אתה 17 חברים,

ואפילו אם אתה חמש חברים,

ואפילו אם אתה שש חברים,

אתה לא יכול לשנות משם.

משם אי-אפשר לשנות.

משם אתה כבול.

משם אתה הופך להיות כמותם.

לדוגמה, הנכנס, אבל זה ההוכחה עליך, ההוכחה עליך שאתה לא תהיה כמותם.

אין דבר כזה.

הנכנס לבורסיקי, בורסיקי זה מעבד עורות, אתה יודע, לעבד עורות זה ריח לא כל כך.

נדבק בו ריח, אין דבר כזה. אתה נכנס ויוצא נדבק.

אתה נכנס לפרפומריה,

פסמים, אתה יוצא, נדבק בך ריח של פסמים.

אין דבר כזה.

זה חוק.

אתה נכנס בשביל להציל, אתה קופץ להציל אדם טובע, אתה נרטב.

אין מה לעשות.

אתה בא רותח,

רותח.

אתה שומע? כמו פלגה אדומה,

ואתה מכניס אותה לתוך מים קרים, היא תטיז ניצוצות.

אבל אחרי כמה זמן היא תהיה פושרת כמו המים.

אין דבר כזה. זה טבעו של אדם.

לכן לימדונו חכמים בארבע המינים.

ארבעת המינים שלוקחים בסוכות,

לוקחים כל אחד זה כנגד

אחד מישראל, האתרוג כנגד תלמיד חכם,

הערבה כנגד רשעי ישראל,

ולולב והדס זה כנגד תורה בלי מעשים ומעשים בלי תורה.

אלה ארבעה סוגים שיש בישראל.

אבל שים לב, המצווה היא בארבעה.

בשעת המצווה

תופסים את האתרוג ביד אחת ואת השלושה ביד השנייה, נכון?

ואז לוקחים ומקיימים את המצווה עם כל הרביעייה.

מה קורה אבל אחרי המצווה?

מפרידים.

את האתרוג, את התלמיד החכם, שמים לבד,

והשלישייה יכולים להישאר ביחד.

אבל לא התלמיד חכם.

התלמיד החכם רק בשעת המצווה יכול להיות מחובר,

נגמרת המצווה, הופ, בחזרה למקום.

ככה צריך להיות תלמיד חכם, וזו הדרך.

תבוא, תיתן מה שיש לך, ותלך בחזרה.

ועוד פעם,

רבי יוסי בן קיסמא, פעם היה מהלך בדרך,

ופגש אותו איש אחד, ואמר לו, רצונך רבי שתדור בעירנו וניתן לך אלפי אלפים של כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות.

אמר לו, חבל לך על הזמן, חס ושלום, איני עוזב מקום של תורה,

איני דר אלא במקום של תורה,

כי אין מלווים לאדם בשעת פטירתו,

לא כסף ולא זהב ולא אבנים טובות ומרגליות.

מי זה היה אותו אדם?

כתוב בספרים הקדושים, זה אליהו שבא לנסותו.

כיוון שהוא היה מהלך בדרך,

וכיוון שהוא יצא מן התורה,

הוא היה מהלך בדרך,

כבר היה לו ניסיון לראות האם הדרך תשפיע עליו,

עד שתמורת מקום תורה הוא יעדיף מקום,

ששם ייתנו לו עושר רב ונכסים.

הוא עמד בניסיון ולא הסכים.

המשנה מלמד אותנו,

אין עוזבים מקום של תורה בשביל שום הון שבעולם.

למה? כי בסביבת החכמים והצדיקים לשהות

זה הביטחון והערובה הטובה ביותר

להמשך הדרך לקיום התורה והמצוות.

אבל אדם שיוצא מהמקום שלו,

הוא עלול להתקרר ולרדת,

וככה זה המסלול הטבעי, לא צריך להתאמץ,

ככה זה עובד.

לכן אין טעם להגיע לשם.

היה שם פעם אחת תלמיד חכם,

תלמיד חכם, שעזר. מה אם אבוחצירא שהיה שם?

זה לא היה רב, זה היה אהרן.

אבל אתה צריך להבין

שהיה שם תלמיד חכם אחד, הבן של הרב עובדיה יוסף,

אחר כך הוא פרש משם,

ואז שאלו אותו פעם אם חייבים,

חייבים במזוזה בכניסה לכנסת. אז הוא אמר שלא.

שאלו אותו למה,

הוא אמר, חוץ מכבודכם,

כן?

בית שימוש לא חייב.

זאת אומרת, אחרי מה שהוא ראה שיש שם, ואיך רוקחים מרקחות, ואיך זה עובד,

זו ההגדרה שהוא נתן, ואמר, פטור ממזוזה.

אתה מבין?

מי שמכיר מה שקורה שם,

יודע, זה לא על פי תורה, לא דרך התורה.

פשרות, קומבינות, אילוצים, התכופפויות, לא מתאים לנו.

אנחנו אומרים את האמת בכל מקום,

על מי שאנחנו רוצים,

מה שאנחנו רוצים, על פי התורה,

וזה מה שהקדוש מבקש. לא שררה, ולא תפקידים, ולא שום דבר.

אבל מה?

אני אשמח אותך.

אני לא שוקט

על השמרים.

אני משתדל לעשות עוד ועוד ועוד ועוד.

ועכשיו אנחנו הולכים, בעזרת השם יתברך, לעשות דבר גדול מאוד בעם ישראל,

וזה באמת יכול להביא את המהפכה הסופית,

שבעזרת השם עם ישראל יכיר את אלוקיו ויחזור לדרך התורה.

מה אנחנו עושים?

אנחנו עכשיו פותחים, בעזרת השם יתברך,

ערוץ לווייני שישדר 24 שעות בכל העולם,

והוא נקרא

צבי יתר,

מה זה צבי יתר, ראשי תיבות חרטא טבעי ג'ויש,

זה ישדר 24 שעות,

זה ערוץ שיהיה כשר למהדרין,

הערוץ הזה יהיה מקודד.

אדם,

יהיה לו מוניטור, מסך,

הוא יוכל לראות רק את הערוץ הזה, אין לו חיבור לתחנות אחרות או קליטה אחרת, אין אפשרות כזאת.

זה נטו תורה ומצוות.

מה יהיה שם?

שידורי קלטות, שידורים חיים, כמו שאני מדבר כאן,

בכל העולם באותה שעה,

יראו אותי מדבר,

ישבעו אתכם שואלים,

יראו אותי משיב.

זה ערוץ שימלא תוכן, כמו טלוויזיה ממש.

מה הפירוש? יהיו תוכניות, תוכניות אירוח, יהיו רבנים, יהיו שיעורי תורה,

ילמדו איך לומדים,

יראו סרטים על חגים,

איך עורכים סדר בפסח,

מה המצוות,

מה הדינים של חנוכה,

יראו מה זה ארבעת המינים,

ל׳ט מלאכות בשבת.

אדם ירצה לראות מה זה ל׳ט מלאכות האסורות בשבת.

ככה אם הוא יישב וילמד וילמד וילמד, לוקח המון זמן עד שלומדים.

פה הוא רואה את זה ויזואלית, על המקום.

יהיו תוכניות לנוער, לילדים,

יהיה משהו עולמי.

משהו עולמי.

מתי?

מתי?

אנחנו יצאנו לדרך.

עכשיו, במה זה תלוי?

זה תלוי בכמות האנשים שמעוניינים שיהיה CTVJ. אם תהיה כמות

שהיא תהיה סבירה, לדוגמה, אם יש לנו

3,500 איש בארצות הברית,

אנחנו מרימים ישר את הלוויין.

אם זה בארצות הברית,

גמרנו, יצאנו לדרך.

אחר כך, אירופה ושידור לכאן,

ורבותי, המהפכה החלה.

עכשיו הערב.

מי שרוצה, בעזרת השם יתברך,

להיות חלק מזה של זיכוי רבים והצלת עם ישראל וליהנות מה-CTVJ הזה,

יוכל, הנה, לקבל תכף טופס.

זו הצהרת כוונות בלבד, לא התחייבות.

ואז יצלצלו אליו, יסבירו לו את כל הפרטים,

ישלחו לו פרוספקטים,

יגידו לו במה מדובר, מתחילה ועד סוף,

יהיה מעוניין,

יירשם.

לא יהיה מעוניין, לא קרה שום דבר.

אבל זה נותן אינדיקציה איפה אנחנו מאחזים.

הייתי שלשום בהרצליה,

260 איש מילאו את זה. אתם יודעים מה זה?

עכשיו, בעזרת השם יתברך,

לעבור מהר בזריזות בין הקהל,

והנה החלום שלך,

בלי הכנסת,

בלי הדובדבן שבקצפת,

ואחר כך אנשי הכנסת יבואו להתחנן שאני אראיין אותם.

מי שרוצה עץ, שירים את היד.

הנה, עיתים.

בזריזות.

שקשק.

מי שמילא כבר את הטופס, שירים את היד, יגחו ממנו. הנה, פה, פה.

בבקשה, לאסוף.

לאסוף, בזריזות.

רק רגע, אני רואה שיש פה התלהבות, אז אני רוצה לנצל אותה.

רק שנייה.

מי שעדיין לא שומר מצוות, לא שומר מצוות.

מהגברים, מהגברים, מי שלא שומר מצוות,

שיבוא לפה רגע. שיבוא לפה. שיבוא, יעמוד פה, יעמוד פה. דוד המוכן? החבר'ה מוכנים?

מי שמהנשים עדיין לא זכתה לשמור מצוות,

לעמוד פה בפינה, בבקשה.

אתם מוכנים?

אתה מוכן?

אתם מוכנים?

מוכנים? קדימה, תחלק להם בחינם.

בחינם, קדימה, בחינם. הופה! הופה! איפה? איפה? איפה? איפה? איפה? הכפיים?

חוק, חוק, חוק, חוק, חוק, חוק, חוק, חוק, חוק, תן לנשים, תן לנשים גם.

לשבת, אנחנו ממשיכים. אני רואה שיש לכם התלהבות, יש לי עוד מבצע, עוד מבצע.

לשבת.

עכשיו נראה מי יהיה זריז.

מי שלא יהיה זריז, יפסיד.

טוב, מבצע.

מבצע חדש.

אנחנו משתדלים לזכות את הציבור כמה שיותר ושילמדו תורה בנקל.

לא לכולם יש את האפשרויות.

למי עד היום אין בבית,

שימו לב,

למי עד היום אין בבית,

לא להתבייש, אבל להרים את היד,

למי אין עד היום בבית את כל התלמוד בבלי,

את כל המשנה,

את כל התנ״ך עם 22 מפרשים,

את כל המדרשים ואת הזוהר עם כל הספרים? למי אין? שירים את היד.

וואי וואי וואי וואי וואי. טוב, אז אנחנו עשינו מבצע.

מבצע.

הכנסנו את כל הספרים האלה, 125 כרכים.

בתוך תקליטור אחד.

פה יש 24 ספרים קדושים,

תורה נביאים כתובים,

22 מפרשים על התורה.

יש פה שלושה תרגומים

ושלושה מפרשים על התרגומים.

יש פה את כל המשניות

עם שלושה מפרשים.

יש פה את התלמוד בבלי,

20 כרכים, 60 מסכתות עם רשי עליהן.

מדרשים, תנחומא ורבא וילקוט שמעוני, הכול בפנים.

זוהר הקדוש והספרים הנלווים אליו, הכול נמצא פה,

עם מנוע חיפוש.

זאת אומרת,

אתה מכניס את זה למחשב,

ואז אתה בוחר מה שאתה רוצה ללמוד, אתה יכול ללמוד.

אתה רוצה לשאול שאלה, איפה כתוב פסוק איש תחת גפנו?

לא זוכר איפה.

כותב איש

תחת גפנו, נוחץ דאבל קליק, טוז.

נפתח לך כל המקומות שכתוב.

אתה רוצה ללמוד על זה את המפרשים?

עוד טוז, נפתחים כל המפרשים. אומרים לך, איזה מפרשים אתה רוצה ללמוד על הפסוק? אתה רוצה כולם?

מסתדרים בשורה.

רוצה אחד מהם? שניים? חמישה?

לא מת.

פתחת את המפרש, והמפרש אומר לך שמה שכתוב כאן

למעשה כתוב במסכת כתובות דף ה' עמוד ב'.

ככה כתוב.

נו, אז מה צריך לעשות? צריך לחזור אחורה, אחורה, לפתוח אחר כך את התלמוד? לא, לא, לא, לא.

פה עומדים על המילה כתובות דף ה',

עושים טוז, וזה נפתח ישר בכתובות.

זאת אומרת,

יש פה כישורים בין כל הספרים,

משהו מדהים.

יש פה היסטוריה.

מה פירוש? כל פעולה, כל ספר, כל מקום שפתחת ולמדת,

נשאר בהיסטוריה,

לפי תאריך ושעה.

מחר אתה רוצה לבוא לראות מה שלמדת אתמול, בעוד שבוע, בעוד שנה,

הכול נמצא.

אתה רוצה לכתוב הערות,

לכתוב הערות על הלימודים שאתה לומד,

יש לך שם מקום, אתה מעיר הערות על הפסוקים.

אתה רוצה להדפיס את הקטעים,

לוחץ טוז, יוצא להדפסה.

אתה, נכבה לך מחשב פתאום, הפסקת חשמל.

כל מה שפתחת ועבדת, הלך, לא.

איך שאתה פותח, באותו מקום נשאר.

זה בנוי בצורה ידידותית מדהים.

אני, בלי נדר הערב,

בגלל שאתם יהודים טובים,

בית ברבור,

בלי נדר, בחינם.

צמאים. צמאים. צמאים. צמאים. רגע, רגע, רגע, רגע, רגע.

אני נותן לכם בחינם. מי רוצה, רק שירים את היד.

יש כאלה לא רוצים, אני רואה. שניים, שלושה.

רגע, חכו, חכו, חכו.

מזל טוב לברק שרעבי מארגן הערב עד 120 יום הולדת.

שמח.

תודה. נשים שרוצות כיסוי ראש להתחיל שישי-שבת אפילו יכולות לקבל כאן, בעזרת השם, זכות גדולה.

ועוד דבר, יהודים עיקריים,

מי שרוצה למלא הוראת קבע, להיות שותף בהצלת עם ישראל, כמו הערב,

יכול למלא פה הוראת קבע. אתה רוצה את הציג?

פעם אחת הוזמן רב למושב,

ואמרו לו שצריך לתת דרשה,

אז אמרו לו שיהיו שלושים איש.

הוא הגיע למושב, לא היו שלושים איש,

היה בן אדם אחד, אז הוא חיכה חצי שעה איתו,

המתינו,

ולא הגיעו נוספים.

אז הרב אמר לו, תראה, אני מצטער מאוד, אני,

סוכם איתי שיהיו שלושים, יש אחד.

קשה להגיד את כל הדרשה, כשיש פה רק אחד,

אז אני אפרד ממך, תהיה בריא.

תודה לך על הנוכחות.

ופעם אחרת, לפני שהוא הולך,

אומר לו אותו אדם, תשמע, אני לא רב ואני לא חכם.

אני רפתן,

יש לי רפת,

יש לי שלושים פרות.

אני מאכיל אותן בצהריים.

יום אחד בצהריים המתנתי לפרות, לא הגיעו, רק פרה אחת.

אבל אני לא אמרתי לפרה, תשמעי,

כל הפרות לא הגיעו, אז אני אפרד ממך, אני מצטער,

אני לא נותן לך לאכול.

נתתי לפרה לאכול, לפחות שהיא תוכל.

לא באו הפרות, שלא יאכלו.

הרב הבין ואמר לו, אתה צודק,

עלה לבמה ונתן דרשה.

שעה, שעתיים, שלוש,

גמר את הדרשה.

אותו אדם הקשיב,

שאל אותו, נו, היה בסדר?

אמר לו, כבוד הרב, אני לא רב,

אני לא חכם,

אני רפתן.

יש לי רפת,

שלושים פרות, הן באות בצהריים לאכול.

פעם אחת באה רק פרה אחת, לא שלחתי אותן.

נתתי לה לאכול.

אבל לא נתתי לה לאכול בשביל שלושים פרות.

תחשבו על זה שבע פעמים.

אהיה מנוי לשופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

אהיה מנוי בשופר במחיר 80 שח לחודש.

תקבל טייפ, וידאו וסידי הביתה חינם, כולל משלוח, תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור.

במחיר 80 שח לחודש. תהיה מנוי בשופר.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

בפרטים נוספים.

טלפון 03-677-7779.

אהיה מעודכן.

אהיה מנוי בשופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו עלינו ל-03-677779-036777. או אם ברצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net.