קלטת 302 - שרון יביא חרון

- - - לא מוגה! - - - 

איזה ג'ינגל!

איזה יופי!

גלדת מספר 302 שרון יביא הרון שרון יביא שלום?

שלום שישמור עליהם? כן, פשוט אם שרים את זה חדשו שלום הפלסטיני מניח את הנשק רק שרוקד שרון יביא שלום נפה

אבל אני אגיד לכם אני אגיד לכם את הג'ינגל האמיתי לבחירות

שרון יביא חרון שלום זה רק חלום סלם זה הסלמה של תביא למלחמה

פרדייז זה שם מלון שפיצץ את הבלון מומבאסה וגם ג'רבה הוכחה שזו גזירה

זאת אומרת לא הורגים יהודים רק בישראל ושרון לא יכול לשמור עלינו

כי הורגים יהודים גם במומבאסה, בג'רבה, באירופה, באמריקה, באוסטרליה,

בכל מקום הם מחפשים להרוג עכשיו יהודים.

שרום יביא שלום,

שלום שישמור עלינו.

משהו כזה, לא?

יש מישהו שדע להשאיר את זה יותר טוב ממני?

קשה לי להגיד.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

לפני שנתחיל,

אני מתייעץ איתכם,

האם אתם רוצים שאני אפתח באקטואליה או בדברי תורה?

עוד פעם,

דברי תורה כמה להרים את היד?

לא צריך להצביע עוד.

אבל אנחנו נלמד דברים שאתם לא רגילים,

אז תהיו מוכנים.

ויאמר השם אל משה בוא אל פרעה

כי אני הכבדתי את ליבו ואת לב עבדיו למען שיטי אותותיי אלה בקרבו.

הקדוש ברוך הוא אומר למשה בוא אל פרעה

כי אני הכבדתי את ליבו,

אני עשיתי מהלב שלו כבד,

כמו שכבד,

ככל שמבשלים אותו יותר מתקשה,

ככה עשיתי את הלב שלו כבד,

הכבדתי את ליבו

ואת לב עבדיו.

למה?

למען שיטי אותותיי אלה בקרבו.

זאת אומרת, אני הולך לשים בו מכות על מכות,

וכל העולם ילמדו מזה, ובפרט בני ישראל.

הפסוק אומר, אדם בעיקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו.

ייתכן להיות, אדם נמצא

הון רב,

במיליונים,

ואינו יודע מה יש אצלו.

אדם יכול להימצא אצלו מיליונים

ולא יודע מה נמצא אצלו.

ואינו שומר עצמו מלאבד.

ציור לכך, חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

במסכת ברכות,

לעולם יקדים אדם שלום לחברו ואפילו לגוי,

וזו מידת דרך ארץ,

ועליה זוכה הרבה עולם הבא.

בזכות שאדם מקדים שלום לחברו,

זוכה להרבה בעולם הבא.

וייתכן שאדם לא יקדים שלום לחברו,

ואפילו ליהודי,

ונמצא שמאבד הזדמנות גדולה לזכות

בחיי העולם הבא.

זהו הביאול.

אדם בעיקר,

יש אצלו יקר,

והוא לא יבין.

הוא לא מבין שיש אצלו יקר.

אז למה הוא נמשל? לבהמות נדמו.

אינו מנצל את ההזדמנות שבאה לידו.

הרמב״ן כותב

בסוף פרשת בוא.

מעת היות עבודה זרה בעולם

נימי אנוש,

החלו הדעות להשתבש באמונה.

מהם כופרים בעיקר,

מהם מכחישים בידיעתו הפרטית,

שהקדוש ברוך הוא יודע על כל פרט ופרט ומשגיח.

וכאשר ירצה האלוקים,

בעדה או ביחיד,

ויעשה עמהם מופת,

נס.

בשינוי מנהגו של עולם וטבעו,

התברר לכל ביטול הדעות האלה.

אלה שכפרו שאין אלוקים,

ואלה שהכחישו שהקדוש ברוך הוא יודע,

מסתכל על כל פרט ופרט,

ברגע שהקדוש ברוך הוא עושה מופת, נס,

שזה חוץ לטבע, לא כמנהגו של עולם,

מיד רואים שיש משגיח ומצוי בורא לעולם.

אז אם כן,

זה מכחיש את מה שהם סברו.

ובעבור כי הקדוש ברוך הוא לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר,

אחד אומר, תשמע, לא הייתי מעמד הר סיני, אולי שהוא עוד פעם יתגלה בדיזנגוף?

אז הקדוש ברוך הוא אומר, אני מאוד מצטער.

הופעת בכורה הייתה בסיני, מאז זה מועבר מסודר עם חגים ועם תיעוד ועם הכל.

לא כל אחד שיבוא ויגיד, אני לא הייתי, יעשו לו מחדש.

אז לכן יצווה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו עינינו

ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם,

כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבע אותה בפתחו,

שם אותה על הפתח,

ונתכוון בעניינה, הוא יודע מה סיבת סימת המזוזה,

כבר הודה במעשה זה בחידוש העולם,

שהעולם מחודש על ידי הבורא שבראו מאין,

ובידיעת הבורא

ובהשגחתו

וגם בנבואה.

במזוזה אחת שמתקינים על הדלת.

והאמין בכל פינות התורה.

לפיכך אמרו,

הביא זהיר במצווה קלה כבחמורה,

שכולן חמודות וחביבות ביותר.

מאין אתה יודע מתן שכרן של המצוות.

עכשיו שימו לב לדבר חשוב מאוד.

ממשיך הרמב״ן,

ואומר, וכוונת בתי כנסיות,

בתי כנסת,

וזכות תפילת הרבים,

זהו שיהיה לבני אדם מקום שיתקבצו ויודו

לאל שבראם והמציאם.

ויפרסמו זה,

ויאמרו לפניו,

בריותיך אנחנו.

אני חוזר עוד פעם על הסיום הזה.

הרבה מאיתנו נכנסים לבית הכנסת.

מסביר הרמב״ן,

כוונת בתי כנסיות וזכות תפילת הרבים, שמתפללים רבים ביחד, זה לא דומה לתפילת יחיד.

זה שיהיה לבני אדם מקום שיתקבצו ויודו לאל שבראם והמציאם, אז צריך להודות לאל שברא אותנו והמציא אותנו.

ויפרסמו זה,

יש פה עניין של פרסום,

כשזה נעשה ברבים,

ויאמרו לפניו, בריותיך אנחנו.

מבואר מדבריו,

אדם בעיקר, ולא יבין,

הקונה מזוזה אחת

וקבע בכוונה נכונה,

הרי הוא מודה בחידוש העולם,

בהשגחה,

בכל התורה כולה.

ואם אינו מנצל הזדמנות כזו,

הרי שאיבד הזדמנות

הזכות להיות מודה לאמונה ולכל התורה.

פעולה אחת קטנה.

מה אדם יכול לזכור?

ואם לא,

לבהמות נדמו.

עוד חידוש יש בדברי הרמב״ן,

שהוא מקיף את כל הבריאה כולה.

מה שכתב בכוונת בתי כנסיות,

שיהיה מקום שיתקבצו רבים ויפרסמו שבריותיך אנחנו.

היסוד בזה,

שבלי פרסום אי אפשר להעריך ערך הראוי לשום דבר.

תשמעו דבר מדהים.

אנחנו הורגלנו

תמיד לעשות את עבודת השם בצנעה,

בענווה,

בסתר,

מדרגה, צדיק נסתר,

בסתר.

פה אומר לנו הרמב״ן,

יסוד

שבלי פרסום אי אפשר להעריך ערך הראוי לשום דבר.

ורק על ידי פרסום אפשר להעריך.

ואפילו מה שהאדם יודע, אם אינו בפרסום גדול,

אינו ידיעה גמורה עד שיהיה בפרסום. זאת אומרת,

אין דומה הידיעה שלך,

שאתה יודע, וברור לך שאתה יודע,

לידיעה שלך,

שהיא אותה ידיעה, אחרי פרסום ברבים.

היא מקבלת חיזוק הידיעה שלך לאין ערוך.

הרדב״ז כתב על אברך אחד שהיה מלמד תינוקות.

בתחילת דרכו היה מלמד דרדקה.

אחר כך נתקבל להיות רב,

ואחר כך זכה ונהיה אב בית דין.

ואז התחילו כולם לרדוף אחריו, לשאול ממנו פסקים.

מה עושים בדין זה, בדין זה, בדין זה? רודפים אחריו בכל מקום.

רוצים לדעת.

מבקשים ממנו עצה.

ולכאורה,

גם לפני שהוא היה רב ואב בית דין,

כשהוא היה מלמד תינוקות,

הוא גם ידע את כל הדברים האלה.

אבל אז אף אחד לא רדף אחריו.

ואף אחד לא הלך לגן של הילדים להגיד לו,

אדוני המלמד, תענה לי מה הדין בזה וזה.

אבל זה היה אותו אחד, אותו אחד.

הוא למד וידע בדיוק אותו דבר.

אלא מה? מה התחדש?

מה התתוסף?

אלא על ידי זה שנתמנה לרב ואב בדין.

הוא התפרסם.

כולם שמעו.

נודע לכולם. יצא שמעו.

התחילו לשאול אותו שאלות בכל העניינים.

ובכן רבותיי, הפרסום

עשה את הכל.

אם לא היה חפץ חיים, זכר צדיק לברכה, מפורסם.

לא היה עולם מבין מיהו

ומה גדולתו.

ואפילו המבינים

לא היו יודעים את תוקף גדולתו וצדקתו.

ורק על ידי שנתפרסם בעולם הבינו קצת,

קצת מתוקף גדולתו וצדקתו.

אומר הקדוש ברוך הוא בפסוקים שהתחלנו.

ולמען תספר באוזני בנך ובין בנך את אשר התעללתי במצרים.

ואת אותותי אשר שמתי בם

וידעתם כי אני אשם.

תשמעו.

איך נדע את השם?

מאיזה פעולה של הפרסום?

איך נעשה הפרסום?

אתה מספר לבנך

ובנך לבן בנך.

והשכן מספר לבנו ולבן בנו.

וכולם מספרים לכולם.

ולמען תספר באוזני בנך ובין בנך.

את אשר התעללתי במצרים

ואת אותותי אשר שמתי בם, מה התוצאה?

וידעתם כי אני אשם.

במה זה תלוי?

פרסום.

אז הקדוש ברוך הוא מלמד אותנו בתורה שזה הפרסום גורם לידיעת הבורא.

והוצאתי את צבאותיי

וידעו מצרים כי אני אשם.

היה מספיק לקדוש ברוך הוא בשביל להתפרסם

ולפרסם את יכולתו גם מכה אחת אם היה נותן במצרים.

למה צריך

עשר מכות?

שיהיה עוד יותר פרסום.

למה לא?

אם הגב של פרעה סובל,

עוד חלאה לא תזיק.

העיקר שבניי ידעו.

ידעו את השם,

יהיו להם הוכחות ברורות,

מוצקות.

לא יבוא אחד ויגיד מכת דם. אה, זה לא בעיה. אפשר לעשות גם חרטומי מצרים.

מכת צפרדעים, גם אנחנו יודעים להקפיץ צפרדעים.

כנים הם כבר לא יכלו.

אמרו אצבע אלוקימי.

אבל אולי יגידו, לא יודע, אולי יש לו פטנטים מיוחדים.

אז צריך ערוב וצריך דבר וצריך את כל המכות.

בהרצאות אחרות הסברנו

למה היו עשר מכות, כי זה יראת שליטתו של הקדוש ברוך הוא על כל הבריאה.

אבל מכאן מוכחים דברי הרמב״ן,

שיסוד קניין האמונה הוא על ידי פרסום.

בכל שיש פרסום גדול יותר,

אפשר לקנות אמונה בקניין גמור,

שלא תהיה ידיעה שטחית ומושכל ראשון.

רק ידיעה מגיעה עד הלב.

צריך שהדברים יגיעו ללב. ידעת היום,

והשאבות אל לבביך,

כי השם הוא האלוקים.

לא מספיק פה,

לא ידיעה בעלמה,

צריך שהיא תגיע ותתיישב על הלב.

אז זה קניין גמור.

כשזה בפרסום גדול, אי אפשר להכחיש.

די, זה מתמסד,

זה בפנים,

ואתה מאמין.

ועדיין,

אם יהיה פרסום עוד יותר גדול, ופרסום נוסף, ועוד אחד, ככה זה יהיה יותר חזק.

זאת אומרת,

לכן הוצלחו הרבה מופתים,

שעם כל מופת נוסף היה פרסום גדול יותר.

וזה מה שנאמר על הים, ביאמינו בשם

ובמשה עבדו.

מה זה ביאמינו השם? הרי הם כבר האמינו במצרים.

אלא על הים היו מכות רבות יותר ממצרים, כמו שאנחנו אומרים בהגדה.

אם כן, היה יותר פרסום.

יותר פרסום, התחזקה האמונה עוד יותר.

דוגמה,

מצוות נר חנוכה.

מה הסיבה?

פרסומי ניסה.

לפרסם את הנס בפתח כל בית יהודי בכל העולם, כל שנה.

נשפכו עד היום ביליונים ביליונים של טונות של שמן

לפרסם את הנס.

למה?

איך ניצחו מעטים את הרבים.

איך ניצחו החלשים את הגיבורים.

איך ניצחו הצדיקים את הרשעים.

לפרסם את הנס.

עד כדי כך

שמבטלים אפילו תלמוד תורה דרבים

כדי לפרסם את הנס.

בקריאת מגילה.

אם יש שיעור אפילו קבוע,

צריך ללכת לבית הכנסת

ולקרוא ביחד עם ההמון, עם כל העם,

את המגילה.

למה? כי במגילה יש גם כן את פרסום הנס,

מגילת אסתר.

אם כן,

כל איש שומר תורה ומצוות יודע שיש בורא עולם

והוא יתברך,

מנהיג את עולמו,

ושום דבר לא נעשה בלי ציוויו ורצונו.

ידוע שהצדיקים פועלים הרבה

למעלה מדרך הטבע,

כמו הגאון מווילנה,

כמו החפץ חיים זכר צדיק ברכה.

אם כן, נשאלת השאלה,

מדוע האמונה רפויה בידינו?

אלא ביאורו משום שיש רוח של כפירה.

וכיוון שיש רוח של כפירה,

ורוח כפירה בכל העולם,

ממילא חסר לנו הפרסום,

ובלי פרסום אין האמונה נקבעת בעומק הלב,

ונשאר מקום פנוי מאמונה,

ומזה צומח הרפיון באמונה.

לפני שבוע וחצי לערך,

ארגון שופר

הוציא 200,000 דיסקים וחילק אותם בחינם

בכל רחבי הארץ.

חלק חולקו פה, 16,000 בכפר סבא.

דיסקים, אני מדבר,

תקליטורים למחשב.

מה היה כתוב עליהם בחוץ?

הימין והשמאל חושפים את דעתם על הדתיים.

ומסביב, בעיגול

היו כמה מהנבחרים בכנסת.

ומה היה תוכן התקליטור?

תוכן התקליטור היה הסרט המפורסם,

הרצל והציונות.

למה צריך להפיץ את הסרט הרצל והציונות?

משום שרבים לא יודעים בעצם למה יש היום רוח כפירה

ולמה יש רדיפה אחרי דת ודתיים?

לא מבינים.

היסוד כתוב כאן.

כיוון שיש רוח של כפירה,

היא מקררת

את האמונה.

אז צריך לדעת מה השורש, מאיפה זה בא?

מי הגורם לזה?

למה זה נעשה ככה?

האם זה סתם או שזה מכוון?

התקליטור מורה שזה מכוון ולא סתם.

לא סתם אנשים מסכנים שלא ידעו ולא למדו.

יש כאלה שמניעים את הכול במכוון למטרה אחת,

להשליט את הכפירה על האמונה.

וכתוב שזאת תהיה המלחמה באחרית הימים.

מלחמת הכפירה באמונה.

ואז כתוב שיש שער החמישים, כמו שאומר אור החיים הקדוש,

שזה שער הכפירה והאפיקורסות.

מה שאם עם ישראל היו נכנסים לשער החמישים במצרים,

לא היו יוצאים משם לעולם.

לכן הוציא אותם הקדוש ברוך הוא, כשהם היו בשער 49, מהר

הקדוש ברוך הוא דחק את הקץ

וקיפל אותו בשביל שיצאו טרם הזמן, במקום 400 שנה, 210 שנה,

כדי שלא ישתקעו בטומאת מצרים.

כי שם הם הגיעו למצב,

הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה.

ובשביל להוציאן נתן שתי מצוות מיוחדות,

אחת זה קורבן פסח

ואחת זה ברית מילה.

שבזכות זה יוכלו לצאת ממצרים ויהיו נבדלים מעבודה זרה, על ידי שיקריבו

את הכבש,

שהוא האלוה של מצרים,

ועל ידי שהם הראו שהם שוחטים את העבודה זרה,

הם זכו לצאת החוצה.

ובזכות מסירות הנפש

שעשו ברית ויצאו למדבר, שזה סכנה,

אז רואים שהסכימו להיכנס בכל המצוות,

אם כן, זכו לצאת החוצה.

עכשיו שימו לב, יהודים יקרים,

רוח הכפירה הזאת

נעשית במכוון.

מה זה גורם?

זה גורם שהאמונה נחלשת.

וזה נעשה במסע של פרסום.

מי מגויס לזה?

התשקורת.

וכל הזמן מכניסים ארס ושנאה והבלטה.

כשזה דתי עושה מה שאומרים דתי,

חובש כיפה,

כשעושה את זה חילוני, אף פעם אתה תואר.

חילוני גנב.

חילוני נתפס.

אין דבר כזה חילוני.

דתי, חרדי,

מתנחל.

כן, זה תמיד יש, צריך לזהות לאן הוא שייך.

הוא לא מאצלנו,

הוא מאהם.

אז ככה מסווגים אותו.

ואז ממילא כל ההשפעות השליליות

נתפסות בראשו של השומע, המאזין והצופה,

וככה רוח הכפירה ממשיכה ומצליחה,

והיא נותנת את הלגיטימיות למי שהם רוצים,

ואת הפסלות למי שהם רוצים.

עכשיו, כדי להתמודד מול זה,

צריך להראות מאיפה זה נובע.

האם זה באמת סתם אנשים מסכנים, לא למדו, לא יודעים,

וזו דעתם והיא לגיטימית,

או שזה מכוון?

הסרט הזה מוכיח שהכול מכוון,

מפיהם ומכתבם,

ועל ידי חוקרים שחקרו את הנושאים האלה.

אז זה נעשה בפרסום, בשביל שכולם ידעו.

ואז,

בתוכנית מה בוער

של רזי ברקאי,

בבוקר בגל״צ,

הוא מזמין

עורך דין מארגון שופר להסביר את סיבת החלוקה,

היכן הייתה חלוקה, כמות החלוקה,

והוא אף מביע דעתו שהתוכן,

לפי מה שהוא ראה ככה, מלמעלה ביזרי עד משהו מתועב כזה, משהו איכס.

אז העורך דין עונה לו נכון, זה מאוד ביזרי, מאוד מאוד איכס.

אבל מה שאמרו ראשי הציונות,

זה מה שבאמת ביזרי.

אבל מה זה משנה?

הם ניסו, לא הצליחו.

נהייתה התעניינות יותר גדולה, והביקוש היום עוד יותר גדול,

לא עוד תקליטורים.

זה מצד אחד נעשה,

אבל זה מציג את המצב הזה.

מה עכשיו עושים בשביל להציג את הצד האמיתי, את החיובי?

אתמול התחיל מבצע חדש, חלוקת 300,000 תקליטורים חינם.

אחד,

קוראים לו שופר,

מיקס.

יש בו תשעה סרטים.

אחד, נס מצולם,

אחד, העסקה,

אחד, כוחה של מצווה,

אחד, מוות קליני,

אחד, האוניברסיטה.

יש שם כמה סרטונים, משהו.

ולחבר'ה מהשמאל,

עשינו מעטפת מתאימה.

כל האמת עולם לא נצחק.

מקבט סרטים החושף את פרצופו האמיתי של האיש.

וזה מחולק

בסביון, במודיעין, בשוהם, בכפר שמריהו,

אצל כל החבר'ה הטובים.

ברחביה,

לעיתונאים.

אמנם אתמול שמענו שכמה בצפון תל אביב שברו דיסקים וצלצלו להגיד שהם שברו.

מה התברר? זה אנשים שלנו שחשבו שזה באמת דיסק נגדי.

אז הרגענו אותם, אמרנו לא, לא, זה מכוחותינו.

אבל אין מה לעשות.

בתחבולות תעשה לך מלחמה.

מסכנים, הם לא ידעו בחיים שלהם את האמת.

אם הם יראו שזה שלנו, הם לא יראו.

אבל אם זה נגדי, הם ישמחו לראות.

ומה יראו? דברים טובים?

אז לכן אנחנו משתדלים, הפוך על הפוך, לעשות טוב.

וזה נעשה בפרסום. 300 אלף בתי אב זה לא צחוק, חבר'ה? זה מקיף כמעט את כל המדינה.

ועוד ועוד, בטח, ועוד ועוד.

גם כך כתוב באחרית הימים.

באחרית הימים, אתם יודעים, אנחנו אומרים כל הזמן,

בסוף שיעור,

בתפילות, התגדל והתקדש מי רבא.

התגדל והתקדש שמו הגדול.

אז הפסוק הזה מובא ביחזקאל.

והתגדלתי והתקדישתי ונודעתי לעיני גויים רבים,

וידעו כי אני השם.

נשאלת השאלה,

מה צריך הקדוש ברוך הוא,

וידעו גויים רבים, כי אני השם.

ואם לא ידעו הגויים, אז מה?

העיקר העם הנבחר יודע,

עושה את רצון השם?

מספיק, למה צריך שגם הגויים ידעו?

אלא בלי פרסום אין האמונה קנויה בקניין גמור.

לכן צריך שיתגדל ויתקדש בעיני העמים,

ולא יישאר מקום פנוי בכל העולם,

שלא יקרא בשם השם.

כמו שאנחנו אומרים, בימים נוראים.

וידע כל פעול, כי אתה פעלתו.

ויבין כל יצור, כי אתה יצרתו.

ויאמר כל אשר הנשמה באפו, השם אלוקי ישראל מלך

ומלכותו בכל משלה.

שימו לב, וידע כל פעול,

כל יצור,

כל אשר הנשמה באפו.

שכולם ידעו.

צריך לשים דיסקים בכל תיבת דואר,

שכולם ידעו.

לא כולם כמו של ברק,

אלא כולם.

כתוב, זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצדכם ממצרים?

אשר קרחה בדרך

בייזנב בך את כל הנחשלים אחריך.

למה צריך לזכור את עמלק ולמחות אותו?

למה?

מסיבה אחת פשוטה.

המחיה תיעשה על ידי הקדוש ברוך הוא, ולמה?

למה?

כיוון שהוא היה הראשון שקפץ להילחם בישראל

אחרי כל האותות, הניסים והמופתים ויציאת מצרים וכריעת ים סוף.

אחרי כל זה בא עמלק

ונלחם בישראל.

מה הוא עשה? אומר המדרש.

כמו שהייתה אמבטיה חמה במים חמים רותחים,

כולם פחדו להיכנס.

בא אחד וקפץ,

אף על פי שהוא נכווה,

אבל הוא כבר קירר אותה בעיניה האחרים.

הוא עמלק שהחליט לקפוץ ולהילחם בישראל, אף על פי שהוא הפסיד,

אבל הוא יצר את התקדים שאפשר להתעסק עם עם ישראל

ולזנב גם להצליח להפיל חללים

מאלה שלא היו בסדר.

הוא הכניס קרירות,

הוא קירר את האמונה.

מבואר מכאן, אם כן,

כל האומות היו ירעים והוא בא וקירר את הכול.

ואז מה קורה? מתמעט

חלילה הפרסום,

ואז מתקטנת מדרגת האמונה.

שוב פעם חוזרים למצב של מה?

של רפיון.

אם כן, אנחנו גם רואים לפי הרמב״ם,

שימו לב, הרמב״ם אומר,

בפרק ח' מלכות יסודי התורה הוא אומר כך,

משה רבנו,

לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה.

משה לא מוחזק בעינינו כמשה רבנו בגלל שהוא עשה אותות ומופתים. לא.

למה? שהמאמין על פי אותות יש בליבו דופי.

עדיין זה לא 100%. למה? אולי זה נעשה בלט או בכישוף?

אולי בלטים

ובכישופים?

אז במה האמינו בו?

במעמד הר סיני.

מה היה מעמד הר סיני?

עינינו ראו ולא זר.

אוזנינו שמעו

ולא אחר

את האש והקולות.

והוא ניגש אל הערפל ולמטה.

והקול מדבר אליו

וכולם שומעים.

משה, משה.

אמור להם כך וכך.

מעבר למה שאמר ה'

וכל ישראל שמעו.

אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

עכשיו תמוה.

למה רוב המצוות שלנו הם זכר ליציאת מצרים?

היה ראוי שיהיה זכר למעמד הר סיני.

שאז נתעמתה

נבואת משה רבנו.

אז ראו שהוא שליח ה' באמת.

אז שמעו שה' מדבר עמו.

ואז נתבררה האמונה בבירור גמור.

אבל אין לנו שום מצווה זכר למעמד הר סיני.

רק ליציאת מצרים. מדוע?

משום שקניין האמונה

שהיה קבוע בליבותם

של ישראל,

זה היה בעיקרו מריבוי האותות שהיו במצרים.

בפרסום הגדול הזה שהיה שם במצרים.

ובמעמד הר סיני זה היה רק החותמת, כמו שאומרים.

אבל העיקר,

הביסוס

לכל הדברים היה ביציאת מצרים.

לסיכום,

מבואר מדברי הרמב״ן

שבתי כנסיות ומקום קיבוץ לרבים

שיאמרו ויפרסמו בריותיך אנחנו.

ולפי מה שנתבהר עיקר הקניין

הוא על ידי הפרסום.

קניין האמונה הוא על ידי הפרסום.

אם כן, יוצא לנו חיוב גדול

להיות נזהרים להתפלל תמיד עם הציבור.

שמלבד עצם חיוב תפילה בציבור שכתוב בש״ס ובפוסקים,

יש בזה עוד עניין נפלא.

הדרך לקנות אמונה שתהיה קבועה בליבנו.

במתפלל יחידי או חוץ לבית המדרש,

מלבד שהוא איבד

את המעלה של תפילה בציבור,

איבד גם הזדמנות קלה לקנות אמונה.

וצריכים שלא נהיה בכלל אלה שנאמר עליהם,

אדם בעיקר בל יבין,

נמשל כבהמות נדמו.

שלא נדמה חלילה בגלל איבוד מצווה

קלה וזכות גדולה

לבעלי חיים.

אם כן, למדנו דבר נפלא ויסודי.

כל דבר שריבויו בפרסום מתחזק אצל האנשים.

ואני שמח

שהערב הזה נתאספו רבים ונתקבצו לומר,

אנחנו בריותיך.

וזה פרסום גדול

בכבוד שמיים גדול,

והזכות הזאת תלויה בכל אחד,

בדעו לכם,

שבכל אירוע שיהודים משתתפים

לגדל את שמו יתברך, כמו שאומרים, יתגדל ויתקדש.

כל אחד נותן שכר כנגד כולם.

כל אחד ואחד מקבל שכר כנגד כולם.

זאת אומרת, אם היו עשרים, כל אחד נותן

אחד כעשרים.

אחד כאלף,

אחד כאלף.

זה מה שצריכים לדעת יהודים יקרים.

ובכן,

נעבור כרגע לאקטואליה, או שיש שאלות בינתיים על זה?

אקטואליה. אקטואליה. אקטואליה.

אוקיי.

ובכן, בואו נראה

אלה שלא זכו ללכת בדרך שאנחנו הולכים על פי תורה ומצוות,

ואלה שלא שומעים למצוות התורה, לצערנו,

אבל חושבים בשכל הרציונלי שלהם,

ומבינים בהשקפת עולם מערבית שלהם,

וסומכים על האינטליגנציה שלהם,

לאן הביאו אותנו ובאיזה מצב אנו נמצאים.

אין יותר טוב מעדותם הם

על מצבם כעת.

מרצ הכריזה כי היא מתכוונת להקים מפלגה סוציאל-דמוקרטית רחבה,

שתהיה אלטרנטיבה למפלגת העבודה מייד לאחר הבחירות.

אני רוצה להסביר,

אני לא מדבר פוליטיקה וזה לא מענייני,

אף איני בוחר כלל.

אבל מפה נלמד דברים חשובים ויסודיים,

שלפעמים בעינינו נראים דברים נכונים ונכוחים,

אבל במאזן הזמן רואים שלא היה להם שום בסיס

חוץ מרצונות אולי טובים וכנים,

אבל התוצאות פעמים הרות אסון.

אם אין לזה בסיס בכתובים, במסורת ישראל,

לפי מה שהודיעונו ריבותינו,

לזה מגיעים.

עמוס עוז

וגרוסמן

אף הוא סופר מתומכי מרצ.

היו בין משתתפי כנס בחירות של מרצ שנערך בנוכחות אלף איש.

הם ערכו השבוע חשבון נפש בריאיון שהתפרסם בהשפעותיו של תהליך אוסלו על מדינת ישראל ועל דרכו של השמאל

בעקבות הכישלון של אוסלו.

גרוסמן משתף את קוראי המאמר בתחושתו

כמי שהגורל היהודי סוגר עליו.

תקשיבו למילים.

הוא מרגיש

שהגורל היהודי סוגר עליו.

התחושה שלי, אומר גרוסמן,

שמאז החלה האינתיפאדה

ובעקבותיה הגל האנטישמי וההתקפות על ישראל בעולם,

משהו השתנה בי.

אני חושב

שהישראלי המודרני בין-גיני,

שכבר חשב שהוא בין-לאומי,

שהוא אוניברסלי,

שהוא מרושת באינטרנט

ויש לו צלחות ולוויין,

התחיל פתאום להרגיש

איך החלק הטרגי של הגורל היהודי סוגר עליו שוב.

פתאום הוא נלכד בתוך דבר שהוא חשב שכבר אינו קיים.

זאת אומרת, אנשי השמאל ניסו לברוח מהזיהוי היהודי,

להתחבר ולהיות כאזרחי העולם הנאור.

ובאה האינתיפאדה וסוגרת עליהם בגטו עוד פעם, אתה יהודי,

לא יעזור,

אתה יכול להיות שמאל,

אתה יכול להיות מה שאתה רוצה,

אתה יהודי. את הטעות הזאת עשו יהודי גרמניה

ולאחר מכן באה השואה,

ואת הטעות הזאת עושים עוד פעם אנשי השמאל וחבריהם,

ועוד פעם תבוא שואה, גוג ומגוג.

אבל תדעו לכם, הוא מודה,

הוא רצה להתפטר מזה,

אבל זה סוגר עליו עוד פעם.

ממשיך.

עמוס עוז התייחס לכך, שימו לב,

שהשמאל הישראלי רואה במדינת ישראל מדינה על תנאי.

חוץ מישראל אין היום מדינה בעולם שקיומה הוא על תנאי.

לישראל אומרים,

אם תנהגי כך וכך יש לך זכות קיום,

אם לא, אין לך זכות קיום.

לכל העניין הוא מקח טעות.

אתם היהודים שם, שיושבים ברצועה קטנה שבקושי אפשר לכתוב את האותיות עליה במפה,

אתם תדעו לכם, מה שנתנו לכם את המדינה

זה רק בתנאי שתהיו כמו שאנחנו חושבים.

אם לא תהיו כמו,

אתם קיבלתם אותה במקח טעות.

לא נשאיר אותה בידכם.

התנהגות טובה תחיו,

התנהגות לא טובה תפורקו.

איש לא אמר זאת על גרמניה אחרי מלחמת העולם השנייה.

אומר עמוס עוז, אתם שומעים?

גרמניה רצחנית.

עם כל מה שעשתה,

אף אחד לא איים עליה שהיא תהיה מדינה על תנאי.

ישראל כן,

מדינה על תנאי.

עוד מוסיף עוז.

אבל מה שמפחיד אותי במיוחד הוא באיזו מידה ישראלים רבים בשמאל האינטליגנטי הנאור ושוחר השלום

הפנימו את הגישה הזאת,

מסכימים עם הגישה שהעולם הנאור מסתכל עלינו.

שימו לב מה הוא אומר.

גם הם רואים היום בישראל מדינה על תנאי,

מדינה שזהות קיומה תלוי בהתנהגותה.

ואז אתה מוצא בתל אביב אנשים

המתנגדים לעונש מוות לרוצחים סדרתיים.

מתנגדים לעונש מוות

לאנשים ומתנגדים לעונש מוות לאנסים ומתנגדים לעונש מוות למחבלים,

אבל תומכים בעונש מוות

למדינה שלא מתנהגת יפה.

אתם שומעים איזה נאורות?

חס ושלום, מוות

זה ברוטלי, חייתי,

לא איכון במדינתנו.

אבל הוא אומר,

עונש מוות למדינה שלך, ישראל,

אם היא לא מתנהגת יפה,

זה לגיטימי בעיניהם.

שלא תהיה מדינה.

תן את הכול לפלסטינים.

עוז מוסיף,

כי אין כיום מקום בעולם שניתן לראות בו שנאה עמוקה

כמו זו של האינטליגנציה הישראלית

כלפי העם בישראל והווייתו.

בתקופת הזוועות שצרפת עשתה באלג'יר,

האינטליגנציה הצרפתית הייתה מרת נפש.

כך גם האינטליגנציה האמריקנית

במלחמת וייטנאם.

אולם, בשום מקום לא ראיתי את מה שאני רואה כאן.

מידה כזו של שנאה להוויה העצמית כולה,

לא לשלטון,

להוויה העצמית כולה.

אצל חלק מהאינטליגנציה הישראלית הרדיקלית אני רואה היום שנאה שאינה רק שנאה לדתיים,

למתנחלים,

לימין,

ללאומנים.

אני רואה שנאה גורפת לארכיטקטורה,

למוזיקה,

לשירי עם,

לזיכרונות,

לכול,

לרחובות שבהן אנשים הולכים,

לאוטובוסים שבהם אנשים נוסעים.

וכך הוא ממשיך ואומר,

גרוסמן מוסיף ואומר, באופן כללי השמאל נכשל.

אבל זה כישלון שאני גאה להיות חלק ממנו.

מי שהלך לעניין של אוסלו ידע שהוא שוכב על הגדר,

שקשה מאוד לפתור סכסוך של מאה שנים באבחה אחת.

אבל שתי טעויות יסוד היו לשמאל,

אמונה גדולה מדי ברציונליות,

כמעט

אידיאליזציה של הרציונליות,

באיזה ליקוי בסיסי בהערכת הכוח.

נדמה לי שבמובן זה בימין יש אינסטינקט יותר בריא בנוגע לכוח

ובנוגע לחשיבותו של כוח ההרתעה.

זה החיוני באזור הכוחני האלים והפונדמנטליסטי שבו אנו חיים.

יהודים יקרים,

עוז מוסיף

כי הניח שאם יציעו לערביי הרשות הפלסטינית מה שהציע להם אהוד ברק בקמפ-דייוויד,

הם ישיבו בהצעה נגדית.

לא העליתי על דעתי, אני מודה,

שההצעה לפתרון של שתי מדינות ושתי בירות

בהחזרת 92% או 95% או 97% מהשטח תשמש כהדק

לגל של מלחמה נגדנו.

הדבר הזה גרם לי לזעזוע עמוק.

גרוסמן מציין,

וזה בצורה מפוקחת,

כי שלום עם ערפאת

אין בכוחו לחסל את הטרור.

אני מפוקח,

גם אם יהיה שלום עם ערפאת,

הטרור לא לגמרי יחדל.

הטרור יימשך עוד הרבה מאוד שנים,

עד שלאט-לאט,

מתוך רקמת החיים,

הוא בסופו של דבר ידעך.

זה יקרה בעוד הרבה מאוד שנים,

לאו דווקא בחיינו שלנו.

אז אלה שהובילו אותנו לכאן, למצב הזה,

היום הוא מפוקח. הוא אומר, אני מפוקח,

אבל על הגב שלנו.

הם ידעו שהם שוכבים על הגדר,

אבל מה אכפת להם לוותר?

אתם יודעים מה אמר החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה?

כשאני רואה אחד נכנס לחנות,

מוציא חפצים, רץ לנהר וזורק,

עוד פעם נכנס במהירות, לוקח חפצים וזורק,

עוד פעם נכנס במהירות וזורק?

אני לא יודע אם הוא שותה, טיפש, משוגע.

אני יודע אבל דבר אחד.

החנות לא שלו, החפצים לא שלו.

מי שזה שלו,

לא זורק, בוודאי שלא במהירות.

אם אתם רואים שמחלקים כל כך מהר הכול,

סימן שזה לא שלהם.

הם לא מרגישים שזה שלהם, ממילא אפשר לתת.

זאת אומרת,

שימו לב,

אני הקטן,

לפני עשר שנים,

בקלטת השלום עם ערפאת,

מספר 35, היום אנחנו קלטת 301,

אמרתי

בזו הלשון,

לפני שהיה עוד

ההסכם

של השלום,

ושלמכון דעים חבלה לא יתקיים,

הרי מחת שנאה תטע על עכון כנחל מגבר.

השלום עם המחבלים לא יתקיים,

רק מכת השונא תלך ותתגבר כמו נחל המתגבר,

ואנחנו רואים שזה רק מתגבר.

וצעקתי גם בכפר סבא לפני שנה,

קול דודי דופק, אתם זוכרים?

קול דודי דופק.

פתחי לי אחותי רעייתי, יונתי, תממתי.

הקדוש ברוך הוא מדבר אלינו בלשונות חיבה.

פתחי לי, הוא דופק, בהתחלה דופק חלש,

לא שומעים?

יותר חזק, לא שומעים?

לא שומעים?

אם לא, הוא פורץ את הדלת ונכנס.

אמרתי, בהתחלה הוא דפק חלש בגילו.

אתם זוכרים? בהתחלה התחיל בגילו.

לא הבינו?

נהיה מרגמות.

פצמרי, יש לזה שם יפה.

זה כלום לא עוזב. פצמר.

פצמר נפל.

משהו ככה, פצמר.

לא הבינו?

היה סברו, דולפינריו,

זעזוע בחברה.

לא הבינו?

תראו לאן הגענו.

לא מבינים? הנה המלחמה, מה שאמרנו, בפתח.

עכשיו, לא מדברים מפלסטינים,

מדברים מחיידקים עיראקיים.

ביולוגי,

וירוס,

עננים.

אתם יודעים מה התוכנית של ערפאת?

עוד מעט תשמעו צורות פיגוע חדשות.

טיסנים עם שלט

נושאים 300 קילו חומר נפץ.

זה אף

לקילומטר, בגובה 300 מטר.

הם עומדים שמה,

טוז, לוחצים, הטיסן עם, בום!

חביבי, 300 קילו מלמעלה, לא פשוט.

עכשיו,

לא רק צריך להסתכל ככה כל היום מי יבוא מפה משם, גם ככה.

ככה, ככה, אתה כבר לא יודע מה.

המצב לא טוב.

המצב לא טוב.

מה עושים?

אני אומר כבר 25 שנה מה עושים.

לא שומעים לי.

25 שנה חילקתי 12 מיליון קלטות.

מה, אנשים סתומים?

לא מבינים מה אני מדבר?

בשביל מה חילקתי?

שיבינו, שיהיו מוכנים, שידעו, לפני שיקרה.

ואם לא עזר, לפחות אחרי שיקרה.

אבל אנשים, נוח להם. בינתיים זה לא הגיע עליהם,

אז הם נותנים לחיים לזרום.

אבל יש בעיה.

היום החיים זורמים אליך לא כמו שאתה מתכנן.

אתה לא יודע מאיפה זה בא, אתה לא יודע איך זה מתחיל,

ואתה לא יודע איך זה נגמר.

וכמובן שהישראלים מרגיעים אותנו ואומרים לנו,

העורף מוכן.

למה השאלה?

לקבל את הטילים.

ושרון מבסוט מהחוסן הלאומי של העם,

שכבר קיפח 700 ומעלה יהודים חפים מפשע ולא פוצה את פיו ולא מצפצף.

איזה עם.

בלי עין הרע.

העם מוכן לקבל עוד אבדות, אין שום בעיה.

מה הבעיה?

יהודים יקרים זה איום ונורא.

אמרתי בהרצאות האחרונות,

אני זוכר את הג'ינגל של הבחירות הקודם.

אני לא זוכר תמיד את המנגינה, אני לא חזק במוזיקה כל כך.

אבל זה היה משהו כזה,

שרון יביא שלום,

שלום שישמור עלינו.

משהו כזה, לא?

יש מישהו שיודע להשאיר את זה יותר טוב ממני?

קשה לי לאמן.

אבל ככה אמרו,

שרון יביא שלום,

שלום, שלום, שישמור עלינו.

פשוט, אם שרים את זה,

ראש השלום הפלסטיני, רוקד!

איזה ג'ינגל!

איזה יופי!

מניח את הנשק, רק סך! טרררר!

שרון יביא שלום! יפה!

יפה!

אבל אני אגיד לכם,

אני אגיד לכם את הג'ינגל האמיתי לבחירות.

שרון יביא חרון,

שלום זה רק חלום,

סלם זה הסלמה שתביא למלחמה.

זה בית ראשון! רגע!

זה בית ראשון.

פרדייז זה שם מלון שפיצץ את הבלון,

מומבאסה וגם ג'רבה, הוכחה שזו גזירה.

זאת אומרת, לא הורגים יהודים רק בישראל,

ושרון לא יכול לשמור עלינו,

כי הורגים יהודים גם במומבאסה,

בג'רבה,

באירופה, באמריקה, באוסטרליה,

בכל מקום מחפשים להרוג עכשיו יהודים.

אז זו גזירה ברור עכשיו, ברור, ברור לכל.

האינתיפאדה זה היה רק קול דודי דופק.

לא שומעים יותר חזק, לא שומעים יותר חזק. איך היה עם פרעה?

אמרו לו, תגמור בדם.

אמר, בטח, גומרים בדם.

ראה שהייתה רווחה, והיא אכבדת ליבו.

אמרו לו, עכשיו ספרדעים.

לא שמע כינים.

לא טוב לגאון.

ערוב, פינים, עריות, כינים קטן, אה?

נותן לך פיל בראש.

לא מבין. דבר, שחין, חבית על חבית.

בסוף מכת בכורות, והוא בוכר.

והוא בוכר.

איזה פג'יעה.

כולם מתים, גם הילדים שלו מתו, כי היו לו הרבה בוכרים.

אתם יודעים למה, כן?

והוא נשאר. למה הוא נשאר?

הקדוש ברוך הוא רצה שיראה,

יראה שכל דברי משה נתקיימו בנבואה.

אבל תשמעו,

פרעה הזה,

אתם לא יודעים, מצחיק.

חכמים, זיכרונם לברכה, אומרים, מהי הגובה שלו?

אמה.

זה, הנה על השולחן, זה פרעה, זה הגודל שלו.

גובה של חד פעמי. תראו,

אותו גובה.

זה היה פרעה.

וכל העולם פחד ממנו,

רעד ממנו,

פרעה.

אתם יודעים מה היה הגובה של משה רבנו?

עשר אמות.

חמש מטר.

אתם יודעים מה זה חמש מטר מול אמה?

ופרעה היה מאיים.

כן.

תארו לכם נמלה מאיימת על עול סיפרי.

תעיז לעבור פה, אני אראה לך.

אני אשים לך רגל.

זה פרעה.

כל העולם רעד ממנו.

הקדוש ברוך הוא השאיר אותו. גם קשה לו לטבוע. גודל כזה

הוא כמו עלה על המים.

אבל לא משנה, הקדוש ברוך הוא השאיר אותו.

הוא הפך להיות,

האריך ימים,

הפך להיות מלך נינווה.

והוא היה מלך נינווה,

וכשבא אליו יונה, נביא,

ואמר לו, תשמע, עוד ארבעים יום נינווה נהפכת, מה פג'יעה?

עוד נביא הגיע אליו?

אמר, חלאס.

קם מכיסאו, קרע את בגדיו, לבש שק,

ומאה עשרים אלף איש החזיר בתשובה.

אז אחרי חבית חבית,

פרעה קיבל שכל.

אנחנו כבר מקבלים לו עשר מכות.

שלושת אלפים שלוש מאות שנה, חבית חבית,

ועוד לא מבינים.

מה זה?

מה זה?

חבר'ה,

זה גוזמה.

זה טוב שהעם הזה קשה עורף.

מתי?

אם הוא מחזיק באמת ולא מוכן להתכופף.

אפילו שולחים אותו לפוגרום,

אפילו שורפים אותו על המוקד,

אפילו עושים מה שלא עושים, הוא לא מוותר על דתו,

והוא מוכן למות למען השם.

כן?

זה מעלתו של העם היהודי.

אבל להיות קשה עורף ועקום, עיקש ופתלתול,

זה מגרעת.

זה בושה, זה חרפה.

למה שבן אדם יקבל מכות על מכות?

לסיכום, אמר לכם יהודים יקרים,

עד היום

זכיתי לראות הרבה דברים מאז שזכיתי לחזור בתשובה.

אבל אחד מהדברים המאוד מרגשים

שזכיתי באחרונה, לפני מספר חודשים, לראות בעיניי,

ואף תועד הדבר,

זה היה המקרה

שבו אפשר לראות שיקוף

לכלל האוכלוסייה.

פעמים אנחנו מקבלים ייסורים.

זה איתותים מהקדוש ברוך הוא.

לא מבינים, מקבלים יותר קשים.

לא מבינים, עוד יותר קשים.

ולפעמים אחרי מספר מכות נהייתה רווחה.

זה לא פרס, זה עונש.

הקדוש ברוך הוא כבר לא מייסר ומניח את האדם בטומאתו,

והוא מוסיף טומאה על טומאתו.

כל האומר, אחתה ואשוב, אחתה ואשוב, אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

אדם שמתרגל לעבור עבירות כי הוא סומך על זה שהוא יוכל לשוב,

לא עוזרים לו מן השמיים לעשות תשובה.

אם הוא יעשה מעצמו,

נו,

אז יש לו אפשרות.

אבל כמה אנשים זוכים לעשות מעצמם?

ואם השם לא עוזר, הוא מדרבן, הוא מעורר על ידי הייסורים,

אז אדם לא מתעורר.

טוב,

באחרית

לפחות

שאדם ישוב.

זאת אומרת, אחרי הייסורים שכבר קיבל מספר פעמים, טוב שהיא התעשת.

אבל יש כאלה שגם זה לא עוזר.

מה צריך? או איזו זכות מיוחדת שתתגלגל,

שיש לו או לסובבים אותו או להוריו או לסבו או סבתו,

או שבה כוח גדול הוא מנער אותו, כמו מלחמה.

אנשים אטומים,

הלב סתום,

צריכים צנתור,

ואי אפשר לעשות, הם לא מוכנים לעבור צנתור.

הקדוש ברוך הוא בי טאבז ככה עושה להם,

מנסה לחדור,

לפתוח את הסתימה, את טמטום הלב, כתוב עבירה, מטמטם את ליבו של אדם, פירושו, נהיה אוטם בלב,

רוצים לשחרר לו את הסתימה, הוא לא מעוניין.

אז כשבא איזה פגע גדול או דבר נורא, אי אפשר, אדם מזדעזע בכל

נימי נפשו, ואז הוא יכול להתעורר.

למה צריך לחכות לזה?

גודל המחלות שיש היום, והכמות,

לא יאומן כי יסופר.

כמעט אין מקום שלא שומעים שהמחלה פגעה, פוגעת,

וחלילה ממשיכה לפגוע.

וזה מתפשט ומתפשט ומתפשט, וכבר התרגלנו כאילו.

מקרה כזה שמראה שהקדוש ברוך הוא משגיח ורואה וממתין,

ואפילו לצעד שאדם יעשה לקראתו,

יכולים להבדיל בין חיים למוות.

ילד קטן בן שלוש שנים עם סרטן בכל חלל הבטן,

וכבד שרוף,

שצריך השתלת כבד.

אביו מגיע להרצאה בברוקלין קולג'

בניו יורק,

ומבקש ברכה לילד.

הילד

עומד לגמור.

מה עושים?

מה עושים?

שמעתי אותו,

מצער ומרגש.

אמרתי לו,

תאמר לי, אתה לומד תורה?

לא.

מה אתה עושה?

אני עובד.

ועכשיו שאני רתוק למיטת הבן,

איני יכול אפילו לעבוד.

אתה מוכן ללמוד שעתיים תורה כל יום?

הוא אומר לי, כן.

הוא מקבל ברכה,

ואני אראה לכם עכשיו מה שקרה.

לא יאומן, כי יסופר.

מה כוחו של הקדוש ברוך הוא,

ומה רצונו מאיתנו?

בואו נראה.

צריך לעשות משהו בשביל זה.

שעתיים לימוד תורה,

באדם מתחבר ישירות לקדוש ברוך הוא.

נפתחת הסתימה.

צנתור.

אין סתימה, הדם זורם, הכל בסדר, יש השגחה, הקדוש ברוך הוא רואה, מסתכל, יודע,

מלחיץ קצת,

אבל למטרה טובה. מי שמבין, זוכה.

מי שלא,

השם ירחם.

השאלה היא לבכות.

מותר.

עדיף לבכות לפני ממש האחרון.

ואז זורעים בדמעה, ברנה יקצורו.

אבל מי שזורעים ברנה, בדמעה יקצורו.

זאת אומרת, טוב להקדים תרופה למכה.

יש הרבה שעשו ככה ולא אצטרף.

יש הרבה שעשו כך, מה?

לקחוי גמול תורה, ולקחו חודש שעות, ולחובות זאת.

בית קדוש וביתו.

או.

אז צריך לפעמים לדעת מה הקדוש ברוך הוא רוצה.

ולפעמים אדם מרגיש שהוא מבית טוב, מבית נאמן, ושומרים תורה ומצוות, ואין לו כאילו מה להוסיף.

ואז ממילא, בן אדם מוסיף עוד קצת טיפה, אומר קצת תהילים,

הוא אומר קצת זה, והוא חושב שבזה הוא יכסה.

לא.

צריך בדיקה יותר שורשית. הלך לרבנים, הלך להרבה מקומות. הלך, הולך, ילך,

אבל צריך לדעת דבר אחד, צריך לעקור

את השורש שהוא פורה ראש ולענה, שממנו צומחות כל הבעיות. אם את זה יודעים לאתר, זה אחד.

שתיים, צריך גם עוד דבר אחד.

בשעה שאדם פונה לפני הקדוש ברוך הוא,

חייב שתהיה לו הכנעה, הכנעה גמורה.

זה הסיכוי הטוב ביותר.

אז יש מצוות

שהאדם עושה,

אבל אין בהן הכנעה, ויש מצוות שהן הכנעה גמורה. דוגמה, אישה ששמה כיסוי ראש בשבילה,

זה הכנעה.

יש לה כיסוי ראש. לא, אמרתי דוגמה.

מי שיש לו, אין לו הכנעה בזה, כי יש לו כבר.

צריך לחפש סוג דברים שגורמים לזה.

אמנם,

אמנם,

יש מצבים,

אני לא יודע להגיד באחוזים,

אבל שלא יהיה מה לעשות אפילו שיהיה כל מה שיעשו. מדוע?

משום שיש גזירה שהיא רשומה בדם.

יש גזירה שהיא רשומה בטיט,

והיא עדיין יכולה להתבטל עם הרבה זכויות.

מה שרשום בדם לא יאכל שום דבר.

זו גזירה כבר שחתומה, שאין מה לעשות.

כמו רבי ישמעאל שעלה למעלה ואמר שכבר הודיעו לו מאחורי הפרגוד שנגזרה גזירה,

ועשרה הרוגי מלכות

לא יעזור כלום.

כשהייתה גזירה, אין מה לעשות.

עשרת הרוגי מלכות היו גלגול

של עשרת השבטים.

אז הם באו לתקן את זה.

זה היה התיקון.

ההריגה של עשרה הרוגי מלכות, זה היה התיקון.

אז מה יועיל שיעשו תפילה או יעשו משהו בשביל להועיל? אי אפשר. זה התיקון.

זה נקרא גזירה שהיא בדם.

אבל זו שהיא ביתית רק כהתראה,

כשליחת איסורים להתבוננות, להתפקחות,

זה יכול להועיל.

לא רק שהאדם עצמו חוזר בתשובה,

אלא שגם כל הסובבים אותו חוזרים בתשובה.

למה?

כיוון שגם להם זה נוגע.

הרי גם הם בצער,

גם הם בצרע,

וגם הם אין להם יום ולילה.

גם הם סובלים.

זה לא מכוון רק אליו, גם אליהם.

לכן, אם הוא הגורם שגם הם יתעוררו,

הזכויות שלהם מצטרפות לחשבונו,

ואז הוא נהיה בעל זכויות רבות שיכול לצאת מגיא ההריגה.

זה מה שצריך לדעת.

זה הכלל.

פירטתי אותו בהרחבה בקלטת שנקראת עת ללטת ועת למות,

ששם אני מסביר, לפי שלמה המלך,

חלב השלום, את ביאור הדברים.

מי שישמע את זה, באתר האינטרנט שופר.net, זה נמצא שם בחינם.

מי שלא יוכל להשיג את זה בארגון שופר, בטלפון 03-677779. ויש עוד מספר חדש היום,

שמי שרוצה בשיחת טלפון אחת,

של 33 אגורות.

33 אגורות למשך כל הלילה.

בשיחת טלפון אחת יכול לשמוע קלטות בלי הפסקה.

0-2-6-4-0-0-0-0.6-4-5 אפסים,

0-2 לפני,

שיחת טלפון אחת מקומית, 33 אגורות,

ביום 66 אגורות.

אדם יכול לשמוע בלי הפסקה קלטות,

והוא מעביר ובוחר איזה שהוא רוצה.

הוא חוזר לתפריט

ובוחר אחרת, ורוצה לדלג חמש דקות,

מדלג חמש דקות, רוצה לחזור חמש דקות, חוזר, רוצה להגביר את הקול, מגביר הכול בטלפון.

משהו מדהים.

רוצה למהר את המילים?

אני מדבר, ערב טוב,

אתה יכול לשמוע את זה? ערב טוב.

אתה לוחץ?

וזה מריץ. אם אתה קולט מהר, אתה לא צריך לחקור עד שאני אסביר לאט. אתה יכול למהר גם. אתה לא מבין טוב?

מעיט את זה.

ערב טוב.

כל הטכנולוגיה היום

בשירות שופר.

0.2-6-4-5 אפסים.

כן, פה.

הבן אדם הזה שנמצא איתי פה מתבייש לקום,

אבל הוא בן אדם שאין לו אף אחד בחיים.

הוא יתום מהאבא, ואתמול ניסו לו שיש לאמא שלו בדיוק עוד 72 שעות לחיות.

מה יש לאמא?

סרטן.

ולמה נקבו ב-72 שעות?

כי זה כבר סוף אני, זה מה שהחליטו.

מה פירושך? אתמול זה נתברר שיש לה, או ש... לא, הם יודעים את זה הרבה זמן,

אבל אתמול כבר החליטו שזהו, יש לו עוד 72 שעות לחיות.

הבחור. הבחור, אני מבין, הוא עדיין לא שומר תורה ומצוות, נכון?

שומר תורה, אבל לא שומר שבת.

כאילו, הוא יהודי, אבל קשה לו לשמור שבת.

מה הקושי?

אולי הוא ידבר, הוא יודע לדבר?

הוא מתבייש.

מה הקושי?

אין לו קושי.

הוא מוכן לשמור שבת?

כן.

בקיצור, הוא מוכן לחזור בתשובה?

הוא מוכן לחזור בתשובה.

כן. הוא מוכן לשים ציצית?

כן.

שיבוא לפה.

ברוך אתה, אדוני,

היינו

מלך העולם, שהחיינו וקימנו וגענו בזמן הזה.

אמן.

מה השם של האימא ושם האימא שלה?

יהודית בת מרים.

יהודית בת מרים,

השם

ייתן לה ישועה גדולה מהרה לצאת מן המחלה ולרפא ברפואה שלמה בזכות החזרה בתשובה של בנה, אמן.

אמן.

שיהיה בעזרת השם בשורות טובות,

זכות את קהל הקדוש

תועיל ותעזור.

מאזינים יקרים,

כעת נשמע קטע מתוך הרצאה שנערכה כשבוע ימים לאחר מכן ברמת השרון.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

בשבוע שעבר היינו בהרצאה בכפר סבא,

ועמד איזה נער וקיבל על עצמו כל מיני דברים,

שאימא שלו חולה במחלה.

ועכשיו המצב שלה לא הכי טוב, כשמרחם קצת מידרדר.

אז אני רוצה לשאול את הקהל הקדוש אם מישהו מוכן לקבל משהו לרפואתה. קוראים לה יהודית בת מרים.

קודם כול, אני שמעתי שיום לאחר מכן היא השתחררה מהבית-חולים. לא, היא הייתה, בגלל שהרופא אמר לה, הוא ממליץ שתישאר בבית,

כי הם לא קובעים, כן? אבל כאילו שלא נשאר לה. אני יודעת, זה מה שהם אומרים. אז הוא אמר שיש לה רק 24 שעות לפי הרופאים.

72. 72, סליחה.

עבר כבר 72. ברוך השם.

נו, ברוך השם, כבר הרוויחו משהו.

אבל היא חזרה יום שישי לבית-חולים, כי היא לא הרגישה טוב. טוב, מה לעשות, זו מחלה קשה, ואמרו שהיא כבר במצב קשה ביותר, ואמרו שזה סופני.

אנחנו מנסים לבטל את הגזרה, וצריכים שאנשים יקבלו עליהם. אם יש אנשים שמוכנים,

לרפואתם, בעזרת השם.

את כבר קיבלת, שכחת?

מה את מקבלת עכשיו?

אני, הוא צריכה כלשהו שילכת לבית-הכנסת, אבל הוא חזק.

אשראי.

יפה מאוד.

מי עוד מוכן?

כן, מי מוכן? הנה שם, כן.

כבוד הרב, אני בדיוק מתחזקת,

והדבר שהכי קשה לי זה צניעות.

ואני מוכנה לקבל עלי צניעות לתמיד ולשרוף את כל הבגדים.

אשראייך לחיה עולם הבא, אשראייך.

כן, מי עוד?

מי עוד? אני רוצה לקבל את עצמי, בעזרת השם, ללכת עם גרביים אטומות,

50 דינר קבוע.

אשראייך לחיה עולם הבא. כן, הופ, הופ.

מי עוד? הנה, יש פה יהודי. מה אתה מקבל?

בעזרת השם, בלי נדר,

השבת אני מקווה לקרוא תהילים בשבילה.

כמה תהילים? כמה?

ספר ראשון.

ספר ראשון. אשריך לחיה עולם הבא. בלי נדר. יפה. הנה פה.

אני אקבל לעצמי פה כל יום שישי לקרוא את כל ספר תהילים בפואטה.

אשריך לחיה עולם הבא.

תן לו שמה מאחורה.

אני רוצה לקבל לעצמי לחזור בתשובה.

וכעת נחזור להרצאה בכפר סבא.

כן, שמה עם הקוקו.

כבוד הרב,

אני חוזר בתשובה כבר כמה חודשים,

ולא זכיתי לשים ציצית, למרות שאני בישיבה כבר בערך שבועיים.

אני בישיבה בירושלים, כי אם מתימן יבוא,

אם כבוד הרב מכיר, במאה שערים,

וגם לא זכיתי להוריד את הקוקו, כבוד הרב.

ממש אבל. רגע, רגע, כבוד הרב.

רציתי להתרגש איתך קצת על השיער, כי אין שום הלכה שאומרת להוריד את השיער.

ואפילו היום יש אנשים שמגזים את השיער.

כן. אם הרב כבודו יודע.

אבל מאחר ולאור הדברים פה שאני שומע,

אז אני רוצה לקבל לעצמי גם מצוות ציצית, וגם לגזור את הקוקו, כבוד הרב, לכבוד הרפואה של הבן והאימא.

בעזרת השם, אמן. חכבו.

ברוך אתה, אדוני,

אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

בן מיכאל ורחל נבא,

השם יזכה אותך להיות צדיק, תלמיד חכם, ירא שמים,

זיווג הגון,

ותבנה בית נאמן בישראל השנה.

בשורות האור בעזרת השם. בהצלחה.

רציתי רק להודות לישיבה שנמצאת בה בימי השערים,

ונקראת מתימן יבוא,

ואשרי מי שילב בדרכי השם. תודה רבה.

יש פה עוד יהודי שרוצה ציצית. בבקשה.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

היהודי הזה שם את הציצית ומקבל עליו עוד מצוות לרפואתם של החולים.

אשריו.

בכבוד.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה

זה בשביל רפואת האימא, בעזרת השם שאתה מבריא,

רפואת אופיר,

שלא ימחזק אותו בגלל שעבר כמונת דרכים.

רגע מתנה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה,

מרפואת האימא והבן.

אמן.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אז לכן יצווה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו עינינו ונעתיק הדבר אל בנינו ובניהם לבניהם,

כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבע אותה בפתחו,

שם אותה על הפתח ונתכוון בעניינה, הוא יודע מה סיבת סיימת המזוזה,

כבר הודה במעשה זה בחידוש העולם שהעולם מחודש על-ידי הבורא שבראו מאין ובידיעת הבורא ובהשגחתו,

וגם בנבואה, במזוזה אחת שמתקינים על הדרך, והאמין בכל פינות התורה.

לפיכך אמרו,

הביא זהיר במצווה קלה כבחמורה שכולן חמודות וחביבות ביותר, ואין אתה יודע מתן זכרן של המצוות.

היה מנוי בשופר

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

היה מנוי בשופר במחיר 80 שח לחודש.

תקבל טייפ,

וידאו וסידי הביתה חינם כולל משלוח תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור.

במחיר 80 שח לחודש. תהיה מנוי בשופר.

היה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

לפרטים נוספים.

טלפון 03-677-779.

היה מעודכן.

היה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-677-779-036-777.

או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net