"צאתכם לשלום..." והרי הרגע הגיעו?
- - - לא מוגה! - - -
ומה העניין בשבטיכם?
בשבטיכם הרי הם עומדים,
אבל שימו לב רבותיי
שבהרבה מקומות בתורה
כשכתוב שבט
לא הכוונה לשבת בדווקא,
אלא שבט מלשון עיכוב,
להישאר פה.
כן?
ויש לזה הרבה דוגמאות בתורה,
כן? כמו לבן שאומר ליעקב
שהוא יושב אצלו.
איך?
שבע עימדי.
אז זה לא הכוונה תשב עכשיו.
או בסוכות.
בסוכות תשבו שבעת ימים. מה צריך לשבת בסוכה שבעה ימים? לא לזוז.
לא לעמוד.
רק לשבת.
זה לא הכוונה לשבת.
הכוונה שתשהה שם, השהות שלך תהיה שם בסוכה.
כתוב בהלכה, תדור שם,
תלך, תצא, שם, אבל הכל
זה הבית.
ככה זה הדרך. בהרבה מקומות
תסתכלו בתורה,
דוגמה בקריאת שמע, שאנחנו אומרים בשבתך, צריך ללמוד תורה מתי.
בשבתך בביתך. אה, כשאני עומד, לא, רק כשאני יושב.
זה לא הכוונה.
כשאתה נמצא בביתך, זה הכוונה בשבתך בביתך.
לא הכוונה כשאתה יושב בבית.
בסדר?
אז אותו דבר, כשאנחנו אומרים
למלאכים
עניין של ישיבה,
אנחנו מתכוונים עיכוב, שישהו איתנו.
אז אם אתם אומרים שישהו איתנו, אז למה אתם אומרים בצאתכם?
עכשיו אמרת להם, תעקבו,
מה אתה אומר בצאתכם?
לאלה שנוהגים לומר בצאתכם.
אלא רבותיי, צריך לדעת
שבערב שבת, כשיש קבלת שבת,
אז ידוע ששני מלאכי השרת,
שהם המלאכים של שבת,
מלווים את האדם מבית הכנסת לביתו.
ולכן מהם הוא מבקש שישבו איתו כל השבת.
אבל באותו רגע שנכנסים מלאכי השבת,
ואנחנו ישר אומרים שלום עליך,
ואומרים את כל הנוסח, אז יש עכשיו החלפת משמר המלכה.
מלאכי החול צריכים לעזוב.
אז להם אנחנו אומרים, בצאתכם לשלום.
לא למלאכי השבת שבאו.
למלאכי החול שהיו איתנו כל השבוע,
להם אנחנו אומרים בצאתכם לשלום.
ואז הכל עכשיו ברור, השתבח שמונה. נכון.