שופר קונסרבטיב - חלק א (קלטת טייפ מס' 298)

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

תורה וחברה ומדיניות, דברים שונים לחלוטין.

אתם שמעתם פעם על דבר כזה שקוראים לו יצר הרע?

מכירה את זה? או שאצל הקונסרבטיבים אין דבר כזה?

אז פה לברנדייס,

בעיתון כיפור, בעיתון המכנה לסרוויס הקונסרבטיבי, נקרא את כל היהודים הצעירים, סטודנטים, רופאים, ומתפללים באמונה שלמה,

לכיוון ארון הקודש,

בתוכם זה כבר ממש מחמם את הלב, ועל ידם יש עוד נשים, וזה לא קורה להם לגברים ולא לנשים, שום יצר רע. הבנתי.

אז אני שמח מאוד שאצלכם יצר רע, אבל אני נכנס לבית הכנסת.

אבל אני רוצה להגיד לך, רגע, אני רוצה להגיד לך דבר אחד, שנייה.

אצל הקונסרבטיבים שם בכתובת שאת שולחת אותי,

יש גם מוזיקה?

לא. אין?

את יודעת שיש קונסרבטיבים שמנגנים? אבל אני לא שייכת אליהם.

אה, זאת אומרת, אתם יותר אורתודוקסים קצת.

אצלכם אישה גם עולה לספר תורה? כן. חזנית גם?

כן. גם חזנית?

גם תוקעת בשופר?

למה לא?

מה, אין שוויון? אבל בבית ספר... מה? בבית ספר, כי אני מלמדת בבית ספר, בבית ספר גם הילדות יכולות לתוקע בשופר.

הבנתי. בבית ספר, אבל למה לא בבית כנסת? אני חושב שזה יהיה מאוד שוויוני.

אם תהיה אישה שתבוא ותרצה, הרב מזמין את כל אחד שרוצה לבוא לתקוע בשופר. הבנתי.

צריך להבין, אנחנו לא בוחרים ולא מתקדמים.

קיבלנו את התורה בהר סיני,

מקבל התורה, קראו לו משה רבנו,

הוא קיבל את התורה עם כל מצוותיה,

כללותיה ופרטותיה,

את הכול בדקדוק רב, מה מותר ומה אסור ואיך יתנהל עם ישראל.

אין לנו רשות לבוא ולשנות ולו דבר אחד.

אין מושג כזה רפורמה בתורה, חידוש. מה, אנחנו יכולים לבוא ולהגיד, הקדוש ברוך הוא צמצם אותנו יותר מדי,

אנחנו רוצים להרחיב ולהחיל את התורה על עוד דברים?

אז איפה המקום של הקדוש ברוך הוא בבריאה? מה הוא יכול להגיד?

אומרים לו, תשמע, אתה לא מספיק מתקדם.

אנחנו ב-2002, אי אפשר להישאר כמו פעם.

פעם היו יותר אורתודוקסים, עכשיו צריך להשתפר.

אין דבר כזה.

אז זה יכול להיות מבחינה חברתית דבר יפה, אבל הוא לא קשור לתורה בכלל. זה צריך לזכור.

שופר קונסרבטיב, קלטות מספר 298-299

ערב צהוד בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה ירמיה.

לפני כמה זמן, ב-0500 בבוקר,

קיבלתי בפקס מכתב,

הרב אבנון יצחק,

הרסת לי את החיים.

כל מה שהאמנתי בו,

כל מה שידעתי בוודאות,

עורער.

היסודות שעליהם חונכתי,

האמיתות האקסיומטיות

שעליהן נלחמתי, התפוררו.

בשעת שעה מוקדמת זאת,

אחרי שצפיתי בקלטת על תולדות הציונות,

אני יושבת, כולי נסערת ושואלת את עצמי,

מה אעשה מחר עם כל מה שהבנתי היום?

היא עשתה את השינוי, והיום, ברוך השם,

היא בעלת תשובה,

וחברים שסובבים אותה גם כן מתקרבים ליהדות,

והיא משתדלת לפעול בקרב כל מי שהיא יכולה.

אומנם עוד קשה בבית,

להורים קשה לעכל את האבידה הגדולה,

והבת פשוט חזרה למקורות,

אבל היא מאמינה שהיא תתגבר על זה.

היום בישראל יש מיליון בעלי תשובה כאלה.

זאת אומרת, אנשים שהיו רחוקים,

חלקם מבתים מסורתיים,

חלקם חילונים לגמרי,

אבל אחרי שנתבררו להם הדברים,

החליטו לעשות שינוי,

והציבור בישראל חוזר יותר לשורשים.

יש תנועה גדולה של חזרה ותשובה כללית

בכל העולם באופן יחסי למה שהיה בשנים קודמות,

אבל מכת ההתבוללות גדולה פי כמה.

זאת אומרת, זה הולך ומתמעט.

אם בשואה היינו נמנים עם 15 מיליון,

היום אנחנו עם 13.1 מיליון,

אחרי למעלה מ-50 שנה. במקום שיהיה לנו גידול,

אנחנו הולכים ומתמעטים.

זאת אומרת, המצב חמור ביותר,

וזאת בגלל שאנחנו לא מגיעים לכלל היהודים ולתודעה מהי יהדות.

יש אנשים שכל כך מנותקים שלא יודעים מה היהדות,

מה היא רוצה,

האם זה נכון, לא נכון,

האם יש בורא לעולם,

האם באמת ניתנה תורה בסיני,

האם זה מחייב,

האם יש הישארות הנפש לאחר החיים האלה.

כל השאלות המהותיות האלה למעשה צריכות תשובה.

אבל אם לא מגיעים ליהודי שישמע, הוא לא ידע.

אז אנחנו משתדלים עד כמה שאפשר, והפצנו עד היום 12 מיליון קלטות בחינם,

בעיקר בישראל וגם בעולם,

וזה נותן פירות טובים,

אבל צריך לעשות יותר.

יסוד היסודות ועמוד החוכמות,

לדע שיש שם מצוי ראשון,

ממציא לכל הנמצאים.

זה היסוד וזה העמוד של כל החוכמות.

בלי זה אי-אפשר להתחיל שום דבר.

לדוגמה,

בעלי תורת האבולוציה מתחילים בנקודה מסוימת,

אבל איך מגיעים לנקודה?

אין להם הסבר.

אין תשובה לצ'ארלס דרווין

איך נוצר החומר הראשון.

גם סטיבן קוקינג,

גם כן אין לו תשובה.

הוא אומר שהיה פיצוץ.

בסדר, היה פיצוץ. משהו התפוצץ. מאיפה החומר? מי פיצץ? מה התפוצץ?

אין תשובה.

אין התחלה בעצם.

מנקודה מסוימת אומרים ככה זה היה.

ככה זה היה.

אבל ממה זה היה?

לא יודעים.

למה זה היה? לא יודעים.

אז מה שווה כל זה? על מה זה עומד? על כלום.

מה שאני מסביר

זה את היסוד של היסודות, כמו שאומר הרמב״ם,

ואת העמוד של החוכמות

שיהיה שם מצוי ראשון, ממציא לכל הנמצאים.

מה המטרה של כל העולם הזה?

במשך שנים שאלתי בהרצאות האם יש תשובה חילונית

לשאלה למה באת לעולם.

לא היה אחד שיכול היה לענות לי.

תשובות דתיות אמרו לי, אבל תשובה חילונית,

במבט חילוני, בהשקפה חילונית, למה באת לעולם?

אין תשובה.

זאת אומרת, אדם יכול לחיות בעולם בלי להבין למה הוא כאן.

הוא חושב שהוא מבין מה הוא עושה

ולמה הוא עושה,

אבל הוא לא מבין למה בכלל הוא קיים ולמה הוא צריך להסתלק.

וזאת שאלת החיים.

זה דבר שמחייב כל אדם אינטליגנט לברר.

זה נוגע לעצמו.

הוא חייב לדעת למה הוא נמצא כאן.

יש לו איזו משימה?

אולי הוא מפספס אותה.

זאת אומרת, מחובתו של כל אדם לברר ולאמת,

להיות בטוח מה חובתו בעולמו ולמה ישים מבטו ומגמתו כל ימי חייו עלי אדמות,

כי אחרת הוא מבזבז את החיים ומסית את חייו

למקום שהוא לא היה אמור לכוון אותם.

ככה זה הלשונות של חכמים, זיכרונם לברכה.

חייב אדם שיתברר לו ויתעמת לו.

הקדוש-ברוך-הוא ברא את האדם משניים, מגוף ומנשמה.

כמו שאומרת התורה,

בייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה,

בייפח באפיו נשמת חיים.

זאת אומרת, אדם עשוי מגוף

שהיסוד שלו עפר,

ובתוך הגוף הוא נפח נשמת חיים, חלק רוחני.

שלושה שותפים באדם,

הקדוש-ברוך-הוא, האבא והאימא.

כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש-ברוך-הוא נותן את הנשמה,

האבא והאימא נותנים בשר, עצמות וגידים.

שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש-ברוך-הוא לפרק את השותפות.

הוא לוקח את חלקו, זו הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן, השם לקח,

יהי שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה,

ואין מי יאמר לו מה תפעל, כי הכל מעשה ידיו.

נפטר זה עזר, הנשמה יצאה החוצה.

אנחנו אומרים קדיש,

להעלות את הנשמה יותר גבוה בזכות הקדיש.

אם כן,

אנחנו לא מתים בכלל.

או,

עכשיו לחיים כבר יש משמעות.

אם שאלנו,

אדם בא לעולם בשביל לחיות, למה הוא מת?

בא למות,

בשביל מה הוא חי?

זה כשאין המשך.

אבל אם יש המשך,

פירושו שהאדם לא מת,

אלא הוא רק עובר מעולם לעולם.

הוא עובר מהעולם הזה, שזה נקרא עולם חולף,

לעולם קיים נצחי.

כמו שאמרו חכמים,

העולם הזה דומה לפרוזדור בפני הטרקלין.

לכל בית יש טרקלין, סלון,

ואל הסלון מגיעים בדרך כלל דרך הול,

פרוזדור.

העולם הזה זה רק הפרוזדור,

ההכנה.

אתם יודעים, תמיד בפרוזדור יש מראה,

להסתדר.

בעולם הזה רק צריך להסתדר, להתכונן לקראת היציאה.

כשיוצאים ומגיעים לטרקלין,

תלוי איך אתה נראה,

מה הכנת, מה עשית.

וזה יהיה מצבך לנצח נצחים.

זאת אומרת, זה עולם חולף, העולם ההוא עולם קיים.

מה צריך לעשות פה?

אז הקדוש ברוך הוא החכם אמר לנו מה הוא רוצה מאיתנו,

והוא נתן לנו את ספר התורה הזה במעמד של מיליונים,

כדי שנקיים את המצוות שיש בו,

שעל ידם נזכה לחיי העולם הבא.

איך זוכים לעולם הבא במצב טוב, במקום טוב?

על ידי קיום תורה ומצוות.

זה מה שנתן הקדוש ברוך הוא.

אבל מה לעשות, יש כאלה שלא למדו את זה,

או לא מאמינים בזה,

מסיבות מוצדקות או לא מוצדקות.

אלפיים שנה גלו את היהודים מפוזרים בכל העולם,

וכשמגיעים לארץ ישראל באחרונה,

כולם מגיעים עם ספר התורה שיש להם בקהילה.

ולכולם יש אותו ספר תורה בדיוק.

אותן פרשיות, אותם פסוקים,

הכול בדיוק אותו דבר, ולא עוד.

אלא לפני שקוראים בספר התורה ביום שני, בחמישי, שבת ומועד,

מגביהים את הספר לפני כולם ואומרים,

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

זאת בדיוק אותה תורה ששם משה לפני בני ישראל. בדיוק.

אתם מכירים עוד עם שמרים איזה ספר לפני שמתחילים לקרוא בו,

ואומרים, וזה הספר שכתב הסופר ג'ון הופקינג?

אין דבר כזה.

למה זה?

אנחנו יודעים שברבות הימים יהיו כאלה שירצו להכחיש.

אז אנחנו מעידים כל הזמן,

כל הזמן הספר הזה לא השתנה.

זאת בדיוק אותה תורה, יתרה מזו.

כל היהודים הגיעו לארץ-ישראל,

נתק אלפיים שנה.

לכולם יש אותה מזוזה על הדלת,

אותן תפילין שחורות,

מרובעות,

אותן ארבע פרשיות בפנים,

אותן ציציות, שמונה חוטים בדיוק, אין אחד עם חמש, ואחד עם שבע ותשע.

הכול אותו דבר נשאר.

כולם עושים את פסח באותו תאריך ואוכלים מצות,

אותו דבר. סוכות יוצאות בתחילת החורף כמו כולם, בדיוק אותו דבר.

שום דבר לא השתנה.

סין היה המנהיג שקראו לו מאו צ'טונג.

היה לו ספר אדום, הספר האדום.

כשהוא עשה את המהפכה,

הוא היה מרים את הספר, ומיליונים היו צריכים להרים את הספר.

כשהוא מת, הספר האדום נהיה שחור.

שרפו אותו.

כבר לא פוחדים ממאו צ'טונג, הוא מת.

כשמשה רבנו נפטר, עלה למרום,

מישהו שרף את הספר?

תורה זה ספר קצת קשה.

יש הרבה מצוות,

צריך לעשות הרבה דברים.

היה לכאורה יותר קל בלי.

מישהו שרף את הספר?

אף אחד.

למה?

כי לא משה כתב את הספר.

משה קיבל את הספר איתנו ביחד, במעמד הנשגב של עשרת הדיברות.

וידבר השם אל משה לאמור,

הכל זה דברו של השם אל משה רבנו.

ובנוכחות של עם ישראל,

ארון הברית במשכן ואוהל מועד היו בעם ישראל,

המקדש, 1,200 שנה.

בסך הכללי.

כל המשכנים בשני בתי-מקדש,

שהשכינה שרתה בישראל.

כשעם ישראל נוסעים ממקום למקום, עולה עמוד הענן מלפניהם,

מוביל אותם, כשהוא רוצה שהם יחנו, יורד העמוד.

משה מדבר,

הקדוש-ברוך-הוא מדבר אתו,

הוא מעביר את המסר לעם,

העם רואה בעיניים את כל הדברים.

והקדוש-ברוך-הוא אומר בתורה הקדושה שכל החיים בעולם הזה בעצם הם רק מעבר.

צריך להכין צידה לדרך, לעולם האמיתי שממנו באה הנשמה ואליו הנשמה חוזרת.

למה הנשמה יורדת לכאן?

בכדי להצטייד בזכויות על ידי המצוות,

ולאחר מכן היא יוצאת כדי לקבל שכר על מעשיה.

זאת אומרת, הקדוש-ברוך-הוא הוא טוב,

והוא רוצה לברוא ברואים בשביל להעניק להם את הטוב, ולא טוב זמני ומוגבל,

אלא לנצח נצחים.

הוא גם דואג שהטוב הזה יהיה בזכות ולא בחסד.

יכול היה הקדוש-ברוך-הוא לתת לנו גן עדן

בלי לפעול כלום,

אבל זה היה חסד,

וחסד יש איתו בושה.

כשאדם צריך לקבל

בחינם כל דבר,

או לבקש, או להמתין שייתנו לו בחינם, הוא מתבייש ומעדיף

שזה יהיה בזכות.

הוא יבוא וישלם ויקבל בתמורה.

כיוון שהקדוש-ברוך-הוא ברא אותנו בצלם אלוקים,

אז אנחנו בעצמנו מבינים בדיוק כמו האלוקים.

מה?

כמו שהקדוש-ברוך-הוא, הוא נותן ולא מקבל,

הוא נותן מתנה גמורה,

אף אחד לא קדם לו,

הוא ברא את הברואים, הוא נותן להם,

הוא מעניק להם,

אז הוא רק נותן.

מהם הוא לא יכול לקבל,

כי מה שהם יכולים לתת זה שלו בלאו הכי.

גם אנחנו בנויים בבחינה הזאת שמעדיפים לתת מאשר לקבל.

זאת אומרת,

כשאדם עושה מצוות

והוא צובר לו זכויות,

אז הוא ראוי לקבל בתמורה שכר,

שבעצם הוא מקבל את זה מכוחו עכשיו,

לא מתנה על חינם

אלא מתנה בזכות.

זו הטובה היותר-גמורה שאפשר לתת לאדם.

לכן הקדוש-ברוך-הוא הוריד אותנו לכאן,

כדי שנעשה את המצוות,

ועל-ידי קיום המצוות יהיו לנו זכויות שנקבל עליהן שכר.

עכשיו מובן למה האדם נברא בעולם.

האדם נברא כדי להיטיב לו.

הוא מורכב מגוף ומנשמה.

הנשמה צריכה לעשות את המצוות.

איך היא עושה את המצוות? בזכות הגוף.

לכן צריך גוף,

כי להניח תפילין צריך יד וצריך ראש,

ובשביל להתעטף בטלי צריך גוף,

בשביל לנענע על עולב צריך ידיים,

בשביל ללכת לבית-הכנסת לקיים מצווה של תפילה צריך רגליים.

כל האיברים נבראו בדיוק לפי המצוות.

יש רמ״ח איברים ושס״ה גידים,

248 איברים, 365 גידים,

בדיוק יש 248 מצוות עשה בתורה,

ו-365 מצוות לא תעשה.

אחד מול השני בדיוק, תרי״ג מצוות, מול תרי״ג איברים בגידים.

והקדוש ברוך הוא ברא את הכול בהתאמה מושלמת,

כדי שהאדם

ידע מה תפקידו בעולמו.

יש לנו את ההסברים וההוכחות שהתורה הזאת ניתנה על ידי הקדוש ברוך הוא במעמד של מיליונים, דבר שלא היה בעולם,

מעולם,

בלשום אומה.

לדוגמה, הנצרות,

שאומרת שיש להם את הברית החדשה,

זה לא היה ולא נברא,

ולפי שיטתם וטענתם זה היה במעמד של יחיד.

זאת אומרת,

ישו היה באיזשהו מקום והקדוש ברוך הוא כביכול דיבר איתו.

אין הוכחה של שני עדים אפילו,

גם לא אחד.

אצל מוחמד זה בדיוק אותו דבר, הוא בכלל היה עם הארץ, אנלפבית, שלא ידע קרוא וכתוב.

זאת התורה היחידה גם שמתבססת עליה נצרות,

והאסלאם.

הם כולם יודעים שזה המקור,

אבל למקור הזה יש את הביסוס היחידי,

לאחרים אין כלום.

רק להבין,

אם הקדוש ברוך הוא, בשביל שיכירו בו שהוא קיים,

אסף מיליונים בשביל להתגלות בפניהם,

אם הוא היה רוצה להחליף את האומה הישראלית באומה אחרת,

הוא לא היה עושה את זה בגניבה.

בא לאחד ולוחש לו באוזן,

פשש, פשש, פשש, ישו, תשמע,

אני רוצה להחליף,

אל תגלה, שששש.

מה זה השטויות האלה?

איך מוכרים כזה דבר?

ועוד נותנים להם לדבר מחוף אל חוף,

והם מפרסמים?

You believe, you must believe in God.

Yes,

yes, believe, believe.

Give me a proof.

No, you must believe.

אין הוכחות, אין כלום, אין שום דבר.

סיפורים.

אנחנו מוכיחים,

לא רק מוכיחים מעובדות, לא מההיסטוריה,

גם לוג'יקלי.

זה ההבדל בינינו לבין האחרים.

אצלנו כולם אומרים שזה היסוד, זה הבסיס.

אז איך אנשים נוטים מדרך האמת,

מהמקור, ונתפסים לחיקוי?

המחכה אומר, זה המקור.

אז למה אתה לא מתבונן?

למה אתה לא לומד את המקור?

כי אלה שמחכים אותנו, עשו את זה יותר קל.

פשוט הורידו, אמרו, תבוא ביום ראשון, יהיה צלצול פעמונים,

יהיה מנגינה,

לה לה לה לה לה לה לה,

תשב עם אשתך, עם חברה שלך,

נשאיר ביחד,

peace and love.

איזה יופי של דת, למה לא?

למה לא?

אז זה קל.

אז אנשים הולכים, זה קל.

קל זה לא אמת.

אני גם יכול להביא לכם הרבה דולרים, מזויפים, בקלות, מדפיס כל היום.

אבל זה לא שווה דולר אחד אמיתי.

מזוודות אני אביא לכם.

לא שווים כלום.

אדם צריך לברר את האמת

עד שהאמת תהיה ברורה לו 100%. אבל אנשים לא יהיו גאים, לא מתאמצים, לא מנסים.

כי נוח להם.

נוח להם לחיות את החיים שלהם

ככה על הכיפאק. בוסטון, איזה יופי,

איזה מרחבים, מדשאות,

ריבר עובר באמצע העיר, איזה כיף.

משהו.

אז קל.

ומה עם החובות שלך בעולמך?

לא ל-community, לא ליהודים.

אתה נברא,

יש בורא שנתן לך חיים.

מה איתו?

הרי

הוא נותן לך חיים כל רגע.

מה איתו?

פעם שאלתי אחד,

תגיד לי, אם אני בא אליך הביתה ומביא לך בונבוניירה

עם 24 שוקולדים,

ואתה מגיש אותה לשולחן ואני מבקש ממך,

אם אפשר לקבל שוקולד אחד או שתיים, תיתן לי.

אז הוא אמר לי, ודאי שאני אתן לך אפילו את כל הבונבוניירה.

אמרתי לו,

אם הקדוש ברוך הוא נותן לך 24 שעות ביום,

שעה-שעתיים אתה תהיה מוכן לתת לו?

הוא אומר, מה אני אגיד לך, זה קשה, אין לי מספיק זמן.

24 שעות הוא נותן,

ולך אין שעתיים לתת לו? הוא יכול לקחת לך את כל הבונבוניירה.

אבל הקדוש ברוך הוא נותן לך 24 שעות,

שעה-שעתיים רק תתבונן, מה הוא רוצה ממך?

אולי הוא רוצה את טובתך? אולי.

הרי אתה חושב שלא.

אולי. תבדוק.

גם את זה אנשים לא מוכנים להשקיע.

בגלל זה היהדות יורדת וצונחת וצונחת וצונחת, כי אין מי שיסביר בעצם שהם מפסידים.

יש כאלה שמגלים את היהדות מאוחר מאוד.

מאוחר זה גם טוב,

אבל חבל שזה מאוד.

היה אחד

ששלחו לו ממשרד הפנים, בן 90,

שבוע לפני שהוא נפטר,

שלחו לו ממשרד הפנים מכתב, והיה כתוב שם,

אנחנו שמחים להודיע לך שירשת 10 מיליון דולר.

בגיל 90 לשמוע כזה דבר זה דיכאון.

מה הוא כבר יכול לעשות?

לרקוד הוא לא יכול,

שקדים הוא לא יכול לאכול.

מה הוא יעשה?

יקנה מקל סבא מזהב?

מה הוא יעשה?

אבל הוא קורא עוד כמה שורות,

וכתוב שם,

אנחנו מאוד מצטערים על האיחור בהגעת המכתב.

מזה 50 שנה חיפשנו את כתובתך ולא השגנו,

כי לא הודעת על משרד הפנים על שינוי כתובת.

אז הוא לא מת בעוד שבוע, הוא מת על המקום.

הוא היה עשיר 50 שנה והתהלך כמו עני.

הוא לא ידע בכלל שהוא עשיר.

יש אנשים שהם עשירים שאין כמותם.

כל יהודי הוא עשיר מאין כמוהו. למה? הוא יורש.

יש לו ירושה.

מה הירושה שלו?

תורה ציווה לנו,

משה, מורשה, קהילת יעקב.

זאת הירושה שרק הקהילה של יעקב אבינו,

שנקרא ישראל ואנחנו בניו בני ישראל קיבלו.

זאת הירושה שלנו.

כל העולם נהנה מזה,

ויהודים שלנו לא יודעים שהם היורשים של זה.

אתם יודעים מה זה?

לא יאומן כי יסופר.

עשרה יהודים יכולים להוריד שכינה.

עשרה יהודים צריך מניין, נכון? להתפלל בציבור צריך מניין. למה?

בשביל שכשיש עשרה יהודים יורדת שכינה.

פחות מעשרה אין מניין.

תשעה אנשים חשובים, חכמים,

גאונים, צדיקים, תשעה

לא יכולים להוריד שכינה.

אם יהיה עוד ילד אפילו בן 13 ויום אחד, תרד שכינה.

אם נרצה לצרף

מיליון גויים למניין,

אין מניין.

שש מיליארד גויים נצרף למניין, אין מניין.

אתם שומעים? יהודי אחד שווה יותר מ-6 מיליארד גויים.

למה הוא יכול להוריד שכינה והם כולם ביחד לא?

מדהים.

למה?

רק עם ישראל זכה בשעה שקיבל את התורה הזאת.

פעם הסברתי,

אם נשיא מקסיקו היה מזמין 40 מיליון מקסיקנים במקסיקו סיטי,

הוא רוצה למנות מתוכם עשרה שיהיו משנים לו לנשיאות.

איזה אושר יהיה לבן אדם שהוא יצביע עליו לתוך 40 מיליון ויגיד לו, אתה בוא,

אתה הסגן שלי.

אתם יודעים מה זה להיות נשיא מקסיקו?

אין דבר יותר טוב מזה.

העשירים הכי גדולים, בעשירייה הראשונה תמיד, זה הנשיאים של מקסיקו.

הנשיא הקודם קנה אי.

אתם יודעים מי שילם את האי,

המקסיקנים.

בכל אופן,

להיות סגן נשיא מקסיקו זה כבוד גדול. תארו לכם שאחד יוצא מתוך הקהל,

80 מיליון עיניים קנאיות נתקעות בגב שלו.

אם הוא לא ימות מהעין הרע עד הבמה,

הוא יהיה מאושר שבאדם.

אבל מה יהיה לו?

תואר

סגן נשיא מקסיקו. זהו.

ואילו אנחנו,

מתוך שש מיליארד, לא ארבעים מיליון,

מתוך שש מיליארד בני אדם,

הקדוש ברוך הוא הצביע על כל אחד מאיתנו ואמר, אתה הבן שלי.

בנים אתם לשם אלוקיכם.

לא סגן נשיא,

לא נשיא,

אתה הבן של מלך העולם,

מלכו של עולם,

שכל העולם, העיניים שלהם נשואות אליו,

אומרים, אתה בני.

יש תואר כבוד יותר מזה?

יש דבר יותר חשוב מזה?

ואיך אנחנו מתנהגים

כמו מסכנים שתלויים באנשים פשוטים ולא יודעים אפילו את הערך שלנו,

מה הערך של יהודי?

זכית להיות בנו של הקדוש-ברוך-הוא.

יש לך אבא גדול מאוד שאין כדוגמתו.

תבקש ממנו מה שאתה רוצה, הוא ייתן לך.

אבל תראה לו שאתה הבן שלו.

אם תראה לו שאתה הבן שלו,

הוא יראה לך שהוא אבא שלך.

אבל אם אתה מתנכר אליו במעשיך,

אז הקדוש ברוך הוא לא יעניק לך את מה שמגיע לך. כמו שאבא,

שהבן שלו לא הולך בדרכים שהוא מצווה אותו,

אז הוא מונע ממנו טובות.

וכשהבן מוצלח ועושה את רצון אביו,

הוא מעניק לו יותר מכפי יכולתו,

כיוון שהוא מוצא חן בעיניו.

אני רוצה להראות לכם, לפני השלב של השאלות והתשובות,

קטע מסוים

שמראה עד כמה הקדוש-ברוך-הוא אוהב אותנו.

הקדוש-ברוך-הוא אוהב את עם ישראל, אהבה שאינה תלויה בדבר.

אפילו כשאנחנו חוטאים, אפילו כשאנחנו עושים כל העבירות שבתורה, רחמנא רצלן,

הקדוש-ברוך-הוא אוהב אותנו וחפץ בטובתנו.

רק לא תמיד מבינים את הקדוש-ברוך-הוא, כי לא לומדים אותו.

כשאדם מקבל חס ושלום מחלה,

הוא חושב שזו רעה שנפלה עליו

ביום בהיר, והוא לא יודע איך לעכל את הנושא.

גם המחלה הכי קשה שאדם מקבל

היא רק איתות מהקדוש-ברוך-הוא להתקרב אליו.

אם אדם מבין שזו איתות,

והקדוש-ברוך-הוא רוצה את שינוי המעשים אצלו באופן דרסטי,

האדם יכול להסיר את המחלה מעליו לחלוטין.

אפילו שעל-פי טבע הרופאים יאמרו שאי-אפשר,

הוא יאכל,

בתנאי שיעשה את רצון הבורא.

מקרה כזה היה לא מזמן.

הייתי בברוקלין קולג',

נתתי שם הרצאה.

הגיע אב בוכה

מבית-החולים.

בנו, שבעה חודשים, שוכב שם,

על ערש דווי גוסס.

יש לו סרטן בשרירים בבטן, בחוד השדרה.

הוא בן שלוש שנים,

ואת הכבד שלו שרפו הרופאים בכימו.

הסיכוי שלו שואף לאפס,

ונתנו לו תרופות ניסיוניות,

בלית ברירה, לנסות להחיותו.

נו,

מה עושים במצב כזה?

שאלתי אותו, האם אתה לומד?

אמר לי, לא.

אמרתי לו, אתה מוכן ללמוד שעתיים תורה כל יום?

אמר לי, כן.

נתתי לו ברכה,

וברוך השם,

כל הציבור ענה אמן.

אחרי כמה דקות עלה בחור צעיר,

חילוני,

שביקש לשים ציצית בכיפה,

לחזור בתשובה לרפואת הילד החולה.

הייתה התרגשות גדולה בקהל,

בערך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ירד מהבמה.

אמרתי, עכשיו קרה דבר,

הילד בן שלוש השנים החזיר בתשובה את הבחור הזה,

ובזכות זה יהיה לו, בעזרת השם יתברך, ישועה.

כי כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הוא הציל עולם מלא.

והקדוש ברוך הוא מודד מידה כנגד מידה.

לא עברו דקות ספורות,

ביקשתי מן הקהל, מי מוכן לקבל עליו עול מצוות

לרפואת הילד?

עלו מאה בחורים צעירים חילונים, קיבלו עליהם עול מלכות שמיים.

כולם בכו, שמחו, שרו, מחאו כפיים.

מאוד מרגש.

שבועיים לאחר מכן המצב של הילד השתפר,

ב-30 יום לאחר הברכה הילד יצא מבית-החולים בריא ושלם.

אין מחלה, אין גידול, והכבד התחיל לתפקד לבד.

היום הילד הזה,

בריא ושלם, כבר עברה למעלה מחצי שנה.

בהרצאה האחרונה, כשהייתי ב- Queens College, לפני שבוע,

האבא, האימא והילד עלו לבמה,

כל האולם בכה.

אילת שר,

הקדוש-ברוך-הוא, אנחנו אוהבים אותך.

אני אראה לכם כרגע את הקטע הזה, בשביל שתתחזקו באמונה ותראו שחכמים,

זיכרונם לברכה, אמרו,

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם,

אל ימנע עצמו מן הרחמים.

לעולם יש תקווה.

אדם יכול לבקש רחמים מהקדוש-ברוך-הוא,

מי שעושה את רצון הבורא עם התנאים שאני אמרתי,

בעזרת השם יתברך, הקדוש-ברוך-הוא מושיע אותו.

אז בואו נראה מה זה בנים אתם לשם אלוקיכם.

איזה יחסים יש לנו עם הקדוש-ברוך-הוא, בבקשה.

ברוך אותו אלוהינו, אלוהינו מלך העולם, שהכל נהיו בדבורו.

אמן.

מאזינים יקרים, לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם, הסיפור של אליה יואב.

להרצאת הרב אמנו יצחק,

שנערכה באולם בברופלין קולג' ניו יורק. בתאריך ה-9 ביוני 2002 הגיע ינון אבורוס, אשר בנו בין השלוש, אליה יואב, חלה במחלה הנוראית,

ובעקבות הטיפולים השונים חלה גם הידרדרות ועבריו הפנימיים.

והרופאים קראו שהכבד שלו קרס,

וחייבים לשתול כבד חדש.

וגם אז עדיין לא ידוע אם יחלים אליה.

ינון,

אביו של אליה, אשר היה נרגש מאוד ועל סף בכי ביקש מהרב אם אפשר לקיים איתו עסקה,

כמו שעשה דיויד הנכה מלונדון.

הרב שאל את האב אם הוא מוכן ללמוד תורה כל יום שעתיים לרפואת בנו,

והאב כמובן הסכים.

הרב בירך את הילד אליה לרפואה שלמה, והקהל הרב שנחך באולם ענה מאמן.

לאור ההתרגשות הרבה וההתעוררות העצומה,

קיבלו על עצמם כמאה אנשים מהנוכחים במקום,

עול מצוות בזכות רפואתו של אליה.

וכעבור כחודש ימים אכן אירע בלתי ייאמן.

הילד אליה החלים לחלוטין,

והכבד שלו חזר לתפקד כרגיל,

ואליה שוחרר לביתו בליל ושלם.

הסרט הופק בלפני שופר.

את הסרט המלא וסרטים נוספים הותר להשיג במשרדי שופר,

רפואה מתיקיהו 10,

לייבה או בטלפון

677779. בווידאו רואים טוב יותר.

ובכן, יהודים יקרים, זה אבינו מלכנו,

צריכים רק להיות קרובים.

קרוב השם לכל קוראיו, לכל אשר יקראו באמת.

דרצון יראיו יעשם, ואת שבעתם ישמע ביושם.

כן.

היי, שלום.

אני שמעתי קלטת שלך לפני כן,

כי אחי היה שומע אותם,

והוא חזר בתשובה,

והוא חזר גם עשה עלייה לארץ.

ובקלטת שמעתי דבר שלא הייתי מבסיס ממנו,

שהיום רק הזכרת משהו,

שאמרת ששרפו את הספר האדום ונהיה שחור,

ואת ספר התורה אף יהודי לא שורף.

אז בקלטות שלך אני שמעתי שמי שלא מניח תפילין,

כאילו שרף ספר תורה.

אז איך זה אתה מתאר לזה שאף יהודי לא שורף ספר תורה, ואתה אומר כאילו שרף ספר תורה?

אין בשום קלטת דבר כזה שאני אומר שמי שלא מניח תפילין, כאילו שרף תורה.

אם תביא לי את הקלטת,

אני אכריז שטעיתי בכל מקום.

שאלה שנייה,

אני אחפש לך את הקלטת. אם אני אמצא, אני אשלח אותה עם מישהו שיכול להגיע אליך.

בעזרת השם. אם אני אמצא את זה.

השאלה השנייה היא,

שאמרת בהתחלה,

שהחזרת מיליון אנשים לארץ. לא, חס ושלום, אני עזרת.

לא אתה. חזרו בתשובה מיליון אנשים בארץ.

אני אומר לעצמי, 3.5 מיליון, 2.5 מהם כבר היו בתשובה,

ומיליון שחזרו, זאת אומרת אין עכשיו חילונים בארץ?

אני לא יודע מאיפה יש לך את החשבון,

אבל בארץ יש 6 מיליון,

יש 500 יהודים ועוד השאר גויים,

עם מיליון יהודים שחזרו בתשובה.

תעשה רק סטטיסטיקה פשוטה. 22 חברי כנסת חרדים,

זו הכמות שנותנת לך לפחות את המיליון,

כיוון שאלה שהצביעו זה רק בעלי זכות בחירה,

ולא כולם בחרו.

יש להם אחים ואחיות קטנים גם.

זה המצב היום בארץ. עכשיו, את הסטטיסטיקה לא אני קבעתי,

אלא לפני כחמש שנים, לידיעות אחרונות,

היה כתוב שיש גידול בשש השנים האחרונות של 17% בחוזרים בתשובה,

והם קבעו את המספר של 650,000 חוזרים בתשובה בערך, ואין להם סטטיסטיקה מדויקת. זה הרבה יותר מזה, כי הרבה מהנשאלים סירבו להשיב.

אז גם הם, לפי החשבון שלהם, זה בסביבות המיליון.

זה הסקר הכי מקיף שנעשה בארץ.

בדרך כלל עושים סקר עם 500 פלוס אנשים.

הסקר הזה מנה 2,200 איש.

כך שאתה יכול לסמוך על הנתונים.

יש לך עוד שאלה?

אוקיי.

מי עוד רוצה לשאול? בבקשה. הנה, כאן בין הנשים בשורות הראשונות. בבקשה להגבי את היד.

שלום, כבוד הרב.

ישנה אישה כאן, יושבת לידי,

שהיא כבר נשואה חמש שנים,

והיא מאוד מתרגשת, היא לא יכולה לדבר.

היא רוצה שיהיו לה ילדים,

אז אם תוכל לתת לה ברכה.

לידי מימין או משמאל? מימיני.

ימין.

את תהיי מוכנה לקבל שבת חצי שעה לפני הזמן, לפני הדלקת נרות?

כן.

קבוע?

קבוע. אנחנו שומרים שבת, לא נוסעים בשבת, הכול טוב ויפה. אמרתי. כן, כן, כן. לקבל?

את השבת חצי שעה לפני, כן. בדיוק. זאת אומרת, את תקבלי שבת

לפני כולם בחצי שעה. כן, כן.

בעזרת השם יתברך.

עכשיו, עם כיסוי ראש את הולכת קבוע? לא.

לא הולכת קבוע. רק בבית כנסת ובאירועים.

הבנתי. ותהיי מוכנה ללכת עם כיסוי ראש קבוע? כן.

נפלא מאוד.

כן. אני אתן לך ברכה, ובעזרת השם יתברך,

נשמח לשמוע בשורות טובות. מה שמך ושם האמא?

דיאנה בת טובה.

דיאנה בת טובה, השם יפקוד אותך בזרע חי וקיים מהרה,

בן זכר.

אמן.

אמן.

הזכות תעמוד לך.

בעזרת השם.

כן.

מה תאמר לאלה שאומרים, נוח לנו,

אין צורך לקיים מצוות,

להניח צפילין, ללכת לבית כנסת וכו'?

אני אומר להם שאני מאמין שנוח להם.

נוח להם כעת ולא יהיה להם נוח לאחר מכן.

נוח זה לא אומר שזה אמת.

יש הרבה אנשים שנוח להם גם לא לקיים את החוקים של המדינה שהם גרים בה.

אבל יש כאלה שנתפסים ויש כאלה שלא נתפסים.

במקרה שאנחנו מדברים, כולם נתפסים בסוף.

כי הם מגיעים בדיוק לזה שאמר שרק נוח היה בטבע,

אבל כל השאר לא משוחררים.

אדם צריך להבין, יש אחריות.

אם האחריות היא מסוג הדברים שאפשר להתחמק ממנה,

אז בחברה אומרים שזה לא פייר שמתחמקים מאחריות.

אבל לא תמיד אפשר לענוש את האדם.

אבל אם האחריות

היא שלך כלפי עצמך,

בינך לבין

הקדוש-ברוך-הוא,

כשאתה מתחמק מאחריות אתה פוגע בעצמך ישירות.

אתה נפגע ישיר.

זאת אומרת, יום אחד תצטרך לשלם ולפרוע את החוב הזה.

אי אפשר להתחמק ממנו.

עכשיו, האחריות היא גם אישית פרטית, אינדיבידואלית,

והיא גם אחריות ציבורית.

כיוון שישראל ערבים זה לזה,

והקדוש-ברוך-הוא חטב אותנו חטיבה אחת,

אז גם כשאתה לא בסדר,

אני סובל.

זאת אומרת,

אם אתה מקל מעליך את המסע,

אנחנו מתחלקים בתוצאות.

אז שתי אחריויות יש לך,

אישית וציבורית.

תחשוב.

אבל אם אדם חושש וחושב שבאמת זה קשה, יהדות, אז זה נכון בהתחלה,

כי צריך קצת מוגבלויות שהוא לא רגיל להן.

אבל אחרי שרגילים לזה,

מרגישים שבעצם משוחררים באמת.

השחרור האמיתי זה דווקא האדם ששומר על תורה ומצוות.

כתוב בתורה,

במכתב, מכתב אלוקים, חרות על הלוחות.

אל תקרא חרות,

אלא חירות על הלוחות,

שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה.

מה הפירוש?

הרי התורה קצת מגבילה אותנו,

זה לא נכון.

התורה משחררת אותנו.

ממה?

מהכבלים של יצר הרע,

שהוא קורא לזה חופשי ונוח והכול.

מה הפירוש?

היה אחת פעם, אמר לי, תשמע, אני מוכן,

אני מוכן

לחזור בתשובה.

יותר נכון, אני מת לחזור בתשובה.

אבל יש לי בעיה,

אני לא יכול לשמור שבת.

אני שבת בלי סיגריות,

בלי טמבלוויזיה? לא יכול.

לא יכול.

אמרתי לו, ומה קרה?

למה אתה לא חוזר בתשובה? הוא אמר, תראה, אני לא יכול, שבת זה הכל אסור, אסור, אסור.

אמרתי לו, מי אמר לך אסור?

אמר, כל הרבנים שדיברתי איתם אמרו אסור.

אמרתי לו, אני אומר לך, מותר.

אמר לי, מה, אתה רפורמי?

אמרתי לו, לא.

אז הוא אומר לך, אתה אומר מותר.

אמרתי לו, תשמע,

מותר לא לעשן סיגריות בשבת.

מותר לא לראות את הטלוויזיה בשבת.

אז הוא אומר לי, מה אתה,

מחליף מינים?

אמרתי לו, לא, זאת האמת.

אתה בעצמך אמרת שאתה רוצה מאוד לשמור שבת, אבל אתה לא יכול בלי סיגריות.

מה אתה אמרת?

אתה אמרת שאתה אסור,

אסור במאסר.

אתה לא יכול בלי סיגריות.

אז זה נקרא אדם אסור.

אתה לא יכול בלי טמפלוויזיה, אז אתה אסור.

אסור במאסר

שלא יכול בלי.

אני הייתי כמוך,

גם הייתי אסור.

היום אני מותר.

התרתי את עצמי.

אני כבר לא מוגבל.

אני יכול בלי סיגריות,

אני יכול בלי טמפלוויזיה,

אני משוחרר ואתה אסור.

הבנת איך זה עובד?

חירות

זה מהיצר הרע.

היצר הרע מחייב אותך לנסוע בשבת, ליהנות בשבת, לטוס בשבת. הוא מכניס לך, והוא קורא לזה חירות.

החירות האמיתית זה מי שמסוגל לשלוט על כל האיברים שלו.

אדם שמסוגל לשלוט על הרצונות שלו,

לא שהרצונות יניעו אותו,

אלא שהשכל יניע אותו,

והרצונות יהיו משועבדים לשכל,

זה האדם העליון.

אבל אדם שפועל לפי רצונות,

כל אדם פשוט הוא כזה.

התורה מחנכת אותנו לשלוט על כל האיברים שלנו,

וכל דבר להשתמש בזמן ובעיתוי הנכון והמתאים.

למעשה, כמעט הכול מותר, רק בזמנים שונים,

במה שאסרה התורה פה, התירה שם.

זאת אומרת, אדם צריך ללכת לפי מערכת המצוות שהקדוש ברוך הוא ציווה,

וזה אדם משוחרר לחלוטין.

ובפרט אם אדם זוכה לתקן את המידות שלו,

לשלוט על מידת הגאווה, הכעס, הקנאה.

אתה יודע איזה אדם משוחרר זה?

אדם שיש לו ביטחון בקדוש ברוך הוא, אמונה בקדוש ברוך הוא.

אדם שיש לו מידות כאלה הוא המאושר עלי אדמות.

קשה להוציא אותו משלוותו,

קשה לפגוע בו, אי-אפשר לאיים עליו.

הוא הולך בטוח, יציב,

יודע בדיוק מה הוא רוצה והוא ישיג.

אבל אתה רואה, כל אדם אחר פשוט, קצת מעליבים אותו, הופ, הוא נהיה עצבני,

כבר מתחיל לרעוד,

כל סדר-היום מתחלף לו.

עושים לו ככה, אז השני הצליח, הוא כבר מקנא,

הוא עובד שעות נוספות כדי להשיג אותו.

בקיצור, הוא לא משוחרר, הוא מסכן.

המידות שלו גורמות לו.

התורה מחנכת אותנו להשתחרר מכל הדברים האלה.

הבנת?

כן.

כבוד הרב, אני במקור מנתניה.

אני מניח שבאת ותיסע לפה,

ואם ישבת ליד החלון, בטח הסתכלת גם על הנוף.

הייתי רוצה לשאול שאלה שהיא נשמעת לא רצינית,

אבל הייתי מבקש תשובה רצינית.

בטח שמעת את הבדיחה שמשה בטח גמגם והתכוון להגיד כנען ויצא קנדה.

ההפך.

לא שמעתי את זה, אבל כמו שאני מבין,

מגמגם יכול להגיד רק,

ככה ככה ככה ככה ככה נה נה נה נה נה נה נה נה נה נה, אבל להכניס דלת באמצע, אני לא חושב שמגמגם יכול להכניס. איך צריך לראות את ארץ ישראל בהקשר לכל מה שאתה דיברת הערב?

משמע חיים של יהודי והמצוות שנתונות עליו,

ואפילו אם אפשר להמשיך את זה לחיים שאחר העולם הזה. ובכן, אני אסביר.

ארץ ישראל זה המקום הנבחר ביותר עלי האדמות שהקדוש ברוך הוא היווה למושב לו.

והקדוש ברוך הוא משרה את שכינתו בעיקר בארץ ישראל,

וכל הנביאים לא נתנבאו אלא בארץ ישראל,

ואו שהחלו את הנבואה בארץ ישראל,

ואו

ליד מקום של מים,

ששם יכולה לצלוח עליהם הנבואה.

וצריך להבין דבר אחד, שארץ ישראל היא ארץ שמושפעת ברוחניות מיתר הארצות בתבל,

ועיני השם בה תמיד, כמו שכתוב בתורה,

ויש בה עשר קדושות,

והקדושה הגדולה ביותר זה קודש הקודשים,

שזה המקום שממנו הושתת העולם, התחיל העולם בעצם מהמקום הזה, בהר הבית.

לכן כל האומות שואפות לירושלים,

ודווקא לנקודה ההיא, הר הבית, ועל זה גם באמת תהיה מלחמת גוג ומגוג עוד מעט,

על ירושלים.

יש ארצות יפות, כמו שאתה אומר, שרואים את הנוף מהמטוס,

ויש מקומות נפלאים.

אף אחד לא נלחם על שום מקום בגלל המקום.

על ארץ ישראל, וירושלים דווקא,

כל האומות וכל הדתות מביטים לשם ואומרים, יש לנו יד בזה, שייכות לזה.

למה? מה קרה? מה אין שם?

אלא מה?

מקור הרוחניות זה שם.

כל הנשמות

שיורדות לעולם יורדות דרך ירושלים והר הבית.

האדם הראשון נברא במקום ההוא.

האדם הראשון הקריב קורבן במקום ההוא, בהר המוריה.

יצחק אבינו נעקד שם בהר המוריה, זה הר המוריה.

זאת אומרת, מי שיודע קצת את ההיסטוריה, יודע.

כנען נקראת על שם כניעה,

שמי שמגיע לארץ זאת, הוא נכנע בפני השם יתברך.

זאת אומרת, ארץ זו מסוגלת לתת לאדם הכנעה בפני בוראו.

אווירה דה ארץ ישראל מחכים.

האוויר של ארץ ישראל מחכים את האדם יותר ממקום אחר.

אפילו אם תשב באוויר הצלול,

בשוויץ,

שזה יותר בריא,

ארץ ישראל,

האוויר הרוחני שלה מחכים יותר.

זאת אומרת, מעלות של ארץ ישראל מבחינה רוחנית,

אין כמותן.

מעבר למתנות הטבעיות,

כמו ארץ זבת חלב ודבש,

שבעת המינים שנשתבחה בהם ישראל,

שהם המקור לכל העולם כולו, שמשם זה המקור,

זה היסוד,

אבל זה מספיק מה שהקדוש-ברוך-הוא נתן.

לא ארץ גדולה, לא רחבת ממדים,

אבל ארץ איכותית.

ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות.

הרוחניות שבארץ ישראל

היא הכי גבוהה שיש.

מי שרוצה להשיג השגות רוחניות יותר גדולות,

שואף להגיע לארץ ישראל.

יש גם זכות גדולה, כל הדר בארץ ישראל,

כל המהלך בארץ ישראל.

זו זכות שאין לפי דוגמתה. כתוב, כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוקה מעליו.

כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוקה.

זאת אומרת,

כשאדם מתפלל, כל התפילות עולות דרך ארץ ישראל.

כשאדם מתפלל פה,

אז התפילה שלו עולה קודם כול לסרי מעלה,

המלאכים של אותה אומה שהוא נמצא בה,

ודרכם זה עובר

לאן שצריך.

אצלנו זה עובר דרך השר שלנו, השר מיכאל.

פה זה עובר דרך שרים של אומות העולם.

אז זה דומה כמי שאין לו אלוקה.

זאת אומרת,

יש הרבה מעלות לארץ-ישראל, ויש מצווה של יישוב ארץ-ישראל.

זו מצווה אחת,

היא חשובה מאוד,

והיא שקולה כנגד כל המצוות.

אבל בחשבון אם עולים לארץ-ישראל או לא עולים לארץ-ישראל צריך לשקול גם את הסיבות הרוחניות.

זאת אומרת,

אם אדם, לדוגמה,

הוא איוב שומר תורה ומצוות

והוא נמצא בבוסטון

ויש לו משפחה טובה, מפוארה,

כולם לומדים באוהלי התורה, מקיימים תורה ומצוות כראוי,

והוא יגיע לארץ-ישראל והוא לא יהיה בטוח שהוא יוכל להמשיך ולהתמיד ברוחניות עם בני משפחתו,

בגלל הלחץ החברתי שהוא אנטי-דתי בישראל,

אז מבחינת ההלכה המצווה הזאת, שהיא גדולה מאוד, יישוב ארץ-ישראל, מול הפסד המצוות האחרות, או אפילו עזיבת דת בחלק ממנה,

החשבון הוא להישאר ולא לחזור.

אם אין את הבעיה הזאת,

אז מצוות יישוב ארץ-ישראל חשובה ביותר.

אומנם צריך גם לשמור מתי הזמן המתאים.

במקום שיש סכנה מוחשית,

ראוי להתעכב כמעט עד יעבור זעם,

אבל בסך הכללי עדיפה ארץ-ישראל מכל מקום,

עם השיקולים שאמרתי ולא הרחבתי מספיק.

צריך לשאול שאלה ספציפית, כל אחד,

פוסק הלכות,

הוא מורה הוראה, תלמיד חכם,

כדי שיוכל לשמוע את כל המבנה של המשפחה,

מה הוא עושה כאן,

איך נראית המשפחה כאן מבחינתה הרוחנית,

וגם הפיננסית,

ומה השיקולים להגיע, ולאיזה מקום, באיזה סביבה,

ואז להחליט את ההחלטות,

מה שצריך.

בסדר?

תודה. כן, בבקשה.

אני צריך לבוא איזה ניתוח.

אני מבקש מהרב.

מה השם?

זאב אריה, בן חבר גידנדו.

זאב אריה, בן חבר?

חברה גידנדו.

גידנדו. השם יזכה אותך להצליח בניתוח ולקום בריא ושלם, לעבודתו יתברך.

אמן.

אבל תלמד כל יום בבקשה.

אני לומד.

שתי הלכות לשון הרע. יש לנו כאן את הרף שלנו.

שתי הלכות לשון הרע.

כבוד השומע?

בטח.

שתי הלכות לשון הרע עבר. אוקיי.

אוקיי, זהו, תודה.

כן, עוד שאלה?

הנה, פה אצל הנשים, בבקשה. אני יכול לדבר בכל רע. כן, אבל זה עובד להקלטה גם.

לא מה שרציתי.

אני הייתי בקיץ בחתונה דתית, פעם ראשונה בחיים שלי בארץ,

וישבתי בשולחן עם גברים ונשים דתיים,

ואני שייכת לזרם הקונסרבטיבי פה בארצות הברית.

וישבתי עם נשים וסיפרתי להם מה אני עושה בבית הכנסת,

מה אני עושה בזרם הקונסרבטיבי עם הזכויות שלי ועם החובות שלי בתור אישה?

בפרקי פרטים.

ערכנו שיחה.

אחת הנשים שיושבה על-ידי אמרה לי שאני זעזעתי לה את כל האמונה שהיא גדלה עליה,

הדתית.

וכשהתחלנו לדבר, אז הרבה דברים שקיימים בזרמים הקונסרבטיביים מאוד מצאו חן בעיני הנשים הדתיות בארץ.

מדוע האישה הדתית

האורתודוקסית

לא מקבלת שוויון זכויות כמו הגבר הדתי?

שאלה טובה.

הקדוש ברוך הוא, כשברא את המינים,

ברא אותם זכר ונקבה וייעד לכל אחד תפקידים.

והקדוש ברוך הוא רוצה שיהיו זכר ונקבה ולא זכר-זכר ונקבה-נקבה.

עכשיו,

את הגדרים בקיום התורה והמצוות,

צריך להבין, אנחנו לא בוחרים ולא מתקדמים.

קיבלנו את התורה בהר סיני,

מקבל התורה קראו לו משה רבנו.

הוא קיבל את התורה עם כל מצוותיה,

כללותיה ופרטותיה,

את הכול בדקדוק רב, מה מותר ומה אסור,

ואיך התנהל עם ישראל.

אין לנו רשות

לבוא ולשנות ולו דבר אחד.

אין מושג כזה רפורמה בתורה, חידוש.

מי שסובר כך,

לא רק עושה כך, סובר כך רק,

זה נקרא כפירה.

משום שהקדוש ברוך הוא כתב בתורה, חוקת עולם לדורותיכם.

החוקה הזאת

היא חוקה.

חוקה, פירושו של דבר,

חוקה חקקתי,

גזירה גזרתי,

ואין לך רשות להרהן אחריה.

זה לא מסור בידך לעשות כרצונך,

ואם תעשה כרצונך זה תורתך ולא תורתי.

זאת אומרת,

אנחנו מצווים לקיים את התורה ככתבה וכלשונה בדיוק

ובלי שום שינוי. כל המוסיף גורע.

זאת אומרת, לא תוסיף ולא תגרע כלל וכלל.

אפילו אם החשבון שלך יהיה מוצדק,

ואתה חושב שאתה תוכל להרבות

עוד אנשים שיתקרבו בדרך זאת,

הקדוש ברוך הוא אוסר,

הוא לא מתיר

את הדברים,

לא הכמות קובעת לקדוש ברוך הוא, אלא האיכות.

דוגמה,

היה מלך אחד שציווה את השר שלו ללכת למלך אחר,

ואמר לו, שמע, אתה ניגש לשם,

מוסר את המכתב הזה ומחזיר לי תשובה.

אבל היזהר,

היזהר

שלא תסכים להתערב בשום אופן.

בשום אופן.

הזהיר אותו פעם ופעמיים, יצא לדרך.

אחרי שהוא חוזר,

הוא שמח ומחייך, השר.

מה קרה?

כשהוא הגיע לשם,

אז העבדים

של המלך,

אמרו לו,

איך המלך שלך שולח אחד עם גיבנת?

לא יכול למצוא מישהו עם גב זקוף?

אמר, אין לי גיבנת.

אמרו לו, מה אתה מדבר? כולנו רואים שיש לך גיבנת.

אז הוא אמר, אין לי.

אמרו, אתה רוצה להתערב?

הוא נזכר שהמלך אמר לו לא להתערב.

אבל הוא אמר,

אני בטוח שאני גיבנת,

אז מה אכפת לי להתערב?

אדרבה,

בואו נתערב על מיליון דולר שאין לי גיבנת.

אמרו לו, מסכימים.

התערבו, אמרו לו, פשוט את הבגדים.

פשט.

ואמר, הנה, אין לי גיבנת.

אמרו לו, אתה צודק, קח מיליון דולר.

חזר למלך שמח.

אז המלך אמר לו, התערבת?

אמר לו, כן. אמר לו, שוטה שבעולם.

אתה יודע מה עשית?

אני התעררתי איתם על 10 מיליון דולר שלא יצליחו להפשיט אותך.

בסוף הפשיטו אותך?

אתה עשית לי טובה?

אני לא ביקשתי ממך טובות.

ואל תעשה לי את זה יותר טוב, ואל תשפר את מה שאני אומר.

תעשה רק מה שאני אומר. אתה לא רוצה?

אל תעשה.

אבל אם אתה עושה רק מה שאני אומר,

אם אתה עושה משהו אחר זה אתה עושה, לא אני ציוויתי.

מצווה פירושה ציווי.

יש מצווה ויש מצווה.

אין מצב ביניים שאני לוקח את המצווה ומחליט אחרת.

אני לא יכול לקחת חוק, אפילו פה באמריקה,

ולהחליט שאני עושה אותו כך או אחרת.

נגיד, יש חוק שאומר שאדם מסוים מקבל

מהממשלה משהו,

ואז אני מחליט למה אני לא אהיה בקריטריון הזה. גם אני רוצה לקבל, אין דבר כזה.

מי שחוקק את החוק חשב למה הוא רוצה כך ולא אחרת.

זה מוצדק, לא מוצדק, זה עוד עניין. ככה נראה לך, אבל את החוק לא תוכל לשנות.

ואם עברת עליו, עברת על החוק.

מה פירוש בן אדם רוצה שוויון?

אין שוויון, הקדוש ברוך הוא אומר. בראתי אתכם לא שווים בכוונה.

בראתי שקע ובראתי תקע.

בראתי שולחן ובראתי כיסא.

הכיסא יכול לומר, מה פתאום תמיד ישבו עליי?

למה אני לא אהיה גם שולחן?

אם יהיו שולחנות רק, כולם יעמדו, אף אחד לא יישב.

השולחן אומר, מה פתאום אני שולחן, שמים עליי חפצים?

אני גם רוצה להיות כיסא.

שוויון,

אין דבר כזה.

כל אחד יבוא לו עם דמיונות ויחליט מה שהוא רוצה.

מה לעשות?

אישה שונה מגבר.

היום החוקרים,

הרופאים יודעים,

המוח של האישה והמוח של הגבר שונים במבנה שלהם.

שונים. זו לא אותה אישיות.

שונים בתכלית השינוי.

שונים בבניין הגוף,

שונים באישיות וגם במטרות, מה לעשות?

אם גבר היה צריך ללדת,

הוא היה מתאבד.

לאישה יש כוח סבל, מה שלא ניתן לגבר.

אין מה לעשות.

אישה קיבלה כוחות מיוחדים לייעוד שלה. גבר לא מסוגל לדבר כזה.

אפילו אם תגידו לעשות ספונג'ה הוא הולך להתעלף.

אתה רוצה עוד שהוא ייכנס להיריון?

זאת אומרת,

אין מה לעשות.

הקדוש ברוך הוא ברא את בני האדם שונים עם מטרות מסוימות.

אתם מכירים אבא שיכול לטפל בילדים, לחתל אותם? כל רגע הוא שומע, וואי, וואי, וואי.

כל רגע.

כמה יש כאלה?

כן, הרגלתם אותם.

זה הבעיה?

שאצל הקונסרבטיבים גם הגברים נשים.

מה לעשות?

אפשר להצביע?

אבל יש מצווה בתורה, והקדוש ברוך הוא מבקש את מה שהוא רוצה.

אשריו של מי שעושה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממנו,

והוא הולך בדרך הזאת.

לא צריך לעשות שינויים.

כל מה שהתורה ביקשה זה לעשות מצוות. מה לא טוב?

מה עושה אותך פחות טובה כשאת יושבת במחיצת הנשים והגברים עם הגברים? מה פחות טוב בזה? זה לא עושה אותי פחות טובה, אבל עם הגברים אני יכולה לשבת עם הבן שלי ועם המשפחה שלי. זה לנשים, אני יושבת לבד.

מה הפירוש? לא הבנתי.

את יכולה בוודאי לשבת עם המשפחה שלך. מי אני רשת לבד? בבית הכנסת. בבית הכנסת יש גברים, יש נשים.

ככה היה בבית המקדש, מה נעשה?

הייתה עזרת נשים לנשים, ככה רצה הקדוש ברוך הוא בבית המקדש, את שומעת?

כל הגברים היו במקום מסוים.

הייתה עזרת ישראל והייתה עזרת נשים. אדרבה, והנשים היו למעלה, ביציע.

יותר מכובד.

אבל מה? הקדוש ברוך הוא לא רוצה.

אתם שמעתם פעם על דבר כזה שקוראים לו יצר הרע?

את מכירה את זה? או שאצל הקונסרבטיבים אין דבר כזה?

אנחנו יודעים שיצר הרע נמצא אצל כולם.

וכשיושבים גבר ואישה ביחד, או בתערובת,

יצר הרע חוגג.

יש פה איזה מין חגיגה כזאת,

ואת יודעת, מסתכלים אחד על השני, משוחחים, זה נחמד.

פה צריך את מלוא תשומת הלב לתפילה.

תפילה, פירושו של דבר,

אתה יושב מול בורא עולם, אתה רוצה להגיד כמה מילים,

לבקש כמה בקשות, תגמור את הכול, תלך לחיק המשפחה. מי אמר לך שלא?

תבוא לברנדייס ביום כיפור, לסרוויס הקונסרבטיבי, ותראה את כל היהודים הצעירים,

הסטודנטים, עומדים ומתפללים בפה.

אמונה שלמה לכיוון ארון הקודש,

בתוכם דבר ממש מחמם את הלב, ועל ידם יש פת נשים, וזה לא גורם לגברים ולא לנשים שום יצר רע. הבנתי.

אז אני שמח מאוד שאצלכם יצר רע לא נכנס לבית הכנסת.

אבל אני רוצה להגיד לך, רגע, אני רוצה להגיד לך דבר אחד, שנייה.

אצל הקונסרבטיבים שם, בכתובת שאת שולחת אותי,

יש גם מוזיקה?

לא.

אין? לא. לא. את יודעת שיש קונסרבטיבים שמנגנים? אבל אני לא שייכת אליהם.

אה, זאת אומרת, אתם יותר אורתודוקסים קצת.

הבנתי.

אצלכם אישה גם עולה לספר תורה? כן.

חזנית גם?

כן. גם חזנית.

גם תוקעת בשופר?

למה לא?

מה, אין שוויון? אבל בבית ספר... מה? בבית ספר? כי אני מלמדת בבית ספר, בבית ספר גם הילדות יכולות לתוקע בשופר. הבנתי. בבית ספר, אבל למה לא בית כנסת? אני חושב שזה יהיה מאוד שוויוני.

אם תהיה אישה שתבוא ותרצה, הרב מזמין את כל אחד שרוצה לבוא לתקוע בשופר. הבנתי.

אתם שמעתם פעם על ההלכה קול באישה ערווה?

מה זה אומר לכם?

אני לא רוצה לספר לכנס לפרטים עכשיו.

אפשר ש... כל דבר שאני אומרת לך, אתה מתקיף אותי בצורה צינית. אין שום טעם לחריפת אינפורמנטיות. בואי אני אסביר לך.

קול של אישה אסור על פי התורה שיישמע בין הגברים,

משום שזה גורם משהו. יש איזה מין אסוציאציות כאלה, לא לכולם, כמובן, אבל לחלק מהם יש.

את הדבר הזה התורה אוסרת, כי הרהור עבירה קשה מגוף העבירה.

זאת אומרת, עצם זה שיכול אדם אחד, אדם אחד,

שיהרהר הרהור שלא במקום,

הוא החמיץ את המטרה והוא עבר עבירה,

ואותה אישה גם החטיאה אותו,

יש לה דין של חוטאת ומחטיאה,

והיה כדאי שלא תגיע בכלל לבית הכנסת.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא בתורה ציווה כמה דברים,

והוא אמר, אחת מהמצוות הכלליות,

לא תקרבו לגלות ערבה.

שום קרבה שתגרום באיזושהי סיטואציה לדבר כזה שנקרא ערבה,

שום סיטואציה כזאת אני לא מתיר,

ולכן לא תקרבו אפילו קרבה.

לא שלא תעשו משהו, ממש חלילה.

אפילו קרבה לדבר כזה אני אוסר.

לכן אסור חיבוק ונישוק.

לא לשם חס ושלום דבר אסור.

ממש.

אפילו בין בני משפחה,

שזה לא אבא, אמא, סבא, סבתא,

גם זה אסור,

שלא יבוא חלילה למקרים שאנחנו לצערנו קורים בעיתונים, שאכן קורים במשפחות מסוימות.

אז התורה דואגת לריחוק הזה לצורך הקרבה,

אבל לא לעניין שאדם יכול לבוא לידי חטא.

מספיק שהוא יכול לבוא לידי חטא.

אם אנחנו מרחיקים אנשים ממקום סכנה,

אם יש בור ברשות הרבים,

אז דואגים לשים מסביב גדר ולעשות פסים אדומים שלא יתקרבו.

למה אתה לא סומך על הבן אדם שיפקח את עיניו, מישהו הולך עם עיניים עצומות?

תשאיר את זה פתוח, ואתה לא צריך לגדר.

לא לוקחים סיכון.

מגדרים,

שמים אדום, פנס מהבהב,

שישימו לב,

זה שהאדם כמעט לא נופל,

כיוון שאדם מסתכל אפילו על אבן קטנה, הוא מסתכל ברחוב, שלא ידרוך ולא יחליק.

בור, ודאי שהוא ייזהר.

אישה,

המצב שלה יותר קשה מבור.

אישה במציאות שלה, היא מושכת תשומת לב.

סתם אישה.

עוד אחת שעושה בשביל למשוך תשומת לב,

זה בור גדול.

אז צריך לעשות גדר.

מה הגדר?

עושים מחיצה,

והנשים יושבות שם, והגברים כאן, ואז לא נכשלים.

זה מה שהתורה רוצה, שלא ייכשלו בדבר עבירה.

דבר שני,

התורה לא רוצה שוויון מעושה.

זה למדו מהנוצרים.

זה לא שייך ליהדות. נוצרים מתנהגים כך.

לנו ביהדות אין את הדבר הזה. המחנה שלנו קדוש.

לא יראה בך ערוות דבר ושב מאחריך. כתוב שמחנה ישראל שיוצאים למלחמה ולוחמים,

אם הם רוצים לנצח במלחמה,

כתוב, לא יראה בך ערוות דבר. אם רק דבר קטן של ערווה עלול להיות שם,

כבר הקדוש ברוך הוא מסלק שכינתו משם.

למה?

אלוקיהם של אלה שונאי זימה.

אין דבר שנוא לפני הקדוש ברוך הוא יותר מזימה או מכל דבר שיכול להביא אליה.

במה החטיא בלעם את בני ישראל?

בזה שהוציא את בנות מדיין, להחטיא אותם.

פיתו אותם,

נכשלו ומתו 24,000 איש באותו רגע.

אלוהיהם של אלה שונאי זימה עד כדי כך שבעגל,

שזה היה עוון גדול ועצום, בושה וחרפה,

מתו כ-3,000 איש,

אבל בעוון ערווה 24,000 איש.

התורה רוצה לומר לנו עד כמה חמור הדבר הזה.

ומשלוש מצוות,

הכי החמורות שבתורה,

שפיכות דמים, עבודה זרה ועריות,

כתוב ייהרג ולא יעבור.

אתם יודעים מה זה יהרג ולא יעבור?

אם יבוא אדם ויראו אותו בסכנה של פיקוח נפש. הבן אדם גוסס, ככה הגמרא מביאה, אדם גוסס, הולך למות.

שולחים רופא, הרופא אומר, החולי שלו שגורם לו עכשיו למות זה חולי האהבה.

שואלים אותו, מה קרה? הוא אומר, אני אוהב אישה פלונית.

אתה אוהב אישה פלונית?

בסדר.

אז הוא אומר, תנו לי, תנו לי לגעת בה. אומרים לו, תמות.

הוא אומר, אני רוצה לדבר איתה רק מעבר לגדר.

אומרת התורה, תמות.

אין דבר כזה שאתה יכול לדבר אפילו. למה?

אי-אפשר להפקיר את בנות ישראל, נקודה.

בנות ישראל קדושות,

לא מפקירים אותם לדבר ערווה.

זה ייהרד ולא יעבור. פירושו של דבר, אדם צריך לדעת,

יש גדרים, יש סייגים בתורה.

זאת התורה של עם ישראל. אתה רוצה לקיים אותה, בבקשה? לא.

אתה ממציא תורה חדשה.

אין מצב כזה של חידוש ורפורמה. אצל אומות העולם כן,

כי בלאו הכי הם לא קיבלו תורה מסיני ולא התחייבו כלום.

אז כל פעם הם משפרים מה שמתאים להם.

ביהדות אין מושג כזה.

רק מה שהקדוש ברוך הוא נתן למשה בהר סיני, וזהו.

סוף חלק א',

ההמשך בקלטת מספר 299,

שופר קונסרבטיב חלק ב'.