קלטת מס' 297 - זה מחלחל

- - - לא מוגה! - - - 

היום זה לא על הבקבוק, זה על כל בקבוק.

בכל בקבוק יש דמות של בחורה,

בכל בקבוק יש תרבות יוון, תרבות המערב.

בכל דבר, בכל מוצר, בכל רחוב, בכל מודעה, איפה שאתה לא זז,

תרבות יוון.

אבל מה? כבר מתרגלים.

זה התרבות.

אם לא,

אתה פרימיטיב, אתה רחוק, אתה מנותק,

וזה מחלחל עוד דבר ועוד דבר.

אתם בפלוויזיה תוכניות,

וזה מחלחל עוד דבר ועוד דבר.

מתירנות, הפקרות, ועוד דבר ועוד דבר.

מהילדות, מהגיל הרך מדברים על דברים פתוחים,

וזה מחלחל, ומחלחל,

ומלגלגים על מי שהולך בדרך הישרה,

על פי מסורת ישראל,

וזה מחלחל, וזה מחלחל,

וכן כל הזמן, ואנחנו רואים את התוצאות.

העם שלנו, במקום להתרבות בריבוי טבעי, הולך ומתמעט.

אחרי השואה נמנו 15 מיליון יהודים.

היום,

אחרי למעלה מ-50 שנה,

אנחנו 13 מיליון נקודה אחת לפי הדוח האחרון.

למה?

כי בארצות הברית יש 90% התבוללות,

באירופה 75%,

ופה זה עלה במאות אחוזים נישואי תערובת, וזה מחלחל, ומחלחל, ועוד מייבאים מאומות העולם, לא יהודים,

וזה מחלחל, ומחלחל,

ועוד שרון רוצה להביא עכשיו עוד מיליון לרוסיה.

וזה מחלחל, זה מחלחל.

אם רואים את הריבוי הטבעי של שומרי דורה ומצוות שגודל,

והילודה גודלת בתוף אחד,

אז מה עושים?

מסדרים את המאזן הדמוגרפי, מביאים עוד קאדר של כאלה שאינם יהודים,

הופכים להיות אזרחים ישראלים,

וממילא ככה זה ממשיך,

ומשליטים את התרבות האחרת.

זה מחלחל, זה מחלחל.

יהודים יקרים, המצב כל כך חמור,

עד שמתחילים לטשטש הזהויות.

הדברים כל כך חמורים,

עד שאני רואה דבר מדהים, כואב ומדהים.

במדהים כתוב בגמרא,

גדול מרב רבי, גדול מרבי רבן, גדול מרבן שמו.

ומי גדול מהרמב״ם?

השר אפי איתם.

איך השר אפי איתם גדול מהרמב״ם?

קלטת מספר 297. וזה מחלחל עוד דבר ועוד דבר.

זה מחלחל, זה מחלחל.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

השנה 1777,

חנוכה.

חורף קשה.

הקור נורא.

אנו יושבים בווילי פורג' ומחכים.

למה?

איני יודע.

אולי לימים טובים מן הימים האלה.

אני פה היהודי היחידי.

אולי יש בינינו עוד יהודים,

אך לא ראיתי פה אף אחד.

אנחנו רעבים ללחם.

אין לנו בגד לחמם את בשרנו ואין לנו נעליים לרגלינו.

רוב החיילים מקללים את ג'ורג' וושינגטון,

שיצא למלחמה נגד אנגליה.

יש ביניהם הרוצים במפלתו,

אך אני מאמין שהצדק עימו.

אנו צריכים לגרש את בריטניה מאמריקה.

היא רוצה לשים את ידה בכל אשר עיניה רואות.

נאמן אני בכל ליבי לג'ורג' וושינגטון.

אף כי אנו סובלים פה מאוד,

לא אחת אני רואה אותו בלילות כשהוא עובר במחנה

בין שורות החיילים הישנים מביטו ברחמים על החיילים הסובלים מן הקור,

ויש אשר הוא ניגש אל אחד הישנים מכסה אותו כאשר יכסה האב את ילדו.

יש אשר הרעב והקור מענים את נפשי עד מוות,

אך אין אני מקלל את הגנרל וושינגטון.

הוא נלחם

לחופש לאמריקה.

ברגעים אלה אני חושב על אבי בפולניה,

אני חושב על כך

ואני חושב על כל אשר הוא סובל מידי הפריץ האכזר.

זוכר אני,

הייתי אז ילד,

וראיתי את אבי רוקד לפני הפריץ.

מה נורא היה המראה.

אבי היה לבוש בעור של דוב לבן ורקד כדוב לפני הפריץ ואורחיו.

מה נורא היה הכאב.

אומה גדולה החרפה.

אבי רקד כדוב,

והפריצים צחקו ושמחו על המראה.

גמרתי אז בלבי שלא ארכוד כאבי לפני הפריץ.

לאחר זמן ברחתי לאמריקה,

והנה אני שוכב בבלי פורג'

ורועד מקור.

אומרים שוושינגטון הולך ונופל,

שסופו ליפול ולא יקום.

אך אני איני מאמין בכל זה.

אני מאמין בגנרל שלי,

ואני שוכב בלילות ומתפלל בעדו.

הנה בא הלילה הראשון של חנוכה.

בלילה הזה לפני שנים עזבתי את בית אבי.

אבי נתן לי מנורת חנוכה ואמר לי,

כאשר תדליק בני את הנרות של חנוכה,

הם יאירו לך את הדרך.

מאז הייתה לי המנורה כמו קמע

אל כל אשר אני אלך,

לוקח אותה עם מדי.

לא ידעתי מה לעשות,

להדליק את נר החנוכה פה בין הגויים או לא.

החלטתי לחכות עד אשר כולם ישכבו לישון.

כאשר ישנו כולם הוצאתי את מנורת אבי והדלקתי נר ראשון וברכתי עליו.

חיבדתי על אור הנר

וראיתי את בית אבי ואימי.

ראיתי את אבי רוקד

כדוב

לפני הפריץ

וראיתי את עיני אמי מלאות הדמעות.

ליבי נתמלא כאב ופרצתי בבכי כילד קטן.

נשבעתי אז בליבי

שלמען אבי ואמי,

למען אחי ואחיותי בפולניה,

עליי לעזור לג'ורג' וושינגטון לעשות את אמריקה לארץ חופשית,

לארץ מקלט לאבי ולאחי הסובלים שם

תחת יד הפריץ.

פתאום הרגשתי יד רכה

נוגעת בראשי.

נשאתי את עיניי

והנה הוא-הוא בעצמו ובכבודו

עומד עליי.

כן,

הגנרל וושינגטון בעצמו עומד עליי ושואל,

למה תבכה?

האם קר לך?

צער ורחמים היו בקולו.

לא יכולתי לראות בצערו.

קפצתי ממקומי,

שכחתי שאני חייל העומד לפני גנרל,

ודיברתי את דבריי כמו שעלו מלבי,

כמו בן המדבר לאביו.

אדוני הגנרל,

אני בוכה ומתפלל לניצחונך,

ואני יודע כי אנחנו ננצח.

היום הם חזקים,

אבל מחר הם יפלו,

כי הצדק עמנו.

אנחנו רוצים להיות חופשיים בארץ הזאת.

אנחנו רוצים לבנות פה בית לכל הבורחים מיד הפריצים,

לכל הסובלים מעבר לים.

הפריצים לא יימשלו פה,

הם ייפלו ואתה תקום.

הגנרל וושינגטון לחץ את ידי.

תודה,

חייל.

אמר וישב על ידי על הארץ

לפני המנורה.

מה המנורה הזאת?

סיפרתי לו.

מבית אבי הבאתי אותה.

יהודי כל העולם מדליקים הלילה נרות של חנוכה,

חג הנס הגדול.

נר החנוכה הדליק אור בעיני וושינגטון והוא קרא בשמחה.

יהודי אתה?

מבני הנביאים?

ואתה אומר שאנחנו ננצח?

כן, אדוני.

חניתי בביטחון.

אנחנו ננצח

כמו שניצחו המכבים.

למעננו,

למען כל אלה אשר יבואו אחרינו לבנות פה ארץ חדשה וחיים חדשים.

הגנרל קם ופניו אורו,

לחץ את ידי ונעלם בחושך.

אמונתי נתקיימה.

הניצחון של וושינגטון היה שלם.

הארץ שקטה.

הגנרל שלי היה לנשיא של הארץ החדשה.

אני הייתי לאחד מאזרחיה.

שכחתי מהר את הימים והלילות הנוראים בבלי פורג'.

אבל את הלילה הראשון של חנוכה

עם ג'ורג' וושינגטון, שאמרתי בליבי כחלום יקר.

לא סיפרתי את הדבר לאיש,

כי אמרתי בליבי מי יאמין לדבריי.

בטוח הייתי כי כל הדבר נשכח מלב הגנרל הטוב,

אבל לא כן היה.

הוא לא שכח.

בלילה הראשון של חנוכה שנת 1778 ישבתי בביתי בניו יורק ברחוב ברום,

ונר חנוכה דולג מחלוני.

פתאום נשמעה דפיקה בדלת.

פתחתי את הדלת ונדהמתי.

הגנרל שלי,

הנשיא ג'ורג' וושינגטון, עמד בפתח,

הוא בכבודו ובעצמו.

הנה הנר הנפלא,

נר התקווה של ישראל, קרה בשמחה כאשר ראה את נר החנוכה על החלון.

הוא שם את ידו על שכמי ואמר,

הנר הזה ודבריך החמים הדליקו אור בליבי בלילה ההוא.

בקרוב תקבל אות כבוד

מממשלת ארצות הברית,

יחד עם כל גיבורי ולי פורג'.

בלילה הזה קבל מידי את המזכרת הזאת.

הוא תלה על חזי מדליית זהב

ונשק על פניי.

דמעות נגרו מעיניי

ולא יכולתי לפתוח את פי.

הנשיא לחץ את ידי ויצא את הבית.

התעוררתי כמו מתוך חלום נפלא.

אז הבאתי על המדליה וראיתי ציור יפה של מנורת חנוכה

עם נר ראשון ולמטה כתוב,

לא עוד תודה על אור נרחה,

ג'ורג' וושינגטון.

יהודים יקרים,

נר חנוכה מפיח בעם היהודי את כל התקוות.

מלכות יוון הרשעה

עמדה נגד עם ישראל,

לא בחרב,

אלא בכפייה תרבותית.

פשוט מאוד,

כפו את היהודים

לקבל את התרבות היוונית.

עשו את זה בטריקים,

טריקים פשוטים.

הם אמרו, כתבו לכם על קרן השור

שאין לכם חלק באלוקי ישראל.

למה לכתוב על קרן השור?

פעם לא היה בקבוק לתינוקים.

כשרצו להשקות חלב תינוק,

השקו אותו עם שופר, קרן השור.

היו שופכים מלמעלה והוא היה שותה בפתח חצר.

אז הם ביקשו שעל כל שופר כזה קטן,

כל בקבוק של תינוק יהיה כתוב,

אין לנו חלק באלוקי ישראל.

שכל תינוק,

מאז שמשתמש בבקבוק ואפילו עוד לא יודע לקרוא,

שידע

וישנן לכשידע

שאין לו חלק באלוקי ישראל.

הם גם ביקשו שיכתבו על קרן השור כשהוא עוד מחובר לשור.

למה?

כשהחורש במחרשה,

שילך מאחורי השור,

הוא יראה על קרן השור כתוב,

אין לנו חלק באלוקי ישראל.

אלה היו הסטיקרים הראשונים

של היוונים.

זאת אומרת, שטיפת מוח מקטנות בכל מצב,

בכל מקום, זה הכול. ברגע שרואים את הדברים,

אין לנו חלק,

זה מטפטף, מטפטף, חודר, חודר, חודר,

עד שזה עושה את העבודה,

ורבים היו המתייוונים שהתייוונו.

פשוט יהודים עברו לתרבות יוון

והיו האויבים היותר קשים לעם ישראל.

שום דבר לא השתנה.

הטקטיקות נשארו אותו דבר.

וגם אומות העולם מנסים להחדיר אלינו

את התרבויות שלהם.

הגרוע ביותר,

שיש מתוכנו מתייוונים

שעוזרים להחדיר את התרבות באותן דרכים.

היום זה לא על הבקבוק,

זה על כל בקבוק.

בכל בקבוק

יש דמות של בחורה,

בכל בקבוק יש תרבות יוון, תרבות המערב.

בכל דבר, בכל מוצר, בכל רחוב, בכל מודעה,

איפה שאתה לא זז,

תרבות יוון.

אבל מה? כבר מתרגלים.

זו התרבות.

אם לא,

אתה פרימיטיבי, אתה רחוק, אתה מנותק.

אתם בפלוויזיה,

תוכניות,

וזה מחלחל, עוד דבר ועוד דבר.

מתירנות, הפקרות,

ועוד דבר ועוד דבר.

מהילדות, מהגיל הרך, מדברים על דברים פתוחים,

וזה מחלחל ומחלחל,

ומלגלגים על מי שהולך בדרך הישרה,

על פי מסורת ישראל,

וזה מחלחל וזה מחלחל,

וכן כל הזמן, ואנחנו רואים את התוצאות.

העם שלנו, במקום להתרבות בריבוי טבעי, הולך ומתמעט.

אחרי השואה נמנו 15 מיליון יהודים.

היום,

אחרי למעלה מ-50 שנה,

אנחנו 13 מיליון נקודה אחת לפי הדוח האחרון.

למה?

כי בארצות הברית יש 90% התבוללות,

באירופה 75%,

ופה זה עלה במאות אחוזים נישואי תערובת.

ועוד מייבאים מאומות העולם, לא יהודים,

ועוד שרון רוצה להביא עכשיו עוד מיליון מרוסיה.

וכן, על זה הדרך. אז מה יהיה?

אם רואים את הריבוי הטבעי של שומרי תורה ומצוות שגודל,

והילודה גודלת ותופחת,

אז מה עושים?

מסדרים את המאזן הדמוגרפי,

מביאים עוד קאדר

של כאלה שאינם יהודים,

הופכים להיות אזרחים ישראלים,

וממילא ככה זה ממשיך, ומשליטים את התרבות האחרת.

יהודים יקרים, המצב כל כך חמור,

עד שמתחילים להיטשטש הזהויות.

הדברים כל כך חמורים,

עד שאני רואה

דבר מדהים,

כואב ומדהים.

אתם יודעים, כתוב בגמרא,

גדול מרב ריבי.

גדול מרבי רבן.

גדול מרבי רבן.

גדול מרבי שמו.

אני לא אבאר כרגע את זה, אבל אני אמשיך.

ומי גדול

מהרמב״ם?

השר אפי איתם.

איך השר אפי איתם גדול מהרמב״ם?

הרמב״ם, בלקות מלכים, פרק א', הלכה ה' אומר,

אין מעמידין אישה במלכות

שנאמר, שום תשים עליך מלך ולא מלכה.

וכן, כל משימות שבישראל אין ממנין בהן אלא איש.

הרמב״ם, הלכה פסוקה.

אבל מה אומר השר אפי איתם?

מנהיג המפדל, השר אפי איתם, נחל אתמול ניצחון מוחץ,

כאשר הצעתו לשריון המקום החמישי לנציגת

נשות המפלגה ברשימה לבחירות הקרובות, זכתה לרוב סוחף.

השר איתם נלחם למען החלטה עד כדי איומי התפטרות.

וכך הוא אומר,

בכך קובעת המפדל את מיקומה כמי שמעמד האישה יקר בעיניה וראוי להערכה.

בכך נותנת המפדל ידה למהפכה נשית,

אמרו בכירים אחרים.

המהפכה הנשית העצומה מתחוללת מתחת לפני השטח בקרב נשות הציונות הדתית,

המקדישות עצמן יותר ויותר לפעילות.

רבותיי, אני לא מדבר פה על מפלגות ולא על בחירות.

אני מדבר על חלחול התרבות

של אומות העולם

לתוך השורות,

עד כדי כך

שיכולים לעשות את הדברים שהם ההפך התורה הקדושה.

יותר מזה,

בעיתון הצופה התפרסם

הרב מרדכי אליהו, מישהיה הרב הראשי לישראל,

אינו ראוי להנהגה בציונות הדתית, כך אמר דוקטור אמנון שפירא, מזכ״ל בני עקיבא לשעבר,

בגלל שהרב אליהו אמר לא לשריין מקום חמישי ברשימת המפדל לאישה.

שפירא הוסיף

כי מבין אותם מועמדים שצוינו על ידי

אנשי הרב היו כאלה שחשב מלכתחילה לתמוך בהם, איך נרתע מכך?

כי אני מבקש לבחור חכים עצמאיים ולא דחלילים חסרי אישיות,

בדומה לעמיתיהם מש״ס.

אתם שומעים?

מי ששומע לרב או גדול בישראל

לוקח עצה מן החכמים, כמו שכתוב בגמרא,

זה נקרא דחליל חסר אישיות,

וזה מזכ״ל בני עקיבא.

מה המסקנה, הוא כותב בסוף?

המסקנה המתבקשת היא שהרב מרדכי אליהו, עם כל זכויותיו הרבות,

מתאים לשמש רב חשוב במפלגות חרדיות,

אך אינו ראוי להנהגה בציונות הדתית,

מסיים אמנון שפירא.

ועוד דבר מדהים,

הגוף שקם למחות כנגד הרב אליהו

הייתה תנועת הנשים הדתית הלאומית אמונה שהודיעה כי בימינו אנו מקומה של האישה אינו רק במטבח אלא גם במטבחון,

ועם כל הכבוד לרב אפשר לחלוק עליו.

שם ירחם.

איזה זילות

בתורה ובחכמיה.

וזה נשים דתיות,

יהודים יקרים,

הגדיל מאפי עטם

יצחק לוי הרב,

מה הוא אומר בריאיון בגלי צה״ל לעיני ולאוזני כל ישראל?

אסור לשבור את המסורת של המפדל,

ולכן שריון המקום לאישה היה חשוב מאוד.

אסור לנו לשנות מסורת של מפלגה.

המפדל תמיד הייתה בעד העניין הזה,

ותמיד הייתה אישה ברשימה.

פעם זה היה במקום השמיני,

עכשיו העלינו את השיעור למקום החמישי.

זה מה שמבדיל אותנו ממפלגות דתיות אחרות.

על זה נאמר, מבדיל בין קודש לחול.

מסורת של המפלגה, שמעתם דבר כזה?

מסורת של שלושת אלפים שלוש מאות שנה עם משה רבנו והנביאים והתנאים

והאמוראים והגאונים וכל גדולי ישראל והרמב״ם ורש״י

ומרן הבית יוסף והארי הקדוש

והגר״א והבן אישחי.

כל המסורת הזאת של עם ישראל, התורה הקדושה,

כאין וכאפס כנגד המסורת של המפדל,

המפלגה שאינה כמו המפלגות הדתיות.

אז מי גדול יותר, הרמב״ם או אפייתם?

אפייתם או יצחק לוי?

כל מי שמפליג

בטיפשותו,

חכם יותר.

מפלגת הנשים.

בושה וחרפה.

רגע.

רחל מינוי אצל עם ישראל. נכון.

וחלוקי אצל עם ישראל. נכון.

חולדן מפלה. נכון.

והערבי?

בחורות, התפללו בתפילה שלהם עלתה? וגם התפילה שלך יכולה לעלות,

שהמפדל תחזור בתשובה. אני לא מכשירה את זה ככה. נכון. נשים הן כל כך חשובות ביהדות,

שהתורה לא מאפשרת להן להתבזות

בעניינים ציבוריים שיצטרכו להתמודד

בדברים קשים מן הסוג שנתקלים בהם חברי כנסת,

בשקרים,

בקומבינות,

בכל מיני קשקושים.

לאישה יש ייעוד יותר חשוב.

הן נקראות בית יעקב,

והן הנשים שמעמידות את יסוד הבית היהודי בקדושה ובטהרה,

ואין להן מה לחפש בין הגברים ולהתרוצץ בין החדרים

ולעשות שליחויות שאינן מתאימות להן.

יכול להיות שיש להן כישרונות גדולים,

שינצלו אותן מול בנות ישראל,

שישפיעו, שיחנכו, שילמדו,

אבל את בנות ישראל

לא ישמשו אצל הגברים.

ובואי אני אראה לך

מה אמר

הראייה קוק,

הרב של המזרחי והמפדל, מה הוא אמר?

הרי זה לא התחיל עכשיו.

מה הוא אומר?

בשנת תרפ התעוררה השאלה בדבר בחירת נשים בבחירות שנערכו אז

למוסדות הלאומיים היהודיים בארץ ישראל.

הראייה קוק, זכר צדיק לברכה, פרסם את דעתו נגד.

נגד בחירת נשים, ולהלן מקצת מדבריו, וזה מופיע במאמרי הראייה, עמ' 189 והלאה.

הוא אומר, על דבר שאלת בחירת נשים,

השאלה מתחלקת לשלושה סעיפים.

אחד, בדבר הדין.

שתיים, בדבר טובת הכלל.

שלוש, בדבר האידיאל.

והנה, בדבר הדין.

בתורה, בנביאים ובכתובים.

בהלכה ובהגדה.

איננו שומעים קול אחד,

שחובת עבודת הציבור הקבועה מוטלת היא על הגברים,

וממילא ודאי שנגד הדין היא כל התחדשות של הנהגה ציבורית,

המביאה בהכרח לידי התערבות המינים בהמון.

זה אחד.

מצד טובת הכלל,

חובתנו הקדושה היא

כי בראשית הצעד לאיזה צביון מדיני חברתי שלנו

יהיה ניכר כראוי חותם הטוהר התנ״כי.

וזה יובלט דווקא במה שנמנע מהחידוש האירופי הזר

לרוח התנ״ך.

שנמנע מהחידוש האירופי הזר לרוח התנ״ך

והמסורת הלאומית הנובעת ממנו,

שהוא הסתבכותה של האישה בבחירות ובחיים ציבוריים.

ואחר כך הוא מסביר את עניין האידיאל.

אחר כך הוא אומר,

האישה הישראלית מבססת את זכויותיה על פי התוכן העדין של ערך הנפש המיוחד לה,

לא על פי חוקים קצובים וחתוכים.

המשפחה היא לנו יסודה של האומה. בית יעקב אלו הנשים

שיבנו את עם ישראל.

אל תיגעו ביסוד היסודות של זכויות אימותינו, אחיותינו ובנותינו.

את הזכויות המקוריות האיתנות המיוסדות

על ערכם קודש העדין והנעלה של האישה בישראל.

אל תמירו אותן בזכויות כלילות

כתובות

שנשארות ברובן רק על הנייר בתור גהוץ של חופש חיצוני,

וממררות את חייהן בבית פנימה.

זה קטע מדבריו.

אז גם על דברי ריבותיהם עוברים,

כבר לא הרב קוק

ולא הרב אליהו ושום רב,

והנשים לא מקומם במטבח, אלא במטבחון.

יפה מאוד.

ממש חנוכה שמח,

להדליק את הנרות ולזכור את הנס.

אתם יודעים למה הייתה גזירה של יוון?

אומר הבח הקדוש,

הגזירה הייתה

בגלל שהתרופפו בעבודת בית המקדש.

עשו את עבודת בית המקדש,

אבל היה רופף שם, העבודה לא נעשתה כראוי.

רופפות.

כל יוון,

מעצמת-על, באה נגד היהודים

כדי להמיר את דתם.

להמיר את דתם. אתם מתרופפים?

מתרופפים בעבודה?

לא שלא עובדים, חלילה, לא שעושים עבירות,

מתרופפים בעבודה.

אז הקדוש-ברוך-הוא שולח את האומה הכי גדולה להראות לעם ישראל

אני חפץ בכלל בעבודה שלכם.

אני סוגר את בית המקדש.

ונכנסים היוונים ומטמאים את בית המקדש

בכל מיני טומאות.

הקדוש-ברוך-הוא ויתר על עם ישראל? לא.

השאיר פח אחד קטן של שמן חתום בחותמו של כהן גדול שלא נטמא.

כל הכהנים וכולם, חלקם נהרגים והשאר בורחים,

מתתיהו ובניו בורחים למודיעין.

לאחר שלוש שנים מגיעים היוונים לביתם במודיעין,

ואז מתתיהו ובניו מחליט שעד כאן.

גמרנו. ביזו

את התורה, את העבודה, את הכהונה.

הוא יוצא למלחמה נגד יוון. מי זה הוא?

הוא, זקן,

אבא לחמישה ילדים, מחליט.

אנחנו, את הנשמות שלנו, מוסרים לקדוש ברוך הוא.

הוא רק מתחיל,

וברגע שהוא מתחיל, הקדוש ברוך הוא מסיים.

מסרת גיבורים ביד חלשים,

רבים ביד מעטים.

נקמת את נקמתם,

דנת את דינם. מי עשה את הכול?

הקדוש ברוך הוא, לא מתתיהו.

הם רק עשו את הפוש הראשון, הם החליטו והראו.

אנחנו נלחמים עד הסוף,

והקדוש ברוך הוא עשה את הכול. מסרת, נקמת, דנת,

הכול עשה הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו מסירות נפש.

אם אנחנו לא נמסור את הנפש שלנו על קיום התורה והמצוות,

ואחרי 3,300 שנה,

הקדוש ברוך הוא שולח לנו את הפלסטינים,

כמו היוונים דאז,

להראות לנו מה זה מסירות נפש.

מוכנים להתפוצץ, למות, ומייחלים למיטה.

וזה כבוד והצלחה שאין כדוגמתה.

וההורים שמחים ועושים משתה.

ואיפה מסירות הנפש ליהודים?

אז על מה אנחנו מסתכלים?

על שטויות והבלים.

אם זה יהיה שרון או מצנע ביבי או שרון,

אם זה יהיה זה או זה,

אלה יעזרו לנו?

הם היו כבר בתפקיד כולם.

כולם היו בתפקידים, ראינו.

הכול חרית בריא.

שום דבר.

700 נרצחים בתקופה של שרון.

700. אתם יודעים מה זה אומר 700?

700 זה אומר תשעה פיגועי מגדלי התאומים בישראל.

פה 700 זה מספר כמו 30,000 בארצות-הברית.

בארצות-הברית,

במגדלי התאומים 3,000 איש כערך

נרצחו במגדלי התאומים.

מתוך 250 מיליון,

זה 1 חלקי 83,333. בישראל, כשעשיתי את החשבון,

כשהיו 620 נרצחים,

מתוך 6 מיליון,

זה יחס של 1 ל-9766.

זאת אומרת, פי-8.6 אצלנו נהרגו יותר מהאמריקנים.

היום זה כבר הרבה יותר מתשע, פי-9.

זאת אומרת,

אם שם 3,000 אנחנו פי-9 זה בין 27,000 ל-30,000 איש נהרגו באופן יחסי.

ואנחנו עומדים לבחור מחדש.

בזה יביא את הישועה?

לא.

מאז שהתחילה האינתיפאדה ולפניה כבר הודעתי שזאת גזירה משמים.

התרעתי שתשס זה שנה שראויה לביאת משיח,

אם לא ננצל אותה יהיו גזירות כמו גזירות ת'-ח'-ט' שהיו.

סוף תשס,

ארבע שעות לפני ראש השנה בתשס פתחה ונפתחה האינתיפאדה.

עד היום אנחנו מתבוססים בדמה ולא רואים את הסיום.

ונכונו לנו קשיים ומכות גדולות יותר.

וכשיתחיל מרחץ הדמים עם עיראק,

אנחנו לא נצא מזה נקיים.

ושתדעו לכם, אם אתם חושבים שפלסטינים עומדים מולנו בלבד, אתם טועים.

גם כוחות איראנים מעורבים בהם, גם אל-קאעידה

וגם אחרים, כולם נמצאים פה בחזית.

כל לבנון מרושתת טילים מולנו,

ולנסראללה לא צריך כלום חוץ מאיתות

מאיראן ומעיראק

בשביל לשלוח לפה מסות.

מסות.

מדובר על 12,000 טילים.

אתם מבינים על מה אנחנו מדברים בכלל?

כל יום שעובר צריך להודות לשם יתברך

אלפי תודות.

אז איך נחסום את זה?

נגיד להם, רגע, רגע, רק עכשיו בחרנו ראש ממשלה, חכו רגע.

תנו לו להתארגן.

מה אנחנו נעשה?

ואם כל החכמים יתכנסו ביחד, אז מה יעשו?

אנחנו חיים על בלימה.

צריכים כמה יהודים טובים

שיהיו מוכנים

למסור את הנפש,

לא כמו ה'חזבאללה',

לא כמו הפלסטינים.

לא להתאבד.

הפוך.

את כל הכוחות,

לשים את נפשם בכפם

בשביל להציל את עם ישראל.

ההצלה היא לא בכיוון הפיזי, היא בכיוון הרוחני.

אם אנחנו נוכיח לעם ישראל את הדרך הנכונה,

את הדרך שצריך להתקרב לה, להבין שבשמים, שזה המסר שהוא נותן לנו,

אתם רחוקים ממני,

לכן אני מאפשר את המצב הזה.

תתקרבו אלי, אני ארחיק אותם מעליכם.

זה תלוי בי.

תפייסו אותי,

תראו לי. כשהבנתם מה התכוונתי, יהיה אחרת.

כשנהנו מסעודתו של אחשוורוש,

לא עברו על התורה, רק נהנו מתרבות הגויים,

מהמשתה הגדול,

וישבו עם אחשוורוש ונהנו מסעודה,

נגזרה גזירת כליה על ישראל

להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים ליום אחד.

איך ביטלו את הגזירה?

שני צדיקים שהבינו את הדברים.

אמרו, זו גזירה,

משום שנהנינו.

מה צריך לעשות?

לצום שלושה ימים,

יום ולילה, כולל הילדים,

לחזור בתשובה, לבכות להווינוש בשמים.

לוקחים 24,000 תלמידים

מתלמוד תורה ויושבים ומתפללים לקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא פשוט עושה סוויץ' בראש של אחשוורוש.

קודם הוא עשה לו סוויץ' לחתום להרוג,

עכשיו הוא עשה לו סוויץ' לחתום להרוג את אלה שביקשו להרוג.

בין ההפוכו,

אשר ישלטו היהודים מהבא שונאים.

שרון יודע לעשות סוויץ' כזה?

ביבי יודע?

מצנח יודע?

מי יודע?

מי יודע?

זאת אומרת,

אף אחד לא מסוגל להפוך את הקערה על פיה.

רק אבינו שבשמים.

זהו.

חס ושלום, ייפלו טילים.

ייפלו טילים.

אפילו הם יהיו רק קונבנציונליים.

למי נצעק? אני שואל אתכם. אתם שומעים

שעכשיו יצא טיל?

הפעם יש לנו כבר התראה שבע דקות.

יש לנו עוד שתי דקות לשמוע את מטי כספי.

אבל אחרי שבע דקות, למי אתם צועקים? אתם צועקים שרון

או הקדוש ברוך הוא?

איזה שיר אתם שרים?

שיר למעלות ישא עיניי?

או יש לי ציפורים בראש?

במה נחזיק בשעה שיש מלחמה? במה נחזיק? במה?

בפתק של הליכוד?

של המערך?

של מי? של המפדל?

של שם?

של מי נחזיק?

נחזיק פתקים?

מה נחזיק?

אין, בשעה שיגיע הרגע אנחנו נצעק אליו והוא יגיד להם, ואיפה הייתם בבחירות?

בחרתם בי או בחרתם במפלגות?

בחרתם בי?

זה לבחור במצוות שלי, בתורה שלי,

במה שאני הדרכתי אתכם שלושת אלפים שלוש מאות שנה.

בחרתם בי?

או,

אז אני בחרתי בכם.

אני אדאג לכם, אתם הבנים שלי, אני אטפל בכולם. כל אלה זה כהבל,

כמו הבל שיוצא מהקומקום.

אני אטפל בהם, אל תדאגו.

וסכסכתי מצרים במצרים,

אני אדאג כשהם יתקוטטו ביניהם,

אתם תשבו בצד ותצחקו.

לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו,

כמעט אויביהם מכניע בקלי קלות כמו מעט שבמעט, כמר מדליק, כמו טיפה מתוך דליק.

אבל צריך לתת לקדוש ברוך הוא את ההצדקה.

אבל אם נמשיך

ונחיה את החיים שלנו כמו שאנחנו התרגלנו כבר,

התרופפה העבודה,

ואנחנו כבר גילים לחיים מתירנים יופי, תרבות מיוחדת,

והתורה נשארת ככה בחגים קצת,

קצת פה, קצת שם.

זה רק מסורת כזאת.

זה מה שאנחנו סובלים, זו התוצאה.

התוצאה היא זאת, היא לא רק הפעם,

היא כל פעם,

היא כל הזמן,

היא 3,300 שנה.

המצב הזה, יהודים יקרים, צריך להבין דבר אחד, הוא לא חדש,

הוא כל הזמן.

החכמים מבינים בזמן.

היינו יכולים להחזיר עכשיו 700 נפשות יהודיות הביתה.

אתם מתארים לכם?

תארו לכם אחד מאלה שנרצחו, חוזר בחזרה הביתה.

תארו לכם אחד שנחרט לו הרגל, צ'ק, חוזרת בחזרה וחוזר הביתה.

אין, אי אפשר להחזיר. עשרות אלפי כרותי איברים.

כמה יתומים, כמה אלמנות.

מה זה?

כל זה בגלל מה? עקשנות, עקשנות.

תשמור תורה ומצוות. כמה מצוות,

לא טוב לי, לא טוב לי, לא טוב לי.

כמה תורה ומצוות, תשמור,

בעזרת השם יתברך,

הכול יהיה טוב.

הקדוש ברוך הוא רוצה בטובתן של ישראל.

לא רוצה ברעתן,

אבל אנחנו לא רוצים בטובתו.

אנחנו אומרים לו, תשמע, תודה עם הטובות שלך,

המצוות שלך.

אנחנו רוצים אחרת, רוצים כמו המערב, כמו יוון, מתאים לנו.

עזוב, אנחנו לא...

אבא, סבתא, סבא, זה היה מתאים להם, אנחנו כבר דור מתקדם.

פה הבעיה שלנו.

הבעיה שלנו, אנחנו רוצים להידמות לגויים

או אנחנו רוצים להיות יהודים, העם הנבחר.

זה המבחר שיש לנו, על זה אנחנו צריכים עכשיו להחליט.

לא נבחר בדרך הנכונה,

אז אנחנו נמשיך להסתבך.

עד שבסוף לא תהיה ברירה. בסוף כולם יצעקו,

כולל השמאלנים,

כולל טומי לפיד ויוסי שריד, כולם יצעקו.

ברגע שהגיע הרגע,

וחס ושלום זה לא יהיה עשרות,

אלא זה יהיה מאות ואלפים,

כולם יצעקו, לא יהיה אחד שלא יצעק.

ואני בטוח, במאה אחוז,

אף אחד לא יצעק שרון,

ואף אחד לא יצעק בימי, ואף אחד לא יצעק מצנע.

אף אחד.

אבל אז יכול להיות מאוחר להרבה יהודים, וזה חבל.

ואני שוב פעם אומר לפני,

ועוד פעם לפני, במטרה שלא יקרה,

אבל מה לעשות?

יותר מלהגיד, אני לא יכול.

הבחירה היא שלנו,

והמשימה לא קשה,

וכל יהודי פה יכול לסייע.

ואתם רואים, נכנסתם לפה הערב,

וחילקו לכם קלטת ת' וקלטת וידאו.

למה?

שתהיו שליחים טובים,

תראו ותעבירו, תראו ותעבירו. ועוד, כמה שיותר יהודים ידעו את האמת

וירצו ויחפצו להתקרב לאביהם שבשמיים, מצבנו ישתפר. זו משימה שכל יהודי חייב,

להעביר את הנר הלאה,

להעביר את הנר

של עם ישראל הלאה.

זה מה שאנחנו צריכים.

נעשה את זה, נרוויח. לא נעשה,

אני ממש מצטער,

המצב לא יהיה טוב.

לא יהיה טוב.

וזה בלשון של המעטה.

למי שיש שאלות, בבקשה.

למה הרבנים לא יכריזו יום תענית כללי על עם ישראל ונעש עצמו למיוחד אצל זרעים ושוותיהם?

הרבנים יכריזו והרבניות לא יסכימו.

למה הם לא מסכימים?

כי עכשיו יש רבניות לרבנים שמחליטות שלא צריך להיות במטבח,

אלא במטבחון.

צריכים,

כלל רבנים יכריזו על יום תענית כללי כמו כיפור שיתבטל הגזירה.

ומי ישמע?

בזכות האימהות ניגרנו ובזכות היפאות ניגרנו. אמן.

זה הבדל שלנו גם מועילה. אסור להכשיל אותנו.

נכון, אמן.

אבל מי ישמע?

צריך לשמוע.

נכון, אבל מי ישמע?

הרבה, הרבה שומעים.

או, הרבה הרבה שומעים. וכמה הרבה הרבה לא שומעים?

מה הוא מעשה? להתפלל על יום. או, אז אני אומר לך, יותר מלהתפלל נתתי לכם קלטות, תחלקו להם, שיראו בעיניים, יבינו, ואפשר שאחר כך, כשישמעו שהרבנים אמרו, אולי יהיה משהו.

אבל צריך הרבה להתאמץ,

להגיע ליהודים שיכירו בכלל, יש כאלה שלא מכירים.

היום ישב אצלי עורך דין,

דיברנו על כמה עניינים.

אמרתי לו, אם נעשה מבחן

בלשכת עורכי הדין,

ונשאל אותם,

מתי תוקעים בשופר?

בראש השנה או ביום כיפור?

אתה חושב שהם ידעו?

אני אומר לך, 50% לא ידעו.

הוא אומר, מה, אתה רוצה להגיד לי שהם לא יודעים שתוקעים בכיפור?

אמרתי לו, אתה רואה? אתה בעצמך לא יודע מתי תוקעים.

אז הוא אומר לי, מה, לא תוקעים בכיפור?

אני הייתי בית כנסת השנה, ותקעו בשופר.

אמרתי לו, זה הסיום.

זו התרועה האחרונה.

ראש השנה תוקעים בשופר.

יומיים.

הוא לא ידע.

שומעת?

מה נעשה?

זה המצב.

השם ירחם על עמו ישראל. כן, בבקשה, תן לה שם מיקרופון.

אם תוכל, בבקשה, כבוד הרב, להסביר, למה תרצה כנגד זה שאישה תוכל להגיע לילדות בחירות בחיים הציבוריים?

אני חושבת שאישה, עם כל הקושי בכך,

יכולה ללממש את הפוטנציאל שבה וכן לצייע לחברה, ויחד עם זאת להקים משפחה.

ואני מצדקת, עם כל הקושי בכך.

הקדוש ברוך הוא לא רוצה.

הקדוש ברוך הוא אומר שכל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אישה מקומה בירכתי ביתה,

אישה תפקידה באוהל כמו שרה אימנו,

אישה, יש לה המשימה הכי גדולה,

להקים את בית ישראל,

לחנך את הבנים והבנות לדרך ארץ,

לקדושה, לטהרה, למידות טובות.

אישה שהיא עסקנית או עוסקת בציבור,

אין לה פנאי לכלום, ממילא ילדיה יהיו מופקרים. הבעל בחוץ

והיא שם.

אי-אפשר לקיים בית יהודי.

אבל זה לא רק בגלל זה.

אפילו אם היא תמצא את כל העצות,

הצניעות של בת ישראל מחייבת

תפקיד שלה

שהוא צנוע בתוך ביתה.

היא יכולה לעסוק בפעילות.

איזו חינוכית, חברתית, בקרב הנשים,

כמו מלמדת, מחנכת ודברים כאלה, ודאי, צריך ללמד את בנות ישראל.

אבל לא להתערב עם הגברים בתפקידים ציבוריים שאנחנו יודעים מה הם דורשים.

אז לכן, הקדוש ברוך הוא חס על בנות ישראל

ודאג לכבודן וביקש שישמרו על צניעותן,

ולכן צריך לעשות זאת בגלל הציווי האלוקי.

יבוא הסבר כזה ואחר ומתקדם ופוטנציאל ולהגשים את עצמה ואידיאלים,

הכול זה יפה אצל הגויים, לא אצל היהודים.

אצל היהודים לאישה יש תפקיד חשוב ונכבד יותר,

עם ישראל הצליח לשמור עד היום, עד היום,

על הרמה המוסרית שלו,

לא בזכות העסקנים שלו אלא בזכות האמהות שלו.

ומי שעוד מכירה פה את הסבתא,

יודעת מה ההבדל בין הסבתא והרמה התרבותית,

החינוכית, המוסרית שלה,

להיום.

זה רק הפרש של שני דורות אחרי 3,300 שנה.

מי היו אמותינו הקדושות?

בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים,

ובזכות נשים צדקניות עתידים להיגאל.

הגאולה של עם ישראל תלויה בנשים הצדקניות,

לא העסקניות,

הצדקניות.

הקדוש ברוך הוא רוצה את האישה עם התפקיד והייעוד שהוא ברא אותה,

הוא ברא אותה למשימה הכי חשובה,

להקים את בית ישראל.

תראו להבדיל,

להבדיל.

הערביות, מה אומרים הערבים על הערביות?

הם ינצחו את המלחמה עם הבטן,

עם הבטן,

עם הילודה, עם הבטן.

והחמאס

אומר לנשים שלו שהתפקיד שלהם לחנך את הילדים

לפי ההרס של האסלאם,

להסביר מי זה האויב, מה הוא,

איך להכין אותם למלחמה ולהכרעה נגד היהודים.

אז הם לא מוציאים את הנשים להיות עסקניות.

הם אומרים, בבית חנכו. אומנם הם חנכים

לדבר איום ונורא,

אבל הם יודעים שלאישה יש את כל הפנאי,

כל הזמן הילדים חוזרים הביתה, הם בחיקה.

אל תיטוש תורת אמך, אומרת התורה.

אל תיטוש תורת אמך, לא אביך.

האימא, בדרכה, בהליכותיה, בדיבוריה,

במה שהיא מדברת עם הילדים, יש לה את רוב הזמן.

היא-היא שבעצם מטפטפת את הדרך.

היא הסמן.

כן.

תודה רבה.

מה אתה מציע באופן מעשי לעשות כנגד הפיגועים?

באופן מעשי, ולא דברים אחרים.

באופן מעשי אני מציע שכל אחד יקבל על עצמו מצוות לעשות,

ובאופן מעשי ייפסקו בדרך לא טבעית הפיגועים.

נו?

מתי קורה? הוא עשה מעשה.

נו, אז מה אתה רוצה?

אני רוצה לדעת איזה מעשה.

עוד פעם, לכן אני אומר לך, תקשיב, יהודי יקר,

אנחנו פה נגיד עכשיו 700 איש, בסדר?

כל אחד קיבל קלטת?

אתה מחר יכול להראות את הקלטת למישהו?

אני אין לו 1,400 איש?

עכשיו אנחנו עוד יום אחד יכולים עוד פעם להראות את הקלטת?

החבר'ה שלך יכולים לקבל גם קלטות ולהראות? נהיינו 2,800?

אחר כך אנחנו נגדל? נהיה 500?

זה רק מהקבוצה הזאת.

אם נעשה את זה כמה ימים,

כמה אנשים,

ויקחו את זה כמשימה,

וכל יהודי יקבל על עצמו כמה מצוות,

המצב שלנו משתנה.

הכול טוב ויפה, אבל תרבות המערכת,

כמו שאמרת, היא חזרה עמוק

להרבה הרבה אנשים בעובד.

באופן אישי, אם אני אבוא למישהו שבוא ומתעבוד מעטר, עם כל הסרטולציה הזאת. נכון, אני מסכים,

אבל אני אומר ככה, תקשיב, 70% מהעם הזה פוטנציאליים

לחזרה בתשובה,

רק צריך את הקליק והזמן, זה הכול.

30% הם יותר קשים, אני מסכים.

אצלם העבודה יותר מסובכת, יותר קשה.

70%. אתה יודע מה זה 70%?

זה המון.

70% זה המון.

זה יותר מ-4 מיליון.

היום יש מיליון בעלי תשובה.

אם בעלי התשובה, כל אלה,

לא היו מניחים יום אחד, יום אחד, בלי לנסות

לגרום לעוד יהודי שיכיר את מה שהם הכירו,

לא בכפייה,

גם אפילו לא בהסברה, לא כל אחד מוכשר להסביר,

בלתת את החומר, רק תסתכל וזה הכול. לא ירצה להסתכל, לא צריך. נניח אותו.

אנחנו מחויבים כלפי שמעיה לעשות את ההשתדלות.

כשמתתיהו יצא למלחמה עם חמשת בניו,

היה ברור לו במאה אחוז שעל-פי שכל אי-אפשר להכריע מלחמה נגד מעצמה,

שאמריקה היום זה כרך ביוון.

אז מה ההתחלה? מה אתה מתחיל? מה אתה יוצא?

הוא אומר, לא מעניין אותי מה הסיכוי,

מעניין אותי מה נכון לעשות.

נכון לעשות זה להגיש את העזרה לעוד יהודי.

ירצה להיעזר? בבקשה, לא ירצה? גם בבקשה.

אבל אנחנו מחובתנו שהשם יראה

שכולנו יד אחת משתדלים להודיע את דבר השם. זה הכול.

כבוד הרב, אתה מחזק את דעתי. הוא עשה מעשה.

ביתי נפגעה בפיגוע בערבי, נפגעה קל,

אבל נושאי נפגעה מאוד קשה.

נפגעו לה שישה פרשים סיפור, והפסיקו.

אני שם את התופעה, עושה מה שאני יכול.

עכשיו, אני רוצה לעשות.

אני לא יכול לראות, עמדה, אין לי את הכוח ומגיש חסרודי.

אני רוצה לעשות מעשה.

מה אתה מציע לעשות? לך אישית. אישית.

מה היום אתה כבר עושה?

יאללה איפה מברך, לא עושה עכשיו.

זהו, אבל רואה את הטלוויזיה בשבת, מדליקות.

הייתי בשבת חתן, בוא נגיד לך. עזוב את החתן עכשיו.

נתתי את היום ראשון.

כן. היה חצי לה, היה שבת חתן,

היא התקשרה אליי בין כנסת לשבת, אמרתי לה, את יודעת שאני לא נוסע בשבת.

היא אמרה לי, תעשה יוצא עם הכלל בשבילי, שמח אתה וכלה.

באתי לסעתי, זה היה ברציניה, נסעתי עד הבית, מהבית הלכתי איתם ברגל עד למסעדה. הייתי בבית כנסת,

ראיתי את זה במסעדה, חזרתי,

אני אמרתי לה, אני לא נוסע, אבל הייתה לו נוסעה הבא.

אמרתי לה, אני מצטער, אתה חייב לנסוע.

לא נסעתי ורבתי איתה, כי נסעתי בלחת בש לארצות הברית בין הקריפים וכעס ביני לבינם. אני שלמתי לה עוד את הלחת בש הזה.

עזבתי את אמריקה, באתי לפה, עזבתי את כל ההשגים, סגרתי הון,

באתי לפה, אני עובד עכשיו ארבע עבודות,

כי הייתי במצב נפשי, גם אני כשם.

אבל ברוך השם עכשיו אני עובד.

מה אתה מציע? מעשה, מעשה.

חוץ ומצוות וכולל.

בוא, שאין לי סיכוי, כמו שאתה אומר, הזקן והעובד.

אני גם זקן. בוא, תקשיב, מוטי.

אתה תקבל עליך, בעזרת השם יתברך, לשמור שבת כהלקתה,

וגם אם יצר הרע ישלח לך כל אישה שהיא,

או גבר, שיגידו לך שמצווה שמח, חתן וכלה בשבת, בנסיעה,

אז אתה לא תשמע להם

למה אלה באו לך מיצר הרע.

אין מצוות כאלה בשבת.

אתה צריך לדעת דבר אחד, שמירת שבת כהלקתה,

אתה חייב לקבוע לך כל יום, שעה אחת,

לימוד תורה.

כל יום.

כל יום.

להניח תפילין. אני מניח תפילין, וכל יום אני רואה את זה שמע. יפה. לא שמע, תפילה מלאה.

אתה כאילו אומר לקדוש ברוך הוא, שמע, ולא ממשיך.

אוקיי. שמע, עומר שמע והולך, מה?

יש לי תפילה מלאה, מה שאני רוצה. אני מכיר, בקיצור.

אבל תדע לך שאחרי שמע מתחילה בדיוק התפילה.

ואז מבקשים מהקדוש ברוך הוא, מה שרוצים.

אבל תקשיב רגע, מוטי. כבוד אדם, מה שאני עושה, אני עושה את זה לאט לאט. התחלתי לשים כבר. בסדר. אתה שואל אותי מה עושים, נכון? לא, אבל עכשיו אני אגיד לך מה אני החלטתי לעשות.

אוקיי. המעשה שהחלטתי לעשות.

אז אתה לא צריך אותי אם אתה חלטת. אני רוצה שתברך אותי אם אתה תן לי אישור.

אני אתן לך אישור על מה שאמרתי. זה חילוט שבת. על מה שאמרתי.

רגע, אז בוא אני אגיד לך מה אני עושה. בבקשה. אני הולך לעמוד בכיכר המדינה,

מול העירייה, עם האוטו, עם שטרטים,

בקשר לנפגעי ההפעה הטרור,

מכניסת השבת עד צאת השבת.

ואפילו שיהיה חילוט שבת, עד

שמה שאני מציע, המטרה שלי תתגשם. לא.

זה פיקוח נפש.

שום פיקוח, זה פיקוח נפש שלך.

אתה אל תלך שם לא בשבת ולא כלום.

אתה תשמור שבת.

הכוח של שמירת שבת יותר חשוב מכל ההפגנות שלך.

אני יכול לעשות שמירת שבת שם.

לא. אבל תראה, מה שהחלטתי זה לא לנסוע. אני רק שם את האוטו ולא לנסוע. לא.

אבל זה לא רק בשבילי, זה בשביל כל הנפגעים. לא.

יש לנו הלם.

לא. אנשים בהלם.

אנשים בהלם.

נפגעים ממשיכים את החיים כרגיל. לא. מתאבדים, אנשים כרגילים.

לא.

אני עכשיו רגיל.

עכשיו בוא אני אראה לך את ההבדל בינך.

אתה שומע?

תעמוד עוד רגע, תהיה ב-hold.

אני אומר לך,

אני הייתי בארצות הברית לא מזמן.

היה שם אבא עם ילד בן שלוש שנים,

במצב קשה ביותר,

סרטן,

כל השרירים, חוד השדרה,

כבד נשרף מטיפולים כימותרפיים,

אחרי ניתוח עשר שעות,

שבעה חודשים סובל איסורים קשים,

גוסס,

והוא בא ומבקש מה עושים.

ביקשתי ממנו בקשה, הוא הסכים.

לא יאומן כי יסופר מה קרה.

אני אראה לך.

ואחר כך תגיד לי אם אתה חושב ללכת בשבת, לעמוד שם בכיכר,

או לשמוע על מה שאני אומר לך.

בבקשה.

מאזינים יקרים,

לקהל שבאולם הוקרן כעת הסרט נס מצולם הסיפור של אליה יואב.

להרצאת הרב אמנון יצחק שנערכה באולם בברופיום קולג' ניו יורק בתאריך 9.6.2002 הגיע אינון אבורוס אשר בנו בן השלוש אליה יואב חלה במחלה הנוראית

ובעקבות הטיפולים השונים חלה גם הידרדרות בעבריו הפנימיים

והרופאים קבעו שהכבד שלו קרס וחייבים לשתול כבד חדש.

וגם אז עדיין לא ידוע אם יחלים אליה ינון אביו של אליה אשר היה נרגש מאוד בעל סף בכי ביקש מהרב אם אפשר לקיים איתו עסקה כמו שעשה דיויד הנכה מלונדון.

הרב שאל את האב אם הוא מוכן ללמוד תורה כל יום שעתיים לרפואת בנו והאב כמובן הסכים.

הרב בירך את הילד אליה לרפואה שלמה והקהל הרב שנכח באולם

הנאמן.

לאור ההתרגשות הרבה וההתעוררות העצומה קיבלו על עצמם כמאה אנשים מהנוכחים במקום

עול מצוות בזכות רפואתו של אליה.

וכאמור כחודש ימים אכן אירע בלתי ייאמן.

הילד אליה החלים לחלוטין

והכבד שלו חזר לתפקד כרגיל

ואליה שוחרר לביתו בריא ושלם.

הסרט הופק באולפני שופר את הסרט המלא וסרטים נוספים ניתן להשיג במשרדי שופר, רחוב מתתיהו 10 בנייבא או בטלפון

6777779

לווידאו רואים טוב יותר

תודה.

כן, איפה היהודי שלנו שם?

הלך?

אה, אז הוא הולך כבר עכשיו להפגין בכיכר?

טוב, אני רק רוצה להציע לכם הצעה, יהודים יקרים. אני יודע מה היה קורה

אם הסרט הזה היה מוקרן בפלוויזיה הישראלית

והיו רואים אותו

שני מיליון יהודים.

אני בטוח שכמה מאות אלפים היו מקבלים עליהם עול מלכות שמיים.

אז לכן אני משתדל,

היום אני משתדל באמצעים פשוטים לחלק קלטות, לתת כמה שאפשר לפי התקציב, מה שמאפשר ומה שאתם תורמים,

אבל אני לא מסתפק אף פעם במעט.

חילקנו עד היום 12 מיליון קלטות ט' בחינם.

אבל זה עדיין לא מספיק,

ולכן החלטנו עכשיו על דבר חדש,

והיום בעזרת השם נעשה רישום פה בתוך הקהל.

אנחנו הולכים להקים

טמבלוויזיה פרטית.

ערוץ לווין

שישדר בכל העולם כולו, לא רק בישראל.

אמריקה, אירופה, בישראל.

קוראים לזה

CTVJ. CTVJ זה ראשי תיבות

חרטא TVJ. זה הערוץ החדש.

זה ישדר למהדרין,

כשר למהדרין.

זאת אומרת,

כל אחד

יהיה לו

מוניטור צלחת

וממיר מקודד,

שיוכל לקלוט רק את התחנה הזאת,

ואין לכלוך נוסף.

זאת אומרת, כל בית יוכל להכניס את זה נקי.

יש שם

קלטות וידאו,

שידורים חיים כאלה ואחרים מכל רחבי העולם,

שיעורי תורה, לימודי גמרא, לנוער, למבוגרים,

הכול מה שאפשר ללמד תורה,

באתם בפלוויזיה.

זו מהפכה.

מי שרוצה בעזרת השם

להירשם,

דהיינו להראות נכונות שהוא מוכן, בעזרת השם,

אחר כך יצלצלו אליו ויגידו לו את כל הפרטים, ימלא פה, עכשיו יחלקו לכם את זה,

אם אפשר כבר לחלק,

לכתוב שם,

טלפון,

כתובת. מי שיודע אנגלית, כתוב פה שם, משפחה,

טלפון,

פקסים יש, אימיילים יש,

רחוב,

עיר,

בעזרת השם יתברך לתת להם גם עיתים.

מי שמוכן, נעשה את זה תוך שתיים-שלוש דקות.

זה לא מחייב, אבל זה מראה על נכונות.

לפי זה נוכל לאמוד מה היקף האנשים המעוניינים

ונוכל לפעול בהקדם, בעזרת השם יתברך.

הנה, יש יהודי שרוצה לשאול שם שאלה.

כן, אדוני, כבוד הרב,

אני רוצה לשאול שאלה מאוד חשובה, לדעתי,

וזה שיש הרבה דברים,

אחד מהם שקיבלנו, והוא קשה מאוד,

אני רוצה לדעת איך העם הזה יתמודד אתו לפני שהוא יחזור בתשובה שזו ההתבוללות בגויים.

ובכן, לגבי ההתבוללות,

זו בעיה.

אלה שיש להם רקע,

זה יותר קל, אמנם קשה.

אלה שגדלו, לדוגמה, בארצות-הברית כאמריקנים,

ואני מדבר כאלה רחוקים, כמו רפורמים, קונסרבטיבים ואחרים,

או שבכלל לא קרובים לשום מסגרת כלשהי,

קצת יותר קשה, זו תרבות אחרת, מנטליות אחרת,

ומנסים למצוא עצות. לכן אנחנו התחלנו לתרגם את כל הקלטות וידאו, וברוך השם יש לנו כבר שישה תרגומים.

יש לנו בספרדית,

אנגלית, צרפתית, איטלקית, פורטוגזית ורוסית.

בערוץ הזה, ctvj,

יהיה בארבע שפות את כל השידורים.

זאת אומרת,

אנחנו משתדלים ונשתדל עד כמה שאפשר להגיע לכולם.

בארצות-הברית חזרתי עכשיו, לא מזמן,

והולכים לחלק עכשיו 100,000 cd's ו-100,000 וידאו

בקרב הקהילה שם.

הייתי עכשיו במקסיקו,

לפני שהגעתי חילקו 100,000 קלטות טייפ.

כשהגעתי לשם הייתה הרצאה, 2,500 איש,

1,500 הלכו הביתה,

ואני נתקעתי שעה בפקק של עצמי.

אי אפשר היה להגיע. המשטרה עצרה את כל הרחובות.

זה לא יאומן, כי יסופר כמה צמאון וכמה אנשים רוצים לקבל.

למעלה מ-60% היו אנשים חילונים, יהודים.

הייתי בשיקגו,

בפילדלפיה ובבוסטון.

חילונים,

חילונים מגיעים, אנשים שירדו מפה ואחרים מקומיים.

בכל המקומות היה תרגום

סימוליטני גם ברוסית, גם בספרדית וגם באנגלית.

זאת אומרת, יש אפשרויות,

אבל כל זה כהיינוך אפס, כל מה שנעשה כמו ה-CTVJ הזה,

שיכול לחדור לכל בית בכל העולם.

אנחנו עובדים כרגע על תוכנית.

היום ישבנו עם בזק בינלאומי.

אנחנו רוצים עכשיו, בעזרת השם יתברך, להפוך את האינטרנט,

יש לנו אתר שנקרא www.shopan.net, מה שכתוב כאן.

נכנסים היום כ-5,000-6,000 איש ביום.

מ-10 באפריל השנה נכנסו כבר 604,000 איש.

אנחנו משדרים גם בשידור חי. השידור הזה עכשיו עובר בשידור חי באינטרנט,

אומנם עדיין לא בראייה, רק בשמיעה.

מה שאנחנו רוצים לעשות זה שהאינטרנט יהפוך להיות בתוך הבית

גם כן כטלוויזיה דהיינו יראו שידורים שלנו לתוך הבתים,

לאלה שיש אינטרנט.

בדקנו היום אפשרות

שזה יהיה גם כן אינטרנט כזה,

שיהיה

בלי שום אפשרות להסתכל בתחנה אחרת,

שום אתר אחר.

אנחנו יושבים על תוכנית שכל קלטות האודיו שלנו

יהיו בטלפון.

זאת אומרת,

את חייגי מספר בטלפון

ותוכלי לשמוע את הקלטות

בשמיעה בטלפון.

איזה קלטת שתבחרי תשמעי.

אנחנו עובדים על זה שזה יהיה במחיר של שיחה אחת.

זאת אומרת, 24 שעות תשמעי, תשמעי קלטות,

תשימי את זה על טלפון פתוח ותשמעי ברקע בשיחה אחת של חצי שקל.

יפה. אני משתדל או לא משתדל.

כבוד הרב,

יש לי שתי שאלות.

שאלה אחת, איך מתמודדים עם מידת הכעס?

איך מתמודדים עם הכעס?

היה אבא אחד שהיה לו בן,

כעסן מאוד,

אמר לו, בני,

אם אתה רוצה להיפטר מהמידה הרעה הזאת,

תקבל על עצמך מה שאני אומר. בכל פעם שתכעס,

תצא לחצר,

תעשה לך לוח עץ

ותדפוק מסמר.

איך שאתה כועס עוד פעם,

צא החוצה, קח את הפטיש,

תקע עוד מסמר.

והוא עשה ככה.

ביום הראשון דפק 43 מסמרים.

אחר כך ראה שהריצה מיגעת,

החליט להפחית בכעס.

כל יום פחת.

אחרי מספר חודשים לא כעס בכלל.

בא לאבא, אמר לו, אבא, הצלחתי.

אני לא כועס בכלל.

אמר לו, תשמע עכשיו.

כל יום

אתה תלך, שיעבור היום ואתה לא כעסת,

תוציא מסמר אחד.

כל יום.

עברו הרבה הרבה הרבה חודשים,

גמר להוציא את כל המסמרים.

אחד, אחד, אחד, כל יום אחד.

ביום האחרון, אמר לאבא שלו, אבא, הנה,

הצלחתי.

המסמר האחרון.

אמר לו, עכשיו בוא, בני איתי לחצר.

יצאו החוצה.

הוא אומר לו, אתה רואה את הפלטה הזאת של העץ?

אתה תקעת במסמרים כשכעסת.

הוצאת אותם כבר שלא כעסת.

אבל תראה כמה חורים נשארת בעץ.

תדע לך,

כשאתה כועס,

אתה עושה צלקות לאנשים.

את הצלקות האלה קשה יהיה אחר כך לרפא, קשה יהיה לסתום.

אדם צריך לדעת, לכעס יש תוצאות חמורות. לכן כתוב, כל הכועס,

כל מיני גיהינום שולטים בו.

לא גיהינום אחד, כל מיני. למה?

כשהוא כועס, הוא מקלה.

זה גיהינום אחר. הוא מכה, זה גיהינום אחר.

הוא מעליב ופוגע ומצער.

זה גיהינום אחר.

כל דבר שנגרם מהכעס זה עוד גיהינום.

אז שולטים בו כל מיני.

לכן, בשביל לעבוד על זה, יש ספר מומלץ,

קוראים לו הסר כעס מליבך.

ללמוד כל יום כמה קטעים

ולעבוד על זה.

ואפילו אם ביום הראשון יהיו 43 מסמרים,

אחר כך זה ילך ויפחת לאט לאט,

ובעזרת השם, מי שרוצה, מתגבר.

שכר הכעסן,

כעסו.

והתוצאות שליליות.

סוכר,

אפשרות של התקפת לב, שבץ לב,

זה לא טוב, לא בריא.

לא לו ולא לסביבה.

ולא משיגים בכעס כלום.

לכן תמיד אמרו חכמים, בשעה שאתה כועס,

תפסיק.

אל תחליט

ואל תענה.

תפסיק.

כשתרגע, תחשוב עוד פעם על המצב, תראה שהרבה מכל הנפיחות ירדה,

ואז אתה רואה את הדברים כבר בעין אחרת.

כשאתה כועס או הוא כועס,

היצר הרע עליך רוכב, עליך,

והוא רוצה שתבצע את התוכנית שלו.

וזה לא ידוע איפה זה נגמר.

אתה ראית כמה אנשים נהרגו ונרצחו בגלל כעס.

להתרחק מזה.

והפרס,

תולה ארץ על בלימה.

כל כדור הארץ הזה תלוי על בלימה. אדם שבולם את פיו בשעת מריבה.

כן. תזכרו ברוך, כבוד הרב. עוד שאלה אחת קטנה.

אני הייתי בהרצאה הקודמת שלך בתל אביב, באנגל.

גם דיברתי ושאלתי שאלה.

אמרת לי לקבל על עצמי שעתיים יום לימוד.

עשיתי התרת נדרים באותו, זה היה יום רביעי, עשיתי ביום שישי התרת נדרים,

כי לא הצלחתי ללכת לשיעורי תורה.

מכיוון שאני עובד, וכשבאתי הביתה,

אז אני רוצה שאני אשאר איתה אחרי העבודה.

ובעבודה אני משתדל ללמוד עם עצמי כמה שאני יכול בזמן שאין לי עבודה.

אני פותח ספר תהילים, כל ספר שיש לי שם. אמרתי לך, אני עובד במקום שיש בו קדושה. כאילו, החלטתי להצים את עצמי ליד ספרים, ואז בזמן הפנאי אני לומד.

איך אני מביא את עצמי ללמוד,

כאילו, איך אני מסביר לה שזה דבר חשוב ללמוד,

גם בשביל הפרנסה, וגם בשביל שלום בית, וגם לחינוך הילדים,

וגם בכל דרך שהיא, שבלי לימוד תורה אדם לא יכול להגיע לתכלית בעולם הזה. כי אתה כל הזמן מסביר שאם לא הייתה תכלית לבריאה, אז לא הייתה בריאה.

ולכן, התכלית שלנו זה ללמוד תורה ולהשתדל. אז אני רוצה לעשות את שתי הדברים, גם לעבוד וגם ללמוד.

אבל באיזה דרך פשוטה אני יכול להסביר לה שזה הדרך, בלי מריבות, בלי מחלוקות.

כי ברגע שאני הולך ללמוד תורה ואני רב איתה, אני מרגיש שאני לא עושה את הדבר הנכון.

יש קלטת שנקראת חבל על כל רגע,

תן לה לשמוע את זה.

ויש עוד קלטת מעט המחזיק את המרובה על ערך התורה.

ויש עוד קלטת שנקראת שלמה המלך.

ויש עוד עשר קלטות שנקראות מיני סמינר, שאני אתן לך עכשיו מתנה,

תיתן לה,

שהיא תשב לראות, ובעזרת השם היא תשלח אותך לשלוש שעות.

תודה, כבוד הרב. בוא.

עשית אתרת נדרים על הלימוד.

ציצית קיבלת אז, נכון?

אשריך.

ולא הורדת. אשריך.

כך, מוטי, כך.

הינה, תודה.

בהצלחה, כך.

כן,

הינה שאלה לבחורצ'י כזה פה.

רציתי לשמוע האם אתה סבור שדמוקרטיה זה דבר טוב או רע.

דמוקרטיה במצב שלנו זה דבר טוב מאוד,

רק אין דמוקרטיה.

אבל כללי דמוקרטיה זה דבר טוב.

במצב שלנו. יהדות זה יותר טוב.

אתה יודע שיוונים המציאו את הדמוקרטיה.

לא, אני יודע שהיהודים המציאו.

תשמע, אחת הקלטות שלי, שהאמריקאים לקחו את יסודות הדמוקרטיה מאצלנו.

אבל בכל מקרה אתה צריך להבין דבר אחד.

במצב הזה, כדי לאפשר לנו את מה שאנחנו רוצים לעשות,

אם הדמוקרטיה הייתה נותנת את מלואה,

מצבנו היה טוב. אבל לא נותנים לנו מספיק.

והינה, זו הקלטת שחילקנו פה הערב. תראה לך שאין כל כך דמוקרטיה אצלנו בארץ.

אני מסכים שיש פגמים בדמוקרטיה,

אבל רק בזכות הדמוקרטיה אתה מסוגל להופיע בברוקלין ובעוד מקומות. הפוך, שמה זה דמוקרטיה.

אז שאלתי, לא, לאו דווקא על ישראל, שאלתי כללית על דמוקרטיה. אז אמרתי, דמוקרטיה זה טוב לאומות עולם מצוין, פיקס.

אבל יהדות יותר טוב.

אני אגיד לך למה.

הקדוש ברוך הוא, כשברא את עולמו, ברא אותו לתוכנית ולתכלית.

אנחנו ברואים שלו.

והוא יודע מה הכי טוב בשבילנו.

הוא עשה לנו את הידיים, אתה רואה?

אתה רואה איך אני מזיז אותם?

לא שומעים.

לא צריך גריז.

אתה רואה? תסתכל על האצבעות, ראית?

אם הייתי צריך לעשות את זה עם מערכת מנופים ממוחשבת במחשבי על,

זה היה לוקח לי את המין כמה לעשות את זה מדויק ככה.

יש הרבה תחומים של האדם שהוא נחות ממכונות.

נכון שהזרועות שלנו נראות הרבה יותר יפה מאשר כל הצירים הכי משוכללים. אבל למשל, כוח החשיבה או כוח החשבון שלנו.

כוח החשיבה שלנו נופל בהרבה תחומים ממכונות. לא. כוח הריצה שלנו נופל בהרבה ממכונית. לא. כל דבר לחוד, כוח התעופה שלנו הוא אפס. לא.

לא.

הכל למדו מן האדם והבעל חי. עכשיו תקשיב.

האם הרווחנו או הפסדנו?

ממה? מזה שאנחנו פיתחנו את כל מה שפיתחנו.

האם העולם היום

נמצא בסכנות כמו שהיה העולם לפני אלף שנה?

ודאי שכן.

כן, נמצא בסכנות אחרות. אבל הוא נמצא בסכנות. למה? כי פיתחנו.

הפיתוח הוא גם הרסני.

בהחלט. למה?

ככל שאדם מרגיש שיש לו כוח יותר,

הוא לא תמיד משתמש איתו לטובה.

עכשיו שתבין,

היום בגלל שאתה יכול לנוע מהר,

אז גם אין לך זמן.

היום, כשיש לך טלפון ואתה בשנייה יכול לדבר עם מי שאתה רוצה בכל העולם, אין לך זמן להרים טלפון לאימא שבוע.

ואימא שואלת, למה לא צלצלת?

אז אתה אומר לה, אימא, לא היה לי זמן.

מה זה לא היה לי זמן? הטלפון אין לך, הפלאפון עליך.

והביפר ועוד פלאפון.

ואיתורית ואיתורן. ואתה כולך מחובר למכשירים, ואין לך זמן אפילו לחייג.

ואפילו שעשו לך חיוג מקוצר, גם אין לך זמן.

למה?

כי אתה עסוק עם המכונית ועם המטוס ועם זה ועם זה ועם המכונות והמכונה,

ואתה כל הזמן מתוכנת במחשב הזה,

ואתה לא יודע מה בא להתחיל.

מה נתחיל?

זה נובע מכך שגם הצרכים שלנו עלו באותו יחס שהאפשרויות שלנו נותנות. זה החורבן. זה החורבן. הרי פעם לא היית מעז לחשוב להופיע יום אחד בברוקלין

ולמחרת בהרצליה. נכון. היום אתה מסוגל לעשות את זה. אז אני אגיד לך למה היום המציאו את זה.

בגלל שהחורבן גם נהיה מהר.

כי בשביל להחריב את העולם היום יש רדיו,

יש טמפלוויזיה.

אז בשנייה... גם אפשר לבנות את העולם באמצעות רדיו וטלוויזיה. לכן אני עושה CTVJ. נכון, השאלה היא... זאת אומרת,

באותם מכשירים שקלקלו אני משתדל.

עכשיו,

כשעם מטוס מעבירים את המידע הלא נכון לברוקלין,

אז אני יוצא בעקבותיהם עם המטוס הבא ומביא את היהדות בחזרה.

הם חוזרים למקסיקו, אז אני חוזר גם כן לשם. וככה זה הולך. אנחנו רודפים מטוס אחרי מטוס

לתקן את מה שקלקלו בגלל המהירות. רגע.

אבל פעם לקלקל היה קשה. היית צריך להיות על חמור שלושה חודשים

עד שתלך לקלקל אותו. אז היית אומר, אתה יודע מה, שיישאר דתי.

עזוב אותי, בחיית דינא, שלושה.

טומי לפיד היה נוסע על חמור לקלקל מישהו, בחיית דינא.

אבל אתה צריך להבין,

יש שבח

ויש הפסד.

השבח מול ההפסד

הוא שההפסד יותר גדול מהשבח.

נכון, בשביל עולם נאור, מתקדם, לתרבות,

שהיא כלומניקית בעצם, שום ערכים כמעט,

חוץ מחופש ונהנתנות ומתירנות

וכל המילים היפות, לעשות את כל מה שרק עולה במוחו של האדם.

כן, אבל זו לא המסגרת שהקדוש ברוך הוא רצה אותו. כי אם החיים באמת היו מסתיימים בתום ה-70-80 שנה,

אז באמת המערב צודק.

תהנה, תאכל, תשתה, תנצל, תעשה מה שאתה יכול.

כל מה שאתה יכול.

בסוף אתה תהיה עפר, יאכלו אותך תולעים.

תעשה.

זה אם העולם מסתיים ביום האחרון.

אבל אם לא,

אז זה בדיוק ההטעיה של היצר הרע.

היצר הרע רוצה שתפסיד את העולם, את הזמן,

ובמקום לחסוך לעולם האמיתי שאליו אתה חוזר,

שזו הנשמה רוחנית שאינה מתה, לא הגוף,

אז אתה מפסיד עולם.

יש רק בעיה קטנה, צריך להאמין בזה.

לא, צריך להוכיח.

לא להאמין.

להוכיח, אני מבקש.

אם יש הוכחה,

אז גם לא, אז אין לך בחירה חופשית.

הפוך.

אם יש הוכחה, אתה יכול לבחור בה או לומר לא לאותה הוכחה. אז אתה שותה.

נכון.

זה מה שקורה עם העולם, שותים.

זאת אומרת, 99% מאוכלוסי העולם שותים, או אפילו 99% מהיהודים שותים,

לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.

66% מהאמריקאים, לדוגמה,

מאמינים בלוקים ובגיהינום וגן עדן, לפי סקר שלהם.

כי הם שותים, לדעתי.

הבנתי.

והם חושבים עליך בדיוק אותו דבר.

אבל בשביל לאזן ביניכם,

אני אתן לך עשר קלטות וידאו, תצפה,

ואם לא תשתכנע אחריהם, אני אהיה השותה.

איך אני?

אני לא אומר שאתה שותה, חס ושלום. אני אומר, אני אומר. אני רק אומר שהאפשרות שלך היא אחת מיני רבות.

מילי כמה אפשרויות. לא, האפשרות שלי היא אחת ואין יותר.

למה?

משום שאם אני מחזיק באמת,

הכול שקר,

ואמת יש רק אחת.

לכן אין אחת מיני רבות. אם יש רבות,

רק אחת יכולה להיות אמת וכל השאר שקר.

זה לא הכרחי.

למה? שיש אמת אחת. לא.

תיתכן גם יותר מאמת אחת. שהיא גם אמת?

שהיא גם אמת. והיא סותרת השנייה? לא בהכרח. ייתכן שיש יותר, אז שתיהן אומרות אותו דבר או הפוך?

לא אותו דבר ולא הפוך, אלא מקביל.

מקביל.

תן לי דוגמה.

כמו למשל, מתמטיקה, זה מדויק.

2 עוד 2 זה 4 וגם 8. מקביל, 4 ו-8 מקביל.

אני לא מדבר על אמיתות כגון האמת של המתמטיקה. אני מדבר על כזאת.

על כזאת.

המתמטיקה לא אמיתית.

המתמטיקה היא המצאה אנושית. רגע, אבל היא לא אמיתית. בתור שכזו, היא לא בהכרח אמיתית. היא בכלל לא אמיתית.

כשאני אומר שני תפוזים ועוד שני תפוזים שווה ארבע, זה שקר.

כי שני התפוזים הם לא בדיוק כמו שני התפוזים השניים, אז הם לא ארבע.

כן, אבל אנחנו,

כשאנחנו אומרים כלפי הגופים,

הגוף הזה שנקרא תפוז ועוד גוף תפוז ועוד שני תפוזים זה ארבעה גופי תפוזים אבל זה לא ארבעה.

בטהור זה לא ארבעה כי יש תפוז גדול, תפוז קטן,

תפוז בינוני וגדול. אני מסכים, אבל איך הטהור... ואומרים שתיים ועוד שתיים זה לא ארבעה.

גם במשקל, אם נשקול אותם, הם לא היו אותו דבר. אז איך אתה אומר, אבל כשאנחנו מתייחסים להנחה הזו... ברעיון של תפוז יש ארבעה רעיונות.

ואני אומר לך שהאמת שלי יותר אמיתית מכל אמת שאתה מכיר בעולם.

זאת אומרת שיש עוד אמיתות, לדעתך. לא, אחת בלבד.

אתה אמרת שהיא יותר אמיתית מכל אמת.

זאת אומרת שיש עוד אמת. לא הבנתי. אמת במירכאות תמשיך, כי אמרתי שיש רק אחת קודם. אה, זאת אומרת שיש אחד. אמרתי כבר שיש שם. בסדר. לדעתי יש יותר מאמת. מותר לך, לדעתך, אחרי עשר קלטות נראה מי השוטה.

אוקיי, ניפגש. לא בהכרח שאחד מאתנו שותה. מוכרח. אני אומר לך, מוכרח. אם זה לא אתה, זה אני.

טוב, אני,

תן לו, קודם כול.

מכל מקום, תודה על התשובות.

תודה. רגע, אני רוצה להגיד לך עוד משהו.

אני רוצה רק שתדע,

רק שתדע, מה שמך?

עופר פרידמן.

עופר.

אני לוקח עכשיו שני מצבים.

שני מצבים, שים לב.

אני אומר,

פה, בעולם הזה, נגיד, אי אפשר לברר את האמת.

יש כמה אמיתות, כל אחד סובר, שלום,

בינתיים אתה תחיה מה שאתה רוצה, אני מה שאני רוצה.

אבל יש רק שתי אפשרויות.

או שיש עולם הבא,

או שאין עולם הבא.

זאת אומרת, התורה אומרת שהעולם הזה פרוזדור, העולם הבא זה הטרקלין. לא התורה, אלא אולי התורה שבעל פה.

לא, לא. תורתנו הקדושה. היום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

עכשיו, אנחנו קיבלנו מהתורה הקדושה

שיש חיים לאחר המוות.

עכשיו, אנחנו רוצים לדעת דבר אחד. זה התורה אומרת. בא בן אדם, אומר, לא, לא מאמין, לא מאמין, לא זה, לא זה, לא, לא, לא, לא, לא. יש רק העולם הזה. מה שאני רואה, אני מאמין. כולם מתים, קוברים, מתפוררים, שלום, לא נשאר כלום. בסדר.

מותר לו לחשוב כך, מותר לי לחשוב כך.

נגמר. אבל רגע, אחרי זה תתברר האמת לשניהם.

או שיש או שאין.

לא לגוף, לנשמה.

אם יש.

אם אין, היא לא תתברר.

נכון.

עכשיו, רגע, תקשיב.

פה דבר חשוב.

בוא נציג, לצורך העניין, אותי ואותך.

אתה מסכים?

אתה, נגיד, מחזיק בתזה שאין כלום,

ואני מחזיק שיש.

אני אומר שיש שכר ועונש, גן עדן וגיהינום, ואתה אומר, אין.

אין כלום. מתים, לא מרגישים, לא יודעים כלום.

אני אומר, אוקיי,

אתה טוען על 100% שזו האמת?

ואני טוען 100% שזו האמת.

אי אפשר ששנינו צודקים.

רק אחד מאיתנו.

או שאתה או שאני.

אני עכשיו בודק

איך כדאי לחיות

בתור אדם מהצד.

האם כדאי כרגע לחיות עד המיטה כמוך,

או האם כדאי לחיות כמוני בתור שומר מצוות,

כהכנה לקבלת השכר בעולם הבא.

אז אני בוחן את הדברים כך, ותגיד לי אם אני טוען.

האמת היא רק אחת.

ב-100%.

או שיש עולם הבא או שאין.

כרגע, הסיכויים שלנו שווים.

אין לנו בירור, נאמר.

אחרי שתראית הכרתות תראה שיש, אבל

נגיד שאין בירור.

אין בירור.

אז עכשיו נשאל את השאלה.

אתה ב-50% שלך, בסיכוי שלך, טוען שאין כלום,

ואני ב-50% שלי טוען שיש.

אם נבדוק את 50% הסיכוי שלך, מה יתברר?

שבאמת לאחר שקרה מה שקרה ונפטרת מן העולם,

לא קרה כלום.

אתה לא מרגיש, אתה לא יודע, אתה עפר.

אם זה קרה לך,

לפי ה-50% שלך, גם לי זה יקרה.

כשאני אגיע לאותו מהלך, גם אני לא ארגיש כלום, לא אדע על כלום ולא יודע שדיברנו אפילו.

נגמר.

בדקנו את ה-50% שלך,

שנינו הלכנו לאבדון, אין כלום.

זה ה-50% שלך, יש 50% שלי.

אם ב-50% שלי אני צודק,

לאן אני הולך?

אני הולך לגן עדן.

עבדתי על זה, אתה רואה, כל הערב אני יושב פה, מדבר.

אם ב-50% שלי אני צודק,

כשאתה תיפטר מן העולם, לאן אתה תלך?

לגיהנון?

רגע, רגע, מה אתם שמחים? מה אתם שמחים?

הוא יגיע לגן עדן, אל תדאגו.

רגע, עכשיו,

אם אני עושה מאזן סופי, סופי,

אם ב-50% שלך אתה צודק, אתה הולך לאבדון.

אם ב-50% שלי אני צודק, אתה הולך לגיהנון.

אתה בכל מקרה הלך עליך.

אני היחידי שיש לי סיכוי 50% שיהיה בגן העדן.

זאת אומרת... רק שאני טוען שהסיכויים הם לא 50%,

אני טוען שהסיכוי שלך שואף לאפס.

לא, אתה לא יכול להגיד את זה.

אתה יודע למה?

כי אנחנו רק שניים, והאפשרויות שניים.

או שיש או שאין.

וזה 50-50. אבל אתה מפסיד את ה... בדרך אתה מפסיד את העולם הזה. או, התחלת לדבר. אז קודם כל מה שאמרתי, אני צודק.

רק אתה אומר, אבל בינתיים אתה מפסיד 70 שנה.

לא, אני טוען, אתה אומר, אתה אומר, אתה אומר, ואני אומר.

אבל אתה מציג את זה כדעות שקולות.

ודאי. ואני לא חושב, זה שכל אחד אומר משהו, הדעות אינן שקולות. שקולות, שקולות.

אתה יודע למה? אני לא חושב שאני 50%. אני לא חושב שבהכרח הדעה שלי היא כמוך. אני לא אמרתי שאתה 50%. אני לא אמרתי שאתה 50%. אני אמרתי שאתה 100% בטוח שאתה צודק. לא 50%. 100%. אני אמרתי שאני 100% בטוח שאני צודק.

גם אני לא מבטל לך על אחוז. אני לא בטוח שאתה 100% בטוח.

אז מה אתה חושב שאני, אני חושב שגם לך יש ספקות. לא, אין לי שום ספק, כבר טוב.

25 שנה, יום-יום אני רץ להודיע לכולם, אין לי ספק.

תיזכר בכמה רגעים ו-20 שנה אחרי המחשמות של החיים. לא היה ולא נברא.

לא רק זה,

אני מערב לערב...

נהיה יותר בטוח בעצמך. לא נהיה יותר בטוח,

מחזק את האחרים שהיה להם ספק.

טוב, לחזק אחרים זה יותר קל תמיד, על עצמך זה יותר קשה לעבוד. לא, לא, לא, לא. אתה יודע מה אמרו לנו חכמים?

כתוב

דברים היוצאים מן הלב

נכנסים ללב. זאת אומרת,

לא, אי אפשר למכור פה, זה לא... אגב, אני הפוך. אני ב-20 השנה הראשונות שלי הייתי מה שאתה עכשיו. הבנתי. והרחוב עזר לך להיות מה שאתה עכשיו. לא, הרחוב, הראש.

הראש, הבנתי.

הרחוב שנתקל... הראש שלי, לא ראש של מישהו. הראש שנתקל ברחוב,

כן.

בסטיקרים של יוון. לאו דווקא ברחוב,

אבל לאו דווקא בסטיקרים. אתה לא מהסס להשתמש בכל הטכנולוגיה ששיחה. בוודאי שלא.

תראה, תראה כמה טכנולוגיה, הכול תולדות תוצרת של תרבות יוון. נכון.

אתם בלוויזיה שאתה קורא לה, והכול,

זה הכול תוצרת של תרבות יוון. נכון.

נו, אז מה יש? אתה מודע לזה שאתה משתמש בתרבות יוון. נכון, אז מה יש? גם צורת הדיון שלך וצורת הוויכוח שלך היא צורה של ויכוח של תרבות יוון. נכון. של פתוס ואתוס. לא, לא, לא, של תרבות יוון.

כן, הכול, בסדר. מה זה?

אוקיי. דמוסטנס.

נכון.

כן.

ובכן,

אני רוצה שתבין דבר אחד.

הסיכויים שלנו, כמו שבדקנו, הם שווים.

אתה ב-100% ואני ב-100%.

לכן שתי האפשרויות האלה נחלקות לצורך העניין כרגע כאן,

שוות, והסיכוי שלי הוא היחידי, ולך אין סיכוי.

עכשיו, לגבי המשך, לא לגבי העולם הזה.

עכשיו, אתה בא וטוען,

אבל אני נהנה עכשיו, ואתה לא נהנה.

קודם כול, זה שקר מצוי שאומרים בני אדם שהדתיים לא נהנים. דתיים נהנים יותר מהחילונים.

חילונים כל כך לא נהנים,

שכל יום הם מחפשים מקום בילוי חדש.

עם הנקודה הזאת אני מסכים איתך. אוה. אז עכשיו,

אנחנו, מספיק לנו בילוי אחד. אני, לדוגמה,

תן לי

סטנדר מקרש,

גמרא עליו, ואני מתננת כל היום. מבסוט.

מהגן.

נהדנין.

אני בטוח, הנאה זה עניין של הגדרה, מה שאתה מגדיר לעצמך כהנאה. נכון. אתה הולך עם סטנדר ואחד נזיר בודהיסט,

נכון, נכון, נכון. גם הוא נהנה שהוא נהנה. נכון, נכון, נכון, נכון, ואני מסכים איתו.

אבל מה ברור?

שאני לא מפסיד כלום.

אני נהנה ברמת הציפיות שלי,

והוא ברמת הציפיות שלו, ואני לא מתווכח איתו אפילו.

יופי לא.

יופי לא. גם לי יופי.

אבל אנחנו אחרי היופי עוברים את ה-70 שנה,

וחברה קדישא לוקחת אותנו עם ה-GMC.

ואז מגיעים לשם.

השאלה אם אני דופק לך ואומר לך,

פרידמן,

מה עניין לי?

אבל הרי אתה יודע יפה,

אתה יודע יפה ששנינו מגיעים בדיוק לאותו מקום. נכון, בדיוק לאותו מקום. בדיוק לאותו מקום. את שנינו תאכל רימה ותולע. בדיוק אותו דבר. אבל את מה? את הגופה בלבד.

ונפש אין דבר כזה.

זה אתה תראה בקלטות.

אבל אני אשאל אותך לפני כן שאלה רק.

לסיום, ככה,

שתרגיש נוח.

האם אתה רואה אותי כרגע בנשמה או בעיניים?

שאלה מורכבת מדי. אני לא יכול לבוא לדבר על הדבר. וואי וואי וואי, אין נשמה, זה פשוט, נשאר רק את העיניים.

לא, לא, בסדר. השאלה היא מורכבת כי

יש משהו באדם גם רוחני.

אני מאמין, רגע, רגע, רגע, רגע. בוא, בוא, רחאני? שמעתי רוחה. אל תתפוס מתוך המשפט רק מה שאתה אומר. טוב, אני משחרר. משחרר. בלי, בבקשה. אני אקור את המשפט.

יש באדם משהו,

גם משהו מעבר לדבר החומרי שאתה כרגע רואה? יש חשיבה.

הרי שנינו מדברים מתוך המוח שלנו, אבל מתוך איזה חשיבה מסוימת? לא מתוך המוח.

יש באדם גם משהו שאי אפשר לפרוס אותו לפרוסות אם חוזכים בידיים. בדיוק, חומר הוא חומר ומוח זה גם חומר.

רק שהוא קלה עם הגוף, לפי דעתי. או, דעתי.

מותר לך להמשיך

לטעת דעות בעצמך עד בלי סוף.

אבל אתה צריך להבין,

אתה מבין לבד שחוץ ממוח יש פה משהו נוסף. נכון.

אני קורא לו נשמה,

אתה תקרא לו מה שאתה רוצה, או אל תקרא לו אפילו.

תקרא לזה אנרגיות, זה מודרני היום. אנרגיות.

אתה מבין? אנרגיות חיוביות.

אבל אתה צריך להבין, מעבר לאדם

יש פה דבר שהוא לא ממין החומר שבנוי האדם.

זה אחד.

שתיים.

גם לחתול יש דבר כזה, לדעתי. לא.

לחתול יש דבר שהוא מתחת לזה,

שקוראים לו נפש, נכון? וזה משותף גם לאדם, נכון?

בצד הזה אנחנו ובעלי החיים שווים.

יש דרגות בבריאה.

יש דומם,

יש מעליו דרגה יותר גבוהה, צומח,

מעליו יש חי. את זה קבע אריסטוש היווני.

את החלוקה הזאת, היא לא נמצאת בשום תורה,

בשום תורתנו הקדושה. אין אריסטו קבע. לא, בתורתנו הקדושה אתה תקרא את הקבלה,

ואז תלמד שלא רק יש דרגות

בזה אלא יש גם, אתה שומע,

דרגות רוחניות שהן נקראות נרנחי.

נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה שאריסטו לא מכיר.

דבר נוסף,

יש עולמות אביע.

אצילות, בריאה, יצירה, עשייה שאריסטו לא מגיע.

זאת אומרת,

התשתית לתורה שלנו זה מה שאריסטו לא הצליח להשיג במוחו.

אבל אתה צריך להבין, אריסטו היה באמת חכם, פילוסוף חשוב,

הגיע קרוב מאוד לאמת, אבל פיקשש.

במידות שלו הוא היה סתם כמו כל בן אדם מן השוק.

בשעה שהוא אכל וראו אותו בעל תאווה וזוללן, אמרו זה.

אמר, עכשיו אני לא אריסטו.

כשאוכלים,

זה הבעל חי אוכל.

גומרים את הארוחה, חוזרים התמיניות אריסטו.

זה ההבדל. אצל גדולי ישראל אין דבר כזה.

הוא גדול בישראל בכל מצב, גם כשהוא ישן.

זה התורה המחנכת.

אבל אתה תלמד, בעזרת השם.

מותר ללמוד, טוב ללמוד, וכשמגיעים למסקנות, משתפרים.

אתה יודע למה קוראים לנו שופר?

כל מי שמצטרף פשוט משתפר.

תודה רבה.

נהיה בריאות.

כן.

מאחור. מאחור.

היהדות זה בעצם עם נבחר, נכון?

אז למה נוצרים, למשל,

שחיים בשווייץ,

אין להם פיגועים, אין להם דברים רעים כמעט.

יש להם מצב כלכלי טוב,

הרבה מהם חיים נפלא, לנו יש

הרבה הרוגים, 20,000 חיילים הרוגים, ועוד מלא בפיגועים,

במלחמות.

זה היום המון שנים.

ואנחנו יהודים. אז למה אנחנו סופגים את כל זה?

למה אנחנו צריכים לספוג?

אולי בעצם לא כדאי להיות יהודי. למה לא נולדתי

שווייצרי ולא הייתי צריך לסבול את כל זה?

שאלה יפה.

אני אסביר לך. אני אגיד לך בצורה עיתולית קודם, ואחר כך אני אגיע לנקודה.

אתה יודע, גם חתולים חיים על הכיפאק.

אין אצלם אבטלה, לא מעניין אותם, הם העלו את הריבית, לא העלו את הריבית.

כל הפחים פתוחים, הם אוכלים בחינם,

לא עומדים בתור, אין להם בגדים, לא מעילים בחורף, לא מטריות,

לא מגפיים.

אמנם בסיפורים שלנו בבית הספר החילוני היה חתול במגפיים,

אבל בכל אופן,

חתול חי על הכיפאק. אפילו מייקל ג'קסון יש לו חתול, שהוא משלם לווטרינר 2 מיליון דולר

בשביל לשמור עליו, והוא הוריש לו 8 מיליון דולר.

אתה מבין?

לא יהיה לו מה לאכול אחרי שהוא ילך, אתה מבין? מה הוא יאכל?

אבל האם אתה מוכן להיות חתול?

הם לא חיים בזבל כמו שחתול חי. לא, חס ושלום,

הם רק אוכלים בזבל.

מה? הם רק אוכלים בזבל. הם לא אוכלים בזבל, הרבה מהם.

איפה הם אוכלים? בבית.

כי יש הרבה אנשים שנועדו לשרת את החתולים, נכון?

אבל אתה צריך להבין דבר אחד,

לא כל מי שנהנה צריך להתדמות לו.

עכשיו, אני משווה בין השוויצרים לבין החתולים,

אבל אתה צריך להבין דבר אחד,

לא כל מה שטוב אצל השני צריך להיות גם אצלך.

אנחנו באמת עם נבחר.

נבחרנו על ידי הקדוש ברוך הוא מכל האומות שסירבו לקבל את התורה.

הסכמנו לקבל, נבחרנו.

אבל יש לנו מערכת

חוקים ומשפטים בשונה מכל אומות העולם.

לדוגמה,

המלכה אליזבת,

כללי ההתנהגות שלה שונים מסתם אישה ברחוב, נכון?

היא מוגבלת יותר,

היא שמרנית יותר,

היא צריכה להתנהג בדפוסי התנהגות שונים מאיתנו.

למה היא מלכה? אחר במאית היא מלכה.

אז כל תכסיסי המלוכה שבית המלוכה משתמש והיא,

זה משום כבוד המלכות.

זה הגבלות אבל, זה הגבלות.

היא לא יכולה לאכול חומוס בחנות.

המלכה עצרה את הכרכרה, אמרה רק רגע, מנה חומוס.

והיא תיקח ותאכל ככה, תמיד, ותנגב.

זה מלכה?

זה פיתה.

זאת אומרת, היא מוגבלת.

אבל איך כל הפוליטיקאים שלנו אומרים?

יורדים משכונת התקווה לנגב חומוס.

הולכים לבדואים, מנגבים חומוס. ואתה רואה אותם איך הם אוכלים,

עם הטילל והכול, ואיך זה?

אתה מבין, פוליטיקאים, אתה זוכר את ברק על הבמה? טראח, מכניס, או, פה, פה.

זה ראש ממשלה זה?

אסור לו לאכול, מה? מותר, אבל כתוב, כל האוכל בשוק פסול לעדות.

כל האוכל בשוק זה אכילת הכלב.

מה זאת אומרת? כלבים אוכלים בשוק.

בשוק, כלבים, רואים, נשאר האוכל, אוכלים.

בן אדם אוכל רק במקום צנוע, בדרך ארץ,

אחרי נטילת ידיים,

הגבהת הידיים,

ברכה על נטילת ידיים,

עשר אצבעות על הפיתה, נגיד.

ברך ברכה, מוציא לחם מן הארץ,

אוכל בדרך ארץ,

בלו, בלו, בלו, ככה, דרך ארץ.

אם יש אנשים, מוכר ככה, חותך לאט-לאט, אתה מבין?

לא מפה נוזל, ומפה ומפה, אתה מבין, דרך ארץ.

גומר לאכול, אומר דברי תורה על השולחן,

אחרי דברי תורה שוטף את ידיו,

חוזר בחזרה,

מברך לאלוקיו על המזון שנתן לו.

יש אפילו נוצרים שעושים זאת.

יש אפילו מוסלמים שעושים זאת.

יודעים שיש דרך,

אבל לא חוטפים ואוכלים בכל מקום, זה לא דרך ארץ.

זה צריך להבין.

אז לכן,

אדם צריך להבין, התורה מחנכת אותנו לדרך ארץ.

אבל אם אנחנו לא מתנהגים כפי שהתורה אומרת,

ואנחנו עוברים על המצוות,

אז אנחנו סובלים.

אותו דבר כמו שאתה אומר, אני יכול לומר כך.

תשמע, יש אנשים בג'ונגל,

אין להם חוקים.

תראזן, לא יהיו לו חוקים.

הוא עובר מעץ לעץ, מבסוט עם הצ'יטות וזה, ועל הכיפאק.

אבל אם הוא נכנס לעיר, הוא צריך לעמוד באדום.

למה? יש רמזור. אדום לא מקבל רפורט. הוא אומר, אבל אני תראזן.

אומרים לו, אין.

בעיר אתה צריך להיות כמו כולם.

אתה בג'ונגל, תחיה ככה.

אנחנו, יש לנו מסגרת חוקים.

החוקים שלנו שונים משל אחרים.

יותר מצמצמים אותנו יותר למטרות

שהקדוש ברוך הוא רצה מאיתנו.

כשאנחנו הולכים בהם,

אנחנו המעולים והנבחרים וזוכים לכל המיטב שיש בעולם.

כשאנחנו סורחים מן הדרך,

אז אנחנו מקבלים את הרמזים של הקדוש ברוך הוא, בהתחלה קלים, אחר כך יותר קשים, וכן הלאה,

עד שמקבלים מכות קשות, כי אנחנו לא שומעים ולא מקשיבים.

כך דוגמת הצבא.

אתה בא במסגרת

אזרחית

מגיע לצבא,

יום ראשון רואים אותך עם תסרוקת כזאת

גז.

לא צריך להגיע לאמנון, נצחק לארצה. לפחות אני אלך לצבא.

כן? למה לא? תלך לצבא. לא. לפחות אני אלך לצבא. גם אני אלך לצבא.

כבר הלכתי לצבא. וואלה.

אתה עוד לא הולך. אם עכשיו היית בגיל 18, היית הולך לצבא?

לא היו מקבלים אותי.

כי היית לומד תורה.

נכון.

לא רק שהייתי לומד תורה.

אתה יודע למה שחררו אותי מהצבא?

אמרו, אתה משפיע על כולם, לך הביתה.

אמרתי להם, אני 24 שעות אשרת בהתנדבות,

כולם היו עפאות וזקן, ליהום אבסוטים בשביל המולדת.

אמרו, לא, לא, אתה משוחרר.

קיבלתי סעיף אי-חיוניות בצהר.

זה סעיף מיוחד לעם לא ניצחק.

קרבי, הפיתה.

למה?

משפיע, זה אסור.

אבל אני רוצה שתבין, תגיע לצבא,

אתה רגיל ללכת בלי נעליים או עם נעליים חצאיות.

פתאום יגידו לך, נעליים גבוהות, הרבה שרוכים, עד שאתה גומר, סחרחורת אתה מקבל.

כובע אוסטרלי ישימו לך. מה זה באמת,

ההשפיץ הזה על הכובע? זה אנטנה, אני משודר.

אה, זה כדי לקלוט את הערוץ החדש שלך? לא.

כל השידורים לאינטרנט עוברים מפה.

כן.

הסידורים של שופר קוריל עובדים. בדיוק, הנה, שופר נט. אתה רואה את זה? אה, נט, סליחה. זה כנגד ה-W.

עכשיו אתה תתלבש מגדי דגמח, ילבישו אותך בכל הצבעים,

יגידו לך, תשכב, תזחר, ואתה תגיד להם, רבותיי, מה קרה לכם?

תגידו מה אתם רוצים, אני אעשה, מה זה לשכב? מה אתה דורך עליי?

מה פתאום אני צריך להיות פה, פה, שם?

אומרים לך, אדוני, זה חוקים של צבא.

צבא, ולא רק זה.

החוקים האלה הם כדי להגן על המדינה. מאה אחוז. ואנחנו, החוקים שלנו, להגן על העולם.

אם לא בריתי יומם ולילה,

חוקות שמיים בארץ לא ספתי. מי הגן עליכם עד עכשיו?

חיילים. אנחנו, אנחנו, אנחנו, אנחנו, אנחנו. חיילים. כמה זמן הצבא קיים?

התחלת טוב. חמישים שנה בערך. חמישים שנה.

חמישים שנה.

וכמה העם היהודי קיים?

3,300 שנה. יפה. אז מי החזיק את מי?

בני ישראל.

אתה מבין למה יש אנטנה?

אבל עכשיו צה״ל מחזיק אותנו.

בקיצור, מתוק,

מתי אתה הולך לצבא?

עוד שנתיים.

שנתיים.

בעזרת השם, בוא, אתה רוצה שאני ארגיל אותך לשכפץ?

אבל אם אני לא אלך לצבא,

ועוד הרבה כמוני לא ילכו לצבא,

אז לא יהיה מי שיגן עלינו.

בוא, אני אסביר לך מה טוב.

צריך שיהיה צבא, בסדר?

מבסוט עכשיו?

אוקיי. צריך שיהיה צבא.

אין עם בעולם כמעט שאין לו צבא, נכון?

נכון. נכון.

אבל יש הרבה עמים עם צבא שהיו כל הזמן ולא נשארו.

והעם שלנו,

עד לפני שהיה לו צבא, נשאר 3,300 שנה.

כן. וכמה חוגים היו עד אז, אתה יודע? אני אגיד לך, כמה שהיו, בסוף אנחנו נשארנו. ואלה שהיו הרבה, לא נשארו בכלל. גם ניצחנו יפה מאוד והכול, אבל תראה כמה חיילים נראו. בזכות מי ראשי הישיבות שעמדו בראשם?

כל הכבוד. מתתיהו היה כהן גדול,

יהושע בן נון, היה ראש ישיבה.

משה רבנו, צדיק גדול.

לא נורא.

דוד המלך ניצח את כל העולם,

חזקיה המלך ניצח את סנחרים,

וכן על זה הדרך עד שתירדם.

אפשר לדבר?

בטח, כל הזמן.

אני רואה שזה התעייף, זה קו.

טוב, אתה שומע? אתה שומע?

אתה שומע?

אני חילוני ונהנה בחיים שלי,

ואני יודע איך זה לקיים את המצוות והדת.

בקיצור, אני לא נהנה לעשות את זה.

אני פשוט, כאילו, סובל מלעשות את הדברים האלה. איזה דברים? חילוניים או אחרים? סובל לשמור שבת,

סובל לעשות את המצוות

ונהנה בחיים שלי בתור חילוני.

אז למה, יאנו שאני מת,

אלוהים

שם אותי בגיהנום, בגלל שנהניתי בחיים שלי

ולא סבלתי?

הבנתי. שאלה יפה.

אני סובל כשאין לי כסף.

אני נכנס לבנק,

שם לה פתק ואומר את כל הקופה, אם לא,

אני גובר עלייך.

אני יוצא החוצה, תופסים אותי, אומרים בוא לכלא. אני אומר, רק רגע, למה אתם? עד שאני נהנה.

אתם מכניסים אותי לכלא?

למה, למה שאני סובל? אתם לא מבינים אותי.

אבל להיות חילוני זה לא לעבור על החוק, יענו.

חילוני זה באמת לא עובר על החוק של החילונים,

אבל עובר על החוק של הקדוש ברוך הוא.

למי אתה חייב קודם? אני מאמין בו. או, יפה מאוד.

אז גם שהוא ייתן לך עונש, תגיד, אני לא מאמין בך.

לא, אבל...

יש אחד נכנס לכלא, יש אחד נכנס לכלא,

הכניסו אותו 25 שנה,

הוא אמר להם, לא מאמין בכם.

לא מאמין.

עבר עוד יום, שאלו אותו, מה קורה? לא מאמין.

אתם יכולים להשאיר אותי מצידי כל החיים, אני לא מאמין בכם.

אבל הוא בכלא,

שלא יאמין, שלא יאמין. אבל למה, למה הוא ישים אותי בגיהנום? הוא לא ישים אותך, אתה לא מאמין, הוא לא קיים בכלל. אתה רק תהיה בכלא, תגיד לו מה... לא, אבל נניח נניח שהוא קיים.

נניח שהוא קיים? אה, נניח שהוא קיים?

וואי, אם אתה מניח שהוא קיים אתה תסבול מאוד.

מאוד תסבול.

למה הוא שם אותי בגיהנום? לא, הוא, אתה שם אותך. אני נהניתי בחיים שלי ואני סבלתי.

נכון. נכון. והוא שם אותי בגיהנום. נכון.

אתה צודק, שאלה יפה.

אחד, אתה שומע, הוא יושב לבד בבית

והוא מרגיש שהוא סובל. אתה שומע?

אחד יושב בבית לבד והוא מרגיש שהוא סובל.

אז הוא נכנס לשכנים,

יושב אצלם ואומר, תשמעו,

אני עכשיו, לא יעלה אף אחד בבית, אני משעמם אותי, אני בא אליכם.

אומרים, אדוני, אני סובל, מה אתם רוצים שאני אסבול?

תן לאדון, בחייאת דין, לכם יש בית, יש לכם מקום, אני אשב איתכם קצת.

אפשר לעשות כזה דבר?

מה זה, יש כללים וזה?

הופה!

אני יכול לדבר, אני יכול לדבר. איזה פוזה!

תעשה אקסטריט. לא, לא, לא לך, לא לך.

לחילונים, לחילונים, תקשיבו טוב-טוב. אני הולך להגיד את זה פה בפני כולם.

אני הייתי חשפן בצ'יפל דיינס,

שעה! רגע, רגע.

הייתי חשפן מספר אחת בארץ.

החזירו אותי בתשובה, שם, אף אחד, לא קיבלתי, אף אחד לא בא אלי, אמר לי, קח עליך שבת, פלין, אף אחד.

אל תתחכמו אתו.

בורא עולם הראה לי סימן אחד לאלף, אני לא יודע באיזה זכות,

אני לא יודע איך תשמעו, אם אני אגיד את זה פה,

ככה, לפני כולם, יגידו, הוא חולה נפש,

הוא משוגע, הוא לקח אקסטה, הוא לקח סמים. לא, זה אמת.

אני נוסע עם האוטו ב-04 לפנות בוקר,

הופעה שנייה שלי בערב. אני בא, מסיים,

אני שומע באוטו צרחות. אין באוטו אף אחד.

אני רואה את עצמי יוצא מהגוף שלי.

אין אף אחד סביבי.

לא מסטו, לא אקסטה, לא שיכר, לא עייף, כלום. אורגנל, אמיתי.

אני רואה את עצמי חוזר לגוף, אני שומע צרחות.

עוד שנייה, הנשמה שלי יוצאת לגיהנום.

אמרתי, שמע ישראל, הכול נעלם, זה הכול אמת.

אל תתחכמו איתו, זה בורא עולם.

אבל אם לא האמנת, למה לא אמרת?

אני לא האמנתי, אני הייתי כופר מספר אחד. אני עשיתי בצ'יפנדנס, מחופש לרב.

באתי לחתן זוג,

זוג בחתונה, איך שאני בא לחתן אותם, אני עושה הופעה.

הייתי כופר מספר אחד, וזה אמת, אל תתחכמו איתו.

אבל למה אמרתי, שמע ישראל? שמע ישראל, כי זה אמת.

עובדה שעכשיו אני חי.

ראיתי את עצמי יוצא מהגוף, והנה, מפה ליד כולה, אני מביא לכם הוכחה מדעית

שיש בורא עולם.

תודה רבה.

יש לנו ציצית, בעזרת השם יברח. בבקשה.

אדוני היושב-ראש

אחת, שתיים, שומעים?

ברוך אתה

אדוני אלוהינו

מלך העולם

שהחיינו וקיימנו

והגיענו לזמן הזה.

אשריך שזכית במקום שחילקת שם שמים, זכית לקדש שם שמים.

רגע, אתם יודעים מה?

הזכות שלו כל כך גדולה. מי אחריו שם ציצית, בבקשה?

בבקשה.

מי אחריו רוצה לזכות לשים ציצית? הופה, עוד אחד.

הופ, הופ, הופ.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

כן, תצליח.

הופ, הופ.

מי עוד רוצה לזכור את מצוות הסתיים?

אנחנו חיים על בלימה.

צריכים כמה יהודים טובים

שיהיו מוכנים למסור את הנפש,

לא כמו החיזבאללה,

לא כמו הפלסטינים.

לא לתאבד,

הפוך,

את כל הכוחות.

נשים את נפשם בכפם בשביל להציל את עם ישראל.

ההצלה היא לא בכיוון הפיזי, היא בכיוון הרוחני.

אם אנחנו נוכיח לעם ישראל את הדרך הנכונה,

את הדרך שצריך להתקרב לאבינו של השמיים, שזה המסר שהוא נותן לנו,

אתם רחוקים ממני,

לכן אני מאפשר את המצב הזה.

תתקרבו אליי, אני ארחיק אותם מעליכם, זה תלוי בי.

תפייסו אותי,

תראו לי שהבנתם מה התכוונתי, יהיה אחרת.

תהיה מנוי בשופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

היה מנוי בשופר במחיר 80 שח לחודש.

תקבל טייפ, וידאו וסידי הביתה חינם, כולל משלוח, תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור.

במחיר 80 שח לחודש.

תהיה מנוי בשופר.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

בפרטים נוספים טלפון 03-677779.

אהיה מעודכן.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6777779-03677777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net