ריקודים באילת - חלק ב (קלטת טייפ מס' 295)

- - - לא מוגה! - - - 

אתה יהודי סימשלת!

אתה יהודי סימשלת!

דבר נוסף אתה צריך להבין, זה מגביל אותך.

אתה כבר לא יכול לעשות מה שאתה רוצה,

ואז ממילא אתה חוטא פחות,

כי הכובע הזה עושה לך שמירה, נותן לך זיהוי.

אתה מבין שמסתכלים עליך ואתה צריך לא לחלל את השם.

זה העצה.

אבל אני לא משנה אם זה מספיק לשים כובע, ואני יודע שכל איכר תמיד בפנים. מה, אני אשחק אותה עכשיו שם כובע? אז בוא אני אלמד אותך. אבל מה זה, ישמור עליה קצת, אבל כבר... בוא אני אלמד אותך.

הנה, אני אראה לך עכשיו סרט קצר שהיה בארצות הברית.

גבר נאה, תמיר,

בלונדיני עם רעמת שיער,

שואל שאלה,

והוא אומר את הטענה שלך.

הוא אומר, תשמע, אני אגיד לך את האמת,

אני לא רוצה לגזור את הקוקו.

למה? זה לא בא לי מפנים, אני רוצה להיות שלם עם זה.

תשמע מה אני עונה לו ותראה מה קרה.

זו התשובה בשבילך.

לא כל דבר צריך לחכות עד שהלב יעשה.

יש לפעמים פעולות חיצוניות

שהן המדרמנות את הפנימי.

תכף תראה, בתחליט ההחלטות, בעזרת השם יתברך.

ברגעים אלה הוקרן לקהל שבאולם הסרט קוקו מביא קוקו.

בסרט שצולם בברוקלין קולג' אמריקה,

רואים איך בחור אחד לוקח על עצמו להוריד את הקוקו בהרצאה לפני כל הקהל.

ובעקבות זאת, בחורים נוספים גוזרים את הקוקו.

את הסרט ניתן לרכוש במשרדי שופר, רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

טלפון 03-677779. בווידאו רואים טוב יותר.

כן, אתה רואה? זה ריקוד של מצווה.

אני יכול לשאול אותך עוד שאלה? מה, כל הזמן?

אבל זה יעלה לך ביוקר.

אחרי השאלה הזאת אתה עולה לפה, שם כיפה ציצית ויוצא לדרך.

בכבוד, מה השאלה?

דוד המלך אומר בתהילים,

שיר המעלות ממעמקים קראתיך השם. עכשיו, אני מצטער שמול אנחנו מדברים על ברסלבים,

אבל ברסלב אותי כזה זה קצת מעניין, אז אני רוצה לדעת.

בן אדם יהודי שרוקד, לא משנה איפה שהוא ירקוד,

מתוכו הוא מתפלל לשם, הוא שר לשם מתוכו,

עם כל מה שרע לו, עם מעמקים קראתיך השם.

מה, למה זה לא טוב?

מה זה משנה? העיקר הוא רוקד לשם.

אתה מבין את העניין?

הוא רוקד לשם. בוא, בוא, עכשיו תספור. זה כמו שאתה רוקד עכשיו עם זה שהסתפר,

רקעת איתו, רקעת בשביל מי? בשביל הקהל?

רקעת בשביל זה שהבן אדם עשה מצווה ואתה רצית לרקוד איתו, לשמול. מה השם שלך? מיכאל.

מיכאל,

אני בשבילך דקה מוכן להיות ברסלב. בוא, שים ציצים, נרקוד ביחד. בוא.

ברוך אתה, אדוני אלוהינו מלך העולם, שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אתה הבדרת שתרקוד איתי.

יש לי כבר סחרחורת.

כן, למי יש עוד שאלה?

טוב,

יש לי רק שאלה אחת שאני באמת לא מבין.

אם אלוהים נתן למשה את התורה בהר סיני,

זאת אומרת שהכל היה כתוב והם עברו כל מה שקרו,

לא הבנתי.

הקדוש ברוך הוא נתן למשה רבנו את המצוות של התורה, מה צריך להגיד לעם ישראל.

אז איך יודעים שלא לאכול חלבי בשר?

מה פירושי? איך יודעים? איך יודעים את זה? נתן לו את זה כתוב?

ודאי, התורה ניתנה עם כל מצוותיה,

ושם יש לנו את הציוויים, תרי הג מצוות.

כל מה שהקדוש ברוך הוא ציווה את משה רבנו בהר סיני נאמר לעם ישראל. לא, לא, אבל כל הסיפור, סליחה, אני קצת מתרגש, כן? כל הסיפור

הוא מסופר בצורה של סיפור כרונולוגי, כאילו קיבלו את התורה,

הלכו במדבר ארבעים שנה. במשך הארבעים שנה שהם הלכו במדבר, התורה הייתה איתם כתובה?

לא. כל הסיפור עצמו נכתב

ביום האחרון על ידי משה רבנו, ונכתב ב-13 ספרי תורה, וניתן לי ישראל. המצוות, אמרתי, ניתנו מגילות-מגילות. דהיינו,

כל קטע שהקדוש ברוך הוא החליט שמשה רבנו מלמד את עם ישראל את המצוות האלה,

זה מה שהוא קיבל,

זה מה שהוא אמר לעם ישראל, ואז זה נכתב.

נכתבו המצוות, המצוות, המצוות,

ואחר כך, ביום האחרון, הוא כתב את כל התורה לפי סדרה, מבראשית עד לעיני כל ישראל.

אז עדות יש לנו רק לעשר דיברות.

תכל'ס, עדות של כל הזמן שאתה... לא. בדיוק. כשאתה אומר עדות, 600,000 איש ראו, זה רק לעשר הדיברות.

כל השאר יכלו להוסיף אחר כך, בלי שום דבר. קודם כול, אתה צריך להבין דבר אחד, שעשרת הדיברות,

זה היה נכון במעמד של מיליונים,

כל תרי״ג המצוות עצמם, עשר הדיברות האלה, כמו שהרמב״ן מונה אותם,

זה רק השורשים.

דבר נוסף זה שהקדוש ברוך הוא דיבר עם משה רבנו, כל עם ישראל ראו.

ובעצם זה, כשהקדוש ברוך הוא התגלה לעיני כולם, זה הראה שזה הנביא אמת שעליו הקדוש ברוך הוא סומך,

וממילא אנחנו מחויבים לשמוע על כל המצוות שהוא נתן לנו. ולכן הנביא גם מסיים ואומר, זכרו תורת משה עבדי.

זאת אומרת,

אתה חושב שאין דברים שהוסיפו בהמשך?

חס ושלום, אם יהיה אחד, אני שמעתי שפעם, עוף היה מותר לאכול עם חלב פעם. אם אחד יוציא,

אם אחד יוציא

אות אחת, או יוסיף אות אחת על התורה, הוא חייב מיתה.

כן, לא, לא, פרשנויות, עזוב אות או לא אות, זה ברור, אני מדבר על פרשנויות.

אז אני אסביר לך. קראתי פעם סיפור באינטרנט שאומר ככה, כשאלוהים נתן למשה את התורה,

אז הוא אומר לו, אל תבשל גדי בחלב עמו. נכון. אז הוא אומר לו, אז משה מתכוון, הוא אומר לו, מה אתה מתכוון? שאני אשים שני כיעורים בבית? שאני אשים שני מקררים?

שאני לא אערבב כלים?

הוא אומר לו, לא, לא, תשמע, פשוט אל תערבב גדי בחלב עמו.

אז הוא אומר לו, אתה מתכוון שאני אעשה ככה וככה וככה? בשביל לדעת מה זה לא תבשל גדי בחלב עמו, צריך ללמוד גמרא ופוסקים.

זה נכון, מה שאתה אומר שלגבי העוף זה איסור דרבנן,

לעומת האיסוף של בשר זה דאורטה, זו לא השפה,

אבל אתה צריך לדעת, התורה נתנה כוח ביד החכמים להגיד לנו גדרים וסייגים למצוות התורה.

ועשית משמרת למשמרתי.

היא אומרת, אנחנו צריכים לקיים מצוות של התורה עצמה, תרי״ג,

וגם אנחנו צריכים לשמוע בקול המורים שלנו, דהיינו החכמים, על פי התורה אשר יורוך לא תסור ימין ושמאל.

על פי התורה אשר יורוך החכמים, אתה צריך לשמוע.

אבל חכמים יש ביניהם חילוקי דעות.

אחרי שיש חילוקי דעות,

כתוב אחרי רבים להטות.

והתורה אומרת,

אחרי רבים להטות, משמע יהיו עניינים שבמחלוקת,

ואני פוסק את התורה, איך מתנהגים במצב כזה.

יש רבים ויש מועטים, הולכים אחרי רבים, אחרי רבים להטות.

כמו שאתה הולך היום להבדי, לבית משפט,

ויש שלושה שופטים,

אם שניים יגידו והשלישי יאמר אחרת, פוסקים לפי הרוב.

ככה העולם הולך בכל דבר,

וככה התורה אומרת שצריך ללכת.

אז היסטורית יכול להיות שיש טעויות, כמו שאמרת. אין טעויות. הוסיפו את העוף, מה זה? למה הוסיפו? עוד פעם, הוסיפו הרבה דברים, אבל התוספות האלה הן נצרכות,

ובאדם צריך לדעת שצריך לקיים אותן על פי מה שחכמים אומרים. למה?

כל שאינו שומע בקול חכמים חייב מיתה.

אתה מבין עד כמה זה חמור?

איסורים דרבנן שרבותינו פסקו לנו הם איסורים שגוררים אחריהם חיוב מיתה.

כי הקדוש ברוך הוא אומר, בלי החכמים התורה לא תשתמר.

בלי אלה שהם יושבים על המדוכה קבוע,

התורה הזאת לא תוכל להתקיים.

והקדוש ברוך הוא נתן את השיקול דעת לחכמים בדברים מסוימים להחליט,

ומה שהם החליטו זה תורה.

מה שהם החליטו זה בדיוק כמו תורה.

וגם מה שהם עשו, כעין דאורייתא עשו.

אז תסביר לי את ההיגיון הרוחני של... להסביר, אני יכול להסביר לך על כל דבר, אבל בשביל זה צריך לשבת בשיעור תורה וללמוד.

את העיקרון אני אומר לך.

פסוק מפורש, על פי התורה אשר יורוך לא תסור ימין ושמאל.

איך אנחנו מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נר של חנוכה?

איפה ציווה אותנו הקדוש ברוך הוא להדליק נר של חנוכה? הרי לא הייתה חנוכה בזמן שניתנה התורה,

אלא על פי התורה אשר יורוך.

אם חכמים גזרו זה תורה,

וזה נקרא אשר קידשנו במצוותיו.

זאת אומרת, אנחנו מחויבים לשמוע בקול החכמים.

יש להבדיל, עוד פעם, יש חוק כללי של המדינה, נכון?

יש חוקים?

ויש גם חוק עזר עירוני, שפה לצורכי המקום החליטו לתמוך את החוק הקיים ועוד חוקים נוספים.

זה כוח שניתן

להבדיל ביד החכמים, והקדוש ברוך הוא מגבה אותם ואומר,

מי שלא ישמע להם חייב מיתה.

אז אל תחפש את הנקודות האלה, להיתלות בהם, כי תפסיד.

לא, לא, אני לא מחפש נקודות, אבל יש חילוקים גם היום, כמו שמקודם אמרת, היום זה לא דומה למה שדיברנו קודם.

יש רבנים שיגידו שלרקוד ברחוב זה המצווה, וזה מה שצריך. בוא, בוא נסביר לך, אל תערבב. מה שאני דיברתי קודם זה על התנאים הקדושים,

אני לא מדבר על עכשיו.

זה שיש עכשיו רבנים זה בכלל לא דומה למה שאמרנו אז.

אז נקבעה המסגרת של התורה, אחרי שנחתם התלמוד,

אין לנו מה להוסיף חוץ מעניינים מקומיים.

אבל מה שהיום אתה אומר שיש אנשים ורבנים וכולי וכולי,

אתה צריך להבין,

יש רוב ויש מיעוט גם בזה,

וזה הכלל.

ואם אדם רוצה להיות בטוח,

ילך כמו שהרוב של החכמים אומרים, ויהיה בטוח.

אם אדם יתפוס את המיעוט, יפסיד.

אם זה לא רב אישי שלך,

שהוא תלמיד חכם גדול וירא שמיים, שאתה נשמע בשר למרותו בכל דבר,

אתה צריך ללכת על פי רוב.

אם זה רב שלך שהוא מוחזק אצל כל הגדולים, שהוא תלמיד חכם וירא שמיים,

אין בעיה. אם הוא יגיד לך דבר ספציפי,

לך שתעשה, וזה מה שאתה ראוי,

אתה עושה כראוי. צריך לשמוע בקול מורו וריבו.

אבל אם אתה לא יודע כרגע מה לעשות, ואין לך רב כזה בשיעור קומה כזה,

מה יעשה אדם ויהיה בטוח?

יעשה מה שהרוב שהולכים בדרכי התורה ומפורסמים במעשיהם,

שמה יהיה בטוח אם יעשה.

אם יעשה וייקח את הדבר הצדדי,

השונה,

שאין עליו את הגיבוי הזה, הוא עלול להפסיד.

לכן חכם עיניו בראשו לראות איך להתנהג.

טוב, תודה רבה, ורציתי ככה חיזוק לחבר עם הקוקו. אם הוא מוריד את הקוקו, אני אחריו.

הופה.

נו, אולי באילת יהיה לנו גם כן קוקו מביא קוקו.

חבר'ה, אני רוצה להגיד לכם רק דבר אחד שתדעו, אתם חושבים שקוקו זה איזה מין הצגה,

אבל שתדעו לכם, הרמב״ם, בהלקות עבודת כוכבים ומזלות, בפרק יא אומר שעם ישראל הצטוו,

ואבדיל אתכם מכל העמים,

וכתוב, בחוקות הגויים לא תלכו.

ואחד מהשינויים שבין ישראל לאומות העולם זה בלבוש,

בתספורת,

ועוד כמה דברים.

אסור לנו להתדמות לגויים,

בוודאי שלא להעתיק מהם.

והתספורת של יהודי

זה אחד מהדברים שעוברים על בחוקות הגויים לא תלכו.

והוא מביא שם תיאור איך היו הולכים כומרים לעבודה זרה.

תשמעו משהו מדהים.

כתוב שם איך הם היו עושים, הם היו מקיפים את הראש,

משאירים קוקו מאחורה,

מקצצים בפדחת,

בצדעים היו מורידים את הפאות,

וזה נקרא כומר לעבודה זרה, מה שהיום קוראים צלחת, פטרייה וכל השמות,

ומשאירים קוקו מאחורה.

זה היה בדיוק עובדי העבודה הזרה של אז, זה היה הכומרים שלהם.

זאת אומרת, ועל זה נאמר בחוקות הגויים לא תלכו.

מעבר לזה שמי שמוריד ומקיף את הסערות מסביב,

אז הוא עובר על שני לווים מן התורה.

כתוב, ולא תקיפו פאת ראשכם. זה פאת הראש, לא חייבים אמנם גודל כזה,

אבל צריך שיהיה פה פאה כדי שיוכל לאחוז את הסערות ולאכוף אותן לשורש.

לפחות חצי סנטים צריך להיות פה סערות עד העצם הזאת פה.

אם אדם לא מניח את הפאות האלה והוא מוריד יותר מזה,

זה נקרא שהוא עובר על שני לווים. זה כמו שהוא אוכל פעמיים חזיר כל גילוח כזה.

זאת אומרת, לא תקיפו פאת ראשכם זה איסור.

ומה לעשות, יש כאלה שלא יודעים את הדין והם עושים את זה.

אדם שמשחית את הזקן שלו על ידי טער,

הוא עובר על חמישה להבים מן התורה.

חמישה להבים שכל אחד מהם זה כמו לאכול חזיר.

זאת אומרת,

אם אדם כבר משתמש ורוצה להוריד,

אז יש מתירים במכונה אבל שהיא רחוקה מן הבשר ולא הדק הדק.

כי אז הוא משחית שוב פעם.

אבל אדם שמגדל זקן,

יש לו מצווה?

אשרה ואשרי חלקו.

עשינו חשבון,

למעלה מ-90 אלף מלאכים ייבראו לו.

הנכד של החפץ חיים, זכר צדיק בקדוש לברכה,

אמר שהחפץ חיים אמר שיש מצווה לגדל זקן.

זאת אומרת,

אם יש חמש פאות

והאדם כל יום מניח,

כפול 365 זה יותר מ-1,800, כפול 50 שנה זה יותר מ-90 אלף

מלאכים טובים, כי מכל מצווה נברא לאדם מלאך.

אלה יהיו מליצי היושר שלו.

מזקן אפשר להתפרנס ב-90 אלף מלאכים.

בהתחלה זה קצת מגרד, אחר כך זה כמו שערות הראש, לא מרגישים בכלל.

גם תואר של יהודי, גם תואר פנים, הדרת פנים זקן, והאדם מקיים מצווה אשרה באשרי חלקו.

בעוד שאם הוא מתגלח

והוא מוריד את זה בתער, חלילה, הוא עובר עבירות.

כל פעם חמש שלבים מן התורה.

חבל.

אז לכן קוקו צריך להבין,

זה לא עניין רק

של הצגה או דברים כאלה, זה עניין חשוב שמעוגן בהלכה.

ומי שמוריד את זה, יש עוד דבר גדול.

הזוהר הקדוש אומר, קודקוד שיער מתהלך באשמיו.

זאת אומרת, אלה שיש להם שערות, ובפרט מתולתלות,

החיצונים נדבקים בזה ועושים להם בלבולים במחשבה.

מטרידים אותם, מפריעים להם.

לכן יהודי בדרך כלל מגלח את שערות ראשו ומניח את הזקן.

יש בזה עוד דבר,

שערות הראש זה דין,

ושערות הזקן זה רחמים.

העולם מונהג בשני מצבים, דין ורחמים.

מורידים את שערות הראש כדי להוריד את הדינים,

ומניחים את הזקן

כדי להרבות ברחמים.

הפאות האלה, אומר הארי הקדוש,

יש להן סוד התגין בספר תורה. כמו שבספר תורה יש תגין,

אותו סוד של התגים בספר תורה זה הסוד של הפאות האלה.

זאת אומרת, הדיוקן של יהודי לא נאמר לו להיות בצורה כזאת סתם,

אלא זה עניין גבוה בעולמות העליונים.

וכל פעולה שאדם עושה פה,

היא משפעת בעולם העליון אליו.

לכן התורה אוסרת לעשות קעקוע או קעקע, כתובת קעקע.

התורה אוסרת לשרוד שרתת בגופו על מת.

אסור לכרוח כורחה על מת.

התורה אומרת, גם גופותיהם של ישראל מקודשים, לא רק הנשמה,

גם הגוף. לכן אסור לאדם להשתמש בגופו שלא על פי תורה.

אז זה עניין גדול, לא עניין פשוט, ויש עוד הרבה מה להאריך בזה.

אבל להוריד את הקוקו, ובמעמד כזה,

עם מצווה של קבלת ציצית, איי, איי, איי.

המשקל של הסערות האלה שווה עולמות גדולים בעולם העליון.

אז אם יש מי שרוצה להוריד פה איזו הזדמנות,

אני אשמח, המספריים שלי עושים את זה מהר יחסית.

ויש לי הצעה בשבילך, במקום שתהיה שני, תהיה ראשון תמיד.

בכבוד.

ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!

הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא,

אנחנו אוהבים אותך הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך

הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך

הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך,

הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך.

תודה.

ברוך אתה, אדוני,

אלוהינו מלך העולם,

שהחיינו והקיימנו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

השם יזכה אותך להיות צדיק, תלמיד חכם, וירא שמיים, וזיווג הגון, בעזרת השם.

כן,

עוד שאלה, הנה פה יש ליהודי כאן, תן לו.

ערב טוב.

כמו שמשה רבנו, עליו השלום, גאל את עם ישראל בראשית,

מה יהיה באחרית? מתי בן דוד יבוא ויתחיל הגאולה? אחרי גוג ומגוג, לפני גוג ומגוג, תוך כדי גוג ומגוג?

איפה אנחנו עומדים עכשיו?

זה בדיוק מה שכתוב, לפני, אחרי, בתוך.

אנחנו לא יודעים בדיוק,

אין לנו פסוקים שמכריעים את זה,

אבל אנחנו יודעים שבמהלך התקופות האלה יהיה משיח בן יוסף ומשיח בן דוד.

משיח בן יוסף יעורר את עם ישראל לשוב לאביהם שבשמיים,

משיח בן דוד יגאל אותם.

כל דור יש את הבחינה של משיח.

צריכים רק לזכות שהוא יתגלה,

וזה תלוי בישראל.

היום, אם בקולו תשמעו,

אם עם ישראל שווים לאלוקיהם,

הקדוש ברוך הוא שולח ומגלה לנו את המשיח, מי שהוא הוא בעצמו לא יודע,

עד הרגע שהקדוש ברוך הוא יודיעו.

ברגע שהוא יוודע,

אז כל העולם ידע.

זה אנחנו צריכים לדעת, זה תלוי בנו.

עכשיו, לא צריך שכל ישראל כולם יחזרו בתשובה,

אלא כתוב אפילו כנשתחדה,

אפילו קבוצה של יהודים

שהם מחוברים באחדות ובשלמות,

בתמימות דעים,

מסוגלים לגרום לגאולה של עם ישראל.

בזמן הארי הקדוש הייתה לו חבורה קדושה,

שיום אחד, שישי,

הוא אמר להם לקראת קבלת שבת,

דקות ספורות לפני קבלת שבת,

בואו ונצא לירושלים.

מצפת לירושלים זה מהלך רב,

ואז לא היו מכוניות וגם לא מטוסים.

הוא אמר להם, בואו ונקבל שבת מלכתה בירושלים.

חלקם הסכימו וחלקם אמרו, נשאל את נשותינו.

אמר להם, אוי לנו שהפסדנו את הגאולה.

אם הם היו בדעה אחת באותו מעמד,

היו עם ישראל נגאלים. זאת אומרת, אפילו קבוצה קטנה,

זאת הייתה תשובתו של רבי אלי עזר הגדול לרבי עקיבא, ששאל אותו אם במקום פלוני יחזרו בתשובה ובמקום אלמוני לא יחזרו בתשובה.

אז מה יועיל?

זה מה שהוא ענה לו. אפילו קנישתא חדה, אם שבים בתשובה, מייד הם נגאלים.

אם באילת

ישמעו למה שאמרנו הערב, יהיה אחדות וגמילות חסדים, ואחד דג לשני,

ותהיה פה קבוצה מאוחדת,

לך תדע, אולי גאולה תצא מפה.

אתם יודעים שמשה רבנו היה כאן באילת.

הוא היה באילת, בעציון גבר.

משה רבנו הגיע לכאן.

אשריכם,

משה רבנו דרך פה.

יש פה את הניצוצות האלה. והנה רואים, ברוך השם, יש רבים שחוזרים בתשובה באילת.

כן, הנה פה יהודי, שורה ראשונה.

אמרת שתלמוד תורה הוא מגן מצרות.

אז איך זה שתלמידיו של בני עקיבא, כולם נהרגו?

וכל השואה, הרבה צדיקים.

אמרנו, כיוון שהם לא כיבדו אחד את השני כראוי,

זה גרם.

אמרנו, תורה צריכה להיות נקייה.

אם התורה לא נקייה מספיק,

אז חס ושלום, יש מצב כזה שאין לה את הכוח בשביל להגן. ואם יש בה סדק,

אז זה לא טוב.

ובפרט כשתלמידי החכמים הם גדולים לאין שיעור,

ההקפדה עליהם מאוד גדולה.

כתוב, וסביביו נסערה מאוד.

הקדוש ברוך הוא מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.

הבנת?

הנה, מאחוריך.

ערב טוב, כבוד הרב.

קודם כל, כבודו מפריע לי על זה שדיברת לא בסדר.

זו החבורה היחידה שהצליחה להביא אותי לאן שאני, ואני עוד רק בדרך.

זה מאוד מפריע לי, זה יוצר חילוקי דעות.

עכשיו,

ועוד דבר שני, הכי חשוב לי שתברך אותי על הידעת בתורה.

קודם כל, אני רוצה שתדע עוד דבר אחד.

אני לא יצאתי נגד ברסלב, אני אמרתי שיש דברים משונים שלא צריכים לעשותם.

התורה הזאת שחזירה אותך בתשובה, אשריהם ואשרי חלקם.

אבל צריך לדעת כל דבר בגבולות ובגדרים שלו.

זה לא סותר את הדברים הטובים שעושים,

אבל לא להוסיף, זה הכול. מה שלא צריך, לא להוסיף.

ולגבי ברכה, אני אתן לך ברכה בשמחה רבה. מה שמך בשם האמא?

נשאל לי שלמה בן סוזן.

שלמה בן סוזן,

השם יזכה אותך לכל מידי מיטב, תתעלה בתורה ויראת שמיים, וזיווג הגון מהרה.

כן, רגע, יש פה יהודי באמצע.

אני שומע לא פעם אחת כל מיני סיסמאות,

ניסיונות משמיים וכל מיני דברים כאלה.

אני לא מבין את המשפט הזה. מה זה, בן אדם,

אתה למשל מביא ילד לעולם, אתה עושה עליו ניסיונות,

אומר לו בוא תראה מה זה פשע, אחרי זה בוא תראה מה זה עולם האמת.

מה זה הדבר הזה? אם יש עולם אמת, הרי לנו רק את עולם האמת.

למה כל הניסיונות האלה?

לא על זה. זו שאלה אחת, והשאלה השנייה,

הקיפה, אם אני לא טועה, זה לא מהתורה.

נכון.

אני אסביר לך. ועוד שאלה אחת, ואחרי זה אני אשב.

ואחרי זה תשים קיפה.

האמת, אני, יש לי בעיה עם זה, כי אני, אני, המשפחה שלי היא מסורתית,

אני גם לא יודע אם אני עושה נכון שאני מקדש לילדים ואחרי זה מעשן. זה גם אני לא יודע אם זה נכון לעשות.

אוקיי, אני אסביר לך תכף. אבל יש לי עוד דבר אחד.

אני,

מישהו אמר לי שהייתי והשתדחתי על קברי צדיקים, שזו עבודה זרה, אם זה נכון.

שמעתי.

קודם כל, ניסיונות, אתה צריך להבין

שזה לא הדוגמה שאתה הבאת, שצריך לראות פשע, ואחר כך לחזור בתשובה וכו'. זה לא ניסיונות.

זה אדם משתתף, פשוט מאוד הולך ועושה דברים כאלה. זה לא ביקשו מאף אחד.

אדם חי את החיים, צריך לשמור תורה ומצוות, ומן השמיים, לפעמים אדם נקלע לניסיונות, פירושו של דבר.

הוא עובר ברחוב, הוא רואה דבר שאסור להסתכל עליו, אז עומד לפניו כרגע הניסיון.

האם הוא ישמור את התורה, או לא ישמור את התורה?

זה נקרא ניסיון.

אדם נקלע למצב שהוא רעב, לפניו יש מסעדה.

הוא ייכנס למסעדה אף על פי שאין בה הכשר,

או שהוא לא ייכנס.

הניסיון שעומד כרגע, האם הוא יקיים את מצוות התורה או לא?

זה נקרא ניסיונות. על ימין ועל שמאל,

כל הזמן היצר הרע מנסה שהאדם לא ישמור תורה ומצוות,

או לא יקיים כראוי,

או יעשה את זה בחסר מסוים.

ומצד שני, יש את היצר הטוב, שאומר שמשתלם וכדאי ונכון לעשות את התורה כלשונה וככתבה.

זה הניסיונות שאדם מוטל בהם. אבל כשאדם

הולך לעשות ניסיונות על עצמו, בוא נהיה ככה ואחר כך נהיה ככה, זה שטות. אין דבר כזה.

אדם אסור לו להיכנס למצב של ניסיון.

אנחנו אומרים בבוקר, ואל תביאני לידי ניסיון.

אנחנו לא רוצים ניסיונות מהסוג הזה, אנחנו רוצים

לקיים תורה ומצוות.

זה אחד.

שתיים,

אתה שואל, כיפה זה דרבנן, נכון, חכמים תיקנו שאדם ילך עם כיסוי ראש,

וזה משום בחוקות הגויים לא תלכו,

משום צניעות

ומשום שתהיה יראת שמיים עליו. כשאדם שם כיסוי ראש על ראשו,

יש עליו יראת שמיים, כמו שהסברנו קודם, הוא מבין שהוא מוגבל.

יש מעליו מישהו.

זה גם צנוע יותר שהולכים לא בגילוי ראש, אלא בכיסוי ראש.

וגם בחוקות הגויים לא תלכו, הגויים בשעת ברכה או בבית התפלה שלהם

מסירים את הכובע.

אנחנו הולכים דווקא עם כיסוי ראש.

אבל זה רמוז, יש רמז בתורה.

הכוהנים נצטוו במקבעות

וללכת עם כובעים,

וכתוב, ייתן לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש.

כולנו מבחינת ממלכת כהנים וגוי קדוש.

ואמרנו כבר

שבסימן ב' הלכה זן, בשולחן ארוך כתוב, לא ילך ארבעה עמות בגילוי הראש,

והולך ארבעה עמות בגילוי הראש, עובר על כל ארבעה עמות עבירה.

זה לגבי זה. לגבי קידוש,

ודאי שאם אתה עושה קידוש ואחר כך

אתה מדליק את הטלוויזיה, אתה עושה הבדלה.

אז זה לא מן הראוי לעשות ככה,

אבל ודאי שאתה מצווה בקידוש, וודאי שאתה מצווה לקחת שתי חלות ולברך עליהן, ולברך ברכת המזון, ולומר דברי תורה, וכל מה שאתה יכול לעשות בשבת,

אז אתה צריך לעשות ולהפחית כמה שיותר בעבירות.

אבל עיקר הדברים זה אתה צריך לשמור שבת כהלכתה.

אבל אם אתה תעשה יותר מצוות, פחות עבירות, על המצוות תקבל שכר,

ועל העבירות תקבל עונש.

אבל אתה צריך להבין, שכר מצווה מצווה הוא שכר עבירה עבירה.

אבל אל תעשה מה שהיצר אומר. אם אתה כבר כזה, אל תעשה כלום.

זה הדרך לדרדר אותך לגמרי.

הפוך, מהנקודות של האור, של החיובי, שאתה כבר עושה משהו,

תוסיף עוד ועוד ועוד, לא תוריד.

תוסיף, תוסיף, ותתגבר על היצר, וככה תצליח.

עכשיו, יש לך ילדים, זו אחריות.

אם אתה מחנך אותם לא טוב,

אתה גם נטבע עליהם אחר כך, שכל העבירות שהם יעשו, אתה תשלם גם.

למה? כי מי חינך אותי? אבא שלי.

אבא שלי אמר לי לעשות כך, והוא לקח אותי, והוא הדריך אותי.

החשבון הוא שלך.

חוץ ממה שהם יישאו אחר כך בעוון,

אתה גרמת לכולם.

אם אתה, בעזרת השם, מדריך את המשפחה בדרכי התורה, אתה זוכה והם זוכים.

ומי לא רוצה שהקדוש ברוך הוא יהיה שוחח עליו ושומר עליו מכל צרה וצוקה?

ואין דבר כזה שלא נזדקק ולא נצטרך לקדוש ברוך הוא כל יום וכל רגע.

אז מה יותר טוב מאשר להתחבר לקדוש ברוך הוא לעשות מצוותיו

בשביל לזכות בכל הטובה ולבחור חלילה בדרך הרעה,

דהיינו למעט במצוות ולהגדיל בעבירות.

כל המאמץ לשמור שבת הוא בכלל לא מאמץ.

בשביל לחלל שבת צריך להתאמץ.

צריך לנסוע ולטרוח וללכת.

שבת זה לשמור, לשמור פירושו להימנע.

אתה פשוט מאוד לא עושה דברים שאתה עושה ביום חול. סוף סוף מגיעה שבת קודש,

לשבת, לאכול, לשתות, לשיר, לדבר עם המשפחה.

אווירה של קדושה, של שבת, של מנוחה,

מנוחת אמת, מנוחה שאתה רוצה בה, הקדוש ברוך הוא.

וקראת לשבת עונג, לתפוס ספר ולקרוא בשבת זה עושר.

להרחיב את הידע.

מה הקדוש ברוך הוא ביקש? דברים טובים. אנחנו כל שבוע, יש לנו חג, שבת.

כל שבוע, אתה יודע איזה עושר זה?

כל ההכנות, כל הטרחה לשבת,

כל המאכלים הטעימים, כל המלבושים היפים,

הכל לכבוד שבת.

מיום ראשון אנחנו מחכים לשבת.

ועד שזה מגיע לעשות את זה יום חול, יום חמישי, יום רביעי.

אפילו הגויים מבינים שצריך וכן.

למה אנחנו לא?

ואתה עוד מבית מסורתי.

אז למה אתה זונח את הדרך?

ההורים היו יותר שומרים, והסבא ודאי יותר,

וזה הולך ויורד ופוחת,

והילדים שלך כבר יודעים חלק קטן ממה שאתה יודע, ומה יהיה עם הילדים שלהם בשביל לא לדבר על הנכדים?

סליחה, כבוד הרב, אבל אני, אולי לא הבנת אותי. הילדים שלי כולם בבית ספר דתי, ואני אישית,

אין אצלנו טלוויזיה ולא רדיו ולא אני. אני אומר לעצמי, אני, כשאני עושה את החטאים האלה,

אני עושה את זה מחוץ לבית.

אני, מה שקיבלתי, נותן את זה לילדים.

שואל אותך, והילדים יודעים שאתה עושה את זה מחוץ לבית. והם מתפללים עליי כל יום שישי, כשהאבא יפסיק לעשן. היצר גובר עליו, אומר לי, בוא תעשן סיגריה.

אני שואל אותך שאלה. אצלי ההפך, אצלי הילדים מתפללים עליי. שמעתי. ואני, מה שקיבלתי, אני מעביר את זה לילדים. הקטע של השאלה, היצר,

למה היצר צריך לבוא אליי? הרי גם ברמב״ם כתוב שהיצר בא איתך מגיל אפס. נכון. והיצר הטוב מתחיל מגיל 13. נכון. אז למה הקדוש ברוך הוא נתן את הפור הזה?

למה לא מייד חלה שתיהם? בואו אחד על אחד. מה זה אתה בודק אותי?

מה אתה שולח אותי ל...

אתה שולח לי יצר רע. אני אגיד לך. קשה לי לשמור שבת, רק בגלל קטע של הסיגריות.

אתה מבין? אני אשאל אותך שאלה.

אתה כיפור שומר?

שומר ועושה מצוות. ולא מעשן.

חס וחלילה, כיפור לא.

חס וחלילה. אז תדע לך ששבת יותר חמור.

זה גם אני יודע, כבודו. אז איך אתה עושה?

שבת, זה כל שבוע. לא חשוב.

אבל אם היו עושים יום כיפור כל שבת, כל שבת, כל שבת כיפור, ודאי שהיית שומר.

אתה צריך להבין, היצר הרע עובד עליך בקטנה.

לא מעשן, נקודה, זה הכול, בלי סיפורים.

לא מוכן חלילה לחטוא לקדוש ברוך הוא על כל סיגריה ועל כל שחטא סקלה.

סקלה זה חלילה תאונת דרכים.

למה אני צריך לסכן את חיי בשביל קצת עשן?

למה אני צריך?

מה יש פה? מה המאמץ שאתה מתבקש?

הרי אם יאמר לך רופא שזו סכנה לחייך כי גילו א', ב', ג', אתה תפסיק.

אם הקדוש ברוך הוא אומר, זה יותר מסכנה לחייך, זה אובדן הנפש.

למה לא לשמוע?

אם אתה מבין שכיפור

זה עד כדי כך חמור, אז מסבירים לך שבת זה סקלה, כיפור יותר קל, כרת.

למה אתה לא שומע?

יש לך יצר, גם לי יש, לכולם יש. השאלה,

אם היצר צריך תמיד לדחוף ולהדוף את המלחמה קדימה, לעולם תהיה מלחמה איתו,

כי בלי זה אין לנו את הזכות,

אין לנו מה לעשות.

אם לא יהיה יצר,

כולם טובים, מה הם עשו?

על מה יקבלו גן עדן? לא עשו כלום.

כשאתה אומר פייר פייט,

ישימו אחד משקל כבד ומשקל קל באגרוף?

זה לא פייר פייט, נכון?

אבל אם נותנים לך פור,

אם היצר הרע 13 שנה עד שנכנס לזירה היצר הטוב,

סימן שהיצר הרע חלש.

אם נותנים לו 13 שנה להתאמן עליך, בסוף בא היצר הטוב ויכול לגרש אותו, הוא חלש.

רק הוא תכסיסן, יש לו תכסיסים,

הוא, יש לו מתק שפתיים והוא מפתה אותך והוא מחריט ועובד עליך ומורח אותך, ואתה יודע, זה כמו היום שמוכרים לך אפילו דברים מרים עם עטיפה צבעונית.

הוא מצפה לך את הכול עם שוקולד, אתה מבין? זה מה שהוא עושה.

אבל אם אתה יודע בדיוק מה הוא עושה, אתה לא שומע לו.

היצר הטוב הוא יותר חזק, הוא אמיתי.

אני אתן לך דולר אחד אמיתי,

ומזוודה של שטרות דולרים בני 100 דולר מזויפים.

אתה שומע מה ההבדל?

דולר זה לא הרבה,

אבל דולר אחד אמיתי זה קרוב ל-5 שקלים.

מזוודה של דולרים, של 100, זה לא שווה אפילו גרוש, וזה שווה רק מעצר.

אתה מסתובב

עם

יצר הרע, והוא מטעין אותך במזוודות של שטרות מזויפים, של כל מיני דברים ותירוצים.

קשה לי, אני לא יכול.

אחר כך אני אהיה עצבני,

וכעס בשבת זה אסור, ולא צבע הרועש בכל מושבותיכם חרט עליך,

ואתה יוצא, ואתה עושה את מה שאתה עושה,

ואתה אומר, לפחות זה, אבל לא זה.

ככה הוא עומד.

ואתה צריך להגיד לו, אדוני,

הנה, אתה רואה את הקופסה,

אני שם אותה מחוץ לבית, לא אני מחוץ לבית, הקופסה מחוץ לבית,

אני עם המשפחה,

אני שר, אוכל, נח,

וזהו, נתראה במוצאי שבת.

אם אפשר אחרי זה לבקש ממך ברכה, בשביל לא לעשן בשבת, אני אשמח מאוד לקבל את הברכה הזאת.

אני אגיד לך, תשמע, מותק,

אם תשמע מעצתי,

אתה תחליט עכשיו,

יש מצווה לדור,

אף על פי שלא צריך לדור על מצוות,

אבל יש מצווה לדור,

נדרים סייג לפרישות.

אם אתה נודר

לקיים מצווה

כדי לפרוש מן העבירה,

זה מצווה.

אם אתה אומר ומחליט,

קבל עם ועדה, אני לא מעשן בכל מקרה, חס ושלום, ביום שבת קודש,

אתה יודע מה החומרה של נדר?

דבר כזה יכול להחזיק אותך חזק מאוד.

אם אתה רוצה עוד מזכירים שיהיו לך מעבר לזה,

זה טלית, ארבע כנפות,

למען תזכרו.

זה.

התזכרו הזה, וראיתם את כל מצוותיי. זה.

זה יכול להזכיר לך יותר ממה שהיה לך עד היום.

והילדים שלך, השמחה שתיתן להם, והאישה בבית,

שאבא סוף סוף מחובר,

והתפילות נשאו פרי,

זה השכר הכי גדול, וזה שווה יותר מכל העשן שהוצאת עד היום.

אתה מוכן?

בכבוד. בכבוד.

אני עושה את זה יותר בשביל הבנות שלי, שמתביישות שאני מעשן בשבת. בעזרת השם, בכבוד.

ברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקימנו והגענו לזמן הזה.

השם יזכה אותי לא להשם בשבת למען הבנות שלי.

חזק וברוך.

כן, תן לה שמה.

יש לי שאלה לגבי שמירת שבת.

הרי שבת בעיקרון היא שבת מנוחה, וכל המטרה של לנוח בשבת מכל העבודה הקשה של כל השבוע.

עכשיו, יש כאלו, שכמו לעשן, דוגמה, אפרופו לעשן,

שאם הם לא ישנו בשבת זה לא בדיוק מנוחה בשבילם.

זה ממש עינוי.

ובשבת בעצם כן אמורים לנוח.

כנראה לגבי כל הדברים כמו להדליק אור.

זה לא כמו שהיה פעם. היום השכלולים הביאו אותנו שלהדליק אור או להדליק אש זה לא כרוך במאמץ או באיזושהי עבודה קשה.

זאת אומרת, שאם חושבים על הרעיון ששבת ניתנה כשבת מנוחה,

אז אם אני אעשה את הדברים האלו,

כן, אז

אני נחה. כמו לדוגמה, אם אני רוצה לעשות שבת עם המשפחה, והמשפחה גרה רחוק ממני.

כדי להגיע לעשות איתם ערב שבת, אני צריכה ללכת ברגל.

אבל אם אני אשא באוטו יותר קל לי, וככה אני נחה באמת בשבת.

אני אומרת את זה מבחינה רציונלית.

למה בעצם, כמו העניין של להדליק אור או כל דבר אחר, או ללחוץ על המעלית, שזה מקל,

למה אין הקלות בדבר הזה?

למה לא רואים את זה באמת כמנוחה ועזרה לשמירת השבת? אז קודם כל, המנוחה שנאמר, זו מנוחה שאתה רוצה בה,

לא מדובר על מנוחה שאת רוצה בה,

אלא מנוחה שהקדוש ברוך הוא רוצה בה.

יש ל' ט' מלאכות אסורות בשבת,

ויש דברים שאפילו מייגעים את הגוף והם מותרים בשבת. דוגמה, אם אני צריך להעביר כיסאות ממקום למקום ושולחנות בגלל שבאו אורחים או להזיז חביות,

מותר בשבת, ואפילו אני אטרח.

למה? כי זה צורך שבת.

אין שום בעיה עם זה.

לא אמרו שאסור. מותר לחתוך לחם וזה קשה, אבל אסור לצאת עם מחט ברשות הרבים, אפילו שזה קל.

זה לא נמדד על פי מנוחה כמו שאת הבנת.

דבר שני, לא עבודה אסורה, אלא מלאכת מחשבת אסרה תורה,

ויש ל' ט' מלאכות. 39 מלאכות הן אסורות בשבת, ולמה דווקא הן?

משום שהקדוש ברוך הוא אמר למשה רבנו, יש מצווה לבנות את בית המקדש,

ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם,

וקדושת בית המקדש גדולה מאוד,

והקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בבית המקדש, וזה הדבר הכי נקודה שיש בעולם.

אבל הקדוש ברוך הוא אמר ששבת מקודשת יותר מבית המקדש,

ולכן כשתגיע שבת קודש,

להפסיק את המלאכות של בית המקדש.

לא לבנות את בית המקדש ביום שבת,

כי קדושת השבת גדולה מקדושת בית המקדש.

כמה מלאכות היו בבית המקדש בבנייתו?

39 מלאכות, והן האסורות,

בין אם הן קלות, בין אם הן קשות.

האיסור הוא של המלאכות.

עכשיו, למה שאת אומרת,

שפעם הייתה

הבערת אש על ידי האבנים, בקושי, והיום מדליקים את זה בקלות על ידי גברור או מעלית שעולה בקצר חשמלי,

את צריכה להבין דבר אחד,

לא זה מה שעשתה תורה. התורה עשתה לא תבערו אש בכל מושבותיכם, בכל צורה.

פעם שאל אותי יהודית את השאלה שלך,

והסברתי לו.

אמרתי לו, לפי מה שאתה אומר,

כשהתורה אמרה שמור את יום השבת בעשרת הדיברות,

והכוונה הייתה שלא לקחת אבנים ולהוציא ניצוצות או דברים כאלה, זה היה קשה, וזה מה שרצתה בעצם, למנוע תורה בשבת.

אז בואו נאמר אותו דבר,

לא תרצח.

כשהתורה אמרה לא תרצח בעשרת הדיברות, זה היה בגלל הקושי להרוג. כי פעם, בשביל להרוג,

היה צריך כידון וחנית וחרב,

וחצי שעה אתה הולך איתו עד שאתה מת מחייבות, לא צריך להרוג בכלל.

אז מה אתה אומר לי? שלא תרצח? זה גם כן היה מהסיבה הזאת, ודאי שלא.

כשהתורה אמרה לא תרצח,

הכוונה לא ליטול נשמה, בין אם זה קל, בין אם זה קשה.

כשהתורה אמרה לא תבערו אש, בין אם זה קל, בין אם זה קשה.

בין אם זה על ידי זכוכית מגדלת,

או נטרוגליצרין,

או שזה על ידי עצים, או אבנים, וכל דרך שהיא.

ההבערת אש היא אסורה.

לא הקלות והקושי, ולא המנוחה נמדדת פה.

לכן, צריך להבין,

שבת נשמרת על-ידי זה שלא עוברים על ל.ט. מלאכות,

וצריך שתהיה מנוחת הנפש להיות קרובים לשם, להתעסק במצוותיו.

את השבת לנצל לעלייה רוחנית,

וכמובן שיש גם את המנוחה של הגוף.

אבל אי-אפשר להגיד שכל מנוחה של הגוף מותרת,

בגלל שהיא עושה לי פחות יגיעה.

לא.

מותר לנגוע בשבת

לצרכים של שבת,

וזה נקרא עדיין מנוחה.

והפוך, לא.

הבנת?

תודה. הנה, פה לפנייך.

יש לי כמה שאלות.

אומרים שלמעלה יש עולם טוב, וגן עדן, והכול טוב.

אז למה כל דבר בתורה מתבצע באיום של מות ומת, או אם לא תעשה כך וככה, תמות, כאילו זה דבר רע?

ובכן, כל מה שנאמר בתורה, מות ומת,

כל מה שנאמר זה בשביל להגיד לאדם שאם חלילה הוא לא עושה את המצוות בעולם הזה כמו שצריך, או חלילה הוא עובר עבירות,

יש שתי מיתות, יש מיתת העולם הזה, ויש מיתה לעולם הבא, שהוא מפסיד את העולם הבא.

הפוך, בשביל שלא תומת ובשביל שתזכה לחיי העולם הבא, אל תעבור את העבירה הזאת.

התורה מזהירה פשוט מאוד שלא תעשה את העבירות, כדי שלא תפסיד את העולם הנצחי עם השכר הגדול.

לפי מה שהבנתי,

יש נשמות שחוזרות לגלגולים באים, ויש נשמות שמסיימות את התפקיד שלהן ונשארות בעולם הבא.

העולם העליון, כן. העולם העליון. למה בעצם אלוהים לא חוסך מאיתנו את כל הגלגולים האלה, ואת כל הכאב והסבל,

או את כל מה שאנחנו צריכים לעבור, ופשוט מעלה את כולנו לעולם הנצחי של הנשמות שכולם נמצאים שם? אם היינו כולנו נמצאים בעולם העליון בלי לעשות כלום, היינו נקראים אוכלי חינם.

לחם חינם. אדם שאוכל לחם חינם,

יש לו בושה עם זה.

אם היית צריכה עכשיו,

כדי לאכול, לבקש את זה מאחרים, היית מתביישת, נכון?

היית מעדיפה לעבוד,

לקבל שכר אפילו מועט,

לקנות לעצמך ולא להזדקק לבריות ולטובות של אחרים, נכון?

ובפרט אם זה חוזר על עצמו כל יום.

אם אדם צריך לשבת בנצח נצחים בעולם העליון,

כאדם שמבקש ואין לו זכות לבוא ולקבל על מה שהוא עשה,

זה שכר עם בושה.

שכר עם בושה זה לא שכר אמיתי, זה לא שכר מקסימלי.

והקב' ברוך הוא רוצה לתת לאדם את השכר המקסימלי,

שהוא לא יתבייש והוא לא יאכל לך עם חינם,

והוא יבוא בזכות מעשיו ויקבל את המגיע לו.

לכן הוא נתן מצוות,

ועל ידי המצוות אנחנו קונים זכויות,

ועליהן אנחנו נקבל את השכר המגיע, וזה אושר אמיתי.

אם למדת והצלחת במבחן וקיבלת הוצאה מאה,

יש לך על מה להיות שמחה ומאושרת.

אבל אם לא נבחנת וקיבלת מאה,

את יודעת שזה בדיוק שווה לאפס.

נכון?

תודה.

שאלה אחרונה, אני יודעת שאסור בתכלית האיסור לעשות סיאנסים,

אבל מה לגבי, האם מותר ללכת למדיום, למתקשר?

לא, אסור ללכת לכל אלה, אסור לשאול באוב ובידעוני,

ואסור לשאול אל המתים,

ואסור גם לשאול עתידות, תמים תהיה עם השם אלוקיך,

שלא יבקש לדעת את העתידות.

אדם צריך לדעת, הקב' ברוך הוא מחפש לנו את הטוב ביותר,

אנחנו רק נשמע בקולו,

אין צורך לדעת. תארי לך שאת הלכת לאחד כזה,

והוא אמר לך, לפי מה שהוא רואה,

נשארו לך שנתיים.

מה קורה עכשיו, רגע אחרי זה?

לא בעוד שנתיים יקרה לך, בעוד דקתיים יקרה לך,

כי כבר חייך לא חיים עד שיגמרו השנתיים.

וגם אם הוא טעה ובעוד שנתיים לא היה צריך לקרות לך כלום,

הוא כבר גמר עלייך בזה שהוא אמר לך שבעוד שנתיים.

אני לא מדברת על לגלות עתיד, אני מדברת על התקשר עם בן אדם שהיה פה ונפטר,

ולא,

עוד פעם, גם אלה שבאים כאילו בתקשור,

חלק מהם הם גם שקרנים,

כי מי שעזב את העולם הזה כמו שהוא היה, ככה הוא נשאר.

זאת אומרת, אם נפטר מפה שקרן, הוא נשאר שקרן שם.

רשעים,

רשעים,

אפילו על פתחה של גיהינום אינם שווים לתשובה.

זאת אומרת, האופי והמידות נשארים.

שם זה לא עולם שאדם בא, אומנם הוא מכיר את האמת,

אבל במהות שלו הוא נשאר אותו אחד.

יש מעשים בגמרא,

שעשו שאלות כאלה לאנשים שהיו בעולם העליון, והם נשארו בדיוק לפי מידותיהם.

אבל יש דבר כזה תקשור, נכון?

יש, אבל יש הרבה שקרנים שאומרים שהם מתקשרים, הם לא מתקשרים,

וזה לא בעיה.

לדוגמה, אני אגיד לך שאני מתקשר,

תשאלי אותי משהו, אני אצור קשר,

תכף אני אענה לך תשובות, ואיך תדעי מה אני אומר, אם זה נכון, איך תדעי?

איך תדעי?

אם נאמר דברים שרק אותו בן אדם שיושב מולו מתקשר כביכול, הוא יודע.

אין לו מתקשר דרך אחרת. אז אני אגלה לך עוד זאת, שיש אנשים שיודעים איך להתחבר לטומאה,

והם רואים את הדברים בדרך של טומאה בלי תקשור בכלל.

והכרתי כמה כאלה,

ואפילו אחד שלא יקוב בשמו,

שהיה מסתכל כאילו ביד, דרך אגב, יש חוכמה ביד,

חוכמה אמיתית, לא כולם יודעים, אבל יש חוכמה,

והוא מסתכל ביד והיה אומר לבן אדם הכול.

ובעצם הוא לא היה מסתכל ביד, הוא היה יודע גם בלי זה, בגלל שהוא היה מחובר

לדברים אסורים.

וזה שהוא החזיק את היד לאנשים,

כי זה נותן לאנשים את התחושה שהיא נאו, ראה פה משהו.

אבל אם הוא יסתכל בלי זה, האדם יקבל פחד. איך הוא יודע?

והוא יחשוב, מי אמר לו? אולי מישהו גילה? אולי מישהו היה לפניי ואמר לו שככה יהיה?

והאדם לא רוצה להאמין בדבר, אלא אם כן הוא חש משהו.

זה תרגילים שאנשים יודעים לעשות.

צריך להתרחק מזה,

אנחנו מנועים מזה, אסור לנו בזה ונכשלים בזה.

יש לי שאלה אחרונה.

בן אדם שנפטר ביום שהוא נולד,

אז אמרו לנו שהוא נחשב לצדיק, הוא בן אדם, הוא נשמה כאילו צדיקה.

לא כל מי שנפטר ביום שהוא נולד אז הוא צדיק, אבל כתוב שהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים מיום אל יום.

נכון,

שמי שהוא צדיק גמור, גמור, גמור,

אז הקדוש ברוך הוא ממלא את שנותיו מיום אל יום,

כמו משה רבנו, כמו דוד המלך, ועוד.

אבל יש גם רשעים שמתים במקרה באותו יום,

אבל אנחנו יודעים שהם רשעים, אז זה לא יעזור שאם הם נפטרו ביום של ההולדת,

שיתהפך המצב ונגיד, אה, אם הם מתו באותו יום,

איזה צדיק הוא היה.

אבל איך נמדד בעיניך רשע?

בן אדם שלא שומר את התורה, אבל הוא יכול להיות בן אדם מאוד טוב, שמעתי. אני נותן לך דוגמה קיצונית,

ודווקא שתביני שהכלל הזה הוא לא נכון לגבי כאלה. עכשיו, אנחנו לא הולכים לבדוק את האנשים לפי מה שהם מתו,

אם זה אומר שהם היו צדיקים או לא. גם אין לנו מה להתעסק בזה. ואם נגיד שהם צדיקים, נעשה הפגנה שהם צדיקים,

אז הם ייכנסו לגן העדן בגלל הפגנה למטה?

זה לא יועיל.

אם הוא צדיק, הוא ייכנס לגן העדן. אם לא, יש מקום אחר.

אבל צריך להבין דבר אחד,

זה לא סימן

רק במקום של צדיקים גמורים.

אבל זה לא בא להגיד שנבדוק לפי זה. זה בא לומר שאם צדיק שלם במעשיו ובדעותיו,

הוא ישלים את ימיו. כי כתוב אצל רשעים שהם לא יחצו ימיהם.

זאת אומרת, רשעים קצו אולי, נגיד, 80 שנה לחיות,

הם לא יגיעו אפילו ל-40.

למה?

כי רשעים לא יחצו ימיהם. אפילו מחצית הימים הקצובים לא יחצו.

צדיקים, הקדוש ברוך הוא, בגלל שהם צדיקים,

נותן להם להשלים את ימיהם, ואין לו מה לקצר להם,

כיוון שהם 100%,

אם הם 100%,

למה שיקצר?

אבל לדוגמה,

יש מצווה של כיבוד אביהם. כתוב באריכות ימים.

מה פירוש? שהקדוש ברוך הוא משלים את שנותיהם של האנשים שנקצב להם, כמה לחיות.

הם מאריכים ימים עד הסוף.

אבל כתוב שמי שלא מכבד את ההורים, יש בזה גם קיצור ימים.

זאת אומרת, שאדם שלא מכבד את הוריו, מתקצרים ימיו.

על פי מה נמדד צדיק? זה מה שאני שואלת.

צדיק נמדד

לפי קיום המצוות.

אם אדם מקיים את המצוות, אומר הרמב״ם, אם רובו זכויות צדיק, רובו עוונות רשע,

מחצה למחצה בינוני.

אבל זה בהגדרה הכללית.

על משהו לא בסדר, הוא יצטרך להתייסר או לשוב בתשובה.

אבל ככלל,

מי שרובו זכויות, צדיק.

זה כלל.

אבל אדם שאת רוצה לדעת איך צדיק צריך להיות,

מקיים את השולחן ערוך כלשונו, ככתבו.

כשילד בן 17, ובעצם הוא עוד לא הספיק לעשות כלום בחיים שלו,

אוקיי, לא לטוב כביכול ולא לרע.

הוא נפטר רק בן 17 או בגיל מאוד צעיר, יש ילדים בני 12-13,

ואנחנו רואים את זה כל היום. אין דבר כזה בן 17 לא הספיק טוב ורע.

מרגע שהוא נהיה בן 13 יש או טוב או רע, כל רגע, או טוב או רע, או טוב או רע, כל רגע.

או שהוא עושה מה שנכון, או שהוא עושה מה שלא נכון.

אין רגע בחיים חלל.

אז אני מבינה לפי מה שאתה אומר,

אם בן אדם לא שומר שבת ולא שומר מצוות, הוא לא צדיק.

אדם שמחלל שבת בפרהסיה, ודאי שהוא לא צדיק.

ולא משנה מצוות אחרות כמו... לא,

מצוות אחרות שהוא עשה, הוא יקבל עליהן שכר.

מצוות אחרות הוא יקבל שכר. לדוגמה, אדם חילל שבת בפרהסיה, בסדר? והוא עשה, נגיד, 70 מצוות חשובות,

והיו כמה מצוות שהוא הקפיד בהן, שום דבר לא נמחק.

הוא יגיע לעולם האמת,

הוא יצטרך להתייסר את סך הזמן שיקצב לו על כל חילולי שבת ועבירותיו,

ואם יהיו לו זכויות שראוי לקבל עליהן גן חדן, אחרי שהוא ישלים את כל מה שהוא צריך,

אז ייתנו לו גן עדן לפי המדרגה הראויה, לפי מעשיו,

או שיורידו אותו בגלגול נוסף לעולם הזה כדי להשלים את התיקון שלו.

תודה.

שלום.

אני שמעתי אותך מדבר לפני כן לאותה בחורה פה,

ואמרת לה שזה בושה אם תצטרכי לקבל את לחמך כתרומה מאנשים אחרים.

אני רוצה להבין למה זה בושה.

כי יש אנשים שהם אנשים לא בריאים, הם פשוט אנשים חולים,

הם לא בחרו את זה, זה קרה להם,

ולכן הם מקבלים כתרומה את מאכל יומם.

אני רוצה לדעת למה זה בושה?

למה אתה מגדיר את זה בושה?

אפשר? שמעתי. זה הכול.

תשאלי את אותם אנשים,

האם הם מתביישים בשעה שהם מקבלים, או שהם היו מעדיפים לפעול בשביל שיגיע אליהם? מה הם היו אומרים?

אוקיי,

לפעול כשהם לא יכולים לאסוף יום? לא הבנת. קודם כול, מה הם היו אומרים? מה הם מעדיפים?

גם במצבם?

מעדיפים כן. תודה. זה בושה.

די. לא בושה.

למה בושה? תקשיבי, בושה להם. הם מתביישים. לא שאני אומר שבושה, אל תיקח.

את הבנת, כאילו, אני אומר,

שאם הם לוקחים זה בושה.

לא.

כי זה נכפה עליהם, הם לא בחרו את זה. הבנתי.

אבל תקשיבי עכשיו.

יש בושה, ויש בושה.

יש מעשה שאדם עשה, אומרים לו, תתבייש לך.

את הבנת שכאילו אני אומר, תתביישו לכם אם אתם לוקחים. לא. אתה אמרת לה שבמידה ואתם תצטרכי לקבל, את תתביישי. וזה את ענית לבד, שאם היינו שואלים את האנשים המוגבלים האלה, גם הם היו אומרים שזו בושה להם.

הם מתביישים. הם היו מעדיפים לעשות את זה בלי להצטרך לבריות.

יש שתי בושות. בושה של האדם שמקבל,

שהוא מרגיש מבויש,

על זה דיברתי,

כי האדם מעדיף לא להיות מבויש ולהזדקק.

ויש בושה שאומרים לאדם, מעשה שעשית פסול והוא מבייש אותך. לא היית צריך לעשות את זה. בושה לעשות כזה דבר.

לא את זה אמרתי.

הבנת?

לכן, מי שוודאי הוא מוגבל ונזקק,

אומנם הוא מתבייש שהוא נזקק,

אבל אנחנו צריכים לשמוח שיש לנו את המצווה לתת לו.

זה שני דברים שהם שונים.

שאלה קטנה.

דובר על זה שאי אפשר לראות טלוויזיה גם באמצע השבוע

או רק בשבת?

בוודאי, גם באמצע השבוע. אוקיי, אז לא מסתדר לי איך יש לך קלטות וידאו? איך אפשר לראות קלטות וידאו בלי טלוויזיה? יפה מאוד, שאלה יפה.

קודם כול, אפשר לראות את זה במוניטור,

אם את לא יודעת מה זה, זה מסך של מחשב.

כן. אפשר לראות את זה על מסך כמו זה.

מחשב מותר?

עוד פעם. מחשב מותר בעיקרון? תלוי.

אם אדם משתמש בו לצרכיו, דהיינו לעסק שלו,

לביזנס, לדברים שהיום היום אי אפשר ללמוד. בין ללמוד דברים מהאינטרנט, יש דברים מאוד מעניינים באינטרנט? אינטרנט זה בעיה חמורה לאדם ששומר תורה ומצוות, זה אסור ופסול לחלוטין,

כיוון שהגלישה שמה זה ישר לגיהינום.

אבל לחולים מסוכנים שעלולים לאבד את גן עדן,

יש אתר אינטרנט בשביל שימצאו את גן עדן.

פעם שאל אותי אחד,

איך אתה עושה וידאו וזה?

אז הסברתי לו,

חזיר, כולם יודעים, אסור לאכול.

חזיר, נכון? כולם יודעים.

אמרתי לו, אבל יש מצבים שמותר וחייבים לאכול חזיר,

ואפילו ביום כיפור.

אם יש יהודי חולה והרופא,

רופא נאמן,

אומר שהתרופה שלו זה מאכל של חזיר, נגיד שומן חזיר,

זה בדיוק התרופה למחלה,

ובכיפור צריך לאכול,

אם הוא יאכל את החזיר הזה ביום כיפור, וזו הרפואה,

הוא מקיים מצווה.

כשהוא יבריא, כשהוא יבריא,

אסור לו כבר לאכול חזיר. ברגע שהוא הבריא והרופא אומר די,

מאותו רגע אפילו אם הוא מתרגל וזה טעים, אסור.

עד פה ברור?

מרוד.

וידאו זה חזיר,

טמפלוויזיה זה חזיר,

ואינטרנט זה אבא של החזירים.

בסדר?

אבל יש חולים קשים שהולכים לאבד את העולם הבא שלהם.

אז אומרים להם, קח, תאכל בינתיים

עד שתבריא, ואחרי שתבריא לא תצטרך.

עכשיו תקשיבי,

זו לא דוגמה בדיוק,

כי אנחנו מדברים על המכשיר.

המכשיר באמת יכול להיות גם טוב וגם לא טוב.

ובגלל שרוב האנשים נכשלים ומשתמשים דווקא בלוטו ולא בטוב,

אז לא מכניסים מכשירים כאלה הביתה.

אבל אדם שכבר חולה ויש לו את המכשיר,

אומרים לתוך המכשיר, תכניס דבר טוב,

תכניס סרט שרואים בו חזרה בתשובה, תורה, מצוות וכו'.

למה הדבר דומה?

אחד נכנס לחנות כשמוכרים חזיר.

הוא אומר, תן לי בבקשה חמש קילו.

לבן קוראים לזה. למה מכל דבר שחור עושים לבן?

יש עברייני הצווארון הלבן.

לבן, הכול. עושים עבירות לבן.

יש גם אנשים שמשתמשים, מריחים לבן. הכול לבן.

יש גם כסף לבן, מלבינים אותו. היה שחור, נהיה לבן.

הכול לבן פה.

עכשיו,

הוא נכנס לחנות, ואני רואה אותו כשהוא נכנס לחנות. עכשיו אני שואל אותך, עצה? תגידי לי.

אני רואה שהוא הולך לקנות עכשיו חמש קילו חזיר, שמעתי אותו.

אני בא, לוחש לו, פס, פס, פס.

מה?

אני אומר לו, תשמע, כמה? חמש קילו?

אני מוכן לתת לך בשר

של הבדץ, בלי כסף. כמה זה עולה לך שם?

חמישים שקל קילו?

אני בלי כסף נותן לך בשר של הבדץ.

אם במקום שהוא ייקח את זה, הוא לקח את זה, עשיתי מצווה או לא?

אבל נכנסתי לחנות של חזיר.

נכנסתי אבל לחנות של חזיר.

אין בעיה להיכנס לחנות של החזיר על מנת להציל בן אדם שלא יאכל חזיר.

הבנת?

אז כיוון שיש אנשים שהם שוטטים באינטרנט, וגולשים באינטרנט, ומזפזפים בערוצים,

אני פשוט נכנס לאותם מקומות, לא אני עצמי, אלא החומרים שאני משאיר שם,

שהאנשים פשוט מאוד ייקחו את המותר מתוך המכלול של האסור.

לדוגמה,

היום אתר האינטרנט של שופר,

נכנסים כבר בממוצע ששת אלפים איש ביום.

שופר.net יש שם את כל הקלטות בחינם, כל הווידאו בחינם,

כל ההלכות, שולחן ערוך, קיצור, סיפורים, פרשת השבוע,

שואלים אותי שאלות, אני עונה תשובות, כמו שאני עונה לכם כאן, שומעים אותי עונה תשובה בויסמייל.

שם את יכולה לקבל מידע, מאגר עצום של מידע,

ואת יכולה להוריד את החומר, להדפיס אותו, מה שאת רוצה.

זה, 1. 2. וידאו הזה מציל נפשות, אין לך מושג. יש פה, לדוגמה, סט של עשר קלטות וידאו,

זה עושה מהפכה. זה סמינר שלם.

לוקחים הביתה 23 שעות,

רואים כל השאלות ותשובות, בן אדם מקבל אותן.

אז אם יש לו כבר את המכשיר והוא רואה את הדבר הזה, בסוף הוא יזרוק גם את המכשיר.

אז אנחנו משתדלים, משתדלים,

לאלה שהם עדיין רחוקים, לתת להם בשביל שיתקרבו לאבינו שבשמיים, וממילא, אחר כך לא יזדקקו לזה כלל וכלל.

הבנת?

תודה רבה, אדוני ראשון, אני רק משכנעת אותך, אדוני היושב-ראש,

שראש המברכה,

שאני אצליח להגיע מבחירה להשתלת כליה ולבלב.

בעזרת השם דברך,

מה שמך בשם האימא?

חגית בת בתיה.

חגית בת בתיה, השם יזכה אותך שלא תצטרכי לא השתלת כליה ולא לבלב.

את אומרת שאין ברירה.

את אומרת שאין ברירה, והקדוש ברוך הוא אומר,

והיה אם שמוע תשמע בקול השם אלוקיך וישר בעיניו תעשה,

והאזנת למצוותיו ושמרת כל חוקיו,

כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך,

כי אני השם רופאיך.

אם תחליטי,

בעזרת השם מדבריו,

לחזור בתשובה אמיתית,

ללכת בצניעות,

לכסות את הראש כמו שהאבא רוצה מבת ישראל כשירה,

תקיימי מצוות באהבת הבורא.

הקדוש ברוך הוא יכול לשנות את הכול ולא תצטרכי כלום.

אני אראה לך, בעזרת השם יתברך,

סרט שיעודד אותך מאוד עכשיו,

מעשה בילד בן שלוש שנים שלקע בסרטן בכל חלל הבטן ועמוד השדרה,

ושהכבד שלו נשרף מהכימו והיה צריך השתלת כבד.

ואבא שלו עמד ובכה.

וברכתי אותו עם קהל גדול באותה הרצאה שראיתם בברוקרין קולג',

ותוך שלושים יום המחלה נעלמה והכבד בריא.

עכשיו תקשיבי, הכול תלוי בדבר אחד,

האם מתחברים לקדוש ברוך הוא ב-100% או לא.

אם מתחברים ב-100% אין סיבה שיהיה קטרוג.

אם לא מתחברים ב-100% יש למקטרג אפשרות לקטרג.

יותר קל לחזור בתשובה מלעבור השתלה ולחפש כליה. יותר קל.

יותר קל פי אלף אלפים, ויותר בריא גם.

לכן,

יש לך את האפשרות,

אם תחליטי, בעזרת השם, אני אתן לך גם כיסוי ראש.

תצאי לדרך, אתן לך ברכה עם כל הקהל,

ואני מקווה שלא תצטרכי בכלל ותהיי בריאה ושלמה.

את מוכנה?

מוכנה או לא מוכנה?

בבקשה.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

שתהיו בריאים אתם, תשמרו על הבריאות, כי בריאות זה דבר נורא חשוב יותר מהכול.

כשאין לך את הבריאות, אתה יודע כמה להעריך את הבריאות

הרבה חשובה.

תשמרו על הבריאות שלכם, עזבו אותי, אני אסתדר, אני מרגישה טוב.

אני מתרגשת, אני לא, הרב עשה לי מאוד להתרגש.

שתהיו בריאים אתם, ותשמרו,

תהיו מאוחדים, ושלא יהיו מלחמות, וזה יותר חשוב ממני.

אני לא רוצה לבקש כלום.

בעזרת השם יהיה בסדר.

הנה הוא רוצה להגיד משהו, רגע, תכף.

תראו, חבר'ה, אני את האישה הזאת מכיר, ואולי לא מכירה אותי,

אבל קודם כול, שאין לך בריאות זה הכי חשוב.

זה בריאות לכל עם ישראל,

שהגאולה שלנו כבר תגיע, כי המצב במדינה הולך ונהיה יותר קשה.

ובזכות אנשים שמתקרבים,

אני הייתי לפני שבע שנים בהרצאה שלנו עם יצחק באילת, אולי הוא זוכר אותי, אולי לא, אני לא יודע.

אבל היום אני אעשה דבר,

שאני אתקרד בעזרת השם,

ואולי זה בזכותך, כי אני, בחיים שלו, בכיתי ביום, הדימה ירדה לי בעין, וזה בזכותך, כי כאב לי לשמוע מה שיש לך.

שיהיה לך אז גאולה.

בוא, בוא, שים קיצוץ. עכשיו שם מכבי.

ברוך אתה ה' אלוהינו אומר לך עולם שהחיינו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

תודה. תזכה למצוות. רק רגע, זו הזדמנות. אני אראה לכם תכף איך זה עובד, יהודים יקרים.

היהודייה הזאת היא יהודייה יקרה.

מי מוכן, בעזרת השם, לשים ציצית

שיהיה גם לרפואתה?

ומי האישה שתהיה מוכנה גם לשים כיסוי ראש שיהיה לרפואתה? ואני בטוח, באמונה שלמה,

שכוח המצוות של כולנו יעזור ויציל אותה מכל צרה וצוקה.

בכבוד, בוא.

הנה, עוד אחת כיסוי ראש.

בבקשה.

תזכה לכל טוב. בבקשה.

בבקשה. תהיה בריא.

נשים עליכם. בבקשה. אשריכם ישראל.

עם ישראל חי.

עם ישראל חי. אשריכם ישראל. בבקשה. אשרייך.

אשריכם. אשריכם. בבקשה.

בבקשה, בבקשה. מי עוד? מי עוד רוצה לזכות?

בוא, בוא. מי רוצה?

רגע, רגע, אני רוצה לעשות משהו. רק שנייה, שנייה, שנייה.

אלה ששמו ציצית שיבואו רגע לפה. כל אלה ששמו ציצית, רק אלה ששמו ציצית.

ואלה ששמו כיסוי ראש יבואו לפה, בצד פה.

מי שם ציצית? שיבוא לפה. איפה הציצית שלך?

אז כוח ציצית, למה אתה מחכה?

כיפה, בבקשה.

אני צריך עזרה. מי יעזור לי?

אתה צלם, נכון?

מי?

בוא, אתה תעזור לי. רגע, בוא, אתה תעזור לי.

בואו, בואו, תעמדו פה.

אני לרפואתה של, מה שמך? עוד לא בירכתי אותך. איפה היא?

חגית בת בתיה, השם ישלח לך רפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל,

מהרה,

שלא תזדקקי להשתלה בכלום מתאריך ימים צדיקה מיריאת שמיים.

אני תורם, בעזרת השם יתברך,

את הסטים האלה לכל אלה ששמו ציציות וכיסויי ראש. בבקשה.

תן לנשים שם ששמו מטפחות. רגע, רגע. לנשים, לנשים.

רגע, לנשים ששמו.

יש לי הצעה ויש לי פתרון.

אני לא מרדכי, גם לא אסתר,

אבל אני לפחות לקרוא יודע.

ומי שקרא את ההיסטוריה של העם היהודי יודע שרק דבר אחד הציל אותנו תמיד,

זה להתקרב לאבינו שבשמיים בשעה שהוא מוציא את הרצועה ומתחיל לעקוד.

ברגע שהקדוש ברוך הוא מוציא את הרצועה ומתחיל להלקות את ישראל,

אנחנו צריכים להבין מהר, דחוף,

כמה שיותר לחזור לאבינו שבשמיים.

כל המכות והמלחמות והייסורים שבאים על הגויים באומות העולם זה בגלל ישראל.

אך אמרתי, תראי, תקחי מוסר.

הקדוש ברוך הוא אומר,

אני מכה את הגויים על עוונם.

אבל כשאני מחליט להכות אותם זה איתות בשבילכם, שתבינו מה אני יכול לעשות לכם, ולא עושה.

כמו אבא שלא רוצה להכות את בנו,

הוא לוקח את החגורה ומכה בשולחן מידו.

משמיעת המכה הילד נפעץ.

עכשיו אם הוא מבין מה יקרה אם זה ינחת על גופו,

אז הוא צריך להיות ילד טוב.

ואז הושגה המטרה בלי להכות את הילד.

אבל אם הילד לא מבין והוא חושב שבאמת אבא התכוון רק לשולחן,

אז יותר מאוחר המכה גם תנחת עליו.

אהיה מנוי בשופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

אהיה מנוי בשופר במחיר 80 שקל לחודש.

תקבל טייפ, וידאו וסידי הביתה חינם כולל משלוח תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור במחיר 80 שקל לחודש.

תהיה מנוי בשופר.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

בפרטים נוספים.

טלפון 036-777779.

תהיה מנוי בשופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו עלינו ל-03-6777779,

036-07777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net