אין סופר, אין מכולת, מאיפה תביא אוכל?
- - - לא מוגה! - - -
כלל ישראל חי רובה דרובה משנותיו ללא ארץ.
עיקר ריבוי כלל ישראל היה בגלות מצרים,
מקום שהגויים רדפו אותנו והרגו בנו,
השליכו ילדים ליהור.
דווקא שם הייתה הנהגה של וישרצו,
וירבו,
ויעצמו במאוד מאוד.
כל אישה
ילדה שישה
בקרס אחת,
בלי פוריות.
כל אישה ילדה שישה בקרס אחת.
הוא אמר,
פן ירבה,
השם אמר כן ירבה.
אתה חושב שאתה יכול עליי?
אתה רוצה למעט את ישראל?
אני אתן להם להשריץ ילדים.
כשהיינו במקום מדבר,
דווקא שם קיבלנו תורה.
זה הגיוני?
זה מקום שמקבלים תורה? במדבר?
בשממה? בציה?
מקום צחיח?
ושמה אכלנו מן?
אה?
אין כלום, אין סופר, אין מכולת, אין כלום, מאיפה אתה מיוכל?
יורד לך מהשמיים מן,
ויש לך סלב,
בא אליך בגובה הפנים, אתה רק עושה, הופ, תופס אותו,
ויש לך לאכול,
יש לך מן, נהרות, מלווים אותך לאן שאתה הולך.
ומשם עלינו לארץ ישראל לבנות אותה בקדושה ובטהרה כדי להמליך מלכות שמיים בעולם,
לא לשום תכלית אחרת.
לא באנו לשבת פה, לגדל פירות וירקות מלאכול.
לא, לא מדע וגת, לא, לא.
באנו להמליך מלכות שמיים בעולם,
שום תכלית אחרת.
ואומנם,
כשעזבנו את התכלית,
גלינו מארצנו
וכלה חמתו בעצים ובאבנים בבית המקדש.
וזה כבר אלפיים שנה
שאנחנו בגלות,
ואנו קיימים
בדרכים
שהם לא כדרך הטבע,
כי בכל דור ודור ובכל יום ויום עומדים עלינו לכלותינו.