בשביל להחניף צריך להיות כלב...
הקב"ה לא מקבל חנפים אליו, אתה יכול להיות אדם חשוב מאד למדן גדול ואתה חנף - אתה לא מקבל פני שכינה.
שמעתי שפעם אחת החמור התרעם לפני הכלב על היחס העודף שהוא מקבל מבעל הבית,
והטענות של החמור היו כך: 'אני לא מבין! מה בעל הבית שלנו מעדיף אותך ממני, למה כל פעם הוא מלטף אותך, למה אותך הוא שם לדור איתו בתוך הבית ואותי הוא שם בחוץ? למה לך הוא נותן לאכול ממה שהוא אוכל? למה אני אוכל לבד תבן? מה אני לא סוחב הרבה? מה אתה עושה בכלל אתה? רק מקשקש כל הזמן בזנב, ואתה מלקק אותו כל היום?',
אז הכלב הסביר לו: 'תשמע, אתה לא מבין, בעל הבית שלנו אוהב שמחניפים לו, לכן איך שהוא מגיע הביתה אני רץ לקראתו, רץ ורץ ועושה הההה ועושה עם הלשון ככה וככה ומלקק אותו וזה ופה ושם ומלווה אותו ורץ לפניו והוא מבסוט, הוא אוהב את זה, הנה מישהו יצא לקבל את פני, לכן אני מחבק אותו, קופץ עליו עם שתי רגליים וזה וזה וזה, הוא אוהב את זה. אז לכן כדאי אולי שגם אתה תעשה אותו דבר, איך שהוא יבוא תעשה כמוני ויכול להיות שהוא יתלהב מזה ויכניס אותך הביתה גם ויתן לך לאכול כמוני!'.
אז החמור למחרת חיכה עד שבעל הבית נראה ככה מרחוק, רץ לקראתו, וקפץ עליו עם כל המשקל, הפיל אותו לכל זה לתוך העפר והכל והתחיל ללקק אותו וזה ופה ושם, והאדון כל כך התעצבן, קילל אותו וזה, העניש אותו, הרביץ לו מכות במגלב, לא נתן לו לאכול שלשה (3) ימים, יחביבי מה עשה לו איזה עונש קיבל.
אחרי שהוא החלים החמור, שאל את הכלב: 'תגיד! מה, עבדת עלי? אמרת לי לעשות דברים כאלה וכאלה, תראה מה עלה בגורלי!'.
אמר לו: 'תראה, האמת אני חשבתי שזה יועיל, אבל עכשיו התברר לי שבשביל להחניף צריך להיות רק כלב'.
אז זאת אומרת יש אנשים שהם מחניפים אבל הם ממש כלב, הוא לא מתכוון לעשות בשבילך משהו, הוא רק הב הב, הב הב, רק לקחת,
הקב"ה רוצה שאנחנו ניתן וניתן ונעניק, איך התורה אומרת: "נתון תתן לו", "הענק תעניק לו", התורה מבקשת מאיתנו כל הזמן בכפולות "פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך", התורה מבקשת מאיתנו להיות למען הזולת, והיא מצווה: "ואהבת לרעך כמוך".