מקסיקו סיטי - חלק א (קלטת טייפ מס' 290)

- - - לא מוגה! - - - 

אמרה

בואנס לוטשס, דה מעסיקה ביירוס

יש לי את האור הזה ואת החושך הזה

מזכיר תמינו לדיוס, דיוס היא לתורה

הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו, משה,

מתנה טובה,

יש לי בבית גנזי בשבת שמך,

רצוני, נפנה לישראל,

לך בהודיעם את ערכה של השבת שלא ימכרו אותה בזול.

כאילו אתם נדיגה כניסי ציטו הצייר, עמי מבוסם מוצל התורה,

תן לו להתלוכה, תן לו תציגו את הספר הימלי, תציגו את הרנטי שבא, תוך אבו, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, תודה רבה, לסיום יהודים יקרים, אתם קהל נפלא,

קדוש, השם יזכה אתכם לכל טובה וברכה,

שפע של ישועה,

הצלחה,

זיווגים הגונים, בריאות שלמה ואיתנה, נחת מהילדים, פרנסה טובה בשפע,

יתמלאו כל משאלות לבכם לטובה, אמן.

אוהו!

מקסיקו סיטי,

סלטות מס'

290-291

חכם אמרון יצחק שליטא, אונא פלוס אוסרטה!

בואנה, סנוטצ'ס, דה מעסיקה ביירו!

לפני שלושה חודשים,

בשעה 05 בבוקר,

קיבלתי פקס במשרד,

וכתוב שם

הרב אמנון יצחק,

הרסת לי את החיים.

הרב אמנון יצחק, הרסת לי את החיים.

כל מה שהאמנתי בו,

כל מה שידעתי, בוודאות עורער.

היסודות שעליהם חונכתי,

האמיתות

האקסיומטיות שעליהן נלחמתי,

התפוררו.

בשעת שחר מוקדמת זאת,

אחר שצפיתי בקלטת

על תולדות הציונות,

אני יושבת, כולי נסערת,

ושואלת את עצמי,

מה אעשה מחר עם כל מה שהבנתי היום?

אני חילונית גאה,

תל אביבית בנשמה,

סטודנטית להיסטוריה לשעבר ולמדעי המדינה,

ועכשיו,

מהריסות אלה

אני מקווה שיהיה לי הכוח להתרומם ולהקים,

יחד עם בעלי וביתי,

בית יהודי אמיתי,

שיסודותיו חפורים

כ-3,000 שנה לעומק.

בית כזה,

נראה לי שגם הווריאציה החילונית שלך שרית, למשל,

לא יוכל להרוס.

אינני יודעת עדיין

מהו הצעד הראשון,

אך הדרך כבר ברורה לי.

אנא,

התפלל למעננו שנצליח,

כי ברור לי שבחוגים שבהם אני נמצאת

תהיה זו דרך קשה,

קשה מאוד.

יישר כוח,

גילה דורפמן.

זה מכתב שקיבלנו

ב-5 בבוקר.

יהודייה בוחרת מרץ שמאלנית,

אנטי-דת ואנטי-חרדים.

אחרי צפייה וקלטת

מגיעה למסקנה שכל הבסיס

שעליו היא חונכה עד היום

קרס

וממילא

היא פנויה לשמוע את כל שאר הדברים.

היא ראתה קלטות שלנו כבר לפני כן,

אבל היא לא התייחסה לזה ברצינות

עד שהתברר לה שמה שהיא חונכה עליו היה שקר.

זה לא מקרה אחד.

אלפים ורבבות של יהודים היום בארץ,

ובכל העולם כולו,

חוזרים למקורות,

והיום רק בישראל יש כמיליון בעלי תשובה.

אההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההההה לפני זמן,

צלצל אליי סטודנט

מחוג לפילוסופיה באוניברסיטה בתל אביב

ואמר

שהוא מצא קלטת

ולקח אותה לשיעור.

שם הקלטת לוגוס-אתוס-פתוס.

הם לומדים פילוסופיה והוא ביקש להשמיע את הקלטת הזאת בחוג לפילוסופיה.

באמצע השמיעה, כשאני אומר כענה לוגית,

הפרופסור צעק

יש אלוקים.

שאלו אותו הסטודנטים למה הוא אומר יש אלוקים,

הוא אמר, תחזירו את הטייפ עוד פעם.

החזירו,

שמעו את הדוגמה,

ואז הוא הסביר את הדבר.

במה היה מדובר?

באחת ההרצאות הסברתי שאחד מהמפקדים בחיל האוויר הגיע למשרד ושאל אם ניתן להוכיח שיש בורא לעולם לוגית.

בלי משל.

אמרתי כן, אפשר להוכיח תוך 20 דקות,

ואם אתה מבין מהר, תוך 5 דקות.

הוא אמר, בבקשה,

אבל לוגית.

אמרתי לו, אוקיי.

שאל אותי, מה ההוכחה שיש בורא לעולם?

אמרתי לו, אתה ההוכחה.

אמר, אני ההוכחה? כיצד?

אמרתי לו,

האם אתה נברא

או שאתה בראת את עצמך?

אז הוא אמר, אני נברא.

שאלתי, האם תוכל להוכיח שאתה נברא?

אמרתי לו, אבל אני יודע שאני נברא.

אמרתי לו, ההוכחה שאתה נברא היא כך,

יש שתי אפשרויות.

אם אתה בראת את עצמך,

יש שתי אפשרויות,

או שהיית לפני שבראת את עצמך,

או שלא היית לפני שבראת את עצמך.

אם היית לפני שבראת את עצמך,

לא צריך שתברא את עצמך כי כבר היית.

אם לא היית לפני שבראת את עצמך,

לא יכולת לברוא את עצמך כי לא היית בשביל לברוא את עצמך.

מוכרח

שאתה נבראת על ידי מי שקדם לך.

הבין.

אמרתי לו,

כל נברא מעיד

שיש מישהו שקדם לו שברא אותו.

כל הנבראים כולם,

נלך אחורה אחורה עד הראשון שבהם,

כולם נבראו על ידי מי שקדם להם.

הנברא הראשון,

מי ברא אותו?

מוכרחים להגיע למסקנה שאמרנו בהתחלה,

שהיה בורא שברא את הנברא הראשון.

אם לא היה בורא שברא את הנברא הראשון,

לא היה נברא.

אמר מסכים. ומי ברא את הבורא?

אמרתי לו, את הבורא

לא ברא בורא,

כי אם לבורא

היה בורא,

גם הוא היה נברא.

ונברא,

ועוד נברא, ועוד נברא. בלי בורא בהתחלה, אי אפשר.

חייב להיות בורא ראשון שברא לכל הברואים.

אבל גם חייב

שלבורא הראשון לא יהיה בורא.

שאם כן,

יהיו כל הזמן נבראים בלי בורא. זה לא ייתכן.

הוא הבין.

אמרתי לו,

עכשיו עוד דבר צריך להבין.

כל נברא הוא מוגבל.

הנה, הכוס הזאת

היא מוגבלת, יש לה גבול.

מישהו הגביל אותה.

השולחן הזה מוגבל.

מישהו הגביל אותו, הנגר.

האולם הזה מוגבל.

רק 2,500 איש נכנסו באלף בחוץ.

מי הגביל אותו? הקבלן.

כדור הארץ מוגבל.

מישהו הגביל אותו בגבולות שלו.

הירח, השמש, הכוכבים, מוגבלים.

מישהו הגביל אותם.

מי זה המקביל לכל המוגבלים?

הבורא שברא את כל הנבראים.

מי שברא נבראים,

ברא אותם בגבולות מוגבלים.

אבל המקביל הראשון

אינו מוגבל.

שאם הוא היה מוגבל,

היה מישהו שקדם לו שהגביל אותו.

וזה אמרנו שאי אפשר.

נמצא שיש בורא ראשון לכל הנבראים,

ושהוא הגביל את כל המוגבלים.

עוד דבר.

הבורא הוא הכל-יכול.

אם הוא לא הכל-יכול,

אז הוא מוגבל.

אז אולי נאמר שיש שניים הכל-יכול?

אי אפשר שניים הכל-יכול.

מדוע?

הנה שניים.

אם נאמר שזה הכל-יכול וזה הכל-יכול. נשאל שאלה,

האם הכל-יכול הזה יכול להגביל את זה?

אם הוא יכול להגביל את זה, אז זה מוגבל.

הוא כבר לא הכל-יכול.

אם זה הכל יכול לא יכול להגביל את זה, אז הוא מוגבל.

אז הוא לא הכל יכול.

אי אפשר שתיים, הכל יכול, רק אחד.

נמצא,

יש בורא שברא לכל הנבראים,

מקביל לכל המוגבלים,

והוא הכל יכול.

תוך חמש דקות

הוא הבין.

אבל הוא הבין עוד דבר,

שיש לו בעיה עכשיו עם האמת.

מה עושים עכשיו עם האמת?

אם ככה שיש בורא לעולם,

אז זה מתחיל לחייב כבר.

כל הזמן שאפשר להגיד שאין הוכחה,

שזה רק אמונה,

אז בן אדם תמיד יכול לתלות שמה שהוא לא עושה זה בגלל שלא ברור לו.

אבל אם ברור שיש בורא לעולם,

יש בעיה.

בקלטת לוגוס אתוס פאתוס,

היה שם חכם,

שאמר לי, רגע, רגע,

מי אמר

שיש בורא לכל הנבראים?

אולי נגיד

שיש בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בלי סוף.

בלי סוף.

למה אתה עוצר באיזשהו מקום?

כל הזמן יש בורא נברא.

אמרתי לו, גם זו הוכחה שיש בורא.

איך?

ואת זה הפרופסור תפס.

אם נאמר שיש בורא נברא, בורא נברא, במחזור כל הזמן,

נשאל.

יש שתי אפשרויות.

או שהמצב הזה כל הזמן מוכרח,

מוכרח להיות בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא,

או שהמצב הזה לא מוכרח,

וזה יכול להיפסק.

אם זה יכול להיפסק,

אז יש סוף.

אם יש סוף, יש התחלה.

אם יש התחלה, יש מתחיל.

אם זה לא נפסק וכל הזמן בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא,

זה אומר שהמצב הזה מוכרח.

זאת אומרת,

כל אחד מהחלקים האלה במשך האין-סוף

היה מוכרח

להיות בתפקיד או בורא או נברא, או בורא או נברא.

אין לאף אחד רשות לצאת מהמעגל.

נמצא שיש מישהו, מוכרח להיות,

שמכריח את כולם לאורך האין-סוף להיות בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא.

נמצא,

יש בורא לעולם.

הסטודנטים לא הבינו את זה.

הפרופסור צעק, יש אלוקים.

למה?

שאלו אותו למה.

הוא אמר לסטודנט אחד, קום ללוח,

תצייר עיגול.

הוא צייר עיגול,

אמר, הנה, יש אלוקים.

הוא אמר לו, לא, יש עיגול.

הפרופסור אמר לו, לא, יש אלוקים.

הוא אומר לו, למה?

הוא אומר, מי עשה את העיגול?

אתה עשית את העיגול,

אבל העיגול לא עשה את עצמו,

מישהו חיצוני עשה אותו.

אז אם יש מעגל של בורא נברא, בורא נברא אינסופי,

הוא לא עשה את עצמו,

מישהו חוץ ממנו עשה אותו.

זה פרופסור חילוני באוניברסיטה שלא ידע מה ההוכחה הזאת, הוא מלמד פילוסופיה,

ורק כשהוא שמע את הקלטת הוא הבין.

היום יהודים יקרים, להוכיח שיש בורא לעולם,

ושיש תורה משמיים,

ושיש שכר ועונש, ויש חיים לאחר המוות,

זה לוקח שלוש שעות. בקלטת אחת בווידאו, קוראים לה מבראשית,

את הכול מההתחלה עד הסוף,

אתה רואה, נגמרת הקלטת,

אתה מרים ידיים.

זהו.

חוזרים בתשובה להאבינו שבשמיים.

אבל מה לעשות, יש אנשים שאפילו אם יודעים את האמת,

לא רוצים כל כך להיכנס לתוך זה.

אבל זה לא פותר.

אם אדם יודע או לא יודע,

זה מחייב.

התורה מחייבת לאדם, יש בזה זכויות ויש חובות.

והאדם צריך לברר.

אדם קיבל שכל לברר.

כמו שהוא מברר כל דבר בחיים,

את הדבר העיקרי ודאי שהוא צריך לברר.

הרי השאלה הראשונה שצריך כל אדם לשאול,

זה אם באתי לעולם בשביל לחיות,

והמטרה היא לחיות,

למה אני צריך למות?

אם המטרה זה למות,

בשביל מה לחיות?

באנו לעולם.

המטרה לחיות?

אז לחיות בלי סוף, בלי הגבלה.

ואם זה נפסק,

מה התועלת?

מה שווה כל מה שאדם היה בעולם,

אם אין המשך?

אם יש המשך,

אני מבין למה יש עולם.

אם אין המשך,

אז מה ההבדל בינינו לבין בעלי חיים?

אין שום הבדל.

אלא מה? התורה הקדושה מגלה לנו שבעצם העולם הזה הוא רק פרוזדור לטרקלין.

העולם הזה זה עולם ההכנה לעולם הבא.

והתרוע אומרת בבראשית,

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו

נשמת חיים.

מה אנחנו שומעים? שהאדם עשוי מעפר,

ובתוך העפר הכניסו נשמת חיים.

אז האדם עשוי מגוף ומנשמה.

שלושה שותפים באדם,

הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא,

כל אחד נותן את חלקו.

האבא ואמא נותנים בשר, עצמות וגידים,

והקדוש ברוך הוא נותן נשמה בתוך הגוף.

שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לפרק את השותפות,

הוא לוקח את חלקו, זו הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן,

השם לקח, היא שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה,

ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכול מעשה ידיו.

ההורים נתנו גופה,

קחו את הגופה.

הקדוש ברוך הוא נתן נשמה, לוקח אותה בחזרה.

מה התכלית של הנשמה כשהיא נכנסה בתוך הגופה?

מה המטרה?

כיוון שהנשמה היא אלוקית,

היא נצחית,

ולכן הנשמה לא מתה.

הנשמה חיה לנצח נצחים.

היא נכנסת בתוך הגוף

כדי לקיים מצוות.

הקדוש ברוך הוא אומר, אם האדם מקיים את המצוות,

הוא קונה לו זכויות,

ובזכויות האלה הוא מתפרנס לחיי העולם הבא.

אם בן אדם לא קיים מצוות,

אז הנשמה שלו מסתלקת מן העולם,

הקדוש ברוך הוא דואג בדרך אחרת

להביא אותה בחזרה,

או דרכים נוספות כדי להשלים אותה או לתקן אותה, כדי שתגיע מושלמת בחזרה.

אבל הקדוש ברוך הוא חכם,

וכשהוא ברא את העולם,

הוא לא השאיר אותו כמו חידה סתומה,

אלא הקדוש ברוך הוא

התגלה במעמד הר-סיני לעיני מיליונים ואמר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

זה עשה הקדוש ברוך הוא

בשביל שהעם שיצא ממצרים ידע שיש בורא לעולם, והוא שחרר אותם ממצרים.

הוא גם כתב בתורה בדיוק מה הוא רוצה,

במכתב, מכתב אלוקים, חרוט על הלוחות,

והוא גם שלח נביאים

שהוא ניבא אותם שיאמרו לעם מה יהיה העתיד איתם

כדי שיראו ויתעמת להם

שאכן הכול נמצא תחת שליטתו של הקדוש ברוך הוא.

באחת ההרצאות שאלתי מי לא מאמין

שהתורה מן השמיים,

הצביע חוקר משטרה.

שאלתי אותו, מדוע אתה לא מאמין?

אמר, אני למדתי בבית-ספר חילוני

שהתורה זה ספר היסטוריה,

שכתבו אותו כמה סופרים בכמה תקופות.

אמרתי לו, גם אני למדתי בבית-ספר חילוני וגם אותי לימדו,

רק אני בדקתי מאז והתברר לי שזה לא כך.

אבל בוא, אני אשאל אותך שאלה.

אם באים אליך שניים

ואומרים לך שראו את פלוני גונב,

והוא אומר,

לא נכון,

למי אתה מאמין?

אמר, אני מאמין לשניים,

ובפרט אם העדות שלהם תואמת.

שאלתי, האם עדות של שישה

שיבואו ויאמרו שהוא גנב

תהיה יותר חזקה מהשתיים?

אמר לי, ודאי.

אם יהיו 60?

אמר לי, טוב מאוד.

אם יהיו 600?

אמר לי, מצוין.

אם יהיו 6,000?

אמר לי, וונדרפול.

אמרתי לו, אם יהיו 60,000?

אמר, מעולה.

אם יהיו 600,000?

אמר, לא צריך יותר.

אמרתי לו, אם כך, במעמד הר סיני היו 600,000 גברים,

חוץ מנשים,

חוץ מתף,

חוץ מזקנים וחוץ מערב רב,

שהיו כפול מכל יוצאי מצרים.

מיליונים מעידים שראו ושמעו את הקדוש ברוך הוא בעשרת הדיברות אומר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

זו הוכחה או לא?

אמר לי, כן, אבל זה היה פעם.

אמרתי לו, כל עדות

זה היה פעם.

כששופט שואל את העדים אם התרחש האירוע,

זה היה פעם.

אם זה היה צריך להיות עכשיו,

אז השופט היה צריך להיות במקום האירוע,

ואז לא צריך עדים,

צריך שופטים בכל מקום.

אבל אמרתי לו,

אלכסנדר מוקדון היה?

אמר לי, כן. אמרתי לו, היה פעם.

אז הוא אומר, כן, אבל זה כתוב.

אמרתי, מה, אצלנו מחוק?

גם אצלנו כתוב.

למה הכתוב שלנו לא טוב?

כי זה מחייב אותך לשים כובע?

אמרתי לו, אתה יודע מה, בוא נשים את התנ״ך רגע בצד,

ואני אשאל אותך כמה שאלות.

שאלה,

האם אתה מכיר קצת את חגי ישראל?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, חג פסח,

לזכר מה?

אמר לי, לזכר יציאת מצרים.

אמרתי לו, יפה, חוקר משטרה יודע את זה, כל הכבוד.

חג

שבועות לזכר מה?

אמר לי, זכר למתן תורה?

אמרתי לו, עכשיו אני אשאל אותך שאלה קשה.

לפני שנה,

החגים האלה היו או לא היו?

אמר לי, היו.

אמרתי לו, שאלה דומה, יותר קשה.

לפני שנתיים, היו או לא היו?

אמר לי,

היו?

אמרתי לו עכשיו שאלה מכשילה, שים לב

לפני שלוש שנים, היו או לא היו?

אמר לי, היו.

אמרתי לו, שאלה רביעית, אתה נופל בפח.

לפני ארבע שנים, היו או לא היו?

אמר לי, נודני, כל שנה יש.

שאלתי אותו, מתי התחילו?

אמר לי, מיציאת מצרים.

אמרתי לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.

אתה אומר בעצמך שכל שנה עושים זכר ליציאת מצרים. ממתי?

מיציאת מצרים.

ממתן תורה.

למה כל שנה עושים זכר למה שהיה?

אז זה היה או לא היה?

הרים ידיים, היה.

זאת אומרת,

התורה הזאת

יש לה את כל ההוכחות.

כל ההוכחות.

יתרה מזו,

אם נאמר אפילו שבא מישהו וכתב את התורה מעצמו,

האם זה אפשרי?

לא מזמן היה מאו צטונג.

היה לו ספר אדום.

הוא חייב במהפכה שכולם ירימו את הספר האדום.

כשהוא הלך לעולמו,

הספר האדום שלו הפך להיות שחור.

למה? כולם סרפו אותו.

כשמשה רבנו נפטר, אף אחד לא סרף ספר תורה.

ועד היום,

בכל בית כנסת,

בשני וחמישי, שבת ביום טוב,

מגביהים את ספר התורה, ומה כל הקהל אומר?

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

זאת בדיוק התורה מלפני 3,300 שנה.

איפה יש עוד עם כזה?

אמרתי לו עוד דבר,

תגיד לי, הייתה שואה?

אמר לי, בטח הייתה שואה.

מאיפה אתה יודע שהיית? הוא אומר, יש אנשים חיים.

אמרתי, מה יהיה בעוד עשרה דורות?

תהיה לך הוכחה שהייתה שואה?

אז הוא אומר, כן, ילמדו בבתי-ספר.

אמרתי לו, אבל אתה יודע שהיום כבר שני היסטוריונים גרמנים ואחד אמריקני מכחישים את השואה ואומרים, לא הייתה.

בעוד כמה דורות יכתבו עוד

ובעצם בסוף רק היהודים יגידו שהייתה שואה וכל העולם יכחיש.

מה יעשה ילד יהודי

בבית-ספר יהודי כשילמדו אותו שהייתה שואה,

אבל הספרים מכחישים את זה?

איפה תהיה לו הוכחה?

אז הוא אומר, יש סרטים.

אמרתי לו, סרטים אפשר לעשות.

יש תמונות. אמרתי לו, גם את זה אפשר לעשות.

כל מה שאמר, דחיתי אותו.

בסוף בסוף אמרתי לו, יש רק דבר אחד שיכול לשמר את זה,

ולא יהיה אפשר לשכח.

יום השואה,

אם בכל העולם מיליוני יהודים ביום אחד

מתייחדים עם זכרם של הנספים בשואה,

אפילו כל העולם

יעמוד נגד ויכחיש שבעם היהודי זה לא יצא לעולם ולא תשכח עובדה זו.

אמרתי לו עכשיו, אם זו העובדה היחידה והטובה שיש לך,

לנו יש עובדה הרבה הרבה יותר טובה.

אם יום בשנה, השואה,

זה תזכורת מספקת,

אנחנו כל יום,

כל יום,

זוכרים יציאת מצרים.

כל יום.

כמה פעמים ביום.

לכל יהודי יש מזוזה בפתח,

זכר לזה שהקדוש ברוך הוא פסח על בתי העיוורים והוציאו אותם ממצרים.

אז אי אפשר שיהודי יעבור כמה פעמים במפתן הדלת ולא יראה את המזוזה.

כל יום מניחים שתי תפילין, מה כתוב בשניהם?

ארבע פרשיות שבכל אחת מוזכר יציאת מצרים.

לכל יהודי

מתפלל שלוש תפילות ביום.

מה מזכיר?

יציאת מצרים.

קוראים פעמיים קריאת שמע, מה מזכירים? יציאת מצרים.

אומרים ברכת המזון, מזכירים יציאת מצרים.

עושים קידוש, מזכירים יציאת מצרים.

אין יום שלא מזכירים כמה פעמים את יציאת מצרים.

אז איך אפשר להכחיש דבר כזה שהייתה יציאת מצרים ועם ישראל יצאו למדבר וקיבלו את התורה,

והביאו אותה עד הלום, ואנחנו חיים בזכותה.

את זה הבין החוקר של המשטרה.

אבל מההבנה עד לביצוע וקיום המצוות יש עוד קצת מרחק.

בכל אופן,

להוכיח שתורה ניתנה במעמד הר-סיני לעם היהודי

ושאנחנו שומרים אותה,

זה ברור לאין שיעור.

ראיה פשוטה,

אם התורה הזאת

היתה משתכחת,

אז ודאי שהיו בלבולים רבים ומצוות שונות ומשונות.

אבל הנה, אחרי אלפיים שנה

חוזרים יהודים לארץ-ישראל,

אותם ספרי תורה מכל הקהילות בעולם,

לכולם יש את אותה ציצית

עם שמונה פתילים,

לכולם מזוזה באותו מקום,

כתוב בה שתי פרשיות,

אותם תפילין, 3,300 שנה,

כמו שנתגלו במערות כומרן על ידי יגאל ידין, שמיוחסות לבר-כוכבא וחילותיו,

אותו דבר בדיוק, שום דבר לא השתנה,

וזה כשכולם מגיעים למקום אחד ממקומות שונים.

זאת אומרת, התורה הזאת

היא התורה האלוקית שמחייבת אותנו יום-יום

לעשות את רצון הבורא, לקיים את המצוות

ולזכות בעולם הזה ובעולם הבא.

אשריו של מי שזוכה לברר את הדברים ולהפנים אותם ולבצע.

הנה, אנחנו רואים יהודייה שהייתה רחוקה,

חונכה הפוך,

שנאה ממש

את שומרי התורה,

אבל ברגע שהתברר לה

שזוהי האמת והיסוד שעליו היא חיה אינו נכון,

היא השתנתה לחלוטין.

היום היא ובעלה שומרים תורה ומצוות,

ולא עוד,

אלא שעוזרים לקרב את החברים שלהם

שהיו רחוקים. ב-05 בבוקר היא צלצלה כבר למשפחה ולקרובים לומר להם שהיא גילתה את האמת,

ואת הסילוף באורח החיים שהיה לה עד אותה שעה.

אדם שזוכה לעשות כזה דבר אהוב ורצוי ורע ונחמד לפני הקדוש-ברוך-הוא.

הרמב״ם כותב,

אתמול היה מאוס ונתעב,

והיום רע וידיד ואהוב. בן רגע,

ממצב שהיה מרוחק לחלוטין,

נהיה הכי קרוב אצל הקדוש-ברוך-הוא.

ועל זה כתוב,

שלום, שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' עורפתין.

שלום, שלום לרחוק, קודם לרחוק זה שהיה רחוק מה' ואחר כך לקרוב.

זאת אומרת, הקדוש-ברוך-הוא

מבקש שהבנים שלו יתקרבו ויחזרו אליו

כדי שיוכל להעניק להם קול טובה וברכה.

אני היום, ברוך השם, 25 שנה

חוזר בתשובה.

יהודים יקרים,

אני גרתי בצפון תל-אביב,

ברחוב בן-יהודה,

חילוני.

לא הייתי יודע כלום,

רק מסורת מבית אבא,

אבל שום הוכחה,

שום ידיעה, שום בירור על שום מצווה.

מה שעושה, באופן תמים אבא אומר, משתדל לקיים מה שאני יכול.

כשהבנתי שזאת האמת

וקניתי הרבה ספרים בשביל לדעת,

ולא היה לי מדריך,

לא היה מי שיסביר לי,

לא הייתי גר בסביבה של בני תורה,

אז הייתי צריך לעשות הכול לבד, לקנות מילון ותרגום וספר ראשי תיבות

וארמית ולהתחיל ללמוד לאט לאט בשביל להבין.

אבל כשהבנתי שזאת האמת,

הבנתי שגם חברים שלי ומשפחה שלי וידידים שלי לא יודעים מאותן סיבות שאני לא ידעתי.

פשוט לא למדנו.

מה כן ידענו?

את כל הססמאות שהיו ברחוב.

וברגע שהבנתי שזו האמת,

החלטתי שאני דבק בה ולא עוזב אותה לרגע,

ולא עוד,

אלא שאני אשתדל להעיר גם לאחרים

שלא רואים

ומעוניינים לראות.

ומאז ועד היום אני משתדל

בכל מקום שאני מגיע להגיד את האמת לכל מבקש,

כדי שגם הוא יזכה לחיי העולם הבא ולגן עדן.

יתרה מזאת,

הקדוש ברוך הוא עשה איתי חסד גדול

לקחת בן אדם

שאין לו שום סיבה לחזור בתשובה

ולעורר אותו על-ידי ספר זה חסד אמיתי.

אני ישבתי בסלון

אחר צהריים אחד, הסתכלתי על הספרייה,

ועלתה לי מחשבה,

היום אני מבין שהיא מן השמים.

אני מסתכל על הספרים ואני אומר בלבי, מעניין,

מי היו החברים והידידים הקמצנים,

שנתנו לי לבר-מצווה ספרים במקום צ'ק.

ואת העין שלי תופס ספר שנקרא קיצור שולחן ערוך

עם מסגרת השולחן.

חשבתי שזה ספר בישול.

קיצור שולחן ערוך. איך עורכים את השולחן בקיצור?

אני פותח את הספר,

אין תמונות, אין שולחנות, אין מפות ואין עוגות.

איפה זה נפתח לי?

נפתח לי במקום שכתוב

שכשאדם נועל את מנעליו,

חוץ מכבודכם, צריך לנעול קודם נעל ימין

ואחר כך נעל שמאל.

לשרוך נעל שמאל ואחר כך ימין.

לחלוץ קודם נעל שמאל ואחר כך ימין.

לא הבנתי, זה ספר התעמלות?

מה הפירוש?

ניתן לכם נעליים, אל תלך יחף. מה אכפת לך איך אני נועל את הנעליים?

פתחתי עוד קבוצה של דפים, ואני רואה שעד חצות לילה צריך לישון על צד ימין

ואחר כך על צד שמאל.

ואני תמה, מה הספר הזה ומה פשרו?

פותח עוד קבוצה של דפים, ואני רואה את הכותרת,

דיני עניית אמן.

ואז אני מבין שאני בור ועם הארץ.

לבית כנסת בשבתות הייתי הולך עם אבא.

הייתי עונה אמן,

אבל לא ידעתי מה פירוש המילה אמן.

ושם היה כתוב,

אמן פירושו ייאמנו דברי האומר.

אני מאמין במה שאמר המברך ואני מסכים איתו.

אז אני אומר אמן.

אמן זה ראשי תיבות אל מלך נאמן.

אמן, פעמים צריך להתכוון אמת,

פעמים יהי רצון.

ופתאום הבנתי שזה ספר לא מהסוג שאני מכיר.

התחלתי לעלעל,

אותו יום מ-1600 עד 0400 בבוקר,

ואני מחפש בכל הספרים עוד קצת לדעת, עוד קצת לדעת.

ראיתי שם ספר חובת הלבבות של רבנו בחייה,

ראיתי שם ספרים נוספים, ספר החינוך על תרי״ג מצוות, כל מצווה ומצווה,

מה המקור שלה בתורה, מה הטעם שלה.

וככה זה התחיל, והתחלתי לפשפש בדברים.

קונה הרבה ספרים, מתחזק

ומחזק אחרים,

וברוך השם,

נהפכתי למאמין

גדול מאוד.

מה שכתוב, מאמין פשוטו כמשמעו.

הגעתי למשנה שכתוב, ודע

מה שתשיב לאפיקורוס.

לא ידעתי אפילו מה זה המילה אפיקורוס.

הייתי צריך

את מילון אבן שושן שיסביר לי.

אחרי שהבנתי,

לא ידעתי מה שואל אפיקורוס בשביל שאני אדע מה להשיב לו.

אז הייתי צריך להבין מה אפיקורוס שואל.

וכך התחלתי ללמוד כדי להשיב לאפיקורוס.

ולאט לאט

המשכתי דבר אחר דבר.

ראיתי שכתוב,

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם.

המדרש אומר,

מה עדיף להיות, עבד לעבד

או עבד למלך?

עבד למלך.

מה שיש למלך, יש לעבד.

אבל אם אתה עבד לעבד,

מה שיש לעבד, יש לעבד.

החלטתי שאני רוצה להיות עבד למלך.

אמרתי לקדוש ברוך הוא,

זה היה ביום צהריים בסלון,

בלי לחכות לתשובה.

ריבונו של עולם,

אני רוצה להיות עבד שלך.

לא של בשר ודם,

לא להיות תחת בני אדם,

אלא לעבוד אותך מבוקר ועד ערב כל ימי חיי.

זהו.

סגרתי את הספר והתחלתי.

לא עובד יותר, לא עושה שום דבר,

רק עובד הקדוש ברוך הוא.

התחלתי לקרב אנשים, לדבר איתם וכן הלאה, וזה התגלגל,

התגלגל, התגלגל,

עד שאני נמצא אצלכם היום.

יהודים יקרים.

מחיאות ומחיאות ומחיאות

הקדוש ברוך הוא עשה איתי חסדים גדולים.

הקדוש ברוך הוא רואה את ליבו של אדם,

כמה באמת הוא מוכן לעשות,

כמה הוא מוכן לפעול,

ולפי זה הקדוש ברוך הוא נותן לו.

ואני אגיד לכם מה כתוב אצל אברהם אבינו.

כתוב אצל אברהם אבינו,

כשהוא קיבל את המלאכים שבאו אצלו,

ואכחה פת לחם.

כתוב במדרש שכל פעולה שעשה אברהם אבינו עם המלאכים,

הקדוש ברוך הוא זיכה את בניו

אחריו בזכות הפעולה.

בזכות ואכחה פת לחם, כשהוא הגיש למלאכים לסעוד את ליבם,

הקדוש ברוך הוא אמר לו, חייך שאני זן את בניך במן במדבר,

ויש תמיהה.

מה עשה כל כך מיוחד אברהם אבינו כשהגיש פת לחם?

הרי כל אורח שבא לבית, מגישים לו פת לחם, זה המינימום.

אבל אצל אברהם אבינו כתוב שבזכות פת לחם הקדוש ברוך הוא זן את כל בניו ארבעים שנה מן.

אלא הסוד של הדברים,

הקדוש ברוך הוא לא בוחן מה אתה עושה, מה אתה נותן.

הוא בוחן את הלב שלך,

מה הלב שלך בשעה שאתה נותן, מה הסיבות שאתה נותן.

האם יש פה עוד חשבונות צדדיים,

או שהכול נטו, 100% למטרה?

הקדוש ברוך הוא מסתכל בלבו של אברהם אבינו

והוא רואה שבנתינה של פת לחם

יש לב

של אברהם אבינו.

מה זה לב של אברהם אבינו?

שבזכות אותה נתינה הקדוש ברוך הוא פרנס את בניו ארבעים שנה. זאת אומרת, מיליונים אכלו כל יום מן מן השמיים ארבעים שנה.

זה היה הלב של אברהם בשעה שהוא נתן את פת לחם למלאכים.

שלמה המלך, שהיה עשיר אדיר,

וזהב היה מתגולל בזמנו כאבנים ברחובות,

סעודה של שלמה המלך הייתה 300 קור קמח,

600 קור סולת,

אווזים מפוטמים, תרנגולים,

אוכל רב ושפע לכל אלה שבאו לשמוע את חוכמתו.

שולחן של שלמה המלך לא מתואר יותר גדול מזה בתנ״ך.

אבל אומרים חכמים,

הסעודה שנתן אברהם אבינו לשלושת המלאכים הייתה גדולה

עשרות מונים משולחנו של שלמה.

למה?

לשלושה מלאכים

הוא שחט שלושה שברים ונתן לכל אחד לאכול לשון.

אם שלמה המלך היה צריך להאכיל את האורחים לפי זה, היה צריך עדרים בלי סוף כל יום.

אתם מכירים מישהו שמוכן לאורח לשחוט שור רק בשביל לתת לו לשון?

ולמי הוא נתן?

לערבים עובדי עבודה זרה שנדמו לו.

אבל הכנסת אורחים של אברהם אבינו, עם הלב של אברהם אבינו,

זה דבר שאנחנו מתפרנסים ממנו עד היום.

וכתוב,

כל יהודי ויהודייה

צריכים להגיד,

מתי יגיעו מעשיי למעשי אבותיי אברהם,

יצחק ויעקב.

זאת אומרת, חובה עלינו להתדמות בדרכים שלנו לאבותינו הקדושים.

מה שהם עשו זה המודל בשבילנו לעשות.

ואברהם אבינו,

שפגש את שם בן נוח,

אחרי 350 שנה שהם יצאו מהתיבה,

שאל אותו בזכות מה ניצלתם מן המבול.

אמר לו,

בזכות זה שזנו את החיות,

הבהמות והעופות 12 חודש בתיבה.

כל העולם זה היה התיבה,

בחוץ העולם היה חרב.

נוח היה כמו אלוקים בתיבה,

זן ומפרנס את כל הברואים בתוך התיבה.

12 חודש

בלא הפסקה,

כי כל אחד אוכל בשעה אחרת.

בזכות זה,

אברהם אבינו שמע זאת, אמר,

קל וחומר,

אם נוח ובניו זכו להקים עולם שלם,

עולם חדש,

בזכות שהם זנו את החיות, הבהמות והעופות,

אני אזון ואפרנס

את הבני אדם שהם בצלם אלוקים שברא אותם הקדוש ברוך הוא.

ביתה אשל,

אכילה,

שתייה,

לוויה.

היה עושה מלונות קטנים, אברהם אבינו,

עושה אוהלים עם אוכל,

כל עובר ושב

דואגים להכניס אותו ולזון אותו, לתת לו לאכול.

כשהוא היה מסיים,

היה אומר לו, תברך.

היה אומר, ברוך תהיה, אברהם.

היה אומר לו, לא,

זה לא משלי אכלת.

יש בוראי לעולם

שהוא זן ומפרנס את הכול, תברך לו.

מי שהיה מברך,

היה בחינם.

מי שלא בירך, שילם כסף.

אברהם אבינו החזיר את העולם בתשובה.

איך?

על-ידי הדברים האלה.

קרב את כל העולם כולו עד שקראו לו,

נשיא אלוקים, אתה בתוכנו.

כל העולם וכל המלכים המליכו אותו, עשו אותו מלך עליהם.

אב המון גויים נתתיך,

ונברכו בך כל גויי הארץ.

למה?

כי הוא פרסם את הקדוש ברוך הוא בכל מקום ומקום.

ואני, כשראיתי את מעשה אברהם אבינו,

אמרתי גם אני, אלמד קל וחומר.

ומה נוח שפרנס חיות ובהמות ועופות,

בנה עולם שלם.

ואברהם אבינו, שלמד ממנו קל וחומר,

ועשה חסד עם הברואים בצלם אלוקים.

הקים עולם שלם של אמונה ומאמינים.

אני, בעזרת השם נתברך,

אעשה חסד עם בניו של הקדוש ברוך הוא,

ואחזיר אותם בתשובה לאביהם שבשמיים.

ומאמינים ומאמינים והקדוש ברוך הוא לא מקפח יהודים יקרים,

והקדוש ברוך הוא רואה שאני באמת רוצה לעשות כמה שאפשר.

אומנם האמצעים מוגבלים,

אבל זה לא משנה עם איזה כלים שהקדוש ברוך הוא נותן, איתם אתה צריך לפעול.

שנים קשות עברנו,

היה קשה מאוד,

ויכוחים, מריבות, קטטות,

יוצאים נגדנו,

אבל ברוך השם, הקדוש ברוך הוא חסדו עלינו תמיד,

25 שנה,

אולמות מפוצצים 25 שנה.

אתם שומעים דבר כזה?

זה חסד שאין כדוגמתו.

אבל לא עוד,

הקדוש ברוך הוא,

אומר,

מוציא יקר מזולל כפי תהיה.

מה זה מוציא יקר מזולל כפי תהיה?

אומר הקדוש ברוך הוא על ידי ירמיה הנביא,

מי שלוקח את הבנים של הקדוש ברוך הוא,

שהם זולים במעשיהם ועושים מעשים שאינם ראויים,

ועושה מהם יקרים,

שהם חוזרים בתשובה לאביהם שבשמיים,

מוציא יקר מזולל,

הקדוש ברוך הוא אומר, כפי תהיה.

אני נותן לו אפשרות שהפה שלו יהיה כמו הפה שלי.

מה שהוא גוזר, אני מקיים.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא כל כך מחשיב

את מי שמקרב את הבנים שלו אליו,

עד שאומר לו, מה שתוציא מפיך,

ככה אני אקיים.

מי לא רוצה שיהיה במדרגה כזאת שהוא יוכל להגיד בפיו דברים שיתקיימו?

מה צריך בשביל לזכות לזה?

שיקרב את הבנים של הקדוש ברוך הוא אליו,

שיהיה מוציא יקר מזולל.

ואני רוצה להראות לכם דוגמה אחת מני רבות

שהייתה לא מזמן.

לפני כמה חודשים הייתי בניו יורק,

בברוקלין קולג' הייתה הרצאה.

הגיע לשם אב

שיש לו בן

בן שלוש שנים.

הוא בוכה.

הוא אומר, הבן הזה נמצא כרגע בבית-החולים, שוכב,

יש לו מחלת סרטן בשרירים,

כל הבטן, גידול ענק שלא ראו בגיל שלו הרופאים,

התפשט כבר לאיחוד השדרה,

הכבד שלו נשרף

מהכימו

וצריך השתלת כבד.

והילד למעשה נמצא ברגעים האחרונים של חייו

והוא מבקש רחמים, מה לעשות? הילד רוצה לשוב הביתה,

לחזור הביתה,

אבל איך יחזור ילד במצב כזה?

שאלתי אותו, מה אתה עושה?

אמר, אני עובד, כרגע לא, כי אני בבית חולים כבר שבעה חודשים.

שאלתי אותו, אתה לומד?

אמר לי, לא.

אתה מוכן ללמוד שעתיים תורה?

אמר לי, כן.

אמרתי, מי שבירך אבותינו יברך את הילד,

שירפא את עצי המחלה.

כל הציבור ענה, אמן.

ככה זה נגמר.

אחרי דקות ספורות

עולה בחור צעיר ואומר,

אני רוצה לשים ציצית

וכיפה לחזור בתשובה לרפואתו של הילד.

שם ציצית עליו,

נברך שהחיינו וקיימנו והגיהנו לזמן הזה.

באותו רגע אני אומר לציבור,

יהודים יקרים, נפל דבר.

הילד בין השלוש החזיר בתשובה את הבחור הזה,

והקב' ברוך הוא ימדוד לו מידה כנגד מידה, שתהיה לו גם הצלה.

מי עוד מוכן מהציבור לקבל עול מלכות שמים לרפואתו של הילד?

שתי דקות על הבמה,

100 בחורים חילונים עולים למעלה.

שמו עליהם ציציות,

קיבלו עליהם עול מלכות שמים,

נגמר.

הערב נגמר,

אחרי שבועיים מצלצל

האב אלינו למשרד,

והוא אומר שמצד אחד יש שיפור, מצד שני הכבד הלך פייפן,

ואחרי שבועיים נוספים הוא מצלצל,

לא יאומן כי יסופר.

המחלה נעלמה והכבד מתפקד רגיל.

לפני שעזבנו את ניו-יורק,

שלחתי צלמים לצלם את הילד

ושלחתי לו ברכות דרך הווידאו.

אחד הצלמים שצילם אותו,

הוא בעצמו היה פעם חולה סרטן, הוא יודע בדיוק מה זה.

כשהוא ראה את הילד,

את העיניים שלו, את הבטן שלו, איך הוא נראה,

הוא הבין שהוא מצלם את הצילומים האחרונים למזכרת להורים.

כשקיבלנו את הידיעה

שהילד בריא והוא משתחרר מבית-החולים,

אז צלצלתי אליו ואמרתי לו, אדיר,

אתה זוכר את הילד מברוקלין קולג'?

אמר לי, כן. מה, נפטר?

אמרתי לו, לא, הוא משתחרר מבית-החולים.

הוא עשה ברקס כמעט תאונת דרכים בנסיעה.

הוא לא האמין, כי מה שהוא ראה בעיניים

לא שייך היה שילד כזה יצא משם חי.

אחרי שהוא השתחרר,

לצערנו הרב, כבר שמונה ילדים באותה מחלקה נפטרו.

אני אראה לכם היום

כמה הקדוש-ברוך-הוא אוהב אותנו

לאין שיעור.

כל המחלות

וכל הייסורים

וכל הצרות

זה רק איתותים מאבא

שאנחנו נתקרב אליו,

שנחזור,

שנזכור אותו,

שלא נשכח.

וכשמתקרבים אליו באמת ב-100%,

אין שום סיבה שהאדם לא יירפא ברפואה שלמה.

אבל 100%,

אם פחות,

עדיין יש למקטרד את הכוח לקטרד.

אבל אם בן-אדם חוזר בתשובה אמיתית,

הקדוש-ברוך-הוא משנה את הגזירה.

זה חסד שהקדוש-ברוך-הוא עושה עם הבנים שלו.

בגלל שאני מכיר את הקדוש-ברוך-הוא, ברוך השם,

זכיתי לראות הרבה מקרים כאלה,

אני פשוט מלמד ומדריך את הציבור.

אתם לא צריכים שום דבר חוץ מדבר אחד.

תתקרבו לאבא שבשמים,

תהיו קרובים אליו באמת ותראו איך הוא יוריד לכם שפע כל הזמן,

ברכות מלוא חופניים.

הקדוש-ברוך-הוא לא מתקמצן.

כשהוא נותן, הוא נותן לאין גבול,

אבל צריך להתקרב אליו באמת,

קרוב השם לכל קוראיו,

לכל אשר יקראו באמת.

בואו נראה את הסרט

נס מצולם. בבקשה.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עיתים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא, ואני מולך שלמידת חולים רבה זמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום, כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם נתברך.

מי שבירך אומרותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, וכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל מהרה,

ויסיר את המחלה,

ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

כל הסיפור התחיל כשיום אחד בערב אשתי הייתה

בסטיאת עסקים והילד היה איתי בלילה,

מכריס לו בגדים,

ופתאום הוא ראה שהבטן שלו נפוחה.

הוא יותר מרגל, אני שואל אותו, יאב,

הבטן כואבת לך? הוא אמר לי, לא,

אני רק עייף, אני רוצה להרדישה.

אני אומר, טוב.

אשתי, במחורה בבוקר התקשרתי לה, אמרתי, תשמעי,

הבטן שלו נפוחה, אני לא יודע מה זה.

תקחו אותה פה לרופא כללי, פה,

כשהיא רק הגיעה משהו לבטן, אם יש לו משהו, אז ניקח אותה למנהטן.

והיא לקחה אותה פה לרופא הכללי, זה יום שישי.

הרופא ראה את הבטן והוא אומר, הוא לא אוהב משהו שהוא רואה,

הוא רואה, כלומר, מה שהוא מרגיש,

ישר לאולטרה סאונד ובדיקות לראות מה יש לו.

ולא נראה לי ג'ויש בקווידס.

זה היה יום שישי, כל הרופאים בדרך כלל לא נמצאים שם,

ויואב בינתיים כל יום,

כל יום שהוא עובר הוא מתנפח יותר ומתנפח יותר,

הבטן גודלת וגודלת וקשה לו לנשום.

ביום שישי, שבת, בעצם ביום ראשון כבר אמרו לנו שיש לו את המחלה,

יש לו סרטן בבטן שתוקף את הסרטן,

זה נקרא סרטן השרירים, שתוקף את השרירים שעל כל החלקים הפנימיים של הכבד,

המעיים,

הכיס המרה, הכול, פשוט הכול. וזה כל כך גדול,

והרופא אמר שהוא מוכרח לציין, בילד כזה קטן,

גידול כזה גדול ועוד לא רע.

הם אמרו שהזמן, אין לנו הרבה זמן לחכות ולשחק עם זה ולעשות את זה.

הכניסו אותו לניתוח,

להוציא קצת, לראות אם הם יכולים לעשות את הניתוח. אמורים, אם יצליחו לעשות את הניתוח, להוציא את זה, יוציאו אותו. אם זה ממאיר, אז יוציאו אותו. אם זה לא ממאיר, אי אפשר לנגוע בזה.

זה היה מאוד קשה לראות אותו סובל במיטה עם כל הטיפולים הקימיים האלה ואיך הוא משתנה, כל הגוף שלו משתנה,

כל הצבע משתנה.

מצבע כזה של בן אדם חי, פתאום הכל נהיה שחור, הציפורניים,

כזה צבע ממש.

מי שראה אותו לפני כבישה חודשים, ממש.

רחמן.

סיימנו את הסיבור של

שש הטיפולים של כימותרפיה,

ואחר כך אמרו שהיה צריך להתחיל עם רדיאשן.

לפני הרדיאשן רצו לראות אם היו יכולים לעשות את הניתוח.

זה היה עשר שעות של ניתוח.

הוא יצא על מיטה מחובר לכל המכונות, כל הזה,

בועות יוצאות לו מהפה.

אנחנו נבהרנו, הוא היה נפוח מהניתוח,

זה היה מדהים לראות אותו עוד פעם.

הלב שלנו, לא יודעת איך הלב שלנו, היה לנו כוח לעמוד ולראות את הילד שלנו ככה. זה היה מדהים.

איזה כוחות

צריך בן אדם לעמוד ולראות את הילד שלו ככה, את האחר.

יוצא מניתוח כזה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

התחלנו מהקרנות כל יום,

במשך 20 דקות היה צריך לקבל הקרנות.

כל טיפול של 20 דקות

אולי היה מסוגל לעשות כלום, הוא מקיא ולא רוצה לאכול, הוא לא רוצה לשחק, הוא לא רוצה לישון, הוא לישון ומקיא,

וכואב לו, וממש סבל, סבל, סבל. זה לא בא לישוער, איך הוא סבל, כמה סבל.

כתוצאה מהקרנות

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

הכבד שלו ממש ממש ממש ממש ממשיך לעבוד, והוא התחיל להתנפח, וזה הגיע ממצב של פער מים בשבוע להוציא את המים, זה הגיע למצב של כמעט שלוש מים בשבוע.

שם נדבר על שש ליטר של מים להוציא מהבטן בשבוע.

שש ליטר של מים להוציא מילד בן שלוש, כל פעם,

ואז הם הציעו לנו לעשות השקלת כבד, לפני השקלת כבד, לפני שהם הגיעו למסקנה הזאת, הם הלכו לעשות עוד פעם ביאפסי של הכבד.

בביופסים הם הגיעו למסקנה שכל התאים מתים,

אין תאים חיים שם בכלל.

ולפעמים זה הם הגיעו למסקנה שבתאים מתים לא יכול להיות שהכבד

regenerate, כאילו

ירבה את עצמו.

מרחם, מרחם לו השם אלה כאילו רחם.

הדרך שהגעתי לרב אמנון יצחק מאוד מאוד מוזרה, שעד היום אנחנו חושבים שאנחנו צוחקים איך זה.

אני יצרתי קשר ממשלתי אל פעם אחת ואמרתי לו

שאני מעוניין שהרב אמנון יצחק יבוא לבית החולים, ייתן לו ברכה,

ואולי תבוא ישועה מזה שהקדוש ברוך הוא ישמע לתפילתו,

ושיש לו כל כך הרבה זכויות,

שלפעמים אנשים כמוהם, הקבילה שלנו לא תכשר למעלה, כמו שאנשים צדיקים כמוהו.

אז ביקשתי מאוד מאוד, אם נוכל לעשות את הטובה לבן שלי שיבוא,

אז הוא לא הבטיח לי שום דבר וזה, אבל הוא בא בעצמו.

הוא בא בבוקר ודעתי שהופעה בברוקלין קולג' בברוקלין,

הוא באמת לא היה לי מצר רוח,

שכבתי במיטה ליד הילד, ופשוט

לא היה לי מה לעשות,

כאילו הסתכלתי על התקרה,

מחבק אותו, ומודה לקדוש ברוך הוא, כל דקה שהוא נותן לי איתו,

במה שעשיתי.

ורדתי לו מעטה לקחתי מונית,

הגענו לשם, מאז שהתקשרתי ונשאלתי על בית הטלפון, אמרתי, שמע, אני בחוץ לבניין, והוא בא, תכניסו, שיבו איתי בשורה הרביעית.

טוב, ישבתי, ההופעה כבר התחילה, כבר לדעתי, ישבתי שם, ולפתע הוא בא והוא מביא לי את המיקרופון,

אני רוצה לספר את הסיפור שלך.

לא שמעתי את עצמי ולא ראיתי אף אחד, רק

הסתכלתי על הרב אמנון יצחק וסיפרתי לו את הסיפור,

והתפרצתי מבכי,

וממש ממש מתוך הלב, כאילו כאב אחרון,

כשכולם ישמעו אותי שהגדול ברוך הוא ישמע אותנו,

ידעתי שזו ההסדמנות האחרונה של לעשות משהו.

כבוד הרב,

אני באתי כרגע מהבית החולים,

הבן שלי הוא בן שלוש,

לפני שבעה חודשים הוא

קיבל סרטן בבטן.

והוא סובל קשה-קשה. הוא עבר שלושה טיפולים של קימו בצורה מאוד קשה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

כתוצאה מהקרנות,

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה,

הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפח,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

כרגע

אין הרבה טיפולים בשבילו. הוא משתמש בתפופה מאוד מאוד ניסיונית,

שאפילו לא עברה את ה-Proof של ה-FDA פה, של משרד הבריאות.

כשהוא היה חולה לפני שבעה חודשים הוא ידידה ששלחה לו ספר תורה קטן בפלורידה,

וכל מה שמתי לו את זה על המיטה. יום אחד הוא לקח את זה, הוא פתח את זה, והוא בן שלוש,

והוא אומר לאימא שלו,

תראי, כתוב פה שהקדוש ברוך הוא ישלח לי רפואה שלמה.

My husband had gone to the Shur, and he asked me to pick him up from the bed.

So I picked him up.

And this little charla that he has, he opened it up, he started opening it,

and he was divinging to השם for רפואה שלמה.

And then he says, look,

השם says here that I have to have a white ספר תורה and I'm it's going to be very gado gado, he said, big and I'm going to have a רפואה שלמה.

ומאז אותו יום הוא אמר לה שצריכה לקנות לו ספר תורה גדול,

לבן,

כמו בבית כנסת.

טוב, חשבנו שזה יעבור לו.

ומדי פעם הוא תמיד מזכיר לנו שאנחנו צריכים לקנות לו ספר תורה גדול,

לבן,

ולא ספר קטן כמו שלילדים יש.

לבדת ספר תורה.

מה הבעיות הספר תורה?

מה הבעיות הספר תורה?

כשסיפרתי את הסיפור הזה, אז חשבו טוב, נו, ההורים רוצים ספר תורה בשביל הילד כדי שלא יהיה רפואה שלמה.

לפני שלושה ימים הרופא שלו, שבמקרה הוא יהודי,

אז הוא שאל אותו,

אליה יואב, מה אתה רוצה שאני אביא לך?

אז הוא חשב שהוא יביא לו איזה צעצוע או משהו, אז במשך חצי שעה

הוא הסביר לו בדיוק איזה ספר תורה הוא רוצה,

ואומר לו שזה יהיה בשביל רפואה שלמה.

יש ארגון יהודי שנקרא חי לייפליין.

הרופא אמר לו, אני לא מצליח לך, אני אנסה,

הוא עשה כמה טלפונים,

ובאחד עשרה וחצי בלילה משפחה יהודית מברוקטין,

שאני לא יודע מי,

תרמה לו ספר תורה,

ועשו לו כיסוי.

הוא ביקש את הכיסוי בלבן, הוא לא התקשר לשום ספר אחר, הוא רצה אותו בלבן.

עשו לו את הכיסוי בלבן,

והביאו את ספר תורה לבית-החולים,

ועשו שם,

והציגו לו את הספר תורה ונתנו את הספר תורה. מי שלא היה בחדר הזה לא הבין במה מדובר.

הוא היה כל היום במיטה, הוא לא יכל לזוז.

בשעה חמש שבעית לספר תורה הוא פתאום מתעורר,

והוא שואל, איפה הספר תורה שלי?

אמרתי לו, בחדר, מחכים לך.

נקפתי אותי לחדר והוא כאילו התעורר מהחיים.

הוא חיבק את ספר תורה במשך שעה,

הוא לא עזב את הספר תורה.

וכשאחזירו את הספר שאמרו לו שצריך לקחת את הספר תורה לבית המדרש באזור שאנחנו גרים בו,

הוא היה שוקן מצוי.

כיום הוא מחכה שנחזיר אותו הביתה ונכניס את הספר תורה לבית הכנסת.

אבל המצב שלו לא מאפשר.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עדים לתורה?

לא.

במה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד, אני מולך לשלם מבית חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך רבותינו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרום, דוד ושלמה, בכל הקהילות הקדושות והתוארות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולי עמו ישראל,

ויסיר מהרה ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

אמן.

כשסיימתי לדבר ישבתי

אחד הבחורים שעובד במשרד לידי,

נראה לי שהוא נפצע שם,

ואבא חיבק אותי,

ואז התפרסתי סביבך

והשתיישבתי.

אחרי כמה שניות

הוא עלה לבמה

ולקח על עצמו וזווה ציטיטי.

יש פה מישהו שהתרגש מאוד מהסיפור של הילד הנייה,

והוא התחזק מאוד מהדברים של האבא,

והוא מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואדו של הילד.

אישרה ואישרה חיפו.

נפתוח.

ברוך אתה,

ה' אלוהינו,

מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו

בזמן הזה. אמן!

רגע, רגע.

רגע, רגע.

יהודים יקרים,

עכשיו התרחש דבר גדול.

הילד בן השלוש החזיר יהודי בתשובה.

הזכות הזאת תעמוד לו בעזרת השם.

ואז רגע, כל האנשים האלה שעולים לבמה,

פשוט נבהלתי.

מי עוד,

מי עוד מהציבור הקדוש מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואתו של הילד המיוחד הזה?

מי עוד רוצה לקבל עליו ציטיט ולצאת לדרך לרפואתו של הילד?

יש עוד מי שמוכן?

לכבוד. בוא, צדיק. בוא, לכבוד.

איפה המוזיקה?

כן, מי עוד רוצה?

חבר'ה, בואו, שורה ראשונה.

בוא. הנה עוד דמני.

אשריך.

חמוד, בוא, בוא. אני רוצה לדברך ולהתחמוד. בוא, בחמוד.

באמת הוא מרגיש. בוא, אשרי חייב ישראל. בוא.

אני לא חושב שבאותו רגע זה הייתי אני.

כאנשים, אני חולם, אני חושב שאני במקום, אני לא במקום.

מקור הייתי בגלל.

הרגשתי שיהיה פה נס.

המצב שלו,

לא רק שהוא הידרדר אפילו טיפה,

אבל אמרתי לאשתי במהלך,

יכול להיות

שהקב' ברוך הוא רוצה להראות שפה זה לא דרך הטבע לערובים,

בגלל שהם ישתובשו בתרופה זו או אחרת.

הוא רוצה להראות כמה שהנס הוא גדול, אז להביא את המצב שלו, שיביאו לי,

שיקתבו, שיגידו למצב שיקתבו כבר, שאנחנו כבר לא יכולים לעשות שום דבר.

הכבד כבר אין לו סיכוי,

אין לו סיכוי להתרפות משל עצמו, הוא צריך השתלת כבד.

אנחנו כבר לא יכולים לעשות פה כלום יותר. אתה מדבר על הבית החולים הכי טוב בעולם,

שבאים אליו מכל העולם,

שהם ראויום את הידיים,

ולא יודעים מה לטפל בו יותר בכבד.

אני כבר לא מדבר על ה... הם כבר לא מדברים פה על הסרטן שיש לו פה, הם אמורים רק להחזיר את הכבד.

הטיפולים לא הסתיימו,

התוכנית שהם הכינו לו לא הסתיימו, זה הפסיק באמצע,

אפילו לפני האמצע.

הם לא עשינו שום דבר לגבי לגמור את הטיפולים של הכימו,

של הכימותרפיה וכל התרפיה של הסוף.

ברוך השם, אחרי שבועיים,

שבועיים וחצי, פתאום,

משלוש פעמים כשמוצאים שש ליטר ביום,

הבטן לא גדלת יותר.

הכבד התחיל לעבוד,

עשו לו בונסקן,

זה שזו סריקת עצמות קאטסקן,

הוא נקי מהסרטן, לא מצא שום דבר בעצמות, לא מצא שום דבר בזה.

פתאום התחילו לראות לי שאני כורן וצוחק ומחייך לכולם, והולכים, לא הבינו מה קורה, הם נכנסו לחדר,

הם ראו את

יואב יושב לשחק, פתאום הוא אוכל פיצה, פתאום, אחרי חודשיים וחצי שהוא לא אוכל כלום,

הוא מקיא את הכול,

הוא אוכל פיצה והוא רוצה זה והוא רוצה זה,

אז הם הבינו,

כאילו שהוא מרגיש לו הרבה יותר טוב. והרופא המנתח שלו

בא והוא מסתכל עליו ואומר, אני ידעתי שזה לא כל התרופות האלה, זה אשם.

והוא איטלקי והוא לא יהודי, והוא כל הזמן משתמש במילה אשם.

הוא יודע שזה

מעשה אשם ונס,

זה לא דרך הטבע.

יהודים יקרים,

האב והבן נמצאים כאן, מוזמנים לעלות לבמה.

אני רוצה להודות לכולם,

במיוחד לאירוע שהיה בברוקנד קולג'.

זה היה שני הבדלים,

שבפעם האחרונה שבאתי לקווינס קולג',

זה היה ניסיון מאוד מאוד קשה.

לא הייתי מוכן

לשום דבר.

היום, ברוך השם, זכיתי לזמן הזה, לבוא עם הבן שלי,

לבוא לפה.

אחרי מה שהוא עבר, הוא עבר סיפורים מאוד קשים.

ומאז, ברוך השם, לא עשיתי שום שבת בבית-חולים.

עדיין הוא קצת חלש, אבל הוא מתחזק בזכותכם.

תודה רבה.

מזכירה

אני יכולה להגיד שאני פה עכשיו ולראות את המביא הזה היה מאוד מאוד מאוד מעניין.

הוא הביא לרדת ממשלות נוראים של מה שהיה לנו כל היום לא לפני כמה זמן.

אני רק רוצה להתאר לכל מי שבא ולבטל לכל מי שיש לך להמשיך ללכת על האב שלנו כדי שהוא יבוא לרדת רפול שלמה,

כמו שהיא אמרה, השם מאמין לו.

ופשוט להמשיך את האבות.

אני לא חושבת שהאב שלי יצא את זה אבל אתם יכולים לראות אתו כאן.

תודה.