אין להתיאש... הכל לטובה!
- - - לא מוגה! - - -
אמר שלמה המלך, עליו השלום,
אם רוח המושל תעלה עליך,
מקומך אל תנח,
כי מרפא יניח חטאים גדולים.
קהלת יד.
רשי מפרש,
שאם רוחו של הקדוש ברוך הוא תעלה עליך לדקדק אחריך במידת הדין,
רוח של כעס וחברה,
אם רוח המושל, אבינו שבשמים,
תעלה עליך לדקדק אחריך במידת הדין,
אל תנח מידתך הטובה לומר, מה תועיל לצדקתי?
אז הוא אומר, בלאו הכי אני מקבל מכות, בלאו הכי זה, אז לא מעניין אותי.
לא.
אל תנח מידתך הטובה לומר מה טועיל לצדקתי,
משום שדקדוקי הדין ירפאו לעוונותיך,
כי מרפא יניח חטאים גדולים. זאת אומרת, זה מרפא.
מה שרוח המושל עלתה עליך לדקדק עליך בייסורים, זה המרפא כדי להניח ממך את החטאים הגדולים.
ככה תתנקה.
ובא אבן עזרא פרש,
שבמצב כזה החכם יעזוב כל דבר שהביאנו לידי חטא,
שבעבורו יכעס המושל.
אדרבה, מזה שאתה רואה שעלתה רוח המושל עליך והוא מדקדק עליך בייסורים,
זה בא ללמד אותך שתניח כל דבר שעלול להביא אותך לחטא,
שלא יכעס המושל.
כמו שהרופא אומר לך להישמר ממאכלים הקשים והלא-טובים.
אז הרופא נותן לך ייסורים,
כמו מחלה שבעל האדם זה ייסורים,
כדי להגיד לך להישמר מהדברים האסורים, מהדברים הלא-טובים, הגרועים.
הרי לפנינו שני טעמים.
למה לא להניח ממעשינו הטובים אפילו בעידן ריתחה?
משום שעל ידי הגזירה התכפרו עוונותינו,
כמו הפירוש של רשי,
ולכן אין לנו להתייאש, משום שהכול לטובה.
יש אנשים, קצת בא להם בעיה או משהו,
מייד
בורחים למיטה, נכנסים לדכאון, הולכים לישון יום-יומיים,
לא מעניין אותו מה עולם,
לא רוצה לדבר עם אף אחד וכו' וכו'.
להמשיך כרגיל.
עם כל זה,
להבין שהקדוש ברוך הוא ממרק את האדם לטובתו.
שנית,
אין לנו להיבהל אלא לחפש את סיבת הדבר.
אדם,
חלילה נודע לו שיש לו מחלה או צרה או איסורים באים ומשמישים,
צריך לבדוק סיבת הדבר כלפי שמיא ולהיטיב את דרכנו כדי שהגזירה תתבטל מעליה כפירוש האבן עזרא.
שתי העצות בנויות על ההנחה שאין לפחד מהמקל אלא מהמניפו.