תיאטרון חיפה - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כרגע עוד מטוס רביעי מוכסק בוושינגטון

השליפת תקין והמתן איגרות והמתן מקום

נמאס לך לשמוע את זה, יש לך שאלות, רוצים תשובות? הציבור בטח מוזמן לשמוע ולהתקין את ההרצאה המרתקת של הרב אמנון יצחק. ההרצאה תאריך ביום השנה לנפילת מגלי התאומים, יום רביעי, 11 בספטמבר, בשעה שבע וחצי בערב,

בתיאטרון העירוני החדש בחיפה,

רחוב פבזנר 50. הציבור הרחב מוזמן.

תיאטרון חיפה, קלטות מס' 276-277.

עד שתיים.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

ב-11 בספטמבר שנה שעברה

נפלו התאומים.

מספר ההרוגים כ-3,000 איש.

בוש מכריז מלחמה נגד הטרור העולמי

עד הטרוריסט האחרון.

בכל מקום שיהיו,

הוא ירדפם עד חורמה.

מה היה קורה אילו חלילה היה עוד פיגוע לאחר שלושה חודשים,

במספר הנספים היה דומה,

3,000 איש?

מה היה עובר על אמריקה?

מה היה קורה

אם אחרי שלושה חודשים עוד 3,000 איש?

האם בוש היה בתפקידו?

האם אמריקה הייתה נראית כמו היום?

שהיום היא בפאניקה, שהן כדוגמתה.

מן הסתם היו מפציצים כל מדינה תומכת טרור,

וכל מי שנותן חסות

היה נרדף כטרוריסט.

מה היה קורה אם עוד שלושה חודשים, עוד 3,000?

בפיגוע חמישי, עוד 3,000?

בשישי, עוד 3,000?

בשביעי, עוד 3,000?

בשמיני, עוד 3,000?

בתשיעי, עוד 3,000?

אנחנו כבר ראינו מאחורי גוג ומגוג.

אבל אני רוצה להגיד לכם שזה מחריד.

השלושת אלפים הראשונים, זה מחריד.

העולם השתנה לחלוטין מאז.

פה בישראל, בשנתיים האחרונות, מאז פרוץ האינתיפאדה,

נרצחו 620 יהודים.

מה קרה? זה מגביר של אל-קאעידה?

בישראל,

620 נרצחים.

אבל אנחנו לא מבינים את גודל האסון כמו שהאמריקאים הבינו.

האמריקאים לא סובלו מטרור כמו שאנחנו סובלים מאז היותנו כאן.

הם קיבלו פעם אחת מכה חזקה,

והם הבינו הכול.

והם יוצאים למלחמה בכל העולם. אין מגבלות של שטח וגבולות.

אנחנו סובלים שנתיים,

620 נרצחים, והתרגלנו.

עשיתי חשבון

מה עבר עלינו ביחס לאמריקאים.

האמריקאים, אם נאמר שהם 250 מיליון,

ונספו 3,000,

אז היחס הוא 1,83,333. בישראל נספו 620 מתוך 6 מיליון,

שזה יחס של 1 ל-9,677.

פירושו של דבר שאצלנו נספו באופן יחסי לאמריקאים פי 8.6. שבמספרים זה אומר שאצלנו נרצחו 25,800,

שזה שווה ל-9 פיגועים של 3,000 לערך בארצות הברית.

והתרגלנו,

ואנחנו לא מבינים את כודל האסון.

כשאצלנו נרצח אדם אחד,

זה כאילו בארצות הברית 41. אבל התרגלנו.

הקדוש ברוך הוא מאותת לנו 3,300 שנה,

ומוכיח אותנו על פנינו,

והקדיש לכך פרשיות שלמות בתורה,

פרשת כי תבוא,

פרשת בחוקותיי,

פרשת האזינו,

ספר שופטים מלא,

מלכים,

נביאים.

כולם מתריעים אם עם ישראל עוזבים את דרך התורה הקדושה,

מכות באות, אויבים משולחים,

צרות, מחלות, מגפות, דבר, הכול,

כל מה שמתואר.

וכשעם ישראל הבין,

אז באמת חזרו בתשובה, שינו את הדרך,

והשתנה המצב.

ופתאום נהיה שקט ושלווה בתשקוט הארץ 40 שנה, מופיע הרבה פעמים.

410 שנים בית מקדש ראשון, 420 שנה בית מקדש שני.

בזמן שלמה המלך הם נלחמות בכלל, שלום,

שליטה בכיפת העולם.

כשהולכים לדרכי תורה, מובטחים.

לא,

מקבלים מכות.

החשש שלי מהשנה הקרובה הזאת

הוא חשש אמיתי.

רבי יוחנן אומר,

כל צרה שלישראל לבד,

אינה צרה.

כל צרה שהיא לישראל ולאומות העולם,

צרה.

מדוע?

אם ישראל נמצאים לבד בצרה,

וכל אומות העולם נגדם,

ואין להם משען ומשענה,

ולא סעד ותמיכה,

ולבד נגד העולם הם לא יכולים,

מה הם יעשו בסופו של דבר?

יפנו עיניהם אל אביהם שבשמיים,

ויאמרו אבינו מלכנו, אין לנו אלא אתה,

הושענו.

ובצר להם,

ממצוקותיהם יושענו.

כך אמר רבי יוחנן, הוא דורש ואומר,

בשושן שהמן באחשוורוש גזרו להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד,

ב-127 מדינות,

שלא הייתה גזרה כזאת בכל העולם, מעולם,

מה היה הסיכוי של היהודים אם אחשוורוש כבר חתם?

וזו מלכות, לא דמוקרטיה.

ואין להפעיל לחצים.

ואין שכנוע.

והוא כבר חתם,

וזה ביזיון למלכות לחזור בה.

שייך לשנות כזה דבר.

אמר רבי יוחנן, כל צרה של ישראל לבד, אינה צרה.

מה היה כתוב שם במגילה?

אבל גדול ליהודים.

רק ליהודים.

ומה כתוב לאחר מכן?

ליהודים הייתה אורה ושמחה, וששון בעיקר.

ונהפוך הוא,

אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

אותו אחשוורוש חתם עוד פעם על ביטול הגזרה ותקפותה כלפי האויבים,

ונתן את האפשרות לשלוח יד בהמן ובבניו

ולתלותם על העץ.

איך קורה כזה דבר?

לא היה אז צבא,

ולא היו פוליטיקאים.

היה צדיק אחד, מרדכי, וצדקת אסתר,

והם פשוט מאוד גזרו על היהודים לטענות שלושה ימים ושלושה לילות רצוף.

לא כמו שעשינו צום גדליה מהבוקר עד הערב,

ולא כמו צום כיפור,

שזה רק 24 שעות,

אלא שלושה ימים רצוף, יום ולילה.

והוא כינס 22,000 תינוקות של בית רבן,

והתפללו לפני הקדוש ברוך הוא והתחננו על חייהם,

כיוון שהבינו שהם נענשים על שנהנו מסעודתו של אחשוורוש,

והיה להם שיתוף וקירוב דעות עם הגויים,

וחוו את החוויה התרבותית הזאת, ולשבת בחיק אומות העולם, שריהם ומלכיהם,

והעיקר זה, נהנו מסעודתו של אחשוורוש.

כנגד זה היו צריכים לתקן לצום שלושה ימים ושלושה לילות,

ולחזור בתשובה.

כשהם עשו את זה, פשוט מאוד,

אותו אחשוורוש נהפך וחתם,

כמעט כמו ערפאת.

מה ערפאת כל הזמן אומר?

אין תופאדה, אין תופאדה, אין תופאדה.

הוא הכול מדבר בשלשות.

למה? לוקח לו זמן לחשוב על המילה הבאה.

והוא בלע פלאפון רטט,

וכל הזמן הוא...

פעם היה אחד, קראו לו סאדאת, היה עושה אה, אה, אה.

זה לא עושה אה, עושה שלוש פעמים.

אז עכשיו כמעט הוא שכנע את כולם שהוא חזר בתשובה כמו אחשוורוש. הוא אמר שהוא למד שתי מילים, שנה טובה.

הוא אומר ליהודים, שנה טובה.

מי יודע כמה טונות הוא מכין לנו.

שנה טובה.

אבל חזרו בתשובה עם ישראל, והקדוש ברוך הוא שינה את זה.

ממה מזהיר אותנו רבי יוחנן?

אומר, אבל כל צרה שמשותפת לישראל ולאומות העולם, צרה.

כי ישראל תולים ביטחונם באומות העולם.

אומרים, אנחנו לא לבד בצרה.

בסירה הזאת יושבים עוד.

ובפרט אם בסירה שלנו יושבים האמריקאים,

עם הרדארים

והפצצות החכמות

ועם האטומים הקטנים שהוא מכין לכל עיר בהם,

בעיראק.

אם אנחנו עם האמריקאים, אז שרון מעודד אותו מאוד, ואומר לו, תשמע, זה לא רק הוא, זה גם קדאפי,

זה גם איראן, יש בו עוד כמה בדרך.

שרון, הופה,

בוש, יאללה, שים את הכובע על הסוס טקסס.

אודרו.

ואנחנו ודאי לא מוטרדים, יש לנו חץ,

יש לנו יריחו,

יש לנו גם עזה אפילו, הכל יש לנו.

חסר לנו משהו?

רק שכחנו שבמלחמת המפרץ הפטריוטים

לא פגעו בשום סקאד.

שום סקאד, חוץ מאחד,

שחבל שפגעו בו.

כשפגעו בו, הסיתו אותו, והוא הרג יהודי אחד.

אם היו ממשיכים לא לפגוע, היינו מסודרים.

הסעודים, כל פטריוט הוריד סקאד.

הסעודים.

חוץ מהטיל האחרון,

שנפל והרג כ-40 אמריקאים ופצועים רבים.

בשביל שאנחנו נבין

מה היה קורה אם היה מחליט הקדוש ברוך הוא שכל טיל יפגע.

כמה טילים היו עקרים בכלל?

ואם אנחנו חושבים להסתמך הפעם גם כן על הסלוטייפ של פעם,

ועל הדגלים של נשיא המדינה דאז,

שלא היה ברור מה הוא רוצה.

לא.

הוא הבין שהמורל של העם הוא קשה מאוד.

אם אתם זוכרים את אותה תקופה,

בהתחלה לא הייתה התראה של חמש דקות עד שהאמריקאים החליטו שמגיע לנו קצת לדעת מה הולך להיות.

אז הודיעו לנו חמש דקות. ואז לא ידעו עוד שדרנים ברדיו מה לעשות בחמש דקות.

אמרו שיצא טיל.

אבל מה עושים בינתיים?

אז היו אומרים, בעתה נשמע מוזיקה,

שמים את מתי כספי,

והוא היה שם, יש לי ציפורים בראש.

אנחנו, יש לנו טילים בראש, והוא שר על ציפורים.

מלחמות בארץ זה חוויה פשוט.

מסכות היו מתאימות לפורים.

מבקרת המדינה אמרה שחמישים אחוז מהם לא היו תקינות.

אטרופין משנת רפופו.

טוב שגמרו אותם, שיחדשו את המלאי.

והנשיא אמר,

אין מורל, צריך לחלק דגלים.

קו-אופ חילקו רבע מיליון דגלים בחינם.

רק לא ידעו מה לעשות עם הדגלים, לא היו הוראות.

אחד שאל אותי בהרצאה,

מה עושים עם הדגל?

אמרתי לו, מה, אתה לא מבין?

פשוט מאוד, שומע שסקאד מגיע ופותח את החלון, מנתק את הסלוטט ומנפנף.

ססקאד רואה את זה, גם סלוטט וגם דגל?

ישר הוא חוזר.

בכל אופן,

זה מצחיק לאחר מעשה,

אבל באותו זמן זה היה מפחיד, מפחיד.

אני זוכר את אותם לילות,

יצא לי להיות

בארבע הרצאות בשעת אזעקת אמת.

ראיתי איך אנשים מתנהגים בהרצאה.

יש אחת הקלטות דאז, כיצד להתנהג בשעת אזעקת אמת.

כשהציבור התחיל לחבוש, פתאום אני רואה את כולם מחופשים.

אז אני אומר, הלו, רגע, רגע, רגע, לא צריך, לא צריך. בואו נגיד, שיר למעלות, אשא עיני להרים. התחלנו להגיד, שלושת רבעי שעה אמרנו,

שיר למעלות, מאות אנשים.

הרצאה בחולון.

זו הייתה הפעם הראשונה שטילים נפלו בכפרים ערבים.

אבל הפעם זה לא הולך להיות כזה קל.

לא הולך להיות כזה קל.

לא הולך להיות כזה קל. צרה שמשותפת לישראל ואומות העולם, צרה, אומר רבי יוחנן,

והעיראקים מכינים לנו כופתאות.

חושבים שסדאם הוא ככה היי-קיו נמוך, משהו כזה מפעם.

הוא בינתיים קבר כל כך הרבה מלכים ונשיאים וראשי ממשלות, כולם התחלפו וחלפו,

והוא עדיין על מעמדו.

שבועיים, הרי האמריקאים, עם כל הרדאר והלוויינים והכול,

הפציצו

מטוסי דמה שלו.

רק אחרי חודש ידעו בכלל שהוא במרתפים תת-קרקעיים.

שום מודיעין בעולם לא ידע את זה.

וזה חסר תרבות.

הקב' ברוך הוא, כשרוצה לראות משהו ולא רוצה לכווץ מישהו,

או כשרראות שאינטליגנציה לא קובעת,

הוא לוקח סדאם אחד כזה,

ערפאת אחד כזה,

בתימני אחד כזה,

בלאדן כזה,

מהמערה,

מאפגניסטן,

וכל אמריקה משקשקת.

היא תשקשק

כל ימי היותה עלי האדמה ב-11 בספטמבר,

כי מישהו שם פלט שהם עוד ישובו ב-11 בספטמבר.

אתם שומעים דבר כזה?

בן אדם אחד,

שלפי דעת רובם הוא לא הכי אינטליגנט,

את כל העולם נכניס לפניקה.

40% מכלל האוכלוסייה האמריקנית לא טסים יותר במטוסים,

לא רק מהפחד,

אלא מעינויי הבדיקה וההשפלות.

תתפשט, תוריד,

תחלוץ נעליים,

מריחים את הגרביים,

מה זה?

ואם יש לו חור בגרם?

שלוש שעות בדיקות.

הייתי שם לפני כמה חודשים, את הצוות שלי פעמיים השאירו.

טסתי לבד.

בדיקות על בדיקות, ישראלים, זה לא צחוק, ישראלים אתם יודעים.

עכשיו הם בכלל חושדים?

איך יכול להיות שארבעת אלפים יהודים לא הגיעו באותו יום לעבודה?

כבר חושבים על קשר יהודי.

ארבעת אלפים לא הגיעו.

מה זה?

אנחנו יודעים שזו השגחה,

אבל הם אומרים, אין דבר כזה.

כל הארבעת אלפים שפוקדים את המשרדים שלהם שמה לא מגיעים?

כשזה יתחיל,

קשה יהיה לעצור את זה.

והחשש

זה שאנשים לא יפנו לקדוש ברוך הוא.

מתי פונים לקדוש ברוך הוא?

די, שאפסה כל תקווה.

אבל כל זמן שאנחנו חושבים שיש קואליציה ויהיו עוד, וכל העולם נגד סדאם,

מה יש לנו לחשוש?

אז יהיו כמה טילים.

נו, נעבור את זה. תמיד אנחנו אומרים, נעבור את זה.

אני מאוד חושש.

ולכן אני מתרוצץ הרבה זמן ומזהיר ומתריע.

לא מפחיד,

מתריע.

למה?

משום שאם אנחנו כבר עוברים שנתיים במצב רק מחריף ומחמיר,

והחלום של המזרח התיכון רחוק מאיתנו מאוד מאוד,

אז הקדוש ברוך הוא מראה לנו שאין לו כוונות לשנות את המצב,

אלא בדיוק הפוך.

ואם אנחנו לא מבינים ושנתיים לא יספיקו לנו להבין שהוא רציני בעניין,

אז כנראה שנצטרך לקבל יותר הבנות, יותר הבהרות,

בשביל שנבין, וזה לצערי הרב.

לכן אני משתדל להתריע,

לתמוך את הדברים בפסוקים,

לחלק הלטות ולהסביר.

עורו ישנים משינתכם,

והקיצו נרדמים מתרדמתכם,

וחפשו במעשיכם,

וזכרו את בוראיכם, ושובו אל השם.

זה מה שאומר השופר בעצם.

הרמז של תקיעת שופר אומר את זה.

להתעורר,

לדעת שצריך לשוב לאבא שבשמיים.

אבל מה לעשות שאנשים לא מבינים אפילו מה מבקשים מהם?

מה זה לשוב לאבא שבשמיים? מה זה לחזור בתשובה?

מדברים על חזרה בתשובה,

כאילו זה משהו פנאטי,

משהו פונדמנטליסטי, משהו כזה רחוק שלא שייך אלינו.

אנחנו נאורים, אנחנו אינטלקטואלים, אנחנו רוצים להיות כמו המערב.

זה לא סותר. אתה רוצה להיות כמו מי שאתה רוצה, אין בעיה.

אבל יש לך שורשים.

אתה עם יהודי?

אתה שייך לאיזשהו מקור?

מה המקור שלך, אתה יודע? למה אתה נקרא יהודי?

מאיפה באת?

מה השוני שבינך לבין אומות העולם? יש שוני או אין שוני?

חזותית נראים אולי אותו דבר, אולי פחות אפילו.

אבל

יש מקורות לכל דבר.

איך יכול להיות שהעם שלנו

רוצה לחקות את אלה שמחקים אותנו?

למה אנחנו לא בודקים מאין באנו?

ובמה יש לנו להתבייש?

בזה שיש לנו את התנ״ך, שהוא ספר הספרים,

שכל העולם הולך לאורו,

בזה אנחנו צריכים להתבייש.

שהנצרות מושתתת עליו,

ושהאסלאם מושתת עליו,

ושהם מאמינים בנביאנו?

מה יש לי להתבייש?

כשבא לפה האפיפיור,

איזה כבוד,

הוד רממותו,

קדושתו,

ברק אמר פעם ראשונה את המושג

דורך על אדמת הקודש.

ממתי הנהי את הקודש?

מעצם זה שהוא דרך עליה.

למה כשבא גוי נוצרי מקבל כבוד מלכים, שוטפים את בית לחם ב-25 מיליון שח,

ומנקים את המדרכות והכבישים, כי הוא עובר שם,

וכבוד

לתורה למנהיגי תורה, אין דבר כזה.

מה זה?

זה צריך לעורר אורות אדומים.

משהו פה לא בסדר.

מסתירים משהו, ולמה?

למה עושים את זה? למה אנחנו עושים את זה? לא עושים לנו.

אם אומות העולם היו אומרים לנו, תשכחו מהתורה,

לא כדאי לכם ללמוד אותה, לא זה,

היינו רצים אליה בדיוק הפוך.

היינו אומרים שזה אנטישמיות.

מה פתאום שאני צריך לשכוח את המקורות שלי? למה שאני לא אלמד עליהן? למה שזה לא יהיה פתוח? למה שאני לא אוכל לדבר על זה?

ואילו אצלנו יהודים פה אומרים לא.

אני, בשביל להגיע לפה, לתיאטרון בחיפה,

צריך לעבור דרך גלצ.

אני לא יכול להגיע לפה ישר.

חייבים קודם בגלצ לדבר על זה,

שאני מגיע,

ושפריצקי יתנגד שאני מגיע,

ודהרי דוהר פה בכתבות

על ימין ועל שמאל.

ואיזה השוואות.

למה? אני הולך להגיד כמה דברים

על התאומים,

קצת דברי תורה,

קצת על חזרה בתשובה.

איזה אסון.

איזה אסון.

מה זה?

מה זה?

איך נותנים לו מתקן ציבורי?

אני לא אזרח, אני מהחלל.

אני בכלל לא שייך לפה.

הוא כן, אני לא.

גם הוא תימני, גם אני תימני.

מה אתה יותר טוב ממני?

אבל הוא החליט.

הוא החליט שככה, בסדר.

יפה מאוד מצידו.

אבל מצנע החליט אחרת.

למרות שהייתה לו פליטת פה לא יפה כל כך היום.

אתם יודעים מה הוא אמר, מצנע.

הוא אמר בכנס בתל אביב,

אני אצטט לכם, שלא תגידו אחר כך שאני...

הוא בחור טוב, אומרים בדרך כלל, הוא מסתדר עם הדתיים פה בעיר, נכון?

מצנע אמר, המפלגות הדתיות הן אבי אבו.

אבות הטומאה.

אחר כך הוא תיקן וגלצ את הדברים ואמר,

אמרתי שהקשר בין דת ומדינה הוא אבי אבות הטומאה.

אז רביץ אמר לו שהדברים המתוקנים שלו חמורים יותר.

היית נשאר כמו קודם, יותר טוב.

אבל מה לעשות, מצנע

במצנח קרוב.

לפעמים, טעות קטנה,

צונחים בסקרים.

צריך להיזהר איך שמדברים.

אתה רוצה להיות ראש ממשלה של כולם?

אתם זוכרים, היה אחד כזה של כולם?

בסוף הוא נשאר לבד.

כולם.

מילים לחוד, מעשים לחוד.

אתה רוצה?

רק השאלה תגיד מה שיש לך. אבל למה לפגוע בחלק מהאוכלוסייה שהיא כמוך, שהם יהודים כמוך?

אתה לא חייב להסכים עם הדעות של אף אחד.

אבל בלי הכללות, יותר מדי, ואת המילים הכי בוטות, למה צריך את זה?

בפרט שאתה רוצה להיות ראש הממשלה?

קיצורו של דבר, יהודים יקרים צריכים לבדוק את הנקודה. ואני אגלה לכם היום כמה סודות קטנים מהיהדות,

כמה היא יפה,

כמה היא מתחשבת.

מה זה לחזור בתשובה?

לחזור בתשובה, פירושו של דבר שאדם התנתק

מהשורשים שלו

והוא מחליט יום אחד לשוב,

לחזור,

לחזור בחזרה ולשוב למקור שממנו הוא יצא.

המקור של כולנו הוא זהה.

אין שוני בינינו.

אנחנו שונים ונבדלים מכל אומות העולם.

במה?

כל אומות העולם

זו אוכלוסייה שהתכנסה למקום אחד שאין שום קשר מחייב בינותם.

אצלנו זה לא כך.

כולנו בני אב אחד אנחנו.

אברהם,

שהוליד את יצחק,

שהוליד את יעקב,

שהוליד 12 שבטים,

שהם נקראו בני ישראל, כי יעקב נקרא ישראל,

ירדו למצרים מ-70 נפש,

נתרבו במשך 210 שנים עד היציאה,

והיו למיליונים במעמד הר סיני.

העם הזה, שהוא נקרא עם בני ישראל,

זאת משפחה אחת מהבהד.

היום, כשיש בינינו תערובת מזרחים ואשכנזים וספרדים ותימנים וכאלה, זה רק בגלל

המקומות שגלינו עליהם ועקרנו משולחן אבינו שבשמיים.

הפיזור הזה הוא פיזור של המשפחה שעתידה להתכנס כולה לכאן,

בקיבוץ גלויות.

אבל אנחנו, עם אחד, משפחה אחת.

את זה צריכים להבין.

וכמשפחה

קיבלנו יחדיו, ונעשה ונשמע,

בכל אחד

את עשרת הדיברות והתורה כולה מפי הגבורה.

ונתחייבנו לקדוש ברוך הוא,

בברית,

שנקיים את התורה הזאת לעולמים.

והוא נשבע לנו

לא מאסתים ולא געלתים לכלותם,

להפר את בריתי איתם.

הקדוש ברוך הוא אמר שאפילו

אם נהיה רעים וגרועים

ונזנח את הברית

ונתרחק

הוא יכה אותנו,

להזכירנו,

אבל לא עד כדי לכלותם.

בפעמים אין ספור עמדנו לפני קליה סופנית.

והוא קיים הבטחתו, 3,300 שנה.

הוא גם הבטיח שהתורה לא תישכח מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך עד עולם,

למרות שכל העולם בתקופות מסוימות ניסה לשכח את תורת ישראל, לשרוף אותה,

למחוק אותה,

ופוגרומים נעשו ביהודים כדי שלא ילמדו אותה.

3,300 שנה.

ומה נתן לנו הקדוש ברוך הוא בתורה?

את מערכת החוקים הצודקת ביותר

למטרות שהוא ברא את עולמו.

יש לנו אבא הגדול,

החזק,

החכם,

וכל התארים שאפשר להגיד, אם כאינוך אפס למהותו יתברך.

והוא אבינו,

מלכנו,

ואנחנו רשאים לפנות אליו בכל עת,

בכל המקום אשר אזכיר את שמי, אבוא אליך וברכתיך.

למה לוותר על הזכות הזאת?

אומר הקדוש ברוך הוא, ואם התרחקת ממני,

מסיבות כלשהן,

ואפילו אם היית מזיד,

והיית כופר ואפיקורוס,

ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה,

וכופר בעיקר,

אומר, אין אלוקים בכלל,

אם תשוב, אקבל אותך.

איפה עוד נשמע דבר כזה?

תארו לכם מצב,

בן אדם נתפס על רצח,

מועמד למשפט,

והשופט שואל אותו לפני גזר דין,

שמענה,

אני מוכן

לוותר לך על המאסר ל-25 שנה,

בתנאי

שאתה תעלה פה לפני כולם,

תבכה רבע שעה ותאמר,

אנא, שופט,

חטאתי, עוויתי, פשעתי ורצחתי את אשתי,

ואני מבטיח לא לשוב על זה שוב.

אם

תתוודה, תתחרט על מה שעשית ותתחייב לעתיד לא לשוב על המעשה הזה עוד,

אני מוחק לך את ה-25 שנה,

ואתה יוצא מכאן זכאי.

ואם הבכי ירשים אותי,

אני גם אתן לך תעודה של אזרח הגון.

מה אתם אומרים? אחד שניתנת לו הזדמנות כזאת,

רבע שעה של בחייה,

ואחרי זה הוא משוחרר.

האם הוא יבכה או לא יבכה?

יבכה?

יבכה.

אני חושב שאם לא יבכה,

הוא יבכה. למה הוא לא בוכה?

השחרור תלוי בזה.

והוא בוכה, הוא עולה ובוכה.

בוכה, בוכה, משכנע משהו.

בוכה.

פתאום הוא שומע צחוקים

מתוך

האולם של הבית משפט.

מי צוחק?

החבר'ה שלו.

אומרים לו, מה קרה לך?

תהיה גבר, תאכל אותה עד הסוף.

מה אתה עושה לנו פדיחות?

מה זה, אתה חכם קודם להרוג ואחר כך אתה בוכה?

הוא שומע והוא אומר, יואו, איזה בושות.

פתאום הוא עושה.

השופט אומר לו, תאכלת יפה, נשארו לך שבע דקות, תגמור.

הוא אומר, לא בוכה.

עוד קצת.

לא בוכה.

לא בוכה?

25 שנה בפנים.

מה עכשיו?

הוא בוכה.

והחבר'ה ממשיכים לצחוק.

והחבר'ה ממשיכים לצחוק.

אחד שניתנה לו אפשרות כזאת והוא לא ניצל אותה בגלל החבר'ה.

חכם או טיפש?

טיפש.

עכשיו תחשבו על עצמכם.

אדם

חייב

על עבירות שהוא עובר בתורה.

דוגמה, הוא מחלל שבת,

זה עונש חמור ביותר סקלה.

הוא לא שומר טהרת משפחה, עונש חמור ביותר כרת.

יש עונשים חמורים ביותר שהתורה לא מתפשרת בהם.

ובן אדם צובר, צובר, צובר, צובר, צובר, צובר, צובר, צובר, צובר, יש לו קרונות מלאים עבירות.

אומר הקדוש ברוך הוא, שמע נא בחור,

חזור בך.

תעמוד

רבע שעה.

אתה יודע מה קשה לך?

שבע דקות.

תתוודה, תאמר, אנא השם, חטאתי, עוויתי, פשעתי. אתה לא צריך לעשות את זה בפרהסיה ולא באולם.

אתה,

בניו בנך.

תתחרט על העבר,

תקבל מהיום לעתיד לא לחזור על העבירות האלה,

ואני מוחל לך על כל עוונותיך,

ולא עוד.

אם תעמוד בזאת,

אתה נקרא אצלי בעל תשובה,

שבמקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים לא יכולים לעמוד.

ואם אתה עושה תשובה מאהבה,

הזדונות שעשית בזדון הופכות להיות זכויות.

חזור בך.

הבחור מבין,

אבל החבר'ה צוחקים.

החבר'ה, החבר'ה,

מלגדגים, מה קרה לך?

מה, נגנבת?

התחרפנת?

אתה גם כן נהנק?

הסתיבבות, אה?

אבל היית בערב של המפנט, אה?

איי, ויי, ויי.

וזהו.

וכמה צחוקים כאלה, ואומר, לא, אבל תראו אותי סתם, אני הלכתי, מה אני?

לקחתי ציצית, שיהיה לי במגירה, מה אתה חושב?

רגע, רגע.

אתה חייב לו משהו?

הוא יעמוד לימינך בשעה שחלילה יקרה אותך משהו?

הוא יכול להועיל לך?

סתם, סתם, תבקש ממנו הלוואה רגע, נראה אם הוא ייתן לך.

מה פירוש הוא צוחק עליך?

דיברתי עם אישה שהגיעה למשרד עם בעלה,

ואמרתי לה, אני לא מבין מה,

היא כמעט בחטאי, אמרה, תשמע, אני יצאתי עכשיו מהבית לבוא אליך.

אז שמתי חולצה עד פה.

השכנות שלי הסתכלו עלי ככה, כאילו נפלתי עם הירח.

מה פתאום אני הולכת עד פה?

אמרתי לה, נו, ומה זה מפריע לך? היא אומרת לה, תראה, אני לא מרגישה טוב, אני גרי בבניין הזה, רואים אותי וזה,

ומה?

אמרתי לה, חשבי רגע על מה שאת אומרת.

יש אחד,

נהג מונית,

את יודעת, אצלו כל הזמן נכנסים אנשים שונים ומשונים,

ולכולם יש דעות.

אחד נכנס, יושב,

מתחיל לדבר איתו, אומר לו, תגיד לי,

אתה לא מתבייש לנסוע ככה ברחם בתור נהג ציבורי, עם מכנסיים קצרים?

נו, מה את אומרת?

שהוא יגיד לו, סליחה, רגע, אני עומד בצד, יפתח את הבגז ויחליף עם מכנסיים ארוכים?

ואחרי שהוא נוסע עם מכנסיים ארוכים, נכנס אחד אחר, הוא אומר, תגיד לי, לא חם לך?

בקיץ עם מכנסיים ארוכים?

אז מה, הוא יגיד,

סליחה, רגע, אני פותח בגז, מחליף מכנסיים?

אחד אחר נכנס, אומר לו, אפור?

אפור?

קצת, עם פרחים, משהו?

אז הוא אומר לו, עצור רגע, אני אלך עכשיו רגע, אני פה בקדמן, ונתעכב שנייה, נקנה לי.

אחד אחר עוד לא אומר לו,

עם איזה דאודורנט אתה משתמש?

פעם השתמשתי עם זה, הוא אומר, אני משתמש במשהו אחר.

זה פשוט, הוא לקח אותו אחרי מצעד הגאווה,

אז הם מדברים ככה בדרך.

נו,

אז מה יהיה סופו של הנהג הזה?

אוי ואבוי, אם כל אחד יתחיל להתייחס לכל מה שאומרים לו.

אמרתי לו, אני אסביר לך.

בתימן

זוג התחתנו, ואחרי שהתחתנו, אז החליטו לחזור לכפר שלהם.

החתן

רכב על החמור,

בכלה הלכה אחריו.

כי זה לא צנוע שכלה תשב על חמור, תרכב על חמור.

עברו אנשים בדרך וראו את החתן, וראו את הכלה,

אז אמרו,

מסכנה, כלה,

אתה נותן לה ללכת ברגל?

אז הוא אומר באמת,

צודקים.

ירד מהחמור, אמר לה, בבקשה תעליית על החמור, אני אלך אחרי החמור, אין בעיה.

הלכו בדרך, פגשו אותם אנשים,

אמרו, תראה איזה חתן,

כבר ביום הראשון נותן להם רכב על החמור, מה יהיה מחר?

אמר, צודקים, תרדי, תרדי, תרדי.

הלכו שניהם ליד החמור,

עברו אנשים, אמרו, תראה, תראה איזה חתן בכלה,

יש להם חמור, הולכים ברגל.

אמרו, צודקים. עלו שניהם על החמור,

אמרו לאנשים, אמרו, מסכן, חמור קטן, שניים עליו.

אמרו, באמת צודקים, ירדו לקחו את החמור עליהם.

הלכו בדרך, ראו אותם אנשים, אמרו, תראה, תראה, שלושה חמורים.

מה שלא תעשה, יוציאו אותך חמור,

אז לפחות תחליט מה נכון.

אם זה נכון, תעשה מה שנכון.

מה אתה שומע? כל אחד מה שאומר, אוי ואבוי, מתי נתחיל, מתי נגמור?

3,300 שנה התורה הזאת עמדה במבחן.

אין עוד דבר כזה.

תיאוריות,

אידיאלים,

חלומות, דמיונות,

מיתוסים, הכל התנפץ, לא נשאר שום דבר.

כל מה שניסו בעולם, משטרים שונים,

דוקטורינות שונות,

שום דבר לא נשתמר, הכל נהרס.

בא אדם כזה, עם רעיון כזה, לא הולך, כזה, לא הולך. תורת ישראל, דבר יחיד, קיים 3,300 שנה, בלי תמורות, בלי שינויים.

ולא רק זה, הם חוקי ברזל שאין ליד אדם רשות לשנות כי הוא זה.

למה?

התורה הזאת ניתנה מאת האלוקים,

והוא החליט שמה שנכון לאדם שהוא ברא,

זה זה.

תעשה את זה, הוא אומר, אני אתן לך בעולם הזה הכל,

ולעולם הבא, שהוא האמיתי והנצחי,

ששם מקור חיותך

ולשם חזירתך,

שם תקבל את הכל. פה זה רק מבוא, זה רק הכנה.

זה הפרוזדור לטרקלין.

פה אני נותן לך אפשרות לבוא, להצטייד במצוות

שהן רוחניות בעיקרן.

האישיות שלך נבנית על פיהן,

והמהות שלך תישאר

לנצח נצחים. מה שאתה הכנת,

זה מה שאתה תאכל.

העולם הזה, מבחינה חילונית,

אין לו הסבר.

אם באת לעולם בשביל לחיות,

למה אתה מת?

אם באת לעולם בשביל למות,

בשביל מה אתה חי?

שאלתי במשך שנים כל ציבור

האם יש תשובה חילונית לשאלה

למה באת לעולם,

חילונית, אני רוצה לא דתית.

אין תשובה.

מדהים.

ילד בן חמש שואל את אבא שלו, אבא, למה באתי לעולם?

אז הוא אומר לו, תשאל את אימא.

אז הילד אומר לאבא, אבא, לא שאלתי.

איך באתי?

למה באתי?

למה?

מה ההיגיון שבבריאה,

אם בסוף אדם הופך להיות עפר?

מה ההיגיון?

אלא מה?

זה לא הסוף, זה לא הסוף, בכלל לא הסוף.

כשיוצאים מפה, זה ההתחלה בעצם.

פה,

זה הכנה ליציאה.

כמו שבבטן, תשעה חודשים העובר מתפתח,

שזה רק ההכנה ליציאה,

אף על פי ששם החיים שלווים, נינוחים, ללא דאגה,

תמצית האוכל הטוב ומקבל, ישן על מזרון מים,

שמירה מעולה,

חום כראוי,

אבל אף על פי כן זה רק ההכנה ביציאה,

היא נקראת תחילת החיים.

אבל זה לא נכון, זה תחילת חיי הגוף.

יום הפטירה שלנו זה יום תחילת חיותה של הנשמה בזכות מה שהיא עשתה בהכנה.

או, עכשיו זה מבט אחר, זה כבר עולם אחר.

עכשיו יש משמעות למה שאני עושה.

אני מקיים מצוות,

אני אוסף לי זכויות,

שפירות מזה אני כבר מקבל בעולם הזה, אבל הקרן קיימת לעולם הבא,

ואני מכין ומכין ומצטייד ביותר ויותר ויותר לחיי העולם הבא.

ואם אני מקיים את התורה כהלקתה,

אז גם החיים המדיניים שלי הם חיים יותר טובים, החברתיים שלי יותר טובים, הכול יותר טוב.

למה?

משום שהתורה בחרה בחוקים והמצוות והמשפטים

הראויים לקיים עולם מדיני, חברתי,

סוציאלי,

הכי טוב שיכול להיות.

הבעיה שלא כולם נשמעים, פה מתחיל הפלונטר.

אבל אם יש חברה ששומרת על מה שכתוב,

בואו נלך, לא חברה, זוג,

זוג נשואים, זוג.

אם ישמרו

מה שתורה מצווה בינו לבינה,

מבטיח להם הרמב״ם שזיווגם יעלה יפה לעולם ולעולמים.

אבל אם כל אחד יקפיד על החלק שהוא צריך לקיים,

כשכל אחד חושב על האני שלו,

קודם אני,

ממילא זה לא מתקיים. אבל אם אני חושב

מה היא צריכה,

והיא תחשוב מה אני צריך,

לא יחסר לנו מאומה.

ואף אחד לא הרגיש השני חי על חשבונו ומנצל אותו.

פשוט מאוד.

גם ככה אנחנו דואגים לעצמנו.

אבל אתה דואג שלא יהיה,

היא תדאג שלא יהיה.

ממילא אתה נדאג וגם היא.

אתה דואג שלא יהיה, והיא דואגת שלא יהיה, לשניכם לא יהיה כלום.

ועוד דבר פשוט.

אם נרגיל את עצמנו לומר בלחוש,

אף אחד לא חייב לי כלום

ולא מגיע לי שום דבר,

לא תהיה קנאה ולא שנאה ולא תחרות ולא שום בעיה חברתית.

שום דבר. לא מגיע לי כלום. לא מגיע לי.

ולא חייבים לי כלום.

אדם שחי בצורה כזאת הוא מאושר.

אדם שיש לו ביטחון שהקדוש ברוך הוא הוא מנהיג את העולם.

והוא נותן לכל אדם די מחסורו אשר יחסר לו,

לא מודאג משום דבר.

ואני אתן לכם דוגמה קטנה.

באחת השכונות

החרדיות בירושלים, בתחילתה,

היה בעל מכולת אחת לכל השכונה.

פרנסה מובטחת, כולם קונים אצלו.

לימים

מגיע תושב חדש שמחליט גם הוא לפתוח מכולת.

אז אנחנו מה מבינים?

שהפרנסה תתחלק עכשיו.

והנה, בשעה שהוא פורק את הציוד,

בעל המכולת הראשון

בא לעזור אותו להוריד את הציוד

ולהכניסו למכולת החדשה.

מישהו לוחש לו שהאיש הזה שעוזר פה זה בעל המכולת.

אז הוא מרגיש לא נוח,

והוא ניגש ואומר לו, תסלח לי, אני רוצה לשאול אותך שאלה.

תראה, הבנתי כרגע שאתה בעל המכולת

שמשרת כאן את הציבור,

ואני קצת מרגיש שאני נכנס קצת לתחום שלך, אבל אתה יודע, הפרנסה.

הוא אומר לו, אל תדאג,

אני עוזר לך כיוון שאני רוצה לעזור לך,

ולא בגלל יחסי שכנות טובים,

אלא בגלל שאני מאמין באמונה שלמה שהפרנסה מהקדוש ברוך הוא.

ואין אדם נוגע במוכן לחברו.

בפרנסה מזומנת לכל אחד ואחד מראש השנה עד אחרית שנה.

אתה לא יכול לגעת בפרנסה שלי, ואני לא בשלך.

למה אני עוזר לך ושמח?

פשוט מאוד.

עד היום לא יכולתי לצאת לחופש.

כולם תלויים בחלב

ובגבינה שאני מוכר בבוקר.

עכשיו, כשאתה באת,

אני אוכל לצאת לחופש.

לא יחסר לשכונה כלום, ולי ולך לא יחסר כלום.

הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס את הכול.

כל העולם ניזון מהקדוש ברוך הוא.

חרקים ניזונים, זבובים, יתושים, דגים, עופות.

מאיפה הם מקבלים אספקה?

הם עובדים?

יש לדגים את עמיר פרץ?

שידאג להם? לעובדים? לעובדים?

אין.

יש ועד?

יש הסתדרות?

לא.

דג?

רודף אחרי דג.

לאכול אותו. דג גדול אוכל דג קטן.

הוא רודף אחריו,

בלע אותו.

אם נפתח עכשיו

את בטנו של הדג,

כשהוא רדף אחרי הדג ההוא,

אז הראש של זה פה,

הזנב פה,

וזה פה, וזה פה. אותו דבר, אותו כיוון, נכון?

אם נפתח,

נראה שהדג שבפנים הפוך.

רגע, מה קרה פה?

איך זה יכול להיות?

הוא רדף אחריו, ואם הוא אוכל אותו ככה, אז הוא צריך להיות כמוהו.

הדג שרודף אחרי זה תמיד אוכל את זה שבא ממול,

לא את זה שהוא רודף אחריו.

המזונות שלך הן גם כן ככה.

אתה רודף אחרי דבר מסוים להתפרנס, ובסוף הפרנסה באה מכיוון שבכלל לא חשבת.

ללמדך שהפרנסה לא בידך בכלל.

אתה מתכנן את המהלכים מהבוקר עד הערב, קובע פגישות.

כמה פעמים תגידו לי בחיים שלכם

שמה שתכננתם יצא בדיוק מהבוקר עד הערב.

כל הפגישות בזמן, כל האנשים הגיעו,

כמו שחשבתם שיסוכם, סוכם.

תראו לי פעם אחת.

אין דבר כזה.

אדם מזומן למקרים.

קוראים בהשגחה מהשם יתברך לפי מה שראוי לאדם והוא מזומן אליהם

מי שחי ככה

החיים שלו מאושרים

פשוט הוא יודע שהוא רק צריך להתפלל לקדוש ברוך הוא להיות מושגח לטובה

ושהקדוש ברוך הוא ייתן לו רק את הטוב

והוא ילך בתמימות עם הקדוש ברוך הוא יעשה רצונו

ויסמוך שהקדוש ברוך הוא מחפש את טובתו יותר ממה שהוא מחפש לעצמו

לכן אנחנו אומרים בתפילה

שהקדוש ברוך הוא גומל חסדים טובים.

למה צריך להגיד חסדים טובים?

חסד זה טוב, למה צריך טובים? חסדים זה טוב, לא.

פעמים אדם מבקש חסד אבל הוא לא טוב לו.

הוא רוצה את החסד הזה,

לא טוב לו.

הקדוש ברוך הוא כשנותן חסדים הם רק טובים.

זה ההבדל.

השם ימלא משאלות לבך לטובה אנחנו אומרים.

את משאלות הלב שלך, שהן לא יצאו לטובה, שלא ימלא.

שימלא משאלות לבך לטובה.

אנחנו חושבים שהם מבינים הכול ומה מתאים לנו.

אתמול רדף אחריי בן אדם,

בן אדם רודף אחריי,

הוא אומר, כבוד הרב, תעשה טובה, תעשה טובה. אני במצב פיננסי קשה ביותר.

עכשיו יש איזה פרס,

תגיד לי רק את הטור,

הטור, תגיד לי כמה, חצי חצי,

חצי חצי.

אמרתי לו, תעזוב אותי, עשה טובה, אני לא שייך לזה.

טור, זה, לא, לא.

תעשה טובה, רודף אחריי בית כנסת, מתפלל איתי אפילו, מתפלל, הוא לא דתי,

מתפלל.

רודף אחריי.

הוא רוצה חצי-חצי.

זה כבר גזול בראש השנה, הוא צריך להרוויח או לא צריך להרוויח?

לא רציתי לפגוע בו.

לא רציתי לפגוע בו.

הוא רוצה שאני אאמין לו שהוא ייתן לי חצי-חצי.

קודם כל,

אם אני יודע את הטור, מה אני צריך אותך? אני מדליקה מאה אחוז.

דבר שני,

אם חצי-חצי תשלח אתה, שלח אתה,

שלח אתה, שלם,

תביא את הטופס אצלי,

תכתוב אותו על השם שלי,

ואם יצא אני אתן לך חצי.

הוא יסכים?

לא יסכים.

אבל לא אמרתי לו שום דבר.

יהודים יקרים, צריך להבין, זה לא תלוי בזה.

פעם אחת היה פרלמנט של ראשון.

שמעתם פעם תוכנית? הייתה פעם ברדיו?

שנים, פרלמנט של ראשון. פעם סיפרו סיפור כזה.

היה אחד שבא אצל רב יהודי, אמר לו, כבוד הרב,

תשמע, אני מבטיח לך,

אם אתה תברך אותי שאני ארוויח בטוטו,

שני שליש לבית כנסת,

שליש בשבילי, מסתפק.

הרב שם עליו את הידיים, מי שברך, נתן לו ככה ארוך,

שלום, הלך, שלח.

לא יצא לו כלום.

כלום.

הלך לכומר,

שני שליש לכנסייה, שליש לי, מסתפק.

ההוא עם המים עשה לו ככה,

שחרר אותו.

זכה,

זכה,

זכה, לקח את הקופה.

כשהוא חוזר עם הצ'ק השמן,

הוא עובר ליד בית הכנסת

של היהודי, של הרב,

התחיל לצחוק, צוחק לבד, צוחק לבד, צוחק לבד.

אחד שואל אותו, מה אתה צוחק סתם באמצע הרחוב?

הוא אומר, זה האלוקים של אלה, ידה שלו, של אלה.

זאת אומרת,

יש הרבה אנשים מבטיחים וזה,

אם הקדוש ברוך הוא יודע, שאתה תיתן לא חצי-חצי,

רק לא,

עיינת לך מאה אחוז.

את המעשר אתה לא נותן לו, את המעשר,

הוא נותן לך מאה אחוז, מעשר אתה לא נותן,

אתה אומר חצי-חצי.

אבל מה לעשות, יש אנשים חיים בדמיונות, חושבים, בפעם אחת עושים, אין דבר כזה.

לא לסמוך על כלום, לחיות רגיל,

בלי חלומות, בלי דמיונות, לעשות עוד מצווה, ועוד מצווה, ועוד מצווה, וזה מצטבר, ומצטבר.

וקובץ על יד ירבה,

ויום אחד אתה עשיר גדול לפני הקדוש ברוך הוא במצוות,

ויש לך פתחון פה לבוא ולבקש מהקדוש ברוך הוא.

כי קרוב השם לכל קוראיו,

לכל אשר יקראו באמת,

הקדוש ברוך הוא חפץ למלא את שאלתם של בניו,

רק שיהיו כנים ואמיתיים איתו.

אז מה רוצה הקדוש ברוך הוא מאיתנו כיחידים וכאומה?

דברים קלים.

כמה מצוות יומיות,

טלית, תפילין,

תפילה, קריאת שמע,

שיעור תורה,

ברכות,

כמה דברים אתה מברך,

זהו.

שישי-שבת, כל היום תעבוד,

תנוח,

תישן,

תשיר,

תרקוד,

מה שאתה רוצה.

אבל את המינימום, את המכסה המינימלית,

קביעת עיתים לתורה ומצוות היום,

תעשה.

כמה זמן זה לוקח?

אחד אמר לי, בוא'נה, זה קשה, קשה.

אז מה קשה?

אני בא אליך הביתה,

מביא לך בונבוניירה עם 24 שוקולדים.

מתנה.

אתה מגיש אותה לשולחן,

אני שואל רשות, אפשר לקחת אחד, שניים?

מה תגיד לי?

הוא אומר, בבקשה, עלה עיני, קח את הכול.

אני אומר לו, אם הקדוש ברוך הוא נותן לך 24 שעות ביממה,

מבקש ממך שעה, שעתיים, לא תיתן לו?

תגיד לו, קח את הכול.

מה אתה אומר קשה?

הוא יכול לא להביא לך בונבוניירה.

נותן 24 שעות, קצת מזה, הוא אומר, תשקיע, לא בשבילי, בשבילך תשקיע.

אז מה קשה?

שישי, שבת, לנוח?

זה קשה.

הגויים למדו כבר עושים יומיים,

ואנחנו, קשה לנו עם יום אחד.

מה קשה בלנוח?

הפוך, קשה להתאמץ, לנסוע, לטרוח.

כל השבוע עובד, ועוד גם ביום השביעי.

אפילו החמור של יהודי מצווה בשביתה.

מי שיש לו חמור,

מצווה לשבות.

למען, ינוח שורך וחמורך.

אז חמור יהודי

צריך לשבות.

ביהודי יהיה כמו חמור גוי?

למה?

והיום החמור שובת, היהודי עובד.

נכון, זה מה שאני אומר, כמו חמור של גוי.

חמור של יהודי שובת.

פעם

מצא היהודי להגיע בשבת לבית כנסת, היה עולה על החמור,

הוא מעביד את החמור.

לא, לא היה אף פעם כזה דבר, כי בשבוע יתלונו על חמור. לא משנה. מה זה לא משנה? איזה יהודי אתה מדבר? אמצע השבוע. אתה מדבר על יהודי פלסטיני או יהודי?

באמצע השבוע אני עונה לחמור. בשבת החמור צריך לנוח. נכון. היום בשבת החמור נח היהודי עובד. נכון. הוא יכול להדליק את האוטו עם הרגליים, עושה שתי פעולות, נוסע לבית כנסת ונענה.

הבנתי.

ומה יעלה לאוטו וייסע?

ילך ברגל, בחום, בחורף,

כל עונה לשמה,

בחום, יהיה לו חם, יזיע בדרך, יבטל, יישאר בבית, במזגן דלוק עוד לפני כניסת השבת, ויהיה לו כיף כל השבת,

וינוח.

מאשר ירד רגע, בחום של המדרגות, ייכנס לאוטו, ידליק מזגן,

והכיף שלו ייסע גם עשר קילומטר לבית הכנסת שהוא הכי אוהב.

וישים גם מוזיקה בדרך.

גם אם ישמע מוזיקה בדרך, ישמע איזו תפילה אפילו בדרך, כסתא של המלחמה. סיגריה פרלמנט.

סיגריה פרלמנט, אז אמיצית מדליקים אותה ככה היום.

מה יותר קל מזה, מאשר ללכת ברגל או ללכת בפרק? טוב מאוד, ככה מגיעים ישר לגיהינום.

רצית, רצית לברוח מ-30 מעלות חום, תגיע ל-3,000.

אני אגיד לך דוגמה אישית.

זאת אומרת, אדם צריך להאמין,

לא כל מה שנוח ונעים וקל מותר.

לא כל דבר מותר.

אני אוהב לנסוע על 160. למה? אם אני נסע על 80,

ייקח לי פי שניים זמן.

תאר לכם, אם הייתי נוסע ככה,

הייתי מגיע אליכם עוד שעה.

אז מה קורה?

המשטרה לא מרשה לי.

היא אומרת, לא, מתוק, לא, יש חוק, אתה לא יכול.

אתה צריך לנסוע לאט, יפה,

ואם אני אסביר ושכנע את השוטר,

שבאמת זה יותר משתלם.

יותר משתלם שיסעו מהר, למה הוא יראה פחות מכוניות? זה צ'יק צ'וק יעבור לו מול העיניים, והוא יגמור את המשמרת יותר מהר.

יש לו רשות? יש לו רשות לוותר לי?

מה פתאום?

הקב'-הוא אומר, לא.

לא להבעיר אש בשבת.

לא, לא, לא.

לא לטוב ולא לרע. לא.

זה פיקוח נפש?

כן, כן.

אם זה פיקוח נפש, חייך הקודמים לשבת,

בחיים של האדם מקודשים יותר מקדושת השבת.

אתה רוצים שתחיה,

אם צריך לחלל עליך שבת, יחללו.

אין בעיה.

כל זמן שאין לך שום פיקוח נפש, שום דבר לא בוער, מה קרה? מה יש? מה יש?

מה יש? לאט-לאט, לאט-לאט, מוטי.

צריך גם ללכת לעבודה לפעמים, אתה יודע? יותר טוב לשבת בבית ולשמוע מוזיקה, נכון?

אבל מי שרוצה להביא גם אוכל הביתה, צריך לעבוד. אם הוא לא נולד במשפחה של עשירים, צריך לעבוד, מה לעשות?

את העולם הבא לא מקבלים בירושה.

אפילו אם אבא שלך צדיק,

הוא לא יכול להכניס אותך לגן עדן.

אתה צריך לעבוד לבד.

אתה צריך להכין את המצוות שלך לבד, הכל לבד.

אין דבר כזה.

צריך

לעמול.

אדם לעמל יולד, וצריך לבצע את זה.

אז נכון, יש מצוות שלפעמים קשה, לפעמים גשם,

לפעמים זה לפעמים נעים.

אבל זה לא תלוי במזג האוויר.

מה שצריך לעשות, עושים.

רק מה?

אנחנו התרגלנו להסביר

מה כדאי לנו, מה לא כדאי לנו, אבל זה לא הולך ככה.

פעמים נוח לנו לעשות הרבה דברים שהרפואה אוסרת.

מתי אנחנו מתחרטים? כשהמחלה מגיעה.

קודם לא חשנו לבריאות.

אכלנו מה שרצינו, מתי שרצינו,

עם שומנים,

בלי שומנים,

כמויות אדירות, קצפת, שמנת,

אוכלים, טעים.

אבל יום אחד, חביבי, זה מופיע. בגיל מסוים זה מופיע, ואחר כך לך תרדוף אחרי תרופות כל החיים, לתקן את זה,

או להשוות את זה, או לעשות איזה מין בלנס כזה, שאתה תוכל להמשיך לחיות סביר.

נו, מה היה כדאי?

אם היית נשמר מההתחלה, היית מאריך ימים,

בלי שום בעיות, בלי ריצות, קופת חולים, תור.

למה צריך את זה?

אומר הקדוש ברוך הוא, תלך בדרכים שאני אומר לך.

תשמור רק על מה שאני מבקש,

תחיה לאורך ימים,

לאורך שנים, בבריאות,

לא יחסר לך כלום,

ואם תזכה גם לעשות את זה מרצון, בשמחה,

אתה גם תהנה מזה.

אתה נשאר בדילמה אחרת.

מה הדילמה? תהיה לגיל 100, אתה כבר לא מבין למה אתה עוד חי, עוד לא עברת את המבחן לעולם הבא.

למה? בגיל 100 עוד לא עברת את המבחן?

אני מכיר בן אדם כל החיים. לא שמר שבת, אבל עשה מצוות, עזר לאנשים, תרם,

נתן, השאיר איפה שיכול, מעשר בכל מקום.

כן.

בגיל צעיר נקטף,

הגיע לעולם הבא. הוא מבחינתו עבר את המבחן. אמרת שהוא גלמיה, איך בגיל צעיר? לא, לא, לא, הוא בגיל צעיר נגמר לו המבחן. הגיע, עבר, קיבל 100, הגיע לעולם הבא.

מה הוא השאיר מאחוריו?

מה שווה הנפש שלו בלי הגוף? השאיר מאחוריו עוד עשר נפשות, עשר גופים, כולם בודדים, כולם עצובים.

כולם מתגעגעים, כולם רוצים בו.

מצד אחד אומרים,

תעשה מצוות,

תתאמץ, תשקיע, יהיו לך חיים ארוכים.

מצד שני, החיים הארוכים, זה אומר שאתה כל הזמן נכשל, למה עוד לא הגעת לעולם הבא?

אתה צריך להתאמץ עוד ועוד בשביל להגיע לעולם הבא. קודם כל... בן אדם שהגיע כבר לגיל מבוגר צריך לחשוש, כמה זמן אני כבר עושה מבחן? לא מקבל את הציון.

בקיצור, אתה תומך ברעיון שאנשים יסתלקו מהר.

למה? שידעו שהם עברו את המבחן.

חלילה, אני ככה זה נשאר.

הבנתי, זה לא הולך ככה מתוק.

אריכות ימים בבריאות, בהצלחה ושגשוג,

זה דבר טוב מאוד, וזה הבטחת התורה,

וזה טוב,

כיוון שאדם שיודע לנצל את החיים, פשוט

מספיק במשך השנים להוסיף עוד ועוד מצוות ולעשות את כל מה שאתה מתאר פלוס.

זה טוב.

אדם שמאריך ימים ולא עושה מצוות, פשוט מאוד הוא צובר עוונות שיקבל עליהם עונש אחר כך.

אז אריכות ימים לא תמיד משתלמת. לכן כתוב שרשעים שמתים מחצי מהם,

טוב להם וטוב לעולם.

טוב לעולם אני מבין. להם למה?

משום שאם הם נשארים יותר, הם יסבלו יותר. עדיף להם לצאת מוקדם, כמו שאתה אומר.

אבל זה שנשארים עשרה יתומים,

זה אין מה לעשות. בגיל 100 או בגיל 25, 30, כשאדם נפטר משאיר תמיד ילדים, אז מה?

אדם לא נשאר פה לעולם, זה ברור.

כמה נקצב לו הקב'-הוא יודע ולמה?

אם זה בגין מעשיו

או בגזירת הולדתו.

שהאדם, כשנולד, כבר נקצב לו כמה יחיה.

אז לכן, חיים זה דבר בהשאלה, פיקדון,

לזמן קצוב, ויום אחד יוצאים.

זה אנחנו חייבים להשלים עם זה, אם נרצה או לא.

זה הדבר הבטוח היחידי, אתה יודע שכולם אומרים, זה המוות.

אז ממילא אתה צריך להבין דבר אחד.

החוכמה היא, למה אני מצטייד?

וכיוון שאני רואה את העולם הזה ארעי,

ואת העולם ההוא עיקר,

לכן אני מכין את עצמי ליציאה.

כשאתה יודע שיש לך טיסה לארצות הברית בתאריך מסוים,

אתה לא מחכה לרגע האחרון.

אתה מכין כרטיס, דרכון, הכול,

מה שאתה רוצה לקחת, מה שאתה רוצה להשאיר, אתה נפרד,

סוגר חובות, עושה כל מיני פעולות.

אתה הולך לנסוע לאורך ימים.

אדם שעומד לעזוב את העולם ואף אחד לא יודע מתי בדיוק,

חכם מכין כל הזמן,

שאם פתאום יודיעו לו שהוא צריך להגיע לשדה התעופה, אז הוא צריך להגיע, הוא לא מפספס את הטיסה.

ואז הוא יפסיד את המינט אמריקה שלו.

אתה צריך להבין דבר אחד,

חיים זה רק למטרה אחת,

להכין צידה לדרך.

כמובן שהחיים בפני עצמם זה עניין,

אבל הוא עניין שולי.

ואני אתן לך דוגמה.

אם היו נותנים לך אפשרות להיות בצריף שבוע ימים בשכירות,

ואחרי זה עיריית חיפה מבטיחה לך וילה שתהיה שלך לצמיתות,

כיוון שאתה זוג צעיר.

ונותנים לך גם מענק,

100,000 דולר.

אומרים, זה לרשותך, תשקיע או בצריף או בווילה.

איפה תשקיע? בצריף או בווילה?

בווילה. בווילה.

למה בווילה?

היא כבר מוכנה?

היא כבר מוכנה? מה מוכנה? היא מוכנה וילה. ולך הצריף גם מוכן, רק זה בשכירות, זה קבוע.

נותנים לך 100,000 דולר, איפה תשקיע?

בווילה.

בווילה. למה בווילה?

הווילה יותר מפוארת, יותר גדולה, יותר...

זה הסיבה.

הווילה היא קבועה.

הצריף הוא שבוע בשכירות. מה אני אשקיע? מאה אלף בצריף שאני אעזוב ואני אשים לאחרים?

ואחר כך אני אלך פחות המאה אלף? כשאני יכול להשקיע את המאה אלף שאני אענה בהם לנצח?

העולם הזה, 70 שנה זה בשכירות.