אל תבקש ואל תתן - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

טוב, אז למה אתה טעה בבדיוק?

הבנתי, ישות למעלה את לא רעה כרגע.

אני שואל אותך שאלה,

שאלה.

אם היה דוד שלך מחוץ לארץ נותן לך מתנה, את לא מכירה אותו, את יודעת שיש לך איזה דוד שם,

והוא נותן לך מתנה כל חודש, נותן לך 5,000 דולר,

לחגים הוא נותן לך 20,000 דולר,

מה את אומרת? איך תרגישי כלפי הדוד הזה?

מוזר.

מה זה מוזר?

אני לא מכירה אותך. לא מכירה.

תקחי את הכסף או לא תקחי את הכסף?

כן. תן לה מיקרופון, נשמע אותה.

אני שואל עוד פעם, תקחי את הכסף או לא תקחי את הכסף? כן.

למה תקחי את הכסף? אבל הוא מאוד מוזר, הדוד הזה. הוא אף פעם לא בא, לא אמר כלום, לא אמר שלום, לא כלום.

רק שולח כסף כל הזמן.

למה את לוקחת?

למה את לוקחת, אבל?

למה אני אמרתי? כן. תקרבי את המיקרופון, תסבירי לי.

כי אני צריכה, זקוקה, כי נותנים לי, כי... רגע, מגיעה לו תודה?

בוודאי.

תרצי לדעת מי זה, להכיר אותו? נכון, להכיר אותו. סקרנות, שמעתי, אבל הוא באמריקה, אין לך כרטיס טיסה,

כי 5000 לא מספיק לצורכי הבית, אז את לא יכולה לטוס.

אבל אני שואל,

בכל אופן,

עדיין לא תבטלי אותו מזה ותגידי, שמע, אני לא יכולה להכיר לו טובה ולעשות ופה ושם אם אני לא ראיתי אותו.

נגיד אחרי החמש פעמים, עשר פעמים,

עשרים פעם, שהוא נותן לך אלפי, אלפי, אלפי... אז בסופו של דבר, מי כן יראה אותו? לא רק זה. לא, הוא אומר, אני לא רוצה לראות אותך ואני לא רוצה שתראי אותי.

אני רוצה שהאהבה תהיה סמויה,

אבל אני מבקש ממך,

כשאת מקבלת 5000 דולר, תעשי טובה, תעבירי 100 דולר למישהו

ותיכנסי לאיזה בית כנסת שם, תדליקי נר נשמה לפלוני,

או עוד משהו. כן, אני רוצה. תעשי מה שהוא אומר? בוודאי.

ואחר כך הוא יגיד לך בפעם הבאה, תעשי טובה בבית קברות, תגידי שם איזה פרק תהילים בשביל מישהו. תלכי, תעשי.

כל הבקשות האלה זה כבר מוגזם.

ואז אתה אומר, אתה יודע מה, אל תיתן לי, אני לא אתן לך, אל תעבירי בשקט. הבנתי, בדיוק. אז מה, אם הוא יגיד לך, תלכי לבית קברות, תגידי מזמור, את מחזירה לו את הכסף בחזרה, נכון? כן.

כן, אה? כן. כן. למה? למה? אל תיתן לי ואל תבכי בשקט. שמעתי. ויעזבו אותי בשקט. כן, למה? למה? כי אני צריכה לעשות משהו, בשביל זה לא שהוא נותן לי,

עושה איתי חסד ונותן לי כל חודש חמש אלף שקל. הבנתי.

את עובדת? שמעתי, את עובדת? כן. הבנתי, את עובדת.

הבוס שלך מבקש ממך? כן. מבקש כל מיני דברים. נכון. תגידי לו, אל תבקש ואל תיתן לי. אז אני לא אעבוד, זו בחירה שלי. אז את לא תעמדי. אתם נותנים לצום האומות. למה הבוס כן, הוא לא? מה זאת אומרת? מה זאת אומרת? אתה לא עונה לי על השאלה שלי. לא יפה. כי ברגע שהוא יבוא וידרוש יותר מדי, הבוס שלי או כל אחד אחר אמרו, מה זה הוא ידרוש? אני לא יעבוד אצלך. אל תיתן לי. ודאי, במסגרת העבודה הוא לא ביקש יותר, במסגרת העבודה.

הקדוש ברוך הוא אומר, אני נותן לך נשמה, אם אני אוציא לך אותה,

גם לא תוכלי להגיד, אל תיתן ואני לא אכער.

הוא מוציא, נגמר, אין עם מי לדבר.

אבל הוא משאיר לך את הנשמה,

ואת עם הנשמה אומרת לו, אל תדרוש ואל תבקש ואל תיתן,

רק תשאיר את הנשמה, תשאיר את הנשמה, אחרת איך אני אדבר איתך ואני אגיד לך, אל תדרוש ואל תיתן ואל תבקש.

זה אל תעשה, אל תיקח לי את הנשמה, תן לדבר, תן לדבר.

אל תיקח לי את הנשמה.

אה, תנשמה כן,

ראייה כן,

שמיעה כן,

בריאות כן, חיים טובים כן,

נוף כן,

מים,

מים צלולים קרים,

כן, הכול כן. אל תבקש, אל תבקש!

מה?

מה?

אל תגזים, אל תגזים.

תסכים איתי שלבן

צצי יש הרבה הרבה יותר חובות

והרבה יותר מטלות מאשר בן אדם שלא מאמין.

הוא ממש, כאילו, כל בוקר קם ואומר תודה, וזה לא רק בבוקר. את חושבת שלנו יש חובות יותר ממה שיש לך חילוני?

כן. בואי אגלה לך סוד.

החובות הן לי ולך אותו דבר, רק אני מקיים ואת לא.

והוא חי, והוא חי יותר טוב ממני.

איך? והבן אדם החילוני גם יותר טוב מהדתי.

מבחינת ההנאות בחיים, מבחינת החומרנית. חילוני חי יותר טוב מחרדי?

כן.

אוי, איזה עונש יש לך, שלא זכית לדעת.

אוקיי, פה אצלך יותר טוב זה רוחני, זה במשהו בנשימה. לא, לא. לחילוני זה ממש עכשיו למציאות, קרוב לו. לא, גשמי.

חרדי חי יותר טוב מחילוני? גשמי, גשמי. את יודעת למה? אני יודעת למה.

אני אגיד לך למה.

לנו יש כל שבוע חופש, שישי-שבת,

שולחן ערוך,

נרות, בטח רק שבת.

שישי-שבת. שישי-שבת. שישי-עובדים.

יום שישי עד שבת בחינם של ראש וספרי,

הדלקת נרות, ואז יש לי חופש.

נו, בטח.

אבל הם, אין להם.

מה זה רגלה גמל? אז אני צריכה לערוק,

ואז אני צריכה למזוב, ואני צריכה לזה, ואני צריכה לזה. מה פירוש? אם יש לך ילדות, אז הם יעשו.

את תזרוק לי, נחמת שבת, שאני אקח להם עמלים, אני צריכה לדבר על המוקדזר.

אני רוצה לתת לה.

תן לי את מילה, תן לי לה רגע. יש לה בית מסובך, אני רואה.

חס וחלילה, חס ושלום. אין לי בית מסובך. בוא, בואי תסבירי לי. את מכינה ביום שישי את הכול לכבוד שבת?

לא, אני מתחילה קודם כול ביום חמישי.

כן.

זה נכון, מה אתם צוחקים?

זה נכון.

כן. ביום שישי בערב, אחרי הדלקת נרות,

הם הולכים, לא משנה מה אני עושה. בסדר, אז אני קוראת קצת אילים. תקרבי את המיקרופון. אז אני קוראת קצת אילים. בסדר, הם מגיעים, שרים, וצריך הכול למזוג. מי מוזג? האישה. נכון. אז לא הבנות, הן עייפות, הבנות שלי. אבל תגידי שגם את עייפה, שלא ימזגו. אז מי ימזוג? לא, לא. מי שרוצה לאכול. סליחה, אנחנו עכשיו רצינים, נכון? זה לא מצחיק.

שאלה, ואם לא תמזגי, נגיד את חולה, מה יקרה?

אף פעם, ברוך השם, אני לא חולה. את רואה איזה זכות. אז בגלל, אל תעשה עגרה. זכות השבת מגינה עליך, אחרת מי ימזוג? נכון, נכון, נכון, אני לא מתכוננת. אז הקב'ה אומר, בבית הזה אני יודע שאין מי שימזוג, אז שהיא תהיה בריאה.

נכון, אתה צודק.

לא, סליחה, סליחה, הרי לא דיברנו על זה, נכון? נכון. אמרת שישי שבת חופש. נכון.

אז שיהיו בריאים זה לגבר, לבעל, לילדי, לבן.

הם הולכים לבית הכנסת, הם חוזרים, אוכלים שוטים,

ואחר כך שוב הולכים לבית כנסת, שיעור תורה, וזה שוב עוזרים,

שוב אוכלים שוטים. אז מי, על מי נופל כל העור? הבנתי. אני אספר לך את הסיפור שלך, אוקיי. בדוגמה, תקשיבי. אוקיי, תודה רבה. יש שניים,

יש שניים שעובדים, שניים שעובדים מתחת לאדמה,

חופרים תעלות

עם טוריה וחם שמש, ומזיעים, מזיעים.

אחד אומר, איזה בכת,

איזה מזל, מנחוס כל החיים.

תראה מה זה, אני חופר באדמה כמו קברן,

כולם עוברים לי מעל הראש,

אף אחד לא אומר לי כלום, לא מגישים לי מים. תראה איזה חיים, איזה מקצוע.

השני, שר, שורק,

ועובד.

מה אתה שמח?

אני מקים את הארץ,

אני דואג שיהיו לכולם מדרכות וכבישים וצינורות,

וזה בזכותי, כולם שותים, כולם מבסוטים,

וזה,

שניהם עומדים באותו מקצוע,

אותה משכורת, זה רואה שהוא מפתח את הארץ וזה רואה שהוא נקבר באדמה.

זה תלוי בנקודת ההסתכלות. אשתי, לדוגמה,

כשהיא מגישה את הדברים,

היא לא שורקת,

כי אצלנו לא שורקים,

אבל את רואה את האושר על הפנים.

סוף-סוף בעלה בבית,

הילדים בבית,

היא יכולה להגיש להם,

לתת להם לאכול מהמטעמים שהיא טרחה והכינה.

היא נהנית כשאנחנו אוכלים,

היא נהנית כשאנחנו שרים,

היא נהנית מדברי תורה,

היא נהנית מכל רגע שבמחיצת המשפחה,

והיא-היא,

דווקא היא הכינה וטרחה לכבוד שבת.

לכן אני אומר לה בערב שבת,

וכל הבנים והבנות,

אשת חיל מי ימצא.

אז איך השבת אצלכם טובה או לא?

אבל איך השבת טובה או לא?

רגע, זה כמו יום חול או יותר טוב מיום חול?

לא, ברור שלא.

זה יותר מנוחה או פחות? אני, ברוך השם, מחכה, אני אומרת, אני בא ואהיה פעמיים בשבוע שבת.

אבל את תצטרכי לטרוח פעמיים. טוב, מה אני אעשה? לא חשוב.

אבל לא, אתה אמרת שנחים.

בטח נחים.

זוג נחים.

בטח אז זוג נחים. אבל האישה עובדת, יאללה. אז למה ביקשת עוד שבת? אז נכון, צריך להאריך?

למה ביקשתי מס? סימן שביום חול יותר קשה, נכון?

כן, נכון. אפילו שלא מכבד. אתה מגהץ ואתה מגהץ ואתה זה. פה אתה לא מכבד, זה לא מגהץ. יפה. לא הולך לבית כנסת. אז נחים. ומה עושים החילונים? מחפשים ומגהצים ורוקדים ועושים כלים ומכינים. נכון, אתה צוחק.

ומעשנים ועשן וריח וטימבלוויזיה ולכלוך וקלפים וששבש וטח-טח-טח וטח-טח-טח וויכוחים ומריבות וטלפונים ובלאגן.

ואחר כך בבוקר נוסעים בשביל בניים גרם בשר עד טבריה, בדרך נתקעים בפקקים,

יורדים בחורשה, אוכלים,

עולה על זה זבובים,

חול, לכלוך, הכול.

חוזרים באמצע, מכלילים, רבים, סתירות, כאפות, הכול.

מה, יותר טוב?

כל הזמן שדיברת אמרתי שאתה צודק, אני שומעת את הקלטות שלך. לפי דעתי אתה צודק.

ברוך השם, תהיי בריאה. שבת שלום, שבת שלום.

את יודעת,

רק כשאומרים את המילה שבת שלום כבר נכנסת על הבן אדם מנוחה.

כבר, רק כשומעים את המילה שבת שלום כבר האדם חי אחרת.

עכשיו רגע, היא חושבת שלנו יש חובות יותר,

ואנחנו נהנים פחות.

אני אגיד לך,

נו.

הייתי שמח. כן.

אני אומרת שבעיקרון בעולם הזה החילונים, אוקיי? עובדים עכשיו, מקבלים את התמורה עכשיו.

כן. העולם הדתי יותר, הוא עובד עכשיו, עובד נורא קשה.

עובד נורא קשה את האלוהים. מה עובד? הוא מקבל את התמורה רק בעולם הבא.

עוד 80 שנה, כאשר תומו, תקבל את השכר שלך. איזה עובדים קשה. זאת בגלל שזה רחוק, ואתה לא מקבל את זה עכשיו. איזה עובדים קשה.

עובדים קשה. כל החילונים.

עכשיו זה לפני שאתה מכניס מה שקראתי אתה מברך. כל אלה מתפוצצים מזה שהדתיים לא עובדים.

אומרים בטלנים, חיים על קופת המדינה, לא פיזית. מקבלים תקציבים, משפחות ברוכות ילדים, כל מיני דברים. לא עובדים, אומרים. לא פיזית, אבל המטלות של הילדים מסגרות תשתים. תמיד בבוקר הולכים רק בתשע לעבודה כי יש ראש חודש וצריך להגיד מוסף,

ואחר כך באמצע העבודה ברכת המזון וברכות,

מפסיק את העבודה מנחה יש לו,

אחר כך הולך ערבית, יש לו שיעור תורה, מבסוט,

חי, לא מת.

מה לא טוב?

מה לא טוב?

מה לא טוב? ואיך את יודעת מה טוב? זה לא שזה לא טוב. אני לא אמרתי שזה טוב ואני לא אמרתי שזה רע.

אני אמרתי שעכשיו יותר קשה, בוא נגיד, יותר קשה בבוקר לקום ותמיד לזכור להגיד מודה אני. אני אשאל אותך שאלה. או לפני שאתה אוכל, תמיד לברר, יכול תמיד לטעול ידיים. זה דברים שביום-יום,

אני, דוגמא, עשיתי את זה במשך איזה שבוע,

שכאילו חזרתי בתשובה,

ולא עמדתי בזה. בדברים הקטנים-הקטנים-הקטנים האלה כל יום. אני אלמד אותך איך לעשות, זה לא בעיה, מתרגלים.

אבל אני שואל אותך, פעם ראיתי טושים שעפים לכיוון האור ושומעים אותם זז, זז, זז, נכון? כן. אחר כך שומעים טוז, אחד והוא הלך, נכון? כן.

הוא נדבק לאור, כל כך הוא מתלהב מהאור,

מתלהב, נמשך, נמשך, נמשך, בסוף הם מתים על המנורה, נכון? כן. נכון.

גם החילונים נדבקים לאור,

זה בא, בריקודים,

זה בא, בטאטאטאטאם, אוי וואי וואי וואי, טאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאטאט ככה זה. אתה מקצין זז, רגע. זה לא כזה נכון. זה לא כל כך נכון, אתה מקצין, אתה עושה את זה ממש בהקצינה מוגזמת.

זה לא החיים האמיתיים.

עוד פעם, לכי תראי את הנוער עכשיו של החילונים,

לכי תראי באותו גיל את הנוער של החרדים,

ותגידי לי מי נראה שפוי ומי לא.

שניהם אותו דבר. כל אחד שלך הפנים. אז את לא ראית, לא ראית. אם היית רואה פרחים, פרחים שלבושים חליפות ומקבעות צדיקים, עם עיניים רכות,

עם פנים ככה לא מצוחים, בלי כעס, בלי מריבות, בלי קטטות, בלי שום דבר,

איך הם מדברים בלימוד, איך הם חיים, איך זה.

לעומת הנינג'ות והקרטה והחבית והריקודים הסוערים, נו, אז מה, איזה מין חיים? זה חיים? זה תרבות? זה תרבות ככה? אינדיאנים, באמצע הרחוב ככה?

תראי, עומדים בתחנת אוטובוס, מרים עליו את הרגל, ועושה לו ככה, ועושה לו ככה, וככה.

מה זה? מה הולך פה?

שיעור התעמלות באמצע הרחוב?

לא תראי אבל חרדים ככה. למה? יש חינוך אחר, רגועים,

איזה כיבוד אבאים יש לחרדים לעומת חילונים,

איזה כבוד, איזה יחס, עולם אחר לגמרי.

אז נכון שהמסגרת שלנו היא מחייבת, כי היא מחייבת גם אותך, רק אנחנו מקיימים.

ולהגיד מודה אני בבוקר, זה לא בעיה.

מה פירוש שכח?

איפה את נתקלת בפעם הראשונה?

במראה?

את הולכת למראה?

שימי ליד המראה פתק, מודה אני.

ואם לא ראית את הפתק, איפה את הולכת אחר כך להכין קפה?

שימי שם גם עוד פתק, מודה אני.

איפה שאת הולכת, שימי פתק.

כמה ימים, גמרת סיפור. לברך?

מה הבעיה?

יש כוסות שכתוב עליהן גם הברכה.

לא? שימי מדבקה.

כל כוס בהתחלה, כתוב שהכול נהיה בדברו. כתוב. תזכרי.

ואז תתרגלי.

מה הבעיה? לא להדליק חשמל בשבת?

יש היום מחסומים ששמים על השלטר,

ואת לא יכולה אפילו להפעיל, לא יכולה לטעות ולא יכולה להיכשל.

אין בעיה.

יש היום כל מיני פטנטים ועזרים, אם רוצים לשמור. לא בעיה.

בכלל לא בעיה.

אבל אם בן אדם סתם אומר, שכחתי פעמיים, שלוש, שבוע, עזוב אותי, יוצא מזה,

איזה מין דבר זה?

חייל בצבא הוא רגיל כבר לפקודות של כל יום, לקום בשעה 04.30 בבוקר ולנקות את הקנה של הרובה במשך שבע דקות אחרי תגלחת?

זהו כן רגיל?

הוא יכול להגיד מחר למ״כ שלו,

שכחתי, שכחתי,

אני עוד חושב שאני ברמת השרון.

לא, אבל כשכולם עושים את אותו הדבר בצבא או בבית דתי,

אז זה נהיה מובן מעיניו, כי ככה זה צריך להיות. נכון, גם אצלנו עושים אותו דבר. אבל כשאתה דתי אחד, בן סביבה חילונית או חברה חילונית, זה יותר קצר. פתקאות, פתקאות, פתקאות,

פתקאות. תנסי עם פתקאות, תראי בעזרת השם שזה עובד, אין בעיה.

נוסעת באוטו, על ההגה. אם שכחת, שימי מדבקה.

האם עשית כך וכך או לא.

תלכה היום לבתים של חוזרים בתשובה, יש להם על המקרר הוראות.

מה לא לשכוח לשבת?

מה צריך לעשות? מה צריך להכין? מה לא לשכוח?

איך ל...

יש רשימה, בלי שום בעיה.

ואז ממילא עוברים על הרשימה, מסמנים בי,

הנה, הכול עשינו, לא שכחנו כלום.

בהתחלה לא זוכרים, כי זה הרבה פרטים אולי,

אבל אחר כך כבר יודעים.

ככה זה תרגולת.

מתרגלים ועושים, והחיים שלמים ונוחים.

ידעים הכי חשוב, שלמים עם הבורא,

שלמים בגוף ובנפש.

זה העיקר.

כן, הנה פה.

ערב טוב לך, קודם כול.

אני שמחה להיות במפגש הזה איתך.

יש לי בת בת 26 ועדיין לא נשואה,

אם אני יכולה לקבל ברכה בשבילה.

כן.

היא דתייה או חילונית?

היא רוצה לחזור בתשובה.

יפה מאוד מצידה.

היא תחזור, בעזרת השם.

היא נמצאת בקהל?

לא.

הבנתי.

תבקשי ממנה בבקשה שתלמד כל יום שתי הלכות לשון הרע.

בסדר? את יודעת, יש ספר שמירת הלשון של המצב. כן, כן, כבוד הרב. מה שמה בשם אימה?

עופרה.

עופרה, בת?

בת עליזה. זאת אומרת, לבת שלי קוראים אפרת, ולי עופרה.

אפרת, בת עופרה.

עופרה.

השם יזכה אותה לזיווג הגון הראוי למהרה השנה.

אמן.

כבוד הרב, אפשר לשנות גורל?

אם אפשר, כן. לשנות.

אני אגיד לך, בשעה אני הגענו לשם, חמש דקות לפני טיסת שבת.

המקום לא התאים לי.

אמרתי לכולם שאני לא נשאר פה,

הנעתי את האוטו,

וכולם אחריי. בגיסי, כולם כבר בדרך החוצה לברוח מהמקום.

בבית-מלון, להיות ולהתקרב לשבת הקודש הזאת.

אני ב-175 הנעתי את האוטו, הילדים כולם בדרך אלי, בגיסי, שלומי, עם הילדים כולם בדרך לאוטו.

הנעתי את האוטו, והאברך ישב לי באוטו ואמר לי, שמעון, אם אתה נוסע,

אני נוסע אתך.

חיבדתי את האוטו ועשינו שבת שמה.

כשאני אמרתי שניתן לשנות גורל לא במקרה שנגזרה גזירה,

ברגע שנגזרה גזירה, עת למות לא יחזור שום דבר,

וכתוב שהגזירה צוחקת להשתדלות.

אפילו אם אדם משתדל שלא ליפול בידי הגזירה, הגזירה צוחקת על ההשתדלות.

אין מה לעשות.

לשנות גורל, פירושו של דבר שאם נגזר על אדם, דוגמה, מיתה,

והיא לא גזירה סופנית,

שהיא חרוטה בדם, מה שנקרא, ולא בתית,

אם ניסו גזירה כזאת, ניתן לשנות את הגורל.

על ידי מה? חזרה בתשובה.

והאדם יכול לצאת ממיתה לחיים?

ולכן כתוב שבינוניים,

בין ראש השנה ליום הכיפורים,

אם חוזרים בתשובה, נכתבים בספרם של צדיקים, ואם לא, בספרם של רשעים. אז הוא יכול לשנות את גורלו.

אדם יכול לשנות את גורלו, אבל נגד גזירה שנקצבה,

אי אפשר לעשות שום דבר.

גם רבי ישמעאל,

שהיה בשמים, עלה לשמים, בעשרה הרוגי מלכות,

ושאל מעבר לפרגוד, האם נגזרה גזירה או לא נגזרה?

אמרו לו, נגזרה.

ירד למטה ואמר לחבריו, נגזרה גזירה,

צריך לקבל אותה בקידוש השם, אין מה לעשות.

לכן צריך להבין, אמרתי והקדמתי,

עת ללדת ועת למות כנגד העת, אין מה לעשות.

והיה לי מקרה עם מישהו שבירכתי אותו שהבן שלו, בן 26, אברך,

הוא היום אברך,

אבל אז הוא היה בחור ישיבה.

בירכתי אותו שיזכה לזיווג הגון. הוא מגיל 20 מנסה לצאת לשידוכים, ולא הלך. והוא בחור נאה וחכם והכול טוב ויפה, ולא הלך.

ואחרי שבירכתי אותו, שלושה חודשים אחרי זה הוא התארס והתחתן.

אז האבא בא להודות לי, אז אמרתי לו, עת ללדת ועת למות.

תדע לך שהעת קובעת.

לא אני עשיתי את הפעולה,

אלא הגיע הזמן שהוא צריך, וזה רק יתגלגל על ידי.

אבל זה לא אני הגורם.

אמרתי לו, אתה רוצה לשמוע למה?

בת כמה הכלה אמר לי, בת 20. אמרתי לו, אתה שומע?

הוא בן 26, היא בת 20. אם היית בא לפני שש שנים, בהתחלה, כשהוא יצא לשידוכים,

הוא היה יכול להתחתן עם בת 14?

הוא לא יכול.

וזאת בת פלוני לפלוני, נגזר.

כשהעובר בבטן, 40 יום ליצירת הבלד,

בת פלוני לפלוני.

זה הזיווג שלו. ולא מתחתנים בגיל 14. היא הייתה צריכה להתחתן בגיל 20, ולכן הוא צריך להיות בן 26. כשהגיע הזמן,

הגעת אליי, זה הכול. כבוד הרב, איך אתה מסביר? אצלנו הלכו זוגות-זוגות.

שני הילדים שלי, שני הילדים של גיסי,

גיסי ואשתו,

ושני הילדים של גיסי.

נעלם ממני.

לא יכול לדעת. אין לך תשובה.

לא שאין, אין ידיעה. צריך ידיעה בשביל זה.

צריך להכיר את הנשמות מגלגולים קודמים,

את הספר שלהם, מה שהיה להם במשך כל הגלגולים הקודמים, בשביל לעשות את הסיכום.

אין לי הכלים ואין לי הידיעה.

אז ממילא איך אני יכול להגיד. אין מי שיכול להגיד לך דבר כזה.

אפילו תשאל.

אין מי שיכול להגיד.

אין מי שיודע את עברו של האדם.

הארי הקדוש היה היחיד, היה לי יודע. זהו, הוא היה יודע את סוד הגלגולים של כל אדם.

אנחנו לא יודעים. משה רבנו ידע, ואתה תחזה מכל העם.

הוא היה מסתכל בחוכמת הפרצוף ויודע כל אדם מה היה איתו.

את המצרי הוא היכה,

ואיפן כה וכה וירק ינעיש, הסתכל עד סוף הדורות,

שלא יצא ממנו מישהו שיתגייר וטמן אותו בחול.

אבל זה רק גדולים בפעם ב-,

בדורותינו אין דבר כזה.

מי שיגיד לך, עובד עליך.

אי אפשר לדעת.

אפשר להסביר את הכללים,

אבל להגיד פרט על כל בן אדם, אין דבר כזה.

כן. זה שלום בית, יש לי בלאגן בבית עם בעלי.

יש לי ארבעה ילדים,

פצועים,

ועכשיו אני והוא נבד בבית,

וכל הזמן יש בלאגנים בבית.

אני בבקשה רק... אי אפשר להסתדר, מישהו שיוותר?

אני משתדלת לוותר כמה שאפשר, אבל הוא את כל העצבים זורק בבית.

מבחוץ, מבחוץ. ומתי שהוא עצבני אי אפשר לצאת למרפסת?

בבקשה?

שהוא עצבני אי אפשר לצאת למרפסת? אני יוצאת כמה שאפשר.

והוא יוצא גם למרפסת?

לא.

או, זה טוב, אז שיתעצבן לבד.

לא, אבל זה פוגע בי.

שמשהו מתעצבן?

לא, אתה לא מבין.

הוא אלים והוא פוגע בי.

אה, ממש פיזי? כן, כן, מילולית לפיזי.

הבנתי.

תחזיקי את המיקרופון בבקשה. כן.

טוב, מה שמו?

מקס.

ניסים, ניסים.

מי אמא שלו?

שמחה.

ניסים בן שמחה. כן.

השם יעשה ניסים.

שלא יהיה עצבני.

השם ייתן לך שמחה שלא תקבלי פגיעות פיזיות.

תודה.

תהיה בריאה. תודה רבה.

שאלה, הנה פה שורה ראשונה עם עגיל? כן.

ועם סרט.

תורידי את העגיל קודם. תורידי את העגיל.

כבוד הרב, אמרו לי,

אני רוצה לדעת אם זה נכון או לא,

שברגע שבן אדם הגיע מגלגול קודם,

לעולם הזה,

והוא מבצע את התיקון שלו,

הוא הולך, הוא נפטר.

זה נכון?

זה לא מדויק.

זה נכון ולא מדויק. פירושו של דבר, באמת, אם אדם ביצע את כל התיקון שלו, אין לו סיבה להישאר פה.

זה לא רק אדם שבא בגלגול, גם מי שהיה פה.

לדוגמה, הארי הקדוש נפטר בן 38. הוא השלים את כל מה שצריך והוא עשה הרבה יותר ממה שאנשים עושים לכמה דורות ביחד.

אבל אם אדם, לדוגמה, משנה תפקיד וייעוד,

אז מאריכים את ימיו עוד פעם. זאת אומרת, הוא תיקן משנים בדבר מסוים,

ואם הוא מקבל על עצמו עוד מטלה חדשה בעבודת השם,

אז שוב פעם, ויש לזה דוגמאות רבות בספרים הקדושים.

מאחוריך, תן לה.

כבוד הרב, אני מבקשת, יש לי ילדה בת 28,

ואני מבקשת שתיתן לה איזו ברכה לזיווג, זיווג מלכות.

דתייה או חילונית?

היא אומנם חילונית, אבל היא בחורה מאוד ישרה,

כהונה, יושבת אשרי בית. אז מגיע לה גם להיות דתייה.

בסדר, אז אנחנו ההורים, בעזרת השם זה יבוא.

מה יבוא? יבוא גם זה. עברתם גיל 12 כבר. בסדר, תן את הברכה, שתמצא זיווג שלנו. מה את מוכנה לקבל עלייך? אני חוזרת בתשובה.

אני הולכת לשבת ומצליקה. ברוך השם, מה את מוכנה לקבל עלייך היום?

לקבל.

אני כבר חזרתי בדרך של הייתי בתיכון דתי, אני היום כבר מתפללת כל בוקר. אני לא עומד מוכנה להוסיף. להוסיף?

כיסוי ראש. כיסוי ראש? לא יודעת. בבקשה.

חזרתי.

מה השם שלה? בשמך?

השם של הבת זה אופירה טל אהובים,

בת שרה מיכל אהובים.

איזה הרבה, ארוך, לאט לאט.

בלי המשפחה, רק שם.

שם המשפחה זה אהובים. בלי, בלי אהובים. בלי המשפחה. אז אופירה טל. אופירה טל, בת?

בת שרה מיכל. שרה מיכל. השם יזכה אותה

לזיווג הגון הראוי לה מהרה השנה.

תודה. תודה. ברור.

שאלה?

שאלה?

תן לו שאלה, רגע. שאלה.

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי לשאול,

אחד שרוצה לעשות מעשר,

ויש לו מעשר לעשות, והוא חוזר בתשובה.

הוא יכול להשתמש במעשר הזה בגלל שאין לו מקור הכנסה?

למה השתמש? אם יש לו חובות.

לא, לא חובות.

ללמוד. הוא רוצה ללמוד תורה.

שילמד תורה. הוא לא יכול בשביל עצמו, כי הוא חייב בלימוד תורה.

כן.

הוא צריך להפריש את המעשר.

ואיך הוא יתפרנס?

המעשר לא מחזיק אותו. הרי מעשר זה רק מעשר ממה שיש לו.

כן.

אז אני מסביר.

שמעתי. נגיד הוא מרוויח 3,000 שקל.

לא, אם יש לו סכום, הוא צריך להפריש סכום גדול.

כן.

אין דבר כזה. בשביל תלמוד תורה שאדם לומד, הוא לא יכול לקחת את המעשר בשביל עצמו להתפרנס.

ואיך הוא ישלם את מה שהוא חייב?

המעשר לא שלו. הוא צריך להפריש את המעשר. זה הקדוש ברוך הוא נותן לך.

אני בא אליך ואומר לך, תשמע,

אני מוכן לתת לך כל חודש 1,000 דולר, בתנאי שבשעה שאני נותן לך את ה-1,000 דולר, תיתן לי 100 דולר. אתה מוכן לעסקה?

מוכן או לא?

תענה לי במיקרופון.

מוכן? כן. מוכן.

הקדוש ברוך הוא אומר, אני נותן לך סכום גדול ואני נותן לך בפנים מעשר שבשעה שאני אתן לך תחזיר לי אותו, אבל.

אתה אומר, רגע, רגע, רגע, רגע, אולי נלמד איתו?

הוא אומר, לא, בשביל זה נתתי לך את ה-90%.

המעשר לא שלך, המעשר זה ניסיון בשבילך.

נראה אם אתה תיתן או לא תיתן.

הבנת, עיוני?

כן.

רגע, שם היא עומדת, רוצה לשאול שאלה.

תן לה רגע שם.

על העמד מהכותל, כבוד השר, כשיורד מים, מה זה הדבר הזה?

מה שיורד מים בכותל?

זה פשוט מאוד התפוצץ צינור.

אני רוצה להבין איך יוצא שיש דת אחת ובורא עולם אחד,

וכל כך הרבה דתיים, וכל כך הרבה מותר ואסור.

ומי מחליט מה מותר ומה אסור?

אתה מטיף על החילונים ואתה הופך אותם לאנשים נורא מכוערים.

אבל החילונים הם אנשים לא מכוערים.

יש המון אנשים טובים ואנשים נפלאים שעושים המון.

הם לא מתפללים לפי מה שכתוב,

הם מתפללים לפי מה שיש להם פה,

ולפי מה שיש להם פה ממה שנולד מכאן.

ואני לא חושבת שזה בסדר לשבת פה ולהטיף לכולם כמה הם לא בסדר וכמה הם כן בסדר,

ומי יקבע מה מותר לעשות ומה אסור לעשות.

שאלה יפה, מחיאות כפיים מגיעה לה.

עכשיו אני אסביר לך.

קודם כול, אני לא חושב שהחילונים מכוערים,

ואני חושב שהם יהודים טובים, ולכן באתי לכאן.

ואני משתדל להגיד להם מה היהדות נותנת להם,

כיוון שמגיע להם.

ואני לא נראה מזוכיסט ואדם שסובל, שבא להעניק את הסבל שלי גם לאחרים,

אלא אני בא לחלוק

את הטוב שהשם נתן לי גם איתם, שגם להם יהיה טוב.

זה, אחד. שתיים.

זה שאדם אומר, אני לא מתפלל לפי הסידור, ואני מתפלל מה שבבטן ומה שבלב,

זה יכול להיות כאפשרות, העיקר להתפלל, נכון? אבל יש נוסח,

שהנוסח הזה, תקנו אותו חכמים, כדי שיהיה לך קל, שהבקשה שלך מהקדוש ברוך הוא תתקבל.

מי החליט מה קשה לי ואיך קשה לי?

אם אני רוצה להגיד את הדברים ולהתנהג איך

שהנפש שלי אומרת לי, בלי לפגוע באף אחד. הבנתי.

אני אמרתי לשוטר גם כן, תשמע, עם כל הכבוד לך,

שאתה דתי גם עם זקן,

אל תקבע לי בבקשה איך לנסוע בכביש, כי אני לא מתכוונת לדברים ככה. סליחה, סליחה, למה אני צריכה לשמוע? לא, לא, לא הבנתי. למה אני צריכה לשמוע? אני לא מציגה את הדברים ככה בשאלות שלי. אני שואל, אבל למה אני צריכה לשמוע לשוטר?

כי ככה הנורמה החברתית קבעה שהוא, מי קבע? מי קבע? אנחנו, כמו שאנשים קבעו.

מה פתאום אתם קובעים?

ומי קבע דברים אחרים? כולם קובעים דברים כל הזמן. אה, וצריך לשמוע על אינשוט. למרות שהתנהגויות אנשים קובעים כל הזמן. שמעתי, אבל אלה שקובעים, צריך לשמוע עליהם?

אני שואל, אבל למה אתה נותן תשובות בדוגמאות? תענה לי על השאלה. עניתי, הנה זו התשובה. לא, אתה נותן לי דוגמה וסיפור. האם חייבים לשמוע לאנשים שקובעים או לא?

לא, לא.

אל תהפוך את השאלה שלי לתשובה שתמצא חן בעיני כל מי שיושב פה, כי זו לא השאלה.

עוד פעם, אני אענה לך, תקשיבי.

כי היא לא שאלה אותי כלום.

עוד פעם, תקשיבי. אני לא שואל אותך, אני משיב לך בשאלתי. זה מה שאני אומרת, בגלל זה אני לא עונה.

אבל אתה כל הזמן מסביר למה עושים את הדברים, ולא איך עושים את הדברים. אני אסביר לך. קודם כל את מתבלבלת קצת, לא נורא. אני לא מתבלבלת.

אבל אין דבר, אין דבר, אין דבר. אתה צודק, צודק. כן, אתה צודק, כן. עכשיו בואי תשמעי.

אם אנשים יכולים לקבוע לאנשים מה לעשות ומה נכון בשבילם בגלל שהם רוב מול מיעוט,

זה המצב,

אז כל שכן מי שנותן חיים לאדם יכול לקבוע לו מה כן ומה לא. זה אחד.

שתיים.

מי אלה האנשים שיושבים בבית המשפט או בכנסת שהחליטו א', ב', ג'?

אלה נבחרי ציבור.

האם כולם נבחרו לפי כישוריהם או לפי הקשרים הפוליטיים שלהם? לפי הקשרים ולא לפי כישורים.

וזה גם מספיק בשביל לקבוע לי חוקים לפי אינטרס המפלגה,

כדי שאני אקיים, אפילו אם זה לא צודק?

כן, כי זה החוק במדינתנו.

רגע, ואם קבעו אנשים המוכשרים באמת,

שצריך לעשות א', ב', אז ודאי וודאי שלהם צריך לשמוע יותר,

כי הם הרי המוכשרים,

לא בגלל קשרים.

אבל מי מכיר את מה אמרו במה לא נכון?

אני אומר לך את הכלל.

כיוון שהנביאים שקיבלו את התורה דרך משה רבנו שקיבל מהקדוש ברוך הוא,

ואחרי כן התנאים והאמוראים והגאונים,

בכל הדורות של חכמי ישראל שהיו מורמים מעם בגלל כישוריהם, מוכשרותם,

צדקותם,

ניקיון כפיהם וכו',

והם אמרו א', ב', ג', ד',

אם זו הייתה אפילו המצאה שלהם,

היינו צריכים לשמוע עליהם.

אפילו אם הם המציאו את זה מדעתם והם החליטו שחברה יהודית צריכה להיות א', ב', ג',

היינו צריכים לעשות את זה,

בוודאי, כיוון שהם יותר קשרים מבעלי הקשרים שבפוליטיקה הישראלית שלהם אנחנו שומעים.

אבל לא כך הדבר,

אלא כולם, גם הנביאים וגם התנאים וגם האמוראים וגם הגאונים וכולם,

כולם מקיימים את אותה תורה שקיבלנו מהר סיני מהקדוש ברוך הוא,

שהיא כתובה לפנינו,

וגם הם חייבים בדיוק במה שהם אומרים לנו לעשות.

זאת אומרת,

יש שולחן ערוך,

שהשולחן ערוך זה תמצית התורה הקדושה,

מה צריך לעשות, איך ומתי, על ידי מי ומה,

ואנחנו מחויבים לשמוע על התורה, כיוון שניתנה על ידי הקדוש ברוך הוא למשה במשך כל הדורות, הוא עובר אלינו על ידם.

אז איך יש כל כך הרבה סוגים?

אין הרבה סוגים, יש לעשות.

אין הרבה סוגים. אין הרבה סוגים. יש שאלה שמותר להם לעשות ככה, אין הרבה סוגים, אין הרבה סוגים, ואלה מותר ככה, ואלה מותר ככה. אין הרבה סוגים.

יש הרבה הבנות לא נכונות.

מי מחליט מה נכון ומה נכון? לא, לא, ההבנות שלכם.

אבל אם אני לא מבינה, זה אומר שאתה הסברת לו ברור, לא שאני לא הבנתי. לא נכון, אני הסברתי לך גם קודם ברור ולא הבנת, אז אני אשב. לא הבנתי מילה ממה שאמרת. אז אני אסביר לך עוד פעם. אז תסביר. סימן שלא הבנת.

זה שאני רואה את כולם בצבעים שונים, עם בגדים שונים.

עכשיו, אני רואה אותך עם מטפחת ראש חצי,

ואני רואה אחת עם מטפחת ראש מלא.

זה לא מטפחת ראש. מה זה?

סרט, קישוט. סרט שנראה כמו חצי מטפחת ראש.

האם אני יכול להגיד עכשיו, אה,

תראה את החילונים האלה,

זאת מטפחת שלמה, זאת חצי מטפחת, אז מה,

זאת חילונית שלמה וזאת חצי חילונית?

מה, בגלל שאני לא מבין שזה סרט,

אז אני יכול לחשוב שאת חצי דתייה? לא, אבל אתה יכול לשאול, ואז אני אענה.

אגב, את שאלת אותי ואני עונה. אבל אני לא הבנתי.

זאת אומרת,

יש חוסר הבנה עד ששואלים.

וכששואלים, צריך לשמוע את התשובה היטב היטב, ואז מבינים.

אין שוני.

התורה היא אחת לכולם.

יש שוני, כן, במנהגים, בלבוש,

במאכלים,

בכללי התנהגות כאלה ואחרים, בגלל סביבה, בגלל מקום, בגלל תרבות,

בגלל עדה.

כן, זה קיים, אבל זה לגיטימי.

זה לא משנה את החוק.

כמו שיש שוטר ויש שופט ויש עורך-דין ויש אזרח ויש אינסטלטור ויש נגר,

בואי הנה, כמה יש?

אבל כולם חייבים בחוקי המדינה אותו דבר.

אז מה שאני רואה אותם שונים,

וכל אחד עם תפקיד אחר,

זה אומר שהחוקים שונים ומשונים?

לא.

גם אצל הדתיים יש שוני.

בכל הסוגים של דתיים, לא כולם נראים אותו דבר שבת. פירטתי אותו. לא כולם נראים אותו דבר. פירטתי את זה, נכון, וזה הלגיטימי.

אבל בחוקים אין שוני.

זה העיקרון.

בחוקים אין שוני. כולם חייבים אותו דבר,

רק השוני הוא, נכון, חיצוני. אבל זה לא ניתן כאפשרות, זה ניתן כחובות. נכון, כמו החובות של המדינה הזאת. אז מי מחליט מה מותר ומה זאת? מי מחליט פה שאני צריך לשלם 18 מע״מ במקום 17 אתמול?

אבל אני מפריץ אותך שאלות מהשאלות האלה. אחד, קוראים לו שטרית.

אני מה תגע בשאלות שלי? נו, באמת.

מה, לא טוב מה שאני עונה? לא.

מה הפירוש מי החליט?

אמרתי לך מי החליט.

סיפרתי לך, קיבלנו תורה בסיני,

משה העביר אותה לנביאים, הנביאים לתנאים, תנאים לאמוראים והגאונים. זה שם עד ממני?

אז מי החליט?

הקדוש ברוך הוא החליט. למי?

לנביאים, לאמוראים, לתנאים, לגאונים, לכולם, גם לי ולך הוא החליט,

וגם לשטרית.

הוא החליט.

מותר לו להחליט? אם לשטרית מותר להחליט,

לקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה.

הבנת עכשיו?

לא, תגידי לי את זה במיקרופון.

אני אגיד לך שכן, אבל אם אני אכנס איתך עכשיו לוויכוח זה לא ייגמר.

נכון,

אבל מהיום את הולכים עם סרט מלא או סרט חסר? לא, אני לא נשואה.

איך? לא.

תמשיכי עם סרט כזה.

כשאני אתחתן אני ארצוב. מה? אז מה הקשורות בכלל?

מה, אני אמרתי לך שתלכי עם כיסוי ראש?

אני שאלתי אם תלכי עם סרט כזה, לא תזכירו. כן, כן, כן. כן. אז תדעי לך שעדיין ייראה השוני שבך לעומת האחרות.

מה נו?

עוד פעם לא הבנת?

השוני לא מפריע.

השוני לא מפריע. את יכולה ללכת שונה מחברתך,

ואין בעיה, העיקר שתקיימו את אותם חוקים ואותן מצוות.

זה ההבדל.

הבנת?

אני לא חושבת שאתה הבנת את השאלה מההתחלה שלי. אני חושב שכולם הבינו שהבנתי ואת לא הבנת את מה שהבנתי.

אני חושבת שאתה שופט יותר מדי אנשים.

אני שופט? כן. נראה לך בג״ץ?

ככה אני מרגישה. נו מה, ככה זה נראה לי. אז אפשר שאני אתחלף עם מישהו שם? אני לא יודעת, אתה יכול לנסות.

בואי אני אסביר לך.

אני לא שופט,

את שופטת.

את החלטת לשפוט

שאני לא הבנתי את שאלתך,

ואת החלטת לשפוט שכולנו שונים ודתותינו שונות.

באלוקים אחד יש פה אנשים שקובעים

ואין להם רשות לקבוע. את שפטת ואמרת את זה, ושמענו, וזה הוקלט והוסרט.

את צריכה להבין, את השופטת של עצמך. את מחליטה אם לשמוע לקול מצפונך או לשמוע לקול התורה הקדושה.

את השופטת.

ואותך ישאלו אחרי 120 שנה.

האם שפט לפי התורה או לפי שכלך?

אם לפי שכלך, קחי שכר משכלך.

אם שפט לפי התורה, קחי שכר מהקדוש ברוך הוא.

עכשיו תחליטי ותשפטי מה ראוי לעשות.

האם את יכולה לשלם לעצמך שכר אחרי 120 שנה,

או שכדאי לך להסתמך על התורה ולסמוך על נותן השכר,

שנותן לך גם היום לשים סרט קצר על הראש.

תודה.

תודה גם לך.

שאלה אני רוצה, שאלה.

שאלה.

הנה שם יש בחורצ'יק שרוצה להגיד דברים קשים, תנו לו.

אני רוצה לשאול את כבוד הרב,

רבנים בבתי כנסת, בבתי מדרש,

מדברים על פרשת שבוע, על הלכות שבת,

הלכות חג וכו' וכו'.

אבל אני לא שמעתי שהם מדברים על המצווה הראשונה שבתורה, פרו ורבו, אם בכלל.

ולמה אני שואל את זה?

כי לי אישית יש שלושה אחים רווקים,

שני גיסים רווקים,

שאני לא מדבר על חברים ומכרים אחים רחוקים.

מדוע הרבנים בישראל לא שמים את הדגש על מצוות פרו ורבו, שהיא המצווה הראשונה בתורה? תודה.

יכול להיות שאתה מגיע תמיד בפרשיות, שזה לא בראשית.

אבל יש כאלה שגם מדברים על פרו ורבו,

אבל כל רב מחליט מה הוא דורש,

איזה דרשה הוא הכין לשבת,

ויכול להיות ששנה שעברה הוא בדיוק דיבר על זה, והפעם הוא בחר לבחור משהו אחר לדבר.

יש מצווה של פרייה ורבייה ומחויב בה כל יהודי,

ויש אוצר של נשמות,

ואין בן דוד בעד שיתרוקן האוצר,

וכל מי שזוכה להוליד,

וכל מי שזוכה לקיים מצווה זו,

הוא מקרב את ביאתו של משיח צדקנו.

מצווה זו גדולה, ולא רק זה,

אלא שהוא מרבה צלם אלוקים בעולם,

כיוון שכל אדם נברא בצלם אלוקים,

והוא מרבה את הצלם בעולם.

והקב' ברוך הוא ברא את העולם לשבט,

ולא לתוהו.

שיהיה יישוב מרובה באוכלוסין,

ולא לתוהו ברעה.

ולכן, כל אדם

שזוכה בקיום מצוות פרייה ורבייה,

הוא זוכה לקיים את המצווה הראשונה בתורה,

והיא חשובה ביותר.

דבר נוסף,

המצווה היא להביא בן ובת,

ויש אומרים ששני בנים

ושתי בנות.

אם חלילה נפטר מישהו,

צריך להשלים עוד פעם.

אז המצווה היא מצווה גדולה.

ואדם צריך לעשות את ההשתדלות,

ואם השם נותן,

הנה, מן השמיים נותנים לקיים את המצווה במילואה.

עכשיו, אתה יודע למה זכית?

שמה שאמרתי כרגע לא ישמעו רק בשבת בראשית,

אלא כל ימות השנה, בקלטת שתצא.

זכית.

כן, פה בבקשה.

רגע, רבי אמנון,

המיקרופון פה.

או, חטפת אותו.

ביקשתי אותו ביושר ובצדק.

קודם כול,

ערב טוב לך, מורנו ורבנו, פאר הדור.

פעטרת ראשנו. באמת, פעטרת ראשנו. כל מילה יבוא היום שאנשים ידעו,

באמת, יחיד בדורו, יחיד בדורו. מה שאתה עושה זה נדיר.

באמת, כשאתה מכתת את רגליך מעיר לעיר ומנסה להחזיר בתשובה את עם ישראל הרחוקים,

מתוך אכפתיות, מתוך זה שאתה מבין ויודע את האמת.

אנשים באים לשאול פה שאלות של רצפט למתכון לעוגה,

איפה לשים את ה...

באמת, חבל על הזמן.

אני רוצה לשאול שאלה,

באמת, הכול לשם שמים, השאלה הזאת.

אני פה, כבוד הרב.

מה שאני רוצה לשאול, כבוד הרב,

באמת, אנחנו נמצאים, השאלה היא אקטואלית למצב.

אנחנו נמצאים בתקופה כזאת

שאנחנו רואים שעם ישראל מקבל מכות על ימין ועל שמאל.

וממי הוא מקבל מכות?

מקבל את המכות מגויים.

אבל אותם גויים,

כאילו הם

שומרים לא תורה ומצוות, לפי ההבנה שלהם והתורה שלהם,

כביכול, מקיימים את המצוות.

ואנחנו יודעים שאפילו גנב, אני יודע, התורה אומרת, אפילו גנב

רוצה לבקש שהקדוש ברוך הוא יצליח את הדרך שלו, גם הקדוש ברוך הוא נענה לו.

ומה נעשה שלצערנו הרב אנחנו רואים שהמוסלמים האלה

הם באים, ובשם הדת,

וחס וחלילה לקטרג על עם ישראל,

אנחנו רואים שהם יותר אדוקים. לדוגמה, אנחנו רואים את איראן,

איך שומרים שם על הצניעות, על כל התורה,

שלמעשה אין סתירה בין הדת המוסלמית כל כך לבין הדת היהודית, שאפילו אנחנו רואים,

להבדיל אלף עבדי הבדלות, הקוראן מתחיל בסיפור של עם ישראל ובני ישראל,

ולפי הסיפור שלהם הם אומרים, נכון, הכול אמת,

עם ישראל יצא ממצרים, הכול טוב ויפה,

עשו את העגל, הקדוש ברוך הוא מאס בהם ונתן את זה,

סליחה,

תמתין,

ונתן להם. עכשיו,

מי מבטיח, חס וחלילה, כל זה אני אומר לשם שמים,

שאין פה, הלוא יש הבטחה של הקדוש ברוך הוא לאברהם,

אומר לו, אולאום מלאום יאמץ, הוא אומר, אתה יכול לראות,

שני העמים האלה לא יכול להיות, ידורו ביחד.

אם זה למעלה, זה למטה.

ועכשיו, כשהם מקיימים את המצוות,

כאילו יש איזה מין תחרות,

מי מבטיח לנו שהם לא יתעלו עלינו בזכות זה שהם שומרים את התורה שלהם, שומרים על הצניעות, שומרים את הכול,

שארץ-המדינה הזאת לא תהיה שלהם,

או בכלל, ההבטחה לא תהיה שלהם. הלוא גם הם מזרע אברהם אבינו.

ואת זה, האמת, אני שואל מתוך מחשבה עמוקה.

הלוא גם הם הולכים בדרך, הם לא עושים מי,

זה לא בודה.

הם מקיימים אפילו קצת, יש משהו שהם מעלינו שלא שותים יין. כשאנחנו יודעים, יין זה,

התורה לא מפרגנת לאנשים ששותים יין. אומנם זה לא אסור.

תודה על השאלה הקצרה. תודה רבה.

ובכן, התשובה היא,

בקצרה, התשובה היא,

הם יצרו לנו ויציקו לנו עד שאנחנו נזעק לשמים,

ועל זה הם נקראים ישמעאל,

שהקדוש ברוך הוא ישמע האל את זעקותינו ממה שייצרו לנו,

ואז יושיע אותנו.

זאת אומרת, מה שאתה חושש אכן יקרה,

והם ייצרו לנו עד כדי כך שנזעק זעקה גדולה לשמיים.

זה בגלל שהם הולכים בדרך של אמונה,

זה בגלל שיש להם זכות בארץ ישראל, בגלל המילה אומנם לא שלמה והיא תיפסק, כמו שהזוהר הקדוש אומר,

וזה בגלל שהם דבקים במטרה.

אנחנו צריכים לדעת דבר אחד,

עלינו לחזור בתשובה כדי למעט באבדות

וכדי לגרום לגאולה שהנזק לא יהיה גדול ורחב.

זה מה שאנחנו צריכים לעשות.

כמה שנרבה כבוד שמים יותר ונקרב יותר יהודים,

ככה הסכנות, הפיגועים והצרות יקטנו, יקטנו.

לא, זה רק יתרבה ויפרוץ יותר.

כן, הנה פה, שורה ראשונה כאן.

כבוד הרב,

קודם כול אנחנו כולנו, אני חושב ככה, שמחים לראות אותך,

אבל הבת שלי הקטנה, שאלה שאני לא יכול לענות,

ואני חושב שהתשובה שלך תהיה חשובה בשביל כולם. אני לא יכול לענות. בבקשה. יש לבת שלו שאלה.

בת כמה את?

בת שמונה. שמונה. מה שאלתך?

שאלתי, למשל, אם ילד חולים וההורים שלו באים לרב,

ההורים שואלים את השאלה מה לעשות כשהילד

יברא, אז הרב אומר לחזור בתשובה.

אז ההורים חוזרים בתשובה. אז הילד נברא,

ואז

הם רואים שהילד חוזר בתשובה,

והם מתחילים לומר זה, הוא חזר בתשובה.

יכולים כבר להפסיק

ללמוד תורה.

היא שואלת, אם הורים שבאו לרב ושאלו אותו שאלה,

מה לעשות כשהילד יבריא?

ואז הוא אמר,

אז הוא אמר להם לחזור בתשובה.

אחרי שהילד יבריא,

האם אפשר להפסיק לחזור בתשובה וללמוד תורה?

זו השאלה, נכון?

זאת השאלה?

כן, כן. אני חושבת ש... זאת השאלה, אבל? כן.

אפשר?

רציתי לשאול אם בן אדם מפסיק לחזור בתשובה,

אז רציתי לשאול איזה דבר,

האם זה אפשרי.

אני יודעת שזה אפשרי. לא. חייבים לחזור בתשובה בגלל שחייבים לחזור בתשובה.

זה לא מתכון רק לרפואה,

אלא חייבים לחזור בתשובה.

כן. אם עוזבים את התשובה,

אז מתחילים לעבור עבירות שראויות לקבל עונש.

זה לא אומר שתמיד הילד ייענש מחדש,

יכול להיות שלא, וההורים ייענשו.

יכול להיות שזה יידחה, ולאחר 120 ייענשו.

אבל זה לא סוג דבר שאוטומטית עובד.

אם מפסיקים לעזור בתשובה,

אוטומטית חוזר המצב לקדמותו.

בדיוק מה שרציתי לשאול.

רציתי עוד לקבל ברכה לאחותי.

היא משתדלת לעשות נטילת שדיים בבוקר ולתת לזה דקה,

אבל היא לפעמים מאוד הרבה מתעצבנת,

ויש לה מלא הצדים, אז רציתי לבקש ברכה שלי.

בת כמה היא? בת 22. בת 22?

הבנתי.

השם שלה ושם האימא?

בלה, ולאימא קוראים אסתר.

בלה בת אסתר, השם ירגיע אותה, שלא תתעצבן.

אמן.

תהיי בריאה.

תודה.

לכבוד הרב, ערב טוב,

אני נוסעה חמש שנים ושומרת מסורת, ואין לנו ילדים.

ניסינו כל הטיפולים, וזה לא הלך להם.

אפשר לקבל את הזמן. את מוכנה לשים כיסוי ראש?

לא ללחוץ עליה. לא ללחוץ.

את רוצה לחשוב קצת ואחר כך תעני לי? כן. בבקשה, תנו לה לחשוב.

סליחה.

סליחה, אני רוצה לדבר בנושא של פרייה ורבייה.

אני אחות במקצועי.

כן. ואני, אני לא יודעת, כנראה שהקדוש-ברוך-הוא הכניס אותי למערכת של לשכת הבריאות,

ואני רואה בתחנות, אני עובדת בטיפות חלל, ואני רואה שאחרי שיולדת פעם או שתיים,

אז כבר הם מצרפים לטופס של תכנון משפחה.

של? של תכנון משפחה. זאת אומרת, אמצעי מניעה, גמרנו, את כבר גמרת את התפקיד.

זאת אומרת, יש לך, את יכולה להביא עוד ילד,

אבל עוד ילד, זאת אומרת, מפסיקים לה את הרצון ללדת בכלל,

כאילו אפילו שזו בושה כאילו ללדת עוד ילדים.

ואני בעד ילודה.

עכשיו, אני מתכוונת ללכת ללשכת הבריאות בשבוע הזה, ביום שני, ולדבר עם המפקחת הראשית בקשר לנושא הזה.

היא, ברוך השם, אישה יראת שמיים,

ואני רציתי לומר לה שתפסיק את הנושא של תכנון משפחה,

כי מי שמתכנן את המשפחה זה הקדוש-ברוך-הוא, ולא אתם.

אז אני רציתי ברכה בקשר.

כן, קודם כול. ברכה על ההצלחה, דרכי,

בנושא הזה.

קודם כול, הרצון שלך

הוא טוב מאוד,

הסיכוי שלך קטן מאוד.

זה נוחה, זה נוחת מלמעלה,

זו המדיניות של הממסד ולא של זאת שתיפגשי אתה, היא מקבלת הוראות מלמעלה.

ואם את זוכרת, כבר אמרו חברי כנסת,

כמו ביילין ואחרים,

שצריך לתכנן את המשפחה. למה? כי הם לא מתכוונים להביא יותר משניים, מקסימום שלושה,

והם רוצים שגם אנחנו נהיה כמוהם. אין בעיה.

תביאו לנו דירות ברמת השרון, ברמת אביב,

תנו לנו את הכסף שלכם, את הקשרים שלכם, הכול.

אולי נסתפק בשניים-שלושה כדי שנוכל לפנן קצת ביאכטה עם הבוכטה ועם השחטה,

ואולי נראה גם חרטה טבעי.

אבל,

בינתיים,

אתה צריך לעשות סוד לדבר הזה. אתם עושים את כל החיים הטובים, והכסף, ולא רוצים לראות הרבה שחורים מסתובבים לכם ככה בין הרגליים וחיים בבטלה.

אז בואי אני אגיד לך דבר אחד

ותשמעי טוב, מעשה שהיה.

יהודי שרצה לחתן את בתו

והיה זקוק להכנסת כלה,

והוא לא יכול לעמוד בחובות ובהתחייבויות,

הלך לאנגליה על מנת לנסות לגייס את הכסף.

אחרי שבועיים שהוא מכתת את רגליו מבית לבית, לא עלה מחכתו כלום.

ואז בבית הכנסת ראו אותו בוכה,

שאלו אותו מדוע הוא סיפר את המצב,

ואז אמרו לו, יש מישהו שתלך אליו,

הוא נותן.

אבל פעמים הוא נותן, פעמים הוא מגרש את הבן אדם.

אתה במזל שלך.

אמר, מה יש לי להפסיד? הלך.

הגיע לשם, והנה הוא רואה אחד יושב רגליים על השולחן,

רגל על רגל, עם מקטרת,

כן, מה אתה רוצה?

הוא אומר לו, תראה, אני מארץ ישראל, ואני הולך לחתן את הבת שלי,

ואני זקוק לכסף בשביל לקיים את ההתחייבות שלי,

ואין לי כסף.

אז הוא שואל אותו, כמה ילדים יש לך?

אז הוא אמר, 11. אז הוא אמר לו, 11 ילדים?

נבל.

נבל.

אתה נבל ברשות התורה? אתה לא מתבייש?

אתה לא מתכנן את המשפחה?

אתה מביא ילדים בסריות?

תחשוב מה יהיה, מאיפה יהיה לך כסף? ככה מביאים, ואחר כך אתה בא לבקש פה כספים?

ההוא נבלע דמו.

ההוא נותן לו בראש כמעט כמו משרד הבריאות.

עוד פעם הוא שואל אותו,

ועוד פעם הוא מפציר בו, ועוד פעם זה,

והוא נותן לו בראש.

בסוף ההוא הולך בעלבון,

פונה אחורה, רוצה לצאת,

אבל לפני שהוא יוצא הוא שואל את העשיר הזה, והוא אומר לו, תגיד לי,

כמה ילדים יש לך?

אז הוא אמר לו, אחד!

אמר לו אותו דלפון שעמד על הפתח,

אמר לו, אתה יודע מה ההבדל ביני לבינך?

שלושה שותפים באדם.

הקדוש ברוך הוא,

האבא והאימא, שלושתם שותפים בהבאת ילד לעולם.

הקדוש ברוך הוא לקח אותי שותף אחד עשרה פעם,

ואותך רק פעם אחת.

אותו בן אדם שמע

את מה שהוא אמר לו, אמר לו, בוא הנה, חזור,

כמה אתה צריך?

אמר לו, שישים אלף דולר.

רשם לו צ'ק, נתן לו שישים אלף דולר.

הוא בא ללכת בשמחה,

עוצר אותו עוד פעם,

אומר לו, תשמע,

בילד הבא תבוא עוד פעם.

למה מי שהקדוש ברוך הוא שותף שלו, גם אני רוצה להיות שותף איתו.

אנשים לא יודעים מה זה ילדים.

ילדים זה אושר, זה מתנה מן השמיים.

נתנו לך נשמה לטפל, סומכים עליך,

נותנים לך את האחריות.

הקדוש ברוך הוא נותן לך את הזכות להיות שותף שלו ביצירת אדם.

איזה דבר גדול זה.

אבל מה לעשות, יש אנשים שלא גדלו על ערכים כאלה,

אלא על ערכים מערביים של הגויים.

את מבינה?

יש להם תרבות הגאווה.

את מבינה?

הם מתחתנים גבר עם גבר ומאמצים ילדה.

כן.

למיטב יכולתי. השם יעזור לך שדברייך ידברו אל ליבה ומליבה אל ליבו ומליבו אל ליבה וליבו אל ליבם,

ויהפך הכל לטובה. אמן. אמן. ואני רוצה ברכה לילדים שלי. יש לי שבעה ילדים.

בלי עין הרע חסר לך עוד ארבעה.

אמן. בעזרת השם תזכי לילדים נוספים, וכולם יתברכו בכלל הברכות. אמן.

בפרנסה טובה לבעלי, לאברהם. בפרנסה טובה, ושהשותף מלמעלה יעזור לכם,

שיהיה לכם מספיק די והותר. תודה. תודה.

כן, הנה, מאחורה, כן?

כן, בבקשה.

כן, כבוד הרב, שלום, ערב טוב.

אני מעל 11 שנים נשואה ללא ילדים.

בבקשה, תברך אותי לעזר הבא כיום. את שומרת תורה ומצוות? כן.

שומרת. מה עלך שומר? כן.

מה כן? אמרת את זה מהר.

שומר? כן.

הוא לומד תורה כל יום? כן.

כמה הוא לומד?

שעות הערב.

כל יום שיעור קבוע? כן. בזמן השנה האחרונה הוא התחיל כל יום, חוץ מיום שני.

יום שני אין שיעור של נשים, יש,

בבית כנסת שאנחנו לומדים.

אה, אז את הולכת והוא נשאר בבית.

כן.

הבנתי.

עכשיו אני אגיד לך משהו. קודם כול שביום שני הוא ילמד שעתיים,

כשהוא ישלים את כל השבוע,

יום שני שילמד שעתיים, בבית. כן.

בסדר? כן. זה דבר אחד.

דבר שני,

את והוא תלמדו כל יום שתי הלכות לשון הרע. כן, אני לומדת כל יום שני הלכות של זה.

לשון הרע? כן. נפלא. תלמדו ארבע.

אני רק לומדת. גם הוא ילמד.

למה לא מגיע לו לדעת?

בסדר. בסדר?

ארבע. ארבע.

בסדר.

אבל תבטיח לי שיהיה. אני לא מבטיח כלום. אבל כמו שהבטחת לאישה, לא הבטחתי. הבטחת לפני ארבע שנים. אני הייתי בלי כיסוי ראש.

הבטחת לאישה שתיפקד.

אני מרוב התרגשת, שוב פעם שאני מדברת.

אני מרוב מתרגשת.

אבל אמרת לפני ארבע שנים, והיא נפקדה.

אבל אז אחרי זה אני קישמתי כיסוי ראש.

ארבע שנים אני עם כיסוי ראש,

ואני באמת, אני מקפידה כל דבר.

קודם כל לא הבטחתי, אני לא מבטיח לאף אחד.

שמעתי. אני מברך, לא מבטיח. בסדר,

אבל אמרת עוד שנה יהיה, גם תבורך אותי בעוד שנה. לא, בירכתי שתוך שנה. לא הבטחתי, בירכתי שתוך שנה. בירכת, גם תבורך אותי. למה לא על העניין? אם את קיימית מה שאמרתי,

ארבע הלכות לשון הרע, ביום שני שעתיים שיעור של הבעל,

ועזרת השם יתברך, מה שמך?

ניקו, בת, חנום, מות, הרם.

לא, איזה שם. מפני אעשה?

אני לא אשמה.

אז לאט-לאט, לאט-לאט. ניקו, יוני, יו תקופה. לא, זה הרבה, הרבה, לאט-לאט. תגידי רק מילה ותפסיקי.

ניקו, ניקו, בת, בת, חנום, חנום, מות, הרם.

מות, הרם. כן.

השם יפקוד אותך בזרע חי וקיים מהרה השנה.

אמן.

עוד בקשה.

אבל עם שם יותר קל.

יותר קל.

אני רוצה שבקשה תברך את בת אחותי לזיווג.

היא, ברוך השם, מתחזקת.

היא לבד בארץ, כל המשפחה בחוץ-לארץ. שתי הלכות לשון הרע, תגידי לי. היא לומדת.

ארבע. ארבע?

ארבע, אבל. בעזרת השם. זה תנאי. היא עולה חדשה, קשה לה.

שנתיים בארץ. מתי היא לומדת, בבוקר או בערב? בערב. אז בבוקר יהיה לה קל.

שתיים בבוקר, שתיים בערב. קשה לה ללמוד, למה היא עדיין עולה חדשה. אמרתי, שתיים בערב.

כל הערב מספיק בשביל שתיים. בבוקר עוד שתיים. בסדר. ארבע. ארבע. ארבע. מה השם שלה? לאט.

כן.

קצרין?

קצרין?

כן.

בת?

בת הומה.

מה? הומה.

מה לעשות? זה שמות של חוץ-לארץ. לא אומרים שאסור להחליף.

שמות פרס... אל תשני. לא אמרתי לשנות. רק אני רוצה להבין. נעט.

קצרין? בת? הומה.

הומה? הומה. הומה. הומה? הומה.

עם א', עם א'. אפשר עם א', אפשר עם ה'.

שמעתי. קצרין, בת אומה. כן.

השם יזכה אותה לזיווג הגון, הראוי לה, מהרה השנה. אמן.

תודה רבה.

יהודים יקרים,

אנחנו צריכים גם לעשות בשביל עם ישראל, לא רק להתאמץ במקום אחד. צריך להתאמץ גם במקום אחר.

אז ככה, אני מציע לכם עכשיו הצעה גדולה.

תשמעו טוב מה שאני אומר.

באחת הקלטות האחרונות, אם מישהו שמע,

דיברתי על זה שיש ארגון

שעוזר לחולי סרטן.

הארגון הזה מסייע להם,

עוזר בשיקום, נותן להם כל מיני הטבות בשביל שיהיה להם יותר קל ושמח.

אבל זה לא מאריך ימים,

זה רק מקל.

שאלתי, למה לא עושים משהו בשביל שיחיו?

שאלו אותי, מה אפשר לעשות?

אמרתי,

אם ייתנו עשר קלטות וידאו מיני סמינר לחולה,

הוא יחזור בתשובה.

ממילא, אם אדם חוזר בתשובה, הוא כמו תינוק שנולד,

וכיוון שהוא כמו תינוק שנולד, אז כל הקטרוגים שהיו עליו כבר לא חלים עליו, כי זה מישהו אחר,

ואז הוא יכול להירפא עם התשובה שלמה.

אם לא, למשפחה.

שהזכות הזאת תעמוד, ואם לא, להחרים על שמו.

בקיצור, ראיתי בסוף שבוע של ארגון שופר לאלה שתורמים בתוכנית חי כפליים,

ושם הצעתי זאת.

היה שם אחד שסיפר לנו את זה במוצאי שבת האחרון במלון כנר,

ואמר

שהוא לקח

עשר סטים של מיני סמינר לרפואת אחיינית שלו, בת 12 וחצי.

הייתה לה המחלה,

והמצב היה קשה מאוד,

והוא ייחד את הקלטות האלה לרפואתה.

יהודים יקרים, בתוך כמה חודשים הילדה התרפאה לחלוטין,

בריאה ושלמה.

אם אפשר לבטל מחלה קשה, חשוכת מרפא,

על-ידי זה,

אז צריך לעשות כמה שאפשר בשביל שעוד יהודים יזכו,

יתרפאו גם בנפש וגם בקוף, יזכו בעולם הזה ובעולם הבא.

לכן אני מציע שזכות הצדקה הזאת

תעמוד לכל אחד ואחד,

וניתן לתת את זה מכספי מעשר,

וזו זכות גדולה.

ואני רוצה גם לברך יהודי שהבטחתי לו, בוא לפה, בוא, בוא מתוק.

זה יהודי יקר,

הוא נכד של הרב שלי, מנוחתו עדן,

שלימד אותי בתחילת התשובה.

הוא צריך זרע חי וקיים.

אהרן

בן מזל ואשתו מיכל בת מרים יזכו לזרע חי וקיים מהרה שנה.

אמן. בעזרת השם יתברך.

רגע,

מי שמוכן פה, בעזרת השם, לקחת על עצמו להציל עשר משפחות של יהודים

שהתקרבו ליהדות.

מי רוצה לזכות?

הנה, תרימו את היד. אחד, שניים, שלוש,

ארבע, תחלקו להם שם דוד.

ארבעה יהודים. איפה פה?

הנה חמישה אשריים, דוד.

מה שאלתך?

שאלתי, למשל, אם ילד חולים וההורים שלו באים לרב,

וההורים שואלים את השאלה, מה לעשות

שהרב אומר לחזור בתשובה.

ההורים חוזרים בתשובה.

אז הילד נברא ואז

הם רואים שהילד חוזר בתשובה והם מתחילים לומר זה, הוא חזר בתשובה.

יכולים כבר להפסיק ללמוד תורה.

לא. חייבים לחזור בתשובה בגלל שחייבים לחזור בתשובה.

זה לא מתכון רק לרפואה,

אלא חייבים לחזור בתשובה.

אם עוזבים את התשובה,

אז מתחילים לעבור עבירות שראויים לקבל עונש.

זה לא אומר שתמיד הילד יענש מחדש.

יכול להיות שלא, וההורים יענשו.

יכול להיות שזה יידחה ולאחר 120 יענשו.

אבל זה לא סוג דבר שאוטומטית עובד.

אם מפסיקים לחזור בתשובה,

אוטומטית חוזר המצב לקדמותו.

בדיוק מה שרציתי לשאול.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלב ישראל.

היה מנוי בשופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

היה מנוי בשופר במחיר 80 שח לחודש. תקבל טייפ, וידאו וסידי הביתה חינם, כולל משלוח, תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור.

במחיר 80 שח לחודש. תהיה מנוי בשופר.

היה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

בפרטים נוספים.

טלפון 03-677-7779

היה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו עלינו ל-03-677779-036777777. או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net