אל תבקש ואל תתן - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

יום אחד החרדים באמת ישלטו במדינה.

שמא ישראל

אדוני אלוהינו אדוני אחד

אם הקב' ברוך הוא אומר שאנחנו הבנים שלו,

כדי להיות פה שאנחנו רוצים. נדפס חשוד בשעות בנק בראש מהדורות החדשות, חשוד חילוני. למה בכלל בן אדם צריך לקיים את תורו המצוות אם הוא בריא? למה לא לדבר בן אדם שעושה מעשים טובים?

מי יכול להיות שדווקא גורע עולם שבחר בנו הוא זה שנתן לנו את תור המצוות, אולי זה דווקא של הערבים או אני לא יודע מה. חילוני נוסף נדפס ומחליו סמים. ומי יקבע מה מותר לעשות ומה אסור לעשות?

הרב משה אלעם, שר המשטרה,

קורא לחילונים לשמור על החוק. הרבנית השדרנית מראיינת חרדים שיספרו על השחיתות הפרושה בקרב החילונים.

אתה מקשיב ואינך מבין איך עשו ממך החילוני הטוב בישר הדרך מפלצת. אתה מטיף על החילונים ואתה הופך אותם לאנשים נורא מכוערים, אבל החילונים הם אנשים לא מכוערים. יש המון אנשים טובים ואנשים נפלאים שעושים המון. הם לא מתפללים לפי מה שכתוב,

הם מתפללים לפי מה שיש להם פה,

ועושים מה שיש להם פה. העבריין שנתפס בגניבה לא חבש כיפה. כשאת מקבלת את החמשת אלפים דולר תעשי, מה שהוא אומר? בוודאי. ואחר כך הוא יגיד לך בפעם הבאה, תעשי טובה בבית קברות, תגידי שם איזה פרק תהילים בשביל מישהו. תלכי, תעשי. כל הבקשות האלה זה כבר מוגזם. ואז אתה אומר, אתה יודע מה, אל תיתן לי, אני לא אתן לך, את לא תביא לי שקט. הבנתי, בדיוק. אז מה, אם הוא יגיד לך, תלכי לבית קברות, אז תגידי מזמור, את מחזירה לו את הכס

אל תעשי בשקט. כן, למה? למה? כי... כן, צריכה לעשות משהו, וזה לא שהוא נותן לי, עושה איתי חסד, והוא נותן לי כל חודש חמש אלף שקט. הבנתי. אני עובדת? שמעתי. את עובדת? כן. הבנתי, את עובדת. הבוס שלך מבקש ממך? כן. מבקש כל מיני דברים. נכון. תגידי לו, אל תבקש ואל תיתן לי. קלטות מספר 272-273 אל תבקש ואל תיתן לי

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

ובכן, בפתיחת הערב אנחנו נאמר שני תרגילי מחשבה לאנשי שינוי ומרץ.

תרגיל מחשבה מספר אחד.

ובכן, אי שינוי מרץ היקר

בין הרוב הלבן הדומם והחופשי.

מה יקרה אם ביום בהיר אחד אתה קם

בסיוט הזה,

חלום הבלהות שלך היה היה למציאות?

כלומר,

יום אחד החרדים באמת ישלטו במדינה.

לא כאילו,

לא סתם הסתה,

אלא כך ממש,

החרדים שולטים במדינה.

יש להם ממשלה וראש ממשלה.

רוב השרים בוגרי ישיבת שאגת אריה.

ראש הממשלה יוצא יום-יום בכותרות ענק בעיתונות

על אודות המהפכה החרדית

שהוא יעשה במדינה.

כמובן, כמובן, אומר ראש הממשלה,

הכול בהסכמת המיעוט החילוני.

אבל הוא ממשיך לכפות חוקים דתיים ומנסה להנהיג חוקה שהועתקה מכתבי החזון איש.

החרדים שולטים לא רק בממשלה ובכנסת, אלא גם בתקשורת.

שם הם שולטים ללא מצרים.

בכל ערוצי התקשורת והטלוויזיה הממלכתית המכונה השידור הציבורי,

לא תמצא ולו חילוני אחד.

לא רק השדרנים הם חרדים,

גם העורכים, המנהלים, התחקירנים,

הבמאים, התסריטאים והעיתונאים.

כולם חרדים.

לשם האיזון,

נזכיר את השמועה שיש חילוני אחד הנוהג לנקות את מחסן הדיסקים של רוממה.

זהו.

כך, גם כל העיתונות וערוצי הרדיו הציבוריים.

אתה פותח רדיו, ואם היה לך מזל ולא נפלת על ביצוע חסידי צורם לאדון עולם,

הרי שתתכבד להקשיב לשיחה שבועית בפרשת השבוע מאת רב עלום המתאר את יופייה של השבת.

והחדשות,

נתפס חשוד בשוד בנק בראש מהדורות החדשות,

החשוב חילוני.

חילוני נוסף נדפס ובכליו סמים.

העבריין שנדפס בגניבה לא חבש כיפה.

הרב משה אלעם, שר המשטרה,

קורא לחילונים לשמור על החוק.

הרבנית השדרנית מראיינת חרדים שיספרו על השחיתות הפוסה בקרב החילונים.

אתה מקשיב ואינך מבין.

איך עשו ממך החילוני הטוב בישר הדרך מפלצת?

עכשיו אתה חושש לחצות את הרחוב כי ילדים יצעקו דוס מסריח,

סליחה, חילוני חולני.

האקדמיה,

שהוא שם גג לכל הישיבות התורניות,

עורכת מחקרי עומק על טיב החברה החילונית בנזקה

לרווחה ולתרבותה של המדינה.

גם נושא זה טוב.

ארוך טווח במדיה.

בעיתון הארץ הקדושה מקדיש כתב סדרה ארוכה על כתבות על עלות החילונים למדינה.

מתברר שיש מובטלים חילונים שעולים למשק כך וכך.

יש נרקומנים חילוניים ופשיעה חילונית.

לכינוס מפלגת שינוי שולחים שדרן שמסקר את האירוע בארסיות ומתאר את כל המריבות השוליות דווקא.

מרבים להזכיר לך שאומנם, אמנם כן,

איש לא יכפה עליך לשלוח את בנך לישיבה,

אך השתמטות זו גורמת להתגברות סכנת ההתבוללות ונזק רוחני.

ראש הממשלה החרדי הודיע שהוא לא ייתן את ידו להרס שלטון החוק בידי תחנות הרדיו הפיראטיות החילוניות.

הוא הסביר שאכן אין לו דרישות מהחילונים ואין לו שום כוונה לכפות עליהם דבר,

אבל מהראוי שיבינו שהעובדה שאינם שולחים את בניהם לישיבות

פוגעת בעם כולו וגורמת לשפיכות דמים.

שר החינוך הודיע על צמצום התמיכה במוסדות המעודדים סמים ופשיעה.

הנטל של מערכות החינוך החילוניות על הקופה הציבורית כבד מדי.

וכאן כבר מתערפלים חושיו של איש מרצ בשינויון.

כדי לוודא שאינך חולם, אתה מציץ בעיתון היומי,

שם מופיע דיווח על דיוני הוועדה למינוי שופטים,

דיונים חשאיים כמובן.

כבוד נשיא בית המשפט העליון, אדם מזוקן,

חבוש כיפה שחורה וכובע רחב שוליים ישר מבדץ העדה החרדית.

הצליח גם למלא את כיסאות בתי המשפט בפני דמותו, חבריו וידידיו.

אפילו את אשתו הוא מינה לרבנית השופטת בראשות בית הדין לעבודה.

ובגלל שזו המציאות, בגלל שכל התרבות היא דתית,

אתה נאלץ להגן על ילדיך מחשיפה מוגזמת לתרבות זו שאתה אינך מסכים עימה.

יש ילדים שאין להם מה לעשות.

הם מתפתים ומשתכנעים מהדברים החוזרים ונשנים ללא הפסקה בעיתון ובתקשורת.

אני רואה שאתה כבר רועד וחש שלא בטוב, אז בואו נקן עליך.

הרוב

לא חרדי.

בכלל הם אולי אפילו מיעוט,

אבל זה ממש לא מעניין אותם.

יש להם חוקי-יסוד,

יש להם בגץ,

יש להם את העיתונות.

זה מספיק

כדי שלא תוכל לעשות כלום.

תפגין, יגידו שאתה מתפרע.

תצעק,

מי ישמע אותך?

לא יראיינו אותך, אלא אם תהיה עילג במיוחד.

תקיים ערוץ תקשורת עצמאי,

יכנו אותך פיראטי.

זה החוק, הוא תמיד לצדם.

ובכן, מה תעשה?

איך תגיב?

לפניך שלוש אפשרויות. סמן את הסבירה ביותר.

אחת,

לרדת מן הארץ.

שתיים,

להתאבד.

שלוש, לרסס את כולם.

סימנת את הבחירה הראויה בעיניך?

יפה.

עכשיו לתרגיל הבא, תרגיל מספר שתיים.

אתה חרדי,

כן? תאר לך שאתה חרדי.

אם כן,

נראה שהתיאור האמור אינו סיוט, אלא מציאות יומיומית.

הממשלה מוליכה מהפכה חילונית על בסיס של רבע חברי כנסת.

כל העיתונים הכלליים הם חילוניים.

התקשורת הציבורית והממלכתית חילונית.

בית המשפט חילוני.

לא סתם חילוני, כי הם קיצונים שונאי דת.

החרדי קם בבוקר

כדי לשמוע השמצות על עצמו,

על ילדיו,

על מערכת החינוך שלו ועל מנהגיו.

אבל החרדים לא יורדים מהארץ,

לא מתאבדים וגם לא ריססו אף אחד בקלת שמיקוב.

לא מגיעה להם לפחות

מחיאות כפיים לפני שתעלעל לעבר מאמר השנאה הבא בתקשורת הכתובה?

זה המצב שבו אנחנו חיים,

והוצאנו כרגע מבזק שופר. זה יופיע, בעזרת השם יתברך,

פעם בחודש, ואחר כך זה ירד לפעם בשבוע,

שבו ארגון שופר,

בין השאר, יחשוף קצת

מהעוולות התקשורתיות שנעשות.

ואני אתן דוגמה אחת שהתפרסמה במאמר

בידיעות אחרונות, תחת הכותרת, ציונות שווה אנטישמיות.

ארגון שופר, שבראשו עומד הרב אמנון יצחק, פתח תחנת טלוויזיה שמשדרת ברחבי העולם סרטי תעודה מפוברקים,

ראיונות שהוצאו מהקשרם ומסר ברור,

מטרת הציונות היא לחסל את היהודים ביהדות.

ככה הם כותבים עמוד שלם בידיעות אחרונות.

ופה אנחנו עשינו חשבון איתם,

12 נקודות להארה והערה.

אני רק אציין אחת,

תראו איך הם עובדים,

הרי הם מגיעים ל-700,000 בתי אב בשבת קודש. במקום פרשת השבוע יש לכם פרשה, על אמנון יצחק.

אפילו שאני לא מופיע בחומש,

בידיעות אני מופיע.

וכאן הם כותבים,

בסרט שיצא על ידי Four Fingers Productions, שנקרא

הרצל והציונות,

יש שם עיתונאי סופר בשם דוקטור תום שגב,

שהוא שמאלני,

הוא כתב ספרים על מעשי הציונות בזמן השואה,

והוא רואיין,

רואיין לטובת הסרט,

והכתב פה חובר איתו ביחד,

ויוצרים שקר ודימוי שלילי כאילו אני,

אני,

לקחתי את הרעיונות מאנשהו ושתלתי אותו בתוך הסרט.

רעיונות מפוברקים.

נו, הקורא בשבת, שסוף סוף רואה, או, הנה, הפעם הוכיחו אבנון יצחק,

אבנון יצחק מחרת.

מה כתוב פה? שימו לב.

מרואיין אחר הוא העיתונאי והסופר תום שגב, שחשף כמה מעוולות היישוב היהודי והמדינה בחיתוליה.

בואו תשימו לב איך כותבים, תלמדו איך עיתונאים כותבים.

מרואיין אחר הוא העיתונאי והסופר תום שגב,

שחשף כמה מעוולות היישוב היהודי.

לא שחיתויות, לא דברים איומים, לא דברים נוראים. עוולות, משהו קטן, עוולות של היישוב.

מתי? כשהמדינה הייתה בחיתוליה. מסכנה הייתה תינוקת, המדינה,

עוד עם החיתולים,

לא מבינה איזה טעויות נוראיות היא עשתה, אבל זה בחיתוליה.

לא נורא, לא פשע גדול.

בספריו, המיליון השביעי מימי הכלניות.

הצופה,

שצופה כמובן בסרט המדובר,

מופתע לראות עיתונאי חשוב ורציני תומך כביכול,

תומך כביכול, כביכול, יעני ואחרתא,

כביכול,

בתזה שמציגה את הציונות כאנטישמיות. דרך אגב, שם הוא אמר בסרט בעצמו,

שהציונים, מה שאמרו דבריהם, כשהם אמרו,

נשמעו כמעט אנטישמים.

זה הלשון שהוא אמר, כמעט אנטישמים.

מי שרואה את הקטעים לפני צוחק כשהוא אומר, כמעט אנטישמים.

ממשיך הכתב וכותב, אלא שכצפוי,

אתם שומעים? כצפוי,

גם לשגב אין מושג מאיפה נלקחו הרעיונות איתו.

אין לו מושג מאיפה נלקחו הרעיונות.

אז מה פירוש?

אנחנו לקחנו רעיונות,

הוא אין לו מושג ואנחנו שתלנו את הרעיונות בסרט.

רק אתם יודעים מה הבעיה?

תום שגב רואיין בבית שלו,

ליד שולחן שלו,

ספרייה מאחוריו שלו.

אז מה זה אין לו מושג?

מישהו חטף אותו, הכניס אותו לבית, מישהו ישים לב, סידר את הספרייה מאחוריו ואחר כך חזיר אותו בחזרה?

מה פירוש אין לו מושג מהיכן נלקחו הרעיונות?

מהבית שלך,

מהשולחן,

מהספרייה שלך?

אבל הוא אומר, הוא, אין לו מושג.

אין לו מושג.

ומה הוא אומר, תום שגב, בלשונו?

אני לא זוכר שהתראיינתי לסרט הזה.

לא זוכר?

לא זוכר זה פטנט. אתם מכירים את הפטנט? בית משפט משתמשים בו.

לא זוכר.

אם יוכיחו לו ויגידו לו, הנה.

אז מה הוא יגיד? אה, נכון, הזכרתי.

אבל בינתיים לא זוכר,

אפשר להתחמק, לא צריך להגיד שכן ולא.

לא זוכר.

לגיטימי, לא זוכר.

אני לא מכיר את אבנון יצחק, ורק יודע שזה הרב שממלא את האצטדיונים.

זה אתה כן זוכר?

אתה לא היית שם הרי באצטדיונים. אז איך את זה אתה זוכר?

מה שנעשה שלו על ידך, אתה זוכר,

ומה שנעשה איתך, אתה לא זוכר.

יפה.

זה דוקטור.

אינני יודע מהיכן לקוחו הרעיונות.

הרי ראויינתי על ספריי עשרות פעמים בארץ ובעולם.

ואחר כך הוא עוד, בחד המחתה כבר קושר אותי

עם עוד כמה על הדרך, והוא אומר כך,

לאחרונה,

לפני כן, סליחה,

זאת לא פעם ראשונה שחרדים עושים שימוש בדבריי.

לאחרונה עשה זאת שלמה בן נזרי,

כשהרב עמדיה יוסף אמר משהו על הציונים והשואה.

הוא ציטט משהו כביכול, עוד פעם, כביכול.

מתוך המיליון השמיעים אני הוכחתי שהציטוט כלל אינו נכון.

יפה, מי שקורא את זה.

אז מה,

אמנון יצחק משתמש בשיטות פסולות, לוקח אנשים מרעיונות, מחבר דברים, תופר ומסדר. לא יפה.

לא יפה.

אבל בתגובה שלנו, שנמצאת כאן, היא נשלחה הערב

לעורך עיתון ידיעות אחרונות,

ולכל הכתבים בידיעות,

ולכל הכתבים במערים, ולכל הכתבים בעיתון הארץ,

אנחנו מראים אחת מן הטענות השקריות של ידיעות אחרונות כך.

הראיונות

צולמו כולם במיוחד לסרט זה, ולא כמו שנכתב, הראיונות נלקחו ממסגרות אחרות.

זה אחד.

כשאומר דוקטור תום שגב, אני לא זוכר, זו אינה ראייה.

אנחנו כותבים פה,

דוקטור תום שגב,

הקבלה שנתת עבור הראיון היא הראייה.

ופה אנחנו מביאים את הצילום של הקבלה,

ואני מקריא לכם את תוכנה.

הקבלה כתובה כך,

דוקטור תום שגב, ז'בוטינסקי, 6, ירושלים, 92142, טלפקס,

0256-17014,

05166-5657,

2 בינואר 2000. קבלה עבור ראיון לשופר בנושא יחסי חרדים-חילונים,

סך 2,085 שקלים השווה ל-500 דולר.

תום שגב חתום.

אני שואל,

זה כביכול לא זוכר מהיכן נלקחו את הצ'ק, אתה זוכר שקיבלת, מאמי?

לכבוד תום שגב,

צ'ק של שופר, אתה זוכר, מוטי?

מה אכלת איתו, אתה זוכר?

500 דולר. יפה. בשביל שיחה קצרה?

למה אתה מתכחש?

קיבלת את זה בכבוד, תודה.

למה תוציא אותנו שקרנים?

לכן ארגון שופר מודיע בשמחה שבעזרת השם יתברך.

תאמינו לו, סוף סוף זה הולך לקרות.

אנחנו מבשרים אתכם שבקרוב, אם ירצה השם,

אנחנו מעלים לוויין, ערוץ לווייני מאירופה,

שישדר

24 שעות לאירופה,

ומי שיוכל לקלוט את זה בישראל, יקלוט אמנון יצחק 24 שעות a day.

איך יקראו לערוץ? לא תאמינו.

הערוץ ייקרא חרטא TV. חרטא TV. זה ערוץ שיעשה מכל ה-TV חרטא.

כיוון שהם חרטים כל היום,

שם נוציא את כל החרטות של ה-TV.

אני מחכה ליום

שחיים יבין, מר טלוויזיה יודיע בחדשות,

בצער רב וביגון קודר,

את אשר לא ייחלנו, בעטנו.

ונפתח הערוץ הפיראטי של המטיף המיסיונר אמנון יצחק,

הנקרא חרטא TV.

וואי, וואי, וואי.

כן, לענייננו.

זו הייתה סגירת חשבון.

אפשר להמשיך.

יהודים יקרים, אנחנו נמצאים בתקופה שהיא נמשכת וקשה.

לא רואים את הסוף.

המצב מתגלגל וזורם.

עם ישראל בבעיות, בצרות, מצוקות,

חוליים, מכאובים, שכול.

וזה לא נגמר.

אמרנו כמה פעמים וחוזרים שוב. יש רק עצה אחת,

לחזור לאבינוש בשמיים בכמה שיותר מהר,

בלי הרבה התחכמות.

אם יש אנשים שעדיין אומרים, מה זה לחזור לקדוש ברוך הוא?

קודם כל, תוכיח לי שיש הקדוש ברוך הוא,

שיש תורה מסיני, שהנבואות נכונות.

בוא, תראה לנו את זה.

חסכנו גם את זה.

חסכנו.

איך אתה יכול לחזור,

להגיע לבורא עולם ומגיע לך, נותן לך מכה שלא? אין מכה יותר גרועה מזה.

תסביר לי אתה, אני באתי שני ילדים בפיגוע.

איך אפשר להתקרב בבורא עולם?

איך מישהו יכול לנחם אותי, לקום בבוקר ולהמשיך ככה? שאלה יפה וחזקה. הוא שואל,

איך אפשר לחזור לקדוש ברוך הוא

אחרי ששני ילדים שלי נהרגו בפיגוע... בין 11 וילדה בת שנה. ילד בן 11 וילדה בת שנה. כן. איך אפשר לחזור לקדוש ברוך הוא אחרי מכה כזאת?

אז כמובן שצריך לעשות הקדמה גדולה, ובשבילך אני אעשה אותה.

אני גם אני,

שלושה חודשים עשיתי שיעורי תורה בבית.

ואתה מדבר עם בן אדם שעשר שנים בדת, לא שנה, לא שנתיים,

טובל במקווה, מניח תפילין.

אני קיבלתי את המכה של החיים שלי, שאין מכה יותר גבוהה, אין מכה יותר גדולה מהמכה הזו.

אין.

שזה מבחן הכי...

אין, אני לא מאחל את זה לשונאים שלי,

מה אני עברתי. לערבי אני לא מאחל.

מסכים איתך.

אבל אתה רוצה הסבר, נכון? אני רוצה, כן, נשמע.

בוא נתחיל בשביל...

או שמשפחה אחת נמחקה גם,

גיסי, אשתו, שני הילדים,

גיסי השני, שואה, אני אומר לך,

גיסי השני, שני הילדים שלו הלכו גם,

גיסי בלי יד.

על מה אתה מדבר?

אני אגיד לך על מה אני מדבר.

אחרי שבת, קודש, בית ישראל, האדמו״ר, הרב כדורי, הבן שלי, לפני שהלך, נשק את היד

של האדמו״ר, נשק את היד של הרב כדורי.

וואלה, בא ערבי,

פוצץ אותנו בשנייה, סובב לנו את החיים. אני נמצא עד היום בחלום שאני מת להתעורר עליו.

אתם משפחת נחמד.

משפחת נחמד ומשפחת אילן.

טוב. אני אגיד לך, יהודי יקר,

המקרה מזעזע, וביקרתי גם בבית האבלים באותה שעה.

אני אגיד לך דבר אחד שאתה צריך להבין אותו, ולאט לאט, לאט לאט.

קודם כול,

אסונות היו מעולם וקשים יותר וקשים פחות, תלוי כל אחד, מי שנפגע או לא נפגע.

גם הפרטים וגם כלל האומה.

אנחנו סובלים מאז היותנו לעם בגלל שאנחנו לא בסדר.

התורה הטרתה בנו מראש,

אמרה, תתרחקו, תקבלו מכות.

יש בשביל זה פרשה שנקראת בחוקות. אני מסביר לך, אני לא מתרחש. שמעתי, שמעתי, שמעתי. מעט, אבל תהיה סבלני.

אבל דבר לעניין, אתה מדבר, תתרחקו. עוד לא התחלתי, אז איך אתה יודע מה העניין?

אבל אני שומע אותך. איך אתה שומע, לא התחלתי. מה אמרת, תתרחקו? מה אמרת? לא, אמרתי שנעשה הקדמה, נכון?

תעשה הקדמה. אז חכה.

עוד פעם.

יש פרשה שנקראת בחוקותיי,

יש פרשה שנקראת כי תבוא, ויש פרשה תאזינו, ששם הקדוש ברוך הוא מזהיר את עם ישראל.

תדעו לכם,

אם בחוקותיי תלכו, יהיה כל הטובות, ואם לא,

יבואו כל הקללות,

כל הרעות,

כל הצרות,

וצרות על צרות.

ולא רק זה,

אם תמענו ומריתם חרב תעוקלו, ולא רק זה,

אלא אם אתם תאמרו שזה היה במקרה, אם תלכו עימי בקרי,

אני אלך עם אחרים.

מחמת קרי, על זה שאתם אומרים מקרה.

אם תמשיכו עדיין אחרי המכה שאני אתן,

אני אתן מכה יותר חזקה, אני אוסיף שבע על חטאותיכם.

אם אתם תעשו עוד פעם ותמשיכו ולא תבינו,

אז אני אתן לכם עוד פעם פי שבע.

עכשיו, זה הקדוש ברוך הוא אמר לנו מאז היותנו לעם.

הפסקה אני עושה.

לפני שאני מתמודד עם השאלה האישית שלך,

אני רוצה לציין לך כמה נקודות

שאתה תסביר לי, איך רבי עקיבא, שהיה צדיק הדור,

גדול הדור,

בן 120 שנה,

ש-40 שנה למד ו-40 שנה לימד את כל ישראל,

וכל התנאים הקדושים שאחריו היו תלמידיו, כמו רבי שמעון בר יוחאי, תלמיד שלו, ורבי מאיר בעל הנס, תלמיד שלו, ורבי יוסי,

וכל גאוני התנאים שהיו, איך הוא בסוף ימיו,

במקום שיעלה כמו מלאך לשמיים,

הגויים, הערינים, סורקים את בשרו במסרקות ברזל.

איך דבר כזה יכול לקרות?

אז כתוב במדרש שמשה רבנו בעצמו, כשעלה למעלה ורצה לראות עד אחרית התאורות מה קורה, ראה את רבי עקיבא.

אז הוא ראה את גדולתו של רבי עקיבא.

אז הוא ביקש מהקדוש ברוך הוא, תראני את סופו.

הקדוש ברוך הוא הראה לו את סופו שסורקים את בשרו במסרקות של ברזל.

אמר לו משה רבנו, זה תורה וזה סכרה?

לא מקווה ותפילות ושיעור ותהילים.

זה תורה וזה סכרה של רבי עקיבא?

אמר לו, שתוק,

כך עלה לי במחשבה.

הקדוש ברוך הוא עונה למשה רבנו, שתוק,

כך עולה לי במחשבה.

יש על זה פירוש יותר עמוק ויש פירוש יותר פשוט.

יש מדרש שאומר,

כך עולה לי במחשבה,

כך זה ארבעים,

כף בכף, ארבעים.

וכידוע, רבי עקיבא, ארבעים שנה ראשונות לחייו היה עם הארץ,

שאמר, מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו נשיכת חמור.

על הזמן של כך הוא נענש, כך עלה לי במחשבה.

ובעומק הדברים,

כשהקדוש ברוך הוא חשב לברוא את עולמו, בראו במידת הדין.

ראה שהעולם אינו עומד במידת הדין, שיתף עימו מידת הרחמים.

אז במחשבה זה היה צריך להיות בדין,

ובפועל אחר כך שותף מידת הרחמים.

אבל כיוון שרבי עקיבא עבד את השם בחי במידת הדין,

ולא רצה שיתוף של מידת הרחמים,

לכן הקדוש ברוך הוא דן אותו במידת הדין,

דהיינו כך עלה לי במחשבה, בדין של המחשבה ולא בדין של המעשה בפועל.

אבל רבי עקיבא היחיד,

היו עשרה הרוגי מלכות, כל אחד מת במיטה משונה.

אחד עם ספר תורה ביד, שורפים אותו עם ספר תורה.

אחד דוקרים אותו עם 300 כידונים.

אחד לוקחים את הפנים שלו, רבי ישמעאל,

ומפחלצים אותו כמו ציפור בשביל הבת של הקיסר,

ועוד מיטות משונות.

הלשון של חוצפיתא תורגמן נמצאת בפח האשפה.

פה שדיבר מרגליות ככה נמצא,

אלא אנחנו סתומים, לא יודעים,

עד שבא הארי הקדוש וגילה לנו שעשרת הרוגי מלכות

הם גלגול של עשרת השבטים שמכרו את יוסף.

אז יש חשבון קדמון אצל הקדוש ברוך הוא, מגלגולים קודמים הרבה הרבה זמן לפני,

שאלה ישלמו בדורות כאלה וכאלה.

איוב,

מעיד עליו הקדוש ברוך הוא שאין כאיוב בכל הארץ,

עד שהשטן אומר לקדוש ברוך הוא, אין כאיוב?

מה עם אברהם?

גדול הנאמר באיוב יותר מאברהם.

אברהם נאמר, עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה, עתה ידעתי, אחרי עשרה ניסיונות.

בניסיון העשירי של עקידת יצחק, אז נאמר, עתה ידעתי.

ואילו אצל איוב אומר הקדוש ברוך הוא לשטן,

וירא אלוקים.

לא עתה, אני יודע, הוא ירא אלוקים, איוב.

אז למה הוא סבל כאלה ייסורים שמתו לו עשרה ילדים ביום אחד?

עשרה ילדים ביום אחד.

פיגוע.

נופל עליהם הבית באמצע שמחה.

למה הוא מפסיד את כל רכושו וכל ממונו וכל בקרו?

למה הוא מתמלא בעצמו כל גופו שחין,

שהוא צריך לגרד את בשרו בחרס?

למה?

אם השם אומר לשטן,

שאני מעיד עליו, איש תם וישר ויראה אלוקים,

למה?

למה? אתה יודע למה?

בגלל שאיוב היה גלגול של תרח אבי אברהם.

לאברהם אבינו היה אבא, קראו לו תרח, שהיה מוכר עבודה זרה.

סוף ימיו הוא חזר בתשובה,

אבל הוא לא הספיק לתקן את כל מה שהוא עיוות בדור וקלקל אנשים לאמונה בעבודה זרה.

לכן הוא היה צריך לבוא עוד פעם בגלגול ולתקן את כל מה שהוא עשה כדי שישלים את תיקונו.

וכשהוא סיים את התיקון שלו,

אז הקדוש ברוך הוא הוסיף לחייו עוד 140 שנה,

החזיר לו עשרה ילדים,

נתן לו שלוש בנות מתוכן היפות בכל העולם,

והכפיל את כל רכושו, צונו ובקרו.

וזה בעולם הזה.

בעולם הבא,

לך תדע מה גודל שכרו.

זו עוד דוגמה.

יש כאלה רבות פרוסות על כל הש״ס.

רבי מאיר צדיק,

רבי מאיר בעל הנס,

מתים לו שני ילדים, שני ילדים בשבת קודש.

אתה יודע למה?

הירושלמי מסביר.

כיוון שהיה זמן של דרשה קבוע בבית הכנסת,

וכל שבת נשארים בבית הכנסת לשמוע את הדרשה מפי הרב.

הם רצו הביתה להקדים לאכול והפסידו את הדרשה,

הקדוש ברוך הוא לקחת נשמותם

בשבת קודש.

רבי מאיר בעל הנס.

רבי יוחנן,

היו לו עשרה ילדים, והוא קבר אחד אחרי השני.

באחרון הוא לקח רק עצם קטנה. תן לי לגמור.

תן לי לגמור.

מה שאתה מדבר, מה שאתה אומר לי,

זה לא אומר לי כלום, למה אני כבר אחרי זה. תן לי לגמור.

עצם קטנה, שן לקח.

בשביל מה אתה יודע?

לנחם אבלים.

ללכת אצל אבלים שאיבדו ילד אחד או שניים או שישה.

ואמר להם, אני קיבלתי תנחומים על עשרה ילדים,

ומכל העשרה נשאר לי זה.

קבלו תנחומים.

למה רבי יוחנן צדיק הדור?

למה הוא קרא לו עשרה ילדים?

חשבונות שמיים אנחנו לא יכולים לדעת.

אבל אני אסביר לך מה אני הסברתי אצלכם באוהל.

אני אסביר לך.

כתוב,

עת ללדת

בעת למות.

לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים,

עת ללדת בעת למות, ככה אומר שלמה המלך בכהלת.

והוא מונה עשרים ושמונה עתים.

שואלים חכמים,

מה החוכמה הזו של שלמה שעת ללדת ועת למות? כולם יודעים שמישהו נולד בעת מסוים? באמת בעת מסוים.

מה החידוש פה?

אומר לא.

יש אישה עקרה.

האישה העקרה רוצה ללד, מתפללת,

הולכת לרופאים,

ולא עוזר. עשר שנים, 12 שנה, 15 שנה,

לא עוזר.

יום אחד היא מגיעה למישהו ומבקשת ברכה.

מבקשת ברכה, הוא נותן לה ברכה,

והיא נפקדת.

אז מה היא אומרת?

לא חבל על 15 שנה שהסתובבתי בין הרופאים, בטיפולים, במבחנות והכול,

הייתי באה ישר לכאן

והייתי נפקדת והייתי חוסך את הצער של 15 שנה.

אומר שלמה המלך, לא, טעות יש בידך.

עת ללדת.

לא הברכה עשתה את זה.

העת עשתה את זה. הזמן שנקצב בשמיים,

מתי תלדי?

נכון שהקדוש ברוך הוא מגלגל שבעת הזאת תתברכי על-ידי אדם ולא על-ידי רופא,

כי יש לו עוד חשבונות נוספים?

אבל אם לא הייתה עת והיית הולכת לאותו רב שנה לפני או שנתיים או חמש או עשר, לא היה מועיל.

למה? כי עת ללדת,

העת גורם לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים.

יש גם עת למות.

מה זה עת למות?

רואים לוויה, מתקרבים, שואלים, סליחה,

מה קרה?

אומרים, יהודי נפטר. בן כמה?

85. אומרים, טוב, נו, הגיע לגבורות, ברוך השם, ברוך השם.

הלוויה עלינו.

מתקרבים ללוויה,

שואלים, מה קרה? אומרים, נפטר.

מי?

בחור בן 24. אה, בן 24, כזה צעיר, מה קרה?

אומרים, אל תשאל, אל תשאל, אלו המחלה, השם מרחם, נפטר. אוי, אוי, אוי, המחלה.

השם מרחם, המחלה הזאת, המחלה, המחלה.

מה חושבים? שהמחלות הרגו, הזקנה הרגה? לא, לא.

אומר שלמה המלך, לא,

עת למות.

בשמיים כתוב את העת, הגיע הזמן,

אז זה יהיה או ממחלה או מתאונה או מפיגוע, או-או-או-או-או.

אבל האו לא גרם, לא האו, העת גרם.

רק מה?

הסיבה באה על ידי מכונית או על ידי פיגוע.

במקרה של פיגוע, אפילו שהוא נורא,

והוא עוול נורא ופשע נתעב,

לפחות הנפגעים זוכים להיות הרוגי מלכות

שהם בני העולם הבא,

אפילו אם הם חילונים.

זאת אומרת, אם המיטה קשה ונוראה,

יש חסד גדול שאדם זוכה להיקרא הרוג מלכות כמו רבי עקיבא וחבריו.

אז לא מבין האדם, רואה רק את הפיגוע,

רואה רק את המת, ולא יודע, חשבון שמים.

יש לו טענות.

אבל את החשבון האדם לא יודע.

את החשבון האדם לא יודע.

עכשיו בוא אני אתן לך דוגמה.

מהיום,

מהיום,

מגיע אליי אבא עם בן,

ואומר לי, תשמע, אני מבקש שתברך את הבן שלי.

מה יש?

הוא אומר, הבן שלי,

בגיל עשר התברר שהעין שלו, הוא לא רואה בה בכלל. זאת אומרת, בתחילת הלידה הכל היה בסדר, היה רואה,

במשך הזמן הוא לא הרגיש בעין אחת בעצם הוא לא רואה,

כשעשו לו פעם בדיקה, התברר שהוא רואה רק בעין אחת, בכלל הוא לא ידע שהוא רואה בעין אחת.

עכשיו העין השנייה התחילה להיפגע,

והראייה שלו היא 6 על 120. בקיצור, הוא לא רואה כלום, הוא רואה מטושטוש גם משקפיים,

וזה כי העצבים שמעבירים את הראייה אצלו

הם כמו רקובים.

אז הוא מבקש, מה לעשות

בשביל שהילד יתרפא?

אמרתי לו, תשמע,

מה שאני אבקש ממך,

אני לא יודע אם תעשה בסוף.

זה לא כרוך בתשלום,

אבל זה כרוך במאמץ.

המאמץ לא קשה, זה תלוי ברצון,

ואני לא יודע אם יהיה לך מספיק את הרצון,

אבל לפני כן אני אשאל אותך אם אתה רוצה שהוא ייראה או לא רוצה.

הוא אמר, אני רוצה שהוא ייראה.

אמרתי לו, אתה מוכן לעשות מה שצריך בשביל שהוא ייראה? הוא אמר, אני מוכן, אני מקווה שאני יכול.

אמרתי לו, מה שאני אגיד לך אתה יכול,

שאלה אם תרצה.

מה אני צריך לעשות?

אמרתי לו, אתה ואשתך,

ושתי הבנות

והבן צריכים לחזור בתשובה קומפלט.

אם תחזרו בתשובה כולכם,

יש סיכוי, אני לא מבטיח,

יש סיכוי טוב שהוא ייראה.

ראיתי שהם חושבים,

שאלתי מה הבעיה,

אז הוא אומר, תראה, אנחנו לא רגילים לזה, אבל נכון,

ודאי. ואם הרופא היה אומר לכם שזה מה שאתם צריכים לעשות,

הייתם עושים.

רק אני לא קוראים לי דוקטור אמנון יצחק,

ולכן מה שאני אומר, אתם מחפשים עצה אחרת. יש לכם עצה אחרת עוד? הוא אומר, אין.

הרפואה לא יכולה לעשות כלום? הוא אומר, אמרו לא, אין מה לעשות.

רגע, זה רק ילך ויחריף.

אמרתי לו, אז מה אתה יכול להפסיד?

מה אתה יכול להפסיד?

הרי להיות חוזר בתשובה אתה צריך להיות גם בלי שהילד חולה.

סתם ככה אתה צריך להיות חוזר בתשובה,

כי צריך לשוב לאבא שבשמיים. אם לא חוזרים אליו למעלה ואחר כך הוא אוהב,

אז תחזור בתשובה מעכשיו.

ואמרתי לבחור הצעיר, אמרתי לו, תשמע, בחור מתוק,

אתה צריך להבין דבר אחד.

אתה התחלת לאבד את העיניים,

את הראייה בהם, לפני גיל 13. זאת אומרת, מה שאתה עובר כרגע זה על גלגול קודם שלך, לא על עכשיו, כי אתה לא היית חייב במצוות.

ממילא זה על גלגול קודם.

אמרתי לו, כנראה שחטאת ונכשלת בעיניים בגלגול קודם, בראייה אסורה.

כמו שאנחנו אומרים, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם,

אשר אתם זונים אחריהם.

וכיוון שהקדוש ברוך הוא נותן מידה כנגד מידה, הוא בעבר שאדם חוטא בו הוא לוקה,

אז מן השמיים גלגלו אותך עוד פעם, אני לא נתקן את זה.

אבל השאלה היא אם אתה רוצה לתקן.

אז הוא אומר לי, אבא, אבל תשמע, אבל הוא ילד טוב, אני לא חושב ש...

רגע, רגע, רגע. תגיד לי את האמת, עכשיו תגיד לי את האמת.

איך אתה בראייה? שאלתי את הילד.

הוא אמר שהוא מסתכל בדברים אסורים.

הוא בן 14 וחצי,

יש לו כבר חברה.

אז אמרתי, טוב, אני לא דן אותך מכאן ולהבא,

אני אומר לך שזה ודאי על מה שהיה קודם,

כי לפני כן לא היית חייב במצוות.

אבל אם אתה רוצה לתקן,

יש אפשרות לתקן, בבקשה.

וסיפרתי לו מעשה שהיה לפני חודש בארצות-הברית.

בארצות-הברית,

הייתי בברוקרין קולג'

הגיע לשם אבא שמספר שיש לו ילד בן שלוש שנים שעומד למות.

מה יש?

הוא בבית-חולים כרגע עם האמא, הוא עזב את בית-החולים בשביל לבוא להרצאה.

הוא אומר, יש לו סרטן בקבע שהגיע לחוד השדרה

מהכימותרפיה שעשו לו, שרפו לו את הכבד.

הכבד לא מתפקד. כל יומיים שואבים לו שני ליטר נוזלים מהגוף.

הגוף התנפח.

הילד כבר מקבל סלט של תרופות כי אין שום סיכוי, אז מנסים כל מה שרק אפשר.

ולהורים אמרו שהם מצטערים מאוד.

מה אני יכול לעשות?

שאלתי אותו, אתה תהיה מוכן לעשות מה שאני אומר? אמר לי, כן.

אמרתי לו, תהיה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים,

שעתיים ביום?

אמר, כן.

אמרתי, טוב, בעזרת השם אני מוכן לברך. ברכתי, אלפיים איש צעקו אמן.

כולם היו מרוצים, כמובן שכולם בכו, הורידו דמעות כי הוא לא הפסיק לבכות תוך כדי הדיבור, היה מאוד מרגש.

פתאום עולה חילוני, מבקש לעלות לבמה,

ואומר, אני מוכן לשים ציצית ולקבל עליי עול מצוות לשוב בתשובה,

לרפואתו של הילד.

שם את הציצית ברגע שהחיינו,

אמרתי לציבור, תראו מה הנשמה של ילד יהודי בן שלוש,

מסוגלת לגרום, להחזיר יהודי בתשובה,

וכיוון שהיהודי הזה חזר בתשובה,

בזכות הילד הזה שהמקרה שלו גרם שהוא יחזור בתשובה,

יש לו זכות לחיים,

כיוון שהוא הציל נפש, ראוי שתנצל נפשו.

לא גמרתי לדבר,

עלו מאה איש,

נשים ציציות.

איך אני יודע מאה איש? היו לנו מאה ציציות והן נגמרו.

היה שם ריקודים,

וכולם קיבלו על עצמם לרפואתו של אותו ילד.

הערב נגמר,

שבועיים לאחר מכן אנחנו נותנים טלפון ואומרים לנו שמצבו משתפר.

ביום רביעי האחרון

הודיעו לנו שהילד

בריא לחלוטין. המחלה נעלמה.

הכבד שלו,

הכבד שלו כמו ילד בריא לחלוטין.

מוח העצמות נקי.

גידול לא קיים.

ילד בריא ושלם.

אתמול הוא יצא מבית החולים בשעה טובה.

שלחנו צלם לצלם את היציאה,

ראיונות עם הרופאים, עם המשפחה, עם קבלת הפנים במשפחה,

עם כל מה שקורה.

בעזרת השם, בחודש עשוון הולכים להוציא ספר תורה לרחובה של העיר, הכנסת ספר תורה ברוב עם. אם המאה חוזרים בתשובה שבזכותם

הילד נרפא,

ויהיה קידוש השם גדול.

להודיע פעמים עלילותיו,

אז הקב' הוא רחמן.

כן.

איך הוא רחמן?

אסביר.

אסביר. אסביר. איך שבן אדם קם בבוקר בידיעה לקום עם בביתות ריקות,

לקום לחיים, לריקנות. אסביר.

אני מסביר לך איך הוא רחמן. אסביר.

אסביר.

אם חשבת שהחיים ניתנו בשביל להישאר פה, תעית.

החיים ניתנו בהשאלה,

והילדים

עם פיקדון.

שמו אצלך פיקדון,

והחליטו לקחת את הפיקדון.

אם אני משאיל לך ספר ואומר לך, בבקשה, אתה רוצה לעיין, תעיין. ואני בא אחרי שבוע ואומר, תחזיר לי,

מה אתה כועס?

מה אתה כועס? אחרי שבוע אני רוצה את הספר שלי.

הספר שמי?

תן לי אחרי שבוע.

אני בא אחרי שנה,

אומר לך, תחזיר.

אתה אומר, מה זה כל כך מהר?

מה זה מה זה כל כך מהר?

זה שלי.

אני מסביר לך עוד פעם.

מזכיר לי, עם כל הכבוד, אני מדבר איתך על ילד בגיל 11. שמעתי. אז אתה מדבר איתי על דבר ששמענו על שבועיים? שמעתי. על מה בכלל? שמעתי.

ילד שמת בעריסה

בגיל שלושה חודשים, זה יותר טוב?

אני מדבר איתך על ילד בגיל 11. אני מדבר איתך על ילד בן שלושה חודשים. שום דבר לא טוב. אבל הוא עוד לא טעם כלום.

וילד שגמר את הצבא ועכשיו רצה לחיות אחרי שלוש שנים ומת.

הקצין שמת היום,

שנרצח, זה כן טוב?

כל מי שמת זה טוב?

תאונת דרכים זה בסדר?

שום דבר לא בסדר. רק פיגוע זה גרוע? שום דבר לא בסדר. אז מה אתה רוצה בעצם? אתה בא אליי בטענה כאילו רק פיגוע זה לא בסדר. הפוך, פיגוע זה היותר בסדר, משום שזה הרוג מלכות. בסדר, אני מסכים איתך, אבל מה לגבינו?

לגבי השם? מה, אתה לא שומע?

אני מסביר לך.

חצי שעה אני כבר מסביר לך, לאט-לאט,

שאם חשבת שאתה צדיק כי אתה קורא תהילים וחומש וחוק לישראל בבוקר,

והולך למקווה,

טעית, אתה לא צדיק.

כי רבי עקיבא היה יותר ממך,

ואיוב העיד עליו הקדוש ברוך הוא,

ורבי יוחנן ודאי,

וכל מי שהזכרתי ודאי יותר ממך,

יותר ממני ויותר ממך, ויותר מכל עם ישראל.

וחשבון שמיים גלוי לפניו, רק מה?

הקדוש ברוך הוא יודע את החשבון של כל אחד,

ויש חשבונות מגלגולים קודמים,

ואתה מקי תלין.

היה יכול להיות גם יותר גרוע, אתה יודע? רק שלא היה יותר גרוע.

אתה רואה? חבל שלא היה לוקח אותי גם. מתוך, זה דיבורים.

זה דיבורים? כן, זה דיבורים. זה דיבורים? אתה יודע למה זה דיבורים? אני הייתי בפיגוע. שמעתי, אתה יודע למה זה דיבורים?

אני אגיד לך למה זה דיבורים.

פעם הייתי בבית הסוהר ונתתי הרצאה.

התחלתי לדבר שם, עמד אשכנזי, ואמר לי, בוא'נה, בוא'נה, זה אתה יכול לספר פה לספרדים,

לא לי.

אמרתי לו, למה אתה היית בשואה?

אז הוא אומר, כן, אני הייתי בשואה.

אתה אל תספר לי, אתה אל תספר לי, אל תספר לי.

אמרתי לו, יפה היית בשואה.

נו, ומה קרה?

הוא אומר,

הוא אומר, בשואה אני ראיתי כל המשפחה נהרגה, נרצחה, עשו בהם זה ו... ו... ו... ו... אמרתי לו, בסדר, בסדר.

אני לא נכנס לזה, אני יודע מה כואב לך, אני מבין את הכאב שלך, אני לא יכול לעזור לך, אבל אני רוצה לשאול אותך שאלה.

אם היית במכונית והייתה תאונת דרכים,

והייתה תאונת דרכים,

והייתם שישה בתוך הרכב,

חמישה נהרגו, אתה ניצלת. אתה מודה לשם או לא?

אם אתה לא מודה לשם ואתה כועס ואתה אומר, חבל שגם אני לא הלכתי, מה מונע אותך מללכת עכשיו? למה אתה ממשיך?

מה מונע אותך מללכת?

מה מונע אותי? כן. מה מונע אותי? כן.

ענה.

אבל אתה אומר לא להתאבד?

לא.

נו, זה אין בדיוק האומץ. אני שואל מה מונע. מה מונע מלתאבד?

אני אמרתי לך את זה. אין לי את האומץ להתאבד.

לא צריך להתאבד.

מה זה לא צריך להתאבד? למה לא צריך להתאבד? כי יש לך עוד ילדים, יש לי עוד ילדים, אבל מה שהלך? ואתה דואג לילדים. אני אדבר על מה שהלך.

אמרתי מה שהלך, גם אבא הולך, גם אמא הולכת. אבל אבא, ילד, ילד שיגבור, ילד שיגבור. אתה הראשון, אבא, אני מדבר על החיים שירי, לא מדבר עליך. שמעתי, אז כואב לך. שמעתי. אל תעשה לי ברבים. אני מדבר איתך פנים מול פנים שאני אגיד. שמעתי. לא ברבים. כואב לך. מה זה כואב? שמעתי, כואב לך. אף אחד לא יודע מה זה עוצמה להלך עם זה, על מה כואב. בטח שכואב. כל אחד שקובר ילד, כואב לו. לא רק אתה.

אתה לא האבא היחידי בעולם שקבר ילד.

כל אחד כואב לו.

אח שלי קבר ילדה בת שלושה חודשים ממיטת עריסה.

לא כואב לו?

רק אתה?

אני מדבר איתך על פיגוע. אני מדבר איתך על פיגוע. שמעתי, פיגוע. מה יש לפיגוע?

מה יש פיגוע? מה יש פיגוע? מה הוא שונה מתאונת דרכים? בטח שונה. לראות אנשים עפים, להסתובב, לראות רגל. ואדם שמחצה אותו רכבת, יותר טוב? אבל אני מדבר איתך עלי, לא מדבר על זה.

עליך, ברור עליך, ולמה הוא? הוא לא יכול להגיד שכואב לו מרכבת? על רכבת? על זה שלראות את הילד שלך ואת הילדים שלך מדימו לידיים שלך. מה אתה לא שומע? אתה חוזר ואני חוזר עוד פעם. גם אחרים איבדו ילדים בצורות, במיטות שונות. ילד שטבע באמבטיה, יותר טוב שרואים אותו שם.

אתה קובע איזו מיטה יותר טובה או לא? אני לא קובע כלום. אז כואב לך, אנחנו מבינים את הכאב. אז מה? אבל יש לך טענה... איך אתה יכול להתקרב לבורא העולם אחרי זה? יש לך טענה על הקדוש ברוך הוא? אין לי טענה. יש לך.

אני אומר, אני בן אדם מאמין, עדיין מניח תפילים, עדיין הולך לבית כנסת.

אבל אני אומר דבר אחר.

איך אפשר להמשיך אחרי מקרה כזה? הנה, קודם כול אתה ממשיך.

דבר שני. אני ממשיך. כי למה אני ממשיך?

למה אתה ממשיך? כי אין לך אופציה אחרת.

איזה אופציה? איזה אופציה? למה? למה אין לך אופציה? איזה אופציה? איזה אופציה? להתאבד? לא, אתה יכול להגיד לקדוש ברוך הוא, קח אותי, לא? קח אותי, הנה, ליד כולם. די, נראה בטח, קח אותי. קח אותי, רציני זה. עזוב אותך, בן אדם שהיה בפיגוע. אתה צריך להבין דבר אחד. בן אדם שהיה בפיגוע, הוא לא יודע מה זה פיגוע. על מה אתה מדבר? יש לך טענה, הטענה שלך היא שכל מי שנמצא בבית הקברות וקובר מת, יש לו טענה.

והחוכמה היא לא לטעון טענות.

לכן יש צידוק הדין.

אדם אומר, ברוך דיין האמת שדן דינו דין אמת.

כל מידת הרחמים שלך היא בגלל שהקדוש ברוך הוא נתן לך בכלל מידת רחמים.

יש הורים שרוצחים את ילדיהם.

לך הוא נתן מידת רחמים,

קצת רחמים.

ואם הוא נתן לך קצת רחמים,

אם יש לו יותר רחמים ממך, ואתה לא רחמן יותר ממנו.

ואם הוא לקח אותם לטובתם, ולא אתה תגיד את החשבון.

אנחנו לא מדברים על... אתה מדבר עוד פעם, אנחנו חוזרים על אותו מילים שאנחנו מדברים.

הגמרא מספרת על אישה שקברה בן ולא רצתה להתנחם, אתה יודע?