קלטת 271 - קוקואים ב"טלרד"

- - - לא מוגה! - - - 

כן, שמיים נצחית, כן, שמיים נצחית, הגוף חוזר אל עפרו, העפר אל עפר ישוב,

אבל הרוח אל האלוקים אשר נתנה.

כן, שמיים נצחית, אתה מושקף,

רואים בדיוק מי אתה.

לכן גם ברא לאדם איברים,

כי היינו יכולים להיות כמו מלאכים.

מלאך זה נשמה בדיוק כמוני, רק בלי גוף.

אז נתן לי יד להניח תפילין ולתת צדקה ולקבל ולעשות ולראות דברים הראויים ולשמוע דברים הראויים ולדבר דברים הראויים.

הוא נתן לי את כל האיברים. כמה איברים?

רמח איברים ושסה גידים. 245 איברים,

ו-365 גידים שהם בדיוק כמו 248 מצוות עשה בתורה ו-365 מצוות לא תעשה בתורה,

וכל אחד כנגד איבר.

ולמה נתנו לך מצוות?

כי הקדוש ברוך הוא אומר, פה זה עולם העשייה ושם עולם השכר.

היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. העולם הזה מעבר.

ההיריון זה הכנה ללידה.

והחיים פה, בעולם הזה, הם הכנה ליציאה.

כי אני שובי נצחי.

קלטת מספר 271 קוקויים, בתל רד.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

לפני כשלושה חודשים מצלצל אלינו סטודנט

מהמכללה בתל אביב

ואומר שהגיעה לידו קלטת, הוא לומד פילוסופיה,

ושם דיברו השקפה,

מציאות הבורא ודברים כאלה.

הוא אמר, בואו נשמע פילוסופיה יהודית.

והחליטו להשמיע את הקלטת שהוא קיבל, שבה

שומעים קטע של אדם ששואל,

האם יש הוכחה לוגית למציאות הבורא או לא,

שמקלטת לוגוס אתוס פאתוס.

הוא משמיע אותה,

שומעים שם אדם ששואל את השאלה, ואני משיב לו.

אחרי חמש דקות נראה שהוא מתרכך, מבין,

ובסוף הוא מחליט, לא,

לא, לא שכנעת אותי.

בשעה שהוא אומר לא שכנעת אותי, הפרופסור צועק, יש אלוקים.

שואלים אותו, מה ראית לומר יש אלוקים? הוא אומר, תשמעו מה הוא אומר.

מה היה הקטע?

אחד הקצינים הבכירים בחיל האוויר

שאל אותי שאלה, תגיד לי, האם ניתן להוכיח שיש בורא לעולם בלי משלים, בלי דוגמאות? אמרתי לו, כן.

אפשר תוך עשרים דקות, אם אתה ממהר, תוך חמש דקות.

אמר לי, כיצד?

אמרתי לו, ההוכחה למציאות הבורא זה אתה.

אם אתה נברא,

זו הוכחה שיש מי שקדם לך, שברא אותך.

השאלה אם ניתן להוכיח שאתה נברא.

יש שתי אפשרויות. או שאתה נברא,

או שאתה בראת את עצמך.

אם בראת את עצמך, יש שתי אפשרויות.

או שקדמת לעצמך,

או שלא קדמת לעצמך.

אם קדמת לעצמך,

לא צריך שתברא את עצמך, כי כבר היית.

אם לא קדמת לעצמך,

אינך יכול להמציא את עצמך, כי לא היית בשביל להמציא את עצמך.

אם כן, מוכרח שאתה לא בראת את עצמך,

אלא נבראת על ידי מי שקדם לך.

זאת הוכחה.

שאלתי אותו, הבנת? אמר לי, כן. אמרתי לו, תחזור.

נו, נו, הבנתי, תמשיך.

הקטע הזה הוא חשוב, מדוע? משום שהוא הבסיס של ההוכחה.

אם אנחנו נבראים

ולא אנחנו בראנו את עצמנו,

מוכרח שהיה מי שקדם לנו וברא אותנו.

ולמה לא בראנו את עצמנו? אפילו שאנחנו יודעים ויש לנו עדים שלא בראנו את עצמנו.

משום שבשביל לברות את עצמך היית צריך להיות קודם לעצמך.

כי רק אם היית קודם לעצמך יכולת לברות את עצמך.

אבל אם היית קודם לא היית צריך לברות, כי כבר היית.

ממילא זה נופל.

נשארת רק האפשרות שאתה נברא על ידי מי שקדם לך.

אם כן,

זה חל על כל נברא בעולם.

דומם, צומח, חי, מדבר, לא משנה איזו דרגה.

ואם כן, נלך עד ראשון הנבראים שנברא,

אי שם בזמן,

אז מוכרח שהיה בורא לנברא הראשון.

כי אם לא, לא יימצא הנברא.

עכשיו נופלת השאלה על הבורא, ואותו מי ברא?

לבורא אין בורא.

מדוע לבורא אין בורא?

כי אם לבורא יש בורא, גם הוא נברא.

אם קדם לו מישהו שבראו, אז הוא נברא.

אז תגיד, ומה עם הבורא שברא את הבורא שהפך להיות נברא? מי ברא אותו?

אם תמשיך כך ותרצה להכריח שיש תמיד

בורא לנברא,

אז יהיו נבראים בלי בורא.

זה לא יכול להיות נבראים בלי בורא.

למה?

כי הרי הנברא לא ברא את עצמו.

ובורא חייב להיות שיברא את הנברא הראשון.

ולבורא מוכרח שאין בורא.

כי אם יש לו, גם הוא נברא.

היות ואנחנו נבראים, וזה ודאי, וזו מציאות, לא ניתנת להכחשה.

והיות והעדות הזאת היא ברורה,

שאנחנו לא בראנו את עצמנו, בוודאי שהיה מי שקדם לנו שבראנו.

מוכרחים להגיע לזה שיש בורא ראשון שברא לכל הנבראים שאין לו בורא.

אבל באותה הרצאה שואל אותי אותו יהודי,

רגע, מי אמר?

אולי נגיד שהיה תמיד מצב של בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, אין סוף.

אין סוף. כל הזמן.

תמיד היה, תמיד יהיה בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא.

מחזורי.

אין.

זהו.

תמיד.

אמרתי לו, גם זו הוכחה שיש בורא אחד ראשון.

עד לכאן הוא הבין. מפה הוא כבר לא הבין כל כך. ופה צעק הפרופסור, יש אלוקים.

למה?

יש שתי אפשרויות גם כן בהתייחס לזה.

אם אתה אומר שיש בורא נברא, בורא נברא, בלי סוף.

שתי אפשרויות.

או שמצב זה מוכרח תמיד,

או שמצב זה אינו מוכרח.

אם מצב זה אינו מוכרח,

אז אפשר שבשלב מסוים אחד מן הבוראים או הנבראים יחליט, אני מפסיק.

לא בורא ולא נברא. נגמר.

עוצר פה.

לא רוצה להמשיך את המחזור הזה.

אף אחד לא מכריח אותי, לא רוצה.

אם ייתכן דבר כזה, יש לנו סוף.

סוף למחזוריות.

אם יש סוף, יש התחלה.

אם יש התחלה, יש מתחיל.

חזרנו לאפשרות הראשונה שיש בורא לכל הנבראים.

ואם נגיד שמצב זה מוכרח,

כל אחד בתוך

המעגל האינסופי הזה, הוא מוכרח לעשות את פעולתו,

מוכרח גם שיש חיצוני שנמצא לאורך כל הזמן האינסופי,

שמכריח כל חלק בתוך זה לעשות את חלקו שהוא מוכרח.

זה שנמצא חוץ לכל אלה ומכריחם,

הוא הבורא שברא את כולם.

את הקטע הזה לא הבין אותו יהודי בקלטת,

ופה צעק הפרופסור שוב, יש אלוקים.

שאלו את הסטודנטים איפה ההוכחה.

אמר לאחד הסטודנטים, קח גש לקיר,

בלוח, לצייר עיגול.

צייר עיגול.

אמר לו, הנה, יש אלוקים.

אמר לו, יש עיגול.

אלוקים אני לא רואה.

אמר לו, מי צייר את העיגול?

אתה.

העיגול לא צייר את עצמו.

צריך מישהו חיצוני שיצייר את העיגול.

זאת אומרת, אם אין את זה שהוא נמצא חוץ לדבר,

אין את הדבר שיכול לעשות את עצמו.

זאת אומרת, יש הוכחה לוגית פשוטה למציאות הבורא.

יתרה מזו,

כל נברא הוא מוגבל.

לכל מוגבל יש מגביל.

המיקרופון הזה מוגבל.

יש לו מגביל.

מי שהגבילו שם אותו בגבולותיו.

השולחן מוגבל,

הנגר הגבילו.

האולם מוגבל,

הקבלן הגבילו.

תלרד מוגבלת,

האמצעים מוגבלים.

אותו דבר, כדור הארץ מוגבל.

מישהו הגביל אותו.

השמש, הירח, הכוכבים מוגבלים.

מישהו הגביל אותם.

מי המקביל לכל המוגבלים?

זה הבורא לכל הנבראים.

כשהוא ברא אותם, ברא אותם בהגבלתם,

ואינם יכולים לצאת מגבולם שהגבילם.

זאת אומרת,

לא רק שהוא בורא,

הוא גם מקביל לכל המוגבלים, והוא לא מוגבל.

כי אם הוא היה מוגבל, היה לו מגביל.

הוא גם כול יכול.

למה הוא הכול יכול?

שאם הוא לא הכול יכול, הוא מוגבל.

אולי נאמר שיש שניים הכול יכול?

אי אפשר שניים הכול יכול.

מדוע?

אם יש שניים הכל יכול, נשאלת שאלה.

האם הכל יכול זה יכול להגביל את זה?

אם זה יכול להגביל את זה, אז זה מוגבל ולא הכל יכול.

ואם זה לא יכול להגביל את זה, אז הוא מוגבל ולא הכל יכול.

אי אפשר שניים הכל יכול, רק אחד.

נמצא שהבורא שברא את כל הנבראים והגבילם הוא הכל יכול.

כל מה שאמרתי עד עכשיו,

אמר הרמב״ם בספר המדע שורה אחת.

זו הפתיחה שלו ליד החזקה.

יסוד היסודות בעמוד החוכמות לידה, שיש שם מצוי ראשון, ממציא לכל הנמצאים.

בלעדי היסוד הזה אי אפשר לבנות שום דבר.

שום דבר. לכל נקודה שתגיע אחורה, תיתקע.

תגיד שהעולם נוצר מפיצוץ,

מהיכן החומרים הומצאו,

מי פוצץ,

מי תכנן ולאן זה מתפשט,

אם תכנון עד היום.

אם תגיד קופים,

אז מה תגיד לפני מדוזות ולפניהם המבות, ולאן תגיע? שוב פעם, לחלקיק קטן של החומר,

שמאיכן הוא נמצא.

זאת אומרת, אתה מתחיל במצב באמצע ומתכחש לחלק שלפניו.

גם אין לך תשובות למה.

אתה יכול אולי להסביר איך,

אבל אתה למה, אין לך הסבר.

יש בורא שברא לכל הנבראים. מי מעיד עליו?

לא הדתיים.

קול ברור שנברא.

קול ברור הוא הוכחה שיש בורא.

האם הבורא הוא חכם?

ודאי שהבורא חכם.

אם אנחנו מייחסים לעצמנו חוכמה בקצת,

ואנחנו רואים שלשני יש יותר חוכמה, וזה בתחום זה, וזה בתחום אחר, ואין אחד מאיתנו שמקיף את כל התחומים אפילו במפעל זה.

כל שכן, בכל התחומים, בכל העניינים.

אז מי שנתן חוכמה בכל הדברים בעולם כולו, ואנחנו לא מגיעים עד תכלית דבר אחד אפילו,

ודאי שהוא חכם.

ואם הבורא הוא חכם

והוא ברא את הנבראים,

הייתכן שהוא ברא אותם ללא תכלית?

אי אפשר שהוא ברא אותם ללא תכלית,

כי חכם לא עושה דברים ללא תכלית.

מי שעשה את המיקרופון הוא חכם,

והוא עשה את זה לתכלית.

הנייר הזה, לתכלית.

הניילון לתכלית.

הכוס החד פעמי לתכלית.

כל דבר שאנחנו עושים, עושים לתכלית.

הבורא שברא את כולם ונתן לנו את היכולת לעשות דברים לתכלית,

אדם שעושה דבר בלא תכלית נקרא שוטה,

והוא נתן לנו את זה. הוא לא עשה אותנו לתכלית?

נשאלת השאלה, מה התכלית?

אם באנו לעולם הזה בשביל לחיות,

למה אנחנו מתים?

אם באנו לעולם בשביל למות,

למה אנחנו חיים?

מה התכלית אנחנו רואים בסוף? שאדם מת.

אדם חי 70-80 שנה, יום אחד,

דרך העולם שהוא נפטר.

ומה אם זה?

זה תכלית?

אז בשביל מה אדם למד והסכים?

ועבד, להתפתח בכל התחומים,

ובסוף הוא משאיר את הכול והולך.

מה התכלית פה?

מייצרים עכשיו בחברת תל רד

טלפון חדש,

כשמגיע לגמר, שוברים אותו.

אפילו לא מספקים אותו לשוק.

הייתכן?

אדם הקים בניין

ומחריב אותו.

אדם מעמיד אדם

ובסוף צריך לקבור אותו?

מה ההיגיון פה?

מה התכלית?

אין תכלית.

אבל הבורא שברא את הנבראים לא ברא אותם ללא תכלית.

אלא מה?

צריך להאמין את היסוד. היסוד הוא, הקדוש ברוך הוא אומר בתורה,

בייצר אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.

האדם גובל מעפר,

ובתוך העפר הזה נופחה נשמת חיים.

שלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה,

האבא והאימא נותנים בשר עצמות וגידים, שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לפרק את השותפות.

הוא לוקח את חלקו, הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן,

השם לקח, היא שם השם בורח.

אין מי יגיד לו מה תעשה, ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכל מעשה ידיו.

הוא נתן פיקדון לזמן ולקח בחזרה.

השאלה למה הוא נתן את הפיקדון ולמה הוא לוקח בחזרה.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הזה רק כהכנה לעולם הבא.

העולם הזה הוא רק עולם מעבר.

כמו שאמרו חכמים, זיכרונם לברכה,

העולם הזה דומה לפרוזדור, והעולם הבא לטרקלין.

עדכן עצמך בפרוזדור על מנת שתיכנס לטרקלין.

זאת אומרת, כל בריאת האדם בעולם זה מעבר, כמו מצב שכבר עברנו.

בבטן של אימא שהיינו תשעה חודשים.

תשעה חודשים אלה פתחנו

ממיליונית של טיפל

עד לגודל מסוים ומשקל מסוים, ויצאנו לאוויר העולם.

אם היינו נכנסים לתוך הבטן ושואלים שם את העובר,

תגיד לי,

יש לך אימא?

לא יודע.

יש לך אבא?

לא יודע. אז איך אתה פה?

גם לא יודע.

יש בחוץ?

לא יודע.

ניכנס לאפרוח,

לתוך הקליפה.

מי יצר אותך בפנים?

איך נכנסת?

ממה אתה ניזון?

מי שולח לך מזון כל יום?

האם תבקע הקליפה יום אחד?

יש לך אימא תרנגולת?

מה הוא יודע? הוא תרנגול בתוך ביצה. מה הוא יודע?

מה העובר יודע?

אנחנו שבחוץ מבינים שאם לא קדם לביצה תרנגולת,

אין ביצה.

ואם לא קדם אבא ואימא, אין עובר.

הוא עוד לא יודע, כי הוא בפנים.

הבעיה שכשאנחנו יוצאים כבר החוצה, גם אנחנו עדיין בבצע.

גם עדיין לא רואים.

כל הקוסמוס שלנו,

כל כדור הארץ,

בצע.

אנחנו מסתובבים פה ולא נותנים על הדעת

מי שם אותנו פה,

מי סיפק לנו אוויר וחמצן,

מי דאג שיהיו עצים,

מי דאג שיהיה אוכל,

מי דאג לכל הצרכים שלנו פה שנוכל להתקיים,

מי תקע לנו פה בגולגולת שתי עיניים שנראה ואוזניים שנשמע בתדרים מתאימים ושנוכל לתקשר.

מי דאג לכל זה?

ולמה זה?

ומה ההמשך מזה?

אבל הקדוש ברוך הוא לא השאיר את העולם חידה.

כי אם הוא רוצה

שהתכלית שלו תצא לפועל,

הוא צריך

להכיר את עצמו לנו. הוא צריך להגיד לנו, תשמעו,

יש לי תפקיד בשבילכם.

אני בראתי אתכם, יש לי תפקיד.

אנחנו,

כשזוכים להוליד,

אז אנחנו ישר, דבר ראשון, מתחילים לחנך את הילדים שלנו.

מה מותר ומה אסור, מה כן ומה לא, מה נכון ומה לא.

מהרגע הראשון, כבר מתחילים בחינוך.

הבורא שברא אותנו, מה?

לא יחנך אותנו? לא יסביר לנו מה כן, מה לא, מה מותר, מה אסור,

מה ראוי ומה לא?

איפה הוא עושה את זה?

ולמה לא רואים אותו?

אבל הקדוש ברוך הוא לא השאיר אותנו כך.

הקדוש ברוך הוא התגלה במעמד הר סיני

לעיני מיליונים.

ולא עוד,

אלא שנתן תורה משמיים.

ולא עוד,

אלא שמנבא במשך אלפי שנים את הנביאים שלו,

מה יהיה עד אחרית הימים

כדי שיראו שיש קשר בין הנברא לבין הבורא.

ומה הוא מנבא את הנביאים?

דברים עד אחרית הימים.

יש מי שיכול לדעת מה יקרה מחר?

יש מי שיכול לדעת אלף שנה קדימה?

בדיוק, לא בערך.

איך נביא אומר דברים, מה יהיה באחרית? הוא שולט על המציאות שתתרחש?

הוא יכול לשלוט מעכשיו על אנשים שעוד לא נבראו?

לא.

מי אכן יכול להגיד לו את הדבר הזה?

רק מי ששולט על כל הבריאה עד סופה,

הוא יכול להגיד לו בדיוק מה יקרה ויתרחש ובאיזה תנאים זה עלול להשתנות ולא.

רק הוא.

ומי שקיים לאורך כל הזמן, מפקח עליו,

שולט

והכול תחת קונטרול.

אז מעמד הר סיני לעיני מיליונים,

600,000 איש, גברים, חוץ מנשים וילדים,

וחוץ מערב רב שהיו כפול מכל יוצאי מצרים,

זו כמות נכבדה.

זה גם הבסיס לדתות האחרות,

לנצרות ולאסלאם.

אבל שאל אותי שוטר אחד,

חוקר במשטרה, האם ייתכן?

אני לא מאמין שתורה ניתנה משמיים.

אני למדתי בבית ספר חילוני ולא לימדו אותי כך. לימדו אותי שזה נכתב בכמה תקופות

על ידי היסטוריונים שונים, לפי הסגנונות,

ואמרתי לו, גם אני למדתי בבית ספר תל נורדוי בתל אביב, בצפון תל אביב, חילוני, למהדרין.

גם אני למדתי כמוהו.

רק ההבדל ביני לבינך, שכנראה אתה עוד לא זכית לבדוק, ואני זכיתי לבדוק.

אז בוא, אני אשאל אותך בתור חוקר משטרה שאלה.

אמור לי, אם באים שניים ומעידים על פלוני שהוא גנב,

הוא מכחיש, למי אתה מאמין?

אמר, השניים, אם העדות שלהם תואמת,

אני צריך לקבל את עדותם.

אמרתי לו, אם יהיו שישה כנגד האחד שמכחיש בכל תוקף,

האם תתחזק עדותם?

אמר לי, ודאי.

אמרתי לו, אם יהיו שישים עדים מול אחד,

אמר, זה טוב מאוד,

ואם יהיו שש מאות?

אמר לי, מצוין,

ואם יהיו ששת אלפים? אמר לי, וונדרפול,

ואם יהיו שישים אלף?

מרגלס.

ואם יהיו שש מאות אלף?

אמר לי, לא צריך יותר.

לא צריך יותר. אמרתי לו, אם כן,

במעמד הר סיני יהיו שש מאות אלף גברים, חוץ מנשים תף

וערב רב,

שמעידים, שראו ושמעו את הקדוש ברוך הוא בעשרת הדיברות אומר, דיברות אומר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי.

זה שמעו ומעידים מיליונים.

האם זו עדות או לא?

אמר לי, כן, זו עדות, אבל זה היה פעם.

אמרתי לו, ודאי, כל עדות זה על פעם.

גם מי שבא לפני השופט, הוא מעיד על פעם.

אם זה היה עכשיו, גם השופט היה רואה.

כל עדות על פעם.

אז מעצם זה שזה היה פעם, זה נפסל?

בדיוק הפוך, על פעם צריך עדים.

ונפוליאון היה פעם?

מאיפה אתה יודע שהיה פעם?

כתוב בספר. גם פה כתוב.

גם אצלנו כתוב.

אז למה הספר הזה כן וזה לא?

אומר לי, אבל תשמע, זה שכתב את הספר, את התנ״ך,

הוא כתב שהיו מיליונים.

מאיפה אני יודע שהיו מיליונים?

אמרתי לו, אה, זו כבר שאלה של חוקר משטרה.

אמרתי לו, יפה.

אבל בוא נניח את הספר בצד.

ועכשיו אני אשאל אותך שאלה, אתה מכיר קצת את חגי ישראל? אמרתי לו, כן.

אמרתי לו, חג פסח לזכר מה?

אמר לי, יציאת מצרים.

אמרתי לו,

חג שבועות לזכר מה?

אמר לי, מתן תורה.

אמרתי לו, יפה.

אמור לי, שנה שעברה היו החגים האלה או לא היו?

אמר לי, כן, היו.

לפני שנתיים, שאלה קצת יותר קשה,

היו או לא היו?

הוא אמר לי, היו.

אמרתי לו, לפני שלוש שנים זו כבר שאלה מכשילה,

אבל שים לב,

היו או לא היו?

אמר לי, היו.

אמרתי לו, תיזהר, עכשיו לא ניפול בפח.

לפני ארבע שנים, היו או לא היו? אמר לי, נודני, כל שנה יש.

אמרתי לו, מתי התחילו?

אמר לי, מיציאת מצרים.

אמרתי לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.

כל שנה ממשיכה העדות על ידי העם המאורע ההיסטורי שהיה.

לא עושים אירוע היסטורי למה שלא היה, למה שהיה.

כל שנה זכר.

אז היה או לא היה?

אתה בעצמך אומר שהיה.

אז בלי תנ״ך.

יש מעידים

שהם יצאו ממצרים.

יותר מזה,

אמרתי לו, תגיד לי,

אם הייתי מחלק ספרים פה בתל רד,

בצבע אדום,

ואתם פותחים את הספר וכתוב שם, אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי איתכם מסעודיה והבאתי איתכם ללוד, לחברת תל רד.

והרי אני מצווה איתכם את החוקים והמשפטים האלה, ואני מונה שם מספר מצוות ואיסורים,

ובסוף אני אומר, השומע לי ישכון בטח ויהיה בגן עדן,

ומי שלא יסבול בעונשים קשים בגיהנום.

החתום השם אלוקיכם אמת.

האם מישהו יקיים משהו ממה שכתוב בספר הזה?

אני מחלק בחינם, בלי כסף.

ספר אדום, קריכה יפה,

בורדו.

מישהו יקיים?

למה לא?

למה לא? אם זה חוקים טובים?

אם זה חוקים טובים?

למה לא?

סיבה אחת ראשונית,

הכותב שקרן.

כי הכותב כתב,

אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מסעודיה והבאתי אתכם ללוד.

אני הבאתי אתכם מסעודיה?

אז מה שייך להמשיך לקרות בכלל?

לא מתחיל.

אפילו שיהיה דברים.

אבל שקר בוטה כזה כבר בתחילת הספר?

הקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני אומר לעם ישראל,

אני השם אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, מבית עבדים.

זה היה או לא היה?

אם זה לא היה, זה שקר גמור.

לא מוכן לשמוע אותך.

עכשיו הוא מחלק את הספר ונותן לכולם,

והם קוראים שהם יצאו ממצרים.

יצאו ממצרים? אני ממצרים?

כן, כתוב ש... לא רק זה.

כתוב שהיה עשר מכות לפרעה,

ואתה, קורא הספר, לא היה לך. זה נכון או לא נכון?

אם זה לא נכון,

ודאי שכולם יזרקו את הספר ולא יתחייבו כלפיו כלום.

אבל כתוב שהיו עשר מכות,

וכל מי שקורא את הספר צריך לאשר ולאשר שאכן כך היה.

כתוב גם שהים נבקע,

ואתה, הקורא, עברת בתוך המים, והמצרים תבואו אחריך ואמרתם שירה.

אז ישיר משה. זה נכון או לא נכון?

מקבל הספר צריך לאשר שאכן כך היה. אם לא,

זה ספר שקרי, אני לא לוקח.

כתוב שאני השם אלוקיכם, דיברתי עמכם. עיניכם הרואות,

אוזניכם השומעות, לא זר ולא אחר.

היה או לא היה?

כתוב שאני מאכיל אתכם ארבעים שנה במדבר מן שיורד מהשמיים.

כזה בלוף יכול לעבור ארבעים שנה?

אתה מאכיל אותי מן?

איזה מן?

אתה כותב שמסלע אני שותה מים?

ואתה עוד רוצה שאני אשמור שבת, אה?

ולמד ט' מלאכות אסורות,

ואתה עוד מעמיס עליי טהרה בכשרות,

ועוד, ועוד. ואתה רוצה שאני אקיים את זה עם כל החרטות שאתה מחרט עליי?

לא, אבל זה היה.

אם זה לא היה,

באמת זו הייתה סיבה לזרוק את הספר.

ספר שמבקש כל כך הרבה,

הוא חייב להיות מדוקדק, פיקס. אם לא, לא מתאים לי, מותק.

אם אני מוצא בחוזה משהו שלא לרוחי, לא חותם.

לא חותם.

אה, אתה רוצה להפיל אותי בסעיף הזה?

לא חותם.

בעם שלם, לא רק זה, נאמר לו מראש, תשמע מה יקרה.

אתם תיכנסו לארץ, כי תבואו אל הארץ ונתעתם כל עץ מאכל,

ועץ איתם פריו, ועץ איתם יבולה,

בהבטחות מפליגות.

איך, איך ניכנס לארץ? איך?

אנחנו לא לוחמים, אנחנו לא זה.

איך? 31 מלכים עצומים וגדולים, איך ניכנס?

אומר, אל תדאג.

אתם תיכנסו לארץ,

ואתם תיקחו אותה,

ואני כבר אומר לכם מראש,

תחלקו אותה ולכמה חלקים.

וזה היה או לא היה?

זה היה ועוד איך היה.

וכל מה שנאמר היה, והיה, והיה, ונהיה, והיה.

וכל דור, כבר 3,300 שנה, מסתכל אחורה אם הכל היה,

והכל היה.

ומי אמר את זה מראש?

רק מי שיכול לשלוט עד סוף הדורות ולקיים את דברו.

זה לא אדם ולא מנהיג ולא בעל חזון.

זה אדם שיכול לשלוט על הבריאה עד הסוף.

אמרתי לו, לעומת זאת, ספר אדום אחר של מאו צטונג,

בשעה שהוא היה,

כולם הרימו את זה במהפכה,

ואיזה מי שלא הרים, תולים אותו ברחובה של העיר.

כולם הרימו. הוא רק מדבר מה הוא כתב,

כמה אמרות נבובות, וזהו, עשה ספר, וופופופופופ, כולם התעמלו את כל היום.

כשהוא מת, מה קרה? הספר יהיה שחור, שרפו אותו.

אין מה הוא צטון, נגמר.

נגמר.

למה כשמשה רבנו נפטר לא שרפו את הספר?

למה לא שרפו? אפשר להתפטר, אין משה רבנו.

אין משה רבנו. סוף סוף, אין משה רבנו.

אפשר להתפטר, לא.

בדקדקנות, ועל כל דג, ועל כל קוץ, וכל כך חומרות ושמירות על כל מילה,

ומוציאים את ספר התורה לעיני כולם כל הזמן לפני הקריאה,

ואומרים כולם,

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

למה אומרים?

כי זאת התורה אשר שם משה.

3,300 שנה.

אמרתי לו, תגידי, יהודי יקר,

אם היה בא בן אדם היום

ורוצה להכחיש את השואה,

ולומר, לא הייתה,

לא הייתה,

אז אמרו לו, שוטה שבעולם, מה לא הייתה?

יש פה אנשים שעדיין עושים את המספר עליהם.

איך אתה מעיז?

והוא אומר, מה זה מספר?

גם אני היום, עושים קעקועים, איך הוא לכתוב מספר?

מה אתה מספר לי מספרים?

גם אני יכול לעשות מספר.

מה, אבל יש פה את הסבא של זה?

הוא אומר שסבא. ומה יהיה בעוד דור, שני דורות? יהיה סבא? לא יהיה. אז תספר לי שהיה.

טוב, בעוד שני דורות אני אגיד, לא היה.

נו, ואז מה יהיה?

מה אתה עושה? הוא אומר, מה?

יש צילומים. צילומים, אני יכול לצלם הכול.

חביבי, יש לי חברת הפקות, אני יכול לצלם מה שאתה רוצה.

אתה רוצה סרט עכשיו?

אתה רוצה שאני אעמיד לך שחקן היטלר והימלר וכל החבר'ה? אני אסדר לך הכול, אין בעיה.

מה יש כבשנים? בעיה לבנות?

אין שום בעיה, אפילו באולפני הרצליה אפשר לעשות.

הוא מתחיל להתרגז, להתרגז.

אז מה אתה רוצה להגיד, שלא היה? אני אומר, בטח שהיה, רק אתה לא הוכחת לי שהיה. אני יודע שהיה, אתה יכול להוכיח לי שהיה.

יש לך הוכחה לעוד עשר דורות?

בעוד עשרה דורות יעמוד מורה להיסטוריה יהודי בבית ספר חילוני, לא דתי, חילוני,

ויאמר, לא הייתה השואה.

למה?

כי יש שני היסטוריונים בגרמניה ואחד באמריקה שהם מכחישי השואה ואומרים שלא הייתה.

מה יעשה אותו ילד? יגיד, אבל אני מניצולי השואה.

אני עם סבא של סבא של סבא שלי לא ניצול, אני לא פה.

הוא יגיד לו, אני מצטער מאוד, אתה צריך להיות רציונלי.

תראה, העם הזה תמיד התבכיין,

וזה היה אחת מהבכיות שהוא בכה וסיפר לכולם.

מה יעשה אותו ילד?

יש לו תשובה אחת ניצחת כנגד.

ומה עם יום השואה?

יום השואה, אה, אם כל שנה עושים יום השואה לאירוע ההיסטורי הכואב הזה במשך שנים, בעשרות שנים, במאות שנים,

בכל הזמן, בכל העם היהודי, בכל התפוצות, בכל המקומות,

יום השואה, ומדברים על זה, והם מייחדים לזה, את הנושאים בעניין,

ואת הלקחים ואת הכול,

יבוא כל העולם וכל ההיסטוריונים, יכחישו ויגידו, שקרנים אתם, היהודים, משקרים, לא יעזור.

אצלנו זה יישאר עובדה גמורה,

ניצחת, והעולם בעינינו יהיה שקרן. לא אנחנו השקרנים,

הם השקרנים.

אבל מה עושים היום לנו יהודים ומורים להיסטוריה?

מורים גם לתנ״ך.

אומרים, לא היה מעמד הר סיני,

לא היה כל מה שכתוב בה, לא היה.

למה?

כי יש מבקרי המקרא שהחליטו לבדוק לפי טקסטים, לפי זה,

ומה עם כל העדים?

עזוב עדים, זה דתיים, פנאטים, עזוב, בחייאת דיניה, תסתכל.

הנה, פה אתה רואה איך הוא כתב, פה, הוא כתב, פה.

ככה אתה רוצה להכחיש את הכול?

אז בוא אני אגיד לך,

הקדוש ברוך הוא קצת יותר חכם מבקרי המקרא.

הוא חייב אותנו בתורה להנציח לא יום בשנה,

יום-יום בשנה,

לא יום-יום בשנה,

אלא כל כמה רגעים ביום

את יציאת מצרים.

מזוזה בכניסה, בתלרד.

מה זה?

למה זה?

זכר שהשם פסח על בתי העיוורים והוציאו אותו מארץ מצרים.

זכר.

יהודי נכנס בכל פתח, נזכר, יציאת מצרים, יציאת מצרים.

חג פסח, זכר ליציאת מצרים. חג סוכות, זכר ליציאת מצרים.

קריאת שמע כל יום פעמיים,

זכר ליציאת מצרים, אומרים שם.

שלוש תפילות ביום, מה מזכירים? יציאת מצרים. מברכים ברכת המזון, מה מזכירים? יציאת מצרים.

עושים קידוש בליל שבת ובחג,

מה מזכירים? יציאת מצרים.

אין לך כמה רגעים בלי יציאת מצרים. תפילין,

ארבע פרשיות בתפילין על יציאת מצרים.

איך אתה יכול להכחיש דבר שמעוגן ומקובע בחיי היום-יום של היהודי, איפה שהוא לא ילך?

אפילו אם הוא לא יודע ולא מכיר את ההיסטוריה שלו,

יאמר לו גוי, פתח את התפילין שלך, תקרא מאיפה באת.

בתפילין שלך על הראש כתוב את זה,

בדלת שלך כתוב את זה, איפה שאתה הולך כתוב את זה. אתה אומר שאתה לא באת ממצרים שלא היה דבר כזה?

אין עוד עם

שיש לו את ההוכחה כמו לעם הזה.

ואתם יודעים, מי המכחישים היחידים? החבר'ה שלנו.

הגויים

מתכופפים, מורידים את הראש,

יודעים שזה הבסיס, הוא אמיתי, ולכן הדתות שלהם על זה בנויות.

אז למה אנחנו מתרחקים מזה?

כי כמה החליטו שזה לא מספיק מתאים לשנים הבאות,

2002, 2003, 2004, זה כבר עברנו פאזה אחרת.

עולם נאור, דמוקרטיה זה פה שם.

מה זה מפריע?

תחיה בדמוקרטיה, תעשה מה שאתה רוצה,

אבל תקחי את המצוות שאתה חייב.

הרי לא באת לפה על מנת להישאר,

אתה עתיד לצאת.

ולמה נתנו לך מצוות?

כי הקדוש ברוך הוא אומר, פה זה עולם העשייה,

ושם עולם השכר.

היום לעשותם, ומחר לקבל שכרם.

העולם הזה מעבר.

ההיריון זה הכנה ללידה.

והחיים פה, בעולם הזה, הם הכנה ליציאה.

כי הנשמה היא נצחית.

הגוף

חוזר אל עפרו, עפר אל עפר ישוב,

אבל הרוח אל האלוקים אשר נתנה.

לכן אנחנו שונים מבעלי חיים.

בעלי חיים באים גמורים לעולם, מושלמים.

שור בן יומו קרוי שור.

חתול מתהלך ביומו.

הוא לא צריך לא השכלה, לא בית ספר, לא גן, כלום.

הוא יודע בדיוק ממה להיזהר ומה לא,

איך מסתדרים. הכול הוא יודע, בלי ללמד אותו.

רק אנחנו המוגבלים, הכי מפותחים,

אבל מוגבלים.

תינוק, עולל, ילד, נער, בחור, גבר, איש, זקן, שיבה,

דרגות.

לא יודעים כלום, מלמדים אותנו ללכת, מלמדים אותנו לאכול, מלמדים אותנו לדבר, מלמדים אותנו איך לדבר.

ואחרי חמישים שנה עוד לא יודעים כלום,

לא ללכת ולא לדבר ולא לאכול ולא כלום.

אבל כל הזמן אנחנו בתהליך של לימודים. כל הזמן, כל הזמן, כל הזמן. בשביל מה?

שבסוף נהיה חול.

אלא הדבר היחידי שהופך אותך למה שאתה,

זה מה שאתה לומד ומיישם, כי זו האישיות שלך.

האני של האדם נבנה כל רגע בחייו. אין האני שלי של אתמול,

כאני שלי של היום.

כי הוספתי כבר כמה דברים בעצמי.

אני כבר משהו אחר.

כשאתה רואה את הנער ואתה רואה אותו כבר איש, הופה,

זה כבר מרחק אדיר.

זה כבר אדם אחר.

מה קרה?

הוא למד עוד, הוא למד עוד, הוא חונך עוד,

וכן הלאה.

בסוף, כשחותמים וסותמים את הגולל,

אומרים מי הוא היה.

מי הוא היה.

על מה מדברים?

על כל משך חייו, מי הוא היה.

מה זה מועיל, אם אומרים,

למי שאיננו ולא שומע ולא קיים, מי הוא היה.

את מי זה מעניין?

אלא מה?

האדם בונה את עצמו במשך חייו,

ואיך שהוא יוצא מכאן,

זה מה שהוא לחיי העולם הבא. על זה הוא ייטול שכר או ההפך?

מה שהכנת,

מה שעשית בעצמך, זה מה שאתה שווה.

אתה שווה רק את מה שאתה.

אם יבואו וימליצו עליך טובה ויגידו שאתה לא צריך, אין צורך.

בעולם ההוא אין צורך, לא המלצות ולא עדות אופי. יודעים הכול, הכול יודעים.

אתה מושקף,

רואים בדיוק מי אתה.

לכן כל החיים האלה, מרגע הלידה עד יום הפטירה,

זה רק

להתכונן ליציאה.

העולם הזה מאפשר לנו

את השגת הטוב ביותר בעולם הזה ולעולם הבא.

לכן הקדוש ברוך הוא נתן לנו כלים

לעשות את כל מה שהוא ביקש.

לכן גם ברא לאדם איברים,

כי היינו יכולים להיות כמו מלאכים.

מלאך זה נשמה בדיוק כמוני, רק בלי גוף.

אבל הוא נתן לנו גוף בשביל מה שנוכל לבצע את המשימות כדי לקנות בהם את השכר.

אז נתן לי יד להניח תפילין ולתת צדקה,

ולקבל ולעשות ולראות דברים ראויים, ולשמוע דברים ראויים, ולדבר דברים ראויים.

הוא נתן לי את כל האיברים.

כמה איברים?

רמח איברים ושסה גידים.

245 איברים ו-365 גידים, שהם בדיוק

כמו 248 מצוות עשה בתורה ו-365 מצוות לא תעשה בתורה,

וכל אחד כנגד איבר.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא ברא את האדם בדמות התורה.

בתורה יש את הרמח ושסה, הוא ברא את האדם כך.

עכשיו האדם צריך לצאת

לדרך ולעשות את רצונו יתברך.

בבריאה

כולם היו בני אדם.

באדם נברא בצלם אלוקים. כל אדם, אדם הראשון, נברא בצלם אלוקים.

צלם אלוקים זה התשתית החיובית,

הדומה והזהה לרצון האלוקי בהתבטאות הנפשית של האדם.

וכשהעולם כבר היה מוכן

למעמד הר סיני לקבלת התורה, הדורות הראשונים לא היו מוכנים עדיין, לכן לא ניתנה להם התורה.

התורה ניתנה בשנת 2448 לבריאה.

הקדוש ברוך הוא הציע את אותה תורה לכל העולם כולו,

אבל הם לא רצו לקבל אותה.

למה?

משום שהם שאלו, מה כתוב בה?

אמר להם, לא תגנוב.

אמרו, לא יודע אם אנחנו בלי לגנוב, אנחנו רק בלגנוב.

לא תרצח, אנחנו על חרבך תחיה.

לא תנאף, אנחנו חיים רק מזה.

כל אחד שהציע לא הסכים.

רק אנחנו אמרנו, נעשה ונשמע.

זאת אומרת, היה מכרז, זכינו במכרז.

שואלים חכמים, למה הקדוש ברוך הוא אמר לכל אומה ולשון את מה שהם

לוקים בו?

למה הוא אמר להם,

לזה אתה לא תגנוב, שהכי קשה לו, ולזה אתה לא תנאף, הכי קשה לו?

תגיד להם תפילין, יגידו, על הכיפאק, תפילין, אני מוכן, למה לא תפילין? כמה דקות, מה הבעיה? נעשה.

כי כל מטרת התורה

היא לשנות את האדם ממצב בהמי

למצב אנושי של מדרגת אדם בצלם אלוקים.

זאת אומרת, לאדם יש מוגבלויות,

יש לו דברים מוטבעים בו,

כולם אותו דבר.

גזל ועריות, נפשו של אדם מחמדתן. זה בטבע של האדם, שגזל ועריות הוא מחמד.

אבל התורה הבאה אומרת, מה אני רוצה ממך? איזה פאזות תעשה בעצמך בשביל שתהיה מלוטש כמו שאני רוצה?

בשביל שאתה תיקרא האדם השלם.

אז הוא אמר להם, תשמעו, לכם יהיה הקושי, התיקון הזה.

אתם מוכנים?

ואז תהיו במדרגה הגבוהה ביותר.

לא רוצים.

בעתיהם לא רוצים. רק אנחנו אמרנו, מוכנים, נעשה ונשמע.

אם אתם צווינו, ודאי שנוכל לבצע.

אחרי שזכינו בכל זאת,

והפכנו להיות העם הנבחר,

יש לנו חיוב יותר גדול מכל אומות העולם.

למה?

משום שאנחנו בבחינת אור לגויים. מה פירוש אור לגויים?

אנחנו קיבלנו את התורה הזאת שמאירה לכל העולם כולו.

זאת אומרת,

אם אדם מקיים את התורה והמצוות, החוקים והמשפטים הכתובים כאן,

שהם למעשה הבסיס והתשתית היום לכל אומות העולם,

ואנחנו הענקנו לכל העולם

את החוקים והמשפטים היסודיים האלה,

אנחנו מחויבים יותר מכולם.

אז למה אנחנו מחפשים לרעוד בשדות זרים כשהם בעצם מחקים אותנו?

הארי טרומן, נשיא ארצות הברית בזמנו,

כשהייתה השאלה אם להקים את מדינת ישראל או לא,

משרד החוץ האמריקאי רצה להגיד את הלא

בגלל שיקולים שיש לו מהמדינות ערב והנפט והכול.

הרוסים אמרו כן,

הם רצו להגיד לא.

הארי טרומן אמר להגיד כן,

מעל משרד החוץ.

קראו לו בוגד,

כי הוא בוגד באינטרסים של העם האמריקאי.

חבר הכנסת לורנס נפגש איתו בזמנו ושאל אותו למה הוא עשה את זה, למה הוא אמר, מה גרם לו שהוא יגיד את ה-כן?

אז הוא אמר,

אני גרתי בשכנות עם משפחה יהודית.

במשפחה היהודית הזאת ראיתי את מנהגותיהם ואת הליכותיהם ואהבתי אותם מאוד.

אבי, שהוא גוי,

לימד אותי תורה, תנ״ך, תמיד למדתי את התנ״ך ואהבתי את התנ״ך.

וראיתי בתנ״ך בעצם מה זה העם היהודי.

אחרי שהייתה פצצה בנגסקי וירושימה,

הוא אומר, אני ידעתי שהעולם עומד לפני פיצוץ.

זאת אומרת,

אני הבנתי וסטלין הבין שאם

העולם ימשיך ככה בהתפתחות גרעינית והכול, יום אחד כל העולם הזה יתמוטט.

ואז הבנתי שהיהודים שיש להם את התורה הזאת,

אותם יהודים שיש להם את התורה הזאת הם בעצם העצה וההצלה לכל העולם כולו.

אבל אם הם יהיו מפוזרים בכל העולם,

לא יהיה להם כוח השפעה.

לכן דגלתי שצריך לתת להם מדינה כדי שיהיה להם ביטוי עצמי בכלל העולם כולו.

וכשהחלטתי,

החלטתי בגלל האינטרס האמריקאי שתהיה מדינה יהודית.

זה הארי טרומן.

אבל כמה הוא טעה.

הוא צדק,

אבל טעה.

הוא התכוון ליהודים שהם אור לגויים ומשפיעים על העולם מהתורה שהוא למד,

מהתנ״ך הזה.

אבל היום היהודים אומרים, לא, עזוב את התנ״ך, זה פרימיטיבי, זה מיושן, זה ימי הביניים.

תראה את האמריקאים, תראה, בואו, נלך כמו,

והוא אומר, לא, בדיוק הפוך.

אבל מה לעשות?

בגלל שלא גדלנו על ערכים יהודיים אמיתיים,

אז אנחנו רחוקים מלהבין באמת מה התורה מבקשת.

תשכחו כרגע מהנושא שיש דתיים וחילונים.

אין.

יש יהודים.

יהודים שמפוזרים בכל העולם.

אין מפלגות, אין פוליטיקה, אין שום דבר.

יהודי נמצא באוסטרליה,

יהודי נמצא בהודו,

בספרד.

היהודי הזה לוקח את התנ״ך.

התנ״ך הזה, זו המורשת שלו.

זו ההיסטוריה שלו.

זה מה שהבורא רוצה ממנו לבד, בתור אדם יחידי,

בלי חברה עכשיו.

מה לא טוב בזה?

מה הוא מבקש ממך?

לטובתך.

זה לא קשור לאף אחד.

אין בעלות על התנ״ך לאף אחד.

זה שייך לכולם.

תורה ציווה לנו משה, מורשה, קהילת יעקב.

לכל קהילת יעקב זאת הירושה שלהם, זאת המורשה שלהם.

אבל מה עושים היום? עושים טעות נוראה.

אומרים שבעצם אלה רוצים להכתיב לאלה, לא רוצים להכתיב לאף אחד שום דבר. כלום, לא רוצים.

לא רוצים כלום. תחיה מה שאתה רוצה.

אתה מעוניין להכיר את המורשת שלך?

בבקשה, אתה לא רוצה. תהיה בריא.

אבל לא נותנים אפילו את הזכות.

אני למדתי בבית ספר חילוני.

המורה לתנ״ך שלי היה אפיקורוס. הוא אמר שאין אלוקים והוא לא מאמין בזה. רק מה?

הוא צריך ללמד אותי מה שכתוב. זה הכל, לא יותר מזה.

איך ייתכן?

ישימו מישהו שילמד מדע כשהוא לא מאמין במדע ויש לו ראיות להוכיח שהמדע לא נכון?

ישימו מישהו שילמד היסטוריה והוא מכחיש את ההיסטוריה?

איך שמים אדם שמלמד תנ״ך?

הוא לא מאמין בו בכלל.

וככה גדלים ילדים,

וככה הנוער שלנו גדל,

והקיטוב הופך להיות יותר ויותר.

ומי מפסיד? אנחנו העם היהודי.

למי שיש שאלות, בבקשה.

לפי פרשת השבוע,

למדנו שמשה רבנו התפלל וביקש מהקדוש ברוך הוא 515 ברכות

כדי להיכנס לארץ ישראל,

וגם שהקדוש ברוך הוא לא יגמור לו, זאת אומרת, להשאיר אותו לחיות יותר שנים.

וכבודו אומר שהעולם הזה זה רק פרוזדור לעולם הבא.

נכון. איך מצביע?

אז למה משה רבנו ביקש לא למות?

במדרש הוא אומר שאפילו הוא היה מוכן להיות כציפור או כבעל חי ולהישאר.

איך זה?

הרי משה רבנו,

עליו השלום,

אם היה מגיע ישר לעולם הבא, לאן הוא הולך? ליד הקדוש ברוך הוא.

דרגה גבוהה ביותר,

עבד השם, כמו שמעידה התורה,

משהו-משהו.

למה אתה לא רוצה ללכת?

אלא משה רבנו לא רצה את השכר שהקדוש ברוך הוא מוכן לתת לו. הקדוש ברוך הוא אמר לו, רב לך, יש לך מספיק, רב לך.

הוא לא רצה את השכר.

הוא היה מוכן להיות בעולם אפילו ציפור, אפילו בעל חי,

שעושה את התכלית שהשם רוצה,

שמקדש את שם השם על ידי קיומו.

לדוגמה, כשאני חי,

אני יכול להניח תפילין,

אני יכול להתפלל,

אני יכול לעשות מצוות,

אני אחד מהחיילים של הקדוש ברוך הוא שמוכיח שיש בורא לעולם.

אני שובת בשבת, לא עובד, לא עושה מלאכה,

אני מקדש שבת.

שואלים אותי, למה התנ״ך ביום הזה?

כי אני מעיד שהשם ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

אז אני עד שמעיד, ואתם עדיי, אומר הפסוק,

אני עד שיש בורא לעולם. אז עצם קיומי

ועשיית המצוות על ידי גורמת

להגדיל את שמו של הקדוש ברוך הוא, זה נקרא קידוש השם.

ואני מעדיף לקדש את שמו יתברך בשהות פה,

אפילו שציפור רק מראה את כוח הבריאה של הבורא.

הציפור מה עושה?

אנחנו רואים את החוכמה האלוקית שבציפור, את התנודות של הציפורים בעונות מסוימות, את החיים שלהם, את הדרך שלהם,

את היונה בצניעותה.

כל ציפור וציפור יש לה את המעלה והשבח שלה.

אפילו כזה מוכן להישאר משה.

לא בגלל שהוא חושש לא יקבל שכר או שאין עולם הבא,

בשביל ששווה לו לחיות ולעשות לרצון הבורא שמה,

הוא יבוא ורק יקבל שכר.

הוא עבד אלוקים,

הוא לא אחד שעשה על מנת לקבל פרס,

וככה מצווים אותנו חכמים.

אנטיגנוסי, שסוכו אומר,

היוו משמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס.

הקדוש ברוך הוא רב, אנחנו תלמידים,

תעשו מה שאתם עושים שלא על מנת לקבל פרס, תקבלו פרס,

אבל שזה לא יהיה על מנת לקבל פרס.

כמו שאני,

אבי מבקשני.

תן לי בבקשה דבר מה, אני אומר לו, מה תיתן לי?

שייך שהבן יגיד לאבא, מה תיתן לי על כל דבר?

תגיש לי בבקשה את הקפה, מה תיתן לי?

איזה מין דבר זה?

אני משמש את אבי בשביל לקבל פרס? אני חב לו את חיי.

אם הבורא ברא אותי, אני חב לו הכל.

אז שלא נטעה, בגלל שאנחנו יודעים שהוא הכל יכול, והוא יכול לתת ולהשפיע,

שכבר נעשה תנאים. תראה, אם תיתן לי בית זה, ותיתן לי פרנסה, ותיתן לי זה,

אני אהיה פנוי ללכת ללמוד תורה, אני אענה תפילין בכיף, אני אקנה מהודר.

לא מותק.

אתה תעשה את הכל, כל מה שביכולתך,

שלא על מנת לקבל פרס.

זה היה משה רבנו, לכן הוא ביקש והתחנן.

עכשיו, הטחינה שלו לא הייתה בשביל לא למות.

הטחינה הייתה בשביל להיכנס לארץ ישראל.

אבל מעבר לזה, הוא גם ביקש

לא למות.

וזה ההסבר.

כן, עוד שאלה.

דווקא מתוך הסתכלות דתית, לפעמים באים לפסימיות.

דווקא מי שמאמין, והיה אם שמו הרכה, אז יהיו הדברים הטובים שבקריאת שמע וכו',

וכשהעם חוטא אז זה יהיה רע,

אני חושב שאדם חילוני יכול להיות אופטימי.

מי שמאמין בכוחי ועוצם ידי, מאמין בחוסן כלכלי, חוסן צבאי,

יש לו מקום לאופטימיות.

אבל דווקא אדם עם הסתכלות דתית,

אם הוא מסתכל על חלק גדול מהעם, ולא שומרים שבת, ולא צריך לקטרק על ישראל, אבל יש עוד הרבה מה לתקן,

דווקא ההסתכלות הדתית מביאה פסימיות.

אשמח לשמוע איך אתה רואה את הדברים. הרי דווקא אתה, בעיסוקך, נתקל

בהרבה רבדים גם.

תראה,

לאופטימיות של החילוני אין בסיס.

אין מי שמתחייב על האופטימיות שלו.

יש לו תקווה שאם אמריקה תמשיך כך, והכול יהיה כך, והיא תספק לנו את מה שאנחנו צריכים, תמיד יהיו לנו את ההגנה שלה ואת הסיוע ואת הלגיטימיות שהיא נותנת לנו בעולם,

וכל מיני דברים כאלה, אז כן, אבל זה בן רגע יכול להשתנות.

אתה רואה שתימני קטן מהמערה באפגניסטן זעזע את כל אמריקה מהעולם.

לא מעצמת-על נוספת, תימני קטן.

אם היה משחרר רק שני תימנים, אוי ואבוי.

אז זאת אומרת,

אין בסיס לכלום. הנה, נפלו עכשיו המניות שם בניו יורק, אתה רואה, זעזעו אותנו לגמרי, אז מה האופטימיות?

יומיים לפני כן כולם היו אופטימיים, הנה, מתחיל, מתחיל. הנה, הדולר יורד,

סוף-סוף השקל מתחזק וכולי, תלוי למי.

אבל בכל אופן, אתה רואה, אתה רואה כמה מפעלים נסגרים, אתה רואה מה המצב במדינה.

אין היום בסיס לאף אחד, לכלום. אופטימיות זה דבר שאול, זמני,

משאלת לב,

בלי בסיס, בלי הבטחה.

אין דבר כזה היום יציב בעולם.

אין.

זה הקדוש ברוך הוא הוכיח לנו.

מה שכן יציב זה הקדוש ברוך הוא.

מה שהוא אמר, נהיה.

זאת אומרת,

אם אתה שומע בקולו כפרט,

אז הקדוש ברוך הוא שומר עליך כפרט,

לפי ההתחייבות שלו בינך ובינו.

אם בחוקותי תלכו, שכבתם בעין מחרית, וחרם לא תעבור בארצכם, וכולי וכולי, הכול יתקיים. אם לא, יהיה הפוך, נכון?

הוא אומר והוא מקיים.

ומה שאנחנו רואים צרות, ובעיות, ומחלות, וייסורים, ופיגועים, ומלחמות, והכול,

זה בגלל שאנחנו עוברים על דברי תורתו.

כשאנחנו משתנים לטובה,

באופן כללי,

כי זה לא מספיק פרט אחד,

באופן כללי, אז יש שינוי.

כשאנחנו קצת עם הלב שבור,

אז הקדוש ברוך הוא, כמו שאומרים, מרגיע את המצב.

עוד פעם אנחנו מתרגלים ששבועיים עברו בשקט,

והנה, חומת מגן עזרה, ועוד חומה אחרת, ועוד גדר תהיה, ועוד... שום דבר. זאת אומרת, לא יעזור. בלי שינוי מהותי לא ישתנה שום דבר.

אבל באופן פרטי,

אני יכול להעיד, כמי שהיה חילוני והיום שומר תורה ומצוות,

אני יכול להעיד שאני רואה את הקדוש ברוך הוא יום-יום.

יום-יום רואה בחוש.

איך רואים את הקדוש ברוך הוא בחוש?

אני אגיד לך רק

שתי דוגמאות.

דוגמה אחת שהייתה לא מזמן,

הייתי בארצות הברית בניו יורק, בברוקלין קולג', נתתי הרצאה, היו אלפיים איש.

קם אבא שאומר שיש לו בן בבית החולים בן שלוש שנים.

בן שלוש שנים הוא לקה במחלת הסרטן, שבעה חודשים,

בקיבה,

הגיע לחוד השדרה,

טיפולים כימותרפיים, שרפו לו את הכבד.

הילד כבר מקבל תרופות

שלא נוסו ולא עמדו במבחן כלשהו, אין מה לעשות.

הילד מנופח,

קרח, עיניים בולטות,

מצב קשה ביותר.

כל שבוע שלושה ניתוחים בהרדמה כללית,

מכניסים מזרק, לשאוב לו שני ליטר נוזלים, כי הקפד לא מתפקד.

האבא מבקש על חייו של הילד.

נו, אני דוקטור? אני פרופסור? אם הפרופסורים לא הצליחו, מה אני יכול לעזור לו?

אבל לי יש קשר עם הקדוש ברוך הוא,

ואני מכיר את הקדוש ברוך הוא, מה הוא מצווה?

אז אני פשוט משתמש במה שהקדוש ברוך הוא אומר. אמרתי לו, תגיד לי, אתה לומד תורה?

אמר לי, לא.

מה אתה עושה? הוא אומר, עובד כמו כולם, כרגע אני לא עובד כי אני

רתוק למיטה, אבל אתה מוכן ללמוד שעתיים ביום?

כן.

אמר כן, אמרתי, טוב, מי שבירך אבותינו, נתתי לו ברכה, כל הציבור ענה, אמן, נגמר הסיפור.

אחרי כמה דקות נותנים לי פתק שבחור מתוך הקהל, חילוני, רוצה לעלות, לחזור בתשובה, לשים ציצית וכיפה לרפואתו של הילד.

עולה הבחור, שם ציצית, אני אומר, רבותיי, נפל דבר.

הילד בין השלוש החזיר עכשיו את זה בתשובה.

כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא,

זה יעמוד לזכותו.

מי מהקהל מוכן לקבל עליו עול מלכות שמיים לרפואתו של הילד?

דקות, עולים מאה איש.

שמים ציציות, מברכים שהחיינו.

נגמר.

שבועיים לאחר מכן מודיעים לנו ההורים,

שחל שינוי לטובה במצבו של הילד.

לפני שבוע המחלה נעלמה.

הילד שוחרן מבית החולים, היום הוא בחוץ, השיער צומח, הכבד בריא.

אין מחלה, אין גרורות,

הכול נקי כמו ילד בריא לחלוטין.

איך זה עובד?

איך זה עובד?

מה פתאום אמרתי לו, תלמד תורה?

מה זה קשור לעניין של הרפואה של הילד?

אלא מי שיודע איך הקדוש ברוך הוא דני דינו, יודע מה החשבון. הילד הזה בעצם כרגע במצבו לא חייב על הגיל שלו שום דבר.

הוא קטן, קטן, אפילו לא בר דעת

שאפשר לחייב אותו במצווה אחת. אפילו לענות אמן הוא לא חייב.

אז למה הוא סובל? למה הוא סובל? הוא עוד לא עשה כלום. למה הוא סובל? איפה הצדק?

אלא זה לא על עכשיו.

הוא הילד, או כל ילד, עד גיל 13, זה לא על עכשיו כי הוא לא חייב במצוות,

זה על גלגול קודם.

טוב,

הוא נגיד סובל בגלל גלגול קודם. אבל אבא שלו מה השם שהוא בגלגול קודם לא היה בסדר?

אלא אבא שלו והאימא שלו והמכרים והאחים והכול, הכול, כולם חשבון

של הצער שהם סובלים בגינו.

להם יש את החשבון של עכשיו.

הם לא מאה אחוז בעבודת ההשם, אז לפעמים יכול לקרות מקרה כזה או אחר

שיבוא לאותת להורים, תתעוררו.

יש לכם גם כן חשבון, כי הצער הזה לא בא בחינם.

אבל היהודי הזה מבקש ישועה.

הקדוש ברוך הוא בשמיים, אנחנו בארץ. מה מקשר בינינו לבינו?

אז זוהר הקדוש אומר, קודשה בריכו ואורייתא וישראל חדו.

הקדוש ברוך הוא

והתורה וישראל אחד.

הקשר הוא אחד.

מה מחבר ביני לבין הקדוש ברוך הוא? התורה שלו.

כשאני עוסק בתורה, אני מחובר אליו.

אין חיבור יותר לקדוש ברוך הוא משעה שהאדם לומד תורה.

בשעה שאני לומד תורה,

אני מחובר לקדוש ברוך הוא, למצוותיו.

זה כאילו הוא מדבר מתוך הדף ואומר לי, אמנון, תעשה א', ב', ג', ואני אומר לו, אוקיי,

אני מוכן, אני מוכן, אני מדבר איתו, הוא מדבר איתי,

אני מחובר אליו.

לא היה לו חיבור.

אמרתי לו, בעצם, תתחבר אליו. תתחבר, יש סתימה, יש סתימה.

צריך שיראה דרך הצינור הזה השפע של בריאות שיגיע לילד.

אתה הצינור.

אם תעשה מה שאני אומר, זה יתחבר.

זה בעצם מה שקרה עם התוספת של אותם יהודים,

שהילד הזה זיכה אותם ממצבו,

וממילא זה נגמר כך.

מקרה אחר.

הייתי בלונדון.

הגיע לשם האדם,

נכה על כיסא גלגלים ולידה.

והוא אומר לי, תשמע, אני ראיתי

שנשים עקרות שבירכת ועשית איתן עסקה,

נפקדו.

אני רוצה גם לעשות איתך עסקה.

מה העסקה? איך אני יוצא מכיסא הגלגלים שלי?

אמרתי לו, אתה רוצה לצאת מכיסא הגלגלים? זה לא פשוט.

אתה נולדת כך.

אתה נולדת כך, אתה באת עם חשבון קודם.

ועל פי טבע, אין רפואה לדבר כזה.

ומה עוד מתברר?

שהוא כשנולד, לא הגיע לו חמצן שתי דקות,

והוא היה צריך למעשה למות.

אבל בסוף

מן השמיים רחמו והוא נפגע רק בגפיים התחתונות.

אין לו תחושות, הן משותקות, נפולות, קצרות.

לא התפתחו.

אורך הרגליים שלו חמש עשרה סנטים מהברך בלבד,

בין שלושים בערך, מבקש.

בקיצור, אני מסביר לו למה זה קשה והכול, ואני גם לא קוסם,

אני אומר לו תשמע,

אבל אני מאמין,

אני מאמין, ואני במקומך הייתי עושה את הכול

בשביל שאתרפא, מתוך אמונה שהקדוש ברוך הוא יכול לעשות את הנס הזה.

אבל בשביל זה אתה צריך להיות פרפקט,

אתה צריך להיות מושלם,

מושלם,

לא פחות ממושלם, מושלם.

כי אז אתה סותם את הפה שלו מקטרגים שהם מקטרגים עליך בגלל החשבון שלך.

אם אתה משתנה לחלוטין, אז אין פה את אותו אדם שדיברנו עליו, זה כבר מישהו אחר.

כמו שכתוב על בעל תשובה,

שהוא דומה לתינוק שנברא.

זה מישהו אחר לגמרי.

המשנה את מעשיו, משנה את שמו, בעל תשובה.

טוב,

אתה מוכן להיות פרפקט?

אז הוא אומר לי, כן.

אתה משפחה דתית? כן.

אתה שומר מצוות? כן.

יש לך ציצית? הוא אומר, כן.

אתה מוכן לגדל זקן?

הוא חושב רגע, הוא אומר, כן.

כן, אני נותן לו ברכה,

הציבור עונה, אמן,

וככה זה נגמר.

עוברים מספר חודשים,

לא יאומן כי יסופר.

הרגליים שלו מתחילות להתארך בעשר סנטים.

הבן אדם הזה היום

הולך על קפיים ועולה במדרגות לבד.

למה?

למה?

כי הוא התחבר לקדוש ברוך הוא.

מה הקדוש ברוך הוא רוצה כשהוא מביא ייסורים ומחלות וכו'?

זה איתותים, איתותים שהוא נותן.

לדוגמה,

יש לי רכב, ברכב יש לי נוריות,

אם אין לי שם אין ברקס,

נדלקת נורית ומצפצפת.

לא סגרתי את הדלת, נדלק לי שם הצילום הזה.

אני לא, כל דבר אני מקבל איתות, אבל יש אחת,

לא אוהב את הצפצופים.

אז הוא הולך לחבר חשמלאי רכיו, תעשה טובה, נתק לי את הנורית, שיקחה אותי כבר כל הדרך, טטי, טטי, טטי, טטי, טטי, טטי, טטי, חבר שלו עושה לו טובה, נתק.

אבל מה קורה בירידה מירושלים?

אין שמן,

הוא בא ללחוץ והוא גומר בתהום.

החבר שלו עשה לו טובה? לא.

הקדוש ברוך הוא נותן לנו איתותים בגוף. כואב לי ביד, כואב לי פה, כואב לי שם, זה איתותים.

כנגד כל עבר יש מצווה.

תבדוק בעבר איזה מצוות תלויות בו, תקן, ייעלם.

לא תקן, ימשיך לאותת.

לא תבין, יהיה בעוד מקום. לא תבין, יהיה בעוד מקום.

אז אתה צריך טיפול 10,000.

אתה צריך להיכנס, חביבי, לגראז' לעשות אוברול.

אם הבן אדם לא מבין, אבל יש לו חבר, יש לו חבר רופא, הוא עומד בתור, ניגש לרופא,

שמע, כואב לי פה, כואב לי פה, כואב לי שם, הוא אומר, אין בעיה, מנתק אותך.

נותן לו אנטיביוטיקות,

נותן לו כדורים,

נותן לו ויוקס, נותן לו הכל,

שלום, הוא בריא.

מה קרה, הוא בריא? הוא לא בריא.

הוא לא בריא, רק ניתקו לו תנוריות.

ואחר כך זה מתפשט בלי שהוא ירגיש,

ואז זה מגיע למחלה כזאת שכבר כמעט אי אפשר לצאת.

הקדוש ברוך הוא עשה חסד, שנתן ייסורים, כדי לאותת לאדם. איך הוא ידבר איתו? מה, כל יום ידבר עם הבן אדם?

אז לא יהיה פה יותר בחירה, אם נדע את הקדוש ברוך הוא,

בלי שאנחנו נבחר בין טוב לרע והוא ידבר איתנו,

אז ודאי, מה זה, אם אתה מאוים על ידי הבורא מעליך,

אתה אנוס אבל, אתה לא עושה מרצון, אתה אנוס,

מפחד, הוא לא רוצה כך.

אז הוא שולח לך את האיתותים.

אנשים לא עושים את מה שנכון,

מנסים להרים, להקל,

לקצר את הדרך, ומתקצרים חייהם בסוף.

אבל הקדוש ברוך הוא הראה לי כך, עשרות מקרים כאלה שהיו חשוכי מרפא.

אין דבר כזה אצל הקדוש ברוך הוא חשוך מרפא. לכן חז'ל אומרים,

אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם, אל ימנע עצמו מן הרחמים.

עכשיו, אם אתם רוצים,

ויש לנו טיפה זמן עוד,

אני אראה לכם את הקטע הזה. אתם רוצים לראות אותו? כן, כן. בבקשה.

תראו להם בבקשה את הקטע של הנכה ושל האבא.

ברגעים אלה מוקרן לקהל באולם הסרט העסקה.

בהרצאת הרב אמנון יצחק שליטה, באולם לונג היל בלונדון,

שנערכה בתאריך ה-1 באפריל 2001,

דיוויד, נכה מלידה, חולה בסיפי,

מרותק לכיסא גלגלים, ביקש ברכה מהרב.

בנוסף, דיוויד קיבל על עצמו לגדל זקן ולהתמיד בלימוד התורה.

הרב בירך והקהל הרב באולם ענה אמן.

לאחר כחצי שנה השתפר מאוד מצבו של דיוויד,

למרות שהרופאים טענו שאין תקווה,

ודייוויד קם מכיסאו והחל ללכת בעזרת קבאי.

הסרט העסקה הופק באולפני שופר מולטימדיה.

ניתן לרכוש את הסרט ועוד סרטים אחרים במשרדי שופר,

רחוב מתתיהו 10 בני ברק,

טלפון 03-677779. בווידאו רואים טוב יותר.

וכעת נשמע את אליה,

אביו של ינון,

הילד שחלה בסרטן.

אליה הגיע להרצאה שנערכה בברוקלין קולג' באמריקה,

וביקש את הרב אמנון יצחק שליטה שיברך אותו, וכל הקהל שנוכח באולם יענה אמן.

כבוד הרב,

אני באתי כרגע מהבית חולים,

שמעתי שאתה נמצא פה, עליתי עם מונית,

ובאתי לכאן.

מאותה סיבה שאני יודע שהקהל הקדוש הזה,

ובזכותך,

הבן שלי הוא בן שלוש,

לפני שבעה חודשים הוא קיבל סרטן בבטן,

והוא סובל קשה-קשה. הוא עבר שלושה טיפולים של קימו בצורה מאוד קשה.

הוא עבר ניתוח של עשר שעות,

ואחרי כן החליטו שצריכים לעשות גם הקרנות בכל החלק של הבטן.

כתוצאה מהקרנות

הכבד שלו הפסיק לעבוד לגמרי,

וכתוצאה מזה הנוזלים שלו במים כל הזמן מתנפחים,

וכל הזמן צריכים, עם נחל גדולה, להוציא לו את הנוזלים מהכבד.

כרגע

אין הרבה טיפולים בשבילו. הוא משתמש בצרופה מאוד מאוד ניסיונית,

שאפילו לא עברה את ה-Proof של ה-FDA פה, של משרד הבריאות.

כשהוא היה חולה לפני שבעה חודשים,

ידידה ששלחה לו ספר תורה קטן בפלורידה,

וכל הזמן שמתי לו את זה על המיטה. יום אחד הוא לקח את זה, והוא פתח את זה, והוא בן שלוש,

והוא אומר לאמא שלו,

תראי, כתוב פה שהקדוש-ברוך-הוא ישלח לי רבועה שלמה.

אז אשתי מתקרבת לספר והיא קוראת,

אז הוא מסתכל עליה ואומר לה,

את לא קוראת בעברית,

באמת לא קוראת בעברית, היא רק ימרי טייד.

ומאז אותו יום הוא אמר לה שהיא צריכה לקנות לו ספר תורה גדול לבן,

כמו בבית-כנסת.

טוב, חשבנו שזה יעבור לו.

ומדי פעם הוא תמיד מזכיר לנו שאנחנו צריכים לקנות לו ספר תורה גדול לבן, ולא ספר קטן, כמו שהילדים יש.

כשסיפרתי את הסיפור הזה, אז חשבו, טוב, נו, ההורים רוצים ספר תורה בשביל הילד, כדי שלא יהיה רפואה שלמה.

לפני שלושה ימים הרופא שלו,

שבמקרה הוא יהודי.

אז הוא שאל אותו,

אליה יואב, מה אתה רוצה שאני אביא לך?

אז הוא חשב שהוא יביא לו איזה צעצוע או משהו. אז במשך חצי שעה הוא הסביר לו בדיוק איזה ספר תורה הוא רוצה,

והוא אמר לו שזה יהיה בשביל רפואה שלמה.

יש ארגון יהודי שנקרא חי לייפליין.

הרופא אמר לו, אני לא מבטיח לך, אני אנסה.

הוא עשה את המה טלפונים,

וב-1330 בלילה משפחה יהודית מברוקין, שאני לא יודע מי היא,

תרמה לו ספר תורה,

ועשו לו כיסוי.

הוא ביקש את הכיסוי בלבן, הוא לא התפשר לשום ספר אחר, הוא רצה אותו בלבן.

עשו לו את הכיסוי בלבן,

והביאו את ספר התורה לבית-החולים,

ועשו שם

והציגו לו את ספר התורה ונתנו לו את ספר התורה. מי שלא היה בחדר הזה לא הבין במה מדובר.

הוא היה כל היום במיטה, הוא לא היה יכול לזוז.

בשעה חמש הביאו את ספר התורה,

הוא פתאום התעורר,

והוא שאל איפה ספר התורה שלי?

אמרתי לו, אז בחדר מחכים לך.

לקחתי אותו לחדר,

והוא כאילו התעורר לחיים.

הוא חיבק את ספר התורה במשך שעה,

הוא לא עזב את ספר התורה.

וכשהחזירו את הספר, כשאמרו לו שצריך לקחת את ספר התורה לבית-המדרש באזור שאנחנו גרים בו,

הוא היה שפן מצוי.

כיום הוא מחכה

שנחזירו אותו הביתה ונכניס את ספר התורה לבית-כנסת,

אבל המצב שלו לא מאפשר.

אפשר לשאול אותך שאלה?

אתה קובע עדים לתורה?

לא.

מה אתה עוסק?

אני עובד כמו כולם.

כרגע אני לא עובד בגלל שאני מבית-חולים רוב הזמן.

אתה מוכן לקבל על עצמך ללמוד שעתיים ביום, כל יום תורה?

כן.

בעזרת השם יתברך.

מי שבירך וביתנו הקדושים,

אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרון, דוד ושלמה, ובכל הקהילות הקדושות והטהורות,

הוא יברך את השם הטוב, אליה יואב בן חיה,

השם ישלח לו רפואה שלמה בתוך שאר חולה הומו ישראל מהרה,

ויסיר את המחלה ויתקע אותה בראשו של ערפאת. אמן.

כעבור כעשר דקות ממהלך ההרצאה, זה מה שקרה.

אמן.

בהצלחה. איפה דוקטור יזמין?

שהסיפור מאוד נגע לגיבו של הילד.

כן. מי זה? יש פה מישהו שהתרגש מאוד מהסיפור

של הילד, אליה,

והוא התחזק מאוד מהדברים של האבא,

והוא מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואתו של הילד.

אישרה באשרה חלקו.

תודה רבה,

אמן.

אשרים ימי משה ובטח לארבעה. יהיה זה ברוך.

לפתוח.

ברוך אתה,

אדוני אלוהינו,

מלך העולם,

שהחיינו וקיימנו והגיענו

לזמן הזה.

אמן.

רגע, רגע.

יהודים יקרים,

עכשיו התרחש דבר גדול.

הילד בין השלוש החזיר יהודי בתשובה.

הזכות הזאת תעמוד לו בעזרת השם.

מי עוד, מי עוד

מהציבור הקדוש מוכן לקבל עליו עול מצוות לרפואתו של הילד המיוחד הזה?

מי עוד רוצה לקבל עליו ציצית ולצאת לדרך לרפואתו של הילד?

יש עוד מי שמוכן?

בכבוד. בוא, צדיק. בוא.

בכבוד. איפה המוזיקה?

אנחנו מאמינים בני מאמינים אין לנו מי להישען אלא אלא על אבינו אבינו שבשמיים נו איפה המוזיקה?

בכבוד. בואו בואו.

בואו, בכבוד.

בואו, אשריכם ישראל. בואו!

כן, תודה.

מישהו ביקש כאן ברכה מהכהן?

אליהו בן קדן טליאס,

השם ישלח לנו רפואה שלמה בתוך שאר חולה עמו ישראל מהרה.

אמן.

וברכה לכל המשתתפים כאן בכלל,

שטלרד תעלה מעלה-מעלה ותמשיכו לעבוד בעבודת הקודש שאתם עובדים.

כן.

עוד שאלה יש?

בבקשה, שם.

אנחנו תכף נצטרך לסיים, הבנתי, בגלל ה...

אז לכן אני אסיים אתכם בקטע המאוד מיוחד, גם כן בווידאו.

קוראים לזה קוקו, מביא קוקו.

כן.

כבוד הרב,

בקשר לאותו נושא שראינו עם הבן אדם עם כיסא גלגלים,

אולי גם במקרה שלי אפשר לקדש שם שמיים.

בעזרת השם, אתה לומד?

מעט.

תוכל ללמוד שעתיים?

כל יום.

בעזרת השם, כן.

מה שמך ושם האימא?

אליהו בן רחל צילה.

אליהו בן רחל צילה.

כן. השם ירפא אותך ברפואה שלמה לקום מהכיסא גלגלים, לחיים טובים ושלום, ולהלך ברגליך בזכות התורה הקדושה, שתלמד בכל יום שעתיים תורה. אמן.

אמן.

בשורות טובות שיהיו לך. אמן. תודה רבה, כבוד היושב-ראש.

בוא נשים קוקו, מביא קוקו, ונגמור עם טעם טוב.

כבוד הרב,

אני רוצה לשאול אותך,

בחור כמוני, ואני מדבר בשמי ובשם אחרים שאני מכיר.

אני מאוד אוהב את הקדוש ברוך הוא, ומשתדל ללמוד,

ויש לי ציצית וכיפה ושומר שבת והכול.

אגב, אני חדש בזכות הבחור הזה שהוא הביא לי קלטות שלך.

ברוך השם.

עכשיו, השאלה שלי היא בקשר לנשים.

אני יודע שצריך להיות שומר נגיעה,

אבל

קשה למצוא שידוך של דתייה, כי אני לא מספיק בידע או עם השיער והכול.

רציתי לדעת ממך,

איך אתה יכול לחזק אותי כשאני אהיה שומר נגיעה באמת

מכל הלב,

למען אבינו שבשמיים?

בוא, אני אסביר לך, נשמה.

להשיג אישה במצב שלך קצת קשה, כי אישה רואה עוד אישה.

אהבתי.

עכשיו,

אתה נראה בחור נאה,

לא חסר לך כלום,

הסערות לפי דעתי מיותרות אצלך, אתה תהיה יותר גברי,

יותר איש,

אם אתה תוריד את הקוקו, אם תלך עם כיפה כמו שצריך.

אם תקבע עיתים לתורה, אם תקבע עיתים זמן קצוב ללמוד תורה,

טוהר הפנים שלך ישתנה, רקות, ענווה תופיע על פניך.

המראה שלך עיקרון,

להשיג אחר כך שידוך תוך תקופה מסוימת, יהיה לך הרבה יותר קל,

לא חסר לך שום דבר בשביל שתוכל להשיג במהירות,

רק אתה צריך את הצורה של יהודי כמו שצריך,

ואחרי זה הכול ילך קל. תקבל ברכה תומכת,

בעזרת השם,

נשמע בקרוב קול ששון וקול שמחה. בעזרת השם.

תודה רבה, כבוד השר. רגע, רגע, רגע.

רגע, אני גם רוצה לשאול משהו קטן.

כן, כן, כן, כן. אז מה קורה?

אבל אני הבאתי מספריים מישראל. אני לא גוזר, לא גוזר.

מה השם שלך? לא גוזר, נאור. נאור.

נאור,

תשמע עצה מיהודי עם ניסיון.

אל תתעקש. למה?

בסוף אתה תוריד הרי יום אחד. נכון, אז לא היינו טיפה. רגע, רגע, רגע.

יפה שעה אחת קודם, ובמעמד כזה,

שאתה זוכר דבר מיוחד שקוראים לו,

תקשיב,

קוראים לדבר הזה קידוש השם.

לזכות

במצווה שנקראת קידוש השם, לא כל אדם זוכה.

לא כל אדם זוכה.

אני אומר לך שהערב הזה הוא ערב שמסוגל לדברים גדולים,

בגלל המקרה של הילד הזה, שפתח פה לבבות של רבים מתוך הקהל. ראית מה היהודים עשו בן רגע.

אצלך כמובן זה מתבשל שאתה בזמן שלך, תחליט, מתי להוריד, זה ברור, אני מכיר אותך.

אבל

אני מכיר יותר נכון את היצר הרע שלך, הוא היה גם אצלי.

גם לי היה פעם קוקו ארוך.

לא, לא.

אבל

תשמע עצה, אתה לא חייב.

אני אתאכזב,

אתה אחר כך תתאכזב,

אחרי כמה ימים אתה תתאכזב שפספסת את המומנטום,

אבל אני מציע לך עוד פעם, אפילו כשאתה סרבן גיוס,

מציע לך,

תוריד, רגע, רגע, רגע, רגע, הוא לא כל כך פתי, חכה.

תוריד, צא קדימה,

שיעורים קבועים, בעזרת השם יתברך, תוך שנה אתה נשוי.

תוריד, צא קדימה,

נאור,

נאור, תראה כמה קצת שערות של יהודי עושות שמחה.

כבוד הרב, אני אגיד לך,

הקוקו, באמת, מכל הלב אני אומר לך, זה לא לדאווין או משהו,

זה לא משהו שאני סומך עליו והכול.

אבל אני מאמין שקודם מבפנים,

תן לי להתבשל עוד,

ואני מבטיח לך שאני אומר לך, אין לי בעיה,

אבל תן לי עוד יותר להתבשל, שאני ממש... קודם כול, אני מסכים איתך שמבפנים זה עדיף,

אבל אני מסכים גם עם בעל ספר החינוך

שאמר שעל פי המעשים החיצוניים

נפעלת הפנימיות.

כשאדם עושה גם מעשה חיצוני,

הוא יכול לגרום שהפנימי יבוא מאליו.

לפעמים החיצוני הוא מחסום לפנימי,

בגלל שהזהות שלך כרגע מאפשרת לך את המשחק של בין לבין.

מרגע שאתה מוריד את החלק החיצוני,

אכן נשארת הנקודה הפנימית להתבטא החוצה.

כבוד הרב, אתה צודק, אבל...

באמת, אני אוהב אותך בשביל לפגוע בך,

אבל אני חייב עוד טיפה, עוד קצת.

תביא אותי, תביא אותי, אבל אני מוריד אותו, אין לי בעיה.

אם אתה רוצה עוד חמש דקות, אין לי בעיה.

נאור,

קוקו בברוקלין קולג'

ירד

בקלטת וידאו לנצח נצחים. אתה יכול לבוא עם הקלטת לקדוש ברוך הוא ולהגיד לו, אבש בשמיים,

גזרתי את הקוקו לכבוד שמיים.

רק רגע, רק רגע.

כבוד הרב, אני מוריד את הקוקו,

אבל מה,

אני רוצה שייתן לי ברכה, לי ולבחור הזה, לשתי בחורים,

לפרנסה וחתונה בקרוב. פרנסה טובה?

בשפע.

בשפע? בכבוד. בכבוד.

יש להם סיפור.

הנה עוד יהודים מוריד קוקו. בכבוד.

על זה נאמר, קוקו מביא קוקו.

יש לו סיפור

עם הבחורצ'יק הזה שהם נסעו בדרך.

תשמעו, יהודים יקרים, את הסיפור.

אני רוצה לספר לכם סיפור קטן.

אני והבחור הזה, בנימין, בוא,

נסענו למיאמי באוטו והקשבנו,

דיברנו, דיברנו, דיברנו, דיברנו, על הכול, נשים וטף, כבר שימם לנו.

הגענו לקסטה של כבוד הרב.

נכנסנו לקסטה, שמענו את הקסטה שאין לנו להסתמך על ארצות-הברית

ועל העולם, רק על הקדוש-ברוך-הוא,

שאנחנו רק היחידים שיכולים להביא את הישועה

דרך אבינו שבשמים.

נכנסנו קסטה והגענו, אני חושב, לקטע של הבחור שראינו מקודם בטלוויזיה, בכיסא גלגלים.

כשכבוד הרב

התחיל השיר הקדוש-ברוך-הוא, אנחנו אוהבים אותך, אני ובני עצרנו את האוטו,

היינו כל כך נרגשים, שרנו את הקדוש-ברוך-הוא אתך ביחד.

אתך ביחד.

הקדוש ברוך הוא, אנחנו אוהבים אותך.

הקדוש ברוך הוא, אנחנו שייכים לך.

קדוש ברוך הוא, אנחנו הילדים שלך.

הקדוש ברוך הוא, אנחנו חיילים שלך.

תודה רבה.

וואי!

מי שבירך אבותינו הקדושים אברהם, יצחק ויעקב, משה ואהרן דוד שלמה, יברך את השם הטוב

נאור בן בנימין, השם יזכה אותו לזיווג הגון מהרה, שנה

ושפע של פרנסה מהרה!

אמן!

ועוד יברך את השם הטוב

בנימין אוהד בן

יעקב הכהן יזכה לזיווג הגון הראוי לו מהרה, שנה

ושפע של פרנסה מהרה!

אמן!

חבל!

חבל!

רגע, רגע, אחת, שתיים,

אחת, שתיים, אחת בלונדיני ואחת שחור.

קח מתוק,

כיפה,

שהחיינו, אה, יוגה דה-כיפה, אוקיי.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו בזמן הזה.

אמן!

נשאלת השאלה מה התכלית.

אם באנו לעולם הזה בשביל לחיות,

למה אנחנו מתים?

אם באנו לעולם בשביל למות,

למה אנחנו חיים?

מה התכלית אנחנו רואים בסוף? שאדם מת.

אדם חי 70-80 שנה, יום אחד, דרך העולם שהוא נפטר.

ומה עם זה?

זה תכלית?

אז בשביל מה אדם למד,

השכיל, מעבד, התפתח בכל התחומים,

ובסוף הוא משאיר את הכול והולך?

מה התכלית פה?

מה התכלית?

מייצרים עכשיו בחברת תל-רד טלפון חדש שמגיע לגמר, שוברים אותו.

אפילו לא מספקים אותו לשוק.

הייתכן?

מה ההיגיון פה?

מה התכלית?

אין תכלית.

אבל הבורא שברא את הנבראים לא ברא אותם ללא תכלית.

אלא מה?

גם שוברים חסרי.

צריך להאמין את היסוד. היסוד הוא, הקדוש ברוך אומר בתורה,

בייצר אלוקים את האדם עפר מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים.

האדם גובל מהעפר,

ובתוך העפר הזה נותחה נשמת חיים.

שלושה שותפים באדם, הקדוש ברוך הוא, האבא והאימא, כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה.

הנשמה היא נצחית.

האבא והאימא נותנים בשר עצמות בגילים שותפים.

יום אחד מחליט הקדוש ברוך הוא לפרק את השותפים.

הוא לוקח את חלקו הנשמה,

וחלקם של ההורים נוטל לפניהם זו הגופה.

השם נתן, השם לקח, היא שם השם הוא הרב.

אין מי יגיד לו מה תעשה, ואין מי יאמר לו מה תוכל, כי הכל מעשה ידוע.

הוא נתן פיקדון לזמן, ולקח בחזרה.

השאלה למה הוא נתן את הפיקדון, ולמה הוא לוקח בחזרה.

הקדוש ברוך הוא ברא את העולם הזה רק כהכנה לעולם הבא.

העולם הזה הוא רק עולם מעבר.

כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה,

העולם הזה דומה לפרוזדור, והעולם הבא לטרקלין.

עדכן עצמך בפרוזדור על מנת שתיכנס לטרקלין.

אהיה מנוי בשופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

אהיה מנוי בשופר, במחיר 80 שח לחודש.

תקבל טייפ,

וידאו וסידי הביתה חינם,

כולל משלוח תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור.

במחיר 80 שקלים לחודש תהיה מנוי בשופר

היה מעודכן

תהיה מנוי בשופר בפרטים נוספים טלפון 03-677-7779

היה מעודכן

היה מעודכן

תהיה מנוי בשופר

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות צלצלו אלינו ל-03-6777779

או אם לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר www.shopar.net

תודה רבה