לאחר המוות כבר מאוחר לתקן העבר...
- - - לא מוגה! - - -
כותב הרמב״ם,
בפירושו למסכת אבות דף יז,
כבר ביארנו בפרק י' מסנהדרין,
שאין אחר המוות
שלמות
ולא תוספת.
זאת אומרת, אדם נפטר,
הוא כבר לא יכול להוסיף ולהשלים את מה שחיסר.
אמנם ישלים האדם ויוסיף מעלה רק בעולם הזה.
על זה רמז שלמה ואמר,
כי אין מעשה וחשבון ודעת וחוכמה בשאול
אשר אתה הולך שם.
תגיע לקבר, כבר אתה לא יכול להוסיף גרם אחד למצוות שלך ולתורה.
אבל העניין הוא, אשר ילך האדם עליו יישאר לעולם,
ולזה צריך שישתדל האדם, וזה הזמן הקצר, ולא יאבד זמנו,
אלא לקנות המעלות לבד,
מפני שההפסד מרובה.
אז זאת אומרת, איך שאתה תלך היום בעולם הזה, זה מה שיישאר לך לעולם.
מה שלא עסקת, לא עשית, לא יהיה.
מאחר ואין תמורה ולא תקנה.
כמו שידעו החסידים
את הדבר הזה.
לכן לא ראו לך לוט את הזמן, אלא בחוכמה ובתוספת המעלות.
והרוויחו את זמנם כולו על דרך האמת,
ולא פיזרו ממנו בענייני הגשמי,
רק זמן קצר מאוד ובדבר שצריך,
שאי אפשר בלעדיו.
ולכן כתוב בפסוק, אוהב השם ימי תמימים.
ימי תמימים זה אלה שמשלימים את הימים שלהם בשלמות.
וזה מה שכתוב שאברהם היה זקן בא בימים.
שהוא בא בימים שלמים ומלאים לפני הקדוש ברוך הוא. לא ביטל
רגע אחד בחייו,
אחרת התורה לא הייתה מעידה עליו כדבר הזה.