קלטת טייפ מספר 267 'קלטת דרוסה' - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

מזוזה, בתוכה שמים את תפילת הדרך.

נסעתי לפני שבועיים עם נהג מונית

שאמר שאם הוא היה רואה אותך, הוא היה דורס אותך. כן, נו.

הוא שמע באיזה קלטת שאתה אומר שילדים מתים בגלל החטאים של ההורים שלהם. האם זה נכון? אין כזאת קלטת.

כנראה שהוא שמע קלטת דרוסה.

מה היא מלווה מלכה?

שומר ראש למלכת האנגליה.

מה זה שמונה עשרה?

אמרו מספר סידורי בין שבע עשרה לתשע עשרה.

נעילה, נעילת הספרים בארון.

כי תרוב אליך הדבר בטיחה ובגבך לעשותו.

הפסוק הזה, לכאורה,

כשקוראים אותו שטחי הוא מצלצל כאילו שהסיפור של חזרה ותשובה הוא מאוד קל.

כאילו זה איזה מין הרהור בלב וזהו.

למה, כאילו, הצליל הזה, ששומעים מהפסוק, למה זה נקרא שזה כל כך קל? בכל זאת אומרת, כאילו זה ערעור קטן ודי.

הרי זה סיפור ארוך לעשות תשובה. לפי דעתי זה באמת קל.

דהיינו, הרי צריכים הרבה לדעת.

לא, זה חלק שלא שייך לקל. זאת אומרת, קרוב הדבר אליך מאוד, בפיך זה וידוי דברים,

ובלבבך זה להתחרט על העבר,

לעשותו זה שינוי המעשים.

אלה שלושת תנאי התשובה.

זה קרוב אליך מאוד כי לא מבקשים ממך לא לעלות,

בהרים, ולא לרדת בבקעות, פשוט שינוי המחשבה.

להחליט שאתה רוצה לצאת לדרך.

הכל זה שאלה של החלטה.

רגע אחד.

אחרי זה, זה העבודה כבר.

אבל עצם התשובה, הקושי שלה זה רק ההחלטה.

קלטות מספר 267-268.

קלטת דרוסה.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

מנאומו של דוד בן-גוריון לפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית של האו״ם.

לפני כ-300 שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה מייפלאוור,

ובה אנגלים שקצו בחברה ובמשטר האנגלי חיפשו חוף שומם לחלוטין להתנחל בו ולהקים עולם חדש.

הם נחתו באמריקה.

והיו ראשוני המייסדים והבונים של ארץ ואומה זו,

היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה,

ועל כן כל ילד אמריקאי יודע שם זה מבית אביו,

בית ספרו ועוד.

אבל תאב אני לדעת, שואל דוד בן-גוריון,

אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק יום ושעת הפלגת אונייה זו,

וכמה אמריקאים יודעים זאת?

מה יודע ילד אמריקאי ואף מבוגר?

כמה אנשים היו באונייה הזו?

שמות משפחותיהם?

מה לבשו?

מה אכלו?

מה מסלול הפלגתם?

ומה ארע להם כל הדרך?

ממה ניזונו?

מכיצד שתו מים?

היכן הנקודה שבה עלו על חוף הארץ שייסדו אבותיו אלה,

ובה הוא גר היום בזכותם?

זה שואל

דוד בן-גוריון בנאום שלו לפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית של האו״ם.

ואחר כך הוא מתרץ.

והנה, לפני יותר מ-3,300 שנה, קודם מפלגת מייפלאור,

יצאו היהודים ממצרים.

כל ילד יהודי בעולם,

באמריקה, רוסיה הסובייטית,

בתימן ובגרמניה,

יודע בדיוק.

אבות אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר

של ה-15 בניסן.

מה לבשו?

מותניהם חגורים ומקלם בידם.

הם אכלו מצות והגיעו אחרי שבעה ימים לים-סוף.

הוא גם מכיר את מסלול המסעות וקורותיהם במשך ארבעים שנה.

אכלו מן וסלב ושתו מים מבאר מרים.

הגיעו לארץ דרך הירדן מול יריחו,

ואף שמות משפחותם לבית אבותם יצטט מן החומש.

עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו שבעה ימים,

מ-15 בניסן,

ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך.

והם מסיימים בשני מאמרים,

פה טעה

דוד בן-גוריון, כי כנראה לא קרה אגדה,

הַשַׁתָה עַבְדֶה

לְשָׁנָה הַבָעָה בְּנֵיְחֹרֶה.

הַשָׁנָה אַנו עַבְדִים, לְשְׁנָה הַבָּנֵיֶה בְּנֵיְחָׁרֶה.

הַשַׁתָה הַחָׁנָה הַבָּנָה בְּנֵיְשָׁלָה.

הַשְׁנָה הַנָה אַנו עַדַיֶן בְּגֹלָה לְשְׁנָה הַבָּה בְּיָרְשָׁלִּה בְּיְרְשָׁלִּה בְּאַרְשָּׁה.

כָּךְ טִיוָם של יְהֻהֻוּדִים,

מספר דוד בן-גוריון הכופר

בפני אומות העולם.

הוא בא לשכנע את אומות העולם בצדקת הזכות של העם היהודי על ארץ ישראל,

והוא לא מצא טיעון טוב יותר מאשר ילד חרדי

נסתמך עליו

באשר הוא יודע את מסורת עמו בדיוק רב,

כאשר המסמך האלוקי התורה הנציחה בצורה ברורה, חווייתית ואותנטית.

זה אפילו דוד בן-גוריון, שלא קיים מצוות,

יודע.

והיום,

מה יודעים האחרים?

מה יודעים היום

פה בארצנו?

קצת יהדות זו אינה נמצאת עדיין במערכת החינוך הכללית.

מחקרים בנושא מעלים סומק של בושה אצל האחראים לתודעה.

מחקר שהתפרסם על ידי דוקטור שלומית זי ודוקטור אשר ריבלין מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב, גילה

באלו מטענים מצויד המורה הממוצע הניצב לפני כיתתו בכל הקשור לתודעת מורשת היהדות

ולשון המקורות.

המחקר התבצע בבתי ספר תיכוניים כלליים,

חלקם היוקרתיים ביותר.

חוברה רשימה של 120 מושגים ביהדות שמופיעים ביצירות הספרות העברית,

רק באלה נלמדים כפרקי חובה בכיתות הנחקרות.

ההנחה הבסיסית של עורכי המחקר הייתה כי דרוש ידע בסיסי בנושאי יהדות

כדי לקרוא את היצירות הללו קריאה משכילה ומועילה או כדי ליהנות מהן,

בשל היותן רוויות מושגים,

ביטויים ופסוקים השאובים מהמקורות,

ורובן מתארות פרקי הוואי יהודי-מסורתיים.

בסיכום המחקר מסתבר כי שני שלישים מהמורים הנחקרים

לא השיגו אפילו את הציון בלתי מספיק,

זאת אומרת, הם קיבלו פחות מארבע,

שפירושו נכשל.

הנה כמה דוגמאות מהתשובות

שניתנו על ידי המורים,

על ידי המורים, שזה תפקידם.

מזוזה. שאלו מה זה המושג מזוזה,

הם ענו, בתוכה שמים את תפילת הדרך.

היו כאלה שענו, קישוט לדלת.

לשאלה, תרי״ג מצוות,

אמרו, 13 מצוות שחובה לעשותן.

מה זה 18?

אמרו, מספר סידורי בין 17 ל-19.

שולחן ערוך,

כללי עריכת השולחן בפסח.

נעילה,

נעילת הספרים בארון.

פרקי אבות,

הפרקים בספר בראשית הדנים בשלושת האבות.

סידור,

צורת עריכת השולחן בחגים.

אל מלא רחמים,

תפילה חגיגית.

פרשת השבוע,

תפילה מהתנ״ך בימי א'.

הפטרה,

תפילה לזכר המת.

ולשאלה

מהי מלווה מלכה,

שומר ראש למלכת אנגליה.

זה היום,

לימינו,

עכשיו,

אבל בואו תשמעו מה הגורם.

מזכיר קיבוץ שער הגולן יצחק ארד,

זיכרונו לברכה,

שחזר בסוף בתשובה.

כתב כך,

אנו דור יתום,

באם לא נמצא אנשים בפלנטה אחרת, מצבנו טרגי למדי.

אלפי שנים חי עמנו בארצו ובגולה,

שנות שיא ושפל,

שנות אושר וסבל.

אך תמיד הייתה לו כתובת.

אלוקיו, תורתו, מוסרו,

ספר הספרים.

באלפי שנות גלותו הפיחו בו אמונה ותקווה.

בכל האסונות שקרו העם לא היה יתום.

תמיד השתייך למי שהוא ולמה שהוא.

שם יכול היה להפנות עיניו וליבו בעת צרה ומצוקה,

כבעת אושר ושמחה.

בדורנו, דור ההתנכרות למורשת דורות,

ניסו רבים וטובים בלהט ואמונה לאמץ להם אבות חורגים,

תורות חודשות,

וגם את השנאה השופעת כלפי עמם,

מורשתם וארצם.

למתנכרים ולמנוכרים הגיעו ימים קשים.

כאשר התורות החדשות התפוצצו כבועות סבון,

במקום לחזור לצור מחצבתם,

מקוננים הם, אנו דור יתום.

מה זה יתמות?

חוסר אחריות ואפסות.

ליחיד

השלמה זאת היא טראגית.

לעם ולתנועה זה אסון.

לא ייתכן בניין עם וחינוך דור על אבסורד.

לא מחנכים על מבוכה.

חינוכו של דור ייתכן

על בסיס מוצק של ידיעה את אשר לפניך.

בזה נבחנת מנהיגות,

בזה נבחן דור.

כאשר תורות מתנפצות,

אמונות מתערערות,

יש ונאחזים בתורות משניות,

מאשר כתוצאה מן האפס צועד הלא בראש חוצות.

באין אמונה חיובית,

באין תורה מדריכה, שולט האנטי.

המנהיגות מעלה על נס את הנגד.

אנטי כפייה דתית.

אנטי שמירת שבת.

והאתאיזם צועד בראש חוצות.

לא מרגישים שבלא יודעין הם נותנים יד לנוחיות זולה,

לחיים בלי כבלים.

שמי מכאן חזון, שמי מכאן בניין עם.

מבוי סתום מביא לעין אונים.

יתמות ואפסות.

לא נוחלין ולא מנחילין.

לא ערכי יסוד, לא ערכי מוסר.

כי אם כנעניות במסווה של אחוות עמים,

בשנאת מורשת מזוכיסטית במקום אהבת ישראל.

באין אחיזה מצפים לעזרה מן הבלתי אפשרי.

תרופת השווא לא תנחיל ערכים.

ישנה דרך קרובה מאוד,

אומר יצחק ארד,

מזכיר קיבוץ שער הגולן, שחזר בתשובה.

ישנה דרך קרובה מאוד,

כי קרוב אליך דבר מאוד,

בפיך ובלבבך לעשותו.

הפסוק של התשובה

הוא שאומר שיש דרך קלה לחזור.

מי שהתרחק

יכול לחזור.

מעניין,

התפרסם בזמן האחרון ספר שיצא על ידי הסופר

עמוס עוז,

ונכתבה כתבה בשם היהודי השורד מאת ארי שביט.

קטעים מתוך הכתבה אני אקריא כאן כחשובים הם מאוד.

בספר ניסיתי לעשות זאת,

ניסיתי להבין מה הביא לכאן

את היהודים מהיערות של ליטא ואת היהודים מהכפרים של אוקראינה.

מצאתי שהם לא בחרו שום דבר.

הם בכלל לא בחרו.

אף שהיו ציונים ורוויזיוניסטים,

סבא אלכסנדר שלי וסבתא שלומית ניסו את כל האלטרנטיבות האחרות.

כאשר הבינו בשנת 1932 שבווילנה אי-אפשר להישאר,

שהולך להיות אסון,

פה ושם כבר הרגו יהודים ברחובות,

הם פנו וביקשו להיות אזרחים אמריקנים.

אמרו להם, לא צריך,

יש לנו מספיק כמוכם.

אז הם פנו וניסו להיות בריטים.

אמרו להם, לא צריך, יש מספיק.

ניסו להיות צרפתים,

סקנדינבים.

שנה לפני היטלר,

יימח שמו וזכרו, סבא שלי היה נועז מספיק לבקש אפילו אזרחות גרמנית.

למזלנו, גם הגרמנים אמרו לא תודה.

כמוכם,

יש לנו די.

משכבר כל אירופה מלאה בפליטים יהודים,

מתברר שאף אחד לא רוצה את היהודים האלה.

גם בקנדה וגם בשווייץ הסיסמה One is too many.

ובניו זילנד אומר ראש הממשלה,

אנטישמיות היא דבר מכוער מאוד ואנחנו לא רוצים לייבא אותה לניו זילנד.

וכך, מתוך סלידה מן האנטישמיות

ובגלל ההתנגדות לאנטישמיות, לא רוצים את היהודים גם שם.

אז הבנתי פתאום סוד גדול מאוד,

סבא שלי לא עלה ארצה לבנות ולהיבנות בה.

סבא שלי פשוט הושלך הנה כמו חתיכת תינופת,

שאירופה הקיאה מתוכה.

אבל הם לא היו רק מרוחקים מאירופה,

אלא גם מנותקים ממנה.

אירופה לא רצתה אותם יותר, היא ביקשה את רעתם.

אני לא יכול לשכוח דבר שאבא שלי אמר.

כשהוא היה נער באירופה,

כל הקירות היו מלאים בגרפיטי,

ז'ידים.

ז'ידים.

וואי וואי וואי.

ז'ידים.

לכו לפלסטינה.

כשהוא חוזר לאירופה כאדם מבוגר,

כל הקירות היו מלאים בגרפיטי.

יהודים,

צאו מפלסטינה.

אבא שלי הבין מצוין את השדר הזה,

את המשמעות הרגשית שלו.

לכו מפה

ולכו מפה, רק אל תבואו אלינו.

אל תהיו כאן

ואל תהיו שם.

כלומר,

אל תהיו.

אנחנו אולי לא נהרוג אתכם, זה מלוכלך.

אנחנו לא כאלה.

אבל אתם, אל תהיו.

תמותו.

אז אם אתה שואל על יתמות,

בוודאי יתמות.

גם הוריי,

גם הסבים והסבתות שלי,

גם רוב האנשים בשכונה חיו בהרגשה שהם מיותמים מכל מה שאהבו.

ומתחת לשריקות האופטימיות והמרשים,

במליצות האידיאולוגיות.

הם חיו בהרגשה שהעולם כולו רוצה ברעתם,

שהם לא רצויים בשום מקום.

אני בן של עקורים,

לא של מהגרים או פליטים,

ואני בן של אנשים ונכד של אנשים ונין של אנשים,

שבמשך דורות אף אחד לא רצה אותם.

בשום מקום

אף אחד לא רצה אותם.

יש מקום בספר שבו הדודה שלי, סוניה, אומרת לי,

אתה אף פעם לא תבין מה זה היה להיות ילד יהודי שם בעיירה.

ילד שכל דבר שהוא עושה, הוא חושב מה יחשבו עליו.

אם חס וחלילה ידבר פולנית גרועה מדי,

יאמרו, אתה הורס לנו את הלשון.

אם ידבר פולנית טובה מדי, יגידו, אתה מתנשא.

אם יהיה לו כתם על הבגד, יגידו, היהודים מלוכלכים.

אם פעם ייתפס עם קינה בראש,

יאמרו,

זה רק מאשר את מה שכולם יודעים עליכם.

לכן הילד הזה כל הזמן צריך להעמיד פנים, להתחפש,

לנסות לנחש מה רוצים ממנו

ולהיות מה שרוצים.

אבל מה שהדודה סוניה מספרת לי וחושבת שאני לא מבין, אני מבין מצוין.

כי אני אומנם ישראלי ונולדתי בארץ,

אבל בתקופה שהאתוס פה היה לעבודה, להגנה ולקיבוץ,

אני הייתי ילד ירושלמי חלש ודברם.

להיות ילד כזה בארץ בשנות ה-40,

להיות ילד עם כיפה מבית-ספר תחכמוני,

זה היה להיות קצת יהודי.

ולהיות ילד פיוטי וחולמני שלשונו גבוהה מדי בתקופה שבה ההזמנה הייתה לספורטאים וחלוצים וטרקטוריסטים,

גם בזה היה מרכיב של זר ומוזר שלא רוצים אותו.

בשנות ה-50, אפילו ברקע הרוויזיוניסטי של המשפחה,

היה איזה ממד של נידחות.

אנחנו היינו קצת נידחים,

אנחנו היינו אלה שאינם מדרך המלך,

אלה שלא רצויים על ידי הלא-רצויים,

היהודים של היהודים.

אתם שומעים מה קרה?

אנחנו הפכנו להיות לא רצויים על ידי הלא-רצויים.

היהודים שהיו לא רצויים באירופה,

הם החליטו שאנחנו הקצת-יהודים שנשארנו בצביון יהודי פה בירושלים, גם כאן אנחנו לא רצויים.

והיהודים של היהודים,

כמו שהיהודים אצל האירופאים הגויים היו יהודים,

הוא אומר, היינו יהודים אצל היהודים.

זה בדיוק מה שאנחנו עוברים היום, היהודים אצל היהודים.

אנחנו, שזוכים לחזור בתשובה,

אנחנו נוראים יותר מדי שיט,

יותר מדי יהודים אנחנו

אצל היהודים.

אז בסופו של דבר הצבר הקיבוצניק עוז הוא בעצם בן גלות,

בנה של יהדות מזרח אירופה.

הוא אומר כך, אני לא רוצה לדבר סוציולוגיה,

אבל אני חושב שבין הילדות של אבי ושל אמי לבין הילדות שלי היה יותר דמיון ממה שהם קיוו שיהיה.

הם קיוו שלא יהיה דמיון,

שזה יהיה להפך.

אבל הם באו לא רק מתוך מאה שנות בדידות,

אלא מתוך מאה שנות קומדיה,

קומדיה של אנשים שעושים מאמץ עילאי לצאת מתוך עורם.

וכשאבא שלי,

שלא ראה בלי משקפיים

וגם לא ראה עם משקפיים,

מנסה במלחמת השחרור להכניס כדורים לתוך מחסנית של רובה,

זו קומדיה.

הוא לא יודע איך להכניס אותם,

הוא יודע איך לקלל אותם ב-11 לשונות,

אבל להכניס אותם הוא לא יכול.

כמה שהוא לא מנסה,

הוא לא באמת מצליח להתחפש לחייל עברי גיבור.

אבל גם כאשר אני מורד באבי ומשנה את שמי והולך לקיבוץ

ומנסה להתחפש לקיבוצניק שזוב,

אני לא מאוד שונה ממנו.

כי גם אני, כמה שאני משתזף,

אני נשאר לבן.

בפנים, אני נשאר לבן.

וכולם רואים את זה

וכולם יודעים שנשארתי חיוור ולבן.

אבל הציווי שאני מציית לו ב-1954 בחולדה,

הציווי שאבא מציית לו בירושלים בתש״ח,

הוא אותו ציווי.

צאן לעורך,

היוולד מחדש,

כי אתה כמו שאתה לא טוב,

אתה לא נעים,

לא רוצים אותך.

בעצם מה שאתה אומר, שואל הכתב,

הוא שמה שהיה נורא בחיי היהודים הללו הוא לא רק האיום החיצוני אלא העיוות הפנימי,

לא רק סכנת הפוגרום אלא סוג מסוים של תיעוב עצמי.

עמוס עוז עונה, נכון,

זו הדרך שלי להאמין את הורי, אם אתה רוצה.

זו החוויה הפורמטיבית שלי שמתחילה הרבה לפני שנולדתי.

לאשכנזים העניים שאני הכרתי לא היה טוב עם עצמם.

אני חושב שבאופן עמוק בסיסי מה שאני ראיתי סביבי כילד בכל מקום

היה מין הפנמה של העליבות שזרים תלו בהם.

זרים אמרו להם, לא שנה, לא שנתיים,

לא עשר שנים,

אלא דורות על דורות.

אתם דוחים, אתם לא נקיים,

אתם חלושים,

אתם מניפולטיביים, אתם לא נעימים.

אולי לא צריך להרוג אתכם,

אבל נעימים אתם, לא.

וכשמישהו נכנס לחדר,

וזה מה שכולם אומרים לו,

אם מישהו נכנס לחדר וכולם מסתכלים עליו עקום,

אז הוא מתחיל לבדוק,

אולי המכנסיים קרועים,

אולי עולה ממנו ריח רע.

לכן, בכל העולם שגדלתי בו הייתה איזו תחושה שצריך להיחלץ ממשהו,

מחלום בלהות.

לסיכום אומר עמוס עוז,

אבל הספר הוא לא מאמר,

הוא לא טוען טענות.

הוא עשוי שרשרת של קומדיות אנושיות על אנשים שנורא משתדלים לעשות רושם טוב,

לא כדי שיאהבו אותם,

אלא כדי שפחות ישנאו אותם,

אפילו לא זה,

כדי שיוכלו לשרוד.

והם מנסים לעשות רושם טוב על האנגלים?

לעשות רושם טוב על הערבים?

לעשות רושם טוב על אדוני הארץ?

לעשות רושם טוב על העולם כדי שאולי יחוסו,

אולי,

אם יתנהגו נורא יפה,

יקבלו איזו הנחה,

איזו ארכה.

ואני חושב שחלק מהציבור שלנו מרגיש את זה, לא?

גם אנחנו עוברים פה ושם את זה וצריכים להתייפייף

ולהסביר ולהתנצל

למה אנחנו בעצם רוצים להיות יהודים,

במלוא מובן המילה.

אגיד לך דבר אידיאולוגי,

הציונות שלי מתחילה ונגמרת בזה,

שלשום אדם לא מגיע לעבור את מה שהוריי והוריהם והורי הוריהם עברו.

לכן, לדעתי, יש לעם היהודי זכות להיות רוב במקום אחד,

והזכות הזאת היא בלתי מעורערת.

הזכות הזאת, אסור שתועמד בספק,

לא על ידי כיבוש אסלאמי וגם לא על ידי דיבורים על מדינה רב-לאומית,

שבה לא חשוב מי יהיה הרוב,

יש ליהודים זכות

להיות רוב

במקום אחד בעולם,

והזכות הזאת מעוגנת בהשפלה הכרוכה בלהיות

מיעוט נצחי בכל מקום.

בסופו של דבר,

זה סיפור הישרדות, לא פחות ולא יותר.

אני יוצא מהספר הזה כניצול של ספינת תרופה,

ניצול שהקים בית על אי שומם.

ואולי לא רק אני יוצא כך.

אולי כל סיפור התקופה

וכל סיפור היהודים של התקופה

הוא סיפור של ניצולים על אי.

אולי זה המדויק ביותר שאפשר להגיע אליו,

סיפורם של ניצולים על אי קטן.

סיפורו של ניצול.

זה עמוס עוז.

ואני מצטער לאכזב גם את עמוס עוז.

משום שאם חשבנו שהגענו לאי שבו נוכל לחיות סוף סוף בשקט ובהכרת האומות,

אם חשבנו שנברח מהגטאות

וסוף סוף נהיה חופשיים,

הנה פתאום, אלה שהגיעו לכאן,

מתברר להם שנכנסו לגטו אחד גדול,

שמוכרו

אף ב-21 מדינות עוינות

ששטח מדינת ישראל הוא אחד חלקי 571 מהמדינות הסובבות אותנו.

ומה אומרים שכנינו ששרון מפציר בהם לשלום?

מה אומרים שכנינו?

נתפס ספר שבספר הזה כתוב

ב-500 עמודים

מה ערפאת אומר,

בעצם,

על מה שאנחנו נמצאים כאן.

היהודים של ימינו אינם מבני אברהם ולא מזרעו.

שניים,

מוצא היהודים של ימינו הינו מלאומים, דתות ועמים שונים,

לפיכך היהודים אינם בני דודינו.

תודה על הוויתור.

ג.

התנ״ך בן זמננו והתלמוד אינם מידי אללה.

מספר קטן מבני ישראל הגיעו בעבר לפלסטין.

הם התגוררו ממזרח להר סעיר ואחר כך נכחדו.

אין יהודים בכלל.

ח.

הכל של היהודים נוצר מהר געש קדום על הרי תימן.

גם זה אנחנו אשמים לתימנים.

אך מה לגבי אללה?

השתבח שמו שהוא תשובה לכל של היהודים.

זאת אומרת, הם שוללים אפילו מציאות בורא ליהודים.

בית המקדש לא נבנה מעולם, לא בירושלים ולא במקום אחר.

הציונות היא מסע הצלב השמיני. הציונים אינם כובשים צלבנים ופיראטים שהגיעו מעבר לים,

על-פי תוכנית של המדינות האימפריאליסטיות, בייחוד ארצות הברית.

8. היטלר כלל לא רצח ולא שרף את היהודים בכבשני הגז.

ט.

הוויתור על שחרור ירושלים מהווה בגידה גדולה.

י.

הוויתור על זכות השיבה של הפליטים מהווה בגידה גדולה יותר.

מקצת מן הפנינים

שנמצאים בכריכה,

ספר 500 עמודים שמופץ בין אותם

להסביר שבעצם ממולם אין אף אחד.

אין אף אחד.

למה הגענו לזאת, יהודים יקרים?

1. יהודים בורחים מיהדותם,

מנסים להסתתר,

מנסים להסתיר, להקטין ולהמעיט,

ואלה התוצאות.

אם היינו מתחברים

לאבינו שבשמיים ואומרים לו, ריבונו של עולם,

חשבנו שיש לנו את הזכות לכוח,

חשבנו,

כוחי ועוצם ידי,

יש לנו זכות להקים צבא,

להילחם,

להגן על המולדת,

איי-איי-איי,

יש לנו את הזכות לכוח.

אם היינו רק הופכים את זה

והופכים

את הכוח של הזכות,

אם היינו באים בכוח הזכות,

יש לנו זכות,

לא צריך כוח.

יש לנו כוח של זכות,

יש לנו זכות אבות,

יש לנו זכות התורה הקדושה,

יש לנו הרבה זכויות.

אם אנחנו אותה משאירים בצד ואת כל עברנו מסתמכים רק על זכות הכוח,

אז אנחנו רואים שזה לא מצליח.

לא מצליח.

מעצמה גדולה,

כוח גדול, 400 פצצות ממן,

אבל אנחנו לא יכולים לעשות כלום.

אז גמרנו עם ג'נין קצת לפרק זמן, עזה.

אז התשקורת כבר גרמה שיצאו מעזה,

עוד לא נכנסו,

כבר יצאו,

וכן הלאה. ומה אחר כך?

ונכנסת לעזה, וניקית עוד קצת, ומה יהיה אחר כך?

ומה עם מצרים?

ומה עם עיראק?

ומה עם סעודיה?

ומה עם איראן?

מה עם כולם מסביב?

הם ישבו בשקט עד שתצלק את כולם,

או תהרוג את כולם?

לא.

מה עושים?

מה עושים?

בעיה.

בעיה.

שאל אותי העורך דין,

תגיד לי,

מה יהיה?

לפני כמה שבועות,

כל יום,

רחמנא ניצלן, היו נהרגים עשרה נרצחים,

ועוד כמה עשרות או מאות פצועים.

והוא הרים טלפון, שאל מה יהיה?

אמרתי לו,

אני כבר חוזר על זה הרבה שנים, ואתה יודע שיותר גרוע יהיה,

אבל קשה להאמין.

קשה להאמין.

אבל מה לעשות,

כשיש גזירה משמיים, אלה הם הדברים.

אז מה עושים? הוא שואל.

אמרתי לו, אני אסביר לך מה קורה כרגע.

אדם הולך ברחוב

ומתנפל עליו כלב.

אז הוא מנסה להרחיקו בידיו, זה לא הולך כל כך.

והכלב נוגס לו ככה בבגד,

ואז בלית ברירה הוא נותן לו מכה.

הכלב מתרחק, נובח יותר,

האדם מרים אבן, זורק עליו.

הכלב נפצע, שותת דם,

עצבני,

נובח יותר חזק, הכלבה שומעת בה,

הכלבים האחרים מתאספים,

האדם לבד לא יכול להתמודד, חברים שלו עוזרים לו, זורקים אבנים,

הכלבים נובחים,

כל כלבי השכונה מתאספים,

הוא יורה כדורי גומי,

כלבים נפצעים נוספים,

נהיה בלאגן,

מלחמת אנשים עם כלבים,

ומה יהיה?

מה יהיה?

איך תרגיע אותם? איך תפסיק אותם? הרי ככל שהם נפצעים יותר,

הם ינקמו יותר,

הם יחכו לרגע לקרוע אותך.

מה תעשה?

מה תעשה?

אין, זה הולך ומתרחב.

כמה שנפגעים יותר,

כמה שיותר הרוגים,

כמה שיותר פצועים, אי אפשר להפסיק את זה.

שאלתי אותו, מה אתה אומר? מה עושים?

מה עושים?

הוא לא ידע מה עושים,

לא ידע מה עושים.

אמרתי לו, אתה יודע מה המזל שלנו?

המזל שלנו הוא שאנחנו מכירים את

בעל הבית של הכלבים.

אם נפנה אליו

ונשכנע אותו שירגיע אותם, אין לו בעיה.

הוא בשלוש מילים

מרגיע אותם.

הוא פשוט אומר להם, פוסי, פוסי,

פוסי,

ארצה, ארצה, ארצה, זהו, והם יושבים.

יושבים פצועים, אבל יושבים.

אבל יש עוד אפשרות,

שאם אנחנו לא נפייס אותו ולא נשכנע אותו, הוא יכול להגיד להם, סיבו, סיבו.

ואז הם יתנפלו עלינו, עוד יותר גרוע.

זאת אומרת, הכל תלוי אם נשכנע את הבעל הבית.

למה הוא שלח אותם אלינו? אתה חושב שככה זה מסתובב לבד ברחובות?

לא.

אתה מכיר מקרים כאלה רבים? לא.

זה מקרה נדיר.

אחרי 54 שנה,

פתאום מתנפלים עליך.

למה?

מסיבה אחת פשוטה, מישהו שלח אותם,

מישהו אמר להם, סיבו,

סיבו,

אתה רוצה שהוא יגיד להם פוסי? תשכנע אותו.

תשכנע אותו.

אם תבין למה הוא שלח,

אז תבין גם איך למנוע את השליחה הנוספת.

אבל אם אנחנו רוצים להסתדר בזכות הכוח,

אנחנו מאבדים את כוח הזכות.

ופה אנחנו מפסידים בגדול.

יהודים יקרים, אין מה לעשות.

המצב קשה.

יהודים, בין יהודים לא מסתדרים.

אז יהודים עם ערבים יסתדרו,

או ערבים עם יהודים יסתדרו.

למה במשל

יש אדם שמותקף על ידי כלבים ולא אדם שמותקף על ידי אדם?

משום שבני אדם יכולים להגיע בסוף להסכמה שכדאי להפסיק,

כי כל אחד מקבל מכה.

אבל כשמדברים עם בעל חי,

זה קשה מאוד שהוא יבין.

אתה יכול לדבר עם כלב ולהסביר לו?

דבר איתו.

אתה מדבר בעברית, לא מבין.

עובר ליידיש, לא מבין.

דבר איתו באנגלית, לא מבין.

מדברים איתם קלינטון, מדברים איתם הצרפתים,

מדברים איתם בכל הסוף, לא מבינים, לא מבינים.

אינטפאדה.

זה מה שהם יודעים.

זה לא עוזר. כמה שאתה מדבר, לא עוזר.

לא עוזר.

נו, אז מה עושים?

מה עושים?

חבל לדבר איתם.

הרי התורה אמרה על ישמעאל שהוא פרא אדם.

בדרך כלל אומרים

את השם,

ואחר כך את שם התואר.

אומרים אדם, אחר כך אומרים גבוה.

אדם נאה.

אבל לא אומרים נאה אדם.

שם המהות אומרים בתחילה ושם התואר לאחר מכן.

שם המהות שלהם

זה פרא,

ושם התואר זה אדם.

זאת אומרת, התואר שלהם הוא כמו אדם.

כמו אדם, אבל המהות פרא.

נו, איך אתה יכול לדבר?

מה אתה יכול לעשות?

אתה צריך לדבר רק עם מי שמכיר אותם,

מי שברא אותם.

אם נשכנע אותו, יהיה בסדר. לא נשכנע את הקדוש ברוך הוא,

זה שהם אומרים שהוא נוצר שם מעל תימן,

אז תהיה בעיה.

כולנו צריכים להירתם לזה

ולהבין שבעצם המלחמה שלנו התחילה במלחמת היהודים,

כשהחליטו על מהפכה חילונית,

התחילה המהפכה האמיתית, המלחמה האסלאמית,

והמלחמה היא מלחמת דת,

כי הקדוש ברוך הוא מודד מידה נגד מידה, רצו להילחם נגד הדת היהודית,

יהודים נגד יהודים, באה המלחמה המוסלמית נגד הדת היהודית.

אבל יש תקנה,

כשיודעים

את הסיבה והשורש,

אפשר לעקור ולשרש את הסיבה.

ואמרתי, לדוגמה,

במקום ששרון יפציר במשך שנה בערפאת ויאמר לו,

דחילק,

שבוע הפסקת אש, שבוע,

לא חודש,

לא שנה,

שבוע הפסקת אש,

וערפאת עם שפתותיו הנעות

מהרה כמו פלאפון רוטט,

משקר ומשקר ומשקר,

בשנה שלמה שרון מבקש ומבקש.

הפסקת אש.

במקום שרון,

אני הייתי עושה הפסקה.

הייתי מסתובב, לא מדבר עם הפלסטינים,

בכלל לא מדבר איתם.

מסתובב לעם ואומר, הנה העם היהודי לפניי,

אתם בחרתם בי להיות מנהיג,

אני המנהיג, ואני אומר לכם, מכם אני מבקש.

מאחיי ורעיי אני דורש.

הפסקת אש.

ליום אחד אבל.

יום אחד, לא שבוע.

יום אחד.

בואו נפסיק את האש ביום שבת.

שבת

עם הפסקת אש.

והיה מצטט

את הגמרא,

אם משמרים ישראל שתי שבתות,

מיד הם נגאלים,

הנה הפתרון והישועה.

ולא תצטרך כבר להכין את הקדנציה הבאה.

כי תוך שבועיים נגאל ותוכל לחזור לחווה,

לכבשים ולעגלים,

לשבת בין אותם ולהשתכשך במימי הנחל הקרוב.

אבל שרון כנראה מאמין

שזה מה שיקרה,

והוא יאבד את הכיסא.

אז זה לא עולה על דעתו כנראה.

אבל אני חושב שזו הזדמנות נפלאה סוף סוף להיווכח.

האם דברי חכמים, זיכרונם לברכה, יעמדו למבחן או לא?

שתי שבתות.

אם יבוא גואל, לכולם יהיה טוב.

לא יהיו מלחמות.

יהיה אושר, יהיה עושר, יהיה אריכות ימים.

בלעם מוות לנצח.

מחה השם דמעה מעל כל פנים.

נער יקרא בן מאה.

מה אנחנו עוד צריכים?

איש תחת גפנו תחת תאנתו,

וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ.

ופרה בדוב, תרענה באחו. איזה יופי.

איזה יופי.

הגיעו ימות משיח.

הגיעו ימות משיח.

נו,

אבל לא עושים זאת.

פעמיים,

פעמיים, שתי שבתות, הפסקת אש, זה הכול.

בקשה גדולה.

שמעתם פעם מנהיג שביקש?

תקום, תבקש.

במקום להתווכח אם צריך שתהיה מדינה פלסטינית,

קודם תשכנע אותנו שצריך מדינה פה,

ליהודים, כי אף אחד לא חושב שמגיע לך פה משהו.

כולם נגדך.

כל העולם נגדך.

תקום, תבסס,

את מעמד העם היהודי בעולם בכלל. קום, תגיד, תגיד, תגיד.

תראה, גם בן-גוריון לא התכוון למה שהוא אומר.

אבל עם זה הוא ביקש את מדינת ישראל,

עם מה שאמר הילד החרדי.

עם מה הוא ביקש את מדינת ישראל?

עם הזכות שלנו מהתנ״ך.

עם הידיעה שלנו והבירור הגמור שהתנ״ך הוא ספר אותנטי, מקורי,

שאין עליו מחלוקת.

הוא הלך ואמר שכתוב בתורה את כל מסעות בני ישראל בדיוק.

זאת הטענה.

ואתם, אתם, האמריקנים והאנגלים, לא יודעים מי היו במי פלאוור שהגיעו לאמריקה ב-1620.

אתם לא יודעים.

לא משפחותם ולא כמותם ולא כלום עליהם.

ואתם טוענים שזה שלנו, כי אנחנו פה.

ואני אומר לכם, הוא אומר, בואו תראו מי אנחנו.

נו,

אז אולי שרון ילמד את התרגיל של בן-גוריון?

רק לבקש בקשה אחת קטנה, לא מדינה.

לא מדינה, לא צריך מדינה. לא, לא, לא. רק תגיד, שבת, הפסקת אש.

הפסקת אש זה הכול.

נו, אבל כנראה עוד חזון למועד, לא?

חזון למועד.

אולי זה לא התפקיד שהוטל עליו.

אלה ששלחו אותו התכוונו למשהו אחר.

אבל ליהודים עיקריים, לנו אין ברירה.

אנחנו צריכים למצוא את דרכנו גם בתוך

המבוכים האלה,

ולחלץ את עצמנו מהצרות שצפויות לנו.

ואיך אנחנו עושים את זה?

פשוט מאוד.

אמרו לנו חכמים, זיכרונם לברכה,

או יחזיק במעוזי.

יש לנו מעוז אחד, זו התורה הקדושה.

כשנדבקים בתורה ומקיימים את התורה ושומרים על מצוותיה,

מחזיקים בקדוש ברוך הוא וכבודו בעצמו.

קודשא בריך הוא ואורייתא חד הוא.

אתה מחזיק בתורה, אתה לומד תורה,

אתה מקיים תורה, אתה מחזיק בקדוש ברוך הוא.

ומי שמוחזק

על ידי הקדוש ברוך הוא, לא יאונה לו כל רע.

אבל מחזיק,

לא רופף,

מחזיק.

גם מי שנפל מספינה ומחזיק במשות,

כל זמן שהוא מחזיק במשות,

המשות מחזיק אותו מעל פני המים.

אבל אם יעזוב את המשות, הוא יטבע.

אין האשם על המשות

אלא על מי שמחזיק בו.

אתמול הייתי בחיפה, באודיטוריום.

היו

למעלה משבע מאות איש.

ביניהם היו דוקטורים חילונים,

שמאלנים וקיבוצניקים.

דיברנו שם למעלה משלוש שעות.

פחות או יותר בפתיחת הערב הזה, כמו שהתחלתי,

והשאלות היו שאלות לעניין עד סוף הערב.

מדהים כמה אנשים רוצים.

אף אחד לא שלל את האפשרות של שתי שבתות.

אנשים שאלו שאלות ושאלות לעניין.

אנשים רוצים וצמאים,

מסתירים מהם,

לא מגלים להם, ומשתמשים באותם תכסיסים

שהשתמשו באירופה כנגדנו, היהודים.

רק מי עושה את זאת לנו היום?

היהודים.

כשהגעתי לשם,

היה אדם, שלא אזכיר את שמו פעמיים, כי הזכרתי אותו כבר אתמול, תימני

מהעירייה,

שינוי,

מאלה המשונים,

שהוא כתב

שאני מטיף ומיסיונר,

ולמה נותנים לי להיכנס לאודיטוריום?

אתם שומעים?

היכל התרבות.

נו, ואני שואל,

אם נסתכל באלבום מי היה סבא שלו,

אני דומה לו יותר ממה שהוא דומה לו.

אז הוא לא אמר את זה עליי,

הוא אמר את זה על סבא שלו.

ויכול להיות שאבא שלו עדיין נראה כך,

אז הוא אמר את זה על אבא שלו.

נו, ומה יצא לו מזה? מה יצא לו מזה?

שום דבר לא יצא לו מזה.

כמו שעמוס עוז הבין, גם הוא השתנה.

הוא למד בתחכמוני.

יהודים יקרים ככה זה, מה לעשות?

חשבו,

יש אידיאלים,

יבואו עם קומוניזם, עם שוויון,

עם סוציאליזם, עם הרבה עזים,

מילים יפות.

יעשו פה מדינה לתפארת.

אירופה,

איזה יופי,

איזה תרבות.

אבל הם מבזים אותנו,

הם סולדים מאיתנו.

הנה, עכשיו אנחנו רואים את האנטישמיות בכל אירופה,

בכל העולם כולו.

על מה?

בגלל שאנחנו מתגוננים ושומרים על חיינו.

אנחנו כבר לא שם, אנחנו פה.

אבל מה לעשות?

שנאת עשיו ידועה לנו.

ידוע שעשיו שונא ויעקב.

לא צריך ראיה ולא הוכחה,

לא צריך סטטיסטיקה ומחקר.

הלכה.

אבל מה? עדיין יש יהודים שנוהים אחרי אמונות תפלות,

שאולי יקבלו אותנו.

אולי יקבלו אותנו אומות העולם.

אתה יודע מתי יקבלו אותך?

מתי שתקיים את רצון הבורא. הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב.

אם אתה לא תהיה מחשבונם,

יש שבעים אומות,

ואנחנו אומה כנגד שבעים אומות.

אם אתה לא תתחשב בחשבונם ולא תהיה ממניינם,

אז אתה עם סגולה, אתה העם הנבחר.

על זה אמר הקדוש ברוך הוא,

בהבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

אם אתם מובדלים מן העמים, אתם לי, שלי.

ואם לאו,

אתם של נבוכדנצר ושל חבריו.

עכשיו הבחירה והברירה היא שלנו.

אז האחרים לא רוצים עדיין להבין,

אבל רבים תוהים ובוהים והיו מעוניינים לדעת.

תפקידנו להגיע אליהם.

להביא את דבר השם לכל מקום ומקום.

לכן החודש האחרון יצאנו במבצע של 200,000 קלטות טייפ שיחולקו ברחבי הארץ.

חלקם כבר חולקו.

יותר מ-60,000 פה בירושלים בחודש האחרון.

ו-32,000 קלטות וידאו.

פתחנו אתר אינטרנט שלא מיועד לכם,

אבל לחילונים שמסתובבים שם,

ושם, בלי עין הרע,

72,000 ביקרו בחודש האחרון למעט שבת.

זה כמו שלוש פעמים אצטדיון טדי בחודש.

מכל העולם

לא יאומן כי יסופר.

ויש שם פרשת השבוע בהלכה, במאמרים, בסיפורים,

בגדולי ישראל,

ועיתונות רלוונטית,

בשיחות,

בקלטות,

בווידאו, ואפשר להוריד, ובחינם, ואין כסף, ואפשר לשאול, ואפשר להגיב, יש פורום.

דברים נפלאים. ואפשר לשאול אותי שאלות מכל העולם,

ואני עונה ב-voice mail.

הם כותבים את השאלה,

והם פותחים לאחר מכן, שומעים אותי, משיב בקולי,

בכל העולם.

שאלת שאלה,

תוך

יום-יומיים, תשובה,

נפלאה לו,

ממש העולם עובד בשבילנו.

מכינים לנו את כל האפשרויות להגיע לכל בית.

והרבה אינטליגנטים נכנסים.

למה אף אחד לא יודע שהם ביקרו?

לא צריך להגיע להרצאה כזאת ולהיחשף.

שם שומעים הכול.

ועכשיו,

הערב הזה, השידור כרגע הוא בשידור חי באינטרנט לכל העולם כולו.

כל הרצאה היא בשידור חי.

ומחר,

יראו את התמונות שלכם באינטרנט,

כי אתם מצולמים.

אז אנחנו עובדים במצב של לייב,

חי,

על המקום.

יהודים איכרים אפשר לעשות הרבה.

אבל צריך עוד שותפים שיעזרו.

בעזרת השם, אפשר להגיע לכל מקום. הנה, יש לכם שכנים רבים פה,

רמת אשכול, עוד כמה רמות, עוד כמה דברים.

אפשר שם לחלק קלטות, אפשר להעביר חוברות,

אפשר להשמיע.

יש סטיקרים חדשים של אתר האינטרנט שלנו שאפשר להדביק על מכוניות של אנשים, אם רוצים.

ואז אפשר שעוד יהודים ועוד יהודים ועוד יהודים יציצו,

יראו, יחזרו בתשובה.

זה מה שאנחנו יכולים להציע.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, בבקשה.

יש לי שתי שאלות ארוכות קצת, ושאלה אחת קצרה לפני זה.

אני שומע הרבה קלטות של הרב, וידאו גם,

באינטרנט.

הרב אמר באיזה קלטת אחת שרבי עקיבא זכה לשעה חמישים.

רציתי לדעת מה מקור לכך. זה אחד.

הארי הקדוש.

איפה?

אני אמציא לך את זה.

עכשיו,

עכשיו השאלות.

יש איזה רב שהוא מגיש,

הוא גם מחזיר בתשובה גדול, במקרה הוא גם חבר טוב של הרב,

ששואלים אותו הרבה, יש לו תוכניות רדיו,

והוא אמר לגבי תשעת החודשים שהרב אומר,

שזה כתוב,

שישמעאל ישלטו פה בארץ ובכל העולם,

אז הוא אומר שזה לא בטוח,

שמעתי גם אנשים שואלים אותו שהרב אומר שזה תשע חודשים,

אז הוא אומר שהוא לא בטוח שזה תשע חודשים במובן של ממש תשע חודשים,

אלא יכול להיות שזה רק בא לסמל פרק זמן מסוים, כמו במקומות אחרים.

זו שאלה אחת.

ורציתי לדעת מה הרב אומר על זה. קודם כל הוא אומר שהוא לא בטוח.

השאלה מאיפה, זאת אומרת, למה הרב,

לא, הוא הביא ראיות שהיו עוד כל מיני דברים שכתוב עליהם תשע חודשים,

תשע ערכי לידה ודברים כאלה, וזה לא יצא דווקא תשע חודשים.

הדוגמאות לא יעזרו, משום שהמארחו אומר את זה במפורש.

והמארחו אומר את זה מפיו של הארי הקדוש.

הוא אומר שהגלות החמישית תהיה הקצרה והקשה מכולן, זו גלות ישמעאל.

והוא אומר שהם ישלטו ממש תשעה חודשים בישראל ובעולם כולו, כמו שאומרת הגמרא בסנהדרין צדיק ח' עמוד ב'.

אז אני לא אומר לדעתי,

אלא אני מקריא את מה שאמר הרב מארחו.

וגם זהו. שמעתי עוד דבר שהרב אומר, שבזמן שהתחילה, מאז שהתחילה האמנציפציה,

ושהתחילו להיות תנועות נגד התורה, אז התחילו בעיקר ההתקפות על היהודים. ויש משהו שמאוד מציק לי,

למשל בתקופת מסעי הצלב ובתח ותת, שאז היו כולם, רוב העיירות שנחקדו,

והבתי כנסת, והאנשים, כולם היו צדיקים וקדושים.

מה אז עשו?

אז כתוב שם שתוספות יום טוב אומר שבגלל שזלזלו בקדושת בית הכנסת והיו מדברים בבית הכנסת, הוא עשה שאלת חלום,

וזה מה שהשיבוהו מן השמיים,

בגלל שהיו מבזים את בית הכנסת על ידי דיבורים בבית הכנסת.

ואם זה גרם לגזרות כאלה נוראיות,

שנעקרו ונשרפו ונטבחו עשרות אלפים של משפחות יהודיות בגלל דיבורים בבית הכנסת,

איני רוצה לפתוח פה מה הדין יהיה באלה שבאים עם פלאפונים לתוך בית הכנסת

ומדברים ובורחים באמצע התפילה בשביל להמשיך את השיחה ולא להפסיד חס ושלום וכו'.

אז מה לנו ולקדוש ברוך הוא בכלל?

לעומת הדור, הרוב הכללי של הדור בכלל לא שומר תורה ומצוות לדאבו נינו,

אז הציבור שומרי תורה ומצוות, הדברים כאלה, זה קטנים, זה כלומר.

מה זה קטנים?

אז כולם היו דתיים, אז כולם היו שומרי תורה ומצוות, או ברובם,

הרוב הכללי של עם ישראל. אתה שומע מה אתה אומר?

שאם היו שם רובם ושומרי תורה ומצוות, ואפילו דבר קטן כזה גרם להם... יש ברוך הוא מדקדק איתם, אבל היום הרוב לא דתי בכלל.

מה זה מדקדק איתם?

אתה צריך להבין דבר אחד,

האדם נטבע לפי מצבו ומדרגתו, נכון?

אתה צריך להבין,

לזלזל בקדושת בית הכנסת זה דבר חמור וקשה.

להביא פלאפון

לתוך בית הכנסת, לשמוע את הצלצול ולצאת באמצע התפילה, או לענות, יש כאלה שעונים גם בתוך בית הכנסת,

אז זו חוצפה שאין כדוגמתה, שלא עושים אותה אפילו בפגישה עם הנהג של המנכ״ל של משרד כלשהו.

אז לשבת בבית הכנסת ולשמוע כל פעם, אתה מבין, צפצוף פה וצפצוף שם,

זה חמור, זה איום ונורא.

תהיה בריא.

כן.

כבוד הרב, יש לי שאלה.

אני הייתי בקברות צדיקים השבוע,

אז הראתי את הקלטת וידאו בתוך האוטובוס,

והיו כמה אנשים שהתנגדו, ובאמצע האוטובוס הם ממש התנכלו על הנהג, אמרו לו להוציא את הקלטת.

לא יודע, או שזה התחיד אותה או משהו כזה.

חוץ מזה, היה נגד... חילונים עדתיים.

מסורתיים.

כן. שהם היו איתי גם כן, בקברות צדיקים ביחד, הכול.

הם אומרים לי שברגע ששמתי את הקלטת זה הרס להם את היום.

לא ידעתי משום מה.

שמתי להם המהפכה החילונית של קוד הרב.

והם ראו חלק, ואולי הם אומרים,

שאלתי חלק מהם, אז הם לא ענו לי, ויש כאלו שזה אולי הפחיד אותם או משהו כזה.

הם לא ענו לי תשובה ברורה בדיוק.

רציתי לדעת למה זה קרה להם.

ועוד דבר,

אם הם לא יודעים, אתה רוצה שאני אסביר?

רציתי לשאול את כבוד הרב. יש כמה אנשים שאני אומר להם, שישמעו את הקלטות של הרב, אז הם אומרים שכבודו נותן להם פחד מזה, או הטפה, ולא מסביר דברים כמו שצריך.

הבנתי. מעניין מאוד שאתה נתקל רק באלה. לא נתקלת באנשים אחרים?

לא, פשוט כולם מפחדים מזה, לא יודע מה להגיד לכבודו. הבנתי.

אנחנו ברוך השם בחמש שנים האחרונות חילקנו 11 מיליון קלטות ולקחו אותן.

מעניין איפה האנשים האלה שנסעו אותך באוטובוס,

ואלה שאתה פוגע... אני יכול להגיד לרב, הם גרים במבשרת,

קרוב לירושלים. אה, זה אותה קבוצה?

כן. הבנתי, טוב, אלה פחדנים, יש כמה כאלה.

ויש כאלה שבאמת רואים את האמת ולא רוצים לחזור בתשובה. אה, גם את אלה אתה מכיר? כן. נו, נפלא מאוד.

ויש כאלה שהגיעו לפה הערב,

אני רואה, נכון?

ברוך השם, יש כאלה שלום מפחדים, אתה רואה?

אני לא חוזר.

כן, עוד שאלה.

כבוד גדול להיות פה איתכם,

וכבוד גדול לדבר עם הרב.

כבודו, רציתי שתי בקשות יותר משתי שאלות.

אימא שלי והבת שלי במצב קשה מבחינה בריאותית.

רציתי לדעת

איך אני יכול לעזור להם

ולקבל עליי עול מצוות.

מה אני צריך לעשות?

מה שאני ממליץ זה הדבר הכי קל, לחזור בתשובה שלמה, אמיתית,

ושהזכות הזאת תעמוד לשתיהם לרפואה.

יותר מזה אי אפשר

מלחזור בתשובה אמיתית,

לעשות חסדים,

ללמוד תורה,

זו זכות שאין כדוגמתה. כל המציל נפש אחת מישראל

כאילו הציל עולם מלא.

ואם אתה ניצל, חוזר בתשובה,

הצלת נפש שלך שקולה כהצלת ישראל כולה.

זה מספיק זכות בשביל לעזור לשתיהן.

זה יכול להיות בזמן המיידי, הקרוב.

ודאי.

אני יכול לקבל ברכה על שם מרים בת רחל ואת אוהלת מרב. אתה מוכן לחזור בתשובה אמיתית?

כן, אני בדרך. ברוך השם. אז בוא לפה קודם.

ברוך אתה אדוני ואוהל מלך העולם שהחיינו וקימנו וגיענו לזמן זה. אמן.

מרים בת רחל ודנה בת מרב יזכו לרפואה שלמה בכל האיברים והגידים מהרה, בתוך שאר חולי עמו ישראל,

בזכות התשובה שלך. אמן.

אמן.

אזכר מצוות.

כן, עוד שאלה.

בבקשה, פה שאלה.

תודה רבה.

זה שאחווה באמריקה,

כשהוא היה בין ארבעים לשלוש,

ערב היה לאמנה ועמד לספר מברכתי.

לזיבוג. הוא אמר לו תוך שלושה חודשים שאחי התחתן.

ובאמת זה כך היה, וברוך השם היום יש לו שלושה ילדים.

ברוך השם.

לזכות הרבים.

לזכות הרבים והאמן של הרבים כמובן.

באתי הערב במיוחד

כי אנחנו מכירים מאוד את הרב גם לאילת כשהיינו גרים.

והייתי בקשר עם הרבנית שבוע שעבר.

ורציתי לבקש מהרב שבזכות הרבים והאמן שלהם יענו האמן שהרב יברך את אחי השני, שהיום הוא גם די מבוגר.

פשוט מאוד הוא טיפל באמא שנים, והיום אמא פחות משנה. היא נפטרה שזה יהיה גם לנשמתה,

לזיווג. שמו?

שלום בן חנה. לאה, שלום.

שלום בן חנה, השם יזכה אותו לזיווג הגון הראוי לו מהירה שנה.

אמן.

תודה רבה. תודה רבה. תברך את בני יעקב נחמן בן רבקה.

יעקב נחמן בן רבקה יזכה להיות צדיק, תלמיד חכם בירא שמיים.

אמן.

כן, שם רצה יהודי, הרים את היד.

ערב טוב.

ערב טוב.

אני רציתי לשאול את הרב שאלה.

יש כאלה בכירים בציבור שמבזים את הרב?

והרב משיב להם.

ואני קראתי בתהילים ל״ז,

דום להשם ויחולל לך.

מתחולל לו. מתחולל לו.

רבנו נחמן

מבאר בליקוטי מוהרן,

אלה שעושים דום להשם,

אלה ששומעים חרפתם ואינם משיבים,

והוא מפיל להם חללים-חללים.

אז לא שיפיל,

אבל למה כבודו לא שותק להם ולא משיב להם?

קודם כול, אני לא רוצה שהם יפלו חללים-חללים.

גם אני לא.

דבר שני,

כתוב ענק סיל כי יבלטו.

אם אדם

מדבר בדברי תורה שטויות, או על תורה שטויות,

צריך לענות לו.

אם בדברי דעלמא,

אם הוא מדבר בדברים אחרים, מה לנו ולא?

אבל בעניין זה נאמר, ענק סיל כי יבלטו.

ושומע חרפתו ואינו משיב, זו אכן מעלה גדולה,

אבל זה, אם יהודי משלנו יבזה אותי,

או, שם אני מוכן לעבוד על זה.

אבל אם אחד אחר, אתה מבין,

מהסוג הזה שדיברתי, שנקרא כסיל,

אני מקיים פשוט את מצוות שלמה המלך.

ענה.

ואני עונה.

תודה רבה.

תהיה בריא.

הנה, יש שם אחד, נרים את האצבע, כן?

היית רוצה לדעת, אני חי בחוץ.

לפני זה לא הלכתי הרבה לבית כנסת,

כי כשהייתי בחוץ-לארץ הלכתי יותר לבית כנסת ונעשיתי יותר חזק.

וכשאני בא לפה אני לא מרגיש כל כך חזק.

אבל בכל אופן אני הולך לבית כנסת.

מה הסיבה?

הסברנו את זה בתחילת ההרצאה.

יהודים פה נותנים הרגשה שלהיות יהודי

זה לא מספיק טוב.

אצל הגויים, כשאתה נמצא, אתה מרגיש את ההבדל בין יהודי לגוי.

ושם היהודי מזכיר לך שאתה יהודי.

ממילא אתה צריך להתחבר לאחיך היהודים.

מאיפה מתחברים? בבית הכנסת.

אבל כשאתה נמצא פה, ופה כולם לכאורה יהודים,

ויש הרבה הרבה, לצערנו הרב, יהודים שאינם שומרים תורה ומצוות,

וחלק מהם אף מבזים.

וכיוון שאתה קשה לך לעמוד מול הזיהוי הזה, שמבזים מדי פעם ומלגנגים,

בין אם זה בעיניים

ובין אם זה בדיבור,

לכן אתה נחלש.

בחר לך סביבה טובה, חזקה, שומרת מצוות.

תשתדל פחות להסתובב באזורים שהם חשופים לקרינה מן הסוג הזה,

ופשוט מאוד לא תיפגע.

אבל אין צורך לצאת החוצה עוד פעם

בשביל להיות שמור.

תודה רבה.

הבנת את התשובה. טוב, תודה.

כן.

יש לי שאלה בשביל הרב.

לפני כמה שנים חזרתי בתשובה,

ואני רוצה לדעת מה אני יכולה לעשות כדי שמשפחתי גם כן

ירצו לקיים את הצוות. הבנתי. הם בחוץ-לארץ או כאן?

בחוץ-לארץ. הם דוברי אנגלית?

כן.

יש לי קלטות בווידאו מתורגמות לאנגלית.

יש מיני סמינר,

עשר קלטות וידאו שיש בהן את כל השאלות והתשובות

בנושאים שבדרך כלל אנשים שרחוקים מקיום תורה ומצוות שואלים,

ויש שם את התשובות שמשביעות רצון.

אם תשלחי להם כאלה, או שתפני אותם לאתר האינטרנט, שהם ישמעו ויקשיבו,

אז בעזרת השם יתברך זה יכול לעשות מהפך. בהצלחה.

תודה רבה.

כן, עוד שאלה.

כן, הרב אמר שיש פתרון, אם שומרים שתי שבתות,

אז יהיו מגאל.

אז איך זה יכול להיות בדעותינו שיש יהודים שלא יודעים שאפילו שהם יהודים,

אז אי אפשר שהם שומרים שבת?

אני לא חושב שצריך את כולם עד האחרון שבהם.

אני חושב שמספיק שיהיה,

לא כתוב אם כל ישראל משמרים,

כתוב אם ישראל משמרים.

ואם תהיה התעוררות גדולה של כמות רצינית ונכבדת,

אני חושב שזה יהיה כבר מספיק.

אז מה, החרדים שומרים שבת כבר?

לא.

מי שחרדי זה טוב מאוד.

אבל צריך שתהיה התעוררות גדולה מאוד.

כשיש התעוררות גדולה מאוד,

נגיד אם מיליון היו מחליטים לחזור למקורות,

לשמור שבת,

אני חושב שזה יכול לעשות מהפכה גדולה ביותר בשמיים. ואני אסביר גם למה. ההיגיון הוא פשוט.

אם בהרצאות כאלה קטנות,

אנשים שמתעוררים לשוב בתשובה, זה נותן כוח שמברכים אחר כך את הבודדים

לעשות ניסים גלויים,

מה שלא הולך בדרך הטבע,

אם התעוררות כזאת יכולה לעשות מהפך ושינוי,

אז תאר לך אם זה אלף שחוזרים בבת אחת בתשובה,

או עשרת אלפים,

או מאה אלף בבת אחת, או מיליון בבת אחת. אתה יודע מה זה עושה?

יש לך מושג.

לכן,

צריך לשאוף לזה, לדרוש, לבקש, להפציר,

להשתדל שיבינו במה מדובר,

ומה שנצליח, נצליח.

אפילו הרצון, הרצון של כולנו

שזה יהיה המצב,

עם קצת פעולה,

זה כבר עניין גדול.

כן, עוד שאלה.

כמו שהרב אמר, אז בידו שעשיו שונא אל יעקב,

ולכן הערבים רוצים אותנו. אבל מבחינה שכלית, אז אפשר להסביר את זה, כי הם רוצים שנצא מהארץ.

וכמו שהם טוענים שהם לוחמת השחרור,

אז יוצאו אותם מהבתים וכל זה.

אם נצא עכשיו לכל היהודים שיצאו מארץ ישראל,

ולכן למשל לאמריקה,

אז תפסיקו כל אינתיפאדה לכל הערבים,

או שלפי ההלכה, אז הם ירדפו אותנו גם באמריקה, הם ירדפו אותנו.

קודם כול, אתה צריך להבין דבר אחד,

זה לא כפי הנראה, זה ממש כך.

האמנה הפלסטינית אומרת שוויתור על פיסת אדמה בפלסטין

הראה כוויתור על הדת האסלאמית.

זאת אומרת,

לא שייך מבחינתם לוותר על סנטימטר

פה בפלסטין,

כי זה ויתור על הדת, והם לא יוותרו על הדת.

יתרה מזאת,

הג'יהאד אומר שיש חלוקה בעולם לשניים,

יש על-פי דת האסלאם,

יש דאר אל-אסלאם ויש דאר אל-חרב,

העולם חולק לשתיים,

או מוסלמים שתחת דת האסלאם,

או האחרים לחרב ולמלחמה.

רק האסלאם השתפר קצת במשך הזמן והחליט

שגם אם יהיו כופרים בדת האסלאם,

יהיו מוכנים להיות נתינים שלהם, משלמי מס,

אז הם מוכנים להשאיר אותם עדיין בחיים.

זו השתפרות כבר.

אבל אם נצא אנחנו, אתה אומר, וניסע לאמריקה כולם,

לא יכניסו אותנו,

כי כבר עכשיו שלטונות ההגירה מגרשים עשרות אלפים ישראלים ששוהים שם לא חוקית.

וגם באוסטרליה זה כך,

ויותר מכך עכשיו,

גם מצמצמים את הוויזות לחודש ימים בלבד.

זאת אומרת, העולם מתחיל להיסגר בפני היהודים.

ההמשך בחלק ב', קלטת מספר 268.