קלטת טייפ מספר 262 טרזן בויצו - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מה טעם ללכת עם שמלה?

מאה אחוז שהשערות צריכות להיות אצלי על השולחן היום?

אני אגיד לרב, אני גם שחקן ואני צריך את השיער הזה, אני אשחק את הרזן.

מחר יש לי הצגה, אני לא יכול לעשות את זה, היום לא. מה אתה מדבר? אבל יש לי עצה בשבילך.

תשאל אותו, נו, ספקו שאני אלך ללימודים ו... שמע, שמע, אם אתה צעק כמו טלזן, תשמיע את השער הגעשתי.

אתה רוצה? כן.

אני מצטער שאני, אני, סליחה, אבל זה נורא מפריע לי, זה מאוד מאוד מפריע לי, כי אמרת שכשאישה הולכת ולומדת אז יש יוצאות מן הכלל שהן יותר חכמות וילכו ללמוד, אז אותי זה מרגיז בגלל שלמה הוחלט

שאישה לא יכולה ללמוד, ולמה לא, למה עשו הכללה שכל הגברים,

שגברים כולם ילמדו? לא, לא, סליחה, סליחה, רק שנייה, שנייה.

גברים לא החליטו שום דבר,

גברים לא מחליטים שום דבר, יש תורה.

אני לא יכול לסבול היריון, את כן.

אם אני הייתי צריך לסבול היריון... לא היו ילדים. בדיוק. את רואה? נכון. אז אני מסביר.

אבל אני אגיד עכשיו למה אני לא.

מה זה? הגיע הזמן באמת. שמה? שגם אתם תלדו. בהיריון. ידעתי שתגיעו לזה.

בגלל זה נשים לא יכולות ללמוד גמרא.

אני הבנתי למה בנות צריכות ללכת עם צניעות, ואני קיבלתי על עצמי צניעות בשבת,

אבל מה שאני לא מבינה זה מעבר על צניעות,

למה אסור לבנות לדבר עם בנים, להסתובב עם בנים? לא יודעת. כל הדברים האלה, כל ההגבלים האלה,

אם זה עם חברים, ללכת למסעזר, כל דבר שהוא בעצם... קודם כול, קודם כול,

מותר להסתובב עם בנים.

עם הבנים שלך אין בעיה.

אז דיויד, בואי.

אין בעיה.

קלטות מספר 262-263.

ערב טוב, בעזרת השם, אעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירמיה.

לפני שנתחיל את הערב הייתי רוצה לדעת כמה מן הציבור כאן עדיין לא שמעו ההרצאה שלי בכלל,

אם אפשר להרים את היד.

תודה.

דוד בן-גוריון נאם לפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית של האו״ם,

וכך אמר,

לפני כ-300 שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ששמה מייפלאור,

ובה אנגלים שקצו בחברה ובמשטר האנגלי חיפשו חוף שומם לחלוטין להתנחל בו ולהקים עולם חדש.

הם נחתו באמריקה והיו ראשוני המייסדים והבונים של ארץ ואומה זו.

היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה,

ועל כן כל ילד אמריקאי יודע שם זה מבית אביו

בבית ספרו ועוד.

אבל תאב אני לדעת, שואל דוד בן-גוריון, אם יש אנגלי אחד

היודע בדיוק

את יום ושעת הפלגת אונייה זו, מי פלאואר.

כמה אמריקאים יודעים זאת?

מה יודע ילד אמריקאי ואף מבוגר?

כמה אנשים היו באונייה הזו?

שמות משפחותיהם?

מה לבשו?

מה אכלו?

מה מסלול הפלגתם?

ומה אירע להם כל הדרך?

ממה ניזונו

וכיצד שתו מים?

היכן הנקודה שבה עלו על חוף הארץ שייסדו אבותיו אלה ובה הוא גר היום בזכותם?

השאלה של דוד בן-גוריון נשארה תלויה בחלל האוויר,

אבל הוא מקשה והוא מתרץ.

והנה, לפני יותר מ-3,300 שנה,

קודם מפלגת מייפלאואר,

יצאו היהודים ממצרים.

כל ילד יהודי בעולם,

באמריקה,

רוסיה הסובייטית,

בתימן ובגרמניה, יודע בדיוק.

אבות אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר

של החמישה עשר בניסן.

מה לבשו?

מותניהם חגורים ומקלם בידם.

הם אכלו מצות והגיעו אחרי שבעה ימים לים סוף.

הוא גם מכיר את מסלול המסעות

ואת קורותיהם במשך ארבעים שנה.

אכלו מן

וסלב

ושתו מים מבאר מרים.

הגיעו לארץ דרך הירדן,

מול יריחו.

ואף שמות משפחותם לבית אבותם,

יצטט מן החומש.

עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו,

מצה זו שבעה ימים

מ-15 בניסן,

ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך.

והם מסיימים בשני מאמרים בהגדה של פסח,

אה שתה עבדי, השנה אנו עבדים,

לשנה הבאה בני חורין.

אה שתה החה, שנה, אנחנו עדיין בגולה,

לשנה הבאה בירושלים, בארץ ישראל.

כך טיבם של יהודים,

אמר

דוד בן-גוריון,

שבא לשכנע את אומות העולם בצדקת הזכות של העם היהודי על ארץ ישראל,

לא מצא טיעון טוב יותר מאשר ילד חרדי להסתמך עליו,

באשר הוא יודע את מסורת עמו בדיוק רב,

כאשר המסמך האלוקי, התורה,

הנציחה בצורה ברורה, חווייתית ואותנטית.

לצערנו הרב, אין הרבה היום יהודים ולא ילדים יהודים

שיודעים את מה שציטט

דוד בן-גוריון.

אני לא יודע אם הוא הכין את זה בעצמו, הכינו לו את הטקסט,

אבל בכל אופן הוא אמר דברים של טעם שבזכותם קיבלנו פה את הארץ הזאת.

ואני רוצה להגיד עוד דבר אחד קטן

בפתיחת הדברים.

דבריו של יצחק ארד,

שהיה מזכיר קיבוץ שער הגולן,

חזר בתשובה.

אנו דור יתום,

ואם לא נמצא אנשים בפלנטה אחרת,

מצבנו טרגי למדי.

כך סח לי בימים אלה אחד מהמנהיגים המרכזיים של תנועה חילונית

רצינית מאוד.

אלפי שנים חי עמנו בארצו ובגולה,

שנות שיא ושפל,

שנות עושר וסבל,

אך תמיד הייתה לו כתובת

אלוקיו,

תורתו ומוסרו, ספר הספרים.

באלפי שנות גלותו הפיחו בו אמונה ותקווה.

בכל האסונות שקרו, העם לא היה יתום,

תמיד השתייך למישהו ולמה שהוא.

שם יכול היה להפנות עיניו וליבו בעת צרה ומצוקה

כבעת עושר ושמחה.

בדורנו,

דור ההתנכרות למורשת דורות,

ניסו רבים וטובים בלהט ואמונה לאמץ להם אבות חורגים,

תורות חדשות,

וגם את השנאה השופעת כלפי עמם, מורשתם וארצם.

למתנכרים ולמנוכרים הגיעו ימים קשים,

כאשר התורות החדשות התפוצצו כבועות סבון.

במקום לחזור לצור מחצבתם,

מקוננים הם

אנו דור יתום.

מה זה יתמות?

חוסר אחריות ואפסות.

ליחיד השלמה זאת היא טרגית.

לעם ולתנועה

זה אסון.

לא ייתכן בניין עם וחינוך דור על אבסורד.

לא מחנכים על מבוכה.

חינוכו של דור ייתכן

על בסיס מוצק של ידיעה את אשר לפניך.

בזה נבחנת מנהיגות,

בזה נבחן דור.

כאשר תורות מתנפצות, אמונות מתערערות,

יש ונאחזים בתורות משניות,

כאשר כתוצאה מן האפס צועד הלא בראש חוצות.

באין אמונה חיובית,

באין תורה מדריכה,

שולט האנטי.

המנהיגות מעלה על נס את הנגד.

אנטי כפייה דתית.

אנטי שמירת שבת.

והאתאיזם צועד בראש חוצות.

לא מרגישים שבלא יודעים הם נותנים יד לנוחיות זולה,

לחיים בלי כבלים.

סמי מכאן חזון.

סמי מכאן בניין עם.

מבוי סתום מביא לעין אונים.

יתמות ואפסות.

לא נחלים ולא מנחילים.

לא ערכי יסוד.

לא ערכי מוסר.

כי אם כנעניות במסווה של אחוות עמים,

ושנאת מורשת מזוכיסטית במקום אהבת ישראל.

באין אחיזה מצפים לעזרה מן הבלתי אפשרי.

תרופת השווא לא תנחיל ערכים.

ישנה דרך קרובה מאוד,

אומר יצחק ארד זל,

שהיה המזכיר של קיבוץ שער הגולן.

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

זה הפסוק של התשובה בתורה הקדושה. הוא אומר,

יש פתרון.

אם מגיעים למבוי סתום ורואים שהכול מתנפץ והכול קורס ושום דבר לא מצליח,

צריך לחזור למקורות.

כי קרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו.

יהודים יקרים, לצערנו הרב,

אם עם ישראל במשך אלפיים שנות גלות היווה להגיע לארץ הקודש בשביל לחזור לשורשים,

למקורות, לארץ האבות, האבות הקדושים,

על מנת ללכת כיהודי בגאון

ברחובות קריה,

ולא להשתדל להביא איתו את הגלותיות ואת הגויות לארץ ישראל,

ולהכתיב אותה כמוביל ומדריך

את העם, ולהשכיח את העבר המפואר של עם ישראל,

שהיה בשנים שעם ישראל נשמע לתורה,

אנחנו מגיעים לשוקת השבורה שבה אנחנו נמצאים.

תוך 54 שנים,

שבע מלחמות,

חמש קשות.

ועוד לא התחלנו אפילו.

אנחנו רק בהתחלת הדרך.

לפנינו עוד שליטה של תשעה חודשים של האסלאם

בישראל ובעולם כולו,

כמו שכתוב בגמרא בסנהדרין,

דף צדיק ח' עמוד ב',

שאין בן דוד בא עד שתשלוט מלכות הרשעה בישראל ובעולם כולו תשעה חודשים,

כמו שהנביא מיכה אומר בפרק ה',

כעת יולדה תשעה חודשים.

ועוד,

לפנינו מלחמת גוג ומגוג,

שכולם התחילו לדבר איתה,

והאפוקליפסה, מה שכולם תמיד דיברו,

שזה חזון אחרית הימים,

הנה לפנינו.

מעצמות שיש להן פצצות אטום

מתכתשות ביניהן,

ולך תדע מה יתפוצץ מזה.

שש מדינות אסלאמיות פונדמנטליסטיות מחזיקות את זה,

ויש חלק מהן שיש להן גם כימי וביולוגי.

מה יהיה עם זה?

ולא כולם אוהבים את ישראל? כמעט אף אחד לא.

רק כמה מדינות קטנות

שעדיין האינטרסים

נוגעים להן,

אז מחזיקים אותנו ככה

למשמרת

במזרח התיכון.

ברגע שהאינטרס הזה לא יוכיח את עצמו,

יהפכו עורם ובראשם ארצות הברית.

כי גוג ומגוג זה מלחמת כל אומות העולם בישראל.

לא תהיה אומה אחת שתעמוד בצד.

פעם חשבנו שיש מדינות נאורות באירופה

שהן תמיד יהיו ניטרליות.

הן נאורות.

פינלנד, נורבגיה,

הולנד,

בלגיה,

אוסטריה,

מקומות יפים.

אנשים יפים,

עיניים כחולות,

בלונדינים.

אבל שמעתי שבאירוביזיון האחרון

הם לא הצביעו בכלל.

מה קרה?

מה קרה?

מוזיקה ופוליטיקה?

מערבבים תחומים? מה קרה?

כדורגל?

אירופה לא מוכנה.

כדורגל, תרבות.

מה מערבבים עם פוליטיקה?

בקיצור, הכול שטויות, אינטרסים.

כולם אנשים, לכולם יש מידות גרועות וטובות,

בתלוי מתי דורכים להם על הרגל.

זה הכול.

אז ראינו כבר מדינה נאורה, הנאורה בה' ידיעה, גרמניה,

שהרבה מהיהודים באירופה שאפו להיות כמותם,

והם יהוו המודל.

אבל ראינו מה הם מסוגלים להגיע,

הטובים שבהם.

אז על מה אנחנו סומכים?

אם אנחנו לא נתכנס בדלת אמותינו לעשות חשבון נפש,

ונמשיך לבכות

על האידיאולוגיות שמתנפצות ועל הקול שקורס,

ואין לנו שום כיוון ולא רוצים לחזור למקור,

אז גם אמת זו תתנפץ לנו בפנים.

ובפרט שהאויבים שנמצאים מולנו אומרים,

אומרים,

ומפרסמים,

ובגדול,

במראה כמורה,

לא כעורה,

שהם לא יוותרו על פיסת קרקע בפלסטין.

כי ויתור על פיסת קרקע בפלסטין,

כמוהו כוויתור על הדת האסלאמית.

ומי מתכוון לוותר על הדת שלו?

אז מה שערפאת החילוני ישיג בשביל תנועת החמאס?

אין להם בעיה לקבל.

ישיג 67', הכול ירושלים,

אין להם בעיה להתקדם.

אבל אחר כך, מה כתוב באמנה הפלסטינית?

פיסת קרקע מפלסטין, אין לאף אחד בעולם,

לא מלכים ולא שרים ולא כל מדינות ערב, לוותר.

כי זה ווקף אסלאמי,

זה הקדש.

בהקדש אי אפשר לוותר.

אז עם מי מדברים?

ועל מה מדברים?

ועל מה אמר שרון שהוא יביא שלום?

ועל מה שמח ביבי כשהוא אמר שיביא שלום?

ועל מה בטח ברק כשאמר שיביא שלום?

ועל מי יבטח הבא בתור כשהוא אמר שיביא שלום?

הרי הם קוראים לשלום סלמת.

מה הפירוש?

הסלמת.

על איזה שלום מדברים?

על ציבור שמחנך את הילדים שלו מקטנות, שלהרוג יהודי זה המטרה הכי נעלה שיש?

שהדת שלהם קוראת לג'יהאד בכל העולם,

והם מחלקים את העולם

לדר אל-אסלאם ודר אל-חרב.

העולם חולק לשתיים.

חלק זה המוסלמים והחלק האחר זה למלחמה.

כל הכופרים בעולם שלא מאמינים בדת האסלאם נכון ולמיתה.

רק יש להם פשרה קצת בדורות האחרונים,

שהם אומרים שמי שייכפף תחתיהם וישלם להם מס,

אז נו, הם מוכנים לחיות אותו עדיין.

אבל מי שלא,

אחת דתו להמית.

נו,

אז במקום להפנות את הפנים שלנו לכיוון של האויב,

שהוא יישאר אויב ולא מעוניין בכלום,

הרי דוד המלך הכיר אותם טוב מאוד,

והוא אמר, שכנתי אם הוא עולה קדר.

רבאק שכנה לנפשי

עם שונא שלום,

אני שלום, וכי אדבר המה למלחמה.

אני מכיר אותם, גרתי לידם.

אני מדבר איתם שלום, הם מדברים מלחמה.

אין עם מי לדבר.

זאת אומרת,

מצב זה לא ישתנה, חבל לנו על הזמן.

דבר אחד כן יכול להשתנות, והוא בידינו.

אם אנחנו נרצה לעשות שלום עם אבינו שבשמיים,

אם נעשה שלום עם אבינו שבשמיים,

אז כתוב, עושה שלום במרומם,

הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל, בכל מקום שהם.

עושה שלום במרומיו,

יש מלחמה למעלה?

אלא מה הכוונה עושה שלום במרומיו?

שמיים זה מורכב מאש ומים.

אש ומים זה שני אויבים שלא יכולים לדור במחיצה אחת.

אם יש יותר מדי מים, מכבים את האש. אם יש יותר מדי אש,

מאדים את המים.

אז איך הם יכולים לדור במחיצה אחת?

אלא עושה שלום במרומיו.

הקדוש ברוך הוא,

הוא ברא אותם,

והוא יכול להשכיל את השלום ביניהם. למה?

כי להם אין בחירה.

כל אחד פועל לטבעו.

אם הוא לא יתערב, אכן לא יהיה שלום.

אבל אם הוא מחליט להתערב, הוא משכיל שלום.

אצלנו הקדוש ברוך הוא לא מתערב,

כי הוא רוצה שאנחנו נעשה את השלום.

אנחנו, יש לנו בחירה.

בני האדם קיבלו בחירה לעשות טוב או רע,

והקדוש ברוך הוא מצווה בתורה לעשות את הטוב ולא את הרע.

אם נתחבר לאבינו שבשמיים,

אז הוא אומר, לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו,

כמעט אויביהם אכניע ועל צריהם אשיב ידי.

אם העם שלי ישמע לי,

ילכו בדרכים שלי שאני התוויתי להם בתורה,

הוא אומר, אני אטפל באויבים,

don't worry,

אני יודע להסתדר.

הסתדרתי מאז ומעולם,

אין נבעה נסתדר

גם עם הרמטכ״ל,

גם עם ראש הממשלה,

גם עם אלה שממול,

עם פליטת פה, בלי פליטת פה, אהיה בסדר.

אני אסדר את הכול,

אבל תלכו בדרכיי.

כמו שהתורה אומרת, אם בחוקותיי תלכו,

ושכבתם, ואין מה חריד.

את ההבטחה הזאת כבר ראינו בפועל,

בדורו של חזקיה המלך.

חזקיה המלך, כשסנחרים מקיף

את כל ירושלים עם צבאות עולם על מנת

להרוג את היהודים שיושבים בעיר קטנה, ירושלים, בתוך החומה,

אין לחזקיה המלך אפילו רוכבים לאלפיים סוסים שתורם לו סנחריב, שלא יהיה בושות.

אבל חזקיה בוטח בדבר אחד,

בהבטחה של הקדוש ברוך הוא שאמר,

אם בחוקותיי תלכו, ושכבתם בעין מחריד.

טוב, אבל זה לא כל כך פשוט, אם בחוקותיי תלכו.

אבל חזקיה דאג לקיים את התנאי הזה.

הוא נעץ חרב בבית המדרש,

ואמר, מי שלא ייכנס וילמד תורה,

יידקר בחרב.

הוא היה כפייתי,

כפייה דתית.

מי שלא ייכנס בבית המדרש, יידקר בחרב.

מה קרה?

תוך שלוש שנים לא היה נער ונערה בישראל

שלא ידעו את כל התורה כולה.

מה זה הועיל להם?

שסנחריב איים להרוג את כולם ולטבוח.

חזקיה המלך אמר לכל העם להירגע,

נכון שמיליונים נמצאים חוץ לחומה,

אבל אנחנו עשינו את החלק שלנו.

אם בחוקותיי תלכו, קיימנו.

עכשיו שהקדוש ברוך הוא יקיים את החלק שלו,

ושכבתם בעין מחריד,

וחרב לא תעבור בארציכם.

ואכן כך היה.

בתנ״ך מסופר,

יורד מלאך השם

ומכה במחנה סנחריב

185,000 ראשי גייסות.

מיליונים מתים, שוכבים, פגרים מחוץ לחומות ירושלים.

אילו היה מתקיים אירוע כזה בימינו, מה היו אומרים?

וירוס.

כנראה ישראלים המציאו איזה משהו כימי,

וכולם מתים, הפלא ופלא.

יש לנו שטרות

על מה שהקדוש ברוך הוא דיבר.

יצאנו ממצרים,

ההפך הטבע.

לא היה אדם שיצא ממצרים והיה עבד,

ועם שלם

מאיים על פרעה ששולט בכיפת העולם,

ואומרים לו, שלח את עמי ויעבדוני,

ואם ממהר אתה לשלח,

1, 2, 3, 4, 5, 6,

עשר מכות קבל.

הוא מקבל מכה אחרי מכה,

וקשה לו עם הגאווה להישמר.

מה זה, לוותר על מיליונים?

לשחרר אותם?

שגשוג בכלכלה?

איזה עם נבון וחכם, עובדים טוב, בונים לו ערים.

למה שיוותר?

אז כמה מכות, כמה מצרים מתו?

נו, אז שיעבו אותו כפרה על עם ישראל.

אבל לשחרר את העם הזה?

אבל בלית ברירה, בסוף, אחרי מכה עשירית, שהבכור שלו גם כן מת,

והוא גם כן בכור,

הקדוש ברוך הוא השאיר אותו מכל הבכורות,

שיראה שהבכורות מתו.

ואחרי זה,

באמצע הלילה הוא קם עם פיג'מה,

מחפש את משה ואת אהרן, ואומר, קומו, צאו מתוך עמי.

תצאו, תעשו טובה, עכשיו, עכשיו.

ואומרים לו, לא, בלילה אנחנו לא יוצאים. בבוקר!

אתם יודעים מה עובר עליו בשעות האלה של הלילה?

הוא לא יודע עוד מה יתרחש.

ברגע אחד כולם מתים במכת מצרים, כל הבכורות,

בבוקר יוצאים עם ישראל לצבאותם על דגליהם,

וחביבי, הוא משלח אותם, מלווה אותם,

ומבקש ממשה רבנו, תעשה טובה, כשתגיעו להר,

תיתנו לי מי שברך.

לא לשכוח.

מי שברך, אבותינו, הוא יברך את פרעה הגמד שהיה בגובה חצי מטר.

איי, איי, איי.

קיצורו של דבר,

עם שלם, יוצא ממצרים למדבר.

מדבר.

איזה מין עתיד זה, תגידו לי?

לא יותר טוב להיות עבדים עם בית ועם קורת גג,

ועם קצת אבטיחים ושומעים בבצלים, כמה דברים?

לצאת למדבר?

מה זה לצאת למדבר?

מה יש במדבר?

40 שנה במדבר.

חברת מקורות עוד לא הייתה אז.

לא היה סוכות כאלה, חד פעמי, שמקפלים והולכים ועוברים. אין דבר כזה.

איך אפשר לחיות עם ילדים קטנים, תינוקות? אי אפשר לגדל אותם.

לא לדאוג.

יש בורא לעולם,

ישר ומקיף אותם בשבעה ענני כבוד, ארבעה

מארבעה כיוונים,

אחד שחופה עליהם מלמעלה, מלמטה הם לא דורכים בחול החם.

יש ענן מזור.

ויש עוד ענן אחד שמיישר,

מפלס את כל הדרך מההרים והעמקים שלא יצטרכו חלילה לטרוח ולהתעייף.

בריח בסמים גן עדן,

מן יורד מן השמיים כל יום, לא צריך לדאוג, לא מכולת, לא היפר, לא קניון, שום דבר.

יורד הכל ליד הבתים, אם אתה צדיק,

ליד הדלת.

אתה לא כל כך

מחוץ לענן, אתה צריך לצאת מחוץ למחנה.

בושות.

יש כאלה לא אכלו יום-יומיים כי אם הוא יוצא,

סימן שהוא לא יהיה בסדר.

ומה אם מאיפה שותים?

יש סלע,

בעירה של מרים, מתגלגלת איתם 40 שנה ונותן מים למיליונים.

גם להתקלע, גם לשתות, גם לשטוף,

הכול.

סלע אחד.

אתם יודעים מה זה 40 שנה?

40 שנה?

רוצים בשר? סלב.

מביא להם סלב.

מה שאתם רוצים, תקבלו.

40 שנה גן עדן בעולם הזה.

זה הקדוש ברוך הוא, אנחנו מכירים אותו.

העם שלנו עבר את זה.

קיבלנו את התורה באותו מעמד.

העולם היה יודע ונוכח.

הורדנו ציוויליזציה לעולם.

אנחנו מכירים את הקדוש ברוך הוא.

הוא הבטיח וקיים. כל מה שאמר התקיים.

גם הרע וגם הטוב.

הקדוש ברוך הוא אומר,

צריך להגיח את הגאולה.

אני אדפוק באותו זמן.

כל דודי דופק.

פיתחי לי אחותי רעייתי יונתית אמתי. אני אדפוק.

תנסו להבין מה אני מתכוון.

דופק בדלת לא פותחים. דופק יותר חזק. יותר חזק עד שקורץ את הדלת ונכנס.

לא שומעים.

האינתיפאדה האחרונה זה הדפיקות קלות. בהתחלה בגילות. טררר. טררר.

אחר כך אני היותר חזק. מרגמות, פצמרים.

אחר כך אני היותר גרוע בסובארו, סבארו, בדולפינריום.

אחר כך אנחנו כבר לא יודעים איפה היה.

אחר כך אני היותר גרוע, וזה נהיה עשרות עשרות, רחמנא ליצלן.

חשבנו שיש הפוגה, חומת מגן, משהו, מגן חומה, חומת מגן.

חברת ביטוח.

לא עוזר.

חוזר עוד פעם, חוזר חלילה,

והקדוש ברוך הוא משחרר את הרצועה שוב פעם לאט לאט,

ולך תדע איפה נגמור עוד פעם.

מה יותר פשוט?

מאשר להגיד לקדוש ברוך הוא, הבנו סוף סוף, הבנו, הבנו, די.

עכשיו אנחנו מוכנים,

אומנם באיחור, חבל שחברו

כמה חודשים,

20 חודש בערך,

ולמעלה מ-400 הרוגים, חבל,

חבל על אלפי הפצועים,

בנכים, באלמנות ויתומים, חבל.

אבל טוב מאוחר מאשר אף פעם לא.

אז עכשיו לפחות.

אם לא נגיד את זה עכשיו,

נגיד את זה יותר מאוחר,

אבל עם מספרים שונים.

לא חבל?

ואמרנו הצעה פשוטה, במקום ששרון יבקש ויפציר,

בשקרן מספר אחד שמגיע לו פרס נובל נוסף,

מר ערפאת,

במקום לבקש ממנו הפסקת אש שבוע ימים,

שהוא לא מתכוון בכלל,

לבקש מהעם שלנו הפסקת אש ליום אחד.

אם שרון היה מבקש הפסקת אש ליום אחד,

יכול להיות שהמצב היה יותר טוב.

שיפסיקו כל היהודים בארץ ישראל לפחות

להדליק אש יום אחד בשבת.

פסקת אש.

פסקת אש.

וכתוב, אילו משמרים ישראל שתי שבתות,

מייד הם נגנים.

מי אמר את זה? רבי שמעון בר יוחאי.

תנא אלוקי.

אילו ישראל משמרים שתי שבתות גיל קטן,

מייד הם נגנים.

נו,

אולי נעשה מאמץ קטן ונשכנע אחד את השני

שננוח בשבת.

ננוח בשבת, נאכל טוב, נשתה טוב,

נשיר,

נלמד קצת,

נהיה בחיק המשפחה.

שבת, יום אחד.

המוסלמי יש לו יום שישי,

הנוצרי יש לו weekend.

מה הבעיה אנחנו? יום אחד אנחנו הבאנו את זה לעולם.

את היום האחד אנחנו הבאנו.

בסוף הם למדו מאיתנו.

אז מה הבעיה?

אם אחרי שתי שבתות זה לא יעבוד,

נלך כולנו לדיסקוטק.

ואם זה יעבוד,

ניגאל.

לא תהיה מלחמה.

וגר זה עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ.

חיים טובים וארוכים בלי מלחמות. שלום, אשתך גפנו תחת עינתו.

השקל יהיה חמש דולר.

חיים טובים.

אבל מה לעשות?

עם עיקש.

עם עיקש.

יש לנו היסטוריה. אמר דוד בן-גוריון,

3,300 שנה אנחנו יודעים בדיוק מה קרה לעם הזה.

האמריקאים, תשאל אותם, מי היה במי פלאור? הם לא יודעים בכלל.

הייתה פה גברת אולברייט

לפני כמה זמן בירושלים.

וסיפר לי מנכ״ל המנהרות בירושלים,

שהוא אמר לה,

את רואה את האבן הזאת פה?

זאת אבן בת 600 שנה.

פי שתיים מהגיל של אמריקה.

האבן הזאת.

את רואה פה אבן?

יש אבן שמה של 15 מטר, ענקית.

את רואה את האבן הזאת?

זאת

אלפיים שנה.

אז אתם האמריקאים, אתמול נולדתם, באים להגיד לנו איך לחיות, מה צריך לעשות?

העם העתיק,

עם תורה,

עם חוקים ומשפטים,

אנחנו רוצים לחקות את הגויים. הם למדו מאיתנו,

ואנחנו רוצים מהחיקוי ללמוד כשאנחנו המקור.

בושה.

הגענו לקצה מצב מביש,

שהיום מי שלא אומר שהוא קוף, הוא לא נאור.

ואם תגיד שאתה אדם צאצא של אדם הראשון, אתה פרימיטיבי.

נו, אני שואל אתכם שאלה, יהודים יקרים. מה הגיוני יותר? בלי להבין, בלי ללמוד, בלי ללמוד.

פעם סיפרתי, היה איזה אחד,

אדם חשוב,

פרופסור שטס במטוס, היה לו בן, בן 17 בערך,

לידו היה הרב קלמינצקי, זכר צדיק לברכה,

ראש ישיבה באמריקה,

שהיה לו גם כן בן, בערך בן גיל זה, 17. והם טסו.

בדרך הפרופסור פנה לרב ואמר לו, כבוד הרב, אני לא מבין, יש שוני בין הבן שלי לבן שלך.

אני רואה שכל הטיסה, הבן שלך מכבד אותך, מביא לך לשתות, מסדר לך את הכרית, מסדר פה, עושה שם, כל הזמן הוא מטפל בך.

ואילו אני כל הטיסה מפנק את הילד, מסדר לו, מביא לו, אומר לו, אתה רוצה לשתות, הכול.

למה אצלך זה כך ואצלי זה כך?

אז הרב אמר לו כך,

תשמע,

אתם,

שאתם מאמינים באבולוציה ושמוצא אדם מן הקוף,

מובן

למה אתה צריך לשמש את הבן שלך.

כי כל מי שהוא יותר מוקדם הוא יותר קוף,

וכל מי שהוא יותר מאוחר הוא יותר אדם.

כיוון שהבן שלך הוא יותר אדם ממך,

אז ראוי שהקוף ישרת את האדם.

אבל אצלנו, שזה בדיוק הפוך,

כל מי שמוקדם הוא יותר קרוב לאדם הראשון, למקור,

והבא אחריו הוא יותר רחוק,

אז ראוי שיהיה ההפך.

זה ההבדל בינינו.

הפרופסור לא שאל יותר שאלות.

אבל אתם מאמינים, באוניברסיטאות, באוניברסיטאות היום לומדים,

לומדים ומקבלים תעודה על זה.

ומי שלא יכתוב שהוא קוף, הוא נכשל בבחינה.

והוא לא יקבל תואר.

פלא פלאות.

אבל לפני מספר שבועות סיפר לי סטודנט באוניברסיטה הפתוחה בתל אביב,

בחוג לפילוסופיה,

הוא אדם בעל עסק שלומד שם, הוא אומר, 30 סטודנטים לומדים שם.

הוא אומר, אני אספר לך סיפור.

קיבלתי קלטת שלך,

וכשהגעתי לשיעור,

דיברנו, פילוסופיות של כל מיני עמים.

ואז אמרתי, בואו נשמע פילוסופיה יהודית.

יצאה עכשיו קלטת כזאת.

בואו נשמע פילוסופיה יהודית. שמו בטייפ,

והפרופסור והתלמידים ישבו ושמעו והקשיבו.

הקלטת הייתה לוגוס אתוס פתוס.

הוא שומע את הקלטת,

ככה בתוך הקלטת הוא אומר, שמענו שמישהו מקשה עליך אם יש הוכחות שיש בורא,

ואתה משכנע אותו.

רואים בהתחלה שהוא ספקן גדול,

ואחרי שאתה משכנע אותו, נשמע שהוא קצת מקבל.

בסוף הוא דוחה את הקול ואומר, לא, לא קיבלתי, לא שכנעת אותי.

ואז אתה אומר לו איזה משהו, הוכחה,

שהוא כנראה לא הבין אותה,

אבל ראה זה פלא,

כשהפרופסור שלנו שמע את ההוכחה שאתה אומר לו, הוא צעק,

יש אלוקים.

כל הסטודנטים שאלו אותו,

איפה ההוכחה? גם הם לא הבינו.

אני אספר לכם עכשיו מה אני אמרתי ותראו מה הייתה ההוכחה.

בקלטת שם אני מסביר שניתן להוכיח תוך חמש דקות למבין

שיש מציאותה בורולוגית.

כיצד?

פעם שאל אותי מפקד בכיר בחיל האוויר אם אפשר להוכיח זאת. אמרתי לו, כן.

אני מבקש אם אפשר להוציא את האמבולנס.

אמרתי לו, כן.

אמרתי לו, תגיד לי, אתה נברא

או שאתה בראת את עצמך?

אמר לי, ברור שאני נברא.

אמרתי לו, אתה נברא. אתה יכול להוכיח לי שאתה נברא?

אמר לי, בשביל מה שאני אוכיח? זה ברור שאני נברא.

אמרתי לו, לא, אני צריך הוכחה שאתה נברא.

אמר, אני לא יודע להוכיח.

אמרתי לו, אני אוכיח לך שאתה נברא.

אמרתי לו,

יש שתי אפשרויות.

או שאתה בראת את עצמך,

או שנבראת על ידי מי שקדם לך.

אם

אתה בראת את עצמך,

יש שתי אפשרויות.

או שהיית לפני שבראת את עצמך,

או שלא היית לפני שבראת את עצמך.

אם היית לפני שבראת את עצמך,

לא צריך שתברא את עצמך, כי כבר היית.

אם לא היית לפני,

איך אתה יכול לברות את עצמך, אם לא היית לפני בשביל לברות את עצמך?

מוכרח, שלא בראת את עצמך,

אלא נבראת על ידי מי שקדם לך.

שאלתי אותו, האמנת?

אז הוא אמר, כן. אמר לי, תחזור על זה.

אז הוא אומר, הבנתי, הבנתי.

אז ריחמתי עליו והמשכתי.

ואחר כך הסברתי לו עוד כמה דברים,

ובסוף, בסוף,

באותה הרצאה שהסברתי לאותו יהודי בלוגו סטטוס פטוס,

אז הוא אמר לי, רגע, מי אמר שאם ככה יש נברא ויש נברא? כי אני אמרתי, יש נברא ונברא ונברא.

כל הנבראים מוכרח שיש להם בורא, כי הם לא בראו את עצמם.

אם כן, ראשון הנבראים מוכרח שהיה לו בורא.

כי נברא בלי בורא לא יכול להיות.

אז שאלו אותי, ומי ברא את הבורא?

אמרתי, לבורא אין בורא.

למה לבורא אין בורא?

שאם נאמר שלבורא יש בורא, מה הוא?

נברא.

נבראים בלי בורא אי אפשר.

בורא שיש לו בורא אי אפשר,

כי יהיה רק נבראים.

מוכרח שיש בורא ראשון שברא לכל הנבראים.

אז אותו אחד הקשה עליי ואמר, רגע,

אולי זה תמיד בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, אין סוף?

אולי?

למה אתה מתחיל בהתחלה?

אמרתי לו, יפה מאוד, גם מה שאתה אומר מוכיח שיש בורא.

אמר לי, איך?

אמרתי לו, פשוט.

אם תמיד יש בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, אין סוף,

אנחנו נפיל שתי שאלות על זה.

האם מצב זה מוכרח או מצב זה אינו מוכרח?

אם מצב זה של בורא נברא, בורא נברא, אינו מוכרח,

זאת אומרת שאחד מהם באמצע יכול להגיד, אני לא רוצה יותר לברוא,

פוס,

לא רוצה יותר לברוא,

ואז ייפסק השרשרת,

מה קרה? ניאסוף.

אם ניאסוף,

יש התחלה.

אם יש התחלה, יש בורא בהתחלה.

זו אפשרות אחת.

אבל אם זה תמיד בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא, בורא נברא,

ואין אפשרות של הפסקה,

סימן שכולם מוכרחים על ידי מכריע חיצון,

שהוא נמצא לאורך האין-סוף והוא לא מניח לאחד מהם

לברוח ממוכרחותו.

כולם מוכרחים, מוכרחים, מוכרחים. למה הם מוכרחים?

בגלל שיש מכריע חיצון להם של מכריעיו,

והוא-הוא הבורא.

אותו אחד לא הבין זאת.

ועל זה צעק הפרופסור,

יש אלוקים.

שאלו אותו איפה יש אלוקים.

אמר לסטודנט,

קום, קח גיר,

גש ללוח,

צייר עיגול,

צייר עיגול.

אמר לו, אתה רואה, יש אלוקים.

אז הוא אמר לו, לא, יש עיגול.

אז הוא אמר לו, לא, זו הוכחה שיש אלוקים.

האם העיגול עשה את עצמו,

או שאתה עשית את העיגול?

יש אלוקים!

שאלו אותו, איפה יש אלוקים?

אמר לסטודנט,

קום, קח גיר,

גש ללוח, צייר עיגול,

צייר עיגול.

אמר לו, אתה רואה, יש אלוקים.

אז הוא אמר לו, לא, יש עיגול.

אז הוא אמר לו, לא, זו הוכחה שיש אלוקים.

האם העיגול עשה את עצמו,

או שאתה עשית את העיגול?

זו ההוכחה שיש אלוקים,

שיש חיצון שעושה את ההכרח הזה שהוא אינסופי.

זאת אומרת, גם זה מוכיח שיש בורא לעולם.

ויש עוד הוכחות נוספות של מגביל ומוגבל ומרכיב ומורכב,

וכל יכול מאוד הרבה.

אבל

זה דברים פשוטים.

אני לא מבין למה לא מסבירים את זה באוניברסיטה,

לא מגיע להם שידעו?

אז בוא אם הם כופים, מותר להם את הדעה.

שיבוא מישהו ויסביר,

ואפילו יגיד את זה כאפשרות נוספת.

לא חייבים לכפות את כולם להאמין.

מי שעדיין רוצה לאחוז בבננות,

אנחנו לא נאמר לו לא.

אבל,

אבל, לפחות שייתנו עוד אפשרות.

אבל מציגים את התורה כפרימיטיבית ועתיקה,

בלי להשתמש בחוכמה היהודית שכתובה בספרים.

לא מלמדים את הרמב״ם,

את הרס״ג,

רבנו סעדיה גאון,

לא מסבירים את האברבנאל,

לא מסבירים את ריהאב, רבי יהודה הלוי,

את הכוזרי, לא.

מסבירים שהדתיים האלה של בני ברק של עכשיו הם פרימיטיביים עם פיעוט, וזקן, ומשהו שחור כזה הולך ממקום למקום,

ומשתמת תמיד, ולא משלם, וחי על חשבון כולם,

ואף פעם לא מת גם, בכלל לא מתים אצלם כל הזמן הרבה ילדים, וזה,

מה זה?

נו, אז מסכנים היהודים שלנו, הטובים, מאמינים, מה זה?

התשקורת אמרה?

ולא פעם אחת, פעמיים ושלוש, ובעיתונים, ובטלוויזיה,

ויום אחרי יום, יום אחרי יום, שטיפת מוח.

מה יעשה, מה יעשה הנער?

אם אין לו מקורות אחרים, מה יעשה?

אז ארגון שופר פתח לו אתר אינטרנט

www. tops.net,

ושם מי שנכנס מתחיל להבין את האמת.

ויכול לענות תגובות, ויכול להתפלמס, ויכול לשאול, ועונים לו תשובות, ויכול גם לשאול אותי, ואני עונה לו בבוייסמייל.

ועל הכיפאק, רק בחודש וחצי האחרונים

101,000 איש נכנסו.

אתם יודעים מה זה 101,000 איש?

וחמש פעמים אצטדיון טדי מפוצץ

מכל העולם,

בלי עין הרע,

וזה רק בהתחלה, ועוד בלי פרסומת.

תארו לכם מה יהיה בעוד שנה,

מה יהיה בעוד שנה.

מאיפה נכנסים, אתם יודעים?

U.S. government,

מהממשל,

ממשרד ההגנה בארצות הברית,

מתאילנד, מיפן,

מנורבגיה, מצ'כיה, מדרום אפריקה, ממצרים, מאיראן,

מהאמירויות,

מקומות שאתם לא חולמים.

נכנסים אנשים לשמוע, לברר ומגיבים.

ושמנו שם גם קלטות בפרסית,

ברוסית,

בעברית,

באנגלית,

עוד מעט יהיה בפורטוגזית,

צרפתית,

ערבית לא צריך, הם יודעים לבד.

וברוך השם,

אם לא נותנים את זה בבית ספר,

אז אנחנו נותנים את זה באתר,

ואם זה לא עוזר, אז מחלקים מיליונים קלטות,

אבל זכותו של היהודי לדעת מהי יהדות

בארץ ישראל לפחות.

בחוץ לארץ לא מונעים את זה,

פה בארץ כן.

למה? מה יש?

מה יש? אז יהודי, דעה שהוא יהודי.

אתה תסביר לו מה שאתה רוצה,

אני אסביר לו מה שאני רוצה, והוא יחליט.

חופש, לא?

לא. חופש זה חד-צדדי.

חופש זה לחופשיים.

אתה לא חופשי, אתה דתי.

אתה אדוק,

אתה קנאי.

אתה מיסיונר מטיף מסית.

אתה לא.

ויכוח פתוח, דיון פורה, כל אחד יגיד מה שהוא רוצה. נקבל, נקבל, לא נקבל, לא נקבל. מה קרה? נלך, ידידי. אם תהיה בריא, נתראות.

No chance.

לא פה.

לא בארץ ישראל של היהודים.

לא, לא. לא פה.

Not now. Not now.

טוב, אבל אני נותן לכם אפשרות לדיון פורה ולשאלות ותשובות. מה שאצליח לענות, אני אשתדל בשמחה

ובהומור אם אפשר.

מי שיש לו שאלה, בבקשה.

כן, הנה ראשונה,

זכות לנשים.

אפילו זה אנחנו נותנים.

אני זוכר שבאחיר דבריך אמרנו לה

שבאמת כשדוד המלך הייתה אליווים ואמר להם אנחנו נלך לשלום,

תלכיכם למלחמה ודורותם למלחמי.

ואמרת שזה בגלל שהם החלו על עצום, הם כאלה, זה הטבע שלהם.

אז מה שאני רוצה לשאול על זה, גם אנחנו לאורך כל הדברות, לאורך שלוש עשר שנים שנה,

נתנו לנו את כל האפשרויות, את כל האופציות,

והידיים נכונות קשה עורף.

מסכים?

מה, זה הטבע שלנו.

אז מה?

מסכים?

אז מה עושים? מה עושים?

קודם כל, קשה עורף זה מעלה וחסרון.

אם עם ישראל יהיה קשה עורף לא לוותר על דתו ויהדותו,

זו מעלתו, שהוא לא משתנה,

שום רוח לא תזיז אותו,

שום אידיאולוגיה, שום תרבות, כלום. אין עם לבדד ישכון,

ובגויים לא יתחשב.

קיבלת תורה,

תצמד אליה,

לך איתה.

היא אור לגויים, לקחו ממנה, העתיקו אותה,

היא הבסיס לדתות הגדולות בעולם,

לנצרות ולאסלאם.

לך עם זה.

זה מעלה.

אבל כשמשתמשים עם זה, כשעוזבים את הדרך ומחזיקים בעיקשות בשביל לא לשוב למקור,

זה החסרון, ואז הם מקבלים את העונשים לאורך שלושת אלפים ושלוש מאות שנה.

בדיוק.

מעלה ביתרון.

סתם כך אני רוצה לומר לכם,

שכל המידות שיש בבן אדם,

אין מידה חיובית ומידה שלילית.

כולן מידות פרווה.

מה הפירוש?

אכזריות, מידת פסולה, אנחנו אומרים. רחמנות, מידה טובה, אנושית. לא נכון.

אכזריות במקום הנצרך זו רחמנות.

לדוגמה,

אם יש אויב וצער

שמכלה והורג אנשים,

לא משנה באיזה עם ובאיזשהו מקום.

אם לא יבערו את הרע מתוכם,

פשוט מתאכזרים לנפגעים.

זאת אומרת, אם תהיה רחמן כלפיו, תתאכזר לאחרים.

אבל פעמים צריך להשתמש במידת האכזריות,

פעמים במידת הרחמנות,

פעמים כך, פעמים אחרת.

פעמים צריך להיות כילאי,

פעמים צריך להיות שוע.

אדם יכול להתקמצן, להיות נדיב.

לא בכל מצב זה טוב להיות נדיב.

אם בא אליך נרקומן ואתה מרחם עליו

ומנדב לו מאה שקלים,

אז אתה זרקת אותו ברחוב עכשיו.

אתה גרמת נזק לו ולמשפחתו ולכבודו ולעתידו.

לא עשית מעשה של נדבה ורחמנות.

אבל אם אתה תמכת ביתומים,

באלמנות, בחולים,

בפצועים, באנשים שזקוקים,

ודאי שעשית נדיבות.

אז לכן, פעמים צריך להיות גם קמצן.

קמצנות היא מידה גרועה ופסולה,

אבל צריך לדעת מתי להשתמש בכל מידה ומידה.

התורה אומרת מתי כן, מתי לא.

כי הקדוש ברוך הוא קבע את הכללים, איך צריך שהעולם הזה יהיה 100%. אם נקיים את התורה כלשונה וככתבה,

אין עולם יותר יפה מזה.

גן עדן בעולם הזה יהיה.

בלי לקבל אותו, אנחנו פשוט נעניק לעצמנו אותו,

פה בעולם הזה.

אבל מה לעשות שלא כל אחד מקיים,

וכשאחד משקר אז השני אומר שחייבים לשקר כי אחרת אי אפשר להרוויח,

וזה גורר זה את זה,

ואחד אומר, תשמע, אם אני אהיה ישר, יסדרו אותי.

ואז המידות מתהפכות, וזה הופך להיות דפוס חשיבה והתנהגות.

ממילא הכול הולך ומתקלקל.

אבל יש דרך אחת, קוראים לה תשובה

לשוב מהדרך הרעה, לחזור למקור הנאמן,

על פי תורת ישראל,

להיות צמוד לקדוש ברוך הוא, ממילא תהיה מושגח על ידו ותראה רק טוב ממנו.

אז אם עם ישראל יחליט להקשות את עורפו על מנת לחזור לשורשים ולא לזוז יותר מהם, כמו בעלי תשובה היום,

שחוזרים מהדרך שסטו, חלק מבלי דעת וחלק מרצון,

והם מתעקשים להמשיך ללכת עם הדרך, למרות הלחצים הסביבתיים,

הנה הם הרוויחו את דרכם.

ובסוף כולם מודים להם, ואומרים, תאמין לי, אני מקנא בך.

רק מה, קשה לי, אבל תראה, אני בדרך, ואני חושב על זה, וזה יבוא, וזה עוד מעט,

ואז תראה אותי ככה, ואני עושה, ויש דברים שאני לא יכול להגיד.

זה כבר תהליך שעברנו בשנים האחרונות,

ואנחנו שומעים את זה מהרבה אנשים.

זה החוכמה, לקחת את המידע

הזאת ולהחזיק בה חזק, אבל כשאתה נמצא במקום הטוב.

כשזה לא במקום הטוב זה רע מאוד כי מקבלים מכה אחרי מכה כמו פרעה וחבל.

כן, שאלה לידך.

שאלה לידך מצד ימין.

שלום.

אני מאוד מאמינה במאמן הר סיני, זה ברור לי של שנת תורה ויודעת במאמן של מימיוני וכל מה שכתוב בתורה ומסכים להציע אמת לעמידה אין לי בכלל זכות כזה.

יש דבר אחד שמעכב אותי והמאוד מאוד מטריד אותי ושמעכב אותי. להתקדם.

כן.

אני יודעת שאחרי שקיבלנו את התורה,

ואחרי היתה את התורה שבעתה גם,

אחרי כאלף שנה, נדמה לי גם, בסביבות הלב ומשהו והספירה,

הגיעה תקופת הדעת גאונים.

מאז היה צורך בהלכות וחוקים שאנשים

ידעו הלכה למעשה מה לעשות.

ואת ההלכות, את ספרי ההלכות ואת פסקי ההלכות, מי שכתב זה בני אדם,

כמוך וכמוני.

וזה לא היה במאמה של מיליונים, זה לא היה משהו שהיו יודעים לו. זה היה הרמב״ם,

גאון ענק ביניים, ואני מאוד מאוד מעריכה את האדם הזה,

זה היה אפילו אחד מענקי העולם בכלל.

ובכל זאת כבר דעתי.

ואני שואלת,

איך אני יכולה להיות בטוחה בזה שהאנשים האלה שכתבו את הדברים האלה ואמרו לי הכול,

מה לעשות, מה אני יכול, איך לגבוש, עד איזה אורך, איך ללכת אפילו, הכול, הכול,

הדוכמת הכי קטן של חיי,

איך אני יכולה לדעת שהאנשים האלה באמת עושים את רצון השם,

והאם אני עושה בזה שאני אמקם את הדברים האלה, את רצון השם

ואת רצון הרמב״ם והרמב״ם והרעב ויוסף קאוב וכל עברי.

קודם כל, תודה על השאלה.

ואני רואה שאת מתמצאת.

רק חבל שלא פנית עדיין עד עכשיו למקום מוסמך,

ויש שאלה אותי. מה עם הכתבתי לכם באתר שלכם? אז היום אני אענה לך, ומחר אני אגיד לך שכבר עניתי.

הנקודה היא כזאת,

את צודקת

שפסקי ההלכה אכן נכתבו על ידי אנשים, אבל אני רוצה להזכיר לך שלפני הרמב״ם והגאונים שהיו לפניו,

גם משה רבנו היה אדם,

וגם אברהם אבינו היה אדם, וגם האדם הראשון היה אדם.

אף על פי כן הקדוש ברוך הוא נתן להם

את מה שרצה לתת.

בדורות ראשונים זה היה בלי תורה,

בגילוי שכינה, שהקדוש ברוך הוא התגלה לכל אלה שהיו ראויים ודיבר אליהם.

אחרי מתן תורה, הקדוש ברוך הוא נתן תורה, וגם היו גילויים לאחר מכן.

אבל בכל אופן, הקדוש ברוך הוא נתן תורה, וכתוב חכם עדיף מנביא.

אם יבואו אלף נביאים,

יבואו אלף חכמים,

אין מעלה לנביאים על החכמים, אלא הפוך.

חכם עדיף מנביא.

נביא מקבל נבואה לשעתו לומר לעם מה שהשם ציווהו.

הוא כלי שמעביר את מה שהשם רצה.

אבל בהבנת התורה, בידיעת התורה,

צריך לדעת את הכללים והחוקים שבהם נפנה התורה,

ואיך לומדים אותה, ומהי המסורת, ואיך עושים.

כמובן שנביא גם היה חכם,

אבל מעלת נביא בלבד היא לא מספקת.

אפילו שהוא יעשה אוטות ומופתים, וכל העם יכרעו וישתחוו ויגידו, תשמע,

הוא הוכיח. בחכם לא יוכל לעשות מה שהוא עשה,

חכם עדיף מנביא.

עכשיו, זה שהקדוש ברוך הוא נתן תורה ואמר שאנחנו נפסוק, ודאי שהוא נתן שנפסוק.

יש מצוות שהקדוש ברוך הוא נתן, ואנחנו מחויבים על פיהן, תריין מצוות.

עכשיו, המצוות האלה אנחנו מקיימים,

והגיעו זמנים שלצערנו הרב, עם ישראל יצא לגלות

ובגלות קצת נשתקעה תורה מישראל בגלל הרדיפות והנגיסות שלא ילמדו ישראל בגזרות שהיו.

והיו צריכים לכתוב ולהעלות על ספר את הדברים, תורה שבעל פה הייתה אסורה להיכתב,

דברים שבעל פה אי אתה רשאי לחוטבם,

ודברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה.

לכן צריך לקרוא בספר תורה מן הכתב, ולא בעל פה.

ולכן היה צריך לומר בעל פה דווקא,

ושיננתם היינו צריכים לעשות, וככה הייתה התורה נשמרת אצלנו כל הזמן. אבל מה קרה?

טלטולים וצרות וגזרות,

שעת לעשות להשם,

הפרו תראתי, והתורה עתידה להיות מופרת, חלילה.

ישבו וכתבו את כל התורה שבעל פה בכתב, וזו המשנה,

ואחר כך הגמרא שפותחת ומבארת את המשנה, כי הדורות שבאו אחר כך,

גם בשבילם זה כבר היה סתום כחידה.

ורק אלה שישבו באוהלי התורה ידעו,

וכדי לפשט את זה לעם, שידעו מה לעשות, מה יעשה ישראל, היו צריכים לשבת ולהראות את המקורות של כל הדברים האלה מהתורה עצמה.

וכך ישבו, ובסוף, אבל, ים התלמוד,

שזה כל התורה שבעל פה ותורה שבכתב,

נמצא במאגר עצום, שאם מישהו ירצה לברר משהו, מה לעשות,

הוא צריך להתמצא בכל הספרים בשביל לדעת איפה למצוא את זה אפילו.

איך אפשר?

ישבו אותם שציינת,

וכתבו לנו את התמצית,

מה בסוף עושים?

סוף דבר, שורה אחרונה.

מה אני עושה בעניין זה?

אז כתבו לנו את התמצית,

שהיא מבוארת לאחר משא ומטן הלכתי גדול ורחב,

בקנה מידה אדיר של 600 שנה.

600 שנה עד שנחתם התלמוד הבבלי.

זאת אומרת, זו עבודת קודש של גדולי-גדולי ישראל ב-600 שנה,

וזה עבר נפה אחר נפה, נפה אחר נפה,

עד שיצא דבר מתוקן, ואחרי זה אין מה להוסיף.

כל השאר זה רק מהמבוע הזה שאפשר לקחת ולכתוב.

מעבר לזה,

היו מנהגים שונים לקהילות שונות,

והיו חידושים. לדוגמה, היום יש חידוש של חשמל ודברים כאלה,

שצריך לדעת מה התורה אומרת על זה. התורה לא כתבה במפורש על חשמל,

אבל על היסודות היא כתבה,

וממילא, אם אני מכיר את היסודות,

אני יכול להקיש מהם

לדברים של היום.

זה מי בקי?

מי שקיבל את התורה איש מפי איש עד משה רבנו.

ואלה הם אותם גאונים,

ואחריהם הדורות של הראשונים,

ואחרונים, ועד אחרוני-אחרונים שנמצאים בדורנו.

אחרוני-אחרוני-אחרוני-אחרונים. כל אלה קיבלו מסירה איש מפי איש,

ויש על זה כתיבה של כ-45,000 ספר.

לא היה בעולם ספר ספר שיכתבו עליו באורים, פירושים ועברות, והכול,

45,000 ספר.

וישבו עליו מיליארדים יהודים,

שכולם למדו את אותו דבר, ועברו, וראו, וסקרו את הדברים,

וכל אחד העלה את דברו.

והדברים הראויים מכל הים הגדול הזה תומצתו

לדבר שעוזר לנו, נקרא שולחן ערוך,

של רבי יוסף קארו, שאת הזכרת את שמו,

שחי לפני כ-500 שנה,

והוא ריכז את הכול, והוא האחרון שעל פיו אנחנו הולכים,

והוא הוסמך

על ידי מאות רבנים שסמכו את ידיהם עליו שהוא היה גדול וענק בתורה,

והכול עבר כמובן שוב פעם סולת של סולת,

ויש מקשים גם עליו והכול, אבל

קיבלנו את דברו,

ואנחנו הולכים על פיו ועושים את פסקיו,

שהם תמציא את התורה שלנו בכתב ובעל פה,

עושים את הדברים האלה בשביל הקדוש ברוך הוא,

זה מה שהוא רצה.

והקדוש ברוך הוא כתב בתורה,

אחרי רבים להטות.

מה פירוש אחרי רבים להטות?

זאת אומרת, יכולים להיות גם מועטים שיגידו אחרת,

אבל התורה קבעה כלל,

אחרי רבים להטות.

היום יש בית משפט להבדיל,

בבית המשפט יש שלושה שופטים.

למה שלושה? למה לא יהיה זוגי?

מה יקרה במצב שיש שוויון?

אין הכרעה.

זאת אומרת,

יש תמיד אפשרות שלא תהיה הסכמה של כולם, נכון?

אז מה, המשפט מעוקל?

הוא לא נכון?

זה הכלל,

אבל כשאנחנו עושים את זה בשמירה ברורה במשך כל הדורות, ואצלנו זה לא דומה למקומות אחרים,

כשאצלנו הדיינים הם לא בסדר במאה אחוז

במאה אחוז ולא נמצא בהם דופי,

לא שומעים את דבריהם.

לא שומעים את דבריהם.

שיהיה ענק,

שיהיה גדול, שיהיה מפורסם.

לא שומעים.

רק ברורים כסולת.

מי שמכיר את חכמי ישראל ולמד קצת,

ורואה כמה כשיש חס ושלום סרחון קטן במישהו,

איך הוקיעו אותו.

אפילו גדולי ישראל,

אפילו מלכי ישראל,

אפילו נביאים,

התורה לא פסחה על אף אחד.

אפילו משה רבנו שחטא,

לא כיסתה התורה.

אפילו אברהם יצחק ויעקב, על כל מי שהיה עליו משהו,

פרסמה התורה.

ואם משה רבנו ירד עכשיו ויגיד עכשיו,

אני אומר לכם,

מצוות תפילין בטלה,

יותר לא צריך. עכשיו, הנה, ירדתי מהשמיים, ראיתם את השובל של האש שירדתי?

זהו.

אני פה אומר לכם, תפילין לא צריך יותר.

חייב מיתה,

כי חוקת עולם זאת

לדורותיכם.

התורה הזאת לא תשתנה,

לא תהיה מוחלפת.

שום נביא לא יכול לשנות בה כלום.

זאת תורת אלוקים, לא תורת אדם.

אם זו הייתה תורת אדם,

שהיה חייב לקבל אולי רפורמות, לפי הזמנים והעיתים והמצוקות.

אולי.

אם זו הייתה תורת אדם, אבל זו לא תורת אדם.

לכן, אדם לא יכול לשנות כהוא זה מרצון התורה, והבורא יתברך.

לכן, אל תפחדי.

היו הרבה לפניי ולפניי,

שסמכו את עיניהם על 3,300 שנה של גאוני גאונים, הרמב״ם מנית אחד מתוך ים,

ים

של חכמים ואנשים שאין להם שיעור אפילו.

אנחנו לא מכירים ולא יודעים אפילו את ערכם.

אם היית מכירה היום

תלמידי החכמים של הדור הזה,

והיית רואה רק את ההיקף שלהם בידיעת התורה,

אם היית שואלת אותם על הרב שלהם והיית שומעת מה הם אומרים עליו ביחסים,

לא היית מבינה. אם רבי עקיבא,

רבי עקיבא, רבין של כל ישראל, ענת שמענקים,

אמר על רבו רבי אליעזר הגדול,

שהרנדינג כחלב הלוקק מן הים ביחס לתורתו של רבו,

אז תארי לך מה הפער בין אחד לשני בדור אחד.

מי היו ריבותיו

ומי היה הלל ושמאי, יש לנו בכלל מושג,

ומי היו ריבותיהם? גרי הצדק, שמעיה ואבטליון.

ומי לפניהם?

בעד שנגיע בכלל לנביאים ואחורה,

אין לנו מושג בצלצלו של מושג.

יש רק כמה מבינים גדולים פה בדור הזה, שהם באמת מבינים את ערכם של כל הגדולים שציינתי,

כחבר הכנסת פריצקי, טומי לפיד, יוסי שריד וגלאון.

אלה גדולי ישראל של הדור הזה,

שיודעים בדיוק את מעלתם של הראשונים.

אל תפחדי.

תלכי בצניעות.

אני הקטנה, התולעת,

שואלת,

מה הטעם ללכת עם שמלה?

אני הולכת עם שמלה, אבל אני לא מבינה למה עדיין. מה יש להבין?

אני רוצה להבין. זה צנוע.

כל דבר שהוא נכנס

זה מראה איברים,

זה לא צנוע לאישה.

לכן אישה לא הולכת בפיסוק איברים ולא בפישוט איברים, לא בהבלטת איברים,

היא צריכה להצניע את עצמה.

וחצאית אמורה לפעול את הפעולה אם היא לא הדוקה ושקופה.

פשוט. אתה יכול להגיד לי איפה זה כתוב בתורה?

לא צריך להגיד דבר כתוב. אם כתוב, את צניעה ללכת עם השם אלוקיך,

יושבים כמה אנשים. זה מבפנים, אבל זה לא חיצוני.

אישה שרוכשת צנעה ולא רוכשת את כתובה.

אני הולכת בצניעות. תראי, עד פה, עד פה, עד פה.

בגד גוף.

לא, זה צניעות.

תראי לי איפה זה כתוב, היא אומרת. מה אני אגיד לה? איפה זה כתוב?

תסתכלי במראה שם, מה זה כתוב?

מה צריך להראות כתוב? זה דברים פשוטים.

בשביל זה לא צריך כתוב.

זה יושבים אנשים ואומרים לבד, מה זה צנוע, מה לא.

איפה כתוב כמה מותר להרעיש בדציבלים?

איפה זה כתוב?

לא כתוב.

אבל תלכי לבית דין וישאלו,

כמה דציבלים גורמים שאתה כבר חורג ממה שמותר ואתה מפריע לשכן?

אז ישבו אנשים וישקלו ויבררו.

יש להם סוגיות בגמרא כאלה ודומות,

וידמו מילתא למילתא ויחליטו, ומה שהם יחליטו זה יהיה פסק של התורה.

יש סוג דברים שאי אפשר לכתוב בדיוק כל דבר, כי דברים משתנים. תלוי מה המרחק עכשיו בין דירה לדירה,

בין בניין לבניין. אז אפשר להגיד שאותם דציבלים,

ואם הוא במרחק קילומטר, אז אתה תגיד שגם כן הוא מפריע?

אותם דציבלים שנחת במרחק שש מטר?

לא.

צריך למוד את הדברים לפי העניין.

כתוב, לא ילבש גבר שמלת אישה.

אבל אני לא לובש שמלה של אישה.

אישה לובשת שמלה שלי.

למה כתוב, שמלתך לא בלתה מעליך.

בני ישראל הלכו עם שמלות בגדים בחליפות בגדים.

זה הלבוש של יהודי שהיה במשך כל הדורות.

וזה למה?

כי גם זה צנוע.

כי אם הולכים גם גברים עם בגד הדוק,

זה לא צנוע.

בצניעות זה לא רק בנשים,

אלא גם בגברים.

מותר למחוא כפיים, אל תחתמו.

כן, פה יש לנו בחור,

אמנם הם קוקו, אבל אחלה בחור.

כן, אני אתחיל עם שאלה על קוקו, ויש לי עוד שאלה.

זה פשוט, זה המשך לשאלה של הבחורה.

אתה תימני, נכון, הרב אמנון יצחק? נכון. אני שמעתי בדרום תימן, הלכו כולם עם שיער ארוך.

בצפון תימן או משהו, היה להם סימונים ככה וקרחות,

דרום תימן, שיער ארוך. נכון. נזירים היו בתקופת רבי שמעון בן שטח,

סליחה, רבי שמעון הצדיק,

כי הייתה תקופה של נזירים באלפים בעם ישראל. לא צריך להגריס, אבל היו. אני הבנתי ככה.

ואז זה בכלל רסטות. קיצור, כל המקורות, כל המקורות, אסור אפילו להעביר מוצג, זה רסטות, כן. כל המקורות של הסערות, אתה יודע.

נו, אז מה הבעיה עכשיו?

עכשיו בוא אני אסביר לך. יש עוד מקור אחד, קוראים לו הרמב״ם בול ההלכה.

אז קודם כל, לגבי מה שאתה אומר לגבי התימנים, נכון?

הייתה קבוצה

שהלכו עם סער ארוך, כמנהג האדומים.

והבן איש חי בספרו כותב שכל מי שהולך לקהילות ישראל עם סער ארוך

צריך להוריד את הדבר הזה, כי זה מנהג אדומים ולא מנהג ישראל. זה לא מיני אדומים יותר. לא משנה, אבל לקחו את זה מהמקורות הקודמים.

יש הרבה דברים שלקחו,

אתה מבין, מדורות קודמים, ונשתרשו במשך דורות גם לאחר מכן. צריך להתאים להיום, עזוב. אני אסביר לך למה.

עכשיו,

זה המנהג שהיה,

והוא אומר הפוך. למה אתה אומר קרחת, שחלק מישראל היו עושים קרחת?

משום שלומדים את זה ממצוות כהנים,

שמי שלא היה מגלח את סערות ראשו,

מי שלא מגלח את סערות ראשו, תקשיב טוב,

פעם בחודש נקרא מנוול.

זה נקרא ניוול, לא במושג של מנוול, שאומרים לאחד.

זה נקרא ניוול. כמו אישה שלא עשתה ציפורניה, זה נקרא מנוולת.

לא, לא, לא.

אני לא מתכוון בלשון קללה, שאומרים,

אבל זה נקרא ניוול.

קיצורו של דבר,

הוא אומר שמה ומוכיח שמנהג מה שהיו עושים בתימן, שהיו עושים משבוע לשבוע, כל אחד היה עושה קרחת עם טער, ודווקא זה הלכתחילה שהיה.

לכן הרבה מהחרדים, אפילו לא תימנים, גם אשכנזים,

מקפידים לגלח את סערות ראשם, וגם על פי הסוד יש בזה עניין,

משום שהסערות זה דינים,

ואנחנו צריכים להוריד את הדינים מעל הראש,

קודקוד שיער מתהלך בהאשמה,

ועל ידי זה מסירים את הדינים מעלינו, כי שליטת החיצונים בסערות ראשו של האדם דווקא,

הוא כמו שלך עוד יותר כי הוא מתולתל.

אז הם נאחזים ולא עוזבים.

עכשיו,

סערות הזקן לעומת זאת זה רחמים,

לכן מגדלים זקן כדי להרבות

במידת הרחמים.

כל העולם מונהג בדין ורחמים.

ימין מבטא

את הרחמים, שמאל מבטא את הדין.

ולכן יש הלכות איך חולצים נעליים, איך נועלים, איך קושרים, מה קודם, מה אחר כך,

לפי אותו יסוד של דין ורחמים.

איך ישנים, צד שמאל, צד ימין, מה קודם, וכן הלאה.

כל זה בשביל לפעול פעולות רוחניות בשעה שהאדם מתהלך, אתה מבין, בחיי היום-יום.

עכשיו, זה אחד.

שתיים,

מה שהיו נזירים,

זה נכון,

אבל לא במושג של נזירים, אלה שיש להם מנזר.

זה בדיוק מה נזיר.

יופי.

אז הנזיר זה אדם שרצה להיות קדוש, פרוש.

אז תורת הנזיר אומרת כך.

עכשיו, שמשון היה לדוגמה נזיר, נזיר אלוקים.

מורה לא יעלה על בשרו, מספריים לא היה צריך לספר.

אבל זה מעלות גדולות וקדושות, זה לא כל אחת בדיסקוטקיה עם שערות של נזיר, קדוש.

אולי הוא מטמן במכון שמשון, אבל זה לא אומר שהוא יכול כבר לגדל שערות.

הרמב״ם פוסק בהלקות עבודה זרה, פרק יא,

שיהודי לא ילך בחוקות הגויים.

מה זה חוקות הגויים?

אחד מן הדברים זה שערות הראש, שלא יתדמה להם.

זהו, הגויים היום בלי שערות.

אז אני אסביר.

נכון, אבל הגויים עושים

מה שאצלנו אסור.

הם מקיפים את שערות הראש, הם עושים קרחת על הכול, וזה איסור שבתורה,

לא תקיפו פאת ראשכם.

למה לי יש פאות?

כתוב לא להקיף, להקיף זה מסביב, לא להקיף

את פאת הראש, כי אם מקיפים אותה, זה חוקות הגויים. בדיוק, זה חוקות הגויים.

לכן יהודי צריך להשאיר את הפאות. פאות זה צד, פאה זה צד.

פאות הראש צריך להשאיר, ומקיימים בזה שתי מצוות עשה מן התורה.

אבל לא חייבים מגשת. לא חייבים ארוך כמו שלי, קוקו כמו שלך, ודאי שלא.

אבל אתה כבר, אם תשאיר את אלה, כבר יש לך שתי מצוות עשה מן התורה.

זאת אומרת, שתי אלה זה הידור מצווה.

גם אם אני אשאיר מעל העצם ב...

יש עוד דבר שלא יודעים הרבה,

צריך להיות לפחות אורך כל סערה לפחות חצי סנטין,

כדי שיוכל לאכוף את הסערה לעיקרה,

את השורש שלה.

אם הוא יכול לסובב את הסערה עד לשורשה,

זה אורך סערה שכבר מוציאה אותו מהאיסור של זה. אבל אלה שמגלחים את הסערות, אפילו שיש להם עד העצם,

אבל מגלחים את זה צמוד ואין להם את החצי סנטים לפחות,

אז הם עוברים את אותה עבירה.

לכן צריך לדעת

שעל פי ההלכה,

אם אתה משאיר את שני אלה הפאות,

זה נקרא סוד התגים שבספר תורה, אומר הארי הקדוש,

יש סוד של תגים שכותבים ספר תורה בשעטנס גץ,

באותיות האלה,

זה גם כן סוד של ספר תורה. זה לא פשוט. יש לי את זה גם.

כן. יש לי אותו אורך יותר מוקר, כשתיים.

בדיוק, אבל אצלך זה מאחורה.

אבל צריך את זה בפאות, בצדדים.

עכשיו, הזקן, זה לא בגלל שפעם היה טער, ואז אסור להעביר טער על הסנטר בעצם. לא, היה תמיד גם סם. והיום יש מכונת גילוח כשרה. נכון, אבל היה גם... ללשחוט. לא, לא כל מכונה כשרה, אבל היה גם סם שאפשר להשאיר את השיער, ולא צריך היה טער. סם.

והיה משאיר את השיער.

אז לכן אתה צריך להבין מתוק.

אם אתה רוצה לזכות להיות יהודי כמו שצריך, עם שתי פאות יותר ארוכות משלי,

יש לי מספריים לעשות את זה עכשיו. אני יודע.

אין מצב. לא, אבל יש לי עוד שאלה.

הקבלה, אני משתגע מזה.

גם הרב משתמש, אני שומע קריאות של הרב, הוא משתמש הרבה בזוהר, תשע חודשים וזה.

רבי שמעון בר יוחאי, אני אישית, נראה לי,

אם מותר להגיד את זה, ממש סובל מזה איפשהו, שהאנשים, והרב ברק וכו' שם, אני לא יודע, אפשר לקרוא לרב.

הוא לא רב, הוא דוקטור. הוא רב, הוא רב עם הרבה אנשים היום. הוא דוקטור. אני יודע.

דוקטור. צריך לדאוג את התעודות, אולי רוצה, מה קורה? זה גם עניין של קבלת משיח כמה שעות יש לי. גם למה הרב עצמו משתמש כובע שם בזוהר, כי הרי

אני מרגיש לפעמים, מה אני אמור לעשות? האם זוהר זה מגיל 40 ומעלה?

האם אני אמור לדעת פשט, רמז, דרש, לפני שאני יודע סוד,

או שרמז זה גם חלק מהסוד?

האם אני אמור לשחק אותה ראש קטן?

כמה שזה מעניין, כל הסיפורים האלה, פה בן איש חי אמר שם המפורש, עשה קפיצה פה, קפיצה שם,

קפיצות הדרך.

מה קורה עם זה? אני אמור לשחק ראש קטן, לא לדעת את זה, אני אמור ללמוד את זה מגיל 40. בקיצור. מה עם הקבלה? האם הם פושעים? האם הם חילונים? בקיצור, צדקתי. יש לי חברים, יש לי שותפה חילונית קיבוצניקית לגמרי.

צדקתי. מתחילה קבלה, אני אומר, אולי זה גם טוב. צדקתי.

יש לך בלבלה.

למה?

יש לך טלטלי.

תלמד אותם, תבין הכול, אבל אל תעשה, אין מצב.

עכשיו בוא אני אגיד לך. מתישהו, לא היום. מתישהו, ברור. העיקר לא היום, בטח. העיקר לא היום. זה העיקר.

עכשיו,

אני אסביר לך.

קבלה אסור ללמוד, כמו שאמרת, מגיל 40 והלאה, רק אחת שגמרת, ש׳ס והפוסקים והכול 100%. זה שאני משתמש מדי פעם במזכירת הזוהר,

אני מדבר פשט, פשט פשוט, בלי להיכנס, לא עומק, לא שום דבר, כלום. לקרוא זוהר

מותר.

מותר? לקרוא, רק לקרוא.

ואם אני אבין את זה, לא נכון. אבל לא כל אדם, לא.

אדם שעלול וחושש שהוא עלול קצת להתבונן או להתעמק,

מסתכל ולהשתגע.

יש הרבה שהגיעו אליי משיחים

שהם השתגעו.

ואיך הם באו אליי? ישר אמרתי לו, אתה משיח, איך ידעתך?

איך ידעתך? אמרתי, מה זה, רואים עליך.

אתה מבין?

עיניים זוהרות, מבריק וזה,

והוא אומר, אתה יודע, וזהו, פוזות מיוחדות, משיח.

מאיפה זה קרה לו?

זוהר.

זה לא מתאים לכולם.

רק למי שגמר את כל מה שאמרנו,

רק אחרי זה, ואולי, ומפי אחד שהוא בקיא, שאומר לו רק ראשי פרקים.

זה לא מבלבל, אם אני לומד. בטח שזה מבלבל. לא צריך ללמוד את זה. צריך ללמוד את הפשט.

כתוב,

פשט רמז דרש סוד.

סוד זה בסוף.

בסוף, בסוף, בסוף, בסוף, בסוף. אנחנו בסוף, אבל זה העניין. בקופה כולנו. לא תאריך בסוף.

אחרי, יש לגמור את כל השלבים.

אה, בסוף. אי אפשר להגיע ללוגריתמים, לפני שאתה יודע את הבסיס,

פלוס,

מינוס,

חילוק, כפל.

יש התחלה ויש התקדמות.

אי אפשר לקפוץ לסוף.

לקפוץ לסוף זה רק להתבלבל ולגרום נזק.

לחיות בדמיון כשאתה מבין משהו,

מישהו זורק לך איזה פירור, אתה הולך עם זה משוויץ בכל מקום,

מבין כלום,

אתה חי רק בדמיון.

עכשיו, כל העניין הזה של הפאות והזקן, זה קצת מפחיד. בן אדם רוצה לחזור בתשובה.

רוצה, אוהב את אלוקים, חווה זמן. כן, אתה יותר מפחיד.

בוא, אני ואתה הולכים ברחוב, אני נכנס לחנות. ממי מפחדים? ממני או ממך?

בגלל הכל.

לא, זה מפחיד אישית, אני לא מדבר על אנשים אחים. זה איפשהו, בן אדם מפחד. אני בטוח, הרבה אנשים פה מפחדים, וואו, עכשיו צריך לגבל פאות, זקן.

אתה בכלל לא צריך, אני לא מדבר על דמי ולאחוד. החיצוניות. למה החיצוניות הזאת? למה החיצוניות? בדור שלנו היא כל כך גבוהה. אני אראה לך תמונות של רב שמחה גוריוני מפשיסחא, ובאמת, גדולי עולם, היו להם פעם כובעי קאש,

אפורים,

חברון, סלוודקה.

אתה יודע, מגולחים כולם, פפיונים פה, היום כולם, אתה יודע, כולם ממש... אני אסביר לך. מה שאתה גועס, זה שחורים, בסדר. בוא אני אסביר לך.

קודם כל, ערבבת הרבה ביחד, אבל לא חשוב. אז נכון. אמרת את כל השמות שאתה יודע, בנשימה אחת.

אני יודע עוד, אני רוצה להגיד לך. אני אגיד לך מה הנקודה.

באירופה, נכון, היה מצב שהייתה ירידה קצת,

והתחילו לרדת קצת, והלכו ככה, התחילו לדמות לגויים. חוקות לגויים. בישיבות החליטו לעשות

שלא ייראה יהודי, אתה יודע, כזה מין יצור שהוא לא כל כך מודולרי,

והחליטו להלביש אותם גם כן עם פראקינג ועם הכול ועם זה, עם תלבושת, עם עניבה,

עם כל הדברים. בשביל מה?

שלא ירדו מהישיבה ושיתנעו בבגדיהם.

זו הייתה בלימה, בלימה,

כדי שלא, חלילה, תהיה הידרדרות.

זה עצב ההנהגה. למה היום לא?

אני לא אמרתי לך, אתה יכול ללכת עם עניבה, אבל... לא, אבל זה מחייב, הנה, אני הולך למקום שחוזרים לי תשובה, כולם, אני מרגיש כאילו יוצא דופן, שאני גם לא כזה.

רק רגע. בעתיד יותר. היום אתה לא מרגיש יוצא דופן?

אני מרגיש גם יוצא דופן ככה, אני עוד ארגיש יוצא דופן ככה. אם אתה נכנס היום לחתונה ורואים אותך ככה.

זה קרה לי, כן. לא אמרו לך פעם אחת בקולנוע, תזוזי רגע.

כל הזמן. אתה רואה? נו, אז מה? זה דבר שאני הכי שואל. אז אני אגזור את השיער, מה הלאה? הלאה זה דמות, למה חולצה לבנה? לא, הנה, חולצה לבנה. מה היום? אני אגזור, אני יודע שאני אגזור. מה השם שלך?

קוראים לי דיוויד.

דיוויד, וואו. בואי, בואי, דיוויד, בואי, בואי. אתה גם חושב שאני בחורה? לא, בואי, בואי.

אתה שומע? כן. אתה אומר למה עם חולצה לבנה?

מה הצבעה של החוצה שלך עכשיו?

לא, אבל אני מדבר על כל... לא, אבל למה אתה... אני יודע שזה מדהים, אני יודע הכול, אבל פעם זה לא היה ככה. פעם, הנה, תסתכל איך אתה הולך, כובע שחור, חליפה שחורה.

הכול מחייב לידי, ואני מסתכל על זה. לא הבנת. יש. למה אי אפשר להיות? ואני לא מדבר על כיפה סרוגה, אני לא מדבר על האלה שמערבבים. שמאי. אני יודע שזה גם יותר גרוע, אני יודע את כל העניינים של...

אני לא מדבר על כיפה סרוגה, אני מדבר על מזרחיסטים כאלה. אתה יודע למה אני מתכוון,

שומרים שבת, אני מדייקים טלוויזיה על שעון שבת. לפי דעתך בגד עושה משהו או לא?

בגד עושה את האדם, כן. עושה את האדם, תקשיב.

מזהה אותו לאנשהו?

משייך אותו, כן. משייך אותו, נכון?

בצבא, נכון, כולם באותו צבע?

כולם. נכון, שופטים לא באים עם חולצה צבעונית?

כן.

עורכי דין, נכון, לובשים שחור-לבן?

כן. כמו החרדים?כן. למה הם בחרו את זה?

למה חרדים בחרו את זה כובעי כובעים? בדיוק הפוך, אתה אומר שהחרדים הולכים ככה מאירופה, אבל השופטים של פה הם בארץ ישראל,

הם לא מחויבים לתרבות של הגויים של פעם ולא לעונש שלהם.

למה הם הולכים היום?

שחור לבן, תשאל את כולם, זה הדבר הכי מודרני, הכי אופנתי,

תמיד באופנה,

אף פעם לא משתנה.

אתה עם הכנסיים האדום שלך עוד יום,

עוד שנה אתה יודע ככה, יצחקו עליכם. מי הולך עם אדום? רק כיפה אדומה.

מילא, יש לה כיפה, אבל בלי כיפה גם.

מאה אחוז שהשערות זה...

מאה אחוז שהשערות צריכות להיות... צינורות לטומאן?

לא רק זה,

מאה אחוז שהן צריכות להיות אצלי על השולחן היום.

בסוף יבוא משיח, יתברר לשקול לעבוד את האולם כל מעטה ארוך, אני מתבייש. פעם ראיתי שעבץ כתב

איך יקבלו אנשים את המשיח כנשים, ככה כותב היעבץ.

זה אומר...

יש אנשים

שיכולים לקבל את המשיח כנשים, אוי ואבוי. אתה יודע איזה ביזיון זה?

אז דיוויד, בואי.

לא, אני אגיד לך את האמת, חשבתי על זה.

שנייה, שנייה.

זה לא יעזור, זה לא יעזור.

אין מצב.

אני אוריד את זה ב... אתה יודע,

בקטע שנייה. הנה, אני אתן לך, אני הפעם מוכן לוותר על זה שאני אספר, תוריד לך.

אני אגיד לרב, אני גם שחקן, ואני צריך את השיער הזה, אני משחק את תרזן.

הוא מחש לי הצגה. אני לא יכול לעשות את זה, היום לא. מה אתה מדבר? אבל יש לי עצה בשבילך.

תשאל אותו, נו, חבל שאני הולך ללימודים.

אם אתה מסיים כמו תרזן, תשמיע את השאגה שלו.

אתה רוצה? כן.

אוהו!

ההמשך בקלטת מספר 263.

תרזן בוויטו חלק ב'.