ריח של בטטה

- - - לא מוגה! - - - 

זחני, זחני, תבצעי. בעלי היקר, איפה היית? איפה היית? דן, נו. כנס, כאן זה אומר, ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

כנר בחמימי, רק פותחים את הסל, מסריע, משהו פעד.

מה עשית?

הבאת יהלומים, יהלומים!

אמרנו, יהלומים? אוי לי, מה להשתגע?

מה להשתגע?

איפה יהלומים? אמרנו, הנה, איזה יהלומים, הייתי באים, מצאתי את זה, עד שני.

קפצתי, עליתי, ירדתי, סחמתי הכול. הבאתי יהלומים לעשירים, עשירים! בכל זאת יש ביטויים.

אז היא אומרת לי, בעלי המפגר,

זה תפוחי אדמה מסריחים!

יש לי פה מלא!

קילו בשקל!

עזבת אותנו חודשים, חודשים, ותפוחי אדמה! הוא שמע את זה, אמר, מה?

זה לא יהלומים?

היא אומרת לו, איזה יהלומים. זה תפוחי אדמה! תפוחי אדמה!

הוא רק שמע את זה,

התעלם.

התעלם.

בכל זאת יש פיתויים. פיתויים זה נכון.

מתי?

כשאתה לא יודע את האמת. לא, אתה יודע את האמת. אתה לא יודע את האמת. אתה יודע את האמת. במאה אחוז. אתה לא יודע את האמת. במאה אחוז. אתה לא יודע את האמת. במאה אחוז. אתה לא יודע את האמת. אם היית יודע את האמת,

שום ביטוי לא היה מפטט. זה תקשיבי, יחקשיבי, יחקשיבי. איזה טיפשה הייתי! איזה טיפשה הייתי! איך לא ידעתי שהסתרת אותם מתוך תפוחי אדמה! איך לא הבנתי!

איזה חכנון שלי, מתוק שלי! אוי, קום, קום, קום, קום. מה קרה לך? עכשיו אמרתי שאתה גן, מה קרה לך?

אמרה לו, אתה לא יודע, אמצע יהלומים! אמרת פטטות! מה עכשיו יהלומים?

הוא אומר, תראה, תראה! הוא ראה את זה להתעלם עוד פעם!

למה? היה לו שקים מלאים כאלה! זה, הוא שפך הכול! צפך הכול!

מחללים את זה מטבעה אדמה! וואי וואי וואי וואי! בכל זאת, אתה שמיטי. אתה פשוט משקר את עצמך.

אתה מסתובב עם מזוודה של דולרים מזויפים. ומחייך!

איזה מחייך! עשיר! מחייך כי אני רואה אותך. זה, אני יודע, פה אתה רואה דולר אמיתי.

ריח של בטטות. קלדת מספר 260.

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

מנאומו של דוד בן-גוריון לפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית של האו״ם.

לפני כ-300 שנה הפליגה לעולם החדש אונייה

הוא שמה מייפלאוור ובה אנגלים שקצו בחברה ובמשטר האנגלי וחיפשו חוף שומם לחלוטין להתנחל בו ולהקים עולם חדש.

הם נחתו באמריקה

והיו ראשוני המייסדים והבונים של ארץ ואומה זו.

היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה,

ועל כן כל ילד אמריקאי יודע שם זה מבית אביו, בית ספרו ועוד.

אבל תאב אני לדעת, שואל דוד בן-גוריון,

אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק

יום ושעת הפלגת אונייה זו,

וכמה אמריקאים יודעים זאת?

מה יודע ילד אמריקאי,

מאף מבוגר,

כמה אנשים היו באונייה זו?

מה שמות משפחותיהם?

מה לבשו?

מה אכלו?

מה מסלול הפלגתם?

ומה אירע להם כל הדרך?

ממה ניזונו?

וכיצד שתו מים?

היכן הנקודה שעלו על חוף הארץ שייסדו אבותיו אלה,

ובה הוא גר היום בזכותם?

זאת השאלה ששואל

דוד בן-גוריון את ועדת החקירה האנגלו-אמריקנית של האו״ם.

הוא מקשה והוא מתרץ.

והנה, לפני יותר מ-3,300 שנה,

קודם מפלגת מייפלאור, יצאו היהודים ממצרים.

כל ילד יהודי בעולם, באמריקה,

רוסיה הסובייטית,

בתימן

ובגרמניה,

יודע בדיוק.

אבות אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר

של ה-15 בניסן.

מה לבשו?

מותניהם חגורים ומקלם בידם.

הם אכלו מצות.

והגיעו אחרי שבעה ימים לים-סוף.

הוא גם מכיר את מסלול המסעות

בקורותיהם במשך ארבעים שנה.

אכלו מן

וסלב ושתו מים מבאר מרים.

הגיעו לארץ דרך הירדן מול יריחו.

באף שמות משפחותם לבית אבותם,

יצטט הילד החרדי מן החומש.

עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו

שבעה ימים מחמישה עשר בניסן.

ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך.

והם מסיימים בשני מאמרים

הַשָּתָה עַבְדֶה

לְשָּלְשְׁנָה הַבָּעָה בְּנֵיְחֹרֶה.

הְשְׁנָה אֶנו עַבָדִים,

לְשְׁנָה הַבָעָה נְהָיֶה בְּנֵיְחֹרִים.

הַשַׁתָּה הָּכָּה לְשְׁנָה הַבָּעָה בְּירוֹשָׁלֵם.

הַשְׁנָה אַנו עֲדָיֶן בָּגָּלָה.

לְשְׁנָה הַבָּה בְּירוֹשָׁלֵם, בְּארץ־ישְׁרֵאֵל.

כָּח תִּיבָם של יהודים,

אומר דוד בן-גוריון לפני האו״ם,

כאשר בא לשכנע את אומות העולם בצדקת הזכות של העם היהודי על ארץ ישראל,

לא מצא טיעון טוב יותר מאשר ילד חרדי.

לצערנו הרב,

היום רק ילדים חרדים

יודעים את מה שדוד בן-גוריון ידע לצטט בעזרת עוזריו,

שיגידו לו מה להגיד.

ועל זה הסתמך

באשר הוא יודע את מסורת עמו בדיוק רב,

כאשר המסמך האלוקי התורה הנציחה בצורה ברורה, חווייתית ואותנטית.

טוב, זה היה אז.

בזכות זה טענו שמגיע לנו את ארץ ישראל,

בלי הטיעון הזה של ילד,

ילד, כל ילד יהודי יודע בדיוק מתי יצאו, מה לבשו, מה אכלו, לאן הלכו, מאיפה נכנסו.

וזה אחרי 3,300 שנה.

והאמריקאים אחרי 300 שנה וקצת

לא יודעים להגיד שום דבר מכל אלה שהגיעו עם האונייה מי פלאוור,

והקימו את אמריקה.

אבל יש כמה שטופחים לעצמם,

יש כמה כאלה שטופחים לעצמם ואומרים שהם פספסו ובגדול

שהרחיקו את הדור הזה מהדור הקודם מן התורה.

יש כמה

שמבכים את הטעות הנוראה,

באיחור,

אבל טוב לשמוע אותם,

מאשר אלה שממשיכים את הטעות.

אברהם שרון מעין השופט

כותב במוסף סגנון במערים,

מוסף סגנון במערים,

אף לא טיפת דת אחת,

זו הכותרת.

במוסד החינוכי למדנו תנ״ך,

פרק פה, פרק שם.

בבחינות הסיכום התבקשנו להשיב על שאלות נוסח

מי אמר למי,

והייתה בכך בדיקה שאינה מצביעה ולו בשיעור זרת,

על רמת ההבנה,

יכולת המיצוי וההפשטה הרעיוניים של החומר.

אנחנו בקיבוץ.

אכן חברה חילונית מובהקת,

אולם אין דין דחיית הדת

כדין אי-הכרתה.

מה אנחנו יודעים?

כופרים אדוקים שכמונו

על דת ישראל ומסורתה,

על הרעיונות המנחים אותה,

על האידאות המהוות את בסיסה.

משך שש שנים לא נגענו בדף מן הספרות שבעל פה.

לא ראינו צורת אות של מדרש.

לא טעמנו מדובדבניה של ספרות האגדה המקסימה בעושרה,

בעומק טעמה ובחוכמת החיים המתגלמת בה.

לא גילינו פן נסתר

בכבשוניה של ספרות המוסר.

לא למדנו סוגיה תלמודית אחת.

לא פגשנו דבר מן המשנה.

יצאנו ידי חובת הלימוד,

על פי הוראת משרד החינוך ותוכניתו לבתי ספר קיבוציים,

ועל פי בחירתם של המורים,

רק בשיעור זעיר ושולי של קריאה בספר הספרים.

ריקים ועניים,

כמי שאינם יודעים לשאול.

סיימנו את המוסד החינוכי.

יהודים חילוניים בני הארץ הזאת,

שכל רגב בה מלא תהודת דת.

אנחנו דוחים בעיקום פנים מופגן כל מה שנודף ממנו עד דתי.

נפשנו נוקעת מכל מה שיש לו נימוק,

הסבר וכיסוי במקור מן המקורות.

לפי דעתנו, כל מה שאינו חילוני במוצהר נדחה וננטש.

התשתית היהודית שלנו רעועה ודלה עד להדהים.

כל זאת כותב אברהם שרון מעין השופט במעריב.

והוא מסיים.

סיימנו את המוסד החינוכי כאנשים שטוחים נבערים בעמי ארצות.

וכאשר אנו הופכים את הזלזול הגאה שלנו

לדרך חיים,

שדבר אינו יקר וקדוש בה,

יש בכך משום סיכון עצמנו.

שבת אחת שעשיתי לאושרי בקיבוץ דתי בעמק בית שאן,

התאימה בי את שיעור ההפסד שלנו בהעדפת אורח חיים הניזון מקליפות ומעטיפות צבעוניות,

על פני טעם עמוק המובטח

למי שמזונו הרוחני רב וחשוב לו מהאוכל שהוא זולל.

כיבוד המסורת,

מנהג זהיר צנוע באהבת הזולת בדרכי חייו,

הופכים את חיי הקיבוץ הדתי לאנשים יפים שנעים להימצא בחברתם,

לשהות במחיצתם,

לכאוב עמם את טעם הדלות שלנו.

להרהר בקול

על נחיצותו של שינוי מוחץ בתוכנית הלימודים שלנו.

וידוי קצרצר

של אברהם שרון מעין השופט.

ולא תאמינו מה כתב דוקטור עזריאל קרליבך,

העורך הראשון של מעריב,

מתוך ספרו בגרמנית,

מוסר,

עמוד 102,

לא תאמינו,

עורך מעריב הראשון,

דוקטור עזריאל קרליבך.

כותרת,

פתאום בחצות הלילה.

לא אצל הכול נקלטו הדברים.

באלפים מקרבנו,

למרות הכול,

לא הושג מה שרבי ישראל רצה.

החטאים גברו.

לא היה בכוחנו לוותר על העולם הזה.

בילינו את ימינו בהבלים.

נעשינו פוחזים,

ומרוב טרדה

הסחנו את דעתנו מן המעשים,

לכשתמצא לומר המוסר לא הועיל.

ופה הוא מדבר על רבי ישראל סלנטר,

מנהיג תנועת המוסר דאז.

להפך, אולי נעשינו רעבתניים יותר,

ואז היינו רעים מאחרים.

אך אין איש מקרבנו ששערי התשובה ננעלו בפניו.

אין איש מאיתנו אשר אף ממעמקי ייבנה מצולה,

מנתיבות מרוחקות,

לאחר שנים ועשרות שנים,

לא היה פעם לפתע פתאום בחצות הלילה מתעורר למוסר.

כן, איבדנו את עצמנו והוצאנו את הרסן מידינו,

אבל עדיין אנו מחזיקים איזה מעמד, אם כי רופף,

ממרחק

כמו אחוז בחבל.

אין ביצה ולא שקענו,

אין אליל, לא, לא סגדנו.

אין תשוקה, אותה לא מילאנו.

העוונות החזיקו בנו ימים, שעות,

שבועות, שנים,

וביתר עוז ותוקף מאחרים.

אך המוסר מעורר אותנו שוב.

המוסר אינו נותן לנו מנוחה.

זה ימים ושנים לא לקחנו את סידור התפילה ביד.

זה ימים ושנים לא הגינו עוד רעיונות היהדות שלנו.

לא העלינו על שפתנו את המילה אלוקים,

ואולי אף לא את המילה טהור.

אולם לפתע ובעל כורחנו עומדים אנו בפינה אחת בחדרנו ובוכים וזועקים.

בכל הקשרים,

כל החינוך,

כל ההשכלה,

שמוטים מעלינו,

ואנו יודעים שוב מה יהירים היינו ומה אווילים אנחנו.

ובין הדמיון והמציאות

נפערה לנו אותה תהום הריקנות

אשר מתוכה בוקעת התשובה.

היכן עוד לא נפגשנו?

איפה עוד לא אבדנו כולנו?

אך.

אבל בכל מקום הותקפנו.

בכל מקום הותקפנו פתאום,

ונסחבנו בכל הכוח חזרה אל המסילת ישרים.

למי שלא יודע,

מדובר על ספרו של הרמחל,

רבי משה חיים לוצתו, זכר צדיק וברכה,

מסילת ישרים.

זה ספר שכל בעל תשובה חייב ללמוד,

להגות,

לשנן ולהתקרב עד רוח הקודש.

כך יכול להגיע אדם

בזכות הספר הזה, מסילת ישרים.

והוא אומר שלמרות כל החטאים,

ולמרות כל העוונות,

ולמרות כל השכחה ומה שעשו,

מצאו את עצמם נמשכים בחזרה אל המסילת ישרים.

והוא מסיים,

אלה אינם זיכרונות סנטימנטליים,

אינם צלילי נעורים רומנטיים,

אלא לחץ חזק הבא מתוך חותם הטבוע עמוק בנשמתנו,

אשר אינו ניתן נהימחות,

המוסר.

המוסר.

מה שמעמיד יהודי לאורך כל חייו שלא ייפול בביצה שרוחה של עוונות,

זה המוסר.

מי שזוכה ללמוד מוסר ובאופן קבוע,

לפחות שעה-שעתיים כבעל תשובה,

קשה מאוד להתנתק ממידות רעות,

מדעות כוזבות,

קשה לקבל דרך ישרה בסברה נקייה,

קשה לאדם להכיר את עצמו עד שהוא מסתכל במראה שנקראת מוסר.

תפקידו של המוסר לייסר את האדם,

אחזק במוסר אל טרף,

אל תרפה, נצריה,

כי היא חייך.

קושרם על לוח ליבך.

אדם צריך את הדברים האלה שהוא לומד במוסר לשנן,

לשנן ולקיים.

כשקמים משיעור מוסר,

צריך לראות מה אני יכול לעשות מיידית מתוך מה שלמדתי.

אם אדם רוצה להתקדם, זוהי הדרך לעלייה.

ללמוד, לשמוע,

להקשיב ולקום ולקחת ביד משהו ולעשות מייד.

קחו עמכם דברים ושובו אל השם.

צריך לקחת את הדברים

ולשוב אל השם.

וכל אחד היום יכול כרוח של תשובה מרחפת בעולם,

ורבים היהודים שבאים לשמוע דברי תורה ולהתקרב לאביהם שבשמיים.

ברוך השם,

הדור הזה אין דומה לו בהיסטוריה היהודית.

כמות החוזרים בתשובה היא לאין שיעור ודמיון.

ורוח טהרה יש ממרום.

וצריך רק לנצל

את הזמן ואת האפשרות,

כי היום זה על מגע של כסף.

אין היום כבר שאלות, כמו שהתחלתי בהתחלת הדרך,

אם יש נשמה או אין נשמה,

אם יש חיים לאחר המוות או אין חיים לאחר המוות,

אם זה נכון שיש גלגול נשמות או זה לא נכון.

אין שאלות כאלה יותר. שאלות היסוד האלה כבר תורצו וכולם מבינים.

כולם שואלים כבר שאלות של תיכון.

כבר עלו כולם כיתה.

כולם מבינים.

נשאל רק איך עושים את זה,

וכמה חייבים,

ואם אפשר כך או אחרת.

השאלות כבר יותר מעשיות.

שיש בורא לעולם,

בורא ונברא,

מגביל ומוגבל, כבר רוב הציבור יודע.

המצב טוב,

רק צריך ללמוד מוסר.

מוסר.

גמרא ומוסר.

גמרא ומוסר.

ללמוד, להכיר את התורה הקדושה,

לחדד את השכל,

לקנות מידות טובות,

להתחבר לקבוצה של יראים משלמים שעוסקים בתורה,

באהבת הבורא,

וככה לעלות, לעלות, לעלות.

עוד שיעור, ועוד שיעור, ועוד שיעור. ולקבוע עיתים לתורה.

לקבוע עיתים. זמן. לקחת זמן קבוע לתורה.

לא שזה יהיה על הדרך,

ואם יצא לי, ובלי נדר.

לא.

חובה וחיוב ללמוד לקבוע עיתים לתורה כל יום.

זה הבסיס של היהודי.

זה החיבור שלו לקדוש ברוך הוא.

אתה רוצה להיפגש עם הקדוש ברוך הוא?

תיפגש איתו עם ספר התלמוד.

עם הגמרא.

תשב למקות שבריכו ואורייתא חדו.

הקדוש ברוך הוא בתורה, איך חדו?

אתה לומד מה שהקדוש ברוך הוא רוצה שתדע.

אתה יושב מול רבי שמעון בר יוחאי.

מול רבי מאיר.

הם מלמדים אותך תורה.

לא הדף.

הם כתובים בדף.

אבל הם אומרים בדף מה הם היו אומרים לך לו היו לפניך באותו רגע.

אתה לומד כל יום עם הרבב״ם.

אתה לומד מול רשי.

הם מדברים אליך.

הם מדריכים את חייך.

הם השליחים של הקדוש ברוך הוא למסור לנו את מסורת התורה במשך אלפי שנים.

מהם אנחנו יונקים.

מהם אנחנו לומדים.

ועל פיהם אנחנו הולכים.

וצריך מוסר.

מוסר, מוסר, מוסר, ודרך ארץ.

על ידי שקובעים עיתים לתורה,

אדם מתעלה.

אדם מתעלה.

ואני רוצה להגיד לכם, יהודים יקרים,

זכיתי לעלות במעלות התורה בזכות לימוד המוסר.

השקעתי בו, אני חושב, יותר מאדם נורמלי.

כל הזמן מחובר למוסר.

כל הזמן לקרוא על הנהגות הצדיקים מדורות קודמים.

כל ספר שמתחיל בהתחלה יש הקדמה.

מסופר על המחבר ועל הנהגותיו.

חשוב לקרוא, ללמוד,

ולקחת משהו מזה,

לאמץ ולהמשיך קדימה.

פרקי אבות.

ללמוד משנה.

פרקי אבות.

את היסודות שניתנו בהר סיני לעם ישראל

של המוסר היהודי,

זה מעמיד את האדם בצלם אלוקים.

אבל צריך לקבוע זמן

וללמוד על מנת לקיים.

לא המדרש עיקר,

אלא המעשה.

ואדם צריך לדעת

שצריך ללכת באורחות התורה.

אדם שנצמד לדרך המוסר,

קובע עיתים לתורה.

יש לו מורה הוראה רב שהוא שואל אותו בכל דבר,

ועל ידי כך מסתלק מן הספק.

אשרב בעולם הזה, וטוב לו לעולם הבא.

כל הנוטל עצה מן הזקנים אינו נכשל.

אנחנו הורגלנו וחונכנו ליטול עצה מן הזקנים.

זקן זה חכם, זה קנה חוכמה.

ואנחנו נוטלים עצה מהזקנים.

מזקנים את בונן, שאל אביך ויגדך,

זקניך ויאמרו לך.

זאת אומרת, כל יהודי צריך להיות מחובר לגדולים בתורה.

ואם הוא הולך מעצתם, לא ייכשל.

ובעזרת השם, הקדוש ברוך הוא מאיר דרכו.

טוב ישר השם, על כן יורה חטאים בדרך.

הקדוש ברוך הוא טוב, ישר,

מה הוא עושה?

מראה לחוטאים את הדרך

לעלות במסילה עולה בית כלא.

לכן כל אחד מאיתנו צריך להשתדל ללכת בדרך זו.

אבל מה לעשות שאנחנו נמצאים בדור שמחנכים את הדור דרך כלים לא טובים,

ושם נמצאים כביכול אנשי המוסר של הדור הזה, אוי ואבוי.

יש מכשיר מסוכן מאוד שקוראים לו טמבלוויזיה.

המכשיר הזה הורס בתים,

מרחיק את היהודים מהמקור וגורם לחורבן גדול וירידת הדורות.

מי שרוצה להציל את חייו וחיי ילדיו צריך להתרחק מזה כרחוק מזרח ממערב.

ואני אקריא לכם קטע קטן שהתפרסם,

הסיבות לכבות את הטלוויזיה.

זה התפרסם בעיתון הארץ,

ואני מקריא קטעים מתוך הכתבה של אורי אילון,

שש סיבות לכבות את הטלוויזיה.

היא מרחיקה את הצופים מהמציאות

והופכת אותם לפסיביים,

שטופי מוח, שטחיים,

אלימים ומנוכרים לתרבותם.

ממוצע הצפייה בטלוויזיה בארץ הוא כשלוש שעות ביום לאדם,

נתח נכבד מתוך שמונה עד תשע שעות פנאי ביום.

שלוש שעות מחייו.

אתם יודעים מה זה?

השם ירחם.

שלוש שעות מחייו,

אוי ואבוי, אוי ואבוי. זה שמינית,

שמינית מן היממה.

שמינית מן היממה,

אם הוא חי שמונים שנה, עשר שנים הוא יושב מול המסך.

לכן בן אדם שמונה שנים רצוף

יושב ליד המסך,

איזה עונש.

ממוצע הצפייה בטלוויזיה בארץ,

אמרנו שלוש שעות ביום לאדם.

באיסלנד,

אוסטריה ולוקסמבורג מסתפקים בשעתיים וחצי ביום.

בארצות הברית, איטליה והונגריה צופים בממוצע כארבע שעות ביום.

במקדוניה, כחמש שעות.

כמעט בכל המדינות זמן הצפייה הממוצע עולה עם השנים.

ב-93% מהבתים בישראל יש לפחות מכשיר טלוויזיה אחד שפועל כשש שעות.

שום פעילות אחרת אינה מתחרה באופן משמעותי על הזמן הפנוי,

לא התיאטרון,

קריאה, קולנוע,

רדיו, בילוי עם חברים וקלישה באינטרנט.

מקדישים הישראלים בממוצע פחות משעה ביום.

בין מומחי התקשורת בעולם ניתש ויכוח על אופי הצפייה בטלוויזיה.

יש מי שרואים בצופה הממוצע בטטת כורסה.

בטטה.

ערב תורנה בטטה.

אדם הרובץ מול הטלוויזיה בלי להפעיל את מוחו כמעט.

אחרים טוענים כי צפייה בטלוויזיה דומה מבחינת רמת הפעילות

לגלישה באינטרנט פעולה שכרוכה במאמץ מוחי מינימלי של בחירה,

סינון מידע ותקשורת דו-כיוונית.

מנהלת מחלקת המחקר אומרת,

התוכניות מספקות צרכים,

אך גם יוצרות אותם בנושאים כמו תיירות, בישול וכו'.

החוקר ריק

קרופורד

מאוניברסיטת קליפורניה מעריך

שהאזרח הקנדי הממוצע נחשף מדי יום,

תשמעו,

לכ-3,000 פרסומות ומסרים שיווקיים.

ישראלים נחשפים למספר דומה של פרסומות ברדיו,

בעיתונים, על אוטובוסים, בשלטי חוצות ובטלוויזיה.

שלטי החוצות החדשים שצצים לאחרונה במרכז הארץ בדמות מסכי ענק מרצדים,

מנסים לחקות את האפקטיביות המאפנטת של מסך הטלוויזיה.

כמה עולה חצי דקת פרסום בערוץ 2 בשעת צפייה של שיא?

10,000 דולר.

כמה עולה חצי דקת פרסום

בשידורי משחקי הסופרבול בארצות הברית?

מיליון וחצי דולר.

סכומים אלה מלמדים על האפקטיביות של הטלוויזיה ככלי לשטיפת מוח צרכנית.

אתם שומעים מה הכוח של המדיה הזאת?

הפרסום הוא המזהם הנפשי השכיח והרעיל ביותר, טוען קאלה לאסן,

מרשם חסלי הפרסומות ויוזם שבוע ללא טלוויזיה,

טוען שהפרסום הצפת התת-מודע של הצופה הוא הניסוי

הפסיכולוגי הגדול ביותר שהמין האנושי ישתתף בה אי-פעם.

בהקדמה שצורפה ב-1946 לספר עולם חדש מופלא כתב אלדו סקסלי,

רק אלה העומדים על המשמר יכולים לשמור על חירותם.

חברה שמרבית חבריה אינם ערים למתרחש ולעתיד להתרחש,

אלה נמצאים במקום אחר כלשהו בעולמות הלא-רלוונטיים של ספורט ואופרות סבון.

תתקשה להתנגד להשגות הגבול של אלה שמתמרנים אותה ושולטים בה.

בקיצור, יש מערך

של קומץ אנשים ששולט בדעותיהם של האנשים,

נכנס לתוך חייהם, לתוך הבתים,

מרתק אותם לכורסת הבטטה ומשפיע על דפוסי החשיבה שלהם ומה נכון ומה לא נכון,

כשאין לבן אדם אפשרויות סינון מספיקות

ואין לו את אפשרות התגובה,

כמו שיש, לדוגמה, כאן בהרצאה.

אתה יכול רק לשמוע, להתרגז ולהתפוצץ,

ואתה לא יכול להגיב.

יש מספר אנשים שמגיבים בהשלכת חפצים לעברת הטלוויזיה,

אבל זה עולה להם בתיקון המכשיר לאחר מכן.

אקסלי חזה את השפעת הטלוויזיה על חיינו,

הממורמרים מכך שהם נשלטים על ידי האח הגדול אך חשים חסרי יכולת להתנגד.

ויש אנשים החשים עונג עילאי,

הם מאמינים שהם חיים באוטופיה.

הפרופסור עדי אופיר מאוניברסיטת תל אביב הפסיק לצפות בטלוויזיה לפני כשנה.

כשהפסיק לספק לו את מה שהוא מגדיר, האמת על העימות הישראלי-פלסטיני.

אני לא רואה חדשות בטלוויזיה בישראל, מכיוון שיוצריה ויתרו על הבחנה בין תעמולה מטעם השלטון

ובין דיווח חדשותי.

אנחנו נמצאים במצור כמעט מאחורי מסך שלא מאפשר לנו לראות את הדברים כפי שהם.

במדיום הטלוויזיוני מעצים את ההדפשה,

מלשון טיפשות,

ואת הסילוף.

הוא מציע רק אלימות ועוד אלימות,

ולא מסביר את הסיבות לה,

ובכך משמש חלק ממעגל הנקמה.

הדוקטור יריב בן-אליעזר מהמרכז הבין-תחומי בהרצליה טוען שהטלוויזיה היא מדיום שטחי שאינו נועד להעמקה.

אנו זקוקים לרגיעה מהמתח העצום,

ואין כמו הטמבלוויזיה לריקון ראשים.

יש לה פונקציה חברתית של ריקון התודעה בעזרת תל-נובלות,

סרטים בשעשועונים.

אתם שומעים?

ואומרים שאנחנו פרימיטיבים שלא רואים טמבלוויזיה.

אין חכמים יותר מאתנו,

כי אנחנו בעלי חירות לבחור ולברור,

להתווכח ולהתמודד מול אובייקטים שעומדים מולנו.

בעוד שאחרים רק ניזונים אינסטנט,

ישר,

מוכן,

לא עושים לך את החומר ואתה צריך רק בסוף להסכים או לא.

אבל אם אתה שומע שניים,

שלושה, ארבעה,

חמישה שמדברים באותו עניין, מה אתה אומר?

כנראה שאני אחריג.

אולי הם צודקים,

ובפרט אם יש להם תואר מקדם לשמם,

אז ודאי שהם צודקים והם מבינים.

ואם הביאו אותם לשם, ודאי וודאי שהם צודקים.

נו, אז מה נשאר לאדם כבר להחליט?

הרי אורחות חייה בסוף נקבעים לפי זה.

והנה לסיום,

במגזין סיינס המתפרסם באחרונה,

מחקרו של ג'פרדי ג'ונסון מאוניברסיטת קולומביה,

בדק את השפעת הצפייה בטמבלוויזיה על התנהגות אלימה. ג'ונסון עקב

אחר 707 משפחות בניו יורק מ-1975 עד השנה האחרונה,

בגילה כי לטלוויזיה השפעה מכרעת על רמת האלימות בהן. נערים

בני 14 עד 16 שצפו בטלוויזיה יותר משלוש שעות ביום,

ביצעו בבגרותם פעולות אלימות בדחיפות גבוהה פי חמישה

מאלה שצפו בה פחות משעה ביום.

אתם שומעים כמה השפעה?

מדהים.

בצרפת, למשל, נטען שהטלוויזיה היא כלי שבאמצעותו כובשת ארצות הברית את התרבות העולמית.

ולסיום,

קשה לערער על ההגמוניה של הטלוויזיה המערבית בכלל והאמריקאית בפרט.

סקר שנערך ב-1998 בקרב בני 11 עד 15 בבית ספר בקטמנדו שבנפאל, גילה

כי ערוץ הטלוויזיה המועדף עליהם הוא אמריקאי,

ערוץ שמתעלם לחלוטין מהתרבות שבה הם חיים.

זאת אומרת, אם אנחנו מחוברים היום לטלוויזיה הישראלית

שמשדרת את התרבות המערבית,

אנחנו פשוט מתנתקים מהתרבות שלנו, מהמקור שלנו, מהעבר שלנו,

ומערכת ההדפשה, כמו שכתוב כאן,

לא הופכת אותנו לחכמים יותר,

אלא לנאיבים שמאמינים שכך צריך לחיות.

דרך אגב, ניסו לפרסם ברשתות נכבדות מאוד בעולם,

שבוע ללא טלוויזיה, עשו פרסומת, שבכל העולם

יעשו שבוע בלי טלוויזיה, הם לא יסכימו לפרסם.

לא יסכימו לפרסם,

כי אם מקבלים על חצי דקה מיליון וחצי דולר,

אז שיהיו כולם בטטות.

כן יהודים יקרים, אנחנו,

העם היהודי, 3,300 שנה היינו מחוברים לספר הספרים.

ואנחנו היום, לצערנו הרב,

סובלים מכות

על מכות מהאויבים.

וזאת, בגלל שאנחנו מנותקים מספר הספרים.

אתם לא תאמינו לי, אבל

אפילו אלה שמאיימים עלינו להורגנו יומם ולילה,

בכתבות האמנה הפלסטינית,

שבה כתוב, ישראל תקום ותתקיים עד שיחסל אותה האסלאם כשם שחיסל את קודמיה,

אבל בפתיחה לאמנת התנועה של ההתנגדות האסלאמית,

פלסטינה, חמאס,

הם כותבים כך, תשמעו, דיברנו על מוסר,

תשמעו מוסר מהחמאס.

בשם אללה, רחמן ורחום.

והם מדברים על היהודים.

הייתם הטובה באומות שהוצאו לבני האדם,

מצווים את הטוב ושוללים את הרע,

ומאמינים באללה.

הייתם, הייתם.

לו האמינו אנשי הספר, אנחנו עם הספר,

לו האמינו אנשי הספר,

כי אז היה להם טוב.

יש והם מאמינים, אך רובם מושחתים.

הם לא יזיקו לכם אלא במעט,

ואם ילחמו בכם, ייסוגו מפניכם ולא ינצחו אתכם.

הם נידונו להשפלה היכן שיהיו,

אלא אם כן, יחזיקו במסורותיו של אללה.

החמאס אומר, אם נחזיק במוסר

של הקדוש ברוך הוא,

יהיה לנו טוב ולא נהיה נידונים להשפלה.

אבל אם לא,

תשמעו מה הם אומרים,

ובני האדם כי יעלו את חמתו של אללה הם נידונו לחיי מסכנות,

כי כפרו בפסוקי אללה והרגו את הנביאים בלא צדק.

הם נידונו לכך משום שמרדו ועברו על החוק.

מתוך סורת אל-חמראן,

עמוד 106 עד 108. שמעתם?

אפילו החמאס יודע מה הבעיה שלנו.

יהודים יקרים,

בושה וכלימה לנו.

אם הם מוכיחים אותנו,

הם מבקשים את רעתנו והם אומרים, תדעו לכם, אנחנו מגלים לכם סוד.

לפני שנחסל אתכם,

תדעו שיש לכם אפשרות להנצל.

אם תהיו מחוברים לקדוש ברוך הוא,

תלכו באורחות המוסר שלו,

אנחנו לא יכולים עליכם.

אבל כיוון שאתם עוזבים אותו,

אתם מסורים בידינו ונידונים להשפלה.

אתם שומעים דבר כזה?

טוב,

עלינו לבחור יהודים יקרים.

או שאנחנו מתחברים לאבינו שבשמיים סוף סוף,

ובשעה שרוח הטהרה גדולה מאוד ביחס לדורות קודמים,

בקרוב אליך דבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו,

ורבים עשו ועושים.

את הצעד החשוב ביותר בחיים זה התשובה.

תכלית חוכמה, כתוב במשנה,

תשובה ומעשים טובים.

תכלית, התכלס,

של כל החוכמה.

אם תלמד את כל החוכמה שבעולם,

התכלית שלה,

תשובה ומעשים טובים.

זאת אומרת, אם אדם זוכה להגיע לתשובה,

הוא הגיע לתכלית החוכמה.

למה? הוא נגע בנקודה שבשבילה הוא נברא.

לשוב לאלוקיו

קדוש וטהור.

לשוב לאלוקיו

ישר ותמים.

לשוב לא מטונף,

אלא נקי ומצוחצח לפני אלוקיו.

הורידו אותנו למטה,

הכניסו את הנשמה בתוך גוף,

נתנו לנו משימה,

אמרו, הנה, קחו ותתעטרו עכשיו במצוות,

ותחזרו בחזרה

לעולם העליון,

מצוחצחים, זקים

ומלאים במצוות כרימון.

אבל מה אנחנו עושים? מחליפים עולם בעולם,

וחושבים שהעולם הזה עיקר,

והעולם הבא במקרה הטוב תפל.

לכן משקיעים את כל המרץ והמשאבים לעולם הזה כאילו להישאר,

להשתקע כאן.

לא לעזוב,

להישאר.

אבל אנחנו תיירים.

ימינו כצל עובר.

הלוואי כמו צל של כותל.

הלוואי כמו צל של אילן.

אלא כצל עובר כמו צלו של עוף.

עוף עובר, והצל שלו עובר איתו במהירות.

כמה זמן חיינו?

אם יש שנותינו בהם 70 שנה,

ואם בגבורות 80 שנה, זה עף מהר מאוד.

מהר מאוד.

אנחנו כבר שנה וחצי ויותר באינתיפאדה,

אם לא שמתם לב.

איך זה עבר, אה?

קשה, קשה.

אבל עבר כבר שנה וחצי.

התרגלנו כבר לסבל, למכות ולפיגועים.

אנשים מתרגלים, אבל הזמן אוזל,

הזמן הולך וקצר,

ויום אחד אתה יוצא.

מה הכנת?

מה הכנת?

אני אספר לכם מעשה ששמעתי מפיו של הרב הגאון הרב בעדני שליטא,

שסיפר פעם אחת

על הדבר הזה.

היה אדם שהיה לו עוני,

קושי בחיים, קשה יום.

כבר לא יכול לראות את ילדיו הרעבים ואת אשתו מצטערת.

אמר לה, שמעינה, אישה יקרה.

אני זוכר שסבי אמר שהחביאו פעם מפה,

שבמפה יש שרטוט,

של אי היהלומים.

יש אי של יהלומים.

אני אנסה למצוא את הכד חרס שבו גנוזה המפה,

ואני אצא לדרכי.

בה' ירחם, אם אכן נמצא מקום כזה אי שם,

זו התקווה האחרונה שיש לי.

נביא משם יהלומים ונחיה את שארית חיינו בעושר וכבוד.

ואכן חיפש ימים רבים,

מצא את הכד,

מצא את המפה,

והכתב עדיין היה ניכר,

נפרד מן המשפחה ויצא לדרכו.

הפליג ימים, נהרות, עבר מדבריות,

הגיע בסופו של דבר

לאיזשהו מקום שהיה צריך משם לקחת איזו ספינה,

ואם זה נכון,

אז אחרי מספר ימים של הפלגה הוא יגיע לאותו אי.

והנה,

הוא חותר,

חותר, חותר,

ואחרי כמה שעות נרדם,

אוכל קצת,

ושוב חותר,

וכך נרדם,

והנה פתאום הוא פוקח את עיניו,

והוא רואה כאילו הוא ניצב מול השמש,

אור גדול ועצום, והוא לא יכול להסתכל.

וכשהוא מנסה לעקור קצת את העיניו בשביל להתבונן,

זה לא שמש בשמיים,

אלא זה פה על הים.

הוא הגיע לאי שכולו יהלומים.

לא חול, יהלומים.

אין חול.

החול יהלומים.

והוא רץ, רץ במהירות.

כמובן שהוא הצטייד בשקים,

והוא מתחיל למלא, למלא, למלא, למלא, למלא, למלא.

הוא לא שם לב,

ופתאום הוא שומע

כל צחקוקם של ילידים שמקיפים אותו בגום ערוף מולו,

והם יושבים וצוחקים עליו.

והוא שואל, למה, למה אתם צוחקים?

שואלים אותו, מה אתה עושה?

הוא אומר, אני עושה את זה יהלומים.

אמרו לו, יהלומים?

מה זה יהלומים?

אומר, זה יהלומים.

אה,

אומרים לו, זה יהלומים? זה חול.

זה חול.

אמר להם, איזה חול? חול נוצץ? אמרו לו, כן, זה החול של האי הזה.

אמר להם, רגע, אין לזה פה ערך?

אמרו לו, לא, מה זה, כולנו דורכים על זה כל היום,

הולכים ממקום למקום, זה חול.

אמר, לא ייתכן.

אז משהו יקר ודאי יש פה באי הזה.

אמרו לו, או, אם אתה מדבר על דבר יקר, ודאי. יש פה דבר אחד יקר נהדר.

מהו?

אמרו לו, תפוחי אדמה.

פה קשה מאוד למצוא תפוחי אדמה.

פעם, לפני מאות שנים,

היה סיפור שאחד

מצא פה תפוחי אדמה,

והוא היה אחד מהעשירים ושועי הארץ.

מה אתם אומרים? תפוחי אדמה?

ואיפה זה נמצא? איפה הוא מצא? אמרו לו, אתה יודע, יש לנו פה הרים.

מאחורי ההרים האלה יש ג'ונגל,

פחד גדול מאוד,

ופעם אחת הוא הסתכן, הגיע לשם וחזר, ומאז הוא נהיה העשיר של המקום הזה.

אמר, אולי אני החלפתי מרוב הנסיעות,

בטלטולים,

אולי החלפתי דבר בדבר,

אולי אני הייתי אמור להגיע לפה, להשיג תפוחי אדמה,

ולא יהלומים.

נו, כבר הוא הגיע אחרי כל כך הרבה חודשים,

אז מה, יחזור הביתה בידיים ריקות?

מה עשה? רוקן את כל השקים,

לקח אותם עליו, והלך לכיוון ההרים, שאמרו לו,

במשך ימים ושבועות,

התקדם, התקדם, נכנס לתוך הג'ונגלים,

חיות, פחד, הכול, אבל

לחזור למצב

שהוא היה בבית עם בושה וחרפה ועוני,

ולראות את העיניים של הילדים הוא לא יכול.

אמר, או שאני מצליח,

או שאני מפסיד,

אבל אני הולך על הכול.

והנה, אחרי מספר ימים,

לא יאומן כי יסופר,

הוא דורך על משהו והוא מרגיש,

הוא מתכופף בטטה.

הוא רואה תפוח אדמה,

ולידו עוד תפוחי אדמה, ועוד תפוחי אדמה,

והוא התחיל למלא את השקים, ממלא את הסקים, ממלא את הסקים,

ומתחיל לגרור אותם לאט-לאט, להוציא אותם לכיוון שממנו הוא בא.

וככה הוא עושה,

עכשיו איך הוא יצא מהאי הזה ויברח בלי שהם ירגישו?

לילה שלם הוא מסתתר,

מחכה עד שכולם ישנים,

ואז בכוחותיו האחרונים הוא רץ לעבר הסירה, לוקח איתו כמה סקים,

מעלה את זה לסירה,

וחותר במהירות, במהירות, במהירות, במהירות.

סופו של הסיפור זה שהוא מגיע סוף סוף לעירו,

וגם כאן הוא נכנס באישון לילה,

כי הוא פוחד שכולם יגלו שהוא הביא את האוצר הגדול, תפוחי אדמה.

באמצע הלילה הוא דופק בדלת,

אשתו שואלת מי שם,

אז הוא אומר, זה אני, זה אני, תפתחי.

היא חוששת, מי זה לוחש בלילה?

היא מציצה,

והיא רואה את בעלה,

פותחת, בעלי היקר,

איפה היית?

איפה היית? דאגנו,

קנס, קנס F. הוא אומר, חשששששש.

הולך, מביא את השקים, ששששששש.

סגירי את התריסים.

שששששששששש.

נכנס בפנים,

מכניס את השקים

עם תפוחי האדמה,

והיא, אשתו,

בריחרך מסריח.

היא אומרת לו, מה זה? מה הבאת? מה הבאת?

אז הוא אומר, שששששששש.

הבאתי יהלומים.

שששששששש.

סוגרים את הכול,

מדליקים נר

וחביבי, רק פותחים את השג,

תפוחי אדמה מטולעים,

מסריח,

במשך כל הזמן,

שמש וגשם והכול, מסריח, משהו פחד.

מה עשית? הבאת יהלומים, יהלומים!

אמרנו, יהלומים, אוי לי, מה להשתגע?

מה להשתגע?

איפה יהלומים?

אמרנו, הנה, איזה יהלומים, הייתי באים, מצאתי את זה, אל תשאלי,

קפצתי, עליתי, ירדתי, סחבתי הכול, הבאתי יהלומים עשירים, עשירים!

אז היא אומרת לי, בעלי המפגר,

זה תפוחי אדמה, מסריחים!

יש לי פה מלא!

כאילו בשקל!

עזבת אותנו עודשים, עודשים, לביא תפוחי אדמה!

הוא שמע את זה, אמר, מה?

זה לא יהלומים?

היא אומרת לו, זה תפוחי אדמה! תפוחי אדמה!

הוא רק שמע את זה,

התעלף.

התעלף.

הוא התעלף, המסכן.

אמרה, יותר טוב שינוח.

העירה את הילדים, אמרה, ילדים מתוקים, בואו, בואו, בואו נזרוק את כל הסרחון הזה החוצה.

התחילו להוציא את הכול, לזרוק את זה באשפה,

מסריח, מסריח,

מנחינים, נחינים של תולעים, לבנות ארוכות כאלה.

ייחס!

בקיצור,

לפחות עסקים נוציא, לפחות עסקים. לקחו את עסקים,

לקחו את עסקים, נכנסו לאמבטיה והתחילו לשטוף את עסקים

מכל הסרחון שנדבק בהם, לפחות יישארו להם עסקים.

איך שהם שוטפים את עסקים,

פתאום נופלים כמה יהלומים.

נופלים כמה יהלומים והאישה צועקת והיא נזכרת שאסור לצעוק,

אסור לצעוק.

היא אומרת להם, ששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

הנה, תראה, תראה. הוא ראה את זה להתעלם עוד פעם.

למה? היה לו שקים מלאים כאלה. הוא שפך הכול, שפך הכול.

מחלים את זה בתפועי האדמה, וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי.

טוב, סופו של הסיפור,

גם היהלומים האלה הם בכל אופן התעשרו,

בכל אופן הם התעשרו.

אבל מה היה קורה אם השקים האלה היו מלאים,

מלאים את החול,

את החול שזלזלו בו הילידים, אם היה ממלא את זה? אצלהם זה היה כלום,

אבל אצלו במקומו זה יהלומים.

אמר הרב ועדני שליטא, איי, איי, איי, איי, הקדוש ברוך הוא השתבח ויתעלה שמו,

שלח אותנו לעולם הזה עם שקים, שקים.

לכו תביאו יהלומים,

תביאו מצוות, מצוות שמאירות ומזהירות בעולמות העליונים.

כל מצווה,

כל מצווה, אפילו ייתנו לך כל שכר שבחללו של עולם לא ישווה למצווה אחת.

לכו ואספו יהלומים, יהלומים, חבל על כל רגע.

תאספו מצוות, מצוות, מצוות.

יורדים אנשים לפה ומחנכים אותם למצוות,

ועושים להם אפילו בר-מצווה,

ואומרים, מהיום אתה בר-מצווה.

עכשיו תתחיל למלא את הסכין, תתחיל למלא את הסכין, תמלא כמה שאתה יכול יותר מצוות.

הנה, אתה כבר חי במצוות ציצית, כבר בקריאת שמע,

כבר בתפילה, כבר בשמונה עשרה, כבר בברכות, כבר בזה.

תתחיל, תתחיל, כל יום מצוות, מצוות, תלמד, תלמד, תשנן, עוד, עוד, עוד, עוד.

פתאום, בזמן מסוים, מחליפים לו את המצוות,

ואומרים, מה זה מצוות, מצוות, מה אתה,

מה אתה מתלהם מצוות, מצוות זה חול,

חול, מה זה מצוות, זה לדתיים,

דתיים, עושים מצוות הם ה...

מה קרה לך?

תקנה הונדה?

מה אתה מצוות מצוות רצלין בית כנסת בית כנסת?

תרוץ בהיי ווי באוטוסטרדה, תעשה חרקות, מה קרה לך?

סנפלינג, הלו?

תהיה ג'אדה.

והבן אדם מתחיל לאסוף פטטות,

עוזב את המצוות,

בוא אוסף הבלים,

בוא אוסף שטויות,

שטויות אוסף.

זה ועוד זה, ועוד עציץ, ועוד סרוויס, ועוד נורה, ועוד ספה, ועוד זה, ועוד אופניים, ועוד אופנוע, ועוד מכוני,

ועוד גינה, ועוד הפטפות, ועוד נברשת, ועוד מזנון, ועוד ספרים, ועוד חרית, ועוד, ועוד אוסף, אוסף. מה אוסף? בטטות.

הוא ייקח את זה איתו?

הוא ייקח את זה איתו? הוא לא ייקח את זה.

שום דבר מתגורניש מתגורניש. אפילו את השקים הוא לא ייקח.

ייקחו אותו בשק הרוח,

כן ויעטפו אותו איתו קוראים לזה תכריכים ועוטפים ועוטפים ועוטפים ועוטפים ועוטפים ושמים למטה באורך של מטר שבעים

ואומרים לו מר בטטה

נסיעה טובה

אבל מה לקחת איתך?

שום דבר

רק התולעים יבואו אליך עוד מעט לבקר ולומר לך מר בטטה

איך הייתה הקורסה כשישבת מול הטם בפלוויזיה?

נו, מה יצא לך מזה מר בטטוש?

מה עכשיו?

והוא במקום ללכת עם מצוות, עם מצוות שהן היחידות שיעמדו ביום הדין,

לפני כיסא הכבוד,

יליצו בעדו שהוא לא החליף עולם מעולם,

לא החליף יהלומים בבטטות המסכן הזה,

יעלה למעלה,

רק הבושה שהתברר לו מה הוא סחב כל החיים אחריו,

שום דבר.

גורנישט מתגורנישט

ולא נודע שהוא היה ולא יצא לו כלום מזה ושלחו אותו,

הקדוש ברוך הוא בכבודו שלח אותו,

נתן לו את הצ'אנס, את ההזדמנות, את היכולת,

נתן לו.

והאדם הזה החליף יהלומים בבטטות.

אתם מבינים את המצב, יהודים עיקריים?

זה המצב, לצערנו הרב. והנה, יש כמה קיבוצניקים

שמבינים את זה קצת מאוחר.

יש כאלה שעדיין לא זכו להבין.

אבל מה הבעיה לפקוח עיניים

ולהבין מה ההבדל בין עולם חולף

לעולם קיים?

אם היו נותנים לנו אפשרות להיות בצריף שבוע ימים,

בשכירות,

ואחר כך אומרים,

אתם עוברים לווילה שתהיה שלכם לצמיתות.

קחו 50,000 דולר, השקיעו, היכן שתרצו.

איפה תשקיעו?

בצריף, שבוע ימים בשכירות שתעזבו,

או בווילה שאליה תלכו לצמיתות?

איפה תשקיעו?

בווילה.

למה כולם כמעט משקיעים בצריף?

העולם הזה, 70 שנה זה צריף בשכירות.

עוזבים אותו.

כל השקעה שבו תישאר לאחרים.

אבל אתה שהולך לווילה לצמיתות,

מה השקעת בה שם?

שום דבר.

כלום.

כלום.

הפסדת את הזכות של החיים.

אתם מתארים לכם דבר כזה?

ויש כאלה שלצערנו הרב לא זוכים להכיר את הדברים רק עד גיל מאוחר מאוד.

היה מעשה באחד נסכם.

בגיל תשעים כבר הוא גוסס, נשארו לו שבעה ימים אחרונים.

הוא מקבל מכתב ממשרד הפנים.

שלום, אדון נכבד, עמך סליחה.

אנו שמחים להודיעך

כי זכית בירושה

של עשר מיליון דולר.

בן אדם בן תשעים,

שבוע האחרון זוכה בעשר מיליון דולר.

אומרים לו עמך סליחה.

מה יעשה איתם? אתם יודעים מה זה העונש הזה לקבל

עשר מיליון דולר בשבוע האחרון?

ואחר כך הם ממשיכים ואומרים,

אנו מתנצלים על האיחור זה ארבעים שנה,

משום שכתובתך לא הוחלפה במשרד הפנים.

אחרי קריאת שורה זו הוא כבר לא יכול ליהנות אפילו מהשבוע.

הוא הולך פייפן.

אדם שומע

ש-40 שנה קודם הוא כבר ירש את הסכום הזה,

והוא ילך בעולם כעני ותפרן,

בשעה שהוא היה עשיר גדול והוא לא ידע,

רק בגלל שהוא לא החליף כתובת.

טעות קטנה.

יהודים יקרים, יש אנשים

שהם יורשים יותר גדולים מ-10 מיליון דולר. אין פה אחד מכם, היושב כאן,

אחד או אחת

שהוא לא יורש של יותר מ-10 מיליון דולר.

תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב.

ירושה קיבלנו.

קהילת יעקב קיבלה ירושה.

מה קיבלנו? את התורה הקדושה.

מי שלוקח את הטופס הזה של הירושה ומקיים את דברי הצוואה,

מה שכתוב שם?

זוכה לחיי העולם הבא,

לנצח נצחים, בעונג האינסופי.

ויש אנשים, לצערנו, שמסתובבים כאן והם לא יודעים שהם היורשים היחידים שיש לאברהם, יצחק ויעקב.

ואלה שמגלים את זה מאוחר, מסכנים, לא נהנים. הנה, יהודי מספר על עצמו.

שנים רבות בקיבוץ

החילוני. הוא רק עבר לקיבוץ דתי.

רק לראות את ההבדל. קיבוץ ליד קיבוץ.

והוא כבר הבין את הטעות של עשרות שנים שהלכו לאיבוד.

הוא פשוט החליף.

יהלומים בפתתות.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, בבקשה, תן לו מיקרופון.

ערב טוב, כבוד הרב. ערב טוב.

אתה מדבר על העולם הבא?

רציתי לדעת מה אתה יודע על העולם הבא? מה קיים שם?

איזה עונג?

מה אנחנו הולכים לעשות שם?

למה להגיע לשם בכלל?

למה להגיע לשם? אין ברירה. מגיעים לשם.

בטיל או בזעילה.

אבל מה עושים שם?

אז זה תלוי ברמה שאתה הכנת את עצמך.

כל אדם אוכל משולחן שהוא הכין לעצמו.

זה נקרא סעודה.

העולם הזה דומה לערב שבת,

והעולם הבא דומה לשבת.

מי שהכין מערב שבת,

אוכל בשבת.

מי שלא טרח והכין בערב שבת,

אוכל אותה בשבת.

זאת אומרת, כפי שתכין לשולחן שבת,

כך תאכל.

ומה העונג והעידון שיש שם?

אני אגיד לך מה אמר רבנו סעדיה גאון לפני אלף שנים,

בספרו בוסתן אל עיגול, גן השכלים.

והוא כותב שם,

מהם התענוגים

שיש לאדם בעולמו זה,

לעומת התענוגים שהקדוש ברוך הוא ייתן לו בעולם הבא.

אז הוא אומר כך,

אנשים אוהבים מאכל טעים,

אוהבים ריח טוב,

בגד טוב,

נעים.

הוא אומר, בואו נבדוק מהיכן אנחנו נהנים.

הקדוש ברוך הוא ברא בריאה שפלה בעולמו, נקראת דבורה.

הדבורה מוצצת סוף ומקיאה אותו,

וזה נקרא דבש.

מה זה דבש?

מאכל טעים מאוד,

עם ויטמין D. ממה הוא עשוי?

מכי של דבורים.

מה שאנחנו רגילים לעשות,

רק הם עושים את זה בלי רעש,

אבל זה קי של דבורים.

ואיך אוכלים את זה?

איזה הנאה.

יש כאלה אוהבים

לא סתם קי,

קי מלקות,

דבש של מלקות,

והולכים אפילו לקיבוץ, עומדים בתור לקנות

את הקי.

יש עוד דבר שאנשים נהנים, זה ריח טוב.

ריח טוב, ריח טוב.

רוב הנשים מתבשמות

לפני שהן יוצאות לאנשהו.

יש כאלה שמעדיפות דווקא את ריח המוסק.

ממה הוא עשוי, למשל?

מזיעה של חיות.

מריצים חיות, יוצא להם קצף,

מורידים את זה ניגר לתוך דליים, מערבבים עם קצת צמחים, ומוכרים בפרפומריה במחיר שאי אפשר כמובן לסרב לו.

אז אנשים אוכלים קי ונמרחים בזיעה של חיות,

והולכים לבלות עם בגד טוב.

מה זה בגד טוב?

משי.

משי, חלק, מהודו.

איזה יופי.

נעים, נעים.

וממה עשוי המשי?

מבירייה שפלה בעולמו של הקדוש ברוך הוא, תולעת המשי.

וכיצד היא מייצרת את החוט המשי?

גם היא, בועוע,

מקיאה אותו.

פשוט החוט הוא קי של תולעת המשי.

וכך לוקחים עוד משי במשי במשי,

ועושים לך חליפת משי.

אז אתה עטוף בקי,

אוכל קי ומריח זיעה של חיות,

ויוצא לבלות.

מה זה לבלות?

החיים שלך פשוט בלים והולכים.

זה נקרא לבלות בחיים.

אתה הופך להיות בלאי, בלאי, בלאי, מתבלה,

ועד שיום אחד אתה הולך.

אם זה ההנאות של בני האדם בעולם,

והקדוש ברוך הוא מספק לו בעולם זה על ידי בריות שפלות וממקומות שפלים שבהם,

וזה ההנאות,

איי, איי, איי, זה בעולם הגשמי.

הקדוש ברוך הוא מראה לך ממה הוא יכול לתת הנאה, ממה?

ממה?

מה כלום שבכלום.

תאר לך מה זה העונג שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ייתן לך.

וואי, וואי, וואי.

אמרו חכמים, ומתוק האור לעיניים.

מתוק האור לעיניים.

ראית פעם יתושים בפרפרים בחדר?

לאן הם רצים?

לאור.

מתוק האור לעיניים.

הם כל כך מתגעגעים אליו וכל כך רוצים להתדבק בו,

עד שהם מתים מרוב עונג.

פשוט נדבקים לפלורסנט.

ומתים.

אבל הם כל הזמן סביבו מפזזים.

כי הם לא יכולים. זה מתוק, מתוק.

והם מתים מתוך תענוג.

זה אור, אור.

נכון?

אם היה פה עכשיו אור נר והיית יושב כאן, אה, לא כל כך.

פתחו פלורסנטים.

ואם היה עוד צחצחות והיה עוד יותר, וואי, וואי, וואי.

ואור השמש כמה הוא מתוק.

איזה יופי.

כתוב שאדם זוכה בעולם העליון.

יש כמה דרגות.

הנעת העולם הזה זה הנעת האכילה.

לכן הפה הוא הנמוך בפרצוף של האדם.

מעליו יש את חוש הריח.

זה בגן עדן תחתון.

יש גן עדן תחתון, עלי אדמות.

בחללו של עולם קצת קרוב לאדמה.

יש עולם תחתון שמתאר אותו הבן ישחי ברב פעלים,

ומסביר היכן הוא.

שם יש ריח בסמים גן עדן, מה שכולם קוראים ריח בסמים גן עדן.

זה חוש הריח שם. ריח הנשמה נהנית ממנו.

ריח.

יש עולם שנקרא גן עדן עליון.

ושם יושבים צדיקים מעטרותיהם בראשיהם,

ונהנים מזיו השכינה.

שם זה ראייה יותר גבוה. אתה רואה, יש לך פה למטה,

אף מעליו,

ועיניים מעליהם.

ומעל לזה יש את השכל,

את הידיעה, את ההבנה,

החוכמה,

לדעת, להבין איזה אושר כשאדם מבין.

איזה אושר.

יש אנשים שמבינים רק בדיחות.

בדיחות. שומעים קלטות, מחפשים את הבדיחה ב...

שם זה נגמר להם. פה הם מבינים.

צוחקים, מבסוטים, הבנו, אנחנו חכמים.

הבנה, חוכמה,

זה למעלה יותר, נכון?

לכן אנחנו עושים הבדלה במוצאי שבת.

בסדר,

ייבנה.

קודם כל ברכת היין, זה היוד, ייבנה.

אחר כך בסמים מברכים, נכון?

זה כנגד האף.

אחר כך מברכים נר,

נר,

זה כנגד העיניים.

ואחר כך הבדלה,

כנגד התא חונן לאדם דעת.

סדר, ייבנה.

אז יש דרגות בהנאות.

אבל לתאר לך הנאה של העולם העליון,

אומר הרמב״ם,

זה כמו להסביר לעיוור מלידה את גוון הצבעים.

איך אפשר להסביר לעיוור מלידה

מה ההפרש בין אדום לוורוד, לירוק, לצהוב?

אין לו ממל דמות בכלל.

הוא לא ראה בלו צבע אחד.

הוא אומר, זה כמו להסביר לאדם חירש מלידה את שמע הצלילים.

אתה יכול להסביר לו מה החילוק בין קונטרבס לבין גיטרה או סקסופון?

מאיפה יש לו בכלל מושג בזה?

אז כשם שאי אפשר להסביר לאלו,

אנחנו קרוצי החומר שהורגלנו רק בהנאות

ובהרגשים של העולם הגשמי הזה.

אין לנו שום הבנה בערך של העונג העליון.

אבל חכמים אמרו לנו במשנה את הסוד.

אמרו שיפה שעה אחת של קורת רוח

בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

אם תיקח את כל חיי העולם הזה, מאז בריאת העולם ועד עכשיו, תאסוף את ההנאות של כל בני האדם

שהיו בעולם,

של כל בעלי החיים,

שכל מי שנהנה בעולם הזה, תאסוף את של כולם ביחד,

ותיתן לבן אדם אחד,

לבן אדם אחד את הכול בבת אחת,

שעה אחת של קורת רוח, לא הנאה, רק קורת רוח,

בעולם הבא גדולה יותר מכל הנאות העולם הזה.

אתה מבין על מה אנחנו מדברים?

אני מבין רק שפילוסופיות אחרות שאני לומד,

אני גם רואה שאתה מערבב בין הנאות חומריות לנאות רוחניות.

איך רב גדול שהתענג על השכינה, התענג על אלוהים ועל אהבת אלוהים,

יעזוב את הגוף

ברגע המוות, ואז מה הוא התחבר?

להנאות חומריות? לאיזשהו משהו חומרי? ועוד הנאות כאלה שהן... אין חומרי שם. הרבה יותר מוגבר?

אין חומרי שם בכלל.

אוקיי, אבל זה הנאות שעדיין הן מסוג שאתה משווה אותן פה, רק שהן אלף יותר טובות. כשכל מה שהוא התענג פה... בדיוק גבוה. אבל כל מה שהתענג פה זה על אהבת השם.

לא הבנתי.

כל מה שהוא מתענג פה זה על אהבתך. אתה שאלת שאני אצייר לך מה זה הנאה?

לא.

אני רוצה להגיד, אם הוא מתענג פה על אהבת אלוהים,

וכל מה שהוא רוצה זה אהבת אלוהים,

בעולם הזה עדיין,

שעוזב את הגוף הוא יקבל הנאות אחרות שלא קשורות לאהבת אלוהים, מה עשה בזה?

קודם כל, זו לא את שאלה ששאלת מהשאלות ששאלת.

אבל זו שאלה חדשה שאני אענה לך.

אתה צריך להבין דבר אחד,

מי שמתענג פה על השם

וזוכה לקרבת השם ודבוק בשם יתברך

על ידי קיום התורה והמצוות,

זה אפס אפסים לעומת ההנהג שהוא יתנתק מן הגוף, כי הגוף הוא עכור ומחסום

בינו לבין השם. זה כמו לראות את השם דרך מחיצות מבדילות.

לדוגמה, אם אני אשים עכשיו זכוכית מפויחת

ביני לבין השמש, כמו שאנחנו מסתכלים,

כשיש ליקוי חמה, כדי לראות את הליקוי אנחנו פשוט מאוד סמים,

ואז אנחנו רואים, מתאפשר לנו לראות.

אבל אם נסיר את זה, לא נוכל לראות. אי אפשר להסתכל בשמש ישירות.

אנחנו היום, כל ההנאות שלנו עוברות דרך מחיצת הגוף,

דרך ההבדלה הזאת, דרך התחושות האלה,

דרך ההגבלות האלה.

אבל כשאדם מופשט מחומר, כשהוא יוצא,

הוא קולט את האור האמיתי בסדר גודל הטבעי שלו,

מה שאי אפשר בכלל לדמיין בעולם הזה.

אתה מבין?

זה כמו,

במשל, הרי אין לנו יותר ממשלים בשביל לדמות דבר לדבר.

זה כמו אדם שחי במערה.

אדם חי במערה,

ותמיד הבין דברים לפי מה שהסבירו לו, אבל אף פעם הוא לא ראה אותם, הוא גם לא חש בהם כל כך.

אבל הסבירו לו, ותיארו לו, ואמרו לו כל מיני תיאורים.

זה ישווה וידמה למבט אחד שהוא רואה את האופק, ואת הנוף, ואת המים, ואת הגלים,

ואת כל שאר הדברים.

זה ידמה וישווה?

זה לא מתחיל.

אתה יודע, יש אנשים שהולכים לפעמים והם לא יודעים שהם נזקקים למשקפיים, עד שפתאום אנשים רואים שהם מצמיצים מאוד במשקפיים.

אז הם מבינים שיש להם בעיה, הם הולכים לאופטומטריסט והוא עושה להם בדיקה, ואז הוא אומר, כן, אתה צריך מספר אחת או שתיים.

כשהם שמים פעם ראשונה את המשקפיים שהן תואמות להם,

זה כאילו הם נהיו בני אדם חדשים.

הם רואים דברים שהם לא ראו קודם.

אני זוכר איך אני, כשהרכבתי את המשקפיים בפעם הראשונה.

לא ידעתי שיש עולם כזה. מה שראיתי דרך המשקפיים, לא ידעתי שיש עולם כזה.

הורגלתי לראות מטושטש, וחשבתי שזה המראה שרואים.

ורק ההבדל בין טשטוש לחדות

נותן לך חדוות חדשה לגמרי.

זה כשאני כבר רואה,

רק לא רואה בחדות.

תאר לך,

כשאני לא ראיתי בכלל עוד את הדברים שמדברים עליהם,

מה אני הולך להבין.

הבנת, בבלה?

תהיה מריא.

כן.

עוד שאלה.

שלום, הרב.

שלום וברכה.

אומרים שלתלמידי חכמים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא.

אז איך יחזרו בתשובה?

מי יחזור בתשובה?

אומרים,

לתלמידי חכמים אין להם מנוחה, לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. זה לא קשור למנוחה.

כתוב, ילכו מחיל אל חיל.

פירושו של דבר שהם הולכים

מעניין של מצווה לעניין של מצווה, מעניין של קדושה לעניין של קדושה, מעניין של טהרה לעניין של טהרה.

כל הזמן הם מתקדמים וכל הזמן הם עולים מדרגות ועולים ועולים ועולים.

ביקש יעקב לשבת בשלווה,

קפץ עליו רכזו של יוסף.

לא דיין לצדיקים שהקדוש ברוך הוא נותן להם עולם הבא,

עוד רצונם לשב בשלווה בעולם הזה?

אדם בא לעולם הזה לעמול,

אדם נברא לעמל,

אדם לעמל יולד,

אדם צריך לעמול.

נפש עמל, עמלה לא.

צריך לעמול, ילכו מחיל אל חיל.

זו השמחה הגדולה.

למה משה רבנו לא רצה להיפטר מן העולם?

היה יכול הרי מיד לעלות

נהיית כיסא כבודו יתברך.

מה אם משה רבנו, איזה עולם הבא מחכה לו?

הוא רצה להישאר פה.

למה הוא רצה להישאר פה?

בגלל שהוא רצה לשמש את הקדוש ברוך הוא עוד ועוד ועוד.

שם הוא רק יקבל שכר.

הוא רצה עוד ועוד ועוד ועוד לעשות את רצונו יתברך,

בבחירה וברצון.

אתה מבין?

יש צדיקים בעולם העליון גם כן שלא נחים.

משתדלים בעבור עם ישראל, מלמדים זכות,

תת-צדקה, מנסים לעורר תלבבות,

לפעול משהו בשביל יהודים שנמצאים עדיין פה.

זה השמחה והאושר, שאפשר לעשות משהו,

לא להיות בטלן,

שכאלה הולכים לים, יושבים על כיסא נוח,

אתה מבין? נחפשו אותי, מסתכלים על הגלים,

קחים מדקות, טיק טק,

טיק טק, טיק טק, זהו, גומרים את היום, הולכים הביתה.

מת יום.

ילכו מחייל אל חייל.

אתה יודע מה ההבדל בין ילכו מחייל אל חייל לבין ילכו מדחי אל דחי?

אם תעשה את החשבון של חייל

ואת החשבון של דחי,

סכום האותיות,

תעשה את ההפרש ביניהם,

יצא לך עשרים ושש, שם הביה ברוך הוא,

שמו של הקדוש ברוך הוא.

אם לא הולכים מחייל אל חייל,

הולכים מדחי אל דחי.

ומי שעוזב את הדרך של דחי אל דחי,

זוכה שהשכינה תשלה במעשיו.

הבנת?

תודה רבה.

שם שאלה.

רציתי לשאול הנביא, אם אני לא טועה, הנביא מיכה אומר, הגיד לך האדם הטוב ומה השם דורש מימך,

כי היא מסות משפט ואהבת חסד, והצנע לכת עם אלוהיך.

רציתי לדעת אם אפשר להסתפק בשלושת הדברים האלה,

או שאנחנו מחויבים לשאת בעול המצוות, שלמעשה לא מפורשים לנו בתורה עצמה.

ושאלה שנייה,

לאורך כל התנ״ך, למעשה כמעט,

אם זה דרך מנהיגים ואם זה דרך מלכים ונביאים,

יש איזשהו אדם שמקשר בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא,

מה שאנחנו לא רואים במאות השנים האחרונות.

מה לדעתך הסיבה

שהוחלט להפסיק את הקשר בין מתווך, בין עם ישראל,

שהוא מאוד חשוב.

שמעת. בבקשה לקדוש ברוך הוא.

שאלות יפות.

יגיד לך אדם הטוב, מה השם שואל מימך,

כי אם עשות משפט ואהבת חסד,

בהצנע לכת עם השם אלוקיך, זה היסודות של כל קיום התורה, עשות משפט זה עשות כל המשפטים החוקיים במצוות,

ואהבת חסד זה גמילות חסדים בין אדם לחברו,

ואלה היסודות הגדולים ביותר, והצנע הלכת עם השם אלוקיך, שהכל יעשה בצנעה ולא משום גאווה,

לא על מנת להתפאר, אלא על מנת לקיים את מה שמוטל עליך.

הרוצה להינצל במלחמת גוג ובגוג, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים. זה היסוד שאמרנו, עשות משפט ואהבת חסד.

וצריך אהבת חסד, לא רק עשיית חסד, אהבת חסד.

לא רק אם מזדמן לך חסד, תעשה,

אלא אתה צריך להיות בדרגה של אוהב חסד, שמחפש לעשות חסד

כמי שאוהב את זולתו, מחפש את טובתו.

אז זה הפירוש,

ואם חשבת להסתפק, זה לעשות משפט ורק לאהוב חסד, בזה נגמר הסיפור,

אז נגעת רק בכותרת, אבל השורש הוא הרבה יותר רחם.

דבר נוסף, האם יש מתווך כיום בין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל? ודאי.

כל תלמיד חכם

וכל מי שמפיץ תורה ברבים וכל מי שעושה כדי לקרב את

הבנים לאביהם שבשמיים הוא מתווך

בין העם לבין אלוקיו.

זאת אומרת,

כל מי שגורם ליהודים להתחבר לתורה הקדושה,

הוא בעצם מתווך בין הקדוש ברוך הוא לבין עמו,

שהחיבור בין עם ישראל לאלוקיו זה על ידי התורה.

לכן אמרו חכמים, קודשא בריכו

ואורייתא בישראל חד הוא.

הבנת?

ברוך תהיה.

כן, פה זה שכותב מעט.

בבקשה.

אנחנו כל כך מתכוננים לשבועות.

אני חושב שכבוד הקהל והרב יכול להכין בהרגשה טובה בנושא של מהות מה זה שבועות, וכל המושג שבאמת מה זה ביקורים,

ובנשיאת פרי-ביקורים.

תהיה בריא.

ובכן,

חג השבועות מייחד אותנו כעם נבחר על ידי האלוקים מכל העולם כולו.

זמן מתן תורתנו

זה הזמן שהוא חשוב ביותר

בכל השנה כולה,

בו אנחנו מתייחדים עם הקדוש ברוך הוא בתורה כחטיבה אחת.

אנחנו האמרנו את הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא האמיר אותנו על אומות העולם בזכות התורה הקדושה. בלעדיה לא הייתה סיבה שיברא העולם.

לכן כתוב, בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ.

ראשית

נקראים ישראל, ראשית תבואתו.

ראשית נקראת גם התורה, ה' קנאני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז.

ובראשית, בשביל ראשית ברא,

הקדוש ברוך הוא, שמיים בארץ.

בשביל ראשית זה ישראל, ובשביל ראשית זה התורה.

והנביא אומר, אם לא בריתי יומם בלילה, חוקות שמיים בארץ לא שמתי. אם לא עם ישראל שהוגים בתורה יומם בלילה,

לא היה בורא שמיים בארץ.

ותנאי תנא הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית. אם ישראל מקבלים את התורה, מוטב ואם לאו,

אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו.

איפה זה נרמז?

אז בפסוק יום השישי, ביחולו השמיים והארץ וכל צבאם.

בכל הימים לא כתוב ה', הידיעה.

כתוב

ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד,

ויהי ערב ויהי בוקר יום שני,

ויהי בוקר ויהי ערב יום שלישי, רביעי, חמישי.

היום היחידי שקיבל את ה' הידיעה,

נאמר ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי.

למה ה' הזאת יתרה? למה ה' הזאת פה?

אלא אמר הקדוש ברוך הוא צנאי למעשה בראשית.

אם ישראל מקבלים את התורה ביום השישי בסיוון,

יום מתן תורה,

אני אקיים את העולם.

אבל אם בעוד 2,448 שנה, שזה היה זמן מתן תורה מאזברייה,

לא יקבלו ישראל את התורה ביום השישי בסיוון,

ויכולו השמיים והארץ. אני מכלה את השמיים והארץ ומחזירם לתוהו ובוהו.

זאת אומרת, מי מקיים את כל העולם כולו?

עם ישראל.

מי בעם ישראל?

אלה ששוקדים על התורה יומם ולילה.

לא רק שמקיימים את עם ישראל,

אלא את האמריקאים,

האפגניסטנים ואת כל העולם כולו.

אם לא ברית יומם ולילה, חוקות שמיים וארץ לא שמתי.

חג השבועות

זה החג המקודש.

מצוות הביכורים

באה להגיד

את בעלותו של הקדוש ברוך הוא על כל דבר ודבר.

אנחנו מחויבים לתת

מראשית פרי האדמה.

לקחת ביכורים לירושלים,

ואת הפרי הראשון שאדם המתין לו במשך הרבה זמן עד שיצא,

ושזה חמדת לבבו ולזה הוא מחכה,

הוא צריך לא לאכול אותו,

אלא לקחת אותו בטנא ולעלות לירושלים אל בית השם, בית המקדש.

להראות שהקדוש ברוך הוא הבעלים,

ולא ראוי ליתן את הראשון.

וכן בתרומה שאדם מפריש,

וכן במעשר, תמיד הראשון לשם.

זאת אומרת, זה בא להראות שהקדוש ברוך הוא בעלים על העולם. ויהודי מראה את זה בהרבה מצוות,

שהקדוש ברוך הוא הבעלים הוא הראשון, ואני לאחר מכן.

וזה היה נעשה בטקס נפלא, איך היו עולים כולם לירושלים,

כמו שלימדו אותי בבית ספר חילוני.

סלנו על כתפינו, ראשינו עטורים,

מקצות הארץ בנו, הבאנו ביקורים.

איי, איי, איי, זה לפחות למדתי שם,

בתל נורדוי בתל אביב.

אבל יהודים יקרים, מצווה זאת, מי שיקרא בספר התודעה

את התיאור המדהים,

איך זה היה מתרחש,

מרגיש מיד געגועים

לבית מקדשנו ותפארתנו.

אבל מה נעשה? עדיין אנחנו בגלותנו,

בגלל התרבות הקלוקלת המערבית,

הטמבלוויזיה ובטטות הכורסאות.

כן, עוד שאלה, בבקשה פה.

כבוד הרב, רציתי לשאול על זה שכל אחד כמעט יודע שהשם יתברך

הבטיח רק לעם ישראל לטובות ההנאה של העולם הבא.

רציתי לדעת איך קיימת הדת השומרונית, כאילו שמקיימת מצוות כמו שלנו, של התפילין והפסח וכל החגים האחרים,

כמו שראיתי בטמבלוויזיה,

ואיך זה מסתדר, כאילו, איך הם גם מקבלים שכר על זה בעולם הבא.

השומרונים אינם חלק לעולם הבא בכלל,

הם לא מקיימים תורה ולא מצוות.

זה טוב לתוכנית בתים בטמבלוויזיה,

אבל זה לא נכון על פי המציאות.

זה אנשים שקלקלו את אורחותיהם מדרך התורה, והם עוברים על התורה במציאות.

הם מתחתנים רק בינם לבין עצמם,

כי לדעתם אסור להם להתחתן עם אחרים.

ממילא הם עושים חיתוני איסור על פי התורה בין קרובים לקרובים.

אז איך הקב' ברוך הוא מניח אנשים שהולכים בדרך התורה, האמת,

ולא מניח להם להתקיים בצורה כזאת?

אם הוא מצווה כך, איך לא מתאפשר להם לקיים זאת?

אלא זה רק מראה, אתה מבין, את טעותם וקלונם.

אבל מה, בשביל לעשות תוכנית עם פלוויזיה ולתפוס את המסך קצת,

וגם לקלקל קצת את הדעות, אז זה כדאי.

הבנת?

גם הנצרות בתיאוריה שלה,

שתכלית האדם להיות מנוזר מן החיים במנזר,

שכמרים לא יהיו

אלא לבד,

והנוצריות הקתוליות שנמצאות גם כן, הנזירות במנזרים, יחיו לבד,

אם זו התכלית של הבריאה, שאלה לבד ואלה לבד,

איך יתפתח העולם אם כולם ירצו להיות כמותם ולהאמין בדרכם?

הרי זה ביטול העולם,

אתה מבין?

אבל מה לעשות,

לא כולם חושבים,

יש כאלה שהולכים כעדר,

המונים המונים.

רואים, זה יפה, צבעוני, נוצץ, יאללה, קל, עוד יותר טוב.

אבל תורת ישראל לתמין

לא כל כך קלה,

בפרט כשלא רוצים,

ויש הרבה מצוות.

אתה יודע למה יש הרבה מצוות כבר?

כי הקדוש ברוך הוא רוצה שנזכה בהרבה יהלומים.

לא שניים ארבעה שיפלו מהשק,

אלא עמוסים עמוסים ביהלומים.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל,

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

אחד שרוצה לתת לך להרוויח הרבה כסף,

ואתה רוצה לעבוד בבורסה,

בליטוש יהלומים,

אז אם אתה תיכנס לאחד מהמפעלים והוא יגיד לך, אתה יכול לעשות אצלי רק חמש אבנים או שבע אבנים,

הוא לא רוצה שתרוויח הרבה, נכון? כי הוא מגביל אותך.

אבל אם אחד יגיד לך,

תשמע, אתה יכול לעשות אצלי אפילו שש מאות,

שש מאות, שלוש עשרה אבנים ביום.

הופה, זה רוצה לזכות אותך, שיהיה לך הרבה כסף.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

נתן להם תרייג מצוות.

כמה אומות העולם קיבלו?

שבע מצוות.

אתה מבין מה ההבדל?

זה ההבדל. אז לאן הם מגיעים אבל? לאן הם מגיעים מי?

אפשר אומות העולם, אחרי מה שהם עושים.

אומות העולם ששומרים על שבע מצוות בני נוח,

יש להן חלק לעולם הבא.

אבל חלק לפי מה שהם עשו.

מי שעושה שבע אבנים,

מקבל שכר של שבע אבנים.

מי שעושה 613 אבנים,

מקבל לפי אותו ערך.

אז ממילא גם אלה שמקיימים את השבע, מגיע להם.

אבל אתה יודע,

יש אנשים בבית מלון של כוכב אחד בירקון בתל אביב,

ויש כאלה חמש כוכבים.

על 613 כוכבים לא שמעת, נכון?

זה למעלה.

זה מסוג העונג שאתה לא מכיר.

כן,

שאלה, כן.

אתה רואה עיתונים מלאים בנשים שנהרגים,

וזה איך ילדים קטנים,

שליד הקבר של אמא שלהם,

ילדים, משפחות, חרדים,

שההורים נגיד חס ושלום נהרגים, וזה איך ילד כזה קטן יכול להתחזק באמונה,

איך הוא יכול לגדול ולהיות ירא שמים. הרי יש לו איזו ירידה מסוימת. הוא יכול לרדת בצורה מסוימת, הוא יורד מבחינת האמונה, אין. הוא אומר, מה, בורא עולם לקח לי את אבא שלי, את אימא שלי, הוא גודל, וזו חברה שהיא מלאה בכל מיני פיתויים. והיצר הרע, באמת, הוא עושה כל מיני פעולות, ועושה, ועושה, ו... הבנתי.

לפי מה שאתה שואל,

כדי שאדם יוכל להחזיק בדת לאורך זמן,

צריך שהוריו לא ימותו בכלל,

כי תמיד יצטרך איזה בן לעמוד ליד קבר הורים,

מה לעשות?

וגם אם תשאל את ההורים, הם מעדיפים שבניהם יקברו אותם, מאשר הם יקברו את בניהם.

כך טבעו של עולם.

אז יש אחד שעומד ליד הקבר בגיל צעיר, ויש אחד בגיל מבוגר, אבל כולם עושים את זה.

עכשיו, אם זו סיבה לירידה, זו לא סיבה לירידה.

מי שמאמין בקדוש ברוך הוא יודע שכך טבעו של העולם. כל אחד מסתלק בזמן מה מן הזמנים.

יש אחד לא מתאים לו בדיוק עכשיו, נכון?

קורה מקרה כזה שאנשים לא מתאים להם. בדרך כלל זה לא מתאים אף פעם. אבל בגלל זה יורדים באמונה.

בגלל זה, אני רואה אנשים, אנשים... אם הם יורדים באמונה,

אין בעיה, ישמעו קלטות של חסרות באמונה. אנשים במצב של, אפילו שההורים שלהם לא נהרגו, לא נהרגו... אני אגלה לך סוד, שיש אנשים... שנייה. לא נהרגו בכלל,

ולאנשים עם פאות ובגדים שחורים,

שחוזרים בשאלה לגמרי.

אני לא מבין למה...

אני יודע, לפעמים יש סוד עיבור שיכולה להתעבר באדם, איזו נשמה של בן אדם רשע, שיכולה,

כמו שכתוב בגמרא על זה הרבן יוחנן, שאחרי 80 שנה שהוא היה בכהונה גדולה בקודש הקודשים, הוא בסוף נהיה צדוקי.

כן, אפשר, אבל

אנשים בדורנו, אני רואה אנשים עם פאות וזקנים,

ופתאום חוזרים בשאלה, פתאום למה זה קורה? למה, הנה, אם זה ככה, אז למה ילד, ילד כזה קטן שככה,

קורא לו ככה? שמעתי.

כנגד אלה שאתה רואה שחוזרים בשאלה, אני רואה מיליון חוזרים בתשובה,

ואני שמח מאוד.

אני מצטער על אלה שחוזרים בשאלה,

אבל לא רק המקרה הזה יכול להחזיר אדם בשאלה,

ולא רק מקרה כזה יכול להעביר אדם על דעתו.

יש אנשים שמפסידים ממון וגם כן משתגעים ומתאבדים.

יותר מזה,

סיבות לא חסר.

היחידי שלא נפגע לעולם

זה מי שיש לו ביטחון בשם יתברך ואמונה בשם יתברך.

אדם שיש לו ביטחון בשם יתברך, שהוא עושה את הטוב ביותר לבניו,

הוא לא מצטער על כלום. הוא מברך ברוך

דיין האמת,

שדן את דינו על פי האמת, אין נתרוניות.

ולא רק זה, אלא מייד לאחר הקבורה הוא אומר, יתגדל ויתקדש מרבה, הפוך.

זה הבוטח בשם והמאמין בו,

מאמין שהשם קיים ושהקדוש ברוך הוא ער רחום וחנון,

וכל מי שעוזב כאן ולא משנה באיזה דרך וצורה,

סופו שהקדוש ברוך הוא חפץ בטובתו ויביאהו לחיי העולם הבא, בין בגלגול אחד ובין בגלגולים רבים,

כדי שלא יידח ממנו נידח.

אבל מה לעשות שיש אנשים שדעתם חלושה

ולא למדו מספיק,

וקורה שאנשים יורדים ומדרדרים, נכון?

מה לעשות? תתפלל עליהם.

תודה.

פה שאלה, שורה ראשונה.

כן.

הרב גם חוזר בתשובה, נכון?

אני כן, זכיתי לחזור בתשובה.

רציתי לדעת,

גם הרב מתמודד עם התשובה ויש לו קשיים?

אני?

ברוך השם, יש לי קשיים גדולים בתשובה,

אבל זה הקשיים בתשובה של אחרים.

רציתי לדעת איך אפשר להתמודד עם כל הקשיים האלה.

אין קשיים למי שלא רואה קושי.

אם אתה מבין שזו האמת, אין קושי.

אם אתה מבין את הערך של אמת, אין קושי.

בכל זאת יש פיתויים.

פיתויים זה נכון.

מתי?

כשאתה לא יודע את האמת.

לא, אתה יודע את האמת. אתה לא יודע את האמת. אתה יודע אותה. במאה אחוז. אתה לא יודע את האמת. במאה אחוז. אתה לא יודע את האמת. במאה אחוז. אתה לא יודע את האמת. אם היית יודע את האמת,

שום פיתוי לא היה מפתה. תן לך דוגמה.

אתה נמשך לזה.

אתה יודע את האמת, אתה נמשך לזה. לא. אתה רוצה את זה. לא.

אני אסביר לך למה לא.

שתי דוגמאות.

מה עדיף לך, דולר אחד אמיתי,

או מזוודה של שטרות דולרים מזויפים. אמיתי.

למה? אבל זה נותן הרגשה של עשיר.

מזוודה עם דולרים מזויפים נותן הרגשה של עשיר.

אף אחד לא יסתכל על זה בעצם. אף אחד לא בודק אפילו. אתה מסתובב ואתה שולף וסופר ועושה דאווין ומעזיר וכולם רואים ואתה מסובב את השרשרת מזהב ואת המפתחות של ה-B&A ואתה ככה,

הכול דחרווט, אבל זה נקרא מזויפים. מזויפים.

אבל דולר אחד של אמת, מצווה אחת שתעמוד לנצח,

למי שיודע מה זה אמת, שקולה כנגן.

עכשיו אתה צודק, יש פיתויים. מה הפיתויים?

אומרים לך, בוא תשתה, זה מתוק, מתוק, מתוק. אבל אתה יודע שיש בזה גם רעל.

אתה יודע, על פי האמת, שהמתוק גם רעל.

אבל אתה אומר, אני צמא, אני צמא, אני צמא.

נו, ואם אתה צמא,

אז תשתה מתוק,

שיש בו רעל? אתה צריך לדעת שהפיתוי זה רעל. אני שואל, אתה תשתה או לא תשתה? לא.

אם אתה יודע שאתה מתאווה אליו,

זה מתוק,

אבל זה גם רעל,

כי מקבלים עליו עונש שנקרא כרת.

אתה תשתה, אם אתה יודע שזה אמת,

לא תשתה.

אז איך אתה כן שותה בסוף?

בגלל שאתה לא יודע שזה באמת אמת. לא.

אם היית רואה את הכרת בעיניים, נכון, זה מה שאתה אומר. לא היית מתפתה. נכון. זהו.

אז אתה לא יודע את האמת.

אני יודע את האמת. אתה לא יודע את האמת. אני אגיד לך גם למה. אתה לא יודע את האמת. אני אגיד לך גם למה. למה? בגלל שאתה יודע את האמת. כן. אתה חי את החיים. כן.

תחרטות, לא תחרטות. אתה יוצא מהדת ואתה מעביר אותה, איך שאומרים. מדלג. כן, ואתה חושב שאנו... יענו, זה יעבור, יחליק. בוא נעשה אותה, איך שאומרים. בוא נעשה צ'יק צ'יק לפני שנתחרט, והופ, נרוויח. מה נרוויח? אתה יודע את האמת, אבל עשית. מה נרוויח? רעש. נכון. נכון. אז איך אתה עושה אמת? כי אתה לא מסתכל על זה ככה. אוה, אז אתה שקרן.

אתה פשוט משקר את עצמך.

אתה מסתובב עם מזוודה של דולרים מזויפים.

ומחייך!

איזה מחייך!

עשיר! אני מחייך כי אני רואה אותך. זה אני יודע, פה אתה רואה דולר אמיתי.

אתה שמע את הבחור נחמד,

וזו הבעיה שלך.

אם לא היית נחמד, הפיתויים היו יותר קלים.

הבנת? אני אשלח אותך לישיבה בירושלים.

משהו, משהו.

למה אני חוזר בתשובה? אני מתחטא השנה.

אם אתה חוזר בתשובה, תקשיב טוב,

והולך לישיבה בירושלים,

אני מברך אותך בקול חזק,

כל הציבור יענה אמן,

שתתחתן השנה בירושלים קרתא דשופריה.

יואו! יואו! יואו! יואו! יואו! יואו! תנו לו לבד, שלא יתפתה. שלא יתפתה.

יש לך חברה?

יפה מאוד, שלח אותה גם כן.

היא תלמד, תתכונן, תתכונן,

תהיה בסמינר לבנות,

אתה תהיה מוכשר להקים בית בישראל, גם היא,

ובעזרת השם, אם זה יהיה השידוך הנכון והראוי,

תבנו בית נאמן בישראל,

בלי חטאים, עם מצוות.

זו החלטה לכאורה קשה,

אבל היא החלטה של החיים.

לא אמרתי שיודעים.

הוא הולך ומכין את עצמו,

היא תלך ותכין,

והם יחליטו בבוא הזמן.

הוא כבר יבין הרבה יותר,

התחושות שלו יהיו אמיתיות יותר,

ההבנה שלו בהסתכלות על החיים אחרת ונכונה,

גם היא אותו דבר.

זה לא הנאות רגעיות, אלא זה חוכמת חיים אמיתית.

לבנות בית זה השקעה ל-50-60 שנה לפחות.

צריך שותף ושותפה נאמנים,

רציניים וטובים.

אם אני אכנס עכשיו לישיבה, נגיד,

כן?

ואחר כך היא תגיד, לא, זה לא מתאים לה או משהו כזה.

אם היא תגיד לך לא, אתה צריך להודות לישיבה שסוף סוף גילית את פרצופה האמיתי.

כי היא לא מחפשת את האישיות שבך,

את האמת שבך,

אלא את החיצוניות שבך.

ואם היא לא, היא אומרת, נגיד, היא לא מאמינה,

אנחנו נסביר לה.

מי זה אנחנו?

מיני סמינר ניתן לה בווידאו.

היא שמה הרבה, היא אומרת שזה נראה לה חרטא. אם היא לא תבין, אם היא לא תבין את זה, אז היא באמת חרטא.

לא כדאי לך להתעסק עם אחת שלא מבינה עשר קלטות וידאו, זה חמור מאוד.

זה תת-השכלה.

אז זה לא הפסד לגביך.

אבל אני לא יודע למה אתה רואה רק אותה בעיניים,

יש לקדוש ברוך הוא, בלי עין הרע,

הרבה בנות ישראל כשרות וצנועות ויראות.

לא חסר?

אולי מגיע לך יותר טוב עם מי כזאת?

אולי אני אנסה שבוע.

שבוע, גם טוב, אתה רואה? אני תוקע את היצר הרע שלך.

שבוע זה כבר ניצחון. תדע לך, שבוע זה ניצחון על היצר הרע. זה ניצחון גדול.

אבל אם אני אלך לישיבה ונגיד אני אדבר איתה,

אז אני אשבר, לא?

אתה תתייעץ עם הרב, תקבל על עצמך החלטה שכל מה שאתה רוצה לפעול, אתה שואל את הרב ראש הישיבה.

מה שיגיד לך,

אתה תצליח, רק תצליח. הדרכה מתלמיד חכם

שאין לו את הנטיות והנגיעות והחשבונות שלך, אלא את ראיית האמת

בלא משוא פנים,

זו העצה הנכונה לגביך.

כי לפעמים יש דברים שמבריקים, הם מטעים.

הם לא אמיתיים.

יש הרבה דברים עם ברק,

אבל בסוף הוא דוהה.

מה אתה אומר?

סוכר.

סוכר. בוא, מותיק, תן לך ציצית וכיפה, בעזרת השם, נגברה.

אוהו, וואו, וואו, וואו, איי, איי, איי, איי, אוהו, וואו, איי, איי, ברכת שהחיינו.

ברוך אתה, אדוני, אלינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו, הגיענו לזמן הזה. אמן!

תצליח בגדול,

בזיווג הגון השנה, בעזרת השם, נגמרם, עם אשת חיים.

מי מהחבר'ה כאן של ערכים לוקח את הטיפול עליו?

בוא, מתוק, בוא.

קח את הפרטים, תדאג לו.

איפה מחיאות הכפיים? הופ! הופ!

עוד יותר חזק!

הופ! הופ!

עוד אחד! עוד אחד! עוד אחד! בכבוד!

נזכה לגדול בתורה בירת שמיים!

הנה עוד אחד! עם קוקו! מכבוד!

וברוך אתה, אדוני, אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

רק רגע, רק רגע, אלמינות, יש פה יהודי שאומר לי דבר מיוחד. תשמעו.

אם בעזרת השם, אני... לא אם, הפוך. לא, אני חוזר בתשובה, אני אשתדל, בעזרת השם, בלי נדל לחזור בתשובה עוד מהיום.

מבקש? מבקש זיווג.

הגון השנה. הגון השנה ולהינשא.

בעזרת השם.

בחרור.

איפה מחיאות הכפיים?

הופ! הופ! הופ! הופ!

ברוך אתה, אדוני,

אלוהינו מלך העולם שהחיינו והגיענו וקיימנו.

וקיימנו, והגיענו, והזמן הזה. אמן! חזק וברוך.

מי מהנשים רוצה כיסוי ראש? הנה, הנה, רגע, בבקשה.

תן לה מיקרופון לברך, תן לה מיקרופון.

לברך שהחיינו.

לברך, תן לה, תן לה מיקרופון.

ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. אמן! מה השם שלך?

מה השם? גלית בת ג'יזל.

למה?

לזרע בר קיימא. גלית בת ג'יזל תזכה לזרע חי וקיים מהרה! אמן!

השם יברך את כל הקהל הקדוש,

יתמלא עליהם ברחמים,

ימלא שאלתם לטובה,

יצליחו בכל מעשי ידיהם בשמירה מעולה,

וכולנו נזכה לחזור בתשובה שלמה.

מי שלא יתפלל ערבית, יכול להתפלל פה ערבית.

מי שרוצה להירשם אצל הפעילים, יכול להירשם.

מי שרוצה למלא הוראות קבע, יכול למלא.

ואני רוצה לפרסם מקום חדש שנפתח לטובת הציבור הדתי,

רשת שקל קל.

רשת,

תחנת דלק הסיירים, מכירים בחולון?

נפתח שם רשת שקל קל, מחירים זולים במיוחד,

ניתן להשיג שם מוצרים מהדרין מן המהדרין.

מצווה ללכת שם, אנשים טובים.

בהצלחה.

שש סיבות לכבות את הטלוויזיה היא מרחיקה את הצופים מהמציאות והופכת אותם לפסיביים,

שטופי מוח שטחיים אלימים ומנוכרים לתרבותם.

במגזין סייאנס, המתפרסם לאחרונה מחקרו של ג'פרדי ג'ונסון מאוניברסיטת קולומביה,

בדק את השפעת הצפייה בטלוויזיה על התנהגות אלימה. ג'ונסון עקר,

אחר 707 משפחות בניו יורק מ-1975 עד השנה האחרונה,

וגילה כי לטלוויזיה השפעה מכרעת על רמת האלימות בהן. נערים בני 14 עד 16 שצפו בטלוויזיה יותר משלוש שעות ביום,

ביצעו בבגרותם פעולות אלימות בדחיפות גבוהה פי חמישה מאלה שצפו בפחות משעה ביום.

אתם שומעים כמה השפעה?

מדהים.

הפרופסור עדי אופיר מאוניברסיטת תל אביב הפסיק לצפות בטלוויזיה לפני כשנה,

כשהפסיקה לספק לו את מה שהוא מגדיר, האמת על העימות הישראלי-פלסטיני.

אני לא רואה חדשות בטלוויזיה בישראל מכיוון שיוצריה ויתרו על הבחנה בין תעמולה מטעם השלטון ובין דיווח חדשותי,

והמדיום הטלוויזיוני מעצים את ההדפשה,

מלשון טיפשות,

ואת הסילוף.

הוא מציע רק אלימות ועוד אלימות ולא מסביר את הסיבות לה.

הוא בכך משמש חלק ממעגל הנקמה.

יש דברים שמבריקים, הם מטעים, הם לא אמיתיים.

יש הרבה דברים עם ברק, אבל בסוף הוא דוהה.

מה אתה אומר? סוכר.

סוכר. בוא, תקטן לך ציצית וכיפה, בעזרת השם, את ברק.

אוהו, וואו, וואו, וואו, איי, איי, איי.

אוהו, וואו, וואו, איי, איי, איי.

בהפצת 100 קלטות כאלה ניתן לפעול הרבה למען כלב ישראל.

אהיה מנוי בשופר.

רצונך בקלטות טייפ,

וידאו וסידי חדשים באופן קבוע ומיידי ליציאתם.

אהיה מנוי בשופר במחיר 80 שח לחודש.

תקבל טייפ, וידאו וסידי הביתה חינם, כולל משלוח, תוך 48 שעות מרגע יציאתם לאור.

במחיר 80 שח לחודש. תהיה מנוי בשופר.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

לפרטים נוספים, טלפון 03-6-77-77-79.

אהיה מעודכן.

אהיה מעודכן.

תהיה מנוי בשופר.

אם רצונכם לשמוע עוד על יהדות,

או אם יש לכם שאלות בנושאים הקשורים ליהדות,

צלצלו אלינו ל-03-6-77-77-79-03-6-77-77-7 או אם

לרצונכם להיכנס לאתר האינטרנט של ארגון שופר,

www.supar.net