ספר למכריטים מתחילים - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אדון עולם אשר מלא

יושב אדם בתוך תחנת רדיו,

פותח ספר,

מקבל טלפון עם אנשים ואומר להם בדיוק מה שקורה איתם,

הספיק לי בדיוק חמש דקות לקרוא את העניין.

יש ספר כזה,

קוראים לספר הזה ספר למחריצים מתחילים.

בטרם כל יציר נברא מה זה שלום בית? שלא זורקים צלחות.

אני רוצה רבנית שתשב ותיתן לי תשובות. זו רבנית שיכולה ללמוד גמרא. הבנתי, הבנתי. כי ה-IQ שלה זה לא כזה נמוך. הבנתי, הבנתי, הבנתי. ואל תגידי לי, את צריכה לשאול את דבריי שלי. לא אגיד לך, לא אגיד לך, לא אגיד לך.

אל תגידי לי לעשות תשובה בעניינתי.

את רוצה תשובה או לא?

את רוצה תשובה? בוודאי. אבל אני לא רבנית.

לעת נעשה בחפצו כל,

אזי מלך, אזי מלך, שמו נקרא.

מה פירוש?

אבל אין מלך ללא עם. יש.

את מכירה מלך שהעם מכתיר אותו למלך. נכון. אבל את גם לא מכירה מלך שברא את העבדים שלו. את מכירה מלך שברא את העבדים שלו?

המלך שאני מדבר עליו, ברא את העבדים שלו. אז עדיין, הוא צריך אותם. לא, הוא לא צריך אותם. למה? כי לפני שהוא ברא אותם, הוא גם היה מלך.

לקדוש ברוך הוא אין גוף, ואין דמות הגוף.

הוא לא תופס מקום, הוא המקום של העולם,

והוא לא נמצא במקום, כי הוא לא מוגבל.

אבל התורה דיברה בלשון בני אדם.

מה פירוש בלשון בני אדם? בדברים המסתברים.

זה בדרך מנשל וחידה.

ספר למחריטים מתחילים.

קלטות מס' 257-258

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

אני שואל את הציבור שאלה.

האם אתם מעוניינים שאני אדבר בתחילת הערב אקטואליה והמצב,

או

לדבר על יהדות,

שאלות ותשובות,

הוכחות וכו'?

מה הציבור אומר?

אקטואליה.

מה שלא אקטואליה.

מה שלא אקטואליה.

הצבעה.

מי רוצה אקטואליה?

תודה.

מי רוצה שאלות ותשובות?

יותר.

כן, שאלה ראשונה, בבקשה.

תודה.

ערב טוב, כבוד הרב.

קודם כול, אני מברכת את בורא העולם שנתן לנו אחד כזה כמוך.

ירבו כמוך, אמן, כנראה רצון. יישר כוח.

אני, ברוך השם, חזרתי בתשובה לפני כשמונה, תשע שנים בערך על ידי חלום מסוים.

ברוך השם, על-ידי כיסוי הראש הראשון שלקחתי בלי להבין מה זה בדו-כיסוי ראש, זכיתי בשני אברכים גדולים מאוד בתורה.

ברוך השם. ובזה אני מציעה לכל מדינות ישראל,

באמת, שיקפידו על צניעות ועל כיסוי ראש, כי זה מאוד מאוד מאוד חשוב.

זה דבר אחד. דבר שני,

אני היום בורא עולם משתבח, הבורא פתח את עיניי, ואני לומדת היום על ספר מסוים,

אני קצת מתרגשת,

עולמות הטוהר.

אני מבינה שזה מוכר,

ומדובר על צניעות, ממש על צניעות. התחזקתי מאוד מאוד מאוד מהספר הזה, ומתברר שעדיין לא שומרים על הצניעות כמו שצריך.

וזה מה שמעכב את הגאולה.

עכשיו, עוד דבר אחד. אני הולכת לפעמים לשמוע רבניות

שיש להן פאה.

היום אני לא מוכנה לשבת, לראות,

לשמוע, יותר נכון, רבנית עם פאה,

ומציק לי, ממש מציק לי. ואני ביקשתי פעם-פעמיים, וכאשר ראיתי שזה לא מתייחסות,

אז פשוט קמתי מהשיעור והלכתי. השאלה שלי היא,

מה עלה לעשות?

פשוט אני לא יודעת מה לעשות, איך להתנהג, האם אני מתנהגת נכון, לא נכון.

אני פשוט,

בעזרת השם, אני מתכוננת לצאת למלחמה נגד הפאות וגם הצניעות,

ובעזרת השם, השם יעזור.

זו השאלה שלי.

אם כבוד הרב יכול לענות לי וייתן לי את העצה מה לעשות,

אז אני אשמח מאוד. תודה רבה.

טוב.

אז לפי מה שאת שואלת, יש לך כבר תשובה, כי את יוצאת למלחמה כבר, ואת מוכנה כבר.

עם הנשק והכול.

אבל לגבי השאלה שלך, זה שיש לך שני אברכים זה טוב מאוד.

זה שאת לומדת את הספר, טוב מאוד.

זה שאת הולכת לשיעורים, טוב מאוד.

זה שאת עוזבת את השיעורים בלי לשאול שאלת חכם, לא טוב.

יש כאלה שמותר להם,

על-פי ההלכה, ללכת עם כיסוי ראש פאה, כמו האשכנזיות, לדוגמה.

ויש כאלה

שזה מנהג אבותם בידם,

ולהם יש היתר. כמובן שהפאה היא צנועה ביותר,

ולא מצנפנפת, ולא דברים מן הסוג שמושכים את העין בצורה הבולטת

ומחטיאים את המטרה.

עכשיו, צריך לברר כל דבר לגופו של עניין.

יש כאלה שלמדו בישיבות אשכנזיות, ונשותיהם שלקחו, זה על-פי אותו רקע דומה וזהה, וגם שמה

יש את העניין הזה שהולכים לפי מנהג אשכנז עם פאות כאלה.

צריך לשאול שאלת תלמיד חכם.

בעיקרון,

כיסוי ראש הטוב ביותר זה כיסוי ראש שמכסה את כל שערות הראש.

כיסוי ראש זה גם פאה, כמו שאמרנו.

אבל כיסוי ראש היותר טוב,

ושהלכו בו נשות ספרד במשך כל הדורות,

ובתימן זה היה תמיד כיסוי ראש מטפחת,

או כיסוי שמכסה את כל הראש.

אבל כדאי לשאול שאלת

תלמיד חכם. זה, 1. 2. לצאת למלחמה זה לא פשוט. צריך לדעת מה ההלכה, כי לפעמים מחטיאים את המטרה ויכולים לגרום נזק,

ואפילו להוציא דיבה ולשון הרע כשלא מבינים את הסוגיה, וזו סוגיה שנתחבטו בה גדולי ישראל. זה לא דבר פשוט. נכון שיש הרבה מכאן והרבה מכאן,

אבל זו לא סוגיה שאנשים יכולים לצאת ולהילחם.

צריך לדעת מה מותר ומה אסור, וזה הכול.

אבל לא לצאת למלחמה, בשביל זה יש גדולי החכמים שהם התפקיד שלהם לעשות את הדבר הזה.

רק מה? צריך להשתדל להשפיע על כל אישה ואישה, מה שאפשר, שתהיה לך בצניעות משום שרוצים שתהיה מטרה של צניעות ולא אחרת.

כן, זו הכוונה שלי, כבוד הרב. אוקיי. אז בלי מלחמה, להסביר כמה שאפשר, לחלק חומר כתוב,

והקדוש ברוך הוא יעזור. כשבדרכנו עם הולכים יותר קל להשיג תוצאות חיוביות.

אמן.

כן, שאלה הבאה. אני מבקש אבל כבר מההתחלה לומר

לא לבקש ברכות.

ברכות בסוף, מי שירצה,

שלא נבזבז את הערב. דבר שני, לא סיפורים אישיים ולא חלומות. אני, קוראים לי אמנון, לא יוסף.

בבקשה, שאלה הבאה.

כן, הנה שם, מיידע.

תודה רבה. רציתי לשאול, בבקשה, אם אפשר לברך?

אי אפשר.

רק בסוף הערב.

עונש בסוף-סוף הערב.

אפשר, אפשר לברך על שנייה. בסוף של הסוף של הסוף של הערב.

שלוש פעמים סוף עכשיו.

אבל לא עכשיו, שאלה.

שאלה אני מוכן לעודות. אז נו, זו השאלה שלי.

אם אפשר לברך על משהו בלי כיסוי ראש.

חחחחחחחחחחח. זה מוקש, מוקש זה.

רצוי, רצוי שנשים יכסו את הראש בשעת ברכה, ואם לא, מותר להן.

מותר או צריך?

עניתי.

אה, טוב. רצוי לכתחילה לכסות את הראש, ואם לא, מותר לברך.

תודה, כבוד הרב. צריך לברך.

תודה.

כן,

כן, שאלה נוספת. רגע, רגע. אתה,

לפני הסוף.

עוד רגע, עוד רגע. כן, שאלות.

הצביעו פה רוב הציבור. כן, הנה שאלה כאן.

נמסור לו בבקשה את המיקרופון, כן?

תמסירי קדימה.

ברוך הבא, כבוד הרב.

ברוך הנמצא. כן, החיים ארוכים.

השאלה שלי אולי הייתה יותר לארבע עיניים,

אבל אמרת גם בלי סיפורים אישיים, ואני חושב שאם תרשה לי לספר את הסיפור הקצר שלי,

אז אולי אני יכול לחזה גם כן אחרים,

ברשותך.

לפני עשר שנים בערך אני קמתי בבוקר,

אני לא הייתי מניח תפילין, מהפעם הראשונה שהנחתי לפעם האחרונה שהנחתי, זה היה בפרמצווה שלי.

לפני עשר שנים התעוררתי בבוקר בלי לדעת איך מניחים תפילין,

והרגשתי דחף עצום ב-0500,

משהו כזה, להניח תפילין.

הנחתי תפילין, הלכתי לעבודה,

ב-0430 בערך הרגשתי דחף עצום.

ירדתי לבית כנסת ליד העבודה והתפללתי במקום מנחה, בית כנסת שאני לא מכיר אותו,

ונשארתי שם גם לערבית. ביום השני קרה לי אותו הדבר,

ביום השלישי הגעתי לערבית,

הגעתי לבית,

אני במכילה, אני קצת מתרגש,

הגעתי לבית כנסת ליד הבית שלי, איפה שאני גר, ביפו,

ובזמן תפילת 18 עמד לידי בחור צעיר שאני לא מכיר אותו,

ובזמן התפילה הוא אמר לי, לא אומרים פה,

מתפללים פה.

אמרתי לו, מה אתה מתכוון? הוא אומר לי, בימים האלה מתפללים, אומרים המלך הקדוש, לא אומרים מה הקדוש.

אמרתי לו, מה זאת אומרת? הוא אומר לי, זה עשרת ימי תשובה. אמרתי לו, מה הכוונה?

וכל זה תוך כדי חילול

מחילה וזה תוך כדי חילול הקודש.

אבל שאלתי, כי הראש שלי בדרך כלל עובד,

והשאלה ששאלתי אותו לאחר מכן, שאלתי אותו מתי התחילו העשרת ימי תשובה אלו? והוא אמר לי, ביום שקמתי בבוקר

והנחתי תפילין.

בשבילי זה היה חזק מאוד.

עשרת ימי תשובה, כמו שאני מאמין שרובם יודעים,

מתחילים עשרה ימים לפני יום הכיפורים ונגמרים ביום הכיפורים.

בסוף יום הכיפורים,

במשך יום הכיפורים, הרגשתי שאני מאוד מקושר,

וביציאת יום הכיפורים

הרגשתי נתק, התנתקות מוחלטת,

ופרצתי בבכי. אבי, זיכרונו לברכה, לא הבין מה קרה לי, אומנם

הוא לא שאל גם כן, אבל זה מה שקרה לי בבית-כנסת.

פרצתי בבכי בגלל הניתוק שהרגשתי, בגלל הריקנות שהרגשתי.

נכון להיום, אבי נפטר, זיכרונות לברכה, לפני כחצי שנה,

הרגשתי שוב את ההתחברות הזאת.

זה בשביל להגיד לכולם שיש בורא עולם ויש קדוש ברוך הוא,

ויש לנו אבא ששומר עלינו ורואה אותנו, הוא רואה אותנו אחד לאחד.

עד לכאן מה שהיה לי להגיד.

אני מקווה שזה יחזק מישהו, ואם זה יחזק, אני אהיה שמח על זה.

תהיה בריא, חזק ברוך הוא. שאלתי היא,

אני קורא ביום שישי בתפילה,

תוך כדי פיוט של הקדוש ברוך הוא,

אין גוף ואין לו גוף,

וזה מה שאני הבנתי

מתוך התפילה.

לעומת זה, נתקלתי בספר שמות

בפרשת ישא,

שהקדוש ברוך הוא, כאשר משה רבנו, זיכרונו לברכה,

עליו השלום,

ביקש מהקדוש ברוך הוא לראות את פניו, אז הקדוש ברוך הוא לא הרשה לו.

אבל לעומת זה,

הוא אמר לו שהוא מרשה לו לראות את החלק האחורי, ואז הוא שם את כפו על פניו ועבר,

ואז הוא הרשה למשה לראות את החלק האחורי של גבו.

השאלה שלי היא אם יש לו דמות, אם יש לו גוף,

ואם לא, אז מה ההתנגדות, מה הניגוד הזה?

התורה דיברה בלשון בני אדם,

לקדוש ברוך הוא אין גוף ואין דמות הגוף,

הוא לא תופס מקום, הוא המקום של העולם והוא לא נמצא במקום, כי הוא לא מוגבל.

אבל התורה דיברה בלשון בני אדם.

מה פירוש בלשון בני אדם? בדברים המסתברים, זה בדרך משל בחידה.

כתוב שהקדוש ברוך הוא היה לו חרון אף. אין לו אף ואין לו חרון.

רק זה בשביל להראות שאנחנו לא עושים את רצונו, אז מדברים כמו בני אדם. מה קורה כשבן אדם לא עושים את רצונו?

יש לו חרון אף.

כן?

זרוע נטויה, יד חזקה, זה בא לבטא כוח,

אפשרויות, יכולת,

אבל לא שיש לו יד ולא חזקה והוא לא מתאמן עם קפיצים

ולא כלום.

זה דיברה תורה כלשון בני אדם ותו לא,

אבל יש לזה עומק.

העומק של זה זה למי שלומד סוד וקבלה יודע שהדברים האלה מכוונים לבחינות עליונות,

שרק מי שיודע את זה מבין על מה זה רומז.

אבל אין לזה שום קשר למשמעות הפשטנית של הכתוב.

הבנת? במה שאתה אומר בתפילה זה הנכון.

אני יכול לצטט,

אני יכול לצטט פה מה שכתוב,

והיה בעבור כבודי ושמתיך בנקודת הצור וסחתי כפי עליך,

עד עברי, ושרתית כפי וראית את אחריי, פניי לא ייראו.

זה אומר, הוא הניח את כפו על פניו של משה,

משה ראה, מה אמריה שמשה ראה?

גמרת?

על זה הסברתי לך, אני מכיר את הפסוק בדיוק כמוך,

וזה רק בדרך משל וחידה,

ודיברה תורה כלשון בני אדם.

בספרים הקדושים כתוב שהוראה לא קשר של תפילין,

ולקדוש ברוך הוא אין תפילין ולא קשר של תפילין,

אלא זה רמז לדברים גבוהים.

צריך ללמוד, יש פרדס, פשט,

רמז, דרש, סוד.

אתה קורא פשט.

ויש עוד דברים יותר עמוקים, רבדים יותר עמוקים מזה. יתרה מזו,

לפני שניתנה תורה לישראל,

לפני שניתנה תורה לישראל,

כבר הייתה תורה.

כתוב שהקדוש ברוך הוא יסתכל בתורה ובראת העולם.

אז בתורה היה כתוב משה, והיה כתוב בני ישראל,

והיה כתוב הכל, הכל היה כתוב.

אבל לא היה לו משה, ולא בני ישראל, ולא כלום.

כתוב שם על אחים היו לומדים תורה.

וכשבא משה להוריד את התורה, אז הם אמרו, מה ליילוט אישה בינינו?

מה פתאום שהוא ייקח את התורה? זו תורה ששייכת אלינו.

כי הם מכירים את התורה בבחינה הפנימית שלה,

בעומק שלה, שמשה זה בחינה מסוימת למעלה, מעבר למציאות שיהיה משה ויהיה בני ישראל ויהיה יציאת מצרים,

מעבר לזה.

אבל יש גם את העומק של הדברים בהשתלשלות הגבוהה שלהם לפני שהם יורדים לעולם,

וזו הבחינה שהם למדו. אז הם בכלל לא הבינו,

הם בכלל לא הבינו שהתורה הזאת יכולה להינתן לבני אדם, מה להם ולתורה?

אז משה אומר להם,

כתוב לא תגנוב, אצלכם יש גנבים?

כתוב לא תרצח, אצלכם יש רוצחים?

אלא אצלם מה היה, לא תגנוב, לא תרצח? מה, הוא גילה להם פתאום פסוק בתורה? מה, הם לא ידעו מה כתוב בעשרת הדיברות?

אלא אצלם זו בחינה אחרת לגמרי, כי יש רבדים בתורה.

הבנת, עיוני?

לאט-לאט אתה תתקדם, שלב אחר שלב,

ועזרת השם תגיע.

כן, עוד שאלה?

כן.

ערב טוב, כבוד הרב.

רציתי לשאול בקשר למשהו אחר, זה בקשר לאומן,

לקבר של הצדיק,

אומרים שמי שמגיע לשם, נמחלים לו כל העוונות.

כאילו, אתה יכול לבקש מה שאתה רוצה,

כמו במקרה שלי, בוא נגיד כזה דבר, אני רוצה ללכת לשם לזיווג,

על בן אדם ספציפי, ולחזור, כאילו,

אם זה זה, אז לא יהיה שום מניעות.

וגם, כאילו,

מדהים אותי הדבר, שכאילו, להגיע לשם, אז כל העוונות יימחקו.

זה קצת, כאילו, נראה מוזר כזה,

אז בן אדם יכול לחטות וכל שנה ללכת ולעלות לאומן ולמחוק את העוונות? לא יודעת.

אני חושב שאת מבינה טוב.

אתה חושב?

כן.

אני אסביר לך במה מדובר.

לא, אבל, כאילו, אתה הבנת את זה. בטח הבנתי, הבנתי נפלא.

אפילו אני מצדיק אותך.

עכשיו, יש מסורת כזאת, שרבי נחמן אמר,

שמי שיעלה לקבר שלו בראש השנה,

אז הוא יתפלל בעבורו שימחלו כל עוונותיו,

ויש לשון שאומרת שאפילו הוא מבטיח שימחלו כל עוונותיו.

גם אם נגיד שהנוסח הזה נכון ומדויק,

כל זה מדובר ודאי כשאדם עשה תשובה לגמרי ולא יחזור לסורו, כי אחרת, מה יועיל? אז מה, הבן אדם יבוא, יקבל פתק, כאילו, אני אומר, בדרך משל,

וילך ויעשה את כל העבירות, והוא מסודר, כי הוא היה באומן ונגמר הסיפור.

אז זה לא כך, ודאי. עכשיו, רגע, רגע.

יש שאלה נוספת.

למה צריך לנסוע עד אומן בשביל למחול על עוונות? הרי כתוב ברמב״ם, במלאכה פשוטה, שמי שחוזר בתשובה,

מתוודה על מעשיו,

מתחרט על מעשיו, מקבל על עצמו מכאן ולהבא לא לעשות,

זו תשובה גמורה, ומוחלים לו על כל עוונותיו.

למה צריך לנסוע לאומן?

אבל יש מסורת כזאת, ומי שחסיד

של ברסלב ומאמין בזה, בסדר.

אז הוא עולה לציון והוא הולך להתפלל אצל הרבי שלו שהוא מאמין בגמרנו.

אבל רבי שמעון בר יוחאי גם כן נמצא פה קרוב,

ולא שמענו שהולכים לרבי שמעון ושהוא הבטיח דבר כזה.

אנחנו לא מכירים דבר כזה, שהייתה הבטחה כזאת, אף על פי

שרבי שמעון אמר שהוא יכול להציל את כל העולם כולו מן הדין.

היה לו יכולת להציל את כל העולם כולו מן הדין, ובימיו לא נראתה קשת בענן,

שזה אומר שפירושו של דבר שהעולם, אפילו אם היה ראוי למבול בגלל החטאים של הדור,

רבי שמעון, זכותו הייתה כזאת גדולה שאפילו לא הראו את הסימן שהיה ראוי לבוא מבול.

כל כך הוא הגן על הדור.

ואף על פי כן לא מצינו דבר כזה.

מה פירוש הדברים?

סוד השם ליריעיו.

אבל לקחת את זה באופן פשטני כזה,

שכל מי שייסע מובטח לו, זה טוב אולי לטייר,

בשביל להטיס אנשים משם ולעשות מזה עניין, או להגדיל את החסידות של ברסלב.

לפעמים אפילו גולשים יותר מדי ואומרים שהוא צדיק אמת,

וכאילו צדיקים אחרים לא אמת. יש גם כאלה שמתבטאים בצורה כזאת,

וזה חמור ביותר, ואפילו גובל בכפירה.

צדיקים,

מנוחתם עדן, זכותם תעמוד לנו בכל מקום שהם נמצאים.

אבל להעדיף על צדיק פלוני, על צדיק אחר, זה כבר מתחיל

לגלוש לכיוונים שהם לא ברוח התורה,

ואין דעת חכמים נוחמיהם.

אם כבר עסקינן בזה,

אז רוב גדולי ישראל בדורנו זה אומרים שיש אנשים שעוזרים את הבית ונוסעים לעבוד בראש השנה.

אם זה לא בהסכמת האישה, אין מצווה פה אלא עבירה.

נשאיר את האישה בצער, כשהיא נשארת

את הילדים בלי האבא,

והוא נוסע לשם בגלל שהוא רוצה לעבור את החוויה הרוחנית או הפיזית,

עצם זה שהוא יוצא עם חברים, ידידים וקרובים וכו',

אז זה מחטיא את המטרה.

יש הלכות, יש שולחן ערוך. צריך ללמוד מה שולחן ערוך אומר,

לשאול תלמיד חכם,

ואם תלמיד חכם יפסוק שהוא בקיא בהלכות,

ירא שמיים, מורם מעם שמכירים אותו,

אז לשמוע בעצתו.

כשתגיעו אחרי 120 שנה לשמיים,

תוכלו להגיד,

כבוד הרב הגאון פלוני אלמוני,

הוא אמר לי, עשיתי בעצתו.

ואז אתם חוסים.

אבל אם כל אחד ייגש ובעל תשובה מתחיל, או קצת ותיק, והוא כבר נותן הוראות, הוא כבר אומר מה נכון,

ותאמיני, ושמע ממני, ומספר 17 ניסים על הדרך, זה עדיין לא משנה את ההלכה,

וצריך ללמוד את ההלכה, מה מותר ומה אסור.

אני, לדוגמה, לא נסעתי לאומן, ולא מתכוון לנסוע לאומן,

וחזרתי בתשובה לפני שברסלב התפתחו,

וברוך השם, התשובה שלי, אני מקווה שהתקבלה,

אפילו קיבלתי סיוע משמים, ואני מצליח אפילו להחזיר כמה יהודים בתשובה, בלי אומן.

ואני גם לא שולח לקברות צדיקים אחרים ולא כלום, אני אומר רק מה שההלכה אומרת.

צריך לחזור בתשובה, פירושו להתחרט על המעשים הלא-טובים,

לקבל לעתיד לא לעשות עבירות,

ולהתוודות ולומר, אנא ה' חטאתי, עוויתי, פשעתי, ועשיתי כך וכך,

ומהיום איני חוזר לסורי.

זה מספיק בשמיים מהאוף.

ואם נוצר מצב שאתה... למה הולכים לקברות צדיקים, היא שואלת?

לאברכים, לדוגמה,

לא מומלץ שילכו.

התורה שלהם, כשהם יושבים ולומדים תורה, עדיפה.

פעם ב...

אם פעם בשנה הם רוצים לנסוע בשביל לקבל קצת חיבור,

קצת רוחניות,

קצת

להתדבק

במעשה הצדיקים,

לעמוד ליד קברותיהם ולזכות ולבקש כי גדולה מעלת הצדיקים במותם יותר מבחייהם,

אז זה בסדר.

אבל אם אחד ירצה, כל חודש כל ראש ישיבה יגיד לו לא לנסוע, וכל גדול בתורה יגיד לו לא לנסוע,

כי תורה עדיפה שאתה תשב ותלמד,

זה מה שה' רוצה.

אין מצווה,

אין מצווה שכתובה בתרג מצוות, לנסוע קברות צדיקים.

יש מצווה ללמוד תורה.

קודם המצוות הכתובות,

ואחר כך יש עוד מצוות

שהן בגדר מצווה, אבל לא מצווה כתובה, ואם עושים אותן, לא מפסידים,

יכול להיות גם מרוויחים,

אבל לא על חשבון מצווה מחייבת.

נשים,

נגיד, שהן פטורות מלימוד תורה, זה להן ביטול תורה אם הן נוסעות למקום כזה,

ואם זה מועיל להן רוחנית, אז ודאי שמומלץ.

אבל לא לעשות את זה מסע קבוע,

כאילו זה העניין ואת כל הפתרונות מקבלים שם,

לא צריך.

יש הלכה.

אם שומעים להלכה בשולחן ערוך מה עושים,

זה הקשר הישיר לבורא עולם.

רק שאין כבר עצה, וניסית כל, ועשית כל, והצדיקה, והכול 100%,

ולא הולך.

לא נפתחים שערי שמים בפני הבקשות שלך,

אז משתדלים לבקש מיהודים שיש להם זכות,

ואם גם זה לא עוזר,

אז הולכים לקברות צדיקים, שזכות הצדיקים תעזור,

וזה עוזר בהרבה מקרים.

ואם לא חס ושלום וציבור שלם גם לא נענה, אז יש עוד יותר מזה, שצריך תענית, ומוציאים את הבימה לרחובה של העיר, ומוציאים ספר תורה, וזה כבר סיפור. זה כבר, כשכבר המצב חמור ביותר.

אבל בסתיו

זה בסדר, הם הולכים פעם בשנה, נגיד,

אבל לא לעשות מזה שזה העניין, ומי שלא הולך, אז מי יודע מה.

לא.

לעבוד את השם

פשוט כמו שצריך, לפי שולחן ערוך, זה ערובה לכל טוב.

כן,

עוד שאלה.

עגילים, ידעתי, עגילים.

שם זכאות איום לאסוף את זה. תזכה למצוות, ברוך תהיה,

אשריך, בלי עין הרע.

הכתר יהיה יותר גדול עכשיו.

הכתר תורה יהיה יותר גדול.

זה עוד בקופסה של תרופות.

יופי. הנה, שם יש אישה רוצה לשאול, כן? הנה, כאן בפינה, בפינה, בריצה, בריצה, בפינה. תרימי את היד גבוה.

שלום,

כבוד הרב. רציתי לשאול שאלה.

אני יודעת שבן אדם שנפטר לו איזה מישהו ומתו מוטל לפניו,

התורה אומרת שצריך מייד לקבור אותו עוד כשהגוף חם,

שבורא עולם צריך להעביר אותו לגלגול ולא צריך לבוא ולעכב,

לשים במקרר.

שאלה שלי היא כזאת,

אם הבן-אדם נפטר

והשם העביר אותו לאיזשהו גלגול, אם הוא נכנס בפרי או בצמח,

אני לא יודעת, זו חשבונות שמים,

ואני באה לקבר, שמה אבן ומתפללת ומדברת עם המת,

השאלה שלי היא אם אני מדברת עם הנפטר כשהוא

עדיין נמצא בגלגול באיזה פרי או באיזה משהו.

זו השאלה הראשונה שלי. שמעתי, קודם כל נענה על הראשונה. אני לא מכיר הלכה שצריך לקבור את המת כשהוא חם.

גם אם הוא קריר אפשר לקבור אותו. לא, כשהגוף, כשהמת מותן לפניך, זה לא קובע אותו?

נכון, לא צריך חם ולא... אז מה, אני אשאיר אותו במקרר?

לא, לא צריך קור וחם, זה לא תלוי בזה. צריך למהר את קבורת המת,

משום שזה כבודו של המת.

אבל כל מה שעושים לכבודו של המת,

מעכבים נגיד

את הלוויה או את הקבורה לכבודו של המת,

אז זה לא נקרא עכבה.

אבל אם מחכים סתם למישהו שרוצים שדווקא הוא יהיה ושיגיע מחו״ל ואני לא יודע מה,

זה כבר לא כבודו של המת, זה כבודו של זה שיגיע.

זה לא תמיד הכבוד שצריך להמתין, ובדרך כלל זה לא הכבוד.

אבל צריך להחיש את הדברים כמה שאפשר, ואפילו קוברים בלילה,

מה שלא רגילים.

אצל אחרים, אצל החרדים, מקפידים מייד כמה שיותר מהר, משום שזה כבודו של המת,

וגם כדי שיוכל סוף-סוף לעלות למנוחה עליונה בעולם העליון.

עכשיו, צריך לדעת מה קורה כשאת באה לציון לקבר,

ואת שמה אבן,

ולמעשה את נפטר לא שם כי אפשר שהוא יתגלגל.

אז קודם כול את צריכה להבין שזה אפשרי,

שבאמת בן אדם מתגלגל.

אבל את צריכה להבין שהנפש שורה מעל הקבר,

רוח עולה יותר גבוה לגן-עדן תחתון, ונשמה לגן-עדן עליון, זה בצדיקים

שאחר כך

מגיעים למעלה-למעלה. צדיקים גמורים עולים למעלה לגמרי.

כאלה שפחות, אז יש להם את השלבים האלה, כמו שאנחנו אומרים.

עכשיו, חלק הנשמה המתוקן הכללי, אני קורא לנשמה לכללי,

החלק המתוקן נשאר למעלה, החלק הבלתי-מתוקן לפעמים מתגלגל. לא תמיד מתגלגלים, כי יש כאלה שמקבלים את הדינים למעלה ולא יורדים בגלגול.

או לאחר הרבה זמן, יכול להיות מאות שנים אפילו.

אבל

אלה שמתגלגל חלק מסוים

מנשמתם, זה החלק הבלתי-מתוקן. ממילא כשאת נמצאת שם,

אז יש עדיין למי שאת פועלת מהוא עושה,

וגם על ידה אמירת הקדיש, לחלק ההוא שנמצא כבר למעלה.

הבנת?

עוד שאלה.

רציתי לשאול עוד שאלה, כבוד הרב.

השאלה שלי היא בקצב של זיווגים.

של? של זיווגים.

כן. זיווג.

עכשיו, אני יודעת שלפי מעשיו של הבן-אדם מזגים לו את הזיווג שלו.

זה בזיווג שני נאמר. אוקיי, בסדר, בזיווג שני.

עכשיו, אם בזיווג השני,

נאמר שאותה אישה היא 60% צדיקה,

מהשמים מסדרים לה 60% כי היא צדיקה 60%, צריך לצאת עליו באמת 60%. יכול

להיווצר מצב שבן-הזוג שלה הוא גבר נשוי,

ואז בורא עולם פה,

עם כל הכאב, צריך להפריד,

ואז כביכול היא מקבלת את הזיווג האמיתי שלה. זאת אומרת, יכול להיווצר מצב שבור העולם פה ישבור בית, יהרוס בית, בגלל שזיווג

אמיתי כביכול צריך להיות לאישה אחרת.

את אומרת ממש את לשון הפסוק, מושיב יחידים ביתה, מוציא אסירים בכושרות.

מוציא אסירים בכושרות, מושיב יחידים ביתה. מה פירוש?

הקדוש ברוך הוא מוציא אסירים

בזמן המוכשר ביותר.

זאת אומרת,

יש בעל ואישה נשואים כאן,

יש בעל ואישה נשואים כאן,

אבל כל אחד אסור אצל בן-זוגו או בת-זוגו,

והם כרגע צריכים להיפרד.

צריכים להיפרד.

אז מחכה הקדוש ברוך הוא לרגע המוכשר,

מוציא את האסירים בכושרות ומושיב יחידים ביתה. ומהיחידים האלה שנפרדו עכשיו,

בונה בית חדש.

זה נאמר בזיווג שני,

שאדם זוכה לאישה לפי מעשיו.

אדם זוכה לפי מעשיו.

עכשיו בודקים את המעשים שלו, כמה הוא ראוי,

ואז מחברים לו מה שמתאים לו.

בזיווג ראשון כתוב, יוצאת בת-קול במכרזת,

בת פלוני לפלוני. זה רק אם יש בת-קול.

לי מתי קול. 40 יום ליצירת הבלד בבטן,

יוצאת בת-קול ואומרת, בת פלוני לפלוני.

ואז הזיווג הזה נקרא זיווג משמיים, זיווג ראשון.

אומנם יש כאלה שמחטיאים ומפספסים את הזיווג הראשון,

כי הם מתמהמהים והם מאוד שוקלים, ויש להם

שיטת הבירור המיוחדת, בררנים וכו' וכו', ויכולים להפסיד גם זיווג ראשון.

אבל בסך הכללי, בדרך כלל זיווג ראשון,

ואם חלילה הם לא מסתדרים,

כי זה הזיווג הכי טוב שהקדוש ברוך הוא אומר, רק המידות שלהם לא טובות, הם לא תיקנו את המידות,

ויש סכסוך, ויש ויכוחים,

ויש צעקות, והם לא משתווים,

אז יום אחד הם מחליטים שזהו, נגמר הסיפור, והם נפרדים.

יש כאלה בקול תרועה,

יש כאלה בקול ענות חלושה.

אבל פסולים נפרדים.

ואז מגיע השלב השני, מה שאת שאלת עליו. כן, אבל אני רוצה לשאול אותך משפט אחר. אם אתה אומר שיש בת-קול,

בן-הזוג שלי הוא איזה מוחמד בעזה.

יש בת-קול? אין בת-קול. מה אני עושה? הקדוש-ברוך-הוא לא מכריז על זיווגים כאלה עם מוחמד בעזה.

אולי לפטמה הוא מזווג את מוחמד,

אבל לשרה הוא מזווג את יצחק.

את מבינה?

אז אל תחשישי לדבר כזה.

אם יבוא אחת כזה ויגיד לך, אני הזיווג שלך,

תגידי לו כן.

אבל, כבוד הרב, יש הרבה אנשים פה,

יש הרבה אנשים במדינה שלנו שהם,

ככה בהיגיון הוא אומר,

לא יכול להיווצר שתהיה בת-קול אם הבן-זוג שלי נמצא בקפריסין.

אין.

אני צריכה עכשיו לחכות,

ברור העולם, לחכות עד שהוא יבוא בתשובה ועד ש... את לא צריכה לדבר, הקדוש-ברוך-הוא מזווג זיווגים,

הוא יודע להמציא אותם למקום אחד,

לאירוע אחד,

לידיד או ידידה שיגידו שיש. אל תדאגי, אם תשאלי פה את כל הקהל איך הם הכירו את הבן-זוג או הבת-זוג, סיפורים. מפה להודעה חדשה.

איך אתה יכול לדעת שזה הבן-זוג האמיתי שלך? את צריכה פשוט לבדוק רק דבר אחד פשוט,

לבדוק האם הוא מתאים, הפירוש.

את יכולה להסתדר, יש לו נתונים טובים, בא איתו,

מה שאת חושבת שראוי לך.

אם זה בסדר, נראה לך, אין בעיות, את מוכנה לקבל אותו עם החסרונות שלו,

ודאי שעם היתרונות את מוכנה,

עם החסרונות, האם את חושבת שתסתדרי איתם,

ואת מוכנה,

אני יכול לברך אותך בהצלחה.

אלה שעושים את הטעות הנוראה,

ועכשיו שמעתי, יש מודה,

לוקחים את השם, ועוד שם, ועוד משקל, ועוד גובה, ועוד צבע עיניים,

ושולחים לאיזה רבנים כאלה, אני יודע שהיום מומחים

בלהגיד כל מיני שטויות,

ואז אומרים, נו,

מה אתה אומר, השם הזה מול השם הזה, עם המשקל הזה והעיניים האלה,

זה יתאים או לא יתאים?

זה נקרא קשקוש בגרוש.

גם באינטרנט שואלים אותי לפעמים שאלות כאלה,

אין תשובות כאלה.

תבדקו אם זה טוב או לא טוב.

כמו שקונים דירה, להבדיל, כן? הולכים לקנות דירה,

מוצא חן בעיניך קומה.

אתה מבין שאתה לא תתעייף,

אתה יכול לעלות את המדרגות.

כיווני האוויר מתאימים לך?

יש שמש, אין שמש?

אתה לא הולך למתווך ואומר, תשמע, תבדוק לפי השם שלי ולפי הכתובת, ולפי זה אנחנו נתאים.

מה זה אנחנו נתאים? תחליט, זה מתאים או לא מתאים?

בלי הוקוס פוקוס, בלי קשקושים.

היום

כולם נהיו פתאום מקובלים.

שמות וגימטריות, והולכים לצדיק פלוני, והי, ותור,

ולא יכולים להחליט. יש כאלה ששואלים ברגע האחרון לפני, כבר חתמו,

סיכמו עם האולם, והכול פתאום בא איזה חבר או איזו ידידה עם עצה נבונה,

תשמעי, תשתגעת בלי לשאול, תלכי לזה, תראי כולם.

והורסים בתים, הורסים בתים של אנשים שיכולים לבנות אותם.

רבנים אומרים את זה. קשקוש בגרוש.

אז אני עונה, קשקוש בגרוש. למה הם אומרים קבלה? קשקוש בגרוש. אני לא אומר להם, אני לא צריך להגיד להם.

הם לא בכלל, אתה מנחשבים בעינינו.

קשקוש בגרוש.

זה בשביל קבלה,

לא קבלה, בשביל קבלה.

תשאיר את הסכום, תקבל קבלה.

קשקוש בגרוש.

אין הלכה כזאת, אין שולחן ערוך כזה,

לא הולכים לשאול ולא צריך לשאול.

כל תלמיד חכם גדול שתשאל אותו האם יש לסמוך על הדבר הזה,

יגיד לך, תדיר את רגליך,

מחשבותיך ורעיוניך מהעניין הזה.

רק בדור הזה אתה רואה אנשים עם חוטים אדומים,

עם חוטים כחולים,

עם כל מיני קשקושים ודמיונות.

זה דור שמשופע בבעלי תשובה וזה בסיס כלכלי נוח לאנשים שמנצלים את התמימות.

ולצערי הרב,

לצערי הרב,

הראו לי קלטת,

אני לא יודע אם הראו אותה כבר בחוץ,

אבל הראו לי קלטת

של מישהו שעשה, על חמישה מקובלים כאלה, מקובלים,

עשה תוכנית,

ואחד מהמקובלים, שהתעלפתי מצחוק,

הוא ודאי שלא מקובל,

אבל החילונים אומרים שהוא קורא לעצמו מקובל.

אז שאלו אותו, שאלו אותו, תגיד, איך אתה יודע שאתה מקובל?

הוא אומר, יום אחד ישנתי

והרגשתי אוה,

וקמתי בבוקר והרגשתי שאני אדם אחר.

נו, ואיך התחלת לקבל קהל?

הוא אומר, הנה, לקחתי חלוק, הוא מראה חלוק לבן,

שמתי כובע לבן,

ואני מברך, מברך אנשים.

וזה טוב, זה עובד, זה יפה.

נו, ואתה לוקח משהו? לא, בחינם, מי שרוצה, תורם. אני עושה ככה, מי שרוצה, תורם.

אז הכתב שם שואל אותו, תגיד לי,

אתה מכיר את המהר״ל מפראג?

אז הוא אומר לו, כן, הוא גר אצלנו פה בשכונה, ברחוב השני.

הוא אומר לו, כן, גר אצלכם? הוא אומר, כן, אני מכיר אותו, הוא שכני.

אומר לו, אתה מכיר את רשי?

אז הוא עושה ככה, רשי?

אומר, רשי, זה שכתב, שכתב ספרים.

הוא אומר, לא, לא, זה אני מכיר, לא יודע לכתוב, לא יודע לכתוב.

אומר, רשי, כתב ספרים.

הוא אומר, לא יודע. לפי מה שאני מכיר אותו, הוא לא יודע לכתוב.

לפי מה ש... הוא מכיר את רש״י, הוא לא יודע לכתוב.

הוא לא יודע.

אתה מכיר את הרמב״ם?

עם הארץ.

בור. לא יודע בין ימינו לשמאלו.

מצלמים אותו במירון,

עומד עם הגלימה שלו,

אנשים ונשים עומדים בתור לידו,

והוא, ברכות. וכולם, חוזר אותו מי שברך מחדש.

יאללה, דרדר דרדר, דרדר דרדר, ברכות.

עכשיו,

יהודי תמים, רואה אחד כזה, הוא מבוגר, הוא לא צעיר, הוא מבוגר.

מה יכול להגיד? זה רמאי.

הוא מאמין, הוא באמת מאמין שהוא מקובל.

למה? הוא קם בבוקר, הוא ראה.

תראה,

זה אני אבוא למירון עם זה, עם הכובע.

הכיפ הזה אני מוריד,

שם את זה.

חלמתי ככה, כל הלילה, ליאון נביא איתי, אומר לי, תקום, תקום, תתעורר.

מה אמרת? אתה שמח, שמח,

תהיה שמח.

תספר לי על החלום. חלום, אני נישן, אתה אומר, אני מתעורר, ליאון נביא בא ואומר לי,

איפה אתה? אתה צדיק.

תמשיך לברך.

הוא אומר, תתעורר.

קום שלחות.

וליאון נביא, הוא נתן לי את האור הזה על העיניים.

לאט לאט אחד אומר לי, בוא הנה, אתה רואה,

אתה ישארם מבריקות עליך, אתה שדיק גדול, תתן לי ברכה, הוא עושה לי ככה. וטוב, אני מרגיש להם, תענוג על הגוף שלי,

אנשים באים ותורמים לי כסף.

זה אבסורד.

שמח, רוקד.

אליהו הנביא, בישום ברכה, אוי, שמח, רוקד.

כן. עושה כדיש, עושה זה וזה.

קיבלתי ולא ידע. זה הופך אותי ללב מקובל.

אור עליי, יש לי,

אחד אומר לי, או, תן לי, תן לי את האור שלי.

נביא, תביא, תביא, אני עושה נביא.

הקדוש ברוך הוא בוחר,

בוחר בתורה ומשה עבדו, מחר בי.

אני שייך ללבי השם,

הקדוש ברוך הוא.

הקדוש ברוך הוא בשמיים.

נאון נביא למעלה.

הם נותנים את הכול בשבילי, באים ועושים לי את הברכה ואוכלים.

ומה אתה? אני שמח.

אני קם בתוארים בלילה.

אני תמיד, אני קונה שמן, ואני מורח פה מזה.

אם פה כואבת לי היד, תסתכל, אז מה אתה עושה? אני מרח לך. אז בוא תראה לי איך עושים את זה. אני מרח לך? כן.

כואבת לי נורא. אני לא אכעב לך, אני שומע. הנה, עכשיו תרגיש טוב. נשים לך עוד.

פה.

יאללה. איזה ברכה. הנה, בבקשה.

קח עוד.

לא, אל תעשה ככה.

יאללה, יאללה. גמרנו, שום דבר, יאללה.

רפואה שלמה, אבוי.

בבקשה. קום, קום, תרגיש טוב עכשיו. אין לך כאבים ואין לך שום דבר.

יש הרבה יודעים עליה.

אומרים, צדיק נסתר. מה זה נסתר?

יש כאלה יודעים ויש כאלה לא יודעים.

והרב כדורי יודע, חטאים שלי ודיבר איתו. הוא אמר לי, יש לי אחד, סבא.

הוא אמר לי, אנחנו לא מכירים אותו. הוא מקובל עם זה.

תשמור עליהם.

איך התחיל באמת כל העניין הזה של המקובלים?

אה? איך התחיל? איפה זה התחיל? הם לומדים תורה.

לא ישנים בלילה. איפה זה התחיל? התחילו מאז שהיו קטנים, היו... אבל איפה זה התחיל? זה התחיל באירופה, בפולניה? יש, אנשים לומדים לצרפת, לאנגליה,

גורגריה, אני יודע, בכל מקומות.

איפה היה המקום הראשון שהיה? המקום הראשון שהיה זה באמריקה.

באמריקה? כן, שם המקום הטוב.

שם התחילו כל המקומות. כל המקומות, כל הצדיקים, כל החסידים באו לילה. מי כתב את ספר הזוהר?

זוהר זוהר הוא. בבי שמעון לא היה חי. לא היה חי? בטח. איך הוא כתב? הוא היה בחו״ל, היה חי, חי במחר, קשים מאוד האלה. הוא בבינו.

איזה חיים היו לו? נפל, ויצא וזה,

והגיע למקום שלו, גמר.

לא יודע, היה מפרק, היה בחוסל-אריס,

מסיל ילדים,

עוברים ניתוחים, צריכים ניתוח, יש ילדה, צריך ניתוח. המהר״ל בפרק הוא היה אצל ילדים. מסיל, הוא שלח אותם לניתוחים בחוסל-אריס.

מה עוד שמעת על המהר״ל בפרק?

שמעתי שהוא בן אדם טוב מאוד.

אמרתי לבן שלי, קח אותי לו זמן.

ניסיתי ללכת אצלו אני.

הוא יהיה מפסד לי, יראה אותי.

ולא שמעת משהו שהוא עשה אחד עם גולה, משהו, איזה סיפור? לא, הוא לא עשה שום דבר. הוא בן אדם טוב.

זה הבן של בבא סלי.

זה הבן שלו גדול.

רגע, עוד פעם, התבלבלתי.

המהר״ל מפרג הוא הבן של מי? של בבא סלי.

מי היה הרבנו תם?

מי זה רבנו תם? מה הסיפור עם הלל הזקן?

מי זה זקן?

הוא בן אדם מבוגר, חי.

הוא לא מת, הוא חי.

היי, מ-99.

וחוני המעגל?

חוני המעגל, לא יודע אם הוא מת, לא מת, לא שמעתי עליו.

לא שמעת עליו? לא שמעתי עליו, כן, אמורים שרתי.

מי היה רשי?

מי זה רשי?

רשי, רשי, רשי.

איזה רב כזה מחוז לארץ, הוא בא לארץ.

ומה קורה? הוא דורש טוב לכל אחד.

הוא אוהב לעזור לכל אחד.

אבל מה ש... זה ראשי תיבות. זה ראשי תיבות. רגע, זה לא ראשי תיבות. לא, הוא כותב תורה.

רשי.

מתי הוא כותב אותה? מתי שהוא, יש לו זמן, אבל הוא כותב ספרי תורה.

ארץ בצד שנשמריה ובחיים נשלח לרפואה שלמה ובעליה גלדיה ונכניה,

נחזור עליה גזרות טובות וזכות על פי שלום ברת גל ועדה ובימי בעל הניס,

עזור לביתה בשלום. בפן יהיה ראשון ונאמר אמן.

למה ישלח ככודה? לא, יהיה רבכה. רבכה, מי שמורך את הנצח הרב כזה, שניתן לה חתן נעים,

יושלח לה רפואה שלמה וחזר עליה גזרות טובות.

ויהיה לה כל טוב בחיים. בפן יהיה ראשון, ונאמר אמן. אמן. ובציע אדוני ישבה רבה בלילים ולא משחק ויעקוב ויברך.

שלמה עשה יד. יש לו משמרים וחיים שלל המה ושלח רפואה שלמה, הוא ואשתו וילדה בנכניה,

כתב בספר חיים טובים.

וכן יהיה רצון ונאמר אמן. צווח אדום, בבקשה.

לילי אשר נשמריו וחיו ושחרופה שלמה. איך קוראים בעליך? יוסף. יוסף אשר נשמרו וחיו ושחרופה שלמה. אדיר. אדיר אשר נשמרו וחיו ושחרופה שלמה. אדיר. לילי אשר נשמרו וחיו ושחרופה שלמה. פאני. פאני אשר נשמרו ושחרופה שלמה. מנחם. מנחם. רחל אשר נשמרו וחיו ושחרופה שלמה. חיים. איציק. איציק. כל המשפחה

שמע, אשתו ודמוקרטי.

אירוע חמישה כאלה, אני לא אנקוב בשמות של אחרים,

אבל זה קטסטרופה,

ואם אנשים, אתה רואה, מצטלמים, מאמינים,

הולכים לדברים כאלה.

יש בעיה.

למה?

יש מיליון בעלי תשובה,

ואין מספיק מדריכים שידריכו אותם,

ואין מספיק חוזרים בתשובה שמבינים שצריך לשאול רק תלמיד חכם גדול ומפורסם,

שסומכים עליו גדולי הדור, ולא החוזרים בתשובה של השכונה.

לא חוזרים בתשובה של השכונה, קובעים מי גדול.

גדולי הדור המפורסמים ביותר, שכל ימיהם עוסקים בתורה,

הם יכולים להגיד זה או זה או זה.

החרטות קיימות, ודאי קיימות.

קיימים, בית מתאים, שם מתאים, לא, מה פתאום? מה פתאום? איפה אמרתי? איך אמרתי? אתה אומר שהרבנים הגדולים יכולים לקבוע, זה מתאים. לא, זה מתאים. אם ההוא המקובל הוא מקובל או לא, לא על בתים.

בתים שואלים קבלן.

בתים שואלים תווך,

אבל שואלים תלמידי חכמים גדולים,

האם הרב הזה הוא באצטלה דה רבנן,

יעני רב או רב אמת,

האם הוא בקיא או לא בקיא.

לא כל אחד שיש לו זקן והוא כבר ותיק,

זה אומר שהוא בקיא.

אני אתן לך דוגמה.

יש משגיחי כשרות בכל מיני מקומות, כן?

אז משגיחי כשרות זה דבר טוב,

שתהיה השגחה.

אבל יש גם משגיחי כשרות שהם עמי הארץ שלא יודעים כלום.

רק לימדו אותם,

אמרו,

אם ייכנס ככה תבדוק את הפתק, אם ככה אז ככה, ואם ככה אז ככה, ואם ככה אז ככה. זה מה שהוא יודע.

אבל זה לא אומר עדיין שהוא יודע את כל ההלכות. ואני אומר לך את הדברים מקרוב. למה?

כי אנחנו עושים 15 פעם בשנה סופי שבוע בבתי מלון,

ואנחנו לא סומכים, אנחנו לא סומכים, על שום בית מלון, אפילו שיש לו הכשר מהדרין למהדרין,

ומביאים איתנו תמיד אדם

שהוא משגיח יומיים לפני שאנחנו מגיעים,

שהוא דואג שהכול בהכשר הראוי, והוא יודע את כל התקלות האפשריות.

הוא עומד בעצה קבועה עם תלמיד חכם גדול, שכל ספק או שנעלם מעיניו דבר,

והוא לא יודע עכשיו מה לעשות, הוא מצלצל אליו, אז הוא מנחה אותו מה עושים,

והוא לא עוזב את המטבח כלל וכלל.

זו השגחה שאנחנו סומכים עליה.

אבל דבר אחר,

שנכנס ויוצא, נכנס ויוצא, הוא היה פה עכשיו, עכשיו הוא היה פה, עכשיו אתה שואל, איפה הוא היה משגיח?

עכשיו היה, עכשיו הלך.

אתה יכול לחכות שעתיים,

תבואו על שעתיים ויגידו לך כי עכשיו הוא היה, הנה, תשאל אותו, הוא היה?

לא היה ולא נברא.

והוא משגיח, והוא משגיח עם תעודה.

אבל אם אתה תלמיד חכם גדול, או שתיקח אותו לתלמיד חכם גדול,

תגידו שעושה לו מבחן קטן,

יתברר שהוא לא תלמיד חכם גדול.

אני יהודי שברוך השם מקרב יהודים, מחזיר ותשובה, עונה שאלות ותשובות בנושאים שאני יודע אותם.

אבל אני לא מתיימר להיות פוסק ומעולם לא אפסוק לבן אדם בהלכה,

אפילו השאלות בהלכה הכי פשוטות, הכי פשוטות,

אני מפנה לתלמיד חכם.

לא התחום שלי.

אני יש לי תחום מסוים, לא התחום שלי.

ויש אנשים תלמידי חכמים גדולים שפוסקים בהלכה,

ואם להם יש בעיה שמישהו יש לו ספקות באמונה הם לא עונים לו, הם מפנים לאנשים שמתעסקים בתחום הזה.

הלכת פעם לרופא?

לא כל רופא יודע הכול.

אז יש רופא בתחום אורתופדיה ויש רופא בתחום הריאה ויש רופא בתחום הלב ויש רופא בתחום כלי דם, וכל אחד יש לו את התחום שלו.

גם ההלכה וגם רבנים,

אם אתה מוצא רב כזה, אתה יודע, חדש יחסית,

שהוא כבר מתמצא מכול, זה בעיה.

בעיה.

אפילו הגדולים שבגדולים לא אומרים שמתמצאים מכול, וגם הם לוקחים שיקול דעת, אומרים,

אני אענה לך עוד יום, עוד יומיים, צלצל שיעור.

מי ששולף לך מהמותן כל פעם התמים בהלכה, שיהיה לו צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, זה לא פשוט.

לכן צריך לדעת יהודים יקרים לבדוק כל דבר. איפה בודקים?

רק אצל תלמידי חכמים גדולים ומפורסמים,

שסמכו ידיהם עליהם גדולים.

איך עברה בדרך כלל המנהיגות בישראל, אתם יודעים?

על ידי סמיכה.

גדולי הדור תמיד סמכו ידיהם על מישהו אחר ואמרו, זה הוא.

הוא הממשיך מוסמך על ידינו.

כן?

ככה זה היה במשך כל הדורות.

ככה זה.

אז אותו דבר, אפילו שאין היום דין של סמיכה, ולא סומכים כמו שהיו דורות קודמים, אבל לפחות להגיד,

אני מכיר את פלוני, אתה יכול לסמוך עליו,

אוה!

אז לפחות קיבלת גיבוי מתלמיד חכם גדול.

אבל לא להתפזר יותר מדי וכבר להאמין לכל דבר.

אתה מדבר, סליחה, אתה מדבר לגבי הלכה,

שלוחות, אתה מדבר לגבי משהו אחר, לגבי קבלה, אתם מדברים על שינוי צפה, על ברכות. שינוי שם זה עניין בהלכה ולא בקבלה.

שינוי שם, חולה, שהוא חולה מסוכן.

יכולים לשנות את השם משום שמשנה שם משנה מזל.

פירושו, כיום הגזירה היא על פלוני. קוראים לו, נגיד, אברהם בן אברהם.

אברהם בן אברהם, יש עליו גזירה, הוא חולה מסוכן.

הוא בא לתלמיד חכם, לא למקובל ולא לקבלה, זה לא שייך לקבלה.

בא לתלמיד חכם גדול,

או באים בשמו, שואלים, פלוני אלמוני חולה מסוכן בדרגה כזאת וכזאת,

הרופאים אומרים כך וכך.

יש עניין לשנות את השם או לא?

מה עושים? אומרים כן.

תוסיפו לו את השם אברהם חי, נגיד, או אברהם חיים, או לא משנה איזה שם, שהם מחליטים שזה צריך להוסיף, מוסיפים.

מוסיפים את השם,

ואז מה קורה? הגזירה הייתה על אברהם בן אברהם.

היום זה כבר שם אחר, אברהם חי בן אברהם, נגיד, כן, או אברהם.

זה השם.

נגמר?

עכשיו הגזירה לא עליו. עכשיו, אם זה תופס, נגיד, 30 יום,

הוא לא מת בינתיים,

זה שם שנשאר שלא קבוע גם לאחר מותו, אם הוא ימות.

אבל אם לפני כן הוא נפטר, נשאר השם הקודם, כי השם החדש, אמרו לו, לא הועיל,

והגזירה בעיני עמדה, וזה לא הועיל.

אבל יש בזה דינים, זה דינים בשולחן ערוך, זה לא כל דבר קבלה.

אז שואלים שולחן ערוך, שואלים פוסק.

עוד לא שמעתי דבר כזה, עוד לא שמעתי דבר כזה,

שפוסק הפנה למקובל,

שפוסק הפנה למקובל,

זה אני לא יכול, תפנו למקובל.

לא קיים דבר כזה.

אלא מה?

היום זה מועדה. מקובלים, מקובלים, מקובלים, כולם מקובלים.

אין דבר כזה.

קבלה, אתה יודע מה זה? זה תחום בלימוד התורה הקדושה,

שיש אנשים שלומדים את התחום הזה.

ואז, אם הוא יודע את התחום הזה, אשריו. אז הוא יודע תחום נוסף בתורה שלא כל אחד יודע ומכיר, וזה גם כן לא לפרסום כל כך, ולומדים את זה בצנעה,

ורק עם אנשים כאלה, שראויים, וזה סיפור.

רק רגע.

אבל שזה הופך להיות דבר כזה שהאנשים עומדים בתור כי קוראים לו מקובל והוא יודע קצת קבלה,

ולא כל מי שאומרים עליו שהוא מקובל באמת יודע קבלה,

וגם יש כאלה שאומרים שהם יודעים קבלה,

ואם תבדוק אותם בש״ס בסוגיות פשוטות, הם לא יודעים בכלל להתאמין משא ומתן.

רק מה? הדביקו להם. מקובל, מקובל, מקובל.

לא מה שהדביק

הרחוב על אנשים, או בעלי תשובה על אנשים, זה עושה אותם מקובלים.

זה צריך להיזהר.

ותחום הקבלה,

יפה מאוד למי שלומד את זה,

אבל זה לא עניין לפרנסה ולא עניין לפתירת בעיות. מי שחושב שמקובל יכול לפתור בעיות יותר מפוסק,

תלמיד חכם, ראש ישיבה, טועה ומטעה.

צריך לשאול את ההלכה מה הדין.

וגם מקובל, צריך לשאול את ההלכה מה עושים.

וגם מקובל, צריך שיהיה לו רב פוסק.

זה לא תחום כזה שכל אחד יכול לעשות בו מה שהוא רוצה.

כן, מי עוד?

רק שנייה, הנה, שאלה שם.

אחת הבעיות שיש לי זה שהרבה פעמים אני הולכת להרבה הרצאות

ויש סתירות בין הרבנים.

זה יוצר בלבול וחוסר אמון.

אחד הדברים זה עניין של כיסוי ראש.

כאילו, רוב בני ברק זה עם פאות,

והרבה אחרים עם כיסוי ראש והלכות מאוד מחמירות בעניין.

רציתי לדעת מה יש לך לעשות. את לא הייתה בהתחלה, כשעניתי תשובה לשואלת הראשונה. כנראה שלא.

נו, זו בעיה כשמאחרים,

אז נהיה סתירות.

צר לי.

ובכן, אני אסביר לך, למרות

שכבר השבתי על זה, אני אגיד לך בקצרה.

קודם כול, בעיקרון, יכולות להיות סתירות

בין רבנים.

הסתירות, קודם כול, יכולות לנבוע מן השואלים עצמם.

אחד שאל כך, והשני שאל כך.

בשינוי בשאלה, אפילו שהוא מינורי,

אנשים לא מבחינים אפילו בשינוי בשאלה,

כבר מתבקשת תשובה שונה.

כשאדם אומר, אני חייב

לשים כיסוי ראש כזה,

או אני מוכרח לשים כיסוי ראש כזה,

או האם מותר ללכת עם כיסוי ראש כזה,

זה כבר שלוש תשובות שונות.

אז בהרצאה אחת אתה יכול לשמוע שאלה כזאת וכזאת אחרת בהרצאה אחרת. ומה את מבינה?

זו אותה שאלה, זו בכלל לא אותה שאלה.

אז קודם כול, אם זה שונה ואת לא מבחינה, זה יכול ליצור סתירה.

אבל יכול להיות גם שתהיה סתירה ממשית,

ואני מסביר למה.

לאשכנזים אמרתי שיש היתר על-פי מנהג במקומותיהם ללכת עם כיסוי ראש, וצריך להבין שכיסוי ראש פאה צנועה זה נחשב כיסוי ראש,

זה נחשב כיסוי ראש על-פי ההלכה,

ונשות גדולי ישראל גם הלכו עם כיסוי ראש לכתחילה.

זה אשכנזים.

לספרדים,

רוב גדולי הספרדים פסקו שאין היתר ללכת עם כיסוי ראש פאה,

לא היה במקומותיהם,

ואין להקל בזה.

אז יש פסק הלכה

של גדולי ספרד ויש של אשכנזים. זה לא סותר,

כי זה נובע,

א. על-פי דין, שניהם נחשבים כיסוי,

רק זה מנהגם כך וזה כך.

אתן לך דוגמה.

בפסח אשכנזים לא אוכלים קטניות, ספרדים כן אוכלים קטניות.

אז מה, זו הלכה שונה? לא, זו אותה הלכה. מעיקר הדין,

מותר לשניהם לאכול קטניות, גם לאשכנזים וגם לספרדים.

רק אשכנזים מחמירים,

כיוון שהם אומרים קטניות.

זה דבר שקשה מאוד לבדוק, ובפרט אם צריך לעשות כמויות, ולמשפחה גדולה.

וכיוון שהחומרה של חמץ בפסח היא גדולה מאוד, שזה כרת,

כרת,

אז הם לא רוצים להיכנס לתחום הזה. אז הם החמירו על עצמם

מנהג אצל האשכנזים, להחמיר,

לא לאכול קטניות, אפילו שעל-פי הדין מותר.

ספרדים אומרים, נכון,

קשה לבדוק, אבל אם יבדקו

שלוש פעמים שלוש נשים שונות, אחת אחרי השנייה,

ובקפידה רבה,

אז מותר לאכול, כי על-פי הדין מותר, ואז ספרדים כן אוכלים.

אז מה,

אז מה, זה סתירה?

זה לא סתירה.

אלא מה, צריך לדעת את ההלכות ואת נקורן,

ולא ישר לקפוץ ולהגיד, הופ,

שמעתי פה, שמעתי שם,

לא מתאים לי, סתיר עוד.

הבנת?

אוקיי, הבנתי. עכשיו עוד שאלה.

זה נכון יהיה להגיד שה' צריך אותנו בדיוק כמו שאנחנו צריכים אותו?

חס ושלום. למה? שלום וחס.

הקדוש ברוך הוא היה קיים לפני 5,762 שנה.

את יודעת כמה זמן הוא היה קיים לפני כן?

נצח.

בלעדינו.

בלי יפו, בלי תל אביב,

והוא הסתדר יפה מאוד.

כן. הוא לא צריך אותנו, ואחרי שנלך הוא לא צריך אותנו.

אבל אנחנו היחידים שמתייחסים אליו, ואנחנו מקיימים אותו. אז זה מה שאנחנו יודעים.

אבל מה יש לקדוש ברוך הוא בעולמותיו שהוא ברא?

אנחנו לא יודעים. אנחנו יודעים רק מה שהתורה גילתה לנו,

מה ששייך לנו. אבל אין מלך ללא עם.

יש.

את מכירה מלך שהעם מכתיר אותו למלך.

נכון. אבל את גם לא מכירה מלך

שברא את העבדים שלו. את מכירה מלך שברא את העבדים שלו?

המלך שאני מדבר עליו, ברא את העבדים שלו. אז עדיין, הוא צריך אותם. לא, הוא לא צריך אותם. למה? כי לפני שהוא ברא אותם, הוא גם היה מלך.

אדון עולם

אשר מלך

בטרם כוח יציר נברח

לעת נעשה בחפצו כול.

אזי מלך, אזי מלך שמו נקרא, מה פירוש?

הוא מלך

לפני שנוצר כל יצור.

אבל בשם מלך,

בשם מלך הוא נקרא,

אחרי שנוצר מי שיכול לקרוא את השם מלך.

אבל מלכותו אינה תלויה באם יקראו לו מלך או לא.

אבל אם נשמה זה חלק אלוהא ממעל,

אז היינו בתוכו עוד בכלל לפני שנוצרנו.

זה לא במושג של בתוכו.

הבנת אותי.

אני הבנתי, אבל כדאי שתביני אותי.

הקדוש ברוך הוא

הוא ממלא כל עולמות.

בקדוש ברוך הוא ליד אתר פנוי מיני.

אין מקום שפנוי ממנו.

והקדוש ברוך הוא צמצם.

צמצם. הקדוש ברוך הוא צמצם

וברא ברואים.

צמצם. סוד הצמצום אני לא יכול לבאר לך, אבל סוד הצמצום שהקדוש ברוך הוא צמצם

וברא ברואים.

גמרנו.

יש ברואים,

אבל הברואים האלה הם לא חלק ממנו במובן הפשטני,

שהם חלק ממנו, כי הקדוש ברוך הוא לא מתחלק.

כל דבר שמתחלק

הוא דבר מוגבל,

וכל דבר שהוא מוגבל, יש לו מקביל שקדם לו,

וזה לא שייך אצל הקדוש ברוך הוא.

אלא מה? זה שוב פעם מילות השאלה שבהן אנחנו משתמשים כדי להגדיר את השייכות והקרבה שלנו לאלוקים,

שאנחנו חלק

אלוקה ממעל.

זו רק הגדרה לשונית שבאה לבטא את השייכות והקרבה שלנו לאלוקים, לא יותר מזה.

אבל לא שעת חתיכת אלוקים, חס ושלום.

גם אני לא חתיכה כזאת.

זה צריך להבין.

רק זה לשון מושאלת,

כי אי אפשר לדבר בביטויים הרוחניים האינסופיים

של הקדוש ברוך הוא.

גם להגדיר את הקדוש ברוך הוא אנחנו לא יכולים.

אנחנו יכולים להגדיר מה הוא לא,

אבל אנחנו לא יכולים להגדיר מה הוא כן,

כי אין לנו את המושגים של מה הוא כן.

יש לנו את הידיעה וההבנה מה הוא לא,

שהוא לא בעל נפח, שהוא לא בעל מסה,

שהוא לא בעל גוף, שאין לו תואר הגוף.

זה אנחנו יכולים להגדיר, זה פשוט לנו. למה?

משום שהוא הבורא והוא ברא אותנו והוא קיים נצחי,

ונצחיותו אינה מותנית באחר, שאם כן הייתה מותנית באחר, אז הוא בסך הכל נברא.

וזה איננו, וזה הסברתי באריכות בקלדות אחרות, תיקחי משם.

אפשר עוד שאלה או ש... בטח, אני פה בשביל השאלה.

בעניין של טוב ורע,

כשאדם וחברה, ככה שמעתי,

שנבראו לפני החטא הראשון,

היה להם אופציה לבחור בין טוב לטוב יותר, כשהרע היה בפוטנציה, נכון?

כן. תסתכל אותי אם אני טועה.

מה יהיה באחרית הימים? זאת אומרת, הרע יישאר בפוטנציה? כי אם הוא יישאר בפוטנציה,

יכול להיות שנחזור לתיקון של אדם וחווה כמו שהיה, ואז יהיה מישהו אחד שיחטא, ושוב הכול יחזור בחזרה, כל הגלגולים והתישובים האלה. שאלה יפה,

אבל חוסר ידיעה.

אדוני, יש לך אסוציאציות.

דיר באלכ.

עכשיו את צריכה להבין,

ובלע המוות לנצח.

מוות זה לא רע.

זה מלאך המוות.

כתוב

שהקדוש ברוך הוא ימחה כל דמעם על כל פנים.

הקדוש ברוך הוא שוחטו ליצר הרע.

הוא יצר הרע,

הוא השטן,

הוא מלאך המוות.

שלושת השמות האלה אין כינוי לאותו אחד.

אלא הוא בא ומייעץ לאדם

לעשות רע. הוא היצר שמדליק את האדם לעבירה לעשות רע.

בשעה שאדם עושה את העבירה, הוא עולה ומסטין למעלה ואומר, תראה, תראה, תראה,

תראה דרמו הוא עושה, אתה רואה? הנה, אלחם, אלחם.

אלחם,

זה נקרא שטן,

ופעמים הוא מקבל רשות,

והוא הופך להיות מלאך המוות, יורד ולוקח נשמה.

אז זה היצר הרע, הוא השטן, הוא מלאך המוות. כתוב שהקדוש ברוך הוא שחטו ליצר רע בסוף.

ובא הקדוש ברוך הוא ושחט למלאך המוות. את למד פעם חד גדיא, חד גדיא,

בקושי. בסוף, או,

בקושי, כי נרדמת לפני שזה נגמר.

שוחט אותו.

לא יהיה יותר את הקושייה שלך,

ולא נחזור למצב של האדם הראשון, שחטה.

זה מה שכתוב בקהלת, חיים שאין בהם חפץ?

לא, חיים שאין בהם חפץ, זה נאמר על ימות המשיח,

שאז כשיבוא מלך המשיח, אם אדם ירצה לעשות תשובה,

כבר לא יוכל לעשות תשובה, אם מלך המשיח כבר יתגלה, כי כבר הבחירה תתבטל.

עולם הבא זה עולם של קבלת שכר כבר.

הבחינה זה דווקא העולם הזה.

דרך אגב,

ברגע שאנשים ידעו איזו הזדמנות נפלאה הייתה להם בחייהם לבחור בין טוב לרע ולקיים את הטוב ולברוח מן הרע,

הם לא היו חפצי מוות,

חפצי מוות, אפילו אם מבטיחים להם גן עדן,

הם לא היו חפצי מוות. ממי לימדים? ממשה רבנו.

משה רבנו הצדיק הגדול ביותר,

הוריד תורה מן השמיים,

לימד את כל עם ישראל תורה,

אין דרגה של מישהו שהגיע לדרגה שלו לדבר עם הקדוש ברוך הוא כביכול פנים אל פנים בקרבת איש לרעהו,

שכל הזמן שרתה עליו שכינה והיה מתנבא בכל רגע,

לא היה דבר כזה.

משה רבנו לפני שנפטר והוא בן 120 שנה, השלים את הכול,

לא רוצה למות.

למה אתה לא רוצה למות?

לא רוצה.

למה אתה לא רוצה?

מתחנן לקדוש ברוך הוא, תקטו תפילות כמניין ואתחנן, 515 תפילות.

ריבונו של עולם, אל תיקח על נשמתי,

אני רוצה להישאר בעולם הזה.

הוא אומר לו, גן עדן של משה רבנו מחכה לך.

לא רוצה.

תשאיר אותי אפילו כציפור בעולם הזה, כבעל חי.

למה?

כשציפור נמצאת בעולם, יש לה תכלית,

והיא מקדשת שם שמיים בעצם מציאותה בעולם, כשהיא ממלאת את ייעודה.

זה צריך להאמין.

כשאדם מסתלק,

הוא כבר לא עושה לכבוד שמיים כלום.

הוא הולך לקבל שכר שמגיע לו, אבל הוא יצא מהמשחק, מה שנקרא.

הוא כבר לא נמצא פה, הוא לא תורם לקידוש השם.

אבל אדם שזוכה להיות בעולם הזה,

אפילו רגע אחד ולקדש שם שמיים,

אין דבר יותר גדול מזה,

שמוכן

משה רבנו להיות אפילו פסיבי, ציפור,

לא בעל בחירה,

אבל גם בציפור רואים קידוש השם.

פעמים מתבוננים בציפור

ויכולים לראות קידוש השם.

זאת אומרת,

זו ההבנה של מי שמגיע לדרגה גבוהה ביותר.

ואני אסביר לכם.

פעם אחת הייתה אישה אחת בבית לוינשטיין,

שאחד מגדולי ישראל היה בא לבקר שם מישהו והיה רואה אותה תמיד.

היא הייתה אישה בלי ידיים ובלי רגליים.

אתם מתארים לכם איך נראה אדם בלי ידיים ובלי רגליים?

והאישה הזאת היו,

כל פעם היו מנקים אותה, מנקים אותה

ושוטפים אותה, והיא הייתה שמחה, היא הייתה למעלה מגיל 80.

והוא שאל אותה שאלה,

ככה,

לבדוק.

אמר לה, תגידי,

לא שווה המוות בשבילך יותר מחיים?

הרי מה את עושה?

את כבר יהודייה שמילאת את תפקידך, ייעודך.

מה תועלת? הרי את תלויה ביד אחרים, חסדים של אחרים,

ואת מתקיימת ככה,

ואת מחכה עד שיבואו וישטפו אותך, והכול תלויה באחרים.

היא הייתה שמחה, אמרת לו, לא, לא, לא, לא.

שווה לי,

שפעם אחת בשבוע ישטפו אותי

בשביל שתהיה לי נקיות הגוף,

כדי שאוכל לברך אפילו ברכה אחת על פרי.

עוד ברכה אחת לברך על פרי.

מוכנה להישאר שבוע אפילו, לא נקייה,

בשביל פעם אחת בשבוע שתהיה תלויה בחסדי האחרים, שינקו אותה,

כדי שתוכל להגיד,

ברוך אתה השם אלוקינו מלך העולם,

בורא פרי העץ.

ועוד מעשה שהיה באחד מן הצדיקים שנפטר,

הזכרתי את זה כבר בקלטות ישנות,

שהוא היה על ערש דווי, ובני המשפחה נכנסו ברגעים האחרונים,

ואחד מהילדים נכנס עם תפוח והיה נוגס בו מיד הצדיק,

שהוא כבר גוסס,

וראו שהוא מביט בילד שנוגס, ועיניו דומעות.

אז התפלאו,

אולי חס ושלום ברגעים האחרונים, זחה דעתו קצת,

ומה,

פתאום יש לו תאווה לפרי?

הרי כל ימיו הוא הסתגף

והיה ממעט באכילה, ודאי שלא תאווה,

ואיך זה שהוא מסתכל פתאום על ילד עם פרי והוא מוריד מעוד?

אז שאלו אותו, למה אתה מוריד מעוד? למה אתה בוכה?

אז הוא אומר, אתם יודעים מה זה? אני הולך לעזוב עולם.

אני הולך לעזוב עולם.

בשעה שהייתי פה,

על התפוח הזה יכולתי לברך שתי ברכות,

ברכה אחת לפני וברכה אחת אחרי בורא נפשות.

עוד דקות ספורות

אני כבר לא אוכל לברך.

אתם יודעים מה זה?

אם הייתי יכול לקחת עוד שתי ברכות איתי של התפוח הזה,

לחיי העולם הבא.

עוד שתי ברכות לחיי העולם הבא.

ואנחנו,

יש לנו תפוחים ובננות וגויאבות וקיבי וחומוס.

ולא כולם מברכים.

ואם מברכים, לא כמו אלה שסיפרתי עליהם.

למה?

כי אנחנו לא מבינים את התכלית של החיים.

אנחנו חושבים שהעיקר כמה שיותר להישאר כאן,

כמה שיותר גשמיות,

כמה שיותר שיהיה לנו פה.

זה עולם העבר, זה טפל, זה שקר שקרים, העולם הזה.

הבל,

הבל של הבלים.

אנחנו נצא מכאן. מי שחכם,

חכם,

חכם לב, לוקח נפשות, אוסף נפשות, אוסף, אוסף, לקחת מזדדות,

רכבות, משאיות של מצוות, לקחת איתו לעולם העליון.

אבל יש אנשים אחרים שאוספים דולרים, ועוד בבנק, כשגונבים בו 250 מיליון.

זאת אומרת,

העולם הזה שקר. אדם יכול לעמור כל ימיו, ובסוף יתברר לו שזה לתוהו, לתוהו. מישהו עם רולטה ערבב לו את הכסף.

הכול דמיון, אין לנו פה כלום. גם מה שיש לנו, וזה הבנק שלנו,

זה לא שלנו.

אדם יכול לעזוב את ממונו בחצי ימיו.

או שהממון יעזוב אותו, או שהוא יעזוב את הממון.

אבל אדם לא נקבר עם ממונו.

לא נקבר עם ממונו. מה כן הוא לוקח? זכויות.

אסף את הזכויות,

קנית שם טוב,

זה מה שיוביל אותך לעולם הנצח.

כל השאר,

חבל לבזבז את הזמן

רק למה שמצטרך

לצורך החיים שלך, להתקיים

ולעשות מצוות.

זה העיקר העיקרי.

כל השאר, חבל על כל רגע.

תודה על שאלותייך.

כן.

שאלה פה, בבקשה.

כן, שאלה.

יש לי שתי שאלות, כבוד הרב.

בנוגע למה שאמרתי לבחורה מאחריי,

שהקדוש-ברוך-הוא לא נותן לנשים בנות ישראל להתחתן עם גויים,

אני מכירה ואני בטוחה שכל כך הרבה אנשים פה מכירים גם נשים וגם גברים שנשואים לגויים וגויות,

וזה מחזיק מעמד

הרבה יותר מאשר זוגות יהודים שנשואים ביחד.

זו שאלה ראשונה, שאלה, רגע, רגע.

זה לא סותר את מה שאמרתי.

אדם יכול בבחירה לבחור גם ברע, ברע יתקיים.

אתן לך דוגמה. יש אנשים שגונבים באופן קבוע ומסתדרים שנים רבות בלי שום בעיה.

ויש אפילו שותפים שגונבים ביחד, וזה מסתדר.

אין שום בעיה.

הקדוש-ברוך-הוא לא מונע את הבחירה של האדם גם לבחור ברע.

לפעמים כן, במקרים מסוימים הוא יכול למנוע, כי יכול להיגרם נזק לצד שלישי, שאשר הקדוש-ברוך-הוא מחליט שלא מגיע לו.

אבל לבחור ברע אפשר.

זה שחיים בשכנות או טוב או בחיי נישואין, זה אומר שזה מותר?

לא.

זיווג מן השמיים ודאי שלא.

אדם יכול לבחור

לעשות דברים

שהם אסורים, והם יכולים להצליח.

יכולים להצליח.

יש רשעים שמצליחים בעולם הזה.

מצליחים.

בהפוך, מהם אומרים, תראה,

הנה, רשע גמור, מחלל שבת, כיפור, הכול, אוכל נבלות וטרפות, תראה.

תראה.

תראה איך הוא חי.

נכון.

רשע יכול לחיות טוב מאוד.

טוב מאוד יכול לחיות. אין שום בעיה, זה לא סתירה.

למה?

על קצת מצוות שהוא עשה,

מגיע לו שכר בעולם הזה.

את כל העונש מחכה לו לעולם הבא.

כמו שכתוב, איש בער לא ידע, אוכסי לא יבין את זאת.

איך זה בפרע הרשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי עוול?

נשמדם עדי עד.

כיוון שהם יקבלו עונש עדי עד,

אבל על קצת מצוות שהם עשו מגיע להם שכר,

אז חייבים להשאיר אותם פה, לשלם להם שכר עד שגומרים את החשבון,

כי הקדוש ברוך הוא לא מפלה ולא עושה עוול.

אז מה שבעצם אתה גם אומר, שאם בחורה מכירה מישהו שהוא לא יהודי והיא לא זוכה, או ההפך, להתחתן איתו,

זאת אומרת שזו הצלה מלמעלה.

ודאי

שיהיה בוש.

בוש. בושלה.

תארי לך, בושלה רווק

אומר ליהודייה, פעמייה ואומר לה, בואי,

אני רוצה לשאת אותך ואת תהיי בידי אשת הנשיא.

הוא זקן מדי.

יש הרבה צעירות שהיו מוכנות לקבל את בושלה, יותר זקן גם.

אבל את צריכה להבין,

זה לא רק שאסור,

זה לא רק שאסור על פי התורה להתחתן עם אומות העולם,

רק אם הן יתגיירו והתגיירו לשם שמיים, לא לשם חתונה,

אלא יתגיירו באמת על פי ההלכה, ואחר כך בתור גרים, כן, אפשר להתחתן, אין בעיה.

אבל לא למצוא איזה פטנט,

להתחתן ולהתגייר, אחר כך לעשות כל מיני פטנטים.

זה לא.

דבר נוסף את צריכה להבין,

אדם פוגם בייחוס שלו.

הייחוס שלו זה העם היהודי.

העם היהודי

זה עם שנבחר והובדל מן העמים.

אז הוא פוגם בייחוס שלו.

יותר מזה אני אגיד לך.

כהן, כהנת,

זה רמה מסוימת בעם ישראל,

שזה לא פשוט כל כך, הנבינה שהתחתנו עם לוי וישראל. זאת אומרת,

המעמד שלהם הוא גבוה,

ובדרך כלל עושים מעמד עם מעמד, ענבי הגפן בענבי הגפן.

דבר נאה ומתקבל.

אז אפילו בישראל יש דבר כזה.

כל שכן ללכת לאומות העולם.

אבל שיהי ותלמידי מבני הדודים שלנו.

הם לא מוכנים

שמוסלמית תתחתן עם יהודי.

אצלם זה פגם בכבוד המשפחה עד כדי הריגה.

אם הם מקפידים ככה על הייחוס שלהם, שאין להם אותו כמו שלנו,

אז מה אנחנו, שהתורה מצווה אותנו?

אז זה לא אומר שאם חיים טוב זה מותר.

אז תוציאי את זה.

אוקיי, עכשיו שאלה שנייה.

אומרים שלכל אחד מאיתנו יש גורל והוא נקבע כבר מראש, זאת אומרת, לפני שנולדנו. ומה שאתה אומר בעצם זה שהגורל שלנו יכול להשתנות על-פי המעשים שלנו.

בדיוק. שנייה.

עכשיו, יש לי שתי חברות.

אחת נישאה מגיל 20, ואחת בת 33 שהיא עדיין רווקה,

ושתיהן חילוניות. ואני יכולה להגיד לך שהמבוגרת יותר היא לדעתי הרבה יותר מוסרית ממנה.

איך אתה יכול להסביר לרווקה בת ה-33 שהיא לא התחתנה עדיין, וזה לא שהיא לא ניסתה,

היו לה הרבה אכזבות, אחת אחרי השנייה, והיא רצתה וניסתה, וזה פשוט לא הלך?

איך אתה יכול להגיד לה,

או להסביר לה למה היא לא נישאה

והבחורה השנייה נישאה בגיל צעיר?

קודם כול, אני לא יכולה להסביר לה.

אבל אני אענה לך לשאלה.

זה שיש לאדם גורל, זה נכון, הוא נולד בגורל מסוים. מה זה גורל?

הוא נולד בזמן מסוים, במזל מסוים.

יש 12 מזלות,

והאדם נולד בשעה מסוימת,

השעה הזאת היא גורלית. מה הפירוש?

הוא מושפע מכוחיו פלומי.

אלמונים וזה, יש דבר כזה, זה נקרא מזלות.

זה לא קשור להורוסקופ, מה שכתוב בעיתונים חרטא.

כי שם בהורוסקופ זה מחולק ל-12 בני מזלות,

ואם תיקחי שני בני מזל עקרב,

לא ייארעו להם המאורעות הכתובים שם בשווה.

אם זה היה ככה,

היו צריכים

להתנהג כולם לפי 12 מסלולים חודשיים,

וזה לא כך.

סוף חלק א',

ההמשך בקלטת מספר 258.

ספר למחריתים מתחילים, חלק ב'.