דרך שלישית - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אני מכיר פשוט חברים שהם לא דתיים, והם אומרים לי, תשמע, מה אתה רוצה?

אתה מתלבש ככה, הם מתלבשים אחרת,

אתה עושה כאלה דברים, הם עושים דברים אחרים, אתה לא מסכים איתם, הם לא מסכימים איתך, למה שאני אסכים או איתם או איתך?

שלא יבוא אחד ויגיד, באים יהודים ואמרו וסיפרו וסיפורים.

לא, הכל מסודר, הכל מקור אחד.

האדם הראשון נברא, היה לו בן, עוד בן ועוד בן.

היה לו בנים, כתוב מי הם, כמה חיו, את מי הולידו,

כמה חיו, את מי הולידו, כמה חיו, את מי הולידו.

היסטוריה כתובה, מדויק,

5,762 שנה בול, מתועד על ידי אנשים.

לא סיפורים, מיליארדים, פה קליפות עצים, גולגולות,

מבון מצאו, דג שמה, מובן שמה,

ריח של קליפות, פחמן 14, סיפורים.

זה היסטוריה כתובה של אנשים חיים, לא קופים שהשתנו.

בני אדם.

זה לא מקובל, אתה מבין? אצל היהודים זה לא מקובל. למה? זה יותר מדי פרימיטיבי.

אתה מבין? כשאתה שייך לבני אדם אתה פרימיטיבי.

זאת אומרת, כשאתה שייך לקופים אתה אינטליגנט.

אני בוחר לי דרך שלישית,

והיא לא לקיים את התורה, או לקיים בצד שאותו אני בוחר. זאת אומרת, אם השופטים מתווכחים בענייני,

אחת אומר זכאי, אחת אומר חייב, אני אומר, חבר'ה, אתם מתווכחים, אני הולך, שלום.

למה?

מה לי ולכם? אתם בכלל לא מסתדרים ביניכם, אז מה אתם רוצים ממני?

שלום, ביי ביי, אני הולך, יש לי דרך שלישית.

הבנת? זה עובד.

זהו, זה ככה זה עובד.

בצבא יש תותחנים,

יש הנדסה,

יש גולני,

יש חיל האוויר,

כל אחד עם כובע בצבע אחר, נעליים אחרות,

גרביים בריח אחר,

הכל אחר, הכל אחר, אבל יש רמטכ״ל אחד,

יש חוקי רמטכ״ל אחד, ויש מטרה אחת, גם אצלנו.

דרך שלישית, קלטות מס' 255-256. ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

מנאומו של דוד בן-גוריון לפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית של האו״ם.

לפני כ-300 שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה מייפלאור,

ובה אנגלים שקצו בחברה ובמשטר האנגלי וחיפשו חוף שומם לחלוטין להתנחל בו ולהקים עולם חדש.

הם נחתו באמריקה

והיו ראשוני המייסדים בבונים של ארץ ואומה זו.

היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה.

על כן, כל ילד אמריקאי יודע שם זה מבית אביו,

בית ספרו ועוד.

שואל דוד בן-גוריון,

אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק

יום ושעת הפלגת אונייה זו,

וכמה אמריקאים יודעים זאת.

מה יודע ילד אמריקאי,

ואף מבוגר,

כמה אנשים היו באונייה זו?

שמות משפחותיהם?

מה לבשו?

מה אכלו?

מה מסלול הפלגתם?

ומה הראה להם כל הדרך?

ממה ניזונו

וכיצד שתו מים?

היכן הנקודה שבעלו על חוף הארץ שייסדו אבותיו אלה,

ובה הוא גר היום בזכותם?

ממשיך דוד בן-גוריון ואומר

בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית של האו״ם,

והנה, לפני יותר מ-3,300 שנה,

קודם מפלגת מייפלאור יצאו היהודים ממצרים.

כל ילד יהודי בעולם,

באמריקה, רוסיה הסובייטית,

בתימן ובגרמניה,

יודע בדיוק.

אבות אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר

של ה-15 בניסן.

מה לבשו?

מותניהם חגורים ומקלם בידם.

הם אכלו מצות

והגיעו אחרי שבעה ימים לים סוף.

הוא גם מכיר את מסלול המסעות וקורותיהם במשך ארבעים שנה.

אכלו מן וסלב ושתו מים מבאר מרים.

הגיעו לארץ דרך הירדן מול יריחו,

ואף שמות משפחותיו לבית אבותיו יצטט מן החומש.

עד היום הזה אוכלים יהודים בכל העולם כולו מצה זו שבעה ימים מ-15 בניסן,

ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך,

והם מסיימים בשני מאמרים.

קצת טעה דוד פה,

משום שזה בתחילת האגדה ולא בסיום.

הַשַתָה עַבְדֶה,

פירוש השנה אנו עַבַדֶים,

ולשנה הבאה בני חורין.

הַשַתָה הַכָה, השנה אנחנו עדיין בגולה,

ולשנה הבאה בירושלים, בארץ ישראל.

כך טיבם של יהודים.

עד כאן מתוך דבריו

של דוד בן-גוריון.

כשהוא בא לשכנע את אומת העולם בצדקת הזכות של העם היהודי על ארץ ישראל,

לא מצא טיעון טוב יותר מאשר ילד חרדי,

שמסתמך עליו באשר הוא יודע את מסורת עמו בדיוק רב,

כאשר המסמך האלוקי,

התורה,

הנציחה בצורה ברורה, חווייתית ואותנטית.

זה דברי דוד בן-גוריון.

ואלה דבריו של יצחק ארד,

שהיה מזכיר קיבוץ שער הגולן,

וחזר בתשובה.

אנו דור יתום,

אלפי שנים חי עמנו בארצו ובגולה,

שנות שיא ושפל,

שנות עושר וסבל,

אך תמיד הייתה לו כתובת.

אלוקיו, תורתו, מוסרו,

ספר הספרים.

באלפי שנות גלותו הפיחו בו אמונה ותקווה בכל האסונות שקרו.

העם לא היה יתום.

תמיד השתייך למישהו ולמשהו.

שם יכול היה להפנות עיניו ולבו בעת צרה ומצוקה כבעת אושר ושמחה.

בדורנו, דור ההתנכרות למורשת דורות,

ניסו רבים וטובים בלהט ואמונה לאמץ להם אבות חורגים,

תורות חדשות,

וגם את השנאה השופעת כלפי עמם, מורשתם וארצם.

למתנכרים ולמנוכרים הגיעו ימים קשים,

כאשר התורות החדשות התפוצצו כבועות סבון במקום לחזור לצור מחצבתם,

מקוננים הם, אנו דור יתום.

מה זה יתמות?

חוסר אחריות ואפסוד.

ליחיד השלמה זו היא טראגית.

לעם ולתנועה זה אסון.

לא ייתכן בניין עם וחינוך דור על אבסורד.

לא מחנכים על מבוכה.

חינוכו של דור ייתכן על בסיס מוצק של ידיעה את אשר לפניך.

בזה נבחנת מנהיגות,

בזה נבחן דור.

כאשר תורות מתנפצות, אמונות מתערערות,

יש מן האחזים בתורות משניות,

באשר כתוצאה מן האפס צועד הלא בראש חוצות.

באין אמונה חיובית, באין תורה מדריכה,

שולט האנטי.

המנהיגות מעלה על נס את הנגד.

נגד.

אנטי-כפייה דתית.

אנטי-שמירת שבת.

והאתאיזם צועד בראש חוצות.

לא מרגישים שבלא יודעין הם נותנים יד לנוחיות זולה,

לחיים בלי כבלים.

שמי מכאן חזון,

שמי מכאן בניין עם.

מבוי סתום מביא לעין אונים.

יתמות ואפסות.

לא נוחלים ולא מנחילים.

לא ערכי יסוד, לא ערכי מוסר.

כי אם כנעניות ומסווה של אחוות עמים ושנאת מורשת מזוכיסטית,

במקום אהבת ישראל.

באין אחיזה מצפים לעזרה מן הבלתי אפשרי.

תרופת השווא לא תנחל ערכים.

ישנה דרך קרובה מאוד,

כי קרוב אליך דבר מאוד,

בפיך ובלבבך לעשותו.

פסוק זה שהוא מסיים,

מזכיר קיבוץ שער הגולן,

יצחק ארד,

זה בעצם הפסוק שמנחה אותי 25 שנה מאז שאני חזרתי בתשובה.

וזה הפסוק שאומר שיש תשובה לישראל.

עם ישראל יכולים לזכות ולחזור בתשובה,

גם אם הרעו והתרחקו מאוד מהביים שבשמיים.

כי קרוב אליך דבר מאוד, בפיך ובלבבך לעשותו.

אלה שלושת העיקרים של תשובה.

חרטה על העבר,

קבלה לעתיד לשנות את המעשים לטובה,

ווידוי דברים.

זה כל עיקרה של תשובה.

אבל מה לעשות

שלצערנו הרב בארץ ישראל,

בארץ היהודים,

עדיין אנחנו מנסים להתחבא מיהדותנו.

ואת החלק הטקסטי של ההרצאה הזאת, שאני אסיים בקטע הבא,

ליקטתי קצת מתוך

היהודי השורד, מאמר שנכתב מאת ארי שביט.

הפעם עמוס עוז מספר את סיפורו של עמוס עוז עצמו, הילד שגדל בירושלים,

להורים עקורים ומלאי חרדות,

שצמח בצל זרותם וחולשתם.

וכך אומר עמוס עוז.

בספר ניסיתי לעשות זאת. ניסיתי להבין מה הביא לכאן את היהודים מהיערות של ליטא ואת היהודים מהכפרים של אוקראינה.

מה מצאת?

מצאתי שהם לא בחרו שום דבר.

הם בכלל לא בחרו.

אף שהיו ציונים וארוויזיוניסטים,

סבא אלכסנדר שלי וסבתא שלומית

ניסו את כל האלטרנטיבות האחרות.

כאשר הבינו בשנת 1932 שבווילנה אי אפשר להישאר,

שהולך להיות אסון,

פה ושם כבר הרגו יהודים ברחובות,

הם פנו וביקשו להיות אזרחים אמריקאים.

אמרו להם, לא צריך,

יש לנו מספיק כמוכם.

אז הם פנו וניסו להיות בריטים.

אמרו להם, לא צריך, יש מספיק.

ניסו להיות צרפתים.

סקנדינבים.

שנה לפני היטלר,

סבא שלי היה נועז מספיק לבקש אפילו אזרחות גרמנית.

למזלנו, גם הגרמנים אמרו לו, לא תודה.

כמוכם יש לנו די.

כשכבר כל אירופה מלאה בפריטים יהודים,

מתברר שאף אחד לא רוצה את היהודים האלה.

גם בקנדה וגם בשווייץ הסיסמה היא,

one is too many.

ובניו זילנד, אומר ראש הממשלה,

אנטישמיות היא דבר מכוער מאוד,

ואנחנו לא רוצים לייבא אותה לניו זילנד.

וכך, מתוך סלידה מן האנטישמיות,

ובגלל ההתנגדות לאנטישמיות, לא רוצים את היהודים גם שם.

כשסבא שלי לא עלה ארצה לבנות ולהיבנות בה,

זאת הבנתי פתאום

כסוד גדול.

סבא שלי פשוט הושלך,

הושלך הנה כמו חתיכת תינופת

שאירופה הגיעה מתוכה.

אבל הם לא היו רק מרוחקים מאירופה,

אלא גם מנותקים ממנה.

אירופה לא רצתה אותם יותר, היא ביקשה את רעתם.

אני לא יכול לשכוח דבר שאבא שלי אמר.

כשהוא היה נער באירופה,

כל הקירות היו מלאים בגרפיטי,

ז'ידים

לכו לפלסטינה.

כשהוא חזר לאירופה כאדם מבוגר,

כל הקירות היו מלאים בגרפיטי,

יהודים צאו מפלסטינה.

אבא שלי הבין מצוין את השדר הזה,

את המשמעות הרגשית שלו.

לכו מפה ולכו מפה,

רק אל תבואו אלינו.

אל תהיו כאן ואל תהיו שם,

כלומר, אל תהיו.

אנחנו אולי לא נהרוג אתכם, זה מלוכלך,

אנחנו לא כאלה,

אבל אתם אל תהיו,

תמותו.

אז אם אתה שואל על יתמות,

בוודאי יתמות,

גם הוריי, גם הסבים והסבתות שלי,

גם רוב האנשים בשכונה חיו בהרגשה שהם מיותמים מכל מה שאהבו,

ומטעד השריקות האופטימיות,

במארשים,

במליצות האידיאולוגיות,

הם חיו בהרגשה שהעולם כולו רוצה ברעתם,

שהם לא רצויים בשום מקום.

אני בן של עקורים,

לא של מהגרים או פליטים,

ואני בן של אנשים ונכד של אנשים ונין של אנשים שבמשך דורות אף אחד לא רצה אותם.

בשום מקום

אף אחד לא רצה אותם.

יש מקום בספר שבו הדודה שלי, סוניה, אומרת לי,

אתה אף פעם לא תבין מה זה היה להיות ילד יהודי שם בעיירה,

ילד שכל דבר שהוא עושה הוא חושב מה יחשבו עליו.

אם חס וחלילה ידבר פולנית גרועה מדי,

יאמרו, אתה הורס לנו את הלשון.

אם ידבר פולנית טובה מדי, יגידו, אתה מתנשא.

אם יהיה לו כתם על הבגד, יגידו, היהודים מלוכלכים.

אם פעם ייתפס עם קינה בראש, יאמרו,

זה רק מאשר את מה שכולם יודעים עליכם.

לכן הילד הזה כל הזמן צריך להעמיד פנים,

להתחפש.

לנסות לנחש מה רוצים ממנו ולהיות

מה שרוצים.

אבל מה שהדודה סוניה מספרת לי וחושבת שאני לא מבין,

אני מבין מצוין.

כי אני אומנם ישראלי ונולדתי בארץ,

אבל בתקופה שהאתוס פה היה לעבודה, להגנה ולקיבוץ,

אני הייתי ילד ירושלמי חלש ודברן

בלהיות ילד כזה בארץ בשנות ה-40,

להיות ילד עם כיפה מבית ספר תחכמוני זה היה להיות קצת יהודי,

ולהיות ילד פיוטי וחולמני שלשונו גבוהה מדי בתקופה שבה ההזמנה הייתה לספורטאים וחלוצים וטרקטוריסטים.

גם בזה היה מרכיב של זר ומוזר שלא רוצים אותו.

בשנות ה-50 אפילו ברקע הרוויזיוניסטי של המשפחה

היה איזה מימד של נידחות.

אנחנו היינו קצת נידחים,

אנחנו היינו אלה שאינם מדרך המלך,

אלה שלא רצויים על ידי הלא רצויים,

היהודים של היהודים.

או בסופו של דבר הצבר הקיבוצניק עוז הוא בעצם בן גלות,

בנה של יהדות

מזרח אירופה.

אני לא רוצה לדבר סוציולוגיה,

אבל אני חושב שבין הילדות של אבי ושל אמי לבין הילדות שלי

היה יותר דמיון ממה שהם קיוו שיהיה.

הם קיוו שלא יהיה דמיון,

שזה יהיה להפך.

אבל הם באו לא רק מתוך מאה שנות בדידות,

אלא מתוך מאה שנות קומדיה,

קומדיה של אנשים שעושים מאמץ עילאי לצאת מתוך עורם.

וכשאבא שלי,

שלא ראה בלי משקפיים,

וגם לא ראה עם משקפיים,

מנסה במלחמת השחרור להכניס כדורים לתוך מחסנית של רובה, זו קומדיה.

הוא לא יודע איך להכניס אותם.

הוא יודע איך לקלל אותם באחת עשר לשונות,

אבל להכניס אותם הוא לא יכול.

כמה שהוא לא מנסה,

הוא לא באמת מצליח להתחפש לחייל עברי גיבור.

אבל גם כאשר אני מורד באבי ומשנה את שמי בהולך לקיבוץ,

ומנסה להתחפש לקיבוץ נקשזוף,

אני לא מאוד שונה ממנו.

כי גם אני,

כמה שאני משתזף,

אני נשאר לבן.

בפנים, אני נשאר לבן.

וכולם רואים את זה?

וכולם יודעים שנשארתי חיוור ולבן.

אבל הציווי שאני מציית לו ב-1954 בחולדה,

הציווי שהאבא מציית לו בירושלים בתש״ח,

הוא אותו ציווי.

צא מעורך,

היוולד מחדש,

כי אתה, כמו שאתה לא טוב,

אתה לא נעים,

לא רוצים אותך.

בעצם מה שאתה אומר הוא שמה שהיה נורא בחיי היהודים הללו הוא לא רק האיום החיצוני,

אלא העיוות הפנימי.

לא רק סכנת הפוגרום, אלא סוג מסוים של תיאום עצמי.

נכון,

זו הדרך שלי להבין את הוריי.

אם אתה רוצה, זוהי החוויה הפורמטיבית שלי, שמתחילה הרבה לפני שנולדתי.

לאשכנזים העניים שאני הכרתי לא היה טוב עם עצמם.

אני חושב שבאופן עמוק, בסיסי, מה שאני ראיתי סביבי כילד בכל מקום,

הייתה מן הפנמה של העליבות שזרים תלו בהם.

זרים אמרו להם,

לא שנה, לא שנתיים, לא עשר שנים, אלא דורות על דורות.

אתם דוחים.

אתם לא נקיים.

אתם חלושים.

אתם מניפולטיביים.

אתם לא נעימים.

אולי לא צריך להרוג אתכם,

אבל נעימים אתם לא.

וכשמישהו נכנס לחדר,

וזה מה שכולם אומרים לו,

אם מישהו נכנס לחדר וכולם מסתכלים עליו עקום,

אז הוא מתחיל לבדוק

אולי החנות פתוחה, אולי המכנסיים קרועים,

אולי עולה ממנו ריח רע.

לכן, כל העולם שבו גדלתי,

הייתה איזו תחושה שצריך להיחלץ ממשהו,

מחלום בלהות.

לסיום.

אבל הספר הוא לא מאמר,

הוא לא טוען טענות.

הוא עשוי שרשרת של קומדיות אנושיות

על אנשים שנורא משתדלים לעשות רושם טוב,

לא כדי שיאהבו אותם,

אלא כדי שפחות ישנאו אותם.

אפילו לא זה

כדי שיוכלו לשרוד.

והם מנסים לעשות רושם טוב על האנגלים,

לעשות רושם טוב על הערבים,

לעשות רושם טוב על אדוני הארץ,

לעשות רושם טוב על העולם,

כדי שאולי יחוסו,

אולי,

אם יתנהגו נורא יפה,

יקבלו איזו הנחה,

איזו אורכה.

כך כותב עמוס עוז,

והוא מסיים. אגיד לך דבר אידיאולוגי.

הציונות שלי מתחילה ונגמרת בזה,

של שום אדם לא מגיע לעבור את מה שהוריי והוריהם והורי הוריהם עברו.

לכן, לדעתי,

יש לעם היהודי זכות להיות רוב במקום אחד,

והזכות הזאת היא בלתי מעורערת.

הזכות הזאת

אסור שתועמד בספק,

לא על ידי כיבוש אסלאמי וגם לא על ידי דיבורים על מדינה רב-לאומית,

שבה לא חשוב מי יהיה הרוב.

יש ליהודים זכות להיות רוב במקום אחד בעולם,

והזכות הזאת מעוגנת בהשפלה הכרוכה

בלהיות מיעוט נצחי

בכל מקום.

זה עמוס עוז,

הסופר,

שמתמצת מאה שנים של יתמות,

של בדידות,

של ניתוק.

יהודים יקרים, אנחנו מגיעים למצב

שסוף-סוף אנחנו נמצאים ביחד, במקום אחד,

וכמו שהוא אומר, יהודים רודפים יהודים,

ויהודים עדיין ממשיכים לנסות ולברוח מיהדותם.

זה לא יעזור.

לא יעזור.

יהודים ניסו במשך דורות,

אומנם מעטים,

להיבלע,

להיטמע בין האומות, להשתנות,

לשנות צביון, לשנות צורה.

זה לא עזר.

הגויים תמיד עמדו והזכירו לנו, אתם יהודים.

לא משנה כמה דורות,

תיטמעו,

אתם יהודים.

מה אכפת לגויים?

אם אנחנו כבר לא יהודים,

ומחליטים שאנחנו גרמנים, שאנחנו אוסטרים,

שאנחנו כמותם,

אנחנו משתלבים איתם,

זרקנו הכול, זנחנו הכול,

קרענו הכול, אין לנו עבר, אנחנו אומרים.

אומרים לו, אתה יהודי,

לא יעזור לך, אתה יהודי.

מה יש?

למה זה?

מאז שניתנה תורה בסיני, ירדה שנאה לעולם.

למה נקרא שמו סיני, אומר המדרש?

ירדה שנאה לעולם.

אומות העולם, לאחר שקיבלנו את התורה, נתקנאו בנו.

קיבלנו את התורה.

עם שנבחר על ידי הקדוש ברוך הוא,

אמנם היה מכרז,

כולם נתבקשו,

הם לא רצו,

לא מצא חן בעיניהם מה שכתוב שם.

העם הזה היחידי שאמר נעשה ונשמע.

ונבחר.

אבל אתם יודעים,

גם כשאתה לא מצטרף למכרז,

וכשאתה רואה מי זכה במכרז, ובסוף הוא הולך

עם המיליונים בכיס,

הזקינה עושה את שלה.

וכשאתה בא לחיות עוד אצלו,

אז תחה על חשבונו.

ואם אתה מרוויח הרבה, אז אתה מוצץ את לשד אומתו.

ואם אתה עני,

אז הוא צריך מלחמו ופיתו להאכיל אותך.

מכל מקום אתה לא רצוי שם.

יש רק עצה אחת, אחת פשוטה.

זה פשוט מאוד להגיד לאבא שבשמיים, אבא,

אנחנו לא מתחפשים יותר.

יש לנו חג אחד שאנחנו מתחפשים לאומות העולם, פורים.

אבל שאר הימים בשנה אנחנו נהיה יהודים.

פורים זה יהיה לזכר התחפושות שהיו במשך כל השנים.

אם נעשה כן,

נצא ממעגל הקסמים הזה.

משום שכרגע מולנו עומד אויב צר וקשה שמשקר ומשקר ומשקר ועוזר גם לנו לשקר, לאלה שרוצים לשקר,

אלה שרוצים לברוח מזהותם.

מי אם לא ערפאת?

נתפס עכשיו בארמונו של ערפאת על ידי כוחות צה״ל.

ספר, 500 עמודים, הכותרת, הציונאציות.

תילחמו בה לפני שהיא תהרוג אתכם.

על הכריכה של הספר יש תקציר,

והם כותבים כך,

היהודים של ימינו אינם מבני אברהם ולא מזרעו.

מוצא היהודים של ימינו הינו מלאומים, דתות ועמים שונים,

לפיכך היהודים אינם בני דודינו.

התנ״ך, בין זמננו והתלמוד, אינם מידי אללה.

מספר קטן מבני ישראל הגיעו בעבר לפלסטין,

הם התגוררו ממזרח להר סעיר,

ואחר כך נכחדו.

האל של היהודים נוצר מהר געש קדום מעל הרי תימן,

אך מה לגבי אללה, השתבח שמו שהוא תשובה לאל של היהודים.

הם מתכוונים שאללה זה אלוקים של המוסלמים בלבד.

בית המקדש לא נבנה מעולם,

לא בירושלים ולא במקום אחר.

הציונות היא מסע הצלב השמיני.

הציונים הם כובשים, צלבנים ופיראטים שהגיעו מעבר הים על פי תוכנית של המדינות האימפריאליסטיות,

בייחוד ארצות הברית.

היטלר?

כלל לא רצח ולא רצח.

שרפת יהודים בכבשני הגז.

הוויתור על שחרור ירושלים מהווה בגידה גדולה,

והוויתור על זכות השיבה של הפליטים מהווה

בגידה גדולה יותר.

אתם שומעים?

זה ממולנו.

אלה שטוענים שירושלים שלהם,

הר הבית שלהם,

כל פלסטין שלהם,

מאלה שאומרים שוויתור על פיסת אדמה בפלסטין כוויתור על הדת האסלאמית,

איך נצא מהם?

יש סיכוי שזה ייגמר?

מה אתם אומרים?

אין סיכוי.

אין סיכוי.

אין סיכוי.

הסכסוך הזה לא יכול להיגמר.

אני הסברתי באחת ההרצאות האחרונות למה הדבר דומה.

היה לי דיבור

עם עורך דין,

כששאלנו, מה יהיה?

מה יהיה?

בתקופה שלצערנו הרב, הלא-רחוקה,

כל יום של פיגוע גבה 10-20 נפשות יהודיות

ומאות של נפגעים.

אז הוא הרים טלפון ושאל, מה יהיה?

מה יהיה?

אמרתי לו, כבר דיברנו על זה,

כל זמן שלא נשוב להבין שבשמים,

בן מבקש את עזרתו,

הבעיה היא שאנחנו מתנהגים כמו כלב.

כלב, זורקים עליו אבן, הוא מתנפל על האבן.

מכים במקל, הוא מתנפל על המקל.

מאחורי האבן במקל יש מישהו ששולח את זה.

אם נתנהג כבני אדם,

אז נבין שיש מי ששולח.

אמרתי לו, תאר לך אדם שהולך ברחוב ומתנפל עליו כלב.

והכלב הזה רוצה לנגוס בו.

הוא מנסה להרחיקו ולא הולך. אז הוא מרים אבן וזורק עליו.

זורק עליו והוא נפצע. נפצע אז הוא כועס. הוא כועס אז הוא רוצה לקרוע את האדם הזה.

והוא נובח, נובח.

כשהוא נובח חזק,

אז בני המשפחה באים, עוד כלבים באים.

ואחד מול כמה כלבים לא יכול.

אז הוא מזמין עוד כמה אנשים שיעזרו לו, והם באים ועוזרים לו.

ואז הם מביאים כדורי גומי, טח, טח, טח, יורים.

וכלבים נוספים נפצעים.

וככה זה הולך ומתרבה עד שיורים עם טנקים.

יורים, יורים, יורים, יורים.

שום דבר לא עוזר.

וכלבים פצועים זה דבר מסוכן.

ואפילו אם בינתיים הצלחת לשים אותם במלונה,

יום אחד הם משתחררים.

ואז מה יהיה?

אז הוא אומר, אז מה העצה?

אמרתי לו, יש רק מזל אחד, אנחנו מכירים את בעל הבית שלהם.

אם נפנה לבעל הבית של הכלבים

ונגיד לו שירגיע אותם,

ונשכנע אותו שירגיע אותם,

אז הוא פשוט יגיד להם, פוסי,

פוסי, פוסי,

ארצה, ארצה.

אבל יש עוד אפשרות,

אם לא נשכנע אותו,

אז הוא יגיד להם, סיבו, סיבו, סיבו.

זה המצב שבו אנחנו נמצאים.

איתם אין מה לדבר, זה כמו לדבר בין אדם לבין כלב.

כמו שאנחנו משדרים משהו והם לא קולטים,

כמו שאנחנו נדבר עם כלב ונסביר לו והוא לא יבין,

הם לא מתכוונים להבין.

פיסת אדמה מפלסטין זה ויתור על הדת.

זאת האמנה הפלסטינית שאתם שומעים

כל פעם שאומרים שהם יוותרו על כמה סעיפים.

הישראלים כל כך תמימים, מבקשים מהם שיוותרו על הדת.

זאת מלחמת דת.

באסלאם,

העולם מחולק לשניים.

דאר אל-אסלאם

ודאר אל-חרב.

יש חלק שהם

מאמינים באסלאם ומקיימים,

והשאר נידונו לחרב,

מלחמה.

רק אחר כך האסלאם משתפר קצת, נהיה הומני.

אז הם החליטו שהכופרים באסלאם, הם לא יהרגו אותם,

הם יהיו נתינים שלהם בעבדים, ואם הם ישלמו מס,

אז הם יקיימו אותם.

אם לא, אין טעם להחזיקם.

ועם אלה,

רוצים לעשות שלום.

דוד המלך, עליו השלום, אמר,

כבר מזמנו, הוא כבר מכיר אותם מזמן,

אמר, שכנתי,

הייתי שכן שלהם, שכנתי עם אוהלה קידר.

רבת שכנה לנפשי עם שונא שלום.

אני שלום, וכי אדבר המה למלחמה.

הם לא מכירים שפה אחרת, על חרבך תחיה.

אז רק ישועה אחת יכולה להיות.

נפנות

לאבינוש בשמיים,

זאת הישועה.

אם חושבים שבכוח,

איך אמר אחד?

אנחנו משתמשים בזכות הכוח.

יש לנו זכות לכוח, להתגונן, נכון?

יש לנו יותר חזק מזה.

יש לנו את הכוח של הזכות.

יש לנו זכות.

יש לנו זכות על ארץ ישראל. יש לנו זכות.

נבוא בכוח הזכות ולא בזכות הכוח,

נוכל

לחיות בשלום. אבל אם לא,

לא נוכל לחיות בשלום.

הרי מולנו לא נמצאים רק שלוש מיליון פלסטינים.

יש 21 מדינות מסביבנו ששטחן מגיע ל-571 פעם יותר משטחה של ישראל.

מדובר על מאות מיליונים כאלה.

אז יאללה, תתחיל לראות. נו, יאללה.

נו,

כנס לעזה. נו, כנס.

גמרת מעלה.

דן, נאללה. לאן אתה הולך עוד? לאן?

זה לא ייגמר ככה.

דרך אחת.

נפסיק לברוח

מהיהודי.

שהיהודי

יפסיק לברוח מעצמו.

תכיר מי אתה,

ממילא תכיר מי אביך,

ואם תכיר מי אביך,

במקרה

הוא אבא של כולם.

והוא מנהל את העולם,

הוא מזריח את השמש והוא מביא את הירח

והוא מאיר את הכוכבים

והוא ברא לנו את החמצן ואת המים ואת הצמחייה.

הוא עשה הכול.

הוא, אין לו בעיה.

הוא יכול לעדות, לעדות את אלה שמפריעים לנו.

אידוי, אידוי.

אין לו בעיה. הוא לא צריך לא טנקים ולא מטוסים.

יש לו כמה פטנטים שהתפרסמו בזמן האחרון.

טייפון,

הוריקן,

ציקלון,

כל מיני דברים כאלה שהוא מעיף,

פשוט מעיף קצת אוויר עם חול ממקום למקום

ומנקה שטחים רבים.

אין לו בעיה.

ונטילטור ככה.

קוטר 350 קילומטר,

מהירות 200-300 קילומטר בשעה.

מרים בניינים גורדי שחקים כמו בנטה.

שואב למעלה, פרררררררררררר, מפזר.

יש לו בעיה?

אין לו בעיה.

אז למה אנחנו צריכים להתאמץ?

צריך פשוט לפנות לאבינו שבשמיים.

להגיד לו, אבא,

3,300 שנה היא צינף,

הבנו, תתפלא.

נכון? לקח 3,800 שנה,

לא הבנו. עכשיו הבנו,

הבנו, עכשיו הבנו, די, די, די.

אמנם יהיה לך קשה להתרגל אלינו,

כי אנחנו תמיד, עם כשעורף,

תמיד אנחנו מפנים לך גב ברגע האחרון,

אחרי שבאה הרווחה אנחנו מרגישים ששוב פעם אנחנו משוחררים,

אבל הפעם אנחנו מתכוונים ברצינות להיות עם השם.

די, יותר לא נתבייש, לא נתבייש, נהיה יהודים גאים,

גאים, ויגבה ליבו בדרכי השם.

לא רוצים להיות חקיינים ולא שחקנים,

לא לשחק את התפקיד של אומות העולם ולא להיות כאלה ואחרים.

אנחנו רוצים להיות אנחנו עצמנו, עצמנו כמו אבותינו,

אברהם, יצחק, יעקב,

משה, אהרון, דוד, שלמה, תנאים, אמוראים, גאונים,

כמו כל הדורות הנפלאים,

כל הנביאים, כל חכמי ישראל, ככה הם רוצים להיות. די.

מה זה מבקש מאיתנו? כמה מצוות? אין בעיה.

נעשה כמה מצוות.

אתה יודע מה? נניח תפילין, נתעטף בטלית, נלך לבית קניין, לא רק ביום כיפור,

לא ביום כיפור, נעשה את זה, ריבונו של עולם,

ננוח, בסדר? ננוח פעם בשבוע. טוב,

אנחנו מחליטים שלא יהיה לנו קשה לנוח פעם בשבוע.

מה הבעיה?

אמרתי לשרון,

מה אתה מבקש מערפאת שבוע ימים הפסקת אש?

שנה אתה מדבר איתו והוא עם השפתיים שלו, ב, ב, ב, ב, ב, ב, ב, ב, ב, עובד עליך כל הזמן.

מה אתה מבקש? אתה לא רואה שהוא לא שומע?

לא שומע מילה שהוא מדבר איתו.

אמרתי לו, במקום זה, תסתובב לעם שלך,

בחרו בך,

אתה המנהיג הזמני, נצל את זה.

תגיד לעם שלך, אחי ורעי,

אני מבקש שאנחנו נעשה הפסקת אש ראשונים.

הפסקת אש ליום אחד.

ליום אחד.

יום שבת.

הפסקת אש. לא נדליק אש בשבת.

זה הכול.

זה הכול. הפסקת אש.

לא נדליק אש בשבת.

מה זה, כל כך מסובך?

חייבים להדליק אש בשבת.

אפשר להכין אותה.

מה ייתן לך אם לא תדליק אש בשבת?

מה ייתן לך?

כאילו, הוא אומר לעם, ערב דיבורי אש הולכת בשבת. נכון.

לא מבדיקים אש. יפה.

כתוב, אם ישראל משמרים שתי שבתות,

מיד הם נגאלים.

אז יש לי עצה.

הרי יש עכשיו, אתה יודע, מלחמת תרבות, אומרים, בין

חילונים לחרדים, בין דתיים לכאלה.

מה הבעיה?

אנחנו זורקים כפפה.

שתי שבתות בואו נשמור.

אם זה נכון, ניגאל. אם ניגאל, לא יהיו מלחמות.

בוא נגיד את זה לאריאל שרון. מה? בוא נגיד את זה לאריאל שרון. אמרתי לו, הוצאתי קלטות וחילקתי 100,000. הוא לא שומע, הוא עסוק.

אם לא יהיו שתי שבתות ויגאלו ישראל,

נהיה כולנו חילונים.

אתה יודע איזה יופי?

יותר לא יהיה אמנו יצחק,

לא יהיה זה,

מרץ לא יצאו נגדי.

נרקוד ביחד.

בן לוקח בת ובצות אחת בין.

מה אתה רוצה? יש יותר טוב מזה?

שתי שבתות, בסך הכול. שתי שבתות.

נשמור בשקט?

ננוח באמת?

נתפלל קצת אולי? אולי, לא חייבים, נגיד, קשה לך? רק אל תדליק אש, אל תחלל שבת.

ונשב, בעזרת השם, אחרי שתי שבתות.

אם בגואל, אז זה טוב לכולם, לא רק לנו, לכל העולם.

ישבתו מלחמות, מה שכתוב באו״ם בכניסה,

וכיתתו חרבותם לעיתים

בחניתותיהם למזמרות.

לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה,

יקוים בנו, כפי שאמר ישעיה הנביא,

קופי ענן ילך לחופשה ארוכה,

לא יהיו מלחמות,

הכול יהיה טוב, לא יהיו דילוגים.

אומנם הוא יפסיד כמה טיסות, אבל יותר טוב שיהיה שלום אמיתי. עם זה הוא התכוון, לא?

ואז איש תחת גפנו, תחת תאנתו, נאריך ימים,

ילד ייקרא בן מאה.

כיף,

אתה מבין? זה מה יהיה אם ישמור שתי שבתות. שתי שבתות, אתה רואה? מה הקשר? שתי שבתות, הוא אומר. בוא תבדוק אותי, שתי שבתות, שתי שבתות.

כל עם ישראל.

עם ישראל, לא יודע הכול. אני חושב שאפילו אם

רבים,

רבים,

זה כבר יעשה את זה. אני לא חושב שידקדקו על האחד או על העשר או על המאה או על האלף.

לא.

אבל אם ככלל העם היהודי

ישמור שתי שבתות, ככלל,

מקבלים את ההצעה וניתן את הבונוס לשרון,

בעזרת השם יתברך, תמיד תהיה לנו בדיקה.

אריה שרון מוכן להגיד את זה?

הוא בטח שהוא יכול להגיד את זה. אתה מוכן להגיד את זה. אני אגיד לך, זה יותר מדי לבקש.

זה יותר מדי לבקש, אתה מבין? הוא לא מאמין שישמעו לו. אני דווקא מאמין. זה עיקר לא מספיק.

שישמור?

שאחד ישמור? לא שבת אחת, רק אחת.

שבת אחת?

תראה, אם היה כתוב בגמרא שבת אחת,

הייתי אומר חצי שבת אפילו.

אבל בגמרא כתוב שתי שבתות. למה שתיים?

למה שתיים? אין לי תשובה כתובה, אבל אני משער לעצמי.

שבת אחת אתה יכול להתאפק.

כמו יום כיפור, אני מאמין שאתה יום כיפור, נגיד,

אפילו אם לא צם,

לא יודע, לא יוצא בפרהסיה כמו ביום רגיל.

שתי שבתות,

זה קצת מוגזם בשביל יהודי לעשות פעמיים אותה טעות.

אתה מבין?

אבל הרי במשך השבוע יהיו כמה שיתחילו להטיף.

איך שאמרתם שבת, אתם פרימיטיביים.

ואם ההמון יצליח לעמוד מול הפיתוי שיהיה במשך שבוע וישמור עוד שבת,

זו הוכחה מוחלטת וגמורה שאכן שינינו את דרכנו ואנחנו חוזרים בנו.

אני חושב שפעמיים זה כבר

שני עדים לפחות.

שני עדים שמעידים עליך

שאתה עברת את הטסט.

כל כך קל, כל כך פשוט. הגמרא צועקת את זה כבר אלפיים שנה.

אף אחד לא מקשיב. לא חבל?

עם יהודי נפלא, נפלא שבנפלאים.

למה אנחנו דחויים אצל אומות העולם? אתם יודעים למה?

אתם לא תאמינו, האמנה הפלסטינית.

האמנה הפלסטינית פותחת ואומרת,

לפני שהם אומרים שצריך להשמיד את העם היהודי ואת היהודים ואת מדינת ישראל ואת כל זה, לפני כל זה הם אומרים,

הייתם

הטובה שבאומות מצווים את הטוב

ומגנים את הרע.

אנחנו היינו הטובה שבאומות, הם אומרים. אנחנו הדרכנו את העולם ללכת בדרך טובה ולסור מדרך הרע.

הם אומרים שאם לא היינו עוזבים את הקדוש ברוך הוא,

לא היינו סובלים את החרפה שאנחנו סובלים עכשיו.

הם אומרים, החמאס אומר,

אתם שומעים?

זאת אומרת, אומות העולם מכירים בנו כאור לגויים.

גם האויבים שלנו מכירים בזה.

למה אנחנו מזלזלים בעצמנו?

בגלל שהורגלנו שנות דור שיבזו אותנו, כמו שאומר עמוס עוז,

בשביל זה.

אתה כבר יהודי,

כבר מצביעים עליך יהודי,

אז תהיה יהודי עד הסוף.

תרוויח את זה, תרוויח.

אם הכריחו אותך, אנסו אותך להיות, תהיה,

תהיה יהודי.

מה קרה?

מה לא טוב ביהודי?

אכפת למישהו?

מה קשה?

מה קשה לך?

כאילו, אני עובד עבודה עם חילונים, ושמולם חברים עם חילונים, וקשה לי. מה קשה? אני גם הייתי עם חילונים,

הייתי בכרם התימנים, בתל-אביב, עם חילונים.

היה לי קשה.

בסוף עשיתי להם קשה.

החזרתי גם אותם בתשובה.

אתה מבין? מה זה קשה?

תראה מה האמנה הפלסטינית אומרת.

בשם אללה, רחמן ורחום.

הייתם הטובה באומות שהוצעו לבני האדם.

מצווים את הטוב ושוללים את הרע

ומאמינים באללה.

לו האמינו אנשי הספר, הכוונה אנחנו היהודים,

כי אז היה להם טוב.

יש בהם מאמינים,

אך רובם מושחתים.

הם לא יזיקו לכם אלא במעט, ואם יילחמו בכם, ייסוגו מפניכם ולא ינצחו אתכם.

הם נידונו להשפלה היכן שיהיו,

אלא אם כן יחזיקו במוסרותיו של אללה.

הם אומרים במפורש,

אם נחזיק במוסרותיו של אללה,

לא יאונה לנו כל רע, גם לא מהם.

הם מודים בפתיחה שלהם.

אחרי זה, מה הם אומרים?

ישראל תקום

ותתקיים עד שיחסל את האסלאם

כשם שחיסל את קודמיה.

אבל אם נחזיק במוסרותיו של אללה, הם אומרים,

לא יקרה לנו כלום.

הם אומרים.

אז אם אנחנו לא מאמינים לעצמנו,

אם אנחנו לא מאמינים לעצמנו, אולי נאמין להם.

מתוק,

אתה לא ניסית, לכן אתה חושב שזה קשה.

מה ניסית כבר?

ציצית. יש לי עליי ציצית. ציצית. אני עוד לא שם על הראש.

רגע, כשאתה הולך עם ציצית לא רואים אותה, נכון? לא רואים אותה. לא רואים, ברוך השם. ואתה אין לך בעיה עם זה, נכון?

אין לי בעיה.

עכשיו אני נותן לך עם כובע, לא עם כיפה,

עם כובע.

גם לא ידעו שזה הכוונה כיפה, נכון? אז אתה יכול ללכת עם כיפה, נכון?

עכשיו לברך נשאר לך בעיה, כי יראו אותך מדבר עם הכוס לבד,

נכון?

אז אני אגיד לך, לא צריך לצעוק,

אמנם רצוי שהאוזן שלך תשמע מה שאתה אומר, אבל אתה יכול למדבר. שאלה לי את זה למשל בלב?

לא, בוא, בלי לב, עם שפתיים אפשר גם בשקט.

מה הפירוש?

אתה תגיד לו, לחיים, ככה, תעשה לו לחיים, תסתובב רגע,

לחיים, לחיים.

או תגיד לו, תביא רגע את זה, הוא יסתובב ואתה תברך.

כן.

אתה מבין איפה אתה נמצא?

אתה נמצא בין היהודים למתבייש מהם וצריך פטנטים?

אתה מבין איפה אתה נמצא?

זה הבעיה.

אני למשל עושה בעבודה רגלית,

הם יושבים איתי,

אני מתבייש שאני אגיד לך ככה, להוציא את האדם, להתחיל לקרוא לאדם.

מהבושה שלי זה איך הם יגיבו. הבנתי.

אבל אם היית מוציא שטיח עכשיו מתוך שקית האוכל

ושם אותו על הרצפה ומתכופף לכיוון מכה,

היו אומרים, ששש, לא להפריע לו.

שששש.

אם זה ערבי חמש פעמים על חשבון בעל הבית,

לא אומרים לו שום דבר.

אתה, דקה וחצי להגיד ברכה,

מסתכלים עליך.

מה קרה?

אז למה יש את ההרגשה הזאת? למה, למה... אתה, אתה יש לך את הבעיה. לך יש את הבעיה של ההרגשה.

אם תחליט אני לא מתבייש,

אם תחליט שאתה לא מתבייש,

אז אתה לא תתבייש.

יש לך חברים שיש להם עגיל באוזן?

משאירים לו כל הפעם. ואף? כל הפעם. בשפתיים, בלשון?

הם לא מתביישים.

הם מדברים ורואים ברזלים אצלם בלשון.

אתה, מה יקרה? הם יראו אצלך מילים, מילים בלשון. מילים, מילים, מילים. מה קרה?

מה קרה?

לא ברזלים, לא כלום. מאי, זה נורמלי לדבר, לא?

זה מקובל בחברה, וזה לא מקובל בחברה. אה, עגילים בפרסינג, וזה מקובל. זה לא מקובל. לפי האנש יעני, עגילים בלשון, בגבה. אתה יודע מה, יש לי עוד, יש לי עוד קטע בשבילך.

אתה אומר, אתה יודע מה, אתמול היה לי קטע, לא האמנתי.

ראיתי אחד דתי אומר ככה,

ברוך אתה, אדוני אלוהינו, מלך העולם, שהכל נהיה בדברו.

אמן.

קרה משהו?

כולם ענו אמן.

ראית? שתיתי.

ואני מספר שהוא עשה את זה.

אל תפחד, אל תתבייש. אל תתבייש. תגיד להם, אתם יודעים מה גיליתי אתמול? הייתי בהרצאה וגיליתי שאני יהודי. לא תאמינו,

אני יהודי. לא ידעתי.

אני יהודי.

יהודי בחיפה. אתה יודע מה זה יהודי בחיפה?

אני יהודי.

אמא שלי, שאימא שלי אומרת לי, מה עכשיו תתחיל כל יום להסתובב עם כיפה?

אה, אמא שלך אומרת לך שתצאו. אמא שלי אומרת לי, לא חברים, אמא שלי אומרת לי, מה עכשיו תתחיל כל יום להסתובב עם כיפה?

אז אל תסתובב עם כיפה, עם כובע. אני רציתי לא לעבוד בערב, כי היא הולכת לבית מדרש, היא אומרת לי, מה הפרנסה וזה, מה... תגיד לה, בטח, אני אלך לעבוד. אני הולך לעבוד, אימא, הולך לעבוד עם כובע.

הם חסרו על רעיון שנייה, יאללה, אתה תוותר על עבודה בגלל בית מדרש, תנועה, השתגעת כאילו? הבנתי. אם תרצה עזרה, אני אעזור לך בעזרת השם, צלצל, 03-677779. אחרי הצהריים מבקשת ירון,

תגיד שהיית אצלי בהרצאה, הוא ידריך אותך מה לעשות, אוקיי?

עכשיו אני מצטרף שאתה תגיד לי מה לעשות.

שאני אגיד לך מה לעשות. עכשיו, עכשיו, במשהו שאני אגיד לך.

נו.

אני עובד, אני לפני חודש, לפני היישוב. יש לו שאלה אחרונה, כן. הציעו ללכת לישיבה בירושלים, אבל אני צריך להוותר על העבודה,

שאני צריך לעסוך כתב כדי שאני לפני גיוס, מה אני עושה?

זאת השאלה, שאלה קלה. ירון, אחרי הצהריים, בעזרת השם מדברם.

כן.

למי שיש שאלות, בבקשה.

הנה, יש פה יהודי שרוצה להחזיר אותי אחורה, אני מקווה לא בשאלה.

כן.

הסכסוך הערבי הוא בערך ל-100 שנה.

איך אתה מסביר ש-3,000 שנה העם היהודי הגיע ל-20 ומשהו מבין?

הוא רוצה להחזיר אותי אחורה. אומר, הסכסוך הערבי בינינו לבינם כ-100 שנה, איך אתה רוצה להסביר שבמשך 3,300 שנה, מה?

העם היהודי הגיע בסך הכול בסדר גודל, איך העם היהודי הגיע לסדר גודל של 15-20 מיליון איש בשעה שלמעשה 3,300 שנה,

היינו צריכים להיות מיליארדים לפחות. משהו כזה.

ובכן, כתוב בתורה מיליארדים,

אני אעשה לך חשבון שצ'יק צ'אק היינו מגיעים למיליארדים.

מה היה?

הסיפור של העם היהודי מתחיל כך.

היה אברהם,

הוליד את יצחק, יצחק את יעקב שנקרא ישראל,

ישראל הוליד 12 בנים ל-12 השבטים, הם נקראו בני ישראל.

בני ישראל היו 70 במניין,

כל המשפחה,

70 במניין כשירדו למצרים,

כשירדו למצרים, ב-70 נפש ירדו אבותינו למצרים,

נתרבו במשך

210 שנים והגיעו מ-70 ל-15 מיליון.

אישה הייתה הרה והיא יולדת שישה בקרס אחת.

המצרים היו מטביעים את הילדים בייעור,

משקעים אותם בטיט

כנגד הלווינים שההורים שלהם לא הספיקו,

ושעבדו אותם והרגו בהם מה שאפשר, והקדוש ברוך הוא נתן ברכה בילודה.

פרעה אמר, פן ירבה ופן יפרוט,

והקדוש ברוך הוא אמר לו, על כל פן ירבה כן ירבה.

כן ירבה וכן יפרוט.

ונתרבו ונהיו ל-15 מיליון.

שלושה מיליון בלבד יצאו ממצרים,

ארבע חמישיות מכללם לא רצו לצאת.

מצרים בשבילהם הייתה אמריקה דאז.

המעצמה העולמית הגדולה.

שלושה מיליון אלה,

אם היו הולכים בדרכי השם ולא היו חוטאים,

כמו שהיה במדבר ש-600,000 גברים מתו במשך ארבעים שנה בגלל חטא המרגלים,

אם היו מתרבים באותו קצב של 210 שנים צווח שוב, אם מ-70 הגיעו ל-15 מיליון,

משלושה מיליון עוד 210 היו מיליארדים.

ואם היה המשיך הריבוי, טריליונים.

אבל למה נשארנו מטי מספר בגויים?

בגלל שעזבנו את אורחות התורה וקיבלנו מכות אחת אחרי השנייה במשך כל הדורות,

שהשואה זו האחרונה והנוראה שבהן,

אבל כמותה היו לנו בחורבן בית ראשון, בית שני, חורבן ביתר,

ועוד פוגרומים רבים השמעתי והקראתי כל שנה בעולם,

פחות או יותר מה היה במשך 200 שנה, בקלטת לוגוס,

אתוס,

פתוס,

ושמה שומעים לא יאומן כי...

כבר כמה קהילות נכחדו כל שנה באירופה ובעולם, כל שנה,

כל שנה, בגלל שעזבו את דרך התורה.

היום,

לדוגמה,

מאז השואה הנוראה, שנמננו כ-15 מיליון,

היום, לפי מפקד שנעשה לפני חודשיים, התפרסם, 13.5 מיליון הלכנו.

זאת אומרת, אנחנו הולכים ומתמעטים. עברו 50 כמה שנה ואנחנו מתמעטים.

איפה זה הולך?

ההתבוללות גומרת אותנו.

עדיין היהודים מתביישים ביהדותם ורוצים להתדמות לגויים ומכעידים את עצמם

במו ידיהם.

3,300 שנה, אתה שואל שאלה טובה ונכבדת,

אבל זאת ההיסטוריה שלנו, לצערנו הרב.

לכן אני אומר, בואו נהיה סוף סוף יהודים

ונגמור את הסיפור.

לא נוכל לברוח מזה. 3,300 שנה,

אתה רואה כמה אנחנו נשארים.

אומנם יש עוד הרבה יהודים

שאנחנו לא מכירים אותם, זה עשרת השבטים שנעלמו.

מה שאנחנו מכירים זה משני השבטים,

אבל בינתיים כבר מוצאים את שבט מנשה אי שם במזרח הרחוק,

ועוד שבט שמייחס את עצמו, ועוד שבט, וזה גם כן מאות מיליונים לפי מניין.

אפילו בטאליבאן שם יש איזה שישה מיליון כאלה שמזוהים כיהודים, משהו כזה,

שיש להם מזוזה,

ויש להם איזה ציציות, כי אין ציציות שלנו, ויש להם כל מיני סמנים יהודים שהם לא יודעים את מקורם.

אבל כרגע המוגדרים והידועים זה ה-13.5 מה שמנו.

קצת פחות, קצת יותר, זה לא נורא.

אבל הקטע שלנו הוא פשוט.

אם אנחנו נתחבר לשורש שלנו, למקור שלנו,

אנחנו פותרים את הבעיה. זו הבטחה אלוקית, היא עמדה כל זמן שעמדנו בה.

כשעם ישראל הלכו בדרכי התורה,

אז היה להם שקט,

בתשקוט הארץ ארבעים שנה.

לא הלכו בדרכי התורה, שינינו את עורינו,

רצינו להתדמות לגויים,

התחברנו אליהם, לתרבותם,

קיבלנו מקור.

אז למה אלוהים סתם שם עם נוצרים?

איך?

אלוהים סחב של הנוצרים והמוסלמים, למה לא של היהודים?

לא הבנתי. אלוהים, אלוהים,

יתברך שמו, סחב של הנוצרים והמוזרנים.

סחב, למה? איך הגעת לזה שהוא סחב? הוא באמת סוחב אותם הרבה זמן, אבל לא סחב. אני אסביר לך.

הנוצרים והמוסלמים לא נצטוו על ידי הקדוש ברוך הוא,

רק שבע מצוות.

שבע מצוות, כל העולם כולו, חוץ מאיתנו,

כל העולם כולו מחויב אך ורק בשבע מצוות בני נוח.

שבע מצוות בני נוח זה איסור שפיכות דמים,

איסור עבודה זרה,

איסור גילוי עריות,

אסור לאכול אבר מן החי,

צריכים להעמיד עליהם דיינים, בתי משפט, מה שיש להם,

אסור להם לגזול ואסור להם לקלל שם שמיים.

זה כל מה שהתבקשו כל אומות העולם, זה הכול, וזה לא קשה.

אנחנו נצטווינו בתרי״ג מצוות, אנחנו עם נבחר.

כל מצווה זה תכסיס מלכות, זה לא דבר פשוט.

הנהגה של אדם מן הרחוב

זה לא הנהגה של בן מלך.

יחידה מובחרת,

הדרישות ממנה פי כמה וכמה מסתם חייל פשוט

וכן הלאה.

לכן אנחנו נצטווינו בזה, וההקפדה עלינו מאוד.

ככל שאדם גדול ברמה שלו, התביעה עליו

מוסרית הרבה יותר.

לכן אם אחד סרח

או עשה דבר בפרהסיה, שזה מבזה את המלכות,

בדי שעונשו גדול.

ראית פרנקל שרת את המדינה לאורך זמן,

פה ושם לקח קצת אשל, קצת לבנייה,

קצת פה, קצת שם,

אומנם החזיר 238,000 זמנית עד שיתברר מצבו,

אבל תראה כמה יצאו נגדו, יום ולילה יצאו נגדו.

למה?

מה אם כל מה שהוא עשה טוב ושיפר את הכלכלה?

כן, כן, אבל אתה היית ברמה המוסרית הגבוהה. אתה הטפת לנו מוסר, איך לצמצם את הכיס, איך לצמצם פה,

איך להסתפק במועט. פתאום אתה עושה את זה?

תביעה גדולה.

אם עם ישראל מטיף לעולם מוסר דרך ארץ, הנהגות והכול, בסוף הוא הולך בדרכי הגויים ומחקה אותם.

התביעה עליו קשה מאוד.

הפה שאסר והפה שהתיר.

לכן הקדוש ברוך הוא

הוציא אותנו לגלות

תחת ידם של אלה שהטפנו להם.

את הציוויליזציה לעולם מי הביא? אנחנו.

אומות העולם מתהדרים בתורה שלנו.

אמריקה, עם כל הדמוקרטיה שלה,

משתמשת בתורה שלנו כבסיס. אתה יודע שאמריקה, ארצות הברית,

לפני שקבעו את השפה המדוברת שתהיה שם, הם חשבו לדבר לשון הקודש, עברית,

לא עברית של היום,

עברית שהיא לשון הקודש, לשון התנ״ך,

רק ברגע האחרון זה לא התקבל,

כי הם אמרו, זאת השפה של התנ״ך,

ואנחנו משתלבים כמה שיותר לערבב מילים לועזיות בשביל

להיראות יהודים אוניברסיטאים חמודים ומבינים אינטליגנטים.

אתה מבין?

זו הבעיה.

אז הקדוש ברוך הוא לא סאח'ב שלהם,

אבל הקדוש ברוך הוא מקפיד עלינו.

אם נהיה בסדר,

אתה תראה, הקדוש ברוך הוא, אין לו בעיה.

כשהוא רוצה דברים שלא מסתדרים בשכל, הוא מסדר אותם.

יכול להיות 39 טילים של סקאדים שנופלים פה בארץ ישראל,

עם כל הכוונה להרג ורציחה,

שזה פי עשר עשרים מכל פיגוע חבלני של מתאבד.

250 קילוגרם חומר נפץ,

נופלים בבניינים, מתמוטטים עם הבניינים, על התושבים, על הכול, אנשים יוצאים עם פיג'מות מן הערים

ומצטלמים לחדשות של הערב.

ראינו דברים כאלה. אם הקדוש ברוך הוא רוצה,

אין לו בעיה.

אבל לפעמים הקדוש ברוך הוא כבר אין ברירה.

אתה מבין? אי אפשר. אנחנו לא יכולים לעשות צחוק מהעבודה.

אתה רואה, אפילו דוד בן-גוריון השתמש בתורה איך היא אומרת בדיוק, דייקה, מי יצא, מה השם שלו, מה השמות של כל הנשיאים, איפה הם עברו, מה לבשו, מה אכלו, לאן הלכו, מאיפה נכנסו,

מה פגשו בדרך, מה עשו.

מי מתעד דבר כזה? איפה יש תיעודים כאלה?

שלא יבוא אחד ויגיד, באים יהודים ואמרו וסיפרו וסיפורים.

לא.

הכול מסודר, הכול,

מקור אחד.

האדם הראשון נברא, היה לו בן, עוד בן ועוד בן.

היה לו בנים,

כתוב מי הם, כמה חיו, את מי הולידו,

כמה חיו, את מי הולידו, כמה חיו, את מי הולידו.

היסטוריה כתובה, מדויקת,

5,762 שנה בול,

מתועד על ידי אנשים.

לא סיפורים, מיליארדים, פה קליפות עצים, גולגולות,

בבון מצאו, דג שמה, מאובן שמה,

ריח של קליפות,

פחמן 14, סיפורים.

זו היסטוריה כתובה של אנשים חיים, לא קופים שהשתנו, בני אדם.

זה לא מקובל, אתה מבין? אצל היהודים זה לא מקובל. למה? זה יותר מדי פרימיטיבי. אתה מבין?

כשאתה שייך לבני אדם, אתה פרימיטיבי.

כשאתה אומר שאתה שייך,

כשאתה שייך לקופים, אתה אינטליגנט.

הבנת? זה עובד.

זהו, זה, ככה זה עובד.

כן, בבקשה.

כבוד הרב, יש לי שתי שאלות.

אני שם לב, אחרי כל פיגוע במדינה,

אנשים מדברים ברדיו על עזיבה של הארץ לארצות שונות, קנדה, ארצות הברית.

בכלל, גם אחרי פיגוע אנשים לא מרגישים כיף לחיות פה, לא מרגישים את הנוחות פה,

גם מבחינה כלכלית, גם מבחינת כל מה שקורה פה.

יש פה המון מתיחות.

אני כבר הספקתי להיות בארצות הברית וחזרתי, ואני מרגיש את זה, אני רואה את ההבדל.

אנשים בארצות הברית לא מרגישים את הפיגועים,

ורק פה, ויש בזה משהו, כאילו, בעזיבה של הארץ.

איך אתה מסביר את התופעה הזאת?

ושאלה שנייה שלי,

מי הם השומרונים,

שכל כך מדברים עליהם,

ואיזה בסיס דתי יש להם על כל העבר שלהם,

שעדיין הם ממשיכים מאותה מסורת

ולשון הקודש, מה שהם טוענים שהם הם היהודים?

תודה.

ובכן, אלה שעוזבים את הארץ לא יודעים שאין בעצם לאן לברוח,

כי עוד מעט יזרקו אותם מכל הארצות לכאן.

ובקלטת המהפכה החילונית שהוצאתי,

מספר 138, אני מתאר בדיוק לפי שהיה כף

בדיוק מה יהיה.

יזרקו אותם ממדבר העמים, כמו שאנחנו עוברים כרגע, זה היה עוד לפני שהתחילה האנטישמיות העכשווית,

אבל היום אתה רואה, אם אתה לא יודע, היום,

בין שישה לתשעה הצתות ופיגועים בצרפת.

כל יום.

באירופה בכלל המצב חמור ביותר.

באמריקה זה מתחיל.

רשויות ההגירה לא מאפשרות בארצות-הברית

לישראלים שאין להם ויזה להישאר,

ועשרות אלפים מוחזרים הביתה.

מקצרים עכשיו את הוויזה לחודש ימים בלבד.

באוסטרליה רשויות ההגירה זורקות יהודים משם עכשיו.

עוד מעט זה יהיה כלל עולמי,

אין ברירה, כי אנחנו לפני הסוף, לפי התאריך הידוע לנו.

סליחה, סליחה, כבוד הרב, אבל יש שם הרבה יהודים שהם תפקידים בכירים,

הם יושבים בממשלות שלהם, הכול, גם בזמן השואה. יש להם השפעה נורא גדולה. גם ראשי עיר, והם נורא תורמים מבחינה כספית אפילו לערים שלהם ולקהילות היהודיות. נכון.

אז זה לא מסתדר כל כך בראש. אפילו בלומברג.

בלומברג, you know, בלומברג,

אתה צריך להבין,

תמיד היהודים שולטים,

ואז אמרו, אתה מבין, שזו הסיבה לאנטישמיות,

כי הם שולטים על הבנקים העולמיים, יש להם שררה,

הם מזיזים את הכול,

הם מהפכים מדינות, מלחמות, הם מתפרנסים עם סוחרי נשק, הם מוכרים את הנשק שיהרגו הגויים בגויים.

כל העלילות.

זקני ציון, פרוטוקולי,

תמיד ימצאו משהו.

זה לא משנה באיזה משרה, ואדרבה, משפט דרייפוס יוכיח.

העובדה שחרדים גם גרים שם, ויש רחובות שלמות בניו יורק שהם רק חרדים,

ואני יודע מתוך זה שאני באתי,

לדוגמה, להשכיר בית, והייתי אז חילוני,

בלי כיפה, לא רצו להשכיר לי בית בלי שתשמור שבת,

בלי כל מיני תנאים מסוימים,

ויש שם עובדה, חרדים גרים שם, ובמצו שאני טסתי, חצי מהמצו שהיה רק חרדים,

והנה עובדה, עם כל התורה וזה, והם חיים שם בכיף. אני אסביר לך.

גם חרדים,

מדובר עליהם אותו דבר. הגויים לא מבדילים בין חרדי לחילוני.

יהודי זה יהודי, וזורקים אותנו.

זה שהחרדים שם,

זה לא בגלל שהם בחרו להיות שם יותר מארץ ישראל. הם רוצים להיות כאן, אבל הם נולדו שם.

כיוון שהם נולדו שם,

יש להם מצווה, לכל יהודי יש מצווה בעולם,

לעלות לארץ ישראל, לקיים מצוות יישוב בארץ ישראל.

אבל זו לא מצווה חיובית,

שמי שלא מקיים אותה הוא עובר על מצווה.

כמו שאתה חייב להניח תפילין כל יום, אם אתה לא מניח אתה עובר עבירה.

אבל יש דברים, דוגמה, אתה צריך לתת צדקה, אבל אם לא יזדמן לך עני, אתה לא חייב לרוץ ולחפש עכשיו עני בשביל לתת לו צדקה.

יש מצווה שהיא רשותית,

היא מצווה, ויש מצווה חיובית.

לכן, כיוון שצריך לעבור עם ילדים,

עם תרבות ומנטליות מסוימת, וגדלו בה, ולהגיע לפה ולמצוא את עצמך בתוך קהילה תואמת, ושתוכל להמשיך את אורח החיים שלך,

כל אחד בודק את עצמו.

אבל זה לא ישנה את הגזרה, הגזרה היא גזרה כלפי כל היהודים בכל מקום שהם יהיו.

יהודים יורחקו מן המדינות,

כיוון שהגלות צריכה להיפסק יום אחד,

והגאולה צריכה לבוא. הגלות היא זמנית,

אומנם ארוכה, אבל זמנית,

בגאולה,

זה ההפי-אנד

של כל העם היהודי ושל העולם כולו.

אני צופה... אבל בינתיים אנשים מחפשים את הלוח, ורוצים לסבור. בינתיים זה עובר מהר, שתדע. בינתיים עובר מהר.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, אני צופה שזה לא רחוק הזמן,

שהנבואה הזאת של ישעיה הנביא תתממש בימינו,

אני מדבר, בימינו, ולא רחוק.

בעזרת השם. אבל בעזרת השם זה לא טוב, כי לא הרבה יגיעו בסוף לפה,

והרבה יעבדו בדרך.

אבל לגבי הדבר השני שאתה שואל,

מה לגבי השומרונים?

השומרונים

הם פליטים שנפלטו בעצם מהעם היהודי,

הם לא מקיימים את אורחותיהם, הם לא היהודים האמיתיים,

והם בעצמם, בלית ברירה,

מתחתנים בינם לבין עצמם באיסורים שהם נגד התורה.

כיוון שעל פי מה שהם אומרים,

אסור להם להתחתן עם אנשים זרים להם.

והקבוצה הזאת מונה מאות אנשים בלבד,

וממילא אין להם אלא את עצמם. אז זה משפחות-משפחות שבסוף מתחתנים אלה ואלה, וגם יוצאים ביניהם הרבה אינוולידים. אתה יודע,

חיתונים כאלה שמתחתנים בקרבה ראשונה ולפעמים אפילו שנייה קרובה,

זה גורם למצב כזה. הם הולכים ונכחדים למעשה.

אמנם יש להם

שם את המזבח בר-עיבל, שהוא ידוע,

כתוב אצלנו במקורות, זה לא אצלהם,

זה אצלנו כתוב,

ומזה הם רוצים, אתה מבין,

עצמם כאילו ליהודים מקוריים וכו',

אבל בסדר, כתות כאלה עמדו, היו צדוקים, היו ביתוסים, וכן הלאה, ואלה אחד מהם. יש קראים גם.

הכתב שמשתמשים בו,

איך?

הכתב שמשתמשים בו, אומרים שזו עברית כנענית עתיקה, זו העברית הנכונה, זו עברית ה...

זאת אומרת, זאת שפת הקודש למעשה, האם זה נכון, לא נכון, כאילו... תראה,

נכון או לא נכון, זה לא ישנה כלום.

הם לא נכון.

אז ממילא הטענות בהתאם.

לא, ראיתי פשוט תוכנית, אבל... תהיה בריא. תוכניות יש הרבה, וגם מטעות בכוונה.

כן.

תודה.

איך אפשר לבוא לשרון או למחנה הלא-דתי, שנקרא לו ככה,

לשמור שתי שבתות ברציפות,

או אולי אפילו לקיים מצוות נוספות, כמו הנחת תפילין או שמירת כשרות,

חיי משפחה,

כאשר הצד של המחנה הדתי לא מציג כלפי חוץ חזית אחידה.

ואז ממילא הצד הלא-דתי יכול לתפוס בעובדה הזאת כניגוח,

להגיד, למה לי? אתם בעצמכם לא מסכימים ביניכם.

אז אני שואל, למה באמת לא כל הראשים של כל המחנות הדתיים, החרדים, הדתיים-לאומיים ועוד כהנה וכהנה,

יציגו חזית אחידה לכל רוחב הדרך?

שאלה ראשונה. שאלה שנייה,

אם נשמור שתי שבתות ולא יבוא המשיח,

האם למחרת נפרוק עול?

שמעתי.

לגבי השאלה הראשונה, כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות,

אין בני-האדם שווים,

אבל בדבר אחד ודאי שכולם שווים.

אם אתה מדבר עכשיו על דתיים-לאומיים או דתיים או חרדים,

מונטורי קרתא וכולם,

יש בוודאי מכנה משותף לכולם.

כולם מניחים תפילין, כולם מתעטפים בטלית, לכולם יש מזוזה בדלת,

כולם שומרים את פסח על כל ילקותיו,

כולם מקיימים את המצוות על גירות. יש השקפה שונה להסתכל על מצב מסוים, על המדינה,

על החברה,

על ההתנהלות,

ההתערבות בתוך החברה, עד כמה ואיך.

זו השקפה שכל אחד משקיף ומסתכל,

וכל אחד לוקח את הבסיס

שלו נגיד מן התורה,

חלק קצת מעכמים קצת, חלק ככה,

בגלל אינטרסים או בגלל מפלגות או בגלל פוליטיקה וכו',

אבל זה חשבון שהוא כבר לא שייך בדווקא למה שאתה מתבקש.

מה שאתה מתבקש לשמור שתי שבתות זה לא המצאה שלי, גם אם אני לא פה,

וגם אם החרדים אינם,

אם מצאת את התורה לבד באוסטרליה,

ואתה מזהה את עצמך כיהודי בתורה הזאת שלך,

היא מבקשת ממך את זה. לא אני, לא הדתיים מבקשים.

התורה שלך, שלך, מבקשת ממך.

היא גם אומרת שאם תעשה כך וכך, יהיה כך וכך, זה הכול. אז אני פשוט רק הזכרתי מה שהתורה שלנו אומרת לנו,

בלי קשר לדתיים וחילונים.

עכשיו, זה שיש דעות והשקפות, זה ברור, גם אתה כנראה אב למשפחה,

ויש לך מספר בנים ובנות,

ואני מניח שאין דעותיהם שוות בשום עניין.

זאת אומרת, אם מסתכלים על מישהו, אחד יכול לראות אותו יותר נאה, פחות נאה,

יותר חכם, פחות חכם.

דעתי שונה מדעתו של אחי, כל אחד.

זה דבר שברור.

אין פה דבר כזה אוטומט.

כשיש בית דין צריך שלושה. למה צריך שלושה בית דין? לא רק חילוני, גם דתי. למה צריך שלושה?

משום שתהיה הכרעה. מה פירוש הכרעה? אם זה דין, כולם צריכים לחשוב אותו דבר. אין דבר כזה.

אין דבר כזה.

אלא מה? הרוב מכריע. דהיינו, הרוב שמסתמך על ספר החוקים החילוני,

או להבדיל,

החוק התורני,

אז מסתכלים, וכל אחד לפי מה שהעמיק ולמד,

הוא אומר את דעתו, ובסוף הכרעה תבוא על פי רוב.

זאת אומרת,

אף אחד לא מצפה שהשני יחשוב בדיוק כמוהו, ואם הוא לא חושב כמוהו,

אז הוא לא בסדר, הוא לא נורמלי.

מה פירוש?

אין דבר כזה. יש מחלוקות בגמרא,

אבל בסוף יש מסקנות.

זאת אומרת,

אורח חיים דתי הוא לא המצאה ולא פטנט, וזה לא איזה מצב חברתי נאות שבעזרתו ניפטר מבעיות. זה חיוב בעצם היותנו יהודים,

אם יש בעיות או אין בעיות.

אבל אני אומר לך, למה בעיות באות?

משום שהתורה אמרה לנו מפורש, אם בחוקותיי תלכו,

אז כל ההבטחות הטובות,

ושכבתם ואין מחריד, וחרב לא תעבור בארצכם,

יהיה גשם, יהיה יבול,

הכול יהיה.

אבל אם בחוקותיי לא תלכו, אז תדעו שמכה תרדוף מכה,

והתורה גם מפליגה ומתארת.

אז לכן צריך לדעת,

זה מה שאני אומר לגבי הנקודה הזאת,

ובה תסתפק.

דבר שני,

אתה שואל, מה יקרה אם לא יהיו שתי שבתות?

לגביי זו לא שאלה בכלל, משום שוודאי שתהיה גאולה.

לך,

לך, כשאתה מסתפק, אתה תהיה פטור.

תודה רבה. אבל אני מתייחס בכל זאת למסקנות.

אני מכיר פשוט חברים שהם לא דתיים, והם אומרים לי, תשמע, מה אתה רוצה?

אתה מתלבש ככה, הם מתלבשים אחרת,

אתה עושה כאלה דברים, הם עושים דברים אחרים, אתה לא מסכים איתם, הם לא מסכימים איתך,

למה שאני אסכים או איתם או איתך?

אני בוחר לי דרך שלישית,

והיא לא לקיים את התורה,

או לקיים בצד שאותו אני בוחר.

אני תורם לצדקה, אני מתנהג יפה,

אני מעביר זקנה את הכביש,

מספיק לי ככה, לשבור שבת,

יותר מדי.

אתה הרי לא עושה דברים אחרים, והם לא עושים דברים אחרים שאתה כן עושה.

הבנתי. אני בוחר מה לא לעשות,

כמוך, כמוהם, כמוני.

הבנתי.

זאת אומרת, כל מקום שיש ויכוח,

כל מקום שיש ויכוח, אז בעצם אפשר לבחור בדרך שלישית ולהיפטר מהוויכוח.

זאת אומרת, אם השופטים מתווכחים בענייני,

אחד אומר זכאי, אחד אומר חייב,

ואני אומר, חבר'ה, אתם מתווכחים, אני הולך, שלום.

למה?

מה לי ולכם? אתם בכלל לא מסתדרים ביניכם, אז מה אתם רוצים ממני?

שלום, ביי ביי, אני הולך,

יש לי דרך שלישית.

אתה יודע, היה אחד, קראו לו קהלני, גם הוא פתח דרך שלישית, אתה יודע איפה הוא עכשיו.

בכל אופן, אתה צריך לדעת דבר נוסף,

דבר נוסף.

שאל אותי אחד, תשמע, בוא נגיד שאני חוזר בתשובה ואני רוצה להיות דתי.

כמו מי אני אהיה?

כמו הדתיים עם הכיפה הסרוגה,

כמו הדתיים של מרכז הרב,

כמו החרדים,

כמו בעלי תשובה,

כמו ניטורי קרתא, כמו סאטמר, כמו מי אני אהיה?

כמו מי אני אהיה?

אמרתי לו, תשמע מתוק.

אתה צריך להבין שיש רמטכ״ל אחד

ויש חוק אחד במטרה אחת.

חוקי מטכ״ל יש,

רמטכ״ל יש,

ומטרה אחת יש.

בצבא יש תותחנים,

יש הנדסה,

יש גולני,

יש חיל האוויר,

כל אחד עם כובע בצבע אחר, נעליים אחרות,

גרביים בריח אחר,

הכול אחר.

הכול אחר.

אבל יש רמטכ״ל אחד,

יש חוקי מטכ״ל אחד,

ויש מטרה אחת גם אצלנו.

יש שולחן ערוך אחד לבורא עולם אחד.

תפתח את הספר,

שזה חוקי מטכ״ל, מה שהקדוש ברוך הוא קבע לך כיהודי עם בגד כזה או אחר במדינה כזו או אחרת,

מה שהוא כתב זה מחייב, מה שהוא לא כתב לך, לא מחייב.

תעשה מה שהוא כתב ונגמר.

איך תזהה את עצמך, אחר כך זה עניינך.

אבל בשמיים ידונו אותך,

לא לפי הכיפה, אם יש בה חורים,

או שהיא סגורה,

אם היא שחורה או היא לבנה, ידונו אותך, קיימת מצוות

או לא קיימת מצוות.

עשית מה שהתורה אמרה או לא עשית זה הכול. זה הקריטריון שבו תיבחן.

הבנת?

אז תגיד לחבר שלך שיבחר מה שהוא רוצה, העיקר שיהיה נאמן וצמוד לשולחן ערוך,

שזה שלו,

לא שלי,

לא של האחרים הדומים לי.

שלו, שלו.

זהו.

כן.

אני מנסה לחזק את השאלה שלו,

והוא רצה,

וגם אני רוצה,

וכולנו רוצים,

שתהיה אחדות.

אתה צודק שכולנו יהודים וכל אחד בדרכו שלו,

כמו שיש מנהגים לתימנים, לעיראקים,

אבל בואו נמצא, אנחנו מחפשים למצוא.

אנחנו מחפשים למצוא את הדרך של אחדות,

שכולנו נלך בדרך אחת,

שנהיה מואחדים. לזה אני הבנתי שהוא שאל והתכוון,

בואו נמצא, או אולי אתה תמצא את הפטנט ואת הרעיון, אולי כזה שברוך הוא ייתן לך איזה משהו, אם לא שמת לב, איך נמצא את הפתרון, שנהיה מואחדים. אם לא שמת לב,

אמרתי את הפתרון.

הפתרון הוא שולחן ערוך,

זו האחדות היחידה במכנה המשותף של כל יהודי.

כולנו שווים כלפי השולחן הערוך, אתה שומע?

כולנו שווים כלפיו,

והקדוש ברוך הוא מסתכל עלינו כשווים בין שווים. עוד פעם, אני רוצה שתבין.

פרסים צריכים להתנהג כפרסים,

הם המנהגים שהם באו איתם,

תימנים כתימנים, פולנים כפולנים,

ליטאים וחסידים,

כולם צריכים להתנהג כמנהגותיהם,

ואין בזה פסול, אין בזה פסול, זה מצוין.

היו 12 שבטים בישראל וכל שבט היה לו תפקיד וייעוד שונה.

המכנה המשותף של כל 12 השבטים היה שכולם שמרו תורה וקיימו מצוות הבורא,

אבל כל אחד היה לו ייעוד.

גם היו מעמדות בישראל, היה כהנים,

היה לוויים,

והיו ישראלים,

לכל אחד יש תפקיד.

כמו שאתה רואה, יש היום, לדוגמה, ראש ממשלה,

יש שר ביטחון, אתה לא יכול להגיד למה הוא. גם אני רוצה להיות ראש ממשלה.

בואו נעשה אחדות, כולנו ראשי ממשלה.

אין דבר כזה.

יש תפקיד וייעוד בהוויה היהודית לכל יהודי.

כל יהודי קודם כול חייב במינימום. המינימום זה שולחן ארוך.

מעבר לזה יש מעלות שאדם יכול לצבור,

יכול להיות יותר חסיד, יותר צדיק, יותר עבודת השם, בבקשה.

אבל מינימום

זה לקיים את מצוות השם.

זה נצטווה כל יהודי, בין שהוא יחיד

ובין אם הוא בקבוצה.

זה לא קשור עכשיו.

אחדות,

שנרגיש מאוחדים ומחוברים ביחד,

זה רק סביב דבר אחד,

התורה הקדושה.

ואני אזכיר לך את זה.

כשרודפים אותנו כיהודים, אנחנו מתאחדים.

מה? כי הגורל שלנו משותף.

רודפים אותנו רק בגלל התורה.

אם לא היינו יהודים, לא היו רודפים אותנו.

התורה גרמה שאנחנו יהודים.

במעמד הר סיני, כשקיבלנו את התורה,

נהיינו יהודים, נהיינו עם. אמנם

אנחנו משפחה אחת ממש, ממש,

לא כשאר אומות העולם,

אנחנו לא אומה כמו אומות העולם,

אנחנו עם שהוא משפחה.

12 השבטים שהולידו אותנו זה דם אחד, זה אותו אבא, יעקב אבינו,

ישראל אבינו, זה אותו דם,

אותו דם, אנחנו משפחה.

רק מה?

התפזרנו בעולם, גלינו מעל שולחן אבינו,

והיום אנחנו מתכנסים, כל אחד בא עם תרבות שונה מהאזור שלו,

אבל בסך הכללי אנחנו משפחה, זה לא קובץ או קבוצה של אנשים שהתאגדו במקום אחד. זה לא האנגלים שהגיעו לאמריקה,

בשנת 1620,

ואחרי זה באו עוד אחרים ועוד אחרים, והיום זה מורכב מהרבה לאומים. לא,

זה שונה,

אבל המאחד היחידי,

הדבק היחידי שאנחנו נוכל לדבק ולהיות מאוחדים,

זה תורת ישראל. בלי זה יבוא לך כל אחד עם אידיאולוגיה ועם רעיון ועם פטנט,

והכול קרס, הכול התמוטט, לא רק אצלנו,

אצל כל אומות העולם,

שום דבר לא מחזיק מעמד.

100, 200,

300, 400 שנה,

איננו,

וכן הלאה. העולם מחפש כל הזמן מוצא,

לא יגיע. יש רק דבר אחד שקיים לאורך כל הבריאה,

זה תורתנו.

זה מה שהזכרת.

כשאנחנו קיבלנו את התורה,

הכוונה הייתה,

מוזכר שם, וייחן ישראל נגד ההר.

רשי אומר, בלב אחד כאיש אחד.

נכון. וגם כשאנחנו היום עוברים את ספירת העומר,

שאומרים שתלמידיו של רבי עקיבא

נפטרו במגפה בגלל שלא היה דרך ארץ ביניהם, כבוד.

כן, כבוד.

זאת אומרת, הם ידעו אולי את התורה כולה בעל-פה.

אז מה שאני מתכוון, שאם היינו פה, בארץ הזאת, מלמדים דרך ארץ,

מוסר,

יהדות, ערכים,

כבוד,

כמו שאומר, וייחן ישראל נגד ההר כאיש אחד בלב אחד,

הכוונה הייתה היא לזאת שאנחנו ברור שאת התורה,

אבל גם את האחדות על ידי דרך ארץ.

דרך ארץ קודמה לתורה.

צריכים למכור רעיון.

בוא בוא תקשיב. תקשיב, מתוק. אני קוראים לי עמרן יצחק.

אני שייך לעדה התימנית.

יש לכם פה חבר מועצה משינוי, קוראים לו צבי דהרי.

הוא גם תימני, אני מאמין שהוא תימני.

הוא קורא לי מטיף ומיסיונר.

איך אני יכול אני להתאחד איתו אם הוא רואה אותי כמו גוי?

שאני כמו גוי, מטיף מיסיונר. אתה יודע מה זה מיסיונר?

בן דת אחד

שבא להשפיע על בן דת אחרת.

אז אני נוצרי, רוצה לקחת את היהודים להיות נוצרים.

זה בדרך כלל מיסיונריות,

זו הייתה הפעולה שעושים הנוצרים כדי להעביר אנשים מדתם אל הדת שלהם.

ליהדות אין

תוכנית כזאת.

היהדות בקושי, בקושי היא מקבלת גרים שרוצים מרצון,

ורק אחרי שיוכיחו שבאמת הם רוצים מרצון,

כמו שנגיד בשבועות את מגילת רות הגיורת,

שממנה יצא דוד המלך, אבל היא רצתה,

באשר תלכי אלך, באשר תליני אלון.

היא הלכה ועשתה את כל בטרק, היא מתאמצת. כשהיא ראתה שהיא באמת מתאמצת ורוצה,

רק אז היא הסכימה לקבל אותה, נעמי.

זאת אומרת, אנחנו לא ממהרים כל כך את המין לצרף.

מספיק לראות מה שיש לנו.

אבל בכל אופן,

יכול לקום יהודי

ובן עדתי

ולומר עליי מטיב ניסיונר.

איך אחדות?

איזה אחדות?

אני אומר את התורה שלו,

אם נסתכל תמונות באלבום של הסבא שלו, ואולי גם אבא שלו,

הם נראו בדיוק כמוני.

הוא סטה מן הדרך, לא אני.

אני בא ואומר לכל היהודים, תחזרו למקור שלכם, תפתחו כולכם בבית את האלבום של הסבא שלכם,

ואם לא, באירופה אולי אבא של הסבא שלכם,

כי שם היה יותר התבוללות והשכלה.

תראו שכולם נראו כמוני.

אני, יותר נכון, נראה כמותם.

אז חשבו שאם יברחו מהזיהוי והדימוי היהודי, ייפתרו הבעיות. לא, זה הביא עלינו את כל הבעיות.

אי אפשר להיפטר

מהיהדות שבך. אי אפשר.

אז כדאי פשוט מאוד להחליט, אוקיי, אז אם זה ככה,

אז הנה יהודי, ואני אברך בקול רם בעבודה,

אני אברך בקול רם בעבודה. ואם ישאלו, למה אתה עושה את זה, תגיד, כי אני יהודי.

יהודי בחיפה.

לא מתבייש שאני יהודי.

כן.

עוד שאלה פה.

היה איזה רב אחד לפני חודש, בא אלינו לבית-כנסת,

הוא אמר לנו, עד שבועות,

מסגד אל-אקצא יורד,

ועובדיה יוסף אמר לו את זה.

הוא אמר לו שהמשיח צריך לבוא כל רגע, הוא עכשיו נמצא, הוא חי, הוא גר בבאר שבע. ככה הוא אמר לנו.

ככה הוא אמר לי.

אני גם צחקתי עליו, אחרי זה פגשתי אותו במוצאי שבת.

באתי אליו, אמרתי לו, מה, אתה עושה צחוק? אתה יכול להרוס את הדת ככה, כי זה לא יקרה בטוח, אמרתי לו.

הוא נתן לי את המספר שלו, הוא אמר, קח את המספר, אם זה לא יקרה, תתקשר אלא, ככה הוא עושה לי.

והוא התארח אצל רב חשוב, רב העיר, בקריית ביאליס.

הבנתי.

יש לך את מספר הטלפון שלו?

וואי, אל תצחק, זה נשבע לך, זה היה ככה. יש לך את מספר הטלפון?

הרב העיר אמר לי לא לקחת ממנו.

אני מצלצל אליו עכשיו, אני רוצה לבדוק את זה.

דבר עם הרב של העיר, מה?

עם רב העיר צריך לדבר.

הוא אמר לי שאם אני מתקשר אליו,

אני מדבר אתו, הוא יגיד לי מה יש לי בחדר,

מה אני עושה, הכול, אם יש תמונות לא יפות,

אם יש ככה, הכול.

הבנתי. ולא שאלת אותו מה יש לך בחדר?

לא יודע, הוא היה בטוח בעצמו.

הוא היה בטוח בעצמו. אז איך אני אדע שאתה, אם אתה היה בטוח בעצמך או לא? אם תפגוש אותו עוד פעם,

תגיד שאני אמרתי שהוא רב מעופף.

סוף חלק א',

ההמשך מקלטת מספר 256.