האמת מול השקר...
- - - לא מוגה! - - -
כתוב שלשקר
אין רגליים.
מכירים?
למה?
תסתכלו על האותיות שקר.
השין בנויה בצורה כזאת שהיא עומדת בזווית על הרגל השמאלית.
הקוף
עומדת על הרגל הארוכה שלה.
הריש עומד על רגל אחת.
וכל התיבה, כל המילה שקר, עומדת על הרגל הארוכה של הקוף ומתנדנת.
האמת,
כל עוד שתי רגליים,
א' שתי רגליים, מ' שתי רגליים, תו שתי רגליים.
האמת מסודרת,
יציבה.
א' נמצאת בתחילת א' ב',
המ' באמצע,
התו בסוף.
אם תבדקו, המ' לא כל כך באמצע.
היא לא בדיוק באמצע.
אבל עם האותיות מנסה פח היא בדיוק באמצע.
השקר, איפה הוא נמצא באלף-בית?
לפני התו.
הוא נמצא לפני הסוף.
לא בסוף, לפני הסוף.
והוא הפוך.
במקום ק', ר', שין,
נכון?
הוא שין ק', ר'.
שקרן.
איפה הוא נמצא?
לפני התו.
לפני התשובה הרוחנית ולפני התשועה הגשמית.
תמיד לפני הסוף בא השקר ומייאש את הבן אדם.
הוא אומר לו, זהו, רחת עליך.
נגמר, די, לא יצא ממך כלום. נגמר, די.
בהתחלה הוא אומר לו, מחר, בסוף הוא אומר לו, נגמר.
נגמר.
איי, איי, איי, איי, איי, איי.
אתם מבינים?
אם תיקחו
דבר מדהים.
הספרה תשע שמסמלת את האמת,
היא כל הזמן יוצאת תשע בכפולותיה, תמיד.
שום ספרה אחרת לא יוצאת ככה.
דוגמה,
חמש ועוד חמש זה עשר.
אז אחת ועוד אפס לא יוצא חמש.
שש ועוד שש יוצא שתים עשרה. אף פעם זה לא יכול לצאת שש.
שבע ועוד שבע זה ארבע עשרה, אחת ועוד ארבע זה לא שבע.
שמונה ועוד שמונה זה שש עשרה, אחת ועוד שש לא יוצא שמונה.
תשע ועוד תשע, שמונה עשרה. אחת ועוד שמונה, תשע.
שמונה עשרה ועוד תשע, עשרים ושבע, שתיים ועוד שבע, תשע. עשרים ועוד, עשרים ושבע, ועוד תשע, שלושים ושש, שלוש, ועוד שש, תשע.
שלושים ושש, ועוד תשע, ארבעים וחמש, ארבע, ועוד חמש, תשע.
ארבעים וחמש, ועוד תשע, חמישים וארבע, חמש, ועוד ארבע, תשע.
וכך על זה הדרך, תמשיכו עד אינסוף.
בסדר?
תשמעו דבר מדהים.
קחו את האלף-בית.
באיזה אות החלה התורה?
בית
למה לא באלף?
למה להתחיל בבית? למה לא באלף?
יש בזה כמה טעמים.
אחד מהטעמים,
משום שפרשת הברכות בתורה התחילה בבית, ברוך אתה בעיר, ברוך אתה בשדה.
ואילו פרשת הקללות התחילה באלף, בארור אתה בעיר,
ארור אתה בשדה.
לכן התורה התחילה בבית באות שהתחילה את הברכות.
זה אחד הטעמים.
בסדר?
יש בדיחה כזאת על הרב שבדרון שמספרים
שהוא אמר
שפעם באו השלושה לפני הקדוש ברוך הוא,
באו בטענות.
על קיפוח.
מי באו בטענות?
האות א'
בא בטענה למה
לא לקחו אותי להתחלת התורה?
עלינו לשבח.
בא בטענות.
למה אני תמיד בסוף התפילה?
חצי מהציבור כבר אומרים אותי על הדרך, בחוץ?
מה איתי?
והממזרים גם כן באו בטענות.
ריבונו של אילון, מה אנחנו אשמים?
אז הקדוש ברוך הוא ניחם את שלושתם
ואמר להם, אין לכם מה לדאוג.
כך מספר הרב שבדרון,
זכר צדיק ברכה.
אז הוא אומר שלא' הוא אמר לה,
אין לך מה לדאוג, אמנם התורה החלה בב',
אבל עשרת הדיברות יתחיל באלף,
אנוכי השם אלוקיך.
התרצת.
עלינו לשבח.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, אין לך מה לדאוג.
בראש השנה,
ביום כיפור,
באמצע תפילת מוסף, אף אחד לא יזוז מילימטר, אני מבטיח לך.
כולם יגידו אותך בדחילו ורחימו, רחימו ודחילו.
עלינו לשבח את הרצון.
באו הממזרים, אמרו, ומה איתנו?
אמר להם, אין לכם מה לדאוג.
באחרית הימים
אני אעשה את כולכם חברי כנסת.
התרצו.
כך מספר הרב שבטרון.