לעשות נגד - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

כבוד הרב, יש לי בעיה.

אני מנסה להתקרב ליהדות, אבל זה,

הכדורגל מציק לי, אז אבא שלי...

יציע לי שאני אשמע כל יום קרלטות וזה לא עוזר.

מה מציק לך הכדור? מה הוא עושה?

לא, אני אוהב לשחק, אבל זה, זה מגרה אותי.

יש לי עצה קודם כל.

תבוא הביתה, קודם כל תפוצץ אותו.

קודם כל.

דבר שני,

לא הכדור מגרה אותך, אלא התחרות שבמשחק. אתה אוהב לרצח, נכון? אתה לא אוהב להפסיד.

אם אתה מפסיד, אתה אומר עוד משחק, נכון?

זאת אומרת,

לא הכדור, הבעיה, התחרות.

יש לי עצה.

תמצא חברותה ותתחרו מי לומד משניות בעל פה ויודע אותן יותר טוב.

ואני מוכן לתת לך מתנה.

אני מאמין שאתה תוך שלושה ימים יכול ללמוד עשר משניות בעל פה.

משה, אתה צריך לעשות נגד.

מה זה נגד?

לשים כיפה על הראש.

יש לך תולה?

לדבר בכל מקום ולהגיד ליהודים, רבותיי,

אנחנו צריכים לחזור להאמינות שבשמיים.

לעשות נגד. קלטות מספר 251-252

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמבו ירוויח.

יש לי שאלה לקהל.

האם אתם מעוניינים בהרצאה שאני אטבל אקטואליה בתורני או תורני נטו?

אקטואליה.

טוב, אז זה יהיה קצת ארוך, אבל ממצה.

הרבה טקסטים,

אבל חזקים.

בבקשה, אנחנו מתחילים.

יהודים יקרים, ודאי שמעתם מספר פעמים את המושג האמנה הפלסטינית.

תמיד ישראל ביקשה ביטול האמנה הפלסטינית.

מהי האמנה הפלסטינית?

ובכן, אני מקריא לכם מעט דברים מתוכה,

שנבין

במה אנחנו עוסקים.

אמנת תנועת ההתנגדות האסלאמית פלסטין-חמאס,

אוגוסט 1988. בשם אללה הרחמן והרחום,

והקטע הזה פותח בהתייחסות ליהודים.

הייתם הטובה באומות שהוצעו לבני-האדם.

מצווים את הטוב

ושוללים את הרע ומאמינים באללה.

לו האמינו אנשי הספר, כי אז היה להם טוב.

יש והם מאמינים, אך רובם מושחתים.

הם לא יזיקו לכם אלא במעט,

ואם יילחמו בכם, ייסוגו מפניכם

ולא ינצחו אתכם.

הם נידונו להשפלה היכן שיהיו,

אלא אם כן יחזיקו במוסרותיו של אללה.

ובני-האדם, כי יעלו את חמתו של אללה,

הם נידונו לחיי מסכנות, כי כפרו בפסוקי אללה והרגו את הנביאים בלא צדק.

הם נידונו לכך משום שמרדו ועברו על החוק.

סורת אל-עמראן,

עמ' 106 עד 108. פתיחת האמנה אומרת

שהיהודים הם הטובה שבאומות שהוצעו לבני אדם.

אבל הייתם

מצווים את הטוב ושוללים את הרע,

ומאמינים באלוקים.

לו האמינו אנשי הספר, העם היהודי, עם הספר,

כי אז היה להם טוב.

יש בהם מאמינים,

אך רובם מושחתים.

הם לא יזיקו לכם אלא במעט,

ואם יילחמו בכם, ייסוגו מפניכם ולא ינצחו אתכם.

הם נידונו להשפלה היכן שיהיו,

אלא אם כן יחזיקו במוסרותיו של אללה.

אתם שומעים?

החמאס

מטיף לנו שצריך לחזור בתשובה.

הם אומרים,

אם יחזיקו במוסרותיו של הקדוש ברוך הוא,

לא יהיו נידונים להשפלה.

למה הם נידונים עתה להשפלה?

כיוון שהם עזבו את מוסרותיו של אללה.

ובני האדם, כי יעלו את חמתו של הקדוש ברוך הוא,

הם נידונו לחיי מסכנות,

כי כפרו בפסוקים של הקדוש ברוך הוא והרגו את הנביאים בלא צדק.

הם נידונו לכך משום שעברו על החוק.

האימא מחלל חסן אל-בנא מובא כאן,

בציטטה ההיא,

ישראל תקום ותתקיים

עד שיחסל אותה האסלאם כמו שחיסל את קודמיה.

זאת אומרת, האמנה דוגלת

בחיסול מדינת ועם ישראל היושבים כאן.

ומתוך ההקדמה כתוב כך, זאת האמנה של תנועת ההתנגדות האסלאמית החמאס,

החושפת את זהותה ומסבירת עמדתה

המפרטת את תקוותיה וקוראת לתמיכה בה ולהצטרפות לשורותיה.

מלחמתנו עם היהודים חשובה ומכרעת,

ולכן זקוקה לכל המאמצים הנאמנים.

זהו צעד המחייב צעדים נוספים

וקבוצה שנדרשות לתמוך בה,

קבוצה אחרי רעותה מהעולם הערבי והאסלאמי,

עד שהאויב יובס ואללה ינחל את ניצחונו.

מתוך הסעיף השישי,

הייחוד והעצמאות.

תנועת ההתנגדות האסלאמית היא תנועה פלסטינית ייחודית.

נאמנותה היא לאללה ודבקותה היא באסלאם כדרך חיים.

היא פועלת להנפת דגל אללה על כל פיסת אדמה בפלסטין.

על כל פיסת אדמה בפלסטין.

בצל האסלאם יכולים לחיות חסידי כל הדתות

בשלווה ובביטחון לעצמם,

לרכושם

ולזכויותיהם.

בהיעדר האסלאם צומחים סכסוכים ונפוצים העושק,

העריצות והשחיתות ומתקיימות מלחמות.

כפי שאמר המשורר המוסלמי מוחמד עכבאל,

עם אבדה האמונה אין ביטחון,

אין חיים למי שאינו מחיה את הדת.

מי שרוצה בחיים ללא דת,

הרי הוא הופך את האבדון לנרדף להם.

מתוך הסעיף השביעי,

תנועת ההתנגדות האסלאמית היא כלל עולמית.

תנועת ההתנגדות האסלאמית היא חוליה בשרשרת הג'יהאד מול הכיבוש הציוני,

הנמשכת מאז ההתקוממות

של החלל עז א-דין אל-קסאם

באחיו הלוחמים,

בני האחים המוסלמים, בשנת 1936. דרך

הג'יהאד של הפלסטינים ושל האחים המוסלמים במלחמת 1948 ופעולות הג'יהאד של האחים

מ-1968 ואילך.

שליח אללה כבר אמר,

השעה לא תבוא עד שיילחמו המוסלמים ביהודים וייהרגו בהם,

עד כדי כך

שאם יסתתר יהודי מאחורי עץ או אבן,

יאמרו אלו, העץ והאבן,

מוסלמי,

עבד האל,

יש מאחורי יהודי

בוא והורגהו.

מתוך הסעיף התשיעי,

המניעים והמטרות.

המטרות הן מלחמה בשקר והבסתו כדי להשליט את האמת.

השבת המולדת לבעליה כדי שיוכרז מעל מסגדיה על הקמת מדינת האסלאם

וכדי שהעולם כולו ישוב למהלכו התקין.

מתוך הסעיף ה-11,

האסטרטגיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית.

פלסטין היא אדמת וקף אסלאמי, הקדש.

תנועת ההתנגדות האסלאמית סבורה כי אדמת פלסטין היא וקף אסלאמי של המוסלמים לדורותם עד קץ הימים.

אין לוותר עליה או על חלק ממנה.

אין רשאים לעשות זאת מדינה או כל מדינות ערב.

לא מלך או נשיא או כל המלכים הנשיאים,

ואף לא ארגון אחד או כמה פלסטינים או ערבים.

פלסטין היא אדמת וקף אסלאמי של המוסלמים בכל דורותיהם

עד קץ הדורות,

עד קץ הימים.

מי יש לו ייצוג אמיתי של הדורות האסלאמיים עד קץ הימים?

הקדש זה עומד בעינו כל עוד קיים העולם.

כל דבר העומד בניגוד לשריעה לגבי פלסטין

הרי הוא בטל ומבוטל.

מתוך סעיף 12, המולדת והפטריוטיות,

מנקודת מבטה של התנועה בפלסטין,

מנקודת מבטה של תנועת ההתנגדות האסלאמית הפטריוטית,

היא חלק מהאמונה הדתית,

אין פטריוטיות גדולה ועמוקה ממצב

שבו האויב משתלט על אדמה מוסלמית,

או אז הופך הג'יהאד למצוות חובה

על כל גבר או אישה מוסלמים.

האישה יוצאת לקרב ללא רשות בעלה והעבד ללא רשות אדוניו.

דבר זה אין דומה לו באף אחד מהמשטרים האחרים,

וזוהי עובדה שאין חולק עליה.

מתוך הסעיף ה-13,

פתרונות השלום, היוזמות והוועידות הבינלאומיות.

תראו

איך הם מתייחסים בלגלוג ובצחוק

לכל הניסיונות האמריקאים, האירופאים,

לפאוול, לטנט, לזיני,

לכל מי שבא בדרך לכאן.

וכך כתוב,

היוזמות

ומה שמכונה פתרונות השלום בוועידות הבין-לאומיות לפתרון הבעיה הפלסטינית,

סותרות את השקפת תנועת ההתנגדות האסלאמית.

כל ויתור על פיסת אדמה מפלסטין הוא ויתור על חלק מהדת שלה,

אתם שומעים?

לא שייך איתם שלום לעולם.

הם אומרים,

כל ויתור על פיסת אדמה מפלסטין הוא ויתור על חלק מהדת שלה.

על כך היא מחנכת את אנשיה הנלחמים להנפת דגל אללה מעל מולדתם.

אין לבעיה הפלסטינית פתרון

אלא בג'יהאד.

כל היוזמות, ההצעות והוועידות הבין-לאומיות

הן בזבוז זמן ומשחק שווא.

העם הפלסטיני נעלה מכדי שישחקו בעתידו,

בזכויותיו ובגורלו.

שמעתם?

חכמים מחוכמים.

מתוך הסעיף 14, שלושת המעגלים.

בעיית שחרור פלסטין כרוכה בשלושה מעגלים,

הפלסטיני, הערבי והאסלאמי,

לכל אחד מהשלושה תפקידו וחובותיו

במאבק עם הציונות.

תהיה זו שגיאה גדולה ובורות מבישה

להתעלם מאחד המעגלים.

פלסטין היא אדמה אסלאמית,

ובה ירושלים,

שהיא הראשונה בכיווני התפילה,

והשלישית במקומות המקודשים.

מתוך הסעיף ה-15,

הג'יהאד לשחרור פלסטין הוא חובה אישית.

ביום שבו גוזל האויב חלק מאדמת המוסלמים,

הופך הג'יהאד לחובה אישית המוטלת על כל מוסלמי.

לנוכח שוד פלסטין בידי היהודים,

אין מנוס מהנפת דגל הג'יהאד.

זה מחייב

הפצת התודעה האסלאמית בציבור כאן,

בארצות ערב

ובארצות האסלאם.

אין מנוס מהפצת רוח הג'יהאד באומה,

לחימה באויב,

בהצטרפות לשורות הלוחמים.

על אנשי הדת ואנשי החינוך והתרבות,

על העוסקים בהסברה ובתקשורת,

בציבור המשכילים,

ובמיוחד על צעירי התנועות האסלאמיות וותיקיהן,

חובה לקחת חלק בהעמקת התודעה,

חובה להכניס שינויים מהותיים בשיטות החינוך

לטהרן משרידי הכיבוש הרעיוני שדבק בהן על ידי המזרחנים והמיסיונרים.

מתוך הסעיף השישה עשר,

חינוך הדור הצעיר,

יש להעניק לדור האסלאמי הצעיר חינוך אסלאמי הנשען על מילוי המצוות הדתיות,

לימוד הקוראן והסונאה של הנביא בצורה מעמיקה,

חקר ההיסטוריה והמורשת האסלאמית ממקורותיה האמיתיים.

מתוך הסעיף השבע עשרה, תפקיד אישה מוסלמית.

יש לאישה מוסלמית במערכת השחרור תפקיד שאינו נופל מזה של הגבר,

שכן היא מייצרת את הגברים.

תפקידה גדול בהכוונת הדור הצעיר וחינוכו.

גם האויבים מבינים זאת וסבורים

שאם היה ביכולתם להנחותה ולחנכה הרחק מן האסלאם,

היו מנצחים במערכה.

לכן, הם משקיעים מאמצים גדולים בתקשורת,

בסרטים ציוניים בעלי שמות בצורות רבות,

כמו הבונים החופשיים,

מועדוני רוטרי,

רשתות ריגול וכדומה,

שהם כולם כנעי הרס.

לאותם ארגונים ציוניים יש אמצעים חומריים עצומים

המאפשרים להם למלא תפקיד בתוך חברות

כדי להגשים את מטרות הציונות ולהעמיק את המושגים המשרתים את האויב.

אותם גורמים פועלים תוך שהאסלאם נעדר מהשטח וזר לאנשיו.

האסלאמים חייבים למלא את תפקידם נוכח התוכניות של אותם כוחות,

כדי שיבוא היום שבו יכוון האסלאם את החיים ויחסל

את אותם ארגונים העוינים לאנושות ולאסלאם.

פרק אחרון

מתוך הסעיף ה-18.

לאישה בבית ובמשפחה הלוחמת, בן כאם או כאחות,

תפקיד נכבד בטיפול בבית ובגידול הילדים על ברכי הערכים והמושגים

המוסריים השאובים מן האסלאם.

עליה לחנך את בניה למלא את מצוות הדת כהכנה לתפקיד המצפה להם בג'יהאד,

התאבדות.

מכאן שיש לטפח את בית הספר לבנות,

כדי שתהיינה אימהות ישרות המודעות לתפקידן במערכת השחרור,

וראינו את המתאבדות שלהן גם בנות 15. מתוך הסעיף ה-27,

ארגון השחרור הפלסטיני אש״ף.

ארגון השחרור הפלסטיני מקורב ביותר לתנועת ההתנגדות האסלאמית.

הוא כולל בתוכו אבות, בנים, קרובי משפחה או ידידים.

האם יכול המוסלמי להתעלם מקרוביו?

מולדתנו אחת,

אסוננו אחד,

גורלנו אחד

ואויבינו משותף לכולם.

בהתחשב בתנאים שהולידו את אש״ף והבלבול

הרעיוני ששרר בעולם הערבי כתוצאה מהשפעת הכיבוש הרעיוני של הצלבנים

ושחוזק על ידי המזרחנות, המיסיון והאימפריאליזם,

וממשיך להיות כזה,

אימץ אש״ף את רעיון המדינה החילונית,

וכך אנו רואים אותה.

החמאס הם קנאים דתיים פונדמנטליסטיים.

אש״ף זה ארגון חילוני.

אחמד יאסין

קורא לערפאת אוכל חזיר ושותה יין.

אחמד יאסין

לא הסכים לתת ללוחמים נשק לפני שהם חזרו בתשובה.

הוא החזיק את הנשק

עד שהם חזרו בתשובה כדי שיילחמו מלחמת דת.

הם רואים את אש״ף רק כמכשיר ראשוני

להביא אותם לגבולות 67',

שמשם תתחיל מלחמת הג'יהאד האמיתית לשחרור כל סנטימטר מפלסטין,

כיוון שאינם מוכנים לוותר על הדת המוסלמית.

מכאן שעם כל הערכתנו לאש״ף ולמה שהוא מסוגל להגיע,

ומבלי להמעיט בתפקידו בסכסוך הערבי-ישראלי,

איננו יכולים להמיר את האסלאמיות של פלסטין בהווה ובעתיד

באימוץ המחשבה החילונית.

האסלאמיות של פלסטין היא חלק מדתנו,

ומי שמוותר על חלק מדתו יפסיד.

ובסיכום, הם אומרים, מסורת אל-בקרא,

מי שימאס בדת אברהם

הרי הוא סחל.

מי שמואס בדתו של אברהם אמינו הרי הוא טיפש, סחל.

מי אומרים את זה?

החמאס.

שיעור במוסר לחזור בתשובה.

והם אומרים,

אם הייתם מחזיקים במוסרותיו של אללה,

לא הייתם מגיעים להשפלה שאתם עוברים עכשיו.

אתם שומעים?

אז עם מי מדברים כולם,

וכולם אומרים לנו שיהיה שלום,

מזרח תיכון חדש,

ניתן להם להתקרב,

הכל יהיה בסדר, פרס מבטיח,

בלבל ביילין מבטיח,

יוסי שריד, גלאון, גלעד, כולם מבטיחים.

על מה הם מדברים?

על סמך מי הם מדברים?

הרי האמנה כתובה,

ואפילו אם הם יישבעו

שהם יקיימו את ההבטחה לא לקיים את האמנה,

אנחנו כבר מכירים את גדול השקרנים,

את ערפאת עם שפתותיו הרוטטות,

כמו פלאפון חדיש-אס-קי,

איך הוא משקר לכל העולם.

ואחמד יאסין הוא דתי, הוא לא ישקר. אם הוא אומר,

הוא מתכוון.

הוא לא יוותר על דת האסלאם.

מה זה לוותר? הוא אומר לך, זה הקדש, כל האדמה פה זה הקדש.

אין מי שיכול לוותר ואין לו סמכות.

לא מלך ולא מלכים, לא נשיא ולא נשיאים,

אף אחד לא יכול לוותר.

זאת אומרת,

גם אם יבואו כאלה ויסכימו ויחתמו ויוותרו,

אנחנו לא נוותר.

והוא לא הכי קיצוני.

הוא לא הכי קיצוני.

כשאמרתי לפני שנים רבות שזה דיבורים בעלמא,

ולא יצא מזה כלום כי הם לא רוצים לוותר על כלום רק עד שנסחה בים,

יש אנשים שהיו להם תקוות.

אבל צריך להבין דבר אחד, אז אמרתי בקלטות הראשונות,

פעם זה היה פדאיון.

אחר כך זה נהיה אשף, כל פעם החליפו שם.

אחר כך הופיע חמאס.

אמרתי אז, ומה יהיה אחרי חמאס? יגמרו עם אשף, יבוא חמאס. יגמרו עם חמאס, יבוא חומוס.

יגמרו עם חומוס, יבוא טחינה.

רק השמות שלי לא היו נכונים. במקום זה בא תנזים, במקום זה בא עז א-דין אל-קסאם,

כל מיני קללות שלא שמענו ולא חלמנו,

והם עוד לא גמרו את הרשימה.

אז עם מי מדברים?

אבל יש פה קבוצה מאוד רציונלית בישראל,

אנשי השמאל המתוקים, יפי הנפש שלנו,

שהם מעודדים אותנו שכדאי, כדאי, כדאי.

תן להם, מגיע להם, תן להם.

נו, בואו נראה מה כותבת ויקי שירן.

ויקי שירן כותבת,

שורשיו של שייח' מופרע.

בשנה האחרונה מתמודדת ישראל עם דה-לגיטימציה

הולכת וגוברת שמקורה בשיח של חוגי שמאל ואינטלקטואלים במערב אירופה.

שיח זה מעוגן בפעולות שכנוע והסברה ארוכות שנים של אנשים וגופים,

ישראלים ופלסטינים,

שרצו לסיים את הכיבוש הישראלי בשטחים

ולהקים בהם מדינה פלסטינית.

פרס היה רץ תמיד לאיחוד האירופי,

נותן להם 100,000 דולר,

ומחלק מקרן רבין, מקרן פרס, מכל מיני קרנות, מחלקים כספים לאירופאים.

מקבלים כספים לאירופאים, ממומנים ובלבל ביילין,

וכל החבר'ה נוסעים והולכים ומשכנעים את כולם שאנחנו מדינת כיבוש ואנחנו צריכים לחזור אחורה והכול יהיה בסדר.

תעזרו לנו להשפיע,

תכריחו אותנו,

תאנסו אותנו כדי שאנחנו נעזוב את השטח ויהיה טוב ליהודים סוף-סוף.

בתוך כך הוצגה ישראל כחובש חזק

שהתנחל בשטחים,

שכבש במלחמת 67', שהייתה מלחמת מגן,

ומאז הוא שולט על אוכלוסייתם הענייה וחסרת ההגנה.

בסיוע נמרץ של אינתיפאדת האבנים

חדר השייח' ערפאת

לדעת הקהל והשפיע על מנהיגים.

הכניסו אותו מטרוריסט,

עשו ממנו בעל פרס נובל,

פרס נובל לשלום.

אדם שלא מוריד את המדים.

איי, איי, איי, פרס נובל לשלום.

האירופאים עכשיו אמרו לפרס,

אמרו לו, תחזיר את הפרס שקיבלת, לא מגיע לך.

לערפאת לא אמרו, לפרס אמרו.

אתם מבינים איך הם מתוקים האירופאים שלנו?

בומבוניירות.

ובכן, הצהרת ערפאת ב-1988 בהסכמי אוסלו, מתווה קלינטון,

השמאל החל לחוש בהישגיו.

אבל כאשר פרץ המאבק המזוין הפלסטיני בספטמבר 2000,

נוצר מצב חדש, חדש בתכלית.

הנשק הרב שנאגר בחשאי,

הטרור הברוטלי,

צהלולי הנשים שבירכו על ההרג ומעל לכול מאות ההרוגים ואלפי הפצועים

בישראל יצרו מציאות חדשה.

היא טבעה מישראלים,

מפלסטינים ומשוחררי טובתם בעולם,

בימין ובשמאל,

לבחון את תפיסותיהם בתבניות השיח שעיצבו.

מצבם של רוב אנשי השמאל בישראל היה קשה במיוחד.

הם לא יכלו להמשיך לראות את הפלסטינים כאבירי היגון

שחולשתם מזכה אותם בצדיקות נצחית.

וכמאמר בלביילין שאמר

על ערפאת,

אני לא אומר שהוא הצדיק הגדול ביותר,

אבל הוא גם לא הגרוע ביותר.

אם זה לא גרוע,

מה זה גרוע?

אבל במקום לפתח שיח חדש,

נקלעו אותם אנשי שמאל למצוקה ושתיקה.

במאמר מוסגר, לא של ויקי שירן,

בקיצור, הם אינם מסוגלים להודות

על האמת המרה שהם הטעו את כל העם הזה וגררו אותו

בהזיותיהם אל נתיבי השכול ונהרות הדם משני הצדדים,

בהצדיקם צד אחד בלבד

את האויב המר והנמהר.

לעומתם,

הגיב רוב השמאל האירופאי בצורה רעשנית,

באחת זכתה הלוחמה הפלסטינית להערכה,

והשהידים המתפוצצים

קוצרים תשואות

כצאצאי צ'ה גברה המיתולוגי.

מאות הגופות המרוטשות!

ואלפי הפצועים הישראלים הוצגו כמחיר נורמלי שמשלם הכובש הישראלי.

המדהים ביותר היה לראות איך נהפכים הישראלים לנאצים החדשים.

אולי עורר הדימוי האסור עונג מוזר בקרב האירופאים.

הנה אפשר לנגח את הצדקנים הישראלים הקולוניאליים האלה שמכבידים מאז השואה על מצפון העולם,

ובהזדמנות זו גם לקדם את התזה שזוועת הנאצים ושותפיהם

היא עוד מקרה בנאלי של רוע ולא דיראון עולם אירופאי.

כולם רעים,

פעם אחת זה הגרמנים,

פעם אחת זה הצרפתים ופעם אחת היהודים.

והאספסוף מלכלך את ידיו

בעוד הוא מתנפל על בעלי חזות יהודית

ושורף בתי כנסת נאנחים באירופה,

עוד פעם היהודים הביאו את זה על עצמם.

האירופאים נאנחים באירופה.

היהודים האלה מסכנים, עוד פעם הביאו את זה על עצמם.

אומרת ויקי שירן, אסור ששייח'

מופרע

כזה יישאר בלי מענה.

אף אחד לא יורד ומסביר לעם

מי זה ערפאת.

מה עולם אהבל?

לא מבין שהאדם הזה עבד על כולם?

דיבר, סיכם, הסכים, הגיע לצרפת, שמו לו חוזה,

נתנו לו בקמפ דיוויד 97%.

שלושת רבעי מירושלים.

תחתום, סיכמו, תחתום.

על שבעה נדבר ככה בלי, ככה נעביר אותה, אל תדאג.

נמצא,

תחתום.

הוא בא, לוקח את העט לעיני כולם, קלינטון שם,

ברק שלנו המזגזג שם,

ערפאת בשירק.

הוא לוקח את העט

לעיני מצלמות העולם,

שמת עט,

לא חותם.

אינתפאדה!

הוא צועק.

מה קרה? מה אתה אהבל?

נתנו לך מה שלא חלמת.

מעולם לא חלמת.

למה אתה לא לוקח?

אתם יודעים מה הוא אמר לסגן נשיא אינדונזיה כשהוא לא חתם אחרי קמפ דיוויד?

שאל אותו, למה לא חתמת?

הרי מה שנתן לך ברק, אף אחד לא ייתן לך.

אתם יודעים מה הוא אמר לו?

יש לנו זמן, עוד 150 שנה,

עד שהם יעזבו את המקום ויסחו בים.

זה ערפאת.

זה ערפאת.

ועכשיו שמים אותו במוקטעה,

ושם צילומים מכל העולם.

יושב על שולחן,

מחייך,

באים אליו אנשים ונשים בתיו,

שמאלנים נכנסים, מוסרים את נפשם,

והוא יושב לו שמה, וכל מצלמות עליו מרחמים, מסכן.

אין לו בייגלה.

הישראלים לא הכניסו לו היום בייגלה.

שכחו את החומוס שהוא ניגם בהתחלה.

איי איי איי.

טרוריסט מספר אחת.

בן לדן קטן לידו. קטן, קטן. בן לדן עשה פעולה אחת.

זה עושה עשרות שנים יום-יום.

אם הוא היה מצליח יותר,

בן לדן קטן, רק השם לא נותן לו שיצליח יותר.

אז מי יוצא פה חוצץ וצועק?

איפה השמאל? מה, השמאל לא מבין מה קורה פה?

אז בל ביילין אומר,

הוא לא הכי צדיק,

אבל הוא גם לא הכי גרוע.

זאת אומרת, תצפו לי יותר.

מה הוא רומז?

אז אם תהרגו אותו, תגלו אותו, יבוא אחד עוד יותר גרוע.

אז כדאי לקחת את הבינוני הזה.

התרגלנו לבינוני.

מי יצאה להגנתנו?

לא מי יצאה.

מי יצאה?

איטלקיה בת 72. איטלקיה בת 72 מרומא באהבה.

עכשיו תשמעו דברים שלא שמעתם.

שום ישראלי וישראלית.

עורכי החדשות ערוץ 5 האיטלקי לא היססו לרגע ביום חמישי שעבר, כאשר אוריאנה פלאצ'י,

העיתונאית האיטלקייה הנודעת ביותר בשנות ה-70 וה-80,

שברה עשר שנות שתיקה וכתבה מאמר חריף ובוטה בגנות הטרור הפלסטיני ובזכות מאבקם של מדינת ישראל והעם היהודי.

מערכת חדשות הערב, שהקדימה את יציאת הגיליון בבוקר שלמחרת,

הקדישה דקות ארוכות למאמר.

העיתונים היומיים מיהרו להביא תגובות מפוליטיקאים,

וברחוב האיטלקי כבר לא דיברו על המצב בג'נין

או על הגעת פאוול לאזור,

אלא על דבריה של אוריאנה פלאצ'י.

במאמר על האנטישמיות,

שכיסה את שער השבועון הנפוץ במדינה, פנורמה,

למחרת ב-10 בבוקר כבר לא ניתן היה להשיג את פנורמה בדוכנים,

בעיתון מיהר להדפיס מהדורה נוספת.

אוריאנה פלאצ'י,

כיום בת 72,

הפסיקה לכתוב בשל סיבות רפואיות,

אבל בשנות ה-70 וה-80 היא נחשבה למראיינת הפוליטית החשובה והמבריקה באירופה,

זו שמצליחה לשאוב מהמרואיינים שלה גילויים מפתיעים.

סגנונה התקיף האמיץ והישיר

אפשר לה להשיג סקופים ורעיונות שעיתונאים רבים חלמו עליהם.

היא התקבלה בחצרות מנהיגי ערב ונחשבה כמי שהבעיה הפלסטינית קרובה לליבה.

ראש ממשלת ישראל גולדה מאיר בכתה כמה פעמים במהלך ראיון שהעניקה לה.

הנרי קיסינג'ר העניק לה לדבריה את המחמאה החמה ביותר שקיבלה במהלך הקריירה שלה,

כשהצהיר

שההחלטה להעניק לה ראיון

היה הדבר הטיפשי ביותר שעשיתי בחיי.

השניים הללו מצטרפים לרשימה ארוכה של מרואייניה שכללו אישים

שעמדו במרכז ההתעניינות הציבורית,

בהם אייתוללה חומייני,

מועמר קדאפי,

יאסר ערפאת,

משה דיין,

אריאל שרון, מיכאל גורבצ'וב,

ועל איש מהם היא לא חסה.

כעת כותבת פלאצ'י,

אני מתביישת

תשע פעמים

בראש כל פסקה

במאמר המביע דחייה וזעזוע מהפגנות התמיכה בפלסטינים שהתקיימו באיטליה,

מהדרך שבה נוהג הוותיקן במשבר,

מהתגברות האנטישמיות בצרפת ובאירופה

ומהסיקור התקשורתי של ערוץ השידור הממלכתי באיטליה,

מהשמאל האיטלקי,

ובעיקר מיאסר ערפאת,

אותו היא מכנה שקרן נצחי,

טרוריסט נצחי,

שלא נפרד מלבושו הצבאי,

למרות שמעולם לא השתתף בקרב,

אלא רק ניצל צעירים שמאמינים בו.

המילים שהחדירה השבוע פלאצ'י לדיון האיטלקי שוות הרבה יותר מעשרות הפגנות תמיכה שארגנו הפלסטינים מצד אחד,

או מסכומי עתק שהוקדשו להסברה ישראלית.

מילותיה חלחלו אל הבטן הרכה של תושבי איטליה והפוליטיקאים שלה

והובילו לתפנית חשובה לאיזון דעת הקהל האיטלקית.

אני מתביישת

שבאיטליה אנשים צועדים בהפגנה, לבושים כמתאבדים,

מקללים ומגדפים את ישראל,

מניפים תמונות של מנהיגים ישראלים שעליהם צלבי קרס.

בספרד צילמו על שער של עיתון

את אריאל שרון, ראש הממשלה,

בדמות חזיר,

עם צלב קרס עליו,

ומליבים את העם לשנוא את היהודים

כדי לראות את היהודים

חוזרים למחנות ההשמדה,

לחדרי הגז ולמשרפות בדקאו.

הם היו מוכרים את האימהות שלהם להארמון.

משפט הפתיחה הזה הבהיר כי לא מדובר במאמר קל,

וכי הביקורת המותחת בו נערכת בלשון בוטה ובכעס רב.

אני מתביישת,

ממשיכה פלאצ'י בביקורת,

הפעם כלפי הוותיקן,

המעניק קורת גג לבישוף, הלאריו קפוצ'י,

שבמכוניתו הדיפלומטית

נמצא נשק שהוברח לפלסטינים

לעמוד בבמה המרכזית באותה הפגנה ברומא,

ולהודות בשם האל למתאבדים ששחטו יהודים בפיצריות ובסופרמרקטים,

ולכנות אותם קדושים שהולכים למותם כמו למסיבה.

הביקורת כלפי הכס הקדוש לא מסתיימת בכך.

פלאצ'י מאשימה כי עיתון הכנסייה הקתולית

עוזר בארטורה רומנו, העיתון של האפיפיור,

שלפני זמן לא ארוך השאיר מכתב מחילה בכותל המערבי,

בבקשת סליחה מהעם היהודי,

וכעת מאשים בהשמדה עם

שמיליונים מתוכו הושמדו על ידי נוצרים.

היא גם מביעה זעזוע מהתייצבותה של הכנסייה הקתולית

לצדם של אלו שחנכו את הטרור שרצח אותנו במטוסים,

בשדות התעופה ובאולימפיאדה,

וכיום משתעשעים לרצוח עיתונאים מערביים

כמו שהיה באפגניסטן.

פלאצ'י גם לא חסה בביקורתה על אירופה כולה,

ובראש ובראשונה צרפת,

בה נשרפים בתי כנסת,

מאיימים על יהודים ומשחיתים את בתי הקברות שלהם,

אך גם מזכירה הולנד, גרמניה ודנמרק,

בהן צעירים באוניברסיטאות

עוטפים את עצמם בכפיות.

במאמר מוסגר בגרמניה, המשטרה הודיעה ליהודים

לא ללכת יותר עם מגן-דוד וכיפה מחשש לחייהם.

הם לא נותנים להם הגנה משטרתית.

היא מביאה בושה מהדרישה שהועלתה בשוודיה,

לקחת משמעון פרס את פרס נובל,

בעוד שנגד ערפאת לא הוצגה דרישה דומה.

פלאצ'י מציינת כי חשה בושה וחרפה גם מיחסו של השמאל האיטלקי,

ששכח את התרומה של היהודים

במאבק נגד הפאשיזם,

וכי בגלל התמיכה של מפלגות השמאל והפלסטינים כיום,

יהודים בערים באיטליה חיים שוב בפחד.

אך מילות הגינוי החריפות ביותר

מופנות כלפי יאסר ערפאת.

המנהיג הפלסטיני מעולם לא זכה לאהדה אישית מצד פלאצ'י.

דיוקנו הבלתי-מחמיא של ערפאת,

כפי שהצטייר מריאיון שקיימה עמו בשנות ה-70,

הביא בעקבותיו עשרות מכתבי איום ואזהרות מפני מעטפות נפץ.

כשנשאלה על הריאיון עמו,

השיבה בזמנו אוריאנה פלאצ'י.

אני חושבת שהריאיון מפגין די בבירור שהוא חסר אינטליגנציה.

לגבי השימוש במונח חוסר קסם, אולי התרגום לא מוצלח.

באיטלקית, כשאתה אומר על מישהו שאין לו קסם,

אתה מתכוון לומר שהאיש יהיר וגס.

באנגלית זה הופך להיות מקסים.

ערפאת צעק כל הזמן,

והסתכל על הצלם שלי,

אותו הוא חיבב מאוד,

אולי מעט יותר מדי.

הוא לא היה ישר.

לריאיון עם ערפאת יש ערך דוקומנטרי,

לא יותר מזה.

לא הגעתי לנפשו של ערפאת,

אולי מפני שלא היה זמן,

אולי מפני שלא הייתה שם נפש.

בשנת 2002 אפילו פלאצ'י, שהצליחה לעמוד על בעיית האמינות של יאסר ערפאת לפני עשרות שנים,

מבינה כי זה לא הזמן להתרכז בביקורת מתחת לחגורה,

וכי ראוי להציג בפני העולם מיהו המנהיג הפלסטיני שאותו היא מכנה כלומניק,

שהודות לכסף ממשפחת המלוכה הסעודית,

מתנהג כמו מוסוליני,

ובמגלומניות שלא מאמין כי הוא ייכנס להיסטוריה כמו ג'ורג' וושינגטון של פלסטין.

פלאצ'י חוזרת לתחושת חוסר האונים שלה כשראיינה אותו והבינה

כי הוא לא הצליח לחבר משפט אחד מלא.

ומגדירה היום את מנהיג לוב, מועמר קדאפי,

כליאונרדו דה וינצ'י לעומתו.

בסיכום המאמר מודה פלאצ'י,

לעיתים קרובות רבתי עם ישראלים,

ובצורה קשה,

ובעבר הגנתי לרוב על הפלסטינים,

אולי אפילו יותר ממה שהם ראויים לו,

אבל אני עם עם ישראל,

אני עם העם היהודי.

ככה היא מסיימת את המאמר של היהודים יקרים.

זאת אומרת, זאת גויה, איטלקיה,

לא אוהדת ישראל,

אבל נגמר לה.

היא עשר שנים שותקת בגלל חולי,

והיא הוציאה את העט מהמקום

בשביל לכתוב את המאמר הקשה הזה כנגד כל מי שזז באירופה.

יש איזה מסבירן ישראלי שהיה מסוגל לדבר?

אנחנו נחנכים לפני האירופאים,

מתחנחנים בקולות כאלה שחלילה לא ייפגע התפוז הישראלי בנסיעתו לאי שם באירופה.

מה קורה פה?

חיי יהודים פה עולים על המוקד,

אנשים מתפוצצים ונהרגים,

ואנשים מדברים בשפה כזאת שאינה מוכרת אפילו לגברת פלאצ'י הבלתי אוהדת לשעבר.

אני אסיים בעוד דבר קטן,

ונבין את פשר הדברים.

רון בריימן

כותב ב-10 באפריל, הפאשיזם של השמאל,

ביטויים כמו להיכנס בהם כלפי המתנחלים ותומכיהם,

בהאשמתם בגרימת המלחמה,

משמעותם קריאה לנהוג בכוחנות ובאלימות בפוליטיקה הפנימית.

גישה זו מעוררת פחד מפני פאשיזם.

יוסי שריד,

מנהיג מרצ, אמר לא מכבר בכנסת כי הוא מתבייש כיהודי וכישראלי לחיות במדינה שבממשלתה חברים אנשים המייצגים השקפות עולם גזעניות,

טרנספריסטיות, בהיידריסטיות.

שמעתם מה אומר טומי לפיד?

שההיסטוריון רז קרקוצקין אומר שדעותיו כדעותיו של לה פן,

שנבחר ועלה עכשיו בצרפת,

ששונא את האחר,

והוא אומר,

איזה צביעות, מה הוא אומר?

הוא אומר

שהוא לא יכול,

הוא מתבייש כיהודים וכישראלים לחיות במדינה שבממשלתה חברים אנשים מייצגים השקפות עולם גזעניות,

הוא כלפינו פלורליסט.

מה זה? אוהב ישראל.

לחרדים כל בוקר ליד המזוזה.

טרנספריסטיות והיידריסטיות.

אין זו הפעם הראשונה ששריד ודומיו, אומר רון בריימן,

מותחים ביקורת כזו.

רק לאחרונה כתב נמרוד אלוני כאן על פחד מפני פאשיזם.

גם קוזאקים נגזלים אחרים מהשמאל הקיצוני מתבטאים ברוח זו.

האם איננו עדים להמחשה של הביטוי הידוע,

כל הפוסל במומו פוסל?

אנשי השמאל הקיצוניים בישראל מודאגים מעליית כוחו של היידר באוסטריה ומדברים גבוהה-גבוהה נגד פאשיזם.

אבל אין הדבר מפריע להם להזדהות עם הפאשיזם הערפאתי.

ראוי להזכיר שהסכנה ליהודים מהפאשיזם בווינה קטנה לאין שיעור מסכנת האשפיזם לירושלים.

דווקא מי שמוקיעים את המשיחיות הדתית החשוכה של הימין,

שוכחים שהיא המאפיין העיקרי של ה'חמאס' שהקראנו היום את האמנה,

ומעלימים עין מכך שקנאות לאומנית אפלה היא הבסיס לפעילותו של הארגון לשחרור פלסטין כולה ושל רב המחבלים העומד בראשו.

על כן,

אין הם מגיעים למסקנה כי יש למנוע מאשף,

פתח,

רשות פלסטינית, כל סוג של תמיכה.

אם עודנו חפצי חיים.

שלום ודמוקרטיה,

אם אנחנו חפצים אותה.

אילו היו נוטלים קורה מבין עיניהם,

היו מזהים בנקל את סימני ההיכר של הפאשיזם נוסח ערפאת.

טיפוח לאומנות,

טקסיות ורומנטיות הגובלות במשיחיות.

טיפוח כוחנות,

סגידה למדים והופעה קבועה עם מדים ונשק ועוד.

מסתבר שאם יש מקום לפחד מפני פאשיזם בישראל,

הרי שמדובר בפאשיזם של השמאל הקיצוני.

רק השבוע זעקו מפגינים מתלהמים כלפי שר הביטחון,

כמה ילדים הרגת היום?

שמאלנים צעקו לשר הביטחון,

כמה ילדים הרגת היום?

אין זה אלא המשך ישיר לדברי ההסתה בהצמדת הכינוי רוצח

לבגין ולשרון במהלך מלחמת לבנון.

מי שמכנה כך יריבים פוליטיים, מתיר למעשה את דמם

לפי מיטב המסורת הפאשיסטית.

ססמה אחרת של השמאל הקיצוני קוראת בנוסחים שונים לפנות את ההתנחלויות,

להחזיר את הביטחון. כלומר,

פינוי יישובים יהודיים על יושביהם רק בגלל היותם יהודים,

או בפשטות טרנספר.

משום מה בשיח הציבורי בישראל דיבורים על טרנספר של ערבים מוקעים כפסולים,

אבל ההתבטאויות על גירוש יהודים מבתיהם למען שלום או שלום במרכאות אינן נפסלות על ידי הרשויות.

ובדומה,

הסיסמה אין ערבים אין פיגועים איננה יותר גזענית מאחותה אין יהודים אין פיגועים.

לסיכום, הוא אומר,

הדרישה לפנות יהודים מבתיהם בארצם גובלת לעיתים קרובות בדליגיטימציה ואף בדה-הומניזציה,

ומשמעותה ברמות שונות רדיפה, השפלה, ביזוי,

גילוי איבה, עוינות או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה,

בהכל בשל השתייכות לגזע או למוצא לאומי אתני.

כך מופיע בחוק העונשין,

סעיף 144א. הרי היא מופנית כלפי יהודים בגלל יהדותם.

כיצד היינו מתייחסים לאיסור על יהודים בארץ זרה כלשהי

לגור באזורים מסוימים רק בגלל יהדותם?

האם איסור כזה ייחשב בכל העולם כאנטישמיות,

ורק בארץ ישראל כקביל?

הביטויים מהסוג של להיכנס בהם במתנחלים ותומכיהם

והאשמתם בגרימת המלחמה שבעיצומה אנו מצויים,

משמעותם קריאה לנהוג בכוחנות ובאלימות בפוליטיקה הפנימית.

גישה כזו אין לה מקום בחברה דמוקרטית,

ודווקא היא מעוררת פחד מפני פאשיזם,

הפאשיזם של השמאל הקיצוני.

אכן,

יש לפעול לבלימת הפאשיזם בישראל,

ויפה שעה אחת קודם,

לפני שהדמוקרטורים למיניהם יגרמו לטרנספר של מאות

אלפי יהודים מלב ארצנו.

כמו כן,

דרוש חוק שיפסול כל ארגון טרוריסטי,

גזעני ואנטי-דמוקרטי,

ויש להפעילו לגבי הארגון לשחרור פלסטין כולה ואו רשות הטרור הפלסטינית,

העומדים בכל שלוש אמות המידה הללו.

דוקטור רון בריימן,

יושב ראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי.

וסוף סוף,

אחרי כל זה,

יש תזוזה.

פתאום,

פתאום הימין

זוקף קומה,

וסוף סוף, אחרי 54 שנה,

מעז לומר

גם מילים נגד השמאל.

והנה קטע אחד מעניין אחרון.

43 פרופסורים חתמו על עצומה לבטל את הזמנת ביילין לארצות

בתרבות בצוותא.

במכתב ששוגר ליושב-ראש ועד הסגל האקדמי באוניברסיטה בן-גוריון,

פרופסור צבי כהן,

עותק הוגש גם לנשיא האוניברסיטה, פרופסור אבישי ברוורמן,

שנתן חסותו לאירוע, הם כותבים, 43 פרופסורים,

התפלאנו לראות כי הזמנת את דוקטור יוסי ביילין לארצות בפני החוג תרבות בצוותא.

באיזה נושא? בנושא הגדרת היהודי במאה ה-21.

הגדרת היהודי במאה ה-21.

יוסי ביילין מקובל על רוב הציבור היהודי במדינת ישראל כאחד האחראים העיקריים לאסון אוסלו ולטרור המשתולל כיום ברחבי מדינת ישראל.

בקוצר ראותו המדינית הזמין את אויבינו המרים ביותר לשכון בתוכנו.

יתר על כן,

באיוולתו נתן להם את הנשק שבו הם משתמשים היום כדי לקטול בנו.

אדם בעל כושר הבנה מדיני כל כך מוגבל איננו ראוי לכבוד להיות מוזמן להרצות בפני החוג תרבות בצוותא.

במדינה נורמלית

אדם כדוגמתו לא היה מעז להראות את פניו בציבור.

במכתבם, מכתב הפרופסורים, הם מציינים

כי גם הנושא על המוזמן לדבר מעורר תמיהה.

האם ביילין הוא מומחה אקדמי להגדרת היהודי?

ואולי הוא מתיימר להיות מומחה לכל נושא?

יאמרנותו להבין כי דבר טוב יותר מכל אדם,

למרות מגבלותיו הברורות,

הביאו אותנו כנראה למצב הנורא בו אנו נתונים.

יאמרנותו להבין כל דבר טוב יותר מכל אדם,

למרות מגבלותיו הברורות,

הביאה אותנו כנראה למצב הנורא בו אנו נתונים.

הפרופסורים מזהירים כי הזמנתו של ביילין לחוג תרבות בצוותא עלולה לספק לו עידוד להמשיך ולדרדר את המדינה מן הפח אל הפחת.

אנא,

בטל את הזמנתו כדי לאותת לו שדרכו ומעשיו אינם רצויים.

בסופו של דבר,

בלבל ביילין הופיע שם.

המצב

על הפנים.

המדינה קרועה ושסועה מבפנים ומבחוץ. ימין וסמל,

רק חול וחול.

מה עושים?

אתם זוכרים כמה שנים אני כבר מדבר שזה יהיה המצב יותר גרוע?

כל פעם אני מעודד אתכם שיהיה יותר גרוע, אתם זוכרים?

ושלמחון דעים חבילה לא התקיים, נאמר בקלטת 35 לפני תשע שנים.

רואים?

אלא מחצה נאה תתיע לכאן כנחל מגבר, רק מכה.

השונא תלך ותתגבר כמו נחל המתגבר, רואים או לא רואים?

אז מה עושים?

מה הפתרון?

עכשיו יצאה קלטת חדשה,

קוראים לה הפתרון למלחמות.

אני אגיד לך, זה לא נגע לקלטת. בטח, אני אגיד לך.

בשביל מה באתי עד אשדוד?

ובכן, יהודי יקר, הפתרון למלחמות

ידוע 3,300 שנה,

רק לעיתים רחוקות אחרי מכות רבות

עם ישראל מבין אותו.

שמעו, אחים יקרים,

תגידו לי מה אתם עושים בסיטואציה הבאה.

דיברתי עם עורך דין

שהבין שהמצב על הפנים בתקופה הקודמת, לפני שבועות מספר, כשכל פיגוע היה גובה מאיתנו עשרה עשרים יהודים, רחמנא ניצלן, ועשרות פצועים במאות,

והוא כבר צלצל ואמר, מה עושים? תגיד, מה יהיה? אמרתי לו,

אמרתי לך שזה מה שיהיה

ויותר גרוע,

ועוד לא עצרנו, אנחנו בדרך ליותר גרוע.

אמרתי לו, ואני אומר לכם,

זה יהיה שליטה של המוסלמים תשעה חודשים בישראל ובעולם כולו,

וגוג ומגוג שבע שנים

מאחורי זה גאולה.

אבל יש דרך להיות בתוך זה ולעבור את זה גם.

שימו לב.

אמרתי לו, מה קורה אם כלב, כלב,

מתנפל עליך?

מה עושה?

כלב מתנפל,

נובח.

אתה רוצה לסלקו, אתה עושה תנועות ביד?

לא עוזר.

זה כלב אמיתי, לא עוזר.

והוא נובח.

מה אתה עושה?

אז אתה לוקח אבן

ומשליך עליו,

ואז הוא עוד יותר עצבני.

פצוע.

מה קורה עכשיו?

אז אתה נותן לו עוד חלעה אחת רצינית, והוא שותה דם. הוא שותה דם, הוא אומר בשפת הכלבים,

אני קורע אותו עכשיו.

אני קורע אותו.

והוא מתנפל עליך.

הוא רק מתחיל לנבוח, הכלבה שומעת. הכלבה שומעת, הכלבים באים.

ואתה מתחיל ללכת אחורה,

והם מתנפלים, והם רוצים לשסע אותך.

והנביחות קשות, איומות,

ואתה מתיירא, מה אתה עושה?

אז בא חבר שלך, עוזר לך, ואתם זורקים אבנים, ואתם פוגעים בהם, והם נפצעים.

וכל הכלבים של השכונה באים.

ואתה מביא אחר כך נשק עם גומי,

ובום, בום, בום, יורה.

והם נפצעים, ועוד יותר. ואחר כך אתה משתמש בנשק חם, ואחר כך ועדת חקירה, ואחר כך בלאגן,

ונהיה טילים, ונהיה טנקים, והכלבים נובחים.

וואו, וואו, וואו, לא יכולים.

מה אתה עושה?

מה אתה עושה?

וזה לא נגמר,

ואתה נכנס לבפנים, ואתה מכה אותם בג'נין, ואתה הורס להם את המלונה.

מה יהיה עכשיו? מה יהיה?

רק תשחרר אותם לרגע,

ושוב פעם, רחמנא נצלן, הם נכנסים למושב דוארה ורוצחים אנשים, והורגים ילדה בת חמש, ויורים לה בראש, ועושים...

מה יהיה?

מה יהיה? איך זה ייגמר?

איך מרגיעים עדר של כלבים? איך מרגיעים אותם?

שאלתי את העורך דין, עכשיו חלאס,

פצעת אותם,

הם חייבים להחזיר, הם נוקמים,

זהו.

מה אתה עושה?

העורך דין חשב,

לא ידע מה לענות.

אמרתי לו, המזל שלנו

שאנחנו מכירים את בעל הבית של הכלבים.

יש בעל בית לכלבים.

אם נשכנע את בעל הבית של הכלבים, תרגיע אותם, תרגיע אותם.

אז בעל הבית אין לו בעיה.

הוא אומר מילים קצרות וכולם נרגעים.

הוא אומר לכלבים,

פוסי, פוסי, פוסי, פוסי.

וכל הכלבים נרגעים.

נרגעים, כולם נרגעים, נרגעים.

אבל אם לא נשכנע את הבעל בית שלהם,

אז הוא עלול להגיד להם, סיבו, סיבו, סיבו.

והם יתנפלו עלינו עוד פעם, אוי, אוי, אוי.

חייבים לשכנע את הבעל בית, לכלבים האלה יש בעל בית.

אבל אנחנו צריכים להבין למה הוא שלח אותם אלינו.

סתם הוא שלח אותם? לא סתם.

אנחנו התרחקנו מהאבא, מהבעל בית.

הם אפילו אומרים לנו, אתם עזבתם את מוסרותיו,

אתם ראויים להשפלה.

אנחנו יודעים תורה.

הם אומרים, אנחנו יודעים תורה. מי שעוזב את דת אברהם,

הוא יפסיד, הוא שחר.

אנחנו הבנים של אברהם.

אנחנו הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אנחנו הבנים של בעל הבית.

אנחנו עוזבים את בעל הבית וסומכים על טנקים ועל 16 ו-15,

היי, טיירות, אנחנו סומכים.

אומר הקדוש ברוך הוא, אני עם כלבים בא אליכם,

בלי טנקים.

נראה, תעצרו אותם.

איך תעצרו אותם?

אפשר לעזור אותם, זה לא בעיה. זה פתרון צבאי לפי דעתי.

בטח, מתוק.

אתה צודק.

אתה צודק.

אנחנו מפולגים בינינו. נכון, נכון, ונעצור אותם. בוא נגיד שאנחנו לא מפולגים בצבא,

והצבא עושה את הפעולה. עזוב את העם.

הצבא עומד מולם והוא יכול למצוא פתרון.

כמה אתה אומר שהם צריכים להרוג? כמה?

כדי שהם ירגעו, כמה?

שמרתי, לכבוש. כמה צריך להרוג? להרוג, כמה? כולם, כולם. כולם, מיליון וחצי.

אתם רק שוכחים שמסביבנו יש מאות מיליונים.

21 מדינות

שיושבות על שטח פי-571 ממדינת ישראל.

אנחנו, הנה, אתם רואים, כמו טיפה בכוס.

אתם רואים? הנה, זה אנחנו.

ואתם אומרים, אההה, טורטור.

מה גומרים עליהם? מה זה? קטר עלינו.

אנחנו עם חיזבאללה, 300 חיזבאללות, ברחנו עם צבא.

שכחתם?

אין, אין. שנה וחצי הם גוררים אותנו. הם התחילו עם אבנים.

תראו לאן הגענו.

תראו כמה הם הרגו.

400 יהודים נהרגו לפחות,

ואלפים אלפים פצועים בלי ידיים, בלי רגליים, בלי עיניים,

בלי כלום.

כמה אלמנות, כמה יתומים.

מה זה חוויה?

מה זה פה כוח?

צריך להבין את שורש הבעיה.

אין ניצחון בזה. שני צדדים מפסידים. אין ניצחון.

אין ניצחון.

אין, אין, אין. הפעם?

זה לא מלחמה בין גבולות, בין מדינה למדינה.

איך אמרתי לכם תמיד בקלטות? תשמעו את הקלטת, 40 שנה אקוט בדור.

אמר הקדוש ברוך הוא, 40 שנה אקוט בדור, ואומר,

עם טועה לבב הם,

והם לא ידעו דרכי.

40 שנה אני לוקח עליי.

לא הבינו, לא יודעים, לא זה,

אבל אחרי זה לא. מה קרה אחרי זה? אינתיפאדה הראשונה.

ואז כבר הזהרתי את הציבור,

תשמעו את הקלטת, 40 שנה אקוט בדור.

מה אמר הקדוש ברוך הוא, פרשת האזינו?

הם קנאוני בלא אל,

כי עשוני באבליהם,

ואני אקניעם בלא עם, בגוי נבל אכעיסם.

אתם

מקניעים אותי, מכעיסים אותי,

אה? אתם אומרים, אין אלוקים,

מהפכה חילונית, אין אלוקים.

אנחנו עם נאור, אירופאי, אמריקאי,

אנחנו לא רוצים יהדות מקורית אותנטית. אנחנו לא אשמים, מנהיגים עושים לנו, מה אנחנו עשינו?

אתה אשם.

לא, כל הכבוד, אתה הצבעת בהם במקום להצביע על הקדוש ברוך הוא. אנחנו כל הזמן מצביעים על הקדוש ברוך הוא. אבל הוא שולט עלינו, מה אנחנו יכולים? מי שולט? אלה אלה ששולטים עליך. מי שולט עליך? אף אחד לא שולט עליך.

יש רק אחד ששולט. זה האבינו שבשמיים. אנחנו מאמינים באבינו שבשמיים, אבל מי שעכשיו עושה פוליטיקה זה עניין אחר. מה זה עניין אחר?

הקדוש ברוך הוא, פוליטיקאים בשבילו זה כמל מדילי, זה כלום, זה חריף. אבל מה אני יכול לעשות לבוא בתוך הפוליטיקה הזאת?

או, אתה תשמע את העצות שלי ותדע מה לעשות.

תכף אני אתן לך עצות,

ואם אתה רוצה, בעזרת השם יתברך,

שלא יקרה לנו יותר אסונות, תשמע מה אני אומר, תעשה, ובעזרת השם יהיה בסדר.

אני שמח שאתה כבר מתרגז.

זה טוב, זה סימן שאתה מבין שם מצב על הפנים.

עכשיו אני רוצה שתדע דבר אחד.

יש פתרון,

זה לפנות לאבינו שבשמיים.

אבא שבשמיים מחכה לנו,

מתי אנחנו נפנה אליו ונגיד לו,

אבינו מלכנו הושיענו.

אנחנו לא אומרים שלא צריך לעמוד מול האויב.

אנחנו לא אומרים ההפך ממה שאמרו חכמים, הבא להורגך השכם להורגו.

אנחנו מחויבים בהגנה על עצמנו,

אנחנו מחויבים לשמור על חיינו,

אבל אנחנו צריכים להבין דבר אחד,

אם נשלחים כנגדנו, יש משלח.

אנחנו לא כלבים.

כלב לא מבין.

כלב, זורקים עליו אבן או נותנים לו מכה במקל,

הוא מתנפל על האבן או על המקל.

כלב לא מבין שיש מי שמאחורי זה.

אנחנו מבינים.

אנחנו מבינים שאם נשלח אלינו מקל,

אם נשלח כלב,

פירושו של דבר שיש משלח מאחורי זה. איך אמר הקדוש ברוך הוא?

אשור שבט אפי.

כשאני כועס עליכם, יש לי שבט.

פעם זה אשור,

פעם זה בבל,

פעם זה ארם,

פעם זה מואב,

פעם זה נבוכדנצר,

פעם זה ערפאת.

יש לי מקלות הרבה.

אתם תהיו בסדר, אני איתכם, אני אשמור עליכם.

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

אם אתם לי, אתם שלי.

אם לא, אתם של נבוכדנצר וחבריו.

אם אתם לי,

שלי.

לא לי,

שלא.

ופלא גדול יש אצל הציבור.

איך יהודים חרדים,

דתיים, נהרגים, נפגעים בפסח, בליל הסדר, בבר מצווה, בבת מצווה, הולכים לניחום אבלים בפיגוע, מתים בדרך.

איך?

שלוחי מצווה אינם נזוקים.

לא.

בקללות כתוב,

וניתתם מיד אויב.

כשיש את הקללה הכתובה בתורה,

אז כתוב, עם ישראל, נהרגים להם הרוגים.

אין מלינים את המתים בירושלים, קוברים אותם חוץ לחומה.

יוצאים לקבור את המתים,

באים האויבים והורגים את הקוברים.

אין לך מצווה כי קבורה, קבורת המת.

ועוד אם זה מת מצווה,

אז זה מצווה גדולה.

ואדם שעסוק במצווה, בחסד של אמת, בקבורת המת,

איך יכול האויב להרוג את הקוברים בשעת עשיית המצווה?

על זה אמרה התורה, וניתתם ביד אויב.

אתם נתונים בידו של האויב,

והוא יכול לעשות כחפצו,

כי בשעה שניתנת רשות למשחית,

אינו מבחין בין צדיק לרשע.

אז רחמנא לצלן, מזה אנחנו רואים שאנחנו נמצאים תחת קללה וגזירת שמיים.

לא יועיל ולא יעזור, ולא עצות ולא בטיח.

אם אני הייתי כרגע מקבל מינוי לשבוע ימים,

שרון היה אומר, אני יוצא לחופש,

תחזיק רגע את המדינה, אני תכף חוזר,

אני אגיד לכם מה הייתי עושה.

אני הייתי אומר,

שרון ניסה במשך שנה לבקש מערפאת השקרן

שבוע ימים הפסקת אש.

זו הבקשה הצנועה.

אתה רוצה לחיות איתי בשלום לאורך שנים, נכון?

בוא נראה אותך רק שבוע.

איזה שבוע?

איזה שבוע?

הוא לא מתכוון לתת לנו. יש לו 150 שנה, כמו שהוא אמר, זמן,

עד שנסחה בים.

אבל שרון ממשיך לבקש שבוע,

שבוע, תן שבוע, תראה.

מה יהיה אחרי שבוע? נגיד הוא נתן לו שבוע,

גם זה מן השמיים שהקדוש ברוך הוא לא נותן לו

לתת שבוע, כי אם הוא היה נותן שבוע הוא מקבל את גבולות 67',

ואחר כך הוא היה יושב בריביירה,

ואחמד יאסין היה מתחיל את הסיפור.

אבל מתחנן שרון, שבוע, משכנע את האמריקאים, בלי שבוע לא ילך, חייבים שבוע.

שבוע, שבוע מה?

הפסקת אש.

אני הייתי אומר, במקום שרון, עזוב, אני

עם הפלסטינים, אני מבין מה הכוונות שלהם, קראתי את האמנה,

איתם לא ילך.

אז אם איתם לא ילך, אבל בכל אופן הם מולנו, אז מה נעשה?

אתה לא יכול להשתחרר מהם, כמו שאומרים השמאלנים.

אנחנו נהיה חייבים בסוף

לגור אחת במחיצת חברו.

אין פה ברירות רבות.

עם חיץ, עם גדר, בלי גדר,

אבל אנחנו חייבים לחיות בשכנות.

שכנות אבנים,

שכנות חיצים, יריות, אבל שכנות.

העיקר שתהיה גדר.

אני הייתי אומר דבר פשוט, תשמעו,

עד שאני אבקש מהפלסטינים הפסקת אש,

יותר קל לי

לבקש מהעם שלי,

מהעם שני הפסקת אש.

אני אבקש מהעם שלי הפסקת אש.

אני אפנה לעם ואני אגיד להם,

אחים יקרים,

אני יכול לסיים את המלחמה הזאת

תוך שבועיים,

אם תשמעו לי.

תוך שבועיים אני גומר את כל המלחמה.

שבועיים, בלי טנקים ובלי יריות.

אם תשמעו לי, מה אני מבקש? הפסקת אש. הפסקת אש, יום אחד, לא שבוע.

יום אחד.

אני מבקש שתפסיקו להדליק אש בשבת.

אם שמרו ישראל שתי שבתות,

מייד הם נגאלים.

גומרים את הסיפור.

ולשמאלנים הלא מאמינים נאמר,

הזדמנות חייכם.

בואו נבדוק.

חיכינו שנה וחצי, לערפאת לא עזר.

בואו נחכה שבועיים לחרדים.

תנו צ'אנס,

שבועיים ננסה,

נשמור שבת קודש, נעשה הפסקת אש,

לא נדליק חשמל,

לא אש, לא נותן טלוויזיה, לא ניסע בשבת, לא נבעיר את המצד.

נהיה שתי שבתות

שומרי שבת.

שתי שבתות. תנוחו.

זה לא מציאותי אבל. מה? זה לא מציאותי. אתה צודק, זה לא מציאותי,

לכן תסבול את האש של הפלסטינים בלי סוף. אתה לא מציאותי.

למה לא?

כי הרעיון הוא בלתי אפשרי.

למה לא אפשרי?

אם היו אומרים לך... אני אגיד לך למה. כן, למה? יש קול אחד ששומר על הפינה שלו,

בגלל שאנחנו נראים ככה.

מה, אתה לא שומע מה אני מדבר? אני אומר לך, מה שאני מרגיש, מה שאנחנו... שמעתי מה שאתה אומר.

כולם יודעים את הבעיה, כולם כואבים את הבעיה. אני שואל אותך, קום רגע.

אני שואל אותך שאלה.

אני הייתי מבקש ממך,

שתי שבתות תשמור,

בשביל שתדע בסוף אם באמת תורת ישראל אמת,

יכולה להביא גאולה או לא.

אולי פרקטימציה יכולה להיות, שכולם יקומים. אתה, אתה, רק אתה. אני שואל, אתה תסכים, יש לך שכל להסכים? כן. אתה חילוני, נכון? לא. מה, אתה דתי? לא, לא דתי, מסורתי.

מסורתי.

אני עושה קומצה.

אה, אתה מאלה?

אני לא מאלה. אז אתה עלול לעשות לי אחר כך שבת כן, שבת לא.

תמציא קומצה. אני לא הולך כצפי, אני הולך כאהבה. הבנתי. בכל מקרה, צריך להיות טיפש מטופש,

לא לנסות, לא לנסות, לא לנסות שתי שבתות.

אתה מדבר, מדבר, כולם פה יודעים את הבעיה,

כולם כואבים את הבעיה, כולם מודעים לבעיה של שווארץ,

אבל אתה מדבר, אתה לא נותן בעיה פתרונית ממשית.

מה, אם זה לא פתרון, אני שואל? רגע, רגע, אתה שמענו אותך. זה כמו לזכות בלוטו, תגיד לי... שמעתי, איזה לוטו?

זה כמו לזכות בלוטו. לוטו, אני תלוי בדעת אחרים.

פה אני תלוי בדעת עצמי, כל אחד צריך להחליט. אתה לא בדעת עצמי, למה אתה אמרת שכולם צריכים לנגות את עצמם.

אני אמרתי לך, אני אמרתי את ההצעה, אני שואל שאלה.

יש מישהו, אתה חושב במדינה שכיף לו מהמצב?

אף אחד אוקיי. יש כאלה שלא אכפת. יש מישהו שאתה חושב שרוצה שזה יהיה המצב? אני מבטיח לך דבר אחד.

אם היו באים כל החוזים בכוכבים,

ופותחים בקפה יעני,

ובקלפים,

וכל האסטרולוגים, וכל מי שיש לו איזה משהו שמאמינים בו קצת,

והיו אומרים כאחד,

אם ישראל ישמרו,

לא שתי שבתות, חלילה, לא להגיד מילים כאלה,

להגיד אם עם ישראל יומיים יומיים יומיים לא ילכו לעבודה, יעשו שבתון, שביתה,

בשביל הזדהות ואחדות עם העולם, לא משנה מה,

מבטיח לך שכולם היו עושים.

למה?

זה אמרו הוזים בכוכבים,

זה אמרו מחריטים ידועים,

זה כן.

אבל תורה של 3,300 שנה,

שראינו שהיא צדקה.

לא שמרו את המצוות, קיבלו מכות.

שמרו את המצוות, התפטרו מהמכות.

מה אני אומר לך?

כולם צועקים כבר, יהיה מצב יותר גרוע, נצעק יותר,

ייפגעו יותר,

יהיה יותר גרוע, תזכור מה אני אומר.

תכין את המסכות,

עוד מעט תראה את עיראקי, מה עושה פה. אתה נותן תוצאה. אבל תדע, הנה, יש פתרון. זה פתרון. זה פתרון.

זה הפתרון.

אם עם ישראל יקבלו עליהם

שתי שבתות לשמור,

אין בקשה יותר צנועה מזאת.

ואז,

עד ששרון יחזור מהחופשה,

שבת אחת כבר עברה, עוד אחת גם הוא ישמור,

ובעזרת השם יתברך.

או שניגאל או שלא, נכון?

או שאו ש.

ואז נראה, נדע.

אם לא,

אז חביבי, תפציץ את מי שאתה רוצה,

כי גם אתה הולך להיות מופצץ, וסלמת.

אז סלמת.

זו שאלה של התשובה.

הבנת?

זה מה שאני מציע.

תרצו או לא תרצו, זה הפתרון.

הפתרון זה לחזור לאבינו שבשמיים.

אחמד יאסין אומר לך את זה. תשמע לאמנון יצחק, הוא יודע מה שהוא מדבר.

אנחנו כתבנו את זה בראש האמנה שלנו.

אתם הייתם הטובה שבאומות, הוא אמר, בלי להתבייש.

הטובה שבאומות.

מה? מצווים את הטוב

ומרחיקים מן הרע.

אתה שומע?

מאמינים באלוקים.

לא האמינו אנשי הספר, כי אז היה להם טוב.

אתם שומעים?

העולם יודע,

הנוצרים יודעים, המוסלמים יודעים שאנחנו עם הנבחר.

הם יודעים שיש לנו אלוקים שבשמיים.

אבל אנחנו לא יודעים.

אנחנו שוכחים ואנחנו מזניחים את בעל הבית,

לכן הוא משסה בנו את הכלבים.

אתם רוצים להמשיך כך?

אני את שלי עשיתי, הודעתי.

אומנם לא קיבלתי מינוי משרון,

אני מצטער שאני פורץ לתוך התחום שהוא היה צריך לפעול,

אבל אני אומר את זה בהתנדבות,

לא מבקש על זה שכר.

בהתנדבות, בלי שכר.

תרצו, תעשו,

לא תרצו, לא תעשו.

אבל אני ביום פקודה אוכל להגיד לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם,

אני אמרתי,

רצתי, הלכתי ממקום למקום, לא שמעו לי. מה אני אעשה?

אני לא נביא.

אני בסך הכל אומר לכם דברים הידועים

מאלפי שנים.

לא חידשתי שום דבר מליבי,

שום דבר חדש.

אבל אני אגיד לכם דבר איום ונורא.

ירמיה הנביא

כתב את מגילת איכה.

שלושת הפרקים הראשונים של מגילת איכה,

הוא אמר אותם לפני שהייתה שואה והחורבן.

את שלושת הפרקים הוא היה הולך ואומר אותם, מה יהיה?

והכול התקיים. לא שמעו לו.

ירמיה הנביא, אתם שומעים?

ירמיה הנביא לא הצליח בדורו להחזיר את העם בתשובה.

אבל בדור הזה אנחנו רואים מיליון בעלי תשובה.

משהו השתנה מאז.

מה נשאר?

שמיליון היהודים האלה

ייקחו על עצמם עול

לשכנע עוד יהודים

לשמור שבת,

להפסיק הפסקת אש.

ככה אם נעבור ברצינות, כמו שהיהודי ההוא צעק ואמר,

אנחנו לא אשמים,

זה המנהיגים,

אנחנו רוצים.

כן, אם ככה תיתן דרשה בכל מקום, וכל אחד מאיתנו מתוך הכאב הפנימי שדי, נמאס לנו לסבול להיות טבע,

העולם יהיה שונה. מה? תעמוד, תעמוד. זה אמת מה שאנחנו אומרים. אנחנו כולנו באנו ממדינות שהיינו מאמינים בקדוש ברוך הוא ובאנו להוסיף.

אבל פה נתקענו בבעיות. מה אפשר לעשות?

מה, אני בכלל ידעתי מה זה מערב, מה זה ליכוד?

הוא התלחם בברס, בתור יהודי.

מאיפה באת? איראן, לא חשוב לי, זה כולנו... מה, לא להתבייש, איראן מקום טוב. כולנו יהודים, לא אכפת לי, מה זה איראן, אמריקה, זה כולנו יהודים, ואנחנו בלאגן. נכון. אנחנו בלאגן.

עכשיו אני אשאל אותך מה השם שלך. משה.

משה.

משה, אתה צריך לעשות נגד.

מה זה נגד?

לשים כיפה על הראש.

יש לך דולר לדבר בכל מקום ולהגיד ליהודים, רבותיי,

אנחנו צריכים לחזור לאבינו שבשמיים.

אני משדר עכשיו בלוויין שנקרא הוטברד,

שלוש שעות כל יום,

לוויין אירופאי במזרח התיכון.

צלצלו אליי דרך האינטרנט, מאיראן

משפחה יהודית חזרה,

כלל בני המשפחה מהקלטות וידאו שמוקרנות שם.

אז אני מנסה,

סוחר לוויין משדר כל יום שלוש שעות,

פותח אתר אינטרנט www.shop.net אלף יהודים מכל העולם נכנסים

לשם כל יום בלי פרסום.

אתה יודע מה זה?

משתדל.

כל ההרצאות נוסע ממקום למקום בשביל להגיד את הדברים

מחלק מיליונים של קלטות בחמש שנים, 11 מיליון קלטות

משתדל, אבל זה בן אדם אחד

אם היו עוד כמה עושים ככה,

המצב היה נראה אחרת איך מפלגת ש״ס לא עושה את זה ככה? עזוב אותי, מי עושה מי לא? בוא נעשה בוא, מה שבידינו לעשות

נעשה ואז בעזרת השם יתברך,

נקצר את התהליך ונגיע בעזרת השם לדברים טובים.

בבקשה, שאלה.

אתה אומר שישראל צריכה לשימור שתי שבתות בשביל שהגאולה תבוא,

אבל לפי מה שהדוע לי לעולם לא יהיו כולם חוזרים בתשובה ותמיד יישארו אנשים שעדיין לא יאמן.

אז בוא אני אגיד לך,

רבי עקיבא שאל את רבי אליעזר,

אמר לו, רבי,

אם פה יחזרו בתשובה,

שמא במקום אחר לא יחזרו בתשובה ואף פעם לא יהיו כולם חוזרים בתשובה.

אמר לו רבי אליעזר הגדול,

אפילו אם כנישתא חדא,

קבוצה אחת, כנסייה אחת,

יחזרו בתשובה באמת ובתמים,

מספיק לגאול את עם ישראל.

אני מאמין,

כמו שאני מכיר את הקדוש ברוך הוא,

ואני מכיר אותו קצת,

כמו שאני מכיר אותו,

כשהקדוש ברוך הוא יראה רק את ההתעוררות בלב, אפילו עוד לא נגיע לכלל מעשה, רק ההתעוררות בלב,

הכוח שלה עצום ונורא.

שומר מצווה לא ידע דבר רע, כתוב.

שומר מצווה, עוד לא הגיעה לידו המצווה,

הוא רק שומר את המצווה בליבו כדי לעשותה,

כבר יש לו שמירה שלא ידע דבר רע, לא בשעת גזירה, בסתם יום של חול.

אם אדם כבר עושה מצווה,

המעלה שלו גדולה לאין שיעור.

ואם ציבור גדול מתעורר בתשובה, אני יודע, אני, אני, יודע,

בשעה שהציבור מתעורר,

מה הכוח שהקדוש ברוך הוא נותן לי באותה שעה, לי, האדם הפרטי.

כשאני מברך יהודים, בשעה שיש התעוררות בקהל,

והקהל חם,

והלב שלהם פתוח לאביהם שבשמיים,

ומקבלים עליהם עול מלכות שמיים,

כשאני מברך יהודים, בזכות זה נפקדים,

נענים.

הקדוש ברוך הוא שומע את התפילות. למה?

זה מה שהוא רוצה.

שעיניהם של ישראל יהיו לאביהם שבשמיים. זה מה שהוא רוצה.

מה אבא רוצה יותר מבן?

שהבן יסתכל עליו, ימתין מה אבא רוצה.

זה הכול מה שאנחנו מתבקשים.

זה לא הרבה, מעט מאוד.

מה אתה רוצה?

למעלה מאלפיים שנה גלות?

לא הגיע הזמן כבר? אבא מחכה, מחכה, מתי הבנים יחזרו?

לא הגיע הזמן.

אז הוא שולח לנו עוד מכה ועוד מכה, שנתבונן?

לא מתבוננים.

נו, אז מה, אנחנו צריכים עוד.

בסדר, אם אנחנו רוצים עוד, נקבל עוד.

כן, עוד שאלה.

אז ראינו שיש הרבה אנשים שחוזרים בתשובה,

אז למה המצב לא משתפר?

יש הרבה אנשים שחוזרים בתשובה למה המצב לא משתפר.

קודם כל, אתה צריך להבין שהמצב משתפר מרגע לרגע לאין ארוך.

אם תסתכל על מה שהיה מוכן לנו,

אם היית יודע מה היינו צריכים לעבור אילו היו מצליחים כל הפיגועים וכל המרגמות,

בה הכול היה פוגע.

אנחנו לא היינו גומרים בפחות מעשרות אלפים הרוגים במאות אלפים פצועים.

אם כבר יוצא טיל וכבר עפה מרגמה,

המטרה היא לפגוע.

אם זה לא פוגע, יש מישהו שמחליט שזה לא יפגע.

אם זה כן פוגע, לכל כדור יש כתובת.

אנחנו מאמינים, בני מאמינים, שהכל מושגח מאיתו יתברך,

וככה זה במשך כל ההיסטוריה.

אז עצם זה שנמנעים כל כך הרבה פיגועים,

זה רק בגלל שיש זכויות גם לעם ישראל.

אבל כיוון שהקדוש ברוך הוא דוחק שהעם הזה יתעורר,

והעם הזה כנראה מתרגל למצב,

ועוד פיגוע ועוד פיגוע רק סופרים כמה הפעם,

אז המצב

הולך ומחמיר לאט לאט.

יש שינוי,

וכמה שנוסיף יותר אנשים שיתקרבו לאבינו שבשמיים, ככה ירווח לנו.

הבנת?

כן.

עוד שאלה.

אני שואל, מה עושים לגבי, יש לי אח,

נמצא פה איתי,

הוא יודע ומאמין הכול שיש בורא לעולם,

הוא היה פעם קצת דתי,

אבל עקב כל מה שקורה הסחב במדינה,

הוא נחלש קצת בתורה.

ומה עושים בן אדם שמאמין, הוא אומר,

אני יודע שיש בורא לעולם,

אני יודע שהכול אמת,

ואין מה לשכנע אותו,

אבל הוא לא מחלל שבת,

הוא עושה כל הדברים שחינותי עושה.

איך אפשר ל... איפה הוא? פה?

שיקום?

רק רגע, רק רגע.

אתה צריך להאמין, אתה במצב שהחברה הפשוט

שאתה נמצא בה, היא נוחה לך כרגע והיא משפיעה עליך.

ממילא אתה מוצא את עצמך במצב נינוח,

אבל יש לך איסורי מצפון, כי אתה יודע מה שהם לא יודעים,

ואתה מרגיש שאתה לא בסדר, וזה מייסר אותך,

ואתה חי בצורה חצויה.

איסורי המצפון שלך יותר קשים מההנאה הרגעית, כי אתה יודע שאחרי אותו רגע של הנאה, באותו ערב שעבר, אתה נשאר עם הבעיות האמיתיות,

ואתה יודע שאתה סוחב על עצמך גיבנת גדולה,

שיום אחד את העתיד נשלם עליה.

יש לי הצעה פשוטה,

פשוט מאוד, לקום,

לצאת מהחברה הזאת,

לחפש חברה תואמת למה שאתה מרגיש,

ולהתחיל שם שוב פעם,

בחברה קלה,

לא קיצונית במושגים של עכשיו שלך,

אלא כזאת שתיקח אותך ותוביל אותך הלאה.

ואפילו אם אתה לא יכול בינתיים להתחיל ללמוד

שיעור של גמרא או מוסר או משהו עם איזה חברותא או משהו,

להתחיל לטעום שוב פעם את הטעם הקודם,

וככה לאט-לאט להתעלות

עד שתראה את הקלות

ואת השווא שיש במקסם הרגעי לעומת חיי הנצח המעוטדים לך.

אבל חייבים לעשות צעד אחד קדימה.

אם תישאר רק עם ההרהורים האלה, על זה נאמר רשעים מלאים חרטות.

מה פירוש?

רשעים מאמינים מדובר, מלאים חרטות.

למה הם מלאים חרטות?

כי כל פעם עוברים עבירה מתחרטים, עוברים עבירה מתחרטים, אבל אף אחד מהם האלה לא קם ויוצא מתוך המעגל.

הרי אתה יכול לקום ולהשתחרר.

אם תחליט,

אני מוכן לעזור לך, בלי שום בעיה.

יש לי יהודי במשרד בשם ירון,

שידריך וילווה ויעזור לך,

ותוכל אפילו להתארח בשישי-שבת במקום תורני,

לצאת לדרך.

השראת שכינה, התעוררות,

ציצית,

תזכך אותך,

וקדימה, לצער,

ובעזרת השם יתברך, לא תחזור למצבך הנוכחי.

מתאים לך?

לא מתאים, אה?

יש לך, חבר'ה, משהו, אה?

אתם גם משתמשים עם עגולים כאלה, קטנים?

אקסטזי ודברים כאלה. לא, בלי, בלי.

יעני, אתה מפנטס בלי זה.

אני רוצה להבין,

איפה ההכרעה שלך, כן, נשאר במצבך?

איפה אתה מכריע? למה אתה מכריע להישאר במצב שלך כשבעצם יש לך ייסורי מצפון?

טוב לי ככה.

טוב לי? רק טוב לי?

אבל על טוב לי משלמים גם.

אין לך מורא מזה שאתה צריך לשלם? הרי אתה יודע שיש בורא לעולם, הוא אומר.

אם יש בורא לעולם, הקדוש ברוך הוא, אתה יודע, לא ויתר לאף אחד.

גם משה רבנו נענש.

גם אברהם.

אף אחד לא ויתר לו.

ואתה צובר עוד ועוד ועוד ועוד, ואתה אומר, טוב לי. יפה, טוב לי.

יש לי הצעה בשבילך.

אתה רוצה לראות כמה זה טוב?

אחרי טוב לי אחד,

גש לתנור,

תפעיל על חום שבת,

שב-חמש דקות בפנים, צא.

תגיד מה יותר טוב.

זה הכנה והתלמדות לקראת העתיד.

מה אתה אומר?

אז אתה תגיד, טוב לי.

למה לחכות חס ושלום, כשתגיע למצב שחלילה יהיה לך איזה חולי,

ואז תחפש את הקדוש ברוך הוא ואת הדתיים?

מה, חבר'ה לא יוכלו לעזור לך? מה אז?

מה שווה הטוב לי שהיה עד אז? מה שווה?

שאני אהיה חולה להתפלל.

כשאתה תהיה חולה, תתפלל.

ואתה יכול להבטיח לנו גם שהתפילה תתקבל?

זה מקורל, כן.

אה, אתה תתפלל מכל הלב, זה יפה. ואם יהיה חולי שלא תספיק להתפלל?

ואם זה יהיה לא חולי וחלילה, חלילה תאונת דרכים, מה תעשה?

אתה יכול להבטיח?

אמר שלמה המלך, החכם מכל אדם, אל תתהלל ביום מחר, כי לא תדע מה ילד יום.

אל תאמר לך שאזכין, שמא לא תזכין.

אל תאמר לך שאפנה אשנה, שמא לא תפנה.

אז על מה אתה סומך, ידידי היקר?

שהקדוש ברוך הוא יעלים עין מעבירותיך,

על מנת שיגמר לך טוב לי, תפנה אליו.

אתה אומר לקדוש ברוך הוא, תכסה עליי בינתיים,

כן? אתה הולך לגנוב ואומר, יא אללה, שלא יתפסו אותי,

תעזור לי לגנוב,

אני נכנס, תכף אני יוצא,

אני אקח את הקופה,

תעזור לי להגיע לאוטו,

ואל תשכח, תלווה אותי עד הריביירה, שאני אהיה על היאכטה עם הבוכטה.

ואחרי כל זה,

אתה חושב שהקדוש ברוך הוא ממש מבסוט ממך, מה זה חולה עליך?

אתה כמעט כמו משה רבנו אצלו.

ורק אתה תבקש מכל הלב,

מיד הקדוש ברוך הוא יגיד לך, כן, מוישי שלי,

בוא אליי יקירי,

ככה אתה חושב שנראים הדברים?

מה פירוש פושע? מה פירוש פושע? אני אמרתי שהוא פושע? אתה אומר שהוא גודם, אתה אומר שהוא גודם,

אתה אמר בן אדם שלום. אמרתי שאם,

אם בן אדם היה גונם... אם היינו חיים בשלום, אולי לא היית פה, אולי היית מדבר ככה. נכון, אם היה שלום, אז הייתי במקום אחר.

אבל אני חושב שאתה קראת לו פושע, אני לא קראתי לו פושע. לא, אתה לא גנב, מה זה גנב בעיניך?

אני לא קראתי לו, קודם כל אני לא קראתי לו גנב. אתה אולי טיפש, אני לא יודע מה זה.

מסתבר, אבל אני רוצה להגיד לך שאני לא קראתי לו גנב,

אבל אני יכול להגיד לך שמצבו הרבה יותר גרוע מגנב.

גנב

זה עדין מאוד.

מחלל שבת,

מחלל שבת בפרהסיה,

אתה שומע, ידידי?

מחלל שבת בפרהסיה דינו, דינו שקלה.

מחלל שבת בפרהסיה במזיד,

דינו שקלה. זה תאונת דרכים.

הוא לא גנב.

אני אגיד לך יותר מזה.

רוצח, רוצח,

עונשו פחות ממחלל שבת.

רוצח,

ואחד שלקח שחטה מסיגריה אחת.

אחת.

יותר גרוע מרוצח.

אתה שומע? למה?

למה? כי התורה אומרת שעונשו של הרוצח בהרג,

ועונשו של המחלל שבת בסקלה.

יש ארבע מיטות בית דין, חנק והרג,

שרפה וסקלה, שניים קלות,

שתיים חמורות.

החמורה שבחמורות,

חילול שבת, כי מחלל שבת הוא כופר באלוקי השמיים.

אוקיי. אם זכור לי, שניהם מעשרת הדיברות, לא? שניהם מעשרת הדיברות. זה אותו משקל.

לא. למה לא? ככה התורה קבעה. זו הקטגוריה.

כי העונש נקבע,

זאת החמורה שבחמורות.

איך אתה יודע?

יש עונשים שכתובים בתורה.

זה מ-1 עד 10. איך אתה יודע מה הדיברות? זה לא הולך במ-1 ועד 10.

אתה יודע, בעשרת הדיברות לא כתוב שאסור לאכול חזיר.

אבל טומאת החזיר היא חמורה בחמורות של הטומאות.

אבל היא לא כתובה בכלל בעשרת הדיברות.

אז מה?

אז גנב, כשגונם, הוא לא טמא.

אבל אוכל חזיר, הוא טמא. מה זה קשור?

לא צריך להיות בעשרת הדיברות בשביל שזה יהיה חמור יותר או פחות.

זה דבר אחד. שתיים, אתה צריך להבין.

גנב מצטרף למניין.

חסר מניין?

בוא, גנב, בוא.

בוא.

תשאיר את הקופה בינתיים, פלל.

גם יכול להיות חזן.

אמנם אין סמים קטגור סנגור,

אבל הוא מצטרף למניין.

מחלל שבת בפרהסיה,

אינו מצטרף למניין. הדין שלו כמו גוי לכל דבריהם.

הדין שלו כמו גוי לכל דבריהם.

אתה שומע?

רוצח, רוצח מצטרף למניין.

מחלל שבת לא מצטרף למניין.

רוצח,

רוצח

מתאבלין עליו.

מחלל שבת בפרהסיה, אין מתאבלין עליו.

אתה מבין?

אם היית לומד תורה, היית מבין את החומרה.

סתם דברתי על גנב? גנב זה מותג, זה חמוד.

סוכר.

מה זה גנב?

אם היה גומר את התיק בגנב, היה מסודר.

אבל גם גנב לא אמרתי לו.

אמרתי לך, תאר לך, אדם גונב,

בואו נבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לו לגנוב.

כל המדינה הזאת היא גונבת.

נו, אז מה אתה רוצה? יש מקום בגיהנום מלא.

מלא מקום, מלא.

מלא. אתה רוצה פתרון? אתה רוצה פתרון? כן, מה הפתרון? מבול שני. מה? מבול שני. מבול, אה, הוא מציע דבר פשוט.

הוא אומר, בוא נעשה מבול שני, וגמרנו.

תראה, אם יהיה מבול, אני אהיה בטבע.

אבל אתה, איפה תהיה?

ההמשך בקלטת מספר 252. לעשות נגד חלק ב'.