קלטת 246 - בואו נשמע - פילוסופיה יהודית - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

ספר לכם סיפור קצר.

השבוע שעבר התרצל לי סטודנט באוניברסיטה הפתוחה בתל אביב.

הוא אומר, הוא לומד פילוסופיה.

אז הוא קיבל קלטת מחבר שנקראת אקסיומות, TAP.

הוא הלך לשיעור, זה היה לו בכיס,

ודיברו פילוסופיה, אמונה, כל הדברים האלה.

בקיצור של דבר הוא אומר, תשמעו חבר'ה, יש לי פה קלטת,

נתנו לי, אני לא יודע מה זה, בואו נשמע. פילוסופיה יהודית, כתוב רב, בואו נשמע.

שמו את הקלטת אקסיומות, הפרופסור ו-30 סטודנטים יושבים בשמיים.

באמצע הקלטת יש קטע שם,

שאני מדבר עם מישהו שאומר, האם ניתן להוכיח שיש בורא לעולם?

אז דיברתי איתו, בורא, נברא, וזה וזה וזה,

הוא לא השתכנע מהר כמו שאת.

אומר לי הסטודנט,

תשמע, כששמענו את זה, ראינו שבהתחלה הוא לא מאמין שאפשר להוכיח, אחרי חמש דקות שמענו שהוא כבר מהסז,

ובסוף הוא לא השתכנע.

מה הוא טען לך?

הוא טען, מי אמר שיש ראשון שברר כל הנבראים?

אולי זה מחזור אינסופי של בורא, נברא, בורא, נברא, בורא, נברא, בורא, נברא, בורא, נברא.

אז אין התחלה בכלל ואין סוף.

כל הזמן זה בורא, בורא, נברא, בורא, נברא.

ואז אני עניתי לו שאם זה כך, יש שתי אפשרויות.

או שהמצב הזה של בורא, נברא הוא מצב מוכרח,

או שהוא לא מוכרח.

אם המצב הזה של בורא, נברא הוא לא מוכרח,

פירושו של דבר שאחד מהנבראים יכול להחליט, אני לא רוצה יותר לברור.

לא רוצה להיות בורא. אני נברא ולא רוצה לברור אחר.

אז זה ייפסק.

המחזוריות תיפסק.

אם היא תיפסק, יהיה סוף.

אם יהיה סוף, יש גם התחלה.

אם יש התחלה, יש מתחיל.

אם יש מתחיל, זה הבורא.

מה שרצית לברוח.

זו אפשרות אחת.

יש עוד אפשרות.

אם זה בורא, נברא, בורא, נברא, בורא, נברא. והם לא יכולים להפסיק. אף אחד לא יכול להפסיק.

כולם מחויבים להיות בורא נברא.

הסימן שיש מכריח חיצוני שמכריח אותם להיות כל הזמן בורא, נברא, בורא, נברא, בורא, נברא, מוכרח שיש מכריח חיצוני שמכריחם.

ומי זה?

אחד שנמצא במשך כל האינסוף זמן ומכריח כל אחד מהם שלא יוכל לבטל את רצונו.

למה? כי כל אחד מתוך אלה הוא זמני, הוא רק זמני, הוא איננו אחר כך.

אז מי זה שנמצא כל הזמן להכריח את כולם?

מישהו חוץ להם מברא אותם.

ההוא לא הבין, הוא אומר בקסטה, פתאום צעק לנו הפרופסור,

יש אלוקים, יש אלוקים, יש אלוקים, יש אלוקים. הפרופסור החילוני צעק, יש אלוקים.

שאלו אותו תלמידים למה יש אלוקים, הוא אמר, גש ללוח, קח ניר, אומר לו, צייר עיגול, צייר עיגול, אמר לו, אתה רואה, יש אלוקים.

אז הוא אומר לו, איפה?

הוא אומר לו, מי צייר את העיגול?

אתה, העיגול לא יכול לצייר את עצמו,

יש אלוקים.

זה פרופסור חילוני שכל החיים שלו לומד ולא יודע שיש הוכחה כזאת לוגית פשוטה למציאות הבורא.

למציאות הבורא.

בואו נשמע פילוסופיה יהודית,

קלטות מספר 246-247

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ורחמתו ירוויח.

אני רוצה לשאול את הציבור כאן,

יש שתי אפשרויות.

בכל שנדבר על אקטואליה במצב,

או שנדבר קצת על אמונה והוכחות לאמיתות התורה.

מה הציבור מעדיף?

כמה אקטואליה?

תודה.

כמה אמונה?

אה, נשים עוד יותר.

וואי וואי וואי. טוב, אז אנחנו ננסה לטפל את זה.

למצב שבו אנחנו נמצאים היום אין פתרון,

שהוא לא על פי תורה.

לא יכול להיות פתרון.

זה גם מודים המנהיגים והמבינים האסטרטגיים האחרים.

פה לא הולך להיות פתרון.

וכל פתרון זה יותר משאלת לב,

עם הרבה תקוות לסיכון,

אבל אף אחד לא יכול להבטיח ולהיות ערב,

שאפילו אם נעשה צעדים רחבי לב,

לתת ולתת ולתת,

שאכן בזה זה יסתיים.

אני רוצה להוכיח שזה לא יכול להסתיים.

בכל אופן, בפתרון מדיני או אחר

שהוא לא על פי תורה.

אני מקריא לכם קטעים מתוך אמנת תנועת ההתנגדות האסלאמית

פלסטין-חמאס.

כך היא נפתחת.

בשם אללה, רחמן ורחום.

ההתייחסות כרגע אל היהודים.

הייתם הטובה באומות שהוצעו לבני האדם.

מודים שאנחנו הטובה שבאומות?

מצווים את הטוב ושוללים את הרע ומאמינים באללה.

נו, אז אנחנו הבאנו ציוויליזציה לעולם, מצווים את הטוב,

שוללים את הרע, מאמינים בקדוש ברוך הוא.

לו האמינו אנשי הספר, כי אז היה להם טוב.

ועכשיו אנשי החמאס מודיעים לנו, תשמעו, אם הייתם מאמינים בספר הספרים,

בתורה הקדושה שקיבלתם, היה לכם טוב?

יש בהם מאמינים, אך רובם מושחתים.

ועכשיו הם מסכמים את הכול ואומרים,

יש שם מאמינים,

אבל הרוב מושחתים.

הם לא יזיקו לכם אלא במעט, ואם יילחמו בכם, ייסוגו מפניכם ולא ינצחו אתכם.

כך הם אומרים למאמינים בהם.

הם נידונו להשפלה היכן שיהיו,

אלא אם כן יחזיקו במוסרותיו של אללה.

אז האמנה מודיעה,

למה

עם ישראל כרגע סובל פה, היושב בציון?

מכיוון

שהם עזבו את אורחות התורה ולא מחזיקים במוסרותיו של הקדוש ברוך הוא.

לכן הם נידונו להשפלה היכן שיהיו,

במנמקים.

ובני האדם כי יעלו את חמתו של אללה.

הם נידונו לחיי מסכנות,

כי כפרו בפסוקי אללה והרגו את הנביאים בלא צדק.

הם נידונו לכך

משום שמרדו ועברו על החוק.

ככה מובא בתחילת האמנה,

על פי סורת אל-חמראן 106 עד 108.

ממשיכה האמנה ואומרת בשם האימאם,

החלל חסן אל-בנא,

ישראל תקום ותתקיים עד שיחסל אותה האסלאם כשם שחיסל את קודמיה.

שמעתם במשך השנים האחרונות

שהממשלות בישראל ניסו להניא את המוסלמים כדי לבטל את האמנה,

את הסעיף הזה,

שהם לא מכירים

בעם היהודי היושב כאן,

ואת ההבטחה שישראל תקום ותתקיים עד שיחסל אותה האסלאם. זאת אומרת, זה לא פשרה ולא ויתורים ולא שטחים,

זה חיסול פיזי.

חיסול פיזי.

אחר כך אני אדלג, אני לא אקריא את הכול, יש את זה כבר בקלטת שיצאה לאחרונה,

אני אגיד לכם רק כמה קטעים.

זוהי האמנה של תנועת ההתנגדות האסלאמית, החמאס,

החושפת את זהותה ומסבירה את עמדתה,

המפרטת את תקוותיה וקוראת לתמיכה בה ולהצטרפות לשורותיה עד שהאויד יובס ואללה ינחל את ניצחונו.

הסעיף השישי מדבר על הייחוד בעצמאות.

תנועת ההתנגדות האסלאמית

היא תנועה פלסטינית ייחודית.

נאמנותה היא לאללה ודבקותה היא באסלאם כדרך חיים.

היא פועלת

להנפת דגל אללה על כל פיסת אדמה בפלסטין.

אתם שומעים?

אין לכם מקום יותר ביקנעם.

אין.

היא פועלת להנפת דגל אללה על כל פיסת אדמה בפלסטין.

המשורר המוסלמי מוחמד א-קבל אמר, אם עבדה האמונה, אין ביטחון.

אין חיים למי שאינו מחיית את הדת.

מי שרוצה בחיים ללא דת,

הרי הוא הופך את העבדון לנרדף להם.

בסעיף השביעי כתוב, תנועת ההתנגדות האסלאמית היא כלל-עולמית.

תנועת ההתנגדות האסלאמית היא חוליה בשרשרת הג'יהאד מול הכיבוש הציוני.

נמשכת מאז ההתקוממות

של החלל עז א-דין אל-קסאם באחיו הלוחמים בני האחים המוסלמים בשנת 1936,

דרך הג'יהאד של הפלסטינים והאחים המוסלמים במלחמת 1948 ופעולות הג'יהאד של האחים מ-1968 ואילך.

שליח אללה כבר אמר,

השעה לא תבוא עד שיילחמו המוסלמים ביהודים וייהרגו בהם.

עד כדי כך,

שכאשר יסתתר יהודי מאחורי עץ או אבן,

יאמרו אלו, העץ והאבן,

מוסלמי,

עבד האל,

יש מאחורי יהודי,

בואו והורגהו.

כך הם אומרים וכך הם מטיפים.

מתוך הסעיף התשיעי, המניעים והמטרות.

המטרות הן מלחמה בשקר והבסתו כדי להשליט את האמת.

השבת המולדת לבעליה כדי שיוכרז מעל מסגדיה

על הקמת מדינת האסלאם וכדי שהעולם כולו ישוב למהלכו התקין.

בסעיף 11, האסטרטגיה של תנועת ההתנגדות האסלאמית, פלסטין, אדמת ווקף אסלאמי, הקדש.

תנועת ההתנגדות האסלאמית סבורה כי אדמת פלסטין היא ווקף אסלאמי של המוסלמים לדורותם עד קץ הימים.

אין לוותר עליה או על חלק ממנה.

אין לוותר עליה.

או על חלק ממנה.

אז על מה מדברים עכשיו? על שלום, ויתורים,

גבולות 67'?

על מה מדברים?

אין שום כוונה בעולם

לתת פיסת אדמה.

איך אמר סאדאת?

בגין אמר אף שעל?

גם הוא אמר אף שעל,

שהוא לא יוותר על שום שעל. ומה הוא קיבל בסוף?

את הכול בכול, מכל כול.

אצלם אדמה זה דבר קדוש

שעליו מוסרים את החיים.

זאת אומרת,

האמנה הזאת אומרת דברים איומים.

אין שום סיכוי לעולם.

שום סיכוי.

אין רשאים לעשות זאת מדינה או כל מדינות ערב, לא מלך או נשיא או כל המלכים הנשיאים,

ואף לא ארגון אחד או כמה,

פלסטינים או ערבים.

פלסטין היא אדמת וואקף אסלאמי של המוסלמים בכל דורותיהם עד קץ הימים.

הקדש זה עומד בעינו כל עוד קיים העולם.

כל דבר העומד בניגוד לשריעה לגבי פלסטין, הרי הוא בטל ומבוטל.

בטל ומבוטל.

המולדת בפטריוטיות,

מנקודת מבטה של תנועת ההתנגדות האסלאמית הפטריוטית,

היא חלק מהאמונה הדתית. אין פטריוטיות גדולה ועמוקה ממצב

שבו האויב משתלט על אדמה מוסלמית,

או אז הופך הג'יהאד למצוות חובה על כל גבר או אישה מוסלמי.

האישה יוצאת לקרב ללא רשות בעלה והעבד ללא רשות אדוניו.

דבר זה אין דומה לו באף אחד מהמשטרים האחרים, וזוהי עובדה שאין חולק עליה.

למה הם מתייחסים כלפי כל היוזמות? יש להם פה סעיף 13, פתרונות השלום,

היוזמות והוועידות הבין-לאומיות.

נו,

איך מתייחסים לכל הניסיונות של פאוול,

זיני, טנט,

בוש, קלינטון?

איך הם מתייחסים לזה?

אז הם כותבים כך,

היוזמות ומה שמכונה פתרונות השלום והוועידות הבין-לאומיות לפתרון הבעיה הפלסטינית

סותרות את השקפת תנועת ההתנגדות האסלאמית.

כל ויתור על פיסת אדמה מפלסטין הוא ויתור על חלק מהדת שלה.

איום ונורא.

כל ויתור זה כוויתור על הדת.

כל ויתור על פיסת אדמה זה ויתור על הדת.

הם לא מבטלים על קוצו של חול.

על כך היא מחנכת את אנשיה הנלחמים להנפת דגל אללה מעל מולדתם,

אין לבעיה הפלסטינית פתרון אלא בג'יהאד.

אין פתרון.

כל היוזמות, ההצעות בוועידות הבין-לאומיות הן בזבוז זמן ומשחק שווא.

העם הפלסטיני נעלה מכדי שישחקו בעתידו בזכויותיו ובגורלו.

בקיצור, הם אומרים לבוש,

לטנט, לזיני, לפאוול,

מי אתם שתדונו בכלל בזכויות שלנו, בעתיד ובגורל שלנו.

אנחנו נעלים מכל הפטפוטים שלכם.

אחר כך, בסיכום,

הם אומרים מה ההתייחסות, יש עוד קטעים, אני מדלג,

מה ההתייחסות שלהם לאש״ף. אש״ף זה ארגון חילוני.

ערפאת נקרא, על פי

אחמד אסמאעיל יאסין,

הוא נקרא אוכל חזיר ושותה יין.

הוא אוכל יותר מזה, תכף אני אקריא לכם.

אבל ערפאת,

ערפאת

הוא חילוני מבחינת הדת שלהם.

אבל בכל אופן, הם מתייחסים לאש״ף.

סעיף 27, ארגון השחרור הפלסטיני, אש״ף, ארגון השחרור הפלסטיני מקורב ביותר לתנועת ההתנגדות האסלאמית.

אתם שומעים? הוא טפל, הם עיקר.

הוא מקורב מאוד.

הוא כולל בתוכו אבות, בנים, קרובי משפחה או ידידים.

האם יכול המוסלמי להתעלם מקרוביו?

מולדתנו אחת,

אסוננו אחד,

גורלנו אחד,

ואויבינו משותף לכולם.

בהתחשב בתנאים שהורידו את אש״ף והבלבול הרעיוני ששרר בעולם הערבי כתוצאה מהשפעת הכיבוש הרעיוני של הצלבנים,

ושחוזק על ידי המזרחנות, המיסיון והאימפריאליזם,

הוא ממשיך להיות כזה.

אימץ אש״ף את רעיון המדינה החילונית,

וככה אנו רואים אותה.

הרעיון החילוני סותר לחלוטין את המחשבה ההדדית,

והרי על בסיס הרעיונות בונים עמדות וצורות התנהגות ומקבלים החלטות.

מכאן,

שעם כל הערכתנו לאש״ף ולמה שהוא מסוגל להגיע,

ובלי להמעיט בתפקידו בסכסוך הערבי הישראלי, אתם רואים, הוא רק שלב ביניים,

הוא רק מקפצה.

הוא רק מקפצה להיטיב את העמדה התוקפת.

עם כל הערכתנו לאש״ף, על מה שהוא מסוגל להגיע,

1967, אולי 1948,

ובלי להמעיט בתפקידו בסכסוך הערבי הישראלי,

איננו יכולים להאמיר את האסלאמיות של פלסטין בהווה ובעתיד באימוץ המחשבה החילונית.

אי אפשר לאמץ מחשבה חילונית.

האסלאמיות של פלסטין היא חלק מדתנו,

ומי שמוותר על חלק מדתו, יפסיד.

לסיכום,

מי שימאס בדת אברהם, הרי הוא שחל.

טיפש.

ככה נאמר בסורת אל-בקרא,

עמוד 130. נו,

אחרי שאני מקריא לכם את האמנה שלא השתנתה ולא תשתנה,

כיוון שזו דת,

וכיוון שהמאמינים הם פנאטים,

פונדמנטליסטים, שלא שייך לשנותם,

ועל זה הם פיתחו כרגע את מלחמת הג'יהאד כנגד מדינת ישראל, הם מתאבדים בסדר גודל שלא היה מעולם באסלאם.

מעולם.

ואפילו שיש איסורים כאלה להתאבד לפי חלק מהשייחים שלהם, שאומרים,

פוסקי ההלכות שלהם, שאומרים שזה אסור,

בכל אופן אנחנו רואים שהמצב על הפנים.

אבל כדאי ללמוד עוד פרק אחד קטן

בשביל להבין מול מי אנחנו עומדים.

את המנטליות שלהם צריך לדעת, להכיר אותם מקרוב ולדעת על מה מדברים.

אז בואו נראה, זה התפרסם,

מה שאני מקריא לכם כעת בעיתון הארץ,

לפני כמה ימים, ב-21 באפריל 2002. הכותרת,

מתים בחייהם, רוצחים במותם.

מאת אמנון ברזילי.

אני קורא רק קטעים שאני חושב שראוי לומר אותם בהקשר הזה.

אדון השהידים, זו הכותרת ביניים.

מה היה הנביא מוחמד אומר על כך ששהידים הם כיום מוסלמים צעירים שמתאבדים תוך כדי רצח נשים, ילדים וגברים חפים מפשע?

האם היה מזדעזע עד עמקי נפשו ומורה לחדול מייד מההרג?

או שמא, בדומה להנהגה הרוחנית המוסלמית העכשווית, היום עודד את המשך מרחץ הדמים.

חוקרים המתמחים בתרבויות עתיקות ודתות תרים מחר תקדים היסטורי למעשי רצח של המתאבדים שיוצאים משטחי הרשות הפלסטינית.

הם לא מצאו שום דבר דומה באסלאם המוקדם.

אינני מוצא בהיסטוריה של האסלאם תקדים למעשים הללו, אומר פרופ' איתן קול ברגמה,

חוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית.

עם זאת, אני נרתם לנחש מה הנביא מוחמד היה אומר.

אי אפשר לפסול את האפשרות שהיה מאשר מעשה אכזריות.

המוסלמים ביצעו מעשה אכזריות ביהודים.

הם שחטו באישור הנביא מוחמד

את כל בני השבט היהודי קורייזה בעיר מדינה,

בחצי העיר ערב,

בשנת 627. מוחמד הצדיק את המעשה וטען כי כל בני השבט כרתו ברית עם אויבי הנביא.

לכן, כל השבט חייב,

אולם ברור שיש הבדל בין האירוע הזה לבין המעשים שאנו עדים להם כיום.

פרופ' קולברג נחשב לאחד המזרחנים המובילים בעולם בחקר תופעת

הקדוש המעונה בדת המוסלמית.

לאחר מכן הוא מסביר מה זה שהיד.

שהיד במשמעות זה עד.

ולפי האמונה שלהם,

אלה שימותו מאוד קדושים,

אז הקדוש ברוך הוא יהיה עד שאכן כוונותיהם היו טהרות וטובות.

אדון השהידים,

סיד אל-שוהדה,

הוא חמזה, דודו של הנביא מוחמד.

לפי אחת המסורות נהרג חמזה בשדה הקרב.

מוחמד שקל להשאיר את גופת דודו בשטח בלי להביאה לקבורה,

ובכך להבטיח שביום הדין הוא יוחזר לחיים מבטני הציפורים וחיות הטרף.

בסופו של דבר הוא נמנע לעשות כן,

כדי שלא לפגוע ברגשותיהן של קרובות המשפחה של חמזה,

וכן משום שחשש שפעולה כזאת

תשמש תקדים. בסוף המאמר הוא אומר,

ישנם כיום אנשי הלכה מוסלמים שקובעים מפורשות

כאילו היו בימי הנביא מוחמד חומרי נפץ מודרניים,

היום מוסלמים עושים בהם אותו שימוש בדיוק כמו הלוחמים השהידים היום.

המלחמה, רבותיי, היא מלחמה דתית,

היא לא מלחמה על שטח, היא לא סכסוך

בין עמים, בין מדינות,

כלום.

זאת מלחמת דת

שההתחלה שלה פה אצלנו והיא תתפשט לכל העולם עוד מעט.

כמו שכתוב בגמרא בסדנדרין, דף צדיק ח', עמוד ב',

שהמוסלמים ישלטו תשעה חודשים בישראל ובעולם כולו

באחרית הימים.

זאת תהיה המלכות החמישית,

הקצרה מכולם,

והקשה מכולם,

כמו שאומר אמרנו, תלמיד הארי הקדוש.

זה נרמז במזמור תהילים של דוד המלך עליו השלום,

באומרו, לולי השם שהיה לנו בקום עלינו אדם,

אזי חיים בלעונו בחרות אפם בנו.

זאת אומרת,

לולי השם שהיה לנו בקום עלינו אדם זה ישמעאל,

שנאמר בתורה, והוא יהיה פרא אדם, ידו בכל,

ביד כל בו.

אז צריך לדעת, בדרך כלל אומרים תמיד

את השם,

ואחר כך את התואר.

צריך היה להגיד, אדם,

במה תוארו?

פרא.

זאת אומרת, שם המהות נאמר קודם,

והתואר לאחר מכן.

שם המהות של ישמעאל זה פרא,

והתואר שהוא נראה כמו אדם.

זאת אומרת,

אנחנו מדברים עם אמונה שצריך להשתלט על כל העולם.

אתם יודעים מה זה להשתלט על כל העולם?

אני אגיד לכם עוד קטע קטן,

שממנו תבינו עד היכן הם הדברים.

מה למעשה האסלאם רוצה?

תופעת השהיט קשורה למלחמת הקודש, ג'יהאד,

שמתייחסת לסדר העולמי כפי שרואה אותו הדת המוסלמית.

האסלאם כבר בראשיתו חילק את העולם לשניים.

דאר אל-אסלאם,

שכולל את כל המאמינים המוסלמים,

ודאר אל-חרבו,

שאר בני האדם על פני האדמה, שאותם יש להשמיד.

מי שהוא לא מוסלמי שייך לאסלאם ולהשמדה.

אם הזמן התרחש שינוי בגישה,

המוסלמים הבינו שאם יהרגו את כל הכופרים בעולם לא יהיה מי שישלם להם מס גולגולת,

מה שנקרא ג'זייה.

אז אימצו את הגישה שלפיה...

מבין הכופרים שייכנעו להם יוכלו להמשיך לעבוד את דתם ולשלם מס.

הציווי הפוליטי הוא להרחיב את עולם האסלאם על חשבון העולם האחר,

אומר המזרחן פרופסור נחמיה לב ציון מהאוניברסיטה העברית בירושלים.

זהו תפקיד הג'יהאד.

זה מצב פרמננטי.

כל עוד קיים ציווי דר אל-חרב לצאת לג'יהאד, זו מצווה.

היא מוטלת על הקהילה,

אם כי לא מדובר בחובה אישית כמו תפילה או צום.

כדי לעודד לצאת לג'יהאד צריך לתת למאמינים שכר, גמול.

ולשם כך קיים מושג השהיד.

מי שיצא לג'יהאד וייפול חלל ייחשב לשהיד, יהפוך לקדוש.

מי שנלחם במערכה נקרא שהיד אל-מעראכה.

הוא ייקבר על מדיו והטיפול בו יהיה שונה.

בדרך כלל גופה צריך לרחוץ לפני הקבורה,

אבל שהיד,

בעצם נפילתו הוא טהור ועולה ישירות לגן עדן.

חכמי ההלכה נסמכים כאן על דברים שאמר מוחמד בקרב אוחוד.

אל תרחצו את השהידים,

שכן ביום תחיית המתים כל פצע שלהם ידיף ניחוח של מוסק.

כן, לא צריך ללכת לפרפומריה,

רק לגשת למתאבד, לקחת קצת דם, לשמור בבקבוק,

ובבוא הזמן זה יהיה מוסק.

הנביא מוחמד מנה שלושה סוגים של שהידים.

הראשון הוא הלוחם היוצא לקרב לא על מנת להרוג ולא על מנת להיהרג,

משהו כמו פציפיסט מודרני.

השני יוצא לקרב במטרה להרוג באויב בלי שהוא עצמו ייהרג,

והשלישי מבקש להרוג באויב ולהרג.

כולם יבואו על שכרם,

אך הגמול הגדול ביותר יהיה מן חלקו של הסוג השלישי.

התנהגות זו נקראת

טלה בל-שהאדה.

ביום הדין הוא יופיע,

כשחרבו השלופה מונחת על שכמו ינהגו בו כבוד רב יותר מאשר בנביאים,

והוא ישכון בכל מקום שבו יחפוץ,

בגן עדן.

אתם מבינים מי עומד מולנו?

זה מקצת מן המקצת.

נו, לפי זה אין סיכוי, וחבל על הזמן, עובדים עלינו בעיניים.

ובפנט,

בלבל ביילין וידידיו שריד וגלאון, וכל החבר'ה המשכילים, הנאורים והמבינים,

שהובילו אותנו לאן שהגענו,

ועדיין מאמינים,

ועדיין מאמינים במקום בתורה, בערפאת.

במקום בקדוש ברוך הוא,

הם מאמינים במרואן ברגותי.

מרואן ברגותי, הם מאמינים בו.

הוא איש שוחר שלום.

אתם מכירים את מרואן?

מרואן ברגותי, דרך אגב,

בסימן שט זן, בהלקות שבת, בשולחן ערוך,

כתוב דינים, האם מותר להרוג פרעושים או קינים ביום שבת?

אז בדין פרעוש כתוב שם, פרעוש הוא הקרוי בלשון ערב ברגות.

משם יש את כל הדינים המתייחסים למקרה שלו ספציפית, גם כן בדרך רמז,

אקראית.

בעיה, בעיה. ברגות כזה זה בעיה, כי ה-CNN מצלם את הברגות הזו.

ובכן,

הסופרת עירית לינור ביטלה את המנוי לעיתון הארץ בטענה שהוא שמאלני מדי.

הסופרת והמחזאית השמאלנית עירית לינור שלחה מכתב נזעם לבוס של עיתון הארץ, עמוס שוקן,

ובו היא מודיעה על ביטול המינויים של אותו עיתון שמאלני רדיקלי.

עיקר זעמה של לינור מופנה לעיתונאים גדעון לוי

ועמירה הס,

המשקפים מעל דפי העיתון אך ורק את הפלסטינים.

בין השאר, כותבת לינור,

כשגדעון לוי מאשים את ישראל בהפיכתו של מרואן ברגותי משוחר שלום לאמרגן פיגועי התאבדות,

זו פרשנות הגיונית ממש,

כמו הטענה שפיגועי ה-11 בספטמבר

מזימה של המוסד.

כל הקריירה של לוי נגועה בחלטוריזם מכיוון שהוא אחד הכתבים היחידים בעולם לעניינים ערבים שלא יודע ערבית,

לא מבין ערבית ולא קורא ערבית.

מתרגמים לו סימוליטנית, וזה מספיק. לטעמי זו עיתונות חובבנית.

עוד טוענת לינור כי אם לוי וגם הס נמנעים מלדווח על מעשי זוועה שהפלסטינים מבצעים זה בזה,

ויש פלסטינים שמשום מה לא יוצא להם לפגוש את האנטישמים השוביניסטים המושחתים ומוחאי הכפיים לפיגועים.

אני מתקשר לייחס אמינות לכתבותיהם, ולא בא לי לקבל כל בוקר הביתה את קול הרע״מ מקהיר.

זה רמז לתחנת הרדיו המצרית המגוחכת

שהשמיעה תעמולה שקרית בזמן מלחמת ששת הימים בנוסח

״אוניותינו עוגנות בנמל ירושלים״.

ככה היו מודיעים בקול הרע״מ בזמנו.

אז היא מייחסת את עיתון הארץ לקול הרע״מ של אז.

מחר״טים חריט על חריט.

אין פתרון מדיני.

אין.

אין.

אבל הבטחתי לכם

להסביר מה קורה עם ערפאת בקשר לאוכל שלו.

אני אגיע לפתרון. יש פתרון על פי תורה? יש.

ברוך השם יש.

אבל ערפאת הזה זה משהו.

אני אומר לכם, להחזיק דור שלם?

כל היום מסתכלים עליו?

איך יש לו פלאפון רטט בפה כל הזמן טרה-טרה-טרה-טרה-טה-טרה-טרה-טה-טה-טה-טה-טה.

כל הזמן מרטיט.

יש כאלה שהוא מרטיט את ליבותיהם גם.

שמה זה?

מלא חמלה ורחמים לאיש היקר, הנעלה, המכובד,

הטרוריסט לשעבר ומקבל פרס שלום,

פרס נובל לשלום.

כל כך הוא איש שלום,

שרק מפרס רוצים לקחת באירופה עכשיו את הפרס,

אבל עליו לא מדברים לו. כמובן, ישאירו עד שהוא הגיע לזה כמה עמל הוא עמל,

כמה הוא הרג ורצח בשביל שיהיה ראוי לזה.

ובינתיים,

שרון

שם אותו בלול, במוקטעה.

אתה לא תצא.

ככה הוא אמר, אתה לא תצא.

עכשיו הוא משוחרר ללכת.

ההוא, אמרו לו, ארבעה ימים שהוא יכול לצאת, עוד לא יצא.

כבר ארבעה ימים הוא משוחרר, הוא עוד לא יוצא.

יש לו תנאים גם לצאת.

אם אני כבר פה, לא. מכל דבר הוא עושה רווח.

אבל תשמעו מה הוא עשה כשהוא היה בינתיים שם.

אתם זוכרים שבהתחלה אמרו ששלחו לו חומוס לנקב? אתם זוכרים?

לא אמרו לכם את האמת.

עכשיו התברר בדוח למה.

כתוב בעיתון הארץ, בקול הרעם לדברי לינור,

האלוף גלעד,

ערפאת ואנשיו לא נותרו רעבים במוקטעה.

מה פירוש? הם התחילו להתלונן בפני כל העולם,

שמא? מרעימים אותם, סובלים מרעב.

אז לא הייתה ברירה, והאלוף גלעד החליט לפרסם את רשימת האוכל,

המזון והציוד שהוא קיבל.

והוא כותב ככה

מרשימת המזון והציוד עולה כי לערפאת באנשיו סופקו כמויות עצומות של מזון.

הועברו אליהם 13,200 פיתות,

420 קופסאות חומוס,

472 קופסאות פול,

כרם התימנים, 458 קופסאות גבינה צהובה,

505 קופסאות סרדינים,

423 קופסאות טונה,

135 קילוגרם קפה,

155 קופסאות תה, 360 קילוגרם סוכר ו-33 קילוגרם לבנה.

בנוסף קיבלו הנצורים כמויות גדולות של נקניק,

100 קילוגרם

גבינה לבנה, 60 קרטונים ביצים, 200 קופסאות גבינה משולשת,

100 קילוגרם אורז, 100 שקיות מרק עוף, 50 קופסאות אטריות, 50 קילוגרם שומר, 30 קילוגרם אפונה, 100 קילוגרם תפוחי אדמה.

מהמזון התברר שהם אוהבים מאוד ירקות,

סופקו להם 140 קילוגרם עגבניות,

90 קילוגרם בצל, 60 קילוגרם זעתר,

על כל עגבנייה חצי קילו זעתר,

שלוש גלונים ועשר פחים שמן, 130 קילוגרם מלח,

פירות,

30 קילוגרם תמרים,

170 קילוגרם תפוחי עת, 60 קילוגרם בננות,

מי היה יוצא משם?

היו אומרים לי, צאוויר, מה פתאום?

מה קרה לכם?

60 קילוגרם קיבי, לא בעונה, לא בעונה.

40 קילוגרם ענבי,

קרטון אפרסקים, שני קרטונים מילוניים,

60 קילוגרם אגסים, 60 קילוגרם קלמנטינות, 24 אבטיחים, 15 קילוגרם חלבה,

או חלבה, אני לא יודע.

שתייה קרה, כמה?

36 בקבוקי מיץ מנגו גדולים, 46 בקבוקי מיץ תפוזים, 720 קוקה קולה,

720 7-Up.

ועוד סופקו לערפאת, זה הקטע המעלה, 250 ניירות טואלט, חבילות,

תרופות נגד כאבי בטן משלשולים,

כדורים להורדת לחץ דם,

כדורי אספירין וטבליות נגד הקאה,

כדורי שינה לא נתנו להם כי זה לא היה עוזר,

כשיש לך טנקים מול הראש אי אפשר לישון.

בנוסף, הועברו למוקטע עד ציוד לניקיון והיגיינה אישית.

תשמעו משהו מדהים.

75 לבני גברים.

60 חולצות טי.

שלושה גלונים שם פה, לסלסל את הקרחת.

60 גרבי גברים,

48 משחות שיניים,

24 מברשות שיניים,

50 מגבות,

62 לבני נשים.

אה, שדה, מה הם מחביאים שם?

בחור צנוע.

בכל מקרה, יהודים יקרים, המצב על הפנים.

המצב על הפנים.

נו, אז מה התוכנית? מה עושים? מה עושים?

שאל אותי עורך דין אחד, אמר לי, נו, מה יהיה?

אחרי שהוא שמע כל כך הרבה פיגועים בתקופה הלפני האחרונה,

שרחמנא ליצלן כל יום היה כבר 10-20, 10-20,

די, הוא כבר הרים טלפון ואמר לי, מה יהיה?

אמרתי לו, אתה זוכר שאמרתי לך שזה מה שיהיה וזה עוד לא הכול, זה רק התחלה?

אז אני אומר לך, זה לא יכול להתפסק.

למה?

יש בעיה?

מה הבעיה?

אתה הולך ברחוב ומתנפל עליך כלב.

אם מתנפל עליך כלב, אתה מנסה להרחיקו בתנועות ידיים. זה לא הולך, אז אתה זורק עליו אבן.

הוא כועס עצבני, מתחיל לנבוח.

מה אתה מפחד? אני לא כזה.

כל אופן.

מתחיל להתנפל, זורק עליו עוד אבן, פוצע אותו, יורד לו דם. מה אומר הכלב עכשיו? אני קורע אותו.

הוא לא יוותר עכשיו.

והוא נובח, הכלבה באה. הכלבה באה, אז הכלבים באים.

וככה לאט-לאט.

החבר'ה שלך גם עוזרים לך, באים לעזור לך להרחיק אותם. נותנים להם מכות. יורים בהם כדורי גומי.

עושים ככה, לא הולך. מתחילים לראות. יש חיה.

כלבים מתים.

מה קורה הלאה?

שלב אחרי שלב, שלב אחרי שלב, אתה משתמש בטנקים, תותחים, F-16, F-15, הכול.

עכשיו לך תרגיע אותם.

איך תרגיע אותם? הם פצועים,

ואי אפשר להרגיע אותם. דח.

המצב הגיע למצב, אי אפשר.

רק נקמה בראש,

ואיך להחזיר, ואיך לנקום,

ואתה במצב שהגלגל לא יכול לחזור אחורה.

מה עושים?

שאלתי אותו, מה עושים?

לא ידע.

אתם יודעים מה עושים?

מה עושים במצב כזה?

מה, לחסל אותם?

יאללה, פתרון.

כמה?

שלוש מיליון.

21 מדינות מסביבנו, מאות מיליונים כאלה,

ששטח המדינות שלהן פי 571 ממדינת ישראל.

יש לכם מספיק נשק?

אתם מבינים מה אתם מדברים?

מה עושים?

אמרתי לו, יש לך מזל שאנחנו,

אנחנו הדתיים,

מכירים את בעל הבית שלהם.

אנחנו נפנה לבעל הבית שלהם ונשכנע אותו,

שירגיע אותם.

לכל כלב יש בעל הבית.

ואז לשכנע אותם,

לשכנע אותו שישכנע אותם,

ואז אתם יודעים מה הוא יעשה?

מה שהוא הבטיח, לו עמי שומע לי ישראל בדרכי אליכו?

כמעט אויביהם אכניע, ועל צריהם אשיב ידי, מה הבעיה?

אבל תשמעו לי,

מה הוא יגיד להם?

שלוש מילים, איווה, פוסי, פוסי, פוסי.

וזהו, כולם יעשו,

זהו, נגמר.

אבל אם לא נשכנע אותו,

הוא יגיד להם, סיבו, סיבו, סיבו.

זה מה שקורה עכשיו.

סיבו.

מה אנחנו יכולים לעשות?

כמה אתה יכול לירות?

כמה ג'נין? כמה ג'נאן?

מה אתה יכול לעשות?

כמה?

אין ברירה, רבותיי, אנחנו נמצאים בתחנה שצריך להבין, צריך להרים עיניים מהר למעלה לפני שיהיה מאוחר.

זה עוד מי החרקים שבדרך עם הטילים החביבים שאנחנו מתגעגעים אליהם?

זה עוד בלי.

זה עוד בלי מסכות האב״ח שלו בפורים,

שחנקו הרבה אנשים,

וזריקות האנטרופין, שעשו חורים ברגליים של האנשים,

ושהערך שלהם היה משנת רפופעוף.

זה עוד בלי החוויות.

בלי.

זה עוד בלי.

נו, אז מה עושים?

יש רק פתרון אחד.

לחזור לאבינו שבשמיים, להגיד לו, הבנו.

הבנו.

אנחנו זוכרים עכשיו את הפסוקים שנאמרו בתורה,

אשור שבט אפי.

אני, כשרוצה להכות את בניי,

שולח פעם את אשור,

פעם את ארם,

פעם את מואב,

פעם את עמון,

פעם את ערפאת,

פעם את נבוכדנצר,

פעם את פרעה. כל פעם אני שולח מי שאני רוצה.

אלה השבט שלי.

אלה יזכירו לכם שאני קיים, תצעקו אליי, כמו תמיד, תצעקו,

תצעקו, עוד, עוד לא שומע, עוד, תצעקו,

אחר כך יושעים.

למה? כי אנחנו רגילים רק אחרי, אחרי, אחרי,

רק אחרי, רק אחרי.

אבל אם היה לנו שכל, לפני, לפני, לפני,

היינו אומרים לקדוש ברוך הוא, הבנו.

אנחנו גם מבינים שהגיל של העולם כרגע, בדיוק לפני הסיום,

5,762. זה קרוב כול לסיום אלף השישי.

זה כבר זמן משיח, זה עקבו של משיח.

אלה חבלי משיח שנאמרו במפורש,

שיהיו צרות לישראל שיתגברו כמו נחל המתגבר, שהקראתי את זה לפני תשע שנים, בקראת את שלום עם ערפה עד מס' 35. נראיתי כתימהוני,

אבל שם נאמר

ושלמכון דאם מחבלה לא יתקיים,

הרי מחת צנאה תטע הלכון כנחל מגבר, השלום עם המחבלים לא יתקיים,

רק מכת השונא תלך ותתגבר כמו נחל המתגבר.

והנה אנחנו רואים

תיאורים מדויקים שנאמרו לפני תשע שנים, על-פי הנביא ישעיה מתקיימים לעינינו. ויש עוד כמה נבואות שצריכות להתקיים, שאני אומר,

קלטת המהפכה החילונית,

קלטת 138 בתייפה, עוד קלטת 51, גוג ומגוג,

ותאר בדיוק מה הולך להיות איתנו עד

גילוי משיח.

אז נשאלת השאלה, אנחנו רוצים לעבור את זה קשה או אנחנו רוצים לעבור את זה קל?

שאל אותי אחד, אם זה מוכרח שהם ישלטו על מוסלמים,

אז מה יהיה מצבנו?

אמרתי לו, תשמע, כמו האחד שהולך למילואים.

יש פעמים שאתה מוזמן למילואים בתאריך ששולחים אותך לכנרת,

ואתה יושב על החוף שם ומתפנק.

יש פעמים שקוראים לך מילואים בתקופה שאתה צריך ללכת לג'נין.

תלוי כמה נהיה רואים. אז ישלחו אותנו לפי העניין.

אם נעשה את הדברים כמו שצריך, אז יהיה קל לנו.

אבל אם לא, יהיה בדרך קשה.

ואתם יודעים מה הם מסוגלים לעשות.

אתם מכירים אותם כבר קצת.

זאת אומרת, אנחנו עכשיו, חיינו בידינו.

להמשיך לפצוע עוד ולהרוג עוד,

זה לא יקטין את האש.

להפסיק בכלל, בלתי אפשרי.

הרי במה תעצור אותם?

כל הזמן הם מנסים לשלוח פיגועים

ולרצוח יהודים חפים מפשע.

אז איך עושים?

מצב ביניים לא ייתכן, מצב קיצוני לכאן לא ייתכן, מצב לכאן לא ייתכן.

אין פתרון, רק אחד.

אבינוש בשמיים.

זה מה שכתוב שיהיה באחרית הימים.

מה יהיה בעקבו של משוויח?

הנה כל התיאור.

חוצפה ישגה,

היוקר יה אמיר,

הגפן תיתן פרייה, מחיר היין יהיה רב,

מלכות תיהפך למינות לכופרת, כמו שאמרו,

מהפכה חילונית.

מלכות תיהפך למינות,

בית ועד ייהפך לזנות,

חוכמת סופרים תשרח,

יראה חטא ימאסו,

בן קם ואביו,

בת באימה, כלה בחמותה, אויבי איש אנשי ביתו,

נערים פני זקנים ילבינו, זקנים מפני נערים יעמודו,

פני הדור כפני הכלב,

מנהיגי הדור יסתכלו

על הציבור לראות כיצד להנהיג אותם, ולא יהיו מנהיגים אמיתיים.

ועל מה יש לנו להישען באותו דור?

על אבינו שבשמיים.

הגענו, יהודים יקרים, תחנה סופית.

צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ… רוצים לרדת?

אם לא, מתחילים מחדש, פשוט. זה הכול.

מתחנה מרכזית, חוזרים

עוד פעם עושים את אותה נגלה, אתם רוצים לעבור את אותו סבל ואותם ייסורים עוד פעם מחדש, הגענו לתחנה סופית,

זהו, אפשר לרדת.

רוצים או לא רוצים?

זהו, אין ברירה.

לא יעזור, שום דרך אחרת.

אף אחד לא יכול לחזור לנו מהמצב הזה.

רק אנחנו, אם נבין, מי המשלח

לפגוע בנו.

כשאבן נזרקת אליך,

אם אתה אדם בלא כלב,

אתה תחפש את הזורק, אם אתה כלב, תתנפר על האבן.

אם הם שולחו אלינו, צריך לחפש את המשלח.

והמשלח זה אותה כתובת ששילח במשך כל השנים, שלושת אלפים שלוש מאות שנה.

כשעם ישראל עזבו את אורחות התורה,

הקדוש ברוך הוא המתין עשר, עשרים, לפעמים ארבעים, חמישים ואפילו מאה שנה, חיכה.

אבל בסוף הוא גבה, תמיד הוא גבה.

כל האומר שהקדוש ברוך הוא ותרן, יוותרו בני מאה אב.

הקדוש ברוך הוא מחלן,

סלחן, למי שחוזר בתשובה, מי שמתחרט על מעשיו.

מי שלא, הוא לא מוותר.

אלא מה? מאריך אפו וגובה בסוף, אבל גובה, גובה.

לא מוותר, אין ביטול.

אז אין דין.

אם יש ביטול, אין דין.

אלא הקדוש ברוך הוא אומר, תחזור בתשובה,

מודה ועוזב, ירוחם.

אני מוכן.

אפילו עברת כל העבירות שבתורה.

וחזרת באחרונה,

מוכן לקבל אותך, אבל תשובה אמיתית.

לא רוצה לחזור, עומד במרדך, במרייך.

אם תמאנו ומריתם,

חרב תאוכלו.

למה? כי ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי.

אם אתם לי, אתם שלי.

ואם לא,

של נבוכדנצר וחבריו, של ערפאת וחבריו.

אין מה לעשות, אתם לא לי.

ומה אומרת האמנה הפלסטינית? הייתם הטובה שבאומות.

מצווים את הטוב ומרחיקים מנהרה ומאמינים באללה.

אבל עזבתם את הספר, עזבתם את התורה, הרגתם את הנביאים,

לכן תסבלו חרפה.

אתם שומעים?

הם מטיפים לנו מושג.

ואנחנו לא רוצים להבין. יש לנו תנ״ך,

כל העולם מכיר אותו, מתורגם מכל השפות. פה כתוב את כל מה שעבר עלינו ולמה.

צריך לקרוא רק ספר שופטים, בשביל לדעת בדיוק למה אנחנו סובלים.

כשעם ישראל הלכו בדרכי התורה,

שלום, שקט, שלווה, מנוחה.

האויבים הניחו לנו,

כיבדו אותנו, ביקשו את עזרתנו.

כשעם ישראל עבד לבעל, להשירות,

עשה מעשים שלא יעשו,

קם מלך שעזב את דרך התורה, שופט שעזב את דרך התורה.

סבלנו.

שלח בנו את האויבים,

הגלה אותנו גם.

עד היום אנחנו בגלות.

אלפיים שנה ולמעלה אנחנו גולים משולחן אבינו.

עוד לא התגלה הקדוש ברוך הוא, עוד לא הוריד שכינתו בינינו,

כמו שהיה במקדש שני ועתיד להיות במקדש שלישי.

אבל מה לעשות? עקשנים.

עקשנים.

אין ברירה.

אין פתרון.

רק אחד.

לחזור

לאבינו שבשמיים,

להכיר שהוא בעל הבית

ולקבל את רצונו לטובתנו בעולם הזה ולעולם הבא.

למי שיש שאלות, בבקשה.

יש לי חמישה ילדים, בת וארבע בנים,

ואני הייתי מאוד רוצה לחזור בתשובה.

האישה, זה קצת קשה אם היא בית מסורתי.

אבא שלה הולך כל יום לבית כנסת, היא מאמינה,

היא מתחזקת, לא בזכותי, אולי לאט-לאט.

אבל ככל שאני רוצה ללכת לבית כנסת בשבתות או בשישי,

יש לי בלאגן.

כל שבת יש לי בלאגות, בלאגן.

היא לא רוצה שתלכו בבית כנסת?

היא רוצה שאני אלך פחות.

שתלך פחות?

כן. מה פירוש פחות? אתה הולך שלוש תפילות, היא רוצה שתלך פחות?

תשומת תפילה אחת? לא, אני הולך רק שחרית.

גם זה פחות. גם זה הרבה. מה זה פחות? תלך עד חצי הדרך, תעזור?

לא. מה זה פחות? אין פחות. לא נשאר.

אני, אם אנחנו מדברים על...

שלוש פעמים בחודש, בואו נדבר ככה, שלוש פעמים בחודש, אני נלך פעם בחודש. אוי ווי ווי, היא פה, היא פה? לא.

היא חששה לבוא, היא ידעה שאתה הולך לפה?

היא ידעה, היא...

הבנתי. אני אומר תודה רבה לאל ש...

בוא תשמע, בוא תשמע, יהודי יקר.

יש לך הבנה למה זה אצלנו? זאת אומרת, היא חוששת שאתה תתחרד ועל ידי זה תמשוך יותר את הבית לכיוון חרדי? זה הפחד שלה? כן.

זה הפחד.

ואם היא תיירט מזה בגלל שבבית שלה הייתה השלטת הדת בכוח, או מה? לא, לא, לא.

גם לא סתם בגלל שהיא שומעת ככה בתשקורת. בסביבה, זה... הבנתי.

אני שם באות את הקלטות שלך, תוציא, תוציא, תוציא. היא מוציאה אותן.

היא אומרת לי, תוציא, תוציא, תוציא. תוציא? מה פירוש? תחליף עוד אחת, היא מתכוונת.

כנראה שהיא כבר מכירה את כולם.

בכל אופן, לילדים שלך היא נותנת ללכת למקומות תורניים?

בית ספר?

לא.

לא. מאיזה עדה היא?

צברית, ההורים של אמירומניס.

הבנתי.

יש אתך האלה, אין למה לדבר. חמישה... לא, לא. בסדר, מבחינה זו אנחנו לא נכנסים. אבל אני אומר,

זאת אומרת, יש לה בעיה. אם ידברו איתה לוגיקה, היא כן תקבל? אם ידברו איתה אנשים ככה, אתה יודע, ברמה וזה,

היא תתכבנת?

או שזה לא משנה?

היא אומרת שיש לה את האמונה בקדוש ברוך הוא.

לא נוסעים בשב״ך כבר שנה וחצי, שנה ושמונה.

אנחנו עושים את הקידוש, עושים את, איך אומרים? את המינימום. הלוואי שתתחזק.

כל המריבות האלה, אני לא יודע איך לפתור אותן, אתה מבין?

תראה, אני אציע לך כמה הצעות.

אחת, זה שאנחנו ניצור קשר אליכם הביתה,

ואתם תיפלו אצלנו במדגם.

וככה ניצור קשר עם האישה, איתך,

ונראה איפה הדברים, איך היא מדברת, מה היא אומרת.

שתיים, זה אפשר להפנות לפעיל מקומי פה מהאזור, שייכנס הביתה, כמו מבצעים שדופקים על הדלת.

דבר שלישי, זה לצאת לאיזה סוף שבוע או באיזשהו מקום,

שתקבלו הנחה או שאתם תעסקו בפרס.

היא אוהבת פרסים?

לא, היא לא גשתה, היא לא... לא?

אתם תעסקו בפרס, להגיע לבית מלון, ושם יהיה כזה סוף שבוע, ככה,

שבאווירה דתית,

והיא תשמע כמה דברים, מן הסתם, תוך כדי השבת הזאת.

הלוואי שזה יעזור לה.

אתה תגיד שזכיתם בפרס, מה לעשות איתו?

ואז נראה מה היא תגיד. אם תגיד, למה לא, למה לא, אז אני אתכנן איתך מתי הפרס הזה ייפול.

מה יהיה התאריך של הפרס?

יש עוד אפשרות

שחברה חילונית תיקח את המיני-סמינר הזה,

היא תראה את הסמינר הזה,

תתפעל ותדבר איתה כמה דברים משפיעים ואיזה דברים נפלאים.

אם חילונית תגיד לה שהדברים הם נפלאים והעובדות וההוכחות הן טובות ונכוחות,

אפשר שאם זה יבוא מצד חילוני שהיה רחוק,

זה יעשה את ההשפעה יותר קל מאשר אתה מדבר בבית.

בכל אופן, אתה צריך טיפה איפוק, להתפלל, גם אם אתה לא הולך לבית הכנסת אתה יכול להתפלל בבית,

זה בדיעבד, כן?

אבל לפי מה שאתה אומר, היא לא רחוקה,

רק מישהו צריך לעשות לה את הקליק ולהוריד לה את הפחד.

אז אנחנו ננסה את שלושת השיטות, אתה תשאיר את הטלפון שלך פה לדוד,

ואנחנו ניצור איתך קשר בפלאפון ונתאם את המהלך.

יהי רצון שזה יועיל.

תודה רבה. בהצלחה.

בבקשה. כן, עוד שאלה.

כבוד הרב,

יש לי פה בחור שחזר בתשובה,

אותו בעיה,

אשתו לא רוצה לחזור בתשובה, והם לקראת הסוף.

אנחנו באנו מנשר,

הבטחתי לו שהרב אמנון יצחק.

אני מכיר אותו ושמעתי אותו,

ואני מפתח לביד השם,

הוא יעזור לך.

בבקשה, הוא נמצא פה.

אני קצת מתרגש, קוראים לי יואב.

אני חזרתי בתשובה לפני חצי שנה,

ואני רוצה להגיד לכולם שעד לפני שחזרתי בתשובה

הייתי רק מסורתי,

לא שומר שבת ולא שום דבר.

בעקבות ששמעתי את הקלטת של הרב מחבר מעבודה,

איך שאומרים, מפתחו לעיניים, הכרתי את האמת,

וכשהראיתי זאת האמת לא אכלתי לחיות כבר יותר בשקר שהייתי בו,

והתחלתי לשמור שבת ולהתחזק.

עכשיו, יש לי בעיה, כמו הבחור שיש לנו כאן, שיש לי בעיה עם האישה.

בעיה מאוד רצינית.

אני הלכתי והתחזקתי, והיא לא מקבלת את זה בכלל.

היא מבינה שיש את הקדוש ברוך הוא והכול, אבל מטעמי נוחות לא נוח לה לחזור בתשובה.

וניסיתי דרך הילדים, היא לא רוצה לשמוע על בתי ספר של דתיים ודברים כאלה.

הייתה לי בעיה, הייתה אפילו סיבוב עם המקווה.

היא לא רוצה לשמוע על המקווה,

אז אני התאפקתי שלושה חודשים, פניתי לכתוב, ברוך הוא

לפחות שיעזור לי בעיה עם של המקווה.

ברוך השם, הוא שמע אותי, ולזה היא הסכימה ללכת, אחרי כל מיני תנאים כאלה.

עכשיו, מה שאני רוצה להגיד, שאחרי כל חצי השנה הזאת, ואני לא משפיע עליה, הכוונה לא להגיד למה את נוסעת בשבת,

למה את מתלבשת ככה, לא שומרת כשרות, וזה לא פונה אליה,

אני לא לוחץ עליה, כי אני יודעת שזה רק

יחזיר לי כוח כנגד.

עכשיו היא רואה שאני חוזר בתשובה, היא לא רוצה ללכת, ודאי שהיא נוקטת כבר אמצעים של הליכי גירושין.

ואני רוצה פשוט, מהרב, אם יכול לתת לי ברכה בשבילה,

שיעזור לי, שיחזיר אותה בתשובה.

כי אני עושה את הכול.

אני אפילו מנסה לקרב את האחרים, ואני חושב על האחרים יותר מאשר לעצמי.

שיתאהבו ליהדות, כי אני יודע שזו הדרך שצריך ללכת בה כולם, ואין דרך אחרת.

ואם כבוד הרב ייתן לי איזה ברכה בשביל האישה, שיחזירו אותה בתשובה, למאמן,

ושלא נפרק את המשפחה, זה הכול.

תודה.

תראה,

אם תוך חצי שנה שאתה מתחזק,

היא כבר פותחת בהליכי גירושין, כמו שהאמנתי ממך, זה היא היוזמת,

יש שתי אפשרויות.

או שהיא מתכוונת ברצינות,

או שהיא מתכוונת להלחיץ אותך כדי שתרד מזה מהר.

עכשיו, השאלה היא איפה זה אוחז.

אם היא מוכנה לעזוב אותך ואת הילדים להפריד בגלל הדעות שלה,

באי-קבלת הדעות שלך,

אף על פי שהיא מאמינה,

ואין לה בעיה עם הדת באופן כללי,

רק מטעמי נוחות,

וזאת הכוונה האמיתית שלה, לא מוכנה לחיות במצב כזה,

אתה לא צריך להתאבד בשבילה.

זאת אומרת, היא מבקשת שתתאבד. תוותר על חיי העולם הזה והעולם הבא שלך,

אתה בטל ומבוטל בדעותיך כלפיי,

אתה טפל, אני עיקר,

לא מעניין אותי שום דבר. או שאתה מקבל זה ראה וקדש, או קישטה, לך מפה.

זה צד אחד.

יש צד שני,

אם אתה יודע שהיא אוהבת אותך באמת,

ולולא המקרה הזה, שאתה חזרת בתשובה והתחלת להתחזק,

היא באמת רוצה להמשיך את החיים, היא באמת,

אתה מרגיש שזה יותר מאשר קשר, אתה מבין, אינטרסנטי,

של נוחות וביטחון אישי, שהיא נשואה, ויש לה גב כלכלי, והיא יכולה לחיות וכו',

אלא באמת יש קשר פנימי עמוק יותר,

שהיא לא תוותר עליך.

אז היא מהמרת.

זה הצד השני, שהיא מהמרת.

ואני רוצה לגלות לך פה דבר,

שאני הייתי בסיטואציה של שניכם,

ואשתי לא הסכימה בשום אופן.

היא תפרה לי את הכיפה הסרוגה הראשונה, הקטנה,

שהייתה כמו גרוש.

היא הייתה יותר דתייה ממני.

אני לא.

וכשאני חזרתי בתשובה בהתחלה, ככה, התחלתי ככה לגלות,

אז היא שמחה לתפור לי, אבל אחר כך, כשזה התחיל לגדול ולהתחלף בצבעים,

אז היא אמרה, אם אתה תשים את הכיפה הזאת השחורה,

אתה תלך במדרכך בצד אחד, ואני בצד השני.

ביחד אנחנו לא נלך.

וככה זה הלך והלך ונהיה יותר גרוע. כל פעם אני התחזקתי יותר,

ואני כמוך בדיוק אמרתי,

זו האמת, אני הולך איתה עד הסוף. אני, לא יעצרו אותי בדרך לקדוש ברוך הוא.

שמתי את הכיפה,

אז היא איימה.

אמרתי לה, תשמעי, אם את מאיימת על כיפה, אני אגדל זקן.

שתעיז.

גידלתי זקן.

זה היה איום ונורא.

אמרתי להם, תמשיכי לדבר על הזקן, אני אגדל אותו.

עוד יותר היו ויכוחים.

אחר כך החלטתי ללבוש חליפה.

עוד יותר גרוע.

אחר כך שמתי מגבעת, כל פעם אני מאיים בשלב הבא.

שמתי מגבעת.

אחר כך אמרתי לה, תזהרי, אני אגדל סימונים.

גידלתי סימונים, והיא כל פעם מאיימת.

אתה מבין?

כשהגעתי לפה עם הבגדים האלה, היא כבר פחדה.

למה אם אני איים, היא עוד עליה ואני אגיע?

אז פה זה נגמר.

אבל היה שלב אחד, קטע יום אחד,

שזה כבר היה פיצוץ גדול.

אמרתי לה, תשמעי, יהודיה יקרה,

עם כל הכבוד,

אני לא עוזב את הקדוש ברוך הוא בשל אף אחד.

אני איתו עד הסוף.

משה רבנו קיבל שליחות מהקדוש ברוך הוא.

מרכיב את אשתו ואת שני בנם על החמור, וישלחם.

החזיר אותם בחזרה ליתרו,

והוא הולך לקבל שליחות.

אמרתי לה, הייתי אז עם שני ילדים ואישה, אמרתי לה, אני אשים אותך על החמור,

וישלחם.

אז תדעי לך שאני רציני,

ואם את רוצה, תתקדמי לרבנות.

זה היה הקלף האחרון שלה, והיא לא התכוונה אליו.

אז אני נשארתי איתה, וברוך השם, אנחנו עושים ביחד דברים גדולים ביותר.

אבל זה שהייתי מוכן באמת,

אבל ידעתי מההיכרות

שהיא לא תעשה את זה.

גם אם היא הייתה עושה, הייתי עושה.

אבל אצלה ידעתי. אצלך אני לא יודע אם אתה יודע או לא יודע.

אני יודע אם פשוט הוא עושה את זה בייחוד מגל הדעת, איך שאומרים.

לא בהבנה של ההכרה. אם זה קלות דעת,

אז אפשר ליישב את הדבר על ידי דיבורים, כמו שהצענו לו, נרשום את השם, ננסה כמה דברים.

אבל אני אומר, אתה צריך לנתח את המצב ולהבין.

האם זה מהצד הראשון או מהצד השני שאני הצגתי?

חלק גם מהצד הראשון וגם מהצד השני יש בו... אז אתה תצטרך להחליט, יהודי יקר.

אם הבקשה שלה

לוותר על חייך למען חיי,

יש לך בעיה.

מה קרה שלא מוכן לוותר על הדרך הזאת? לא, כי היא קצינה, היא הלכה ישר לגט.

מה הפירוש? יש אנשים שמסתכסכים קצת, סוחבים,

מנסים. בסדר, אבל להגיע תוך חצי שנה כבר לגט? כבר ללכת לפתוח בהליכים? בן, מה קרה?

מה קרה? מה אתה עושה? בוא ננתח. מה אתה עושה?

אם היית לומד עכשיו יוגה,

היא לא הייתה מתגרשת.

והיית יושב אליו משולב ככה ועוצם עיניים ולא מדבר איתה חצי שעה ביום,

היא לא הייתה עושה שום דבר.

אז יאמר, אם אתה לא מתעסק אז הוא יצא לדבר בשבילי, ואני לא יכולתי לא למצוא את זה, כי הייתי ש... לא משנה, אם היית נוקט, פתאום אתה למדת משהו חדש, או אופנה חדשה יצאה, או שיש ספורט שאתה פתאום החלטת ללכת, או אתה רוצה ללמוד עכשיו קראטה, או אני לא יודע מה,

היא לא הייתה אומרת בוא נתגרש בגלל שאתה הולך עכשיו למכון כושר.

אז אם אתה הולך לבית כנסת במקום מכון כושר,

לבית מדרש במקום כדורסל,

אז למה להתגרש? מה קרה?

יש גירושים ששאני לא אשתר בשבת, בכלל שהם הולכים, למקומות בילוי שהם הולכים.

מקומות בילוי שהם הולכים, כמו בשבת ודיסקוטקים,

אז אני כבר לא הולך יותר למקומות האלה.

אין בעיה. שבת לא נוסעת. אין בעיה.

קח אותה ביום שישי, ביום חמישי, ביום רביעי, שלישי, שני, ראשון, ומוצאי שבת.

לוקח אותה. אני אמרתי לה, אני נותן לך שישה ימים בשבוע, תני לי יום אחד את השבת, היא תהיה איתי כאן הילדים.

כן, יפה מאוד, מגיע לך גם.

לה אתה נותן שישה ימים, והיא תיתן לך יום אחד.

אתה רואה, היא לא מוכנה.

עכשיו דבר נוסף צריך לדעת,

דיסקוטקים וכל השטויות, אם היא רוצה לרקוד אצלה חרדים, יש כל הזמן ריקודים.

כל פעם בר מצווה, ברית, חתונה, פדיון הבן, אירוסין, וורט.

וואו, כל יום מזמינים אותך עשר פעמים לרקוד.

אין בעיה, ובלי כסף, ולא עומדים בתור,

וגם אוכלים על חשבונם.

מספיק איתך. אז מה הבעיה?

אם זה לרקוד, אז לא חסר איפה לרקוד.

אז לפחות את הברכה ממך אני מבקש, כבוד הרב, שתברך את האישה ש... אבל זה מפחיד, כי אם היא תקבל את הברכה,

יכול להיות שתצטרך לרדוף אחריה אחר כך.

אני מוכן לרדוף אחריה, אם תבוא בדרך של הכתובות. מה השם שלה ושם האימה?

רונית מלכה בת שרה.

רונית מלכה בת שרה, השם יהפוך לבבה לטובה מהרה.

אמן. תודה רבה. מה השם שלך?

עטרה בת גיזלה, השם יהפוך לבבה לטובה מהרה.

כן, פה שאלה, כן.

תן לה מיקרופון.

טוב, קוראים לי לימור ואני מיוקנעם,

ושמעתי את האיש הזה וגם את האיש הזה שדיבר בעניין אשתו,

ויש לי תחושה שמה שאתה היסדת זה ממש עודדת פירוק משפחות פה.

הבן אדם הזה חוזר בתשובה, אשתו לא רוצה,

במקום לעודד אותם להגיע לאיזושהי דרך הבנה.

אני לא בטוחה שהוא לא מכירה אותו, אני לא יודעת אם הוא נותן לה באמת את כל הזמן שלה במשך השבוע,

שהיא עדיין לא חזרה בתשובה, היא עדיין לא מאמינה בזה.

לתת לה את הזמן שלה,

ואתה ככה בהרף עין אומר לבן אדם,

לא אף אחד לא יפריע לי ללכת לאלוהים שלי, וגם אם זו אשתי,

אם היא לא מסכימה,

אז אני עוזב אותה ואני ממשיך לאלוהים שלי.

זו אישה שהוא חי איתה והוא התחתן איתה ומגדלת את הילדים.

לדעתי אתה עכשיו עודדת פירוק משפחות במקום לעשות את ההפך.

הבנתי, יפה. שתי נקודות.

עכשיו בואי אני אסביר לך.

מה ההבדל בין הראשון לבין השני?

קודם כל, לא שהוא לא נותן לה את הזמן שלה,

היא לא נותנת לו את הזמן שלו.

היא אמרה לו, אני הולכת לגט, לכן שאלתי אותו,

היא היוזמת? הוא אומר, כן, היא היוזמת.

הוא לא אמר שאשתו יוזמת פירוק משפחות.

אשתו מפרקת את המשפחה, לא אני.

אבל הוא בשקלית להשתנות פתאום, לא היא.

היא התחתנה עם מישהו?

שהתחתנה עם מישהו? אני מבין שיש לך בעיה דומה בבית. לא, היא התחתנה עם מישהו, אין שום בעיה דומה בבית.

אבל אני אסביר לך, שמעתי. אני שתנתי מישהו ואני התחתנתי אותו בגלל מה שהוא, והוא החליט פתאום לשרת את הדרך שלו. יכול להיות שבמשך הזמן הוא ישכנע אותי, אבל למה לעודד גירושים?

הבנתי. כי אני לא הולכת בקצב שלו. הבנתי, יפה. אשאל אותך שאלה.

כשהתחתנתי עם אשתי,

היינו רגילים ללכת לעשות ריקודים סלונים.

יום אחד החלטתי שזה כבר לא מתאים לי.

אז היא תגיד, אני מתגרשת?

כי התחתנתי איתך, זה בגלל שאתה היית רקדן.

עכשיו אתה השתנית, אתה סבלה,

אני לא מוכנה לחיות איתך. יש פה הבדל מאוד גדול, כי ללכת להיות פתאום ולחזור בתשובה,

מה יש בתשובה? מה יש בתשובה? אני אגיד לך מה יש בתשובה. אני לא רואה בזה שום דבר רע, אני רק אומרת... זה טוב? זה טוב? רגע, זה טוב? יכול להיות שזה טוב. מה יכול? זה טוב או רע? בואי נדבר בטוב או רע. לא יודעת, כי אני לא חושבת בתשובה. לא יודעת. רק שנייה, אני קרובה לזה,

ואני מכירה אנשים כאלו, ויש לי במשפחה אנשים כאלו,

ואני באה מבית מסורתי, ואני באה יותר מזה.

אני אומרת לך, בחורה שלא רגילה להיכנס לדת,

פתאום בן אדם בא וחוזר בתשובה. מה יש? יש הרבה דברים.

מבחינתה, מאוד קשים לעשות אותם, זה מאוד מגביל,

מאוד קשה. מה היא הייתה צריכה לעשות? לומר לו,

אישי היקר,

למרות שאתה לא מלחיץ אותי,

לא מבקש ממני כלום, כמו שהוא אמר,

לא דורש ממני כלום, לא לוחץ אותי ולא מפציר בי, למרות כל זאת, תן לי את הזמן שלי עד שאני אעכל את המהלך שעובר עליך,

זאת בקשתך.

היא לא אומרת כך.

היא אומרת, למרות שאתה כזה שלא מלחיץ ואתה הבעל הכי טוב והכי מבין את מצבי והכול,

לא רוצה אותך.

בוא איתי, לא רבבות, בוא איתי,

גא שלום,

לך אחריי.

אתה לא יכול להגיד שהוא לא מלחיץ, כי אם הוא חזר בתשובה... אבל הוא אמר, שאלתי אותו. אני אגיד לך, אז הוא לא אומר לה את הדברים, אבל אם הוא חוזר בתשובה, אז יש המון דברים שמשתנים בבית כפי שהוא צריך. מה למשל?

כי הוא צריך פתאום לעשות נטילת ידיים. מה אכפת לך אם הוא נותן ידיים?

אני חותמת לך, אסור לרחוץ ידיים? אני חותמת לך שהוא גם מכריח את האישה שלו לעשות את זה.

לא, הוא אומר במפורש שלא.

למה את עושה פירוק משפחות?

תעשי לי טובה.

אני לא מסכימה איתך בכלל.

אני יודע, בגלל בעיות שלך, לא בעיות שלהם. אין לי שום בעיות, גם אני וגם הברזים.

אני בטוח שיש לך בעיות זהות. שום בעיות. אבל אני אסביר לך.

כן, אבל אם הוא נוטל ידיים, מה יש? אסור לרחוץ ידיים? זה משהו קטן. או מה גדול, מה גדול? אנחנו רגילים להיות כל השבת ביחד, פתאום שלוש, ארבע פעמים ביום אני נמצא בבית כנסת ואתה לא נמצא לא איתי ולא עם הילדים,

שהשבת זה הזמן היחיד ששומעים עליו. שמעתי, יפה. עובדים כל השבוע, שמעתי, נכון, נכון. צודקת.

את יודעת, אבא שלי פעם היה בנקאי, עובד בבנק,

לא כמו זה שגנבו 250 מיליון,

אבל כשהוא היה בבנק,

בבנק היה דבר כזה שנקרא מסלקה.

לקראת סוף החודש,

כל הצ'קים והבלגן, הוא לא היה בה לפעמים יומיים הביתה.

יומיים הביתה. למה? כי חייבים לגמור, חייבים. אין.

נו, אז מה?

אז האישה אומרת לו, חבוב, לא ככה, לא ככה.

אם אתה לא בא,

אחריי לרבנות.

מה קרה?

אבל מנהל הבנק אומר לו, אדוני, זה החוב שלך. אם אתה לא תעשה את החוב שלך,

אדוני, אתה יכול ללכת הביתה. מישהו צריך לגמור פה את המסלקה.

ואם מנהל בנק או מנהל מפעל או בעל עסק אומר שעכשיו צריך לעשות משמרות,

משמרות,

או צריך להישאר עד שעות מאוחרות, כי יש עכשיו ייצוא, ייצוא, צריך יותר.

נו, אז האישה תגיד לבעל, אתה לא הולך?

למה אתה לא הולך?

כי אני רוצה אותך בבית להשתיף את הילדים, אתה שומע?

קבענו שאתה בשבע משתיף את הילדים. אנחנו לא מגבלים את זה זמניות. אז אני שואל, היא תתגרש איתו בגלל שהוסיפו לו יום אחד בעבודה?

היא לא תתגרש איתו. למה?

בעל הבית שמשלם לו, איוואק, 3,000 שקל פחות כמה גרושים כדי לא לעבור את התקרה המינימלית,

אז אם הוא אומר,

האישה בטלה מבוטלת, כי הוא מביא את הכסף. אנחנו לא מדברים עליו אבל על תקופות גרועות. אבל בעל הבית שבשמיים,

שנותן לבעל את החיים ואת הבריאות,

ואת בעל הבית ההוא שנותן לו את הכסף,

ונותן לו את האישה ואת הילדים,

הוא לא יכול להגיד לו,

אתה בשבת לא תיסע עם אשתך,

לא, אני אומר לך, כי אני בראתי אותך.

לא נותן לך 3,000 שקל.

בראתי אותך, ולא עוד,

אלא עתיד אתה ליתן דין וחשבון עם אשתך או בלעדיה לפניי.

אז הוא צריך להגיד,

כבוד הקדוש ברוך הוא,

אני שהיד על אשתי.

אני שהיד.

אני ואשתי ביחד עד הסוף המים.

חגורת מטעם נפץ עלינו,

ואתה יכול רק לקחת אותנו ביחד.

איי, איי, איי.

ממש אסלאם ומטאבו. אז למה בעל הבית הזה שלך שולח לנו כל הזמן את האנשים האלה שאתה אומר, את כל השהידים האלה,

לפוצץ אותנו והכול, כי הוא מנסה אותנו, נכון? לא, לא. כי הוא רוצה שנאמין בו? לא.

הוא לא שולח, לא. הוא פתוח אותנו כמו שנאמין בו, שהוא לא מנסה אותנו, שהוא שולח לנו את השלום הזה. לא, לא. הוא לא שולח אותם. אולי אז תאמין בו. הוא לא שולח אותם, אנחנו פשוט אומרים להם בו בו בו בו.

התגעגענו אליכם, התגעגענו אליכם.

אנחנו לא מאמינים שיש בורא עולם,

אנחנו מאמינים שיש משא ומתן, בואו נדבר, קחו קצת, תנו קצת, יהיה בסדר, בואו בואו בואו בואו.

בואו נסתדר, בואו נעשה אוסלו, בואו נעשה בוא, איזה בוא.

אם לא תשמע לקדוש ברוך הוא, הבוא בוא יעלה לך בבובי.

עדיין לא שכנעת אותי.

בטח שלא.

והעיקר שאת נשואה, ברוך השם. לא נשואה. אה, עוד לא?

יא וי ווי, מה מחכה לו?

וי ווי.

תשמעי, את חייבת לחתום איתו חוזה חוץ מהרבנות אצל עורך דין, שאם הוא ישתנה,

ואם יופיעו לו קמטים, שישכח ממך, כי את התחתנת איתו חתיך. אוי ואבוי אם הוא ישתנה לך. אוי ואבוי.

אל תסכימי בשום אופן.

כן.

בכבוד.

מה השם שלך, יהודי יקר? יואב.

יואב, האם היא שכנעה אותך, או אני שכנעתי אותך?

כבוד הרב, שכנעתי כמובן.

זה גם ברור, אני נותן לה שישה ימים בשבוע נטו את כולי.

תהיי איתי בשבת,

נלך לטייל ברגל. אפשר לעשות הרבה דברים בשבת,

חוץ מלנסוע למקומות עם האוטו, ואפשר גם לטייל ברגל עם הילדים.

היא לא יכולה.

היא לא יכולה בלי בשבת.

זה נותן לה את האנדרנלין. היא לא יכולה בלי זה. אולי תמציא מכשיר שעובד

על שעון שבת שמפעיל אוטומטית את הצלצול של הרכב ועושה ריחות של דלק ליד המיטה, והיא תשמעת.

היא תחשוב שאתם נוסעים. אולי זה יהיה פתרון. צריך לשאול פוסקי הלכה.

מה יש? אומר לה, בואי נטייל ברגל, בואי נלך באחו,

בואי נצא בירח, נתבונן בלילה. מה יש?

זה ספר דקה ותשאל למי יש זמן לבוא בשש בעבודה וללכת לטייל.

תעשה לי טובה. מה זה בשש בעבודה?

מי מגיע בשש בעבודה? מי מגיע בשש בעבודה? מי מגיע? אנחנו שעובדים, כי אנחנו לא מאמינים באלוהים. אם אתם עובדים עד שש בערב בעבודה,

גם בשבת אתם רצים?

צריך לנוח! היא מדברת על יום באמצע השבוע, הוא טועה שיש לו את כל השבוע הזה.

בשבילה, נכון? בואי נשאל אותו, מתי אתה חוזר בעבודה ומה תוכניותך והצעותך לאשתך? בוא, בבקשה, בוא נשמע. אני אגיד לך את האמת, אני חוזר בעבודה ב-12-1 בצהריים.

מה זה? מה זה? מה זה? אני מקבל את הילדים מהבית הספר, מטפל. הוא גם אישה!

הוא גם...

וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי וואי ו

מתנות, פרחים ביום שישי,

הכל להראות לה שהדעת היא בשבוע טוב. תשמע, תשמע, בוא, בוא, אני אגיד לך, תשמע.

תשמע, אני בטוח, אני בטוח,

אם אני לא הייתי גבר, הייתי מתחתן איתך.

אבל, אבל יהודי טוב כמוך, שמוכן כל כך לעני, יהיו לו הרבה קופצים. אה, אבל אנחנו עובדים ביחד, בחור זהב.

בחור זהב?

בחור זהב, אין מילים. זה חוץ ממה שהוא נותן. אין מילים, בחור עשר. נו, מה עוד רוצים?

טוב, יואב, אשריך.

אני מקווה שהברכה תעזור, ואני מקווה שהיא גם לא תצליח לפרק לך את המשפחה.

סוף חלק א', ההמשך לקלט את מספר 247. בואו נשמע, פילוסופיה יהודית, חלק ב'.

סוף חלק א', ההמשך לקלט את המשך הקלטה שלנו.