מדוע החפץ חיים ברך אדם שיפסיד כל ממונו על העסקה הראשונה???
במלחמת העולם הראשונה, סיפר לי מורינו ורבינו המשגיח הרב הצדיק, אה, אז הייתי ראש ישיבה בלידא, כותב בעל המחבר, ביחד עם הרב הגאון הצדיק מרדכי שמוקלר זצ"ל הי"ד, והוא היה מבחירי תלמידי ראדין, והיה גדול בתורה. הוא סיפר לי שאחרי חתונתו קיבל הרבה נדוניה ורצה לעסוק במסחר, בגלל שהוא קיבל הרבה נדוניה, נו, אם הקב"ה נותן לך נדוניה בשביל מה, אפשר לעשות ביזנס. אז הוא רצה לעסוק במסחר. אמר לו החפץ חיים זצ"ל, הרי הוא היה אחד מהלמדנים, והוא היה אחד מהתלמידי חכמים מהבכירים של ראדין וגדול בתורה, אז החפץ חיים אמר לו, כשבן תורה מתחתן ורוצה לעזוב את עסק התורה ולעסוק במסחר, אם יש לו מזל מאבד את הנדוניה מיד, ואז יש לו עצה להיות רב או ראש ישיבה, כי עדיין הוא יודע ללמוד, הוא עוד לא שכח. אבל אם אין לו מזל, אז זה לוקח הרבה זמן עד שהוא מאבד את הנדוניה, ואז הוא כבר שכח מה שלמד ונשאר ריק משניהם, גם מהכסף וגם מהלימוד. לכן ברך אותו החפץ חיים שתיכף יאבד את הנדוניה לפני שישכח את תלמודו. וכך היה, המסחר הראשון שעשה איבד את כל הכסף ונהיה ראש ישיבה מצויין יהי זכרו ברוך. ברכה של החפץ חיים. אתם שומעים?
היתה אמא אחת שהתפללה על הבן שלה שיהיה עני, איזה אמא מבקשת שהבן יהיה עני? שאלו אותה למה? היא אמרה, ככה אני בטוחה שהוא יהיה קרוב לקב"ה, אני רוצה שהבן שלי יהיה קרוב לקב"ה לא רחוק. יאה עניותא לישראל, אומרת הגמרא, שעניות זה יפה לכל ישראל. למה? ככה קרובים לקב"ה. אבל מי שחושב שהוא יקח מאתיני הממשל ועל ידי זה הוא יצבור כח ועצמה וכבוד, מה יישאר לו לעולם הבא חוץ מהקומבינות שיזכירו לו על חשבון מי נעשו. מי שחכם יידבק בתורה ובמצוותיה ויעשה כמה שיותר בשביל כלל ישראל באמת בלי לקחת מהם כסף, שלא לפרנס אותם, כי זה מאריך את הגלות.