ריאלי עם בסיס אמיתי - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אתה אומר שלא דורשים מאיתנו הרבה, למעשה הוא דורש ממך כל דבר בחיים, כשאחרו דורש ממך משהו. כל מה שאתה עושה זה דעות יותר.

אתה רוצה לאכול, צריך להיות כשר. אתה רוצה ללכת שם, אתה לא יכול ללכת לשבת, אתה לא יכול לנסוע בשבת, למקום שאתה רוצה לנסוע רחוק, לנסוע רחוק, רחוב שלך.

אבל מה שאתה אמרת בהתחלה, או שלא לנסוע, יש זמן להגיד, אמרת שלכל נברא יש בורא, נכון?

יש אורחה מעשית לזה? בטח. איפה אורחה מעשית? שיר.

יאללה, אם אני, או שנבראתי, או שבראתי את עצמי, ולא זה, ולא זה.

אני, אני הייתי מאז מעולם. או, בוסענה!

בחומר יש חוכמת? אין. אז גרעים זה חומר, מאיפה יש לו חוכמה? גרעים זה לא חוכמה. לא, מה זה?

אוטובוס.

המישהו חיים הוא נצח וקיים תמיד.

האם הוא אני כל-יכול, או אני מוגבל?

הוא אני כל-יכול.

אתה כל-יכול.

אני מבקש שתצא רגע מהגוף, תבוא אליי.

דבר שיכול להשכח הוא יכול להיות אמת.

השכחה היא תלויה בך ולא באמת, ואתה עלול לשכוח, כשאתה ישן אתה לא זוכר כלום, אבל עדיין האמת נשארה אמת, וגם אתה אמת, וזו אמת שאתה לא נמצא לנצח,

וזו אמת שאתה לא הכל-יכול,

ואתה צריך להבין דבר אחד,

זה עדיין מחייב אותך בהנחת תפילין וסכימת טלית ותפילה ולימוד תורה. זה אתה מבין?

אני רוצה להגיד שאתה נורא נורא ריאליסטי בשביל בן אדם שאמור להיות כל כך מאמין בדברים שהוא לא רואה,

שהוא לא יכול להוכיח במופשיות.

להיות מרחף, זה לא בעיה, אפשר לעשות את זה עם כדור גם.

אבל את צריכה להאמין.

ריאליות ורוחניות הולכים בט בבית.

מה שהרוחניות לא תהיה כפופה לריאליות זה דמיון ותו לא.

אין רוחניות בלי בסיס אמיתי.

קרטות מספר 243-244, ריאליות עם בסיס אמיתי.

עם המצחק, עם המצחק, עם המצחק, עם המצחק, עם המצחק, עם המצחק, חזק וברוך, חזק וברוך.

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

לפני שנתחיל, הייתי רוצה לדעת מי עדיין לא שמע שום קלטת, שום וידאו, שום סי.די, לא נכנס לאתר באינטרנט, כלום.

להרים את היד בבקשה.

יחסית מעט.

טוב, תודה.

יש פה שאלה שנשאלתי כבר מהקהל, אבל אני אתן הקדמה קצרה.

לפני כמה שנים הגיע למשרדנו קצין בכיר בחיל האוויר,

ששאל האם ניתן להוכיח לוגית שיש בורא לעולם.

אמרתי לו, כן, אפשר.

אמרתי לו,

תוך 20 דקות אפשר להוכיח, אם אתה בן מהר, חמש דקות.

אמר לי, לוגית, בלי משאלים, בלי דוגמאות.

אמרתי לו, כן, אפשר.

אמרתי לו, אתה נבראת או שאתה בראת את עצמך?

הוא אומר לו, אני נברא.

אתה יכול להוכיח שאתה נברא?

הוא אומר, לא, אני יודע שאני נברא.

תן לי הוכחה שאתה נברא.

אומר ההורים שלי, אמרתי, נצטרך להאמין להם.

הוא אומר, לא, אין לי הוכחה.

אמרתי לו, טוב, בוא אני אוכיח לך שאתה נברא ולא בראת את עצמך.

יש שתי אפשרויות.

או שאתה נברא, או שבראת את עצמך.

יש שתי אפשרויות.

או שאתה קדמת לבריאתך,

או שלא קדמת לבריאתך.

אם היית קודם לבריאתך,

לא היית צריך לברוא את עצמך, כי כבר היית קודם.

אם לא היית קודם,

לא יכולת לברוא את עצמך,

כי לא היית בשביל לברוא את עצמך.

הבנת?

הוא אמר לי, כן.

אמרתי לו, תחזור על זה.

אז הוא אמר, תמשיך, תמשיך.

אז הבנתי שהוא לא הבין, חזרתי עוד פעם.

אמרתי לו שתי אפשרויות,

או שהיית לפני או שלא היית לפני.

אם היית לפני שנבראת,

אז תמיד היית,

ולא היית צריך לברוא את עצמך, כי היית לפני שנבראת.

אם לא היית לפני שנבראת,

אתה לא יכולת לברוא את עצמך, כי לא היית לפני,

כדי לברוא את עצמך.

מוכרח שאתה נברא על ידי מי שקדם לך.

עכשיו הוא הבין.

אתם הבנתם?

מי יכול לחזור?

תמשיך, תמשיך. תמשיך, טוב.

ובכן,

אמרתי לו, אם כן אתה נברא,

אתה ברור שנברא על ידי מי שקדם לו.

אותו דבר,

כל הנבראים בעולם נבראו על ידי מי שקדם להם.

ולא רק הנבראים בני האדם,

אלא גם החומרים.

כל דבר שנברא,

נברא ממה שקדם לו.

מוכרח שראשון הנבראים שנברא, ראשון הנבראים שנברא, מוכרח שהוא נברא על ידי בורא שקדם לו.

אז מוכרח שלכל הנבראים היה בורא ראשון שברא את כולם.

ומי ברא את הבורא?

לבורא אין בורא.

למה לבורא אין בורא?

כי אם לבורא יש בורא, גם הוא נברא.

ואם הוא גם נברא, אז נלך אחורה-אחורה עד לבורא הראשון. הרי נברא לא נברא על ידי עצמו, זה הוכחנו בהתחלה.

כל נברא מוכרח שהיה לו בורא שקדם לו.

ואם כולם יהיו נבראים, איפה הבורא הראשון שברא את כולם?

אי אפשר שיהיו נבראים בלי בורא ראשון.

אז מוכרח שיהיה בורא.

אבל גם מוכרח שלבורא לא יהיה בורא.

כי אם לבורא יהיה בורא,

גם הוא נברא.

וחזרה השאלה על מקומה.

אם כן, מוכרח שיש בורא ראשון נצחי שאינו נברא,

שהוא קיים נצחי, שהוא המציאות עצמה,

והוא ברא את כל הנבראים.

שלב ב',

כל נברא הוא מוגבל.

הספר הזה מוגבל.

השולחן הזה מוגבל.

יש לו גבולות.

העולם מוגבל.

כדור הארץ מוגבל.

הגלקסיות מוגבלות.

כל מוגבל, יש לו מגביל.

פה הכורך הגביל, פה הנגר הגביל, פה הקבלן הגביל.

מי הגביל את כל המוגבלים בעולם?

הבורא הראשון שברא לכל הנבראים.

הוא ברא אותם בהגבלתם ובגבולם,

והם אינם יכולים

להשתחרר מגבולותיהם.

זאת אומרת,

כל נברא הוא מוגבל.

וכל מוגבל יש לו מגביל.

כל מוגבל יש לו מגביל, והמגביל לכל המוגבלים הוא הבורא לכל הנבראים.

זה שברא את כל הנבראים והגביל את כל המוגבלים,

מוכרח שהוא הכול יכול.

שאם הוא לא הכול יכול, הוא מוגבל.

אז הוא מוכרח שהוא הכול יכול וברא את כל הברואים.

אבל אולי נאמר שיש שניים הכול יכול?

אי אפשר שיהיו שניים הכול יכול.

מדוע?

הנה, יש שניים.

נשאל,

האם הכל יכול הזה יכול להגביל את הכל יכול הזה?

אם הוא יכול להגביל את זה,

אז זה כבר לא הכל יכול, כי הוא מוגבל.

אם הוא לא יכול להגביל את זה, אז הוא מוגבל.

אי אפשר שיהיו שניים הכל יכול,

כי אם הוא לא יכול להגביל את השני, אז הוא מוגבל.

למה איזה מוכרח שיהיה אחד?

הכל יכול.

מקביל לכל המוגבלים,

בורא לכל הנבראים, נקודה.

ארבע דקות, גמרנו את הסיפור.

יש בורא לעולם, מוכרח שכלית

לכל בר-דעת.

אין יותר פשוט מזה.

וזה כתוב בשורה אחת ראשונה של הרמב״ם בספרו

תורה ומדע.

יסוד היסודות

ועמוד החוכמות לדע שיש שם מצוי ראשון,

ממציא לכל הנמצאים.

היסוד של כל היסודות, כשאתה רוצה להעמיד משהו,

אתה צריך שיהיה לך יסוד.

והיסוד צריך לשבת על יסוד.

הבניין הזה יושב על יסוד,

על הקרקע.

מה היסוד של כל היסודות?

מה העמוד שעליו נשענים כל החוכמות?

זו הידיעה הברורה לדע שיש שם מצוי, מצוי ראשון,

שהמציא את כל הנמצאים.

בלי זה אתה לא יכול להתחיל כלום.

שום תיאוריה לא מתעסקת בנקודת ההתחלה.

מתעסקים איך,

אבל לא ממה,

לא מאין.

אז יש שאומרים שזה היה פיצוץ,

יש שאומרים שזו התפתחות מקופים, שלפני כן זה היה מרק,

מרק חיידקים כזה, משהו

אבל כולם מתחילים, עם מה? עם חומר.

והחומר, מאיפה הגיע?

לא, מתחילים מפה.

בואו נתחיל מפה.

זה כמו שאחד אמר לחברו, בואו,

יש לי דירות בזול, חצי מחיר.

איפה? הוא אומר לו, בואו.

לקח אותו שטח קצוע, אמר לו, תסתכל שם, אתה רואה את הבניין?

הוא אומר לו, לא, לא רואה.

תסתכל טוב,

תסתכל טוב, לא רואה.

הוא אומר לו, טוב, אם אתה לא רואה,

בואו נניח שיש פה קומה ראשונה.

הוא אומר לו, טוב, בבקשה, נניח.

אז בואו נניח שמעל זה יש קומה שנייה. הוא אומר לו, הנחנו.

בואו נניח שיש קומה שלישית, מונח.

בואו נניח שיש קומה רביעית.

אז הוא אומר, כמה הנחות נניח?

הוא אומר לו, עוד קומה שביעית. הוא אומר לה, מה רוצים לקרוא לך קומה שביעית?

הוא אומר לו, אבל איפה הבניין? הוא אומר, הנחנו, לא?

מה זה הנחנו?

זה התיאוריות.

בוא נניח שהיה פיצוץ, ומהפיצוץ זה נהיה ככה. בוא נניח שהיה קופיקו, ומזזה התחיל.

מה זה בוא נניח?

תניח לי, עזוב אותי בחייאת דינא, כי אני לא...

גן חיות זה מקום אחר.

עכשיו, אחרי שאנחנו יודעים שיש בורא לעולם שברא לכל הנבראים,

ברור לנו עוד דבר אחד,

שהוא חכם.

ברור שהוא חכם.

למה ברור שהוא חכם?

כי אם אנחנו יכולים לאמוד חוכמה באדם,

או חוכמה בבעל חי,

או חוכמה בבריאה,

צריך לייחס אותה רק למי? לבורא הראשון שברא את כל הנבראים, כי כל מה שיש בהם זה ממנו.

ואם אדם בחוכמה מעתה שקיבל יכול לפתח דברים כל כך שאנחנו מתפעלים,

וכשאנחנו אומרים, פששש, איזה חוכמה,

זה אפס לעומת חוכמתו יתברך.

כשהיום, אחרי שהתחילו ככה להציץ בתוך ה-DNA,

רואים את החוכמה טמונה בטריליונית של החומר,

את המאגר העצום של עשרות אלפי ספרים מקורכים,

שיש מידע בתוך טריליונית.

מי עשה את זה?

מוח שהוא סלול מנימי דם באורך,

שאם נפשוט אותם, יגיע לירח ויחזור.

מי עשה את זה?

ב-67% זה נוזל.

מה זה?

זה נהיה מפיצוץ?

אלא מאי?

בורחים מהנקודה ההתחלתית,

כי יודעים שהתחייב.

כי אם יש בורא לעולם והוא נתן חוכמה,

אז יש בעיה למי שלא רוצה לקיים תורה ומצוות.

עדיף לו להיות קופיקו או מפוצץ.

עכשיו בואו נבין.

הבורא הוא חכם והוא ברא את הנבראים,

ואחרי שהוא ברא את הנבראים צריך שתהיה לו תכלית, מה תכלס,

מה הוא רוצה.

הרי כשחכם עושה משהו,

הוא עושה לתכלית.

מי שעשה את המיקרופון הזה עשה הוא לתכלית.

מי שעשה את השולחן הזה עשה הוא לתכלית.

מי שיצר את הבמה הזאת עשה לתכלית.

כל דבר, ולו הקטן ביותר, שנעשה, נעשה לתכלית.

מה התכלית

של האדם?

אם באנו לעולם בשביל לחיות,

והתכלית לחיות,

למה אנחנו מתים?

אם התכלית היא שאנחנו נמות,

בשביל מה לחיות?

תקופה ארוכה מאוד שאלתי שאלה ולא קיבלתי תשובה.

אני מאמין שגם כאן אני לא אקבל.

אחרי שנה נתייאשתי, כבר הפסקתי לשאול.

השאלה היא, האם יש תשובה חילונית לשאלה

למה באת לעולם?

לא תשובה דתית,

תשובה חילונית.

למה באת לעולם?

זה אצלנו של ערבי, נתחיל מזה.

זה איך באת.

מבין אבוי.

למה?

מה המטרה של בני האדם?

בריאתם? קיומם? מציאותם? מה המטרה?

אין תשובה.

בכל אופן,

צריך לדעת דבר אחד, מי שברא את העולם ודאי שיש לו תכלית.

אם אני אכנס לאולם ואני לא אבין מה זה כיסא, כי אף פעם לא הייתי רגיל לכיסא, לא ראיתי דבר כזה.

אז יכול להיות שאני אגיד ככה, אני אגיד אחרת.

אבל אם הייתי יכול להגיע לזה שייצר את זה, הייתי שואל אותו, למה עשית דבר כזה?

אם אני הייתי יכול להגיע לבורא, לשאול אותו למה הוא עשה,

ודאי שיש לו תשובה למה הוא עשה.

אבל הקב'-הוא אומר לו, לא צריך שתגיע אלי, אני אגיע אליך.

אני אגיע אליך.

והקב'-הוא,

כדי להגיד מהי התכלית של הבריאה,

בשלוש דרכים

קיים את רצונו.

אחת,

זה התגלות,

2. זה מסירה

של רצונו עד אחרית הימים ביד נביאיו,

3. זה כתיבת רצונו על הספר.

במעמד הר סיני,

בשנת 2448 לבריאה,

הקדוש ברוך הוא, אחרי יציאת מצרים ועשר המכות במצרים,

מתגלה לעם ישראל ומשמיע אותם את עשרת הדיברות,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מאל מצרים מבית עבדים.

זה הקדוש ברוך הוא עושה בעצמו,

אבל לפני כן הוא דואג שיהיו עשר מכות במצרים.

למה?

למה פרעה היה חצי מטר?

נכון, אצבע עוני.

והקדוש ברוך הוא,

על השאלה

ששאל פרעה, מי השם?

אשר אשמע בקולו. אני לא מכיר אחת כזה, בספרים שלי לא כתוב.

אז הקדוש ברוך הוא אמר לו, אין בעיה, אתה לא מכיר אותי? תכף תכיר אותי.

שולח את משה רבנו,

אומר לו, שלח את עמי ויעבדוני,

ואם ימיינת לשלח, אני אגיד לך מכת דם.

טוב, דיבורים, דיבורים,

אבל משה מתריע,

הוא לא שומע,

מכת דם שבעה ימים,

שבעה ימים,

אצל היהודים אין דם,

אצל המצרים יש דם.

ודווקא בייאור,

כי היאור היה האלוהים של מצרים.

הם היו עובדים ליאור.

הפסקה שלושה שבועות, מנוחה והתארגנות לקראת המכה הבאה.

משלח או לא משלח?

לא משלח.

אין בעיה, צפרדעים.

גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, גע, מיליארדים צפרדעים בכל ארץ מצרים,

שבוע ימים.

עד שמשה רבנו יוצא מחוץ לעיר

וצועק לקדוש ברוך הוא, כי הוא לא שומע מה הוא מדבר.

שבוע ימים מכה,

זה לא רק געגע,

זה נכנסים בתוך הבית,

בחדרי המיטות,

בתוך התנורים,

בנחירים שלהם,

כל מקום, קטנים, גדולים,

בולדוגים,

כל מיני סוגים.

ומי שנגע בו פעם צפרדע, יודע איך זה מגעיל, זה משהו דביק כזה.

אתה מבין, ככה על הפנים, שניים כאלה, ארבעה שקלים, אה, אה, אה, אה, שבוע, תאמין, רק המשחק הזה.

אז תארו לכם מה זה.

קינים,

מכה שלישית,

גרדת, כל מצרים,

רק גירודים.

כל היום מגרדים.

אחד עוזר לשני ומגרד לבד, ועם הגב, וכולם מגרדת.

כל מי שמצא עץ, התלבש עליו, ואוף, ואוף.

זה שבוע ימים, מנוחה, שלושה שבועות.

וככה זה הולך.

דם, צפרדע, קינים, ערוב, ערוב זה כל החיות.

אתם יודעים מה זה? בתוך כל מצרים נכנסים חיות.

עשר מכות. למה עשר מכות הקדוש ברוך הוא נותן? היה יכול לתת לו מכה אחת, מכה אחת. את מכת בכורות שהוא נתן לו בסוף והכריע אותו,

היה יכול לתת בהתחלה.

אבל הקדוש ברוך הוא ידע,

יש אנשים, אתה נותן לו מכה אחת, אפילו קשה לו לקום ממנה,

אבל הגאווה שלו בסוף אומרת לו,

זה עבר.

זהו, עבר, נגמר.

עבר.

עכשיו הוא התחיל להסביר הסברים שזה לא היה בגלל זה וזה.

אז קודם כול, עשר מכות, זה מספיק זמן בשביל להבין שזה לא עבר, וזה יכול רק להתחיל.

דבר שני,

המכות המחישו לפרעה ולכל מצרים,

וגם כן לחזק את היהודים טוב-טוב,

שזה אלוקים המכה.

למה?

כי בעשר המכות הקדוש ברוך הוא הראה שליטה על כל הבריאה כולה. כל מה שהוא ברא,

הוא שולט עליו והוא מחליט מה לעשות.

שימו לב,

כל מכה מלמטה עד למעלה מראה את כוחו של הקדוש ברוך הוא.

מכה ראשונה הייתה ביאור,

זה מראה שהוא שולט על כל הימים בנהרות ובאגמים.

מכה שנייה זה היה הצפרדע,

מראה שהוא שולט בכל בעלי החיים שנמצאים במים.

מכה שלישית, יוצאים כבר לחוף, לחול, לעפר,

וכינים יוצאים מן העפר ומתפשטים בכל ארץ מצרים.

זה מכה שמראה שהוא שולט בכל הרומס על פני האדמה.

מכה רביעית זה ערוב,

ערוב זה בעלי-חיים,

ברדלסים,

עריות, נמרים, פינים, כולם רצים לתוך ארץ מצרים.

מראה ששולט על כל בעלי-החיים.

דבר,

מראה הקדוש ברוך הוא שהוא שולט בכל החיידקים שנמצאים בעולם. מגפה, דבר,

מה שנקרא היום וירוס,

מכת דבר בכל ארץ מצרים.

בכל חללו של עולם.

שחין,

מראה הקדוש ברוך הוא שהוא שולט בגופו של האדם

לתת לו פצעי שחין בכל גופו, מכף רגל ועד ראש.

פצעים מוגלטים שצריך חרס להתגרד.

מכה שביעית,

ברד.

יורד ברד,

לא קטנים כמו שאנחנו מגינים פה,

כל אחד כמו קוקוס,

ואש מתלקחת בתוך הברד. זאת אומרת, שני אויבים,

אש ומים, לא יכולים לדור במחיצה אחת,

והקדוש ברוך הוא מערבב את שניהם,

ושניהם ביחד יורדים.

ברד עם אש, אז הוא שולט

גם באש וגם במים,

ומוריד אותם מן השמיים,

הוא מכה את מצרים.

הרבה,

מראה שהוא שולט בכל המעופפים בתבל.

חושך,

מראה שהוא שולט במאורות ללקותם ולהחשיך את העולם כולו.

מכה עשירית, הוא מראה

שלא רק שהוא שולט בכל הבריאה,

אלא הוא גם משגיח,

יודע ורואה בדיוק מי נולד,

ממי ומתי.

מכה את כל הבכורות בארץ מצרים בחצות הלילה בדיוק.

אין מי שיכול להתנגן,

אין מי שיכול למנוע.

אחרי עשר מכות כאלה, שברור

שזה אלוקים,

כי במכה השלישית כבר

אמרו המצרים לפרעה, אצבע אלוקים היא.

הם הבינו, אין פה פטנטים,

אין הוקוס פוקוס, אין כישוף, אין.

אחרי עשר מכות, הקדוש ברוך הוא גורם לפרעה,

שהוא יוצא באמצע הלילה עם פיג'מה, מחפש את משה ואת אהרון.

חבר'ה, יאללה,

לצאת, לצאת, ותגידו לי גם מי שברך.

קומו, צאו מתוך עמי, קומו, קומו, צאו.

באמצע הלילה, קומו.

אומרים לו, לא, בבוקר צריך להתפלל שחרית, חכה.

מה אתה מהר? היינו פה 210 שנה, מה בוער לך?

חכה.

אחר כך יוצאים עם ישראל לצבאותם,

והוא משלח אותם,

עושה תפקיד נפלא.

הגיעים לים.

הקדוש ברוך הוא הכין לו תרגיל קטן,

הוא אומר לעם ישראל,

על ידי משה, תשמעו,

ושאלה אישה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וזהב.

אני מבקש, תשאילו מהם כלים.

תגידו, אתם הולכים לעשות קורבן?

אתם צריכים כלים.

כמה זמן אתם הולכים? שואל פרעה, אומרים לו, שלושה ימים.

שלושה ימים.

טוב, אז הם משאילים כלים, ולוקחים ונותנים להם.

למה נתנו להם המצרים?

כי הם ראו שבני ישראל הם בסדר גמור, כי במכת חושך המצרים לא ראו כלום,

ובני ישראל נכנסו לתוך הבתים שלהם,

וראו בדיוק מה יש להם בכל מקום, ולא לקחו כלום.

כשבאו להשאיל מהם כלים,

אז המצרים אמרו, לא, אין לי, אין לי, אין לי, מה אין לך?

תפתחי את המגירה שם, יש לך שעון מזהב, שם יש לך תכשיטים, פה...

הם נדהמו, מאיפה הם מודיעים את הכול?

אמרו להם, מכת חושך, יכולנו לעשות לכם מכה-מכה,

אבל לא עשינו.

תשאילו לנו.

אני לא מבקש מתנה, תשאילו.

תשאילו להם.

תשאילו.

פרעה מחכה אחרי שלושה ימים,

הוא רואה,

שלושה ימים לא חוזרים.

אמרו, שלושה ימים לא חוזרים.

הבין? גנבו את מצרים.

יאללה, לוקח את הסוסים, את הרכב, את הכול, מארגן את כל מצרים, רודפים אחריהם.

למה השם אמר, תשאילו?

היה יכול לחייב אותם,

תיתנו, אם לא תקבלו עוד מכה, מכה 11. אבל הקב' ברוך הוא רצה למשוך אותם לים, לים. בואו, בואו.

בואו, תיקחו את הזהב. בואו, בואו, בואו, בואו, בואו, בואו.

רצים, רצים. איך הוא יטביע אותם בים? צריכים להגיע לשם, לא?

למה הקב' ברוך הוא סחב אותם לים? כי לקב' ברוך הוא יש מכם, מידה כנגד מידה.

אתם הטבעתם את הילדים של בני ישראל ביור,

נכון? פחדתם שהם יתרבו?

אה, יותר מדי חרדים יש פה, חשבתם, אה?

רציתם להטביע אותם ביור.

רק רגע.

אתם תגיעו לים, ושם אתם תקבלו מידה כנגד מידה.

לו כשמגיעים לשם, איך עוברים? איך עוברים?

איך עוברים שלוש מיליון בני אדם? שלושה מיליון בני אדם, איך עוברים?

הקב' ברוך הוא אומר.

למשה אין בעיה עם המטה נבקע הים, לא,

12 שבילים לגוזר ים סוף לגזרים.

נכנסים בני ישראל לכל שבט בנפרד כי הם הלכו לצבאותם על דגליהם ומחנותם, נכנסים,

המצרים נכנסים לים,

בני ישראל מספיקים לצאת,

והים מכסה על המצרים.

עכשיו עם ישראל אחרי שרואה את כל זה,

מגיע למעמד הר סיני,

ושם הקדוש ברוך הוא אומר,

אנוכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

אם אתם רוצים לדעת מי זה שמדבר איתכם,

זה אני עם עשר מכות,

זה אני.

אני אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, לא אמר הקדוש ברוך הוא,

אני ה' אלוקיך אשר בראתי שמיים בארץ, שזה דבר יותר.

לברוא את כל העולם כולו,

כולו להגיד, אני זה שברא את העולם, זה יותר ממה שאני הוצאתי לך מרמצרים.

הקדוש ברוך הוא אומר ככה, אשר הוצאתי לך, למה זה ראית בעיונק?

זה לא מספרים לך סיפורים של דתיים,

זה אתה ראית בעיניים.

אתה ראית שנטטתי את המכות?

אתה ראית שהוצאתי אותך? אתה זוכר ששלחתי את משה ואמרתי, תגיד כך וכך?

אתה זוכר שמשה אמר לכם, תעשו ככה וככה, יוצאים?

זה אני.

עכשיו קחו את הספר תורה הזה,

ואני רוצה שתקיימו אותו.

כי לי בני ישראל עבדים עבדייהם. שחררתי אתכם מעבדות מצרים, מעבדות לעבד,

מהיום תהיו עבדים עובדים למלך.

ואני, שבראתי שמיים וארץ, אתן לכם כל מה שתרצו בתנאי.

אם בחוקותיי תלכו,

ושכבתם לעין מחריד, וחרם לא תעבור בארצכם, כל הברכות.

אבל אם לא,

אם לא,

כל הקללות הכתובות בספר התורה הזאת,

ייעלם השם עליך.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא מתגלם במעמד הר סיני,

ומוסר ביד הנביאים מה יהיה עוד 3,300 שנה קדימה,

עד היום.

ולא עוד,

אלא שהקדוש ברוך הוא גם נותן את ספר התורה הזה,

ומתחייב על מספר דברים שאנחנו בודקים בהיסטוריה,

רואים שכל מה שהוא אמר מראש התקיים.

אז אחרי שהכרנו והוכרחנו שיש בורא לעולם,

והוא חכם, וברא לכל הברואים, והתגלה, ואמר מה התכלית,

סגרנו את הפאזל.

מה שנשאר,

זה רק לקחת את ספר התורה,

וללמוד

מה הקדוש ברוך הוא רוצה, לעשות, ולהבין שהעולם הזה לא נברא כעולם ראשון ואחרון,

אלא כפרוזדור לעולם האמיתי.

היות שאנחנו נשמות בתוך גופות,

והיות שאנחנו נחיה עדי-עד,

והיות שהגוף זה רק

בית זמני לנשמה,

אז לכן כל המצוות שאנחנו עושים,

וכל מאגר המידע שאנחנו אוגרים בתורה הקדושה,

זה רק הכנה לחיי הנצח הרוחניים.

זאת אומרת, אם שאלנו, אם באת לעולם בשביל לחיות, למה אתה מת?

ואם באת בשביל למות, למה אתה חי?

לחילוניות אין תשובה.

תהליך טבעי.

כן, ולמה הוא?

במי שברא אותו, בעושה אותו, למה עשה כך?

מה התכלית? מה התועלת?

אדם בונה מגדל שלם ואחר כך מנפץ אותו בידיו?

זה תכלית?

אלא מאי?

העולם לא נגמר, הוא רק מתחיל ביציאה.

כמו שהיולדת מוציאה תינוק מבטנה,

וזו רק ההכנה הייתה בפנים ליציאה.

ככה העולם הזה, זו רק ההכנה ליציאה.

כמו שילד בתוך הבטן, אם היית שואל אותו, יש משהו בחוץ?

אז הוא היה אומר לך, אני לא יודע, לא, לא. זה מה שיש.

תדפקו לי אפרוח בקליפה,

תגידו לו אפרוח, אפרוח.

מי שם אותך בפנים?

לא יודע.

ממה אתה אוכל?

לא יודע.

מי שהולך לך אוכל כל יום?

לא יודע.

אז איך נכנסת בפנים?

הכול סגור. איך נכנסת בפנים?

לא יודע.

תארו לכם שהאברוח יגיד.

אתה יודע איך אני בפנים?

היה פיצוץ.

או אני באתי עם עקובים.

איך הגעת לזה?

אבל שאלות שאנשים לא שואלים בכלל.

התינוק נמצא בפנים, אנחנו שבחוץ,

אנחנו שבחוץ,

יודעים איך הוא יגיע בפנים,

ואנחנו גם יודעים שהוא יצא.

אבל הוא לא יודע.

אלה שכבר יצאו מפה יודעים איך נכנסנו לפה בשביל שנצא.

אבל אנחנו פה עדיין, בביצה,

וחושבים שזה מה שיש רק, זה מה שיש.

לא, זה לא רק מה שיש. לא, זה מה שאתה רואה.

כן, כמו אפרוח.

אבל אם תתבונן, הרי אתה לא שבת את עצמך פה.

מישהו שם אותך. מישהו דאג שיהיה מספיק חמצן בכל מקום, שלא תגיע לכיס אוויר ואין אוויר.

מישהו דאג שיהיו מספיק מים ושתייה.

מישהו דאג שיהיו מספיק אוכל ומזון. מישהו דאג לכל. מישהו דאג לכל. מישהו דאג שיהיו לך ידיים להכניס לפה.

מישהו דאג לאצבעות.

מישהו דאג אפילו לסערות באף.

למה יש לו סערות באף?

אם לא היה לך, הייתה לך סתימות, היית צריך אינסטלטור צמוד.

אתה חייב שיהיו לך סערות באף.

אבל אם יהיו לך יותר מדי סערות, אז יש שריקות כל הזמן.

זאת אומרת, מי שברא אותך לכל אף, התאים לו את כמות הסערות, את אורכן ואת עביותן בדיוק.

תארו לכם אפריקאי עם סערות של אחת מרמת אביב.

או אחד עם אב סולד מכרמיאל עם סערות של אפריקאי,

עושה צמוד.

זאת אומרת, הכול הולך בתיאום.

אם פה לא היה דונג,

אוי ואבוי מה היה קורה, איזה רעשים היו לנו באוזניים.

אם לא היה אפרכסת,

מי שיודע,

יש כאלה, לצערנו הרב, במלחמה ובפיגועים, מאבדים את האפרכסת.

צליל, צליל של ברזל או מתכת כזה זה משהו איום ונורא.

זו הזעקה בתוך האוזן.

האפרכסת נבראה לרכך לך את הקולות.

היא בנויה בצורה מיוחדת, שהקולות יעברו ויגיעו בדיוק.

והמימברנה שנמצאת בפנים,

טראם, טראם, טראם, בדיוק.

אם היא לא הייתה עובדת נכון,

היית מבין אותי עקום.

למה זה מתרגם למוח, ואז אתה מבין מה אמרתי. אם זה לא היה על אותו תדר,

זה מה שקרה בבבל. כשהקדוש ברוך הוא הלכת לבלבל

את הבבליים,

את שדם של אז, נמרוד, מה שנקרא,

רצה לבלבל אותם, פשוט מאוד שינה להם את התדר.

זה אמר, תביא מסמל, דפק לו פטיש. זה אמר ככה, עשה לו...

הוא לא הבין, הוא התחנן אליו, תביא, אמר לו, בבקשה.

אז זה חסד.

מיקסר כזה,

70 שנה בלי גריז, בלי שמן, בלי רעש.

תארו לכם שזה היה עובד ומרעיש, ברלדו, ברלדו,

כמו מכונת כביסה.

אדם היה מתבייש לאכול בחתונה.

היו לוקחים את האוכל הביתה.

אבל מה?

הקדוש ברוך הוא ברוב חסדו, סידר את זה ככה שזה בסדר, עובר בשקט. הכול לא מרגישים. אתה יכול לאכול שתי מנות, לא ישימו לב.

בידיים, עשה לנו סחוס.

תאר לך שזה לא היה סחוס.

הייתי רוצה להביא ספר.

ואם היית מזכין, וואי וואי וואי, תעזור לי, תעזור לי, תעזור.

והקדוש ברוך הוא ככה, בן אדם, הופ, הופ, הופ.

מערכת הקרסול שלנו, אם לא היה בנוי הרגל, כף הרגל לא הייתה בנויה כמו שהיא, לא הייתה יכולה לעשות ככה. הייתה הולכת כמו רובוט.

אי אפשר היה לעלות מדרגה.

תנסו לעלות בלי לכופף רגל וברג. תנסו לעלות מדרגה.

במערכת השרירים שמתפקדת, מי עשה את זה? פיצוץ.

פיצוץ.

אני לא מבין.

אני מוכן לתת לאיזה מדען או פיזיקאי או כימאי או מה שהם רוצים,

כל הון שבעולם. אם מפיצוץ יעשו לי כוס חד פעמי אחד.

לא עין, לא עין,

לא עין.

כוס חד פעמי.

חצי כוס.

פיצוץ.

איך אפשר להגיד כזה דבר?

והקדוש ברוך הוא מתגלה במעמד הר סיני ונותן את התורה,

ומאז הקדוש ברוך הוא משגיח על עם ישראל, ובכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. ולמה עומדים עלינו לכלותינו?

כי אפילו שראינו את הכול ושמענו הכול וראינו את המכות שקיבלו המצרים והכל, וקיבלנו גם אנחנו מכות,

עם קשה עורף.

כן, אבל כרגע יש שקט.

כרגע יש שקט, אז עוד פעם מרשים לעצמנו.

התזכורת מגיעה בהתאם.

אבל אחרי שאנחנו מבררים את הדברים, יהודים יקרים,

מי שבאמת מחפש את האמת

ולא אכפת לו מההשלכות, אכפת לו מהאמת,

כי חוץ מהאמת הכול שקר,

מה שלא אמת זה שקר,

באמת יש רק אחת,

אם זו האמת,

כדאי לעשות הכול בשבילה.

בלי להתחשב מהתוצאות,

כי זאת האמת.

אבל אם לא חיים בשקר, ושקר

מוביל לתוצאות של שקר.

עכשיו אני שואל אתכם, מה קשה?

מה מסובך? מה לא טוב?

ומה שאמרנו עד עכשיו.

יש לך אבא הכול-יכול,

יש לך אבא שאינו מוגבל,

יש לך אבא חכם,

יש לך אבא שכל העולם נמצא תחת ידו,

הוא יכול להעניק לך הכול, לתת לך הכול,

רק תעשה את רצונו מה שהוא ביקש. לא הרבה הוא ביקש גם.

לא הרבה גם.

שש מצוות יומיות לגבר, לאישה פחות.

להניח תפילין,

טלית,

תפילה,

קריאת שמע, ברכת המזון,

וללמוד תורה כל יום קצר.

מה קשה?

לנוח בשישי-שבת,

כמו שהיום לקחו מאיתנו אומות העולם ואפילו עושים חמישי-שישי-שבת או שישי-שבת ראשון.

לנוח.

פסטוק חלבי, גרעיוני, לבנים, שחורים,

לשיר,

לקרוא בחיק המשפחה,

מה לא טוב.

עוד מעט פסח,

חג החירות,

מצות, ליל הסדר,

לזכור את חסדי השם, מה עשה לנו במשך כל הזמן,

להתקשר עם כל העם היהודי, להיות מחוברים ביחד באותו לילה,

מה לא טוב.

חול המועד,

שבוע ימים,

גם חול וגם מועד.

יכול לצאת, לטייל, להינפש.

מה לא טוב ביהדות, מה לא טוב.

כל שבוע חג,

כל שבת חג.

אושר,

לחכות לקראת שבת, איזה אושר.

נתנתק מחיי החולין יום אחד

ונתעסק ברוחניות.

אושר.

מאיזה עם יש לו דבר כזה?

שבתות, חגים, מועדים.

דברים נפלאים.

אפילו מהמכות של הגויים שהכונו,

נהיה לנו חגים. חג חנוכה, חג פורים.

מה לא טוב?

אז למה לא להיות

יהודי טוב?

כן, הוא רוצה לשאול. בבקשה.

אתה אומר, דבר ראשון, שלא דורשים מאיתנו הרבה. אם אתה יכול לקום, ישמעו אותך יותר.

אתה אומר שלא דורשים מאיתנו הרבה התגובות של ה'.

למעשה הוא דורש ממך כל דבר בחיים שיכול להיות דורש ממך משהו. כל מה שאתה רוצה, אתה רוצה לאכול, צריך להיות כשר. אתה רוצה ללכת שם, אתה לא יכול ללכת לשבת. אתה לא יכול לנסוע בשבת. אם החופש רוצה לנסוע רחוק, אתה יבלות רחוק בחופש שלך. יום חופש שלך זה לגיטימי שמדברים לא יום חופש בשבת.

אבל מה שאתה אמרת בהתחלה, שלא נסבל על הזמן להגיב,

אמרת שלכל נברא יש בורא, נכון?

תיקח לפני 500 שנה, לפני הרבה זמן, 600 שנה,

היו אנשים שהאמינו שהשמש זה האלוהים שלהם.

הם לא הבינו, הנה, יום-יום השמש קמה והשמש יורדת, השמש קמה והשמש יורדת. אמרו, הנה, זה הבורא שלי, הנה העץ הזה, בשתיל כזה קטן, לא יודע, לא משקיע אותה, לא עושה לו שום דבר.

אני אומר, עץ, נקרא לי גמוס גדול,

אי אפשר להפיל אותו, אז לא היה אפשר להפיל אותו. אומרים, אלוהים שלי.

אז אולי בסך הכול אנחנו לא מבינים.

אז זה ברגע שאתה אומר, ההוכחה שלך יצא הוכחה בשלילה, זה לא הוכחה בחיוב.

אתה אומר, שזה לא יכול להיות משהו אחר, כי אין מישהו אחר שעשה את זה, אז הוא עשה את זה.

יש הוכחה מעשית לזה?

בטח. איפה הוכחה מעשית? שאלה.

זו הוכחה א',

הוכחה ב'.

קודם כל, אתה צריך להבין דבר אחד,

נכון שבתורה כתוב הרבה דברים,

אבל זה לא מגביל,

זה מדריך אותך איך חיים נכון. זה כמו שאבא שלך,

במשך חייך אתה כבר התרגלת,

אבל מההתחלה הוא הדריך אותך, זה מותר, זה אסור, זה מותר, אל תעלה על הספה, לא, אל תיגע בחשמל, תיזהר, אל תלך יחף,

קח סוודר,

קח זה. אתה יודע כמה הוא בלבל לך את המוח?

אם היינו מקליטים את כל מה שהוא אמר לך, נותנים לך את זה בקסטה אחת ארוכה, היית שובר את הטפ, שובר את הכול.

מה זה? כל כך הוא דרש ממני?

אבל אצלך היום זה אורחות חיים טבעיים, שאתה בכלל לא צריך להזכיר לך, ולא להגיד לך, ולא כלום, אתה כבר חי ככה.

את הדבר הזה, את הנקודה אתה לא מבין את הנקודה. רגע, רגע, הבנתי, הבנתי.

זה לא מגביל אותך,

אני אסביר.

אתה רגיל היום, יום החופש, נוסעים רחוק, הולכים לטייל, כי זה יום החופש, נכון?

אבל אתה החלטת שזה יום החופש. הקב'-הוא אומר, לא יום אחד תתן לך חופש, שישה ימים חופש,

יום אחד רק בשבילי.

לא יום אחד בשבילך ושישה גם בשבילך.

הוא אומר, שישה, תרצה לעבוד, תעבוד, תרצה לנפש, תנפש, תרצה לשחק, תשחק, תעשה מה שאתה רוצה, שישה ימים. אבל שבת אחת תתייחד איתי.

תזכור שאני הבאתי לך את השבעה ימים,

לא אתה, ולא העץ,

ולא השמש.

רגע.

אז זו לא הגבלה.

ודאי שכל דבר אני יכול לראות הגבלה.

כשאומרת לי המשטרה, תשמע, באור אדום תעמוד, כי אתה מוגבל כרגע,

זו הגבלה.

ואם אני בשתיים בלילה ואין אף אחד, ואני רואה שאין אף אחד,

אני לא יכול לנסוע,

אני מוגבל.

למה? לטובתי, אומרים לי. הוא אומר, אל תעשה לי טובות.

לא רוצה טובות, רוצה לנסוע.

טובות אני משאיר לך ולהשתחב לילדים, תן לי לנסוע.

הוא אומר, לא,

יש חוק,

החוק כולל אותך,

בין אם אתה מרגיש מוגבל ובין לא.

אני בראתי את החוק לטובתך, אתה יכול לא להסכים.

הבורא אומר, אני בראתי אותך, לא חוק בשבילך, אותך בראתי.

ואני אומר לך, מערכת חוקים שתיטיב עמך גם בעולם הזה,

אבל זה לא עיקר רק העולם הזה,

אלא בעיקר לעולם הבא.

זה נקודה א',

נקודה ב'.

יש כאלה שמאמינים, לפני 500 שנה אתה אומר בשמש, יש גם היום, האם כמה מאמינים גם היום בשמש,

לא צריך לחכות מלפני 500 שנה, יש טמבלים עד היום.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

אברהם אבינו,

שחי לפני כ-4,000 שנה,

כשהוא היה בן

שלוש שנים,

הוא הבין שאלה טיפשים.

למה?

הוא גם ראה את השמש.

וכשהוא ראה את השמש זורחת,

והוא ראה אותה מהירה באמצע היום, בחצות יום,

הוא אמר, זה בטח הבורא של העולם.

כי הוא הבין שהעולם לא נברא כאן, מה זה?

זה,

זה הכוח, זה שולט, זה מאיר בכל מקום, זה רואה את הכול, זה, זה, זה הבורא.

אבל הוא ראה שזה שקע,

והירח עלה.

אז הוא אומר, אם זה נדחה מפני זה, זה הבורא. זה, זה, הנה, תראה מה זה.

שולט על כל הלילה, עושה ככה, ככה, אבל הוא ראה שזה שוקע,

וזה עולה עוד פעם.

אז הוא אמר, אין שני מלכים משתמשים בכתר אחד.

מוכרח שיש רק אחד.

אז הוא אמר, אני אעבוד את זה שעליהם, שמפעיל את שניהם ומכריח את שניהם בסיבובם.

הוא לא ידע עוד מי זה,

אבל הוא ידע שיש כזה,

ומוכרח שיהיה כזה.

הוא עבד, עבד. הוא אמר ככה,

אי-אפשר לבירה דולקת ואין בעל לבירה.

תאר לך, אני מגיע לכרמיאל,

רואה עיר,

בתים, נורות,

אורות בבתים, הכול מסודר,

אין נפש חיה.

אני אומר, אין דבר כזה שאין פה בעלים לבתים או בעלים לעיר הזאת, זה לא נוצר מעצמו.

מישהו פה סידר את כרמיאל, מישהו עשה את זה פה.

הוא הסתכל על העולם ואמר, מוכרח שיש בעל לבירה.

אני רואה שם כוכבים, ירח, שמש, איזה תקרה, הנה, תקרה, את רקע המאורות,

קצת מאוד,

אף אחד לא יעלה בדעתו שזה נהיה לבד.

רגע, אז מה הוא הבין? הוא הבין שיש מישהו מעליהם.

עד שהציץ עליו בעל הבירה,

התגלה אליו הקדוש ברוך הוא בגיל 75, תקשיב, מגיל שלוש.

עד 75 הקדוש ברוך הוא דיבר איתו מילה.

באמונה שלו של אברהם, שהוא השיג שכלית,

שכלית, שמוכרח שיש אחד כזה,

כשנמרוד תפס אותו שהוא רעש ומשפיע על אנשים,

ומגייר גרים, דהיינו, הוא מכניס אותם תחת כנפי האמונה,

שיש בורא לעולם, הרי הוא הממציא של המונותואיזם בעולם,

וכל העולם היום שנוהה אחרי זה, הנצרות והאסלאם, זה בגלל אברהם אבינו.

אז הוא, אברהם אבינו, הבין את זה, ונמרוד אמר לו, תשמע, אם אתה תמשיך ככה, נזרוק אותך על כבשן האש. הוא אמר, תזרוק.

הוא זרק אותו על כבשן האש באור כסדים,

והוא לא נשרף.

כי בעל הבירה החליט שמי שמוכן למסור את נפשו עליו,

לא יישרף.

והוא יצא חי, והוא עדיין לא התגלה לו,

אבל הוא היה מוכן להצטרף על האמונה שלו, שהיא הייתה אמונת אמת.

בגיל 75 רק התגלה אליו ואמר לו, לך לך מהרציך ומולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר עריך ושלח אותו לארץ ישראל.

זאת אומרת, זה שכלית הבין ילד בן שלוש.

כל בר-דעת, לא בגיל שלוש,

בגיל שלך ודאי, צריך להבין שהעץ,

עץ,

שם אותו מישהו פה, את הגרעין.

אז מה, מי שם את הגרעין?

מאיפה הגרעין הראשון?

גרי יער.

אני שואל אותך, הגרעין הראשון, לפני היער, גרעין ראשון.

צריך שיהיה גרעין ראשון? צריך שיהיה. צריך מאיפה הוא בא?

אני לא יודע.

הוא אמר ככה,

אני איננו, אני איננו, איננו, פוס, פוס, איננו, אני אהיה גרעין, אני אהיה גרעין. אין לי גרעין! אני גרעין, גרעין, אני גרעין, אני גרעין, אני גרעין, אני גרעין.

עכשיו, הרי זה מה שהסברתי בהתחלה. זה מה שהסברתי בהתחלה. אם הוא היה יכול להגיד, אני אהיה גרעין, אני אהיה גרעין, הוא כבר היה.

ואם הוא לא היה, הוא לא יכול להגיד, אני אהיה, כי הוא לא היה.

אז הוא לא אמר שאתה לא הבנת את הדברים שלי, או שלא הסברתי, נכון?

זה שאתה לא יודע? לא, אני כן יודע. אני יודע שכל דבר מוגבל. לא. אני יודע, זה חיובי, לא שלילי.

אני יודע שכל דבר מוגבל.

וכל דבר שהוא נברא, יש מי שקדם לו. ואני יודע עוד דבר,

אני יודע שכל חומר שקיים בעולם יש לו גיל.

גיל.

גיל.

המדע היום יודע שלכל חומר יש גיל.

הוא אומר שהעולם קיים 15 מיליארד, 15 מיליון, טעות של מיליארדים, לא נורא.

אבל גיל.

חומר זה בעל גיל. אם יש גיל, אז לפני הגיל הוא לא היה.

אז תיקח את החומר הכי הכי הכי ותיק עתיק ומה שתרצה.

לפני כן הוא לא היה.

איך הוא נהיה?

הוא לא היה.

הוא לא היה.

והוא לא היה לפני בשביל להבות את עצמו. הוא לא היה.

איך נהיה?

צריך שיהיה מי שנמצא תמיד

והוא לא מוגבל והוא כול יכול בשביל שייצור.

אבל זה עוד זמן. אתה מגיע למסקנה, מסקנה שאתה רוצה להגיע?

או שאני לא יכול להגיע למסקנה? לא, לא, זה מוכרח, לוגי, תפרוך אותי, תפרוך אותי.

לא, אל תגידי מילים, תפרוך אותי.

עוד פעם. כן.

הנקודה היא... אל תסביר כלום, תפרוך אותי.

תכריח אותי שלא ככה.

ששש. כל העולם קיים הרבה, ויש את זה הראשון שנפטו אותו, נכון? שאלתי עליו, תענה לי. נכון. תענה לי על הראשון. אני נראה ראשון. מאיפה הוא הגיע? הוא הגיע. מאיפה?

זה שאתה לא יודע מאיפה הוא הגיע. לא, אתה לא יודע.

אני יודע. אוקיי, אני לא יודע מי שאופי יגיע. או, אז אתה לא יודע מי כבר. שנייה, ואתה סבור שאתה יודע מי כבר. מה זה אני סבור? אני מכריח אותך. אתה מכריח לי שאני יודע איפה זה. בוא, בוא, תקשיב, תקשיב. אבל זה שאתה אומר לי... בוא, בוא, תקשיב. איזו שאלה.

אתה שואל אותי מאיפה יצרו את הסדין הזה, ואני אומר לך, אני לא יודע.

לא, אבל אתה יודע שיצרו אותו, זה ההבדל, ידע. הוא אומר לי, יצרו אותו בבית שלי. לא, לא, לא. אני מוכיח אותך באותה מידה. סליחה, זה בכלל לא דומה.

למה לא? אתה מבין שסדין יצרו, אני מבין שגרעין יצרו. אתה לא מבין שאתה עולם יצרו.

ברור. נו. אז מה? כמו שאתה אומר לי, זה היה נוח, כמו שאתה אומר, סדין יצר ואני יצרתי בבית שלי. לא, אני לא אומר לך אפילו מי יצר. לא, אני לא אומר לך מי יצר. לא יצר אף אחד, לא אומר לך מילה, כלום.

אבל יצר, יש מי שיצר.

סדין לא נעשה מעצמו, גרעין לא נעשה מעצמו.

עכשיו אני רוצה שתבין עוד דבר, אתה מסתכל על גרעין כאילו זה גודל.

בגרעין

יש חוכמה, בגרעין יש חוכמה של ג'ונגלים שלמים בתוך גרעין אחד.

גרעין, יש בו את כל הג'ונגלים העתידיים בעולם, שכבר טמונים בגרעין.

זה חוכמה, זה לא, מה, ככה, מה?

מה זה חוכמה?

מה זה חוכמה? מה זה התפתחות? רגע, עזוב, התפתחות זה מילים של האבולוציה. אני שואל אותך, מה זה חוכמה?

חוכמה, מה זה חוכמה?

מה זה חוכמה?

בחומר יש חוכמה?

אין.

אז גרעין זה חומר, מאיפה יש לו חוכמה?

גרעין זה לא חומר. לא, מה זה?

אוטובוס. בטח צמח. צמח זה לא חומר?

צמח זה לא חומר? זה בעל חיים?

הווווו, מה בעל חיים?

יש דומם, צומח, חי, מדבר.

זה לא בעל חיים.

הוא לא בעל חיים במובן הכניסי של המילה שהוא כמו כלב, אבל מבחינת הגדרה שלו, הוא כבר חי. כל דבר בעולם חי, אפילו הדומם.

הדומם גם חי.

יש בו פרוטונים, נטרונים, אלקטרונים נעים,

הוא זז, הוא חי.

מי מזיז? ההגדרה של חי זה מה שמתפתח.

לא, בלי מתפתח, בלי, בלי, בלי, בלי. מה שמתפתח? בלי, בלי, בלי. אני שואל אותך,

זה חומר?

זה חומר. יש לו שכל? לא. כל העולם מורכב מחומר.

מאיפה בא שכל?

מאיפה מגיע שכל? כן. זו התפתחות של האדם?

אבל האדם זה חומר. מאיפה בא שכל?

אדם זה לא חומר כמו אף אחד. אדם זה לא חומר?

זה לא חומר כמו אף אחד. מה זה?

זה טעים. טעים? מה זה טעים? חומר או לא חומר?

למעשה, טעים זה חומש שבהם אנרגיה מסוימת קשר מסוים בין התורה.

מה זה אנרגיה? מילים? מה זה אנרגיה?

מה זה אנרגיה? זה כוח.

כוח. כוח מה זה? מי מניע אותו? כתוב בפיזיקה אין כוח נע, אלא אם כן יש לו כוח מ...

מי המניע של הכוח?

יש כמה? יש שם משערות, יש שמש דוגמא, זה כוח. אני שואל אותך, מה זה?

זה כוח הצומח קוראים לו, בסדר? אז אני שואל אותך שאלה, יש כוח הצומח, מי עשה אותו?

הגרעין הראשון אמר, רק רגע, רק רגע, אני לא מתאים להישאר ככה, אני חייב להתפתח משהו, ככה, מתחיל לעשות ככה, ככה, מתחיל לצאת.

השאלה, מה שאתה אומר, למה? אני לא אומר מה שאתה אומר, זה לא נכון.

אוה, תודה.

על דבר אחד אני כן אומר. כן. שמה שאתה אומר, אתה לא יכול להוריד שהוא כן נכון.

זה כמו שזה שהוקף בפיצוץ הראשון וצחקת עליו. אני כן מוכיח, אני אסביר לך. זה שהוא בפיצוץ הראשון צחקת עליו, זאת אומרת, אני הכי אהבה. כל הכבוד לך. הוכיח לך, הוכיח לך. אם לא שמת לב, כשהיית פה כבר הוכחתי את זה.

הרי אמרתי שהקדוש ברוך הוא שברא את כל העולם כולו,

אמר, אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים אל בית עבדים.

מה פירוש?

הוא הוכיח שהוא זה הוא על-ידי זה שהוא שלט בכל הבריאה כולה.

אם יש מישהו ששולט בכל הבריאה כולה,

בכל מרכיביה,

בחומר וברוח, ויודע ידיעה שהיא ידיעה רוחנית,

אבל זה לא קורה היום.

לא משנה אם זה קורה היום, אבל זה קרה לעיני מיליונים. הוא לא יכול להגיד לי את זה עכשיו. לא צריך עכשיו. אני אומר לך, אבל זה קרה לעיני מיליונים. מה זה כן או שלא? לא משנה. אז אם כן, אם כן,

אם כן, זו הוכחה שהבורא לא רק שקיים שכבית, הוא גם נתגלה.

זה אחד.

אתה אומר, אבל זה לא קורה היום,

נכון, נכון, נכון, זה לא קורה היום שאתה נולד עוד פעם מחדש, נכון.

אתה כבר בן 20 פלוס,

אתה לא נולדת עוד פעם מחדש, זה לא אומר שלא נולדת לפני עשרים וכמה שנה.

זה נכון שלא נולדת עוד פעם מחדש, אבל לא צריך לראות עוד פעם שתיוולד מחדש בשביל שאני אאמין שאתה קיים. לא.

אבל מה שאתה אומר, זה כמו שאתה אומר, שלפני 400 מיליון שקל יצרנו בגופים. אוקיי, יצרנו לפני 400 מיליון שקל. לא הבנת. אלה שמתעסקים בכל השאלות האלה לא התעסקו בשאלת היסוד שאמר הרמב״ם, יסוד היסודות ועמוד החוכמות לדעת.

הם לא יודעים כלום. הם מתחילים מהנחה, כמו שאמרנו, ובשלום, ממשיכים.

זה קשקוש. אני מדבר איתך מהיסוד של היסודות, זו הנקודה.

אני מוכיח ומכריח שזה כך.

אני גם מוכיח ומכריח שהיה במעמד הר סיני וכן הלאה. אני אתן לך דוגמה נוספת.

היה חוקר משטרה בבית שמש, שאלתי מי לא מאמין בתורה, והוא הצביע.

שאלתי אותו, למה הוא אומר? ככה למדתי בשאול לתנ״ך.

שהתנ״ך נכתב על ידי כמה היסטוריונים בכמה תקופות. אמרתי לו, גם אני למדתי בבית ספר נורדויד בתל אביב, חילוני.

למדתי אותו דבר כמוך. אבל אני, ההבדל ביני לבינך, שאני מאז השקעתי מחשבה ולימוד, ואתה לא.

אמרתי לו, בוא, אני אשאל אותך שאלה.

אם באים אליך שניים ואומרים לך שאת ראו את פלוני גונב,

תפסת את הפלוני והוא מכחיש,

למי אתה מאמין, לשניים או לאחד?

אמר לשניים.

לשניים, אמר לשניים.

אמרתי לו, אם יהיו שישה שיעידו

שהבן אדם גנב, אבל הוא יבכה ויתפטר על הרצפה ויתחנן על נפשו ויגיד שהם כשרו כנגדו קשר,

למי תאמין, לאחד או לשישה?

אמרתי לשישה.

אמרתי לו, אם יהיו שישים,

זאת תהיה עדות יותר טובה כנגדו?

הוא אומר, כן.

אם יהיו שש מאות?

אמר לי, טוב מאוד.

אם יהיו ששת אלפים עדים?

אמר לי, מצוין.

אמרתי, אם יהיו שישים אלף?

אמר לי, מעולה.

אמרתי לו, אם יהיו שש מאות אלף? אמר, לא צריך יותר.

אמרתי לו, במעמד הר סיני היו שש מאות אלף גברים,

חוץ מנשים,

חוץ מתף וחוץ מזקנים וחוץ מערב רב שהיו כפול מיוצאי מצרים, שמעידים שראו ושמעו את הקדוש ברוך הוא במעמד הר סיני אומר,

אנוכי השם אלוקיך שיוצאי מצרים.

זו עדות או זו לא עדות?

אמר לי, זו עדות, אבל זה היה פעם, נכון?

אמרתי לו ככה, אני אגיד לשופט,

אני אעבור למשפט,

יאשים אותי במשהו, יבואו תריסר עדים,

ואני אגיד, הם צודקים, אבל זה היה פעם.

צודקים? אני אומר שהם צודקים, אבל זה היה פעם. אתה לא אומר שאתם צודקים, אתה אומר שאתה לא יודע, כי זה היה פעם. לא הבנתי. תקשיב רגע,

עדות של פעם זה תמיד על פעם. אם זה לא פעם, זה עכשיו. אם זה עכשיו, השופטה.

תמיד זה על פעם. כל עדות זה על פעם. פעם שלפני שעה, פעם שלפני שבועיים,

פעם לפני שלוש שנים עם נמרודי, פעם לפני חמישים שנה עם מישהו אחר. מה זה משנה, כל עדות היא על פעם.

כתוב בספרי היסטוריה שהייתה מהפכה צרפתית,

הייתה אמנסיפציה, כתוב,

זה עדות.

עדות, מה נעשה? אבל זה היה פעם.

כן?

נפוליאון היה פעם.

אז אולי כן היה, היה, אבל פעם.

יופי.

אז גם אנחנו היינו פעם.

היינו פעם, אנחנו גם הפעם.

אבל היינו פעם,

ואנחנו כתבנו את כל מה שהיה פעם.

אם יכולים ללמוד על חמורבי,

שהיה לפני ארבעת אלפים שנה, והוא היה פעם, פעם, פעם, פעם.

אז שלושת אלפים ושלוש מאות שנה, יותר קל.

עכשיו עוד דבר אתה צריך להבין.

אבל הוא אמר לי, תשמע,

זה שכתב את הספר,

הוא כתב שהיו שש מאות אלף גברים,

מאיפה אני יודע שזה נכון?

אמרתי לו, רואים שאתה חוקר המשטרה.

אבל אני אגיד לך.

אמרתי לו, בוא נעזוב רגע את הספר,

ואני אשאל אותך כמה שאלות. שאלה ראשונה,

האם אתה מכיר את חגי ישראל? אמר לי, כן.

אמרתי לו, חג פסח לזכר מה?

אמר לי, ציין מצרים, כמוך.

אמרתי לו, חג שבועות לזכר מה?

אמר לי, כמוך, מתן תורה.

אמרתי לו, יפה,

הנה אתה יודע, עכשיו סדרת השאלות הקשות.

שנה שעברה,

היה פסח

או לא היה?

אמר לי, היה כמוך.

שאלתי אותו שאלה עכשיו קשה יותר, לפני שנתיים, היה או לא היה?

אמר, היה כמוך.

שאלתי אותו, תגיד לי, לפני שלוש שנים, שאלה קרובה דומה, היה? אתה גם אומר היה, היה.

אמרתי לו, עכשיו שאלה מאוד מסבכת, דומה לקודמות,

לפני ארבע שנים, היה או לא היה?

אמר לי, נו דני, כל שנה יש.

שאלתי אותו, מתי התחיל?

הוא אומר לי, מיציאת מצרים, ממתן תורה.

אמרתי לו, ישמעו אוזניך,

מה שפיך מדבר, המרחק רק שיבר.

אתה לא שומע?

בלי ספר תורה, בלי ספר, בלי ספר.

כל שנה, כל שנה עושים זכר למה שהיה, לא עושים זכר למה שלא היה. למה אתה מסביר את זה?

כן. ראש חיים שלנו ערבים, כל שנה הם עושים את הרמדאן.

נכון. נו. מה הבעיה?

היה רמדאן, מה אתה רוצה? יש רק ימית אחת, יותר מן השבעה. לא הבנת.

יש הרבה אנשים שעושים חג העצמאות.

ארצות הברית עושה חג העצמאות 200 פלוס.

אנחנו עושים 54. הירדנים עושים ככה.

מה, זה סותר אחד את השני? גם להם היה עצמאות, גם לנו היה עצמאות.

להם היה רמדאן, לנו יש פסע.

להם יש זה, לנו מה זה קשור?

זה סותר את זה? ישראל אין לנו 600,000 איש,

ראו את מעמד הר סיני, את תורת התורה, נכון?

השכנים שלך מפה, בכרמיאל, מודים שעם ישראל קיבל את התורה במעמד הר סיני.

הנוצרים מודים שעם ישראל קיבל את התורה במעמד הר סיני. הם לא יודעים.

הם יודעים תורה יותר ממך. איך הם לא יהודים?

איך הם לא יהודים?

הם לא יהודים.

מה זה, אם אתה יודע איך קוראים לשחרר, אז הוא צריך להיות אבא שלך?

הוא לא צריך להיות אבא שלך.

אני אומר לו, היהודים, היהודים, היהודים נולדו לעם היהודי.

המצרים, לעם המצרי. הטורקים, לעם הטורקי.

מה זה קשור?

מה שאתה אומר,

אם הערבים שיושבים לידינו פה, נכון, הם מודעים שקיבלנו תורה והם מודעים לאמת שבה. אם קיבלנו תורה באמת זה אמת, זה לא שקר הרי, נכון? תסכים איתי לזה. נכון. אז מה, כל הערבים שם מטומטמים, ואף אחד אומר, רגע, קיבלנו, היהודים קיבלו תורת אמת, נכון, הם יהודים? מה, אתה לא שומע מה אני אומר? הם אומרים ככה. שהם לא יהודים. אוקיי. בוא, בוא, תקשיב, אתה מערבב. אתה מערבב.

אני מערבב.

אני אמרתי שאנחנו נפרדים. אתה רוצה לערבב.

אתה רוצה לשים אותם אצלנו?

אני שואל אותך בתמימות.

או, בתמימות? אז אל תגיד שאני מערבד,

אני לא טפח.

עכשיו תקשיב.

זה ספר תורה שאנחנו קיבלנו לפני שהם, היה להם רמדאן.

לפני שהם נולדו. הם קיימים 1,300 שנה בטורדת אסלאם. שלום.

אנחנו 3,300 שנה.

הם מודים שהתורה הזאת ניתנה במעמד הר סיני והם מאמינים בכמה נביאים שלנו.

הם מאמינים שתורה נקמר איתם אדוני?

בטח, בטח, בטח. הם לא צריכים להיות יהודים, כי אין להם תפקיד להיות יהודים. הם גויים שנולדו גויים, והם צריכים לקיים רק שבע מצוות בני נוח.

אנחנו מחויבים במצוות התורה שקיבלנו ממעמד הר סיני.

הם לא קיבלו את התורה ממעמד הר סיני, אנחנו קיבלנו.

תורה ציווה לנו, משה, מורשה, קהילת יעקב.

זה רק ירושה לקהל יעקב.

בנים של יעקב אבינו שנקרא ישראל, והיו לו 12 בנים שנקראו בני ישראל,

רק לנו קיבלנו את התורה. כשחזרו אחריהם לבקש מהם אם הם רוצים תורה, לא רצו.

אנחנו קיבלנו.

זה מחייב אותנו, הם לא מחויבים.

שתיים,

הם לקחו את התורה שלנו כבסיס,

ואחר כך הם אמרו, הקב' ברוך הוא החליט להעביר אותם מאצלכם אלינו. לפניהם קדמו הנצרות ואמרו אותו דבר, ישו היה יהודי שפרש

והיה מומר והוא אמר שעכשיו זה ככה, מצא לו כמה מאמינים, אחרי 200 שנה התחיל להתפרסם כל מיני דברים, ואז הברית החדשה זאת הברית הישנה,

הם כאילו ברית חדשה והם אמרו שהקב' ברוך הוא כבר לא אוהב אותנו, והוא עזב אותנו, ולכן אנחנו בגלות וכו'.

בקיצור, רגע, רק תקשיב, הם סילפו,

סילפו את המקור, מודים במקור, כי בלי המקור אין להם כלום,

ואחרי זה סילפו, זה הכול,

פשוט.

כמו אחד המציא משהו,

בא השני, העתיק אותו, כתב שם אחר, היה סונין, יסניום. זה הכול.

עכשיו,

אתה צריך להבין דבר אחד,

זה שקיבלנו מעמד הר-סיני ויש לנו הוכחות,

זה ברור.

עכשיו, זה הסכים גם החוקר משטרה, בלית ברירה.

עוד דבר,

עוד דבר אתה צריך להבין.

מה, אתה לא מסכים שיש כל שנה פסח לזכר יציאת מצרים? אני לא מסכים שקיבור על ספר הדוח בהר-סיני.

מה פירוש? עושים, לא יודע.

שנייה, שנייה. עושים זכר למתן תורה, אתה אמרת שהיה מתן תורה.

אני שואל, עושים זכר למתן תורה בלי מתן תורה?

גם יצרים עושים זכר. אל תענה ויצרים, תענה על זה, עושים זכר למתן תורה בלי מתן תורה. יכול להיות. לא היה מתן תורה. יכול להיות שלא.

החליטו, ארושלים, בואו נגיד שהיה מתן תורה,

אין תורה, לא היה כלום,

ובואו נגיד כל יום מתן תורה. רק רגע, רק רגע, ניקח ספר, שמע, שמע, ניקח ספר,

נכתוב בו הרבה דברים, נכתוב בו הרבה דברים,

וגם נדע דברים עתידיים, נכתוב בספר גם דברים עתידיים שאנחנו לא יודעים, אבל נכתוב גם מה שאנחנו לא יודעים, שזה כאילו ידענו,

ויתברר שידענו בסוף, כי לא ידענו כלום בהתחלה,

ונחלק את זה לכולם, ונעשה כל פעם, אתה מבין, הנה, מתן תורה, מתן תורה, מתן תורה,

וככה אנחנו ממשיכים, כן?

החליטו כל העם וזה, הגיעו זה, ואמרו, תשמע, אתה יודע מה?

חלאס, בואו נעשה ככה תמיד, בי״ד בניסן אנחנו נאכל מצות. אתה יודע מה, מספיק לחם, נמאס לנו לחם, בואו נאכל מצות שבוע. אז כולם החליטו, בואו נאכל מצות.

לא החליטו בורקס, כי לא היה, אמרו מצות.

אז החליטו כל העם היהודי, מפגרים כאלה, בואו נאכל מצות, כולם מצות, אז אוכלים מצות. אמרו, אתה יודע מה, בואו, בתשרי, מה נעשה, מה נעשה, מה נעשה? בשביל שאמרו נצחק שיהיו לו הרצאות, מה הוא יעשה, מה הוא יעשה?

אז נעשה.

אז כל חודש תשרה, התממין, מתי שמתחיל הגשם, נעשה סוכות.

נצא החוצה בסוכות בשביל שירד גשם עלינו בסוכה.

התממין עד פגר. מה זה?

מה זה?

אתה יודע מה? אבל לפני כן נעשה ככה התעוררות, שירד במקום פצצות כספית וזה בעננים, נתקע בשופר.

בראש השנה נחליט, זה ראש השנה, וניקח שופר טו, טו, טו, טו, טו, טו, טו, טו, זהו.

ככה אנחנו עוד, תקענים, וזהו. יפה.

אתה מבין? עם כזה, סתם ככה החליט. בוא נעשה ככה, ככה. זכר לכלום. זה לא היה כלום. זה כלום, כלום, כלום. נעשה חגי כלום לזיכרון.

יפה.

מצוין.

עכשיו אתה צריך להבין עוד דבר אחד. כשעם ישראל קיבלו את התורה, כשעם ישראל קיבלו את התורה,

אז הם פתחו את התורה, פתחו, פתחו. הנה, חילקו עכשיו פה קלטות, נכון? אתה תגיע הביתה, תשמע.

עכשיו, אני אתאר לך שחילקתי ספרים הערב.

ואתה, עד שאני מגיע להרצאה, נכנס, אז אתה בינתיים מסתכל בספר, בתורש, כתוב,

כן, אני ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מסעודיה והלאתי אותך לכרמיהם.

ואז אני מצווה אותך, א', ב', ג', ד', ה', ו', ז', ח', ט', י', כ'.

אם תשמור את חוקותיי,

יהיה לך גן עדן במקום גיהינום, חזק ואמץ, ה' אלוקיך מוציאך מסעודיה,

אמנון יצחק.

אם תשמור את החוקים, גן עדן, אם לא, גיהנה, גיהינום.

חתום.

אתה קורא את זה, ואתה רואה ספר עבה כזה, מלא,

מלא, הרבה ציוויים, מצוות, זה, תעשה, אל תעשה,

אל תעשה, אל תעשה,

אתה תקיים משהו, מה שכתוב בספר?

למה לא?

חילקתי בחינם.

למה לא תקיים?

למה שאני אעשה את זה? מה זה למה שאתה עושה? אני מחלק בחינם בשביל מה? בשביל שאתה לא תעשה?

אם אני רוצה את זה נכון לעשות, אני אעשה את זה. אם לא, אני לא אעשה את זה. אם תמצא שזה נכון לעשות, תעשה את זה. אם לא, אני לא אעשה את זה. אם תמצא שזה נכון, אני אעשה את זה. למה שזה נכון, אני לא אעשה חצי מזה, אני אעשה את הכול. הבנתי, או, יפה.

אם תראה שזה נכון, תעשה הכול. יפה.

אפשר לשאול את חושב.

רגע, יפה.

יפה. אתה מאמין לי חצי תשובה, שישראלים שיחק בצורך כבר... רגע, רגע, יפה. אני איתך, יפה, עכשיו אני שואל אותך שאלה. אני, אם הייתי מקבל את הספר הזה, לא הייתי מקיים מילה אחת. אפילו אם היה מוצא חן בעיניי והיו דברים יפים בפנים, לא הייתי מקיים מילה אחת. לפי נוחות שלך הייתי מקיים. לא, לא, לא, לפי נוחות. אני אף פעם לא עובד לפי נוחות. אתה היום חי... לא, אתה חי היום לפי נוחות, אני חי לפי אמת, זה הבדל בינינו.

אני לא הייתי מקיים את זה, לא בגלל נוחות, יכול להיות שזה היה נוח יותר ממה שאני חי היום.

לא הייתי מקיים מילה אחת. אתה יודע למה?

זה שכתב את הספר שקרן.

הוא כתב בהתחלה, אני ה' אלוקיך שרוציתי לראות אותך מסעודיה.

אתה הגעת לפה סעודיה?

אני הבאתי אותך מסעודיה?

אני חילקתי ספר, והוא כותב שאני הבאתי אותך מסעודיה לכרמיאל.

אז איך אני אמשיך לקיים את מה שכתוב פה אם הוא רמאי בהתחלה?

פותח עם ישראל את הספר שהוא קיבל,

והוא קורא,

אני ה' אלוקיך שרוצתיך מארץ מצרים, מבית עבדים.

אז הוא שואל שאלה את עצמו מייד, בטור קורא,

היה או לא היה?

הוא זורק את הספר, מה אתה מחרט עלי? אני יצאתי ממצרים? אני?

אחר כך כתוב שבמצרים היו עשר מכות,

עשר מכות מטוערות אחת, אחת, אחת, אחת.

היה או לא היה?

הם חושבים שאם זה נכון זה היה? בטח, אם זה נכון זה היה, אז הם לא זורקים את הספר, אתה רואה את זה? תתקדם.

עכשיו, כתוב שאחרי זה הם עברו בים סוף.

היה או לא היה?

אם לא היה, זורקים את הספר. אם היה, ממשיכים עוד דף, פותחים עוד דף.

כתוב שהיה מעמד הר סיני וקיבלו את הספר הזה.

היה או לא היה?

אם לא היה, זורקים את הספר. איך אתה אומר היה? הרי לא היה.

אבל אם היה,

אז היה.

אז הם מקבלים את הספר אחרי שהם רואים שהכול כתוב, ולא עוד זה, כתוב גם כך.

עיניכם הרואות ולא זר,

אוזניכם השומעות ולא אחר.

אתם, מקבלי הספר, בפעם הראשונה לא קיבלתם מאבות אבותיכם מהספרייה,

אתם במעמד הזה קיבלתם.

ואתם רואים שהיה כל מה שכתוב כאן בהתייחס אליכם.

לכן כתבתי לכם ודיברתי איתכם ושמרתם את קולי.

כשאני אומר, אנוכי יש שם לוקח שרוצה טיחה מארץ מצרים,

זה היה.

לכן הם עשו,

כן,

את זכר למתן תורה שהיה,

זכר ליציאת מצרים שהיה,

זכר לסוכות שישבו במדבר שהיה, הכל היה, היה, היה.

שאלה שלי אליך.

אתה, אתה, רגע, רגע, עקיף, עוד מעט נוריד לו את הקוקו, רגע, לאט לאט.

אתה הולך לפי ארכיון היסטורי, אתה אומר.

מה פירוש ארכיון היסטורי?

זו הציונות. אני לא הייתי שם. לא צריך להיות.

אתה, היה לך סבא?

רק כן, היה לי סבא. היה סבא לסבא שלך?

היה. היה סבא לסבא שלך?

לא היית שם. אני זוכר. מאיפה אתה יודע? לא היית שם.

מעריך.

מעריך?

מוכרח שהיה לך סבא לסבא או לא מוכרח?

לפי היגיון שלנו? מה זה לפי? אם לא, לא היית פה.

אני לא איתך. מה אתה, זה אני לא אומר לך.

מה, אתה באת ממאריה?

השאלה שלי אליך? כן.

השאלה היא, אתה אומר, היו 600,000 אנשים שראו,

הם ראו 600 אנשים, רק גברים היו. היו מיליונים, שלוש מיליונים, גברים. יש רק גברים יהודים שהיו בראש להבנת תורה, להבנת תורה בהר סיני. אני לא ראיתי את זה, ואתה לא ראיתי בפור, אלא כמעט לא ראיתי את זה. מה שאתה לא ראית, אתה לא מאמין? שנייה.

עכשיו, אנחנו יודעים שזה היה, זה לא היה שישור.

זה היה לפני המון זמן, זה כמה זמן היה. מה שאתה לא ראית, לא מאמין? שנייה, לפני כמה זמן זה היה. 3,300 שנה. 3,300 שנה. גברים לא יכולים להתאבד?

אולי כן? זה התחיל כמו שיש כאלה שמקחישים את השואה.

יש כאלה שמקחישים את השואה, יש זרם שמקחישים את השואה.

יפה. אומרים שלא היה שואה. מצוין, שאלה נפלאה.

עשר אתה.

אבל הפעם אני נותן לך תשובה ואתה גומר את הסיפור עם הקוקו.

נגמר.

שים לב.

שים לב. שאלה יפה.

תקשיב טוב.

הטענה של טלפון שבור אכן קיימת.

טלפון שבור. אני קורא. שמעתי, שמעתי.

די, לא להתלהב, שמעתי.

עכשיו, עכשיו, שים לב.

הנקודה היא כך.

אם היה טלפון שבור,

אם היה טלפון שבור,

זה היה מתברר. למה?

עם ישראל היה מפוזר בכל קצוות תבל.

באלפיים שנה אנחנו בגלות.

אלפיים שנה אנחנו בגלות, בלי קשר בין קהילה יהודית לקהילה יהודית ברוב הזמן.

כן? לא היו תנאים גם

של קשר כמו שיש היום.

עכשיו,

כשמתאספים כל ישראל לארץ-ישראל, עכשיו נמצאים פה בארץ-ישראל, מכל הגלויות, כן?

מה אנחנו מגלים?

באים יהודים מטורקיה עם ספר תורה,

באים יהודים לתימן עם ספר תורה, באים מאשכנז, באים לספרד,

באים מכל מקום בעולם עם ספרי תורה.

אותו ספר תורה אלפי שנים, וכשמוצאים את הספר חייבים להגיד כולם,

וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל.

איך אתה אומר?

אתה היית שם?

אתה לא היית שם.

מה אתה אומר זאת התורה?

הוא אומר, לא, זאת בדיוק אותה, אתה לא צריך להיות שם. למה?

יש לי בדיקה מהספר תורה זה לזה, לזה, לזה, לזה, לזה, לזה.

רגע, רגע.

רגע, אבל לא היה קשר.

זה אחד. שתיים,

כולם מגיעים לכאן,

וגם לפני שהגיעו לכאן,

לכל היהודים יש מזוזה בדלת.

אלפי שנים.

אלפי שנים.

תפתח, אז אחד יהיה כתוב לו פרשה כזאת, ואחד פרשה אחרת. העיקר צריך לכתוב. לא.

כולם שתי פרשיות, בדיוק אותו דבר.

כולם מגיעים לכאן,

אלפי שנים נטל,

אותו תפילין, תפילין מרובעות, שחורות, ארבע פרשיות שבתורה בדיוק.

בראש הן מופרדות, כל אחת בתא בנפרד.

פה הן גלולות, כולן יחדיו.

כולם אותו דבר.

יגאל ידין

מגלה במערות כומרן,

מזמן בר-כוכבא וחילותיו,

תפילין שכתובות כמו רשי.

בדיוק אותו דבר.

איך זה?

איך זה?

במשך אלפי שנים לא השתנה כלום.

לא החליפו פרשיות בפרשיות וכל מיני דברים. איך זה?

כולם מגיעים לפה, אותן ציציות, שמונה חוטים בכל צד. חמישה קשרים, בדיוק אותו דבר.

לא שתים עשרה, לא שש, לא שבע, לא שמונה.

איך זה?

איך זה?

כולם, יש להם אותו תאריך של פסח, אותו תאריך ראש השנה, אותו תאריך כל חג. איך זה?

איך זה אלפי שנים? איך זה?

זה מראה שאין טלפון שבור. למה?

כי התורה צוותה.

לא תוסיף עליו ולא תגרע ממנו.

אסור להוסיף תג אחד.

אסור להוריד תג אחד. אסור.

התורה הזאת חייבת להישאר בדיוק אותו דבר.

לכן הזהירות הייתה מרבית, ובמשך אלפי שנים דקדקו בכל דבר ודבר.

לך תראה היום, אנשים קונים אתרוג,

או לולב,

או הדס. לך, איפה שהחרדים קונים. אתה תשתגע.

מה זה קונים הדס, קונים אתרוג?

קונים, הנה, אתרוג.

תביא אתרוג, תביא לו.

הם מוציאים מהכיס, זכוכית מגדלת,

מסתכלים על הלולב? מה אתה מחפש?

הוא צריך שהתאיומת תהיה בדיוק לפי ההלכה. הוא צריך שיהיה ככה. הוא צריך שהדס יהיה משולש.

שלושה עלים יוצאים לקן אחד.

צריך שיהיה שם בלי גליץ'לאך.

הוא רוצה שיהיה ככה בדיוק. למה?

ככה צריך לפי ההלכה.

ככה קיבלו בסיני.

ככה צריך.

אז הם עושים בדיוק. אז הם מדקדקים.

אחרת מה?

היו לוקחים. מה זה משלם אותו? זה הדס?

כולם אמרו שזה הדס.

ריח הדס? מה אתה עוד רוצה?

מה זה משקפות, מיקרוסקופ? מה הולך פה?

זה מצוות.

מצוות אלוקיות זה לא משחק.

יש לי קלטת וידאו שעשינו שנקראת תפילין בהנחתן.

אתה רואה איך מכינים תפילין, עבודת יד.

מההתחלה, כשלוקחים רק את הצוואר של הפרה,

מכל פרה יוצא תפילין אחד.

לוקחים את הצוואר כי הוא העור הכי רך לעיבוד,

לוקחים אותו,

אחר כך לוקחים אותו, מגלחים לו את העור,

ממיתים את התאים החיים שלו, מכניסים בתוך סיד,

מעבירים אותו אחר כך אשטחה,

אחר כך נותנים לו דפוס שעושה הכול עבודת יד,

שמים דפוס על מנת שתהיה לו את הבליטה,

אחר כך נותנים לו להתקשות במשך חודשיים אחרי זה,

לאט-לאט מרככים אותו בתוך אמבטיה ומתחילים לעבד אותו.

עובר תהליך שנה,

עד שיוצא תפילין אחד,

תפילין אחד,

30% נפסלים בדרך בגלל שמיימאים חורים וסדקים,

ואחר כך צריך עוד אור בשביל לכתוב עליו בקלף את הפרשיות,

צריך דינים של דיו מיוחדים,

צריך כתיבה, צריך לכתוב לשם קדושת תפילין,

צריך לשם קדושת השם.

הלכות ים, ים בשביל לעשות תפילין אחת.

מי עושה?

אם זה היה פולחן, מנהג, שטותי או משהו,

מה זה כל הדברים האלה? בדבר אחד יכול לפסול את הכול.

איזה עם עוד יש לו דבר כזה?

רק העם הזה בכל דבר בדיוק מדוקדק, לכן זה נשמע...

לכן זה לא השתנה,

ולכן העם הזה, אתה מבין, נאמן לאותו מקור.

זו הנקודה, אין טלפון שבור מותק.

בעמים אחרים, אתה יכול לקרוא ספר היסטוריה,

פה יהיה כתוב שהאנגלים ניצחו, שם כתוב צרפתים ניצחו.

זה כמו אחד נתן אגרוף לחבר שלו,

אתה מבין, על ידי הברך בפנים,

הכניס לו את הברך בפנים,

אז הוא לא מספר לו, אתה יודע מה עשיתי לו?

נתתי לו את הברך בפנים.

והוא מה מספר?

דחפתי לו את הפנים לברך, אתה מבין?

זה לפחות אומרים את אותו נתון, רק אלה אומרים ככה ואלה אומרים ככה.

שם כתוב תוצאות אחרות.

זה מהיום, תקרא היום עיתון.

תפתח מעריב את הידיעות,

תמצא שהכתבה מזווית שונה, תוצאות שונות.

אבל אצלנו לא, 3,300 שנה שמירה כזאת מדוקדקת,

סימן שזה תורת אלוקים.

אם זה היה אדם ממציא את זה,

הוא לא היה מקפיד.

עיקר הכיוון, המטרה,

המטרה.

אבל אם זה חייב להיות בדיוק,

בדיוק, ואם לא, זה לא קיים, זה לא נעשה,

לא חל בכלל,

זה רק אלוקי.

כי אדם יכול להתפשר.

אתה לא מוכן לשלם את מה שאתה חיים לי בדיוק. אני אגיד לך, אוקיי, פחות שני שקלים, פחות שלושה שקלים, לא משהו, תן את ה-100,000. תן את ה-100,000.

הוא אומר, לא, אתה לא נותן את ה-100,000 עם השני שקלים,

לא לוקח.

שמעת דבר כזה פעם? בן אדם אין דבר כזה.

מוכן להתפשר, ולאט-לאט, ככה, ככה, ככה, ככה, וזה,

וזה הולך ונטמע, והולך ומתאדה.

אצלנו אין דבר כזה. לא בדיוק, לא שווה כלום.

לכן התורה הזאת, תורת אמת,

זה עם אמת עם אלוקי אמת.

זה ההבדל בינינו לכל השאר.

אז איך אתה מבדיל, ואיזה תשאל עכשיו, כן. תגיד לי, התורה שלך, אמת,

יש להם הלכות שלהם, אני לא מכיר את ההלכות שלהם. כן. יש להם הלכות שלהם. עכשיו, תגיד לי פה.

תגיד לי, כאילו, מה, זה שקר?

יש לנו הרג, אתה מאמין? את מה שאמרת כרגע, שמאמינים בספר שלנו.

מה, היהודים זה חרטא?

אתה מאמין בספר או לא מאמין בספר? אז מה הם יגידו? קודם כול, האמיתים שבאים יודעים שזה חרטא.

קודם כול, האפיפיור, האפיפיור, כמו שאתה מרגיש לחיים שלך.

שמעתי, האפיפיור, לפני כמה זמן, אתה מבין?

לפני כמה זמן הודיע כמה הודעות רעשניות.

אני כנראה, זה לא פה, אולי כן, תכף אני אגיד לך.

אם זה נמצא פה אני אקריא לך ואני אראה לך דוגמאות בשביל שתבין מה זה נקרא אמת ומה זה נקרא שקר. רק שנייה, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה, אני כבר מראה לך.

דבר נוסף אתה צריך להבין,

אנשים כאילו הערבים נותנים ערבים. אצלהם הם עשו,

לוח השנה שלהם השתנה, אתה יודע, בא האפיפיור לא מזמן ושינה את זה ב-15 שנה,

להם ככה זיוף.

אז הם תיקנו את הלוח שנה שלהם.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד, אצלהם

הם יודעים שזה לא אמת כי הם לא המקור. הנה הוותיקן, אתה רואה?

תסתכל מה הוותיקן אומר.

סוף חלק א',

ההמשך בקלטת מספר 244,

ריאליות עם בסיס אמיתי, חלק ב'.