כל מה שקראתי - האמנתי! בזכות זה נהייתי הרב אמנון יצחק!
- - - לא מוגה! - - -
תגידו, אנחנו נורמלים?
אנחנו מאמינים בכלל בכל מה שכתוב בתורה?
אנחנו באמת מצפים שמשיח יבוא והשם יגאל ויהיה הכל?
או שאנחנו אומרים, בסדר, זה הפטרה, כתוב. איך אומרים היום?
סיפור מההפטרה.
סיפור מההפטרה, ככה אנשים אומרים. סיפורים זה נקרא. בהפטרה זה נקרא סיפורים, השם מרחם.
אתם יודעים למה אני פעלתי במשך 40 שנה
את מה שפעלתי?
מה אני שונה מאחרים?
מה, אני נולדתי מיוחד?
לא.
אני יהודי רגיל?
חילוני לשעבר
שלא ידע כלום.
זירו.
לא של כל.
אני חושב שההבדל ביני לבין אחרים
זה כל מה שקראתי האמנתי וקיימתי.
זה ההבדל.
אם כולם היו קוראים
מה שקראתי
והיו מקיימים, היו עושים כמוני.
אני לא הוכשרתי להחזיר בתשובה.
אני לא תכננתי,
לא תוכננתי, לא הורגלתי, לא הוסברתי,
לא יודעתי.
אני רק מה שכתוב,
קיימתי, זה הכול.
התקדמתי לפי הכתוב.
מה קראתי כבר?
התחלתי עם קיצור שולחן ערוך של הרב גנץ פריד.
ואחר כך עוד ספר פה ועוד ספר פה ועוד ספר פה ועוד ספר פה ועוד ספר פה ועוד ספר פה ועוד ספר פה.
אבל מה שקראתי, קיימתי.
לא אמרתי, כמו שהיום אומרים, משנת חסידים.
זה משנת חסידים. זה רק צדיקים, זה רק דוישים,
זה רק זה, זה בדורות קודמים, זה בזמן בית סמיגדוש היה, זה ככה, זה... לא!
מה שכתוב זה להיום.
אשר אנוכי מצוונך היום, ככה כתוב.
וצריך להכוון שזה היום.
אז אם אתה קיבלת היום אתה תוירה.
וזה מה שכתוב, זה לא היה פעם, זה היום.
אז היום צריך לקיים.
אז קמים מהספר, כחו עמכם דברים, ושובו אל השם,
ועושים מה שכתוב.
אז הייתי הולך עם הספר ורואה אנשים, אה,
למה אין לך זקן?
מה, מי אמר צריך זקן? הנה, פותח לו, תראי נעלך
ולא תשחית פעד זקן. אה, למה אין לך פאות?
אה, כתוב לו, תקיפ פעת ראשך. אה, כל דבר הייתי רואה, הולך עם הספר ואומר לו, אתה דתי, יש לך כיפה.
אתה לא יודע, כתוב, הנה, כתוב.
אז הלייצים היו אומרים לי, מי כתב את הספר?
אז אני מראה לו, זאת אומרת, אה, זה שכנזי,
זה גנצווריד, מה זה גנצווריד?
טוב, אז הבאתי לו של התימונים,
והבאתי לו של הספרדים.
אבל מה אתה רואה? שאנשים לא מתכוונים לקיים.
בסדר, אז כתוב, אז מה הם כתוב?
אז מה הם כתוב?
מה, כל מה שכתוב אנחנו עושים?
כן, כל מה שכתוב צריך לעשות.
ואם עושים, זה התוצאות.