פקיסטאן welcome to - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

Welcome to Pakistan!

אין חוק שמדובר נגד דת ישראל, אפילו שיש חוק הוא לא קיים,

הוא לא קביל,

והדת צריכה להבין את האנשים האלה, את הגויים.

אנחנו צריכים לעשות פשרות לגויים,

משום שזה לא רק מדינת היהודים,

אלא מדינת כל אזרחיה.

הפציצו את כל הערים מסכנים, הערים נהיו גבעות.

הרסו אותם,

הרסו אותם, אתה יודע מה עשו? השם מרחם. היי! בשעה העברית ברדיו ג'ויף, מלשון ג'יפה,

הוא דיבר על מדינת ישראל כמו דובר החיזבאללה.

מדינה קולוניאלית, פושעת, פשיסטית, שצריך להעמיד את ראשיה לדין בבית משפט בינלאומי. כפי שכבר ציין כתב מעריב בפריז,

רוב הפרסומים העוינים נגד ישראל באים מצד יהודים או ישראלים לשעבר.

העניין שלנו,

העניין הוא שקל לנו מאוד להאשים אחרים.

אנחנו מסרבים לראות מה שקורה לנו כאן, מתחת לאף. או, היי! היי!

מטוס אמריקני החטיא והרג מאה אזרחים.

אתה שומע?

ארצות הברית טוענת שמדובר בפעילי אל-קאעידה.

רשת NBC פרסמה מידע שמסר בכיר מהפנטגון תחת תנאי אנונימיות,

ולפיו לארצות הברית היה מידע מהותי מתמשך אודות ניצול הכפר למפגשי הבכירים בארגון אל-קאעידה. פה הרסו כמה בניינים, פה הרסו כמה בניינים, עכשיו ברפיח כל העולם צועק איך עושים כזה דבר.

אם היו מקרי מוות אזרחיים, אנו מצטערים עליהם.

גמרו את הכול, מצטערים.

הם לא אמרו את זה ככה כמוני, מצטערים.

הם אמרו We are very sorry.

אם אומרים sorry,

אז זה סיבה לתחיית המתים.

זה ברור? עכשיו כל המאה יקומו ויגידו, היי, היי. Welcome to Pakistan.

היי. אין עובדות, אין אירועים היסטוריים, הכל הופך לחומר ביד היוצר. השקר הוא נרטיב לגיטימי,

גם ואולי בעיקר באקדמיה.

זה רק עניין של זמן,

עד שהם יבקשו להציג את הנרטיב של בן לאדן.

וזה התהליך שמבצבץ גם אצלנו על ידי מחנה הולך וגדל,

חלקו בכוונה,

חלקו בשגגה,

של חסידי

מדינת כל אזרחיה.

היי, היי.

Welcome to Pakistan.

היי.

תמיד.

Welcome to Pakistan.

כנתות מספר 233-234.

ערב טוב. בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמה וירוויח.

אנחנו נמצאים כעת שנה וארבעה חודשים מאז פרוץ האינתיפאדה.

היום ברור לכול שזאת גזרה משמיים.

חשבנו שנתפטר מהעניין

באופן מדיני או באופן צבאי,

אבל הנה אנחנו רואים, לא מדיני ולא צבאי.

שמענו בזמנו את ביבי,

שאמר

שלום עם ביטחון,

אבל לא היה שלום ולא היה ביטחון.

שמענו את ברק שאמר, ביטחון עם שלום.

לא היה ביטחון ולא היה שלום.

שמענו את שרון שאמר, אני אביא שלום,

אני אביא ביטחון.

והיום אנחנו רואים שיש שלום לביטחון.

זאת אומרת, הבטחות לחוד ומציאות לחוד.

למה? גזרה משמיים.

אם הקדוש ברוך הוא רוצה לעורר את הבנים

והם לא רוצים להתעורר, אז הוא דופק.

כל דודי דופק.

פתחי לי, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי.

כשהקדוש ברוך הוא רוצה לעורר את כנסת ישראל, את עם ישראל,

אז הוא דופק.

בהתחלה הוא דופק חלש.

לא שומעים הוא דופק יותר חזק.

לא שומעים הוא דופק חזק.

לא שומעים, עוד יותר חזק

לא שומעים, הוא פורץ את הדלת ונכנס.

בהתחלה הוא דפק חלש.

זה היה בגילו.

טרר, טרר, טרר, טרר,

חלש.

לא שמעו,

יותר חזק, מרגמות,

פצמרים, פתוח, טר, טר, פיצוצים.

לא שומעים, דולפינריום, סברו.

לא שומעים.

ירושלים, חיפה, ב-48 שעות, 30 הרוגים, 200 פצועים, 30 קשה, כמה יתומים, כמה אלמנות, כמה נכים

וכמה מרותקים למיטה כל החיים.

לא שומעים, עמנואל, עשרה הרוגים, 20 פצועים.

לא שומעים. מה יקרה, אתם חושבים?

מלחמה כוללת. הוא יפרוץ קדימה.

אם הוא דופק ויש בפנים חירשים, לא יעזור.

דופק, דופק, לא עוזר.

יפתח את הדלת, ינער כל אחד ויגיד, אני פה.

פירושו של דבר, בשביל להתעורר, שכולם יתעוררו. לא רק מחוזות נתניה, חדרה,

חיפה,

ירושלים.

בשביל שכולם יתעוררו,

תהיה מלחמה כוללת, ואז כולם יתעוררו.

אבל למה צריך להגיע לזה?

אפשר לעצור את זה לפני זה.

אבל מה לעשות, יהודים

רוצים שיהיה בטוח, שיהיה ברור, שיהיה ברור.

להרגיש שזה הנכון.

אז יהודים יקרים, המצב לא טוב.

המצב לא טוב.

אנשים לא מרגישים בטוחים,

לא אזרחים ולא בצבא, ואף אחד לא יודע מה ילד יום.

המצב נראה עגום.

צהל נחשב לאחד מהצבאות החזקים בעולם, המוכשרים והטובים.

אנחנו מגדירים את עצמנו, לפחות המעצמה השישית בגודלה בעולם,

ולמרות כל זאת,

למרות כל זאת,

החששות כבדים.

החששות כבדים עד שאומרים שמקצים כבר 700 מיליון

בשביל

לקנות

ציוד כהכנה ללוחמה כימית-ביולוגית פה בארץ ובאופן מיידי.

נו, אז מה שאמרתי לכם לפני שנים מספר,

שיהיה בסוף בגוג ומגוג ביולוגי,

כימי ואטומי, הנה, כולם מדברים היום על זה, לא דתיים,

חילונים מדברים,

לא אנשים פשוטים,

אסטרטגיים,

מתווה הביטחון והבטיחות לעם ישראל.

אבל מה עושה איציק?

מה עושה איציק?

איציק מה עושה?

סיפורו של איציק.

איציק

עמד במגדל השמירה והתבונן שוב ושוב בתמונות ששלחה לו אשתו.

לפתע פגעה אבן במגדל.

הוא הסתכל החוצה,

חשיכה הקשתה על הרעות, ליתר ביטחון הוא הידק את רצועות הקסדה שלו,

אלה הכללים,

ולכללי הבטיחות בצבא נודעת חשיבות עליונה.

בום, בום, בום!

פגיעות האבנים במתכת נשמעו כיריות.

איציק הסתכל שוב החוצה וראה דמויות מתגודדות מעבר לדיר שעל הגבעה,

ושערבב את קנה הרובה שלו מבעד לחלון,

בתקווה שמראהו ירתיע את מיידי האבנים.

לפתע ניפצה אבן גדולה את שמשת הפלסטיק העבה של החלון.

איציק התכופף אינסטינקטיבית,

ולאחר מכן התרומם במקומו בזהירות

וראה במעלה הגבעה המון ערבי פרוע המתקדם לעברו.

צעיר ערבי אחד כבר ניצב על גג הצריף הקטן שממול,

כשהוא מוריד ממנו בצהלה את דגל ישראל.

למרבה המזל,

המתנחל הבודד שהתגורר שם היה בחתונה באותו ערב,

הצריף היה ריק מהדם.

איציק

היה המגן היחידי על הגבעה המבודדת.

היה לו ברור שהזדקק לעזרה, ומהר.

הוא הרים קשר לחבריו שיצאו לסיור בג'יפ.

התשובה שקיבל הייתה

שגם הם נתונים תחת מיטר אבנים.

אנחנו בדרך חזרה אליך, אמרו.

מיטר האבנים הלך וגבר,

והם ייקחו על מגדל השמירה בקצב של פופקורן קופץ.

איציק ירה באוויר יריות אחדות לא ממוקדות

כדי לאיים על תוקפיו,

אך הערבים המשיכו להתקדם לעבר המגדל שלו.

הוא היה חייל טוב וממושמע,

וככזה מעולם לא חשב להירות על התוקפים

מבלי לקבל פקודה ישירה ומפורשת לכך.

הרבנים שלו לימדו אותו שממשלת ישראל,

המייצגת את מלכות ישראל,

היא ממשלת קודש.

צבא ישראל הוא צבא קודש.

מתוך כך נובעת החובה לכבד את כל מערכות הפיקוד ולציית להן.

איציק התקשר למ״כ,

תיאר את המצב וביקש רשות לירות לעבר תוקפיו.

המתן, השיב לו הקול הצעיר, אבדוק עם המ״מ.

המ״מ היסס.

למען האמת, הוא לא היה מבוגר הרבה מחייליו,

והוראות הפתיחה באש לא היו ברורות וחד-משמעיות.

בעיצומן של שיחות שלום רגישות, הוא לא רצה להיות זה שיצית את המזרח התיכון.

תגיד לו שיחכה עד שאשמע מהמ״פ מה הוא אומר.

שמע את הממ״מ, משיב למ״כ.

המ״פ אמר שיתקשר למג״ד.

אחרי עשר דקות של קווים דפוסים עלה המג״ד על הקו.

למה לקחת סיכון? שאל המג״ד את עצמו. זאת הבעיה של המח״ט, לא הבעיה שלי.

הבנתי את הבעיה, השיב המח״ט, העסוק לשאלתו של המג״ד.

אדבר עם האוגדונר ואשוב אליך.

כן, כן, אני שומע,

נפלטה הנחה עמוקה מחזהו של האוגדונר,

כאשר קיבל את הדיווח מהמח״ט.

לדעתו,

הצבא אינו צריך להיות השמרטף לכל משוגע שרוצה להתנחל על איזו גבעה שוממה בגדה.

אבל מאחר שהוראות הפתיחה באש הוחלפו מדי שבוע מחדש,

בהתאם להתקדמות או לנסיגה במשא-ומתן,

הוא החליט שכדאי להעביר את השאלה לאלוף הפיקוד.

לאלוף?

לא הייתה תשובה.

הוא לא השתוקק להיות בכותרות דווקא עכשיו.

אם יקרה משהו,

כל האשמה תיפול על כתפיו.

חוץ מזה הוא חייל, לא פוליטיקאי.

לפיכך,

החליט להתקשר לרמטכ״ל.

שיחת טלפון למטה הרמטכ״ל הבהירה

שגם הרמטכ״ל לא התכוון לחסל את הקריירה שלו על-ידי מיקוד מצלמות התקשורת העולמית על צה״ל ועליו.

אבל מאחר שמדובר בחייל הנמצא בסכנה מוחשית,

הוא מיהר ליצור קשר עם שר הביטחון.

חייל נמצא תחת מטר אבנים על גבעה ליד שכם.

האם אפשר לתת לו אור ירוק לירות?

מדוע אתה שואל אותי? שאל שר הביטחון.

תתקשר לראש הממשלה.

אני?

תתקשר אתה, זה התפקיד שלך.

ראש הממשלה שקל את העניין בכובד ראש.

לא היה לו הזמן המתאים לתגובות ספונטניות.

צריך להביא בחשבון את כל הגורמים,

את כל הנסיבות,

את כל התמונה המורכבת, צריך ראייה כוללת.

תסיג לי את הנשיא בטלפון,

אמר לעוזרו.

את הנשיא שלנו? שאל העוזר.

לא את שלנו.

את נשיא ארצות הברית.

נשיא ארצות הברית לא היה במשרדו.

הוא היה בבית הלבן, גם לא.

הנשיא נסע לחופשה של יומיים כדי להעביר את הזמן בנעימים במשחק גולף.

שיחת הטלפון תפסה אותו בעיצומו של משחק גולף מרתק.

תגיד לו שימתין, אמר לעוזרו, כשעיניו אינן נמשות מן הכדור.

הנשיא נשך את שפתיו וריכז את מבטו.

לאחר תנופת ניסיון,

הניף את המחבט

והעיף את הכדור.

הכדור טס מעל המדשאה הירוקה לעבר הגומה,

כשהנשיא עוקב אחריו במתח,

מבלי להסיר את מבטו לשנייה.

נו! צעק הנשיא ישר לגומה,

אבל הכדור פגע בשפת הגומה וקפץ מעליה.

לעזאזל לחש הנשיא בחמת זעם.

העוזר מזכירו, ראש ממשלת ישראל על הקו ומושיט לו את הטלפון הסלולרי.

כן, כן, עוד רגע מלמל הנשיא.

מחר בכובעו את הזעם על מצחו.

אחרי כמה לגימוד מים קרים,

פנה לעוזרו שעדיין המתין עם הטלפון ביד.

הלו,

אדוני הנשיא, שלום, אמר ראש הממשלה.

כן, שלום, השיב הנשיא.

מה שלומך, אדוני, תעניין ראש הממשלה?

אני בחופשה, אמר הנשיא, קצרות.

כן, אדוני,

אני יודע, אדוני,

ואני מצטער על כך שאני מפריע לך, אדוני,

אבל חייל שלנו, אדוני, נמצא בסכנה,

ואני רוצה לדעת, אדוני, אם מותר לו לפתוח באש, אדוני.

לפתוח באש באמצע שיחות השלום?

מה, אתם מטורפים?

אנחנו עושים כמיטב יכולתנו, אדוני הנשיא, אמר ראש הממשלה.

מה עם גז מדמיע?

הרוח מפזרת אותו.

אז תשתמשו בכדורי גומי.

הם כבר לא מפחידים אף אחד. אז תתחילו לעשות ויתורים.

עם עזרתך אדיבה, אדוני הנשיא,

אני בטוח שנסתדר, אדוני.

ראש הממשלה,

שטוף זיעה, הניח את השפופלת במקומה,

מייד התקשר לשר הביטחון והודיע לו.

אותן ההוראות נשארות.

אותו דבר שאל שר הביטחון בטון מהוסס משהו.

נכון,

אותו דבר, צעק ראש הממשלה.

סליחה על השאלה,

אבל למה בדיוק הכוונה? ואתה יודע כמוני שבכל שבוע ההוראות משתנות.

הן אינן משתנות כל שבוע, זעם המנהיג הישראלי. מדיניות הממשלה ברורה,

ההוראות ברורות, ופקודה זו פקודה.

אסור לחייל לפתוח באש,

אלא אם כן נשקפת סכנה לחייו.

כן, אדוני, ישיב שר הביטחון,

בעוד בטרם הוריד את השופרת הורה להשיג לו מייד את הרמטכ״ל.

הרמטכ״ל התקשר לאלוף הפיקוד, אלוף הפיקוד התקשר למפקד האוגדה, מפקד האוגדה התקשר למח״ט, המח״ט התקשר למג״ד, המג״ד התקשר לממש, הממ״מ התקשר לממ״מ, הממ״מ התקשר לממכ״ף,

הממ״כ התקשר מייד למגדל השמירה.

איציק, אתה שומע?

צעק הממ״כ במכשיר הקשר. איציק,

אתה שם?

אתה שומע אותי, איציק?

איציק,

איציק, אתה שם? איציק!

איציק, אתה שומע אותי? איציק!

היה איציק.

היה איציק.

נשיא ארצות הברית משחק גולף,

ואיציק בסכנה.

סיפורו של איציק.

כשאתם שומעים שראש הממשלה נכנס לפעוטון הביטחוני

כדי להחליט מה יהיה,

תדעו לכם שבסתר הוא מרים טלפון לבוש, הוא שואל מה קורה, מה עושים עכשיו, מה אני אגיד,

מה לעשות.

אם אתם חושבים שהדברים נסגרים בפעוטון הביטחוני,

אז אתם צריכים להבין רק דבר אחד,

שהפעוטון הצליח להפציץ את הנעלי בית של ערפאת.

שני מסוקים של ערפאת פוצצו.

עכשיו הוא הולך יחף.

ועכשיו שרון כבר שם אותו בלול.

צריך רק לשלוח לו מוצץ.

ועוד מישהו שהשאיר לו, נו מי, נו מי.

ערפאת בלול.

יפה.

זהו, זה מה שהצליח שרון במשך שנה וארבעה חודשים,

להכניס את ערפאת ללול.

ואני אומר לכם שהוא יברח לו מהלול.

הוא ילד שובב.

הוא לא ממוש...

הוא לא ממושמע.

והוא שקרן.

שקרן.

אחרי שנה וארבעה חודשים שרון הצליח,

היה לו אומץ להגיד שקרן.

יום אחרי זה הוא התחזק יותר, אמר אימפריית השקר.

כל הכבוד, איזה אומץ.

איי, איי, איי.

כשאני אמרתי לא ביבי, לא ברק, לא שרון ולא שרונה,

אף אחד לא הבין למה אני מתכבד.

בקליפ פתיחה שלו לבחירות, מי שזוכר ראו אותו על טרקטורון. אתם זוכרים?

חשבנו זה רמז לצלחות שהוא יעשה על הפלסטינים.

היום הוצאנו קליפ חזר,

שהוא עושה טרררר, אחורה הוא נוסע אחורה.

איזה שרון,

איזה שרון.

בחור טוב,

אבל היה יותר טוב שהיה סבא ליושב מנכדים.

בקיצור,

אף אחד לא יכול להושיע אותנו. קיבלנו את הגנרלים הכי טובים, קיבלנו את הלוחמים הכי טובים, האנשים הכי מבריקים,

ואנחנו מדשדשים בביצה לעומק יותר ויותר.

שום דבר לא נראה קרוב בפתח

לתיבת נוח האחרונה.

מבצע תיבת נוח גילה לנו שאנחנו לא הולכים להנצל מהמבול, אלא שהתיבה מבשרת את המבול.

היה צריך להיות פה מבול של טילים ופגזים ומה זה, קטיושות, ו-20 קילומטר פנימה.

איזה מבול הכינו לנו פה.

תיבת נוח.

בתיבה של נוח היו צדיקים,

בתיבה הזאת היו נחמדים.

אוי אוי אוי, מה המחכה לנו?

למה?

אם היינו שומעים בדפיקות הקלות הראשונות,

טר טר, היה נגמר.

אתם זוכרים, חודש, חודשיים ראשונים, לא היו לנו הרוגים, ברוך השם. לא היה.

אבל הקב' הוא ראה, לא הולך, לא מבינים.

זה התחיל להיות יותר חמור, או יותר חמור, יותר חמור.

מקרים נוראים.

שלושה ילדים, שנקטעו הילדים שלהם בפיגוע.

שלושה ילדים, שלושה ילדים, זה היה מחריד. לא יכולנו לסבול את המחזה, את המראה, את השמועה.

מה זה שלושה?

שלושים איש ביומיים, שלושים איש, גם לא מבינים,

גם לא מבינים, אותו דבר,

מחכים לשמוע מה יהיה, מה זה,

אותו דבר, אנחנו לא מבינים לא בשלושה ולא בשלושים וגם לא בשלוש מאות.

למה?

אנחנו לא מבינים שזו גזירה משמיים.

את הגזירה ניתן לבטל רק בדרך אחת.

מי ששולח את הגזירה צריך לפייס אותו.

אם נפייס אותו,

לא תהיה גזירה.

היינו כבר בקטע הזה.

עם ישראל היה במצב של השמדה,

להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקנתא ונשים ביום אחד בזמן המן ואחשוורוש.

גזירה להרוג את כל היהודים. ביום אחד ב-127 מדינות.

יום אחרי זה בעיתונות היה כתוב, אין יהודי אחד בעולם.

איך מבטלים גזירה כזאת?

איך מבטלים גזירה כזאת?

צריך צדיקים?

לא אסטרטגיים, צדיקים. מה היה לנו מזל, היו לנו צדיקים.

היה לנו את מרדכי יהודי ואת גולדה המלכה, אה, את אסתר המלכה.

ושני הצדיקים האלה,

הם שהצילו את עם ישראל. איך הם הצילו?

עם קומנדו? עם שייטת 13?

מפציצים ספינות דיג?

מה זה, מפציצים בניינים ריקים,

ספינות דיג?

הורגים את הדגים, הורגים את כל ה...

מה זה?

מה אשם הדג? מה עשה?

אלא מה?

הם יודעים שהישראלים שומעים פיצוצים, פגעו, פוצצו. זה מבסוט עם הישראלים. ואללה, החזירו להם משהו.

שום דבר. מה עושים?

כלום.

מה הם עשו?

אמרו לצום שלושה ימים, לילה ויום. למה הם ידעו מה הסיבה?

הסיבה הייתה,

כיוון שהם נהנו מסעודתו של אחשוורוש. אחשוורוש עשה סעודה והזמין את כולם, והיהודים גם הלכו.

ונהנו מסעודתו של הגוי הערל, אחשוורוש. ולא רק אכלו, האוכל היה כשר.

הם נהנו מסעודתו של אחשוורוש. נהנו.

כנגד זה היה צריך תיקון שלושה ימים.

יום, בלילה, יום, בלילה, יום, בלילה. לצום, לצום, לצום.

ואחרי זה, עם הבכי, ועם התפילות, ועם לימוד התורה, ועם התינוקות של בית רבן, כולם ביחד, להביהם שבשמיים.

והקדוש ברוך הוא סובב את הראש לאחשוורוש,

והוא חתם להרוג את אלה שביקשו להרוג את היהודים.

והייתה אורה ושמחה לכל היהודים,

ונהיה לנו מזה חג פורים שמח,

ורעשנים באוזני המן, עם פרק לזכר הלכלוך שבאוזן.

נו,

אם אתם רוצים שיהיה לנו חג חדש, חג פלסטין, באוזני ערפאת,

אז אפשר, אם אנחנו נחליט,

לחזור לאבינו שבשמיים ולבקש סליחה, הבנו,

אנחנו היינו רחוקים ממך,

אנחנו גם כן שקרנים, לא רק ערפאת,

הבטחנו שנקיים את הברית איתך,

נקיים את התורה והמצוות,

הבטחנו מעמד הר סיני,

אמרנו לכולם, זכינו לקבל את התורה,

מה ששום אומה ולשון לא קיבלו,

והנה אנחנו לא מקיימים את הברית,

לא הולכים בחוקות התורה כמו שצריך.

היום כבר הייתה חתונה אזרחית אחת בחוץ,

ליד המועצה הדתית,

יפה מאוד, נגד החוק, בלי שום בעיה.

אין חוק שמדובר נגד דת ישראל, אפילו שיש חוק, הוא לא קיים,

הוא לא קביל,

והדת צריכה להבין את האנשים האלה, את הגויים.

אנחנו צריכים לעשות פשרות לגויים,

משום שזה לא רק מדינת היהודים,

אלא מדינת כל אזרחיה.

מה זה מדינת כל אזרחיה?

כותב העיתונאי בן דרור ימיני,

פצצה רעיונית מתקתקת,

בצרפת, לפני כמה ימים גיליתי גילוי חדש.

אני איש ימין,

כדי להיות שמאל בצרפת בהקשר הישראלי-פלסטיני צריך להיות או תומך בחיסול ישראל

כמדינה יהודית,

או לפחות תומך באופן מלא בכל דרישות הפלסטינים, גם דרישות שהפלסטינים כבר לא מעלים בשיחות עם ישראלים.

מי שתומך בשתי מדינות לשני עמים,

שאחת מהן היא מדינת ישראל כמדינה יהודית,

הוא כמעט פאשיסט,

כפי שכבר ציין כתב מעריב בפריז,

רוב הפרסומים העוינים נגד ישראל באים מצד יהודים או ישראלים לשעבר.

בשעה העברית ברדיו ג'וייף, מלשון ג'יפה,

תחנת הרדיו היהודית

עלה לשידור אדם שלפי קולו נשמע כישראלי לחלוטין,

הוא דיבר על מדינת ישראל כמו דובר החיזבאללה.

מדינה קולוניאלית, פושעת.

ראשיסטית, שצריך להעמיד את ראשיה לדין בבית משפט בינלאומי.

זה לא מה שמאפיין את תחנת הרדיו הספציפית,

שהקו שלה דומה יותר לזה של קול ישראל,

וקול ישראל, מה מאפיין אותו,

אבל זה מה שמאפיין רבים מהדוברים בכלי התקשורת הצרפתיים.

העניין שלנו,

העניין הוא שקל לנו מאוד להאשים אחרים.

אנחנו מסרבים לראות מה שקורה לנו כאן, מתחת לאף.

בישראל צומחת שכבה קטנה, אבל מאוד רעשנית ומשפיעה,

שחושבת בדיוק אותם דברים שמתפרסמים בצרפת.

למחשבות הללו יש ביטוי בכתבי עת ובמאמרים.

רבים מבני השכבה החדשה מסתתרים מאחורי הססמה הידועה, מדינת כל אזרחיה.

זה נשמע נפלא?

מי לא תומך בשוויון מלא לכל אזרח,

ללא קשר למוצאו, מינו או דתו?

אלא שרעיון מדינת כל אזרחיה,

שהולך ומפיל חללים גם בקרב רבים מהמחנה היוני המתון,

הוא חומר נפץ מתקתק לחיסולה של ישראל כמדינה יהודית.

הכוונה אינה להעניק שוויון לערבים,

והם ראויים לשוויון,

אלא להפוך את מדינת ישראל למדינה חילונית,

רב-לאומית ורב-תרבותית מהים ועד הירדן.

אם חלילה

יתגשם רעיון העוועים הזה,

הרבה תרבויות לא יהיו כאן,

אלא רק הרבה מיליציות ופלנגות.

זה בדיוק הרעיון שבו תמך אשף,

לפחות עד 1988, כנוסחה לחיסול ישראל.

הנוסחה הזאת עברה כמה עיבודים,

התווספו לה הרבה הגיגים מרושעים,

והיא חזרה אלינו כמתכונת מחודשת לחיסול ישראל.

ברקע עומדים אלה שמעוותים את ההיסטוריה ומעלימים עובדות יסוד,

כמו העובדה שהערבים,

לאורך עשרות שנים לא רק התנגדו לכל הסדר שלום,

אלא גם הכריזו על שאיפתם לחיסול ישראל.

הם מתעלמים משטיפת המוח הגזענית והאנטישמית נגד ישראל והיהודים ברוב ארצות ערב,

שלא לדבר על מוסדות החינוך,

מה מחנכים את הילדים והתינוקות בגן

כנגד מדינת ישראל והיהודים בכלל.

כך מוצגת ישראל על-ידי אויבים מבית ומבחוץ, כישות פושעת וקולוניאלית,

שעסקה רק בדיכוי ונישול ודחתה כל יד מושטת לשלום.

כאשר חוזרים על שקר אלף ואחת פעמים, רבים מאמינים בו.

הכול

בשם זכות קיומם של כמה נרטיבים,

סיפורים.

אין עובדות,

אין אירועים היסטוריים, הכול הופך לחומר ביד היוצר. השקר הוא נרטיב לגיטימי גם,

ואולי בעיקר, באקדמיה.

זה רק עניין של זמן,

עד שהם יבקשו להציג את הנרטיב של בן-לאדן.

זה מה שקורה בצרפת ובארצות אירופיות נוספות,

וזה התהליך שמבצבץ גם אצלנו על-ידי מחנה הולך וגדל,

חלקו בכוונה,

חלקו בשגגה,

של חסידי מדינת כל אזרחיה.

בן דרור ימיני,

יהודים יקרים,

רוצים פה מדינה חילונית.

למה רוצים פה מדינה חילונית?

משום שלא רוצים פה מדינה יהודית.

בשום אופן לא רוצים.

אם רוצים מדינה יהודית, זה רק בשביל שהשם יהודי יאפשר שהשלטון יהיה תמיד ביד יהודים.

אבל לא רוצים שהמדינה תהיה לפי המסורת היהודית המקורית, האותנטית, מלפני 3,300 שנה.

זה ברור שלא.

בשביל זה לא קמה המדינה,

וגם חוזה המדינה שקרא לה מדינת היהודים לא התכוון ליהודים-יהודים,

הוא התכוון ליהודים-נוצרים,

לא יהודים-יהודים.

רק שהמקור שלהם הוא יהודה והם היהודים שממשיכים ומגיע להם גם עם. אבל איך הוא רצה אותם בתרבותם?

נוצרים, לא יהודים.

וכל אלה שהיו מנהיגי הציונות, מה רצו שיהיה פה, אתם חושבים?

שתהיה פה מדינה חילונית, מערבית, אירופית,

לא יהודית,

בלי חרדים,

בלי שומרי תורה ומצוות, כלל וכלל לא.

למה הם עדיין משאירים את האפשרות הזאת?

כי כתוב, ללא שוני,

כולם מיושבים,

דת, מין, גזע. אז ממילא גם אנחנו איזה סוג,

אז אנחנו נישאר גם כן. אבל זה רק בגלל שיש עוד אחרים שהם שונים.

אז נותנים לנו עדיין את השוויון.

אבל אם לא, אוי ואבוי מה היה כאן.

למה יש גזירה משמיים?

בגלל שאנחנו שוכחים את הברית שכרתנו עם הקדוש ברוך הוא.

הוקמה פה מדינה שכוונתה אחת,

להרחיק את האלוקים ממנה.

בלי אלוקים.

בלי אלוקים.

אם מצביעים בכנסת יותר מ-60 חברי כנסת,

שמותר לחלל שבת

בארץ ישראל,

זאת אומרת, הרוב אמר לקדוש ברוך הוא,

ריבונו של עולם, אנחנו מצטערים,

אבל הצעתך מעשרת הדיברות שמור את יום השבת נדחתה ברוב קולות.

התורה שלך יפה בשביל המוזיאון,

בשביל להוות לנו נס להתנוסס בו,

שאנחנו נהיה עם התורה, תשכח מזה.

זה היה פעם, היו כאלה חרדים, פרימיטיביים,

אנחנו רוצים שלא יהיה יותר דבר כזה.

נו, אז אם מפירים את הברית ועומדים כשקרנים מול האבטחה,

אז יש גזירה משמיים, והקדוש ברוך הוא מעורר.

ובזמן אנחנו כבר קרובים לגאולה.

וכשאמרנו שתשעה חודשים ישלטו המוסלמים על ישראל והעולם כולו,

לפני תשע שנים זה נראה מתמיה.

איך יכול להיות?

והנה, היום אנחנו רואים

בן לאדן אחד, מה עשה לאמריקה ולעולם כולו. אחד, לא שניים, אחד.

והיום אנחנו רואים את כל המוסלמים,

כל מוקדי הטרור העולמיים זה אסלאם.

ואתם רואים שהם הולכים להתאחד ותהיה מלחמת אסלאם בנצרות.

זה שיהיה לכם ברור, זה המהלך.

ובוש הולך לגלגל אותנו למלחמת גוג ומגוג הכתובה בתורה.

זאת אומרת,

כל החזון האפוקליפטי שנאמר אחרית הימים,

אנחנו עומדים בפתחו.

לכן אני אומר,

לא טנט,

לא מיטשל,

לא זיני ולא בושה, אף אחד לא יעזור לנו.

אנחנו הולכים להתקדם לקראת

הסוף.

לפני הסוף אנחנו עכשיו, לפני הסוף.

לפני שנעבור לשאלות ותשובות,

אני רק אאשש את דברי בקשר למה שאמרתי לגבי הכוונות

של מדינת ישראל בהקמתה,

ואנחנו נראה כרגע חמש דקות מתוך סרט שעומד לצאת

בזמן הקרוב,

שהוא נקרא הציונות.

אורך הסרט 90 דקות.

המפיקים של הסרט,

Four Fingers Productions,

United States of America,

ואנחנו זכינו בזיכיון להפיצו כאן בארץ.

בעזרת השם יתברך,

זה יופיע על האקרנים בקרוב,

ואני חושב שהסרט הזה יעורר את כולנו, ואולי,

אולי אחרי סרט כזה יבינו כולם מה הייתה התרמית הגדולה

של מדינת כל אזרחיה,

ואולי נחזור לאבינו שבשמיים,

ואז ייפתרו כל הבעיות לכולם, כולל למי שלא רוצה, גם הוא, ייפתרו לו הבעיות.

ובא לציון גואל,

בבקשה.

ברוך ה' אלוהינו,

מלאכו העולם שהכל נהיו בדברו.

אמן.

אלף שמונה מאות תשעים ושלוש, העיתונאי תיאודור הרצל,

יהודי מלידה אבל נאמן מסור לתרבות הגרמנית,

מציע הצעה משלו לפתרון שאלת היהודים.

הוא יזמין את האפיפיור בשם אחוות הגזעים להטביל לנצרות את כל יהודי אוסטריה,

בטקס מיוחד שייערך בכנסיית סן סטפן שלווינה.

וכך הוא כותב ביומנו

בערך לפני שנתיים חפצתי לפתור את שאלת היהודים,

לכל הפחות באוסטריה,

בעזרת הכנסייה הקתולית.

ביקשתי להבטיח לעצמי בראשונה את עזרת נסיכי הכנסייה באוסטריה ולהשיג על ידיהם ראיון אצל האפיפיור כדי להגיד לו

עזור לנו מפני האנטישמים ואני מחולל תנועה כבירה בין היהודים

שיעברו באופן חופשי וגאה לנצרות.

עדות לכך שהרצל היה קיצוני בהתבוללותו,

ניתן לראות בעובדה שאת בנו האנס לא טרח כלל להכניס בבריתו של אברהם אבינו.

בדעה זו גלומים רעיונות אנטישמיים המציירים את היהודים כנושאי הרע,

ולעומתם הגויים שיא התואר והשלמות.

כך למשל כתב במאמרו בדויטסצייטום

היהודים העשירים שולטים על העולם.

בידם גורל ממשלות ומדינות.

הם מגרים ממשלות זו בזו,

ועל פקודתם ממשלות עושות שלום.

מתי שהיהודים העשירים מנגנים,

העמים והמושלים מרקדים.

בין כך ובין כך הם מתעשרים.

הרצל מספק תימוכין ולגיטימציה לרדיפה האנטישמית ואף מעודד אותה.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעסותם מחסלי הרכוש היהודי.

רעיון מצוין עולה בליבי למשוך אנטישמים ישרים ולעסותם מחסלי הרכוש היהודי.

מי אתה חושב היה יכול להגיד דבר כזה? היטלר.

אם אני אומר לך שהרצל אמר את זה, זה מתוך האמנים שלו.

אז חבל, אז הרצל היה אנטישמי.

בשנת 1894 הואשם קצין יהודי בכיר בצבא צרפת בבגידה.

שמו של הקצין, אלפרד דרייכוס.

האנטישמיות הסמויה שרכשה מתחת לפני השטח פרצה החוצה.

מכל השדים האנטישמי החל שוב.

רק אז השתכנע הרצל שפתרון ההתבוללות אינו מעשי וכי העולם הנוצרי, שאותו חיבב כל כך,

אינו מוכן לפתוח זרועותיו בפני יהודים כמותו.

רק אז הפנה מרצו ונרתם להתווית הרעיון של מדינה ליהודים ולמשנתו הציונית,

אותה ניסח באלטנוילנד.

אבל גם אז המניע לציונותו של הרצל לא צמח מתוך אהבה ודאגה ליהודים,

אלא מאי הנוחות שאלה גורמים ליהודים גויים נאורים כדוגמתו.

המדינה של הרצל היא מדינה אירופית לגמרי.

היא בעצם אירופה, אין מדינה אירופית כזאת.

זו האוטופיה של אירופה.

פה תהיה מדינה שתאחד את כל אירופה ותהיה בה גם אופרה איטלקית וגם אופרה גרמנית וגם אופרה בן-גורם, הכול יהיה פה, כן?

וכולם יהיו חמודים ונחמדים,

והערבים יגידו לכל הזמן ליהודים תודה שבאתם, תודה שבאתם שהבאתם לנו את הפאר של המערב.

התנועה הציונית הייתה תנועה חילונית.

היא נתנה הגדרה חילונית לזהותו של היהודי. היהודי הוא עם,

כמו כל העמים באירופה.

הציונות נובעת מתוך התנועה הלאומית באירופה,

ואין לה בעצם מקום לחרדים בתוכה.

תנועת ההשכלה שהרצל ושאר מנהיגי הציונות צמחו מתוכה,

דגלה בהתמזגות עם הגויים ועם תרבותם,

בפריקת עול התורה והמצוות ובוויתור על מוסריות הדת המבדילה בינם לבין שכניהם.

היו אלה המנהיגים כמו מנדלסון בתקופת ההשכלה שהפיצו את האמרה,

היה יהודי בביתך ואדם בצאתך.

יוסף חיים ברנר, סופר ואיש רוח בהנהגה הציונית,

שבכתיבתו השפיע יותר מכל סופר אחר על פועלי ארץ ישראל,

כתב ב-1919.

אופיינו הלאומי פסול מימות עולם ועד הנה.

מעולם לא היינו אומה יוצרת,

תמיד חיינו חיי צוענים וכלבים.

מה אתם רוצים מהאנטישמים?

מדוע לא טובו להבין את המובן מאליו,

את חזון השנאה והבוז לישראל?

היהודים הם צוענים,

זוהמה,

רפש וניבול, ביצה סרוחה,

לא אדם, כלבים פצועים.

כשאתה קורא את הדברים שהציונים הראשונים כתבו,

אלה דברים שנשמעים לפעמים כמעט אנטישמיים.

זאב ז'בוטינסקי,

אבי תנועת הרוויזיוניסטים,

כתב בעיתון הארץ ב-1919,

בבית הלאומי נכריז על אותם יהודים שלא יסירו מעליהם את חלד הגלות ויסרבו לגלח את הזקן ואת הפאות כעל אזרחים ממדרגה שנייה.

לא ניתן להם זכות בחירה.

דוד בן-גוריון

מקים המדינה ומנהיגה שנים רבות.

הגלויות המתחסלות והמתכנסות בישראל אינן מהוות עדיין עם,

אלא ערב רב ואבק אדם,

ללא לשון, ללא חינוך, ללא שורשים.

הפיכת אבק אדם לאומה תרבותית היא מלאכה לא קלה.

מדברי חיים ויצמן,

מנהיג התנועה הציונית והנשיא הראשון של מדינת ישראל,

1937. תקוותם של שישה מיליון יהודים מרוכזת על עלייה מתהומות הטרגדיה.

אני רוצה להציל שני מיליון נוער.

הזקנים יאבדו הם ויחכו לגורלם.

הם אבק אדם כלכלי ומוסרי בעולם אכזר.

רק ענף הנוער יישאר.

הזקנים צריכים לעמוד בכך ולהשלים עם כך.

ורקפה על כוכו מצטתם.

דוד בן-גוריון,

אם אדע שאפשר להציל את כל ילדי גרמניה על ידי העברתם לאנגליה

ורק מחציתם על ידי העברתם לארץ ישראל,

אני אבחר בדבר השני.

מקרה נוסף שיעזור לנו להבין בצורה יסודית את יחסה של הציונות כלפי הצלת יהודים,

נוכל למצוא בתקופת מלחמת העולם השנייה.

ב-25 באפריל 1944,

בשיאה של המלחמה,

קרא אייכמן ליואל ברנד,

ציוני,

איש ועד ההצלה בבודפשט, הונגריה,

למשרדו, ואמר לו

אתה יודע מי אני.

אתה יודע מי אני. אתה יודע מי אני.

ההוראות היה להביא רק בחורים שמזוהים לתנועת העבודה.

מפא״י של אז, היינו השליחות להציל יהודים והם בחרו רק איזה יהודים כן ואיזה יהודים לא.

סלקציה.

קראנו לזה סלקציה.

מה אירע ליהודים כאשר עיצבו הציונים סוף סוף ממשלה משלהם בישראל?

מה אירע להם ליהודים כאשר הפכו לפוליטיקאים יהודים?

מה אירע לרחמים, רגש הכבוד, אהבת האחים,

האחווה והערבות ההדדית,

אשר אלפיים שנות אנטישמיות לא יכלו לעקור מהנשמה היהודית?

כן, תודה.

זה רק חמש דקות

ממה שיהיה בתשעים דקות.

אז צאו ותחשבו

מה היו המטרות של אלה שרצו לראות את המדינה הזאת ואת אזרחיה, וכיצד.

ומה אנחנו צריכים עכשיו לעשות בשביל להינצל

ממה שעומד לקרות?

סיפר המשגיח

של ישיבת לכווד בארצות הברית,

שהוא שמע מראש הישיבה, ר' ברון קוטלר, זכר צדיק לברכה,

שיש לו קבלה מהחפץ חיים,

זכר צדיק לברכה,

שהמלחמה האחרונה תהיה התחלת הגאולה,

ובין תורה אמיתי שמובדל ומנותק מן הגויים,

אין עליו שום שליטה.

ומצינו במצרים

שהיו שניים שותים מאותו כוס,

אחד שתה דם והשני שתה מים.

זאת אומרת, במציאות אין שום שליטה על יהודי שמובדל מן הגויים.

ועוד סיפר המשגיח משמו של

החפץ חיים,

שבשעת מלחמת העולם הראשונה

הלכו הרבה אל החפץ חיים ושאלו אם זהו הקץ ומלחמת גוג ומגוג.

אמר החפץ חיים,

אחרי מלחמה זו יהיה הפסק,

אחר כך

שוב תהיה מלחמה

ושוב תהיה הפסקה,

ואחר כך תהיה שוב מלחמה,

ועם מלחמה זו יבוא משיח.

זאת אומרת, הוא ראה כבר את מלחמת העולם השנייה והוא כבר בישר על השלישית שאנחנו עומדים בפתחה,

והוא אמר שאיתה יבוא משיח.

כשהיו דיבורים על פצצת אטום

ואנשים דיברו וחששו איך אפשר להינצל ממנה,

אמר המשגיח של לכוד

שיחה שלמה לבני הישיבה,

באמר בתמיהה.

איך בן תורה שואל שאלות כאלה?

בין תורה שמובדל ומופרש מן העמים,

אין לו שום חשש סכנה.

מאה אחוז מובטח לו שיהיה ניצל.

אין בזה שום מקום של שאלה ולא ספקות.

ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, כך אומר הפסוק בתורה.

חכמים זיכרונם לברכה אומרים,

אם אתם מובדלים מן העמים,

אומר הקדוש ברוך הוא, אתם שלי,

ואם לאו,

אם אתם לא מובדלים,

אתם של נבוכדנצר וחבריו.

אני מוסר אתכם ביד האויבים.

אם אתם שלי,

אני שלכם.

אם אתם לא שלי,

אתם של הגויים באומות העולם, הם יטפלו בכם.

באר המשגיח,

אם מובדלים מהגויים נמצאים ברשותו של הקדוש ברוך הוא, ואין עליכם שום שליטה,

אתם נמצאים בפלנטה אחרת.

עוד אמר המשגיח, שיש לו קבלה איש מפי איש, מרבי יהושע לבדיסקין, זכותו יגן עלינו, אמן,

שבמלחמה האחרונה,

קודם ביאת המשיח,

כל יראי השמיים ינצלו.

ומה זה יראי שמיים?

מובדלים מן הגויים.

לא מדובר פה להיות אחד מלמ״ו צדיקים,

אלא אם הוא מובדל מחוקות העמים ואין לו שייכות עם העיתונים שלהם,

המוזיקה שלהם,

הספרים שלהם ומנותק מהם,

אז אומר הקדוש ברוך הוא, אתם שלי ונמצאים ברשות אחרת ואין שליטה עליכם.

זאת אומרת, אנחנו צריכים להבין,

הגזרות שבאות עלינו הן בגלל ההתדמות והקרבה שלנו לגויים

ואימוץ תרבותם תמורת

תורתנו הקדושה שהתחייבנו לקיימה.

הקדוש ברוך הוא ביקש בהר סיני ערבים.

מי יהיו הערבים כשאתם תקיימו את התורה?

בסוף הקדוש ברוך הוא הסכים לקבל ערבים רק את הבנים.

מפי עוללים יונקים יישאת העוז

להשבית אויב ומתנקם.

אתם רוצים להשבית אויב ומתנקם,

שלא יאכלו עליכם.

תביאו לי את הערבים, את הילדים שלכם,

בתלמודי תורה,

במוסדות חינוך תורניים.

שימו אותם שם.

אתם מקיימים את הברית שחתמנו.

אם לא,

אני פוקד את הכול על הערבים. יש לי ערבים מאין לגבות?

ואחר כך אנחנו תמהים למה קורים אסונות.

למה ילדים חפים מפשע קורא להם א', ב', ג'?

הקדוש ברוך הוא אמר מפורש, יש ערבים.

נתנו ערבות את הילדים.

אז צריך לדעת,

3,300 שנה זה יותר מדי זמן שאנחנו

משחקים עם המצב

של פעם כן, פעם לא, פעם כן, פעם לא, פעם כן, פעם לא.

3,300 שנה, יהודים יקרים, אתם מתארים לעצמכם על מה אנחנו מדברים?

גלות ראשונה אחרי 410 שנים של בית המקדש, עם ישראל עבדו, עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים,

הקדוש ברוך הוא הגלה אותנו.

היה בית המקדש בנוי,

היו עשרה ניסים שכל העולם ראו,

דברים מדהימים, שכינה בבית המקדש. אומות העולם מקריבות קורבנות בבית המקדש.

חטאו ישראל, גלו 70 שנה לבבל.

אחרי 70 שנה בכו לקדוש ברוך הוא, חזרו העם בתשובה,

שלח את עזרא הסופר, העלה את עם ישראל לארץ-ישראל,

נבנה בית שני,

בבית שני 420 שנה,

ואחרי זה חטאו בשנאת חינם,

ועד היום, אלפיים שנה, אנחנו בגלות.

למה? השם זרק אותנו מעל שולחנו,

אבל הוא לא התכוון שנשאר לאורך זמן.

כמו ילד שמוציאים אותו מהבית, אחרי כמה דקות, כמה שעות,

כמה ימים מקסימום, דופק, מבקש לחזור, מתכופף,

אומר סליחה וחוזר, רוצה את השמיכה החמה, המיטה החמה,

בית חם, רוצה את האוכל, רוצה...

לא!

מחכה הקדוש ברוך הוא שנה, שנתיים, חמש, עשרים, מאה, מאתיים, שלוש מאות,

חמש מאות אלף, אלף חמש מאות, אלפיים, כמה אפשר לחכות?

במקום להרגיש שאנחנו בגלות, מרגישים אמריקה.

אמריקה, אירופה,

צ'כיה,

שווייץ,

פינלנד,

הולנד,

איזה מילים.

והקדוש ברוך הוא מחכה, ארץ ישראל,

נתתי לכם מכל העמים, כל אומות העולם, אתם רואים, לוטשים את העיניים שלהם על ארץ ישראל.

כל העולם מתמקדים עוד יותר בירושלים ואומרים שהיא שייכת להם,

וכל העולם כולו מדבר על הר הבית שהוא שייך לכולם.

מה אנחנו?

איפה אנחנו?

השם מרחם.

במקום שאנחנו נדפוק אצל הקדוש ברוך הוא, נגיד לו, אבא,

אבא, אנחנו חוזרים.

מה אנחנו עושים? בדיוק הפוך, מדברים על נאורות,

מערב,

וכן הלאה.

יהודים יקרים, אני אמשיך לכם את המשל, ותבינו באיזה מצב אנחנו נמצאים.

אבא אחד, הבן שלו הלך למדינת הים,

והאבא מתגעגע אחרי כמה שנים

שהוא מנסה לאתר את הטלפון שלו, הוא מצא,

מצא. הבן לא צלצל אליו, עזב, לא צלצל.

אז הוא מצלצל ואומר לו,

שלום בני, מה שלומך דוד?

איך אתה מרגיש?

אז הוא אומר לו, אבא, מה שלומך שתהיה בריא? הוא אומר, מה, איך?

שנים אתה לא מצלצל אליי, לא אומר, אבא, מה איתך? מה עם אמא? מה עם אחים?

כלום.

הוא אומר לו, אל תשאל אבא, עד שמצאתי דירה,

ועד שמצאתי עבודה,

ועד שהסתדרתי בחברה, ועוד לא גמרתי את הסידורים, אל תשאל איזה... אבל שנים, שנים, טלפון,

תאמין לי, לא היה לי זמן, הייתי עסוק, זה פרח מזיכרוני.

ואבא מסכן, שומע תשובות טיפשיות כאלה, מילד כזה.

אז הוא אומר לו, טוב, מתי אתה מתכונן לבוא? הוא אומר, לא, רק התחלתי להסתדר, איך אני יכול לבוא עכשיו?

מן הסתם זה ייקח עוד כמה שנים, עד שאני אתארגן, עד ש...

וואי, אבל אבא, אני מתכוון לבוא, אני מתכוון, אבא, אני מתכוון לבוא.

אבא כבר התגעגע לבנו, אמר לו, אתה יודע מה?

אני אקח חופש מהעבודה,

ואני אבוא אליך.

אפשר לבוא? אמר לו, בטח, אבא, למה לא? מתי שתבוא, תרים טלפון,

אני אבוא לשדה התעופה, אני אקח אותך, אני אביא אותך, יהיה בסדר, אבא, אין בעיה, אבא.

מסדר את הכל, מתארגן, מכין כרטיסים,

מודיע לבן, אני בא, הבן אומר, אללה עיני ואללה רסי.

אבא טס 12 שעות, הוא לא רגיל בדברים כאלה.

כל הדרך הוא חושב איך יראה את בנו, איך יזהה אותו, בטח הוא גדל בכמה שנים, איך הוא נראה, מה מצבו, איפה הוא גר.

מגיע לשדה התרעופה, יורד למטה,

מחפש בין האנשים, הוא לא רואה אותו, הוא אומר, בטח השתנה, אולי גידל שערות, אולי עשה קרחת,

אולי אני לא רואה לו, לא מכיר אותו כבר.

אז מה הוא עושה? הוא קורא לו, דוד, דוד.

אף אחד לא עונה, כולם מסתכלים עליו.

אדם מבוגר צועק, דוד, דוד.

לא.

אז אולי יש כמה דוד, הוא אומר, אולי דוד. דוד כהן, דוד כהן, דוד כהן.

אף אחד לא עונה לו שום דבר.

אז הוא אומר, טוב, אולי הוא התעכב, אולי היה טראפיק.

אני אחכה, אחכה שעה. דוד! כל אחד שהוא חושב שהוא יהודי, דוד!

שעתיים הוא מחכה.

בסוף הוא אומר, טוב, יכול להיות שהוא לא בא, שכח, התחלף לו היום.

טוב, ניסע לפי הכתובת, לוקח טקסי, טקסי, נכנס, נוסע, מגיע, בניין,

עולה, קומה שלישית, דופק בדלת, כתוב, דוד כהן.

דופק.

לא עונים.

לא עונים.

לא עונים.

אומר, אוי ואבוי, אולי עשיתי טעות.

אני באתי עכשיו, בדיוק הוא יצא,

עכשיו אנחנו נחפש אחד את השני, אוי ואבוי, מה יהיה עכשיו?

אז הוא מחכה ליד הדלת, מחכה רבע שעה, מחכה חצי שעה.

דודובים, לא יער, עוד פעם מנסה.

עוד פעם.

דופק חזק, חזק, פתאום הוא שומע,

אה,

מי זה?

אז אומר, דוד!

אז הוא אומר לו, כן, מי זה?

הוא אומר לו, אבא, אבא, הפתעו, אבא.

הוא אומר, אבא,

אבא, אני עייף, והלכתי לישון מאוחר, אבא.

אבא,

תבוא עוד שעתיים, אבא.

אומר לו, מפקר,

נסעתי 12 שעות, עמדתי שעתיים, חכתי ליד הדלת, עשיתי שעה עבדה.

הוא אומר, ואללה, בוא תאמין לי, אני אוהב.

אבא, עוד שעתיים, אל תבעס לי את השינה, אבא, עוד שעתיים.

טוב, תח, תח, אני עומד קר לי, תח.

אומר לו, אבא, עכשיו רק לבשתי את הפיג'אמה, אבא.

קצת רחמנות, אבא.

הוא עוד בכס רחמנות, אבא.

אבא.

מה הייתם עושים לבן כזה, אה?

מה הייתם עושים לבן כזה?

וואי, וואי, וואי, וואי.

איי, איי, איי. שבן כזה יהיה לערפאת.

וואי, וואי.

וואי, וואי.

אשתו עשתה לו קטע כזה, אומרים עכשיו.

וואי, וואי.

סועה, סועה, נסעה, נסעה, סועה.

בקיצור,

מה המשל?

הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא השתבח והתעלה שמו.

מחכה, מחכה. הבן שלו נסע, עזב אותו,

עזב את התורה, עזב בית ספר,

עשה בר מצווה, הניח פעמים תפילין.

עזב, עזב.

הלך, הלך.

אבא מחכה כמה שנים, מחכה. טוב, גיל הטיפש עשרה, אולי הוא טיפש.

יעבור את זה, נו.

אז אבא מחכה, אולי יבוא הילד, אולי ירים טלפון. לא, עסוק. תראה, רק קניתי הונדה עכשיו, עכשיו טררררררררר.

לא היה לי זמן, עכשיו אני קניתי בדיוק טרקטורון.

אז אני יודע.

אז האבא אומר, טוב, אתה יודע מה, אז אני אבוא אליך.

אתה לא יכול, אני אבוא אליך.

אתה יודע מה, בוא נקבע פגישה. הוא אומר, אם אתה הבא הבא, אני לא אסרב.

הוא אומר לו, תשמע, אני אבוא,

בעזרת השם בלי נדר,

מראש השנה עד יום כיפור, עשרה ימים, אני עוזב את המלאכים, את השמיים, הכול יורד.

דרשו השם בהימצאו, קראוהו בהיותו קרוב.

אני יורד אליך,

ואני גם אדאג להודיע לך בפלאפון שאני מגיע.

מחודש אלול מתחיל.

סליחות, חודש אלול ורחמים דופקים.

סליחות, אלול, ראשי תיבות, אני, לדודי ודודי לי דופקים.

אבא בדרך, תדע, הוא כבר, הטיסה יצאה, הוא בדרך.

תתכונן.

כל שחרית תוקעים בשופר, טו, טו, טו, טו, טו, טו, אבא מגיע, טו, טו, טו, טו, טו, טו, תהיה מוכן,

טו, טו, טו,

מגיע ראש השנה, אבא מגיע לבית כנסת, מחפש את הילדים, אין ילדים.

איפה הילדים?

איפה הילדים?

מה אומר לו הילד?

אללה, אבא, אני עייף, השנה אני עייף, תבוא עוד שנה, אבא.

אל תבעז, עוד שנה, אבא, אתה יודע, אני, לא, אל תראו אותי ככה, אני בדרך, אני בכיוון.

אני רואה את עצמי בסוף, עוזר בתשובה, אבל,

אבא, עוד שנה, עוד שנה, עוד שנה.

פשטתי את כותנתי, איככה אל בשינה,

רחצתי את רגליי, איככה הטנפים.

תחזור רבה,

תחזור, עוד שנה תבוא.

בעזרת השם, שנה הבאה אני חושב יהיה בסדר.

איי, איי, איי. מה קרה אבל בינתיים באמצע השנה?

איציק!

איציק! אבותה איציק!

היה איציק,

היה איציק.

איי, יהודים יקרים, איפה מצאתם עוד אבא כזה רחמן?

עם כזה, יהודי טוב, מתוק,

כשעורף 3,300 שנה לא דופק לאבא בדלת.

במקום זה אבא דופק לנו בדלת כל הזמן.

מבקש להיכנס,

אומר, פיתחי לי אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי, כמה לשונות חיבה.

אל תפתחו הרבה. פיתחו לי כפתחו של מחט.

פתח קטן כמו מחט.

ואני אפתח לכם כי פיתחו של אולם כנגד זה. גם זה לא מוכנים, השם הרחם.

אז מה אתם רוצים עוד שיהיה?

אם יש הכחשה כזאת גדולה, העם הנבחר בארץ ישראל

לא הולך בדרכי התורה, מה אתם עוד רוצים?

וכל הארץ הזאת הופתחה לנו בעבור, ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו.

יש תנאי לקבלת ארץ ישראל.

למה הקדוש ברוך הוא נתן לנו את ארץ ישראל?

כי היא מסוגלת יותר לתורה וקיום מצוות.

כי יש בקדושה אווירה דה ארץ ישראל מחכים.

נביאים נתנבאו בארץ ישראל.

מה, אנחנו לא מנצלים את זה? ורוצים להיות מדינת כל אזרחיה ככל העמים בית ישראל, נחמנא עצמם? בשביל זה הקדוש ברוך הוא בחר בנו?

הוא בחר בנו? לא אומרו בכם, בחר בכם השם.

כי אתם המעט מכל העמים.

הקדוש ברוך הוא בחר בנו בגלל האבות הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב, שהם סגולה,

הם רגלי המרכבה.

אנחנו עם מיוחד עם תכונות מיוחדות.

גומלי חסדים, ביישנים, רחמנים,

זה התכונות של יהודי.

אבל היום מה אתה רואה, רחמנא לצטן?

אומר הרמב״ם,

מי שאין בו שלוש מידות אלה,

בידוע שלא עמדו אבותיו

בהר סיני.

איזו אכזריות אנחנו שומעים היום.

משפחות מתאבדות,

אנשים הורגים אחד את השני,

בעל שורף את אשתו,

אישה זורקת את הילדים בחלון, השלישי שם אותם בפח.

מה הולך פה?

איזה חינוך יש לילדים?

והנה היום הראו לי באינטרנט כתבה, המדינה אוכלת את ילדיה.

לטענה של הורים בחוץ-לארץ שהשהות לילדים בישראל מסוכנת יש יותר משתי רגליים, כותב שגיא כהן.

ועוד מחידושי הזמן, הורים החוטפים את ילדיהם מישראל מגינים על עצמם בבתי משפט בחוץ-לארץ בעזרת הטענה שהחזרת הילדים לישראל תגרום להם נזק פיזי או פסיכולוגי כבד.

מדינת ישראל, כתמיד,

רגישה הרבה יותר למה שחושבים הגויים מאשר למה שחווים הישראלים.

פנתה למועצה לשלום הילד כדי שתחווה את דעתה בסוגיה.

אם אפשר לתת למדינת ישראל עצה בעניין זה, הרי היא.

רדו מכל העניין הזה.

תשתדלו להשתיק אותו עד כמה שאפשר.

מכיוון שאם הדיון על שלומם הנפשי והפיזי של ילדי ישראל אכן יתקיים בבית משפט מערבי,

לא רק שההורה שחטף את ילדו יקבל חזקה תמידית על הילד,

אלא שיש לשער ששופט יצווה על הכוחות המיוחדים של מדינתו לצאת למזרח התיכון ולהציל את שאר הילדים מהאיום שממשלת ישראל הנוכחית מהווה לגביהם.

ישראל,

אם נתחיל לדון במצב הילדים,

היא המדינה שבה על-פי דוח המועצה לשלום הילד האלימות בין בני-נוער היא הגבוהה בעולם המפותח.

כלומר,

פרט למדינות שיש בהן מיליציות חמושות של ילדים,

ישראל היא המקום שבו לילד יש הסיכוי הגבוה ביותר להפוך לאדם אלים או קורבן לאלימות.

מעניין למה.

בטוח שלמדיניות כיבוש אלימה, למשל,

אין שום קשר לזה,

גם לא למדיניות הכלכלית האנטי-סולידרית.

לילד האומלל עדיף גם לא להיוולד למשפחה ענייה,

אחרת אין לו סיכוי.

מדינת ישראל הפכה לא רק למעצמת הפערים אלא גם לאימפריית חוסר האפשרויות.

די לראות את הסטטיסטיקות על הדור השלישי והרביעי לעוני ועל אלה שמגיעים להשכלה גבוהה אמיתית,

כדי להבין שהסכנות שאורבות כאן לשלום הילדים גדולות וקשות, וזאת עוד בלי להגיד מילה על הפיגועים,

המצב

והפרסומות בערוץ 2,

ובוודאי בלי לומר מילה על מצבו של הילד האומלל,

אם הוא חס וחלילה ערבי.

אז פלא שילדי ישראל נמצאים גבוה בצמרת הטבלה העולמית של שימוש בסמים קלים?

איך אפשר לצפות מהם לעבור כאן יום בלי עזרה כימית שתכה קצת את האלימות והייאוש?

דומה שדי יהיה להציג את הנתון האחרון הזה מול כל חוות דעת מלומדת,

כדי שבית-המשפט יבין בדיוק עם מי יש לו עסק.

כל ילד שיכול בורח מכאן,

רק שלא תמיד הוא עושה את זה פיזית,

ולפעמים הוא גם מתאבד.

זאת אומרת, יהודים יקרים, המצב על הפנים.

זאת מדינה מוכה,

מכל מצב מוכה.

נשים מוכות, חשבנו בהתחלה.

יש היום גברים מוכים,

הורים מוכים,

ילדים מוכים,

שרים מוכים,

ממשלה מוכה.

מכת מדינה.

אין היום שר בלי תיק.

כל שר יש לו תיק.

פעמים שני תיקים.

אתם יודעים איפה?

מה זה?

איזה דוגמה?

מה זה?

זה העם היהודי הנבחר?

מה יש לנו פה נבחר?

אתם יודעים מה נבחר? שנבחרנו במקום ראשון בסמים,

מקום ראשון בהכאה,

מקום ראשון בעוני כמעט.

אבטלה,

אנחנו היום פורסמו מקום שני בעולם במדינות המערביות.

אנחנו מקום שני בעולם באבטלה.

אנחנו כמעט מקום ראשון.

מקום ראשון.

אבל מה? בדברים הלא טובים.

נו, אז מה יהיה? בטח, מתרחקים מהמקור,

מדרך ארץ,

ממוסר,

אין תורה, אין מצוות, אין מסגרת.

מדברים על פלורליזם, על פתיחות, על מתירנות, על נהנתנות, על הכל הכל הכל הכל הכל. שוברים את כל המסגרות,

ואז ממילא, זה התוצאות.

אז אנחנו ככל הגויים בית ישראל, נחמנא נצלן.

אז הקדוש ברוך הוא דופק ואומר, לא, לא, לא, לא, לא.

די, לא, הגיע הזמן.

הפעם תבינו שאנחנו לפני הסוף.

למי שיש שאלות, בבקשה.

כן, בבקשה.

מה הכוונה לפני הסוף?

הכוונה לפני הסוף, שאחרי זה יהיה הסוף, ואנחנו לפניו.

לא הבננו. לא, לא הבננו.

לא הבננו. סליחה, אדוני. לא הבננו מה זה הסוף. לא הבנתם עדיין לפני הסוף. אז אני אומר לכם בקצרה.

אנחנו קרובים מאוד לשליטה של האסלאם על ישראל והעולם כולו תשעה חודשים.

לאחר מכן, שבע שנים, מלחמת גוג ומגוג, עם ביולוגי, כימי ואטומי,

תיפול פצצת אטום בישראל, כמו שכתוב ביחזקאל ל״ח ל״ט.

שני שלישים מהעולם ימותו, שליש רק יישארו.

הרוצה להינצל במלחמת גוג ומגוג, יעסוק בתורה ובגמילות חסדים,

לא מסכות,

לא ביגוד מיוחד,

לא מקלטים, לא חדר אטום, שום דבר לא יעזור.

רק

מי שעוסק בתורה ובמצוות,

מי שמתרחק

מדרך הגויים עצמם ונדבק לתורה הקדושה,

זאת ההצלה שתהיה לו. לא יעזור שום דבר. כמו שהקדוש ברוך הוא, תפתחי את התנ״ך,

תקראי, בכל התקופות,

כשהעם שב לאלוקיו,

השם עזר להם ומיגר את האויבים,

התרחק,

שלח להם את האויבים עוד פעם.

חזרו בתשובה, צעקו לה'

והקדוש ברוך הוא חזר אליהם.

עוד פעם עזבו, וכן הלאה.

כל הספר הזה מלא רק מהדברים האלה.

אז אנחנו לפני הסוף.

את האיתותים כבר קיבלנו,

את הנבואות כבר הקראנו מלפני תשע שנים,

אנחנו עכשיו רואים בהתגשמותן,

ושלב רודף שלב, בדיוק לפי התוכנית והתסריט.

אז אני בא לפני הסוף.

למה? כשיהיה הסוף,

אז תדעי שאלה שהיו קודם, היו לפניו.

ואם נחזור כולנו בתשובה?

אז הקדוש ברוך הוא יגאל את עמו וממילא את כל העולם כולו. ואז יקוים מה שכתוב באו״ם בכניסה.

וכתתו חרבותם לאתים בחניתותיהם למזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה.

ישעיה הנביא.

זה מה שיהיה.

וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ.

לא תהיה אפילו מלחמה בין החיות והבהמות.

כל העולם

יהיה בשלום, בשקט ובבטחה, בשלווה ובנחת.

מעדנים יהיו מצויים כעפר, אין עניות.

אנשים יאריכו ימים כמו בזמן האדם הראשון.

נער ייקרא כבן מאה.

בן מאה יהיה צוציק,

כשהוא הולך לתלמוד תורה, לגן, בן מאה.

אושר ועושר וכבוד ונחת, וכל העולם יודע את השם למקטנם

עד גדולם ומלאה הארץ דעה את השם כמים לים מכסים.

התקופה שמייחלים לה כולם,

מנסים ליצור אותה באידיאולוגיות, וזה לא הולך.

יש רק תסריט אחד שיכול להעביר את זה.

קיום רצונו של הבורא,

שהוא המכתיב והוא הקובע והוא בעל הבית.

ואם בעל הבית אמר, אלה תנאי הדיור בתור שכיר פה,

תקיים אותם, אני אתן לך את כל התנאים שבדירה.

לא, אז אני אסגור לך מדי פעם את המים החמים, אסגור לך את החשמל,

טלפון אנתק לך.

אני אדאג לך, תאמין לכמה בעיות. תעלה, תרד, תנתק, תזמין, תבוא, תלך,

תבקש, תזה, בשביל מה לך?

שלם כמו שצריך את כל השכירות,

תקבל את כל מה שהבטחתי לך בחוזה.

הבנת?

הבנתי. פשוט, נכון.

לפני כמה שנים, את זוכרת,

כשהיית צעירונת,

אז היית מקבלת בתיבת הדואר

הרבה שנות טובות, נכון?

את זוכרת את השנות הטובות? כן. היה שנה טובה עם זהב וכסף, ככה מפוזר, נכון? כן. כמה כל אחד היה מקבל? 10, 15, 20?

היינו רוצים, תיבת הדואר, לקחת משם שנה טובה, מי שלח לי?

היום מישהו שולח לך?

לא. אף אחד, גם לי לא.

גם לי לא, כן.

כולם אגואיסטים.

אין זמן להרים טלפון לאמא, שבוע, שבועיים. אין זמן, אין זמן. עסוק, עסוק, עד מאיפה הגענו?

היום בתיבת הדואר יש רק צרות.

גמ״ח, גז, מים, חשמל, טלפון,

רק חובות.

לא כדאי לפתוח.

לא כדאי לפתוח.

יש אחד שרצה לעשות את החיים הקלים,

הוא הבין, כל פעם הוא בא,

יש לו דפיקות לב במדרגות.

לא ידע למה יש לו דפיקות לב. בסוף הוא הבין, זה מהדואר. כל פעם הוא פחד, יש פתק או אין פתק.

החליט לא להתייחס לטבע הדואר. לא מתייחס.

פתאום השחרר באוטו, כל פעם עולה במדרגות.

מבסוט!

אומרים לו, תגיד, מה קרה לך? אתה בתקופה האחרונה? הוא אומר, אין לי דואר,

אין לי דואר, לא מסתכל עליך, אז חיי מבסוט. יום אחד הוראי באו, לקחו אותו מהמשטרה.

אומר לו, מה קרה?

אומר, בגלל הדואר, לא שילמתי לו כלום.

אז אפשר להתעלם תקופה, דמינה...

החילונים חיים בינתיים.

הולכים ומטיילים עד שבאים מהמשטרה,

לוקחים, אומרים, הלו, יש חובות, לא עוזבים את התפילין, לא שבת, לא זה,

יאללה. או לפעמים, וואו, וואו, אמבולנס, בית חולים וזה, השם ירחם.

ואחר כך מחפשים את הרבנים, ברכות, תעזרו, תעשו, תראה.

בשביל מה? תשלמו את הכול בזמן, לא יהיו בעיות.

כן, יש שם בחורה בסוף שהצביעה הראשונה.

עכשיו, בשאלה שלי לגבי הנבואות שאמרת, עם התשעה חודשים

וכל מה שצריך להגיע,

רציתי לדעת,

נגיד יחזור 90% נעם ישראל בתשובה, תמיד הרי המיעוט שלו יחזור,

שתמיד יהיה אפשר להטיל את האשם במיעוט הזה.

זה לא יהיה לזה סוף, כאילו, כל מה שלא נעשה בסוף יבוא כל הגוג ומגוג וזה.

גוג ומגוג יבוא גם אם היו חוזרים, גם אם היו חוזרים כל המאה אחוז, כי גוג ומגוג מיועד בעיקר לאומות העולם שעינו ורצחו ושרפו,

יהודים במשך אלפיים שנה, וזה חוב של הקדוש ברוך הוא להם,

כמו שאמר, לי נקם ושילם, לעת תמות רגלם.

אבל

בין כל הבלאגן שיהיה, ייתפסו גם רשעי ישראל שלא ישובו בתשובה.

עכשיו,

לגבי הגאולה לא צריך את כל עם ישראל,

ואפילו לא רובו.

יש סך מסוים שהקדוש ברוך הוא יודע שהם הם

שצריכים לגרום להבאת הגאולה,

ויכול להיות שאפילו קנישתא חדא, אפילו קבוצה אחת של אנשים, אם היו חוזרים בתשובה במאה אחוז כמו שצריך, גם אם היו מסוגרים להביא את הגאולה, כמו שהיה בזמן הארי הקדוש,

שאם היו שומעים לו תלמידים בעניין מסוים שהוא ביקש מהם והיו נאותים לו,

הייתה באה הגאולה בזמנו.

אבל כשיש פירוד במחלוקת,

אז זה גורם שאפילו קנישתא חדא, קבוצה אחת,

בית-כנסת אחת,

לא הולך כולם ביחד בדעה אחת, זה כבר מספיק לעשות פירוד, וצריך הרבה יותר.

אנחנו לא יודעים כמה, לכן אנחנו רצים ערב-ערב, שאולי עוד אחד ועוד אחד ועוד אחד יכריעו את הכף.

וגם,

אינה דומה המצווה שאחד עושה לשני.

יש אחד שעושה אותה בקושי, ממילא המצווה הזאת ערכה רב,

ויש אחד שעושה אותה בקלות, וערכה כמו שהיא.

כמו שעם ישראל במצרים היו צריכים להישאר 430 שנה, והם יצאו אחרי 210 שנה. למה?

הקדוש ברוך הוא דחק את הקץ.

מה הפירוש?

על ידי גודל העינוי,

שהעינוי גבר,

הקדוש ברוך הוא החשיב להם את זה לאורך זמן, בעינוי קל.

ממילא קיבלו ייסורים יותר קשים,

יותר חזקים,

אז זה קיצר את התקופה.

אותו דבר גם אנחנו, מה שעוברים כרגע,

בבעיות,

בהצהרות,

במכות,

הופכות להיות חזקות יותר, זה גם מקצר את התהליך.

וכתוב שחבלי משיח כחבלי הולדה.

כמו שהיא הולדה לקראת הלידה, הצירים שלה קשים,

דחופים, חזקים, כואבים,

עד לציר האחרון,

כך זה יהיה.

הצהרות ילכו ויהיו יותר קשות, ויותר צפופות, ויותר קשות, ויותר צפופות, עד שיבוא הציר האחרון שעליו נאמר,

ועת צרה ליעקב,

וממנה ייבשע.

הבנת?

בשורות טובות.

סוף חלק א',

ההמשך בקלטת מס' 234. Welcome to Pakistan, חלק ב'.