חיים בדמיונות: משל הכרם והשועל
אתם מכירים את הסיפור עם השועל, פעם היה שועל רעב, מאוד, מאוד רעב! והוא ראה כרם ענבים והתאוה לאכול. אבל החומה מנעה ממנו. הסתובב מסביב עד שמצא מקום קטן להכנס, דחק את עצמו ונכנס, אכל, אכל, אכל, שלושה ימים נהיה בטטה. עכשיו רצה לצאת, בא לאותו חור, לא יכול לצאת. למה לא יכול לצאת? הוא התנפח! והחריץ הוא קטן. צם שלושה ימים, הצטמק, הצטמק ויצא. הסתכל מבחוץ על הכרם ואמר :"כרם, כרם, מה נאים פרותיך אבל מה תועלת יש בך, נכנסתי צנום וחזרתי צנום". אדם בא ערום לעולם וערום ישוב שמה. באת בלי בגדים. משאירים אותך בלי בגדים. תופרים אותך ככה עם כמה לולאות ומניחים אותך בעפר. "מעפר באת ואל עפר תשוב".
אז מה עשית פה? מה היה פה? מסכן, היה זה, רצה לבנות, חצי קומה נשאר לו, בדיוק היה צריך להגיע הרכב, לא הגיע... איך הוא חיכה לזה, מסכן! והבר מצוה עכשיו, יו! כמה הוא רצה להיות בבר מצוה. הכל חריט! הכל שקר! אנשים חיים בדמיונות! זה לא המטרה, זה לא הסיבה שבאנו! אנחנו באנו בשביל לצאת! ואנחנו בדרך לבית הקברות מהלידה! בדרך הולכים לבית ספר, הולכים לתיכון, הולכים ישיבה, הולכים לפה, הולכים לחתונה, הולכים לפה, הולכים לשם, בסוף הולכים לבית קברות. זהו! זה הכתובת של כולם! אחד בירקון ואחד ביבנה ואחד בירושלים וזהו! נגמר הסיפור. אבל שמגיעים למעלה, שואלים: "מה עשית? בשביל מה ירדת?".